מעבר לזה, היא אלרגית וגם סרבנית מוצקים ובקבוקים מוחלטת, ולכן היא יכולה לקבל רק ציץ.
בתקופה האחרונה, אין לי מושג למה, אין לי ספק שמשהו במנגנון ייצור החלב אצלי "נדפק". השדיים פשוט לא מתמלאים בחלב.
אני כביכול עושה כל מה שצריך וכל מה "שנכון". זה מה שמתסכל כ"כ. אני מניקה המון, במרווחים בלתי אפשריים של כל חצי שעה-שעה בערך, עד לריקון ממש מלא של השד. (לא לשכוח שהיא בת שמונה חודשים ולא בת שלושה שבועות בקפיצת גדילה...
). אוכלת ושותה. משתדלת לנוח במידת האפשר. יוק. השד פשוט ריק כמעט לגמרי רוב הזמן (אנא, אל תערערו על זה, זה ברור לי לגמרי).העליה שלה במשקל נעצרה. כמעט לגמרי. היא דווקא התחילה יפה מאד, אבל איפשהו בחודשים האחרונים הכל השתבש לנו
.ועוד: התחלתי לקחת חילבה. עזר, אפילו עזר מאד, אבל לימים ספורים בלבד. אח"כ המצב חזר לריקנות הרגילה.
קיצוני יותר: התחלתי לקחת מוטיליום (!). עזר מאד (אפילו היה לי גודש! קשה לי לתאר את השמחה במצב של גודש למישהי כמוני). אבל רק ליום-יומיים. אני עדיין נוטלת אבל לא ניכרת שום השפעה.
אני גמורה. מתוסכלת. מיואשת. עצובה. מה קורה איתי? אני לא בהריון (בדקתי אתמול), מעולם לא סבלתי מבעיות בבלוטת התריס (אולי זה הזמן לבדוק שוב?), לא עברתי שום ניתוח שד משום סוג. את הגדול שלי הנקתי הנקה מופלאה שבה שפעתי חלב תמיד ונעתי בין מלאות לגודש כרוניים במשך כל השנה הראשונה. (מה שאומר שהפוטנציאל כנראה קיים).
מה עושים? הקטנה חייבת לגדול. יש לה רק אותי וזה כנראה לא מספיק <איפה האייקון הבוכה?>.
כל עצה, רעיון או תובנה יתקבלו בזרועות מאד מאד פתוחות.
, אכתוב אח"כ.
>