בלוג חינוך חצי ביתי חצי חופשי

[יוטי_לונדון*]

שלום, אני יוטי, אמא של דריה שלא נמצאת איתי בבית כל הזמן.
אנחנו גרות בלונדון ופה, אם היא הולכת לגן, ניתן לבחור אלו ימים ולפעמים גם שעות.
אני עובדת מהבית ומתלבטת כרגע לכמה שעות וימים להכניס אותה לגן מונטסורי שנה הבאה, בכמה שעות אוכל לעשות את מה שאני צריכה לעשות.

אז אנחנו לא ממש חינוך ביתי אבל אני מרגישה שגם לא ממש חינוך במסגרות.
אנחנו גם לא ממש "אנסקולינג" אבל על זה אני אפרט בהמשך.

בנתים אני פותחת לנו דף בלוג

[יוטי_לונדון*]

1) "דריה, אבא טס לניו יורק"
"לאאאא <חיוך ממזרי>, אבא ודריה הולכים ביחד"


2) "דריה, אבא עכשיו בניו יורק ואולי הוא יתקשר לדבר איתנו א"כ"
"אבא ודריה יעלו על אוירון גבוה גבוה..."
"לא מתוקה, אבא כבר עלה על אוירון ואמא ודריה נשארו לבד בלונדון"
(חושבת מספר שניות)
"אמא ודריה לבד בלונדון ביחד"

[הבוחשת_בסירים*]

ברוכה הבאה{@

[אנה_בי*]

[יוטי_לונדון*]

דריה בחופש.
כמה מצחיק הביטוי הזה, היא הרי עוד לא בת 3 , אבל ככה מגדירים את זה- הילדה בחופש מהגן.
6 שבועות שבהם אני עלולה להתמכר אליה.
אני גם קצת מרגישה בחופש שאני לא צריכה למהר לצאת מהבית בבוקר (טוב, לרוב לא הקפדנו להגיע לגן בזמן) ויותר מזה לאסוף אותה.
עכשיו אנחנו לוקחות בסבבה את זמן.

מה אנחנו עושות?
החמים שלי היו פה שבועיים והעסיקו אותה הרבה. נסענו איתם גם לכמה ימים לשיט על התמז באיזור אוקספורד.
פעמים יצא לנו לפגוש חברה שלה ולסוע איתה ועם אמה לפארקים לשחק, מחר אני אנסה לקבוע עם שני חברים אחרים שלה.
רוב הזמן אני בכלל לא צריכה להעסיק אותה, היא מסתדרת מצוין לבד.
היא מאוד אוהבת לעשות איתי דברים ולהשתתף בכל מה שאני עושה בבית- לטאטא, לשטוף כלים, לחתוך ירקות (עם סכין פלסטיק חד פעמים), לסדר איתי את הבית ולהקליד במחשב (זה די מפריע כשאני צריכה לכתוב דברים חשובים אבל אני נותנת לה א"כ לכתוב כל מיני דברים).
לפני כמה ימים היא רצתה לגהץ איתי אז סידרתי לה כיסא, עליו הנחתי חולצה שלה ועם קופסת פלסטיק של סוכריות מציצה נגד צרבת היא גיהצה. אהבה במיוחד את החלק שבו היא מרססת מים על החולצה והרטיבה אותה כהוגן.

רק דבר אחד אני צריכה לפתור וזה שהיא מציקה לי כשאני מדברת שיחות חשובות בטלפון. היא תמיד קולטת שזה הזמן לצעוק ולדרוש תשומת לב.

[יוטי_לונדון*]

כמה זמן לא כתבתי כאן.
חשבתי כבר למחוק את הדף כי לא היה לי מה לומר. מצד אחד, אני לא בחינוך ביתי, כי דריה הולכת לגן ומצד שני אני לא ממש מרגישה שהיא הולכת לגן, זה מעט שעות (4 בסך הכל).
והייתי גם מורידה אותן אבל אז היה מונח על כתפי החובה "למצוא לה חברה" או לפחות כך הייתי בודאי מרגישה למרות שהיא נפגשת עם חברים לפעמים אחרי הצהרים.

היא שוב בחופשה מהגן כרגע, חופשת קריסמס, איתי בבית. בנתים זה יותר כיף כי לא צריך לקחת אותה לגן ולהחזיר אותה הביתה, אפשר למשוך את הבקר בלי לוח זמנים מתי לצאת מהבית וכיף לי מאוד להיות איתה. עבדתי קצת פחות הבקר אבל אני אנסה להשלים בערב כשבעלי יהיה כאן או כשתלך לישון.

טוב, אני אמשיך א"כ.
יש לי עוד מה לכתוב.

[יוטי_לונדון*]

אז למה קראתי לזה "חצי חופשי"?
כי אני ממש יושבת ומלמדת אותה. יש לנו חוברות עבודה ועכשיו גם קנינו תוכנות לימוד שאנחנו עומדים להתקין לה במחשב שהיום העברנו לחדר שלה.
מצד שני, היא ממש אוהבת את זה. בשבילה זה לשחק עם אמא וכשנמאס לה היא הולכת לעשות משהו אחר.
אז אולי זה כן חינוך חופשי?
אני ממש לא טובה בהגדרות.

[יונת_שרון*]

ראי עצמך משוחררת מהגדרות

[שרית_אמיר*]

את-אמא
היא-בת
יש בית
יש משפחה
כן חינוך ביתי/לא חינוך ביתי
חינוך ביתי מלא/חלקי
שחררי עצמך מהגדרות, תחיו איך שטוב לכם ונכון לכם.
כותבת מי שילדיה עד השנה היו בחינוך ביתי מלא ומהשנה הבן 6 שעות שבועיות בבי"ס, הבת 9 שעות שבועיות בב"יס - אנחנו לא עצרנו להגדיר את עצמנו.
אנחנו פשוט חיים ונהנים.
האמת- מבחינתי אנחנו בחינוך ביתי מלא זה שהם טיפה בבית ספר עבורי זה כמו חוג לא מעבר.

[יוטי_לונדון*]

סבבה, שיחררתי.

כשנתקלתי לראשונה ברעיון הזה של חינוך ביתי היו לי הרבה הסתיגויות. הייתי צעירה (יותר מעכשיו ) רחוקה מלהיות רעיה ואם. המורה הראשי שלי במכללה בה למדתי "חינך" את ילדיו בבית ובעלי הקרואן ששכרתי גם. כל הענין נראה מאוד מוזר מהצד אבל מה הבנתי מהחיים שלי אז? גם להניק יותר מכמה חדשים היה תמוה בעיני.
טוב, דריה נולדה והרבה דברים השתנו כשזה קרה, כל הראיה של גידול ילדים השתנתה בעיני כי פתאום גידלתי ילדה אבל אין מה להסביר פה, אני חושבת שזה מובן.

כשעברנו ללונדון כבר לא רציתי לשלוח אותה לבי"ס. בי"ס פה מתחיל בגיל די צעיר וכבר הרגשתי לא נוח עם זה. בעלי עוד התנגד לא לשלוח למסגרת. הוא בא מבית השגי מאוד, עשה חצי מהתואר הראשון שלו כבר בתיכון וכל הענין ה"חופשי" הזה נראה לו מאוד לא טוב. ילדים צריכים ללמוד, זה חשוב לעתיד שלהם, לא?

כשכבר התחלנו לדבר על זה כמו שצריך העלנו את הבעיות שלנו עם חינוך ביתי מול הבעיות עם חינוך "רגיל" (או ממלכתי או איך שקוראים לזה).
הבנו יחד שאנחנו רוצים מידה מסוימת של השגיות אבל יותר חופש תנועה וגמישות בלימוד. שנעביר תכנים אבל נשמור על חדות הלימוד.
היה ברור לנו שקריאה וחשבון (ומתמטיקה) נצליח ללמד אבל הרגשנו שאנחנו לא מספיק טובים להעביר לילדים (בנתים יש רק דריה אבל הכונה היא לכל השבט שנצליח להרים) תכנים שנראו לנו חשובים כמו משנה או תורה.
א"כ התחלנו לחשוב שלסמוך על בי"ס דתי ממלכתי שילמד תכנים כאלה כמו שצריך זה גם רעיון לא טוב והתחלנו לגבש רעיונות לחינוך ביתי קצת חופשי (כמו שדריה היום לומדת א"ב ותנועות או תרגילי חיבור/חיסור פשוטים כמשחק) עם משהו מובנה- אולי מורה פרטי, אולי קבוצה שנארגן לכמה דתיים.
לכן קראתי לזה "חצי חופשי". אני רוצה להכניס משהו מובנה אבל במידה.

המשך יבוא...

[בן_עמי*]

בס"ד

ליוטי

"ניתן לבחור אלו ימים ולפעמים גם שעות." איזה כייף לכם..

אפשר למצא רעיונות למשחק ופעילות גם בדפים על המובנה וגם של החופשי,
יש גם את הדפים של "משחקי חורף" ועוד,
וכמובן המלצות ספרים לילדים ועוד.
בספר על שיטת מונטוסורי אפשר למצוא רעיונות מענינים.

במקצועות קודש אפשר לקנות את חוברות העבודה של משרד החינוך לאותה כיתה .
זה הרבה פעמים כל מה שהם לומדיםבביה"ס - במקרה הטוב. לפחות ביסודי..
במקרה הפחות טוב החוברות חוזרות ריקות - עם סימון מה הילד לא הספיק ללמוד בכיתה
אז שההורים ילמדו אותו בבית, או עם מורה פרטי ..
אפשר לעשות אותם בע"פ או בכתב.

יש משנה וגמרה עם פירוש שטיינזלץ שכל אחד יכול ללמוד איתו לבד ולהבין.
או אפשר ללמוד חופשי יחד מהמקורות !
אפשר גם לסכם עם נער שיודע שיבוא ללמד אותכם אצלכם בבית..

בראשונה היה יושב משה, לידו אהרון הכהן ובניו ויהושוע ו זקנים וכל העם -
חינוך ביתי להמונים..


בהצלחה

[יוטי_לונדון*]

בן עמי ,תודה. המידע שנתת לי עוזר לי מאוד.
בכל זאת, אנחנו עוד לא שם, הילדה "רק" בת 3. מצחיק, אבל היא כבר רשומה לכמה בתי ספר (היא צריכה להתקבל לבי"ס אז כדאי לרשום לכמה שיותר) ושנה הבאה כבר אמורה להתחיל "טרום כיתה א'".
רשמתי אותה כי לא הייתי בטוחה שאכן נותר על בי"ס ומאז שעשיתי זאת כבר התחזקה דעתי יותר ויותר שעדיף שהיא לא תלך. כרגע, כמו שזה נראה, היא תמשיך שנה הבאה במונטסורי או בבית, היא תמיד יכולה ללכת לכיתה א' שנה אחרי אם נשנה את דעתנו ונחליט לשלוח אותה לבי"ס באנגליה.

הפחד מלימודי הקודש שהזכרתי מקודם זה אותו פחד מוכר מהחינוך הביתי, הפחד הזה שהילד לא ילמד ולא יצליח ואנחנו לא נדע איך ללמד אותו... בסוף רואים איך הילדה מברכת על אוכל כמונו, שרה מידי פעם לעצמה "מודה אני" או לוקחת לעצמה ברכון בסוף ארוחת השבת כמו כל האורחים ועושה תנועות מצחיקות עם השפתים. היא רואה אותנו לומדים תורה ומצטרפת, מטפסת עלינו ומזהה אותיות בתורה או מביאה איזה סידור ילדים שקניתי לה פעם בביקור בארץ ומסתכלת בתמונות. מצביעה על ילדה שמכסה את עיניה ב"שמע ישראל" ומספרת לנו שהיא עושה "קוקו".

בסוף רואים שהילדה יוצאת "בסדר". שהלימוד בא ממנה בצורה טבעית.

[יוטי_לונדון*]

חזרתי מחופשה בישראל.
זאת לא באמת חופשה, לא נחים או מתפנקים אלא עושים סידורים חשובים ופוגשים הרבה משפחה וחברים.
תמיד אנחנו מתלוננים לפני נסיעה שזה סתם יקר לנו מאוד ומבזבז ימי חופש, מבזבז לנו חופשות אחרות אבל תמיד זה גם עושה משהו חזק בלב.
מזכיר לנו כמה אנחנו שיכים לשם.

א"כ מגיעה החזרה ללונדון ואני עד כה תמיד חטפתי בעסה כבדה כל פעם שחזרתי. הפעם התכוננתי היטב לזה שזה עלול להגיע אז אני לא מבועסת אבל עיפה מאוד מאוד, כמו איזה ג'ט לג.

להרבה תובנות הגעתי בביקור הקצר והעמוס הזה. אחד הדברים שעשיתי בישראל היה לחפש אלטרנטיבות לחזרה. לברר על מקומות לגור בהם, על צורות בניה וכדומה.
עם הרבה אנשים דיברתי על התכנונים שלנו לחזור.
מהרבה אנשים שמענו את השאלה על בי"ס לדריה וענינו שהיא תלמד בבית.
התגובות היו מענינות. היו כאלה שפשוט קיבלו את זה וזהו, אבל אלו לא תגובות מענינות לכתוב עליהן .
השאר העלו בי תובנות. אני בטוחה בדרכנו ולכן הן לא נראו לי מאימות בשום צורה, הכל נאמר ונשמע ברוח טובה.
היו מי שאמר שחייב לצאת מהבית ולא להיות עם הילדים, היה מי שאמר שילדים חיבים מסגרת, היה מי שאמר שאם לא יהיה להם קשה ואבאמא יגוננו עליהם כל הזמן הם לא ילמדו להתמודד עם החיים.
ניסיתי כמה שיותר להסתכל על השיחות הללו מהצד ולראות כמה כל אחד מאיתנו חי בגבולות האישיים שלו ומסוגל (או לא מסוגל) לנהל אורח חיים כזה או אחר עם ילדיו. עם זה לתת או לא לתת לילד לעבור למיטה שלך באמצע הלילה ועד לשלוח או לא לשלוח אותו לבי"ס. כל אחד חי בין הקוים שלו כי ככה הוא יכול. לא הייתי רוצה לחיות בין הקוים שלהם והם לא היו מסוגלים בודאי לעשות כמוני. קטונתי מלדעת אם הם עושים נכון או לא, הם בודאי ההורים הטובים ביותר שהם יכולים להיות גם אם דרכם כל כך שונה מדרכי.
השיחות הללו, ללא ספק, היו לי מאוד מענינות וחיזקו בי את ההרגשה שאנחנו עושים נכון.

אני קוראת את עיקרון הרצף פעם שניה. אולי הפעם גם אגיע עד הסוף.
קראנו אותו בעלי ואני כשהייתי בהריון לפני יותר מ-3 וחצי שנים. שנינו לא מי יודע מה התלהבנו מהספר.
עכשיו אנחנו מסתכלים עליו אחרת.
בעלי רק עיין היום במקום בו היתה הסימניה וסיפר לי שהיא כותבת שם שהם לא כופים דבר על הילדים שלהם ולכן הילדים לא מתנגדים או מתמרדים.
הוא שכב באותם רגעים עיף על הספה כשדריה למרגלותיו משחקת עם עצמה משחק זיכרון (או "זה קרון" בלשונה) ונראית ערנית במיוחד.
הוא מאוד רצה לקחת אותה כבר לישון אבל לא רצה לכפות עליה .

[יוטי_לונדון*]

בסוף אמרתי לו שפשוט יקח אותה וזהו. לא בכוח אלא פשוט בשיא הטבעיות- ללכת למעלה ולהתארגן לשינה.
זה עבד מצוין. זה תמיד עובד טוב. זה עובד הרבה יותר טוב מלהאבק איתה על זמנים מדויקים ביום.

אז למה להיאבק? נראה הרבה פעמים שיש לנו בראש אידיאל בו צריך להאבק עם הילד כדי שיתנהג בצורה שנוחה לנו, ואז הנבואה הזאת מגשימה את עצמה והילד ממלא את הציפיות.
כשאומרים לה- "עכשיו הולכים לישון" כשמאחורי המילים נמצא החשש שהיא תסרב ותעשה בלאגן זה בערך מה שקורה וכשפשוט מתארגנים לשינה היא משתפת פעולה בשמחה.

---

לגבי התיאור האידיאלי על תגובות הסביבה שכתבתי למעלה בענין החינוך הביתי, אלו כמובן תגובות מחברים.
אני מניחה שהמשפחה תגיב קצת יותר בחריפות, אבל גם את זה נעבור.

[יוטי_לונדון*]

רק אחרי שכתבתי את ההודעה מעלי קראתי על זה בספר, על הציפיה מהילד שיתהג לא יפה ולכן יש לחנך אותו, בניגוד לאנשי השבט שמאמינים שהילד רוצה להתשלב ולכן הוא שואף להתנהגות טובה.
אוף, כמה אני נופלת למלכודת הזאת. כמה אני שמחה לפקוח את העיניים ולחשוב אחרת.
זוכרים את לימודי "בעל זבוב" בתיכון? כבר אז לא 'קניתי' את זה ש"נפש האדם רעה מטבעה". היה לי את הפוטנציאל כבר אז אבל כשנולדה דריה התחלתי לשמוע הרבה מסביבי נבואות איך היא תתנהג לא יפה וכמה צרות היא תעשה לי בחיים. במידה מסוימת זה השפיע עלי- למשל, רציתי בכוח להשכיב אותה לישון בשעות קבועות למען סדר יום או לדחוף אותה לסדר איתי את הצעצועים שלה. המאבקים הקטנים האלה שעכשיו אני מגלה שאפשר גם בלעדיהם,
למה להיאבק?
בסוף רואים שהילדה יוצאת "בסדר".

[יוטי_לונדון*]

שבועות אחרונים של הריון.
לי יש תינוק בבטן ולדריה יש תינוקת.
אנחנו נוסעות יחד ברכבת תחתית לבי"ח לבדיקות. בהתחלה אני עולה על המיטה ומודדים לי את הבטן, א"כ דריה עולה ומבקשת שימדדו לה.
אני עוברת אולטרא סאונד וא"כ דריה עולה על המיטה ומבקשת שאני אעשה לה גם. שבוע שעבר עשיתי "כאילו" עם מקל פלסטיק שהיה ליד המיטה והאחות ראתה ושאלה אותה אם היא רוצה לראות את הלב שלה, לקחה את המכשיר, מרחה עליו משחה והניחה על דריה. על המסך ראינו את הלב מתכוץ ומתרחב.
דריה היתה המומה, גם מזה שהיה עליה משהו רטוב וגם ממה שראתה במסך.
כשחזרנו הביתה אבא שאל אם היא ראתה את הלב והיא ענתה לו "לא, ראיתי את התינוקת שלי".

כשאני מתלוננת ואומרת לה שקשה לי עכשיו להוציא לה את הכדור מתחת לספה כי התינוק תופס לי הרבה מקום בבטן וקשה לי ככה להתכופף (ויאללה שתתכופף בעצמה ותביא אותו...) היא עונה לי בקול נאנח "כן, גם התינוקת שלי לוחצת לי בבטן וקשה לי".
איפה היא לומדת לדבר ככה?

[רסיסים_של_אור*]

היא עונה לי בקול נאנח "כן, גם התינוקת שלי לוחצת לי בבטן וקשה לי".
גדולה !!!

[בן_עמי*]

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

זוכרים את לימודי "בעל זבוב" בתיכון? כבר אז לא 'קניתי' את זה ש"נפש האדם רעה מטבעה".
... בעל זבוב הוא בדיוק הדוגמא לקבוצת ילדים בלי רצף ובלי הורים אם תרצי, ילדי בי"ס.
מיתוס גידול הילדים ג'ודית ריץ' האריס

[יוטי_לונדון*]

יש משהו מוזר באנגליה בצורת גידול הילדים.
אני לא יודעת איך זה בהרבה ארצות אחרות באירופה אבל מישהי אתמול אמרה לי שזה לא כך, שהניתוק של הילדים מעניני ה"גדולים" נעשה פה בתדירות גבוהה הרבה יותר.
לדוגמא- דריה ואבא שלה הולכים יחד לבית הכנסת כמעט כל ערב שבת ודריה היא מהילדים הבודדים שיש שם, אם בכלל מישהו מגיע. בשבת בבוקר יש להם פעילות לילדים ושוב, אין ילדים שמסתובבים באולמות המרכזיים בכלל, לא מפריעים.
בארץ, למי שלא יודע, ילדים מתרוצצים בבית כנסת כל הזמן.

דוגמא שניה- הוזמנו לבת מצוה של בת של חברים טובים מאוד. ידענו שהרבה זוגות צעירים מוזמנים והנחנו שיהיו הרבה ילדים (לא שזה כזה משנה, היינו לוקחים את דריה איתנו בכל מקרה) וכשהגענו הופתענו לגלות שדריה היא כמעט היחידה מתחת גיל 12. היתה עוד ילדה אחת והיא אחינית של כלת השמחה ו...חצי ישראלית.
כולם פשוט העדיפו לשכור בייביסיטר מאשר להביא את הילדים לשמחה.

בספר "הלוחשת לפעוטות" (הומלץ לי מאוד אבל לדעתי הוא פונה להורים בראש אחר משלי) היא נותנת כל מיני המלצות איך להכין את הילדים ליציאות משפחתיות.
ליציאה משפחתית למסעדה היא מציעה לצרף את הילד לארוחות משפחתיות, למשל.
נשמע מוזר? אם יוצא לדריה לשחק אם חברים אחר הצהרים וא"כ לאכול איתם ארוחת ערב אז הם אוכלים על שולחנות קטנים מיוחדים להם ארוחה מיוחדת להם ורק אחרי שהם ילכו לישון ההורים ישבו בנחת ויאכלו את ארוחת ה"גדולים".
אני יודעת שגם ישראלים עושים את זה אבל אני מציינת את זה כעוד פרט מהרבה פרטים שמראים על ניתוק הילדים מחיי המבוגרים שאני רואה פה כל הזמן.

ועכשיו משהו קצת אחר שתהיתי אם יש קשר בינו ובין מה שכתבתי עד כה.
"זכיתי" להיכנס לגן של דריה בזמן האחרון ולשבת איתם קצת, לראות מה הם עושים. לרוב ההורים לא נכנסים אלא נפרדים בכניסה (שמשם לא רואים את פנים הגן בכלל) אבל דריה רצתה שאני אכנס איתה והם לעולם אינם מסרבים לדבר כזה.
יום אחד סידרו להם שולחנות בצורת ח גדולה שם כל הילדים ישבו ומולם ישבה אמא של אחד הילדים מול שולחן, עליו הניחו חומרים להכנת מאפה גבינה, והדגימה להם מה עומדים לעשות.
בזמן שכל הילדים התישבו במקומותיהם יפה דריה מיד הצטרפה לגננות והביאה איתם ציוד מהמטבח- מערוך, קערות ועוד כלים. הגננות מיד סיפרו לי שהיא תמיד עושה את זה, מצטרפת ועוזרת לסדר ולהכין וגם עוזרת תמיד בנקיונות ובסדר אחרי.

נראה לי שיש קשר בין מה שכתבתי למרות שאני תוהה אם זה בגלל שבבית היא מעורבת כל כך בעניני משק הבית או שאולי היא מצטרפת אלי בבית כי היא טיפוס שאוהב לסדר, לארגן ולבשל.
בכל מקרה, זה בלט לי מאוד ההבדל בין קבוצת הילדים שישבו יפה ליד השולחן וחיכו בשקט לפעילות לדריה שהיתה עסוקה עם צוות הגן.

[יוטי_לונדון*]

לפני מספר ימים דריה נכנסה לחדר השינה שלי בבקר (לרוב היא השעון המעורר שלי) מחזיקה בידה את הספר "אלה קרי- הילדה מלפלנד".
"אמא, תקראי לי".
אני מקריאה ודריה מרותקת. זאת לא פעם ראשונה שאנחנו קוראות את הסיפור הזה אלא שהפעם משהו תופס את תשומת ליבי- אלה קרי בת 3 וחצי, כמו דריה וכמה דברים שהיא יודעת לעשות:

• היא טווה בדים עבים על נול קטן שהוכן במיוחד בשבילה
• היא שוטפת כלים לגמרי לבד (בקערה גדולה על הרצפה)
• היא מוזגת לעצמה קפה מקומקום מתכת שעומד על תנור
• היא מחזיקה אייל צפוני צעיר (גדול בהרבה ממידותיה) בחבל ומושכת אותו אליה על מנת ללמד אותו מי הבעלים שלו

היא פשוט עושה את מה שההורים שלה והשבט שלה עושים כל הזמן .
את רוב הדברים היא עושה עד שנמאס לה ואז היא הולכת לשחק עם חברות.
יש אפילו קטע בספר בו אבא שלה אומר לה שבשנה הבאה היא תוכל לעלות איתם להרים עם האיילים (הנודדים להרים בעונת הרביה שלהם)- כלומר כשהיא תהיה בת 4 וחצי, וזה מסע בכלל לא קל.
מדהים! ממש כמו בעיקרון הרצף.

א"כ חשבתי לעצמי מה דריה יודעת לעשות בגילה... היא יודעת להפעיל מחשב, די שולטת בעכבר, יודעת לכתוב לאבא שלה הודעות במסנג'ר- לכתוב ג'יבריש בעברית או להעביר לאנגלית, לעשות כמה אייקונים מקפצים ע"י לחיצה 3 פעמים על נקודה או על איזו אות, למחוק אם היא רוצה וכמובן enter.
זה אותו עיקרון, לא? זה למעשה עקרון הרצף בחברה מודרנית !

(אם היא היתה מחזיקה ומושכת איל צפוני הוא היה מורח אותה על הרצפה אבל נראה לי שגם אותי ואני שוקלת פי 4)

[יוטי_לונדון*]

אבא שלה קנה לכולנו ספר מדיטאציות לילדים (יש לנו ספר על דמיון מודרך וזה ממש על מדיטאציות).
הם מתישבים ישיבה מזרחית עם כריות מתחת לישבן (מישר את הגב) והוא מסביר לה שתדמין חוט דמיוני שמותח לה את קודקוד הראש למעלה.
דריה קמה "אני הולכת להביא חוט"
אבא: "לא מתוקה, זה חוט דמיוני, לא באמת"
דריה: אה... דמיוני?" מתישבת. מחזיקה יד אחת גבוה מעל הראש שלה כאילו היא מחזיקה את הראש עם חוט.
שניהם ביחד: "אוווווווום"

דריה אומרת שהיא אוהבת לעשות מדיאציה (כלשונה).

[בן_עמי*]

בס"ד
ליוטי
_"נראה לי שיש קשר בין מה שכתבתי למרות שאני תוהה אם זה בגלל שבבית היא מעורבת כל כך בעניני משק הבית או שאולי היא מצטרפת אלי בבית כי היא טיפוס שאוהב לסדר, לארגן ולבשל.
בכל מקרה, זה בלט לי מאוד ההבדל בין קבוצת הילדים שישבו יפה ליד השולחן וחיכו בשקט לפעילות לדריה שהיתה עסוקה עם צוות הגן"_

אולי כי היא יכולה לחקות אותך בבית, לפעול, להשתתף עם המבוגרים.
שאר הילדים למדו זמן רב מידי בגן "לשבת יפה בשקט ולחכות"...

_היא טווה בדים עבים על נול קטן שהוכן במיוחד בשבילה..
דריה קמה "אני הולכת להביא חוט"_

היא פשוט עושה את מה שההורים שלה והשבט שלה עושים כל הזמן.
ספר נהדר להורים- "נווט העמיץ"

פעם טילנו בירקון אני והילדים, והם ראו סירות "קיאק", כמו שהכין נווט-
והילד התחיל לתכנן מאיזה חומרים הוא יכול להכין קיאק,
וגם הכין לבד חכה מדהימה עם וו.

הם מקבלים מהספרים האילה המון רעיונות,
כמו בית העץ ב"משפחת רובינזון השויצרית" ועוד.

[יוטי_לונדון*]

שאר הילדים למדו זמן רב מידי בגן "לשבת יפה בשקט ולחכות"...
למדו בבית. בגן משתפים אותם הרבה (זה גן מונטסורי).
אני לוקחת בחשבון שדריה היא כזאת וזה לא רק קשור לאיך היא חיה איתנו בבית.



_פעם טילנו בירקון אני והילדים, והם ראו סירות "קיאק", כמו שהכין נווט-
והילד התחיל לתכנן מאיזה חומרים הוא יכול להכין קיאק,
וגם הכין לבד חכה מדהימה עם וו._
מדהים!
רשמתי לי לקרוא את הספר.

ימים בלי גן.
בזמן האחרון דריה לא רוצה ללכת לגן, אומרת שהיא רוצה להיות איתי בבית.
זה לא רק זה, היא נצמדת אלי יותר מהרגיל עד כדי הסטריה, שאני לא אעזוב אותה לשניה.
שנה שעברה, גם בסוף ההריון ( דף תמיכה אבדן אמתי ), היא התנהגה דומה כך שאני מוצאת קשר ללידה המתקרבת.
אני נותנת לה את אפשרות הבחירה. קיבלנו החלטה לא לכפות עליה ולא ללכת לגן זה חלק מהעסקה.
נראה לי שהיא יודעת מה טוב בשבילה.
היא גם רגישה יותר מהרגיל, צורחת יותר מהרגיל והרבה פחות חברותית אל כל מי שהוא לא אמא שלה.
אני מתמרנת בין הרבה חיבוקים ובין הסברים בטון עניני נחמד שבצרחות אני לא מצליחה להבין מה היא אומרת (מה שנכון, אני באמת לא שומעת ככה ברור מה היא מבקשת). משתדלת מאד לא להילחץ מהצרחות ועם זאת לא להתעלם מזה שמשהו עובר עליה.
המון עבודה בשבילי, ככה זה מרגיש, למרות ששתינו משתפרות כל הזמן. היא יורדת בכמות הצעקות אט אט ואני מתרגלת סבלנות.

שבוע 38 מתחיל היום, ממש בקרוב יהיה פה עוד תינוק, איזה כיף! אתמול תפסתי כמה זה קרוב וזה ריגש אותי מאד.

[בן_עמי*]

[רסיסים_של_אור*]

[יוטי_לונדון*]

יש לנו תינוק חדש במשפחה, יותם שמו, על אף שהתפתנו לקרוא לו נח על כך שהוא כה שקט ונח.
כולנו מאוהבים בו, כולל דריה שגאה כל כך להיות אחותו הגדולה. היא מחבקת ומנשקת אותו בלי סוף ומנסה לשכנע אותי להניק אותו כל פעם שהוא ישן.
זה כיף לא נורמלי להיות אמא של שניהם. אנחנו עכשיו משפחה של ממש .

[בן_עמי*]

בס"ד
שם מקסים, יותם.
התפתנו לקרוא לו נח על כך שהוא כה שקט ונח.

[יוטי_לונדון*]

הגנן והעוזר שלו מגיעים בבקר, דריה לובשת מעיל ויוצאת לעזור להם.
הם מגרפים את העלים ואוספים לפח הירוק והיא אוספת איתם גם, משתלבת בעבודה שלהם בשיא הטבעיות והם בסבלנות נותנים לה לעזור.
כשנמאז לה דופקת על דלת ההזזה הגדולה וקוראת לנו שנכניס אותה הביתה.

בערב שני סבים וסבתא אחת טסים חזרה לישראל, לא לפני שמזכירים לנו להחזיר את דריה לתלם ומנבאים לנו כמה קשים יהיו לנו החדשים הקרובים עם שני ילדים.
עם זאת, לזכותם יאמר שהם עזרו פה המון. פה ושם נתנו ביקורת על כך שלילדה אין מספיק משמעת אבל בגדול הכל עבר בשלום.
אם כתבתי לפני כמה חדשים שהמשפחה תגיב הרבה יותר קשה לרעיון החינוך הביתי הבנתי בשבוע האחרון כמה צדקתי וכמה ההורים שלנו מתערבים לנו בחינוך הילדים.
מצד שני, זה משהו אצלי בפנים- אני מפחדת שלילדה אין מספיק משמעת ולכן כשהם אומרים לי את זה זה נוגע במקום רגיש, אני מפחדת שהיא לא תסתדר חברתית או שלא יהיו לה הרבה חברים וכל מה שיאמרו לי שקשור לזה יעלה בי את החששות הללו שוב ושוב.

סבתא אחת נשארת עד שבוע הבא לעזר וא"כ אני מקבלת את החיים שלי 100% בחזרה ומארגנת אותם לשני ילדים בבית.

[יוטי_לונדון*]

קיבלנו החלטה אתמול להוציא את דריה מהגן (שכבר כמה שבועות היא מסרבת ללכת אליו) ולעשות שנה של חינוך ביתי, אחריה נחליט כמה זה מתאים לנו.
אז הבלוג הזה כבר לא חצי ביתי אלא ביתי לגמרי (אני שוקלת לשנות לו את השם).
אני מתרגשת מההחלטה שלנו מצד אחד ומצד שני חוששת לבאות, חוששת לעתיד של דריה, חוששת שאולי אין לי מספיק סבלנות לעשות את זה.

אולי שבועיים אחרי לידה זה פשוט לא זמן טוב למחשבות "כבדות" מהסוג הזה.

[עדינה_ניפו*]

היי יוטי,
ראיתי את השם שלך ונזכרתי באחווה שחשתי איתך דרך הדף של אבא מעופף וסמכות הורית אז באתי לבקר.
קראתי רק את הכניסה האחרונה שלך ורציתי להגיד לך שבדיוק היתה התכתבות באותו עניין בין קט קטית לאורנה שפרון בדף בית של אורנה.
אולי יענייו אותך לקרוא אם לא ראית את זה כבר (בעניין ההוצאה של הבת של קט קטית מהגן וסבלנות וכל המתלווה לזה.............).

בהצלחה

[עדינה_ניפו*]

ועליתי עכשיו למעלה קצת וראיתי שרק ילדת

מזל טוב!!!!!!!!!!

[ג''ימס_בונד*]

מזל טוב.!!!

[יוטי_לונדון*]

הנה זה מגיע...
אני, ילדה חמישית ואחרונה במשפחה, אין לי רק אבא ואמא, יש לי גם אחות ו-3 אחים שאומרים לי מה לעשות.
מכולם עכשיו אני שומעת שהילדה צריכה מסגרת (אמא שלי, המלשנית, סיפרה לכולם שהיא לא הולכת לגן ).
ואני? עם כל הבאלגן פה בבית שלא מתפקד כמו שצריך (בעיני) כשאני לא מתפקדת, זה בדיוק נוגע בנקודה החלשה שלי.

[נ_ע_מ_ה*]

שלום יוטי
נכנסתי עכשיו פעם ראשונה לדף שלך,בעקבות שכתבת לבתי בדף החדש שלה.שימחת אותה מאד. לא קראתי הכל,רק התעדכנתי בהתפתחויות האחרונות...
קראתי שאת שוקלת להחליף את שם הדף
ובכן,מציעה לך לפתוח דף חדש להתחלה חדשה. יש פה אמירה גם לעצמך וגם למשפחה המורחבת שמציקה לך. אני עשיתי זאת והזמנתי אותם לקרוא ולכתוב לי שם. גם ביקשתי בזמנו את עזרת ה"וותיקים"בחינוך ביתי,כי האמנתי שלהורים שלי יהיהקל יותר להקשיב למה שאחרים אומרים מאשר לי. ככה זה איתם... את יכולה לקרוא על כך בדפים הקודמים שלי חיים חדשים במדבר ו חיים חדשים במדבר 2 לא זוכרת באיזה מהם.
ויש לנו עוד מכנה משותף אחד- הבנתי שיילדת כמה ימים אחרי. אז מזל טוב מאוחר.

ובעניין המשמעת: יכולה לספר לך שאני גדלתי בבית עם אמא שיש לה תסביך שליטה לא קטן.
ויצאתי מורדת גדולה. מאמינה שכמה שנותנים לילד יותר חופש-כך הוא מרגיש חופשי יותר לבחור את הבחירות שאת מאמינה שהן "טובות" ופחות מרגיש צורך לעשות דווקא
אני כל הזמן אומרת-מזכירה לעצמי וגם לסביבה שלי,שאני בחינוך ביתי לא פחות מהילדים שלי,אם לא יותר. זה אומר שאני צריכה ללמוד משהו ממה שעובר עליי,כל רגע,בכל תחום.בקיצור,מה שאני מנסה להציע לך זה לבדוק עם עצמך-למה כל כך חשוב לך שהילדה שלך תהיה ממושמעת? איפה זה פוגש אותך,את הילדה שבך?....

יום נעים
נעמה

[רסיסים_של_אור*]

(מזמינה אותך גם לקרוא על תחילת הדרך שלנו בחינוך ביתי בבלוג "בלוג אני בחינוך הביתי" וחיבוק גדול כמובן

[בן_עמי*]

בס"ד
קיבלנו החלטה אתמול להוציא את דריה מהגן (שכבר כמה שבועות היא מסרבת ללכת אליו) ולעשות שנה של חינוך ביתי, אחריה נחליט כמה זה מתאים לנו.
בהצלחה.

[בן_עמי*]

בס"ד
עם כל הבאלגן פה בבית שלא מתפקד כמו שצריך (בעיני) כשאני לא מתפקדת, זה בדיוק נוגע בנקודה החלשה שלי.
מחינוך ביתי בתחילת הדרך
אני מצד אחד חולמת על חינוך ביתי, הרמוני וכיפי, מצד שני, מדמיינת את עצמי חצי מהזמן בקריזה והחצי השני בעילפון חושים וביאוש. מיכל בר
יש הממממון דפים על זה באתר..

[יוטי_לונדון*]

תודה על כל ההמלצות לדפים באתר.
קרוב ל-4 שנים שאני משוטטת כאן ורק עכשיו אני באמת קוראת לעומק דפים על חינוך ביתי בתחילת דרכם.
רק עכשיו הגעתי למקום שבאמת מבין על מה מדברים שם. יש לי ילדה בת 3.5 ששנה הבאה כבר אמורה ללכת לכיתת גן בבי"ס, זה כבר מוחשי הרבה יותר.


למה כל כך חשוב לך שהילדה שלך תהיה ממושמעת? איפה זה פוגש אותך,את הילדה שבך?....
שאלה מצוינת, אני חושבת עליה כבר כמה ימים, עוד לא מצאתי תשובה.
אולי זה הפחד שלי מהחלק המבולגן שבי, מהילדה המבולגנת שבי, רק בשנים האחרונות התחלתי להיות קצת יותר מסודרת וגם זה לא משהו אבל בשיפור מתמיד.
מה יקרה אם אני ארפה? איזה בלאגן יהיה פה בבית... החיים שלנו יהיו מבולגנים...
(אני נשמעת כמו איזו פריקית של שליטה וסדר ואני כ-ל כ-ך לא כזאת)

חוץ מזה, אני בלונדון כבר שנתים, חיה לי חיי חופש במובן הזה שאין לי משפחה על הראש עם כל הביקורות והדעות שלה וכל האנשים סביבי ,מפאת נימוס, לא מתערבים לי בחיים. אפילו הישראלים פה אומרים את הביקורת שלהם בנימוס.
ואז הם מגיעים מהארץ עם כל הדעות המוצקות שלהם על חינוך, אין להם שום כונה לנהל דיון בנושא אלא רק להטיף והם זורקים ססמאות לאויר- הילדה מפונקת, צריך לחזור לתלם, הילדה צריכה מסגרת וכדומה וכדומה.
אז מצד אחד זה מנתק אותי מהם. אני מרגישה שאין עם מי לדבר.
מצד שני, זה פוגע בחששות אמהיים עמוקים- מה יהיה עם הילדה? מה יצא ממנה?
ואני בכלל לא בטוחה שזה קשור לחינוך ביתי, יכול להיות שגם אם היא היתה בבי"ס נחשב והיו נותנים לי ביקרת עליה זה היה מעלה בי משהו.

[יוטי_לונדון*]

אמא שלי נסעה הערב ואני עצובה. חבל לי שהיא נסעה ושלא אראה אותה הרבה זמן.
היה כיף. היא עזרה לי המון והצחיקה הרבה את דריה.
עכשיו אנחנו לבד: אני עם תינוק מלאך וילדה פעילה יחד עם בעלי שנמצא בעיקר בערבים אבל לקח על עצמו הרבה ממשימות הבית לזמן הקרוב.
הבית מבולגן לאללה. שום דבר לא עובד כמו שצריך כשאני לא מתפקדת.
מחר, לאט לאט, אני אתחיל להחזיר דברים למקומם.

יהיה בסדר, צ'י קונג כל יום וללכת לישון מוקדם ויחזרו אלי הכוחות.
יהיה בסדר.

[יוטי_לונדון*]

הוצאנו סופית את דריה מהגן. בהחלטה, עוד לא דיברתי איתם (סתם עצלנות) אבל זה סופי.
בכל מקרה השליש מסתים שבוע הבא והיא לא רשומה לשליש אחריו.

בתמימות שאלתי אותה אתמול אם היא תרצה ללכת לשם מתישהו או אם היא רוצה להישאר שם ליום או יומיים בשבוע. היא הביטה בי במבט מזועזע ואמרה לי "לא, משעמם לי בגן, אני רוצה להיות איתך בבית". היא כנראה יודעת מה טוב לה עכשיו.
אם כן, אני עומדת לסגור את הדף הזה, בהמלצת נעמה, ולפתוח דף חדש שכולו חינוך ביתי.
התחלה חדשה? בהגדרה בעיקר, כי דריה היתה איתי רוב הזמן בבית ובהרגשה שלי היא היתה בחינוך ביתי.
אולי השינוי הגדול ביותר זה השיתוף של בעלי בכל הענין הזה. פעם הוא התנגד עכשיו הוא שותף מלא, זו הרגשה נהדרת, זה משנה את כל האוירה בבית.
עכשיו אנחנו כולנו יחד, יוצאים לשנה של חופש ושל למידה, למידה מסוג אחר.

[בן_עמי*]

בס"ד
ואז הם מגיעים מהארץ עם כל הדעות המוצקות שלהם על חינוך
ההורים שלי התנגדו בכל תוקף לרעיון ורצו לעצור אותו בכל דרך אפשרית.
עד שאחי - חרדי למהדרין שחי בקהילה של שוחטים בסוף העולם שמאלה, הגיע מארה"ב לבקר,
והם היו בטוחים שיתן לי הרצאה על חינוך הילדים, ויגמור עם הברדק...
הם רק הגיעו ל "והיא החליטה שהילד לא ילך לבית הספר",
אז הוא חייך ואמר: אה, "הום סקולינג", כן,הרבה הורים מחנכים ככה את הילדים בארצות הברית!!
ומאז לא שמעתי יותר ביקורת...

[בן_עמי*]

בס"ד
"לא, משעמם לי בגן, אני רוצה להיות איתך בבית".
והילד שלי אמר כבר בכיתה א :
משעמם לי בבית הספר, זה המון שעות כל יום, את יודעת כמה דברים יכולתי לעשות בזמן הזה?!
אם כן, אני עומדת לסגור את הדף הזה, בהמלצת נעמה, ולפתוח דף חדש שכולו חינוך ביתי.
בהצלחה!

[יוטי_לונדון*]

_אז הוא חייך ואמר: אה, "הום סקולינג", כן,הרבה הורים מחנכים ככה את הילדים בארצות הברית!!
ומאז לא שמעתי יותר ביקורת..._

גדול! האמת היא ששמעתי את זה מפי דתיים אמריקאים שהתארחו כאן אצל משפחה אנגלית מכובדת (שרחוקה מלהיות בעניני אנסקולינג ) שהפתיעו אותנו בדיון שנערך סביב 'יציאה' שלי על כך ששקלנו לא לשלוח את דריה לבי"ס.

הביקורת שלהם באה מבורות בנושא, אין להם מושג מה זה חינוך ביתי וקשה להם לצאת מהתבנית המקובלת (ומי אם לא אני אבין אותם כי גם לי זה נשמע נורא בפעם הראשונה ששמעתי על זה).


משעמם לי בבית הספר, זה המון שעות כל יום, את יודעת כמה דברים יכולתי לעשות בזמן הזה?!
כמה פשוט ונכון.

[לוטם_מרווני*]

מזל טוב להולדת יותם@} ולהתחלת ההום סקולינג של דריה. תשימי גם לינק לבלוג החדש?

[נ_ע_מ_ה*]

היי
קוראת אותך פה. נחמד לדעת שיש מישהי ביבשת אחרת שעוברת יחד איתי את הניסיון הזה של הבלי חיתולים. חוצמזה-שמחתי לשמוע שהחלטת לפתוח דף חדש לרגל חייכם החדשים בחינוך ביתי.למילים יש כוח. השתמשי בהם כדי ליצור את המציאות שאת רוצה לעצמך.
בהצלחה