באופן טבעי

אוווףףףף... זה קורה לי כל הזמן. מרוב עצבים, כעס, מתח, לחץ, עייפות, אכזבה וכו' אני פשוט מתחילה לבכות. לא טוב לי - אז אני בוכה. לא כיף לי - אז אני בוכה. לבד לי, עצוב לי - אני בוכה...
הבכי משחרר אותי. אני מרגישה הרבה יותר טוב אחריו.
אבל האם זה אי פעם ייעלם? יפסיק? בתור ילדה, הבכי תמיד מקובל ומובן, אז לא הייתה לי בעייה. כשהתגייסתי, בכיתי מאיך שהמפקדים דיברו אליי ואיך שאנשים בכלל התייחסו אחד לשני. עכשיו אני כבר בת עשרים פלוס - ועדיין בוכה. כלומר, לא באופן תמידי, אך אין לי בעייה פשוט להתחיל משומדבר. והכי נורא זה %

אוווףףףף... זה קורה לי כל הזמן. מרוב עצבים, כעס, מתח, לחץ, עייפות, אכזבה וכו' אני פשוט מתחילה לבכות. לא טוב לי - אז אני בוכה. לא כיף לי - אז אני בוכה. לבד לי, עצוב לי - אני בוכה...
הבכי משחרר אותי. אני מרגישה הרבה יותר טוב אחריו.
אבל האם זה אי פעם ייעלם? יפסיק? בתור ילדה, הבכי תמיד מקובל ומובן, אז לא הייתה לי בעייה. כשהתגייסתי, בכיתי מאיך שהמפקדים דיברו אליי ואיך שאנשים בכלל התייחסו אחד לשני. עכשיו אני כבר בת עשרים פלוס - ועדיין בוכה. כלומר, לא באופן תמידי, אך אין לי בעייה פשוט להתחיל משומדבר. והכי נורא זה שכשמישהו מרגיז אותי או מדבר לא יפה אליי, אני לא מסוגלת לענות לו בחזרה, להעמיד אותו על טעותו, חוצפתו, אלא חייבת להפנות את ראשי כדי שלא יראה את הדמעות שמתחילות להיווצר בזווית עיניי. האם אפשר לנהל כך חיים בוגרים? האם אני סתם ילדה בכיינית?
טוב, אני עכשיו כבר אחרי הבכי הגדול של הערב (שאחריו בדרך כלל יש "בכיים" קטנים אחדים) ומאחר שהבכי גם מאוד מעייף אותי (בנוסף למשחרר), אני אלך לישון.
אולי אמשיך לכתוב מחר. תודה על ההקשבה.

אופס.
אתם רואים - הבכי גם משבש את החוש הטכנולוגי שלי...
(שכחתי להוסיף שאני גם צינית בנוסף לבכיינית...)

והכי נורא זה שכשמישהו מרגיז אותי או מדבר לא יפה אליי, אני לא מסוגלת לענות לו בחזרה, להעמיד אותו על טעותו, חוצפתו, אלא חייבת להפנות את ראשי כדי שלא יראה את הדמעות שמתחילות להיווצר בזווית עיניי.
מכירה את התחושה. מבאס. אבל לא יודעת מה עושים עם זה.

בתור בכיינית ותיקה אני יכולה לומר לך שזה מצריך אימון. ולמרות זאת, הרבה פעמים זה לא מצליח...
ומצד שני, דווקא לבכות ליד אנשים מסויימים לא מצליח לי, ודווקא ליידם הייתי רוצה להיות מסוגלת.

לא טוב לי - אז אני בוכה. לא כיף לי - אז אני בוכה. לבד לי, עצוב לי - אני בוכה...
גם אני מאוד רגישה, אך בואי לא נשכח את הצד החיובי של הבכי. טוב לי - אני יכולה לבכות. כיף לי - אני יכולה לבכות.. בקיצור, הרגישות הגדולה נותנת אותותיה גם בימים טובים.

קנאתי מהולה בדמעותייך .
הדמעות שלי יבשו מזמן .
תהני מהבכי , מפורקן הרגש , מהרגיעה שלאחריה , טמני הראש בכרית הרטובה ושקעי בשינה מתוקה .

חלי ש
אני מודעת לצד הטוב של הבכי, מכאן השם - ההנאה שבבכי... נהנית מאוד, זה משחרר אותי כשרע לי, ומגיע בגלים כשטוב לי..... כשאני מאוהבת, מתגעגעת, נוסטלגית...

ואם כבר מדברים על בכי בהנאה, האם יש כאן עוד נשים שחוו בכי לאחר התעלסות??? בכי לא נשלט, שמגיע משומקום, אבל מרגיש כל כך טוב, במיוחד לאחר הפורקן המדהים...

אני אהבתי בחיי הצעירים שלושה גברים וידעתי זאת בודאות לאחר שהתחלתי לבכות אחרי ששכבתי איתם (כל אחד בנפרד כמובן!!!). זה היה בכי שהתחיל מבפנים והתגלגל החוצה (כמו השיר) והרגיש כל כך טוב והבהיר לי את תחושותיי ומחשבותיי ורגשותיי לאותו בחור. זו הרגשה מדהימה. תמיד רציתי לשתף מישהו בתחושה זו, אבל זהו כנראה דבר פרטי שאי אפשר להסבירו. הבחור תמיד נבהל כשהתחלתי לבכות, חשב שהכאיב, שהתחרטתי, אך לא זה היה העניין. והכי מדהים זה שאפילו עכשיו, אחרי שאני עם האיש שלי כבר מספר שנים, ישנן פעמים בהן הסקס כל כך מדהים ואני מרגישה כל כך קרובה אליו, שאני פשוט מתחילה לבכות.................

ואולי הבכי אצלך הוא עוד דרך תקשורת? אז למה לסרס אותה?
מובן שיש פעמים שזה עלול לפדח. לבכות ליד בוס או אנשים זרים ממשהו שלא תמיד ברור להם יכול להביך, אבל אין רע בלי טוב וההיפך. אני חושבת על הבכי הזה שאת חווה אחרי מעשה אהבה עם אהובים שלך, זה מדהים! מיוחד, מרגש! היית מוותרת על זה ? כנראה שלא.
לפי דעתי אם תקבלי את הבכי ולא תכעסי עליו, לא תילחמי בו, או תבקרי אותו, הוא יהיה יותר בשליטתך ולא יפתיע כבעבר.

אני חושבת על הבכי הזה שאת חווה אחרי מעשה אהבה עם אהובים שלך, זה מדהים! מיוחד, מרגש! היית מוותרת על זה ? כנראה שלא.

בחיים בחיים בחיים לא הייתי מוותרת על זה!!!

זו הפעם הראשונה שאני שומעת על עוד מישהי שבוכה אחרי התעלסות, אחרי כ-20 שנה שזה קורה לי. כמובן קשה למצוא עוד שותפות לבכי כזה, אני לפחות לא מרגישה נח לשתף את חברותי בפרט הזה.
כל השנים אני מנסה להבין, ובשנים האחרונות אני חווה שבאורגזמה יש תחושה שאני יוצאת מהגוף, ואז בדרך חזרה אל עצמי אני כמו עוברת שער. הדבר דומה לגוף הנורה אל מחוץ לאטמוספירה ובדרך חזרה, בשל עוצמת הירייה והנחיתה, הגוף נופל אל מעמקי הים. כשהגוף נוגע במפלס המים אליהם הוא נכנס, בא הבכי.
הכניסה שלי חזרה אל הגוף שלי מלווה בבכי.

גם אני. גם אני.
גם אני בוכה בסוף סקס.
אבל אצלי זה בכי שמגיע כששותפי מגיע לסיפוק. מן התרגשות כזו. אף פעם לא הבנתי כל כך מאיפה זה בא.
אני בשוק שאני לא היחידה.

איזה יופי - אני לא היחידה... זה ממש מרגש אותי לדעת שסופסוף יש את מי לשתף בתחושה המדהימה הזו.

האם יש כאן עוד נשים שחוו בכי לאחר התעלסות???

אני בוכה לפעמים בתוך כדי הסקס.
המשגל נורא מרגש אותי. החיבור הזה, הקירבה הזו.
במיוחד כשהולם על דפנות הרחם.
זה נוגע כנראה באיזושהי נקודה שמעוררת דמעות.

***********

ולעניין הדף באופן כללי: אני בעצם בוכה כמעט מכל דבר.
כל רגש שעובר את המפלס - מעורר בכי.

אם זה כאב, כעס, הצטברות של מתח - ואם זה הקלה פתאומית, או שמחה, התרגשות, געגועים, אקסטזה, תובנות עמוקות, חיבורים, חלקים בפאזל שמתיישבים במקום, מפגש עם אלוהות.

לפעמים זה בכי קשה כזה, שיוצא בקושי, וממצב של כאב שלא קל לסבול.
לפעמים זה בכי של אבל על כאבים ישנים - וזה דווקא מאוד נעים לשחרר, ועם הכאב יש גם הנאה גדולה כשזה יוצא.
ולפעמים זה בכי מטורף של אהבה ושמחה והתמזגות עם היקום - וזה הבכי הכי הכי כיפי בעולם !!!

************

העניין זה ללמוד לתת לבכי את המקום החשוב שלו בחיים.
לא לנסות להחניק אותו.
לתת לו הזדמנויות ועוד ועוד הזדמנויות לצאת, להתפרק, לרפא.
למצוא יותר ויותר מקומות שמרגישים נוח לבכות בהם ואנשים שמרגישים נוח לבכות לידם (או אפילו איתם).
לפתח בעצמנו יותר את היכולת לבכות ליד אנשים.

להבין את הגדלות של הבכי, ולהפסיק להתבייש בו !
להביא את בשורת הבכי לעולם !!!

<מאוד שמחתי למצוא את הדף הזה. האם כותבתו עדיין כאן? >
<אפילו יותר מ-ההנאה שבבכי הייתי קוראת לְדף כזה הבכי כמרפא, או אפילו בשורת הבכי לעולם.>

וגם הלכתי סוף סוף לאנדקס אותו. דף חשוב.

אני תמיד אהבתי נשים בוכות, או יותר נכון, בדרך כלל
אני פשוט אוהב כשמתעוררת בי אמפתיה

נ.ב, כנראה יש לי צורך לעזור, והרי טבעי לעזור יותר מתוך אמפתיה
בנוסף, זה יוצר בי תחושה שצריכים אותי, וזה כיף לי

אולי נשים לא אוהבות לבכות, אבל כשזמנים בהם נהניתי לראות אישה בוכה במקרה איפה שהוא במקום בו עברתי
רציתי להגיד "תמשיכי"

• בכי בסוף סקס, כמו שתואר כאן בדף אצל כמה בנות, זה מדהים.

אני אוהב רגשות.
אולי יותר מדי

אני חווה בכי לאחר סקס, מתוך עצב, משתלט עליי עצב שאני לא שולטת בו, עצב של סופיות של חוסר משמעות, של זיכרונות וגלגולים של דיכוי והשפלה...