באופן טבעי

גם לי מתה אמא.שישים ותשעה שנים היתה לי אמא-והלכה לעולמה.עכשיו אני יתומה,ואינני יודעת מה לעשות עם זה,אני מחפשת דרך לאמר זאת ביום השנה, אך טרם הפנמתי את המצב,הנוכחות שלה בכל נימי נפשי,יש לי הכל -ילדים אהובים נכדות ונכדים מדהימים-אבל אמא אין לי,לכולם יש או היתה אמא אבל האמא הזאת היתה- היתה! ביטוי קשה רק לאחי ולי

תכתבי, אני מקשיבה...

אין מספיק מילים להביע ואי אפשר שלא להרגיש כאב גדול ויתמות עמוקה ולא משנה באיזה גיל.
אולי מנחם קצת לחלוק את זה.. לעתים נראה שהחיים מתחלקים ל-עם אמא/בלי אמא..

כואב...
זה לא נעשה יותר קל.

אמא בלי אמא

משתתפת בצערך זה היה פתאומי?

אני שולחת לך תנחומים רבים. בעיקר מאחלת לך הרבה רגעים של נחת וחסד. הכאב, החוסר- לרגעים, עשויים להיות בלתי נתפסים.
יש בתפוז פורום בשם "בנות ללא אם" שאני נוהגת לפקוד אותו לעיתים (כבר הרבה זמן לא בקרתי שם..) ומוצאת בו "אוזן קשבת", גם אם כשאני רק קוראת דברים שכתבו אחרים.
הנוכחות שלה בכל נימי נפשי הלוואי וזה יהיה לך מקור לנחמה.
ממשיכה להקשיב.

משתתפת בצערך.

לעתים נראה שהחיים מתחלקים ל-עם אמא/בלי אמא..

יעל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא אני פתחתי את הדף אלא פלוני אלמונית,
אחלוק קצת בתקוה שזה לא "תופס" טרמפ ואם כן - אנא פלונית, צייני זאת..
אמא שלי אכן נפטרה במפתיע, מהרגע להרגע. בצהריים נכנסה לבי"ח עם דלקת ריאות ולקראת חצות נפטרה. אני לא יכולה לתאר את ההלם הצער והכאב.
הילדים היו בני ארבע ושנה, כואב לי גם עליהם. הלכתי אתם לבית קברות, חויה מוזרה עבורי כי אבנים לא דיברו אלי עד שהם באו. בתי ציירה לב על הקבר עם שארית של עלה כותרת אדום ובני השתטח על הקבר וחבק אותו...

גם לי מתה אמא, לפני 8 חודשים, אחרי 7 חודשים של התמודדות עם סרטן אלים וכואב... זה כל כך קשה, וזיכרונות המחלה נוכחים כל כך. אמא מתה בגיל 56, ואני בת 28. אני כל כך אוהבת אותה.

בהריון לשתיים,
חיבוק וירטואלי... מבינה אותך. אחותי נכנסה להריון וילדה אחרי והחלל הזה כל כך נוכח ברגעים השמחים והעצובים בכמיהה לידע וליד החמה של אמא ...
אנחנו האחים מנסים להיות שם אחד עבור השני. זה לא קל כשמתגוררים רחוק והחיים שלנו כל כך שונים, אבל מזכירים אחד לשני, נצמדים לימי הולדת ואירועים שאנחנו ממציאים לעצמנו (פחות חגים אבל, גם זה כואב..)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמא שלי נפטרה ליפני חודשיים וחצי וזה פשוט נכון יש את החיים עם אמא ויש את החצי השני של החיים בלי אמא פשוט חור שחור וענק ניכנס לחיים

איך להתמודד,
תוכלי לשתף, מי שזה נוגע בו יגיב. יש משהו מנחם בידיעה שמישהו מקשיב, מלטף. יש לי חברה שהכרתי אחרי שאמי נפטרה. דיברנו פעם על הקליק הראשון ש"הדביק" בינינו, הוא היה קשור לעצב של שתינו, על מות אמא.

גם לי מתה אמא ואני כל כך מתגעגעת אליה.
אוי אמא אני מתגעגעת אליך.
מה אעשה אמא?