באופן טבעי

מדור כסף עבודה
ראו גם: פלואוריד והפלרה, קוף טוב הכל טוב

---

כבר מזמן שמדגדג לי לפתוח דף יעודי לנושא זה. בינתיים רוב הדיונים בהקשר שצפו וקצפו בדף פלואוריד והפלרה.
אך הסוגיה הזו, של הקשרים הלא ממש אורתודוקסיים בין מוסדות השלטון הדמוקרטיים לבין בעלי עסקים ומשקיעים שווה פיתוח משל עצמה, ולא רק בהקשר של זיהום סביבתי.

אז התירוץ לפתיחת הדף הוא כמה פנינים מפי החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, ירון זליכה, בכנס בנושא שחיתות במכללה האקדמית בית-ברל, שמתאים כמתאבן להגיש לנו גרסת לייט של המעדן הענוג הזה, שילוב הארומה העדינה של ההון המצמית עם לקקנותם הנמרצת של הפקידים הממונים ושאר נבחרי ציבור.
אמנם זליכה עצמו אינו צדיק ולא מחדש למי שמעט מתעניין ועוקב אחרי המתרחש, ואני לא מסכים עם כל מה שהוא אומר, אך זה מה יש, ועם זה ננצח, והרי צריך להתחיל ממשהו אחרת מתי נצא סוף כל סוף לדרך? וכפי שאמר איש אחד חכם וגם זקן - "גם הדרך הארוכה ביותר מתחילה בצעד הראשון".

מתוך "גלובס": ירון זליכה: ''הבעיה היא השיטה שאיפשרה לאולמרט להגיע לשלטון''

מקבץ פנינים:

"הדבר היחיד שאני מצטער עליו זה אולי שלא אמרתי די. הבעיה היא לא הירשזון או אולמרט, הבעיה היא השיטה שאיפשרה לאנשים האלה להגיע לשלטון"

"יש פה מדינה שבה יש לנו הפקעה של חלק מזכויות האזרח באמצעות העובדה שנציגינו בשלטון הם בעצם סוכנים של הבעלים האמיתיים של המדינה"
לא הייתי מנסח זאת טוב יותר.

"אולמרט פעל ככה 40 שנה, מה, זה התחיל מאתמול?"

"למנוע תקציבים חיצוניים ממערכת בתי המשפט ומהמשטרה - זו קבלת החלטות מוטה משיקולים זרים".
גם כאן הוא מתעלה מעלי בניסוח.

"יש לנו עשרות מנגנוני תמסורת שבאמצעותם ההון משפיע על השלטון וחוזר חלילה"

הציטוטים הללו נחתכו בעריכה מגמתית, אני מודה, מכיוון שיחד עם אותן אמירות הוא לדעתי מקל באחריותם של בעלי ההון לרעת אנשי הממשל, כאשר לפי הבנתי אחריותם שזורה באופן הדוק: במקרה של שוחד, יש מי שמקבל, אך אסור לשכוח את מי שנותן. אשמתו לא פחותה. אך בכל זאת בחרתי לצטט דווקא מדבריו לאור התפקיד שהוא מילא בעברו. כך שאם הוא לא יודע על מה הוא מדבר, אז מי כן?

ולמי שלרגע חשש שאני מאשים אך ורק את מדינת ישראל בשחיתות, הינה עוד דוגמית אקראית, לגמרי במקרה הופיעה ליד המאמר שקושר לעיל: ראש ממשלת יוון מודה: ''הבעיה הבסיסית שלנו היא שחיתות''

ראש ממשלת יוון, יורגוס פפנדריאו, הודה בפני עמיתיו, מנהיגי המדינות החברות באיחוד האירופי, שהמגזר הציבורי של יוון נגוע בשחיתות. בפסגת האיחוד האירופי ביום ה', ישבו 26 המנהיגים האחרים בשתיקה בעוד פפנדריאו נשא נאום קצר ובוטה, שבו אמר את מה ששאר תושבי אירופה יודעים - או חושדים בו - זה זמן רב לגבי המנגנון הביורוקרטי של יוון.

"הוא הודה שקיימת בעיה אדירה של שחיתות בכל רחבי הממשל, כולל בתחום הרכש הציבורי"

מכיוון שיש מעט מאוד "בשר" במאמר הזה, אז נכרסם מעט בעצם הרזה שיש לנו כאן.
המילה האנמית הזו - שחיתות_ בעצם מכבסת את המהות. מהי בעצם אותה _שחיתות_? שפקידי המנגנון השלטוני מקבלים כספים לא כשרים... ממי? מי כבר יכול לשלם להם, ובעבור מה? אכן, בעלי ההון. וזה מחבר אותנו לסוף המשפט - _כולל בתחום הרכש הציבורי_. או בתרגום פשוט: חברות משלמות שוחד כדי לזכות במכרזים, אולי אף לעקוף אותם וכדי לזכות בנתחים של נכסים ציבוריים וקבלת זכיונות מטעם המדינה. שזה אחד הביטויים הנפוצים של אותה תופעה המכונה _קשרי הון שלטון. כל זה לא חדש למי שמתעניין, אך אני תמיד שמח לשמוח שמני בכירים או סתם כלכלנים נחשבים, ולעיתים אף זוכי פרס נובל מכריזים זאת קבל עם ועדה, ואכן מאשרים את דבריהם של אותם "קונספירטורים" שגרונם כבר ניחר מלזעוק את תוכחתם בשער. יש תקווה.

הוא לדעתי מקל באחריותם של בעלי ההון_ ... _אסור לשכוח את מי שנותן
או במילים אחרות, הוא אמנם מכבס קצת כביסה מלוכלכת בחוץ, אבל הוא מאשים בעיקר את "הקופים"

דיברנו על נותני השוחד... מעניין מה עובר להם בראש, כשהם מתכננים את "המכה" שלהם, לא? האם הם מרושעים או אידיוטים? אז הנה, מפרשיית שוחד טריה, עסיסית ורעננה, השוחד של קרן מרקסטון, שגם מעלה ניחוחות של קשרי הון שלטון מגוונים:
מקורבים למייסד מרקסטון: ''ברוידי חשב שככה מזיזים עסקים''

...זה כתוב בדיילי ניוז, אמרתי לו, ואתה לא לבד שם. גם חברות כמו קארלייל (אחת מחברות האקוויטי הפרטי הגדולות בעולם) וקרן הגידור Third Point Capital מוזכרות, ולפני כמה חודשים כתב ניו-יורק טיימס שהתובע הכללי של מדינת ניו-יורק בודק האם קרן הפנסיה של עובדי המדינה מסרה נתחים מהונה לחברות פיננסיות על סמך שיקולים מקצועיים בלבד, או שחלק מהחברות פילסו דרך לכספי הקרן באמצעים פסולים.

זבל, זה הכול זבל, רתח ברוידי, גם כל העיתונים הכלכליים בישראל הם זבל. "גלובס" הוא זבל. רק רכילות מעניינת אתכם. אבל הוא היה מוכן למסור לפרסום הודעה רשמית מטעם מרקסטון בתנאי שלא אדווח על הידיעות במדיה בארה"ב. ההודעה, מתברר, הייתה מריחה. היא לא התייחסה לרוב הנקודות בתחקיר בדיילי ניוז, נקודות שכעבור שנתיים יחתמו את גורלו. אמרתי לברוידי שאשמח לפרסם אותה בצד המידע השאוב מעיתוני ניו-יורק.

ברוידי עבר להפצרות ולתחנונים כאילו חייו היו תלויים בדבר. במשך כחצי שעה הוא לא היה מוגול מלוס-אנג'לס אלא אדם חרד שתהום פעורה לרגליו. הוא טען ש"גלובס" עושה לו עוול נורא, ביקש שאתחשב ורמז שכדאי לי ללכת בתלם שהוא חורש. הוא יפתח דלתות לפני. השבתי לו, שהכול ממילא בחוץ, שהסוסים ברחו מהאורווה, ואיזו חשיבות יש לפרסום ב"גלובס" הקטן אם עיתון מטרופוליטני גדול בניו-יורק פורש אותו מידע לעיני כל. חוץ מזה, ב"גלובס" כבר יודעים, מחכים לכתבה. אתה לא מבין, הוא אמר ובכך נסתיימו יחסי העבודה בינינו

ועכשיו לשלב הרציונליזציה, מכבסת העבירה:

"לאליוט פשוט לא התאים לעשות מעשה כזה, לשלם שוחד כמו איזה עבריין", אומר המקורב. "אבל ההרגשה שהוא עושה למען ישראל כנראה גברה עליו. הוא אהב לספר שאריק שרון פנה אליו פעם וביקש שיעשה משהו למען ישראל. אליוט לקח את זה מאוד ברצינות, ובדיעבד קצת יותר מדי ברצינות".

"הדחף להיטיב עם ישראל, לדחוף את כלכלתה, היה חזק אצל אליוט כמו הרצון התמידי שלו לזכות בהכרה ובהוקרה. יחד-עם-זאת, אני לא בטוח שהוא ידע במפורש שהוא עבר עבירה פלילית. זה נכון שהוא הודה במתן שוחד, ואני רק יכול לתאר לעצמי איזה לחץ הפעילה עליו התביעה, אבל, כנראה, בפני עצמו הוא חשב שכך צריך להזיז עסקים. מאשימים אותו שהוא אירח רמי-דרג במלון חמישה כוכבים בישראל. אבל חמישה כוכבים זה הסטייל שלו. כך הוא נוהג בכולם. כך נוהגים במיליה שלו. אם הוא אכן יזם זאת, אולי הוא ציפה שמקבל ההטבות יאמר לו, 'לא, תודה. אני פקיד ממשלתי ואסור לי לקבל מתנות כאלה', וזה לא קרה".

...שלו אותו מקורב היה יושב חבר במושבעים בניו-יורק, הוא היה מצביע נגד הרשעתו של ברוידי, למרות שברוידי הודה במתן כמיליון דולר כשוחד לבכירים בקרן הפנסיה, כדי לשכנעם לעשות עסקים עם מרקסטון.

אם נפילתו של ברוידי מכה הדים בישראל, היא התסיסה גלי צונאמי בעולמות האחרים שלו: במפלגה הרפובליקנית ובקהילה היהודית בארה"ב. הדבר המעניין הוא, שבשני היקומים האלה לא שומעים כמעט גינויים, אולי מפני שבשניהם לא אוהבים לנשוך את היד שהאכילה את תושביהם.

תרומה: עוד מכבסת מילים עבור מתן שוחד:

ברוידי אינו רק פעיל במפלגה הרפובליקנית, לא רק תורם (גדול מאוד), אלא גם בשר מבשרו של הממסד הרפובליקני, דמות מרכזית במפלגה ששיעור התמיכה בה בקרב היהודים בארה"ב נע סביב 30%, בהשוואה ל-70% במפלגה הדמוקרטית. הוא היה יו"ר הוועדה הפיננסית הארצית של הוועד הרפובליקני הלאומי וידיד אישי של ג'ורג' בוש הבן. נדיבותו הרקיעה לרום כה גבוה עד שהוא זכה בתואר סופר ריינג'ר בצוות מגייסי התרומות של בוש, תואר כבוד חצי רציני, חצי היתולי, שמוענק למי שתרם יותר מ-300 אלף דולר.

ב-2006 אירחה משפחת ברוידי את משפחת בוש בווילה המפוארת שלה בבל-אייר, אחד מהרבעים היוקרתיים בלוס-אנג'לס. זה השתלם לכולם. מיליון דולר גויסו באותו ערב לקופת המפלגה הרפובליקנית, וברוידי הצטרף למועדון הקטן והיוקרתי מאוד של אנשים שארחו נשיא אצלם בבית. וזה לא הכול. בוש הציב אותו בדירקטוריון של קנדי סנטר (ברוידי חובב בלט), מינה אותו למועצה המייעצת למשרד לביטחון המולדת, והזמין אותו לארוחת ערב ממלכתית בבית הלבן לכבודו של ראש ממשלת איטליה, סילוויו ברלוסקוני.

ברלוסקוני... מממ... שמעתי גם עליו משהו, לא? או שאני טועה? [_{גם תורו יגיע}]

"אפילו גינוי ציבורי בלחישה לא נשמע בעולם הקהילה היהודית, קהילה שברוידי קשור אליה בקשר פומבי. הוא תורם גדול למגבית היהודית המאוחדת, לפדרציה היהודית של לוס-אנג'לס, לאגודה האמריקנית למען חיילי צה"ל. הוא חבר בדירקטוריון של אוניברסיטת דרום קליפורניה ובדירקטוריון של בית הלל (מרכז הסטודנטים היהודיים באוניברסיטה זו), והוא אחד הפעילים המרכזיים בלשכת המסחר ישראל-אמריקה, שלא לדבר על מרקסטון".

""ברוידי נראה איש נחמד, ואנו יודעים שהוא נדבן גדול... אני יכול להבין מדוע אף לא אחד מהמנהיגים של המוסדות הללו היה מוכן למתוח ביקורת פומבית על ברוידי מיטיבם"

סימני התנערות ראשונים

ובכל זאת, יש סימנים להתנערות פומבית מברוידי או לפחות מכספיו. בעשור שחלף, תרמו ברוידי ואשתו, רובין רוזנצווייג, לשעבר בכירה באולפן קולנוע בהוליווד, כמעט 900 אלף דולר למועמדים בבחירות למשרות ציבוריות בקליפורניה. עכשיו אנו עדים למסע חפוז של מקבלי הכספים להיפטר מהמתנות. מועמדים למשרות מושל המדינה, התובע הכללי, נציב הביטוח ורבים אחרים. כולם מכריזים שתרומות ברוידי ייתרמו לצדקה מפני שהכסף נגוע. מבחינת ברוידי, שהקדיש את חייו לטיפוח דימוי של גביר העיירה, נדבן-על וממליך מלכים מאחורי הקלעים, באמצעות הצ'קים שלו, זה צריך להיות עלבון צורב במיוחד, ועדיין לא דיברנו על ארבע שנות מאסר, עננת העונש המרבי שמרחפת מעל לראשו, שידרבנו אותו לזמר ככנרית באזני חוקריו.

האם הכנרית הזו תזמר את שמם של עוד ועוד בכירים בממשל אשר קיבלו תרומות_ ושאר _תשורות?

או במילים אחרות, הוא אמנם מכבס קצת כביסה מלוכלכת בחוץ, אבל הוא מאשים בעיקר את "הקופים"
אכן. שימוש נאה במטפורת הקופים, הלקוחה מהמאמר של שי דווידויץ' קוף טוב הכל טוב.

ולמי שלא עקב אחרי פרסומי השחיתויות הפיננסיות העדכניות, ולכן לא בקיא בפרטי בפרשת אליוט ברודי המכובד מייסד קרן ההשקעות "מרקסטון", הנה סקירה קלילה שתכניס טיק טק אותו לעניינים: השוחד במרקסטון: רשות ני''ע בארה''ב חוקרת את הפרשה מאז יוני

אליוט ברוידי, יו"ר מרקסטון, הודה במתן שוחד לבכירים בקרן הפנסיה של ניו-יורק תמורת הזרמה של כרבע מיליארד דולר למרקסטון - סטנלי גולד, נשיא שמרוק: "ברוידי הוא אדם טוב והגון... אני לא אדם שנוטש חבר בעת צרה"

מתן שוחד לקרן פנסיה של מדינת ניו יורק הינו מעשה שאכן נכנס תחת ההגדרה של "עבודה הגונה". זה לא לגנוב איזו שטות ממדף בסופר, שזה כבר ממש פשע אלים שמסכן את הציבור, ושאותו יש למגר באמצעות כל הכלים העומדים בידי רשויות החוק. אני מעט מגזים, כדרכי, עד לכדי אבסורד, אך זו היתה רוח הדברים בראיון בגל"ץ עם איזה אחד, יעקב נאמן לפני כמה שבועות.

אולי כדאי להוסיך את המילה שילטון עם יוד למחפשים באתר.
ההון שילטון מתבסס במיוחד על שיטת המקל והגזר,כל מי שמאים עליו ,הוא ינסה או לבלבל ,או להקטין,או לקנות,או להפעיל סנקציות .
לא כ" כ מעודן לעיתים ולא כ"כ מתוחכם ,אבל בשביל ציבור אדיש ואפטי התיחכום הוא כנראה מעבר ליכולתו להתמודד עם הדברים.
אני כולי תקוה ,שהציבור יצא מהאפטיות.

ולא רק בהקשר של זיהום סביבתי
הריאות שלי הן לא סביבה.
כשהן מזדהמות או חלילה חוטפות סרטן הריאה ,אני לא מרגיש שמישהו צריך לשמור על הסביבה ,לחבק עץ ,או לשמור על כדור הארץ .
כמובן שכשמדובר בריאות של אמא שלי או של ילדותי אני יותר ממוכן להתוכח שהן שיכות לסביבה.
אני ממש מרגיש שמרחיקים מאיתנו את העדות
ובגמרא נאמר: הרוצה לשקר ירחיק עדותו.
עד מתי נתיחס לבריאות של ילדינו הורינו ושלנו כ"עינין סביבתי"?
כיום מדובר על 10,000 הרוגים בשנה ממגפת הסרטן.
הזיהום הסביבתי כמו שנקראת שפיכת הפסולת התעשיתית למים שלנו ולאויר שלנו,בגלל קמצנות ההון שילטון והזנית השמירה על הבריאות שלנו לידי מומחים קנויים http://www.globes.co.il/news/home.aspx? ... ish=1%25FE גורמת גם למחלות אחרות שמהן אנו מתים .
לא חבל?

מצחיק אתה, ז'ראר. ברוידי? זה מה שמציק לך? מה עם שר האוצר האמריקני? איפה הוא עבד עד לפני שניה? ואצלנו, איפה מקבלים עבודה פקידי האוצר אחרי שנגמרת להם הקדנציה?
(ואותו כנ"ל גם ב-FDA, שזה לא פחות נורא.)

יונת, טפח אחרי טפח, נחשוף את כולם.
אגב מקרה ברוידי, הסיפור שלו חושף את המערכת, מספיק לעיין ברשימת "הנתרמים" שלו...
<צל הימים>

מברכת על פתיחת הדף החשוב!
(טליה אלמתן אצל אבא)

גם אני מברך על פתיחת הדף
(הרמוני בעבודה )

אולי כדאי להוסיך את המילה שילטון עם יוד למחפשים באתר.
אם כבר, תוסיפו גם שילתון

(שילטון זו טעות כתיב)

הנה דוגמא נחמדה להון ושלטון
מתוך הבלוג של encr]הקפיטליסט היומי id[/po]=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=699 בnrg

"תיקחו למשל את הנורות החסכוניות. יש הרבה רעש בעניין הזה. בארצות הברית הצליחו היצרניות של מנורות חסכוניות לשכנע את הממשל לחוקק שהשימוש במנורות רגילות ייאסר. למה? כי זה חסכוני מאוד. על מנורות רגילות, מנורות להט, אין פטנט וכל אחד יכול לייצר. על מנורות חסכוניות יש פטנטים ורק שלוש-ארבע חברות יכולות לייצר אותם. עכשיו זה הגיע לאירופה ומחר זה יגיע לישראל. יש יבואנית של מנורות כאלה ששילמה בשביל סקר וגם פתחה אתר בשביל לעודד החלפת נורות. גם משרד התשתיות מתחיל במבצע מהפכת חיסכון. הם אומרים שהם רק יעודדו, אבל אתם יודעים איך זה. היום מעודדים, מחר רואים שלא התעודדת אז זה "תחליף בלי לשאול שאלות."

פשוט מקסים
החברה האלה כתבו עד עכשיו כאן
מומלץ

עד לפני לא הרבה שנים, הקשר הון-שלטון, היה שבעלי ההון היוו את השלטון ההון הוא השלטון השלטון הוא ההון.
מה שקרה מאז הוא שהכל נשאר כמעט בדיוק אותו דבר . השינוי היחיד הוא על-פני השטח, למראית העין. השיווק השתנה. בפועל עולם כמנהגו נוהג.

כדי להגיע לשלטון צריך הון התחלתי לא מבוטל. כדי להשאר בשלטון צריך עוד יותר כסף (וקשרים).
בשיטת השלטון וההון הנוכחיות אי אפשר להפריד בין הון לשלטון. הנסיון להאבק בסימביוזה הזו רק יוצר כוח נגד, שיוצר מצב בו כל הישג ולו הקטן ביותר דורש מאמצים עצומים, תסכול, זעם והמון זמן (וכסף) וממילא המצב מתאזן בהחמרה במקום אחר.
כל מערכת מתנגדת לשינויים (גם גוף האדם לדוגמא) והמערכת המדוברת כאן היא ענקית ומפלצתית ואין טעם לדעתי לפעול לשינויי מהבסיס.

וממילא המערכת הנוכחית עומדת לפני קריסה מסוימת, כצפוי ממערכת שמבוססת על צמיחה אגרסיבית ופזיזה.
לכן לטעמי כדי ורצוי להתחיל לבסס מערכת חברתית אחרת, שתוכל למלא את הריק הזמני שתיצור הקריסה.
כזו שהשלטון וההון בה הם מבוססי קהילות במקום פרטים.

עוד לא קראתי את כל המלל של ז'ראר, אבל ראיתי שאין איזכור לאחד הנושאים החשובים שעלו בדף פלואוריד והפלרה, שממנו נולד הדף הזה:

באתר "משנים" יש עכשיו דף שמסביר לנו למה כל הארגונים הסביבתיים והחברתיים למעשה "קנויים" על-ידי בעלי ההון, כי בעלי-ההון הם התורמים הגדולים לגופים אלה (דרך קרנות שונות כמו הקרן החדשה לישראל וקרן פורד) והארגונים לא ייצאו נגד מקורות המימון שלהם.
הטענה באתר "משנים" היא שגם הפוליטיקאים או הפעילים שנחשבים "נקיים" ולטובתנו (למשל דב חנין, ניצן הורוביץ ואחרים) למעשה מהווים רק אמצעי להשגת שקט ציבורי: הם יוצרים רושם שיש מי שמטפל בדברים ומרדימים פעילות ציבורית אמיתית.

נשמע קונספירטיבי מאוד, אני מודה, אבל בכל זאת כדאי לקרוא מה שכתוב באתר "משנים". יש הגיון מאחורי הדברים, ויש גם לא מעט עובדות מוצקות.

דלית אני אוהב את מה שכתבת בקשר למה כן לעשות
ובכל זאת, עומדת לפני קריסה מסויימת , כלומר מערכת בכל זאת תהייה, ולא רק קהילות, ואנשים יהיו אולי פחות רכוש של אנשים, אבל לא לגמרי לא.
ולכן - יש להילחם בטרור כאילו אין שלום וגו'

דף מעולה
הנה כתבה שנכתבה בעבר בגלובס על האגודה למלחמה בסרטן.
אני מניח שאם הדף של משנים היה מופיע בגלובס היה לנו יותר קל להתייחס אליו ברצינות וחבל שכך

_הריאות שלי הן לא סביבה.
כשהן מזדהמות או חלילה חוטפות סרטן הריאה ,אני לא מרגיש שמישהו צריך לשמור על הסביבה ,לחבק עץ ,או לשמור על כדור הארץ .
כמובן שכשמדובר בריאות של אמא שלי או של ילדותי אני יותר ממוכן להתוכח שהן שיכות לסביבה.
אני ממש מרגיש שמרחיקים מאיתנו את העדות_

טוב, לא התכוונתי ליפול לפח הזה, של "כיבוס" הזיהום ע"י המונח "סביבה". הכוונה שלי היתה להרחיב את הדיון על הדיכוי שלנו, הציבור, ע"י מי שלפי התיאוריה - שאותה לימדו אותנו בבצפר ומטפטפים לנו כל יום בתקשורת ההמונים - אמור לדאוג לנו, לטפל בנו ולטפח אותנו. בפועל מה שקיבלנו, אלו הם חיים בתור עדר פרות חולבות, שמובלות תוך כדי אל בית המטבחיים. אני רוצה להכניס את העניין הזה לפרספקטיבה רחבה יותר, בתקווה שנבין טוב יותר את המציאות העגומה שמסתתרת מאחורי האוטופיה הצרכנית.

אולי כדאי להוסיף את המילה שילטון עם יוד למחפשים באתר
מקובל. אולי זה לא הכתיב החוקי, אך יש בחוץ איזה שניים-שלושה שלא מי יודע מה נעולים על קוצו של יוד, וגם אליו הייתי רוצה להגיע.

אני כולי תקוה ,שהציבור יצא מהאפטיות
זה לא יקרה מעצמו. כמו ביציאת מצרים, היה צריך להוציא אותו בכוח.
והכח שאני מפעיל, או לפחות מנסה, הוא כוח הידיעה.
אמר מי שאמר, דע את עצמך_. וניתן לרחיב: _ואת זולתך.

הרמוני, רפרפתי על המאמר שקישרת, לא מסוגל ליותר מכך עקב גרעון חמור בשעות שינה. אך הצלחתי לקלוט את הסרקאזם החד של הכותב. הוא בהחלט מייצג את הציניות של ההון, במשמעות "התנהגות או דרך חשיבה שהיא קרה, תועלתנית ומחושבת" [וויקיפדיה]. Say no more.

דלית:
אני מקבל את דבריך, אם הבנתי נכון, שבעצם לא חל שום שינוי במערכת היחסים בין ההון והשלטון לאורך הזמן.
לא כאן טמון העניין, אלא ב{{}}הבנה שלנו. אני חושב שפריצת האינטרנט אפשרה הפצה של מידע שלפני כן היה מוגבל ע"י בעלי אמצעי ההפצה, אשר האכילו אותנו בכפית את מה ששירת את האינטרסים שלהם, דהיינו ההון, כך שהיכולת שלנו לזהות ולפענח את השיעבוד היא זו שמשתנה. ומכאן, אני רואה את האפשרות לשינוי: ככל שיותר אנשים יזהו את המניפולציה, כוחם יגבר עד למסה הקריטית, מסת השבירה. וזה מתחבר עם המשך דבריך, שגם איתם אני מתחבר, לגבי האלטרנטיבה, וזה השלב הבא בקנה של הדיון הזה.

בעצם, מבחינת קווים מובילים של הדיון, אני רואה כמה שמתפצלים מנקודת המוצא של הנושא המדובר: ניתוח תיאורטי של מבנה השליטה והדיכוי בחברה; הבאת דוגמאות מתוך המציאות הממשית כפי שמשתקפת במאמרים, דיווחים, בלוגים ושאר מסמכים זמינים; הצעות לחלופה ודיונים בהם. לדעתי שלושת הדיונים הללו הגיוני להם שיתקיימו במקביל, כי הם מזינים האחד את השני את השלישי, וחזרה. הרי אין טעם לדבר על אלטרנטיבה אם אנחנו לא מזהים בעצם מה הבעייה, לא? אותה חלופה היא בעצם הפתרון לבעיות שחשפנו במערכת הקיימת. כך גם כל כותב יכול למצוא את עצמו באחד משלושת הדיונים ולתרום את חלקו בקידום ההבנה הכללית של כולנו, לטובת עצמנו.

וגם, הדף הזה יכול לשמש כתרגול לאיתור את אותם אלמנטים באמצעי התקשורת שנראים לכם כנכנסים איכשהו אל תוך ההגדרה הזו, של ניצול והולכת שולל ע"י הרשויות, ומי שהן בעצם מייצגות/מסתירות (ע"ע קוף טוב הכל טוב) יש לי כמה תכנים מהעיתונות של היום, אך המודפסת. בעצם, כל יום יש מספיק כאלו. כמו למשל הכותרת על השר לבטחון הפנים שמציע לקצץ עוד במשטרה (וזאת כדי להעביר את פעולתה לקבלני "בטחון" פרטיים, שהם מי אם לא פנסיונרים של מע' הבטחון שמגיע להם לעשות לביתם בתחום בו הם התמקצעו כל השנים), ופרסומת על גבי עמוד שלם הקוראת להעביר תיקים הנידונים בבית המשפט אל "בוררים", שמן הסתם הינם עורכי דין בשכר... והרי מה זה משנה למי משלמים, הרי בכל מקרה שני הצדדים צריכים לשלם לעורכי דין, ואגרות בית משפט... אז ישר נוציא את זה החוצה לשוק החופשי של "הבוררות", וכך נחסוך את עינויי הדין של משפט אינסופי... מממ... מעניין למה ההליך הוא אינסופי... אולי כי אין תקציב למערכת המשפט (לכן קלדניות הועסקו בתנאי עבדות?)... היתכן שהתקציב נמנע מלכתחילה כדי לדחוף אנשים אל מחוץ להליך המשפטי שבחסות המדינה? הרי צריך לספק עבודה לכל העו"דים שיוצאים מדי שנה מהמכללות, ולא על חשבון תקציב המדינה... וכל השישו ושימחו הזה מביא אותנו לאחד מעמודי התווך של דיכוי וניצול הציבור ע"י מי שמחזיק במושכות: ההפרטה.

עכשיו ראיתי את המגיבים המאוחרים, שצצו בזמן שהקלדתי... מחר תזרח שמש חדשה

אכן פריצת האינטרנט גרמה לשינוי גדול שכמובן לא נעלם מעיניהם של אלו שלא רוצים שיהיה שינוי.
בארץ ניתן לראות פעולות ליצירת תשתית אינטרנט מקבילה בבעלות הממשלה בו תהיה אפשרות של הממשלה לחסום אתרים .מעניין ששיטרית עומד בראש הוועדה שמניעה את זה.
בארה"ב עובדים על פרוייקט אינטרנט 2.0 אשר יחליף את הקיים (וכמובן גם בו תהיה צנזורה של אתרים). הנה דיון מעניין בנושא.
עוד בארצות הברית- אחת התוצאות של ההכרזה המופרכת על שפעת החזירים כמגפה היא שהוצא חוק שעל פיו הנשיא יכול פשוט לסגור את האינטרנט (לא מוצא את הקישור לזה) ,וכן לחסום אתרים ולהאט את האינטרנט באופן משמעותי

_הנה כתבה שנכתבה בעבר בגלובס על האגודה למלחמה בסרטן.
אני מניח שאם הדף של משנים היה מופיע בגלובס היה לנו יותר קל להתייחס אליו ברצינות וחבל שכך_
הכתבה הזו התפרסמה לאחר שדיברתי עם הכתב, והיא מבוססת על המצגת שהכנתי בנושא, אפשר להוריד אותה מכאן:
http://www.meshanim.com/flayers.htm
מההתרשמות שלי, הכתב עובד עם המזהמים, והכתבה הזו היא "עלה תאנה", כביכול מפרסמים את העובדות כך שאי אפשר להאשים בחוסר פרסום, אבל זה מפורסם בגלובס, שמעט מאוד אנשים קוראים, ומי שקוראים הם אלה שכבר יודעים איך הדברים האלה עובדים, כלומר לפרסם בלי באמת לפרסם. ויותר חשוב מבחינתם, למרות שכאמור הכתבה מבוססת על המצגת שלנו (כפי שהכתב הודה בפניי כשנפגשנו לפני כמה חודשים), הכתבה הארוכה לא מזכירה אותנו ולא מפנה אלינו. כי יותר חשוב ממניעת העברת המידע חשוב להם למנוע פעילות, חשוב להם שמי שמפחש מידע בנושא לא יגיע אל מי שרוצה לעודד פעילת בנושא.

"תיקחו למשל את הנורות החסכוניות. יש הרבה רעש בעניין הזה. בארצות הברית הצליחו היצרניות של מנורות חסכוניות לשכנע את הממשל לחוקק שהשימוש במנורות רגילות ייאסר. למה? כי זה חסכוני מאוד. על מנורות רגילות, מנורות להט, אין פטנט וכל אחד יכול לייצר. על מנורות חסכוניות יש פטנטים ורק שלוש-ארבע חברות יכולות לייצר אותם. עכשיו זה הגיע לאירופה ומחר זה יגיע לישראל. יש יבואנית של מנורות כאלה ששילמה בשביל סקר וגם פתחה אתר בשביל לעודד החלפת נורות. גם משרד התשתיות מתחיל במבצע מהפכת חיסכון. הם אומרים שהם רק יעודדו, אבל אתם יודעים איך זה. היום מעודדים, מחר רואים שלא התעודדת אז זה "תחליף בלי לשאול שאלות."
כדאי לבדוק את הקשר בין הארגונים הירוקים שדוחפים את הנורות האלה, שלפי מה ששמעתי גם מכילות חומרים יותר מזהמים מהנורות הרגילות, לבין החברות שמיצרות ומשווקות את הנורות הללו. למשל איך החברות קשורות לאל גור, שבסרט הארוך שלו על ההתחממות הגלובלית אמנם מיתג את עצמו כאביר זכויות הציבור, אבל בפועל לא טרח להזכיר בכלל את הגורמים העיקריים להתחממות הגלובלית (הגורם העיקרי הוא תעשיית הבשר, והיה אפשר להמליץ לציבור להפחית בצריכת בשר). הוא כן הזכיר את התעשיה בהקשר אחר - הוא הזכיר שהמשפחה שלו בעסקי הבשר.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1018816.html

כמו כן בהקשר של הנורות האלה שהארגונים הירוקים מקדמים, אפשר לראות גם שהארגונים הירוקים מקדמים גם למשל החלפת שקיות ניילון בשקיות נייר, ואני תוהה אם זה קשור למימון שמגיע לארגונים הירוקים מתאגיד שקיות הנייר הענק של משפחת פראט, למשל המימון מקרן פראט של משפחת פראט, שנותנת את פרס פראט, הפרס הסביבתי של מרכז השל
http://prattprize.org.il/site/?[po]page id[/po]=2
http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Visy Industries[/po]
מה ששמעתי ייצור שקיות נייר לא פחות מזהם, ואולי אפילו יותר, משקיות ניילון, ושקיות הנייר גם הרבה יותר כבדות אז המשמעות היא גם הרבה יותר זיהום כתוצאה מהובלה.
מרכז השל - פרויקט של קרנות ההשקעות "הקרן החדשה לישראל" ו"פורד" שהוזכרו כאן, שמושקעים בהם המזהמים הגדולים - לא מוכר לציבור, אבל הוא זה שמכשיר את "המנהיגים הירוקים" שכן מוכרים לציבור, אנשים כמו ערן בנימיני, ניצן הורביץ, דב חנין, שמעון צוק, נאור ירושלמי, גבי לסקי, דניאל מישורי, אתמר גרוטו, אבי דבוש ואחרים.
http://www.heschel.org.il/fellows/profile
http://www.heschel.org.il/fellows/list

כלומר מערכת בכל זאת תהייה, ולא רק קהילות
תפוז, אני לא בטוחה שזה נכון. בכל מקרה, קהילות שיבחרו בכך יוכלו להתעלם ממערכת חלשה, פגועה ומרוסקת.

ז'ראר, הבנת נכון. אם אני הבנתי נכון, אתה מתכוון לפעול בנושא העלאת המודעות לקשרי הון-שלטון ולמשמעות שלהם לחיינו ולא לפעול כדי לנתק את הקשר הון שלטון, נכון?
העלאת מודעות זה נהדר ואני גם חושבת שזו הפעולה החשובה ביותר שאפשר לעשות כרגע.

לא אתייחס כרג למה שכתבתם, אני רץ קדימה:

היבטים רבים וזוויות תקיפה שונות יש לנושא הרחב הזה המסתתר מאחורי הכותרת הסתומה משהו "הון-שלטון". הבסיס כפי שאני רואה אותו הוא בכלל מערכת היחסים בין הפרט לבין מדינתו.

אז נתחיל מאיזו יציקה: הבטחתי תיאוריה, אז הנה זה בא, תחזיקו חזק
(האמת, אני שואף לכתוב משהו קריא וקליט, על גבול ספרות שדות תעופה, אך גם אני לא מיומן בזה, וגם חומר הגלם עצמו הינו ברמת מוצקות-על).
והפעם נדבר על ההפרדה בין "פוליטיקה ל-"כלכלה", בהשראת צמד האדונים שמשון ביכלר ויהונתן ניצן, מרצים לכלכלה ומדעי המדינה, בהשראת ספרם מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום.

אטטיזם - Etatisme
או באנגלית, Statism או State centered approach
ההגדרה הרישמית מוויקיפדיה - אטטיזם
המעניין במודל הזה הוא שאותו משטר יכול לשמש הן את השמאל והן את הימין באותה מידה. מדיניות ריכוזית מתקיימת לא רק בקומוניזם אלא גם ע"י 'מדינה' שפועלת למען קבוצה קטנה של בעלי זכויות יתר, כמו במשטרי המלוכה, ובהווה, חוקים שעוברים באופן 'דמוקרטי' לחלוטין, לטובת בעלי הון וקומץ פקידים עושי דברם.

אני מתמקד דווקא בזווית פחות מוכרת בשיח הציבורי סביב סוגיית הריכוזיות ע"י המדינה, וזו הגישה המציגה את תמצית הפעילות האנושית בפעילות של אותן ישויות המכונות 'מדינות', והמרדף שלהן אחרי 'האינטרסים' שלהן.

בזירה הזו אנו מתעסקים עם 'ישויות' מופשטות כגון אותה 'המדינה' (שעדיין לא ממש ברור לנו מהי בעצם, האם היא רק הממשל, או גם אנחנו, הציבור? ומה גורל הנכסים, כגון הקרקע, המים, תשתיות כגון חשמל והתעשיה?), ועוד מונחים ערטילאיים כגון 'הפוליטיקה' 'והכלכלה'.

בגדול כולנו יודעים שה'פוליטיקה' היא זירה פראית ואולי גם מעט 'מושחתת' של מני טיפוסים מפוקפקים רודפי כותרות ופופוליזם זול, זירה של כוחנות וכיפופי ידיים, ולפעמים גם של מתקפות בליץ נטולות רסן (פיליבסטר וסכינים בגב (הגם אתה ברוטוס?).

לעומתה, 'הכלכלה' היא שדה מחקר מדעי, מוחלט, מדוייק וריגורוזי (קפדני, בעברית מדוברת). מכאן, שיש לנו עימות בין אנשי מדע אובייקטיבים המחזיקים באמת הצרופה לבין ביריונים תאבי כוח ותככני תחבולות שזוממים לגזול בפראות את 'המקורות הלאומיים' למטרות אישיות ופופוליסטיות, ולעיתם גם של 'אינטרסים פרטיקולאריים', דהיינו של קבוצות קטנות בקרב הציבור. שימו לב שמכל השיח הזה נעדרות אותן דמויות, שעדיין לא הוגדרו, והן 'בעלי ההון'. לאור חוסר הגדרתם בשיח זה, כנראה שהם לא באמת קיימים, אלא הם רק אגדה אורבנית, שלא להשתמש במונח השחוק כבר עד לזרא והוא "תיאורית הקונספירציה".

ואם כל זה נשמע לכם אירוני משהו, אז תדעו שזה ממש פרווה בהשגחת הבד"ץ למהדרין לעומת הסרקאזם הנשכני ללא רחם של צמד האדונים ניצן את ביכלר.

אותן ישויות, 'המדינות', נדחפות להלחם בינהן ע"י כל מני תשוקות ותאוות לא ברורות, שאולי אנתרופולוגים יזהו כאותו דחף קמאי לצאת לקרב, גם אם ניתן לפתור את אותו סכסוך בדרך רציונאלית של שיתוף פעולה, כפי שמדינות אירופה המערבית הוכיחו לנו אחרי מפעל ההרס האימתני שזכה לתיוג 'מלחמת העולם השנייה'. בעצם, מתיישבי אמריקה החדשה גם הוכיחו זאת לאחר מפעל ההרג וההרס שלהם, מלחמת הצפון והדרום.

למזלנו, יש כוח משמעותי שמצליח לבלום את תאוותנותן של 'המדינות' באותם מפעלי כיבוש חסרי גבולות: כוחות 'הכלכלה', המחסור ב-'מקורות'. פשוט, מתישהו נגמרים המשאבים הרבים הנדרשים על מנת לקיים מסעות כיבוש או סתם לקיים קו עימות מתמשך. כאן אנו רואים את אחד היתרונות הבולטים שב-'כלכלה': היא משמשת כמגן מפני תאוותם של הפולטיקאים. וזה אכן משתקף מדי יום ביומו במלחמת המגן של משרד האוצר נגד פוליטיקאים לא אחראיים השודדים את הקופה הציבורית. ולאחרונה, אל רשימה זו של שודדים גסים ומוכי מגלומניה הוכנסו גם בתי המשפט בישראל: "שטייניץ: מערכת המשפט בזבזנית; פסיקות העליון - הפקרות כלכלית''

לא אחפור כעת באותן אמירות שלו, אך כן אתייחס לציטוט האחרון מדבריו בכתבה, שמציג מצויין את היותה של הגישה האטטיסטית מנותקת מהדיון קפיטליזם-סוציאליזם/קומוניזם:

" שר האוצר שב על אזהרתו, לפיה "יהיו עוד זעזועי משנה לא קלים ב-2010", אך באותה נשימה עמד על הסוד להצלחה של כלכלת ישראל: "ממשלות בעולם שפכו סכומי-עתק למשקים הלאומיים. למה הדבר דומה? לטיפול באדם שאיבד את הכרתו. התגובה המיידית היא הזרמת חמצן".
"כך נהגו בכלכלות המערב נוכח התחושה שהכלכלה המערבית תמות. ומהי תוצאת התגובה המהירה הזו לטווח הארוך? גירעונות ענק, יחסי חוב-תוצר שיאמירו וימשיכו להאמיר והעלאות מסים דרמטיות שיצטרכו לכסות על הגירעונות", הוסיף שטייניץ. "בישראל נהגנו אחרת והעדפנו את התכנון ארוך-הטווח על פני 'עזרה ראשונה' ונקיטת צעדים מהירים לטווח הקצר. העלות שלנו היתה נמוכה יותר, והתועלת היתה גבוהה יותר". "

בדברים אלו הוא מבטא את העמדה המצדיקה את ההתערבות המסיבית של המדינה בעת משברים כלכליים, ואני מעריך שלא ניתן להאשים את מר ד"ר שטייניץ הנכבד בהיותו קומוניסט.

זהו לבינתיים, בעה"ש המשך יבוא.

דיסקליימר למי ששרד עד עכשיו, ומעלה בדעתו להמשיך:
זהירות! מלל כבד ורדיקאלי!!!

אז אותן 'מדינות' עסוקות במאבקים אינסופיים, ונדחפות לכך ע"י סיבות לא ברורות, אולי דחפים פסיכותיים של מנהיגיהן, ואולי כולם טובלים עמוק בתוך פרנויה עמוקה, לפיה הכלל המוביל הוא "השקם לתקוף את האויב לפני שהוא יעשה זאת לפניך". תפיסה זאת מקבלת גיבוי גם ע"י המחקר האקדמי, בדמות 'תורת המשחקים', כאשר הדימוי הציורי ביותר הוא דילמת האסיר .

אנחנו נתקוף את הנושא הזה מזווית אחרת מזו המקובלת (הקישור לוויקיפדיה לעיל), ונתייחס לרקע הכלכלי-פוליטי:

תרומתה ותפקידה של 'תורת המשחקים'
תורת המשחקים פותחה בימי 'המלחמה הקרה' ע"י תאגיד ראנד. תאגיד זה, שמומן ע"י הפנטגון ויצרניות הנשק הגדולות בארה"ב, העסיק את מיטב מפתחי האידיאולוגיות של אותה תקופה: פון-ניומן, נאש, ארו וקאהן. ניתן למצוא בקלחת הזו גם דמות כמו קיסינג'ר המוכר די טוב בהיסטוריה הישראלית. בסך הכל הם סיפקו הצדקות לדוקטרינות כגון 'התגמול המסיבי' של דלאס, 'התגובה הגמישה' של קנדי, 'ההרס ההדדי המובטח' של מקנמרה ו-'מלחמת הכוכבים' של רייגן.

במבט לאחור, נראה שמשחקי מלחמה הללו, שחלקם הפכו לנושאי לימוד הכרחיים באוניברסיטאות, סיפקו הצדקה מתוחכמת למדיניות דורסנית, שנזקיה לאדם ולסביבה הם אולי בלתי הפיכים. בשורה התחתונה, מדובר בכמה עשרות אלפי פצות וטילים גרעיניים שהיה צורך דחוף להצדיק את ייצורם ואחזקתם. מדובר כאן על חרושת של מילים וסמבולים מעין מדעיים שבסופו של דבר יצרה אידיאולוגיה די פשטנית של אלימות מאורגנת.

נחזור לניתוח של מבנה 'המדינה' והדינמיקה שלה, לפי גישת חקר המטרות הפינימיות של המדינה ויחסיה המשתנים עם הקבוצות החברתיות הכלולות בה.

מקבלי ההחלטות המרכזיים
נקודת המוצא שלנו היא הגדרת ישות המכונה 'מדינת הלאום'. פעולותיה נשלטות ע"י ע"י קבוצה לא ממש ברורה, המכונה בשמות כגון 'מקבלי ההחלטות המרכזיים' (מיהם? המטבחון המדיני המצומצם? כלל השרים? הכנסת?), 'פקידי מדינה' (האם הם חופפים למקבלי ההחלטות המרכזיים, או שמא זו קבוצה אחרת?), 'קברניטים' ו-'מנהיגים' (ומה איתם, הם פקידים או מקבלי החלטות?).

קבוצת ה-'קברניטים' ו-'מנהיגים' מונעת ע"י אינטרסים מדינתיים_ (מה זה?) ופועלת על מנת להשיג מטרות _מקרו-פוליטיות, כגון 'השגת יציבות חברתית' או 'חיזוק ההרתעה הצבאית'. כמו כן, היא פועלת להשגת מטרות מקרו-כלכליות כמו 'הגדלת הצמיחה במשק', 'הדברת האינפלציה', 'מלחמה באבטלה' (ולעיתים רק במובטלים) או 'שיפור מאזן התשלומים'.

כל המטרות הללו מוצגות כמטרה של כלל החברה והמדינה, במנותק מאינטרסים פרטניים של קבוצות כאלו או אחרות בחברה, בין אם בין המובילות, או שבשוליים. כגון למשל... מתיישבים, בעלי ההון או תעשייה זו או אחרת. כך למשל, שמצב מלחמתי מתמשך הוא אינטרס של כלל אזרחי ישראל, ולא של קבוצות מסויימות. זה ברור כשמש, הרי אותו מצב פשוט נכפה עלינו, אנחנו לא אשמים בכלום, כך שכולנו באותה קלחת. כל המטרות הללו מתכנסות מתחת למטריית הקסם של המונח 'אינטרס לאומי'.

להלן עוד כמה מושגים הקשורים בשיח הסוציולוגי-מדעי-המדינה הזה:
המאבק של עסקנים (המכונים בלעז State leaders וגם State rulemakers) נגד כל מני 'קבוצות חברתיות', ועליהם מוטלת המשימה לעמוד בפרץ שעלול למוטט אותנו לכדי אנרכיה; מודל המאבק של "המרכז' על 'מרכזי המשנה', או המאבק של הביורוקרטיה המדינית כנגד המפלגות הסקטוריליות השואפות לפורר את המדינה. בסופו של דבר, כל אותו מאבק של המנהיגים מכוון לשמור על אחדותה של המדינה ולהגדיל את 'יכולותיה'.

ומי מנסח את אותן מטרות של המדינה?
שאלה טובה. אפשר אף לומר מצויינת. מישהנו מוכן לזרוק ניחוש?

אני זורק את שלי: אותה קבוצה של קברניטים קובעי המדיניות. הרי בשביל זה הם שם, לא? אחרת נקבל אנרכיה, והאוייב האכזר שרק מצפה לקריסת החוסן הלאומי שלנו יפלוש כעדת הונים ברבריים, ישטוף את הארץ ואותנו לים, כמובטח על ידו מזה שנים שנימה. כך שאין להטיל ספק או דופי באותן מטרות, שמכוונות כאמור ע"י 'אינטרס לאומי' חד וברור הנמצא מעל לכל וויכוח פוליטי מטריד ומיותר, שכאמור, רק מחליש אותנו ואת חוסננו... טיעון מעגלי מושלם.


החלוקה לכלכלה ופוליטיקה
במסגרת מודל המציאות שהוצג עד כה, נהוג לחלק את החברה לשתי 'מערכות' עצמאיות ומנותקות האחת מהשניה: 'כלכלה' ו-'פוליטיקה'. מקובל להניח כי ה-'מערכת הכלכלית' תעניק את מיטב הרווחה לאזרחים הצרכנים , אם רק יאפשרו לה 'להקצות מקורות ביעילות'. ומי מונע זאת ממנה? אותה 'מערכת פוליטית' סוררת, שעושה כל שביכולתה בכדי לשבש את פועלם של הכלכלנים (רגע, האם הם נחשבים למקבלי החלטות או קברניטים?). אותה מערכת מתערבת ללא הרף בהקצאת המקורות ובתכנון הכלכלי המדעי המדוייק שעומד מאחוריה. בהתערבותה זו היא מפלה בין קבוצות צרכנים ויצרנים, מעניקה זכיונות, מעבערה סובסידיות וקצבאות, נוטלת מיסים וקובעת קדימויות, וכל זה בעיקר ממניעים 'פופוליסטים' שמעוותים את אותה הקצאת מקורות מיטבית ופוגעים בצמיחה וברווחה הכללית.

ניתן לסכם כל זאת בהגדרה שהפוליטיקאים הם אנשי היצר, ואילו הכלכלנים לעומתם מגלמים את הרציונאליות ואת האחריות הלאומית.

הבטחון הלאומי
אותו הניגוד בולט בישראל במיוחד בכל מה שנוגע ל-'בטחון הלאומי'. כאן המקרה שלנו פשוט להחריד, ונופל בדיוק תחת ההגדרה של אותו מודל כלכלי מופלא - 'עקומת התמורה': ככל שאשקיע יותר ב-א', יהיה לי פחות מ-ב'. כדי לבצר את בטחוננו אל מול האוייב האכזר הקם עלינו לכלותינו, עלינו להקריב את ה-'צמיחה' וה-'רווחה' לטובת השקעה בביטחון. פשוט, לא? לא צריך להיות כלכלן כדי להבין זאת, בעיקר שמדי יום ביומו מפמפמים לנו את האמת הצרופה הזו, והיא גם מתממשת לנגד עיננו, עם התקציבים האינסופיים שמקבלת מערכת הבטחון, והקיצוצים הרוחביים האין סופיים הנדרשים כדי לממן השקעה חיונית זו.

המערכת הפוליטית בישראל, בחתירתה 'הפופוליסטית' להשיג מטרות חברתיות ובטחוניות בו-זמנית, סוטה מהיחס המיטבי בין 'בטחון לאומי' לבין שיפור ה-'צמיחה הכלכלית'. היתרון המוביל של מודל עקומתי זה הוא שהוא מצליח להשתיק כל דיון (המוגדר כפוליטי) סביב עצם ההגדרות של אותם א' ו-ב' שמתחרים ביניהם על חלוקת התקציב. הכלכלן, מעצם הגדרתו, לא נכנס לדיון הזה, אלא פשוט מנפק ניתוחים מתמטיים לפי הערכים שנקבעו (אולי ע"י אותם 'קובעי מדיניות', לא תמיד במסגרת של דיון או הסכמה ציבורית).

_מרכז השל - פרויקט של קרנות ההשקעות "הקרן החדשה לישראל" ו"פורד" שהוזכרו כאן, שמושקעים בהם המזהמים הגדולים - לא מוכר לציבור, אבל הוא זה שמכשיר את "המנהיגים הירוקים" שכן מוכרים לציבור, אנשים כמו ערן בנימיני, ניצן הורביץ, דב חנין, שמעון צוק, נאור ירושלמי, גבי לסקי, דניאל מישורי, אתמר גרוטו, אבי דבוש ואחרים.
http://www.heschel.org.il/fellows/profile
http://www.heschel.org.il/fellows/list_
ז'ראר, אני רואה קשר הדוק בין הדברים האלה שכתבתי, לבין הדברים המעניינים שכתבת בסיכום שהבאת, על השליטה של בעלי העסקים הגדולים בכיוון שבו הולכת החברה שלנו. למשל כתבת:

תאגיד ראנד. תאגיד זה, שמומן ע"י הפנטגון ויצרניות הנשק הגדולות בארה"ב, העסיק את מיטב מפתחי האידיאולוגיות של אותה תקופה: פון-ניומן, נאש, ארו וקאהן.
גם מרכז השל וגם הארגונים שהאנשים האלה מנהלים, מנוהלים מלמעלה על ידי הקרן החדשה לישראל ושותפתה קרן פורד שאחד ממנהליה הוא רואן גייטר, בכיר בתאגיד ראנד. המנהלים האחרים של הקרנות האלה הם בכירים בCIA ובכלל בארגונים שמפריטים, מזהמים ופוגעים בחיינו ורווחתנו, והם אלה שמכשירים את מנהיגי הארגונים? אז בשביל מי עובדות העמותות הירוקות וארגוני זכויות האדם?
http://www.meshanim.com/ford.htm

אשכרה אש צולבת: ניצן את ביכלר מצד אחד, ונעמי קליין מהצד השני
אני יודע שהיציקה שהבאתי מעט מעמיסה, ומעניין מי בכלל קרא אותה, אך זו גרסה ראשונית, חומר גלם שאך יצא מהחציבה. אני כרגע מנסה ללכת לפי קו החשיבה שלהם, שמנסים לבצע Debunking למונחים שגורים בשיח הפוליטי והכלכלי, בעיקר לכל מני 'ישויות' מופשטות שלא ממש ברור מה מסתתר מאחוריהן.

ז'ראר- ברשותך אמשיך עם דוגמאות הון שלטון...
אני מניח שהם ידגימו את מה שכתבת
לאחרונה הוגשה הצעת חוק על ידי מספר חברי כנסת מסיעות שונות ולפיה רק אזרח קבע ישראלי יוכל להוציא עיתון לאור.
כמובן שההצעה נועדה לסגור את עיתון ישראל היום אשר מופץ בחינם ומחליש כלכלית את העיתונים הממוסדים שפחות קונים אותם. (לא שתמצאו את המילים ישראל היום בכתבה ב YNET ...)
מה עוד שהאג'נדה (הימנית ותומכת ביבי נתניהו) של בעל העיתון לא בדיוק מסתדרת עם זו של שאר אמצעי התקשורת.
אז נחמד שחברי הכנסת דואגים לנו . ח"כ חסון: הקוראים לא תמיד מבינים את האינטרס החבוי של המוציא לאור
וגם כתבי העיתונים הגדולים מתגייסים למשימה:
בן כספית ממעריב מתלונן על כך שבישראל היום : "יש עשרות מקרים. צנזורה גורפת, מוחלטת, מוטלת שם. העיתון משרת את אדוניו." ,ומכנה את עיתונו והעיתונים הממוסדים האחרים כך: "אנו, בתקשורת החופשית נלחמים על חיינו."
לכתבה של בן כספית היו הרבה תגובות.
אך באורך פלא ,לאחר שהרבה מהתגובות הופנו דוקא נגד הכתב ,העיתון,ושאר העיתונות בארץ, החליטו במעריב למחוק את כל התגובות,ולא לאפשר כתיבת תגובות לכתבה.
בעל בלוג שעלה על זה הצליח לחשוף את הדף באתר בו רשומות התגובות שנמחקו.
הנה דוגמאות לטוקבקים שמעריב לא רוצה שתקראו:

רגע... ומעריב הוא לא עיתון התעמולה של קדימה?
הראל, 25/12/09 20:23
חושבים ששכחנו איך מעריב התגייס למען בחירתו של אולמרט ב- 2006, אתרג את אולמרט נוכח כל החשדות בפלילים במשך כל כהונתו, ב- 2008 התגייס לתמוך בלבני בפריימריס נגד מופז וב- 2009 תמך ללא פשרות ב''קדימה'' בזמן מערכת הבחירות. ''מעריב'' הוא עיתון תעמולה. ''מעריב'' גם רוצה לדחוף לנו תעמולה, וגם רוצה שנשלם בעד זה.

אתם מ-פ-ח-ד-י-ם
פ''ש, 25/12/09 17:40
מעריב וידיעות בלחץ. ''ישראל היום'' נוגסת מהכנסותיהן, וגרוע יותר, מערערת את שלטון המח שאיתו הם שוטפים את הציבור, קובעים אגנדות, ומשנים סדרי עולם.
אני מציע לכום להכנס בכל יום שיש לאתר של ערוץ 7 ולקרוא את המוסף ציטוטים, שמראה כבר שנים כיצד התקשורת היא מגמתית.
אני אושר לקרוא עיתון מאוזן כמו ''ישראל היום'', שיוועתי לעיתון שכזה, שיהיה אמיתי וכנה.
מסע הדה-לגיטימציה של העיתונים הגדולים החל, אני מקווה שכשיתפזר העשן , יהיה שורד אחד -''ישראל היום''.
מעריב - תתבישו !

תודה למגיבים ותודה לישראל היום
רון, 25/12/09 16:33
אני מאושר לגלות מהתגובות שיש עוד אנשים כמוני שתולשים שערות כבר תקופה ארוכה כשהם רואים את העיתונות ה''חופשית'' של מעריב וידיעות אחרונות. בואו נאמר שהעיתונות ברוסיה בימי הצאר ובגרמניה בימי גבלס לא היתה חופשית פחות. פשוט הסתה במסווה של חדשות.
תודה לישראל היום, על שינוי המצב!


אכן ,עיתונות חופשית...

התפתחות בפרשת הטוקבקים הנעלמים
בן דרור ימיני,שלכתבה שלו נכתבו טוקבקים שצונזרו מתייחס לנושא encr]בבלוג שלו id[/po]=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=790
הוא אומר שרוב הטוקבקים הגיעו מ 3 כתובות IP .
כלומר מישהו יזם גל תגובות לנושא ובחר לתקוף את מעריב ולשבח את ישראל היום.
ראשית- בבלוג הנוכחי שבו הכותב מחליט אם למחוק תגובות הצהיר בן דרור כי לא ימחק אף תגובה,וביקש מהמגיבים להתייחס לפרט ולנמק את עמדתם.
ההענות יפה- מעל 400 תגובות ,רבות מהן מנומקות,רבות שוב מסבירות לכותב מדוע הוא טועה.
נוצר דיון יפה שכדאי לקרוא.

דבר נוסף ומעניין לא פחות עליו אני רוצה לכתוב מזה זמן ולא יודע איפה (אז תודה ל nrg על ההזדמנות):
האם ידעתם שקיימות תוכנות לכתיבה אוטומאטית של טוקבקים?
הנה כתבה בידיעות על תוכנה כזו (סטארט אפ ישראלי):
התוכנה סורקת את הרשת ומאתרת כתבות בהן הלקוח רוצה להגיב
באמצעות אלגוריתם של בינה מלאכותית המערכת מבצעת ניתוח של הטקסט במאמר ובתגובות, יודעת לשלוף ממנו מילים ומשפטים ולהרכיב תגובה שכוללת את המסר של הלקוח, עם או בלי תוספות וכותרת ייחודית.
לטענת החברה במבדקים שנערכו התוכנה הצליחה באחוז גבוה יחסית של המקרים לשטות בבני אדם, ולגרום להם להאמין שהטקסט נכתב על-ידי אדם ולא על-ידי בוט (תוכנה שמדמה אדם).

איך אומר ז'ראר? דיסאינפורמציה...
חוץ מזה- נראה את התוכנה מצליחה לקרוא דף ממוצע בבאופן ,להבין אותו ועוד להגיב...
לפעמים בקושי אני מצליח

skira20091228]כתבה מעניינת 1138094[/po]&log=true בדה-מרקר, על המשפחות השולטות במשק והסכנה לדמוקרטיה.
ויש גם מחקר אקדמי בהתאמה.

אחלה, תמשיכו להחזיק את החזית עד שאחזור