היום הראשון של שארית חיי

[פטריוט_כחול_לבן*]

אני לא יודע אם זה קשור לדפים שאני קורא, או למצבי הנוכחי כרגע, אך אתמול בלילה (ועד שעות הבוקר המאוחרות) הגעתי להחלטה.
אני חושב שלזה אתם קוראים דף בלוג

אני לוקח את חיי בידיים.מספיק עם כל החצי החלטות והעצלנות לבצע אותם. די עם הפחד מהחדש שכובל אותי מאחור. פשוט די.

1- קודם כל, "גוף בריא לראש בריא." מימי הצבא נתתי לעצמי להחליק במדרון העצלנות. אני מתכוון להוריד כל קילו שהוספתי מאז.

2- "איש באמונתו יחיה". אני לא חוזר בתשובה, זה גם לא מעניין אותי. אבל אעשה את מה שמרגיש לי נכון. אשמור על כשרות, אפילו עם קשה להשיג מזון כשר באיזור שלי. אניח טפילין בבוקר. אומר את ברכת המזון. אעשה קבלת שבת, גם כשזה לא נח.

3- אעשה את כל שביכולתי להתקדם עם המקצוע שבחרתי בו, אפילו אם הלימודים עצמם אינם מתחילים עד ספטמבר הבא. אלמד מהספרים שלי ואכין את עצמי כמיטב יכולתי.

4- די עם הפחד של הלא נודע. אכן אנחנו לוקחים קפיצה די מסוכנת ומשוגעת (עוברים מארה"ב, בית יפהפה [בשכירות], משכורות טובות, עבודה חלומית של אשתי לארץ. בלי מושג איפה נגור, בלי עבודה מחכה ובלי הרבה כסף בצד) אך זה מה שמרגיש נכון. פשוט נכין את עצמנו עד כמה שאפשר מהצד הזה ואז נלך. מה שיקרה יקרה ובתקווה לטובה. אקשיב לקול הקטן שבראשי שתמיד אומר לי מה לעשות והפעם מבטיח שיהיה קשה אך יסתדר.

הבוקר קמתי, התלבשתי, יצאתי לריצה ארוכה, התקלחתי, התגלחתי וכעת אני מוכן לתפוס את השור מהקרניים ולהשליט סדר בחיי.

אם יש עוד מישהו שמרגיש שהגיע הזמן לצעדים דרסטיים ומרגיש צורך לצעוק את זה לרוח, הינכם מוזמנים לצעוק כאן. כל הבא ברוך הבא.

[דנה_ה*]

שיהיה בהצלחה!

[מירית*]

נו?! כל בוקר אני מחליטה החלטות מסוג זה!
החלטות בצד אחד וביצוען בצד שני.

[יערת_דבש*]

מדהים.
היום חשבתי לי לפתוח דף של דברים שאני רוצה לעשות אבל פשוטים כאלה, חלומות קטנים לחיים טובים יותר.
זה קצת שונה ממה שכתבת, אבל בכלל מעניין, ששמתי לב אליך כבר קודם, נראית לי מישהו שצריך לקרוא אותו, והנה, אנחנו שנינו באותו הדף...

1. להתחיל לבשל ולאפות דברים שישמחו אותי.

המשך יבוא.
בהצלחה.

[יערת_דבש*]

מירית,
החלטות בצד אחד וביצוען בצד שני.
לא אוהבת ביטויים פולניים ו/או משביתי אמביציה שכאלה.
יותר עדיף "בהצלחה".

[פטריוט_כחול_לבן*]

_נו?! כל בוקר אני מחליטה החלטות מסוג זה!
החלטות בצד אחד וביצוען בצד שני._

נכון. ולכן פה השינוי. כבר זמן מה שאני רוצה להתחיל את השינויים האלה אך היה חסר לי משהו שהיה נחוץ לי.
אז אתקיף את זה כמו פעולה צבאית.
1- הגדרת המשימה והמטרה
2- הגדרת הכלים העומדים לרשותי
3- הגדרת המכשולים הניצבים בפני
4- תכנון אסטרטגי (תוכנית פעולה עם הגדרת זמנים)
5- שיתוף כל הכוחות הקשורים לזה בפרטי המשימה (אשתי)

אני מתכנן להשאיר את הדף הזה פה, לדווח על הצלחותיי, כמו גם כשלונותיי. בסופו של דבר עוד לא קרה לי שהגדרתי לעצמי משימה ברורה שניתנת לביצוע ולא ביצעתי אותה. הבעיה היא פשוט לגבש את המשימה והמטרה לדבר ספציפי ומוחשי, כשזה מגיע נשאר רק לבצע בלי ויתורים ובלי הפסקות. בשבילי זה החלק הקל. החלק הקשה הוא להגיד "טוב, עד פה. ככה אי אפשר יותר." והיום זה הגיע.

אז מירית, אני מזמין אותך. I dare you
תחליטי מה את רוצה ואיך תעשי את זה. עם מטרה ריאליסטית אבל גם לא קלה מדי. קל מאוד להגיד טוב יש לי זמן להשיג את המטרה ואז שוב להתחיל להחליק.
תרשמי פה את מה שאת רוצה לעשות ואז גם כן, את הצלחותייך וכשלונותייך. נתמוך אחד בשני ברגעים הקשים ונחגוג ייחד את ההצלחות הקטנות בדרך.

תראי שכשאת צריכה לדווח על כשלון (נאמר ארוחת שחיתות בזמן הדיאטה) תחשבי פעמים לפני זה.

לא רק מירית, כולם מוזמנים.

[פטריוט_כחול_לבן*]

תודה יערת דבש

ברוכה הבאה ובהצלחה. אם יהיו לך מתכונים טובים אשמח לשמוע עליהם.

להתחיל לבשל ולאפות דברים שישמחו אותי
מקווה שזה לא יפריע לי עם הדיאטה שלי, אבל אני תמיד מחפש מתכון חדש.

הנה, התחלנו גל

[מ_י_כ_ל*]

יותר עדיף "בהצלחה".
אכן! וב-ה-צ-ל-ח-ה!

פטריוט, אמנם התשובה משתמעת משמך, אבל האם אפשר להתענין מדוע, לאור כל מה שטוב שם, אתם רוצים לחזור?

<מיכל, פטריוטית לא קטנה בעצמה, עשתה צעד דומה לפני אי אלו שנים, קודם לכיוון שלכם ואז בחזרה, אבל תמיד סקרנית לשמוע מה מתחולל בלב ישראלים בגולה. אולי כדי לשכנע כמה מחבריה לחזור? אולי...>

[יערת_דבש*]

מה שעוזר לי סופסוף לעשות דברים (ואתה יכול לעיין ב דחיינות כרונית, מקווה בשבילך שאתה לא שותף לקהילה הזאת), הוא משהו שגיליתי לאחרונה:
_{ה ת ח י י ב ו ת}
כזאת פנימית, מודעת, שלא באה מתוך לחץ.

[השכנה_של_זורבה*]

שלום לך איש מעבר לאוקינוס
רעיון מצוין להתחיל מהגוף, דיאטה.
אני הלכתי על דיאטת "south beach"
ירדתי 5 קילו בלי לעבוד קשה, שווה לקנות את הספר.
ואני מעריצה אוכל טעעעעעעעעעעעעעעעעעים שנעשה באהבה.
אם בא לך שארחיב תן לי סימן. אני מאלה שצריכה להבין למה אסור... והכל כתוב ממש משכנע.
אם שמת לב אנחנו באותה סירה החלטות גורליות, אמיצות, קרובות ללב,
עוקפות הגיון, בטחון.
אנחנו שוקלים לוותר על סטודיו שהקמנו במו ידינו.
כי מרגיש שצריך לוותר כדי לקבל.
מין מנעד של ניגודים.
אנחנו חושבים לחרוש טיפה, כדי להבין לאן להתחבר. עם תרצו עדכונים, נשמח לספר.
אז כל טוב ואתם לא לבד באמצע הדרך

[פטריוט_כחול_לבן*]

השכנה של

אנחנו חושבים לחרוש טיפה, כדי להבין לאן להתחבר. עם תרצו עדכונים, נשמח לספר
עדכונים יתקבלו בברכה, כל דבר שקשור לצעדים קשים קדימה וביצוע החלטות. פשוט נעזור אחד לשני. אפילו אם מדובר בחיבוק וירטואלי

לגבי דיאטת south beach
שמעתי עליו אך כבר ויתרתי על הדיאטות האלו. את זה ספציפית לא ניסיתי אך אם את ממליצה, אשמח לשמוע עוד ולבדוק.

מ י כ ל
אבל האם אפשר להתענין מדוע, לאור כל מה שטוב שם, אתם רוצים לחזור?
יש לנו על זה דף שלם, תקראי את לחזור לארץ
שולה חתולה היא אשתי והסבירה הכל יפה מאוד

[נילי_לי*]

גם אנו עוזבים את סן דייגו ( חיי נוחות ושפע )בעוד כמס' חודשים,
חוזרים לארץ לדרך לא נודעת מלאת חששות.

אני אוהבת פרוייקטים מעין אלו כשלך,
זה ממריץ ומרענן,
ונעים לקרוא גם אם לי באופן אישי קשה ליישם.

יישר כח.

[זוטא_לבנה*]

איזה יופי. כיף לקרוא. דרך צלחה!

[פטריוט_כחול_לבן*]

בהצלחה עדי ותודה!

בהצלחה עם המעבר בכלל וגם עם הפרוייקטים. את מוזמנת בחום להצטרף לדף ולעבוד על פרוייקט, אפילו אם זה רק מתחיל מפרוייקט קטן.
ברוכה הבאה!

[מיץ_פטל*]

אני מחזקת את ידיך ומרגש אותי לשמוע גם את הקול שלך.
נפלא ששניכם באותו הראש.כי מנסיון שלנו כשצד אחד מתעיף יש את הצד השני שימשוך.
בהצלחה.

[פטריוט_כחול_לבן*]

תודה מיץ, נחמד לי מאוד לראות אותך פה.
אולי גם את רוצה להצטרף אלינו עם איזה פרוייקט?

[אליס_בארץ_המראה*]

כבר כמה זמן שאני מנסה להחליט החלטה דומה, וכל פעם בא איזה גל ענק ומחזיר אותי אחורה... אני מתכוונת לעקוב אחרי הדף שלך ואולי אצליח לקבל קצת השראה. הלוואי.

[פטריוט_כחול_לבן*]

כבר כמה זמן שאני מנסה להחליט החלטה דומה, וכל פעם בא איזה גל ענק ומחזיר אותי אחורה...
בדיוק בגלל זה התחלתי את הדף הזה. אולי יעזור אם תשתפי אותנו בדילמה? אפילו אם לא נוכל לעזור, אני מוצא שלהתלבט בקול רם תמיד עוזר לי מאוד בגיבוש קו מחשבה ובהתמודדות איתו.
בכל מקרה, בהצלחה לך גיל, מקווה שתמצאי פה כמוני את מה שאת צריכה בכדי לקחת את הצעד הנוסף הזה.

[מנג_בין*]

אפשר להצטרף אליך עם פרוייקט משלי?

[פטריוט_כחול_לבן*]

אפשר להצטרף אליך עם פרוייקט משלי?
בבקשה! זאת כל המטרה. כל פרוייקט יתקבל בברכה

[עין_הסערה*]

הבוקר קמתי, התלבשתי, יצאתי לריצה ארוכה, התקלחתי, התגלחתי וכעת אני מוכן לתפוס את השור מהקרניים ולהשליט סדר בחיי.
נשמע נפלא! המון בהצלחה. גם אני מהזקוקים למסגרות וסדר.
אני גם יודעת שנפילות הן בלתי נמנעות, בכי חשוב לדעת להתרומם מהן ולחזור לשגרה.

[חנה_בבלי*]

הבוקר קמתי, התלבשתי, יצאתי לריצה ארוכה, התקלחתי, התגלחתי
רגע, מה עם "צחצחתי שיניים?"

<סתם, חנה מאחלת בהצלחה!>

[פטריוט_כחול_לבן*]

חנה.

באמת צחצחתי, השמטה חשובה ותודה שעלית עליה

[פטריוט_כחול_לבן*]

אני גם יודעת שנפילות הן בלתי נמנעות, בכי חשוב לדעת להתרומם מהן ולחזור לשגרה.

נכון, בגלל זה אני מתכוון לרשום פה הישגים ונפילות וציוני דרך חשובים. הרבה יותר קל לשמור על הדרך הנכונה עם עזרה ותמיכה מבחוץ. אני כל כך מקווה שעוד אנשים יחליטו להצטרף לדף הזה עם פרוייקטים משלהם. support group
הרבה יותר קשה לבצע שינויי חיים לבד.

[עדי_ל*]

אז ככה.. : לפני שאשטח את מחשבותי בעקבות ניסוח הצהרתך על רצון והחלטה לשינוי, רוצה להבהיר חד משמעית שאני איתך ! איתך בכמיהה, בעשייה ובאמונה שמה שתרצה - כך יהיה.וללא ספק, מה שתעשה- יהיה. אז...בהצלחה !!!
אבל...
התלבטתי מס' שעות אם אעלה על הכתב את הדברים הבאים, פן ייחשב הדבר לקטנוני, למשבית שמחה, ללא מפרגן וכו'... אבל כמו שאתה החלטת דברים , כך גם אני, החלטתי להשתדל ולקחת אחריות על חיי והסביבה שלי. ומה שניטרל מעט את שמחתי למקרא דבריך, היתה בחירתך לומר- "אתקיף את זה כמו פעולה צבאית" . - למה?
הייתי מכנה את בחירתך, משימה אישית , אנושית,אזרחית ממעלה ראשונה... לא עדיף ככה?
האם יש כאן מישהו\מישהי\מישהם ששותפים לתחושה הבלתי נסבלת של קיומנו הצבאי כאן, בכל הקשור לכל דבר...
ואם תאמרו שעניין פעוט הוא, הניסוח המילולי , ואין זה משנה כיצד נאמר אלא למה התכוון...אז לתחושתי המילים משקפות את המציאות. את זה שיש בחברה שלנו שיעתוק של התרבות הצבאית וחילחולה לכל חלקה טובה. לכך שיש מקום של כבוד ל"דיבור" הצבאי, לדמויות צבאיות - (מעבר לשרות הצבאי - הן הופכות לבעלות פריבילגיה לאחריו, לקבלת תפקידים אזרחיים בתחומים שונים ובחלקם חינוכיים בדרגות ניהול גבוהות), למסרים על משמעותו של כח בהתגלמותו הכוחנית והמרכינה ראש אל מול סגנון פיקודי, שאין דבר בינו לבין תרבות אזרחית, כפי שאני הייתי רוצה לחוות בסביבתי.
אלא מאי?...כשרוכשים כרטיס לסרט, בקולנוע, ניתן למצוא כמעט בכל מקום פתק על "הנחה לחיילים במדים", ואני תהיתי פעם אם ניתן לקבל הנחה למורים ... למה חיילים כן ומורים לא?!
תאמינו או לא, שאלתי פעם את המוכר בקופה, הוא לא האמין שאני רצינית, והייתי, לגמרי.
כי האדרת הצבא, השפה הצבאית, הדרגות, יצרו אצלנו חוסר הפרדה מוחלט בין חיים אזרחיים לנ"ל. עד כדי כך, שקראתי לאחרונה על מחקר שגילה שנערים בנים לפועלים זרים, רוצים להתגייס לצבא על מנת להתקבל לחברה שלנו. עם מדים הם יקבלו כבוד... כמה עצוב.
אז אולי נתליתי בפנייה שלך, בגלל הגדרתה כמבצע צבאי, לפרוק את המחשבות הללו. זה היה טריגר, אולי לא ממש דוגמא מובהקת להשפעה שהתכוונתי אליה, אבל זה כנראה דיגדג קצוות עצבים חשופים...
אני מקווה שנוכל להינצל ולהציל את כולנו מתרבות צבאית שהולכת ופושטת ... ללא ספק, יש ניגוד אינטרסים מובהק בין תרבות צבאית לבין מונחים כמו "קהילה", "חינוך", "שיתוף", "הקשבה" ורבים אחרים הרווחים באתר הזה (אלא אם כן מישהו כאן התכוון להקים קהילה צבאית, בעלת מוסדות חינוך צבאיים, ובמקום הקשבה : "הקשב !"... (-; )

[בועז_חן*]

המון בהצלחה!
אני מוצא בכל פרץ כזה של התקדמות קדימה לקבוע מסמרות שיעזרו לעצור במעידות שלאורך הדרך. זה גם נוגע להתחיבות שיערת הזכירה קודם. למשל להתחייב לעבודה מסוימת או תוצר מסוים. לספר להרבה אנשים על שינויים שהחלטת לבצע כדי ליצור לחץ חיצוני (למשל הדיאטה), וכדומה. פשוט מתישהו יבוא הבוקר שבו לא יתחשק לצאת מהמיטה, וחשוב שיהיה מה שימנע מנפילה חזרה לשגרה.

[פטריוט_כחול_לבן*]

בועז, תודה!

עדי.
לפני שאשטח את מחשבותי בעקבות ניסוח הצהרתך על רצון והחלטה לשינוי, רוצה להבהיר חד משמעית שאני איתך
תודה

חשבתי רבות על איך להגיב מכיוון שאני לא רוצה לגרור את הדף הזה לכיוון לא נכון. אבל ב"קצרה" זאת תגובתי לגבי הניסוח.

שכבתי אתמול בלילה במיטה, מנסה בפעם האלף לחשוב על איך להוציא את עצמי מהבור שהרגשתי שאני נמצא בו. חשבתי על הימים שלי בצבא, שבו למרות שהייתי בסכנת חיים יום יומית ופיקדתי על כח, עדיין נראו לי החיים קלים יותר. דבר גרר דבר ופתאום נזכרתי בדרך בה היינו מכינים פעולות... והכל התחבר כמו פאזל.
החלטתי לנצל את ההכשרה שקיבלתי בצבא לצעדים שאני רוצה לקחת בחיי האישים. כולנו משתמשים בידע שצברנו בשביל להתקדם. וכך גם ניסחתי זאת.

2- אני גאה בעברי הצבאי ובמה שעשיתי. הגנתי על אזרחי מדינת ישראל שבבחירות דמוקרטיות החליטו ששם אני חייב להיות, תוך שמירה על צלם אנוש וכבוד לכל אדם באשר הוא. אינני מרגיש שעלי להתבייש בזה או לנסות להסתיר זאת.

3-
אלא מאי?...כשרוכשים כרטיס לסרט, בקולנוע, ניתן למצוא כמעט בכל מקום פתק על "הנחה לחיילים במדים", ואני תהיתי פעם אם ניתן לקבל הנחה למורים ... למה חיילים כן ומורים לא?!

אמי כמו גם הרבה אחרים במשפחתי, מורה. זה מקצוע שאני מוריד בפניו את הכובע ומחשיב אותו למקצוע של שליחות. אבל ,מורים לא מסכנים את חייהם בשביל 600 שקל בחודש. חיילים לא יכולים להרשות לעצמם כרטיס במחיר מלא. זה המעט שמגיע להם לדעתי. הוראה היא מצווה, אבל מקצוע בחירה וקריירה שמקבלת משכורת מקובלת ופה ההבדל. למה מורים כן ושוטרים לא? ולמה רופאים לא? מכיוון שכולם מרוויחים משכורת מינימום ומעלה ואת שלהם כבר עשו ואת ההטבות (המעטות מאוד) קיבלו גם כן.
נתפשר. אם תרוויחי 600 ש"ח בחודש, תקבלי 50% הנחה על סרטים. אבל גם אז יש רק כ 10 כרטיסים מוזלים אז אם את לו בין החמישה הראשונים שהגיעו, גם זה כבר לו עוזר לך. לא נשמע כל כך טוב. (למען ההגינות, יש יותר כרטיסים מוזלים במשך ימי השבוע... אבל תמצאי לי חייל קרבי שבבית במשך השבוע)

לסיכום. כשנמצא ממשלה שתביא לנו שלום, כשמלחמות לא יהיו באופק, כשחיילים יהיו מתנדבים וישמרו על דיונות כל היום... אני בטוח שהמנטליות הצבאית תיעלם לה. בנתיים, אם את מסכימה או לא, הצבא נחוץ ותודות לו ולחיילים שאינם מרוויחים מספיק לדברים הבסיסים ביותר אנחנו יכולים לשבת היום ולדבר על זה.

אז כן, כולם משרתים, הסלנג נשאר כמו גם המנטליות ונכנס לחיים האזרחיים. זאת לא סיבה לכעס לדעתי, פשוט צריכים להבין ולפעול לשפר את המצב כדי שזה כבר לא יהיה נחוץ. בינתיים, לתרום לאגודה למען החייל ולהגיד להם תודה בלב שלם. אנחנו, בתור ישראלים הם אלה ששולחים אותם לקו.
מקווה שזה עזר.

[פטריוט_כחול_לבן*]

עדי,

אני מקווה שלא הייתי בוטה מדי. כמוך, זה נושא שמאוד קרוב ללבי.

הייתי שמח מאוד עם תצטרפי אלינו ואולי אף תבחרי פרוייקט משלך.

הייתי מכנה את בחירתך, משימה אישית , אנושית,אזרחית ממעלה ראשונה... לא עדיף ככה

אכן כזאת היא, רק לא הדרך בא הגיתי אותה. אני מקווה שתצטרפי אלינו.

[השכנה_של_זורבה*]

בוקר טוב ומצויין
אנסה לעזור עם הדיאטה
"sugar oh honey honey"
במה שאתה לא בוטח אתה לא מכניס לפה. זה הכל.
בעיקר מדובר בפחמימות וסוכר.
וזה רק לשבועים. לא להכניס נחשולי סוכר למחזור הדם לתת לגוף להתנקות.
אני עושה חדר כושר, ולא הצלחתי לרדת , רק שירדו כל ה goodies"" בא השינוי.
ומה כן,
ארוחת בוקר של בריאות, סלט + 2 ביצים אפילו מטוגנות, נקניק עם עוד רעבים
בין הארוחות אגוזים למיניהם, שים לב בלי פירות שבועיים בגלל הסוכר.
צהריים- סלטים ענקיים ירוקים, בלי לחם כמובן.
ערב עוף בגריל, דג, גבינה צהובה, וכמובן סלט לשטוף הכל.
תראה כמה אפשר לאכול........
לא מודדים כמויות, זה לא סיפור בכלל.
רק מה, שבועיים של יושר.
ואת השאר תקרא בספר, הרבה הסברים ותמיכה מ"חברה" שכבר הצליחו.
אתמול היה לי מצברוח לא משהו
התנפלתי על תירס עם הבנות, זה לא נורא, כי היום אני אלך על סלט משובח.

בהצלחה
עם יש לכם רעיונות לגבי מקומות בצפון, שתפו אותנו.

[נועה_ברקת*]

אני חושבת שיש משהו בסתיו שגורם לכולנו לרצות להתחיל מחדש, לקבל החלטות, להגדיר כיוונים. כמו שבטבע, זה הזמן של זריעה. ואנחנו נורא מקווים ורוצים ומתפללים שהזרעים ששמנו באדמה ינבטו, יגדלו ויתנו פירות. זו מין כמיהה אוניברסלית כזו ואני חושבת שהסתיו, במיוחד היהודי, עם ראש השנה ויום כיפור ממש מעודד את חשבון הנפש הזה.
אחר כך יבואו זמנים אחרים. על חלק מהזרעים צריך לוותר, חלק יגדלו להיות משהו אחר ממה שחשבת, חלק ינבטו ויאכלו על ידי חיות, חלק יפרחו לא יישאו פרי ורק חלק קטן יבשיל לפירות ולזרעים. בכל זמן שהוא, צריך להיות מחוברים לקריאה שמסביב - האם זה זמן לזרוע או זמן לחרוש? האם זה זמן שפשוט צריך סבלנות? או זמן שצריך לגרש מזיקים?
ממרום שנותי, אני יודעת שההתקדמות בחיים היא מאד מאד מאד איטית. גם שינויים שנראים ענקי מימדים, כמו חזרה לארץ, מעברי מקום ואפילו (בהסתייגות) לידה של ילדים (שבכל זאת משנה בנו משהו בצורה בלתי הפיכה, אבל אף פעם לא לכיוון שתכננו)
אני גם יודעת שצעד בכיוון הנכון הוא צעד בכיוון הנכון וצעד אחרי צעד הם בכל זאת התקדמות. שיהיה בהצלחה. אני תמיד עושה תוכנית לכבוד ראש השנה ותמיד מופתעת מחדש לראות ואתן מתגשמות (חוץ מלהרזות 20 קילו, שזה כנראה פשוט לא יקרה)

[עוד_לא_אמא*]

נועה, את כל כך צודקת, זה הסתיו. בשבילי זה זמן של חיבור לעצב עמוק וקיומי, מעורב בפחד על גבול החרדה, ורצון לזרוק חצי מהבגדים בארון. וגם זמן לסיכומים ושינויים.

_אחר כך יבואו זמנים אחרים. על חלק מהזרעים צריך לוותר, חלק יגדלו להיות משהו אחר ממה שחשבת, חלק ינבטו ויאכלו על ידי חיות, חלק יפרחו לא יישאו פרי ורק חלק קטן יבשיל לפירות ולזרעים. בכל זמן שהוא, צריך להיות מחוברים לקריאה שמסביב - האם זה זמן לזרוע או זמן לחרוש? האם זה זמן שפשוט צריך סבלנות? או זמן שצריך לגרש מזיקים?
ממרום שנותי, אני יודעת שההתקדמות בחיים היא מאד מאד מאד איטית._

לגזור ולשמור.

וגם, האם היית מוכנה לפרט איך יודעים מתי הזמן לכל דבר, ואיך פשוט מניחים לדבר להיות בזמן שלו? תמיד נעים ומחכים לקרוא דברים ממרום שנותייך.

[טל_טיבי*]

הפרוייקט שלי של היום הוא לגמור את כל הפרוייקטים שהצבתי לעצמי לפני הנסיעה לחו"ל.:

1. לסיים את סידור ונקיון הבית.
2. לארוז.
3. לקנות כל מה שצריך ועוד לא קניתי.
4. לגהץ.
5. לתרגם 10 דפים.
6. לפנות את התא הקולי ולטפל בפניות השונות.
7. ועוד, ועוד, ועוד.........

אחלה דף. כל הכבוד.

גם אנחנו עשינו מעבר מארה"ב לארץ. זה היה בערך לפני יומיים. בן אז היה בן 4 חודשים - עכשיו הוא מתגייס..... (-: בהצלחה.!!!!

[נירית*]

מתחברת מאד לשם של הדף "היום הראשון של שארית חיי" כך גם אני מרגישה. אם לא עכשיו, עכשיו עכשיו אז לעולם לא. זה כל מיני דברים שבוערים לי בבטן והם הגיעו לרמת בעירה כזו שהם כבר לא יכולים לחכות. תמיד פחדתי, הססתי, חיפשתי דרכים עוקפות. אבל הפעם אני לא מוותרת על מה שאני צריכה. בריאותי הפיזית והנפשית חשובה מאד ויש מס' דברים שבגללם בריאותי אינה טובה. אני יודעת מהם ואני מתכוונת לשנות ולהכניס דברים אלו לחיי. אין זמן. אני בת 36 ומספ-יק לחכות או להסס ולפחד. צריכה לקחת את חיי בשתי ידיים ולדהור לעבר הגשמת מטרותי.
אני נחושה יש בי כוח (הוא עדיין מתבייש לצאת אז מדי פעם הוא מציץ , אני מתוודעת אליו בימים אלו ממש.)
אני מאד אוהבת את הסתיו, מריחה אותו ממרחק רב, עוד לפני שהוא ממש מגיע אלינו ונוחת כאן. סימנים קלים מאד, כמעט לא מורגשים, ממלאים אותי בתחושות של כוח. למה דווקא הסתיו, אני לא יודעת . אבל בלי כל ספק זו העונה שלי.
שיהיה לכולנו בהצלחה

[שולה_חתולה*]

מעניין, מה שאמרתם על הסתיו...
זאת תחושה שגם אני תמיד הרגשתי, עוד בהיותי ילדה...
ורק כאן, בניו יורק, הסתיו מדכא אותי. כלומר, יש מין ניצנים של התרוממות רוח, שכנראה טבועים בי מילדותי בארץ- "תריחו! עוד מעט חורף!" (העונה האהובה עלי בארץ היא חורף) אבל אז אני נזכרת מה זה בדיוק חורף ניו-יורקי, וזה מדכא... סתיו כאן זה לא עונה של זריעה, זאת עונה של מוות מתקרב. בחורף כלום לא גדל, הכל קופא, הרוב ממש מת. חלק קטן יחזור באביב כשהאדמה תפשיר. ואז זורעים.

בינתיים מתמודדים עם נזקי הסערה שהייתה הוריקן ועכשיו הגיעה אלינו עם ה מ ו ן גשם (ירד מבול כל הלילה- ממש מבול רועש כזה- ולא צפוי להיפסק לפחות עד יום חמישי!!)... כמה חבל שאמש השארתי את החלונות של המכונית פתוחים, והמבול ירד כל הלילה ועוד לא פסק... <קחי עיתון מגולגל, קראי לכלב לעדות, והכי את עצמך בראש...>
מישהו יודע איך ליבש מכונית מוצפת??? (כן כן, מים נאגרו בכל החרכים- הידיות של הדלתות, בין המושבים... לא העזתי להסתכל על הרצפה, ובואו לא נדבר על המושבים עצמם (מכוסים בד, לא עור) ש"רטובים" זאת כבר לא מילה בשבילם... אוי, אוי, אוי... <בליווי אנחה עמוקה>

טוב, זה לא קשור לדף, אבל עם כל האופטימיות, הימים הקרובים לא נראים לי משהו משהו.... אני רוצה הביתה!!! (=לארץ)

[פטריוט_כחול_לבן*]

בין הארוחות אגוזים למיניהם
כך עשיתי, אבל אז אמרו לי שאגוזים משמינים בטירוף. מותר?

לגבי היום השני של שארית חיי. כבר מכשולים מעצבנים. יש מבול בחוץ והוא לא נראה שעומד להסתיים, אז אני מוותר על ריצת הבוקר. לפחות יוגה, טאי צ'י וספורט אפשר גם בבית.
ואז מסתבר שנגמרו לי כל הירקות,ביצים וחלב בבית אז גם סלטים לא יהיו היום.... אשתדל פשוט לשתות הרבה מים היום עד הערב כשייצא לי לצאת לקניות.
בנתיים, אעשה חזרת צום ליום כיפור.

בהצלחה טל! שיהיה כיף בחו"ל.

גם אני מתגעגע לסתיו בארץ... בארה"ב זה לא ממש מעודד התחלות חדשות.

[פלונית_אלמונית*]

בהצלחה, איזה רעיון מדליק!
אולי גם אני אנסה משהו שרציתי כבר המון זמן. הדף הזה נותן לי השראה

[פטריוט_כחול_לבן*]

פלונית, ברוכה הבאה

מקווה שילך לך טוב... כיף לראות שיש אנשים שמצטרפים. עוד קצת ותיהיה לנו תנופה אמיתית.

[ב_דחילו*]

ורק כאן, בניו יורק, הסתיו מדכא אותי
שולה, לא הייתי (!!) אבל שמעתי שניו יורק בספטמבר מאוד יפה. שלכת, עלים אדומים

אתמול קיבלתי בשורות משמחות בעבודה, אחרי המתנה של חודשיים. במשך החודשיים החלטתי 'לא להחליט' ולראות מה אני מרגישה ומה מתגבש בתוכי - ופתאום איתות כזה מהעולם 'האמיתי', מה שחשבתי עליו הגיע בצורת שיחת טלפון.
ביום הראשון של שארית חיי אני מרגישה בעוצמה כמה נכון לי להנות מהדרך וממה שיש כאן ועכשיו.

ובעניני דיאטות, מצטרפת לעצת ההתנזרות מסוכר תעשיתי וגם מקמח לבן.

[שרית_אמיר*]

אז כך:
לפני 3 שנים לקחתי על עצמי פרויקט ענק (עישנתי בערך 20 שנה 3 חפיסות סיגריות ביום)
וכן, בנובמבר זה 3 שנים מאז הפסקתי.
יחד עם הפסקת העישון הרבה דברים ממי שהייתי נעלמו ואינם.
בעקבות הפסקת העישון עליתי למעלה מ20+ ק"ג בפחות מחצי שנה
ומאז הם איתי בלתי נפרדים.
אני אוהבת לאכול (מאוד מאוד ) ומפחדת לעשות דיאטה שעוד דברים ממי שאני יעלמו מחיי.
לצידי בנזוגי שהחליט לפני 5 חודשים לעשות דיאטה קם ועשה
לא משהו קיצוני אך ברצינות כולל הליכה והוריד למעלה מ20 ק"ג וממשיך.
אז אני שמנה וחיה עם זה לא במי יודע מה שלום אך חיה ולא מתכוננת לעשות עם זה כלום.
הפרויקטים שלי הם סביב הילדים (הם בחינוך ביתי)
חוץ מהק"ג הנוספים אני חיה באיזה חלום שהתגשם
אנחנו גרים במעלות ממול נוף עוצר נשימה
מזג האויר חלומי, הכרנו אנשים מדהימים, לילדים נפלא כאן החינוך ביתי זורם לנו נפלא
אז כן, בנושא המשקל אני עדין עושה לעצמי הנחות.
אולי יבוא יום וגם זה ישתנה.
אז לכול בעלי הפרויקטים הרבה בהצלחה.
זה כייף אדיר לקצור הצלחה (רק לזכור לא להבהל מהנפילות שבדרך)
(-:
רק טוב
שרית

[פטריוט_כחול_לבן*]

תודה שרית! וב' איזה כיף לך! אני ממש שמח בשבילך.

שאלה כללית לגבי הדיאטה שלי. מה הכללים לגבי פירות? אני יודע שהם עשירים מאוד בסוכרים... כדאי להגביל?

תודה מראש

[שולה_חתולה*]

אז זהו, שרשמית הסתיו בניו יורק עוד לא התחיל, ובגלל שעוד די חמים, העלים לא התחלפו (נדמה לי שצריך ממש קור בשביל זה...)...
גם אז, אמנם יפה ומלבב לראות את העלים אבל שוב, אצלי זה מיד מזכיר "אוי, ואז בא חורף א-ר-ו-ך וקפוא ומגעיל ומתיש ומדכא!" ולצערי זה גורע מהיופי.
פעם הייתי טובה ב"להנות ממה שיש עכשיו, ולדאוג לעתיד בעתיד"- כלומר, להנות מהשלכת היפה בלי לחשוב על החורף המתקרב. אבל אחרי 6 שנים כאן... נמאס לי

שרית- סבתא שלי וסבא ז"ל היו גרים במעלות- מקום מקסים! הם גרו במעלה הסיגליות, אם אני לא טועה. היינו (כל הנכדים) תמיד הולכים עם הסקייטבורד וגולשים ברחובות בכל הירידות... כמה כיף זה היה. עוד זכרון אהוב מהבית שלהם שם- המקלחת הייתה צמודה למרפסת שרות גדולה. תמיד אהבתי את ההרגשה של הרוח הקרירה על הגוף אחרי המקלחת, לפני שמתנגבים... כמה מרענן!!
הנוף באמת מקסים- היינו תמיד מסתכלים לכיוון מצפה אבירים (דודים שלי היו גרים שם בזמנו) ומנסים למצוא את הכביש במעלה ההר... אילו זכרונות את מעלה בי! תודה!
(ולאישי האהוב- אתה מוזמן למחוק או להעביר אם זה לא מתאים לך בדף הזה...)

[פטריוט_כחול_לבן*]

למה למחוק?

כל דבר בדף הזה הולך.

[שכנה_של_זורבה*]

בוקר טוב אמריקה
אני רואה שהדיאטה מתחילה.
אגוזים למיניהם
יש שומן טוב ויש שומן רע.
אגוזיםלא מטוגנים, פיסטוקים , במידה.
לספור 15 יתנו תחושת שובע. ולא יצטברו כשומנים רעים. זה בדוק ע"י קרדיולוגים.
אני שומעת שכולם פה מסביב הגשימו חלום טיפסו על ההר, נושמים אוויר.
לנו זה נראה מאוד מלחיץ, להגיע להר בלי פרנסה, לבטוח ביקום שהכל יסתדר.
איך אתם חושבים להגשים את החלום, פשוט לקפוץ ראש, בלי הכנת הקרקע,
נשמח לשמוע רעיונות,
אנחנו שוברים את הראש איך עושים את זה.
אחרי רשימה ארוכה של בעד ונגד החלום, ובעד ונגד להשאר איפה שאנחנו נמצאים, הראש מתנפח בשאלות קיומיות,
והכל נראה קורס, ההגיון משתלט, ושוב עצוב בפנים.
נראה לי שצריך להבין איך הנהר שלנו זורם? ולהבין זה לא להרגיש.
יום טוב.

[Pלונית_אחרת*]

בהצלחה!

[תמרי_ל*]

בוקר טוב לכולם/ן
אהבתי את הרעיון של הדף. כל הכבוד ובהצלחה.
גם אנחנו בגולה(אפריקה הרחוקה), יש לנו מספר החלטות, וכדי לבצע אותם אנחנו צריכים להתעזר בסבלנות(לא כל החלטה אפשר לבצע ב אופן מידי לצערי:-( ).
ולגבי הדיאטה, אני מאוד מאוד רוצה לרדת במשקל...אין לי יותר מדי מוטיבציה אבל הגיע הזמן, אולי אני אדבק בנחישות שלכם

[שרית_אמיר*]

בוקר טוב שולה חתולה
מעלות של אז...כבר לא כיום
(אני מכירה את מעלות רק עשרה חודשים)
כיום יש שכונות במורדות אנחנו נושקים לנחל כזיב וזה פשוט חלומי מול ביתנו השמורה- חלום.
והיה ותגיעו לארץ את מוזמנת לבקר (ברצינות) ולחזור למחוזות ילדותך ולהתארח אצלנו.
החלטות
אלון בני בן ה6 (בחינוך ביתי) וכשמשחק במחשב מתעצבן , אז היום החלטנו למצוא לא דברים שיהיו לו נעימים ולקחנו את זה כפרויקט, אחותו אריאל בת ה8.5 ואני כרגע הם "בהפסקב" (-: ואני כאן עם החלטה קטנה אך משמעותית.
יחי ההחלטות וישומם.
יום נעים.(-:
שרית

[פטריוט_כחול_לבן*]

איך אתם חושבים להגשים את החלום, פשוט לקפוץ ראש, בלי הכנת הקרקע

כן... בערך. אני יודע שאני רוצה ללמוד ואיפה, ואנחנו יודעים גם בערך איפה נגור, לפחות באיזה עיר עד שאסיים ללמוד.
עבודות אין לנו עדיין, אפילו לא רעיון כללי. אני אחפש משהו חלקי עד שאסיים ללמוד ואשתי, שולה חתולה , תחפש כל דבר שיעזור לנו להחזיק אותנו עד שאסיים ללמוד ואז נוכל לעבור שוב אם נצטרך כדאי להיות במקום בארץ בו יהיה לה יותר קל להמשיך עם מה שהיא אוהבת לעשות.
זה די מלחיץ, אבל אנחנו מקווים שחסכנו מספיק להעניק לנו כמה חודשי חסד שייתן לנו זמן למצוא עבודה.


ולגבי הדיאטה, אני מאוד מאוד רוצה לרדת במשקל...אין לי יותר מדי מוטיבציה אבל הגיע הזמן, אולי אני אדבק בנחישות שלכם

תמרי, בוקר טוב אפריקה. מקווה שהדף הזה יעזור ובהצלחה!

_אחרי רשימה ארוכה של בעד ונגד החלום, ובעד ונגד להשאר איפה שאנחנו נמצאים, הראש מתנפח בשאלות קיומיות,
והכל נראה קורס, ההגיון משתלט, ושוב עצוב בפנים._

אני מניח שגם לנו אם מכינים רשימה יש יותר נגד. אך מה לעשות ואם נשאר אנו מתחייבים למצב שייתקע אותנו פה עוד הרבה שנים... והלב לא מרשה.
הבעדים מעטים אבל כבדי משקל. אהבת הארץ, געגועים למשפחה, סרוב להתחיל את משפחתנו המורחבת ולגדל את ילדנו בארץ נוכריה.

לפעמים חייבים להקשיב ללב. אפילו כשהראש לא בטוח. בהצלחה לכם בכל אשר תיפנו.

[מעודדת*]

זה די מלחיץ, אבל אנחנו מקווים שחסכנו מספיק להעניק לנו כמה חודשי חסד שייתן לנו זמן למצוא עבודה.
רוצה לעודד קצת - כל עוד אין ילדים, הרבה יותר קל להיות גמישים מהבחינה הכלכלית. ככה שלא צריך להילחץ מידי, לדעתי. אפשר למצוא גם עבודות זמניות, משמרות, סופי שבוע, עד שמסתדרים קצת ותופסים כיוון.
.
הבעדים מעטים אבל כבדי משקל. אהבת הארץ, געגועים למשפחה, סרוב להתחיל את משפחתנו המורחבת ולגדל את ילדנו בארץ נוכריה @}

[פטריוט_כחול_לבן*]

השכנה,

ומה עם פירות? מותר ללא הגבלה?
ואגוזים. אפשר, אבל מומלץ?

[פטריוט_כחול_לבן*]

רוצה לעודד קצת - כל עוד אין ילדים, הרבה יותר קל להיות גמישים מהבחינה הכלכלית.

תודה מעודדת, זה קו המחשבה שעוזר לנו. החשש היחיד הוא שיש לנו 3 חתולים וכלב. הכלב חולה ודורש תרופות די יקרות אבל בע"ה הוא מבריא לאט לאט.
אז נקווה שהם לא יהיו הנטל הכלכלי שישבור אותנו.

[פטריוט_כחול_לבן*]

הי פטריוט, אני רואה שאתה בענייני דיאטה -

כן, אבל לא רק. אני בענייני לקחת את החיים בידיים. להפסיק להסתפק בפחות. סיפורים דומים להשראה או מילות עידוד מתקבלות בברכה

[עין_הסערה*]

לפעמים חייבים להקשיב ללב. אפילו כשהראש לא בטוח.
נכון.
מאחלת לכם הצלחה!

[פטריוט_כחול_לבן*]

תודה רחלי. האמת שזה ממש ממש אבל ממש מפחיד.
אבל הולכים על זה... כשיגיע הזמן נעדכן אותכם.
לפחות לאמי יש אינטרנט במקרה הכי גרוע

[בועז_חן*]

ואם כבר דייאטה - דיאטת The Zone

[עין_הסערה*]

פטריוט, אני פחדנית לא קטנה. וממש לא משתנה בקלות. אבל לפעמים האופציה "הבטוחה" פשוט לא באה בחשבון יותר. איפשהו מישהי כבר כתבה באתר על הצמיחה האדירה שקורית כשהולכים לתוך הפחד.

אני בענייני לקחת את החיים בידיים
אני למדתי מ פליי ליידי שהאויב הגדול הוא הסחת הדעת. אתה מתחיל לעשות משהו, ואז מוסח למשהו אחר, ולא מסיים את המשימה הראשונה. הפתרון שלה הוא להקציב זמן למשימות הקטנות (היא מדברת על עבודות הבית אבל זה תקף להכל), לעשות אותם, ולא להיות פרפקציוניסט. בהמלצתה אני עובדת עם טיימר. זה לא יאומן מה אפשר לעשות בחמש דקות, ואיזו תחושת הישג וסיפוק אני מקבלת.

בזמן האחרון אני כותבת עליה המון באתר, בכל מיני דפים, אחרי שהדף הראשי שלה נרגע כבר הרבה זמן. כדאי לך לקרוא שם. כל מה שאנחנו כותבות על עבודות הבית אתה יכול לתרגם לכל מטלה חוזרת על עצמה ומתישה שצריכה להיעשות.
>או שתחליט לעסוק בעבודות הבית<

[פטריוט_כחול_לבן*]

האמת שאני עושה את זה אשתי המליצה על זה בעקבות הקריאה באתר, עכשיו אני יודע מאיפה.
אני מקדיש חצי שעה ליוגה, חצי שעה לטאי צ'י וחצי שעה להתעמלות אירובית. אחרי זה בשאר היום אני לוקח רבע שעה כל שעה ומסדר את מה שאני יכול.
למען ההגינות, אני כרגע בין עבודות ויש לי הרבה זמן על הידיים. קל מאוד להתרגל ללא לעשות כלום ולאכול המון,במיוחד עם מיליון ערוצים וג'אנק פוד בזיל הזול.
אז עוזר כשיש סדר והקצבת זמן לכל דבר. למרות שלמען האמת, עכשיו שבחרתי לשמור על כשרות ג'אנק פוד כבר לא ממש אופציה.
מעניין מה יקרה כשאחזור לעבוד...

[פטריוט_כחול_לבן*]

או שתחליט לעסוק בעבודות הבית
בימים אלה אני עושה הכל מבשל, מכבס, מסדר, שואב, שוטף... גם מכיוון שאני רוצה להיות עקר בית? כשיהיו לנו ילדים (stay home dad) וגם מכיוון שאני בבית כל היום, מאחר ואין לי עבודה כרגע.... קשה למצוא פה עבודה שלא צריכים לעבוד בשבת, עוד דבר שאני כבר לא מוכן להתפשר לגביו.

[פלונית_אלמונית*]

הי. כל הכבוד לכם.
אפשר לשאול לאן בארץ אתם חושבים לעבור? המון בהצלחה!
עם קצת רצון וקצת יכולת

[פטריוט_כחול_לבן*]

הי פלונית.
קודם לאשקלון, אחרי זה נצטרך לראות... אולי איזור אשקלון ואולי בצפון...

[עין_הסערה*]

קשה למצוא פה עבודה שלא צריכים לעבוד בשבת
באמת? חשבתי שבארה"ב ימי שבת+ראשון הם חופש.

[פטריוט_כחול_לבן*]

באמת? חשבתי שבארה"ב ימי שבת+ראשון הם חופש
אין כבר דבר כזה פה... ימי חופש בסוף שבוע. כמעט כל עבודה מחייבת עבודה בסופי השבוע, מלבד עבודות משרדיות שזה מה שאני מחפש בנתיים.

[ש_מים_וארץ*]

כל דבר בדף הזה הולך
פטריוט, יופי של סלון סידרת לך פה. מקור חום נפלא לימות הקור בניכר הגשום....
ולנו האורחים סידרת דף בלוג קבוצתי

כבר חצי שעה שאני משקשקת (מפחד) כאן מעל המקלדת אם להעלות על הכתב ולנסות להסתייע בסלון שלך בנוגע ל'התחייבות' שלי.
כולה, מה שאני מבקשת מעצמי זה להתמיד ב'הליכת הבוקר' שלי. אין לי שום תירוץ טוב ללמה אני תמיד מפסיקה לעשות את זה כעבור שבועיים.
זה בערך הריתמוס, שבועיים אני נורא מבסוטית מעצמי על ה'הרגל החדש', מרגישה נפלא ויודעת שאני עושה את הדבר הנכון, ואז נוטשת אותו לחודש חודשיים. מעצלנות!

המעניין הוא שמצאתי את עצמי פוחדת ממש, להתחייבות בכתב הזו. חשבתי שברגע שאשתף
(לספר להרבה אנשים על שינויים שהחלטת לבצע כדי ליצור לחץ חיצוני בועז חן) אצטרך (לא עלינו) גם לבצע! ואז, מה יהיה?
אני פשוט אצטרך לבצע! ואיך אני יכולה לעשות לעצמי דבר כזה? אני הרי כל-כך מתעצלת!

[בועז_חן*]

אוי, היתה לי בדיוק את אותה הבעיה!
גיליתי שבעצם העצלות היא להתעורר ולצאת מהמיטה, אז החלטתי לפרק את זה לשתיים - התחייבתי לעצמי לקום בכל מקרה, ולצאת להליכה רק אם בא לי. זה היה יותר קל לביצוע ורב הפעמים גם יצאתי להליכה (כבר ממילא קמתי לא...).
אבל זה החזיק שבועיים... S-:

[עדית*]

מברכת על פתיחת הדף הזה, גם באמת גרמתם לי להבין ולהיזכר באופטימיות העצומה שקיימת בחג הזה -ראש השנה...,ראיתי לפני שבוע סרט (ישראלי) בפתיחה ובסוף שלו מישהי אומרת:"ואני החלטתי שהשנה,לא משנה מה,השנה יהיה לי טוב". בואו נחליט כולנו ביחד,אולי זה יעזור. אבל אין ספק שלצאת סתם בהכרזות כאלה "יהיה טוב" מבלי באמת לכוון את עצמך בצורה יותר ספציפית,ובהגדרה של צעדים פרקטיים מה אני הולך לעשות,משאיר את כל העסק די "תלוי באויר",וההגדרה הזו חשובה בעיקר לאנשים כ"כ חולמניים וחסרי מעשיות כמוני..
ולכן, פטריויט,זה נראה לי רעיון מעולה לקבוע עם עצמך מין חוזה כזה,אבל לא להשאיר במגירה אלא לחלוק אותו עם אחרים מה שיכול להוות תמריץ לעניין.
והערה לנעה ברקת: ממש מלמד ומעניין לקרוא את מה שכתבת,את עושה רושם של אדם מעניין..
מאחלת לכל המתחילים והמחליטים-שיצליחו לממש את מה שהם מבקשים לעצמם,אבל,ולא פחות חשוב שההחלטות שלכם ישאו פרי בזמן שהכי מתאים להן להתגשם,אחרת, הן מן הסתם ירקיבו ולא תספיקו להנות ממתיקותן (ועל כך נאמר:"הסבלנות מרה,אך פירותיה-סוכר" וגם:"עת לכל דבר").
שנה טובה -לכולם!

[שולה_חתולה*]

אורית, גם לי היה פעם פרוייקט של הליכה יומית. גם יש לי כלב, כך שזו עוד סיבה טובה ללכת לטיול יומי. והוא גם לא מושך ברצועה, כך שאני נהנית ללכת איתו. וגם הייתי הולכת בערב, אז זה לא שהיה לי קשה לקום מוקדם (אני דוקא אוהבת לקום מוקדם לעשות יוגה). אז למה זה שכך אחרי כמה זמן??? אוף...
אני כבר הרבה זמן רוצה לחזור לזה, אבל אחרי הניתוח אני עוד בקושי הולכת מהסלון למטבח (ויש לנו בית קטנטן!), כך שזה יצטרך לחכות עוד קצת זמן...
רוצה לחזור לפרוייקט ביחד?? נגיד, עוד 5 שבועות, כשאני אוכל ללכת??

אה, וגם תודה בשם אישי על ההערה היפה על ה"סלון". אכן, דף בלוג קבוצתי!

[פטריוט_כחול_לבן*]

היי. באמת, תודה על ההערה לגבי הסלון. זה בדיוק מה שקיוויתי לו.
כמו כן, לגבי פרוייקט ההליכה, כל הכבוד ובהצלחה. אני מצאתי שהשיטה הכי טובה להתמיד היא למצוא מישהו ללכת איתו. לרוע המזל זה לא תמיד קל. גם מסלול לא תמיד קל למצוא, במיוחד באיזורים עירוניים.
עכשיו הודאה. לאחר שבוע של דבקות מוחלטת למשימה, החלקתי. הוזמנו לאירוע משפחתי... היינו משועממים עד מוות ומוקפים בהררי אוכל טעים. הדיאטה, לשעתיים כלילות, עפה מהחלון. למזלי הרב אישתי היקרה, שולה חתולה ,אימה עלי בהלשנה פה בדף והחזירה אותי לאשתונותיי. אז, מצפה לי שבוע של פעילות נוספת לכפר על עוונותי. (אבל באמת... הרים של בשר על האש, סלטים, עוגות.... אני בסך הכל אנושי, לא?)
אז סליחה, אני לא צופה עוד אירועים כאלה בזמן הקרוב... נקווה שיהיה טוב. (מאיפה בא לי הרעיון להתחיל את הדיאטה שבוע לפני החגים???)
אז שיהיה לכם שבוע טוב, למי שקיבל/ה השראה מהדף והתחיל/ה פרוייקט משלו/ה, בהצלחה. וזכרו. מעידה היא רק מעידה. מה שחשוב זה לשנס מותניים ולחזור ישר לפרוייקט.

[ש_מים_וארץ*]

אבל זה החזיק שבועיים..._ נו, זה ממש מסתורין ה _שבועיים האלה לא?

רוצה לחזור לפרוייקט ביחד?? נגיד, עוד 5 שבועות, כשאני אוכל ללכת??
קודם כל, שתהיי לנו בריאה! ושנית, עוד 5 שבועות אני מתכננת להשוויץ פה בכלל, על התמדה ארוכת טווח....

לרוע המזל זה לא תמיד קל. גם מסלול לא תמיד קל למצוא, במיוחד באיזורים עירוניים
עזוב פטריוט, תירוצים!

ובעניין האוכל יש לי טיפ בשבילך, אני מזמן הוצאתי מהלקסיקון שלי את הצירוף "עושה דיאטה".
אני מעדיפה לחשוב על הרגלי האכילה שלי כעל 'עניין/מזון רוחני'. כלומר, מכוונת את המחשבה לאיכויות של מה שאני מכניסה פנימה ולא דווקא לכמויות. מערכת העיכול שלי מתרגלת לקבל יחס של רולס רוייס חדשנית שמגיע לה הדלק המשובח ביותר. (או כמו יחס לתינוק קטן, שהייתי מקפידה לתת לו את הטוב ביותר).
ככה נגמלתי מהרבה ג'אנק בשנתיים האחרונות. קצת אקולוגיה פרטית משפיעה גם על האקולוגיה העולמית;-)

[נועה_ברקת*]

למזלי הרב אישתי היקרה, שולה חתולה ,אימה עלי בהלשנה פה בדף והחזירה אותי לאשתונותיי
אשתי החזירה אותי לאשתונותי - צפריר ראית את זה? ענק!!!

אז החלטתי לפרק את זה לשתיים
אני גיליתי שהבעיה האמיתית שלי היא לנעול נעלי הליכה. ברגע שאני עושה את הפעולה הזו (וזה קל, תודו), הפעולה הבאה ברצף זה לעלות על המסוע. בימים קשים אני אומרת לעצמי שעשרים דקות זה מספיק. מה שקורה, שאני ממשיכה לבד לשלושים ולארבעים. עקרון הרצף עלק.
ואותו הדבר נכון גם בהפוכה - מספיק ביס מאוכל שלא התכוונתי לאכול והרצף ממשיך לאכילה לא מבוקרת.
אני לא עושה דיאטה. זה מכניס אותי לחרדה קיומית.... אבל בדרך הזו של שפיות באכילה ותנועה (כושר גופני) הרזיתי בחודשים האחרונים כמעט 7 קילו. כמובן שיש לי עוד הרבה, ואני תמיד מקווה בתקופה הזו למצוא את עצמי בשנה הבאה יותר רזה...אבל זה הכיוון.

[אלמונית*]

בדרך כלל כותבת בניק אחר, אבל רציתי לומר, ממרומי סופו של השליש הראשון של ההריון הראשון, שהכחיד לי לחלוטין כל דבר שמזכיר תיאבון -- שאני קצת מקנאה ביכולת לראות משהו טעים ולחשוק בו... כבר שכחתי איך זה מרגיש (לא שאי פעם הצטיינתי בתחום, אבל ככה, פעם ביום, בכל זאת הרגשתי את החשק הנעים הזה).
אני לרגע לא מזלזלת בחשיבותה של דיאטת הרזייה לזקוקים לה -- אדרבא, יפה שעה אחת קודם -- אבל אולי ראוי לברך גם על הרצון לאכול, ועל החיבה למזון. אלה חשובים מאד, ואני אפילו חושבת שהם יכולים להיות מנוף לדיאטה מוצלחת ויצירתית.

[ש_מים_וארץ*]

אבל בדרך הזו של שפיות באכילה ותנועה (כושר גופני) הרזיתי בחודשים האחרונים כמעט 7 קילו.
תדעי לך נועה, שמאז אחותך (מ כושר גופני) אני באמת עם תקווה גדולה יותר בלב....וכל הכבוד על השביעון הראשון!

עכשיו קבלו דיווח:
אחרי 'גלישת הבוקר' ושיחת הסלון הזו הזזתי את עצמי לכיוון ההליכון (מסוע?!)
להפתעתי הרבה הצלחתי לגמוע 6 ק"מ ב- 60 דק' (+ ליטר מים) במהירות משתנה. זה הרבה פחות ממה שבעלי עושה (בהתמדה נערצת) אבל גם הרבה יותר ממה שציפיתי מעצמי.
הכיף הוא שזה עבר בצ'יק, גם כי שוטי הנבואה היו לי באוזניות וגם כי פינטזתי איך אני באה להשוויץ פה בצהריים.

אחלה סלון זה,
סלון כושר
@}

[פטריוט_כחול_לבן*]

_אחלה סלון זה,
סלון כושר?_

חמוד, אהבתי


להפתעתי הרבה הצלחתי לגמוע 6 ק"מ ב- 60 דק' (+ ליטר מים)

נהדר!!! אולי היום גם אני אנסה לצאת למסלול ארוך מהרגיל. ובאמת, שוטי הנבואה מעולים לספורט.
מעניין אם יש פה מספיק אנשים באיזור אחד לסדר איזו קבוצת טאי צ'י.

[שולה_חתולה*]

כל הכבוד אורית! גם אהבתי את ההגדרה שלך של אכילה בריאה וההשוואה לתינוק/מכונית חדישה... אכן כך. מתוך הכבוד לגופנו (ולא הפחד מ"מה אחרים יחשבו על עודף המשקל שלי") יותר קל באמת לחשוב פעמיים על כל מה שאוכלים.

אלמונית- תודה על התזכורת, להעריך את מה ש כן יש לנו. למרות שהכל זה גם ענין של נקודת מבט: מי שיש לו יצר גדול לאכול ולא יכול להפסיק, לא נראה לי שיודה על כך בכל ליבו בכל זאת התזכורת שלך במקום, לדעתי.

אגב, לכל המרזים שלוקחים ביס אחד אסור ושוכחים להפסיק: אתמול שמעתי על אנשים שלוקחים ביס אחד מהעוגה, ואז מצפים את שאר החתיכה בפלפל שחור, או קטשופ (איכס!!!), ואז הם כבר לא רוצים את מה שנשאר

[בועז_חן*]

נו, זה ממש מסתורין ה שבועיים האלה לא?
קראתי בכמה מקומות, שנדרש למח כ-21 בערך יום להפוך משהו חדש להרגל, ולכן שיטות שיפור עצמי שונות אומרות "תתמיד חודש ואז תבחן את זה". אז אחרי שבועיים חייבים לחתוך כדי לא להצליח באמת...

[ש_מים_וארץ*]

אז אחרי שבועיים חייבים לחתוך כדי לא להצליח באמת... אך עוד לא אבדה תקוותנו....

[נועה_ברקת*]

קראתי בכמה מקומות, שנדרש למח כ-21 בערך יום
בעצם הזמן האופטימלי הוא 40 יום (כמו המבול, כמו המדבר, כמו משכב לידה).
הכי טוב בעיני זה לא לטפס על עצים גבוהים מידי. כל יום קצת עדיף מהרבה פעם אחת. זה רק שאני מכורה לריגושים בעיקר, אז אני אוהבת להתחיל דברים ולהחליט על שינויים גדולים, זה נותן כזו אשלייה של שינוי והתרעננות. אבל בקיץ לפני שנה אבא שלי לקח אותי לטיול בשוויץ (אני חשבתי יותר על מסעדות קטנות ונחמדות וחנויות) והריץ אותי על ההרים באמצע אגוסט הכי שרבי שהיה באירופה. כמעט מתתי. ואז הוא לימד אותי איך עולים בעלייה - לאט לאט בלי לעצור. הוא הסביר לי שתמיד, אבל תמיד עדיף להאט את הקצב מאשר לעצור לגמרי. אני חושבת שזה הדבר הכי חכם שהוא לימד אותי בחיים.
מאז אני מעדיפה ללכת לאט יותר אם צריך או פחות זמן מאשר לא ללכת בכלל.

[ש_מים_וארץ*]

היום השני...(מתוך 40 לפחות)

1. 65 ק"מ בשעה.

[פטריוט_כחול_לבן*]

אבל תמיד עדיף להאט את הקצב מאשר לעצור לגמרי.
אהבתי מאוד. וגם נכון מאוד... אני עדין מנסה לעלות בספרינט אך בהחלט צופה האטה. בהצלחה


בעצם הזמן האופטימלי הוא 40 יום
זה נכון לגבי כל הרגל? כשנחזור לארץ אני רוצה להגמל מטלוויזיה... כרגע אני די מכור. תוך 40 יום יהיה לי קל יותר? אמן!

[ענ_בל*]

פטריוט
מכל מה שכתבת הכי מסקרן אותי הנושא של "איש באמונתו יחיה". אתה כותב שאתה לא חוזר בתשובה אבל חשוב לך לשמור על אורח חיים יהודי ואתה ובע לך מה בא לך לשמור. אני לא מתכוונת ל"בא לך" במובן השלילי.
האם אתה בא מבית מסורתי או דתי? האם זו החלטה חדשה או שתמיד שמרת כשרות, הנחת תפילין וכו'.

אני מוצאת שקשה לי להגדיר את עצמי לפי ההגדרות הקונווציונליות של דתיה, מסורתית או חילונית. רוב זמן אני חשה בן אדם מאמין מאוד. משתדלת לקיים את המצוות שבין אדם לחברו. לא לפגוע באף אחד, לא לדבר רעה על אנשים אחרים (אלוהי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה). שומרת כשרות בבית, לא מדליקה אש בשבת, מבקרת בבית כנסת בערב שבת. (כמה שאני אוהבת את זה. הצטרפתי במהלך שרותי הצבאי לגרעין הנחל הראשון שהקים את הקיבוץ המסורתי בגליל "חנתון" ומאז אני מחוברת לתנועה הזאת. יש בית כנסת קונסרבטיבי ליד הבית שלי ושם אני מתפללת). סתם מסקרן אותי שתכתוב יותר על הפאן הזה בחיים שלך.

שנה טובה ומבורכת

[שירי_בן_דב*]

הדף הזה הוא בשבילי משב רוח מרענן. מזדהה עם הרבה מהדברים האופטימים שנכתבים פה. גם אני בענין של לרדת במשקל השנה באופן משמעותי, משהו כמו 12 ק"ג, לעשות מלא פעילות גופנית, להראות פיצוץ, להתחתן סוף סוף פעם אחת ולתמיד, ללדת עוד ילד, ליסוע להודו, להתחיל ליצור (אמנות - קרמיקה), להגשים סוף סוף את החלום שלי ולהתחיל לנגן ברצינות על גיטרה, לעבור לבית עם נוף פתוח עם הרבה טבע פראי מסביב, עם מקום מתאים להקים בו את הטיפי שלי, זה כל מה שעולה לי בינתיים. טיפים ותמיכה בדרך יתקבלו בברכה.
תודה לפטריוט על הדף שפתחת. בהצלחה לכולנו בפרוייקטים שלנו.

[ש_מים_וארץ*]

היום השלישי

1. 23 ק"מ

(בהתאם למסלול התנועה של ה'ירח הפרטי שלי')

[נועה_ברקת*]

אורית, רק מזכירה לך שלפי מה ש"נכון" לגוף , לא מומלץ ללכת כל יום, אלא לשלב עם פעילויות אחרות.
<המידע באדיבותו של בני הבכור ונבדק לאחר ויכוח ממשוך>

[פטריוט_כחול_לבן*]

הי שירי ותודה
בהצלחה עם כל המשימות, שנה טובה וברוכה הבאה.
האמת שטיפים חדשים אין לי ממש, רק לחזור על מה שאמרתי קודם.
אני ממליץ להגדיר לוח זמנים עם ציוני דרך ותוכנית פעולה.
לפחות לגבי הדיאטה הגיטרה והטיול. החתונה התינוק גם תלויים במישהו אחר אז זה טיפה יותר קשה לתכנן
מקווה שתמצאי את המישהו המיוחד שלך בקרוב.

[ש_מים_וארץ*]

אני מודה שמידע ממקור ברקת ג'וניור מקבל מבחינתי קרדיט סימפטיאוטומטי, אבל בכל זאת,
לא מומלץ ללכת כל יום, אלא לשלב עם פעילויות אחרות. היא אמירה שהייתי שמחה להבין אותה קצת יותר לעומק
אז אם כבר אז כבר- נא פרטי ונמקי.

[פטריוט_כחול_לבן*]

אורית, רק מזכירה לך שלפי מה ש"נכון" לגוף , לא מומלץ ללכת כל יום, אלא לשלב עם פעילויות אחרות

ממה שאני זוכר מהכשרתי, זה לא שזה מזיק, אלא פשוט פחות יעיל. הגוף מתרגל להליכה ומתחיל לשרוף פחות. לכן עדיף לשלב בכדי "לבלבל את האוייב"
הליכה, שחיה, אופניים... לעבוד על חלקים אחרים של הגוף. אבל ממה שידוע לי, אין בזה דבר מזיק.
נועה, סליחה עם אני טועה.

[פטריוט_כחול_לבן*]

ענ בל

רק רציתי להוסיף שעניתי לך בדף שלך, במקרה שלא בדקת. שלא תחשבי שאני מתעלם ממך
בכל מקרה, שנה טובה לך ולכולם.

[ענ_בל*]

תודה פטריוט
רגשת אותי, באמת. שלחתי לך מכתב לאי מייל שלך
שנה טובה ומבורכת
עשית ממש טוב להמון אנשים כאן
@} @} @}

[פטריוט_כחול_לבן*]

שלחתי לך מכתב לאי מייל שלך
ענ בל משום מה לא קיבלתי את האימייל. את מוכנה בבקשה לנסות שוב?
האי-מייל שלי שוב "הוא" [email protected]

[פטריוט_כחול_לבן*]

טוב.
מאז ההוספה האחרונה שלי הצלחתי להתמיד.... אני עדיין בדיאטה ומתעמל, לקחתי שיעורי רייקי ו & וו וכעת אני עומד להתחיל בשיעורי טיפול בהיפנוזה, דבר שאני מאוד מתרגש לקראתו ומרגיש שהוא הצעד הראשון שלי לקראת הכיוון שבחרתי, רפואה משלימה. יש למישהו ידע או דעות לגבי טיפול בהיפנוזה?

[שולה_חתולה*]

מחזירה ל מה חדש!
האם יש למישהו עדכונים? גם שמחים וכמובן גם לא כ"כ...
לאישי יש עדכון גדול אבל אני מחכה שהוא יכתוב בעצמו!

[מישהי*]

שולה השארת אותנו במתח 4 שנים, מה העדכון?