באופן טבעי

עוד אין לי ילדים, אבל אני בעד הנקה. אני גם בעד הנקה לטווח ארוך, לפחות באופן תאורטי- ובהנחה שהכל יסתדר וההנקה תהיה מהנה וכו' (גם אם לא תמיד קלה).
בעלי, לעומת זאת, זוכר מקלחת משותפת שלו עם אימו בסביבות גיל 4.5 וזוכר שזה שהוא ראה אותה עירומה הפריע לו פתאום, והוא ביקש לצאת. (מקלחת משותפת שלהם עד אותו יום הייתה שיגרה לאחר רחצה בים, וכו'- לא מקרה יוצא מהכלל.) בעקבות זאת הוא מתנגד להנקה מעבר לגיל 2.5-3: הוא טוען שכשהילד יגדל, הוא יזכור שאימו הניקה אותו עד גיל מאוחר, והקרבה שלו לשד אימו בגיל כזה "מאוחר" תפריע לילד ותעיק עליו בהמשך חייו.

אתר "לה לצ'ה" באנגלית מזכיר את זה, בהקשר של "למה רופאים ממליצים לאמהות לגמול את הילד בגיל שנה":
Another factor may be that doctors, again like others, are subject to prejudices based on our culture's fascination with the breast as a sexual stimulus. A child who is old enough to talk may be considered too old to find physical comfort at his mother's breast.

מה דעתכם???
והאם יש כאן מבוגרים (או בני נוער אפילו) שינקו עד גיל שנתיים או יותר, ויכולים לספר איך זה משפיע עליהם?
או קישורים אל מחקרים בנושא... אני לא מצאתי מספיק חומר...
תודה!

שמעתי פעם את זאב רווח מספר, שינק עד גיל 4 בערך, ושעד היום הוא זוכר את ריח בית השחי של אמו. הוא נשמע נוסטלגי ומרוצה, ואם אני זוכרת נכון, לא הוסיף אפילו בדיחה, כמעט כמתבקש (מתוקף בדרנותו והנושא ה"רגיש").

אני חושבת שהנקודה המשמעותית בסיפורו של בעלך, זה שהוא לא היה מעוניין יותר. וזה בדיוק הזמן להפסיק. כשלאחד הצדדים כבר לא נוח ולא מתאים יותר. לעומת זאת, ילד שרוצה להמשיך לינוק, או להתרחז ביחד, וגם לאמו טוב עם זה, זה סיפור אחר.
לא יכולה לדעת במקרה הספציפי, אבל מאד יתכן שלאם כבר היה לא נוח, והיא שדרה את זה, אם לא במילים, אז במסרים לא מילוליים (אחרת, זה נראה לי יותר תהליך מאשר אירוע פתאומי. יכולה לספר על עצמי, שבהדרגה נעשה לי לא נוח להתרחץ עם בני (בן 5.5) עד שלאחרונה ממש, הפסקתי. עדיין אין לי בעיה שיראה אותי מיניקה (כלומר - מיניקה בבית, שזה אומר די חשוף, שלא כמו הנקה בחוץ שהיא נסתרת למדי, אבל בהתאם גם פחות נינוחה), או בעירום בבית. אולי גם זה יבוא).

אגב, האם התשובה שלו/שלך משתנה כאשר מדובר על יונקת?

שלום אם פי 3, ותודה על השיתוף
לא יודעת לגבי אמו ואיך היא הרגישה... וגם לא כ"כ נראה לי לשאול אותה
לגבי שאלתך המצויינת- כן, אם זאת הייתה בת לא היה מפריע לו כ"כ שהיא תמשיך לינוק עד גיל מאוחר. "כמו שלא מפריע לי להתקלח עם אבא שלי במקלחות ציבוריות", הוא אומר. אהה.

שלום. אני בן זוגה של פלונית ורציתי להבהיר את הבעיה שיש לי עם הרעיון של הנקה לגיל בוגר.

אני מודאג, שעד שילדנו יהיה מבוגר מספיק לבקש על דעת עצמו להפסיק לינוק, ידע שזה מפריע לו, הנזק הפסיכולוגי כבר ייעשה.
למשל כמו שאשתי ציינה למעלה, תמיד היינו מתקלחים יחד אחרי רחצה בים. יום אחד בסביבות הגיל 4.5 - 5 ראיתי את אימי עירומה וזה פתאום הפריע לי נורא.
עד היום הזכרון הזה מפריע לי.

לפחות בחברה שלנו, שדיים נשיים נחשבים אצל בוגרים ומתבגרים לאברים מיניים. ילד או אפילו ילדה בגילאי 4-5-6 יכולים להרגיש בשלב מסויים בושה וסוג מסויים של גילוי עריות. אפילו אם זה רק יגיע בשלב מאוחר יותר. המחשבה של יניקה משדיה של אמי, בגיל שהייתי בתקרית המקלחת.... מזעזעת אותי.

אני יודע שהדוגמא הבאה היא מוגזמת וקיצונית, אך מהווה חומר למחשבה. בדף מיניות_ בין ילדים, או באחד מהדפים האלה, מספרת אישה שבגיל צעיר מאוד שיחקה עם אחיה במשחקים עם גוון מיני ושכעת היא צריכה עזרה פסיכולוגית להתגבר על המועקה הנפשית שנגרמה לה מכך. אז זה לה הפריע לה כלל, אך בראיה לאחור זה יצר אצלה משבר.

אצל בנים לפחות, שדיים נשיים הם אבר מיני מובהק מגיל ההתבגרות. האינכם חושבים שזכרון כזה יכול לחזור להפריע להם בשלב יותר מאוחר? אולי זה מוטעה, אך לפחות אצל בנות אין הקשר כה מיני לשדיים ולכן אני פחות מודאג. אך במיוחד אצל בנים.... אני מודאג.

אני לא מומחית (אבל כל המומחים בפארק הירדן.... (-: ) אבל יש לי כמה מחשבות, לא ממש מאורגנות:
גיל הגמילה הביולוגי (בשונה מהתרבותי) של האדם, הוא ככל הנראה בסביבות גיל 6-7 או, עפ"י חישובים שונים, בין גיל 3-6.
גיל הגמילה הממוצע בעולם, הוא בסביבות גיל 4, אם זכרוני אינו מטעה אותי. אם לוקחים בחשבון שבעולם המערבי יש רבות שלא מיניקות בכלל או חודשים ספורים בלבד - זה מרמז כמה נשים מיניקות עד גיל זה או יותר.

כלומר - ילדים רבים מאד מאד עוברים מיניקה ילדותית בגילאים המדוברים למיניות בוגרת. יש לי הרגשה, שמדובר על מיניות בריאה ולא מעוותת, למרות שאי אפשר להסיק את זה מהנתונים.

כיוון אחר של הסתכלות, הוא הנזק הפסיכולוגי של גמילה יזומה ללא סיבה פנימית. כלומר - יש תינוק/פעוט יונק. טוב לו, והוא רוצה להמשיך לינוק. יש אמא, שטוב לה עם ההנקה. עכשיו מגיע גיל (איזה בדיוק?) שבו מוחלט שרירותית שזה גיל מבוגר מדי להנקה. הגמילה היא לא ממניע פנימי של הילד, ולא ממניע פנימי של האם (אם היה מניע כזה, היתה מתרחשת גמילה ואני בהחלט חושבת שלגיטימי להחליט לגמול ילד בן שנתיים, פשוט כי לאמא זה לא מתאים יותר, למשל). עוד אין לך ילדים אז אני יכולה רק לספר לך (סליחה אם זה נשמע מתנשא, אבל מנסיוני, בד"כ לפני הילדים, מסתכלים על תיאוריות, והחיים פועלים אחרת) שאם מנסים לכפות על ילדים משהו ללא שכנוע פנימי עמוק, זה בד"כ גורם להרבה קונפליקטים ומצוקות, כי המסר המגיע מההורה הוא מבולבל (ילדים קולטים הרבה מאד מידע לא מילולי) - היא אומרת שאי אפשר לינוק יותר, אבל הבכי גורם לה לשנות את דעתה, או לרצות לשנות את דעתה (והילד מרגיש) - אילו האם היתה בטוחה שזה מה שנכון עכשיו, מבפנים, זה היה הולך הרבה יותר בקלות.
מעבר לקלות ביצוע הגמילה - אתה מונע מילד צורך כלשהו שלו. כמו שהורים רבים מעדיפים שלא לגמול ממוצץ, כיוון שהוא מהווה צורך מסוים של הילד בהרגעה, וכשהילד לא זקוק לו יותר, הוא מוותר עליו (אולי יש צורך לעודד אותו קצת בכיוון הזה, אבל גם אם משאירים את ההחלטה בידי הילד, היא מגיעה).

מעבר לכך, סליחה שוב אם זה נשמע מתנשא, אבל אני לא כל כך מבינה מה יש להחליט בנושא הזה עוד לפני שיש ילדים. כל כך הרבה תיאוריות יתהפכו וישתנו לכם כשיהיה ילד, וכל כך הרבה דברים נראים אחרת כשאתה "שם" ולא מסתכל מלמעלה, שהדיון הזה מקדים את זמנו עבורכם. כשתגיעו לשלב שבו אתה תרגיש שזה יותר מדי, מהסיבות שאתה מתאר פה או סיבות אחרות, תדונו על הנושא. תראו את התנאים המציאותיים הספציפיים שלכם - האם בכלל ישנה הנקה בגיל שמתקרב לבעייתי, כמה הילד זקוק לה (אני יודעת למשל, שהפעוט שלי, בן שנה וחמישה חודשים, מאד נהנה מההנקה, אבל יכול להסתדר מצוין גם בלעדיה, ולכן אם הייתי רוצה לגמול, זה היה סביר (אין לי שום דחיפות לגמול, ואני נהנית להעניק לו את ההנאה והפינוק שהוא שואב (יונק?) מההנקה - כשברור לי שכשיגדל, ההנקות יצטמצמו מאליהן), איך המיניקה מרגישה לגבי ההנקה והגמילה וכדומה.

עוד מחשבה - עזוב הנקה. קח חיבוקים ונשיקות (גם פה אל פה, לא צרפתי). גם אלו דברים מיניים כשהם מתרחשים בין בוגרים (או מתבגרים). אבל כשהם מתרחשים בין הורה לתינוקו - הם בהקשר אחר. כשהתינוק גדל, בדרך כלל אנחנו לא גומלים אותו בצורה יזומה מחיבוקים ונשיקות. יחד עם זאת, בגיל ההתבגרות, רוב הילדים כבר לא מתנשבקים (נשיבוק = נשיקה + חיבוק) עם הוריהם, או עושים זאת בתדירות נמוכה, ובאופן אחר - כמו של פגישת חברים - בוגרים. את נשיבוקי וגיפופי האהבה, הם שומרים לבני זוגם (המציאותיים או החלומים). בגיל 4-6 עדיין רוב הילדים רוצים מדי פעם נשיבוק מהוריהם, ולא רואים בכך משהו מיני בכלל.

בכמה עשרות שנים האחרונות, נוצר בעולם המערבי איזהו נתק. נתק מעצמנו ונתק מילדינו. בין השאר, כלל הנתק הזה ביטול של ההנקה. בדור שלי, רק תינוקות מעטים ינקו, ובודדים ינקו מעבר למספר שבועות / חודשים. לכן, יש לנו תחושה עמוקה, שהנקה בגיל 4 היא משהו חריג, סוטה, מוזר. יחד עם לידה בבית, שינה במיטה אחת, ועוד רעיונות הפזורים פה באתר - שנוגדים את המוסכמות עליהם גדלנו, אבל בעצם, זה הדבר הטבעי, הביולוגי, המתאים למין שלנו, וכשמסירים את ה"חינוך" שלנו, אז זה גם תואם לאינטואיציות שלנו.

ורק לסיום - ארגון הבריאות העולמי, שלוקח בחשבון שיקולים רבים מאד, כולל הפסיכולוגיים, ממליץ להיניק חצי שנה הנקה מלאה (ללא כל תוספים), ולפחות עד גיל שנתיים הנקה בשילוב מוצקים - ולהמשיך כל עוד האם והילד מעונינים בכך.

אני חושבת שהנקודה המשמעותית בסיפורו של בעלך, זה שהוא לא היה מעוניין יותר. וזה בדיוק הזמן להפסיק
מסכימה.

בעלי, לעומת זאת, זוכר מקלחת משותפת שלו עם אימו בסביבות גיל 4.5 וזוכר שזה שהוא ראה אותה עירומה הפריע לו פתאום יש נקודה בסיפור הזה שמציקה לי. כאילו חסר חלק מהפאזל. לא נראה לי שהעירום לכשעצמו יהווה בעיה, בבית בו קיימת מיניות בריאה. אני רומזת בעדינות לכך שיש סיפור מקדים, משהו קרה לפני הסצינה המתוארת, והוא זה שגרם לתחושת אי הנוחות, ולא העירום. לא מן הנמנע שהחלק החסר יחסר גם לך, הרי מדובר בגילאים שלא זוכרים מהם הרבה.

אני לא כל כך מבינה מה יש להחליט בנושא הזה עוד לפני שיש ילדים
וגם כשיהיו לכם ילדים, הם לא יוולדו בני 4, הם קודם כל בני חודש, חודשיים, חצי שנה, גילאים שיתרונות ההנקה בהם אינם שנויים במחלוקת.

אם פי 3 , איזה יופי.

וגם כשיהיו לכם ילדים, הם לא יוולדו בני 4, הם קודם כל בני חודש, חודשיים, חצי שנה, גילאים שיתרונות ההנקה בהם אינם שנויים במחלוקת.
זה היה אחד הטיעונים שלי כשהנקתי את הצעיר שלי. הוא לא נולד בן 4. וגם כשהיה בן שנה, הוא לא גדל לי פתאום מול העיניים. הוא עבר את כל השלבים ואני גדלתי איתו. ולא רק שההנקה לא שנויה במחלוקת בגילאים צעירים של כמה חודשים ועד גיל שנה (והיום בארגון הבריאות העולמי עד גיל שנתיים), אלא גם רגשית היא מתפתחת ואינה ההנקה האינטנסיבית של גילאים צעירים אלו. היא נעשית אחרת, והצמד היונק מרגיש את זה.

אני מחזקת את אם פי 3 בכלל, ובפרט בחלק שקשור להחלטות שלנו לגבי ילדים. האם חשבתם כבר על לינה משפחתית? וגם אם כן, אולי פתאום תגלו שההיפך מתאים לכם?

כיוון אחר של הסתכלות, הוא הנזק הפסיכולוגי של גמילה יזומה ללא סיבה פנימית.
ואכן, גם את זה העליתי בפני בעלי. מלבד העובדה שנמאס לי לנהל את חיי על פי ה "צריכים" האלה שהחברה כל הזמן טוחנת לנו, למה לשדר לילד שיש משהו "רע" בלינוק? בקשר קרוב עם האם? רק בגלל שהוא (בעלי) רואה בשדיי משהו סקסי, לא אומר שכך גם הילד. אך הוא טוען (לפחות לפי הבנתי, והיות והוא כותב כאן- מוזמן לתקן אותי ) שזה עלול להראות "רע" לילד בעצמו, שיום אחד הוא יתעורר (או, נגיד, החברים יגידו משהו, או הדודים, או מי שלא יהיה) וירגיש בושה על זה שהוא ינק עד גיל "מאוחר", וזה יפגע בו.
לדעתי, הילד עשוי יותר להרגיש שאהבו אותו ונתנו לו את כל מה שהיה צריך בשנותיו הרכות, וזה יחזק אותו, לא יפגע בו...

האם חשבתם כבר על לינה משפחתית?
דווקא כן, ואנחנו בעד, לפחות לנסות ולראות איך כולם מרגישים. למרות שעדיין יש שאלות לגבי אינטימיות בינינו, איך (ואיפה) מוצאים לזה זמן וכו' כשהמיטה (והלילה)כבר לא מקום מתאים לזה...
אני אישית מאוד מתחברת לattachment parenting , וגם בעלי מפנטז כבר על "לבישת התינוק" במנשא. מאוד מתאים לי הרעיון שילדים צריכים תמיכה, לא עצמאות כפויה, ושכל ילד זורם בקצב שלו ותפקידנו כהורים לספק לו את התמיכה שהוא צריך בשביל להגיע לעצמאותו.

וגם אם כן, אולי פתאום תגלו שההיפך מתאים לכם?
ייתכן, בהחלט. כמו שבעלי פתאום גילה שהוא דווקא כן אוהב את הארץ אחרי כמה חודשים בניו יורק (והרבה שנים של רצון עז לעזוב את הארץ).
אבל, זה לא מונע ממנו לתכנן, לחשוב, לתהות ולדסקס בעניין... אני תוהה איזו מין אמא אני אהיה, איך נהיה כהורים, כצוות, וטוב לי לדון בזה איתו ולראות אם אנחנו באותו תדר. אז מה אם עוד אין לנו ילדים?

ורק לסיום - ארגון הבריאות העולמי, שלוקח בחשבון שיקולים רבים מאד, כולל הפסיכולוגיים, ממליץ להיניק חצי שנה הנקה מלאה (ללא כל תוספים), ולפחות עד גיל שנתיים הנקה בשילוב מוצקים - ולהמשיך כל עוד האם והילד מעונינים בכך.
אכן. אבל אולי הם אומרים, "טוב, בואו נגיד לכולן שימשיכו להניק כמה שבא להן, במילא מי תניק כ"כ מאוחר בחברה המערבית?? מה הסיכויים שימישיכו להניק עד לשלב הנזק?" אני לא יודעת.... ארגון הבריאות אומר הרבה דברים.

<פלונית לא יודעת על מי לסמוך! ולכן רוצה לשמוע דעות של אנשים...>

לדעתי, הילד עשוי יותר להרגיש שאהבו אותו ונתנו לו את כל מה שהיה צריך בשנותיו הרכות, וזה יחזק אותו, לא יפגע בו...
גם לדעתי.

אני תוהה איזו מין אמא אני אהיה, איך נהיה כהורים, כצוות, וטוב לי לדון בזה איתו ולראות אם אנחנו באותו תדר. אז מה אם עוד אין לנו ילדים?
מצד אחד, זה מצוין, והלוואי והרבה זוגות היו עושים את זה. זה מאפשר לבחון אמונות והבדלי השקפה לפני רגע האמת.
מצד שני, המעבר להורות הוא מהפכה, בעיקר לאם (אבל לא רק), והרבה אמונות משתנות או מתעדנות או יורדות מהעקרונות... באחד הקטעים שרצים כבר כמה שנים באינטרנט, יש המלצה להורים-לעתיד, להסתכל טוב טוב על ילדים של אחרים ולחשוב מה ההם עושים לא טוב - כי זו תהיה הפעם האחרונה שהם ידעו מה צריך לעשות ומה לא... זה כמובן מבודח, אבל יש בזה יותר משמץ של אמת. הרבה עקרונות, בעיקר בעולם המערבי המנותק, לא עומדים במבחן האינטואיציה ההורית, ולא לוקחים בחשבון שיש גם ילד בצד השני. (כלומר כן, אבל הוא מעין בובה, שאם ההורים פועלים בצורה מסוימת, אז הוא מגיב בצורה מסוימת. זה לא עובד.) זה משהו שקשה לתפוס מראש, ושובושוב אני מתנצלת על כך שזה נשמע מתנשא, אבל אני פשוט לא יודעת איך אפשר להעביר את השינוי הזה שמתחולל, למי שעוד לא חווה אותו, ולא משנה כמה הוא מכיר ילדים.

אבל אולי הם אומרים, "טוב, בואו נגיד לכולן שימשיכו להניק כמה שבא להן, במילא מי תניק כ"כ מאוחר בחברה המערבית?? מה הסיכויים שימישיכו להניק עד לשלב הנזק?"
ארגון הבריאות העולמי לא מדבר רק אל העולם המערבי. הוא מתייחס רבות דווקא למדינות לא-מערביות. יחד עם זאת, את צודקת שגם המסקנות שלהם, על אף שהן מושכלות, אינן דברי אלוהים חיים, ונכון לבחון אותן ולבחור אם מקבלים אותן או לא.

עוד משהו. איך מחליטים מתי זה הגיל שזה כבר מזיק? זה שונה מאד מילד לילד. הסיכוי שלי לטעות באבחנה הוא גדול בהרבה אם אני הולכת לפי גיל שרירותי. אני מעדיפה לזהות סימנים בילד הספציפי - או שהוא יחליט בעצמו.
התחלתי לכתוב על נושא המקלחות המשותפות, שהוא די דומה בעיני (אם כי הרווח במקלחת משותפת הוא בעיקר נוחות, ואילו הרווח בהנקה הוא הרבה יותר מכך). לא הגדרנו גיל מסוים שממנו מקלחת משותפת עם ילד מהמין השני היא מזיקה. יחד עם זאת, נוצר תהליך שבו בהדרגה הרגשתי חוסר נוחות להתקלח עם הבן, עקב תגובותיו. עם הבת, בת אותו גיל, אין לי או לאביה שום בעיה להתקלח, בינתיים.
אני מאמינה שקיימת לילד ו/או לאמו, יכולת לזהות את התהליך, ולהפסיקו בזמן שהוא כבר לא מתאים יותר. וגם אם נשאר זכרון כלשהו של הגבול, האם זה באמת מזיק? מה באמת קרה בכך שהוא מצא את הגבול שלו? (ועדיין, מאד מוזר לי הקטע של הפתאומיות. רוב הדברים קורים כתהליך.)

לגבי הפתאומיות,

ההסבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שלא הלכנו לים לעיתים תכופות, אולי פעם פעמיים בשנה. ולכן מה שלא הפריע לי כשהייתי בן שלוש הפריע לי כשהייתי בן ארבע.

לגבי ההנקה, אני בעד הנקה עד גיל 2.5- 3 אבל אני חוזר לבעיה שיש לי עם הנקה אחרי זה.
רק בגלל שהוא (בעלי) רואה בשדיי משהו סקסי, לא אומר שכך גם הילד.

נכון. כי הוא ילד ועדין אינו חושב במונחים של מיניות. אבל הזכרונות שלו מגיל 5, עלולים מאד לקבל פן נוסף כשיגיע לגיל שבו יש לשדיים אספקט מיני.
זה כמו לקבל חלק מפאזל בלי התמונה המלאה.

• לדעתי זה נכנס תחת קטגוריה של סטטוסים שונים ותפקודים שונים של איברים.

כשפזיוטרפיסט נוגע לי בפנים הירך זה מרגיש אחרת לגמרי מאשר כשאישי נוגע באותו המקום.
וכן, כשאני מנגבת את עצמי בשרותים זה מגיש אחרת מנגיעה באותו המקום בסטואציה אחרת.

לכן, שד של אמא אינו מיני אם אני יונק ממנו או רואה אותה מתלבשת. כל זאת בהנחה שהיחסים תקינים.

הזכרונות שלו מגיל 5, עלולים מאד לקבל פן נוסף כשיגיע לגיל שבו יש לשדיים אספקט מיני.
את אבר המין של אבי ראיתי ללא הגבלה עד תחילת גיל ההתבגרות (גיל 12 בערך). סביב אותו זמן זה הפסיק להתאים לי -- ולו.
העובדה שנתקלתי אחר כך באבר מין גברי בהקשר מיני לא גרמה לכך שזכרונות הילדות האלה יביכו אותי או יפריעו לי (אם בכלל היתה לכך איזושהי השפעה, היא היתה הפוכה: זה הפחית פחדים). הזכרונות האלה נחווים בעיניים של מי שהייתי באותו זמן -- ילדה שהסתכלה על הגוף של אבא שלה. ברור שהיום לא הייתי מרגישה נוח להסתכל על אברו של אבי, אבל זה לא משנה דבר לגבי מה שהיה אז, בשלב התפתחות אחר.

גם אני רוצה לחזק את הנקודה שהעלתה סמדר.
גדלתי בבית שבו עירום היה טבעי. הורי לא הסתירו את עצמם מעיני. את אבי ראיתי עירום עד תחילת שנות התבגרותי ואת אימי עד היום.
לא גדלתי לראות בעירום משהו מביך.
גם בבית שלנו עירום הוא לגיטימי לחלוטין. שני בני (8,4) רגילים לראות אותי ואת בעלי עירומים ולעיתים הם בוחרים להיכנס איתנו למקלחת.
אחת הדרכים של ילדי להרגע היא לבוא אלי למיטה (שבה אני לרוב עירומה) להניח על י את ראשם ולנוח. כך הם חשים את חמימות הגוף, מריחים את ריחו (אני לא משתמשת בקרם גוף) ושומעים את פעימות ליבי. זה נעים וזה מרגיע.

ילדים בגיל בית ספר נראים לנו גדולים אבל בעצם הם קטנים מאד. רכים וזקוקים למקום מוגן מתחת לכנפינו. גופי העירום הוא המקום הבטוח שלהם.

כשקראתי את התיאור על הבעל שנרתע מאמו המחשבה הראשונה שעלתה בי היתה שאולי האם היתה במחזור והריח השונה שלה הרתיע אותו. ילדים שמים לב לכל שינוי בריח הגוף שלנו.

בכל אופן אני לא חושבת שהדיון פה הוא על הנקה. אני חושבת שהוא על קשר גופני בין הורים לילדים מעבר לגיל התינוקות וזה משהו שכל אחד צריך לברר עם עצמו.

תודה לכן.
נקודה למחשבה.
(כלומר- לי כאמור זה לא מפריע. גם את אבי ואמי ראיתי ערומים כשהייתי ילדה- ואני חייבת להסכים עם סמדר, שאכן זה הפחית פחדים כשגדלתי. האמת- גם היום זה לא מפריע לי. זה בסך הכל גוף. [וכשיש לילד קשר חם ואוהב עם ההורים שכולל גם הרבה מגע- אדרבא!])
נראה לי שהדיון מתמצה, מה אתם אומרים? (בעיקר פלוני שלי! אולי פשוט נגיע לגשר ואז נעבור אותו, עכשיו כשיש לנו עוד נקודות למחשבה ואנקדוטות מאנשים שונים?)
ושוב תודה לכולכם/ן על הדעות והמידע... מעריכה את זה מאוד!
פלונית.

איזה יופי של דברים כתבו כאן! אין לי משהו מוצלח להוסיף, רק להטפל לזה:
גיל הגמילה הממוצע בעולם, הוא בסביבות גיל 4, אם זכרוני אינו מטעה אותי.
גיל הגמילה הממוצע בעולם נחשב 2.8 שנים, ואצל לקטים-ציידים הוא נחשב 4.2 שנים. אבל זו כמובן סטטיסטיקה, ודעתי לגבי סטטיסטיקות כאלה ידועה...

אני רומזת בעדינות לכך שיש סיפור מקדים, משהו קרה לפני הסצינה המתוארת, והוא זה שגרם לתחושת אי הנוחות, ולא העירום
וזה יכול להיות אפילו משהו תמים לגמרי כמו שיחה עם חבר (מה? אתה מתקלח עם אמא שלך? אבא שלי אומר ש...).

אוי.
רק עכשיו אני רואה שאתם בכלל בלי ילדים עדיין.
אז באמת - קודם תגיעו לגשר.
כי כנטולי ילדים - אין לכם שום מושג איך זה ילד בן שנה, שנתים, חמש. עד כמה הוא תינוק/ילד/בוגר וכו'.
וזה לא בהתנשאות - גם עם הקטנה שלי הייתי באותה מבוכה מבולבלת בכל מיני שלבים שכבר עברתי (נחרצת ) עם הגדולים.

שלום לכן אני אמא לתינוק בן שנה ושלושה חודשים ומיניקה אותו עדין רק בשביל להירדם ולא מעבר לזה כלומר לפני שנת הצהריים ובלילה .החלטתי שאני רוצה כבר להפסיק עם ההנקה מסיבות שונות איך אני יכולה לעשות זאת ? איך גומלים תינוק בגיל זה שכבר יודע להרים את חולצתי ומבקש ציצי?עיזרו לי בבקשה בפתרונות לגמילה מהנקה תודה.

ב-מדור הנקה יש סעיף שלם של דפים בנושא גמילה.

אני מניקה ילד בן שנה וחודש,אני כל הזמן חוששת שאין לי מספיק חלב או שמה שיש אינו מזין, אני יודעת שזה רק ענין פסיכולוגי של חוסר ביטחון אבל בכל זאת אני מבקשת מידע לגבי איכות וכמות החלב מעל גיל שנה

מירית, לאחרונה התפרסמו תוצאות מחקר שעשה רופא ישראלי, שבדק את הרכב החלב אצל אמהות שמניקות פעוטות מגיל שנה עד שלוש לעומת אצל אמהות שהניקו עד גיל שנה. התוצאה הייתה שהרכב החלב משתבח עם הזמן.
באחד הדפים כאן היה קישור לכתבה רק שאני לא זוכרת מהו (הכתבה עצמה היתה ב Y NET ) .
הבנתי גם שהעניין הזה הוכח בעוד מחקרים רבים- שחלב האם נעשה עשיר ומזין יותר, ולא להפך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מניקה ילד בן שלוש למרות הקושי ,ויש לי ילדה בת 7 שגם כן באה מדי פעם לקחת שלוק , אותה הפסקתי להניק בגיל 4 בעקבות הריון כי פשוט נגמר החלב וגם הקושי עם הבטן שהיתה מאוד גדולה .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי ילדה בת שנה ועוד אחת בת שנתים וחצי וילד בן 5 וחצי שלא מפסיק לידבק לציצי שלי לפעמים זה מביך אותי לדוגמה: לפני יומים שישנתי בצהרים הוא בא לחדר שלי ישנתי עם חזיה הוא אוריד לי אותה ואתחיל לינוק הוא ינק 5 דקות עד שסמתי לב שהו יונק ממני ,לפעמים אני יושת על הספה ומדברת עם חברות והוא בא אלי יושב עלי מחזיק את הציצי ומנסה להוריד את החולצה שלי ושאני לא מסקימה לו הוא מלתף לי את הציצי
הוא פשות נדבק אל הציצי שלי גם קשהו יושן לידי הוא מחזיק לי את החזיה ומנסה להחניס את היד לתוכה ושאני מתעררת אני כמובן מצעה לו את היד שאני מניקה את אחותו הקטנה הוא מנסה להוריד לי את החזיה השניה ולינוק ושאני הומרת לו להפסיק הוא שוב מחניס את היד לחזיה שלי

נ.ב אולי זה בגלל שהו ינק עד גיל שנתים וחצי ושהו ינק ממני היתי בלי חזיה והו כול הזמן תפס את הפיטמה חזק מאוד
כנירה שבני בן ה5 וחצי מאוד כשור לציצי שלי אני ישמח אם תתנו לי עצות לגבי זה תודה מראש

מוכר לי.
הפתרון: להציב גבולות, בדיוק כמו עם כל התנהגות מציקה אחרת שלא נראית לך.
מה היית עושה אם הוא היה כל פעם בא אלייך ומנסה לעצום לך את העיניים, להכניס אצבע לפה שלך, להתנדנד לך על הקרסול, או קופץ לך באופן מכאיב על הברך?
ציצי זה לא כזה איבר ייחודי. יש לנו בגוף הרבה מקומות רגישים, שלא מגיבים טוב לכל הרעיונות המקוריים והמשעשעים-בעיני-עצמם של ילדים בני חמש.

אישה,
עם ילד בן חמש וחצי אפשר לדבר.
הוא לחלוטין מבין כשאת מסבירה לו שלא נעים לך, ושהגוף שלך הוא רק שלך, ולכן אסור לו לפגוע בגוף שלך כשאת אומרת לו שלא נעים לך.
הוא צריך ללמד את זה גם כדי שלך יהיה נעים יותר בחברתו, וגם כדי שלילדים אחרים יהיה נעים יותר. עכשיו ועתיד.
בנוסף, הוא צריך ללמוד את זה כדי שהא בעצמו ידע שהגוף שלו הוא ברשותו הבלעדית, וידע לא לתת לאחרים להכנס למרחב שלו.
הוא נשמע לי כמו ילד נבון, שמאוד זקוק לתשמת לב, כי יש לו שני אחים צעירים, שלוקחים לעצמם את תשומת הלב שלך. וכשאת מארחת חברות - זו הדרך שלו למשוך את תשומת לבך, ולהזכיר לך שגם הוא שם.
אני בטוחה שכמה שיחות איתו יובילו את מערכת היחסים שלכם למקום נעים ומכבד יותר.
בהצלחה.
ץ

היי צפרדעית, הגבת להודעה ישנה. היו פה שתי הודעות חדשות שמחקתי כי מדובר בטרול. גם ההודעה שהגבת אליה היא מאותו הטרול לדעתי.

הבנתי. תודה.
בטוחה שטרול?
אז רק כדי להכניס את ההודעה שלי להקשר, ואולי לעזור לאחרים שישאלו, זו היתה הודעה מפלונית, שכתבה שבנה בן החמש וחצי מבקש לינוק, כתשומת לב. בעיקר כשיש לה אורחים, או כשהאחים הקטנים שלו בסביבה, והקטנה יונקת...
ל.

אני בטוחה שזה טרול. מזהה את הסגנון והתוכן, זה מישהו שמתרגש מינית כנראה מתכנים מסויימים בסגנון הזה וכותב בדפים שונים מדי פעם, בדרך כלל כמה ימים או פעמים ברצף ואז נעלם. הוא מופיע הרבה גם בדף על קקי במכנסיים אצל ילדים גדולים.

תודה.
ץ.