באופן טבעי

אבא שלי רופא. יצא לגימלאות לפני זמן מה, אך ממשיך בעבודתו הרפואית, חלקה בהתנדבות וחלקה אפילו בשכר.
רוב חייו המקצועיים עסק ברפואת משפחה, כרופא כפר של כמה מושבים וקיבוצים, אך במקביל התמחה במספר תחומים "אלטרנטיביים", עוד בתקופה שהומאופתיה, למשל, נחשבה כ"רפואת אלילים" ואקופונקטורה נחשדה כ"עוד מיסטיקה שהובאה מהמזרח". מעולם לא חיפש את ההילה והכבוד במקצוע הרפואה, ולכן החליט שהעבודה בבית החולים אינה מתאימה לו. לכן אני זכיתי לאבא שנמצא בבית כל יום (מלבד שעה-שעתיים אחר הצהריים, כאשר הסתגר בקליניקה הפרטית ביחד עם מטופליו, מצב אשר הכריח אותנו, הילדים, לא לעשות רעש גדול מידי בסלון ביתנו).

והנה, יותר משתיים-עשרה שנה לאחר שהקמתי את משפחתי, ונאלצתי פתאום לקחת על עצמי החלטות רפואיות לאנשים אחרים מחוץ לגופי שלי - לילדיי, אני מרגיש כאילו אני ממשיך את דרכו הרפואית. אולי רחוק מידי ע"פ טעמו, אך בהחלט באותו כיוון.

ההליכה בתלם הרפואי קלה מאד, בדיוק כפי שקל ללכת בתלם בשאר תחומי החיים.
קמים בבוקר, ההורים הולכים לעבודה, הילדים לבית הספר. הילדים חוזרים בצהריים - אוכלים ארוחת צהריים המורכבת ממזון מוכן-למחצה הדורש חימום במיקרו או בטוסטר. אחה"צ הילדים הולכים לחוגים, בערב ארוחת ערב, טלוויזיה ולמיטה. כשיש חום נותנים אקמול. כשיש כאב אוזניים הולכים לרופא לקבל מרשם לאנטיביוטיקה )נגד הדלקת שעלולה להיווצר(. החיסונים מתקבלים בזמן, ומידי פעם מחדשים את ה"תרופות-ללא-מרשם" בארון הגבוה מעל לכיריים.

אין כאן החלטות - יש כאן אך ורק הליכה בתלם, תוך הסתמכות כמעט עיוורת לכך ש"אם כולם עושים כך - סימן שזה יעיל, בטוח ונכון".
שניצל הסויה עבר בדיקות מחמירות במחלקת התזונה, האקמול קיבל את האישורים המתאימים ממנהל התרופות, הרופא קיבל את הכשרתו הרפואית בבית הספר לרפואה הטוב בישראל, ובטוח שגם האחות ב"טיפת חלב" מבינה היטב את משמעותם של החיסונים, כולל הסכנות האפשריות.
היא לא תתן לבננו את החיסון אם הוא עלול להפגע. הרי כל מערכת הבריאות עומדת מאחוריה.

אבל, כאשר בודקים את הדברים מקרוב, מסתבר שאין זה כל-כך פשוט.
יותר ויותר כתבות תחקיר מגלות (מה שנראה היה הגיוני מזמן), שהאינטרסים הלא-רלבנטיים מצויים בכל פינה.
לא בטוח שרכיבי חלבון הסויה המהונדסת הנמצאים בכל קציצת סויה תורמים לבריאותנו, בטוח שהאקמול מזיק לכבד שלנו, ואפילו מדיניות החיסונים קשורה למערכת אינטרסים כלכליים חובקי עולם )כמו גם מזון התינוקות הסינטטי(. והאנטיביוטיקה - היום כבר כולם יודעים שזני החיידקים הולכים ומתחזקים ככל שהשימוש בה גובר.

אבל איך הדבר קורה? הרי אם כל הפעולות הללו נתמכות במעשי הרוב, החומרים עומדים בבחינות מדוקדקות של מומחים בעלי שם וועדות שונות, ואמצעי התקשורת מפמפמים לנו שוב ושוב כמה שזה טוב - מדוע בכל-זאת נותנים לנו להזיק לעצמנו?

אולי משום שהחלטות ממסדית אינן יכולות להתאים לכל אחד ואחד, ועלינו לקחת כל החלטה בהתאם לנסיבות האישיות שלנו ושל ילדינו.
ההכרות האישית והקרובה שלנו עם גופנו, ועם גופם של ילדינו, וכן השהות הממושכת המאפשרת לנו להכיר אותם במצבים שונים, היא המאפשרת לנו לקחת אחריות מלאה על בריאותם, והחלטות נכונות לגבי הטיפול בהם.

וכך, אני מרגיש, שנשארתי נאמן למורשת המשפחתית שלי. בדיוק כמו אבי, אשר לא הלך ב"תלם" הרפואי, ויתר על הילה וכסף, נשאר נאמן ללבו והמשיך במשך עשרות שנים לטפל ב"מחלות הקטנות" של מטופליו, כך גם במשפחתי - האחריות הבריאותית נמצאת כולה בידינו (כמו גם בשאר תחומי החיים). איננו הולכים בתלם שמעמיקים האנשים בסביבתנו, אנו מנסים ככל הניתן להשאר נאמנים לצו ליבנו, וגם ההילה והכסף נמצאים אי-שם בפסגות הבלתי מושגות.
וילדינו - גם הם מתבקשים להיות בשקט בסלון בכל פעם כאשר בקומה שמתחת מתארחים אורחים בצימרים שלנו...

רני

(זהו דף עלון)