באופן טבעי

זקוקה נואשות לתמיכה, עידוד ורעיונות.
אומני ממש שונאת כשגוזרים לה ציפורניים ( 9 חודשים). אבל ממש!
כדי לעשות את זה (אחרת היא שורטת כל מה שמלפניה, מאחוריה ואת זה שעומד) הגענו למסקנה שפשוט צריך לעשות את זה ומהר.
זה הולך ככה:
אני לא מסוגלת לעשות את זה (יש לי גם רתיעה מהמעשה הזה בעצמי. ברור לי שזה בא לה ממני. יש לי זכרונות לא טובים מילדותי מהאקט הזה), אז דודו עושה זאת. היא יושבת עליו והוא גוזר לה בקושי רב ועם בכי עצום ציפורן ציפורן.
ההתנגדות שלה אדירה והבכי קורע לב.
אני יושבת ממול, מסתכלת בעיניה, אוחזת בידה השניה ואומרת לה כמה אנחנו אוהבים אותה ועד כמה זה הכרחי לעשות את זה, כי אין דרך אחרת להוריד לה את הציפורניים.
אם ננסה בשנתה, היא תתעורר. ביניקה, היא מפסיקה לינוק.
היא פשוט רגישה לאללה ואני ממש מבינה את זה, כי גם אני כזו. אז היום אני כבר גדולה וזה בטח ישתנה גם כשהיא תגדל. אבל מה אם הכאן ועכשיו?
רעיונות?
זה ממש קורע לב לראות את זה. אמנם הצלחנו להגיע לזמן מינימלי של אולי 3 דקות. אבל אלו דקות קשות לכולנו ואנחנו ממש יוצאים מזה מותשים!
הרע במיעוטו הוא להשתמש בשיטת הייעוץ ההדדי, להתבונן בעיניה ולומר ולהבין שהבכי שלה לגיטימי, שזה בסדר שהיא בוכה, מותר לה, גם לנו זה קשה וכו'.
אבל עדיין.... אם אפשר היה לעשות זאת אחרת, הייתי ממש מאושרת!

גם אגם היה כזה, והוא רגיש לנושא גם עכשיו. בשינה, הוא היה מזיז את הרגל, בהנקה היה מפסיק וכו'.
גזרנו בעיקר כשכבר אי אפשר היה להמשיך להיות לידו בגלל השריטות. ברגליים (שאגב גודלות לאט יותר) אנחנו גוזרים רק במקרים קיצוניים, וגם זה עניין די היסטרי. בידיים, כבר שנה שהוא בוחר אצבע אחת שלא גוזרים אותה, בכל יד.
ברגליים, רק אם חייבים, ואז גם רק את מי שצריך.

עם קוצץ או עם מספריים? הרבה יותר מהיר עם קוצץ.

אני גוזרת לטיאן עם קוצץ כשהיא ישנה.
כשהיא ערה היא כל הזמן בתנועה וזה מפחיד אותי....

קוצץ, ובכל פעם שרתי לו את "עשר אצבעות לי יש". אני יודעת שזה שיר לא חינוכי, בסדר...
עבד עד לאחרונה. עכשיו אני צריכה קודם לקצוץ לעצמי כדי שהוא יאמין שזה לא כואב. עם הבכורה היינו צריכים בשינה (לא היתה מתעוררת) עד שהגיעה לגיל שבו התחילה לכסוס, ומאז אין בעיות ):<

הנה מה שלמדתי מהמטפלת של שכנתי לשעבר: (איזה ייחוס, אה?)

1. יוצאים החוצה עם כסא.
2. יושבים על הכסא עם הפנים לרחוב, ומושיבים את התינוק\ת עם הגב אלי, הפנים לרחוב.
3. שרים שיר רגוע.
4. גוזרים לאט ובכיף.

לא בטוח שזה יעבוד על תינוקות שכבר יש להם אנטי. אם זה עובד רק קצת, אני מציעה להפסיק ברגע שנמאס להם ולהמשיך פעם אחרת, כדי שלא יפתחו התנגדות לסיטואציה הזאת.

עוד משהו שאפשר לנסות זה לכסוס להם ציפרוניים בפה -- מרים סטופארד ממליצה על זה. אני ניסיתי ולא ממש הצלחתי, אז כנראה שזה דורש מיומנות.

אנחנו גוזרים בשינה.
בד"כ - אחרי שמגיעים למקום אליו הדרך קצרה מהשינה שלהם (ככה אנחנו ערניים, והם מאוד ישונים).
הפעם היחידה בה הצלחתי לגזור בערות היתה באוטו, אני יושבת בכסא נהג, דולב עומד לפני (על הכסא), משחק בהגה ובמה שמסביבו.

רק עוד עצה קטנה - הבת שלי יונקת עלי... נסו להשתמש בפצירה לשייף את הקצוות החדים.
עם הבכור שלי עשיתי משחק מהכל איך שהציפורן קופצת לה עם הקוצץ ואח'כ אוספים הכל יחד.

גם אני גוזזת לשירה בעיקר בשינה, ולאחרונה אני מצליחה קצת כשהיא ערה (ציפורן ביום) כשאנחנו גוזזות את השפיצים גם לחתולה במקביל...

לבן שנתיים וחצי שלא מוכן לגזוז, אנחנו מדי פעם גוזרים ציפורן אחת או שתיים /-: את ההכי ארוכות, ובעיקר אחרי שהן מלוכלכות מגירים צבעוניים (פנדה) רק אז הוא מוכן להפרד מהן...

גם אנחנו בשינה או בזמן הנקה אחרת אין סיכוי.

ועכשיו סליחה על הסטייה מהנושא, אבל, עדי יותם , מה לא חינוכי בשיר "עשר אצבעות לי יש"?

"אוי ואבוי לילד רע
אצבע נו נו נו עושה"
אבל שמעתי שלשיר הזה יש איזה עשרה בתים. אני מכירה רק שניים.

ציפורניים - כמו שיונת כתבה, אנחנו בשיטת השלבים. עכשיו אוריה (10 חודשים), עם שתי צפורניים ארוכות שלא הסכים שנגזור לו. אני מנסה למצוא את השעה המתאימה ביום - שהוא במצב רוח טוב, אבל לא יותר מדי פעיל.
עוד, אני מעסיקה אותו עם משהו שהוא אוהב ביד השניה.

הבעייה היא שהציפורניים גדלות כל כך מהר. עד שגומרים מבצע אחד בהצלחה מייד צריך לגשת שוב למלאכה. כמו אפון הקסמים של ג'ק.

עשר אצבעות לי יש - אצלנו בבית הונהגו שורות חלופיות, במקום שורות הילד הרע:
"כשהולכים, הולכים הביתה
אצבעות ביי ביי אומרות".

החרוזים לא משהו. שיפורים ושכלולים יתקבלו בברכה.

רק בשנת הצהריים.
בשנת הלילה החדר יחסית חשוך, ואם פותחים את האור מסתכנים בלהעיר את הקטנה.
בצהרים, 10 דקות אחרי שהיא נרדמת, זאת השינה הכי חזקה, ואז אני גוזרת.
כשהיא ערה- אין סיכוי.

אני פתרתי את הבעיה בכך שמגיל 0 מעולם לא גזרתי לה, והפלא ופלא, הן מעולם לא הפריעו מפני שהצפרניים מתקלפות מעצמן! תחשבו, קופי העל מסתדרים מצויין ללא קוצץ.

לא יודעת.
החלטתי לא לגזור לה בכלל, בדיוק כמוך,
ונשברתי בשלב הציצי האדום משריטות (קצת אחרי שהציפורניים שלה נהיו שחורות, אבל זה לא מה ששבר אותי).

הם גם שורטים את עצמם.

וחוץ מזה, קופי העל חיים בג'ונגל והציפורניים שלהם נשחקות כשהם מטפסים כל גזע העץ.
במקרה זה אי אפשר להשוות. גם את, אני מאמינה, קוצצת ציפורניים.
מדוע? הרי גם קופי על בוגרים לא נאלצים לעשות זאת.

גם אצלנו - חייבים לנטול היטב, אחרת שורט את עצמו ואותי, עד זוב דם וכאב. אבל הוא מאפשר לי, מלידה, באופן יוצא מן הכלל (שלא זכור לי מאחיו). הוא גם מלידה עוזר לי בהשחלת הידיים לשרוולים... ממש נחמד מצידו.

תוך כדי צפיה בטלויזיה, או אחרי שיכנוע עמוק ומרגיע. פניה להיגיון של בן שנתיים זה חוויה מרנינה (-: .
בידיים עם מספריים וברגליים עם קוצץ זעיר (פעם הוא ביקש עוד!).
אבל כשהוא היה ממש פיצפון ייחלתי להמצאה גאונית: מספרי ציפורניים שעל הציר שלהם יש זרוע קטנה וגמישה שבקצה שלה פנס קטן...
השבוע, אחרי שכלו כל הקיצין ונעיצות הציפורניים החדות בציצי השני הגיעו לי כבר לקצות העצבים, פשוט אמרתי לו שאם הוא לא מסכים לגזור צפורניים אז אין ציצי! ויצאתי לסיבוב עם קאיה.
כשחזרתי הציפורניים כבר היו קצרות ונעימות, עבודה טובה של אבא.

היום הצלחתי לגזור ציפורניים לתינוק בן החודשיים!!! בזמן שהוא ישב עלי ועשה קקי! כן, הוא מאוד רגוע כשהוא "עסוק" והוא איפשר לי לגזור לו את הציפורניים בלי בעיות בכלל

היום הצלחתי לגזור לבני 5 (חמש!!) ציפורניים בקלות יחסית, בעזרת שיטה שקראתי איפשהו באתר (אל תבקשו ממני לחפש איפה, אולי זה אפילו כאן בדף הזה).
עשינו "האנשה" של הציפורניים, ובשמן אמרתי כמה שהן רוצות שיגזרו אותן, וכל אחת שנגזרה אמרה "תודה, איזה כיף..." וכו'
תודה למי שנתן את הרעיון הזה.
(זה עזר גם בצחצוח שיניים, למרות ששם אין לנו בעיות בדרך כלל)

אני משתמשת בשיטות דומות לאלו שהוזכרו -

• גזירת ציפורניים לתינוק ולגדולה גם יחד, כשכל פעם ציפורן של מישהו אחר, ואז זה הופך להיות משחק. (אם אין אחים גדולים - אפשר אולי להשתמש באבא?)
• תוך כדי אני שרה "איפה אגודל, איפה אגודל? וכו'" וכך לכל אצבע לפי העניין.
• גזירה לעתים רחוקות במידת האפשר (כשממש סורט)

הידד, היום פעם ראשונה שבני בן השנתיים וחצי איפשר לי ליגזור לו את הציפורניים. כן , כן עד היום לא הייתי גוזרת לו פשוט הם נשברו והסתדרו איכשהו. אבל היום כשהוא בא לינוק הוא נתן לי סריטה לא נעימה בכלל, אז קראתי לאחותו הגדולה ואמרתי לה בואי נראה לאביב איך גוזרים לך צפורניים(שאגב , טוב שגזרנו גם לה כי...)וככל שאמרתי לה "וואו , כל הכבוד מעיין איזה יופי הציפורניים מסתדרות..."ועוד כל מיני כאלה משפטים, אז הוא רץ אליי עם הידיים מושטות קדימה וצעק "גם אביב לסדר את הציפורניים, גם אביב כל הכבוד..." וכך נעשתה גזירת הציפורניים באמת בכייף.

אני גוזרת לה מגיל חודשיים בערך עם מספרי תינוקות כשהיא ישנה. התנוחה המועדפת היא: כרית על הבירכיים שלי,נועה על הכרית- הרגליים שלה מונחות עלי\לכיווני, בדרך כלל כשהיא נרדמת אחרי הנקה.
הצפרניים שלה גדלות במהירות ואין ברירה כי היא שורטת את עצמה. עכשיו,כשהיתחילו לגדול לה שיניים, היא דוחפת את הידיים לפה ונשרטת גם שם אם הן לא גזורות.

אצל בתנו משבר הציפורניים נפתר באחת, כשעברנו ממספריים לגוזז.
עד אז אמא חששה מאד להשתמש בגוזז אבל היא שמה את נפשה בכפה והחליטה שזהו, חייבים לנסות.
מאז שעברנו מגזירה לגזיזה זה הוכח כבטוח וגוזלנו לא מוטרדת יותר מהעניין.

טוב, אחרי שביססתי את העניין במשך כמה חודשים אני בטוחה שזו הדרך הטובה לנו.

זה התחיל מהמחשבה שבעצם השיניים הקידמיות שלנו היו תמיד והרבה לפני המספריים. התחלתי לכסוס לקטנה את הציפורניים עם השיניים שלי - אני תופסת עם השיניים פינת ציפורן ומושכת ופשוט יורדת רצועת ציפורן.
בדר"כ אני עושה כן בזמן הנקה לשינה, אז אני גם מרגישה אם צריך לגזוז ציפרניים והיא בינכה דוחפת את האצבעות שלה לפה שלי, אז הכל מסתדר.

איזה קטעים, גם אני היום לראשונה כססתי ככה לגור!
לאחר שכבר לא יכולתי לסבול יותר את השריטות שלו על פניו, ועלי - כמה צביטות די רציניות כשתפס לי בפנים (ממש עם דם),
משום שכבר שבוע הוא (4ח') לא מוכן שאגזור לו בלילה בשינה - הוא מתפתל, וביום בטח שלא מוכן.
ברגע של משבר אמרתי לעצמי שחייבת להיות דרך טובה לעשות זאת, ולעצמי אני כוססת עם השיניים, אז למה לא לו?
וכך תוך כדי שהוא ער ומחייך מלהכניס את האצבעות לפה של אמא, נשכתי כל קצה ציפורן ומשכתי בשיניים עד שהתקלפה בקלות.
ככה הרבה יותר טוב לנו!

עוד רעיון (של חמותי)-
קונים מספרי ציפורניים רגילות של גדולים, אבל ממש טובות, כדאי לקנות בחנות שמתמחה בסכינים ומספריים ואז מבקשים בחנות לשייף את החוד של המספריים. הגזירה מהירה, חלקה ולא כואבת הרבה יותר מוצלח ממספרי ציפורניים מיוחדות לתינוקות.

יההה הצלחתי!
בן חודש ויומיים- קמנו בבוקר עם שריטה ענקית בפנים אז;
20 דקות אחרי שנרדם עם הציצי בפה עם מספריים של תינוקות, קצת הפריע לו אבל לא התעורר.

אצל סבתא מסכימים לכל מה שלא הולך עם אמא ואבא- להסתפר, לקצוץ ציפורניים, לאסוף את כל המשחקים למקום...
אז הנה שיטת אמא שלי לעניין-
לגוזז יש שם, וקוראים לו, והוא עונה מהמגירה, יוצא משם בהיסטריה- 'אני רעב! כל כך רעב! לא אכלתי חודש!', ואז מאכילים אותו בציפורניים במגוון טעמים, לפי מה שנאכל לאחרונה על ידי הנגזז. לפעמים הוא מבקש לקינוח רק ציפורן אחת קטנה מהרגל, ותמיד מקבל...
אחד האלמנטים היחידים שאימצתי ביוזמתו משיטות הטיפול של אמא שלי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה עם משחת ״אמלה״?מורחים מעט ביותר על האצבעות,מחכים 10 דקות בכדי שהמשחה תשפיע,וגוזרים בזמן שינה.כשמסימיים מנגבים היטב עם מגבת לחה את האצבעות.

יש דרך אחרת, הרבה יותר נעימה (לכולנו)!
אני גיליתי את משייף הציפורניים החשמלי שמותאם במיוחד לתינוקות.
הוא עדין מאוד, וגם אם נוגע בעור של התינוקת שלי לא קורה לה כלום.
והוא עושה את העבודה מעולה.
הוא שקט, זול מאוד, ומאוד נוח לתפעול.
5 דק' על השעון וסיימתי עם כל הציפורניים שלה.
בזכות המוצר המושלם הזה, גזירת הציפורניים לתינוקת שלי
הפכה מעוד משימה אימהית מעיקה לפעולה קטנה וזריזה,
והכי חשוב - לא כרוכה בסבל של אף אחת מאיתנו!
ממליצה בחום.
הנה לינק למי שרוצה (זה הכי זול שמצאתי - 27 ש"ח):
https://goodsforyou.co.il/for-kids/how- ... aby-nails/