באופן טבעי

כבר כמה ימים אני חושבת לסגור את הבלוג הקודם ולפתוח חדש רק שלא מצאתי שם
והנה הגיע השם יחד עם פוסט
חמין כבש לשבת
(ותסלחנה לי אחיותי הצמחו/טבעוניות)

יש פה תהליך יותר עמוק שמתבשל אבל אני אפרט לגביו ביום אחר.
שתהיה שבת חמימה וטובה

אני איתך בכבש
(פחות בחמין (-: )
אבל לגמרי בחדוות החיים

שמחה כל כך שאת כותבת
קוראת כל מילה
ברעב גדול

אה...כמעט שכחתי
תתחדשי
יפה לך @}

ידעתי שאת תהיי הראשונה כאן בעקבות הכבש
אף פעם לא הכנתי חמין עם כבש זאת תהיה הפעם הראשונה אבל מודה שזה מרגש אותי. כל דבר עם כבש מרגש אותי. האמת היא שקניתי צלעות כבש קפוא ואז התקשר אלי בעל החווה הסמוכה וסיפר שהוא שחט טלה צעיר היום ושאבוא לקחת איזה חלקים שאני רוצה!! אז הכבש חוזר למקפיא...

תתחדשי!
פוסט מקסים, וגם את.

מלכה בממלכת בריאות חדוות החיים עלי האדמה!
Amen to that!
(לא הכבש, לא הטלה ובטח שלא החמין, לא עושים לי את זה. חדוות החיים לעומת זאת, לגמרי כן. )

הצהוב משעשע במיוחד באומרו שהאושר אינו תלוי בדבר מלבד הנכונות לאושר. למה?
כי שם, ממש מתחת למשפט שציטטתי כאן, יש תמונה של דרכון עם פרסומת בזו הלשון: "get your Australian passport".
לרגע חשבתי שזו בדיחה שלך.

ברכות על האפיזודה החדשה בחייך, ממשיכה ללוות אותך, בחדווה ואהבה. @}

אחות לבי
גל נוסטלגי שטף אותי אל הימים ההם שרק גילינו אחת את השניה בבלוגים החדשים שלנו.
כמה יפה הדרך.
מקסים כל כך מה שכתבת ואיך נהניתי לראות אותך בעיניי רוחי עושה את כל מה שתיארת.
תתחדשי, שמחה בשבילך מאוד וגם בשבילי שיהיה לי עוד מקום לקרוא בו את כל רבדי היופי שלך.
סביר להניח שאת הבנאדם היחיד ביקום שיכול לעורר בי עליצות לקראת מילים חדשות עם שם לא טבעוני בעליל.

אלך ללטף את בובי הקטנה, היא עצובה וכאובה.
עוד על חוויותיה וחוויותיי בזמן אחר במקום אחר.
שבת טובה טובה.

יאמי 9-:

איזה כיף, בלוג חדש ורענן ושלך!!!
מקסים מה שכתבת.
ביום שכזה שכולי עצבים חשופים והכל וכולם מעצבנים אותי נורא, טוב להיזכר בדברים כמו אגס מבושל וריקוד והקשבה לעלים. במיוחד הקשבה לעלים
החזרת לי קצת חדוות חיים. תודה

שבת שלום @}

במיוחד הקשבה לעלים
כבר שמתי לב שזאת אהבה משותפת וכשכתבתי את זה חשבתי עליך

סביר להניח שאת הבנאדם היחיד ביקום שיכול לעורר בי עליצות לקראת מילים חדשות עם שם לא טבעוני בעליל.
אני באמת רוצה כבר לספר מאיפה זה בא ומה עומד מאחורי הכבש אבל אצטרך לחכות שאמצא את הזמן.

ממש מתחת למשפט שציטטתי כאן, יש תמונה של דרכון עם פרסומת בזו הלשון: "get your Australian passport".
זה קצת מעצבן אבל אם לא משלמים לוורדפרס באיזשהו שלב הם מתחילים לשים פרסומות. טוב, כולם צריכים להתפרנס ואני לא בא לא לשלם בנתיים אז חייה עם זה

.

על מה ולמה השם של הדף הזה

עד גיל 3
אני נולדתי אל תוך מציאות מקרוביוטית. ההורים שלי נפגשו בקומונה מקרוביוטית של Michio Kushi בתחילת שנות ה 70
היתה להם חתונה מקרוביוטית, כל התמונות מלאים באנשים שדומים למקלות סינים שאוכלים עם מקלות סינים ואף אחד לא מחייך.
אמא שלי תמיד סיפרה כמה שהיא לא התאימה לקומונה הזאת, כולם דיברו בשקט והלכו בצעדים קטנים... היא הרגישה כמו פיל בחנות חרסינה.
עד גיל 3 ניזונתיבעיקר מאורז מלא וגזר מאודה (לקח לי פחות או יותר 30 שנה עד שחזרתי לאהוב אורז וגזר).

עליה לארץ מעבר למושב של אמריקאים היפים
בארץ עד גיל 12 אכלתי אוכל מלא, דגנים מלאים, חלב מהעיזה שלנו, גבינות ולחם פרי ידי אימי, מעט מאד מלח וסוכר, הרבה ירקות ופירות.
עוף ודגים רק בסופישבוע ואף פעם לא אכלנו בשר אדום.

מעבר לקיבוץ
בגיל 12 עברנו לקיבוץ ושם התזונה שלי השתנתה בקיצוניות. ארוחות ישראליות טיפוסיות בחדר אוכל.
אני זוכרת היטב את המפגש הראשון שלי עם "מרק עוף"
חברה הציעה לי בביתה כוס מרק עוף. היא מזגה מים רותחים לכוס ולתוכה זרקה קוביית אבקת מרק. באתי ללגום מזה וכמעט הקאתי. למזלי הרב היא הלכה לשירותים ואני זרקתי את תוכן הכוס לכיור.
לאט לאט התרגלתי לאוכל, פחות או יותר. אף פעם לא אכלתי בשר אדום, אהבתי את העוף המכובס של הזקנים ובעיקר אכלתי הרבה סלטים.
ותמיד אהבתי פסטה, הרבה פסטה.

בקצרה היחס שלי לאוכל במהלך השנים
מאז ומתמיד היתה לי "מודעות" אוכל. אכלתי בעיקר מה שחשבתי שהוא בריא וזה לא היה קשה.
אף פעם לא חשבתי שבשר זה דבר בריא ולכן המעטתי בו אבל גם אף פעם לא הרגשתי צורך להיות צמחונית, לא מבחינה מוסרית (אני לא חושבת שהתנאים בהם מוחזקים החיות ונשחטים הם מוסריים, כלל וכלל לא, לגמרי לא מוסרי. אבל אין לי בעיה עם שחיטה של חיה למאכל. זה מרגיש לי טבעי לגמרי)
ומבחינת הבריאות מכיוון שבכל מקרה לא נמשכתי לבשר יותר מידי גם לא הרגשתי צורך להחליט להוציא אותו חד משמעית מחיי.
בעצם הפעם הראשונה שהתלהבתי מבשר בצורה שלגמרי באה לי בהפתעה היתה במפגש הראשון שלי עם כבש. כל החושים שלי התעוררו, ראיתי ניצוצות וכוכבים, התאהבות בלתי מרוסנת

אוכל חי
כשהתחלתי להיכנס באמת לעניין של אוכל חי זה היה בתקופה בה התחלתי להעביר סדנאות לחם שאור. זה התנגש עם ההתלהבות שלי מאפיית הלחם והיה קשה ועצוב לי לקבל.
אבל זה המשיך להטריד אותי כל כך עד שבסוף הפסקתי עם הסדנאות במחשבה שאני חייבת להחליט, אם אני בעד אוכל חי בלבד אז עלי לוותר על הלחם שאור.
עניין האוכל החי המשיך להטריד אותי במשך השנים האחרונות ולעצבן אותי.
מצד אחד נראה לי הכי הגיוני ו"נכון", מצד שני ממש לא רציתי לאכול ככה. רק המחשבה על אוכל חי בלבד מעציבה אותי.

דלקת מפרקים
כשהתחילו לכאוב לי המפרקים באופן חמור ידיד טוב שהוא גם רופא סיני במקצועו שאוכל רק אוכל חי בעצמו הציע שאעבור לדיאטה חייה בלבד.
נסיתי את זה במשך כ 3 חודשים.
גילוי נאות - אף פעם לא הצלחתי להתמיד בזה באופן מוחלט, אולי ב 90% הצלחתי.
האוכל החי או לפחות האופן שבו אני אכלתי לא עזר למפרקים ונשברתי. גם היה לי קשה ולא נעים ולא מספיק טעים וגם המשיך לכאוב.

המשך יבוא...

ואוו עדינה. זה כל כך מענין. נראה לי שצריך לעשות מחקר על אוכל ועל אוכל מהבית וההקשרים שלו.
נשמע די נוראי הפרק המקרוביוטי. אבל עוד יותר קשה פרק הקיבוץ ומרק העוף מקוביה. איכס.
אני באופן אישי לא יוכלה לדמיין לאכול רק חי. אולי רק בגלל שאני כל כך אוהבת לבשל. זה אחד הדברים הכי כייפים שיש מבחינתי. להכין אוכל טעים. אני נהנית מכל התהליך- מליקוט החומרים ועד לחיפוש המתכון שיתן לי השראה. ואני דווקא מאד אוהבת אוכל חי- ירקות ופירות. אבל לא רק. ולא כל הזמן.

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב...
אצלנו בבית היה הרבה כבוד לאוכל ולבישולים. האוכל תמיד היה צריך להראות "יפה" "מגרה". מוגש בכלים יפים. ההורים שלי היו אומרים על אוכל את המילה "סקסי".
אוכל "סקסי". מסתבר שיש חיה כזאת. גדלתי על אוכל סקסי. אוכל סקסי חייב להראות מפתה ומושקע. סלט חסה עם וינגרט. סלמון כבוש תוצרת בית. לאזניה עם עלי תרד טריים שאמא שלי גלגלה ופרסה לייבוש על סדינים לבנים. תבשילים של עוף עם יין. ארטישוקים. צלפים שליקטנו וכבשנו במלח וחומץ. אורניות (פטריות ריריות) שליקטנו ביער ואמא שלי החמיצה. דגים מלוחים. לחם ביתי. ריבות תוצרת בית. לדר חבושים שאמא שלי יבשה על המרפסת בשמש. ירקות כבושים. עלי גפן שקטפנו ואמא שלי מלאה באורז ועשבים. נו...דברים טעימים. שעושים בבית, עם הרבה אהבה. את המצרכים קנו בשוק ובישלו (גם אבא שלי בשלן רציני) עם הרבה השראה מספרי בישול. לא בדיוק מטבח ביתי של סבתא. הרבה גיוון. ארוחות משפחתיות עם בקבוק יין- תמיד. ולפני הארוחה משהו קטן לפתוח את התאבון. זיתים תוצרת בית עם איזו כוסית עראק. תמיד היה יין , אבל בגלל הצריכה היומיומית לא היה מדובר ביין יוקרתי אלא, יין שולחן פשוט. הם היו קונים כמה ארגזים של יין "פושטי" שיורד באופן סביר, ואת זה היו שותים. ובתור ילדה נתנו לי לטעום שלוק מהיין בארוחה- וזה תמיד היה לי טעים...יותר מקולה (שבחיים לא נכנסה לבית שלנו).
לימונדה היו סוחטים לבד ומערבבים עם סוכר חום.
האוכל היה בריא- אבל אף פעם לא "אוכל בריאות" (אורז מלא, ירקות מאודים וכאלה. רק מלחשוב על זה נהיה לי עצוב). זה היה יותר אוכל שעושים באהבה.
תמיד הרבה פירות וירקות. ממתקים, ממרח שוקלד, ואוכל קפוא מעולם לא נכנס לבית שלנו. כשהיתי מחוץ לבית לא היו איסורים. קנו לי ארטיקים וקרטיבים, אבל מעולם לא היה אצלנו ארון עם ג'אנק. ואף פעם לא פיתחתי כמיהה למתוק או לג'אנק. ההפך...
בכל זאת היו לי כמה חסכים- בתור ילדה מעולם לא לקחו אותי למסעדה. פעם ראשונה שישבתי במסעדה (סינית עם המשפחה של חברתי הבורגנית) קמתי בסוף הארוחה להוריד מהשולחן....

כשעזבתי את הבית התגלה לי עולם ומלואו מבחינה קולינארית...גיליתי את קסמו של יין יקר. בפעם הראשונה שטעמתי בקבוק יוקרתי כמעט בכיתי וקיללתי את התאוריה של אבא שלי (על זה שצריך ללכת עם יין שולחן סביר). התפעמתי מטעמים של מטבחים לא מוכרים (אסיאתיים בעיקר. סושי. תילאנדי. ויאטנמי) וקצת כמו עם סיפור הכבש שלך, בפעם ראשונה שטעמתי אוייסטרים כמעט גמרתי...נשבעת. עד כדי כך התרגשתי. כל החושים שלי נפתחו. לעולם לא אשכח. ואני עדיין מתרגשת מאוייסטרים.

עכשיו כשאני אמא ומגדלת את הילדים אני שמה לב שאני ממשיכה בכיוון. כל ערב ארוחה משפחתית. אני נהנית לגוון. הולכת לפי חשקים (דגים, בשר, צמחוני). הילדים אוהבים הכל- בתנאי שזה מושקע וטעים. וכיף לי להאכיל אותם. בניגוד אלי הם ממש מעריכים את המאמצים (אני עשיתי לאמא שלי חיים קשים ובכיתי שאני רוצה קטשופ ושניצל קפוא). הם נגעלים מג'אנק. לא אוהבים ממתקים (רק קצת). מעדיפים לחם ביתי על לחם קנוי.

כבש זה באמת טעים...לפני כמה ימים עשיתי תבשיל של כבש (אורגני, אז קניתי צוואר שזו חתיכה זולה) בישלתי אותו לאט עם הרבה עשבי תיבול ולימון ותפוח אדמה. יצא כל כך טעים.
מסקרן אותי איך יצא החמין- מאכל שאף פעם לא התחברתי אליו. בדיוק ההפך מאוכל חי. אוכל שמת כמה פעמים והכל איכשהו מקבל את אותו טעם. חום. נימוח. (טעם של פלוץ). אבל אולי זה כי לא גדלתי על חמין...
וואוו. בניגוד להרגלי השתפכתי- אבל זה רק כי הנושא קרוב ללבי. ונראה לי שיש קשר אמיץ בין חדוות החיים, חדוות האוכל וחדוות המין (ואולי גם חדוות החמין (-: )
מחכה להמשך ולדיווחים מהחזית...

(ואולי גם חדוות החמין )
ממש צחקתי עכשיו בקול רם יש לי הרבה לכתוב אבל לא עכשיו, בדיוק עומדת לראות סוף סוף את מחוברים לחיים רק מחכה לאיש שיחזור כבר מהסטודיו...
עשית לי כזה חשק לכתוב עוד ובמיוחד לאכול!!!
תיאורי האוכל שלך הם משהו מיוחד.
בתיאורי האוכל שלך למול התיאורים שלי אפשר לראות בדיוק את הדרך ההפוכה בא גדלנו.
אמא שלי בישלה מאד טעים אבל אף פעם לא ייחסה חשיבות למראה, וזה בטוח לא היה סקסי. יותר מראה ה - "מלט" (כמו שהחבר הקולומבייני שלי היה מכנה את זה)
גם אצלינו לא היה שום ג'אנק ולא הרגשתי חסך אבל כן חסר לי ה"סקסיות" שאותו למדתי רק יותר מאוחר בחיים כשפגשתי את החבר הקולומבייני שלי שהיה מלצר מקצועי במסעדות הכי הכי באריזונה ואז בניו יורק.
הוא היה מדבר על אוכל ואני הייתי גומרת, לא פחות מזה!
וכך גם היו הנשים המפונפנות מכל הגילאים שהיו מגיעות למסעדה, הוא זכר איך קוראים ל 17 הנכדים והנינים שלהן, איזה בושם הן שמות ומה המאכלים האהובים עליהן... הוא היה טיפוס מהסרטים.
היום הוא הבעלים של כמה מהמסעדות הטובות ביותר בארצות הברית. ועדיין תיאורי האוכל שלו גורמים לי לתחושות...

בקיצור נשמע גן עדן קולינרי בית ההורים שלך.

אגב לגבי היין גם את זה למדתי מ Pavle . טעמתי במסעדות שלו מהיינות הטובים ביותר. לי מאד קשה עם יין זול, ולא בגלל המחיר אלא בגלל הטעם. אני חייבת שזה ירד חלק. שנים ארוכות עברו מאז שתיתי יין שערב לחיקי.

ואחרון חביב - אני איתך גם לגבי האויסטרים... לגמרי!

טוב, האיש עוד לא חזר אז אני מתחילה בלעדיו.

אסאדו
גם את האסאדו גיליתי רק לפני שנה.
נכנסתי לשכנים לרגע ב 11 בבוקר והבעל (ארגנטינאי) עמד מעל המנגל והכין אסאדו לאישתו שרק התעוררה.
יאללה רק תטעמי - אמרו לי
זה היה בתקופה שאסור היה לי בשר אדום לפי הרופאה הסינית אז רק לקחתי טעימה ואז פחות או יותר גמרתי להם את כל הנתח.
בעקבות זה חלמתי כמה לילות רצוף שאני אוכלת אסאדו,
במשך ימים לא יכולתי להפסיק לחשוב על הבשר האסיסי הזה שמילא את פי ואת גופי בטעם ובחשק ותאווה לעוד
לעוד מהכל
בלילות במיטה הרגשתי שאני מתפוצצת.
עם הזמן זה התפוגג.

סושי, סיני, יפאני, ויאטנמי ועוד...
תקופת האוכל הכי מהנה בחיי היתה בשנים עם פ' החבר הקולומבייני.
בפעם הראשונה שהוא הגיע אלי הכנתי לנו אורז מלא וירקות מאודים הוא באמת לא הבין מאיפה נפלתי לו!
הוא יצא מהבית קנה מצרכים וחזר להכין לנו לנגוויני ברוטב צדפות לצד סלט עלי בייבי ברוטב וינגריט ויין טוב.
אבל רב הזמן אכלנו בחוץ סושי, סיני, יפאני, ויאטנמי, קולומבייני, מקסיקני...
בתקופה ההיא הייתי תחת תזונה גם כן מאד מוקפדת - בעיקר אוכל אפור. פ' היה השפעה חזקה שהסיטה אותי מדרך הישר

וווווהההה.... בלוג על אוכל. זהו עכשיו חרגתותי.
גם ככה אני מבלה יותר מידי שעות ליד המחשב שבאות על חשבון חדוות חמין שלי, ועל חשבון חדוות החמין...
אוכל אולי אפילו יותר ממוזיקה תמיד שלט בחיים שלי.
בילדותי וצעירותי כשהחיים עדיין לגמרי שלטו לגמרי בי ואני כמעט בקושי בהם, אוכל טוב יכול היה להרים אותי לגבהים (חיוך שלא יורד מהפנים ותחושת סיפוק פנימית) ואוכל רע הוריד אותי לבירא עמיקתא.
כשהייתי בצבא שהיא ה-תקופה שבה אוכל מתפקד על תקן קומפורט פוד הייתי בקורס ארוך, מתיש שלא היה לי טוב בו. יום רביעי היה היום של החביתה בארוחת ערב ( אם אפשר לקרוא ליישות השמנונית והמגעילה שהגישו שם חביתה).
בכל אופן, יום רביעי אחד הגעתי לארוחת ערב ולא היתה חביתה. קשה לי לתאר בפניכם את התחושה נטולת הרציונל שעברה בי, שגרמה לי לרוץ בדמעות לשרותים ולמרר שם בבכי על זה שאין חביתה ועל מר גורלי בכלל...
גם היום אוכל לגמרי מניע אותי, גם אני חושבת שהמילה סקסי מתאימה לו לגמרי מעניין שדווקא הצמחונות (שהרבה פעמים אצל אנשים מכבה משהו בחדוות האוכל שלהם כשהיא נעשית מתוך איזה אילוץ או ויתור) דווקא אצלי עוררה אותי מכל הכיוונים וגורמת לי לאכול עם הפה אבל גם עם העיניים, והכל יותר יפה, מגרה ועשיר בעולמי הקולינרי מאז.
סושי, סיני, יפאני, ויאטנמי ועוד... - רק יכולה לומר שהמטבח האסייתי (התליאנדי במיוחד) הוא אחד המטבחים שאני יכולה לאכול כל יום. משהו בקלילות והרעננות שלו ובעושר הצבעוני פשוט נופל אצלי בדיוק למקום הנכון.
זה ומטבחים ים תיכוניים שהאוכל בהם קל וגולמי כמו המטבח היווני או הדרום איטלקי.
נשיקות וחיבוקים לכבוד הבלוג החדש, אני כבר רואה שנתראה כאן הרבה. (-:

הי, הגעתי באיחור אלגנטי...
מתארת לעצמי שלא חיכית לי עם השוק טלה...
למרות שאני בטוחה שיצא מדהים...
גמרת?! (-:

חנוכה שמח! ושתמשיכי לבשל ולכתוב בחדווה ועם חיים (אוכל חי ומת ומילים)
(כוכב מנצנץ של נר ראשון בתולי)

התקף חרדה
בגיל 26 עברתי את התקף החרדה הראשון שלי. בעצם אפשר לומר שזה היה ההתקף הראשון והאחרון ומאז במשך שנים ארוכות פשוט חייתי עם חרדה מתמדת אבל התקף כמו בפעם ההיא לא חזר על עצמו כנראה מפני שכבר ידעתי לזהות את זה כחרדה ואמנם הייתי שבויה בתוך הפחד אבל לא נכנסתי ל"התקף" מהסוג הזה שוב.
אחרי אותה אפיזודה במשך שלושה חודשים לערך הסתובבתי בחרדה איומה מהקיום עצמו.
התהלכתי כמו לידי כל הזמן, קצת מחוץ לגוף שלי, מביטה בעצמי מהצד ובחיים של כל הסובבים אותי שנראו כה נורמליים ורגילים אבל מרחוק כמו בסרט.
בחודשים הללו פחדתי מאד לאכול. היה לי חשש שכל דבר עשוי להיות מורעל, אפילו המים. אכלתי בחיל ורעד, ולא הכנסתי לפה שום דבר מחוץ לבית שלי שלא היה לי עליו השגחה מלאה.

המשך החיים בפחד
מאז ועד לא מזמן חייתי בדרגות שונות של חרדה.
מאז שאמא שלי חלתה רמת החרדה כמובן עלתה באופן כללי בחיי היומיומיים ואחרי שבישרו לה שנותרו לה רק עוד כמה חודשים לחיות רמת החרדה קפצה לגבהים.
אני לא אכנס לחיים שלי עם החרדה כי זה נושא בפני עצמו אבל זה תמיד השפיע על האכילה שלי.
התיאבון ירד משמעותית וחוץ מזה הייתי עסוקה באובססיביות בנסיון המאד מתסכל הזה להבין מה טוב לי ומה לא טוב לי לאכול.
או יותר מדויק - מה יהרוג אותי מסרטן ומה לא.

מרתק
קוראת אותך

בלוטת התריס
הבלוטה לקחה אותי הכי רחוק מבחינת האוכל והדיאטה. נסיתי הרי כל מיני סוגי רפואה משלימה שלא לקחו אותי רחוק. בסוף הגעתי אל אותה רופאה סינית שנתנה לי דיאטה מאד מאד מוקפדת עד כדי ספירת כל אגוז ואגוז שאכלתי ביום. 30 פיסטוקים, 20 אגוזי מלך, 7 שקדים... "לא אחד פחות ולא אחד יותר" אמרה לי
אז עשיתי מה שהיא אמרה ועברו לי הקנדידה וכאבי המפרקים אבל רמת האנרגיה שלי לא השתפרה הרבה ומי שמכיר מה זה חולשה של בלוטת התריס יודע שאי אפשר לחיות ככה הרבה זמן.
אז הלכתי לדיקור והיתה הטבה משמעותית אבל שוב לאחר כמה שבועות נפילה איומה.
לאחרונה מצאתי את עצמי בשעות מסויימות של היום שוכבת על הספה ולא יכולה אפילו לפתוח את הפה בשביל לדבר מרב חולשה.

דודה שלי
ואז לפני שבועיים בדיוק ביום שהחלטתי שאני הולכת למחרת לרופא ומתחילה סוף סוף עם התרופות דודה שלי כתבה לי מייל.
דודה שלי שהיא בעצם אישתו לשעבר של דוד שלי שהיא נזירה במנזר טיבטי. היא טיפוס יוצא דופן בהרבה מובנים אבל היא אדם רציני ומלומד והיא עוסקת בתזונה כבר 40 שנה.
בתחילה היא היתה מקרוביוטית כמו ההורים שלי באותה הקומונה ומשם התגלגלה...
יש לה ספרי בישול יפייפיים שאני חולמת שיום אחד יתורגמו לעברית. אין דברים כאלה בארץ.
היא עוזרת לאנשים להירפא מכל מיני מחלות כבר שנים ובעצמה הבריאה מסרטן צוואר הרחם בשנת 1995 מבלי טיפולים של הרפואה המערבית.

היא הציעה לעשות לי איבחון דרך תווי הפנים ובתמורה להכניס את האיבחון כדוגמא לספר החדש שלה. הסכמתי

בשר ועוד בשר ועוד בשר
התזונה שהיא הציעה לי מורכבת משלוש ארוחות בשריות ביום!
בקר צהריים וערב בשר וירקות. כמה שיותר סוגי ירקות ובעיקר מבושלים.
בשבילי זה היה הלם.
היא דיברה איתי לא מעט על מה אני אוהבת לאכול ועל החשיבות של לחזור להנות מהאוכל שאני מכניסה לגוף שלי.

הסבר על התפיסה שלה יבוא בהמשך... הגיע הזמן להתייחס לילדים עכשיו.

וואו.

גם אני כאן קוראת:)

גם אני בקוראות

איזה בלוג עסיסי

_מרתק
קוראת אותך_

גמני גמני מחכה.
מרתק ביותר ה- בשר ועוד בשר ועוד בשר הזה.
רק מראה איך שומדבר בעולם שלנו הוא לא מוחלט ונכון אבסולוטית. מדהים.

אחתי ברור לך שאני קוראת כל אות חדשה כאן כן?
בהתחלה חשבתי- אוקי, אני אאלץ להיפרד מהכנופיה בדאבון לב, מה לי וללדבר על אוכל.
מהר מאוד הבנתי שדווקא בגלל זה.
אוכל הוא לחלוטין אישיו בחיי, באופן הפוך מאיך שאתן כאן חיות אותו. עד שנהייתי טבעונית בכלל לא התייחסתי לאוכל כמשהו מעניין או חשוב, לרוב אכלתי בעיקר כי זה מה שעושים כדי לחיות.

אני בימים עמוסים, גם רגשית, ויודעת שבזמן הנכון אכתוב לך כאן.
בינתיים אני מין הלומה כזו, מהנושאים שאת כותבת. מתגעגעת אליך עוד יותר + מרגישה שעוד מעט אכיר איזה אשה מהאתר באופן טבעי ואתאהב בה עד מעל לראש + מוצאת את עצמי מתהדהדת בנושאים שהעלית כל כך דומה וכל כך שונה.

יאללה, חיבוק מהסרטים.
מחכה אש לראות אותך.

לגמרי מרתק. מחכה לעוד...

איזה כיף לראות בלוג שלך מופיע תדיר במה חדש.
הסיפור עם הדודה מטיבט וההמלצה לתזונה בשרית, הוא יציאה לגמרי א-לה-טרנטינו.
לגמרי מרתק. מחכה לעוד...
גמני. חיבוק

הסיפור עם הדודה מטיבט וההמלצה לתזונה בשרית, הוא יציאה לגמרי א-לה-טרנטינו. לגמרי (-:
קראתי וזה קצת זרק אותי ל"שנת הבשרים שלי" (מינוס בתי המטבחיים וכל הזוועות)
יאללה תחזרי

_מרתק ביותר ה- בשר ועוד בשר ועוד בשר הזה.
רק מראה איך שומדבר בעולם שלנו הוא לא מוחלט ונכון אבסולוטית. מדהים._
אכן.
ואני אומרת את זה מנקודת מבט של צמחונית אדוקה

בקצרה התורה על פי דודתי
חייבת להתחיל בזה שאני עושה תרגום חופשי לדברים שכתובים בספר שלה ומה שהיא הסבירה לי ואני לא הכי טובה בזה אז אם מישהי רואה כאן טעות באינפורמציה היא מוזמנת להאיר לי.
דודה שלי שחייתה כמקרוביאוטית במשך שנים ארוכות מאד ואף כתבה ספר בישול גדול וארוך ומקסים שזכה בפרסים רבים בארה"ב על כל הדגנים, עם השנים חזרה לאכול בשר במיוחד לאחר שחלתה בסרטן.
ההסבר שלה הוא שהחלבונים בבשר ירקות ופירות הם הכי קלים לפירוק לעומת הדגנים והקטניות
חלבונים בנויים משרשראות חומצות אמינו שמפורקות תוך כדי העיכול ונספגים דרך ה villi שהם כמו שערות דקות שמעבירות את חומצות האמינו אחת אחת אל מערכת הדם.
בדגנים וקטניות שרשראות האמינו הן ארוכות ומורכבות ממאות חומצות אמינו שונות.
לטענתה בימינו קשה יותר למעי של האדם המודרני לעכל את השרשראות הארוכות לעומת השרשראות הקצרות שיש בבשר ירקות ופירות.

גלוטן
לגלוטן שבא מהמילה glue יש חלבון שמורכב משרשרת חומצות אמינו ארוכה מאד אבל בנוסף לזה אחת הבעיות של הגלוטן היא תוספות הגלוטן שמוסיפים בלחמים לדוגמא, בכדי שהם יתפחו יותר גבוה.
גם ככה לגלוטן יש נטייה לדבוק לדפנות המעי ותוספות הגלוטן עוד יותר מכבידות על המעי ומזיקות לו כך ששערות הvilli נדבקות לדפנות ולא יכולות לעשות את העבודה שלהן והמעי נעשה חדיר ובמצב הפגוע הזה יכולים לעבור דרכו חתיכות חלבון לא מפורקות ורעלים ישירות למערכת הדם.
במצב של מעי פגוע עם הזמן נעשה קשה לעכל כל מיני מאכלים נוספים ובסוף יכול לגרום למחלות כמו צליאק ועוד כל מיני...
לטענתה לא כולם צריכים להפסיק לאכול גלוטן אבל למשך תקופה מסויימת צריך לעשות הפסקה וניקוי ואז לאט לאט לבדוק האם הגוף יכול אחרי ניקוי לחזור לעכל את הגלוטן בצורה טובה.

מוצרי חלב
גם שם יש את הלקטוז שברב התרבויות בגיל הפעוט אנחנו מפסיקים לייצר את האנזים שנדרש כדי לפרק את זה.
בנוסף לזה יש בחלב את החלבון casien שמפורק בקצות ה villi אבל כשהמעי פגוע ושערות הווילי מושטחות הן לא יכולות לפרק את החלבון הזה גם כן.

בשר
יש לדודה שלי תוכניות שונות של תזונה לפי מצב הגוף.
יש תוכנית a, b, c
אני כרגע נמצאת ב c
הגעתי אליה במצב ירוד מאד.
אני אגלה לכן כאן שהיו לי כמה ימים שעברה בראשי המחשבה שאולי אני פשוט אדאך לי לעט לעט עד שאיעלם. כששכבתי על הספה במצב של החולשה הנוראית הזאת מה שעבר לי בראש זה שככה כנראה מרגישים אנשים שנוטים למות. זה היה מפחיד.

הנקיון הזה כולל בשר מכל הסוגים, עוף, בקר, כבש, באפלו, דגים... וירקות מאודים בעיקר אבל גם חיים ופירות מבושלים.
שלוש ארוחות ביום של בשר וכו".
עם דגש חזק על אוכל טעים למאכל.
היא נותנת גם מתכונים מצויינים. נקיים וטעימים במיוחד. (היא באה משושלת ניו אינגלנד חזקה מאד עם מסורת עשירה של אוכל ביתי, חמוצים, ריבות ועוד...)

אחרי זמן מסויים, תלוי בגוף של כל אחד, אפשר להתחיל להכיר לגוף מאכלים נוספים לפני התור אחד אחד ולבדוק איך הגוף מגיב.

שבועיים אחרי
בימים הראשונים היה קשה לגוף שלי לעכל את הבשר הזה. לא רציתי לאכול על הבוקר. היו לי גזים והיה מאד לא נעים. חוץ מזה גם הרגשתי שהבטן שלי נדבקת לגב אפילו שאכלתי.
היא אמרה לי לקנות אנזימים או לשתות כף חומץ עם מעט מים לפני שאני אוכלת בשר. זה עזר.
אחרי שלושה ימים כבר התחלתי להרגיש שיפור משמעותי ברמת האנרגיה.
אחרי 4 ימים כבר לא היתה לי בעיה לעכל את הבשר ולאט לאט התיאבון בבוקר נפתח.
אני אוכלת את הארוחה השלישית בסביבות שבע בערב ועד למחרת לא אוכלת ובבוקר יש לי תאיבון טוב בדרך כלל.
בין לבין אני פשוט לא רעבה כך שאין לי כמעט צורך לאכול שום דבר מלבד הארוחות המלאות.
מבחינת האנרגיה מרגישה מצוין.
עושה בימים האחרונים 3-4 טיפולים ביום של שעה וחצי כל אחד בלי בעיה ועוד נשאר לי כח לבית לילדים...

חדווה
אויש, אין לי זמן להמשיך כרגע... בקרוב

עדינה זה מרתק. אשמח לשמוע עוד (ולקבל מתכוני בשר )

מרתק. ומוזר שהגעת אל הדודה הזאת אחרי כל כך הרבה זמן ונסיונות.

מרתק. ומוזר שהגעת אל הדודה הזאת אחרי כל כך הרבה זמן ונסיונות.
כן מוזר ולא מוזר.
אני לא בקשר עם הדודה הזאת באופן שוטף ואיכשהו לא חשבתי עליה אולי מפני שהיא חייה בארה"ב... לא עלה בדעתי עד שהיא לא הציעה לעשות לי את האיבחון הזה.
היא תמיד שולחת לי את הספרים החדשים שלה ואנחנו מתראות בסך הכל באירועים משפחתיים. ובשנים האחרונות לא הייתי באף אירוע משפחתי מלבד יום ההולדת ה 80 של סבתא שלי כחצי שנה אחרי שאמא שלי נפטרה והיא לא היתה שם.

חוץ מזה על אף שאני עסוקה בתזונה ביחס לבריאות שלי עדיין אני מאמינה שכל דבר בא בעיתו.
כלומר שאם אני לא מוכנה לשינוי הזה גם ההשפעה של האוכל תהיה מוגבלת.
ועוד נותר לראות איך הגוף שלי יגיב לתזונה הזאת.
עד כה כמעט כל דבר שעשיתי השפיע על רמת האנרגיה לטובה רק שלא החזיק מעמד הרבה זמן.
בתחושה שלי אני מתחברת כאן למשהו שעושה לי טוב בכל מיני רבדים.
מנקה את הפחד מאוכל.
מביא הנאה.
מערער אמונות (מבורך!).
רק מראה איך שומדבר בעולם שלנו הוא לא מוחלט ונכון אבסולוטית. מדהים.
בדיוק

ועוד אני רוצה להוסיף שאני מבחינתי מאז שאמא שלי מתה מרגישה שאין לי מושג מכלום
בכל פעם שאני חושבת שאני יודעת משהו, שהבנתי משהו ההבנה הזאת מתערערת מהר מאד.

המטרה העיקרית שלי כיום היא להנות מהחיים שלי ואני עושה כל מה שאני יכולה יום יום בכדי להשיג את זה.
הדרך היא המרתקת והמעניינת.
התוצאות המסקנות וההבנות באות והולכות ומצחיק אותי כל פעם מחדש כשאני נאחזת בהם. ואני כמובן נאחזת בהם כל הזמן אבל מקבלת את עצמי בחמלה

זאת בעצם מהות הסיבה שאני משתפת כאן ושאני כל כך מתלהבת מהגילויים החדשים שלי ביחס לבשר.
כאחת שהסתובבה כמעט 40 שנה עם האמונה שבשר לא בריא אני לפתע מסתובבת בהרגשה שאין דבר טוב מזה.
קטעים!

יש ימים שאני מרגישה על הפנים ואז אני נראית לעצמי רזה כמו דחליל וחולנית.
מספיק יומיים שאכלתי "טוב" ואני בטוחה שעליתי במשקל והפנים התעגלו והעור מבריק ואני נראית יותר צעירה.

הכל סיפורים ואשליות אבל המשחק יכול להיות כל כך מהנה כשנרגעים קצת..

אין לי תחושת החמצה. המוות הוא המנטור שלי מגיל צעיר, ופעלתי ככה שלא יהיה לי שום דבר להצטער עליו".
ענת גוב מלפני שנה בראיון לגלובס

עדינה- מרתק!
וזה- _מנקה את הפחד מאוכל.
מביא הנאה.
מערער אמונות (מבורך!)._
נשמע כל כך נכון!.
מחכה להמשך

עדינה- מרתק!
מחכה להמשך

עד כה כמעט כל דבר שעשיתי השפיע על רמת האנרגיה לטובה רק שלא החזיק מעמד הרבה זמן.
גם אני חוויתי וראיתי את זה אצל אנשים סביבי הרבה פעמים. גורם לי לחשוב שמה שעושה את השינוי לטובה זה משהו שקשור לאמונה, להתגייסות הפנימית לשינוי, לכוונה ולנחישות, בקיצור לכל מיני דברים שלא קשורים לתזונה
ושמה שחשוב זה שנשאר ערות, לכן כל שינוי לטובה מחזיק רק למשך זמן מוגבל...

בכל אופן, זה באמת לגמרי מרתק ומעורר השראה, סיפור המסע הזה שלך.

אין לי תחושת החמצה. המוות הוא המנטור שלי מגיל צעיר, ופעלתי ככה שלא יהיה לי שום דבר להצטער עליו
מדהים.

_גורם לי לחשוב שמה שעושה את השינוי לטובה זה משהו שקשור לאמונה, להתגייסות הפנימית לשינוי, לכוונה ולנחישות, בקיצור לכל מיני דברים שלא קשורים לתזונה
ושמה שחשוב זה שנשאר ערות, לכן כל שינוי לטובה מחזיק רק למשך זמן מוגבל..._
זה בדיוק מה שנכנסתי עכשיו לכתוב

וכאן יש מאמר מעורר השראה של הרב מרדכי בר אור (מייסד "קולות")
סוג של הספד שכתב לענת גוב.
בחייה ובמותה השראה גדולה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L ... tml?[po]fb action ids[/po]=494767580545127&fb action types=og.likes&fb source=other multiline&action object map=%7B%22494767580545127%22%3A469574773093225%7D&action type map=%7B%22494767580545127%22%3A%22og.likes%22%7D&action ref map=[]

זה קצר, ממליצה לקרוא.

הבוקר אחרי הטלפון הרביעי היום לטיפול התלוננתי בפני דוד איך יש לי כל כך הרבה עבודה אבל כמה קשה למצוא את הדרך לעבוד כי אני תמיד צריכה למצוא סידורים לילדים...
הוא נורא התעצבן מזה ונזף בי
יש לך הרבה עבודה, זה מה שאת רוצה וזה משמח אותך, תשמחי

הוא צדק - כל כך קל לי להיכנס לעמדת הקורבן.
ואני לא אומרת את זה לעצמי בנזיפה אלא בפיקחון. זה כל כך נכון. ברגע אחד אני יכולה להחליף את עמדת המסכנות הזאת באהבה ושמחה והודייה ויצירתיות ומיד אני מרגישה עוצמה במקום את החולשה של הקורבנות.

זה דורש משהו כל כך פשוט, לדוגמא -
להחליף את המילים - החיים קשים ב - החיים טובים

זה דורש רגע של לצאת מתוך האוטומט שלי ולהחליף אותו במשהו אחר, משהו שאני בוחרת בו, משהו שאני רוצה
זה נותן כח.

אושר
אחד הדברים שגורמים לי לאושר הכי גדול ביחס לתזונה החדשה הזאת הוא העובדה שאני מבשלת אולי לראשונה מאז שאני אמא את אותו האוכל לכל המפשחה.
אפשר לומר שפחות או יותר תמיד בישלתי לי את האכול שלי ולהם את שלהם וזה היה מעייף רב הזמן. הרבה פעמים מתוך חוסר אנרגיה וחשק פשוט דילגתי על להכין לעצמי אוכל ובמקום זה חטפתי משהו על הדרך.

ואין צורך לתאר את האושר של הילדים והאיש מאז שהבית התמלא בבשר.

הוצאתי מהבית את כל החלב לעת עתה ולא מורגש חוסר אצל הילדים.
עדיין יש פיתות ולחם ולחם שאני אופה אבל פסטה למשל הכנתי היום לראשונה אחרי כמה שבועות. פסטה היא בדרך כלל ארוחה רווחת אצלינו לילדים.

בקיצור כרגע ההרגשה היא שהאולכ שאני אוכלת מזין את כולנו ויש בזה הקלה.

רמת האנרגיה מאפשרת לי לעבוד כרגע מבלי להגביל את עצמי לטיפול אחד או שניים ביום. וכידוע אין עלך האושר שאני מקבלת מהעבודה שלי.

אני כן מרגישה שיש כאן אלמנט פסיכולוגי רציני. כלומר בכל פעם שאני אוכלת אני מרגישה אושר עצום.
אבל כן יש כאן משהו נוסף, אני מאד מאד נהנית מהאוכל שאני אוכלת.
לדוגמא, אתמול לא הספקתי לבשל לצהריים וחטפתי איזו שארית של חזה עוף שלא אהבתי כל כך ומנגולד שאופן ההכנה לא ערבה לחיקי ויצאתי מהארוחה הזאת לגמרי לא מסופקת ובתחושת פיספוס.
לעומת זאת הבוקר שאכלתי את העוף ברוטב הדרים לצד מרק גזר וג'ינג'ר הרגשתי את הhigh הקטן והמופלא הזה שנותן לי boost של שמחה להתחיל איתו את היום.

אני בטוחה שלחלקכם הדבר הזה ישמע טריויאלי אבל אני שכבר שנים ארוכותתתתתתתתת לא ממש נהנית מהאוכל שאני מכניסה לגוף מרב בילבול ורצון לאכול "בריא", אותי זה ממלא בטוב.
רק העובדה שאני נהנית זה כבר בריא

היתה לי תקופה בתחילת הדרך עם הבלוטה שנסיתי להתחבר למה שעושה לי טוב מבלי להתייעץ עם אחרים, לעבוד עם הגוף שלי לגמרי בעצמי במדיטציות ואוכל שמהנה אותי.
אני זוכרת ששיתפתי את עירית לוי שתמכה מאד אבל בדיעבד אני מבינה שהיו לי כל כך הרבה אמונות לגבי מה בריא ומה לא שלא הצלחתי להתחבר לשום דבר רק הרגשתי עם כל יום שעובר בילבול הולך וגובר.

היצירתיות שלי באוכל בזמן האחרון מלהיב. סוף סוף נהנית ולא מרגישה שזאת טירחה.

אם תרצו הנה המתכון למרק גזר בטטה וג'ינג'ר שהכנתי הבקר (אתמול האיש התעורר ב7 בבקר ומצא קציצות מוכנות ועוף ברוטב הדרים בתנור ותבשיל מנגולד על האש. הוא היה המום)

מרק גזר בטטה וג'ינג'ר פשוט וטעים בטירוף - זה הכי כיף!
בצל אחד גדול
10 גזרים
3 בטטות
שורש פטרוזיליה
1 כרישה
4 גבעולי סלרי, שניים עם העלים ושניים בלי
חתיכה יפה של ג'ינג'ר, 2 ס"מ או קצת יותר תלוי כמה עיקצוץ אוהבים.
חצי כפית כורכום
מלח ים אטלנטי ופלפל שחור גרוס

לטגן את הבצל בשמן זית חמש דקות ואז להוסיף את שארית הירקות יחד עם הג'ינג'ר והתבלינים, לערבב טוב ולהמשיך לבשל עוד כ5-7 דקות.
להוסיף מים עד כיסוי הירקות, להביא לרתיחה, להוריד את האש לכסות ולבשל עד שהכל רך.
בסוף לעשות בזזז' עם המעבד הידני.
ולאכול!
אם סמיך מידי אפשר להוסיף עוד קצת מים.

עדינה, את מעוררת השראה. (אוף, אבל כתבתי לך את זה כבר מיליון פעם, הייתי רוצה לכתוב לך את זה אחרת הפעם כי התחושה היא בכל פעם אחרת... ).
אנסה-
עדינה, את גורמת לתחושת חיות להתעורר בי. את עושה לי חשק לבשל. ולאכול ארוחה מבושלת בבוקר (אם בהקשר אחר מישהו היה מספר לי על הקונספט הייתי אומרת שזה הזוי לחלוטין ).
את גורמת לי לחשוב. ולרצות שינוי.
תודה

ציפורי תודה, מאד נגעת בי. תודה על הפירוט, נעים לי לקרוא.

בדיוק כשתהיתי למה אני כותבת כאן את כל זה ולהתערער כתבת לי את המילים הטובות האלו.

אני כל כך נהנית לכתוב כאן בתקופות שונות שממש בא לי כבר לוותר על השאלה הזאת או אי הנעימות או הבושה מזה.
וזה מקשר אותי שוב להנאה מהאוכל ומהחיים ובכלל.
מותר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עדינה, את גורמת לתחושת חיות להתעורר בי. את עושה לי חשק לבשל
גם לי!!!
כיף של בלוג, רוצה עוד...

כל כך הרבה דברים אני רוצה לגריין כאן....

גורם לי לחשוב שמה שעושה את השינוי לטובה זה משהו שקשור לאמונה, להתגייסות הפנימית לשינוי, לכוונה ולנחישות, בקיצור לכל מיני דברים שלא קשורים לתזונה
גם אני מרגישה כך, כי אני חווה את אותה חדווה ותהליכים עם האכילה והבישול בעקבות הפסקת אכילת הבשר: הרגשה שמשהו נכון ומלהיב קורה לי.
השינוי הבולט אצלי ממך עדינה, הוא שתמיד אהבתי, התנחמתי ונהניתי מאוכל, וגם החוק היחיד שחוקקתי לעצמי כשהבשר התחיל לרדת הוא שאין מאבקים. ברגע שאני מזהה איזשהו חשק למשהו שלא כלול בתפריט הרגיל ואיזה קול פנימי שמנסה לרסן אותו אני בלי היסוס מאפשרת אותו לעצמי גם הוא הדבר הכי רחוק ממה שאני מאמינה שטוב לי.
באופן פרדוקסלי זה מאפשר לא לרצות כמעט דברים שלא טובים לי, ואם כן בא לי על משהו כזה, כנראה שבאותו הרגע ממש הוא טוב לי.

את גורמת לי לחשוב. ולרצות שינוי.
איזה יופי של פידבק. אחד הדברים היפים שאפשר לומר למישהו.
ציפורי, את כזאת משהו משהו!
ועדינה את באמת מעוררת השראה בכנות שלך ובאותנטיות!

כך כתבה לי גוגוס האהובה במייל אחרי שקראה את הדף הזה
"אני הפוכה. חייתי חיים שלמים על בשר. לא שלוש פעמים ביום אבל כל יום ולפעמים פעמיים ביום.
ותראי אותי עכשיו...
אולי בחיים לאורכם יש כמות מסוימת של בשר שצריך לאכול. מי שגומר את המכסה שלו בגיל 35 לא צריך יותר. מי שרק מתחיל בגיל כזה צריך הרבה להשלים "

גם אני קוראת בשקיקה ונהנית מאוד
וגם אני יכולה לצטט המווווון משפטים.
אומר בקיצור מה שנראה לי הכי חשוב:
לאכול מה שכיף ומה שטעים -מחזק את הקשר לעצמי, לחיים. התאווה לחיים, השמחה, הכיף" ההודיה ועוד ועוד. זה מחמם גוף ונפש. זה מיטיב מאוד ומזין בכל המובנים של המילה.
ובאמת חשוב לעשות הכל כדי שיהיה לנו טוב וכיף בחיים ולחפש את הטוב בכל דבר. ולהודות. ולבחור בעוצמה ובשמחה ולא בהפוך.
בקיצור, תודה.
מחכה לבאות

התחושה הכי חזקה ומדבקת שיוצאת ממך, היא חדווה. @}

חוצמזה, עדיין ממשיכה לקרוא: "חדוות החיים או המין בלוג".
משהו לא מסתדר לי כשהמילה "כבש", קופצת לי מול העינים.
ואז אני קוראת מחדש, את השם הנכון . מיינד גיימס

בוקר טוב! נזכרתי שלמרק גזר הוספתי גם שורש פטרוזיליה וכרישה אחת שהיו לי במקרר...
כל ירקות השורש מוזמנים.

לפני כמה ימים הכנתי מרק דלעת שלתוכו הוספתי בטטות, גזר, שורש סלרי, שורש פטרוזיליה, לפת, צנון, קולורבי, פטרוזיליה... כל מה שהיה במקרר, טיבלתי בכל מיני תבלינים מחממים כמו ג'ינג'ר, טיפה קינמון, זרעי כוסברה טחונים ועוד....סיר גדול ומלא, יצא יאמי, כולם זללו בשמחה.
אני אוהבת כל כך מרקים של חורף..

חוצמזה, עדיין ממשיכה לקרוא: "חדוות החיים או המין בלוג".
גם אני! זה פשוט מתבקש אין מה לעשות, ולא בכדי...

רק שתדעי,
מתבונן ונהנה עד מאוד.
עוד רגע תחזרי לרוץ.

תודות.

עוד רגע תחזרי לרוץ.
ברור כבר מדגדגות לי כפות הרגליים, עורגות לעפר של הפרדסים...

נראה אותך תופסת חוגלה...

או יען.


תודות.

עדינה, איזה יופי. גם אני הצטרפתי לקוראים.
יש לי המון מה להגיב על בישול סקסי, על תזונה מילדות, אבל אין לי כח עכשיו...

מה שכן אכתוב שאני שנים כבר מודעת לכך שאם אוכל בשר כל יום, אתחבר יותר טוב לחיים, לעצמי ולאדמה.
אני מתקרקעת היטב עם בשר אדום, המחזור שלי יותר אדום וזורם בלי כאבים, אם אני מקפידה לאכול בשר אדום
ירקות אני אוכל הרבה מבושל/מאודה ואפילו הומלץ לי (מדקרת שלי) לאכול פירות מאודים

כשאני לא מקפידה על בשר כמה פעמים בשבוע, אני נחלשת ואז מתחיל מעגל הפוך, שבו החולשה מייצרת עוד ימים עם חלושס ללא בישולים וללא בשר ואז החולשה מתחזקת וחוזר חלילה.
וכשאני אוכלת פירות וירקות חיים יותר מדי לגוף שלי - הוא מגיב נחרצות...

מדהים איך כל אחד והתזונה שלו, לפי הזמנים, לפי התקופות, לפי הצורך.
ההקשבה בעיניי, היא הדבר החשוב בכל זה. להקשיב לגוף ולצרכים ולשים אידאולוגיות בצד.

סיפור מרתק! שאלה שעולה במוחי: האם ייתכן שהשיפור נובע מהורדת העמילנים (ו/או הגלוטן) ולאו דווקא מהוספת הבשר? האם ייתכן שאותו שיפור היה מושג גם ללא הבשר? או שמבחינתך הבשר הוא מרכיב חשוב בסיפור, ובלעדיו זה לא היה אותו הדבר? אני שואלת כי גם אני נמצאת בחיפושים אחר התזונה הטובה ביותר בשבילי, ואני מוצאת חסרונות ויתרונות בכל הרכב מזון שאני מנסה, כלומר - עוד לא מצאתי את ההרכב המושלם עבורי.

_נראה אותך תופסת חוגלה...
או יען._
או ארנב!

אני כל הזמן חוזרת למשפט של ציפורי
_גורם לי לחשוב שמה שעושה את השינוי לטובה זה משהו שקשור לאמונה, להתגייסות הפנימית לשינוי, לכוונה ולנחישות, בקיצור לכל מיני דברים שלא קשורים לתזונה
ושמה שחשוב זה שנשאר ערות,_ במיוחד לסופו בעניין הערות.
ערות
שואלת את עצמי מה ערות בשבילי? מה שומר אותי ערה?
ערות =הודייה
ערות לא שווה מחשבה, התפלספות, תובנות, רעיונות, הבנות.

הודייה, התמסרות, אלוהים.

חשה רחוקה מאלוהים כבר הרבה זמן ולפתע משהו קטן מתעורר בתוכי.
השאלה מה זה אלוהים היא גם שאלה שאני לא יכולה עכשיו לענות עליה בשתי הדקות הקצרות שיש לי אבל אני יודעת איך זה מרגיש לי.
הסכמה.

(רושמת דברים שעולים כמו שהם עולים מבלי לחשוב כרגע כי אני על הדרך אבל חשוב לי לזכור אותם)

האם ייתכן שהשיפור נובע מהורדת העמילנים (ו/או הגלוטן) ולאו דווקא מהוספת הבשר?
אני ללא גלוטן כבר כמעט שנה ויש עליות וירידות כל הזמן.

האמת חברות יקרות אני באמת לא יודעת מה עושה את ההבדל. פשוט לא יודעת. ממשיכה בדרכי מבלי לשאול יותר מידי שאלות, מסירה את הפחד קליפה קליפה עם כל נשימה בזכות ולמרות הכל ומתפללת שאמשיך לקבל את החיים שבאים בטוב כשההנאה והאהבה גדלים ומתרחבים וממלאים את מקום הפחד.

הרים של אהבה שלוחים אלייך.
מקווה שאצליח לעקוב כי אני לא קוראת פה בכלל, אבל נתקלתי בבלוג שלך איפשהו, והתענגתי!

איזו הפתעה! הרים של אהבה מעבר לים מעל להרים חזרה אליך......

ממשיכה בדרכי מבלי לשאול יותר מידי שאלות, מסירה את הפחד קליפה קליפה עם כל נשימה בזכות ולמרות הכל ומתפללת שאמשיך לקבל את החיים שבאים בטוב כשההנאה והאהבה גדלים ומתרחבים וממלאים את מקום הפחד.
באמת כל מילה זהב! גריינתי. @)

התכוונתי @}

גיליתי באיחור,
קראתי כל מילה
ומצפה להמשך
@}

קישור לאתר של דודה שלי אם מעניין מישהו. אתר יפה וקל להבנה אמנם באנגלית. הרבה מידע מעניין. אם מגוללים עד התחתית מוצאים שם כל מיני מאמרים ומתכונים...
http://www.rebeccawood.com/

לוקח לי זמן לגלות מה טעים ולי עושה לי טוב.
הבוקר אכלתי ארוחה מושלמת עבורי. גם טעים וגם מרגיש קל וטוב בבטן.

סלומון אפוי בתנור (דג סולומון איכותי) ברוטב עדין ושלל ירקות מאודים, ג'ינג'ר ושום מוקפץ פחות מדקה, ואז הוספתי פרוסות גזר ומעט מלח ים אטלנטי, הקפצתי עוד כמה דקות עד שהתרכך מעט ואז הוספתי את כל השאר, כרישה, סלרי, צנון, ומנגולד.
מרגיש לי עשיר מספק וטעים!

שיהיה יום טוב

קוראת בהנאה
לוקחת מתכונים כצידה לדרך

האתר של דודה שלך נראה מאוד מושך לצלילה פנימה..

_מה ערות בשבילי? מה שומר אותי ערה?
ערות =הודייה
ערות לא שווה מחשבה, התפלספות, תובנות, רעיונות, הבנות.
הודייה, התמסרות, אלוהים._

בשבילי ערות זה להיות מחוברת לאמת, לראות מעבר לאשליה של העולם הזה.
זה נשמע קלישאתי ומתפלסף, אבל ברגעי הערות, הצלילוּת (כמו שתיארתי אצלי בבלוג), זה בחושים, בחוויה.

אהובה, קוראת מהתחלה ושותקת.
כבר כמה זמן שאני נמצאת באיזה בלבול תזונתי. מצד אחד כבר הבנתי מזמן שחלבונים מן החי ופירות וירקות הם מה שהכי טוב לגוף שלי ושדגנים וקטניות ממש לא. מצד שני יש לי בעיה מצפונית קשה עם צריכת חלבונים מהחי כפי שהם זמינים לי היום. אם היו לי תרנגולות מטילות ואיזו עז לחלוב ושכן ששוחט טלה מדי פעם הייתי הולכת על התזונה שלך אתמול.זה גם נראה לי הכ נכון מבחינת ליצור מציאות חברתית-כלכלית חדשה. בכל מקרה מלאה הודיה על השיתוף, על קראת התיגר ועל המוכנות לבדוק מחדש.
ובכל מקרה אוהבת אותך ונהינת לקרוא מה שאת כותבת.

בשבילי ערות זה להיות מחוברת לאמת, לראות מעבר לאשליה של העולם הזה.
כרגיל המילים שלך הן מדויקות לי מעבר לכל תיאור.
הן בדיוק מה שהייתי צריכה הבוקר, אפילו מצליחות להציף מעט דמעות שזקוקות לפירצה.
קראתי את המילים כבר ב 6 הבוקר ומאז הן מהדהדות לי בראש. שומעת ורואה אותך ומרגישה שאת תומכת בי באיזשהו אופן. אם היינו גרות קרוב יותר הייתי מגיעה אליך הביתה לשתות משהו חם סביב השולחן שלכם ולעשות איתך הליכה סביב היישוב.
ברשותך כמובן

ועל המוכנות לבדוק מחדש.
בהחלט בודקת מחדש כל יום.
לא כל כך קל לי.

לא ממש רציתי ולא ממש רוצה לכתוב כאן בלוג על אוכל. זה מה שיוצא עד עכשיו אבל הייתי שמחה שהנטייה תהיה לכיוון החדווה
רק שהחדווה מסתבר הרבה יותר חמקמקה
מה שמחזיר אותי למילה אשליה ומה שמזכיר לי לא להיתפס לאידיאולוגיה או תובנה, להחזיר לעצמי את המיימיות,
מה שזורם במורד הגבעה בין אבנים וקוצים ונעצר איפה שנעצר וממשיך איפה שממשיך ונהנה מהדרך הפתלתלה שלא המשכה ולא סופה ידועים מראש וגם לא חשובים ככל הנראה.
אבל מה שבטוח זה שבדרך יש עננים ממעל, ירוק מסביב, אדמה לחה מתחת...

אם היינו גרות קרוב יותר הייתי מגיעה אליך הביתה לשתות משהו חם סביב השולחן שלכם ולעשות איתך הליכה סביב היישוב.

כמה שזה היה משמח אותי...
ממש מרגישה את העונג הפוטנציאלי
מאוד שמחה שהמילים תמכו בך, כמובן ששוב עלה הספק ורצה שאמחק כי קלישאתי ומה הטעם וכו'..
מדהים איך אנחנו בכלל מצליחות לכתוב למרות כל הספקות והקולות המשתקים
וכמה טוב שכך

מדהים איך אנחנו בכלל מצליחות לכתוב למרות כל הספקות והקולות המשתקים
נכון.

מכיוון שהטיפול לעכשיו נדחה למחר יש לי עוד זמן לא לעשות את עבודות הבית ולכתוב כאן ולהתחרט שכתבתי ואז לבלות את שאר היום בלנסות להחליט האם למחוק או לא... D-:

בלימודים של הקרניוסקרל קורים דברים שהייתי כל כך רוצה לשתף בהם, לתאר אותם כאן.
ההתרגשות והאהבה והדיוק שאני מרגישה בלימודים הם מעל ומעבר למה שיכולתי לצפות כשהתחלתי.
זה היה מאד אינטואיטיבי, פעם אחת לפני 20 שנה או יותר קיבלתי טיפול אחד בקרניו וזהו, יותר מזה לא ידעתי על זה שום דבר. אבל ה"נסיבות" התגלגלו והגעתי לשם ואני לא יכולה לתאר לעצמי מקום מדויק מזה עבורי.

הקשבה
כל העבודה בקרניו היא הקשבה.
הקשבה למערכת הנוזלים, לתנועת העצמות והרקמות, לנשימת החיים (שהיא התנועה של כל תא ותא לפי ד"ר סטרלנד (אבי האוסטאופטיה) והיא מחקה תנודה נשימתית ומקורה בתנודה שבנוזל המוח וחוט השדרה).

ההקשבה המדוייקת והמכווננת הזאת היא היא שמעוררת את הגוף להתחיל לטפל בעצמו.

אני כבר עובדת על בסיס קבוע עם הקרניו בכל הטיפולים שלי וזאת חוויה "לא מהעולם הזה". בדיוק כך.
זה מסע אמיתי.
התגובות מאנשים הם יוצאי דופן, הם מרתקים ומכיוון שאני רק בתחילת דרכי אני חווה סקרנות אדירה.
ואני בסך הכל מקשיבה (אמנם הקשבה מאד מדוייקת)

ומכיוון שאני רואה במו עיני איך זה "עובד" אני כמיהה להתמיע את זה בחיי היומיומיים יותר. עם הילדים עם דוד עם עצמי.
להקשיב להם ולעצמי.
עצם ההקשבה מעוררת את הגוף, את האדם להתבטא.
זה מרפא.

תוך כדי הטיפולים אני שמה לב שההקשבה הכי משמעותית קוראת כאשר אני לוקחת צעד אחורה וכמה שפחות מביאה את עצמי אל תוך התהליך. כמה שפחות מפריעה.
מרפה מהציפיות להרגיש או למצוא משהו מסויים או לאשר את מה שאני חושבת שהוא נכון.
.

נשמע מרתק וקסום. מדהים איך הגעת לזה- איך אנחנו מתגלגלים ככה "כלאחר יד" למקומות המשמעותיים כל כך.
והתיאור של ההקשבה מזכיר את החוויה בהתמקדות. ובכתיבה - כשזה טוב.
כנראה שיש בה סוד גדול, בהקשבה...

קוראת אותך כל הזמן.

קוראת אותך כל הזמן.
נוכחותך תמיד משמחת כל כך.

כנראה שיש בה סוד גדול, בהקשבה...
כך אני מרגישה.

בתאוריה של תזונה לפי סוגי דם אומרים שבעלי סוג דם O זקוקים לבשר. מעניין אותי אם האנשים שמציינים פה שבשר עושה להם מאד טוב הם במקרה מסוג דם O.

אם אני זוכרת נכון אני 0+

הכל מאתך/ אתי אנקרי

הכל מאתך יתברך
אז מה אני כועסת

על זה שעומד עכשיו מולי
ואומר לי כך וכך
שלא נושא חן בעיני והרי אין מלבדך דבר
וכלם הם שלוחים
ששלחת אלי

הכל מאתך יתברך
אז מה אני דואגת

כי אתה האמן הכי גדול
צירת לי מציאות
מלפני ולפנים
ואתה פוקח את עיני
לקום ולראות
שמה שבחוץ
הוא מה שבפנים

הכל מאתך יתברך
אז מה אני רועדת

אז מה אם החסרתי פעימה
כי היקר לי מכל
מפנה גבו אלי
אז ודאי
זה רק צבע שנמשח
בציור שלך
נוגע בכאבי

הכל מאתך יתברך
אז מה אני פוחדת

שיר מתוך הדיסק החדש שלה, הניגון שלך

קיבלתי אותו במתנה היום בצהריים ושמעתי אותו הערב פעם ראשונה בנסיעה באוטו, עטופה בכעס ועצבים. ולפתע השיר הזה חדר דרך הערפל ונגע ישירות בליבי.

פעם פעם, לפני 12 שנה בערך קיבלתי את הראשון מבין טיפולי הקרניו סקראל (סה"כ בחיי חויתי משהו כמו 4). וזה תמיד היה מיוחד, כמו שאת מתארת. לפעמים עם יותר הקשבה (וכמעט בלי תנועות) ולפעמים זה הרגיש כמו מסג' קשוב במיוחד...

_עצם ההקשבה מעוררת את הגוף, את האדם להתבטא.
זה מרפא._
אני גם חווה את זה דרך האימון עם אנשים. לגמרי מרפא.

מעניין אותי אם האנשים שמציינים פה שבשר עושה להם מאד טוב הם במקרה מסוג דם O.
אני גם O+

והשיר מקסים!
תודה

פעם פעם, לפני 12 שנה בערך קיבלתי את הראשון מבין טיפולי הקרניו סקראל (סה"כ בחיי חויתי משהו כמו 4). וזה תמיד היה מיוחד, כמו שאת מתארת. לפעמים עם יותר הקשבה (וכמעט בלי תנועות) ולפעמים זה הרגיש כמו מסג' קשוב במיוחד...
יש זרמים שונים בקרניו, יש שעושים יותר מניפולציות ויש שעושים פחות וזה גם קשור למטפל.

ממשיכה בדרכי מבלי לשאול יותר מידי שאלות, מסירה את הפחד קליפה קליפה עם כל נשימה בזכות ולמרות הכל ומתפללת שאמשיך לקבל את החיים שבאים בטוב כשההנאה והאהבה גדלים ומתרחבים וממלאים את מקום הפחד.
אמן!