האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
עוד פלטפורמה אקהביציוניסטית מבית היוצר הפוסט מודרני שמדמה קשר ורגש ולמעשה מונעת אותם. והנה שנים אח"כ אפרת_נ* הרעיון של כתיבת בלוג, מתוך בדרך הביתה בלוג חיפוש
היי, שמי ליאה ואני רוצה לספר קצת על העדר סוסים שאני חיה איתו כבר עשרים שנה,
ובעיקר על המטרה שבלנדוד עם העדר הזה תקופה ארוכה כזאת
וגם הרצון והנסיון נכון להיום למצוא חלקת אדמה קבועה לגור בה ולפתח אותה.
ההסבר הראשוני קצת ארוך לכן מי שמתעניין יכול גם בבקשה לראות באתר של החווה חוות סוסי אדמה
כמה מילים על סוסים- הם חיית בר שרק תכונת הסבלנות וההכלה שלה מאפשרת לנו לביית אותה, בעצם בניגוד לצרכיה הטבעיים.
ברוב המקומות תיראו סוסים מוחזקים באורוות ומבודדים אחד מן השני. אבל הטבע של הסוס הוא חברתי ודורש לחיות בעדר כמשפחה ולנדוד לפחות 30 ק"מ בכל יום (במטרה להשיג מים ומזון).
התנועה החופשית הזאת תומכת בלב של הסוס שמסתמך לחלוטין על עבודת "משאבת זרימת הדם" של 4 הפרסות כשהסוס דורך על הקרקע.
ללא תנועה, הסוס מפתח מחלות ונזקים שמקצרים את חייו - בטבע הוא יגיע ל50 שנה ובממוצע בחיי אורווה יתקצרו חייו ל15-20.
כחיה שכל המנגנון ההישרדותי שלה מבוסס על עדר חברתי, היא בעלת יכולות תקשורת ומשחק מפותחות וצרכים חברתיים אפילו יותר מבני אדם.
ברור מכך שכתוצאה מאופן האחזקה של סוסים כפי שהם לרוב הם נמצאים בסבל פיזי ונפשי קבוע ומתמשך.
האדם והסוס- כחיה חברתית הסוס יכול ללמד אותנו הרבה על אוטופיה. מבנה העדר ומערכות היחסים בו מבוססות בעיקר על הבנה וחמלה.
יש המון דוגמאות בעבר וגם היום לאופן שבו יחסי הגומלין שלנו עם הסוס תרמו ופיתחו אותנו והסוס הוא באמת חבר טוב של האדם היום כמו פעם.
אבל למרות כל השנים הרבות ביחד לרוב הסוסים הרכיבה היא עינוי. הרסן ברזל בפה כואב ומזיק. הפרסות ברזל מונעות תיפקוד נכון של הפרסה וגורמות באופן ישיר לנזקים ולהתפתחות של מחלות אורטופדיות ומטבוליות.
אפשר לקרוא פירוט והסברים באתר שצירפתי למעלה
מה שהביא אותי לכתוב כאן שני דברים עיקריים:
מי שרוכב ומכיר - בבקשה תתעניינו באלטרנטיבות של אחזקה טבעית ורכיבה ללא מתג וטילוף יחף לסוס, מתוך 35 שנותיי כרוכבת סוסים עשרים השנה האחרונות אני והעדר מקיימים את האלטרנטיבה הבריאה והתקשורתית.
שלח לחמך - אני והעדר שוכרים ונודדים ומקימים כל פעם מחדש. אנחנו רוצים מקום משלנו, שאפשר לגור, (גם בטיפי), להיות מוגנים מהרשויות ולהיות חלק מקהילה שתאהב אותנו ותהנה ממה שיש לנו להציע על אף ואולי אפשר לקוות שאפילו בזכות הייחוד ןהחזון של החווה לעורר מודעות ולהיות באהבה עם הסביבה.
טלי,
נכנסתי לפה בזכותך, ואז לקישור (ברור לי שזו גם פרסומת).
ואת יודעת מה?
גיליתי עולם שלם. אני הייתי מעדיפה שהמידע הזה ישאר באתר, אבל אולי במדור יעודי, אולי בתוך דף קיים, כמו כל הדפים של גידול עזים ותרנגולות.
מה דעתך?
תקראו מה העתקתי מהאתר, ואיך זה מקביל לשיחות שלנו פה על בלי חיתולים, ללכת יחפים, לאכול נכון וטוב, חיים בקהילה ועוד, והכל בקשר לסוס ולאדם שאיתו.
לדעתי שווה להשאיר.
פריצת דרך.
הסוסים בחווה של ליאת שנהב במושב כפר אביב הם כנראה מהמאושרים בסוסי ישראל. הם משוחררים באחו בן עשרה דונמים, ביום ובלילה, מסתובבים יחפים (הסבר בהמשך) ועל מתג בפה ואוכפים נוקשים הם לא שמעו. הם זוכים לטבול את הפרסות במים כמו בטבע, וללחך עשב ככל שיוכלו ללעוס. כשהם חולים, הם מטופלים בפרחי באך, כירופרקטיקה, דיקור סיני ועיסויים מיוחדים.
שנהב, מדריכת רכיבה והאישה היחידה בארץ העוסקת בטילוף (טיפול בפרסות), מציגה השקפה יוצאת דופן על גידול סוסים. היא מאמינה שסגירתם באורווה היא התעללות ושהאביזרים ששמים עליהם גורמים לסבל ולנזקים בריאותיים. גם שיטת הרכיבה שהיא מלמדת מבוססת על התחשבות בצורכי הסוס, לא פחות מאלה של הרוכב.
היא רוכבת מילדות, השתתפה בתחרויות ובגיל 16 נסעה לאנגליה ללמוד הדרכת רכיבה. "הרגשתי כבר אז שמשהו מאוד טכני בהדרכת הרכיבה בארץ ושהקשר עם הסוס מתפספס". עם תעודה מטעם התאחדות הרכיבה באנגליה יצאה לתור את האיים הבריטיים, נתקלה בקבוצת צוענים והצטרפה אליהם, כשהיא מתרשמת מהקשר הטבעי בינם לבין סוסיהם. "הסוסים משוחררים וחוזרים להירתם לעוד מסע כל כמה ימים, ויש המון חיבה ואהבה ביניהם לבין המטפלים. זה משהו באוויר, אולי זאת הלחישה לסוסים".
אחר כך עבדה בחוות סוסים בווילס, וגם שם מצאה סוסים שחיים בעדר באחו והרמוניה בין סוסים לאנשים. בארץ עבדה כמדריכת רכיבה בכמה חוות ואז פתחה חווה משלה. "המטרה שלי היא לתת אלטרנטיבה ליחס הטכני והמכני שסוסים מקבלים ונותנים בבתי הספר לרכיבה. הרכיבה, שצריכה לבוא משיתוף ומאהבה, הופכת לדיון אם העקבים ברגליים מספיק למטה ואם הסוס 'על המתג' כמו שצריך. הסוס הוא חיית בר וצריך להבין איך הוא חושב לפני שרוכבים עליו".
טילוף נשי
כדי לעשות את זה טבעי ככל האפשר, הסוסים חיים אצלה באחו. החיים בבידוד בתא באורווה מגבילים, לדבריה, את יכולת התנועה של הסוס, פוגעים בזרימת הדם בגופו ובמצבו הנפשי. "סוסים חייבים להיות במגע ובקשר עם בני מינם, זו חיה ידידותית ומאוד מתקשרת. סוס שכלוא באורווה עלול להתנהג בצורה לא צפויה".
אבל כאן לא תמו הצ'ופרים. הרכיבה בחווה נעשית ללא מתג בפה ועם אוכף מיוחד שלא מעיק על הגב. "המתג הוא גוף זר שמפריע, מכאיב וגורם נזקים לטווח ארוך. הלשון נלחצת אחורה ודוחקת את הוושט ואת קנה הנשימה ויוצרת נזקים לריאות בזמן מאמץ, לפעמים נוצרים גם שברים וסדקים בלסת". במקום מתג היא משתמשת ב"ראשיית בית", רצועות עור שמורכבות על פני הסוס עם הצלבה מתחת ללחיים.
גם האוכפים ידידותיים יותר לסוס. "באוכף הסטנדרטי יש שלדת עץ שמייצבת את הרוכב אבל גורמת לחץ, כאבים ואי נוחות לסוס. אצלי יש אוכפים מיוחדים בלי שלדת עץ, שעשויים מצמר כבשים, זמש ושכבת קצף שבולמת זעזועים. לרכוב על אוכף כזה זו חוויה מדהימה גם לרוכב. מרגישים את התנועה של הסוס, ללא הפרעה". שיטת הרכיבה המיוחדת שנקוטה אצלה מקלה גם היא על הסוס ומאפשרת לו תנועה חופשית. "לא מחזיקים אותו במקום גבוה ולחוץ וגם לרוכב זה יותר נוח, כי הוא משתלב בתנועה של הסוס".
ולעניין הרגליים היחפות. לפני שמונה שנים נתקלה שנהב באינטרנט ב"תנועה לסוס היחף". וטרינרית גרמנייה בשם ד"ר הילטרוד שטרסר, פיתחה שיטה שבה נמנעים ממנעלי הברזל ובמקומם מטלפים את הסוס
תכופות. הטילוף (Trimming), הוא גזירה ושיוף של פרסת הסוס. בטבע, הפרסה שעשויה מחומר קרני נשחקת על הקרקע. בשבי מרבית הסוסים לא נעים מספיק כדי לשייף את הפרסה די הצורך ומנעלי הברזל נועדו לכווץ את צמיחתה. שטרסר מצאה, שאם מטלפים כל כמה ימים ומחקים את השחיקה הטבעית, (שמתקיימת רק כשהסוס הולך 30 ק"מ ביום), אין צורך במנעלים.
אחרי שעברה קורס טילוף של שנה וחצי אצל שטרסר בגרמניה, שכלל גם תזונה משלימה וטיפולים אלטרנטיביים לסוסים (ואף תרגמה לעברית את ספרה "חיים שלמים של כשירות", העוסק בהחזקה טבעית של סוסים), שנהב היא האישה היחידה בישראל העוסקת בטילוף. מדובר בעבודה פיזית קשה, שעל פניה נראית גם מסוכנת; אבל שנהב מספרת שאחרי הרגל הראשונה, הסוסים משתפים פעולה ונשבעת שהיא שומעת אותם אף נאנחים בהקלה.
"בגרמניה ראיתי בחורה קטנה שעבדה על סוס ענק, הרימה לו את הרגל כאילו כלום. אין כאן מקום לכוחניות. בארץ נשים לא עוסקות במקצוע הזה, כי הוא נחשב גברי".
לשנהב לא מעט תוכניות לעתיד. היא בונה עכשיו בריכה לטיפולים הידרותרפיים לסוסים ומתכוונת להקים שמורה לשיקום בעלי חיים גדולים, בתנאים טבעיים. במקביל היא רוצה להפיץ את הידע שלה בקרב בעלי סוסים ומסייעת בטיפול בסוסים עזובים ב"צער בעלי חיים ישראל, תל אביב". " אפשר לגדל סוס באופן טבעי גם בשטח קטן ובהשקעה מינימלית", היא אומרת. "אני רוצה לעורר מודעות, כי אנשים שמחזיקים סוסים, צריכים לדעת איך לעשות את זה בלי לפגוע בהם ".
אני אשמח אם תשתפי פה עוד.
לא בקטע פרסומי בכלל, אלא שיתוף באיך את בתוך זה, איך זה משליך על החיים שלך, ושל שאר הצוות, איך זה נוגע לתחומים אחרים בחיים הפרטיים שלכם.
וחוץ מזה, איך שמעת ואיך הגעת לאתר של ׳באופן טבעי׳?
היום טוב... סוף היום, נשארו איתי 3 תלמידים והם שוטפים את הסוסים ומטפלים ומחזירים לעדר. אני בדרך להאכיל.
המטרה לכתוב כאן היתה למצוא לנו בית קבע בקהילה נעימה. הדבר הנכון יקרה אני בטוחה בזה. תודה שביקרתם