באופן טבעי

~שם הדף שוּנה מ: חסך בחשיפה לטבע nature deficit disorder

ראו גם: לינה באוויר הפתוח בחיי היומיום~

"קר בחוץ, אז למה לשלוח את הילדים החוצה לשחק? הם יצטננו, יכאיבו לעצמם, ויחזרו הביתה קפואים ומסכנים - לא? למעשה - ההיפך הוא הנכון.

הילד האמריקאי הממוצע מבלה פחות מ-15 דקות ליום בחוץ ועד 5 שעות ביום מול טלוויזיה ומשחקי מחשב."

כך מתחיל מאמר שקראתי שמספר על המושג "הפרעת חוסר בטבע"..

את המושג Nature]nature deficit disorder deficit disorder[/po] הגה ריצ'ארד לוב בספרו "הילד האחרון ביער" (2005 last child in the woods).

אנו מתייחסים לתופעה בה ילדים (ומבוגרים גם, אך יש נטייה להיות יותר "שמרנים" לגבי ילדים והריון מאשר לילדים גדולים כמונו.. בדומה לאם שמפסיקה לעשן בהריון וליד הילדים) מבלים פחות זמן בחוץ מה שיוצר בעיות התנהגות רבות. לוב טוען שהגורמים לתופעה הם פחדים של ההורים, גישה מוגבלת לאזורים טבעיים, ויכולת הפיתוי של המסך. מחקרים מהזמן האחרון מראים את הקשר בין ירידה בביקור בפארקים לאומיים בארה"ב והעלייה בצריכה של מדיה אלקטרונית. לוב הסתובב ברחבי ארה"ב במשך 10 שנים, בעודו מדווח ומדבר עם הורים וילדים, באזורים עירוניים וכפריים. הוא טוען שהמדיה הסנסאציונלית והורים פאראנואידים בצורה מובהקת "הפחידו את הילדים החוצה מהיער והשדות" ובאותה עת מעודדים את תרבות הפחד הווכחנית שמעדיפה ענפי ספורט "בטוחים" ומאורגנים על גבי משחקים על בסיס דמיון.

אפשר לשמוע אותו ברדיו NPR

"Itֲ?s cold outside so why send the children out to play? Arenֲ?t they going to get sick, hurt themselves and come back cold and miserable? Actually -- just the opposite.

The average North American child spends less than 15 minutes per day outside but up to five hours a day playing video games or watching television."

This is the beginning of an article I read about Nature Deficit Disorder.

Nature]Nature Deficit Disorder deficit disorder[/po] is a term coined by Richard Louv in his 2005 book "Last Child in the Woods".

בטיול לקטים מטיילים האחרון: לקטים מטיילים לפני הטיול, אותה ה"מדיה הסנסאציונלית" בעיתונים, רדיו וטלוויזיה, דיברו על "גל הקור".. מדברים על אנשים שקופאים למוות ברחובות... הם לא משקרים, אבל הם מנסים לתפוס את תשומת ליבנו על ידי הפחדה... וזה נכנס עמוק ומשפיע עלינו. לכן לפני הטיול היו 3 ביטולים ועוד אי אילו הודעות המביעות חשש.. למרות שירדנו לאחד האזורים הירוקים החמים יותר - עמק בית שאן - שם התחזית הייתה 4 מעלות בלילה. היה מצחיק שהצטרף ברגע האחרון יחסית בחור מהולנד שצחק על הפחד שיש כאן בארץ מ"גל קור" שבאופן יחסי לרוב העולם הצפוני נחשב יום יפה בחורף! הרי לא ירד גשם.. והייתה שמש נפלאה.. תראו בתמונות אפילו התרחצנו בעין שוקק ונחל הקיבוצים..

כשאני מספר לאנשים שאני ישן בחוץ (ראו לינה באוויר הפתוח בחיי היומיום) כל השנה ולא לובש גרביים... הם מזדעזעים... (ואם זו הבת שלי אז בכלל..) - דווקא בחורף, הדרך הכי קלה לבלות לפחות 8 שעות בחוץ כל יום היא על ידי שינה בחוץ.. אין הכוונה לסבול כלל וכלל.. זה הכל עניין של להמציא מקום יבש ומספיק שמיכות... אחרי שבוע של שינה בחוץ לא יכולתי להסתכל אחורה... אני ארחיב על זה בהזדמנות.

אז מה עושים? אני חושב שכדאי קודם כל לדבר על הפחדים - על מה שקורה שם.. ואז לדבר על מה עושים בשביל להתמודד עם NDD.

בקיץ יש פחדים של חוסר נוחות בחום, התייבשות, יתושים, עקרבים.. אבל עכשיו חורף - והפחד העיקרי אני חושב הוא קור ורטיבות, והקישור שעשינו בין זה לבין מחלות..

זה כל כך נכון! אנחנו, גם בשיא הקור כאן (איזור הררי באפסטייט ניו יורק, כך שקר למדיי - בסביבות האפס או מתחת לו), יוצאים החוצה (בגרביים ובמעילים ). בלי מנת ה"חוץ" והשמש היומית שלנו, אנחנו הרבה פחות שמחים. היום יום שטוף שמש, יחסית חם (5 מעלות צלסיוס). בדיוק חזרנו עכשיו מפינת משחקים שאנחנו פוקדים אותה לעתים קרובות. היו שם עוד שניים וחצי ילדים, וגם הם הסתלקו די מהר, וזה עוד יחסית הרבה. בדרך כלל אנחנו נמצאים שם לבד. ואני עוד אחרי שבע שנים בפלורידה...

לפני זמן מה פגשתי שם אישה מבוגרת עם נכדתה - היחידים שהיו שם חוץ ממני ומיותם - והיא טענה שבזמנה לא היו מסתגרים כמו היום.

אני חושבת שאולי זה קשור להעלאת הנוחות לרמה של ערך, שאופיינית מאוד לאמריקה, ולא רק לעניין הפחד. זה מתחבר לי עם המריבות על מקום חנייה שקרוב יותר לקניון, עד כדי עמידה במשך עשר דקות כדי לתפוס אותו... ואז בנייה של חדרי כושר חשוכים שבהם הולכים במקום (כמה סימלי) במזגן, מול הטלוויזיה.

היה מצחיק שהצטרף ברגע האחרון יחסית בחור מהולנד שצחק על הפחד שיש כאן בארץ מ"גל קור" שבאופן יחסי לרוב העולם הצפוני נחשב יום יפה בחורף!
זה מזכיר לי שכשביורק ביקרה בארץ בשנות התשעים, היה כאן "גל קור" לא אופייני. כששאלו אותה על מזג האוויר בראיון, היא אמרה שבגרינלנד במזג אוויר כזה לובשים ביקיני ועולים על הגג להשתזף. הכול יחסי .

היום, יומיים אחרי, היא חולה, חום ונזלת. אבל אני משחררת גם את המלחמה הזו ופשוט נותנת לה להיות חולה. זה בריא להיות חולים.

צודקת.
הכי בריא זה כוויות קור.
בליווי היפותרמיה אם אפשר.
הכי טבעי והכי בריא!

קורנטו, להיות ציניים זה לא בריא.

חניתה קצת התבלבלה, זה הכל. מותר לסלוח לה (היא מניקה!)

להיות חולים זה לא באמת בריא. אבל בתמונה הגדולה זה מחזק את מערכת החיסון אם לא מתערבים במחלת חום קלה.
ואין ספק שאם יש חום (עד 39 מעלות צלסיוס) עדיף לא להוריד אותו אלא לתת לגוף להתמודד לבד מהמון סיבות (רובן מתועדות מחקרית, אגב) שלא כאן המקום לפרט אותן. בשורה התחתונה - כשלא מורידים חום המחלה עוברת יותר מהר.

ואגב, תגובה כזאת, "הצטננות" לחשיפה לקור מראה על מערכת בריאה שמגיבה נכון (בחימום יתר ) שלא זה המצב בהיפותרמיה שנגרמת לרוב במקרים קיצוניים שבהם יש מחלות רקע (זקנים, ילדים מאוד קטנים וחולים) או מצב פיזי חריג (בגדים רטובים ורוח) שהוא מעבר לכוחותיו של הגוף להתמודד.
הסיכוי שילד בריא שיוצא לקור (שיש כרגע בחוץ) אפילו לבוש רק קצת, לחטוף מכת קור הוא אפסי.

<don't try this at home>
<המשתמש עושה זאת על אחריותו בלבד>

לוב טוען שהגורמים לתופעה הם פחדים של ההורים, גישה מוגבלת לאזורים טבעיים, ויכולת הפיתוי של המסך.

לדעתי יש עוד סיבה מרכזית, והיא פינוק. במילים אחרות - הסתגלות לטווח צר מאד של תנאים.
בארצות קרות מאד, אין ברירה אלא להיות בתוך מבנים מחוממים רוב הזמן. זו עובדה. יוצא, שנקודת ההתחלה של האנשים שגרים שם, שזה פחות או יותר רוב העולם, זה שבכל מקום בו הם נמצאים יש חימום עובד. בנוסף, המבנים מצויידים בחומרי בידוד יעילים, החלונות כפולים וכן הלאה. הגישה אל החוץ עוברת דרך שורה של מתקנים מלאכותיים שנועדו להשרדות. (ולא קשור שיש גם אסקימוסים או אינידיאנים צפוניים שיכולים בלי זה. רוב האנשים שגרים בצפון אמריקה, למשל, הגיעו במקור מארצות חמות יותר, ואין להם את המבנה הפיזי של אלו האחרונים כדי לעמוד בקור קיצוני).

עכשיו מה, החימום נוצר לשם הישרדות בסיסית, אבל הנוחות שבתפעולו הפכה אותו לדבר קבוע. כך, הכרתי הרבה אמריקאים ששעון החימום שלהם מכוון קבוע, 24/7 כל ימות השנה, על 24 מעלות. ברגע שהחיישנים קולטים פחות מזה, ברגע שמשב רוח קל חודר לבית, ברגע שמישהו פותח חלון - הופ, החימום מופעל.

מה שאני מנסה להגיד זה שאנשים כאלו, ועל אחת כמה וכמה הילדים שלהם, לומדים (פיזית, על הגוף) להתרגל לטמפ' אחת, ולאט מהר מאבדים את יכולתם לצאת אפילו לגיחה קטנה החוצה, כי קר/חם להם מדי והם לא בנויים לזה. הם יוצאים מהבית בדהרה לאוטו שלהם, מדליקים את החימום/קרור דבר ראשון, נוסעים למבנה אחר ומבלים בתוכו. החוצה הם יוצאים רק כשהטמפ' בחוץ חופפת לזו שבתוך הבית, וכמה זה כבר קורה.

בהשוואה, בישראל כמעט אף פעם לא קר באופן קיצוני. לכן, רוב הבתים לא מאד מבודדים, ורוב האנשים לא ישקיעו הון כדי לבודד עצמם מקור בשביל איזה שבוע אחד בשנה. מכאן, יוצא שהישראלים עמידים יותר ומפונקים פחות בתנאי מזג אויר משתנים, וביציאה אל הטבע, מאשר אנשים שחיים בתנאי טבע קשים בהרבה.

<הבאתי את הטיעון שלי לגבי מזג אויר, אבל באותו מטבע אפשר לפצח גם תנאים אחרים שהפרתם מרחיקה אנשים מן הטבע>

זה בריא להיות חולים.
תודה פוגית, אבל באמת שלא התבלבלתי (-:
אני מפתחת יחס חדש למחלות ואני רואה בהן הרבה דברים שלא יכלתי לראות פעם (ואני לא מתייחסת, עדיין, למחלות סופניות, או למחלות שתוצאותהן הן נכות או מוות - לזה אתייחס ביום אחר ובדף אחר).
מעבר לכך שמחלות מחזקות את המערכת החיסונית, הן חלק מן החיים בדיוק כמו שלהיות בריאים זה חלק מן החיים. המחלות הן מצב נורמלי של החיים, כמו, להבדיל, עצב או כעס.
מחלות רבות הן התפתחותיות ולאחריהן רואים שינוי משמעותי באדם. לדוגמה, ילד שלאחר מחלה מתחיל ללכת, או מתחיל לדבר.
מחלות עוזרות לנו להבין את צרכינו טוב יותר
מחלות עוזרות לנו לעצור ולנוח
מחלות הופכות אותנו לאנשים יותר מאוזנים ומאושרים
ועוד
זו דעתי האישית כמובן והכל מניסיון אישי

אני לומדת לקבל מחלות בברכה ובתודה

לשם הבהרה, אני לא חושבת שיציאה לקור גורמת למחלות.
המחלות מגיעות כשיש מצב של חוסר איזון בגוף. לדוגמה כתוצאה מחולשה פיזית ועייפות או כתוצאה מחולשה נפשית (צער, דיכאון, פחד וכו).
הקור רק מזרז את המחלה ואולי טוב שכך.

גם אני חושבת על זה הרבה. את last child in the woods קראתי לפני שנה כשגרנו בחו"ל והתגלגל לידיי בספריה. מה שהוא אומר בספר כל-כך נכון שזה מדכא. עכשיו, כשאנחנו יוצאים כל בוקר להליכה של עשרים דקות כדי לקחת את הגדול לגן, אני ממש נהנת מזה, ורואה כמה זה חשוב, גם לתינוק (שכולם מעירים לי ש"קר לו"). אחד היתרונות הבודדים של הגן בחיינו -פעמיים ביום עשרים דקות (שבדרך כלל מתארכות להרבה יותר) של הליכה באויר הצח בחוץ בכל מזג אויר.

שמתי לב שאני נהייתי פחות רגישה לקור, וגם בן הגדול. התינוק לא מצטנן מזה!
ואתמול היו שש מעלות לעומת הארבע של שלשום היה נראה לי יום ממש נעים. היום היו שמונה מעלות וכבר הרגיש לי "חם"...

היום שמעתי דבר מעניין - הניו יורקים חיים בממוצע עשר שנים יותר מיתר תושבי ארה"ב. הסיבה: הם הולכים ברגל לכל מקום, ובכל מזג אוויר. (לא שניו יורק זה בדיוק התגלמות הטבע, אבל מילא...)

מחשבות - נכון, אני חושבת שזה חלק ממה שדיברתי עליו - על הנוחות כערך. אגב, אנחנו הסתגלנו כאן מהר מאוד לקור. אני חושבת שחלק מהסיבה היא שאנחנו בקושי מחממים את הבית, מטעמי תקציב. כשמחממים זה לטמפרטורה של 59-60 פרנהייט - בערך 15 מעלות צלסיוס. חלק מהסיבה היא גם מעילים טובים וגרביים עבים .
(ואגב נוסף, מסתבר שהטמפרטורה אתמול הייתה בסביבות האפס מעלות, ולא חמש).

היום שמעתי דבר מעניין - הניו יורקים חיים בממוצע עשר שנים יותר מיתר תושבי ארה"ב.

הי תמי
עשר שנים? עשר שנים??? איפה שמעת כזה דבר? אם נכון, מעניין מה השונות של השאר. נקרא לי שבקבוצת ה יתר תושבי ארה"ב בטח יש איזו מדינה או כמה שמושכות את הממוצע חזק מאד למטה. איך עומדים בממוצעים הללו, למשל, תושבי ניו אינגלנד? ואיך במדינות הדרום?

כך או כך, ובהקשר להודעה הראשונה ול- < לוב טוען שהגורמים לתופעה הם פחדים של ההורים, גישה מוגבלת לאזורים טבעיים, ויכולת הפיתוי של המסך. >, אמצע הנתון הזה מראה שוב את הדבר הפשוט עד אבסורד, שהרבה אנשים נוטים להתעלם ממנו: כדי לנשום אויר צח לא חייבים ללכת לפארקים הגדולים. מספיק לוותר לפעמים על המכונית וללכת ברגל לאן שצריך, אפילו אם זו ניו יורק!

(שזה כמובן רלוונטי לסוגית האויר הקטנה ולא לסוגית הטבע הגדולה, אבל עדין חשוב כמו אויר לנשימה)

עשר שנים? עשר שנים??? איפה שמעת כזה דבר?
טוב, אני חייבת לסייג שזו הייתה שמועה לא מבוססת. וגם אם זה נכון, לא בטוח שההליכה זו הסיבה.
חיפשתי ומצאתי כתבה בנושא .

חניתה - דברייך לגבי "מחלות" הסבו לי אושר! תודה לך.
אני חושב שהמושג "מחלה" כמו "עשבים שוטים" הוא טעון אנרגייה שלילית בתרבות שלנו. אני חושב שהשורש הוא ההפרדה בין טוב לרע. התרבות שלנו החליטה שהצמחים תחת שליטה הם טובים, והצמחים מחוץ לשליטה הם רעים.. כך גם תופעות גופניות ורגשיות שבאות לאזן, התרבות שלנו בוחרת לסווג אותן שמשהו שצריך להפטר ממנו - למרות שהם חלק בלתי נפרד מהחיים. טבעונאים רבים מעידים שהם לא חולים יותר.. חוץ מזה שהם באמת חולים פחות אם בכלל, הם פשוט שינו את הגישה למחלות ולכן הם אינם חולים.. הם "עוברים ניקוי", "דיטוקס" וכו'.. אין כאן התכחשות - אלא הגשמת מציאות אחרת. מציאות בה לא מתערבים או מתיימרים לשלוט בטבע.

בכל זאת. אין נזק לילדים שמסתובבים בקור "לא לבושים מספיק"?
כי אני אמרתי כל הזמן - הן ילדות גדולות, הן יודעות להגיד "קר לי"
אבל גיליתי שני דברים:
ראשית, כשהן עסוקות הן לגמרי בתוך העניין. כמו ילדות. כלכך בפנים שיכולות לשכוח שרעבות או צריכות לשירותים. הן יגלו שקר להן רק כשיעצרו או כשתיפול להן איזו אצבע סגולה.
שנית - ילדה אחת חטפה דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן ואמא שלה רואה קשר ברור למנהגה לשבת על הרצפה הקרה עם רגלי W.

אז באמת אין נזק להסתובב ערומים בחורף?

with passion יש לי הערת תרגום (שלא ממש משנה משמעות). כל השאר מאד מעניין ומעורר מחשבה.
הוא טוען שהמדיה הסנסאציונלית והורים פאראנואידים בצורה מובהקת "הפחידו את הילדים החוצה מהיער והשדות" ובאותה עת מעודדים את תרבות הפחד הווכחנית שמעדיפה ענפי ספורט "בטוחים" ומאורגנים על גבי משחקים על בסיס דמיון.
אני חושבת שבמילה litigious הכוונה כאן - לנטייה לפנות לערכאות משפטיות נניח בעיקבות פגיעה ב- unsupervised play
משום מה אני לא מוצאת כרגע את הקטע עכשיו (קראתי איתו בעיקבות ההפנייה שלך).
לכן אני לא זוכרת אם הפחד הוא מתביעות משפטיות או שיש גם פחד מהטבע וגם מתביעות משפטיות.
===============================================================================
דפוס:אצבעות עיר וכפר מדבר על הצורך האבולוציוני במגע עם הטבע וגם מציע רעיון ל גישה מוגבלת לאזורים טבעיים
===============================================================================

מדברים על אנשים שקופאים למוות ברחובות אני משערת שאם גרים על ספסל מבטון, בכיכר מבטון המוקפת בבנייני בטון - יש מצב.

אני חושבת שבמילה litigious הכוונה כאן - לנטייה לפנות לערכאות משפטיות נניח בעיקבות פגיעה ב- unsupervised
אם כך אפשר לתרגם - תרבות הפחד הכסת"חית.
או התרבות המתגוננת (על משקל רפואה מתגוננת).

יוצא, שנקודת ההתחלה של האנשים שגרים שם, שזה פחות או יותר רוב העולם, זה שבכל מקום בו הם נמצאים יש חימום עובד
סליחה, זה בכלל לא רוב העולם.
זה אירופה, איזור ברית המועצות לשעבר, צפון אמריקה מקו מסוים ומעלה.
מה שכן - רוב העולם המערבי מתגורר בארצות האלה.

רוב האנשים שגרים בצפון אמריקה, למשל, הגיעו במקור מארצות חמות יותר, ואין להם את המבנה הפיזי של אלו האחרונים כדי לעמוד בקור קיצוני
לאו דווקא. רוב האנשים שגרים בצפון אמריקה, למשל, הגיעו במקור מאנגליה, הולנד וארצות סקנדינביה (אם זכרוני אינו מטעני, יותר ממיליון שבדים היגרו למינסוטה בראשית המאה העשרים, בגלל הרעב הגדול בשבדיה).
כמו כן, לאינואיט שגרים בקוטב, אלה שנקראו בעבר "אסקימוסים", אין שום מבנה פיזי מיוחד.
הם שרדו בקור הודות לתזונה שלהם, לביגוד שלהם, ולהרגלי החיים שלהם (האיגלו וכו'). דרך אגב, הם אכלו בעיקר בשר נא או מיובש ברוח.
היום הם מנוונים כל כך, עם בתים מערביים, חימום מערבי ויותר מכל תזונה מערבית, שהם לא מסתדרים טוב בקור בלי העזרים המערביים.


בישראל כמעט אף פעם לא קר באופן קיצוני. לכן, רוב הבתים לא מאד מבודדים, ורוב האנשים לא ישקיעו הון כדי לבודד עצמם מקור בשביל איזה שבוע אחד בשנה. מכאן, יוצא שהישראלים עמידים יותר ומפונקים פחות בתנאי מזג אויר משתנים
לאו דווקא.
זה גורם לכך, שכאשר קר כאן באמת - הבית לא מבודד, החימום לא מחמם, הביגוד לא מספיק, והקור חודר לעצמות. כך, כשיוצאים החוצה מתחילים מנקודת מוצא של קור.

אז באמת אין נזק להסתובב ערומים בחורף?
תלוי למי, לא?
תלוי איזה חולשות יש לך.
אני אגב לא בעד להסתובב עירומים. אנחנו מתלבשים טוב ויוצאים החוצה.
רק לרכב על אופניים אין לי חשק, כי אין לנו כובע כזה שמגן ממכת הרוח בפנים.
פעם חטפתי כוויית קור רצינית ברגליים (בפריז, מפני שלא הייתי מוגנת מספיק בקומה השנייה של מגדל אייפל בחורף). היה מאוד מאוד לא נעים, ולקח לזה הרבה זמן לעבור.

כשגרנו בפלורידה, הייתה לנו בדיחה קבועה:
איך יודעים בפלורידה שהחורף הגיע? כשלא קופאים מקור במסעדה.

לאמריקנים יש נטייה לעשות הכול בצורה מוגזמת. אין להם חוש מידה. כך, בקיץ הטרופי של פלורידה, צריך סוודר במסעדה כי המזגן מקרר לטמפרטורה חורפית. בחורף (שבו מזג האוויר הוא כמו אביב ישראלי, בסביבות 22-25 מעלות צלסיוס), לא עושים את זה.

ד"ר ברדסטריט, אגב, אמר לנו פעם שמיזוג מתמיד בבתים בקיץ מונע מאנשים להזיע, צורה טבעית של סילוק רעלים (כולל מתכות כבדות, לדבריו). לדבריו, מדובר בהזעה מתמדת של שעתיים עד ארבע שעות ברציפות, גם אם זו הזעה קלה ולא מאסיבית כמו מה שקורה בתוך סאונה. כך, מצד אחד, יש לנו חשיפה ליותר רעלים, ומצד שני יש לנו פחות הזדמנות להפריש אותם.
(אין לי מושג אם זה נכון, לא בדקתי מעבר לזה; אני יודעת ששימוש בסאונה מקובל כדרך לעשיית תהליך מכוון לפינוי רעלים. אבל שם מדובר ברמה שונה לחלוטין של חימום רקמות והזעה).

<ואני תמיד טענתי שבפלורידה לא צריך סאונה, פשוט יוצאים החוצה בקיץ. כמה חבל שבמקביל לסאונה גם מקבלים שם מכת חומרי הדברה בכל יציאה>

לאמריקנים יש נטייה לעשות הכול בצורה מוגזמת.

גם בארץ.
כשאני מתערבבת עם העולם שמחוץ לבית שלי אני מגלה את המזגנים המקפיאים בקיץ וחימום היתר בחורף.
אני חושבת שככל שאתה מפעיל מזגן למשך שעות ארוכות יותר ולטמפ' נמוכה יותר בקיץ (חוצמזה שאתה מצטנן) היכולת שלך להתמודד עם חום פוחתת. ככה מפסידים פעמיים.

בשמת -
אכן מדובר ברוב העולם המערבי. לגבי מבנה פיזי שונה של האינואיטים - כך חשבתי, יתכן שאני טועה. תודה על ההערות.
לגבי ההשעה שלי שישראלים פחות מבודדים עצמם מהטמפ' - לא מדובר כמובן בקור קיצוני, שמצריך הערכות מיוחדת. כוונתי היתה דוקא לטווח הביניים, נניח 15 מעלות. בטמפ' כזו, סביר שמי שרגיל לחימום (כלומר לחיות בטמפ' קבועה) יפעיל חימום באופן אוטומטי (לגמרי אוטומטי, על ידי חיישנים) ומי שלא - לא.

<מהבחינה הזו, הכי קשה היה לי כשגרתי באמריקה לראות איך מדי פעם אנשים פותחים את כל החלונות כדי לאוורר, אבל לא מנתקים את החיישנים. כך, הבית מתמלא באויר קר, החיישנים משתוללים והחימום עובד בתפוקת שיא. מאד עצוב לסביבה, האוטומט הזה >

מדי פעם אנשים פותחים את כל החלונות כדי לאוורר
את היכרת אמריקנים שפותחים חלונות?????

הדף הזה הופך למערכון של זהו-זה.

מהבחינה הזו, הכי קשה היה לי כשגרתי באמריקה לראות איך מדי פעם אנשים פותחים את כל החלונות כדי לאוורר,

ועל זה נאמר - למה לכבות מזגן אם אפשר להדליק תנור?


הדף הזה הופך למערכון של זהו-זה.

נראה לי דף חשוב ביותר
מטעמי מיהור לאנשהו אתייחס רק בקרוב

סתם פרט מידע סטטיסטי שראיתי שלא צויין.
לפי האנשים שמתכננים בתים - יש דבר כזה שנקרא "נוחות תרמית"
ז"א באיזה חום אפשר להסתובב בבית בבגדים עונתיים ולא לסבול מחום או מקור (בלי מעיל)
בחורף: 19 מעלות צלסיוס
בקיץ: 25 מעלות

את היכרת אמריקנים שפותחים חלונות?????

ברור, לפני שהיו יוצאים מהבית

אני בדעה שאם לא יצאנו לסיבוב היומי בשדות /קורקינט /אופניים /תלת אופן /שוק /חברים /.. אני בכלל לא זוכרת יום כזה . אולי אם יש יום שממטרים עזים ובלתי פוסקים ירדו בו. וזה קורה בארצנו רק מעט מאוד.
בחורף הזמן הכי טוב הוא בין ל1500 - 1100, בקיץ זה כמובן מוקדם בבוקר ובערב . צריך להפוך את כל הסדר יום של כל המשפחה בגלל זה , שעון חורף ושעון קיץ.

הכי כייף זה שתמיד מוצאים משהו : היום מצאנו קוצים בשדה לקשט בהם במסיבת טו בשבט , ביום אחר זה שכנה נחמדה , ביום אחר אגוזים , משחקים , ואפילו את הכלב שלנו מצאתי בשיטוט ערבי (ואם המציאה הזה שווה או לא אני באמת לא יודעת ).
אני תמיד הקפדתי ללכת ברגל בכל אזור שגרתי בו . רק ככה מכירים , רק ככה באמת מתמצאים ונחשפים לדברים שיש למקום להציע . מי שנוסע ברכב הפרטי ועושה רק כמה פסיעות מהחניה לדלת , אין סיכוי שיכיר את השכנים שלו , אפילו אם הם מדהימים , אין סיכוי שידע מתי יש תותי עץ ומתי יש רימונים.

בעינין הקור , מה שיש לי לתרום הוא שחשוב מאוד , למרות הקור לנשום . לא להתכווץ , אלא להפתח .

מענין אותי לגבי המחלה כדטוקס וניקוי הגוף , אולי אופק יכול להרחיב בבקשה , או מי שיש לו מה לומר. תודה .

המחלה כדטוקס
אני לא חושבת שלהיות חולים זה בריא, אבל למחלה יכולים להיות גם הבטים חיוביים. לא מעט הורים לילדים אוטיסטיים שמו לב, שכשהחום עולה הילד מתפקד טוב יותר. תפקיד החום להרוג את החיידקים (הגוף כנראה כן חושב שחיידקים אינם טובים לו ) , אבל במקביל זה יכול לעשות עוד דברים. הנה ציטוט של מאמר מתוך שירשור בנושא .
(למי שמתעצל לקרוא באנגלית, אחת ההשערות היא שהחום משקם תאי עצב פגועים. בהמשך השירשור יש השערות שהחום משפר זרימת דם למוח).
יש גם סיכוי, לדעתי, שהחום עושה משהו דומה לתא חמצן - הורג טפילים בעקבות חימום הרקמות.
מעניין יהיה לראות אם יהיה המשך לקצה החוט הזה, ומה יגלו.

_ז"א באיזה חום אפשר להסתובב בבית בבגדים עונתיים ולא לסבול מחום או מקור (בלי מעיל)
בחורף: 19 מעלות צלסיוס
בקיץ: 25 מעלות_
זאת נקודה ידועה ומטרידה. כיוון שבחורף, גם כשהחדר מחומם ל- 25 מעלות, אנשים ממוצעים לא יסתובבו בבית עם גופיה, ובקיץ כן. אז בעצם, הכל הוא עניין פסיכולוגי?

כיוון שבחורף, גם כשהחדר מחומם ל- 25 מעלות, אנשים ממוצעים לא יסתובבו בבית עם גופיה.
למה לא?
אם זה באמת 25 מעלות.
בפועל, בארץ ברוב הבתים אין בידוד ולכן החימום אולי מכוון על 25 מעלות אבל לא בהכרח מגיע לזה.

כיוון שבחורף, גם כשהחדר מחומם ל- 25 מעלות, אנשים ממוצעים לא יסתובבו בבית עם גופיה. למה לא? בביתנו המבודד והמחומם שבערבות קנדה הטרמוסטט מכוון ל-20 מעלות, למעלה קצת חם יותר, למטה קצת פחות, וכולנו לובשים בגדים קצרים - לכל היותר דקים-ארוכים. בגן של הבת שלי יוצאים לחצר אם הטמפרטורה היא -10 מעלות ומעלה. מעיל טוב ומגפיים מבודדות, כפפות וכובע להגן על האוזניים, והיידה למדרון לגלוש במזחלת.

אוי בדיוק באתי מבית שבישלו בו תינוקת בת 3 ימים
היה חם
חם מאוד
>הולכת להתקלח<

המחלה כדיטוקס - חייבת להסכים לא בכל יום אני נתקלת בפנינים שכאלה....
בהחלט מחלה זה איתות של הגוף שמשהו קורה בפנים בצורה לא הרמונית והמחלה בעצם באה לתקן את זה - להזיע את זה החוצה, לשלשל או להקיא או כל דרך אחרת שבה הגוף מפריש דברים קצת פחות נעימים.
יש מקרים שבהם כמו שברפואה הסינית נהוג לומר - נכנסת רוח קור -מעין הצטננות נקודתית ולא בהכרח התנהלות כרונית לא הרמונית.
עוד לא קראתי את המאמר על ה- nature deficit disorder אך מסכימה , מאמינה ורואה את זה כל הזמן מול העיניים כמה שזה נכון , בעיקר בבתי ספר.....
חג שמח

לדעתי הרבה מחלות אקוטיות הן דיטוקס. תמי לא מסכימה איתי. את זה אנחנו כבר יודעים (מדפים אחרים) .
ספציפית המחלה הזאת מתבטאת דוקא בחוסר יכולת לבצע דיטוקס כראוי. בהחלשות של מנגנונים גופניים למניהם. לא נראה לי ש המחלה כדטוקס

ריצ'רד לוב כותב (מתוך קטעי הספר שבאמזון)
This term is by no means a medical diagnosis, but it does offer a way to think about the problem and the possibilities - for children, and for the rest of us as well"
ויקיפדיה קוראים לזה trend

אני שואלת את עצמי איך אני, ההורה, שהטבע בקיבוץ (ובטיולי התנועה ששנאתי את רובם), הפראי יותר או פחות הייה כל כך מובן מאליו בשבילי, שכחתי את זה?
כמו רבים, רציתי בית עם גינה אבל עד כמה החיים שלי באמת מתנהלים בחוץ? ואם אני לא בחוץ, למה שהילדים יהיו שם?

תפקיד החום להרוג את החיידקים.
זה אשכרה לא נכון. ואל תגידי לי שהוצאתי דברים מהקשרם...

תפקיד החום הוא לצור תנאים פנימיים אופטמליים לפעילות של מערכת החיסון: בטמפרטורה קצת יותר גבוהה מטפמפרטורת הליבה הרגילה תאים מתחלקים יותר מהר וחלק מהתהליכים הביולוגיים שקשורים למערכת הזאת קורים יותר מהר - כתוצאה מזה מע' החיסון מצליחה לחסל יותר חיידקים/וירוסים יותר מהר ולפנות אותם יותר מהר.
חום הוא גם, במקביל תוצאת לוואי של כל התהליכים האלה. זה מן מלכוד 22 כזה של הגוף- הרבה פעמים ה"רווח" של הגוף מדלקת (בעיקר במקרים של דלקת מקומית) הוא קטן יותר מהמחיר שהגוף משלם. העניין הוא שלרוב אין לו ברירה והצורך של הגוף להתמודד עם התהליכים האלה (אם מאפשרים לו בלי להתערב) מחזק אותו - כך שבפעם הבאה הם יהיו יעילים יותר עם פחות נזק.
יש הגיון בסברה שהחום שמזרז תהליכים יזרז גם שיקום של תאים פגועים (אם הם כבר היו בתהליך שיקום כלשהוא).
עוד קאצ' - חום גבוה מדי כבר מפסיק להיות יעיל וגורם יותר נזק מתועלת. אצל ילדים קטנים יש קושי בוויסות... ולכן ממליצים להוריד חום מעל ל-39.5 מעלות (הקונבנציונאלים עדיין ממליצים על 38.5 כגבול עליון). בכל מקרה - לא כדאי להוריד מתחת ל-38 שהיא ככל הנראה המעלה ה"אופטימלית" למלחמה יעילה.

וכולנו לובשים בגדים קצרים
זאת בדיוק הבעיה - אתם מתלבשים פחות מדי יחסית לעונה ולכן מחממים יותר מדי. מבזבזים יותר חשמל - שורפים דלקים משמן אדמה ופולטים יותר מזהמים (בעקיפין כמובן)

כמו רבים, רציתי בית עם גינה אבל עד כמה החיים שלי באמת מתנהלים בחוץ? ואם אני לא בחוץ, למה שהילדים יהיו שם?
עכשיו, שיש לך בית עם גינה, החיים שלך לא מתנהלים בחוץ?
כי אני מוכרחה להגיד לך שאני לא גרה בבית עם גינה (קומה ג' בלי מעלית), אבל כל פעם שאני מתארחת בבית עם גינה, הילדים ואני בחוץ. המון. למעשה, כל הזמן יוצאים ונכנסים, יושבים בחוץ, עושים דברים בחוץ. ולפעמים זה "להתארח" למשך שבועות - וזה לא עובר.
כלומר, כשאין חוץ - אנחנו כלואים בבית.
כשיש חוץ - אנחנו בחוץ.
מה שגורם לי לחשוב, שאילו הייתי חיה בבית עם גינה, החיים שלי היו אחרים: הם היו יותר בחוץ, מעצם העובדה שיש חוץ זמין.

עכשיו, שיש לך בית עם גינה, החיים שלך לא מתנהלים בחוץ?
ממש לא. לצערי. בתחילת המגורים כאן, הרבה יותר. הגינה היא לא לטעמי אבל יש בה הרבה אפשרויות.
אני לא מנצלת אותן. אני יודעת למה אני לא עושה את זה. אבל בטח יש עוד תשובות.
הגינה היא לא המשך של החיים שלי או של הסביבה שלי. היא כמו חדר אורחים כזה. אנשים לא עוברים בחוץ, אין שום קשר עם השכנים, במשך היום אין כמעט רעשים או תנועה של עשייה, של חיים. הגינה עצמה ברובה מאד מגוננת (כלומר, מטופחת על ידי גנן של בעל הבית).
כשבאים אורחים עם ילדים - אם מזג האויר מאפשר (והוא בדרך כלל מאפשר) הם בעיקר בחוץ.

אני מנסה לחשוב עד כמה השהייה בטבע בילדותנו, יותר או פחות פראי, קרוב או רחוק יותר, היתה בכזו בדידות. או שהיינו בקבוצה של חברים או משפחה או חבר/ה קרוב.
סתם זורקת מחשבות.

כשגדלתי בקיבוץ לא היו טלוויזיה ומחשב. אחה"צ היינו מבלים במשחקים על הדשא ובורחים מהחדר הקטן של ההורים. בשבתות טיילנו בשדות, בפרדסים, בהר ובבריכות דגים.
היום, כשאני מבקרת בקיבוץ, אין נפש חיה בחוץ. הילדים מול המחשב והטלוויזיה, הבית מרווח ויש יותר גירויים בפנים מאשר בחוץ.
גם אצלי, שגרה בטבע, המצב דומה. רק הילדים הקטנים עוד מסתובבים בחוץ.
בגיל ההתבגרות זה מחשב וטלוויזיה בבית או בילוי בעיר עם החברים או מכון כושר. השהיה בטבע היא במסגרת מאורגנת של פעילות נוער.
מצד שני, בקיץ רוב הזמן אנחנו במרפסת\גינה ושם גם מארחים.

הגינה היא לא המשך של החיים שלי או של הסביבה שלי. היא כמו חדר אורחים כזה. אנשים לא עוברים בחוץ, אין שום קשר עם השכנים, במשך היום אין כמעט רעשים או תנועה של עשייה, של חיים. הגינה עצמה ברובה מאד מגוננת (כלומר, מטופחת על ידי גנן של בעל הבית).
אהה!
איפה הדפוסים של כריסטופר אלכסנדר שמדברים על הגינה, על היחס בין הבית לגינה, ועל היחס בין הרחוב לגינה?
שם התשובה לשאלתך, לדעתי.

שם התשובה לשאלתך, לדעתי. גם לדעתי (-;

עדיין מנקר לי משהו שזה לא הכל. גם קהילות ואנשים שחיו בסגנון די אלכסנדרי (למשל תיאור ב דפוס:קיר ישיבה ) לא חיים כך היום.
איך אנחנו, טוב, אני: ילדה שמטפסת על עצים ומדלגת על סלעים, משתרעת על דשאים ומריחה חרציות, משכשכת רגליים יחפות בשלולית חורפית ופותחת חלונות כפייתית והילדים שלי לא? לא ככה לפחות. אבל אולי רק שלי כאלה. ושנחזור לארץ, זה יהיה אחרת (אמרה ונשארה בחיים).

(אם הוזכר למעלה פחד - יש לנו כרגע פלישה של נמלים אוכלות בשר...בנתיים לא את שלנו).

שרה חמה כתבה רבות על יתרונות מחלת הקור- כדבריה מי שחולה במחלה קטנה לא יחלה בגדולה. לדבריה עקר הבעיות הם רקמות חולות בשל הצטברות רעלים, נזלת ודלקת הן דרך טובה להפטר מהרעלים. בעיה מתחילה כאשר המחלה הופכת לכרונית ומנוונת.אפשר לקרוא על כך עוד בספרה.

שרה חמו טוענת כי ירקות ופירות הם האחראים על ניקוי הגוף. וכן יש לאכול לא יאוחר מן השעה שמונה על מנת לאפשר למערכת החיסון שעובדת בלילה לעבוד במיטבה ללא התנגשות במערכת העיכול. כמו כן היא ממליצה על פעילות גופנית ומסג'ים על מנת להפטר מרעלים. סרטן לדבריה נוצר כי לא אפשרו לגוף להפטר מרעלים - דיכאו דלקת על ידי אנטיביוטיקה, או תרופות נגד נזלת וכדומה.

הדף הזה מאוד עושה לי חשק לצאת החוצה. אבל- פתאום הבנתי, ששכחתי מה עושים בחוץ! זאת אומרת- או קיי. יצאתי החוצה, ואז מה? לשבת לבהות בעשבים? (וכמה כבר עשבים יש פה, תגידו לי? הבחוץ הוא בעיקר אבן ואספלט וחנויות. ואני אפילו לא גרה בעיר)

האמת שזה מה שאני עושה בחוץ (מסתכל על עשבים, תוך כדי תנועה)
לדעתי צריך ללמוד לא-לעשות. עיקרון מסויים בשיטת אלכסנדר (ובחיים בכלל) שנקרא אי-עשייה (non-doing).
הטבע כלכך מזמין את זה. סוג של מדיטציה טבעית שלא צריך לשבת עם רגליים מקופלות ולומר "אום" בשבילה.

to be and not to do////
גם דיאנה אידלמן כתבה את זה בספר שלה "הכנה להורות" (אני חושבת שככה קראו לו) , שאימהות מניקות נתקלות בזה לעיתים לראשונה בחייהן.
כמה אנחנו בחוץ? אז ככה אישי היקר לקראת פתיחת קורס הפרמאקלצ'ר אצלנו מחר לא יצא ללמד היום ונשאר בבית להכנות, לשמחתנו היה יום מהמם היום ושנינו והקטנה בילינו בחוץ וסידרנו ועישבנו וניקינו לתרנגולות ועוד מלא דברים קטנים גדולים. ותוך כדי זה הוא אומר לי " יווווו איזה כיף להיות בבית תראי כמה יפה נהיה פה עכשוי שאנחנו מקדישים לזה זמן" ופתאם זה היכה בנו (מה שבעצם האיש אומר כבר מלא זמן ) החיים שלנו לא מספיק בבית!!!! עד שכבר אנחנו מגיעים הביתה מעבודה\סידורים\חברים\.... אנחנו כב רהרוסים מעייפות ובא לנו לאכול להתקלח ולישון בדר"כ.
בכל אופן היה לנו יום מדהים בחוץ....

_תפקיד החום להרוג את החיידקים
זה אשכרה לא נכון_
תודה על ההסבר - למדתי משהו. אבל הסתכלתי גם בוויקיפדיה, ושם כתוב כדלהלן (הדגשות שלי):
Theoretically, fever has been conserved during evolution because of its advantage for host defense.[3] There are certainly some important immunological reactions that are sped up by temperature, and some pathogens with strict temperature preferences could be hindered.[7] The overall conclusion seems to be that both aggressive treatment of fever[6] and too little fever control[3] can be detrimental. This depends on the clinical situation, so careful assessment is needed.

Fevers may be useful to some extent since they allow the body to reach high temperatures. This causes an unbearable environment for some pathogens. White blood cells also rapidly proliferate due to the suitable environment and can also help fight off the harmful pathogens and microbes that invaded the body.

נראה שגם החום כשלעצמו הורג פתוגנים מסויימים באופן ישיר. וגם אם הוא הורג אותם באופן עקיף, כמו שהסברת, איך זה סותר מה שכתבתי? אם תפקיד החום להגביר את פעילות מערכת החיסון, הרי לפחות לפעמים פעילות מוגברת שלה נחוצה בגלל שיש זיהום, לא?
(אגב, שימי לב ששני ההסברים מובאים זה בצד זה בוויקיפדיה, כך שהם אינם סותרים).

כך שלפחות לכאורה נראה שזה אשכרה לא נכון שזה אשכרה לא נכון (אלא אם כן את חושבת שמה שכתוב בוויקיפדיה לא נכון, או חולקת על מראי המקומות שהם הביאו, או סוברת שאני לא הבנתי את זה נכון - ואז אשמח לשמוע הסבר עם הפניות. אני לא מנסה להיות קנטרנית, אני באמת רוצה לדעת מה נכון).

לדעתי צריך ללמוד לא-לעשות
טוב, ברור לי שזה משהו בסיסי שאני חייבת ללמוד. הפעם היחידה בחיי שלא עשיתי הייתה בעשרה ימי ויפאסנה. אבל איך שמגיעים לשגרה היומיומית לצערי חוזרים ל-לעשות וזה משהו שהלוואי שהייתי מצליחה בו.
אורי- אם יותר לי לשאול- היכן אתה גר (אני מנחשת שבצפון, שם יש מספיק עשבים לבהות בהם D-:)

דוקא ממש קרוב לתחנה המרכזית
ויש פה המון עשבים, מתוך המדרכות, במגרשי חניה, וכו' (לא שם אני אוכל, אבל בהחלט בוהה בחוביזות ענקיות וחרציות מפתות)

יצא לי תקופה לישון בבית פתוח, כלומר, עם רצפה מעץ, עמודים תומכים וגג, אך ללא קירות (הקומה השנייה, שם היה חדר השינה היתה סגורה עם חלונות). אני ישנתי ב"סלון" והיה פשוט הכי מדהים בעולם, עוד לא היה לי כל כך כיף לישון ככה ולהתעורר בבוקר . מדהים. מתגעגעת ...

ההסקה שלנו הפסיקה לעבוד אחרי הדלקת נרות. החליטה להתגייר, כנראה .

עברנו שבת ירושלמית קרה בלי הסקה. האמת? ברור שיותר נעים כשחם, אבל בכלל לא סבלנו מהקור! לבשנו עוד שכבה והיה נהדר. כמה שאנחנו מפונקים בלי לשים לב עד שקורה משהו.

התארחתי אצל חברים בסוף השבוע. שני מזגנים עבדו פול-טיים על 28 מעלות. רעש המזגנים החריש אוזניים: ביום צעקנו כדי להתגבר על הרעש, בלילה לא הצלחתי לישון עם הטרטור הזה מעל הראש. החלונות היו פתוחים כדי "שייכנס קצת אויר", אבל כמובן שאף טיפת קור לא צלחה עד אלינו. ניסיתי להבין מהם כמה ולמה, והם הסבירו בנחרצות של מחזירים בתשובה ש"חייב שני מזגנים, אחרת איך אפשר" וגם ש"מה זאת אומרת, זה בית עם ילדים". הבנתי מהם שהמזגנים עובדים כל השנה כמעט, לשני הכיוונים. את דעתי לא אמרתי בכלל, לא הרגשתי שיהיה איזה ערך להעלותה שם.

בבוקר יצאנו לטייל, והבית נשאר ריק כמעט עשר שעות. שני המזגנים הורדו ל- 26 מעלות, רק כדי "שלא נחזור לבית קפוא".

גם החלונות נשארו פתוחים, כך שהמזגנים עבדו חזק פי כמה. גם הטלוויזיה נשארה פתוחה, מן הסתם כי שכחו לסגור אותה. גם הוילונות היו סגורים, כי "השמש כל כך מסנוורת בבוקר שאפשר להשתגע" (ומפנה הבית מערבי, אם במקרה שאלתם). גם עוד מלא מחיצות להפריד בינם ובין הטבע.

אני חושבת על זה בלי סוף, ועצוב לי. החבר'ה השקיעו מחשבה באיכות הסביבה, והורידו למענה בשתי מעלות כשיצאו מהבית. מה זה אומר עליהם? עלי?
אולי המחווה המגוחכת שלהם תראה מושקעת מאד לאנשים אחרים? אולי המחוות הנדיבות שלי למען הסביבה היו נראות מגוחכות עד אבסורד לאנשים לפני מאה שנה? או עשרים? והכי גרוע שהחברים האלו הם פריקים של צמחונות, ובטוחים שכל העולם כמעט פסול מידות ומושחת דעת חוץ מהם, הנאורים, מה שהחזיר אותי למחשבות שאני נושאת עמי כבר המון מזמן - כל כך הרבה אנשים עושים רק פסיק קטן אחד למען הסביבה, אבל הפסיק הזה מספיק כדי לעטוף אותם באטצלת צדיקים ולאטום אותם למכלול, בבחינת "את שלנו כבר עשינו". כמו לאכול מיליון קלוריות ביום, אבל פעם ביום לדלג על ביסקוויט ולהתפאר בזה. אולי גם אני ככה. אוף אוף אוף.

מבזבזים יותר חשמל - שורפים דלקים משמן אדמה ופולטים יותר מזהמים כשהבית מבודד היטב ודו-קומתי, בקומה העליונה נעים מאוד גם כשהתנור עובד בעוצמה נמוכה ולא כל היום. לצערי באקלים שאני חיה בו האלטרנטיבה היא לחיות כל החורף מכורבלת בטיפי ולחיות על Pemmican שישה חודשים בשנה - זה מין חטיף אנרגיה מבשר מיובש, שומן וגרגרי יער.

Pemmican
מעניין שאת מזכירה את זה! זה משהו שריי אודט כתב עליו וששווה לכתוב עליו יותר בפירוט, אולי באחד מדפי התזונה או תזונא מן החי. אנחנו זוממים להכין כאן דבר כזה (בלי הגרגרים).

רק עכשיו נכנסתי וקראתי את הדף המעניין מאוד הזה - רק עכשיו, וזאת בגלל שמו הבלתי מפתה ושאינו מעיד על תוכנו, לעניות דעתי. לא חבל? לא שאני רוצה להכניס גם לכאן את דיוני העריכה והשמות הפורחים באתר על כל צעד ושעל וכל דף וכל עץ, אבל באמת שהשם לא מזמין ולא ברור. לדעתי.

אהבתי את ההבנה שנכתבה כאן לגבי זה שלמרות שיש לי בית צמוד קרקע אני לא מנהלת את חיי בחוץ.
לעבוד בגינה בשביל תצרוכת משפחתית זה המון עבודה .
אולי אני אכנס לזה , אבל בשביל עכשיו זה לא .
אני משקיעה את שעות האור בהליכה למפגשים . הילדים בחוץ. ואני מנסה למצוא דברים להעסיק את עצמי חוץ מזה שאני לעיתים נדרשת עימם.
אני גם משתמשת כמה שפחות במזגן , אבל מצד שני אם נלך פה במעילים אז יעלו לי יותר מדי אסוציאציות לסיפור של אוסקר וילד על הנסיך המאושר , שראה את הסופר העני ושלח לו את הציפור עם העיניים שלו העשיות מרגליות .הסופר לא רץ לקנות עם המרגליות סלרי אורגני אלא פחמים .


ביום שישי עבדתי במטבח וכשהרגשתי שאני נופלת מהרגליים יצאתי למדרגות ונהנתי משמש נעימה וספר .
אני יודעת שגם לו הייתי גרה בעיר הייתי יוצאת לגינה של הבנין /הציבורית ועושה את אותו הדבר. אני יודעת שאחרים לא היו עושים ככה .להרגיש שהמרחב הציבורי הוא בשביל שינצלו אותו זה עינין שלא כולם מסכימים.
הרבה אנשים צריכים לנסוע שעה באוטו הפרטי שלהם , להגיע לאיזה אבו- גבל -טיז -דיוח כדי להרגיש בסבבה = אין אף אחד שמסתכל עליהם.

לגבי כמה אנחנו ידידותיים לסביבה , כמה אנחנו יכולים לשפוט אחרים (=עצמנו)בעינין:
לשחרר את הקטע הזה.
אני הבנתי שכל משפחה נוהגת לפי הבנתה .
יש אנשים שמה שהם עושים כך הם יעשו ולא יזוזו מילימטר.
(למשל מישהי שהיתה במכולת השבוע והעמיסה על עגלת תינוק ריקה מתינוק מרכך כביסה, אבקת כביסה , חומר לניקוי רצפות , חומר לניקוי שירותים , חומר לניקוי אלוהים יודע מה ואקונומיקה .)
יש מי שמחכה שאיזה גורו יפקח את יעניו , אם זה לא יבוא משם , אז חבל על הזמן .
יש מי שכמדען חוקר וסוקר אתרי אינטרנט וידיעות אחרונות חייב להגיע אל זה בעצמו.
ויש עוד סוג , אנשים ממש מוזרים שמתלהבים מכל בדל אינפורמציה בדוק או לא בדוק שנופל לחיקם מכל כיוון.

אני מאמינה שברומא אתה חי כרומאי . אם תרצה להזמין את הרומאי הממוצע לחווה האקולוגית שלך לסופשבוע הבא תהיה נחמד ותסביר לו שיצטיד במעיל חם, כובע , גטקס וגופיות
תודיע מראש שגם בקיץ עדיף שאם הילדים רוצים להכנס לסבך יהיו להם נעלים גבוהות
ואני גם קונה קפה (אפשר להקפיא ואז זה לא מתבזבז).

ריש גלית
וזאת בגלל שמו הבלתי מפתה ושאינו מעיד על תוכנו, לעניות דעתי.
האמת שבמקרה שלי שם הדף אמר לי בדיוק מה יש בדף (וכשנכנסתי ראיתי שצדקתי). יש לך רעיונות לשם אחר? (מוזמנת להגיב פה או ב- דיונים על עריכות)

_לגבי כמה אנחנו ידידותיים לסביבה , כמה אנחנו יכולים לשפוט אחרים (=עצמנו)בעינין:
לשחרר את הקטע הזה.
אני הבנתי שכל משפחה נוהגת לפי הבנתה ._

אבל מה אם יש משפחה שהבנתה פוגעת בבריאותי ובעתידי?
האם באמת הצעד הנכון הוא לשחרר ולקבל כל התנהגות על תקן "זה מי שהם, אין סיכוי שזה ישתנה"?

האמת שבמקרה שלי שם הדף אמר לי בדיוק מה יש בדף (וכשנכנסתי ראיתי שצדקתי)
מקריאה לא מעטה באתר אני מהמרת (הימור פרוע, אני מודה) שהבנת משם הדף מהו תוכנו בגלל שאתה מכיר את הראש של פותח הדף ומן הסתם הנושא לא זר לך, ואולי אפילו שמעת על התסמונת המדוברת עוד לפני כן, ואולי גם הכרת את הכותרת.
לצערי אין לי רעיונות לשם אחר, כשיש לי אני מציעה (ביישנית, אבל לא עד כדי כך). הבעיה בכותרת, אגב, היא בעיה בעברית. כלומר בעיה בתרגום מילולי מאנגלית, תרגום שיוצר משפט שבפני עצמו אין לו משמעות ברורה בעברית. לכן, אם אתה יודע פחות או יותר במה מדובר או מכיר את המושג באנגלית זה לא כל כך מפריע, אבל אם אתה קורא את הכותרת כפשוטה כמשפט בעברית - לא ברור מה כתוב בה: אני למשל קראתי משהו כמו "הפרעה של חוסר (במשהו) בטבע", כלומר לטבע חסר משהו שיוצר בו הפרעה... מובן שלא לזה התכוון המשורר.
עוד דוגמה למשפט מתורגם מילולית מאנגלית וחסר משמעות בעברית: הפחידו את הילדים החוצה מהיער והשדות. כדי לתרגם משהו לעברית צריך קודם כל להבין מה כתוב בו ואחר כך לחשוב איך היינו אומרים את זה בעברית. למשל, "הפחידו את הילדים וגירשו אותם מהיערות ומהשדות". אבל את העבודה הזאת אני לא מסוגלת לעשות על הכותרת של הדף כי אני לא מבינה מספיק לעומק מה אומרת הכותרת. למשל: מה זאת הפרעה? האם הכוונה לומר "חוסר איזון"? האם ילדים (ומבוגרים) שלא נמצאים מספיק בחוץ / בטבע (יש ערבוב בין השניים בדיון פה) הם מופרעים? מסוכנים לחברה? לעצמם? או סתם לא בריאים כמו שהיו יכולים להיות אם היו נמצאים יותר בחוץ? ואולי זאת בעצם הפרעה תרבותית?
השאלות שלי הן אמיתיות, לא לשם פרובוקציה! ובעצם זה נוגע גם בנושא עצמו, לפחות החלק האחרון.
באופן אישי הלכתי היום קילומטרים בתל אביב (סידורים) במזג האוויר הנפלא שהיה - חורפי במיטבו - וקינחתי בהליכה מהגן הביתה לאורך הטיילת עם ילדה עייפה בעגלה שכל הדרך התפעלה מהים הגועש, ועם ילדון שהתעקש ללכת חלק גדול מהדרך ברגל. היה כיף, כיאה ליום הראשון בחיי החדשים כמובטלת.

אני למשל קראתי משהו כמו "הפרעה של חוסר (במשהו) בטבע", כלומר לטבע חסר משהו שיוצר בו הפרעה... מובן שלא לזה התכוון המשורר.
אישית הייתי מתרגמת " תסמונת חוסר בטבע" ואולי אפילו "תסמונת אי חשיפה לטבע" או "תסמונת חוסר חשיפה לטבע" (לא סגורה על החלק האחרון).

מזל טוב ריש גלית ובהצלחה בדרך שתבחרי.
אני אנסה לענות : אני חושבת שחוסר האיזון קשור ל"
סתם לא בריאים כמו שהיו יכולים להיות אם היו נמצאים יותר בחוץ"
הסיבה לכך היא :"

הפרעה תרבותית.

בחברה שלנו , היו כל מיני שלבים של התנתקות מהחוץ . זה שילוב של פחד מכל מני סכנות שיש בטבע , האפשרות של עליה ברמת החיים ככה שלכל ילד יש חדר +טלויזיה ומחשב ,אחר כך , גם אנשים שרצו להיות בטבע כבר לא היה להם את הידע איך להתמודד עם הטבע ואיך להשמר ממזגי אויר קיצוניים , חיות ארסיות , צמחים ארסיים וכ'
לרובנו יש מספיק כסף כדי לקנות אוכל ואין לנו מושג איך לגדל אותו או לדעת מה ללקט ממנו.

ריש גלית - אני דווקא אוהב איך המושג משתמע לשני פנים - הדדיות - גם הטבע חסר לאדם וגם חסר האדם בטבע...

לגבי השם - ה-NDD הוא כמובן בהשראת ADD שזה בעברית ככל הידוע לי הפרעת קשב וריכוז
לכן נראה לי עדיף המילה הפרעה ולא תסמונת. אם "הפרעת חוסר חשיפה לטבע" מבהיר יותר - אז נראה לי בסדר - רק אז באמת מפסידים את הדו כיווניות שציינתי קודם.

_לגבי השם - ה-NDD הוא כמובן בהשראת ADD שזה בעברית ככל הידוע לי הפרעת קשב וריכוז
לכן נראה לי עדיף המילה הפרעה ולא תסמונת_
זה מובן לגמרי באנגלית, אבל "לא עובר" בעברית.
אולי כבר עדיף "הפרעת טבע" על משקל הפרעת קשב...

תסמונת חוסר חשיפה לטבע
כן, נדמה לי שזה מובן יותר.
with passion, הסמיכות הפרעת-קשב יוצרת משמעות - הפרעה בקשב או הפרעה לקשב או הפרעה של יכולת הקשב של האדם המדובר. לעומת זאת בדף הזה אתה מדבר על הפרעה שנובעת מ חוסר בחשיפה לטבע (ולא על הפרעה בחוסר..). ונכון, זה לא דו משמעי. זה גם לא קליט כמו NDD. אבל ככה זה בעברית.
אילה בשדה - תודה!

כתבתי יחד עם קרוטונית ועכשיו אני רואה שהיא התייחסה לרעיון שמחקתי בתגובה שלי - שהדו משמעות עוברת למלה הפרעה (ההפרעה היא גם בטבע וגם באדם). אבל זה לא נשמע לי נכון עכשיו.

זה מובן לגמרי באנגלית, אבל "לא עובר" בעברית.
לכן עדיף לדעתי לשמור על השם באנגלית כחלק משם הדף - כמו ב"תקשורת מקרבת"

לכן עדיף לדעתי לשמור על השם באנגלית כחלק משם הדף - כמו ב"תקשורת מקרבת"
עדיף בלי השם באנגלית. מאריך את שם הדף, מסרבל וקשה לציטוט בדיונים אחר כך. זה צריך להיות שם ברור, בהיר וקצר שקל לכתוב את שמו מתוך זכרון.

מצביעה בעד
הפרעת חוסר חשיפה לטבע
או
תסמונת חוסר חשיפה לטבע

אם כבר, זה לא חוסר (מוחלט) אלא מחסור (לא מספיק) או מוטב - חסך (מחסור מהותי בדבר חיוני).

אם כבר, זה לא חוסר (מוחלט) אלא מחסור (לא מספיק) או מוטב - חסך (מחסור מהותי בדבר חיוני)
התלבטתי גם בעניין הזה.
אולי: חסך בשהייה בטבע כהפרעה
.

אבל מה אם יש משפחה שהבנתה פוגעת בבריאותי ובעתידי?
האין זו הטענה העיקרית כנגד מתנגדי חיסוני העדר ?

_אבל מה אם יש משפחה שהבנתה פוגעת בבריאותי ובעתידי?
האין זו הטענה העיקרית כנגד מתנגדי חיסוני העדר ?_
אם כן זו טענה מגוחכת.
מי שמחוסן, לא אמור להיפגע ממי שלא מחוסן - כי הרי הוא מחוסן! אם פלוני חוסן נגד שעלת, לדוגמא, ואלמוני לא חוסן נגד שעלת, מי מהם עלול לחלות בשעלת, לפי תורת החיסונים? זה שלא חוסן, נכון? כי הרי לטענתם, החיסון מגן!
העובדות לא תומכות בזה, אבל אם מכירים בכך, אז בהכרח לא יכולים להאמין יותר בתורת החיסונים... P-:

מי ששופך רעלים לגוף שלו או של ילדו, כמו מי ששופך רעלים למים, לאדמה ולאוויר שהם גם שלי, דומים: הבנתם פוגעת בבריאותי ובעתידי.
כתוצאה מהחיסונים, חיידקי מחלות עוברים מוטאציות שהופכות אותם למסוכנים ועמידים יותר. למשל.

אני מצביעה בעד:
תסמונת חוסר חשיפה לטבע
או, אם אני מקבלת ש"חסך" יותר מדויק, אז בלי "תסמונת" כי זה לא הולך ביחד, ולדעתי מבינים את הטענה גם מהשם הקצר:
חסך בחשיפה לטבע nature deficit disorder
כי ברור כבר מהמלה "חסך" שיש פה חסר עם תוצאות שליליות, אז לא צריך "תסמונת" ולא "הפרעה".
ובכלל, אני בעד שמות קצרים, וכמובן בלי אנגלית. אפשר לתת את שם הספר באנגלית מייד בהתחלה.

אפשר להוסיף תת סעיף חוסר חשיפה לשלג
סתאאאאאאאאם. רק רוצה לציין ששלג כבד נופל עלינו וכל העצים וביניהם מכוסים בלבן ואני תמיד כל-כך מתרגשת מהדבר הפלאי הזה. אח, איזה תענוג.

שלג בירושלים?? וואו. מעניין אם יישאר עד שישי בבוקר....

על משקל הפרעת קשב וריכוז - הפרעת קשר וחיבור...

מכאן שם העמוד - הפרעת קשר וחיבור לטבע NDD

בקיצור: הפרעת קחל"ט

בקיצור: הפרעת קחל"ט

זה לא הופך את השם לברור יותר...

אופק, משחק המלים באנגלית שמדבר על הבעיה נחמד מאוד, באנגלית.
בעברית זה דווקא לא יוצא טוב.
אני מציעה לוותר על התרגום של ה"חוכמות" באנגלית, לוותר על המשחקים, פשוט לדבר על הבעיה.
אני בעד שם שיהיה קצר וברור בעברית, בלי קשר לשעשועי המקור. אם הטענות משכנעות, אז הן ישכנעו גם בלי משחקים.
אם הטענות לא משכנעות, לא יעזור שם עם קריצה.
הכי חשוב שם שמבהיר על מה הדף הזה.

בשמת זה לא משחקים או חוכמות - זה משמעותי וזה רציני. בגלל הקשר ל-ADD, מהשם באנגלית נובע דגש על הפרעות התנהגותיות והתפתחותיות - ועל כך שהתופעה היא מאסיבית. גם בארץ מכירים את המושג הפרעת קשב וריכוז - ולכן יצירת שם דומה למושג תשיג את אותו האפקט.
הפרעת קשר וחיבור לטבע NDD - על זה מדבר הדף.

לדעתי, התרגום המדויק ביותר הוא הפרעת חסך בטבע
המילים חשיפה ושהיה ממקדות ומסיטות מהסך המקורי
המילה תסמונת מציינת תסמינים ולא גורמים,
המילה 'הפרעה' כללית יותר, ומדויקת בתרגום
אבל אם לא להצמד לתרגום כלשונו, אני בעד
תסמונת אי ספיקת טבע של קרוטונית

ולכן יצירת שם דומה למושג תשיג את אותו האפקט
ואם שלושה אנשים אומרים לך שהיא לא משיגה את אותו האפקט וגם לא מובנת?

הפרעת חסך בטבע
גם אני מסכים,
אבל נראה לי ש- "תסמונת" עדיף

מקריאה לא מעטה באתר אני מהמרת (הימור פרוע, אני מודה) שהבנת משם הדף מהו תוכנו בגלל שאתה מכיר את הראש של פותח הדף ומן הסתם הנושא לא זר לך, ואולי אפילו שמעת על התסמונת המדוברת עוד לפני כן, ואולי גם הכרת את הכותרת.
האמת שלא. פשוט סתם היה נראה לי ש- "הפרעת חוסר בטבע" זאת כאילו מחלה (או תסמונת) של אנשים שחסר להם טבע. ממש מתוך המילים, לא מההקשר, ולא מהיכרות עם תופעה כזאת או אחרת

משהו לא ברור לי. לפי דעתי גם אם זה חסך וגם אם זה תסמונת מסובר בתסמונת של 99.99% מאוכלוסיית העולם המפותח. טוב לפי דעתי גם מי שנמצא שעה או אפילו 5 שעות ביום בחוץ זה לא אומר שהוא יודע להתסדר בטבע. בשביל להיות בטבע צריך גם ללמוד לחיות בו ללא חשש ולא לחזור כל ערב לבית המוגן ולמזגן. (לפי הבנתי גם אני לוקה בחסך הזה למרות שאני המון בחוץ). ואם כך (כלומר אם יש כאן עוד כמה שמסכימים איתי), נכון יותר להגדיר את התופעה בשם הדף כחסך ולא כתסמונת, שכן תסמונת היא כזו אם היא לא בנורמה וכאן הנורמה היא שלכולם יש את החסך הזה של שהות בטבע.

טוב, אורי, אני מודה שאני לוקה באי-סבילות לעברית תרגומית ולכן מתקשה להבין (באמת!) משפטים שכתובים באנגלית מחופשת לעברית. זה מין דפקט שלמזלי פרנס אותי לא רע בעשר השנים האחרונות.
אני בעד חסך בחשיפה לטבע nature deficit disorder ונראה לי שהדיון בשם די מיצה את עצמו. תיהנו מהחשיפה לחורף, תכף זה נגמר.

COMMUNING]ב-wired פורסם מאמר WITHOUT NATURE[/po]?SITE=WIRE&SECTION=HOME&TEMPLATE=DEFAULT&CTIME=2008-02-04-23-08-51 על סקר על פעיליות-חוץ כמו דייג וצייד וביקורים בפארקים לאומיים (בארה"ב ויפן) והקשר בין זה לבין "וידאופיליה" או עלייה בישיבה מול המסך החל משנות ה-80. אחת המסקנות היא הקשר הברור בין אנשים שלא מבלים מספיק בטבע לאדישות לגבי שימורו.

ועוד בנושא
sr]ספר מומלץ שעוד לא קראתי.... 1 1[/po]?ie=UTF8&s=books&qid=1202426244&sr=1-1
הסופרת כתבה ב-99 ספר ששמו "החיים באמירים"... זהו ספר חדש ששמו "זה ג'ונגל שם למעלה - עוד סיפורים מאמירים" - הסופרת היא אם חד הורית לשני בנים שמספרת על מסעותיה בהודו, פרו ועוד בד"כ עם שני בניה - והמסר שלה - קחו את הילדים החוצה ותנו להם להתלכלך!

אני בעד חסך בחשיפה לטבע nature deficit disorder? ונראה לי שהדיון בשם די מיצה את עצמו
אז לשנות?

אם להוריד את האנגלית אז לפחות להשאיר את הNDD
אני בעד הפרעת קשר וחיבור לטבע NDD
בחירה שנייה: הפרעת חסך בטבע NDD

והכי חשוב - להוריד כבר את הדיון בשם כדי לתת לדף לנשום.

בלי אנגלית בבקשה.
מסרבל מעיק ומקשה על המשתמשים שרוצים לתת הפניות לדף הנהדר הזה!

אם להוריד את האנגלית אז לפחות להשאיר את הNDD
לא ברור למה. לו ה-NDD היה מונח מוכר למשל כמו ADHD, היה אולי מקום להשאיר אותו בשם, כי אז מי שמחפש ADHD יוכל למצוא את הדף הזה.
NDD זה מונח שהוא המצאה אישית של מישהו. לא חושבת שזו מילת מפתח בחיפוש.

בלי אנגלית בבקשה.

להוריד כבר את הדיון בשם כדי לתת לדף לנשום
ברגע שהשם יוחלף, הדיון בשם יוכל להימחק.