להביא ילד לבד או יחד

[אורנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני משתתפת ותיקה באתר.
רווקה בת 38.

מזדהה עם התכנים, הורות באופן טבעי, חינוך ביתי.
לא חשבתי בשנים שחלפו שאאלץ לבצע בחירות קשות יותר.

בגלל הגיל ובדיקות שביצעתי הרופאים לוחצים שאכנס להריון מיידית אחרי ניסיון של חודשיים טבעי - בטיפולי הפרייה.

ואני רווקה, נטולת משאבים, עובדת, עצמאית אבל בקושי.
אמא טבעית, אוהבת ילדים, אוהבת לאהוב, בת למשפחה גדולה, דודה גאה.

את הבשורה שיש לי כמה חודשים למהר ולהיקלט קיבלתי בתחילת השנה. הרופא נתן לי 3 חודשים לנסות "טבעי". שני רופאים אחרים גם את לא נתנו.
בינתיים עברה חצי שנה] ניסיתי טבעי עם בן זוג שמצאתי מהר מאוד, שלא היה מתאים לי אבל רצה בזה כמוני, זה לא צלח. נפרדנו ביוזמתי (היה לי קשה איתו אבל בגל המטרה נשארתי, כאבא הוא היה נהדר).

כרגע אומר הרופא חייבים הפרייה שמקצרת תהליכים ומגדילה סיכויים, המאגר מידלדל ואני על הסף. גם כרגע שום דבר לא מובטח אבל חייבת למהר.

ניסיתי להימנע מהבאת ילד לבד, מילא לגדל לבד שזה קושי בלתי רגיל אבל שהילד לא יידע מהיכן הגיע שיגדל ללא אבא, בגלל שאמא שלו היתה טיפשה ועצלה?

כואב לי הלב.

ואני בדילמה גדולה. מסתבר שבגילי ובדור הזה ישנם מאגרים של גברים שמעוניינים בהורות משותפת. נרשמתי בשניים מהם ונפגשתי עם כמה. בגלל הדחיפות אני חייבת להחליט ומהר וגם חייבת שהמזל יכה בי, כלומר להכיר מישהו שגם ירצה מהר, שגם יהיה בשל לזה, שגם ירצה אותי ושגם יסכים לטיפולי הפרייה ושגם יהיה אדם טוב, כה יעזור לי אלוהים.

ומעל הכל הסיכון. לקשור את חיי וחיי הילד עם אדם שהכרותי איתו מוגבלת. שיהיה אבא נכון, אבל קיימת האופציה שיאמלל את חיינו, שימנע ויפגע בחינוך הילד, שיהיה דמות לא חיובית בחייו, שיסחט אותי ועוד.

יש גם האופציה שיהי אדם קשוב, שהתרומה בחיינו תהיה מבורכת, שלילד יהיה אבא שיבלה ויחנך ויעטוף אותו בחום. שההשתתפות הכלכלית תהיה הוגנת ותאפשר חיים נורמלים ולא גדילה במעונות נעמת מגיל חצי שנה במקרה הטוב.

והדילמות בפגישות עם אותם גברים קשות. חלקם גם רוצים בזוגיות, רובם למעשה, תחת פשרות, בגלל הגיל והדחיפות. הגברים של היום מודעים לשעון שמתקתק גם אצלם וזו הפתעה לטובה. חלקם מגיעים כבר אחרי ניסיון או שניים להרות מגרושה או בת זוג אחרת. השיחות מאוד ממוקדות. אבל אני מוצאת את עצמי בלופ קשה נשוא ובלחץ זמנים מטורף.

האם לבחור בבן ה-30 שכנראה יהיה אבא בשלט רחוק שגדל בבית שבו לאבא היו ילדים מאמהו שונות, שאומר מראש שלא יוכל לתת כסף ברמה הגיונית ושהוא כן רוצה הלקים משפחה עם בת זוג בנפרד בעתיד אבל לחוץ לו להיו אבא צעיר ולכן הוא רוצה גם עכשיו - אבל מעוניין לעבור תהליך הפרייה, הבדיקות שלו תקינות, והוא בהיכון? האם לבחור בבחור עם נתוני בדיקות פחות טובים אפילו גרועים שהוא איש הזוי לגמרי, מופנם, מוזר,מאוד נח מאוד פשרן מאוד להוט אפילו לגור יחד והכל, יציב כלכלית אבל זו בטח לא אהבה ולא חיבור ולא כלום, ונתוני הזרע שלו בעייתיים. בהפרייה יצליחו לעקוף את זה אבל ייתכן שאבזבז את הסיכוי האחרון שלי על עוברים לא תקינים בגלל זה.

והיה האחד שהחלטנו בערב אחד ללכת על זה (כלומר להיכנס לתהליך כזה) והיה נשמע איש נהדר ומקסים ולמחרת שלח הודעה שהוא יורד מזה.

ויש אחרים רבים וטובים שלא עושה לי טוב ללכת על זה איתם. כאלה שנשמעים מלאי רוח ודיבורים. גם זה בן ה-30 למעלה נשמע כזה. והאחד שחותר לקחת ממך את הילד (אם אני אלא מצא מישהי לעשות איתה ילד אני הולך על פונדקאות ואם יהיה לך קשה אין לי בעיה לגדל לבבד, ובואי נסגור כבר דיל וכאלה...). ויש הרבה מאוד הומוסקסואלים איכותיים, אנשים שחיים בזוגיות כבר שנים, רופאים, רואי חשבון, יציבים וכמהים לילד ממקום של או זה או פונדקאות שלא כמו סטרייטים וסביר שיהיו האבא המושלם אבל מצד שני הרבה מהם רוצים לגדל אותו בטוטאליות רבה, חצי אצלם חצי אצל האם, בדעתנות גדולה, וקשה לי עם זה, ואני גם לא בטוחה שנח לי עם המחשבה עם המשפחה היותר מדי לא קונבנציונאלית הזו שילדי יצטרך לגדול בה.

ולצד כל אלה אני לא מרפה מהמחשבה על זוגיות, לא אהבה בשמים ולא תשוקה, פשוט זוגיות טובה ומחזקת לגדל בה גוזל יחד. ולמה אני צריכה לבחור בנעלמים כל כך גדולים בזמן קצר כל כך ואיך אני עושה את זה.

ולא כך דמייני ולא לזה ייחלתי ולפני כמה חודשים עוד הייתי בטוחה שאמצא את האחד ונהרה טבעי ויהיו שני ילדים עד גיל 40, 41. גם אם בטיפולים.
וזה לא קורה.

ויש את האופציה להרות מתרומת זרע שגם תיקח כמה חודשים כי לא התחלתי עם התהליך עדיין ומסתבר שזה הזמן שלוקח לארגן כזו מסודרת. והלב נשבר, לגדל מראש בבחירה ילד בלי אבא. כל כך קשה לי המחשבה שבכל פעם שאני שוקלת להרים טלפון לבנק הזרע אני מנתקת עוד לפני החיוג. כבר חצי שנה. למה שילד יגדל ללא אבא, בלי לדעת את השורשים שלו, כמה דורות אחורה, בלי לדעת שנולד משניים שרצו בו. בלי להנות מכל מה שאבא מביא בחייו.
ובלי קשר - כלכלית איך אשא בזה לבד? רגשית - איך אעמוד בזה לבד? כשיש עזר כנגדך יש את המורכבות בחיבור הזה אבל יש גם משענת ותמיכה.

גם בבחירת גבר למסע, כשותף, מספיק שיהיה אדם טוב עם ערכים טובים, בדיקות טובות וירצה מה שאני רוצה. וזה קשה. ואני בורחת מזה, מדברת איתם טלפונית ולא מוצאת אנרגיות ליותר מפגישה בשבוע.


ואני לא יודעת איך להתיר את הפלונטר הזה. איך? איך מחליטים נכון?
איך מפשטים הכל ומבינים מה הכי נכון לפני שיהיה מאוחר מדי.

[דבורה*]

אורנה יקרה.

זאת דילמה אמיתית , מורכבת ולא פשוטה.כפי שתיארת.

אקצר מאוד במעשה, כשהייתי בת 35 הייתי רווקה עם מקצוע אקדמי, ועדיין לא מצאתי בן זוג מתאים והשעון היה רץ ולא מחכה.
התחלתי לחשוש שלא כדאי לחכות לדקה התשעים ולאחר התלבטויות לא פשוטות הגעתי להחלטה שאני חייבת תינוק ושהתינוק יכיר את אבא שלו.
כבר ויתרתי על זוגיות וכאלה, מה שהיה חשוב לי זה אדם איכותי וערכי וטוב , שהילד ידע שיש לו אבא ומיהו האבא.
נפגשתי לפגישות עם המון גברים לעיתים עם שני גברים בשבוע, אבל זה לא התאים, לפעמים להם ובד"כ לי.

נכנסתי ללחץ ולילה אחד ממש לפני יומולדת 36 , פשוט פרצתי בבכי היסטרי.

כאן אספר כי יש לי בן דודה מקסים, מבוגר ממני בהרבה (22 שנים הבדל ) גבר נאה מאוד, שתמיד הערצתי ואהבתי אותו כבר בתור ילדה בת 12. והוא גם אדם מאוד משכיל וחכם ותמיד ידע לתת עצות טובות.
וכך בין היסוס להיסוס, הרמתי אליו טלפון, אבל כאשר ענה, לא היה לי כח ופשוט פרצתי בבכי.
הוא שאל מה קרה ? ולא יכולתי לספר לו.
ככה גילגלתי את הנושא לקשיים כביכול ולחץ בעבודה וסייימנו את השיחה כעבור כשעה והוא אמר לי לפני סיום, אם את צריכה עזרה , פשוט תגידי.
באותו הרגע עם כל הלחץ שהייתי בו לא ייחסתי לזה חשיבות והלכתי לישון.
למחרת בצהריים, התקשרתי אליו שוב, ואמרתי שזה יהיה נחמד אם נוכל לשבת באיזה קפה לשיחת כייף כפי שהיה פעם. (פעם הכוונה עם כל המשפחה, והפעם התכוונתי לעצמי בלבד)

בקיצור, לא אתיש, נפגשנו ושוחחנו ובסוף אזרתי אומץ וסיפרתי לו מה עובר עלי.
הוא ישב בשקט ולא ידע מה להגיד.
אני חייבת לציין כי באותו הזמן הוא היה גרוש ואב לשניים בגיל העשרה.
ואז יריתי בפתאומיות ובלי מחשבה. : "הייתי רוצה ילדים כמו הילדים שלך" .."אתה מוכן לעזור לי" ?

השתררה דממה, ואני כבר ציפיתי לסירוב ואולי אף לנטישה.
הוא שתק שתיקה מעיקה במשך 5 דקות שנראו כנצח. ואז אמר : "מה יגידו ויחשבו ההורים שלך עלי ?"
הם יחשבו שפיתיתי אותך וזה יגרום לקרע וסכסוך במשפחה ואני אעמוד במצב מאוד גרוע.

אמרתי לו שאני מוכנה לסבול הכל בלי חשבון, והוא ענה, מדובר בי לא בך, איך אוכל להסתכל על הורייך ? ועל אחיך שהוא חבר טוב שלי ?
אמרתי לו שהם לא ידעו כלום כל עוד הוא לא ירצה, ואם תהיה שערוריה או מריבה, אני אגיד שאני לחצתי עליך ופשוט עשית זאת בתור עזרה לבת דודה שלך. וכן הוספתי שאני אטפל בכל בעיה משפחתית באם וכאשר תצוץ ואעשה הכל שהוא לא ייפגע.

וכך באותו הערב המשכנו לשוחח על נושאים אחרים ויותר משמחים מהשיחה הטעונה הזו ונפרדנו בשעה די מאוחרת.
כבר למחרת התקשרתי אליו והזמנתי אותו לדירה שלי, ובשלב זה כבר דנו באיך נתנהל.
החלטנו שאני שומרת בסוד את זהות אב הילד/ה מפני כל אחד ובמיוחד מפני בני המשפחה ובפרט הוריי.

נכנסנו למיטה והתחלנו במבצע בקצב די אינטנסיבי. וכך במשך שלושה ימים רצופים......ואחרי כשבועיים הסתבר כלום לא קרה.
וכך המפגשים הלכו ותכפו ונראה לי כי כבר לא מדובר במבצע להבאת ילד, אלא ממש בכמו משהו קרוב לזוגיות.
בקיצ קיצ כעבור חודשיים נקלטתי להריון ונולד לי תינוק מקסים.
כמובן שכעת עלו שאלות שלא חשבתי עליהן. מה יהיה בברית המילה ? מי יהיה הסנדק ? והשאלות והלחץ הבלתי פוסק מצד אימי, מי האבא ?.....והייתי בלחץ אטומי ולא יכולתי לענות.
ברית המילה עברה די בשמחה להפתעתי, אני הצעתי את האבא כסנדק , ומאחר וכל בני המשפחה מאוד מכבדים ומעריכים אותו, כולם כולל הורי קיבלו זאת בשמחה ולא חשדו כלל שהוא למעשה האבא.
וכך מכח האינרציה , הוא היה מגיע לעיתים תכופות אלי, רואה את הילד ומשחק איתו כמו כל אבא אוהב, המשכנו לקיים יחסים ונולדה לי כעבור קצת יותר משנה גם בת מקסימה.
כיום המצב הוא כי נראה לי כי חושדים בו שהוא האב, ואמא שלי אפילו שאלה אותי, אבל צחקתי והכחשתי נמרצות.
הוא תומך בי ובילדים ונמצא איתנו כל סופשבוע מחמישי עד ראשון בבוקר , עם ביקורים באמצע השבוע לכמה שעות ולעיתים לינה.
הילדים קוראים לו בפשטות "אבא"...וכך נגלה הסוד.
אבל כעת בגיל כמעט 44 , ההורים שלי לא העזו לשאול יותר וכך יום אחד גיליתי לאימי את הסיפור......והיא ענתה לתדהמתי : "כל הכבוד לך, לפחות בחרת לך אבא מצויין לילדים"
הייתי המומה מהתגובה ושאלתי את עצמי למה שמרתי זאת בסוד כל כך הרבה זמן, אבל הבנתי שטוב שכך , כי אם הייתי חושפת זאת מוקדם.....התגובה הייתה עלולה להיות אחרת.

לאחר שגיליתי לאימי את הסיפור , לא היה טעם יותר להסתיר ולפני שנה התחתנו .

[טדליק_נהנאנע*]

וואו, דבורה, איזה סיפור!

[אורנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דבורה הסיפור אכן מופלא.
הוא לא כל כך מעודד אותי כי מדובר במקרה נדיר שקרה לך מכל הבחינות. התעברת לבן 58 תוך חודשיים שזה נדיר, בהתחשב בגיל של שניכם ועוד טבעי ועוד פעמיים.
סיימת שני הריונות בריאים ללא מומים שזה גם נדיר בנישואי משפחה וגם יצא שהוא לקח אחריות מלאה, אבא פעיל ומעורב וגם המשפחה קיבלה ואפילו נרקם קשר זוגי.
קרתה כאן שרשרת של נסים וזה אכן נשמע לא שגרתי, ומהסיבה הזו אני משתהה מהסיפור המופלא אבל חייבת להודות שאני לא מוצאת בו עידוד מהסיבה שהוא כל כך חריג.
אני שמחה שיצא לכם ככה ואין ספק שהיית אמיצה


כמובן שחשבתי על סביבתי הקרובה ולא מצאתי מישהו כזה.
כמובן שאני מזדהה עם המצוקה שחשת כשפנית אליו.

ואני עדיין לא מוצאת רגליים וידיים ובטח לא אבא ראוי.

[דבורה*]

אורנה יקרה.
כאשר כיום אני בוחנת את התנהלותי והתמודדותי, אני חייבת לומר ובמלוא הצניעות, כי, פעלתי נכון וברציונליות רבה.

דבר נוסף, גבר יכול להיות פורה גם בגילאים מבוגרים מאוד וזה לא כמו אצל האישה שמלאי הביציות שלה מוגבל ונגמר, אצל הגבר מדובר בתהליך של ייצור זרע ולא כמו אצל הנשים שמדובר במלאי מוגבל.

לגבי סכנת נישואי קרובים, לא היתה סכנה מיוחדת בכך, נכון שבנישואי קרובים יש מומים מולדים כאלה ואחרים...אבל המדובר בנישואי קרובים שהתחתנו זה בזה במשך דורות (כמו אצל הערבים למשל שם המומים נפוצים ורבים בגלל דורות של נישואי קרובים)

אצלי זה לא המקרה הנ"ל.
לגבי "שרשרת הניסים" ... לא הייתי מגדירה זאת כנס, אלא שילוב של יוזמה , תעוזה ובצירוף קצת מזל.
התבוננתי מסביב בזמנו וחשבתי לעצמי מה אני מחפשת באתרים ובמקומות מפגש ובעבודה ???
מדוע לא אקח מה שקרוב אלי ???
שאני מכירה וסומכת עליו ???
ושבכל מקרה יש לו יחס אלי ולו לפחות כבת דודה .
והגעתי למסקנה ולמרות כל הקושי שבדבר לקחת את היוזמה לידיים ולפחות לנסות.
ואם לא הייתי עושה זאת, אז ברור שלאחר מכן הייתי אוכלת את עצמי על כך שלפחות לא ניסיתי. וגם אם זה לא היה עולה יפה, לפחות הייתי שלמה עם עצמי שניסיתי.

לכן אורנה, הייתי חושבת שדווקא במצב שנוצר ובלחץ בו את נתונה, נסי לאתר מישהו קרוב ואפילו מהמשפחה בדרגת בן דוד/ה או משהו דומה.
מישהו מהמשפחה יכול להבין אותך יותר, אתם מכירים זה את זה, ואם הוא בנאדם וגם פנוי, נדמה לי שיהיה לו יותר רצון לסייע מאשר אדם זר.

מאחלת לך בכל החום והאהבה שתגשימי את משאלתך.

[אחת*]

הי אורנה.
מאוד קשה לייעץ לך בנושא כזה ובמצב כזה, ולכן אני יכולה רק לומר לך מה אני הייתי רוצה ומעדיפה, ואולי זה יעורר בך מחשבות לכיוון כזה או אחר.
אני לא הייתי ממהרת לקשור את גורלי בגורלו של אדם זר.
במצבך נשמע שאם את רוצה ילד את חייבת למהר ואני לא הייתי עושה בחירה כזו, של פרטנר או בן זוג, בלחץ נפשי ובלחץ של זמן.
הורות משותפת היא התחייבות לכל החיים וקשה לבחור אדם כזה על סמך היכרות מוגבלת, מה גם שהלחץ עלול מבלי משים לשבש את שיקול דעתנו.
מבחינתי, זה פתח לצרות ולא הייתי לוקחת את הסיכון.
עם כל הקושי שבדבר, הייתי מעדיפה לעשות ילד לבד (בהנחה שאינך מוכנה לוותר על היריון כרגע ואולי על ילדים בכלל - זו הרי גם אופציה!).
אם מאוד הייתי רוצה להרות הייתי עושה זאת לבד ומתחילה את חיי עם הילד, רק שנינו.
זה בהחלט וממש לא מונע אפשרות של זוגיות טובה בעתיד, ואפילו של בן זוג שאולי יאהב את ילדך ויגדל אותו כשלו.
פשוט אני הייתי בוחרת להפריד בין הדברים.

[פלוני_אלמונית*]

_מאוד קשה לייעץ לך בנושא כזה ובמצב כזה, ולכן אני יכולה רק לומר לך מה אני הייתי רוצה ומעדיפה, ואולי זה יעורר בך מחשבות לכיוון כזה או אחר.
אני לא הייתי ממהרת לקשור את גורלי בגורלו של אדם זר._
גם אני חושבת כך, בעיקר בגלל לחץ הזמן שבו את נתונה. במצב שבו אין לחץ זמן הייתי אומרת שזה פשוט עניין של אופי: בין מי שבוחרות להרות ללא נישואין, יש כאלה שמתאים להן לגדל ילד בעצמן לגמרי ויש כאלה שמעדיפות שותף להורות. אבל מצבך שונה.

עם זאת, נשמע שיש לך רגשות מאוד קשים כלפי הבחירה הזו של ילד ללא אב. כתבת:
למה שילד יגדל ללא אבא, בלי לדעת את השורשים שלו, כמה דורות אחורה, בלי לדעת שנולד משניים שרצו בו.
שוב, זו אמונה לגיטימית, אבל בגלל הנסיבות - אולי כדאי שתשבי עם עצמך ותחשבי מה מתוך הלבטים הללו הוא "יהרג ובל יעבור" מבחינתך ומה פחות חיוני.
אולי יעזור לך לבחון לא את האשליות המתוקות והניסים המקריים, אלא את התסריט הכי גרוע. מה יכול להשתבש בתסריט הכי גרוע בהורות משותפת (נגיד, חלילה, האבא יתברר כמניאק איום ונורא שממרר את חייך וחיי הילד). ומה התסריט הכי גרוע בהורות לבד לגמרי (יהיה לך מאוד קשה כלכלית, לוגיסטית ועוד).
ובשיקול של הורות לבד, בדקי גם את רשת התמיכה שלך - האם המשפחה תסייע לך בגידול הילד? זה מאוד מאוד חשוב בכל מקרה, ויכול מאוד להקל.

בכל מקרה, אני כותבת לך במיוחד כדי לומר שמבין השורות עולה שאת מאוד ברורה לעצמך ולמרות הלבטים והסחרור שאת נתונה בו, המחשבות בהירות וריאליות ואת לא משלה את עצמך. זו תכונה מאוד חשובה לפני שקופצים למים עם החלטה כזו. את לא נשמעת כלל "טיפשה ועצלה" אלא בחורה עם ראש על הכתפיים, ראייה טובה ורגשות חזקים. אני בעדך

בהצלחה בכל דרך! @}

[פלוני_אלמונית*]

ומה התסריט הכי גרוע בהורות לבד לגמרי (יהיה לך מאוד קשה כלכלית, לוגיסטית ועוד).
טוב, אם להיות הוגנת, זה לא התסריט הכי גרוע בהורות לבד, יש יותר גרועים, למשל: תגיעי לפת לחם עם הילד, תרגישי מרירה בגלל שאת לבד עם הילד ואין לך עזרה, ותעבירי את המרירות הזו לילד, וכולי.

בכל מקרה התכוונתי שעדיף לבחור ב"צרות הקטנות יותר"..

[פלוני_אלמונית*]

ואגב, יש לך עוד אפשרות חוץ מהשתיים שהעלית - לא להיכנס להריון ולהמשיך לחפש זוגיות. אם וכאשר תמצאי שותף אמיתי לחיים, תצטרכי ליידע אותו בשלב מסוים שכדי שתוכלי להרות תזדקקו לתרומת ביצית. גם לדרך הזו כמובן יש יתרונות וחסרונות.

[אורנה*]

אם מדברים על התסריט הכי גרוע, הכי הכי גרוע, זה אבא חרא שירצה לקחת את הילד ממני. החקיקה הולכת יותר ויותר לכיוונים כאלה ואל משנה כמה הסכמים תעגני, אם במהלך החים משהו קורה בחיבור בינינו והוא חרא של בן אדם הו אמסוגללהגיע לבתי משפט לקחת את הילד או לנהל דיון על זה.

זה המקרה הכי גרוע. בטח אצל מישהו שמאו דמשתוקק.

עו דדבר גרוע - ארצה לבנות משפחה נוספת, לעבור לחול, לבצע ניתוח לילד חדשני בעקבות משהו שיקר ה- והאבא יטיל וטו. זה גם תסריט קשה.

אלו הדברים הקשים ביותר שיכולים לקרות. לאו דווקא אבא נוכח נפקד שמאחר לשלם, ומתהולל בזמן שאני מרוטת עצבים אוספת את הילד מגן נעמת.

וכשאני יודעת את כל אלה ואני שמה אל מול זה תרומת זרע, אז היתרון שם מאוד ברור במובנים האלה ויחד עם ז ה- הדבר הכי נורא מבחינתי זו הידיעה הברורה שילילד שלי לא יהיה אבא והשורשים מצד אחד שלו יהיו נעלמים לגמרי.
עד כדי כך שזה נראה לי מעשה של התעללות להביא כך ילד לעולם. אני יודעת שילדים שגדלים ללא ידיעת זהות אחד הצדדים, לא כולם אבל חלקם חווים מצוקה אדירה מהחוסר הזה. מצוקה פנימית, לא ברמת ההצהרות.

באופן אישי וכאדם שורשי מאוד קשה לי עם זה וברור שאשדר את זה לילד כך שכל נושא התרומה למרות הרצון שלי להתקדם לכיוונו - פשוט לא נכון לי בשום רמה. הבטן והלב מתכווצים וכנראה שלא אעשה את זה ואנימבינה את זה מאוד ברור בכל פעם שהנושא עולה.

עדיף מבחינתי במקרה הכי קשה - אבא שלא יהיה טוב איתי אבל טוב עם הילד - מאשר ללא אבא.
אני רואה את זה בזוגות גרושים שהאב מתרחק, שיש מאבקים, שיש הרבה כאב אצל האם מהצד שי, שהאבא אפילו עובר לחול אומקים משפחה נוספת או שהוא סתם חרא, אבל הוא אבא. הוא עדיין יבוא ליומולדת, לטקסי הסיוןם, ייקח מדי פעם לטיול וישלם כמה שקלים. הוא יהווה דמות אבהית ויש לו משפח הואחים ועוד סבא וסבתא. וכשאני מסתכלת על זה לעומת הורות יחידנית של אם עם הבן או אפילו תאומים , משפחה עליזה ואין ספק שרגועה מאוד, מנסיון, של אמא שמטפלת ובלעדית על ילדיה ושל משפחה תומכת עדיין נחמץ לי הלב. חברתי הטובה ביותר מגדלת כך את בנה, נסיך, מהמם ומתוק שאניק רובה אליו כמו לאח דמאחייניי ונכון שביומיום רואים כמה הוא מאושר והיא מאושרת וזה נשכח אבל לפחות פעם בכמה רגעים מתגנבת המחשבה על האבא החסר, על הנעלם הגדול, על השורשים והמקורות הלא ידועים. אצלה ברמה מסויימת ואצלי הרבה יותר. כנראה שזה גם עניין מאוד אישי, אבל זה כל כך בלתי נסבל מבחינתי למרות כל אלה ולכן כנראה שעל זה אני (שוב) מוותרת כאופציה.

זו מסקנה שאני מגיעה אליה בכל פעם שהנושא עולה ואני מנסה לדחוף את עצמי לתוכו בכוח. אני מקבלת בחילה בכל פעם שאנינ כנסת לקטלוג של בנק זרע בחול ולא שלא ניסיתי. (אני לא שופטת אחרות אני רק אומרת מה עובר עליי, להיפך, מהמקום שלי אני לגמרי מבינה החלטות כאלה יותר מאי פעם).

אז אני חוזרת שוב לנושא שלמציאת שותף לדרך במהרה.

אולי שם אני צריכה את העזרה והתמיכה שלכן? כי שם ההחלטות החמקמקות האלה ואולי מניסיון של נשואות וגרושות ויחידניות אקבל יותר הבנה של מה שחשוב לבחור ואיך להבין את זה גם "תחת אש".

הנה הדילמה העכשווית. נפגשתי אמש עם בחור שכבר חודשיים אנחנו מדברים. הוא בן 44, מאוד רוצה ילדים, משתוקק לזה, ביצע בדיקת זרע לא טובה כמה פעמים. יודע שרק בהפרייה יוכל להביא ילדים. כמה לזוגיות ולמשפחה. איש שמדבר קצר, כנה עד תמימות מוזרה. אבל מעורר אמון גדול. בגלל הכנות והמוזרות שלו. לא מוכר שטיקים, לא מניפולטור. אתמול נפגשנו אחרי שחודשיים לא מצאתי את החשק לזה.
הוא לא איש שיחה. בכלל לא. ולי זה חשוב כמו אוויר לנשימה. מצד שני חשובים דברים אחרים.
הוא אמר מיד ותמיד שהוא מוכן לעבו ד לגור יחד, להינשא ברבנות ולגדל משפחה. כשאמרתי לו שאנחנו בקושי מכירים, אמר שזה לא משנה, אם שנינו נוחים זה המצב האידיאלי. והוא צודק. גם אם ל א יצלח לפחות את השנים הראשונות נעבור יחד. הוא מוכן לקחת אחריות על הכל, לא מתוך השתפכות אלא כי אני אמרתי ושאלתי אם הוא מבין מה זה אומר הפרייה בגיל כזה, וייתכן שמירת הריון (לכולם אני אומרת את זה שלא אתקע עם טמבל שחושב שהכל פרחים וציפורים)\, שזה בדיקות רבות לי, שזה הורמונים עם מצבי רוח וקשיים, הפסדי ימי עבודה עבורי, שמירת הריון שאולי תקרקע אותי למיטה חודשים. נכון שאולי לא, אבל סבירות גדולה שכן (הגיל, וממצאים שהרופא אמר שבהריון כל פיפס הו אמכניס אותי לשמירה) הוא ענה להכל שהוא מוכן שאין בעיה, שי שלו ימי חופש לנצל... שנוכל לגור יחד ושמקסימום יעבוד בעוד עבודה.
הוא גם נמצא על הסף לפחות כמוני אם לא יותר, בגילו ועם הספירה הזו הו אחיב למצוא מישהי שתסכים להפרייה ומהר. הוא לחוץ אפילו יותר ממני והו אמבין את זה גם בלי לדבר על זה.
הספירת זרע שלו לא טובה. נמוכה מאוד. הרופא אורמ שעוקפים בעיות כאלה בהפריה חוץ גופית אבל אין ערובה שזה מה שיקרה. שביולוגית הכי כדאי זרע עם זפירה מצויינת עמ לשלול בעיות מהכיוון הזה בייחוד כשהביציות מבוגרות אבל הזו לא סיבה לפסול. כלומר יש בעיה אבל לא נדע כמה - עד של אנגיע לגשר. מאו דמפחיד בהתחשב בעובדה שהפרייה הי אתהליך קשה (ועבורי פי כמה בגלל עניינים נוספים בריאותיים) כוללת הרדמה ושכל חודש חשוב, לא עושים הפריות בקצב, מדובר בהרבה הורמונים וייתכן גם שאקלט והעובר לא יהיה תקין כרומוזומית ותהיה הפלה. וא זמה? אלו חששות שקיימות תמיד אבל להפגיש שני מבוגרים עם בעיות זה נשמע לי הימור, האם אני מוכנה לבצע אותו מול מישהו שהוא א אידיאלי אבל כרגע האופציה הכי פחות גרועה?

הבעיה השנייה - הבחור מוזר. פשוט מוזר. מדבר קצר, חנון כזה שחוזר על מילים. לא איש שיחה כבר אמרתי. אחרי פרידה מבת זוג חזר לגור אצל הוריו ומשכיר את הדירה. מכר את האוטו כי "אין חניה ליד העבודה", אבל אמר שיקנה כשיהיו ילדים. ועובד בעוד עבודה ממש מטופשת של סטודנטים, פעם בשבוע. אניחוששת שהוא או מחושב מאוד וזה בסדר או קמצן מאוד שחי ומתקטנן, כי גיליתי שיש קשר בין כסף להתנהלות בחיים. ויחסית למצבו - בעל דירה משלו ששווה כ-2 מיליון שח שרכש בעשור הקודם ובעל מקצוע סביר מבחינת הכנסה כל העניינים האל המוזרים. הוא גם שאל אם אל יקר לגור באזור שלי.

ייקח זמן עד שאבין אם הוא קמצן חולני או איש מחושב וחכם. אבל זה גם חשש.

הכסף הוא גם יתרון, חייבת להודות. אני חוששת באמת ומתמים לא רק מהיקלטות אלא הריון ושמירה עליו בתנאים רגועים. להיות בלחץ מאי תשלום שכר דירה זה לא צחוק.

דבר נוסף - וזה למדתי מקשרים קודמים, לא להתבלבל. הוא כאילו נראה עדין וחמוד ו"כנוע" אבל הוא דעתן והוא עקשן. במסעדה אמר שיקום לשלם למלצרית במקום שתבוא לקחת את הויזה, אמרתי לו, למה, היא עוד מעט תבוא והוא כבר קם ואמר לא אני אלך אליה. אמרתי לו כמה פעמים שאני רוצה לעבור את הטיפולים אצל רופא פרטי (הקופח מממנת את הרוב, מדובר לא בהוצאה אסטרונומית אבל כן בהוצאה, שאני עומדת בה עד עכשיו במעקבים וכו') - והא אמר שחבל אפשר ללכת לרופא שהוא עבר איתו את הבדיקות (גם רופא נשים של הכללית), אמרתי שוב שזה לא מתאים, כי בדברים האלה צריך את הטוב ביותר. הוא ושב הציע את הרופא שלו. הוא ויתר בסוף, אבל זו רק שיחה עקרונית ונשמע שברוב הדברים הוא כאילו נעים ומקבל אבל יש לו עקשנות כזו שמתבטאת במעשים. זה מוקדם לדעת אבל אלו הדברים שאני צריכה לבדוק. כי אני צריכה לצידי איש אמין, טוב ולא קטנוני. זו המסקנה שלי. אם אצטרך להתווכח על כל דבר א ו שאגלה נושאים שלמים של עקשנות בלתי חדירה (כמו שקרה לי בעבר עם בני זוג שנראו כאילו נוחים אבל לא ) אני בבעיה. כי בחיבור הזה שהוא חיבור נטו של נסיבות - זה הכי חשוב. לא כימיה ולא אהבה אלא שנוכל להסתדר לאורך הזמן והשנים.

הוא אמר בסוף הפגישה שהוא רוצה זוגיות איתי בלי קשר להכל, זה משהו שדיברנו עליו מההתחלה והאמת שרוב מחפשי ההורות המשותפת מתחילים בכוונה לנסות בכל זאת זוגיות עם הפרטנר שרוצה הורות במהרה. אבל אמר שאפשר גם להתחיל בהורות אם לא ארצה זוגיות. ומהר. אני מאוד אוהבת את הנחישות שדומה לשלי אם לא יותר. הוא מאוד עקבי בנושא מהשיחה הראשונה לפני חודשיים. הראשון שהיה להוט כמוני אם לא יותר והראשון שלא נלחץ כשמדברים על הביוץ הקרוב אלא נלהב ושואל אותי גם מתי וכו'. הראשון שטיפולי הפריה לא מבעיתים אותו, להיפך, וגם כאמור - אמרתי תמים וכנה? אמרתי. אני דווקא הרגעתי את הלהט. אמרתי לו שנהיה בקשר השבוע טלפוני, שבינתיים יבצע את הבדיקות ונתקדם. ועכשיו אני חושבת שצדק כשהציע שניפגש השבוע וחבל שהטלתי וטו.

אבל הוא מוזר עד כאב. מראה חיצוני חמוד אבל באמת שאיש מוזר. ואני , ובכן, לא כזו. כאילו שלפתי אותו מאבק שממלא מרתף של ארכיון גרמני. וניסיתי לבדוק אם הוא איש של רוח גם ולא רק של מספרים ושאלתי משהו והוא אמר שדווקא היה בהרצאה של פילוסוף מסוים והתעוררתי לחיים. וניסיתי לקבל ממנו, מה היה מעניין שם והוא ענה בקצרה שהיה בסדר וזהו. שאלתי איך הוא כדוד לאחיינים שלו , אמר "סביר, אני דוד סביר" לפחות לא מוכר לוקשים. ואיך אתה מתאר את עצמך כאבא? אמר שהוא יהיה אכפתי ושילמד את הילד כל מיני, חזר על זה שילמד אותו.

בסוף הערב שאל אם יש לי כסף קטן לטיפ והוצאתי עשרה שח. והוא נזעק שאני לא צריכה להשאיר כל כך הרבה (החשבון היה 24 שח, צודק טכנית, אבל... ?! ).

מה עוד לבדוק? איך בודקים את כל הדברים החשובים בשבוע שבועיים? עצות? כמה להתמקד בו או לנסות עוד? זה המקום שאני צריכה את הזווית הנוספת.

(לא מפספסים עוד חודש, הרופא אמר שמבחינתו כל חודש זה כמושנה בגיל הזה ואין יותר זמן).

[פלוני_אלמונית*]

הוא אמר בסוף הפגישה שהוא רוצה זוגיות איתי בלי קשר להכל ואפשר גם להתחיל בהורות אם לא ארצה זוגיות. ומהר.
נשמע מבולבל. או לא כנה. בעייתי בעיני. הוא בא לדייט או לבחינת הורות משותפת?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אורנה , לא קראתי הכל הכל, קראתי חלק.
עוד אופציה היא אבא שהופך להיות חרדי ובאמצעים משפטיים ו/או הלכתיים כופה עלייך אורח חיים שמנוגד לעמדותייך, ו/או כופה עלייך חינוך חרדי לילדך.

יש אופציה לתרומת זרע לא מהארץ בא הילד יכול ליצור קשר עם התורם לאחר הגיעו לגיל 18.
יתרון נוסף של תרומת זרע היא שלרוב מדובר בתרומה איכותית מאוד מבחינה רפואית.
זרע עם כמות ואיכות זרעונים טובה מכל הבחינות. זה משהו שתלוי איפה הבנק אמור להיות מחוייב אלייך, ויכול לספק את זה.
אני אומרת את זה, כי זה גם שיקול כשמנסים להיכנס להריון.

בנוסף מניסיון - אבא חרא, זה חרא באמת, זה לא דבר זניח. לפעמים זה יותר גרוע מחוסר זהות של אבא...
כשיש לך רע בחיים שלך שאתה מכיר זה לא ממלא שום חור, זה מכניס הרבה הרבה רגשות שליליים לחיים, אנרגיה שלילית בחיים שקשה להתגבר עליה.
חוסר בזהות של אבא ואמא שדואגת לדמויות אבהיות טובות כדוגמא סבא דוד שכן חבר יכול לפצות על זה לפי דעתי.
וזו עוד נקודה למחשבה

העיקר שיהיה לך בהצלחה

[אורנה*]

_הוא אמר בסוף הפגישה שהוא רוצה זוגיות איתי בלי קשר להכל ואפשר גם להתחיל בהורות אם לא ארצה זוגיות. ומהר.
נשמע מבולבל. או לא כנה. בעייתי בעיני. הוא בא לדייט או לבחינת הורות משותפת?_


אה מוזר שזה לא הובן, איתו דובר מהתחלה על זוגיות, ומגורים משותפים כאופציה ולכן תיארתי את השיחות.
בסוף הפגישה הוא יידע אותי מההתרשמות שלו - שכן זה נראה לו גם אחרי שנפגשנו ושגם ברמה האישית הוא היה רוצה בזה (ולא רק כי זה נח או כי זה מתבקש). זה היה חמוד, כי בדר"כ לא אומרים זאת כך.
90% מחפשי ההורות המשותפת לא באמת מוותרים על הרצון בזוגיות וגם אני ביניהם.ורובינו אומרים בהתחלת השיחה "טוב, הכי עדיף בזוגיות ואפשר לנסות ביחד אבל בלי קשר, ההורות קודמת לכל".
כאישה אין בכלל שאלה שעדיף בזוג מאשר בנפרד. .

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

(אני הפלוני אלמונית מההודעה למעלה)

רוצה להוסיף עוד משהו.
יש לי חברה שהרתה בעזרת חבר משותף.
היא דיברה דומה אלייך שאבא חרא עדיף על לא אבא, והיום היא מתחרטת על כך, מסיבה שנוספת שתיכף אפרט:
היום האבא (החרא) הזה הקים משפחה והיגר לחו"ל ולא רוצה קשר עם הילדה.
לילדה יש כאב לב גדול מכך וחסר גדול מכך, היא כואבת את היעדרו ובתוכה מרגישה שכנראה משהו לא בסדר אצלה אם האבא שלה לא רוצה קשר איתה.
הרגשה זו אין לילדי תרומת זרע .
גם ילד שאמו הרתה מתרומת זרע שבה אפשר לייצור קשר עם התורם בגיל 18 לא יתאכזב כ"כ עם התורם פתאום יתחרט ולא ירצה לייצור קשר, כי אמא אחראית תדאג לטפטף לילד מספר נקודות:
א - הוא לא אבא הוא תורם זרע, יש זהות גנטית וזהו.
ב - אולי התורם לא יסכים... זה דבר שכל הזמן מטפטפים... הילד גדל עם זה ולא מפתח ציפיות מוגזמות סביב הנושא הזה.

במצב כזה הילד מתייחס לסקרנות זו באופן פרופורצינאלית. זו סקרנות שנובעת מרצון להכיר את הגנטיקה האבהית שלו ותו לא... זה לא אדם שיימלא עכשיו איזשהו חוסר בחיים שלו, כי את זה הוא מילא בתקווה כבר בילדותו מדמויות אב מסביבו.

שוב, אני רק כותבת לך זאת כדי שתשקלי גם את הנקודה הזאת, לא הכל שחור לבן, יש גם מצבים אפורים וחשוב להיות מודעת לזה לפני שאת מקבלת החלטה.

שיהיה לך הרבה הרבה הצלחה בדרכך.

[פז*]

אורנה יקרה. עצות באינטרנט על כאלו דברים חשובים הן בעייתיות. אם בכל זאת את רוצה את דעתי על סמך מה שכתבת, הייתי מציעה לך לא להמשיך איתו. בטח ובטח לא כל כל מהר, בחודש הבא! יותר מידי סימני אזהרה, ואת כתבת אותם בעצמך...
בכל מקרה הייתי מציעה, אם את בוחרת מישהו זר להביא איתו ילד לעולם, לחקור עליו כמה ניתן ולהתעקש להפגש שלא בנוכחותו עם חברים ומכרים שלו להמלצות (ואזהרות). לדעתי אי-אפשר לשפוט בתבונה דרך תהליך מהיר שכזה.
(ובלי קשר, הייתי פוסלת רק בגלל ספירת הזרע הנמוכה. זה לא שתתחילי איתו ואם זה לא יצא תעברי בקלות למישהו אחר. זה לא עובד כך. לפחות תמצאי מישהו עם סיכויים טובים מהתחלה ואל תבזבזי זמן על משהו עם סיכויים מאד נמוכים מהתחלה).

[דבורה*]

לילדים מתרומת זרע , מעבר לכך שאת אף פעם לא יודעת איזה תכונות גנטיות שליליות יש לו, כמו מחלות נפש או פסיכו-פתולוגיה. נוספת הבעיה גם של הילד שמקבל קשה שהוא או היא ילדים לאב בלי שם.
זו בעיה קשה ורבים מילדי בנק הזרע סובלים מבעיות נפשיות לא פשוטות.

לכן בכל מקרה עדיף אדם מוכר, גם אם הוא לא יהיה בקשר עם הילד , מאשר עם זרע אלמוני שגם לא יהיה בקשר וגם זהותו לא תיוודע לילד לעולם.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ילדים מתרומת זרע , מעבר לכך שאת אף פעם לא יודעת איזה תכונות גנטיות שליליות יש לו, כמו מחלות נפש או פסיכו-פתולוגיה.
כך זה גם כשזה לא מתרומת זרע, את אף פעם לא יודעת איזו תכונות גנטיות שליליות הוא נושא עימו... או פסיכו-פתלוגיה.
להיפך אצל תורמי זרע, מה שאפשר לבדוק בודקים, ויש בנקים שנותנים המון מידע משפחתי של כמה דורות אחורה .



זו בעיה קשה ורבים מילדי בנק הזרע סובלים מבעיות נפשיות לא פשוטות.

דבורה, את מדברת מהיכרות קרובה וישירה עם הנושא?
כי אני מכירה רבים והם מקסימים ונהדרים, שמחים יציבים נפשית , בעלי קשרים חברתיים ענפים.
חלקם נחמדים אפילו יותר מאנשים "נורמליים"

[פלונית*]

חשבי מה יקרה אם התכונות שאת תופסת כמוזרות בבן הזוג הפוטנציאלי שכתבת עליו - יופיעו אצל הילד שתלדי. ילד הוא תוצר של שני ההורים. אם את לא מחבבת את הגבר ומרגישה לא נוח עם מראה, תכונות או מנהגים שלו - יש סיכוי גדול שלא תחבבי אותם גם אצל ילדך. זה נשמע מוזר להגיד את זה, כי בפנטזיה שלנו ילד הוא יצור מושלם שמי מתאהבים בו. אבל התינוק גדל להיות אדם וכמו בכל אדם, יהיו בו תכונות שלא תמיד נאהב.

[קרן*]

_ניסיתי להימנע מהבאת ילד לבד, מילא לגדל לבד שזה קושי בלתי רגיל אבל שהילד לא יידע מהיכן הגיע שיגדל ללא אבא, בגלל שאמא שלו היתה טיפשה ועצלה?
כואב לי הלב._

ולצד כל אלה אני לא מרפה מהמחשבה על זוגיות, לא אהבה בשמים ולא תשוקה, פשוט זוגיות טובה ומחזקת לגדל בה גוזל יחד. ולמה אני צריכה לבחור בנעלמים כל כך גדולים בזמן קצר כל כך ואיך אני עושה את זה.

ציטטתי את שני המשפטים האלה כי לדעתי הם משקפים את אחד הקשיים שמונעים ממך לקבל החלטה רגועה ושלמה (לכאן או לכאן) - את עדיין בשלב שאת לא משלימה עם המצב הקיים (שבו את צריכה להרות מהר אם את רוצה ילד, ואת לא בזוגיות), את רדופה תקוות שפתאום הכל יהיה שונה, כפי שרצית ודמיינת, ורדופה רגשות אשם על כך שאת נמצאת במצב הזה .
אני חושבת שכדאי לפעול בדרך שנכונה לך כדי להתיר את הפלונטרים האלה, כדי לקבל את ההחלטה שהיא באמת הכי נכונה עבורך ולהיות מסוגלת לפעול בנחישות ובאפקטיביות.

לגופו של עניין, אילו זו הייתה אני, הייתי מעדיפה תרומת זרע. הורות משותפת בנסיבות שלך, שאין לך זמן באמת להכיר את הבן אדם, זה הימור ענק, עצום. יש בצידו גם סיכוי, זה נכון. ובכל זאת, המחשבה ששלומו של הילד שלי יהיה תלוי במישהו שעשוי להתגלות כמטורף, חולני או רשע פשוט מפחידה מדי (עבורי).
גם אני מכירה שני ילדים שאבא שלהם נטש אותם, פשוט קם והלך יום אחד ולא שומר על קשר. זה כאב בלתי נתפס.

אבל אם את הולכת בכל זאת על הכיוון הזה, אני ממליצה להיפגש עם המשפחה של "המיועד". גם כי זה יכול לתת אינדיקציה עליו (כמובן שלא תמיד זה עובד כך, אבל נראה לי שבדרך כלל משפחה מתוסבכת מאוד זה הימור גדול יותר) וגם כי אם הוא יהיה חרא, המשפחה שלו יכולה לעזור אם הם אנשים טובים והגונים, אפילו אם זה רק בכך שיהיו לילד סבא וסבתא ודודים ובני דודים, גם אם האבא פתאום נעלם.

מאחלת לך בכל מקרה היריון מהיר ובריא ונחת ושמחה!

[פלוני_אלמונית*]

לא יודעת איך לומר לך,אבל לגדל ילד לבד זה לא קל. בדקי האם יש לך סביבה תומכת-בעיקר משפחה,אבל גם חברים.
זה דבר ראשון.
חוץ מזה,אבא זה קשר לכל החיים.לילד שלי יש אבא-כי חשבתי שזה חשוב,אבל המחיר שאני משלמת על זה הוא כבד. כלכלית אני כמעט לגמרי לבד,ונפשית הוא מכניס הרבה רעל לחיים שלי.עם הילד לכאורה טוב,אבל זה רק לכאורה.חשבתי שיהיה אבא טוב,אבל זה לא בדיוק עובד.תחשבי טוב טוב לפני שאת מתחייבת.
ועצה נוספת-בלי לחץ.נכון,את בת 38 וכל יום קובע,אבל חצי שנה של לקיחת מרחק רק תועיל להחלטות נבונות לטווח הרחוק.גם עם ילד אפשר בהמשך למצוא זוגיות.
ואחרון חביב-להפגש עם המשפחה של "המיועד" אין מילים לתאר כמה זה חשוב.בד"כ ההתנהלות שתראי שם זה מה שיהיה אצלך-ואת זה אני לא השכלתי לראות.
בהצלחה ואל יאוש!!

[מישהי*]

אני רוצה לתת עוד כיוון -
לא ראיתי שכתבת בשום מקום שאת ממש ממש רוצה ילד. כמהה ברמה שאי אפשר להתנגד לה.
אולי זה מובן לך מאליו ולכן לא כתבת את זה.
אבל האם, אולי, יכול להיות - שאם שתי האופציות - הורות משותפת לא פשוטה (עם הרבה -המון - סיכונים) או בנק הזרע - נראות לך מאוד בעייתיות עד כדי כך שאולי לא טוב ללדת ככה ילד (לטובתו של הילד) -
אולי לא חייבים להביא ילד?
אולי זהו ציווי חברתי שאת לא חייבת למלא אחריו?
האם יש לך מחשבות בכיוון הזה?

אישית אני חושבת שזה לגיטימי לגמרי לא להביא ילד, ואפשר לחיות חיים מלאי שמחה, סיפוק, עניין, חברה - וקשר מצויין ומופלא עם ילדים של חברים או משפחה - גם בלי ילדים משלך.
ואולי זה עדיף כאשר אין אופציות שאיתן את יכולה להרגיש שלמה ורגועה, להבאת ילד לעולם
(שהיא לעיתים מאוד לא פשוטה גם בזוגיות טובה ויציבה).

[אורנה*]

מישהי
_לא ראיתי שכתבת בשום מקום שאת ממש ממש רוצה ילד. כמהה ברמה שאי אפשר להתנגד לה.
אולי זה מובן לך מאליו ולכן לא כתבת את זה._
זה מובן מאליו

פלוני אלמונית
לא יודעת איך לומר לך,אבל לגדל ילד לבד זה לא קל. בדקי האם יש לך סביבה תומכת-בעיקר משפחה,אבל גם חברים.
נכון וזה גם שיקול. אני לא בטוחה שאני מסוגלת.

חוץ מזה,אבא זה קשר לכל החיים.לילד שלי יש אבא-כי חשבתי שזה חשוב,אבל המחיר שאני משלמת על זה הוא כבד.

ועם יד על הלב, את מתחרטת על שבחרת בדרך הזו או שללא אבא עדיין פחות עדיף מבחנתך?


קרן
_ציטטתי את שני המשפטים האלה כי לדעתי הם משקפים את אחד הקשיים שמונעים ממך לקבל החלטה רגועה ושלמה (לכאן או לכאן) - את עדיין בשלב שאת לא משלימה עם המצב הקיים (שבו את צריכה להרות מהר אם את רוצה ילד, ואת לא בזוגיות), את רדופה תקוות שפתאום הכל יהיה שונה, כפי שרצית ודמיינת, ורדופה רגשות אשם על כך שאת נמצאת במצב הזה .
אני חושבת שכדאי לפעול בדרך שנכונה לך כדי להתיר את הפלונטרים האלה, כדי לקבל את ההחלטה שהיא באמת הכי נכונה עבורך ולהיות מסוגלת לפעול בנחישות ובאפקטיביות._

נכון מאוד. הפלונטרים מאוד עמוקים ולכן הקצבתי כמה חודשים לזוגיות מהירה ופחות טובה אבל כן כזו שהיינו אמורים להביא בה ילד. בפועל ניסינו חודשיים מתוך התקופה הזו בגלל ריבים וכאלה. לאחריה אבל יש לציין שהחכמתי מאוד. הבנתי כמה אני כמהה לזוגיות ויחד עם זה כמה זה קשה נורא לאלץ את עצמך לחיות או להיות עם מישהו שאת לא באמת רוצה רק בגלל זה. מצד שני יכולתי לדמיין אותנו מגדלים את הילד בנפרד כשאני סומכת עליו במאה אחוזים שיהיה אבא טוב. החבור שתיארתי למעלה גם מזיכר אותו, שניהם אנשים ישרים מאוד וזה הכי חשוב לי.

---

בכל מקרה הדברים לא פשוטים.
גם לתרומת זרע יש כמה אופציות.
האחת דרך בנק בישראל - לוקח כמה חדשים, מחיר זול, סכנה גדולה להרבה אחים למחצה שיגדלו באותה עיר. אין בקרה שם על הדברים האלה למרות שמנסים. וההמתנה - כמה חודשים עד חצי שנה. שאין לי.. התרומה אנונימית והילד לעולם לא יידע את זהות אביו.
תרומת זרע בחו"ל - זמן המתנה דומה של כמה חודשים. קיימת אפשרות לקבל מידע רב יותר על התורם כולל תמונות ילדות פרופיל פסיכולוגי ועוד. יש אפשרות במקומות מסויימים להיפגש עם האב בגיל 18. עלות של מנה אחת - 3,000 שח.
ויש את אלו שבטוחים שהשמש זורחת להם מהתחת והם מציעים לכל דורשת תרומת זרע בלי כל הבנקים. הם נמצאים בהמוניהם באתרים האלה, והם כותבים שהם לא רוצים מעורבות או קשר רק לתרום זרע לאישה שרוצה. חסידי אומות העולם. יש לי התנגדו עזה ללכת על משהו כזה למרות שזה אבסורדי כי ה ההבדל בין זה לבי בנק הזרע ועוד ממישהו שיש לו פנים ושם ועבר והכל. חלקם גם מוכנים שהילד ידע שי להם אבא ואת ההיסטוריה והכל. בלי התיווך של בנק הזרע זה נראה לי אכזרי, לדעת שעיברת מישהי ולהיעלם מחייה וחיי הילד. איכס. מצד שני, זה זמין, זה מהיר ואת יודעת כ מה שאת רוצה ועוד יותר.
יש גם גייז. הומוסקסואלים שאין להם אופציות אחרות מלבד פונדקואות, שם נמצא קהל איכותי בהרבה, בגלל מיעוט האופציות, רופאים ואדריכלים, מובססים ואנשי העולם הגדול, יצירתיים ורכים. גם שם יש לי מחסום, גם לגבי המשפחה העתידית - כמה ילד צריך להכיל, גם אמא שהביאה מתרומה וגם אבא שחי עם עוד אבא. שנית, רובם מאוד מאוד טווטאלים, ושקלו פונדקאות, בשלב כזה או אחר. אם את בוחרת במישהו מבוסס כי - למה לא, הסכנה שייקחו לי את הילד או ייכנסו לי לוורידים בכל ביס שאני מאכילה אותו מושית מדי.

ובכל מקרה אני מתחילה בתהליך של בנק הזרע שיהי לי ליתר ביטחון. הייתי צריכה מזמן.
מי שכתבה כאן שיש לי עוד זמן. אין לי. יש בדיקות ויש גרפים ואין לי. יש לי כמה חודשים וכל אחד שעובר לא מקל עליי.

כרגע זה או הבחור ההוא שתיארתי מעלה. או בחור אחר רחוק בארץ, צעיר, בן 31 עם בדיקות טובות שרוצה להביא ילד אבל לא לתמוך מדי כלכלית. לדבריו הוא רוצה לבנות עוד בית בעתיד עם אישה וילדים. כששאלתי אז למה למהר, אמר שהוא מתשוקק לילד משלו, כששאלתי אם נראה לו תסריט הגיוני שאהרה ואלד ובמקביל יכיר מישהי והיא גם תהרה, אמר שעד היום זה לא קרה אבל שזה סביר. אפשר לנהל חיים במקביל אבל בגילו הצעיר מה בוער? מה הדחף להפרות כשיש לו בקושי משאבים לגדל את עצמו? אני בדילמה כי ייתכן ודווקא חוסר המעורבות הטוטלת שלו יהיה לי טוב, אבל איך חיים אם חוסר המוסריות? העיקר להביא? שייה ילד על שמך בטאבו?!

בעברו גם התחיל בתהליך כזה עם אישה עשיר ה שלקחה הכל על עצמה ובלבד שיהיה אבא לילדיה. זה לא צלח מסיבות אחרות. שוב איפה המוסריות? מי רואה את עצמו כאבא שאחראי רק על ביקורים חטופים?

ואני כועסת. על חוסר המוסריות. על כך שהרבה גברים מחפשים רק להפרות, רובם המוחץ מודיע מראש שיש לו רק 600 שח בחודש ומה שחשוב זו אהבה. אחר אומר שייתן מכל הלב אבל אין לו יותר מפעמיים בשבוע לבקר. גם כשאני מנסה לתאר להם מה קורה בנה הראשונה לגידול ילד הם אומרים לי בבני ברק מגדלים ילדים בלי כל זה. אני יודעת שרוב הגברים גם הטובים וההוגנים לא יודעים מה זה אומר לגדל ילד אבל כשגב אורמ שהוא מתשוקק ומשתגע להביא ילד כבר עשור יושב מולי ואומר לי אני לא אוכל לבוא שלוש פעמים בשבוע כי אני חנוק בעבודה, אני מבינה שאם גבר ממוצע שמתחתן מבין עם הזמן מה זה אומר לגדל ילד, גבר מרחוק לא יבין את זה לעולם. גם גרושים מתרחקים ורובם הופכים נוכחים-נפקדים אבל אחת כמה וכמה גבר בהורות משותפת. וזה מתכון לצרות. לא משנה כמה נראה שהוא מתוק וחמוד.

ושמעתי על בחורה שהתאהבה באבי הילד שלה במהלך ההריון בזמן שהוא הכיר אחרת. שמעתי על עמבקים משפטיים על שטויטות וכן אני מכירה זוג שהכל מעולה אצלם, הוו וסטרייטית מאוד יציבים כלכלית, שמתנהלים שווה בשווה במשמרות משותפת ותענוג לראות אותם. גם הם מעידים שקל זה לא ושהיה מרכיב של סבלנות בהיכרות והרבה מזל. הבחור חיפש אמא מתאימה 8 שנים. בדעבד הוא אמר שהיה כדאי עוד קודם ולא משנה אם האמא היה פחות טובה כי הזמן שחלף העציב אותו.

בקיצור, החלטתי מצד אחד לזרז תרומת זרע עד כמה שאפשר שמה שלא יהיה שלא אהיה באותו מצב בעוד כמה חודשים.
שנית, אני באמת לא יודעת. אולי להתייחס לצעיר ההוא כתורם זרע, בלי ציפיות... זה זמין ומהיר. הוא בחור טוב ועבר את כל הבדיקות כבר בעבר.
אני חושבת שלביולוגיה יש מילה בעניין ואני לא יכולה לחכות יותר.. הוא בא ממשפחה הרוסה. אמא שלו אישה קשה שלא בקשר איתו מרצונו, אבא שלו מגדל מלא ילדים מכמה אמהות (משם הגיע לו הרעיון?). הוא בריא וחסון.. לא להיט אה? אבל לכל אחד יש את החבילה שלו.

כתבה כאן מישהי שאם יהיו לילד המוזרויות של האבא איך ארגיש. ראשית אין יצור מושלם. לא האבא, לא אני, לא הילד. אם יהיה בריא ומוכשר ושמח אני אהיה מאושרת. כל השאר זה שטויות. המבוגר הזה המוזר כן מדבר אליי בגלל היושר שלו, המחויבות האדירה שלו לזה , הרקע שלו - אינטליגנט ומשכיל וגם יציב כלכלית. אבל הבדיקות שלו הרבה פחות טובות. ברפואה אומרים שאפשר לעקוף את זה בסבירות גבוהה אבל אין תשובה ברורה עד שלא מנסים.

איך אפשר להחליט ככה.

[פלוני_אלמונית*]

ואני כועסת. על חוסר המוסריות.
מבחינה אנרגטית מציעה לך לא לשפוט. יש הרבה ששופטים מעשה כמו שאת מתכננת שלא מוסריים.
אני יודעת שרוב הגברים גם הטובים וההוגנים לא יודעים מה זה אומר לגדל ילד
גם המון נשים שמשתוקקות לילד, ובזוגיות טובה ו"מוכנות" נפשית לא יודעות מה זה אומר.
עשור יושב מולי ואומר לי אני לא אוכל לבוא שלוש פעמים בשבוע כי אני חנוק בעבודה,
שוב פעם בעולם המודרני של היום יש את כל הסוגים. הכרתי מישהי שקבעה תור לניתוח קיסרי שיסתדר לך עם לוח זמני העבודה וחזרה לעבודה שבועיים אחרי הלידה.
שמעתי על עמבקים משפטיים על שטויטות
לפעמים שטויות ולפעמים דברים מהותיים ביותר. שוב פעם זה קורה במשפחות גם שהתחילו בדרך נורמטיבית. הרי לא מזמן היה סיפור גירושין שבו ניסו להכריח את האמא לעשות ברית לבנה.
גם זוגות במצב טוב עוברים משברים כשמתרחבת המשפחה.

בהצלחה עם מה שתבחרי.

[דבורה*]

לדעתי בשורה התחתונה אנו מפספסים את העיקר.
במקום להתחיל לחפש מהסביבה הקרובה, מחפשים בכל מיני מקומות רחוקים.

מסתבר (כך לדעתי לפחות) כי הסיכוי למצוא אב מתאים פחות או יותר, יותר גבוה בסביבה המוכרת שלנו וזה גם יותר יעיל וגם יותר נכון.
לא מוצאים ברחוקים אופציות יותר טובות מאשר מאלו המכרים הישנים והמוכרים.

בכל מקרה, מאחלת הרבה הצלחה.

[שירלי*]

העיקר זה לא לתעכב ולעשות ילד.
את תהיי אמא נהדרת וזה מה שחשוב

[אהבת_עולם*]

בקשר לבחור 'המוזר' שתיארת, התיאור מזכיר לי ידידים שלי שיש להם אספרגר. (להבהרה: אני לא מאבחנת. רק אומרת מה זה הזכיר לי).

שאלה כללית, אולי מתוך בורות:
האם יש איזושהי דרך במצב כזה לקבל מסמכים רפואיים של הבנאדם? לראות שאין לו מחלות גופניות? נפשיות? האם יש דרך לראות את התיק הרפואי שלו?
ואולי לא לבקש בדרך ישירה, אלא להגיע לזה באיזו דרך עקיפה? (בלש פרטי? )

אה, וגם, נזכרתי שאני מכירה שני אנשים שמאוד רוצים להביא ילדים במשותף.

• אחד ידיד שלי. בן 40 ומשהו. בחור עם לב טוב, יש לו הרבה כסף, לא מצא זוגיות ואולי לא כ"כ בנוי לזוגיות. הוא רוצה לשלם מזונות, ולפגוש את הילד כמה פעמים בשבוע, לא לגדל בעצמו.

סיפר לי שניסה כמה פעמים דרך אתר כזה, ולא מצא מישהי מתאימה.
אממה, אני לא יכולה להעיד בהכרח עד כמה הוא עשוי להיות יציב לאורך זמן, אם לא עלול לגרום בעיות וכד'. הוא הציע לי בעבר ואני חששתי, אולי לא בצדק. אבל מצד שני, אני גם לא הרגשתי ממש מוכנה לילד. אם תרצי לפגוש אותו, עדיף שתתרשמי בעצמך.

• השני, בחור שאני לא ממש מכירה, פגשתי לפני כמה שנים באיזה מפגש חברתי, סיפרו לי שהוא הומו, ושהוא ממש מחפש מישהי להביא איתה ילד. הוא נראה אדם חביב וטוב. נדמה לי שהוא מנהל חוגים לילדים או משהו.

אולי הוא בינתיים מצא, לא התעדכנתי...

בקיצור, אם את רוצה, אני יכולה לקשר ביניכם.

[אישה_במסע*]

בקשר לבחור 'המוזר' שתיארת, התיאור מזכיר לי ידידים שלי שיש להם אספרגר. (להבהרה: אני לא מאבחנת. רק אומרת מה זה הזכיר לי)

מסכימה. בעיני זו נקודה לזכותו, אבל לא בטוח שזו גם דעתך (כמו שאני חושבת שאבא הומו זה מצויין)

[בשמת_א*]

_זו בעיה קשה ורבים מילדי בנק הזרע סובלים מבעיות נפשיות לא פשוטות.

דבורה, את מדברת מהיכרות קרובה וישירה עם הנושא?
כי אני מכירה רבים והם מקסימים ונהדרים, שמחים, יציבים נפשית , בעלי קשרים חברתיים ענפים.
חלקם נחמדים אפילו יותר מאנשים "נורמליים"_
כנ"ל.

[אורנה*]

אהבת עולם אני אשמח להיכרות. יש אתרים כאלה ונוצרים היכרויות, אבל זה לא פשוט. אולי דרך גורם שלישי זה יכול יותר להצליח.
מה שציינת לגבי הגבר בן ה-40 יכול להתאים מבחינת הציפיות שלו ושלי.
ולגבי השני שעורך חוגים לילדים גם נשמע מקסים כנקודת התחלה.
תודה על המחשבה.

בכל מקרה אני אשמח אם הדף הזה והתוכן שלו יישאר בינינו ולא יעברו לידיהם. אני כותבת כאן מהרהורי לבי מחשבות אישיות ולי חשוף מדי לחלוק עם מישהו מלבדכן.
איך אפשר ליצור איתך קשר?

[C*]

סתם חומר למחשבה...אורנה דבורה ובעיקר למי שעלולות למצא את עצמן בדילמה דומה, חלילה מניסיון חיים כללי בתור נשוי+3 בן 46:
1).חיוני להקשיב ללב ברגע שאת מרגישה מוכנה נפשית להיות אמא( ורק אחרי סיום לימודי תואר/מקצוע נידרש והתבססות במקום עבודה יציב לפחות שנה שנתיים).
2).לא לבקש להגשים את כל המשאלות במכה אחת.
3).אם אין ברירה ולא מוצאים גבר איכותי שיש איתו גם קליק,אז מתפשרים בנושא הזוגיות ורק אחרי הלידה מחפשים גרוש או אלמן בגילכן(עם או ללא ילדים)עדיף בעלי ניסיון והכירותו מבחינה רפואית (אמיתית).
4).יש אירגון בשם 'משפחה חדשה'-נידמה לי שהם מסייעים במתן נוסחי הסכמי זוגיות ויעוץ משפטי.
5)נכון להיום,וודאי ידוע לך,לתורם זרע אין כל חובות כלכליות וגם אם ירצה הצאצא להכיר אותו..כמעט תמיד האב לא ירצה קשר וזה יעצר בתגובה יבשה של הגורם המקשר.

[דבורה*]

ורק אחרי הלידה מחפשים גרוש או אלמן בגילכן(עם או ללא ילדים)

האימרה למעלה כל כך טועה שאני חשה צורך להתייחס.

לא מדובר בי, אבל יש לי חברות בגילים האלה והבעייה היא כי גברים בגילים האלה , מחפשים רק נשים צעירות מהם.
הם לא מתפשרים על בנות גילם פחות או יותר.
וזו מגמה עצובה אבל קיימת.

לדוגמא יש לי שלוש חברות פנויות בגילים 38-43 , שלושתן מחפשות בן זוג בכמה אתרי היכרויות וכולן מתלוננות באופן עיקבי כי פונים אליהם גברים אשר במקרה הטוב, מבוגרים מהן ב-10 שנים לפחות.
וכאשר הן פונות לגברים בני גילן, או אפילו מבוגר מהן ב-5 שנים, הן אפילו לא מקבלות תגובה או כל התייחסות, פשוט מתעלמים מהן כאילו הן אויר.

מצב עגום ועצוב, אבל זו המציאות.

[אורנה*]

תודה אהבת, שלחתי אלייך.

[C*]

שלום דבורה.את צודקת,גברים ויזואליים מאוד בתחום הזה כי הם חושבים יותר מבת הזוג ,איך תיתייחס הסביבה לאיכות בחירתו.ז"א ,כבר הבנת שבת הזוג לא צריכה להראות הוכחות חומריות כיבדות משקל למעמדה(אוטו דירה איכותית)המגמה משתנה אבל זה יקח עוד שנים!
אני מניח שצירפת תמונה..אז אולי תגיעי לקאנטרי-קלאב או קבוצות פו"פ של טיולים.לגילאי 35-45.טוב אני באמת מנסה ככל יכולתי לעזור ..הכי חשוב ,לא להישבר!מקווה שמשהו יתקדם בזכות עיצה כזו או אחרת ,שלי.

[רק_מה*]

השעון מתקתק רק על הפוריות, לא על זוגיות.
אולי יש גבר שירצה להיות אב לילדך?
ואולי אולי בעתיד אב לילד משותף?

גם אני לא הייתי שוללת גייז שאת מתחברת לאידאולוגיות החיים הכללית שלהם.
אולי עדיף גיי ללא בנזוג?
ילדים נולדים לכל הסיטואציות האפשריות. המכנה המשותף היחיד שנותר הוא היותם תלויים ברחם. האושר שלהם כרוך בחוסן הנפשי והשיקוף מההורה, מי שלא יהיה
@}

[דבורה*]

C יקרה.
אתן לך עצה קטנה ומועילה שתמחיש לך את המצב.
אבל ראשית אתקן את טעותך, שכן לא מדובר בי, אני נשואה וכתבתי שהמדובר בחברות קרובות שלי שהתלוננו על המצב בו גברים מעוניינים בנשים צעירות מהן ובהרבה.

תכל'ס, פרסמי מודעה עם גילך באתר היכרויות.
תיווכחי לדעת מהר מאוד שהפונים אלייך (בד"כ ) יהיו מבוגרים בלפחות 10 שנים מהגיל שציינת.
אם יפנה אלייך מישהו בגיל שציינת פחות או יותר, אזי יתברר לך שהוא לא מה שקוראים גבר "שווה".
גם סביר מאוד שאם גבר פחות או יותר בגיל שציינת יפנה אלייך, הרי כוונתו (שוב בד"כ) להשיג מין מהיר ומזדמן ואין כוונתו לקשר ממשי וזוגי.

וזהו למרבה הצער המצב העצוב והעובדתי.

בהצלחה במסע.

[קוראת_מזדמנת*]

תרומתי הצנועה לנושא -
לפני כמה חודשים פגשתי במסגרת עבודתי מישהי עם ילד בהורות משותפת, והיא סיפרה שהיא מצטערת שהלכה בכוון הזה ולא על בנק הזרע. יש לה כל הזמן סיכסוכים עם האבא על גידול הילד - היא רוצה הנקה ממושכת - הוא מתנגד, היא רוצה לינה משותפת - הוא מתנגד, הוא דורש שהלד ישן אצלו יומיים בשבוע, למרות שהוא עדיין יונק (הוא בסביבות גיל שנה), ועוד ועוד. וזה לא שהם לא דיברו על כך מראש, ואז הוא הסכים עם כל מה שהיא אמרה, אבל עכשיו הוא מאד מעיק עליה, והיא אומרת שבשום אופן לא היתה ממליצה על הורות משותפת. היא ממש בדיכאון בגלל האבא הזה שיהיה קיים שם לתמיד.
כמובן שיש גם מיקרים אחרים, אבל אני מספרת את מה שאני מכירה.
אני יכולה להגיד שגם כשיש זוגיות מצוינת יש לעיתים מתחים בנושא גידול ילדים, אז כשאין זוגיות זה נראה לי ממש מפחיד להכניס לחיים שלך אדם זר, לתמיד.
לבת שלי יש חברה טובה שאמה הרתה אותה מבנק הזרע, ואין לה כל קושי עם זה. זה החיים הרגילים שלה, זה לא שיש לה אבא שעזב אותה, או נפטר והוא חסר לה. היא ילדה נהדרת, שמחה, כישרונית והיא ממש לא מחפשת את האבא שלה. עם זאת אני חייבת לציין שיש לה אחות צעירה ממנה בשנה וקצת מאותו תורם, כלומר יש משפחה של אמא ושתי בנות, כך שאולי גם זה חלק מסיפור ההצלחה. אגב - הילדה הזאת כבר בת 23...
אין ספק שהאינטרנט הוא לא מקום מתאים להתייעצות כל כך מורכבת, אבל מאחר ופנית כאן אני מרשה לעצמי לומר שאני הייתי ללא ספק מעדיפה תרומת זרע מאשר הורות משותפת עם אדם זר.

[דבורה*]

בכל מקרה הייתי מעדיפה ילד מאב מוכר או לפחות שיהיה מוכר לילד/ה.
גם אם לא יהיה בקשר איתו.
ילד מבנק זרע מתחיל לשאול את עצמו מי אביו וכיצד בא לעולם.
וכאשר נודע לו שאבא שלו עמד ואונן בשירותים או משהו דומה לתוך צינצנת וזאת תמורת 300 שקלים....זה לא מוסיף לו בלשון המעטה.
ועוד כשייודע לו שאביו "היקר" עשה זאת הרבה פעמים ויש לו אחים ואחיות "מפוזרים" זה בכלל לא מוסיף.

האמת שרוב רובם של תורמי הזרע אינם אנשים נורמטיביים, לכו תבקשו מאדם נורמטיבי תרומת זרע ותציעו לו 300 שקלים ואז אתם עלולים לקבל איזה בעיטה או סטירה או סתם התעלמות והתרחקות.

תורמי הזרע בכלל בעלי עבר רפואי ונפשי לא ידוע.
מהמכלול עולה כי עדיף זרע מאב מוכר גם אם לא אופטימלי מאשר תרומה מבנק הזרע מאב שברור שהוא לא נורמטיבי וזה גם גנטי מבחינה נפשית.
הסיפורים על ילדים מתרומת זרע המטופלים פסיכיאטרית ומוסדותית הם רבים וחבל בכלל להיכנס לזה.
וייתכן שיש גם מקרים אחרים אבל הכלל הוא שהם מאוד סובלים.
בכל מקרה ואם אין אין ממש ברירה, אז אפשרלשקול גם את האפשרות הזו אבל בתור ממש אין ברירה וברירה אחרונה...

[קוראת_מזדמנת*]

האמת שרוב רובם של תורמי הזרע אינם אנשים נורמטיביים
ממש לא מסכימה.
אני זוכרת שכשהיתי סטודנטית זו היתה דרך עבור סטודנטים להרוויח קצת כסף. אני אישית הלכתי להשתתף בכל מיני ניסויים רפואיים שדרשו בדיקות דם עבור כמה עשרות שקלים כשהייתי סטודנטית. אנייודעת שסטודנטים לרפואה תורמים זרע.
בבנק הזרע דורשים פרטים על התורמים ולא מקבלים כל מיני חולי נפש הומלסים...

[רק_מה*]

_מהמכלול עולה כי עדיף זרע מאב מוכר גם אם לא אופטימלי מאשר תרומה מבנק הזרע מאב שברור שהוא לא נורמטיבי וזה גם גנטי מבחינה נפשית.
הסיפורים על ילדים מתרומת זרע המטופלים פסיכיאטרית ומוסדותית הם רבים וחבל בכלל להיכנס לזה.
וייתכן שיש גם מקרים אחרים אבל הכלל הוא שהם מאוד סובלים._

לדעתי מהמכלול לא "עולה" דבר כזה. גם אני מכירה ילדה נהדרת (בת שלוש-ארבע) מתרומת זרע. לא הפרעה גנטית ולא "בטיח". דווקא תרומת זרע בניגוד ל"סתם" שפיכה רנדומלית, נבדקת גם נבדקת!
הילדה שאני מכירה נראית מאוד מאוד מבסוטה להיות פה ביקום....סתם כדי לאזן
זה לחלוטין לא העניין.

להביא ילד לבד זה קשה. לאמא ההיא שאני מכירה זה קשה כלכלית, היא מן הסתם נאלצת להתפשר על להיות בעבודה ומעון, ויש לה עזרה מבני משפחה.

אני גם מכירה אמא בהליך הסדרי ראייה עם אבא (שמבחינתה הוא) איום בכל קנה מידה. והוא עושה לה את המוות מבחינת כסף, היכן תגור, איך הילד יתחנך, הנקה... וכל הג'ז

אני גם מכירה איש שהתחתן ואחרי שנולד הילד גילה פתאום על עבר של מחלה פסיכיאטרית קיצונית אצל אשתו ומשפחתה.

כל האפשרויות פתוחות. השאלה מה הכי נעימה וזמינה לך כרגע בזמן המוגבל שיש לך להביא ילד. השאלה השניה עד כמה את רוצה להכניס גורם זר נוסף לגידול הילד (זרע אפילו שתכירי את בעליו שנים הוא כבר גורם זר. ככה זה). השאלה השלישית היא המשאבים הזמינים לך למשפחה ותמיכה עבורך ועבור הילד, כיצד יוצרים אותם (ביטחון כלכלי, תמיכה ממשפחה רחבה, חברים טובים וכו'. לאמא היחידנית שאני מכירה יש זוג עם ילדים גדולים שמדי שבוע לפחות יום אחד מבלים עם הילדה שלה, זו "דמות אב" יציבה עבורה). גם בהורות משותפת תצטרכי לראות איך את מסתדרת לבד בכל מקרה שלא יקרה.

אולי יש פחד להיות לא רק "בלי זוגיות" אלא בלי זוגיות עם ילד מהבחינה של סיכוי לקשר? סתם מעלה תהיות

[בשמת_א*]

לדעתי מהמכלול לא "עולה" דבר כזה. גם אני מכירה ילדה נהדרת (בת שלוש-ארבע) מתרומת זרע. לא הפרעה גנטית ולא "בטיח"
מצטרפת.
כל הילדים שאני מכירה מתרומת זרע, הם מאושרים ובריאים נפשית ברמה הגבוהה ביותר, ואני מכירה ממש לא מעט. וזאת למרות הקשיים הכלכליים של רוב האמהות שלהם. איזה ילדים!
חלק הם מתרומת זרע בארץ, וחלק מתרומת זרע "נוכרי" (כדי להמנע מסכנת גילוי עריות).

אני גם מכירה איש שהתחתן ואחרי שנולד הילד גילה פתאום על עבר של מחלה פסיכיאטרית קיצונית אצל אשתו ומשפחתה
מכירה שניים כאלה.
ובאחד מהמקרים גם היה סוף טראגי.

[פלוני_אלמונית*]

הסיפורים על ילדים מתרומת זרע המטופלים פסיכיאטרית ומוסדותית הם רבים וחבל בכלל להיכנס לזה.
דבורה, מאיפה את מוציאה את הנתונים האלה?? כדאי שתיכנסי לזה ואולי גם תביאי הוכחות, כי לזרוק השמצות פרועות כאלה על אוכלוסייה שלמה כדי לקדם את דעתך בנושא ספציפי זה פשוט גועלי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אני אורנה כותבת מהעבודה.

כמו שאמרתי הכימטריד אותי ילד שיחיה ויגדל ללא אבא.גם ביום יום וגם ברמה הכללית, לדעת מה הם השורשים שלו, מאיפה הגיע, למי הוא דומה ומאיפה לקח את האצבעות המשונות.

כל השאר ברור שתלוי מאוד בי, בתמיכה שלי ובמזל.
גם בגירושין יש הרבה הפתעות.

י שלי שתי קרובות שנישאו לשני בחורים מדהימים. טובים ורכים, ג'נטלמנים אמיתיים. כשהאחת התגרשה מהבן זוג, הוא עבר לגור אצל הוריו, זמן קצר לאחר מכן הקים משחה עם הרבה ילדים והרבה מזונו וביקורים היא לא ראתה ממנו. הוא לא נהיה רע, אבל הוא הפסיק להיות פעיל. הילד מדי עם מבקר אותו כרגע בגיל בוגר, בצבא, ושי אינטראקציה טובה אבל היו תקופות קשות, של תחושת נטישה.
גם במקרה השני, כל עוד הם היו נשואים הכל היה בסדר, כשהתגרשו עבר האבא נחשו לאן? לבית אמו.
הוא עושה לה שם את המוות. בדכאון, לא עובד. צו שהאישה הוציאה לו מבית משפט גרם לו לאיים להתאבד. היא חזרה בה לבקשת הילדים וזהו.
לא כסף, לא אבהות מעורבת ולא כלום.

אני מראה את הדוגמאות כדי להבהיר שאני מפוכחת ויודעת שלרוב, כשהגבר לא נמצא בבית כך גם התמיכה והמעורבות שלו מתפוגגים. וגם אם הוא אדם מדהים ומקסים והיו נישואין באהבה ושתי המשפחות חיבקו את הזוג והכל התנהל יפה שנים ואפילו עשרות.

אז אנימפוכחת ויחד עם זאת חושבת שאין תחליף לאבא גם אם הוא לא הבן אדם הכי מוסרי, טוב, חזק, נוכח, ומעורב.
ואני מעדיפה את הקשיים שבהתמודדות עם אבא כזה על פני גידול ילד לבד לגמרי תוך ידיעה שחצי שלם של דמות דומיננטית בחייו נעדר.


ומצד שלישי בא לי לברוח. הבחור היחידי שעומד על הפרק כרגע הוא מישהו שאין לי סבלנות אליו יותר מדי, הוא לא פטפטן, כוש אמרתי - מוזר. אבל מכל האופציות שבדקתי -אפשר לסמוך עליו שיעשה מה שאמר לפחות בתהליך. שיתייצב לבדיקות. שיגיע כשקבענו. שייתן זרע למעבדה. אפילו ברמה הזו קשה לסמוך על אחד שפגשת לפני שבועיים.

הוא כל כך רוצה וכל כך מחוייב וגם ישר - שאין סיכוי שאי אפשר יהי לסמוך עליו.
מעבר לזה אני כמעט ולא מכירה אותו.
המשפחה שלו מצד אבא לא בקשר איתם. עם המשפחה מצד אמא הוא התרחק כי כל הזמן מציקים לו מתי יתחתן. הוא חרוץ מאוד אבל נשמע גם קמצן. מצד שני הציע להתחלק בבדיקות הגנטיות שאני עושה. וכשאמרתי שאני צריכה לדעת שאם אני בשמירת הריון או משהו - הוא יכול לתמוך בי כי זה החשש הגדול שלי. עוד לפני גידול הילד. שיהיה אפשרי להביא אותו. ויש סיכויש אהיה בשמירה ואיך אתפרנס בזמן הזה? הוא אמר שזה בסדר ושנגור יחד ואין לו בעיה גם להתחתן. יש לו גם דירה ולא אכפת לו שנעבור לגור באזור שלי והוא ימשיך להשכיר את שלו.
אבל בינתיים הוא גר אצל אמא שלו. מה זה אומר עליו?!
בן 44.
וכלהמהירות הזו של להתחתן. אתה רציני? הו אומר שזה כמו אצל הדתיים. שמה שחשוב זה שאנחנו רוצים את אותו הדבר.
אבל אנחנו לא דתיים.
הוא לא אוהב בעלי חיים. לי יש 4.

ואין לי עוד חודש לבזבז. בהוראת רופא מהשיחה היום, חד משמעית.

[דבורה*]

כמו שאמרתי הכימטריד אותי ילד שיחיה ויגדל ללא אבא.גם ביום יום וגם ברמה הכללית, לדעת מה הם השורשים שלו, מאיפה הגיע, למי הוא דומה ומאיפה לקח את האצבעות המשונות.

מחזקת את דעתך באופן חד משמעי !!!


_אז אנימפוכחת ויחד עם זאת חושבת שאין תחליף לאבא גם אם הוא לא הבן אדם הכי מוסרי, טוב, חזק, נוכח, ומעורב.
ואני מעדיפה את הקשיים שבהתמודדות עם אבא כזה על פני גידול ילד לבד לגמרי תוך ידיעה שחצי שלם של דמות דומיננטית בחייו נעדר._

גם בזה את צודקת בהחלט !!!

_הוא כל כך רוצה וכל כך מחוייב וגם ישר - שאין סיכוי שאי אפשר יהי לסמוך עליו.
מעבר לזה אני כמעט ולא מכירה אותו._

בין לבחור בבחור הזה ובין ללכת לבנק הזרע, אז עדיף כמו שניתחת לבחור בבחירה הנכונה.

רק טוב.

[אורנה*]

היי דבורה, תודה על החיזוק אבל לא בחרתי עדיין. זה לא קל. הבדיקות שלו לא טובות ויהוא לא איש נורמטיבי בכלל.

לגבי תרומת זרע ומה שנכתב פה על ידי כמה חברות. בדר"כ תרומות זרע לא נבדקות לעומק, בוודאי לא בארץ. יש מכונים פרטיים שמקפידים יותר אבל בדרכ בציבורי יש בעיה עם הבדיקות המינימליות שמבצעים שם ועם הבדיקה אחורה של כמה דורות במשפחת הנבדק. לא עושים את זה. אבל בגלל שרוב התורמים הם צעירים מאוד, ובריאים באופן כללי ורוב הנתרמות מקפידות על הריון מאוד בריא, מפוקח, ובגלל שהן לרוב בהזרעות והפריות והכל מאוד מוקפד - בגלל שהוא נחשב הריון "יקר" מכל הבחינות, אזיי בדרכ הריונות שהמתחילים מתרומת זרע מניבים ילדים בריאים. אני מכירה ילד לא רק בריא אלא בעל שמחת חיים וחוסן בלתי רגילים. הוא נולד מתרומת ביצית וזרע כך שאני לארואה קשר בין תרומות לבעיות ספציפיות לא בריאותיות ולא נפשיות.
כן ידוע על ילדים שגדלים נהדר וטוב להם וסקרנותם לגבי האבא העלום לא גבוהה, לעומת אחרים שחווים מצוקה בלתי רגילה לנוכח השורשים החסרים. זה אינדיבודאלי ותלוי גם בילד, באישיות שלו וגם באיך שגידלו אותו. אני בתור ילדה כזו בוודאי שהייתי חשה מצוקה, אם אני חשה אותה כבר כבוגרת. אבל זה אינדיבידואלי ולא גורף.

מה שכן, רוב התורמים מסתירים בעיות במשפחה, ורוב המכונים לא באמת בודקים את הצהרות הבריאות של תורמיםתורם עושה זאת בשביל כסף, הוא לא ידווח על פיגור במשפחה או מחלה תורשתית לאמו אחרת לא יהיה מועמד טוב לתרומות חוזרות. לכן על הנתרמות מוטלת האחריות לבצע בדיקה גנטית מקיפה לעצמן ולדרוש, במידה והן נשאיות של מוטציה מסוימת מהמכון שמספק תרומה, לבצע בדיקה לתורם או לדגימה. זה באחריות הנתרמת.

חשוב שמי שקוראת ונמצאת במצבי תדע איך לעשות זאת הכי בטוח שאפשר.

בכלל ככל שיש עמימות לגבי האב או האם כך גדלים הסיכויים לבעיות. אם מתרומה ואם בחיים. אם על ידי בורות או פזיזות או ברירת מחדל (למשל הריון שנולד מסטוץ, אונס, או כמוני... ) ניתן לעקוף זאת עד גבול מסוים על ידי המדע.

באופן כללי ממה שאני מבינה אינטואיטיבית, רוב הזוגות הרגילים לא מקפידים על בדיקות גנטיות מקיפות כמו שמקפידות נשים שהולכות על תרומה אז זה גם מגביר את הסיכוי שדווקא ילד מתרומה ייצא בריא יותר.

בכל מקרה, המציאות שאני חיה בה כרגע עושה לי רע. אני מקווה שיגיע הרגע שאהיה שלמה עם איזו החלטה שאעשה. אני חשה שאני צריכה מישהי חכמה שתשאל אותי את השאלות האלה שיבהירו לי מה הכי חשוב לי, מה יותר חשוב לי ממה.

אני מנסה לדמיין את עצמי עם ילדה שלי ללא אבא, האם זה עושה לי יותר טוב מלא להיות עם ילדה בכלל?
ואין לי תשובה. לא כי אני לא רוצה ילדה, אני משתוקקת לזה. אלא כי בלי אבא נחווה אצלי כהתעללות. התעללות איומה בילד/ה. למרות שאני רואה כל הזמן ילדים שגדלים רק אצל אמא בלי אבא נוכח, בעיר שלי זה לא נדיר, ואני יודעת שסך הכל לא רע להם, אני מרגישה מצוקה גדולה לנוכח זה ויודעת שלא אוכל לשדר אחרת לילד. אני קשורה בעבותות לאבא שלי, לאמא שלי, למשפחה המורחבת. למדינה, לעיר. אני נכנסת לבית ואני לא רוצה לצאת ממנו אף פעם עד שצריכים לפנות כי בעל הבית רוצה. אני שורשית ומחוברת לדת, לתרבות, למורשת המשפחתית והלאומית שלנו והכל מתחיל בבסיס, בתא המשפחתי הראשוני שלי. ואני רוצה כזה בדיוק לילד שלי. אז 3 אחים כבר לא יהיו לו, ואמא צעירה גם לא. והכסף שרציתי שיגדל איתו, בלי לחצים גם לא יהיה בשפע, וזוגיות מלהיבה הוא אל יראה בבית. אבל אבא. שאבא יהיה לו.

ועכשיו כשמחליטים שאבא זה הכרחי, זה כל כך מסבך הכל. בזמן קצר. מה הסיכוי שאמצא מישהו טוב? באמת? טוב לילד? אוהב? מטפח, יציב, משמש דוגמא טובה.

על תרומת ביצית אני לא מדברת. לא בוער בי לגדל ילד בשביל לגדל. כל חיי טיפלתי בילדים של חברות ומשפחה, הטיפול לא מהנה. הוא הכרח. הצורך לגדל ילד קטן בדמותך, הוא שבוער, ילדה שתזכיר את סבתא שלי, או ילד שיצמצם עיניים כמו אחי.
הרופא שלי שוחח איתי ואמר לי שאני חיבת ביוץ הקרוב לעבור הפרייה. שכל חודש עכשיו הוא יקר מפז.
אני מרגישהש אני צריכה שאישה חכמה תשאל אותי שאלות שיפילו אסימונים. שיבהירו לי מה הכי חשוב ואיך.
שכל החלקים בתמונה יתחברו מחדש. כי הכל מפוזר עכשיו.
אני כבר בעד הורות שיתופית, מה שלא רציתי בתחילת הדרך. אני בעד אבא הומו שיהי שותף טוב, מה שלא רציתי בתחילה. עשיתי תהליך עמוק במהירות בלית ברירה. אני יותר בעד מבעד קשר חברי/זוגי/משפחתי/נוח כולל מגורים והכל בשנים הראשונות של הילד. אני בטח בעד זוגיות גם מהירה. הכל בסדר. רק לא תרומה.
אבל כמה אני בעד מישהו שאומר לי אני רוצה להביא ילד אבל אין לי הרבה זמן וכסף?
או אני רוצה להביא ילד אבל בשנים הקרובות גם אקים משפחה משלי ואל אוכל להיות מעורב מאוד, אבל כן מעורב באופן יחסי(בחור צעיר)?
או - אני רוצה להביא ילד אבל שידע מי האבא והכל אבל לא אהיה בחייו?

על כל גבר נורמלי יש 5 שמציעים כ ל מיני הסדרים כאלה שכוללים הכל מלבד כסף ומחויבות כלשהי.
מה נדמה להם?
שהם עושים טובה לאנושות בזה שהם נותנים זרע? ואני אל מדברת איתם על כסף, זו לא שאלה שאני מעלה, לא בהתחלה, אבל הם מתנדבים לומר שאין להם והם שם רק כדי להיות אבא אורח פורח..

היום אמר לי אחד שהתקשר מאתר כזה שמקשר בין כאלה, ונשמע איש נהדר, - שיש לו שני ילדים מגרושתו, הוא מת לעוד אחד והכל, אבל הוא לא יוכל לתת מזונות באופן סדיר כי הוא כבר משלם. אז אולי אל תעשה עוד ילד? מה זה? ילד סוג א וסוג ב'? בן קרוב ל-50. אידיוט.


קשה לי עם כל אלה מוסרית. איה מין אדם רוצה להביא ילד ולא לדאוג לו? לא הכסף, אלא הגישה. אפילו לא דיברנו על סכומים או על משהו כזה, מראש מציבים את זה כמשהו שאין. מי הכניס להם רעיון כזה?
יש את הצעירים מאוד שרוצים רק לפזר את זרעם פשוטו כמשמעו, בלי שהילד יכיר כלל את האב. לחלוטין נתק. רק שידע בגדול נגיד שהאבא הוא עורך דין, שאפילו ישמע עליו ויקרא עליו אבל יצירת קשר אולי בגיל מאוחר. אחד כזה אני מכירה מהאינסטגרם. בחור מהמם. שנים שאנחנו מקשקשים בינינו, חולקים אהבה לתחביבים והכל, ואני יודעת איזה איש אצילי הוא, כמה רוך יש בו, וכשיצא לנו לדבר על זה נותרתי פעורת פה. כמה טכני הוא מדבר על זה. שכבר נפגש עם כמה נשים ואפילו עבר הזרעות,ללא יחסי מין (אין גם מניע סמוי), והוא משתוקק להמשך ביולוגי. כששאלתי אם אל יפריע לו שהוא יודע שיש לו ילד ממישהי בשר ודם לא במנותק בבנק הזרע, הוא אמר שלא. שהוא צעיר מדי..

זה לא שאני לא מתפשרת, אין עם מה להתפשר. מדובר בגברים שלא הייתי רוצה לצאת איתם לדייט.

זה לבחור את הרע במיעוטו. כמה רפש לא מוסרי אני סופגת בתקופה הזו. צריכה להתקלח מבפנים.

אולי מישהי מכירה מישהו כזה, טוב, אמיתי, יציב כלכלית שרוצה בזה?
מישהו קרוב קרוב, שאת מכירות והייתן סומכות עליו עם ילדיכן?


בא לי לחזור אחורה 10 שנים ולתקן את הכל בחיים שלי. אפילו שנתיים היו מספיקות לאור הבדיקות.
ולבכות.

[אהבת_עולם*]

וכשאמרתי שאני צריכה לדעת שאם אני בשמירת הריון או משהו - הוא יכול לתמוך בי כי זה החשש הגדול שלי. עוד לפני גידול הילד. שיהיה אפשרי להביא אותו. ויש סיכויש אהיה בשמירה ואיך אתפרנס בזמן הזה? הוא אמר שזה בסדר ושנגור יחד

כל זה טוב ויפה, אבל אם תגלי שאת לא מסתדרת איתו בבית אחד, מה תעשי?
האם במקרה ששניכם או אחד מכם תגיעו למסקנה שעדיף שתגורו בנפרד - הוא יהיה מוכן לעזור לך במגורים נפרדים? בשכר הדירה בזמן שמירת הריון? (או בכלל?)
נדמה לי שכדאי לברר גם את זה.

אל תבני על זה ש'מקסימום תגורו יחד'. זה עלול להתגלות כסיוט.

[אהבת_עולם*]

אני מרגישהש אני צריכה שאישה חכמה תשאל אותי שאלות שיפילו אסימונים. שיבהירו לי מה הכי חשוב ואיך.

חני בונה. אבל ממש !
בזמנו הייתי בדילמה נוראית נוראית על הפלה - ותוך שיחה אחת לא ארוכה בטלפון היא עזרה לי פתאום לראות בבהירות מלאה מה אני באמת רוצה.
(עוד קודם הייתי אצלה בטיפול מתמשך והיא הייתה נהדרת.)
גם לאנשים שאני מכירה היא עזרה מאוד בדברים כאלה. מאוד ממליצה לך.
יכול לעזור לך לראות פתאום בבהירות את סדרי העדיפויות שלך ולהחליט עם הרבה פחות ייסורים ובהרבה יותר קלות.

[אורנה*]

tלכאורה, הייתי אמורה להתמוגג מהרעיון לגדל ילד לבד.
זה תפור עליי כשמסתכלים מהצד.

אני פגיעה ורגישה מאוד ורוב הקשרים הזוגיים שלי לוו במריבות ופגיעויות איומות. כאלה שרציתי רק לברוח. וברחתי. לאחרונה התמתנתי מאוד.
אני מסתדרת מצוין לבד ורוב שנותיי הבוגרות חייתי לבד. לבד. שכירות ועוד שכירות. מגיל צעיר.
אני חרדה ממיליון צרות כשזה נוגע לילדים. סומכת רק על עצמי, ולא רק עם ילדים, גם עם בעלי החיים שלי. כל מי שתלוי בי גם אם לרגע - אני טוטאלית.
כשאחיינים שלי לידי אני זו שמעירה ונוזפת בהוריהם על חוסר אחריות, חלון פתוח, מזלג שהילדה לוקחת, אני זו שדואגת שלא ייפול בהליכת הברווז כשכולם נינוחים, מעירה בלי לשים לב לגיסתי על איך שהיא מיניקה ושהראש שלו שמוט וחשוף. אני דאגנית ורגישה לפרטי פרטים ובדר"כ כשאני בסביבה כל האחרים לוקחים חופשת אחריות.

אז איך למרות כל אלה יש לי שקט שדווקא באלה אדאג שיהיה בסדר. שמי שאבחר בו לא יעולל רע לילד שלי. שלא תהיה משמורת משותפת, את זה הבנתי עם עצמי שאני רוצה שהוא יגדל אצלי, שהאבא יבקר כמה שירצה כשאני נוכחת שם, ובשנים הראשונות אהיה איתם כמעט תמיד. הוא ילמד או יבוא מהבית עם ידע אבהי טוב ומגן גם אם יהיה רחוק ממה שאני יודעת ועושה. זה בסדר.
ובכלל שרוב האנשים הם אנשים טובים שרוצים ילד כי יש להם מה לתת.
וכמה שאני דאגנית אני נורא אוהבת גברים ותינוקות יחד. יש לגברים נטייה לאתגר ילדים, בהכללה גסה. הם אלה שירימו אותם מעל לראש, ישכשכו חזק במים, ישחקו איתם משחקי כדור שכוללים הרבה נפילות... . ואני הכי בעד.
ובגילנו המשפחה המורחבת של האבא תשמח על התוספת, ושבאמת יהיה בסדר. ומה שלא יהיה בסדר, נגיד אי הסכמות או תשלומים מעוכבים - נסתדר. כי הנחת המוצא היא שזה יכל גם לא להיות בכלל. בכל חיבור עם אנשים יש קונפליקטים ואני צופה שיהיו הרבה וקשים. אבל יהיה אבא. יהיה אבא שירצה את טובתו של הילד. ויהיה מישהו שם עם פנים ושם ומורשת ומשפחה מורחבת והכל. ואני אעריך את זה כנראה יותר מרוב הנשים האחרות, כי האופציה שכל זה לא היה בכלל - קיימת. ומטבעי אני לא קטנונית, לא נלחמת על שטויות. ואני רק מחפשת מישהו כזה. קולי ויציב, חם ונח לבריות. איש טוב שרוצה לתת. וזהו.
ואני לא נאיבית. נעשה הסכם. שיהיה שווה לתחת כי הסכמים צריך לכבד קודם בלב ואחכ על הנייר, אבל ההסכם ימחיש וישקיט כמה שדים.

אני לא יודעת. אבל בשום צורה החששות האלה שגורמות לנשים רבות כן ללכת על תרומת זרע - לא פוגשות אותי. אני לא טומנת ראש בחול, אני יודעת שיש ויהיו ותמיד יש בעיות. שזה יהיה רחוק מהאידיליה גם אם אפול על השותף הכי טוב בעולם. אני יודעת שכמות הפעמים שאתעצבן, אתכזב, אפגע, אכעס תהיה בלתי ספירה. אני יודעת שאגלה במעלה הדרך הרבה אכזבות ופחדים וכאב. שכשהוא בטל פגישה עם הילד אני ארצה למות. והוא יבטל ולא פעם. ושאולי היהיו לו חים אחרים עם משפחה אחרת בעוד כמה שנים והכל.
אני יודעת שאני אגלה בילד התנהגויות שלא היתי רוצה שלמד מאביו.
אני יודעת שזו הדרך הקשה. הורות שיתופית ושזה רחוק מלהיות הדרך הקלה.

הכי קל מהמקום המפוכח זה לגדל לבד בלי כאבי ראש. הקשיים הטכניים אולי מעט יותר גדולים אבל השקט גדול מהכל.

ובכל זאת אני רוצה אבא לילד שלי.
בנקודה הזו, הייתי רוצה שתרומת זרע תתאים לי, אני מתהפכת בלילה מנסה לשכנע את עצמי. באיומים כמעט שזה או זה או שלא יהיה לי ילד ביולוגי. שאני חייבת להתקדם. ואני לא מסוגלת. היום, תרומה אפשר לקבל מהיום למחר ובתנאי שעשית בדיקות גנטיות מינימליות ואת משלמת כמה מאות או אלפי שח. יש מרכזים פרטיים וזה קל עד כאב. אם התירוץ של תרומת זרע לוקחת כמה חודשים ועד אז כדאי שתנסי למצוא שותף וכו' היתה קיימת בעבר, היא לא רלוונטית. מחר בבוקר אני יכולה לקבל תרומה.

ויש עליי לחץ אדיר מהכיוון הביולוגי. כל חודש יקר מפז.
ואני מתקשה בזה.
מאוד.

הביוץ הקרוב בעוד שבועיים.

[אורים_ותומים*]

שלום בנות!
קודם כל אני מחזק את גברי C ורוצה (בתור גבר ממוצע)להוסיף את הצד הגברי(50% ההכרחי לפיתרון)...מעוניינות לשמוע?..לפני שתגובתי תימחק?

[אורנה*]

אורים ותומים אני הייתי רוצה לשמוע אותך.

[אורנה*]

אבל אם כבר "אורים ותומים" -
חשוב לי להבין אם הדברים שאתה כותב, מאיזה מקום הם נכתבו. האם אתה אבא? או רווק? גרוש שניהל מאבקי מזונות או נשוי באושר.
בקיצור, תן כמה פרטים על עצמך כי אז לדברים יש משקל (ולא משנה מה הסטטוס).

[שירלי*]

אורנה נשמע שאת יודעת בדיוק מה את רוצה.

[אורנה*]

שירלי, מה אני רוצה?
שואלת באמת, דברים שרואים משם לא רואים מכאן...

[אורים_ותומים*]

ראשית,מצטער שלא עניתי מיד...אני עצמאי בתחום הפיננסי (תיק השקעות משלי)נשוי(כמו כולם....):..+3 כבר מספיק גדולים לתפקד כמעט כבוגרים(כבר לא רבים ביניהם כשאני ו/או אישתי נעדרים לסופ"ש.

אדבר טלגרפית כי אני חייב לעוף למקום אחר(נופש)ואתנתק מכל אמצעי תקשורת עד סוף החודש.
1).המועמד האידאלי בשבילך(שלא מחפש יופי,אופי,לגור איתךאו סקס הוא טוב לב ו,מלא בכסף ובנוסף לכל הצרות גם אינטליגנט מעל כולנו אבל....מוגדר כזקן,הוא:הפילנטרופ.התמקדי בו חפשי באירועי התרמה..למה לך להסתכן עם איזה שנוזל שלא נבדק גנטית וכמובן אף אחד מבני ביתו (הוא כמובן שלא ילך ויפרסם כסטודנט ויסכן זוגיות עתידית שבעתיד יבואו אליו בפניות/דרישות.לחשיפת פרטים אינטימים.השאר מתמעטים והולכים היות וחוששים מפני האינקוויזיציה המשפטית.גם ככה הם פוחדים מתביעות על הטרדות(חיזורים חוזרים)..
2).רק אם לא מצאת(ותתחילי לזוז אתמול!)תתפשרי על אב הומו (חוסר זוגיות ותמיכה מספקת לילד).
ועכשיו אני אחפור בתימצות רב:בלי להיכנס לסיבות (שלא ציינת משום מה...ויש קשר לאופי..בבררנות או אולי סדר עדיפות..ואני מכיר 2 קרובות משפחה שנמצאות במצב גרוע משלך(שתיהן בנות 42 עקרות וללא זוגיות!!למרות שהן נורמטיביות והשגים בטווח הממוצע...סה"כ ..הן לא הביאו בחשבון שאת היחס או עקשנות (שלא להקשיב לעיצות) שהפגינו...הביא לאותה התוצאה כמו לגברים(ממוצעים).
וזה לא ינחם אותך אם אגיד שגם בנים..בממוצע מגיל 13 ! כבר מתבשלים על המנגל כשהם רואים בחורה יפה...זה נרגע יחסית רק אחרי שנים.וגם הם רוצים זוגיות..והגשמת פנטזיות(מיניות בעיקר)עד כמעט פסיכוזה..

מראה הינו אלמנט קריטי!!אצל כולנו גברים ,בבחירת הזוגיות,הם ,כמותך,מסתכלים תןך חצי שניה .פרצוף-גודל שדיים-וצורת האגן/ישבן.רק אז יש בכלל על מה לדבר..אח"כ ..אם היא יוזמת..אם יש לה עמוד שידרה שאפשר להישען אם חו"ח נפצעים או חולים..אם היא מתנהגת בצורה מוזר.אפילו בניואנס הכי קטן של טון הדיבור,זה ישר "מוריד, לנו את החשק...רמת ההשגים זה מישני..זה אפשר לתקן ..לא פגמים שרואים והחשש שיעבור לילדים שימשיכו לסבול ביחד עם הוריהם ..עד יום מותם!..בנוסף לכל המכשולים ..אנחנו רוצים מישהי שתרגש/תצחיק אותנו..לא לכבות לנו את האור(נשואים אלללייי)..
כן,שוק הבשר הזה ,אכזרי אפילו יותר משוק העבודה..אם את פלות מתואר 2 וללא ניסיון..אין לך מה להציע ...אין תקנים כמעט ...במישרות איכותיות..ולהיות עצמאית צריך הון התחלתי..טוב ,,אני חייב ללכת.את צודקת בגדול בקביעתך..שאבא זה לא רק הורה..יש לא הרבה יתרונות..
צריך לפעול לכיוון סדנאות לזוגיות...בקיצור קיראי דף נאמנות מינית ובהצלחה!אקווה שלא הייתי חריף מדי.

[אורנה*]

אהבתי את מה שכתבת.
הרוב גם ברור לי.
חלק היה חידוש.
חלק גרם לחשוב.

הנה גם אני כותבת טלגרפית.


אם היא מתנהגת בצורה מוזר.אפילו בניואנס הכי קטן של טון הדיבור,זה ישר "מוריד, לנו את החשק...

למשל?

לא שזה ספר הדרכה, אבל מעניין.

[ירושלמית*]

אני הייתי מציעה לך לשקול לפנות לטיפול. את עומדת בפני החלטה גדולה, אולי "ההחלטה" של חייך, ולפרגן לעצמך מרחב שבו תוכלי לבדוק מהם רצונותייך העמוקים יכול להיות, מועיל ושווה באמת.. כמובן שלא הכרחי כרגע (וגם אין לך את הזמן) לשקוע בילדותך אבל מקום שבו תוכלי לשמוע את עצמך חושבת בקול רם יכול להיות חשוב מאד מאד על מנת להגיע להחלטה הנכונה עבורך

[אורנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני יודעת מה אני רוצה, זה מתנגש עם המציאות.
אני רוצה בן זוג או אבא בהורות שיתופית לכל הפחות.
אני רוצה אבא לילד מכל הסיבות האפשריות.
אני מוכנה לשלם מחירים וברור שאשלם בגלל המהירות של ההיכרות.
אני יודעת גם שיש בנמצא שמעוניינים.

אני בהתלבטויות כי מה שיש בנמצא בעייתי מאוד. אני פוגשת גברים שרחוקים מאוד מלהיות אבות סבירים או בני זוג. עד עכשיו פגשתי ודיברתי או עם אנשים אל יציבים בכלל, לא נפשית ולא כלכלית, רווקים מזדקנים, מוזרים, לאים, באמת.
או שפגשתי נורמטיבים יותר אבל שלא ניתן לסמוך עליהם, שלא בטוח שיהיו שם מחר כפי שהבטיחו, הפכפכים או סתם מי שאין איתו חיבור מינימלי.
ואלוהים עדי שאני לא בררנית.
לא סתם הדברים האלה אמורים לקחת זמן.

אז אני רוצה אבא - יופי שאני רוצה אבל הפוריות לא בידיי.

ונשאלת הנקודה איפה עובר הקו האדום.
הרופא אומר שאין שאלה, שהקו האדום כאן אבל הוא לא יכול לקחת אחריות על דבר גדול כזה.
והאם אני מוכנה לוותר על ילד ביולוגי עד שאמצא זוגיות נורמטיבית.
אז לא.

אם זה או ילד ביולוגי שאגדל לבד או ילד מביצית לא שלי (שאז שוב חלק גדול בחייו הופך נעלם גדול- מאיפה שורשים והנטיות השונות) אז ילד מביצית שלי לבד.
אבל אני רואה בזה בחירה קשה מאוד שמעלה בי דמעות.

כשיש כל כך הרבה גברים שרוצים לממש אבהות, שיש להם מה לתת.
ושיש ילד שמחכה לבוא לעולם ואני אבחר בשבילו לגדול בלי אבא.וגם כי נדמה שזה עניין של מזל. שאם רק אפגוש אותו בפגישה הבאה, שאשאל שוב סביבה הקרובה.

אין לי בעי הלקחת סיכון וליפול על אבא פחות טוב ממה שחשבתי. אני גם מראש לא מחפשת אבא מעורב מאוד וכו' כי עדיף אבא טוב שמגיע פחות או נותן פחות כסף מאבא שיתערב ויהיה דומיננטי עד אומללות במידה ודברים לא יתאימו ורוב הגברים רוצים את החלק הראשון. הם רוצים ילד, רוצים לבקר ולתמוך אבל בלי להטריף את החיים שלהם.

ובינתיים -

אז אולי ללכת על תרומת זרע, כנראה מגבר לא אנונימי. כנראה כי זה לא תלוי רק בי. יש מי שמציע אבל לא כולם רוצים בתנאים כאלה או אחרים. הי א מייסרת כי המור של מי שתורם כביכול כל כך לא ראוי בעיניי. לעבר מישהי ולא לרצות לקחת חלק בחיי הילד.
מצד שני, אני מתנהלת תחת אש. אני חייבת להילחם על כל חודש שאני פורה. ואם אין בנמצא אבא ראוי אז תרומה -
שלפחות יהיו שורשים ואדע מי האדם, יהיו לו פנים ושם. זו בחירה מייסרת וקשה ועליה אני אלך בביוץ הקרוב. אני כותבת ולא מאמינה. טרגי מבחינתי.

אם ייקלט - נהדר ואם לא - ממשיכה במקביל את החיפושים.
ואם ייקלט אז אלוהים רצה שייקלט.
ואם לא - אלוהים רצה שלא.

וכל דקה חשוה עכשיו, כמו בחודשים האחרונים, להיפגש, לנסות לאתר שותף ראוי וטוב.
כל כך הרבה רוצים, באמת,משתוקקים אבל כשנפגשים והכל תופס פנים וצורה מסתבר שהרצון לא דומה, שהפערים, שחוסר החיבור.

היום ישבתי עם מישהו שרוצה לאט, לנסות כמה חודשים טבעי ואין לי כמה חודשים טבעי. אין לי. הרופא המהמם שלי שגם ככה נתן לי כמה חודשים אחרי שאחרים שלחו אותי מיד להפרייה, כבר מודאג. והבחור הוא לא הפסיק לדבר על עצמו ולבקר את כל העולם. ולדבר על עצמו ועד על עצמו. גם כששאל אותי. והוא נראה... לא לטעמי. ובכל זאת הייתי נחמדה. מי יודע מה יום יילד לו.
והאחר המוזר הוא בן 44, הוא בדיכאון וחושש מהבדיקה שביצע אתמול לזרע, שלא תצא טובה כמו קודמותיה ובגלל הדיכאון הוא לא מעוניין להיפגש עד לאחריה. אמר שאחריה ניפגש כמה שארצה. שקשה לו עם המצב שלו. אמרתי לו שאני בקשר איתו לא בתור תורם אלא כאדם ויותר משחשובה התשובה, חשוב האדם, שזה שהוא מונע מאיתנו להיפגש כבר שבוע וחצי תוקע הכל ובסוף גם אם הבדיקה תהיה מצויינת לא ארגיש בנח ללכת על זה. ובכל זאת הוא סירב. הוא מעיד על עצמו כנח,אבל עד עכשיו היה קשה לשכנע אותו לעשות כל דבר שהוא לא מעוניין בו. היום אפילו לא התקשר.

ויש את בנק הזרע הפרטי. זרע באיכות מעולה, של גברים שהצליחו כבר לעבר וללדת יד בריא. צעירים ובריאים עם הסיכוי הכי טוב לעוברים בריאים והפרייה תקינה. הכל בדוק, מסודר, מיידי. גברים עם תארים ויופי ושיעור קומה.
אפילו אישור שהילד לא יהיה פסול חיתון אפשר לקבל מהרבנות.
במרחק נגיעה.
גם זה סגור בפניי בביוץ הקרוב, כי הבדיקות הגנטיות לא תהיינה מוכנות ובלי בדיקות שלי הם לא משחררים. צודקים.
ואני מתה מפחד אני מפספסת בזמן שאני מעבדת את הרעיון שאולי בעוד כמה חודשים אהיה מוכנה לקראתו נפשית ואח"כ כבר לא יהיה עם מה לעבוד, כי עם ביולוגיה לא משחקים.
הרי לפני כמה חודשים לא הייתי שלמה עם הרעיון של הורות שיתופית והיום אני כן.
ולפניכמה חודשים לא הייתימסוגלת לדבר עם בנק הזרע ועכשיו אני נודניקית, מבררת עוד פרט ועוד דבר.
אז אולי בעוד כמה חודים אהיה מוכנה לזה נפשית אבל הגוף..
פחד.

אז נשארתי עם תרומה מגבר לא אנונימי. שייתן ויילך. שזו פשרה. שיהיו שורשים, שאדע ממי. שלילד תהיה תמונה ושם.
וגם פה, האחד רוצה שאחתום על מיליון סעיפים שלא אבוא אליו בטענות בעתיד ושהילד לא ירצה לראות אותו. ובא לי להקיא מזה. הוא גם רוצה שאבוא עד אליו, שהכל יעשה בעיר שלו. כאילו שלא אני מגדלת את הילד שלו וכאילו שזה לא עונה על הצורך שלו להפיץ את המטען הביולוגי שלו כאילו הוא המשיח. איך אפשר להרות לגבר כזה ולמה?! איפה המוסריות. כמה קשה ככה. להתייחס לזה בקור רוח. לחשוב על מה שחוב לילד שלי ואולי הילד ייפגע מזה שיש לו אבא כזה. תורם אחר, גוי, מקסים, בחור מדהים, לא מצליחה להיפגש איתו כי הוא כל הזמן מוודא במסרים שאני סגורה על זה ולא על משהו אחר. ואני לא. סגורה. על זה.


מה אני רוצה? בסך הכל רוצה איש טוב, שרוצה מה שאני רוצה. לגדל ילד, יחד, לחוד. לא משנה.

אלוהים. איך משינה אומרים -
שלח לי מלאך שייקח, שייקח אותי ללב שאוהב,
ומחכה לי ורוצה בי כל הזמן.
תשלח לי מלאך שאותי ואותך הוא לא ייקח למקום שאין בו מה שיש פה
כל הזמן

כן לפעמים הכל נראה אותו דבר
ולפעמים פתאום יש רגע מאושר...
שלח לי מלאך שישמח וידליק פה את האור
וישמור
על מה שיש לשמור פה כל הזמן
....

סתם הזיות... זה גן חיות אריות ונמרים
ואחרים
מנסים למצוא מקום לחיות בו כל הזמן
או...
כן לפעמים הכל נראה אותו דבר...
ולפעמים פתאום יש רגע מאושר...


https://www.youtube.com/watch?v=[po]CYQ3WBi n68[/po]


ואם מישהו מכיר מישהו בסביבתו שרוצה והאיש איש טוב מהיכרות ממקור ראשון, אני פה.

[שקטה*]

אחר גוי, מקסים, בחור מדהים, לא מצליחה להיפגש איתו כי הוא כל הזמן מוודא במסרים שאני סגורה על זה ולא על משהו אחר. ואני לא. סגורה. על זה.

לא הבנתי מה הבעיה עם הבחור הזה?

[אורנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא רוצה רק לתרום.

[שקטה*]

הבנתי, תודה.

[יולי_קו]

אולי היום נורא קשה לי, אבל אישית נראה לי נורא נורא קשה (לי) לגדל ילד לבד.
אני מקווה שאני לא מקלקלת לך, אבל הייתי רוצה להדגיש את הצד הזה.
בשנים הראשונות את מאבדת את העצמאות שלך אם אין מי שיחליף אותך מדי פעם.
כל יציאה הכי פשוטה מסתרבלת (לצאת לשניה לקנות משהו יכול לקחת חצי שעה).
צריך המון כוחות ותמיכה חיצונית, גם בלי קשר לכסף. לפחות לדעתי.
וכל הגידול דורש המון המון משאבים. גם למי שמגדל בפשטות.

[אורנה*]

תודה שאת מזכירה.
אני יודעת שזה קשה והמחשה של זה תמיד מועילה. תודה יוליקו.
הרבה לפני הקושי שלי אני כבר מתקשה עם הקושי של הילד.
כבר החלטתי שלילד יהיה אבא.
ביחד או לחוד עוד לא יודעת.
תלוי בי אבל גם במזל. ועם אבא חרא בנפרד שמעתי שקשה לא פחות.
מאחלת לך שיהיה פחות קשה ככל שיחלוף הזמן.

[יולי_קו]

תודה. אני אומרת את זה מכיוון שנורא רציתי ילדים, ולקח לי כמעט 20 שנה למצוא את האבא.
היום אני נורא אוהבת אותם (זה מובן), אבל יכולה לראות בחירה של בלי ילדים כבחירה אפשרית לחיים טובים.

[אורנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גידלת אותם 20 שנה לבד לבד?
האבא זה בן זוג חדש או האבא הביולוגי?
לא הבנתי כל כך.
אבל אני לא בנויה לגדל ילד לבד, את זה אני יודעת, מכל הבחינות. השאלה אם לבד לבד או גם כשיש אבא אבל מחוץ לבית, זה דומה ללבד מבחינת הקשיים היומיומיים.

והאמירה שלך אמיצה. את חושבת שהיא נובעת בגלל הקושי לגדל לבד או בכלל?

[אורנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הגעתי להחלטה ואני רושמת לעצמי לבדוק אם היא לא תשתנה בימים הקרובים בעקבות הלחץ שאני שרויה בו.


אני רוצה אבא בחיי הילד.
אבא נוכח.
אני רוצה ילד ביולוגי שלי.

אלה הדברים הכי חשובים ובסדר הזה.
זה אומר שאני אעשה הכל כדי לנצל כל חודש להרות. גם אם זה יהיה עם שותף לא ותיק ולא זוגי ולא אולטמטיבי ובלבד שיהיה אבא, עם פנים ושם ורצון. גם אם זה יהיה על חשבון טיפולים ולכן הפחתת סיכויים להתעבר, כי הזרע לא תמיד מיטבי כמו בתרומה למשל, וגם לא כל אחד רוצה לנסות בטיפולים.
גם אם בהמשך יהיו בעיות בכספים, בנוכחות בחיינו, בתקשורת בינינו, כי שום הסכם מהיר לא מכסה על חוסר היכרות, גם אם הוא לא הכי חכם, או יפה (כמו בנק הזרע למשל). לילד שלי יהיה אבא.
הוא לא יסתובב בעולם עם חוליה חסרה.

אלו הנחות היסוד שלי. שגם אם במקרה הכי גרוע ושלא יקרה אפספס את יכולתי הביולוגית ללדת אני לא אהיה מוכנה להביא מראש ילד ללא אבא.

ידעתי שזה מה שאני רוצה אבל לא הייתי מוכנה לקבל את ההשלכות של ללכת על זה עד הסוף. מה ששכנע אותי סופית זה שקראתי הודעה של אמא צעירה שילדה מתרומה שאמרה שהילד מדהים והכל אבל היא מסתובבת בתחושה של מה היא עשתה לו, שככה הביאה אותו ללא אבא למרות שהיא מוקפת במשפחה מחבקת והרבה דמויות גבריות.
התחושה הזו מלווה אותי כבר עכשיו. אני בעצמי במצוקה מלא לדעת את זהות התורם ומכל ההשלכות המוסריות של תורם ומכל הבנקאות הזו שאני מבינה שיש בה צורך ומבינה את המקום של אחרות שבוחרות ללכת על זה אבל מתקשה ליישם אצלי.

והכי קל, הכי קל זה ללכת על תרומה. להוריד מסדר היום את כל הלבטים, החששות, המירוץ להכיר, הפחד מאי הודאות כי כרגע אני לבד במערכה, פחד לבחור לא נכון, הפחד לשלם מחיר, חלילה וחס לפספס, הביוץ שעובר ועוד אחד, הרופא שכבר חסר מילים, הפחד שאמצא והכל יזרום ופתאום הוא יבריז לי, זה אזור מסוכן. אזור מתעתע. ימים ללא שינה. לעומת תרומה של זרע עם איכויות בלתי רגילות שמגדילה סיכויי התעברות והכל, של בחורים איכותיים, שעברה את כל הבדיקות. שנותנת שקט בראש מהעתיד של אבא לא לא ברור.
אבל זו הבחירה.
ואני לא מתייחסת כלל להיבטים של איך לגדל, לבד או כסף, או קושי. זו פריבילגיה במצבי להתייחס לכאלה. יבוא הילד, תבוא הפרנסה. אני חזקה. לא רוצה ככה אבל יכולה. למרות החששות. גם אם בהנחת היסוד שלי טמונה ההבנה שייתכן שאבא שנבחר מהר כל כך יעשה ויברח או יסבך אותי בהרבה אנרגיות בעייתיות בעתיד. אני סומכת על עצמי וקודם על עצמי, ומקווה שאלוהים יעזור לי לבחור נכון.


עכשיו אני צריכה להתרכז באיך להפוך את הבחירה הזו להכי טובה שאפשר מבחינת הכל בזמן הקצר.
הרמה הגבוהה ביותר שאני שואפת אליה, האידיאל, אם שמים אותו מול העיניים באופן מוחשי זה זוגיות עם מישהו מקסים שגם ירצה להפוך לאב ומהר בטיפול הפרייה מאוד בקרוב. זה אידיאל. הוא מול העיניים. למרות שזה נשמע הזוי, בגל האינטרנט יש מספיק גברים שמעוניינים ובשלים בגילאי 40 פלס ופחות. משתוקקים לזה לא פחות ממני. העניין הוא החיבור, ושיהי אדם טוב. פה הבעיה. יש רצון ויש לא מעט שאפש ר ללכת איתם בדרך הזו, אבל האמון, קשה כל כך לפתח אותו בזמן קצר. אני סומכת על האינטואיציות שלי שיבחרו נכון. את הבחירה של החיים שלהן כנראה.

רמה מתחת זה למצוא מישהו להורות משותפת במגורים יחד או מגורים בסמוך, שהוא מקסים והכל, ייתן מענה לצרכים של הילד מכל הבחינות רק נטול זוגיות. ושמסכים להפרייה/הזרעה בקרוב ומהר. זה יכול להתאים עם הומו או מישהו מאוד בשל שיצא מקשר ארוך עם תאווה לילד.

רמה מתחת זו הורות משותפת עם אדם נעים ונח, לא מקסים, שאין לי חיבור מיוחד אליו, שהוא מעוניין וזמין, שלא מעוניין להיות מעורב מדי בחיי הילד (וזה מאזן את זה שאנחנו בקושי מכירים ומוטב כך). בדר"כ בחורים צעירים יותר מעוניינים בכך.
רמה עוד יותר נמוכה מכך, זה אבא על תקן תורם, ללא מחויבות כלכלית או טכנית, אבל קיים גם אם פחות נוכח, יש לו פנים ושם, ומורשת.

כשלכל אחד יש יתרונות וחסרונות. אבל כולם מתחילים ומסתיימים באבא וזו המטרה.

ובכלמקרה אני מכינה עצמי לתרומת זרע בהיכון. שאם יבריזו לי שאם אגיע לקצה שאם אבין פתאום משהו שלא הבנתי קודם. אין לי גם פה יריעה רחבה להחליט כך ואז אחרת ואז לפעול. במקביל פניתי וביצעתי בדיקות ובעוד כחודש כבר אוכל לקבל מנות לבחירה. שיהיה בצד. על כל מקרה.

מרמה מסויימת, ברגע שמורידים את הזוגיות מסדר היום. לא משנה מי יהיה האב. הומו, בן 30, או בן 45. ולא משנה הצבעים והצורה. משנה הרצון, החיבור בינינו שיהיה לי רגוע ונעים ונכון, ההסכמות.
זה גם תהליך שעברתי. לוותר כליל על כל מיני מדדים. זה לא מקדם אותי. חיבור כן צריך להיות, ואם הוא איש טוב אז לא אכפת הגובה. ואם הוא מחוייב והכל אז לא חשוב הבדיקה הפחות טובה.

ואם זה לא מספיק מסובך, הוא גם צריך לעבור בדיקות ומהר. לשמחתי הרבה וזו הפתעת המאה, חלק נכבד מהגברים באתרים האלה מגיע עם בדיקות או נעתר בשמחה לבצע אותן מהר. מה שחשבתי שיהווה המכשול הגדול ביותר, מסתבר כיותר קל מהצפוי. ספירת זרע? יש לרובם אחת בכיס. רוצה עדכנית? אין בעיה. בדיקת מחלות מין? יש עדכנית. בדיקה גנטית? תגידי מה ונבצע.
זה גם כלי מסנן להביע רצינות. מי שמתפתל שימשיך להתפתל לבד.


אלוהים שלח לי ברכה. להתמודד עם הדבר שכל חיים ברחתי מפניו. להתמודד עם אי ודאות במערכות יחסים. זה הדבר שליווה ומלווה ואתי כל החיים. ועם קונפליקטים. אליפות העיר בקונפליקטים. ואם את זה אצליח לפתור, יהיה בסדר. באמת שיהיה בסדר.

רוב הקשרים הרומנטיים שלי התחילו והסתיימו בגלל פאניקה שקיבלתי מאי ודאות. רוב הקשרים התחילו כשמראש בחרתי לא באהבה גדולה כי אהבה גדולה היתה ממוטטת אותי על כל אי הודאות שהיא מכילה בתוכה בשלבים הראשונים ובוודאי בהמשך.
בעשור האחרון סירבתי בכלל להיקשר. לא יצאתי לדייטים כמעט וקשר כזה או אחר שצץ צץ משום מקום ונעלם כך. רובם אנשים טובים ואוהבים וגם שם פחדים וחששות מצידי.

חבר טוב במשך שנתיים ביקש שאצא, שאפתח, שאתנסה ותירצתי, שאני שמנה, שאני בדיכאון, שזה לא זמן טוב, שאני צריכה להיות חזקה בשביל להכיל קשר ועוד מעט ועוד מעט.
הוא סיפר לי איך אחרי הגירושים שלו הוא התאבל 4 חודשים ואז הסתער על דייטים, ורק אחרי עשרות נשים שהכיר ויצא והתחבר אליהן הכיר את זוגתו השנייה. אגב תוך חודש הם חליטו להינשא וחצי שנה מאוחר יותר אחרימגורים משותפים והגירה מארצות שונות - נישאו.
החודש היא ילדה את בנם השלישי.
שנינו היינו באותו המצב לפני 7 שנים בדיוק.
איזה עולם. וקשה לא להאשים את עצמי.
למעשה רק את עצמי יש להאשים.

ועכשיו אלוהים החליט לברך אותי ולהוריד עליי את העולם. שיתיישב לי בדיוק במקום הכי קשה שאפשר. לאיים על ההורות העתידית שלי תוך שאני צריכה להתמודד עם אי ודאות בגודל הקוסמוס.

אני מתרוצצת בין פגישות בתקופה האחרונה כמו שמעולם לא נפגשתי עם גברים.
אני יוצאת לדייטים - במשקל השיא שלי, מעולם לא הייתי כה שמנה.
נאלצת להכריע כשאני במצב הנפשי הכי מורכב שהייתי בו -מעולם לא הרגשתי כל כך ממוקדת וחדורת מטרה ומצד שני כל כך רכה ושברירית.
ככה אני יוצאת לעשות את הבחירה הכי הכי קשה שלי עד היום.
עם מאה אחוז אי ודאות.
ואין לי זמן ואין לי הזכות או החסד לרחם על עצמי, או לשקוע בדיכאון, או לחשוב כמה אני שמנה. כמה אני לבד. למה לי. למה לה. למה לא. נא.
זה מה יש ועם זה ננצח.
אני גם לוקחת בחשבון שאם הגעתי לכל המסקנות האלה גם של הורות שיתופית שהיה קשה לי לעכל עד לפני זמן מה ועוד כמה רעיונות, שייתכן וזה לא יילך כמו שרציתי, כל התוכנית הנחמדת שתיארתי וכן את בשל לכדי תרומת זרע.
אבל מה שלא יהיה שיהיה ממקום שלם. בשביל זה יש את הרופא שלי שכששאלת מבחינת סיכויי ההתעברות שלי מה עדיף בדיקה מצוינת מהבנק או מישהו עם בדיקה גרועה וטיפולים בהפריה, והוא אמר שטובת הילד מחייבת הורות שיתופית אם אפשרית. במקרה שלי מחר בבוקר ולכן אם כבר יש מישהו אז לא להיות מוטרדת מזרע לא תקין. אם אין אז כן ללכת על תרומה כי הזמן קריטי. בקיצור לא להכניס את מימד איכות הזרע לשיקולים. וזה משהו שאני גם צריכה ללמוד להרפות ממנו, כי לא שוכנעתי בזה והאינסטנקט אומר שככל שהבדיקות טובות יותר סיכויי ההפרייה טובים יותר ומה שווה כל הדיון הזה אם אין הפרייה.

כבד. לי. וקל ושוב כבד. אני ישנה כמו סהרורית. גם המשפטים שלי, אני מגלה שמנוסחים באופן מקוטע. מתקנת כל הזמן. וברקע עניינים אחרים בחיים. מחלות של אהובים, עבודה לא יציבה. כאבים כרונים בגב תחתון שאיך אשא אותם עם ילד.

אלוהים עושה עליי סיבוב, ואני נכון לכרגע מפסיקה להסתחרר ועכשיו אני מתפללת שכל זה יתאפשר עם ילד אהוב ובריא. שאלוהים ששלח אותי לבצע בדיקות אקראיות ומהם הבנתי בדיוק כמו בעקדת יצחק ... שניתנה לי ההזדמנות, ויעזור לי עכשיו ביולוגית וייתן לי את הילד שלי, ואת הכוחות להתמודד עם התוצאות של הלידה של שנינו.
אמן.

[ברבאבא*]

אמן ואמן. בהצלחה. את נשמעת חזקה מאוד, במיוחד בפוסט האחרון. קורא ומקווה לך רק לטוב.

[יולי_קו]

מצטערת שיצא לא ברור.
מגיל 16 יש אצלי רצון עמוק, מהרחם, הורמונלי, לילד. אבל אני החלטתי בשבילי שרק עם בן זוג לחיים אהרה.
עברו השנים והיו בני זוג שונים שלא התאימו, או שאני לא התאמתי להם. כבר התייאשתי. רק בגיל 32 הכרתי אותו, ורק 3 שנים אח''כ נולד בכורי.
חשבון פשוט מראה שעברו 19 שנים עד שהכל הסתדר לי.
הרצון העמוק הזה המשיך גם אחרי. גם תוך כדי ההריונות כרצון להריון נוסף. משהו חזק ומטורף, שנגמר רק עכשיו.
רצון שנמצא מתחת ובמקביל לכל מחשבה אחרת. לכל נשימה.
הילדים שלי צעירים יחסית (9, 7, 4), ואנחנו חיים עם האבא, שהוא בן זוגי. אין לי מושג איך ואם הייתי מצליחה אחרת.

אני מכירה אמא חד הורית עם ילד מקסים, שהאבא עזב משנתגלה ההריון, או לפני (היא אשה די מיוחדת. גם אני לא הייתי רוצה לחיות אתה), הוא לא בקשר איתם, ולא מעורב בכלום. גם לא כספית.
הם חיים ליד הסבתא, שמאוד עוזרת. היא מאושרת על ההחלטה שלה לשמור על ההריון, ועל הילד שלה. היא אומרת שהיתה עושה ילד נוסף, אבל שאין לה איך.

אני מכירה אמא חד הורית אחרת עם שני ילדים, שניהם מתרומות זרע, גם היא עברה לגור ליד אמה, וגם הסבתא הזו מאושרת מהנכדים ועוזרת המון.

העזרה של הסבתות האלה מאפשרת לאמהות הללו לנוח לפעמים, לעבוד, ולא להיות בודדות במערכה.

[אורנה*]

בשבוע שעבר עברתי הזרעה מהבחור שכתבתי עליו פה.
ההוא המוזר אבל האמין.
עכשיו מחכים.

במקביל פניתי לבנק הזרע, ביצעתי את כל הבדיקות ואני משריינת תרומה לחודש הבא.

אני מבינה שהמטרה כרגע היא להקשיב לביולוגיה לא רק ברמה של להיות אמא אלא להבין שלגוף יש את הקצב שלו ואני לא יכולה לחפש לנצח.
החיפושים לא פשוטים ותיארתי פה מה קורה.


הלוואי שנקלטתי הפעם. ואז אעשה הכל בשביל משפחתיות טובה איתו גם אם לשנים הראשונות של הגידול. הוא הכי לא פרטנר במובן של זוגיות. מאוד טכני. ויחד עם זה זה מרגיש לי טוב כי גם אני לא מעוניינת בו. אני במצב שאני רוצה את ההריון וגם הוא. ואחרי זה מה שיהיה יהיה.

הוא מאוד קורקטי. כבר כתבתי שייתכן ויש אספרגר.' עד עכשיו יכולתי לסמוך עליו שיעשה הכל בעיניים עצומות, שיבוא לבדיקות, שיבצע הכל כמו שתיכננו. אבל בין לבין הבדיקות והכל הוא מדוכא וחושש ואני סתם נח לי אל להיפגש ולא לפתח משהו כי אין לי אליו משהו. זה סוג של הורות משותפת או משהו. הוא רצה יותר בהתחלה אבל מאז נכנס לסרטים לגבי הצלחת הטיפול ואני לא אכפת לי, נראה שניקלט ואחר כך נבדוק מה הלאה. הוא לא מחזר ואני לא מתחייבת על משהו איתו, להיפך.

בכל מקרה, אני עם הפנים קדימה. אבא חשוב,, אבל שבסוף לא אשאר קרחת מכל הכיוונים. אני משריינת תרומה מבנק הזרע כבר מהחודש הזה והלאה. שלא יווצר מצב שאני מפסידה עוד חודש אחד בלי לניסיון להיקלט. מתפללת שנקלטתי כבר עכשיו אבל אם לא אני לא תלויה יותר באף אחד. זה משחרר גם אם עצוב. כי אני לא בנויה ללבד הזה אבל אני גאה בעצמי על החשיבה הצלולה ועל זה שהבאתי את עצמי להחליט החלטות קשות בזמן הקצר הזה שהתאפשר לי. יש גם בעיה נוספת, ככל שמתקדמים מכירים יותר ומגלים עוד, אני לא רוצה ולא משנה עם מי להגיע למצבי קצה של עמידה בפני הפריה ושמישהו מתווכח איתי על כסף או על חתימה על ופס. משהו שלא קורה בין זוגות ותיקים.

והוא מתווכח איתי על רופא פרטי כן או לא. אמרתי לו שבדברים האלה לא משחקים, אנחנו מתחלקים בעלויות וזה לא נורא אבל הפריה אני לא עושה בקופח, רק פרטי (2000 שח כל הסיפור, את ההפריה עצמה מממנת הקופח, רק את הרופא אנחנו). זו דוגמא למשהו שיכל להלחיץ אם לא הייתי משריינת ומבינה שגם תרומה מבנק הזרע זו אופציה וזה בסדר. כי אני לא אתקע והתנדנד בהתאם לתפיסות של מישהו אחר. זכותו לומר מה שמתאים לו אבל זה מצחיק בעיניי שמישהו עם בעיית זרע רצינית בגיל מתקדם, מתעסק בפרוטות מול מישהי שמוכנה בלי הסכמים ובלי תביעות ללכת בדרך הזו. לא כי אני טובה צדקת אלא כי גם לי זה מתאים. אבל יש משהו בזה שאני מחזירה את השליטה לידיי ומקבלת לעומק את הבחירה בבנק הזרע כאופציונלית ולא כגזירת גורל איומה - משחררת.

כמה אפשר לשנות גישה וכיוונים ולהתבגר ולצמוח בכמה חודשים. הפנים שלי חלקות אבל אני מרגישה חריצים דמיוניים לאורך הלחיים, כאילו שקפצה עליי התבונה של אנשים שעברו דבר או שניים בחיים.. נוסף לי עומק בהבנה של כמה מהר עברתי תהליכים עמוקים והגעתי מנקודה שלא יכולתי להרים טלפון לבנק הזרע, לשקול הורות משותפת, ללחשוב על לגדל ילד לבד למצב הזה שבו זה בסדר, לבחור בבחירה לא הכי טובה אבל הכי נכונה לנסיבות במידה ולא יתאפשר אחרת. התבגרתי. השריון של המצוי יחד עם החתירה לרצוי לא פשוטה.

אני גם גאה בעצמי שמכל הגברים שהכרתי והכרתי לא מעט בחודשים האלה בחרתי בשניים מוזרים (עם הראשון ניסינו טבעי תקופה והיינו זוג אבל זו היתה זוגיות מאוד מפוכחת עם חשיבה על הורות ופחות על כמה הוא מעניין אותי אינטלקטואלית( שניהם מוזרים, לא הכי רומנטיקנים, כאלה שהם לא הבחירה הראשונית שלי מבחינת עניין - אבל - אמינים בצורה יוצאת מין הכלל. ויהיו אבות מסורים וישרים על פניו. לתהליך כזה זה הכי חשוב. כאבא לעתיד גם אם לא בן זוג טוב חשוב לי שאדע שיש לו מילה. שהוא עומד מאחורי מה שהוא אומר. שכשהוא מבצע בדיקה הוא מבצע ואחכ מביא תשובה ולא מבלבל בשכל. כשהוא אומר יש לי כך ואין לי כך אני יודעת שזו האמת. מעבר לזה הוא באת טיפוס, קשה לנהל איתו שיחה....

הלוואי ונקלטנו. ואני אעשה הכל בשביל שזה יצליח..
והיה ולא אני עדיין רוצה וחותרת לגבר שיהיה איתי ויהיה אבא לילדיי.

ואני לא תלויה יותר באף אחד.

אני מרגישה חזקה ומקווה שזה ימשיך כך. כי אני זקוקה לעצמי עכשיו.

[שקטה*]

...
קצת פוגע שאת מוחקת את תגובותיי. אני לא חושבת שכתבתי משהו לא נעים, בסך הכל הבעתי תמיכה. שיהיה לך בהצלחה.

[קוראת*]

כן, אורנה, מחיקת התגובות ללא הסבר או בקשה משקטה לעשות זאת היא לא נעימה

[אורנה*]

בנות, לא מחקתי כלום... להיפך אני אוהבת לקרוא הכל ובטח שהודעות תמיכה.
אולי כשערכתי את הדברים שלי זה מחק משהו שהוספת במקביל. אתן מוזמנות לכתוב מה שרציתן או לשחזר, אני לא יודעת איך.

[אהבת_עולם*]

כבר כתבתי שייתכן ויש אספרגר
חחחח... את זה אני כתבתי !

טוב לשמוע על ההתפתחויות.
בהצלחה גדולה !

[אהבת_עולם*]

דרך אגב, חיפשתי בגרסאות הקודמות את התגובה של שקטה שנמחקה , ואין לה זכר, כאילו מעולם לא נכתבה. הייתכן?

שקטה, האם את בטוחה שהתגובה שלך הופיעה בדף הזה לפני שנעלמה? מאיזה תאריך בערך?
אולי התבלבלת וכתבת במקרה בדף אחר? אולי הייתה תקלה טכנית והתגובה שלך לא היתוספה? אולי כתבת ושכחת לעשות 'הוסף לדף'? קרה לי כמה פעמים...

בכל מקרה, אולי תנסי לשחזר מזכרונך ולכתוב שוב...

[שקטה*]

תודה אהבת, אני זוכרת שראיתי את התגובה שהוספה לדף ואחריה עוד תגובה לשאול לגבי המחיקה (לפני זו שעכשיו מופיעה בדף), שתיהן נמחקו. אני מניחה שקוראת ראתה אותן. זה לא ממש חשוב, רק איחלתי לאורנה בהצלחה והוספתי כל הכבוד על קבלת ההחלטה תחת לחץ ובזמן קצר. לא נורא שהתגובות נמחקו, פשוט כשזה קרה חשבתי שזה נעשה בכוונה וקצת נעלבתי. אבל אני מבינה שזה קרה בטעות.

[אורנה*]

אהבת נכון את כתבת! אבל האמת שחשבתי על זה כל הזמן.

שקטה תודה, אני לא מרגישה בכלל אמיצה
אם כי אני בהחלט המומה מעצמי, על המעברים המהירים אבל הבטוחים בין דפוסי החשיבה. אני כאילו מתבגרת ומתפכחת בימים ובדר"כ בחיים לוקח לי זמן רב לעבד ולעכל ו ובוודאי שלשנות דפוסי חשיבה כל כך עמוקים.
אני פשוט חושבת שהגעתי לאין ברירה.
עדיין מקווה ומייחלת ומחפשת פרטנר זוגי אמיתי אבל ההבנה שזה לא פשוט ברורה לי מבפנים.
חושבת שזו תהיה הפתעה טובה אם כן אבל גם אם לא אני ממשיכה קדימה.



.

[יעל*]

את מקסימה ממש.
המון הצלחה.

[אורים_ותומים*]

הייי בנות!חזרתי!ואורנה מה שלומך?תעשי בדיקה בסופ"ש?
בתגובה לבקשתך...ובכן..גברים(אם קצת מגרדים אותנו לעומק..)מבעד למגננה המסוקסת שלנו..בסה"כ די דומים לכם (ברגשות ובפנטזיות)בתור תולעת ספרים גמולה...והתעמקות גם מהסביבה...לכן..ובקיצור ,כל מה שמוריד לכן מאיתנו,מוריד גם לנו.(במקום שיתייבש לנו הוא מתכופף).וזה טוב!.אחרת כולנו היינו הולכים כפופים כמו קופים....):
אגב..מה חידשתי לך?ניסית משהו ממה שהצעתי?(ואני יודע שהרוב לא חידש..היות והייתי קצר בזמן..

[אורנה*]

אורים ותומים כבר הרבה מים זרמו בנהר מאז. חידשת לי ניואנסים, הרי בגילנו הרוב כבר ידוע. תודה. אני אשמח אם תהיה לך עיצה - איך להסביר קצר ונכון לגבר שיש עלי לחץ ביולוגי בלי להיכנס לפרטים? רובם פשוט לא מבינים. אומרים צריך להכי רלגור, חצי שנה שנה. צודקים. אבל אין לי את זה. גם ח לא חצי שנה. לא חייבים, אבל אלה שכן רוצים - פשוט לא מבינים את מכריב הזמן שנגדי. אין הבנה בקופסא אפשר לומר - אוקי אני לא אעכב אותך זה מוקדם לי מדי, הלוז שלך, אבל זה לא מה שאני שומעת - אלא חוסר הבנה בסיסי של השעון הביולוגי שלי ושל בנות גילי האמת.

אז יש לך רעיון? אני יודעת שגברים חושבים אחרת וחווים את זה אחרת, ובכל זאת, איך מסבירים לבן 43, 44 שהזמן קצר והוא מוזמן או להכיר באינטנסיביות ולראות אם מתאים - או לוותר כי אין לי כרגע יכולת ליישם את זה אחרת.

---

אני קולטת כמה עברתי בתקופה הזו. בעבר סירבתי לצאת עם גרושים, עם בעלי ילדים, עם גברים מעל גיל 40 ובוודאי 44, לא עם נמוכים ולא עם לא מושכים, לא עם כאלה שמדברים הרבה, לא עם כאלה שלא אוהבים בעלי חיים (כי יש לי). לא שפסלתי בהינף יד אלא שמראש לא התחלתי שום דבר בכיוון שלהם. ואם פנו אליי לא התייחסתי. יש עוד רשימה מכובדת של לא אבל יותר עמוקה, כמובן על בסיס אישיות ויציבות ועניין.

אני חושבת שהכל היה נכון לפעם. כלומר לא הייתי בררנית מדי כי לא חיפשתי יופי או כסף או משיכה היסטרית אבל כן תחמתי הרבה גבולות שכנראה עם הגיל גם הכבידו על מציאת מישהו מתאים כי ההיצע קטן וגם מי שנשאר לרוב בעייתי יותר משהיה בגיל צעיר יותר, כמוני בדיוק..

עכשיו כשאני ממוקדת מאוד, שמונפת חרב מעל ראשי - אני רוצה להכיר גבר שקודם כל יהיה חבר טוב ואבא טוב. זה משנה את התמונה. קל להגיד את זה גם כי כולן בדר"כ אומרות את זה- מחפשות חבר טוב ואבא וכו' אבל במציאות זה לא עובד אלא אם באמת פתוחים לזה.
אני בנקודה הנוכחית פתוחה יותר (לא לגמרי) לצאת עם כמעט כל אחד שיש לו פוטנציאל להיות חבר טוב ואבא טוב. עדיין יש לי חסמים, לא מעל 45, לא טיפש, לא חסר יציבות, לא מכוער או לפחות לא דוחה אותי, לא דתי (כי אני לא), לא מישהו שאומר מראש שלא יגדל בעלי חיים או ששונא,.

יצאתי עם בחור נמוך, בגובה שלי ואני קטנטונת, זה משהו שלא קרה כמעט אף פעם ואם קרה רק בגל היכרות מהשטח ולא מאתר היכרויות שניתן לבחור בו אחרת.
יצאתי ואפילו התקדמתי עם בחור שגר עם אמו למרות שיש לו דירה בבעלותו והוא בן 44, מוזר עד מאוד, ייתכן שהאבא של הילד שלי...

ואני רוצה מאוד לצאת עם גרושים פלוס ילד, כי יש שם בגרות, עומק, הבנה של שיתופיות באופן אחר מרווקים. אני אומרת את זה באופן גס כי לכי תדעי אם הם לא התגרשו בדיוק בגלל שהם חסרים את זה.

בגדול נראה לי שמישהו שהוא כבר אבא ורוצה מאוד להיות אבא שוב בקרוב - יותר רציני מרווק בגיל 44 שחושב שילד זה מגניב. אה ושיש לו זמן ולי יש זמן....
אני שוב משתאה לכמה תפיסה יכולה הלשתנות בראש. זה מעורר בי אופיטימיות בלתי רגילה. לא לגבי הילד והזוגיות אלא בכלל כקונספט.
זה לא חכמה ללכת על משהו כיצריך וחייבים אבל בלב נגמרים, החכמה זה להאמין שזה נכון לך באמת ושזה יהיה נכון..

אני לא ממהרת לצאת בגלל סטטוס כזה או אחר, אלא קודם כל כי הוא נשמע בן אדם, כי מעניין לדבר איתו, אחרי זה נכנסים השיקלולים. אבל זה שיש פתח לכל האפשרויות, ואני חיה בתוכן טוב - זה מעניק אוויר לנשימה.

---

חייבת לציין שעם כל האופטימיות דווקא רעיון בנק הזרע עדיין שורט אותי. אני אעשה את כל הפרוצדורות ואשריין מנת זרע והכל הכל לקראת המועד הבא, בתקווה שלא אצטרך אבל אני יודעת שאני לא יכולה לחכות עוד. האפשרות הזו עדיין שורטת אותי. גם כשאני עושה דרך ומאמינה שזה יותר נכון מבעבר, עדיין היא קשה לי מאוד. אולי אני צריכה לבדוק תרומת זרע לא אנונימית שתקל עליי. כי אני תמיד אומרת שמקסימום האבא לא יהיה אבא במובן היומיומי, אבל שלילד יהיו פנים ושורשים ונקודת התייחסות לעבר שלו. אבל אז קשה לי מוסרית. גברים שתורמים זרע כשהם יודעים היכן הילד גדל, מי האמא ולא אכפת להם ממנו? איזה מין בן אדם צריך להיות בשביל זה?
אני לא יודעת איך לפתור את הפלונטר הזה ולמה מכל הדברים שהתקדמתי בהם את זה עוד לא הצלחתי לקבל לגמרי. זה קשה לי ברמות שאני מרגישה שאני מתעללת בילד לעתיד שאני מביאה אותו למציאות כזו מראש. ללא אבא. מתרסק לי הלב. ובאמת שהזמן לא לטובתי. אפילו בקופח כנראה יאשרו לי באופן חריג קפיצה להפריה חוץ גופית למרות שבגיל אני לא עומדת בקריטריונים.

לא קל להיות מבוגר. מצד שני גם כילדה החיים לא היו דבש, נורא רציתי עצמאות, הנה קיבלתי

[אהבת_עולם*]

הי אורנה הייתה לי מחשבה, נניח שבאמת לא תהיה ברירה ותצטרכי לפנות לבנק הזרע, האם ייתכן שיש גברים שרוצים לתפקד כאבא למרות שהם לא יכולים בעצמם להביא ילד (עקרים או משהו בדומה)?
אולי יהיה אפשר לעשות שילוב של הפריה אנונימית עם אבא נוכח בחיי הילד שהוא לא אבא ביולוגי?

לא יודעת עד כמה זה קיים או אפשרי, אבל מחשבה...

[אורנה*]

זה אפשרי, אבל פרקטית לא יודעת איך מוצאים את זה.
שנית, כל הבעיה היא למצוא מישהו מתאים בזמן קצר אז הבעיה נותרת בעינה. גם עקר שרוצה להיות אבא צריך להתאים אני לו והוא לי, אז אם כבר לחפש לא עדיף מישהו שבשל ומסוגל להכל? גם המבחר גדול יותר - יש הרבה יותר רווקים או גרושים שפנויים לזוגיות וכו' מאשר גבר עקר שגם יודע שהוא כזה וגם מעוניין לגדל ילד לא ביולוגי עם אישה שהוא בקושי מכיר. זה בדר"כ קורה בתוך זוגיות, שמגלים שהגבר עקר ואז עושים תרומת זרע.

מנסיוני זה לא נכון להניח שאם הברירות שלו קטנות יותר הוא בהכרח יהיה נח יותר לחיים יחד. אולי הוא יהיה להוט יותר אבל לא בהכרח מתאים.

שנית אני חושבת שרוב העקרים לא יודעים שהם כאלה.

אני יכולה להגיד לך שרוב האמהות היחידניות שדיברתי איתן בנסיון להבין טוב יורת אם זה מתאים לי - אמרו שהן החליטו סופית להרות לבד כשהבינו שהאופציה לזוגיות לא מסתיימת עם הבאת הילד. אבל אחרי כמה שנים הן מבינות שקשה מאוד למצוא זוגיות ובודאי שאב מאמץ, בטח בגילאים מתקדמים.
לא שלא מצליחים, יש מקרים, אבל לא משהו לסמוך עליו, בטח לא בשנים הראשונות.

[אורנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


למה הגברים הפכו לכאלה מרוכזים בעצמם ופאסיבים?
פפפ

שכחו להיות גברים בדור הזה.

[אורים_ותומים*]

שוב שלום אורנה..אתחיל מתגובתך האחרונה(שבוודאי תסכימי שנישלפה מהשרוול עקב תיסכול...)חירטי לעצמך בעור:
1).את הנרקסיזם לא המציאו הגברים החל בימי קדם בהתייפיפות מול הראי ותימרוקים ותכשיטים ללא סוף וכלה בריקודים בזוגות בנות אותו המין בפאבים רגילים(בכל העולם ובמיוחד במזרח הרחוק).
2).החשש מסחיטת כספים(גניבת זרע)ותלונות שווא על מעשים מגוהים/אונס(70% מסך התלונות שמוגשות בפועל-ע"פ נתוני משטרה)גרם לכל הגברים להחשף ריגשית למטרות זוגיות להקמת משפחה וכבר בגיל צעיר עם בנות .........................מחו"ל(בנופש).ומסתבר מחקרית שהם מבוקשים היות והן מודות שהישראלים פחות ילדותיים,יותר שאפתניים(ביסוס כלכלי)אבל יותר מחוספסים.
ועתה אומר כללי זהב,לך ולכל הצעירות ממך,מה שאף יועץ/רופא נשים/הורה לא אומר(וזה יחסוך לכן ובעקיפין גם לגברים הרבה טרגדיות/ביזבוז זמן וכסף):
1).אל תיבנו על התאהבות!זהו הורמון מאוד חזק שמופרש במוח ללא שליטה ולא ניתן להחליש אותו תרופתית(בעיקר לצעירות)וכמה שהוא משכר ומענג ככה הוא מסיט אותך ממציאת הגבר הנכון,והיות ואין ברירה..תהני מהעוצמות שלו .,יחד עם הגבר,,אבל אל תיבני שום תוכנית עד שההורמון יעלם!
2).אין דבר כזה נפש תאומה!לכל היותר יש צורת חשיבה דומה שיכולה לעזור בחיי היומיום של הזוגיות אבל לא תגיעי גם איתו ל..אושר אפילו ברמה של..נניח לקום עם חיוך קטן בבוקר..מקסימום יהיה לך נעים או יותר נכון,נוח וללא ויכוחים כמעט...חפשי בעלי ה אנטליגנצי יגשית(מחובר קצת לצד הנשי שבו)פעיל זכויות אדם?עוסק בשיקום נפגעים בבי"ח?(מקצוע יציב לצערינו -בארץ).לא משורר נחנח!
3).אל תתפתו אחרי משפטים שנונים אלא יותר על מעשים(הכוונה למעשים המוכיחים שהוא דואג לך +כמו שכבר ציינת ובתחומים שונים ובחני אותו בסתר!)כנ"ל לא ללכת שולל רק על גוף חטוב ושרירי אלא יותר על סגנון חשיבה שקול ואורח חיים קצת ספורטיבי בריא ומעניין אבל לא מסוכן(אבל גם לא מרובע).
4).עבר שלבים אילו ...קחי אותו לקרובת משפחה עם תינוק ותיראי איך הוא מתייחס אליו...
5).סיכסוכים במשפחה בשנים האחרונות(בעידן הפמיניסטי),הם קודם כל בעינייני חינוך הילדים ורק אח"כ מה שתמיד הוביל..כספים ולאחריו התאמה מינית(90%האחרון מהזוגות!).ויש משפחות שבסיכסוכים ביותר מתחום אחד וחיים בניכור ללא יציאה לנופש או הפוגה כלשהי(בד"כ לאחד או לשניהם אין מה "להציע" בשוק).
6).היות ומוח הגברים מחווט על גירוי ויזואלי כתיגמול מיני על מאמציהם בשאר התחומים..בלתי אפשרי(עד גיל 50?)להם להבין למה נשים לא נמשכות כמוהם ,לאיבר מינם והן מפרשות רמיזות כסוג של השפלה.(אני קצת מכליל ,אני יודע..יש רגועים יותר הורמונלית...המצב מחריף כשהבעל אימפוטנט או שהאישה יבשה ולאחר זמן מה ,שום טיפול(זוגי/תרופתי)כבר לא עוזר..וגם סיגנון חיים בריא משפיע.
כמובן שבקצה השני מקלחת קרה לא תחזור(כמו בכלא?)להרגעת הדחף.
תלי עיצות אילו במקום מוצנע בתור גבולות ברזל ואל תתפשרי!אחרת תמצאי את עצמך חיה בפשרה בלתי נסבלת ותכנסי לדיכאון.סה"כ יהיה לך שקט נפשי על ששמרת על ערך עצמי.לכל אחד ואחת מאיתנו יש מעין סיסמוגרף פנימי רגיש שקולט כל אחד בצורה זהה(הורה או זר)מי רציני ומכבד ומי משחק בנו..
ואגב..גם אנחנו הגברים,די מקובעים בהגדרות למציאת אישה(כבר מגיל 13-15בממוצע)ובמהלך השנים רק מקבל יותר עומק/נימוקים עם הניסיון .אבל הגבולות נישארים זהים!ז'תומרת ,אם בעל שלכאורה נאמן ולא בגד מעולם..תבוא אליו מישהי יפה,טובה וחכמה כמו אישתו(נניח)אבל צעירה בהרבה..השיקול היחדי שלו יהיו הילדים!גברים הם נטולי אשליות(יחסית לכן) ולא מחפשים גברת עם יאכטה או דוקטורית או נסיכה על סוסה לבנה!אלא יפה(דלק ל"הצתה|" ריאשונית),פיקחית(לטווח קצר),אישיות מושכת ורצוי כובשת לנוקאאוט ניצחי שימנע מכל גבר להסתכל על אחרות....יש מגמה זהה גם אצליכן אבל עדיים הרבה מהססות(סיבה כלכלית).
צריך דחוף לבנות מערכי שיעטר בבתיה"ס בנושא זוגיות והכרת המין האחר!אני נחלצתי בזמן מדור הניכור האגואיסטי שהגיע מהמערב...אבל מי שמחפש(ב-20 שנה האחרונות ..פשוט רחמנות!!שוק הפ"ופ יותר אכזרי משוק העבודה!כל ההשקעה הקוסמטית וההשכלתית וללא תוצאות...דעי לך שנערים(בעיקר)די סובלים מהמצב.אבל חזיקים בשארית כוחם את כבודם העצמי מלהתחנן...

נ.ב:אבות אבותינו לא היו מטומטמים כלל..הם הבינו שנעורים=כוח פיזי בשדה וילדים בריאים ולכן הקפידו להתחתן עם יותר מאחת,כך שאחד יתמוך בשני(ובילדים)אם חלילה יקרה להורה אחד משהוא...

[אורנה*]

ארים ותומים תודה. אכן בעשרים השנים אחרונות ובחמש האחרונות בעיקר זה הפך לשוק בשר.
ובכל זאת יש סיפורי אהבה. טובים אפילו.
אני בהחלט ממוקדת בלנסות לזהות איש טוב במעשה ובערכים ופחות בכל השאר.
אני מניחה שגם לי יש את השק שלי. והוא לא קטן אבל אני מפוכחת, רצינית, ממוקדת.

עם הגברים ובגילאים האלה שהם באמת מבוגרים ואמורים היו לעבור משהו בחיים נשמע לי שאני מדברת עם ילדים. בן אחותי בן 20 הרבה יותר רציני, שקול, חכם ותבוני מהרבה מהם (באמת!)) זה נדמה כמו ניסיון לתפוס בלון ברוח. ההוא רוצה אבל רק בתנאים כאלה, ההוא בטוח שנסיכת חלומותיו תופיע.... והוא בן 46. ההוא מביע הצהרות מדהימות ולמחרת מתחרט. זה גם פונקציהשל אינטליגנציה, מתחילת החיפושים, כבר כמה חודשים אני יכולה לספור את כמות הגברים האינטליגנטים על כף יד אחת. הרוב נשואים, גרושים או לא הולכים עם שלט שהם פנויים...

הבעיה אם למקד אותה מעבר לזמן שהוא הבעיה בה' הידיעה - זה שרובם נשמעים לי כל כך שקועים בבעיות שלהם עצמם. גבר בן 44 מדבר כמו ילד. גבר בן 46 לא מבין מה המשמעות בגידול ילד. גבר בן 40 מתקטנן על שטויות.
וכולם ככולם לא מבינים את הדחיפות של נשים בגילי פלוס פלוס.
מה שמוביל אותי לשאלה הראשונה אליך ושכחת לענות לי - כתבתי
אני יודעת שגברים חושבים אחרת וחווים את זה אחרת, ובכל זאת, איך מסבירים לבן 43, 44 שהזמן קצר והוא מוזמן או להכיר באינטנסיביות ולראות אם מתאים - או לוותר איתו כי אין לי כרגע יכולת ליישם את זה אחרת.

[אורים_ותומים*]

אורנה,
לא התעלמתי משאלתך,פשוט השתדלתי לעקוף כי התשובה תכאיב לך....ואני לא נהנה מלהכאיב (אפילו לאדם מוכר שפגע/העליב אותי קשות).הגיל שציינת הינו הרף העליון למימוש גבר את אבהותו..כל עשור נוסף בחיים מוריד מהאנרגיה הכללית שלנו(ל-2 המינים)בכ-20%!.קחי בחשבון שרווק בגילאים כאלה,כבר יעדיף לכל היותר! לתמוך כספית ולא להתרוצץ אחריו/ה...הכרתי טיפוסים כאילו(פעם קראו להם למך-שזו הגדרה לפסולי חיתון/חסרי טקט/חסרי הבנת בן/ת הזוג בזוגיות ובד"כ הם מופנמים ובעבודה סידרו להם פינה שקטה בהם יוכלו לעבוד לבד ללא אינטראקציה הם הקולגות)...לאבא כזה ובן זוג כזה את מייחלת?שלא יזום כמעט?שלא יצחיק?ישוחח על אינפורמציה ששמע בכל תחום שהוא ולא רק חדשותי?אני בטוח שלא.ראיתי "פיצוצים"שבו האישה חסרת יכולת כספית רצתה להתגרש כי היא בזה לבעל וגם להיפך..והילדים חיו באווירת טירור ומכרים נמנעו מלהגיע אליהם(כי לא היה להם נעים כמובן...).
עלה במוחי רעיון מופרע...מה דעתך לברר חיים בקומונה(גבר מבוסס ואיכותי עם מס' נשים באוירת פוליאומרה?אין לי קצה חוט..אולי יתאים לך הסגנון?כמו אבותינו פעם.לילדים היתה תמיד דמות הורית מוכרת ומחבקת.
מחזיק לך אצבעות למציאתו כי גם ככה יש 130,000 הורים יחידנים שמכבידים גם על המדינה..לא נעים לציין אבל הכלכלה שלנו זקוקה לכל חיזוק אפשרי..

[אורים_ותומים*]

התגובה ניסתה לשקף את המציאות באופן כללי(כי הרי אין לי נתונים לקגבש עמדה לגביך ואעדיף כך)ולסוגי אופי של פרטנרים/ות,הסיכוי למצא גם איכותי/ית גם שי/תסכים לממן את (רוב?)עלות גידול הצאצא וגם להתמודד מול אם/ב דומיננטי בקביעת החלטות לגידול...
ומה האופ' של הגברים במצבך שרוצים להיות אבות?..למשל הפחות אטרקטיביים..(לגדל ביצית באשך?).
צר לי אבל מה לעשות שזו המציאות (ואני לא אתן ל2 המתבגרות שלי ובן שאוטוטו יכנס לשלב זה..להתענות..וזה גם מה שאייעץ להם)

[שירלי*]

היי
מה שלומך?

[אורנה*]

מחר בדיקת הריון בקופח. בבדיקה הביתית יצא שאין הריון.
14 יום מהביוץ. מחר יהיה 15 יום.

ודווקא החודש חשבתי שכן, שיש סיכוי טוב להריון, כי שבוע שלם שאני עם בחילות, כאבי ראש, נדודי שינה, רעב גדול.
מסתבר שהרוב הם תופעת לוואי של הורמון מסויים שלקחתי לתמיכה (בהוראת הרופא).
פעם ראשונה שכל כך קיוויתי והרגשתי הריון. רבתי עם כולם, לא ישנתי טוב, הבטן נפוחהף הבחילות האיומות, רצון לאכול כל הזמן .

אז מחר הבדיקה, וכנראה אחריה שוב מתחילים.
ומהחודש כבר אישרו לי הפרייה.
שזה לעלות כיתה. כבר לא משחק.
שם צריך להגיע עם זרע מוקפא מראש או בן זוג טרי טרי.
את השני אין לי, את הראשון יש. מבנק הזרע.

יותר מיודדת עם רעיון בנק הזרע מתמיד. דווקא בשבוע הזה שחשבתי שאני בהריון ראיית כתבה על פגים וראיתי אישה שנוגעת בעדינות בגוזל דרך האינקובטור ופתאום נחרדתי שגבר שאני בקושי מכירה ושואיתו אחתום על הסכם הורות עלול לגעת בתינוק שלא בעדינות או להתחיל להעביר אותו מיד ליד לאמו שאני לא סובלת ולא סומכת. ואיך אהיה חרדה לילד שלי כשאני שוכבת עם תפרי ם והאבא נגיש אליו כל כך. וכן זה האבא, אבל אניא לא מכירה אותו מספיק. אין לי את הזמן. ומצד שני רוב האנשים בסביבתי אנשים טובים ורגישים ועדינים ובוודאי אבא פוטנציאלי, וגם הלורים טריים נשואים יש חששות, טבעיות.


גם בנישואין יש חילוקי דעות אבל כשחותמים על הסכם הורות עם מישהו שלא מכירים לאורך זמן ובוודאי שלא היתה אהבה או מחוייבות קודם - הלחץ גדול שבעתיים.

אז יש מישהו ברקע שאנחנו נפגשים ומדברים על ילד יחד, תחת הורות משותפת. בחור גיי, צעיר ולבבי, חסר אמצעים אבל עובד ומוכשר בתחומו, ומשתוקק לילד וכבר התחיל בעבר תהליך עם מישהי ועבר את כל הבדיקות והוא רגיש וחמוד אבל אני לא באמת מכירה. כך שבמקביל אני נערכת להפרייה הראשונה עם תרומת זרע.

שהתחלתי לחיות איתה בדו קיום, לא רוצה לומר בשלום כי זה לא, אבל אני מתחילה להבין את היתרונות שקודם היו בטלים בשישים לעומת החסרונות.

והמועקה בגרון לנוכח הבדיקה הלא חיובית הביתית לא עוזבת מאתמול. והתקווה שאולי מחר בבדיקה אצפה לבשורות טובות.
והלחץ הכלכלי, שלא תדעו כמה כסף זה בדיקות גנטיות, כשהתורם לא ידוע, וזרע, ורופא פרטי והפסדי עבודה על הריצות.

בא לי לבכות אבל זה לא יוצא, כי מה הקטע. ילדה גדולה. הזמן שעבר מהרגע שאמרו לי שאין לי הרבה זמן הוא רב מדי ועכשיו אני בלחץ להרות.
נתתי מספיק זמן למצוא מישהו או לבנות משהו עם מישהו וזה לא הלך, וגיליתי כמה רע זה להיות תלויה באחר בדברים הקריטיים האלה (וכמה טוב לפעמים כמובן).

אמר לי חבר טוב תלכי על תרומת הזרע כאילו אין גבר בעולם ותחפשי הורות משותפת או זוגיות כאילו אין תרומת זרע. זה מה שניסיתי לעשות רוב הזמן. זה קשה, הצלחתי חלקית. ניסיתי מפ הומשם ובשתי הדרכים היו הצלחות והיו פישולים. כי בנק הזרע זה תהליך שלא יכולתי להתחיל מוקדם בגלל הקושי הרב. ולהכיר שותף להתהליך זה גם לוקח זמן והרבה מזל.

שמעתי על הורות משותפת של כמה זוגותש הכירו חודש או שבועיים או 3 חודשים והכל נהדר, לעומת אחרים שזה קטסטרופה למרות שהכירו מילדות.

והראש מתפוצץ.
אני רוצה לעצור את הזמן.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התקדמתי מאוד.
הגעתי למצב של ניסוח הסכם הורות משותפת עם בחור מקסים (גיי שמשתוקק לילד כבר זמן רב).
אנחנו מסכימים כמעט על הרוב אבל לא על סוגיית העוברים.

מאחר ואני הולכת על הליך של הפריה חוץ גופית יש סיכוי לעוברים מוקפאים שיישארו לאחר שאקלט או לאחר החזרה אחת שלא אקלט בה.
בגלל שאני במצב מאוד בעייתי מבחינת הביציות ואלו כנראה חודשי הפוריות האחרונים שלי הרופא אמר שראשית - רוב הסיכויים שלא יהיו לי עוברים להקפאה כי יצטרכו להחזיר את כולם לרחם על מנת שייקלט אחד..
שנית, אם יהיו עוברים להקפאה, הוא ממליץ להשאירם לעתיד, לילד עתידי אם נרצה ובינתיים לעבור הפרי מס' 2, שאיבה והחזרה נוספים מביציות אחרות כל עוד זה אפשרי.

זה סוג של חלום שלי. לאור המצב.

השותף לעומת זאת לחוץ מזה. הוא לחוץ שבמהלך הדרך יסתבר שאנחנו לא מתאימים והוא לא ירצה שאעשה שימשו בעוברים שיצרנו.
מצד אחד - מבינה אותו מאוד.
מצד שני - לי יש בעיה, אני עלולה להפסיד את הסיכוי האחרון שלי להורות במצב כזה.

חשבתי לסכם איתו שלא יהיו מוקפאים לעתיד. שאם אקלט - יופי לנו. נשאיר את העוברים לאחים עתידים. ואם לא אקלט, אוותר על המלצת הרופא לבצע שאיבה נוספת ולהשאיר את העוברים לעתיד, אלא ננסה שוב עם העוברים הקיימים עד שנצליח או שיסתיימו, כך שלא יישאר משהו לעתיד.

אני לא רוצה לפוצץ את זה על זה. לקח לי זמן למצוא אותו (ולו אותי) ובסהכ שנינו מדברים בהיגיון, כל אחד מכיוונו.

מה דעתכן?
אני רק חוששת מלחץ. לא להלחיץ אותו ולא לעשות שטות בעצמי. וגם הזמן דוחק. אי אפשר להתפלפל עם זה מדי.

(אין לנו טעם כרגע ביעוץ אצל עורכי דין, כי יש לנו הסכמים של אחרים, יש לנו הבנה בנושא. אנחנו צריכים קודם להגיע להסכמה ואח"כ לנסח אותה ובסוף (כמו את כל ההסכם) ללכת לעורך דין כשהכל מגובש והוא ינסח זאת משפטית)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אורנה ממחשב לא שלה...

[שלומית*]

לי הבקשה שלו נשמעת מאוד אחראית. הייתי זורמת איתו בשלב זה.

[שקטה*]

היי אורנה,

רציתי לשאול מה שלומך? והיכן את עומדת בנוגע להתלבטות ולכל התהליך?

כמובן רק אם בא לך לשתף.