באופן טבעי

קצת רקע -
עומדת לפני לידה, כבר ממש לא לידה ראשונה, וכמו כל קודמותיה גם זו עומדת להיות בבית,
רוב הלידות היו אמנם מטלטלות מאוד פיזית ונפשית, אבל מבחינה טכנית לא מסובכות. השתיים האחרונות היו ממש לידות בזק, אחת ארכה שעה וחצי, האחרונה - שעה.
בלידה האחרונה חוויתי משהו מוזר - ירידת מים בלי צירים בכלל, אבל עם רעידות חזקות מאוד בכל הגוף וממש תחושה של אימה, פחד מוות שפתאום השתלט עלי.
זוכרת את עצמי שוכבת במיטה כדי להרגיע את הרעידות, מסתכלת דרך החלון ומרגישה שאני עומדת למות. כלום לא כואב, אין צירים, וכולי רועדת ועומדת למות.
אחר כך כשהתחילו הצירים ההרגשה לאט השתנתה, הרגשתי שאני יכולה לעמוד בזה, מצליחה להשתתף ולא להתנגד, ותוך כלום זמן הלידה נגמרה בטוב, ואני רק עוד נשארתי עם הזעזוע הזה של הפחד עוד ימים רבים אחרי.

עכשיו אני בתשיעי, בלילה התחילו צירים, לא מאוד כואבים, אבל מלווים ברעידות החזקות האלו, ובתחושת הפחד האיומה. אחרי שעתיים בבוקר כשכבר הדלקתי את הדוד של המים החמים, ואת הרדיאטור,
ואמרתי לבעלי שאפשר להתקשר למיילדת, הכל הפסיק. פתאום.

בערב חזרו הצירים, יחד עם הרעידות והפחד, ושוב הפסיקו אחרי שעה.

אני לא יודעת מה קורה, מפחדת מהפחד הזה יותר מאשר מהלידה, מפחדת מהלידה, מפחדת מהכאב, מפחדת מזה שהפחד שלי עוצר אותה - עוד אף פעם לא קרה לי שצירים התחילו ונפסקו סתם כך.

מה לעשות?
אולי מישהי מכירה את הפחד מוות הזה ויודעת לייעץ לי מה לעשות איתו

דרך אגב - נתקלתי בו בעבר בלידות הקודמות, אבל רק בשלב המעבר, והוא היה יחסית קצר, ולא היה לי זמן להתכונן אליו לפני, פשוט צעקתי ופחדתי עד שהתחלתי ללחוץ,

עכשיו אני רק רוצה להצליח לקבל את הלידה, מפחדת שהפחדים שלי דוחים ודוחים אותה

מכיוון שאין לך הרבה זמן עד הלידה, הייתי ממליצה לך לשנן משפטים חיוביים בראש בלי הפסקה
"הגוף שלי יודע ללדת"
הגוף שלי חזק ועומד בלידה"
"הלידה שלי טובה,קלה וזורמת"
מה שאת מתחברת אליו.

אני בטיפול הומאופטי והמטפלת נתנה לי רמדי בשם acon. עוזר במצבי פחד וחרדה.
אם יש לך הומאופטית להתייעץ איתה, אולי גם זה יעזור.

לידה קלה וטובה!!!!!!

וואו אני שולחת לך כח ואומץ,
הלואי והיו לי עצות אך מעולם לא ילדתי,
אני בחודש שמיני ובאתי להזדהות.
לא עם הפחד אבל עם ההתרגשות והדאגות

לא יודעת אם יעזור לך
אבל נראה לי שאם תצליח, קחי לעצמך כמה דקות בעניים עצומות לדמיין לידה קלה ונוחה, ממש דמיינו את הקטנטן\נה יוצאים החוצה עם חיוך ושלווה ושקט מרגיע
דמייני את ההרגשה של משהו נפלט ממך בעדינות
ובעיקר נשימות עמוקות מלאות ואיטיות בכל רגע בו את מרגישה את הפחד מגיע

ארניקה גם יכולה לעזור אם יש לך איך להשיג.
גם יעזור לך ללידה מבחינה פיזית וגם לפחדים ולדאגות.

אני מזמינה לך לידה קלה ושמחה ומהירה

שלום לך אמאלה

מאוד סביר שהפחד שאת חשה ותופס את כל המקום אצלך באותו הרגע, הוא מה שעוצר את הלידה.
פשוט ברגע שאת מפחדת מנגנון FF מופעל והלידה מתעכבת.

לגבי הפחד בשלב המעבר. זהו פחד טיבעי, הוא נקרא "פחד פיזיולוגי" הוא נמצא שם כדי לסיים את הלידה. אבל אולי, אני מנחשת, שהחוויה הזו היתה לך חזקה? כי אמרת שגם כל הלידה היתה מהירה מאוד. יכול להיות שהגוף שלך זוכר את החוויה הקשה והמצוקה שחווית והוא נסגר?

מכיוון שזה כבר ממש מאוחר מדאי עכשיו לשבת ולעבד את הפחדים. אני ממליצה לך לנסות הרפייה ברגע שהצירים מתחילים.
את יכולה אולי לדמיין את הפחד, לתת לו צורה ולשלח אותו ממך. כשאת מרגישה צירים תעבדי עם נשימות עמוקות לבטן, תנסי להרפות את הגוף (כמו שעושים ביוגה) .

אולי תנסי לשנן לך מעכשיו משפטים שוב ושוב, כמו - אני מוגנת ובטוחה, אני סומכת על הגוף שלי, אני סומכת על תהליך הלידה וכו'

אני מאחלת לך לידה נינוחה וטובה @}

עוד משהו שנזכרתי ותמיד עוזר לי
לדמיין צינור שיוצא מעצם הזנב ומגיע עד מרכז כדור הארץ,
לכתוב עליו את השם המלא, הזמן והמקום
ולדמיין את כל מה שאנחנו לא צריכים, יוצא מאיתנו דרכו, עד ללב האדמה

יש דף המלצות לעיבוד לידה

וואו, תודה.
לא יאמן כמה זה עוזר לקרוא את המילים הטובות והאיחולים שלכן.
(אפילו המרגיעון מסכים: מילים טובות מסלקות עננים שחורים)
אני לא חזקה במיוחד בדמיונות, זה כלי שקשה לי להשתמש בו, אבל אנסה.
זה נכון, כנראה, שהגוף שלי זוכר את הצירים מהלידה האחרונה כאירוע יחסית טראומטי.
כולם אומרים לי , כששומעים על הלידה הקצרה כל כך - איזה כיף לך, הלוואי עלי...
ואני תמיד מרגישה שהם ממש לא מבינים, שלמרות ואולי בגלל שהיתה כל כך קצרה, היא היתה הלידה הכי קשה שלי, נפשית, ואולי גם פיזית.
היתה שם אינטנסיביות שכנראה היה בה משהו טראומטי.
זה כמו שאם הולכים ללונה פארק לרכבת הרים אז יודעים לאן הולכים, ומתכוננים, ועוצרים את הנשימה, או נושמים עמוק, וגם מפחדים
אבל אין מה להשוות את זה למצב שסתם הולכים ברחוב ופתאום האדמה נפתחת ונופלים לתוך אותה רכבת הרים

בנוסף לבטחון בגופך, בתהליך הלידה, בך עצמך,
אם את מאמינה באלוהים/אללה/ישו/בודהה, ישות שמימית כלשהי או ביקום,
אם את שמה בם מבטחך,
את יכולה לקרוא לה/ו
ללוות אותך בפחד ובשמחה.
וכך תהיה מחוזקת מבפנים ו'מבחוץ'.

לי היתה לידת בית לא קלה (מקווה שאשב מתישהו לכתוב את סיפורה),
וכל הזמן זכרתי את השנים: המקלט הפנימי והחיצוני.
קשה לי לתאר במילים כמה זה עזר לי.

שתהיה לידה טובה, פיסית וריגשית
חיבוק

הרבה הרבה הצלחה בלידה. את יודעת ללדת, גם הפעם את תצליחי ללדת. מזכירה לך שכל לידה היא שונה, וכל ילד הוא אחר. אולי שינון של זה יעזור לך להתנתק מהפחד שמזכיר את הלידות הקודמות. זו לידה מיוחדת, זו לידה בפני עצמה.

את ממש צודקת לגבי ההשפעה של לידה מהירה. הרבה נשים רוצות לידות מהירות אבל אלו שחוות את זה כמעט תמיד היו מעדיפות משהו יותר ממושך - שיהיה זמן לעכל את המעבר מהריון שנמשך 9 חודשים לתינוק חי ונושם בזרועותייך. זה מזכיר לי שבעבר עבדתי כסלקטורית בנמל חיפה ופגשתי הרבה אנשים שטיילו עם הרכב שלהם. היו לא מעט אנשים שחיו תקופה באפריקה או בארצות ערב, והחליטו לחזור הביתה במכונית, במסע של מספר חודשים, כי הטיסה נראתה להם פתאומית מדי. אני מרגישה שזה דומה במקצת.

אולי את יכולה לנסות ולהעביר את עצמך באופן וירטואלי את שלבי הלידה הראשונים, ולהתרגל לרעיון שהלידה תתרחש עוד מעט, ולחשוב או לדמיין צירים לא ממש כואבים להתחלה, ועד שתגיעי ללידה אולי תהיי פחות מופתעת. אולי פחות מפוחדת.

הרבה נשים רועדות בלידה והרבה נשים פוחדות בלידה. אולי כמעט כולן. הרבה חוסמות את הפחד כי הן מפחדות ממנו - הדבר הכי מפחיד זה כנראה הפחד עצמו. אבל את כבר עברת את זה והתמודדת עם זה, וזוכרת את זה, ותעברי את זה שוב, אולי עם פחות פחד ואולי לא, אבל עם הידיעה שכבר עשית את זה פעם.

תנסי אולי לראות אם יש דברים מסוימים שמהם את מפחדת ואם אפשר לקבל בהם עזרה, אז אולי גם זה יעזור. לפרוט את הפחד לפרוטות.

תנסי אולי לבקש מן הגוף שלך, מן הנשמה שלך שאחראית על הגוף, לידה קצת פחות מהירה ותסבירי לעצמך בקול רם למה, ואולי בקשתך תענה.

אלו שחוות את זה כמעט תמיד היו מעדיפות משהו יותר ממושך
בדיוק ככה הרגשתי אחרי הלידה השניה, שהפתיעה אותי במהירותה. ובאמת נכנסתי לפניקה בשלב המעבר ולא הבנתי איך כל כך מהר הגיע הדחף ללחוץ.

בלידה הבאה כבר זיהיתי את השלבים, ולא הופתעתי. היתה לי לידה מאוד דומה במהירותה, שונה מאוד מבחינתי.

והעצה שלי - רציתי לכתוב דמיון מודרך אבל כתבת שזה לא מתאים לך. אז קודם כל - לנשום. עמוק. לשאוף מהאף ולנשוף מהפה. ככה להעביר את הצירים. וכן לנסות לדמיין את התינוק ואת המסע שלו החוצה.

שתהיה לידה טובה ולא מבהילה.

בהצלחה! קוראת ושולחת תמיכה.
כמובן, אין ספק שעיבוד פחדים לקראת הלידה מאד עוזר... אבל אולי בזמן שאני כותבת שורות אלה כבר ילדת (-:
ובכל מקרה, בשלב זה נראה שצריך למצוא את הדרך ללכת עם התהליך ולא להתנגד.

דבר שעזר לי בזמן לידת ביתי היתה ההבנה שכעת אין כבר דרך חזרה. אפשר רק להתקדם קדימה.
ברגעים בהם הרגשתי שאין סיכוי שזה יקרה (לידת בית, ממש באמצע צירי הלחץ) - ההבנה הזו מאד עזרה לי להחליט ולבחור להתקדם.

_אמאלה קצת מבולבלת מה שלומך?

תודה.
בשבת היתה שוב נפילה, כבר לא יודעת איך להגדי את זה - דיכאון? התקף חרדה?
הרגשתי שמאז אותו לילה של הצירים שנפסקו, לפי שבוע, אני במתח מתמיד, כאילו שאני כבר שבוע בתוך הלידה ואין לי מנוחה ואני לא מצליחה להרגע.
אני מאוד מנסה את העצות שלכן של לדמיין את הלידה, איפה היא מתרחשת, מה המהלך שלה, ולא ממש מצליחה, משהו מונע ממני לחשוב על זה באופן ישיר, ומצד שני מחזיק אותי במתח בלתי נסבל.
לקראת סוף השבת חשבתי לי שכל הפחדים האלה טפשיים, יש כל הזמן סכנות בכל מקום, והדאגה שלי לעצמי (יכאב לי ,אני אמות) או לתינוק (מה אם יקרה לו משהו) היא קצת מוגזמת, בכל יום יכול "לקרות משהו" לכל אחד מאיתנו, ואין לי שליטה על זה.
באופן משונה זה קצת עזר.
בערב דווקא התמלאתי פתאום אנרכיה חיובית וסוף סוף הצלחתי "להחליט" באיזה חדר תהיה הלידה, עד עכשיו זה עוד לא היה לי ברור, עברנו לבית חדש לא מזמן ולא הרגשתי בנוח עם המחשבה על לידה בשום חדר וגם לא בסלון,
עכשיו סידרנו קצת את החדר הזה, יש שם מיטה גדולה ופרשנו גם מזרנים על הרצפה. הוא דווקא אחד החדרים הכי פחות מעוררי השראה אצלנו (מתפקד קצת על תקן מחסן בינתיים), אבל דווקא זה שהוא סוג של מערה נותן לי איזו תחושת ביטחון.
אז יש עכשיו איזו הרגשה אופטימית שאני מקווה שלא תברח לי.
תודה על הליווי, זה משמעותי בשבילי.

עברנו לבית חדש לא מזמן ולא הרגשתי בנוח עם המחשבה על לידה בשום חדר וגם לא בסלון,
נראה לי שזה היה הענין, מאד הגיוני שאם לא הרגשת בטוחה ללדת בבית החדש, עוד לא ילדת...
אבל דווקא זה שהוא סוג של מערה נותן לי איזו תחושת ביטחון.
כמו לביאה... את יכולה!!!
_לקראת סוף השבת חשבתי לי שכל הפחדים האלה טפשיים, יש כל הזמן סכנות בכל מקום, והדאגה שלי לעצמי (יכאב לי ,אני אמות) או לתינוק (מה אם יקרה לו משהו) היא קצת מוגזמת, בכל יום יכול "לקרות משהו" לכל אחד מאיתנו, ואין לי שליטה על זה.
באופן משונה זה קצת עזר._

אני מזדהה עם תחושת הפחד, כשהיא באה, דווקא, או למרות, שכבר ילדת.
אני אמנם לא יולדת בבית, כי אם בבית חולים כרמל. שם ילדתי את ארבעת ילדיי.
בלידה האחרונה (לפני 3 חודשים) הרגשתי פחד. לראשונה.
התינוקי, הרגיש, עשה אחורה פנה, פליק- פלאק והפך עצמו ללידת עכוז.
כך הוא לא נתקע בתוך לידה, שמנוהלת ע"י פחד.
עשו לי ניתוח קיסרי, שחוויתי, כחוויה ספריטואלית ממש.
אני מאחלת לך שיהיה בלידתך, מה שצריך להיות- בהתאם למצב שאת נמצאת בו.
בהצלחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בפתחו של חודש שמיני. מתחילות חרדות מאוד מאוד פיזיולוגיות/ הורמונליות
כאלה שבאות בול בארבע בבוקר/ שעות הערב. שמפריעות לנשום. רעש חריג מקפיץ אותי. והתכנים...
אני מפחדת שלא יהיה לי חלב (אני לא מטפטפת, אבל רואה בפטמה עצמה מעין קרום חלבי יבש). הנקתי שנתיים. מפחדת שיתחיל בקשיים/ שיכאב לי להניק/ שאסמוך על עצמי מדי בהנקה ולא אשים לב למשהו שיקשה עליה או שאעייף את עצמי ויהיה פחות חלב. הנקתי שנתיים!!! פחד לך מפה. אוף

מפחדת מהלידה, ואפילו מזה שאני לא מפחדת מספיק מהכאב...כאילו אם יפתיע אותי (וברור שיפתיע באיזה אופן) לא אלד ... מפחדת להיקרע כי עד עכשיו כל ההריון סבלתי מרגישויות בעור שם. עוד לא שימנתי ומתחתי ועיסיתי. אבל בלידה הקודמת, חצי על הגב לא נקרעתי ממש. קרע קטן שהגוף איחה יפה בעצמו.
חוששת קצת שיקרה משהו לעוברית. היא יושבת ממש נמוך הפעם מהתחלה. יש לי תחושת בטן שראוי שאעשה מעין שמירת הריון מתשיעי.
אני קמה בבוקר מהמיטה ומאבדת שיווי משקל, מרגישה כבר זמן מה בתוך שלב לטאנטי (מדומיין? נובע מהלחץ התמידי על האגן?). הריון קודם כל תשיעי היה מלווה בצירונים עדינים בלילה.
ההריון הנוכחי - אני חושבת אולי בגלל שהוא יהיה ״לידה שניה״ הוא בכלל לא הריון. הוא מצב ארוך, מסע ארוך של אישה שהיא ״לפני לידה״.
אולי זה מה שקשה לי לשאת הפעם.

מישהי מכירה? חוותה/ חווה?

משום מה תמיד חששתי הרבה יותר לעובר בהריון השני. הייתי מודאגת יותר מכרגיל מהפלה בטרימסטר הראשון, הערתי את בעלי באמצע הלילה ורצנו למיון כי חשבתי שיורדים לי מי שפיר וההריון הגיע לסיומו, בו כל נחודש האחרון הייתי עם צירים קלים (אמרו לי שזה די נפוץ, כאילו העובר מודיע לאמא שהוא עומד לצאת, כאילו הוא יודע שהיא עסוקה). בסופו של דבר עברתי לידה מדהימה. החודש האחרון עם הצירים הקלים עכשיו נראה לי קסום, ועכשיו הקטנצ'יק נראה לי הרבה יותר חלש מאחיו הגדול (בעלי אמר לי שמסתבר שגם זה מאוד נפוץ)
רוב הסיכויים שהכל יסתדר כי הגוף יודע מה לעשות, אני משערת שאת לא מפחדת כל כך מהכאב כי עברת אותו פעם אחת אז את יודעת שיוצאים מזה בחיים ושזאת לא הסיבה לפחד. תתחילי לעסות את האיזור. ההנקה תהיה בסדר,את כבר יודעת מה לעשות וגם אם תתבלבלי תמיד יהיו אנשי מקצוע מוכנים לעזור.
תסמכי על עצמך! עברת לידה והנקה!
אני בחודש שמיני נורא דאגתי לילד הגדול ועל הקשר ביננו. אין מה לעשות, הריון ראשון הוא קסום. גם הריון שני רק שאין זמן לשים לב!
אני שולחת חיבוקים מחזקים!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מכירים את העניין הזה של ״חכי חכי אני אתן לך סיבה לבכות?״...(אמא אומרת לילד לפני שהיא מורידה לו סטירה?)

טוב אז עכשיו אני באמת מפחדת מהלידה כי יש לי עוד חודשיים אבל פתיחה קטנה וצוואר רחם קצר מדי (שניהם 1.5...)

יאללה מחשבות חיוביות. מבקשת מכל ההריוניות שמסתובבות פה עם הריון עודף לשלוח לי ימים ואני אחזיר להם בצירים

אחלה דיל, לא?

בדיוק אתמול סיפרה לי מישהי על זליגת מי שפיר ופתיחה של 3 ס"מ משבוע 28, שהסתיימה בזרוז בשבוע 40, כך ש פתיחה קטנה וצוואר רחם קצר מדי (שניהם 1.5...) לא חייבים להעיד על לידה אוטוטו.

מקווה שתמצאי אפשרויות לנוח.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, אני נחה יפה מאוד, אבל בתחושות אני בשלב לטנטי כבר כמה ימים וזה בעיקר מה שמטריד אותי .
למרות שלביהח אכן יש השפעה ממתנת על הצירים, כהרגלו (פרוטוקול טיפול חדש ? לכי לנאונים ותרגעי?)

למרות שלביהח
אה, את מאושפזת? באסה.
מקווה שתשובי בקרוב הביתה ותדווחי בעז"ה עוד חודש וחצי - חודשיים על לידה מוצלחת. (וגם אני...)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני סתם מחממת מיטה (בטח ביחס למקרים אמיתיים של בעיות הריון) בגלל שההריון מתקדם (32) אז נותנים משהו להבשלת ריאות וצריך לנטר יומיים שאין צירים ועוד יום כדי להפסיק משהו שנתנו לי נגד התכווצויות והביתה.
לא סוף העולם אחרי הכל, משהו היה צריך להזכיר לי שאני אישה הרה...ולא פועלת

והאמת? מבחינת נושא הדף, זה הרגיע קצת את החרדות כי נזכרתי שעם צירים מתמודדים מנטאלית ופיזית ועברתי ״סימולציה״ מפתיעה (קורס רענון).
יש משהו כל כך מעצים בלידה, ביכולת (עד גבול מסויים) להיות עם הכוח ה....מופלא הזה וגם להרכין מולו ראש (או מולה. הגליות הצירית הזו היא כל כך נשית בעיניי. גם לבכות לציר זה קצת כמו להשתחרר אצל אמא).
קראתי את רשימת הפחדים והחשדות שלי (אינטואיציה כנראה יש לי ברוך השם)
סימנתי וי ענק על התעמתות איתם, בצורה טובה. היום הרגשתי טוב, הלכתי לעשות סיבוב ביולדות לראות אם מישהי רוצה לשמוע משהו בעניין הנקה ראשונית (לא הרשו לי). יצא לי ללוות מישהי צעירה שהובהלה לקיסרי אתמול ( מצוקה קשה ב31... ) עד שבנזוגה הגיע: להחזיק את היד, לנגב את המצח במגבת לחה, לנשום איתה ציר החוצה, למעלה ובעיקר בעיקר להסתכל לה בעיניים החרדתיות והכואבות ולהגיד (לה ולי) את אמא שלו. הוא בדרך. את נושמת בשבילו עכשיו כמה שיותר חמצן וזהו. לא מקשיבה לרופאים, לא לאחיות, לא למוניטור (שהשתולל) עוצמת ונושמת.


ומשתפת בטכניקה שמצאתי שעושה טוב לגוף בזמן ציר (אפקט ממתן לשלב של ציר שכואב בהפתעה):

לדמיין את הנשימה כ״הפוכה״: לנשום עמוק אבל להרגיש כאילו נושמים מהנרתיק כלפי הפה ולשחרר את האוויר למעלה והרחק מהגוף לאט (מזרקה ולא מפל, כדימוי כלשהו). אני עשיתי זאת ברגליים מקופלות מתחת לאגן וגב ארוך ומעט קשתי (החוצה). זה גם משחרר את הלסת/ צוואר, מפנה הרבה מקום לציר לפעול עם הגרוויטציה ומפנה מבט למעלה ליקום. ואז הציר דואג לעצמו

רקמה,
את קולטת שבכלל הגעת לביה"ח בתפקיד, בשליחות?
איזו מהממת את!
מקווה לזכור את הרעיון של המזרקה כדי לנסות אותו בזמן אמת. אנחנו בול באותו השבוע.

שבוע טוב לך!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שכר מצווה מצווה

התחברתי מחדש להריון ולעצמי.
הודיתי כל בוקר על הנשמות שחוזרות אלי בחמלה ואהבה

ואני בבית עם צוואר רחם סגור ומתארך
נצטרך לפתח צירים מחדש

איזה יופי, רקמה!
ברוכה השבה הביתה. עכשיו כבר בטח תזכרי שאת אישה הרה...ולא פועלת

באיזה שבוע ילדת בפעם שעברה?