האם אנחנו מחנכים לעבודה

[פלונית_תוהה*]

כבר שנים אני בתוך הפורום המופלא הזה. מוקסמת מהרעיון והאומץ שיש לאנשים מסויימים כאן שעשו מעבר לחינוך ביתי.
היום שמעתי איזה תכנית ברדיו והמגיש של התכנית אמר שהוא מעריך אנשים ישרים, שעובדים ומשלמים את מיסים בזמן, ששולחים את ילדיהם לבית הספר ומחנכים את ילדיהם לעבודה
ולרגע ממושך תהיתי ביני לבין עצמי, האם אתם, ששקלתם והחלטתם להוציא את ילדיכם מבית הספר (ואני לא מדברת על גן כי זה עלול להיות זמני בלבד) ולתת להם את החופש המוחלט לעשות כרצונם, מחנכים את ילדיכם לעבודה????

הרי בלי לעבוד אי אפשר לחיות, יש חשבונות מים וחשמל וארנונה ושכר דירה/משכנתא, ובגדול כולנו צריכים ללכת לעבודה, אם בחצי משרה ואם במשרה מלאה.
האם אנחנו נותנים לילדינו להבין שעבודה היא הכרחית???
שניתן למצוא גם דברים טובים בעבודה???
שיש לה גם יתרונות של כסף ונפש וחברה??
האם אנחנו מעבירים לדור הבא את העובדה שגם כסף מביא חופש???
באם אנחנו מחנכים אותם לעבודה??
או שתוך כדי חופש מוחלט, אנחנו מוותרים על ההכנה החשובה הזו של חיים???
מה לגבי התמדה??? (כמו התמדה במקום עבודה, גם אם באופן זמני)
מה לגבי התמודדות עם סמכות???

אשמח לשמוע את דעתכם!

[לוטם_מרווני*]

מה חופש מוחלט?
משלמים חשבונות?
כן.
משלמים על קניות?
כן.
ומאיפה מגיע הכסף?
מישהו עובד כדי שיהיה כסף, נכון?
ומה לגבי התמדה?
גם להשאר בחינוך ביתי שנה אחרי שנה זו התמדה. גם לגדל ירקות זו התמדה. גם להניק זו התמדה.
ככל הזכור לי, מבית הספר לא חונכתי לעבוד. חונכתי להעמיד פנים כעובדת. את החינוך לעבודה, המשמעת העצמית וההתמדה קיבלתי מהבית, מהסבים שלי, מההורים שלי, מעצמי.
אני חושבת שאין קשר בין חינוך לעבודה ובין הליכה לבית ספר. הקשר שניסית לעשות פשוט לא קיים.
אלא אם נדמה לך, משום מה, שאנשי חינוך ביתי אינם עובדים, אינם מתפרנסים ומלקטים בלויי סחבות את מזונם מהשדה (או פחי הזבל). ובכן, לא כך הדבר.
חינוך ביתי, כמו כל חינוך, עולה כסף. המחייה עולה כסף, אפילו העובדה שהורה אחד או שניים נשארים בבית- גם זה עולה כסף. אין חינוך חינם, הבחירה בחינוך הביתי אינה מתוך שיקולי עלות אלא מתוך רצון פנימי מוצק.
ובכן, ברצוני לומר שאם אנו חיים בצורה הטובה ביותר עבורנו- אנו מחנכים לעבודה טובה. עבודה שמעניקה לבעליה סיפוק, שמחה, פרנסה. וגם כשהעבודה לא תמיד נעימה (למשל לנקות את החרא של החתולים או להוציא את הכלבה באמצע גשם סוחף) עושים אותה.

[בשמת_א*]

_שניתן למצוא גם דברים טובים בעבודה???
שיש לה גם יתרונות של כסף ונפש וחברה??_
השאלות קצת שיעשעו אותי.
חשבתי לספר לך, שהילדים שלי (9 ו-4) "עובדים".
כן, הם אוספים בקבוקים ופחיות שיש עליהם פיקדון, וכך מרוויחים כסף.
באותו זמן הם גם עוזרים לנקות את הארץ, שהרי מניין הבקבוקים והפחיות? אנשים זורקים אותם ברשות הרבים! רק היום הם אספו 8 בפארק הירקון, בזמן מפגש חינוך ביתי.
זה ערך אצלנו, הנושא האקולוגי, המיחזור, וגם הנושא של נקיון הארץ, שמירה על איכות הסביבה וכל הדברים הקשורים.
אצלי ואצל בעלי יש גם ערך לכסף -
כל הרעיונות האלה, שצריך כסף בשביל לחיות, איך להרוויח כסף, כסף לא גדל על עצים, כמה מאמץ נדרש כדי להרוויח שקל אחד. מגיל אפס הילדים שלי סופגים את ערכים של אי-ביזבוז, ניהול נבון של משק הבית וכו'.
זה לא קשור ל"חינוך הביתי" כמושג כללי - אלה סתם הערכים המשפחתיים של המשפחה שלנו.
לא בהכרח תפיסות של משפחות אחרות בחינוך הביתי.

את הרעיון של הבקבוקים קיבלנו מבת דודה שלי, שבנה הרוויח כך אלף שקל (!) בגיל 7 או 8!
בתי שמעה, ותיכף התלהבה מהאפשרות להרוויח כל כך הרבה כסף. לדעתי עד עכשיו היא ואחיה כבר הרוויחו ככה כמה עשרות שקלים. לא הרבה, אבל בכל זאת משהו. ויש להם הרגשה טובה, כשהם מרוויחים כסף. הם טורחים על זה לא מעט, ומוכנים להשקיע זמן רב בחיפושים ומאמץ בסחיבות (טוב, אני מודה שאני עוזרת הרבה...).

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לדעתי חינוך ביתי מחנך להגשמה...הגשמת חלומות...ועוד.
ואני אישית מאמינה שאם אתה חי , מכוון להגשמה - גם שפע מגיע...
אני למדתי בבית ספר, זה לא הפך אותי לאדם עובד. תמיד הייתי עצמאית, חיפשתי איך לעבוד מעט ולהרוויח הרבה. תמיד. העדפתי תקופות שונות בחיי כמעט ולא לעבוד, רק לשלם שכירות ואוכל והעיקר לא להשתעבד לעבודה יומיומית, סיזיפית.

[דליתוש_ב*]

אם אני לא טועה, מתישהו בהתחלה במהפכה התעשייתית המטרה היתה לאמן ילדים לקראת היותם פועלים בתעשייה. להורים היה פנאי לעמוד שעות רבות ליד פס יצור, בזמן שילדהם אומנו על פס יצור אחר.

[אביב_חדש*]

אולי דווקא במשפחות של חינוך ביתי כשרק בן זוג אחד עובד, או שבן הזוג, זה שנמצא עם הילדים, מוצא שעות עבודה גמישות (בלילה כשהילדים הולכים לישון, עבודה תוך כדי השהייה עם הילדים ועוד) ערך העבודה מודגש יותר?
הרי, כדי להגשים את חלום השהייה עם הילדים בבית צריך משכורת אחת קצת מעבר לשכר מינימום, והעבודה חשובה.
באופן אישי, לעתים מתעורר בי הפחד שאם בן הזוג שלי יפוטר נשאר ללא משכורת לתקופה. מלחיץ.
ברור אצלנו שאבא עובד כדי שאנחנו נוכל לצאת ולהיפגש עם קבוצת החינוך הביתי. זה עולה כשהם מבקשים שהוא יצטרף איתנו לפעילויות. לעתים זה מתאפשר (ימי חופש שלו) ולעתים לא.

הדוגמא של בשמת מצויינת. אצלנו גם התנדבויות לנקות את האוטו מתוגמלות, במקום ליסוע למכון שטיפה פעם בחודשיים.

[ציפ_ציף*]

גם לי יש שאלות לגבי חינוך לעתיד,האם תהיה שאיפה להמשיך לימודים אקדמאיים? אני שואלת בלי לצפות לתשובה חד משמעית,
מה שבכל זאת אני כן מתחברת זה לחינוך למשמעת עבודה שלא מגיעה בהכרח בבית הספר (ואולי בהכרח לא מגיעה משם...)
הילדים שלי גם מרוויחים את דמי הכיס שלהם מהחזרת בקבוקי בירה שחורה שאנחנו שותים בשבת למכולת,
כל בקבוק שקל,שווה לא?

[פלונית*]

גם לי יש שאלות לגבי חינוך לעתיד,האם תהיה שאיפה להמשיך לימודים אקדמאיים?
ילדים לא חיים בחלל ריק. כשהם יגדלו ויתחילו לחשוב על כיוונים עתידיים, הם גם יטרחו לברר מה צריך כדי להשיג את שאיפותיהם. ואם יתברר שצריך בגרות וצריך פסיכומטרי וכו', אז הם יעשו את מה שנדרש כדי להשיג את זה.
יש מספיק דוגמאות של אנשים שעזבו תיכון או לא עשו בגרות, והשלימו את החסר בבוא העת.

[ציפ_ציף*]

יש מספיק דוגמאות של אנשים שעזבו תיכון או לא עשו בגרות, והשלימו את החסר בבוא העת.
זהו, שיש גם דוגמאות הפוכות... יש חברה שמסתובבים בלי בגרות בוודאי שבלי פסיכומטרי ואז אחרי כמה שנים שכבר צריך לפרנס משפחה,פתאום מגלים ששמירות ושאר העבודות המזדמנות לא מאפשרים יציבות כלכלית,
ואז כבר קשה להתחייב למסגרת לימודים,שלא לדבר על העלות של לימודים (שכר לימוד בלי אפשרות להוסיף עוד הכנסה בזמן הזה),
יש כאלה שבלי מסגרת לא מגיעים למשמעת עצמית של שעות דגירה,בשביל כל בגרות צריך המון זמן ללמוד ולתרגל.
בקיצור, שאלות שיש לתת עליהן את הדעת,
אני יודעת שיש אנשים שדווקא יכולים לבד להוציא מעצמם יכולות גבוהו ,אבל ברור שלא כולם כך.

[פלונית*]

זהו, שיש גם דוגמאות הפוכות... ציפ ציף, ברור שיש גם דוגמאות הפוכות, אבל מה זה אומר?

יש כאלה שבלי מסגרת לא מגיעים למשמעת עצמית של שעות דגירה נכון. אבל זה עדיין לא אומר שכולם צריכים להיות במסגרת או שלכולם זו הדרך הנכונה. תראי איזה אחוז עצום של תלמידי תיכון בכלל לא עושה בגרות,
ומתוך אלה שעושים מבחני בגרות די הרבה לא מצליחים. אם אני לא טועה, בסופו של דבר מכל "מחזור" של בני 18 רק שליש יוצאים עם בגרות. וכמה מתוך בעלי הבגרות מגיעים לאוניברסיטה?

<ונראה לי שאנחנו סוטים בכלל מנושא הדף>

[מאור*]

_זהו, שיש גם דוגמאות הפוכות... יש חברה שמסתובבים בלי בגרות בוודאי שבלי פסיכומטרי ואז אחרי כמה שנים שכבר צריך לפרנס משפחה,פתאום מגלים ששמירות ושאר העבודות המזדמנות לא מאפשרים יציבות כלכלית,
ואז כבר קשה להתחייב למסגרת לימודים,שלא לדבר על העלות של לימודים (שכר לימוד בלי אפשרות להוסיף עוד הכנסה בזמן הזה),_
כל אלה גדלו בחינוך ביתי?

[אמא_של_לילה*]

אם אני לא טועה, מתישהו בהתחלה במהפכה התעשייתית המטרה היתה לאמן ילדים לקראת היותם פועלים בתעשייה. להורים היה פנאי לעמוד שעות רבות ליד פס יצור, בזמן שילדהם אומנו על פס יצור אחר.

דליתוש ב
לא , את בהחלט לא טועה. ואני ממליצה בחום למשתתפות הדף הזה ספר חשוב, קטנצ'יק שאפשר לקרוא אותו בשעה (מקווה שאני מדייקת בשמו כי אינו ברשותי וזה היה די מזמן כשקראתי אותו ואולי כבר ציינתי את קיומו בהתגלגלות הקודמת שלי פה אז איתכם הסליחה על דברי הלעוסים) -הספר- 'בזכות הבטלה' ומי שכתב אותו- לפראג
שהוא בעלה של בתו של קארל מארקס. וזה חשוב - ציון הייחוס המשפחתי - לפראג נחשב לאנרכיסט כי לצד תורתו המהפכנית ופועלו של מארקס הוא נראה היה שהולך צעד נוסף קדימה- הוא טען שהמארקסיזם יורה לעצמו כדור ברגל בכך שנלחם באופן הזה על זכויות הפועלים ובעצם יוצר את השיעבוד לעבודה , (את הוורקהוליות) וגם את התנפחותו של מגזר התעשיינים הקפיטליסטי שחוגג על ה'צורך' של האדם לעבוד .

כמובן שלא מדובר בעידוד לטפילות חברתית אלא למידתיות. התמונה שעל הכריכה מספרת הכל ומעוררת השראה אבל זה כבר אני משאירה לכם...
חוץ מזה הוא בעל (לפראג) הומור דק וחכם וכדאי בכלל כי הוא מאוד מהנה.

[פלונית*]

כל אלה גדלו בחינוך ביתי?
אתה יודע שלא. למה אתה שואל? נורא קל להתחכם. נסה לנקוט גישה קצת יותר קונסטרוקטיבית פה בדיון.

[ציפ_ציף*]

כל אלה גדלו בחינוך ביתי? לא,אבל כל אלא פרשו ממסגרות כי היו בטוחים שאם הם ירצו הם ישלימו בעתיד את הבגרויות,מה שלרוב לא קרה...
אין לי התנגדות לחינוך ביתי, אני חושבת שיש שאלות שצריכות להשאל,דווקא משום שאין מספיק "בוגרי חינוך ביתי" שיכולים לתת לנו אנפורמציה סטיסטית,מה קורה איתם אחרי הצבא.

אני בטוחה שחינוך ביתי לא מחנך לפרזיטיות,להיפך אפשר במסגרת הביתית להגיע להמון חריצות ועשייה,
אבל צריך לתת את הדעת על עתידם של הילדים,לא למנוע מהם את האפשרות להוציא את היכולות האינטלקטואליות שלהם לפועל,
לבדוק איך מכוונים אותם לדאוג לעתידם,אולי דווקא ע"י לימוד מלאכת כפיים,
וכאן יש פריווילגיה לאלו שחוננו בידיים טובות ויכולים להעביר הלאה לילדים מיומנויות שונות שיסייעו להם להתפרנס שיתבגרו.

[ציפ_ציף*]

אם אני לא טועה, בסופו של דבר מכל "מחזור" של בני 18 רק שליש יוצאים עם בגרות.- אתה טועה לדעתי,יש אחוז גבוה מזה,אבל כמו שנאמר,זה כבר סטייה מנושא הדף.

[אילה_א*]

אני מאמינה שילדים שרואים את הוריהם עובדים בעיקר בעבודה מהבית מבינים אותה הכי .
האחיינים שלי ששני הוריהם בהי טק לחלוטין לא מבינים מה זאת עבודה מבחינתם ההורים נעלמים כל יום להרבה שעות וחוזרים אחר כך והם בעבודה .
כשהם היו אצלי ושמרתי על ילדה ואחר כך אמא שלה שילמה לי הם ממש הבינו את הקשר בין עבודה לבין כסף . וגם זה נראה להם עבודה נחמדה לשחק עם ילדה. [בזה הם צודקים גם לי]
אותו דבר לגבי להכין עוגה ואחר כך לקחת אותה למקום שאני מוכרת בו את העוגות שלי . זה דברים מוחשיים שהם יכולים להבין .
לא כמו הורה נעלם שחוזר אחר כך.

[אנונימי]

מה הקשר בין בי"ס לעבודה? אני דוקא חושבת שלאחר כל כך הרבה שנים של עבודה בבי"ס, בתנאים לא פשוטים (מבחנים, לחץ חברתי, שעות נוקשות וכו' וכו') האדם מגיע לחייו הבוגרים מותש. בטח לא עם אותה נקודת פתיחה של ילד שמגיע ממקום שבו אפשרו לו להיות מי שהוא ולכוון את עצמו למקומות שהוא אוהב בשנים הרכות ובשנות הנעורים.

מסכימה עם קודמיי שהדוגמא הטובה ביותר לעבודה והתמדה היא מהבית (לא בהכרח עבודה מהבית לפרנסה). יש גם את המהות הפנימית שכל אחד מגיע איתו, ואותה לעולם לא נוכל לשנות.
בהחלט יכול להיות מצב כמו ש ציף ציף תארה, שאדם לא ימצא את עצמו לאחר שנים ויקשה עליו להשלים פערים. אבל זה מצב שנכון גם ליוצאי בית הספר וגם לחינוך הביתי.

מעניין, ילדים מאוד אוהבים ללכת עם ההורים לעבודה.

[יונת_שרון*]

בארה"ב יש כבר Article]קצת מחקרים בנושא 4YearStudy[/po].mv, ומסתבר שבאמת חינוך ביתי משפיע על דפוסי העבודה בבגרות: שני שליש עצמאים ורק שליש שכירים.