באופן טבעי

זהו דף בית אישי

דפים שהשתתפתי בהם השבוע:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-T]

סוף סוף הצלחתי לנתק את הדף הזה מהדף חילונים בסכנה שמישהו חיבר את הדף הזה באופן אוטומטי לדף ההוא, כנראה מתוך כעס ולאחר הניתוק הדף נהפך לדף בית אישי, מה שלא התכוונתי לפתוח.
השתתפתי בהרבה דפים שעניינו אותי אבל לא מצאתי לנחוץ לעסוק בעצמי.
אם כבר הדף קיים אז בכל זאת כמה פרטים: אני סבתא לשמונה כפי שמעיד השם.
יש לי בן זוג אחד כל כך הרבה שנים שמוטב לא לספר, שתי בנות ובן, שני חתנים וכלה אחד שישה נכדים ושתי נסיכות.
היום באופן אישי מטרידות אותי בעיות השרות הקרבי של הנכדים, אחרי שנגמרו בעיות השרות של אבי ז"ל בתקופת ההגנה ומלחמת השחרור, בן זוגי, בני ושני חתני. אצלנו מצב שרק נכד אחד מספיק להשתחרר מתגייס השני ולפעמים בני דודים נמצאים בשרות באותו זמן. אף אחד אינו חובב צבא אבל הם ממלאים את תפקידם כראוי, פעמים רבות תוך סלידה כמו שרות בשטחים ושמירה על מתנחלים.
בקיצור, זה אינו תורם לשינה טובה...
אני מתעניינת בספרים, פוליטיקה,חינוך ומצב חברתי. ניסיתי לפתוח דף על תנאי עבודה אך זה כנראה לא מעניין אף אחד.

אם שכחתי משהו ומישהו מתעניין אענה. סבתות מוזמנות.

תתחדשי על הדף.
@}
<אשמח לראות באתר יותר סבתות>

תתחדשי @}

חשבתי שבאורח פלא הצלחתי להתנתק מהדף חילונים בסכנה. מתברר שזו לא היתה הצלחה שלי. באותו דף כתבה לי אמא של יונת שהיא ניתקה והיא גם שיחררה.

ברוכה הבאה! @}
יש לי ארבעה ילדים משלי + חמישה ילדים של בן זוגי. יש לנו ביחד 19 נכדים ( 12 שלי 7 שלו) ואנחנו מתיחסים אל כולם כמו אל משפחה. הנכדים שלנו (בעיקר הקטנים) קוראים לו סבא ולי סבתא, מבלי להתיחס למוצא הביולוגי. הנכדה הגדולה ביותר שלנו עולה לכיתה י"ב, והנכד הגדול עולה לכיתה י"א.
רוב הנכדים שלנו לומדים בחינוך הרגיל אבל זה לא משנה את העובדה שגם מי שלא מחנך בחינוך ביתי פעיל באתר ובקהילה. אני עובדת כמורה למתמטיקה וללשון, בבי"ס בעיירת פיתוח, והשנה אחנך כיתת מב"ר - י"א. יכולתי כבר לצאת לפנסיה, אבל אני אוהבת את העבודה, ואפילו רואה בה שליחות, ולכן אצא לפנסיה רק כשיכריחו אותי (בעוד שנתיים).
האם יש לך בנות / בנים פעילים האתר? מאיזה אזור בארץ את? במה את עוסקת?

סבתא, תתחדשי!
קראתי את דברייך בכל מיני דפים ותמיד הזדהיתי. מתינות, ראית המרחב, סובלנות וחמלה בוקעים מדברייך המעניינים.
הזכרת לי את סבתי שלי היקרה לי מכל, כמה היא חכמה ונאורה אף יותר מילדיה שלה...
תודה...!

כן, קראתי את הדברים שכתבת בדף של מתים לרדת מהארץ.
רציתי להוסיף כאן, שזה לא שאני לא מעריכה את אמי או אומרת שהיא לא נאורה.. אם זה השתמע.. אבל לקח לה זמן לקבל את אהובי הלא ישראלי, מה שלסבתי לא לקח כלום... היא מיד לקחה את ידו בידה והחזיקה אותה שעה ארוכה, יושבת איתו ומחייכת אליו, עד שהאדים עד האוזניים.... אך נהנה!.. מבחינתה מה שהיה טוב לי, היא מקבלת ומאשרת ומברכת. אח איזו אישה מקסימה... כמובן שזה השפיעה על אמי ועכשיו הוא כמו בן בשבילה (כולל- למה אתה לא אוכל... וכו).

סבתא, כלל וכלל לא התפרצת, להפך, עשית לי שירות ושאלתי בשגרירות אם אכן יש אמת בדברים. אך לצערי כנראה שלא. הוא לא יהודי ואני תושבת חוזרת אהיה. אז אולי יש זכויות אחרות, אבל לא אלה... מצד שני נתת לי השראה לפתוח אולי דף חוזרים לארץ שבו אשאל ואעדכן לגבי החזרה שלנו מבחינות ביורוקרטיות ובכלל... וכך אולי זה יעזור לי עם עוד אנשים והצעות כמוך, וגם נוכל בעזרת המידע המעודכן לעזור לאחרים לעבור את אותם דברים...?
בכל אופן תודה על ההשראה.

אם יש לך במקרה קרובים (או מכרים) שהם סטודנטים, אפשר לבדוק בספריה באוניברסיטה.
ואיפה את גרה, אולי אפשר להשאיל לך אותו?

את ישמעאל ניתן לקנות בחנויות הרגילות (למשל סטימצקי) גם בעברית וגם באנגלית.
לגבי ספריות אני לא יודע.

מהניסיון שלי... קשה למצוא את הספר בסיפריות ציבוריות... זה ספר שבדר"כ צריך לרצות לקרוא אותו בשביל להגיע אליו... או במקרים אחרים הוא פשוט נופל מהשמים דרך חבר קרוב. בכל אופן כמו שעודד אמר... אפשר לקנות אותו בכל חנות... אם אין להם... אפשר להזמין... רק לפני חודש הדפיסו את הספר מחדש ב"אופוס". ואם את עדיין רוצה לרכוש אותו... אני יכול לומר לך שאפשר לקנות את הספר אצלי בהנחה משמעותית... יכול להיות שזה יהיה משתלם בשבילך.
בכל אופן... אני מקווה שתהני מהספר...
כל טוב

אכן... התרגום לא משהו אבל לדעתי נסבל...
הספרים אצלי הם בעברית. כדי להשיג אותו באנגלית צריך פשוט להזמין מחו"ל...
בהצלחה

הספר שלי גם בעברית..

ובקשר לספריות-
יש אותו בספריה העירונית של באר שבע

(בעברית)

סליחה שלא עניתי מיד כששאלת., והמון תודה על תשובתך בקשר לילדה כבדת השמיעה. אני מעיר בדרום. נציגתנו בתא הגמלאים היא רות פינק. את יכולה כך לדעת בדיוק מאיזה מקום אני... שנת הלימודים מתחילה, והכיתה שלי התחילה ללמוד במקצוע המוגבר שלהם (לימודי ארץ ישראל) כבר לפני יומיים ואני "מגננת" אותם... בקשר לדעותי באשר לחינוך הביתי: אני שמחה לציין שהדעות שלי עוברות מהפך מתוך היכרות עם המצב בשטח ועם העוסקים בחינוך הביתי, ובעיקר מתוך מראה עינים אצל בתי. אני מודעת לעובדה שהחינוך הביתי הוא בעצם חינוך לעשירים (לא עשירים בכסף) ובטוחה שאיננו פתרון מתאים ברוב עיירות הפיתוח, אבל צר לי שמשרד החינוך שאינו מצליח לאכוף את חוק חינוך חובה על כל מיני ילדים הפונים לרחוב ולפשע מפעיל את סמכותו כלפי אותן משפחות שנותנות לילדים שלהם את החינוך הערכי שהוא עצמו אינו מסוגל להעניק להם.
אתמול שמעתי הרצאה של סוציולוגית (אני ממש לא יודעת את שמה) על החינוך בארץ. ההרצאה יועדה למורים ולהורים (ההורים היחידים היו אלה שהם גם מורים...) והיא פתחה את דבריה בכך שהיא עומדת מאד להרגיז אותנו, אבל היא מבקשת שניתן לה לדבר 40 דקות ואחר כך נוכל להתווכח איתה או לטעון נגדה.
היא טוענת שמערכת החינוך בישראל קרסה ואינה ממלאת את יעודה, לא בחינוך ולא הקניית ידע. היא הביאה כל מיני דוגמאות וביססה את התיזה שלה, שמקור כל החינוך בהורים (חדש???) ושרק הם יכולים לגרום לכך שהילדים ילמדו, על ידי החזרת הסמכות ההורית וכו'. להפתעתה הרבה לא היה באולם מורה אחד שלא הסכים איתה ולהפתעתי הרבה היא מאוד הופתעה!
מה את עושה מאז שפרשת?

עניתי לך בטעות בדף הבית שלי.אנא הכנסי אליו וקראי בו כי זה המון להעתיק...נולדנו עצלנים וחיים כדי לנוח! אני גרה במקום שאותו יפה בן דוד מיצגת. זה בטח אומר לך משהו...

בתי תמיד אמרה שאמא שלה עוסקת במקצוע שהוא גם התחביב שלה. די מפחיד אותי לחשוב שכשאצא לפנסיה לא אעסוק יותר בחינוך ולכן חיפשתי משהו שאוכל לעשות אפילו בהתנדבות, שלא לדבר על תוספת הכנסה לפנסיה המזערית שאקבל (כשעבדתי בקיבוץ רשמו אותי במשרד החינוך רק כעובדת 8 ש"ש וחילקו את "העוגה" בין עוד מורים.). התוצאה היא שנרשמתי ללמוד "אסטרטגיות למידה במתמטיקה" בניצן וכך אוכל לעזור לתלמידים לקויי למידה.
אגב, מי מינה אותך לתאטרון? הבנתי שיש לכם מנוי לתאטרון... ולא מינוי. זו שגיאה מאד נפוצה.

אני לא מסכימה איתך שלמורים נוח להאשים את ההורים ולא לקחת אחריות. מנסיוני,נסינו להזמין את ההורים לשיחות משותפות עם פסיכולוגים, עם אנשי מקצוע שונים. ועד ההורים מנסה להיעזר בם, אבל הם פשוט לא מעוניינים. רואים את ההורים רק כשיש לילד בעיות, ( במלחמה נגד המורים או כשיש בעיות לימודיות).לא פעם קרה שהזמנתי הורה לבית הספר לשיחה עם הילד. ההורה טען שהוא עובד והוא מוכן לבוא רק אחרי השעה שמונה בערב, כי הוא עובד. (אני משחקת). כשהילד הושעה מבית הספר, הייתי ממש צריכה לומר להורה"הילד הוא ילד שלך, ואתה צריך לקחת אחריות עליו". בסופו של דבר הילד שינה התנהגותו כי לא רצה שהאב יפסיד עוד עבודה...
את מדברת על דיבורים "מלמעלה", אני מדברת על דיבורים "מלמטה". כמורה קיבלתי לא פעם הסברים והוראות איך ללמד את הילדים מתמטיקה, (בלי להתבלבל ניסיתי להסביר להורה איך מנהלים בנק והוא אמר לי שאין לי הכשרה לכך. שאלתי אותו איפה למד הוראת מתמטיקה, ואיזה נסיון יש לו בכך...) מה לעשות אם ילד לא רוצה לעשות "מחויבות אישית" (פרויקט נתינה בקהילה שמי שלא משתתף בו לא מקבל תעודת סוף שנה). ובכלל אם הילד שלך מתנכל לילד אחר אז זה לא נורא...אבל אם ילד אחר מתנכל לילד שלך זה ממש לא בסדר! קרה לא פעם שילד התנהג כלפי בצורה מחפירה, הושעה מבית הספר, כשהאם באה היא נתנה לו את כל הגיבוי (הבן שלי לא מדבר ככה! זה לא יכול להיות...אין לך רשות להוציא אותו משיעור, אני אתלונן עליך במשרד החינוך וכו'). האמת היא שאני יוצאת בסופו של דבר מהמצבים האלה עם תמיכה רצינית של ההנהלה ואפילו של הפיקוח. בחלק מהמקרים ( בעיקר אם זה ילד מכיתת החינוך שלי אני מצליחה להביא את ההורים לשתף פעולה בחינוך הילד. לדוגמא: ילד חדש בכיתת החינוך שלי ( הועבר אלי מהכיתה המקבילה לפי בקשתו המפורשת), התחצף מאד עד כדי קללות. הושעה עד לשיחה עם ההורים ואיתו. האם הגיעה וישבנו האם, הילד, רכזת השכבה ואני. האם טענה שאני מתנכלת לילד שלה וכל מה שאני מספרת בא מתוך ראייה לא נכונה כי הילד שלה לא מתנהג ככה. הרכזת ניסתה לומר לאם על דרך ההוראה שלי, ואני ביקשתי מהילד לצאת, כי אני רוצה קודם לדבר עם אמא שלו. הילד התחיל לצעוק על אמא שלו: את לא תדברי איתה בלעדי! אין לך רשות לעשות כל מה שאת רוצה. אני ילד גדול ואני קובע מה יהיה איתי! בשלב זה הוא יצא בטריקת דלת, נעמד מאחוריה והתחיל לקלל אותי. האם ניסתה להשתיק אותו, והוא התחצף גם אליה. האם נדהמה. זו היתה בדיוק הדגמה לצורה שבה הילד מתנהג. היא הלכה ואנחנו אמרנו שעד שלא תהיה שיחה ענינית והבהרה של דרכי התנהגות בין אנשים אין לו רשות להיכנס לכיתה. למחרת הילד בא לבית הספר וניסה להיכנס לכיתה כאילו כלום לא קרה. בקשתי ממנו לצאת . הוא סירב. אני חיכיתי והתלמידים שכנעו אותו שכדאי לו לצאת ולשוחח איתי אחרי השיעור. אחרי השיעור שוחחנו, בתחילה עם הרכזת ואחר כך רק שנינו, הגעתי איתו להבנות, והיום אם תשאלי אותו או את אימו יאמרו לך שהם מאד מרוצים מהטיפול של בית הספר בבעיה. יש לי נסיון רב מצד אחד ומצד שני אני באמת תורמת לילדים הרבה מעבר למה שנדרש, אני אוהבת אותם אף על פי שאני נחשבת למורה מאד מחמירה ( אני מציבה גבולות ברורים מאד ולא מוותרת) אבל אני רואה הרבה מורים שכדי לשרוד צריכים להתחנף להורים או פשוט לשמור על שקט תעשייתי.
כל מה שכתבתי למעלה נכתב בהכללה, אבל זה לא מדויק. יש במערכת גם הרבה מורים חסרי ידע בסיסי, שהמערכת לא יכולה לפטר בגלל הסכמי עבודה ויש הרבה בתי ספר בארץ שהמורים לא מקבלים גיבוי וחופש פעולה כמו בבית הספר שלנו. יש הרבה בתי ספר שלא רואים את התלמיד האדם ותפקיד ההורים בבתי ספר אלה אכן להגן על ילדם או לקחת אותו הביתה. בית הספר בו אני מלמדת הוא בית הספר היחידי בארץ שלא הסכים ללמד בשיטה ההטרוגנית ז"ל, וכשאמרתי זאת למפקחת כשהיא עוד היתה חדשה (בשיחה של רכזי מתמטיקה על דרכי הוראה) היא אמרה לי: את רוצה שאני אפסיק את זה? ואני עניתי: את לא תפסיקי את זה כי את רוצה את טובת הילדים ואת יודעת שהניידות אצלנו בין ההקבצות היא אמיתית לפי מצבו של הילד ובדרך כלל היא כלפי מעלה. התשובה שלה היתה: בדקתי את זה, וזה נכון.
קצת נסחפתי בסיפורים... המטרה שלי בשיחות עם ההורים למצוא דרך לשתף איתם פעולה. יש לילד צדדים שאני לא מכירה ומי שבעצם יכול הכי הרבה לעזור לו אלה ההורים. ברגע שההורה משתכנע שאין כאן צד שלי וצד של הילד ולכולנו אותה מטרה, הרבה יותר קל לעבוד והנשכר העיקרי יוצא הילד.

דיברתי היום עם יפה בן דוד.שמחה גבוהה? סתם סקרנות.

נסיתי למצוא את שמך ולכתוב לך אותו ברמז: "שמחה גבוה" הבנת?

באשר ליפה בן דוד - לא הצבעתי עבורה, כי לא נראה לי שהיא מסוגלת לייצג אותנו. בדיעבד אני ממש שמחה שהיא נבחרה. בהתחלה דיברה בצורה מאד עילגת, אבל למדה לדבר בצורה מכובדת. היא דואגת למי שפונה אליה בצורה מאד מקצועית, לא מתביישת לומר אני לא יודעת ולשאול אנשים בעמדות מפתח (כמו למשל שרה ליכטנברג) היא לא שוקטת עד שהדברים נפתרים, וזה בעצם מה שצריך.

הי, חזרתי היום, מסיני

שבוע טוב @}

היה שמש, ים, רוח, חול, אהבה. יסודות החיים בצבעים מדהימים..
אין על סיני..

סדר העדיפויות שלי הוא אגם מים מתוקים, בריכה, ים.
החול והמלח ממש ממש מיותרים בעיני

אבל בזמן האחרון אני אוהבת יותר ויותר את הים.. העוצמות שלו, היופי, השקט הרועש שלו.

איזה כיף לדורות 2, 3 שלך

, הם גרים בארץ?

זה בסדר שאפיץ את הקטע של רות אלפרן בן דוד בבית הספר?

תודה. לא נראה לי שתקבלי תגובות זועמות. נראה לי שיש קונצנזוס באשר לשימוש בסמלי השואה ובשואה בכלל בהקשר לפינוי ולחיילי צה"ל.

אנא הפסיקי להכניס מהאימייל שלך שירים לדיון הפוליטי. גם השירים שכבר הכנסת, לצערי אצטרך להוציא מהדף, מכיוון שהם מוציאים את רצף הדיון. אנא כתבי לי לאן להעביר אותם
תודה וסליחה

אנא הפסיקי להכניס מהאימייל שלך שירים לדיון הפוליטי. גם השירים שכבר הכנסת, לצערי אצטרך להוציא מהדף, מכיוון שהם מוציאים את רצף הדיון. אנא כתבי לי לאן להעביר אותם
מה זאת החוצפה הזאת????!!!!!!

תודה רבה על המידע. @} @} @}

באתי לקרוא על סבתא חילונית לשמונה נכדים (חיה נדירה, לא?), ומצאתי התחלה של דיון בנושא שירים לדיון הפוליטי
אני בעד להוציא את כל השירים מהדף הזה (גם את זה שאני הבאתי).
לדעתי הדף מתחיל להפוך לאוסף שירים בנושאים פוליטיים, ולא תורם לדיון. מתאים אולי יותר לשמור אותם בדף בית אישי, אם הם חשובים.
מציעה להעביר את הדיון לדף עצמו, ולערוך הצבעה בין המשתתפים הקבועים בדיון.

מה זאת החוצפה הזאת????!!!!!!
לא הרגשתי שזו שאלה חצופה, למרות שגם אני בין התורמים לשירים בדף

נראה לי יותר כמו הבעת דעה.

יוני ב שהציע להעביר את החומר התייחס רק לחומר שלי כנראה מפני שאיננו מסכים לתוכנו. לא ראיתי שביקש ממך להעביר את החומר שלך.
נראה לי שהוא שכח כי זה היה כל כך מזמן (או שהוא לא שם לב שאני מעלה דרדר?)

באתי לקרוא על סבתא חילונית לשמונה נכדים (חיה נדירה, לא?),
ממש לא. לאמא שלי שבעה נכדים משלושה ילדים,
ולאמא של בעלי שמונה נכדים מארבעה ילדים (עם סיכויים טובים לעוד נכד או שניים בעתיד). וכולם "חילונים למהדרין".

_ממש לא. לאמא שלי שבעה נכדים משלושה ילדים,
ולאמא של בעלי שמונה נכדים מארבעה ילדים (עם סיכויים טובים לעוד נכד או שניים בעתיד). וכולם "חילונים למהדרין"._
להורי המנוחים היו שבעה נכדים משני ילדים. הורי אישי ניספו בשואה ולא זכו לראות נכדים. לנו שלושה ילדים ואם אחותו לא היתה נספית אולי היו להם יותר נכדים.
כולם חילונים בהכרה אבל במשפחתי יש דתיים בדרגות שונות של הקפדה (לא חוזרים בתשובה אלא דתיים מקוריים) וחילונים גמורים כמונו וכולם חיים בהרמוניה מלאה וכבוד הדדי.

ליעל
לא מצאתי דף בית של יעל, מצאתי הרבה יעל עם עוד תוספת. אינני יודעת אם את מישהי מהן, ואם כן אז מי ולכן עניתי לך כאן.

לא מצאתי דף בית של יעל
ולא במקרה. לא קיים דף ששמו כולל מלה אחת בלבד.
ליצירת דף נחוצים שני דברים:

שם שכולל לפחות שתי מלים מחוברות בקו תחתי.
שיהיה כתוב בו משהו - לפחות מלה אחת.

אבל איך הוסיפה הערה רק עם מילה אחת, האם זה אפשרי?
להוסיף הערה - כן, ואז השם מופיע בכחול.
לפתוח דף - לא.
אבל: אם כותבים שם בן שתי מלים עם קו תחתי, ואין דף בית בשם זה, השם יופיע עם סימן שאלה, ולחיצה עליו תעביר ל"דף" שכתוב בו "הדף זה וזה עדיין ריק".

ובהזדמנות זאת הערה נוספת:
כשאת עונה לאנשים שכתבו לך את נוהגת לכתוב "ל" לפני השם. למשל לפלוני אלמוני.
צ'יק-צ'ק חושב שהשם הוא לפלוני אלמוני, הוא לא מכיר שם כזה וכותב אותו עם סימן שאלה.
אם תיצרי רווח בין ה"ל" לבין השם - למשל ל פלוני אלמונית , או ל-פלוני אלמונית , השמות יופיעו בלי סימן שאלה.

תודה שהסבת את תשומת לבי לתקופת ה"שיפוצים" באתר. המייל שלי הוא [email protected] לא כתבתי לך אותו כי אני פשוט מפגרת בכל הנושא של האינטרנט. אני לא רגילה לעבוד עם המייל, פרט להוצאת חשבוניות. אולי כעת אלמד יותר את הנושא. אני כרגע מאד עסוקה עם הכיתה שלי. יש לי כיתת מב"ר שבפועל הם לא מקבלים יותר שעות מאשר ילדים אחרים, אבל זה ריכוז של ילדים שזקוקים ליותר עזרה. התוצאה המיידית היא שאני יושבת ומלמדת ילדים בהתנדבות גם מקצועות שמעולם לא לימדתי (עכשיו אני מכינה שבעה ילדים לבחינה באזרחות...). הכל טוב ויפה, אלא שהילדים לא יודעים להעריך מה שהם מקבלים. אמרתי שלדעתי הם צריכים לשלוח למורה ללימודי ארץ ישראל זר פרחים עם ברכה שיגיע בזמן שהם בבחינת הבגרות (יש להם בחינה ב 27/9 ) ואחד הילדים אמר לי: אני לא חייב לה כלום, זה התפקיד שלה והיא מקבלת משכורת. כשדיברתי עם האם על כך ענתה לי: הילד צודק, אם היא נותנת מזמנה הפרטי, זה מפני שהיא רוצה שיהיו לה יותר אחוזי הצלחה, אחרת יפטרו אותה... התשובה שלי לאם היתה: אם הכיתה תחשוב כמו שהבן שלך אמר אני אראה בזאת כישלון שלך ושלי (ח,ח,ח...) בחינוך, שלא לימדנו את הילד להעריך עבודה של מי שעובד למענינו, ולא לימדנו אותו פשוט לומר תודה. האם כמובן נסוגה ואמרה: לא לכך התכוונתי, צריך לבדוק האם באמת מגיע למורה... לא המשכתי את הדיון, כי רציתי לתת לה זמן למחשבה, אבל זה בדיוק החומר שאני עובדת איתו, ואני צריכה לחנך את ההורים עם הילדים.

יש לך טעות בקשר לתלמידי מב"ר, שאני עליתי עליה רק בתקופה באחרונה (יתכן שאם הייתי מודעת לה, לא הייתי לוקחת לחנך כיתת מב"ר והייתי ממליצה לבית הספר לא לפתוח כיתה כזו): עד לפני שנתיים מספר השעות שבית הספר קיבל עבור תלמיד מב"ר היה גבוה ממספר השעות שהוא קיבל עבור תלמיד מקצועי, שלא לדבר על תלמיד עיוני. לפני 10 שנים כשלימדתי מתמטיקה בכיתת מב"ר היו לי 7 ש"ש + תגבורים בחופשות +תגבורים לפני בחינות הבגרות - ל-3 יח"ל.
היום יש לי 6 ש"ש (בשנה שעברה היו לי 5 ש"ש) שקיבלתי אותן כי חשבו שאגיש לשתי בחינות ולא לבחינה אחת. לעומת זאת נפתחים כל מיני פרויקטים חדשות לבקרים, שממומנים על ידי כל מיני גופים שמשופעים בכספים (קרן רש"י, הג'וינט וכו') נכון להיום בבית ספרנו יש פרויקט "אומץ" שמיועד למנוע נשירה, פרויקט זה כולל 30 ילדים הלומדים לבגרות בשתי קבוצות נפרדות, כשבכל קבוצה יש מורה ומתרגלת ומי שלא משתלט על החומר הנלמד, מקבל שיעורים פרטיים להשלמה.
פרויקט נוסף הוא "פרויקט ניסיוני" בשם "אקדמיה". גם בו 30 תלמידים, המחולקים לשתי קבוצות, אלא שלהם יש יותר כסף: הילדים מקבלים בכל יום ארוחה חמה, ונוסעים להצגות, למוזיאונים ולכל מיני פעילויות כדי להעשיר אותם תרבותית. מובן שלכיתת מב"ר אין לדעתי מקום מרוב ריבוי הפרויקטים, ביחוד כשהם מקבלים בדיוק אותו מספר שעות כמו הכיתה העיונית.

במספר התלמידים לא חל שינוי, וזהו הפלוס הכמעט יחידי בכיתת מב"ר. בכיתה העיונית אצלנו יש 35 תלמידים.
חזרתי עכשו מאסיפת הורים, מורים וילדים. סיפרנו להורים על מה שקורה בכיתה,וקיבלתי את מלוא התמיכה שלהם (מי שחושב אחרת לא העז לומר את דעתו...) הם חתמו על התחייבות משותפת ואני מקווה שמשהו יזוז. אני מוכרחה לציין שהאווירה היתה ממש נעימה, והלוואי שזו תהיה האווירה בשיעורים.

1x8+1=9
12x8+2=98
123x8+3=987
1234x8+4=9876
12345x8+5=98765
123456x8+6=987654
1234567x8+7=9876543
12345678x8+8=98765432
123456789x8+9=987654321

לכל חובבי שעשועי חשבון

לכל האורחים בדף שלי
שנה טובה @}

תודה על מה ששלחת לי במייל. מוכר וחביב. אני רואה שהדפסת זאת גם בדף הבית שלך.

היי סבתא חמודה,
שנה טובה ומתוקה!!! תודה על הברכות אצלי בדף, זה מאוד נעים לקבל ברכות אחרי החופשה הזו...
צר לי להודיע כי ההכנות לחזרה ארצה נדחו... יותר מידי בירוקרטיה ולחץ והמון המון מזומנים... כרגע אנו גרים בדירה קטנטנה ואין מרחבים לגורה שלנו לזחול..

... תיכננו לחסוך את הכסף לעזיבה ולהישאר כאן בדירה הזו, אך הולך ונהיה קשה מדי. החלטנו לעבור דירה לגדולה יותר ולתכנן יותר בפרוט את העזיבה. כרגע זה קצת גדול עלינו. אני קצת מאוכזבת ויש בי רגשות אמביולנטיים לגבי ההחלטה. אפרט בקרוב בדף הבית שלי.. לך הודעתי ראשונה..
מקוה שעובר עליכם חג נעים ויפה.

גם אצלי הכל מתנהל לאט, אלא שהאשמתי את המחשב שלי... אפשר לשאול את יונת שרון, כי היא מטפלת בנושאים המקצועיים באתר (בהתנדבות!!)
קראתי מדי פעם בדף לוח הכפל, אבל לא היה לי שום דבר חשוב להוסיף.
החלמה מהירה לבן זוגך.

אהלן!
המון שנה טובה גם לך @}

לא הייתי בפארק הירדן.. הייתי בפאריז שבוע עם המשפוחה

אולי בפעם הבאה..

קיבלתי את לוח השנה והוא באמת מאד מיוחד. מסתבר שרק עכשיו קיבלו אותו בקרית גת.
אנחנו בסופו של דבר בבית בחג, עם 3 - 4 ילדים וארבעה נכדים. מעט מידי לפי מה שאנחנו רגילים, אבל בטח יהיה נחמד.
שנה טובה.

בחג עבדנו קשה, ארחנו, התארחנו טיילנו ואולי גם היו כאלה שהתפללו אז הגיע הזמן להשתעשע קצת והנה שעשוע חשבון נחמד מהאינטרנט:
גילכם על פי אהבתכם לשוקולד

ראשית: אל תקצרו ואל תדפדפו למטה!! אחרת תהרסו את כל הכיף...

זה ייקח פחות מדקה, פתרו תוך כדי הדפדוף, והשלימו את כל המשימות בדרך עד שתגיעו לתחתית העמוד. כאן לא מדובר בבזבוז זמן, זה כיף וזה מדליק....

ראשית חשבו על מספר הפעמים שתרצו לאכול שוקולד בשבוע (יותר מאחד אבל פחות מ-10)

הכפילו את המספר בשתיים

הוסיפו לתוצאה 5

הכפילו הכל ב-50 אני אמתין עד שתביאו את המחשבון....

אם כבר חגגתם את יום הולדתכם השנה, הוסיפו לתוצאה את המספר 1755. אם טרם חגגתם הוסיפו 1754

כעת החסירו את 4 הספרות של השנה בהם נולדתם.

תקבלו מספר בן 3 ספרות:

הראשון – הוא המספר המקורי שבחרתם – דהיינו כמה פעמים בשבוע הייתם רוצים לאכול שוקולד, שני המספרים הנוספים הם... הגיל שלכם!!!! (כן כן !!!)

2005 היא השנה היחידה שבה שיטה זו תעבוד, אז הפיצו זאת כל עוד אפשר...

בהצלחה!!

זה עובד!
מה ההסבר?

זה עובד גם בשנת 2006 אם עוד לא חגגתי, ואני מוסיפה 1755 . מה ההסבר?

ההסבר פשוט, אם עובדים עם תבנית מספר. אם בשנת 2006 כבר חגגתי יום הולדת אני צריכה להוסיף 1756 (במקום 1755) ולעשות אותו תהליך, ואקבל את גילי.

המשכתי את ההסבר בדף של אמא של יונת. אם יש לך עוד "פטנטים" כאלה אני בהחלט מוכנה לקנות. שנה טובה.

דף העצות הפתוח

קיבלתי שתי מצגות יפהפיות מחברה ועדין אינני יודעת להעביר אותן אליך הלאה. אני חושבת שכעת יש מקום בתא שלי. את מוזמנת לנסות. תודה.

שלחתי לך עוד אחת. אנחנו צמים בחג. לא מסיבה דתית כי אם מסיבה לאומית: רוב עם ישראל צם בחג ואני מרגישה בצום הזה כחלק מעם ישראל. אני גם לא אוכלת חזיר, אף על פי שאין לי כל בעיה לאכול שרימפס ואין לי בבית מטבח כשר.

קצת הומור רציני מהמייל. חבל רק שבמייל זה צבעוני וכאן יהיה בדפוס רגיל.

מה אנו חושבים על................אימא

יום אחד הלכתי להוציא רישיון נהיגה ופקיד הקבלה שאל אותי במה אני עוסקת.

לא ידעתי כיצד לתייג את עבודתי כאם ומה לענות.

בראותו אותי מהססת מה לענות ניסה להסביר לי את כוונתו באומרו: "האם את עוסקת במשהו או את סתם אחת".

"בוודאי שיש לי עבודה" עניתי, "אני אם".

ובתגובה ענה הפקיד בהחלטיות: "אנחנו לא רושמים אימא בתור עיסוק, נכתוב עקרת בית".

שכחתי לגמרי מאותו המקרה עד שלא מזמן קרה לי אותו הדבר במשרד ממשלתי.

הפקידה הייתה כמובן אשת קריירה יעילה בעלת מעמד גבוה ובעלת תואר מרשים: "חוקרת רשמית".

"מה עיסוקך?" , שאלה הפקידה.

מה גרם לי לענות כך איני יודעת אבל המילים יצאו מפי בפשטות: "אני חוקרת במדעי ההתנהגות בתחום התפתחות הילד ויחסי הגומלין בחברה שלו."

הפקידה נפעמה , העט נשאר דומם באוויר והיא בהתה בי כאילו לא האמינה למשמע אוזניה.

חזרתי על התואר באיטיות תוך שימת דגש על המילים החשובות ביותר , לאחר מכן נדהמתי לראות איך הכרזתי נכתבה באותיות של קידוש לבנה בטופס.

"הרשי לי לשאול אותך.." , שאלה הפקידה בהתעניינות רבה , "במה בדיוק את עוסקת בתחום המחקרי?".

בקול שליו ורגוע שמעתי את עצמי עונה לה: "יש לי תוכנית של מחקר מתמשך (לאיזו אימא אין?) במעבדה ובשטח (ביום רגיל הייתי מתייחסת לזה כאל הבית ומחוצה לו).

אני עובדת למען המחקר כולו (כל המשפחה) וכבר יש לי ארבעה פרסומים (כל ילדיי).

כמובן שזו אחת העבודות בעלות הדרישה הכי גבוהה בשטח ההומאני (האם ישנה איזו אימא שאינה מסכימה?) ובדרך כלל אני עובדת 14 שעות ביממה (למעשה זה יותר , משהו כמו 24 שעות).

אבל בעבודה שלי יש הרבה יותר אתגרים מאשר לכל עבודה פשוטה והתמורה יותר מכלכלית היא קשורה לתחום הסיפוק האישי."

היה אפשר להרגיש את כובד הראש שהקדישה הפקידה בזמן מילוי הטופס.

ברגע שסיימה את התהליך קמה מן הכסא וליוותה אותי בעצמה עד לדלת.

בבואי הביתה , נרגשת ממקצועי החדש באו לקראתי שלושה משותפותיי למעבדה בנות 13 , 7 ו- 3 שנים.

למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול.

הרגשתי מנצחת , ניצחתי את הבירוקרטיה.

נכנסתי למרשם האוכלוסין כבעלת תפקיד בכיר ובלתי ניתן להחלפה באנושות מאשר עוד "אימא אחת" ..

האמהות... איזו קריירה זוהרת , במיוחד כאשר היא נושאת תואר.

כיצד אנו רואים את אימא ב :

גיל 4 : אימא יכולה לעשות הכל.

גיל 8 : אימא יודעת המון.

גיל 12 : אימא לא יודעת הכל.

גיל 14 : ברור , אימא גם את זה לא יודעת.

גיל 16 : אימא שלי? , היא ענתיקה.

גיל 18 : הזקנה? , היא לגמרי מחוץ לתקופה.

גיל 25 : טוב , משהו היא יודעת.

גיל 35 : לפני שאנחנו מחליטים , אולי נתייעץ עם אימא?

גיל 45 : אני שואל את עצמי מה אימא הייתה חושבת על הבעיה הזאת.

גיל 65 : הלוואי הייתי יכול לשוחח עם אימא.

כאחד מכישרונותיה הרבים כאימא שלי, היא גם זו שתרגמה את הקטע מספרדית

ועוד קצת הומור מהמייל

מיומנו של תינוק- לא לפספס

אני תמיד מתעורר כל בוקר באותה שעה. זה מאד חשוב ומשמעותי. לא דקה אחרי השעה חמש עשרים ושבע בבוקר. המוצץ שלי אף פעם לא נמצא איפה שהשארתי אותו אתמול בלילה, כלומר בפה שלי. גם הרזרבי שתמיד נמצא בפינה של המיטה נעלם. בבית הזה אי אפשר לסמוך על כלום. את זה הבנתי בגיל מאד צעיר. אין ברירה. שוב אני צריך להקים מהומה.

אני מתחיל בקטן, מאמן את מיתרי הקול לקראת היום. מהמיטה של הגבוהים אני שומע רק נחירות. אני מוסיף עוד חצי ליטר לטיטול שלי ומתחיל לצרוח. יאללה בלאגן.
לוקח לי קצת זמן אני מודה אבל בסופו של דבר אני מצליח להקים את ארוחת הבוקר שלי.

שמתי לב שבבוקר המקרר הנייד שלי פותחת רק עין אחת. קמצנית. היא מחליפה לי טיטול, מרימה את החולצה ואני מתנפל על הציצי שלה וגם ממזמז את השני כדי שלא יעלב לי. אני אוהב לצבוט את הפטמה שלו. כאילו אני אומר לו "חכה חמודי תיכף נטפל גם בך". אח"כ ההיא שמה אותי מול הטלוויזיה. בהתחלה ניסו לסבן אותי עם כל מיני מרובעים ועיגולים שסתם זזו מפה לשם ולא עשו כלום. היום הם כבר יודעים. אני אוהב את היצור הענקי הסגול עם הבטן הירוקה והבד הלבן בפה במקום שיניים. אני חולה עליו. לפעמים אני אוהב לגוון ולראות את הכוסית הבלונדינית עם הציצים הקופצים (יאמי, מילקשייק) והחולצת בטן שרוקדת דיסקוטק מקרנה.
אני נותן להם איזה עשרים דקות ככה.

אח"כ זה עם הזיפים עושה לי כמה פרצופים מגוחכים ואני אכן מגחך ואז הוא נעלם. אני מייד תופס את המקום שלו במיטה ונרדם.

אח"כ היום נמשך לו בנעימים. מסתבר לי לאט לאט שזאת עם הציצי תמיד נמצאת. כלומר...בחיי, לאיפה שאני לא מסתכל היא שם. זה כאילו שהיא בכל מקום. אבל יש ימים שהיא פת-אום נעלמת. במקומה מופיעה אחרת. ביישנית. היא לא מראה את הציצים שלה ובמקום זה נותנת לי את אותו הדבר רק בקופסא אחרת. שיהיה. אבל לרוב הציצים שם.

בקיצור. הציצים שמה אותי בנדנדה. אני שותק לה איזה עשר דקות וחושב לי בינתיים מחשבות ברומו של עולם. למשל, "מה זה?" או "מה זה?" כי האמת...אין לי מושג מה אני רואה מולי. זה לא ציצי. זה לא מוצץ. זה לא חיתול...אז מה זה כן? זה מעייף אותי לנסות להבין מה כל הדברים האלו. אז אני מתחיל לצרוח.

אח"כ אני בלול שלי. פה אני קצת יותר מתמצא. יש את היצור הכתום שמה שבאמת מעניין בו זה התווית הלבנה הקטנה שמוצמדת לו מאחורה, יש כמה דברים שאני שם בפה למרות שהם לא מגיעים לקרסוליים של המוצץ ויש את המנגן שאני אוהב לבעוט בו. טוב כמה אפשר להתעסק עם השטויות האלו, אחרי כמה דקות אני מתחיל לצרוח. עכשיו שמים אותי על הרצפה על שמיכה עם ציורים. כשהייתי קטן ניסיתי לתפוס אותם אבל כבר למדתי שכמה שאני לא אנסה, הצבעוניים האלו לא יוצאים. גם הבנתי שלשמיכה הזאת אין טעם. אז אני ככה מרים את הראש ובוחן במהירות את הסביבה. בד"כ בדרך מרגיזה ביותר, כל הדברים שנראים מעניינים רחוקים מידי ממני. אז אני מתהפך לי על הגב, בוהה קצת בתקרה ואז אני מחליט לנצל את ההזדמנות לחרבן.

זה מעסיק אותי די הרבה זמן. בינתיים אני משמיע קולות התאמצות שמהרגע שלמדתי שאפשר להפיק אותם, אני משתמש בהם להנאתי בכל הזדמנות. אבל בסופו של דבר אני צורח. הכי מצחיק כשההיא מנסה לשכנע אותי להישאר עוד קצת על השמיכה ומביאה לי את הקוף הורוד או משהו כזה. אני מסתכל לה בעיניים וצורח עוד יותר חזק.

אח"כ אני מחייך כי אני די מרוצה מעצמי והיא מייד מרימה אותי ומתחילה את הקולות המצחיקים שלה. "קושקושון, ממושון, יפיופון" ועוד כמה כאלה. היא גם מרטיבה לי את הפרצוף ואת הבטן עם הפה שלה. אז אני ממשיך לחייך, כל עוד אני מחייך היא מרוצה. אבל כדי שלא תתפוס מעצמה אני מפסיק באיזשהו שלב וצורח. ואז שוב ישן קצת, ציצי, טיטול יבש...מייגע אני אומר לכם. זה חוזר על עצמו שוב ושוב.

לפני כמה ימים הציצים ממש התחצפה וניסתה לתקוע לי בפה משהו כתום דוחה. עשיתי לה פרצוף שיבהיר לה שלא כדאי לה להתעסק איתי והיא התביישה מאד ומייד הרימה את החולצה.

לפעמים מגיע איזה אחד יותר נמוך מהם, יש לו ידיים דביקות עם טעם מעניין. הוא מדבר הרבה וזה מכניס לי קצת עניין לחיים כי זאת עם הציצי לרוב שותקת או מזמזמת וזה עם הזיפים, איך שהוא מסתכל עלי זה ישר "גו גו גו". לא יודע מה יש לו. כנראה הוא נולד ככה. לא נעים.

הכי אני אוהב את הרגע הזה ששמים אותי בכלי מלא מים חמים ומורידים לי את כל הבגדים. אני מייד משתין בקשת מרוב התלהבות. אח"כ אני מתחיל לחתור עם הרגליים בשיא המרץ וחצי מהמים יוצאים מהכלי. זאת עם הציצי צווחת קצת וזה עם הזיפים בורח מהחדר. הם נקרעים מצחוק. אני מה זה מצחיק אותם. בשבילי זה כלום. באמת. בכיף.

האמת שכל ההשפרצות האלה מעייפות נורא ואני די מהר נרדם אחרי זה עם המוצץ בפה. יש עוד אחד רזרבי בפינה של המיטה ואני משגיח עליו עד שנעצמות לי העיניים.

הצום עבר ממש בסדר. לא הרגשתי רעב או צמא. היה לי המון דברים לעשות ובסופו של דבר לא הספקתי הכל. תודה על כל המשלוחים. חלק ממה ששלחת לי כבר קיבלתי בעבר. "העץ הפולני ממש מדהים.

קיבלתי את האימייל שלך. הערב הראשון של החג עבר בהרכב כמעט מלא בסוכה הענקית שבנינו (חסרו רק 3 נכדים ו 4 מבוגרים), כולם מאד נהנו ואני פשוט נשפכתי בסוף הערב. אל תביני לא נכון: כולם עזרו, בישלו, ערכו, הגישו, רחצו כלים (המדיח שלי נזכר להתקלקל לפני החג)וכו' וכמעט לא נתנו לי לעבוד ובשורה התחתונה מאד נהנינו, אלא שהכוחות שלנו כבר לא בדיוק מה שהיינו רוצים שיהיו!

לא קיבלתי את המצגת שלך כי תא הדואר שלי קטן מדי, ואיתך הסליחה. לוקח לי קצת יותר זמן להחליט להגדיל אותו, ובטוח אעשה זאת. אני "מבלה" ליד המחשב כחצי שעה ביום (לפעמים יותר...) עוד לא התאפסתי על התפעול שלו.
"ביליתי" 15 שנים בקיבוץ, ואני מכנה את עצמי "פליטת קיבוץ". את יכולה להבין שבילוי בחג בקיבוץ הוא כמעט לא אופציה...

היי סבתא מה שלומך?
תודה על ההתענינות. המחשב שלי שבק וניצל בסוף. אבל באמת שהיה קשה בלעדיו.
בנתיים היה לי ביקור מהארץ וקיבלתי מושג סופסוף מה זאת משפחה אמיתית שתומכת ונותנת, וכמה שזה חשוב לעוללים שעוד ועוד דמויות יהיו בחייהם.
הם עזבו ואני קצת עצובה שוב על המרחק מהארץ. אבל מצד שני אחנו מתרגשים לקראת המעבר לדירה גדולה. החיים מלאים מהפכים ומשמעויותהם...
ואני לומדת...
מה איתך ואיך החגים בארץ? גם אצלך אוכלים גפילטע פיש...? אני ממש אוהבת אוכל של כל עדות ישראל... ואמא שלי עירקית שהכינה לאבי תמיד אוכל פולני... כך שהיה לנו מכל הסוגים... אז מה אתם אכלתם?....

היי סבתא, התבלבלתי ועניתי לך אצלי.. טוב, אני תמיד מבולבלת קצת בנושא הזה..
בכל אופן זה ממש מעניין השורשים ולאן הם מגיעים... אצלי גם יש משפחה מראשוני ראשון לציון, ויש כל מיני סיפורים מענינים שם אצל אוכלי הגפילטע פיש המתוק.... מצד שני גם אצל אוכלי הקובה לא חסרים ענינים!... משפחות זה דבר מעניין לכשלעצמו.
בכל אופן, שיהיה "אחרי החגים" נעים ביותר, אצלינו מתקרב חג המולד והסופר מלא במרציפנים ודובשניות. אני מתאפקת יפה מאוד! זה בכלל לא מושכיני, כי משפחתי הביאה לי מהארץ טחינה ושקדי מרק!... ופיסטוקים. יותר בריא ויותר טעים פי מאה!

שלום, קפצתי לבקר,
אני בטוחה שיש לך מה לתרום לדף שפתחתי
מה אוכלים בשבת
תודה.

אירופה שבקה חיים לכל חי באושוויץ

מאת: סבסטיאן וילאר רודריגז (*)

טיילתי ברחוב בברצלונה, כאשר לפתע התגלתה לי אמת נוראה: אירופה מתה באושוויץ.

הרגנו ששה מליון יהודים והחלפנו את מקומם ב20 מליון מוסלמים. באושוויץ שרפנו תרבות, מחשבה, יצירה, כשרון. הכחדנו למוות את העם הנבחר, נבחר באמת, כי יצאו ממנו גדולים ונפלאים ששינו את פני העולם.

התרומה של העם הזה היא בכל שטחי החיים: המדע, האמנות, המסחר הבינלאומי ובמיוחד הם היו המצפון של העולם. אלו הם האנשים ששרפנו.

ותחת מסווה של סובלנות, ומכיוון שרצינו להוכיח לעצמנו שנרפאנו ממחלת הגזענות שלקינו בה, הלכנו ופתחנו את שערינו ל20 מליון מוסלמים, שהביאו לנו טמטום ובערות, קיצוניות דתית וחוסר סובלנות, פשע ועוני שנובעים מחוסר רצון לעבוד ולפרנס את משפחותיהם בגאווה.

הם הפכו את ערינו היפות בספרד לעולם השלישי, טבול בזוהמה ובפשיעה.

סגורים בדירות שהם מקבלים חינם מן הממשלה, הם מסתודדים ומתכננים פעולות רצח והרס נגד מארחיהם התמימים.

וכך, בעליבותנו, החלפנו תרבות בשנאה פאנאטית, כושר יצירה בכושר הרס, אינטיליגנציה בפיגור ובאמונות טפלות. החלפנו את רדיפת השלום של יהודי אירופה ואת כשרונם להמשיך ולקוות לעתיד טוב יותר לילדיהם, את ההצמדות לחיים בכל הכוח כי החיים הם הקדושה עצמה, ברודפי מוות, באנשים אכולי תאוות מוות לעצמם ולאחרים, לילדינו ולילדיהם.

איזו שגיאה נוראה עשתה אירופה האומללה.

הקטע הנ"ל היה במייל וראוי לקריאה

הוספה לההעברה מהמייל: כותב המאמר אינו יהודי, הוא ספרדי. הוא איננו מתייחס לעובדה שספרד גרשה את היהודים עוד ב- 1492 ומאז התחילה שקיעתה של הממלכה שאיבדה את כל המעמד הבינוני שלה, רופאים, מדענים ועוד. אולי בכלל אינו יודע זאת.
הקשר שהוא עושה בין השמדת היהודים והגירת המוסלמים אינו מדוייק. המוסלמים אינם ממלאים את התפקידים החברתיים שמילאו היהודים. השואה היא אסון נורא קודם כל לעם היהודי ולא לאירופה.
ההגירה המוסלמית היא בעייה נפרדת של אירופה שהביאה איתה גם אנטישמיות מסוג חדש. אם היו מטפלים בשיקום ועזרה לארצות העולם השלישי במקום לחפש כוח עבודה זול לא היתה בעייה חריפה כל כך.
כאשר נכנסת קנאות דתית לתמונה, ולא חשוב איזה דת, הקתולית בספרד, האיסלאם היום וגם לקנאות היהודית אצלנו (ראו נוער הגבעות) התמונה נעשית נוראה.
מה שחשוב במאמר שהבאתי היא עצם ההתייחסות לשואה.

עצוב לי היום. נפל עוד חייל.
כל מקרה הוא קשה אבל כאשר יודעים יותר פרטים ומשוחחים עם אנשים שמכירים מקרוב את ההורים, העצב הוא פי שבעתיים.
יום יום אנחנו משתדלים לא לחשוב על הבחור שלנו שנמצא בסכנה כל הזמן ומתפללים חרש לאלוהים שאנחנו לא מאמינים בו. מתי יהיה הסוף? לא רק בשבילנו אלא גם בשביל שכנינו?

ווא , כמה חיפשתי את מתכון הקציצות ברוטב עגבניות . תודה תודה .
אספר איך יצא .
לגבי מה שכתבת פה על החייל . עצוב , אין לי מילים להוסיף מלבד הזדהות עם מה שכתבת .

אז הלילה שוב עצוב לי. שוב יום זכרון לרצח יצחק רבין המנוח.
העצרת שבה נרצח היתה הראשונה שלא השתתפנו מאז שהיו כינוסי שלום, חוגי בית לשלום, תהלוכות וכו' באזורנו. לירושלים לא הגענו ולכן לא היינו בהפגנה בה נרצח אמיל גרינצווייג המנוח.
ידעתי שבני משפחתי יהיו בעצרת והחלטנו אישי ואני שהפעם נצפה בטלוויזיה ונשאיר את העמידה על הרגליים במשך שעות לדור הצעיר. (בעצרת של השיבעה הייתי).
לנו נודע על היריות עוד לפני ילדינו שהיו בהפגנה.
נפגשתי עם רבין אישית כמה פעמים במסגרת תפקידי אך הדבר הזכור לי ביותר היה ארוע סיום שנת הלימודים שערך שר החינוך דאז, ידידי פרופ' אמנון רובינשטיין יחד עם המנכ"ל שמשון שושני. בארוע השתתפו מנהלות ומנהלים ויו"ר ועדי מורים מכל בתיה"ס בארץ וגם מספר מצומצם של נושאי תפקידים במשרד החינוך ובאירגוני המורים.
ישבתי מאחורי רבין. בארוע כמעט לא היו דיבורים אלא רק הופעות בזמר ומחול של תלמידים. רבין קרן כולו מאושר. עיניו נצצו כאשר התבונן בילדים ולפעמים ניסה בשקט לשיר איתם אם כי לא בהצלחה רבה...
למחרת הרצח הגעתי למקום עבודתי, החנתי את הרכב וירדתי לככר והדלקתי נר נשמה שהבאתי מהבית. לא יכולתי לבכות. פשוט נחנקתי. כל הזמן הגיעו אנשים ועמדו דומם. חלק הלכו לכתוב על הקיר.
לי ולחברי לעבודה היה קשה מאוד להתרכז בעבודה - התהלכנו כסהרוריים. פשוט לא יכולנו להאמין.
אמרתי לחברי שאני בטוחה שיש מקומות בהם רוקדים וצוהלים - הם לא האמינו. אח"כ התברר שצדקתי. היום עשר שנים מאוחר יותר מתברר שאלה אינם קולות בודדים.
אגב, אני זוכרת שמיד לאחר הרצח, אימו של הרוצח שהיתה עדיין המומה ביקשה סליחה מלאה רבין. היום היא מזמרת זמירות אחרות. אינני מאשימה אותה במעשי בניה אבל דבריה היום ממלאים אותי בשאט נפש.

בתחתית הדף, אם לוחצים על הצג עזרה, מופיע הסבר איך שמים תמונות באתר.
הקטע הספרדי למעלה הוא מיתמם ואידיוטי. אירופה נענשנת היום על שנים של קלוניאליזם פראי ושדידת העולם השלישי ומי שעוזר לה להענש אלו הם צאצאי הנשדדים שבאו עם דרכונים לתבוע את שלהם ובצדק.
את הטרור, מי שייבא לבירות אירופה (ולארה"ב) זה המערב עצמו. מאל קעידה (שלמדו מהאמריקאים איך ללחום כנגד הרוסים באפגניסטן) עד לקבוצות קטנות שאת הכסף שלהן הן מקבלות ממדינות המערב כדי לפעול לערעור השלטון בעולם השלישי. אחרי זה יושבים אנשים ובוכים שהטרור מכה בהם.

רבין, וכתבה זאת יפה אורית שוחט בסוף שבוע בהארץ, מעולם לא סבל מגינונים של דיפלומט ולכן עוד בחייו זכינו לשמוע את דעתו האמיתית על פלוגות הסער הישראליות - המתנחלים. מי שיודע ועיניו פקוחות לראות שהם הם אדוני הארץ, מנהליה ויורשיה צריך ללמוד מהמקרה הזה של רבין ועוד היום לנעול את כל מי שיושב בשטחים מאחורי בריח (גבול) ולתת לטבע לנקום את נקמתו האכזרית בגנבים והרוצחים הללו.
כדאי שזה יקרה לפני שלא רק על אדמות זרים הם יתנחלו, אלא גם בלבבותינו (מזימתם הנוכחית).

לכולם אזהרה מהמייל על גניבת כרטיסי אשראי

בתיה קציר

מכינה קדם אקדמית

קמפוס אשדוד

-----Original Message-----
From: דורית [mailto:[email protected]]
Sent: Friday, October 28, 2005 3:28 PM
To: ""@zahav.net.il;
Subject: Fw: Fw: Fw: Fw: חשוב לקרוא עד הסוף - ואללה כל יום יש הפתעה אחרת והנוכלים רק משתבחים עם הזמן: אזהרה חמורה לבע לי כרטיס אשראי

----- Original Message -----

FromSent: Wednesday, October 26, 2005 9:53 PM

Subject: Fw: Fw: Fw: Fw: חשוב לקרוא עד הסוף - ואללה כל יום יש הפתעה אחרת והנוכלים רק משתבחים עם הזמן: אזהרה חמורה לבע לי כרטיס אשראי

----- Original Message -----

אדם הלך למכון כושר והניח את חפציו האישיים בארונית אישית נעולה. לאחר

האימון והמקלחת יצא לחדר ההלבשה והבחין כי דלת הארונית בה הניח חפציו

פתוחה. חשב לעצמו, "מוזר, זכור לי שנעלתי אותה לפני האימון...". הוא

מתלבש, בוחן את ארנקו ומוודא שהכל נמצא בו. הכל נראה תקין. גם כל המפתחות

וכרטיסי האשראי שלו נמצאים במקומם.

שבועות אחדים לאחר מכן מגיע אליו בדואר טופס ריכוז החיובים בכרטיס

האשראי שלו. סדרת חיובים זרה ומוזרה שהסתכמה בסך של כ-14,000 ₪ קפצה

לעיניו מתוך הטופס. הוא התקשר לחברת האשראי והתחיל לצרוח על המוקדן,

בטענה שלא עשה עסקאות כאלה עם איש. נציג חברת האשראי מאמת שאין כל טעות

במערכת הממוחשבת של חברת האשראי ושואל את הלקוח אולי נגנב כרטיס האשראי

שלו.

"לא!", עונה הלקוח, מוציא את ארנקו ושולף ממנו את כרטיס האשראי. הופה!

מה זה??? כרטיס האשראי שבידו - אף שהוא מאותה חברת אשראי ואפילו בהנפקת

אותו בנק! - אינו שלו והוא בכלל פג תוקף!

מה קרה כאן, לכל השדים והרוחות? מסתבר שהגנב הזריז והמתוחכם גנב לו את

כרטיס האשראי התקף, ובמקומו הניח בארנק כרטיס אשראי דומה - של מישהו אחר

שתוקפו פג, וכך החזיר הכל לארונית.

והתוצאה? חברת האשראי הודיעה ללקוח שמכיוון שלא הודיע לה מייד ובמועד על

גניבת/אובדן כרטיס האשראי שלו, אלא המתין - כזכור - עד להגעת חשבון החיוב

כחודש לאחר מכן, עליו לשאת בחיוב זה.

ולמה - הוא שואל - לא התקשרו הספקים ונותני השירותים לחברת האשראי לשם

קבלת אישורים לעסקאות? התשובה: סכומי חיוב נמוכים יחסית בכל רכישה ועסקה

אינם מעוררים צורך להתקשר לחברת האשראי לקבלת אישור עסקה. הצטברות הקניות

הביאה למה שהביאה.

תסריט שני:

אדם קיבל במסעדה חשבון ומסר למלצרית את כרטיס האשראי שלו על מנת שיחייבו

אותו באמצעותו. המלצרית חזרה מהקופה עם מגשית ועליה כרטיס האשראי כשהוא

מכוסה בשובר חיוב לחתימה ואפילו סימון זוהר על הכיתוב "לא כולל שירות".

הסועד פנה להחזיר את כרטיס האשראי למקומו בארנק ולפתע הבחין משום מה

שאין זה הכרטיס שלו - אף כי הוא כרטיס של אותה חברת אשראי ואפילו מאותו

בנק, אבל השם עליו אינו שמו, וראה זה פלא - הכרטיס ההוא אף אינו עוד

בתוקף. הוא קורא למלצרית לחזור אליו, זו מתבוננת בכרטיס האשראי וממהרת

חזרה לקופאי. האחרון נד בראשו, מחפש על שולחנו, מוצא את כרטיסו של הלקוח

וממהר לשים - הפעם את הכרטיס הנכון - על המגשית. המגשית חוזרת אל הלקוח

באמצעות המלצרית ובא לציון גואל, עד ללקוח הבא שלא בודק.

כל מה שעשתה המלצרית בדרכה חזרה לקופאי היה נפנוף בכרטיס האשראי

"השגוי". הקופאי הבין מייד, ללא אומר ודברים, כי נפלה אצלו "טעות", ועד

שהגיעה המלצרית כבר היה בידו הכרטיס הנכון... שום חילופי דברים בין

הקופאי למלצרית, שטרחה רק להתנצל בפני הלקוח על הטעות .

והמסקנה? עליך לוודא שכרטיס האשראי אותו החזרת לארנקך הוא אכן שלך! בדוק

את השם על כרטיס האשראי לפני שאתה מחזירו למקומו, וזאת גם אם "נפרדת"

ממנו לשניות ספורות וגם אם נדמה לך ששמרת קשר עין רציף עם הכרטיס!

רבים נוטלים חזרה את הכרטיס מבלי לבחון אותו, מתוך הנחה שהכרטיס שהוחזר

להם הוא שלהם.

היכן את גרה לאחר פינוי גוש קטיף?
טליה לא גרה בגוש קטיף.
היא גרה בתוך הקו הירוק.
בזמן פינוי ההתנחלויות היא עברה לחומש כדי להביע תמיכה במתנחלים והתנגדות לפינוי.
כתבה שלה על שהותה בחומש התפרסמה בזמנו ב-YNET, אם אינני טועה - בפורום חינוך ביתי שם, שהיא מנהלת אותו.

שלום,
בקשר למכתב ששמת אצל יונת.
1 - אני מוחקת אותו מהדף שלה. (מציעה לך גם למחוק משלך, ולהחליף בקישור + תמצית בכמה מילים).
2 - הנה קישור למכתב ולתיאור מקורו: http://info.org.il/irrelevant/item.php/ ... 4583364115.
3 - תמיד, אם אינך בטוחה האם מכתב שפגשת רציני או לא, בדקי לפני שאת מפיצה אותו באתר first]לא רלבנטי time[/po]. איך עושים זאת? בצד ימין יש תיבת חיפוש. אני מעתיקה שורת מפתח מהמכתב אותו אני בודקת (למשל, הפעם, העתקתי את "מסתבר שהגנב הזריז והמתוחכם גנב לו את כרטיס האשראי התקף". כדאי לא לחפש משפטים כלליים כמו "חשוב לדעת" או "דרושה תרומת דם"), ולוחצת על "חיפוש".

אגב, המכתב הזה אמיתי ורציני. מחקתי אותו כי אני תמיד מעדיפה שיהיה קישור (+תיאור) על פני שיכפול טקסטים ארוכים.

הי,

להביא לידיעת כולם - זה היופי בצ'יק צ'ק: די שכתבת את זה בדף שלך, אנשים רואים.
אישית, אני לא רואה צורך מיוחד לפרסם דברים כאלה ב"באופן", כי ממילא תוך דקה (יומיים) כולם יקבלו את זה בדואל, וזה גם יפורסם במקומות אחרים בהם אנשים גולשים.
או, יותר מדויק, אני חושבת קדימה על השלב בו צריך יהיה להחליט אם למחוק את זה או איפה לאנדקס.
(מבחינתי זה כמו פלאיירים בבית: קוראים אותם ליד התיבה - אני כן קוראת - וזורקים מיד)

לגבי טליה אלמתן - זה אש"י כתבה, לא אני

אישית, אני לא רואה צורך מיוחד לפרסם דברים כאלה ב"באופן", כי ממילא תוך דקה (יומיים) כולם יקבלו את זה בדואל, וזה גם יפורסם במקומות אחרים בהם אנשים גולשים.
מצטרפת לדעתה של גילה. סתם התעצלתי לכתוב אותה.

שלום! הרבה זמן לא נכנסתי.
אני גרה במאחז בשומרון, ולקראת הפינוי לחומש עברנו להתגורר שם. כשגורשנו, חזרנו לבית הקודם, בגבעה.
יש לנו חברים שמתגוררים בקרוואן חצוי עם שני ילדים, שמעתי על משפחה עם 9 ילדים שמתגוררים ב-4 חדרים בבית מלון (ומשלמים על שהותם, כמובן, בשיא החוצפה). אנשים בלי בגדי חורף, בלי לדעת היכן יהיה ביתם, ומתי יהיה להם בית. אנשים חושבים איזה שוס לגור בבית מלון, אבל הם לא חושבים על זה שאי אפשר לקחת תפוח מהמקרר כשרעבים, שאין מקום לחדר ילדים, שצריך להעזר בנדיבות ליבם של אנשים שיכבסו בשבילך, עם כל אי הנעימות שמתלווה לכך (התחתונים שלך, של בעלך...), כי הכביסה במלון עולה כסף שאין.
אני מרגישה מאוד מרוקנת מאז הגירוש, ומתקשה לחשוב על הגשת עזרה למגורשים (ומרגישה אשמה...). אני שמחה לשמוע שיש אנשים שמתעניינים בגורלם וזוכרים.

המאחז הוא מחוץ לקו הירוק - בשטחים

כששאלת האם הוא בתחומי הקו הירוק זה הזכיר לי שלהתנחלויות של ערבים בתוך תחומי הקו הירוק קוראים "יישובים לא מוכרים", יחי ההבדל

סבתא שלום,
ראיתי מה כתבת לאל דנטה לתמרוש. אני מקווה שלא הרגשת מותקפת. אני פשוט מאוד ווכחנית... ולפעמים אני עוברת את הגבול...
אני מאוד מבינה את תחושת הבית שיש לך במדינת ישראל כי גם אני מרגישה ככה. כמו שכבר כתבתי אני מגיעה ממשפחה מאוד שורשית, ובמיקצועי אני מדריכת טיולים כך שהחיבור שלי להיסטוריה ולנופים מיתווסף גם למשפחה הגדולה שיש לי פה (כמעט כולם מכל הצדדים הגיעו הרבה ליפני השואה כך שיש לי משפחה ענקית), לחברים , לשפה וכל מה שעושה בית לבית.
אני גם מודעת לאנטישמיות ואני יודעת שכאן אני בצד החזק והשולט בעוד שבהרבה מקומות אחרים אני יכולה להיות נדונה למעמד חברתי נחות ולאנטישמיות. אבל יש מדינות שבהן האנטישמיות נמוכה מאוד :אוסטרליה, ניוזילנד
ובקשר לכך שבכל העולם יש טרור- אני חושבת שנקודת המיקוח היא האינטנסיביות של האלימות והפיגועים. ברור שבכל מקום יש אלימות אבל יש מידה ניסבלת ויש מידה בילתי ניסבלת, לדעתי. בארץ האלימות החברתית והמדינית עברה את גבולות הסביר והנורמאלי.

גם אני פעילה פולטית וחברתית יש תקופות שיותר ויש שפחות. אבל התוצאות של הפעילויות האלו , לא רק שלי אלא של כל הפעילים בארבעים השנים האחרונות, התוצאות הן כל כך מעטות וחלשות ואיטיות שיכול להיות שזה א. לא שווה את המאמץ האישי המושקע בפעילות ב. חסר ערך

כל עוד אני פה- תמיד אהיה רגישה למה שקורה. אבל האמת היא שאני באמת מעדיפה לעזוב!

אה ועוד לא ילדתי! אני רק בשבוע 15...

יש לי הצתה מאוחרת. רק עכשיו קלטתי שגם את סבתא. אז מה עם חוויות של סבתות? כמה נכדים יש לך?
נדמה לי שאני הסבתא הוותיקה ביותר באתר.
אני אמא של יונת שרון , כך שאני סבתא של הילדים שלה ונהנית מכל רגע איתם. יש לי נכדה נוספת שגרה רחוק, ואותה אינני רואה מספיק.
בכתיבה כאן באתר אינני נוטה להגדיר את עצמי דווקא כסבתא. זה רק חלק אחת בזהותי. אני אדם, ואשה, וחמות, ואם, וקיבוצניקית, ויהודיה, וישראלית, וייקית, וסבתא, ובת, ועוד כמה דברים.
אחד הדברים היפים באתר זה, שאני מוצאת שפה משותפת עם אנשים בגילים שונים, חלקם רחוקים מאוד מגילי, לא על סמך היותם שייכים לאחת המגירות שהזכרתי אלא על סמך משהו עמוק יותר, מהותי יותר.
לכן אין לי עניין מיוחד להתמקם דווקא כ"סבתא" (או כל מגירה אחרת) ולנהל את שיחותי על בסיס זה.
גם איתך ניהלתי כבר דיונים בנושאים שונים - ובוודאי יהיו עוד.

הקציצו יצאו מצויין . תודה תודה .

קלינטון אמר אתמול בככר רבין שמחוץ לשטחים כל הפלשתינאים שפגש הם מצליחנים
קלינטון רק פוגש מצליחנים, (גם יהודים, צרפתים, ואמריקאים)
זה לא אומר כלום, על אחוזי המצליחנים הפלשתינאים(כמה מהם קיבלו פרס נובל?)
שילך לברוקלין, יש שם המון "פלשתינאים" מאוד לא מצליחנים,
מעניין מדוע קלינטון לא נפגש איתם? אולי בגלל שהוא לא נפגש עם מי שלא מצליחן...אולי כדאי שיבדוק את מי הוא בכלל פוגש?
מילא שקלינטון לא מבין את העובדה הפשוטה הזאת, אבל שאחרים יביאו את זה כטיעון כלשהו?

היי סבתא מה שלומך? ראיתי מה כתבת בדף חמותי ואני, כתבתי לך שם ואז הכל נמחק... מקוה לשחזר בימים הקרובים...

איזה קטע, הרגע נכנסתי לעצמי... וראיתי שכתבת לי בדיוק את אותה שאלה... קוסמי לגמרי...
שלומי טוב, הייתי באירגון הדירה החדשה שלנו. אני מסתגלת לחלל החדש והמרווח הזה לאט לאט. וגם איה.
מסתגלת למרחב, לאזור, וכרגיל מתגעגעת ארצה וחושבת כל יום אם עשיתי החלטה נכונה... אבל מנסה לעזוב את זה ולחשוב בצורה אחרת. חיובית ומחזקת..
מניחה שתמיד אפשר לחזור לארץ. קוראת כאן באתר המון על אנשים שרוצים לצאת ושקשה להם בארץ.
פעם התקשרתי לטכנאי בארץ מברלין כי נאלצתי לתקן את מכשיר האינהלציה שלי והכנתי עצמי לביקור הבא, והוא אמר לי בשתי מילים את תמצית השהיה בארץ: "מה יש לך לעשות שם? תחזרי תחזרי, אמנם קשה פה ומעיק אך בסוף היום כולם בוכים ביחד! במנגל!..." צחקתי ובכיתי... זה באמת נכון בעיני, הקירבה לאהובינו עושה את כל ההבדל... מה דעתך?

אהלן,

חשוב לי לומר לך באופן אישי, שאני מעולם לא פרשתי את דבריך בדף החילונים בסכנה (או בכל דף אחר) כשנאה למישהו

נהפוכו, את כותבת נהדר בעיני @}

<שתדעי שיש גם תגובות אחרות לדבריך...>

אפשר בכיף

דליתוש ב

כיתבי לי, בבקשה, בדף שלי היכן אוכל למצוא אותם.
שירים שיצאו מהמגרה .

אבל כרגע אני מתעצלת לפתוח דף בית אישי שלי.
יש לך דף בית אישי ! שמו סבתא לשמונה .

ראיתי שהצלחת להכניס את נוסחת הדפים שהשתתפת בהם השבוע.
העברתי את הרשימה לראש הדף. כך יהיה לך נוח יותר להיזכר ולחזור לדפים.
בקשר להדגשות ושינויים באותיות, אכן אין אפשרות לשינו צבע האותיות. אבל יש אפשרות לגדלים שונים.
בדף מגרש משחקים יש דוגמאות של אותיות בגדלים שונים, וגם אותיות עיליות ותחתיות.
תוכלי לגלות איך עושים אותן אם תיכנסי שם ל"עריכת כל הדף".

ראיתי שכתוב אצלי דף בית אישי. לא שמתי לב אף פעם. כנראה, כאשר פתחת את הדף כבר כתבת את זה.
נכון.

אם אכנס לדפים נוספים האם הם יופיעו ברשימה באופן אוטומטי
כן. לא תצטרכי לחדש את ההוראה.

אני מבינה שרק דפים שכתוב עליהם דף בית אישי נכנסים לרשימה. האם זה נכון?
לא. דף שהשתתפת בו נכלל ברשימה. קריאה בלבד לא נרשמת.

אני מתכוונת לחפש כד כזה, ודאי צריך לחפש בחנויות של ערבים.
נכון. במקומות רבים בגליל יש תצוגות כדים כאלה ליד הכביש.
מבחינתי אלה לא כדים "כמו פעם", כי אין ביניהם כד חרס שחור כמו זה שעמד בחדר של הורי בילדותי.

אבל אם אני מעבירה ציטוט מדף אחד לדף שני אני מעבירה כמו שאני מעבירה מהמייל או מ - WORD ואז האותיות רגילות. ניסיתי בשיטה הרגילה וזה לא עבד.
יש דרך נוחה יותר.
צובעים, לוחצים על "צטט", מחליפים את השם בתיבה "דף" משם הדף הנוכחי לשם הדף שאליו רוצים להעביר. הציטוט יופיע בדף היעד.

אנסה את הצעתך.
נזכרתי שבאזור ירושלים ובאזור תל אביב השתמשו בכדי חרס בצבע חום-אדמדם, כנראה מהעיר העתיקה ומיפו והם היו טובים.
אינני מניחה שאגיע בקרוב למקום כזה אבל אולי אבקש שיביאו לי לקראת הקיץ- אני סקרנית לראות איך זה יהיה.