סיסי שליה

[חלווה*]

שלום
מישהי עברה בדיקת סיסי שליה? אני עומדת לעבור אותה עוד כשלושה שבועות
ואשמח לשמוע חוויות והמלצות על רופא שהיה טוב ועדין במיוחד..
תודה

[נורמה_טבעית*]

את יכולה להציץ ב-המלצות רופאי נשים

<לא עברתי בדיקה כזו בעצמי>

[אנונימי]

עברתי שלוש פעמים.
ממליצה מאד על תה"ש. גם רופאים מעולים וגם מעבדה גנטית משובחת (והרוב לא מודעות לכמה זה חשוב).
אבל חשוב להזמין כבר תור כי הם מפוצצצים.

בהצלחה!

[טרה_רוסה*]

נראה לי שגם כאן: בדיקת מי שפיר

[עוברת_אורח*]

עברתי את הבדיקה לא מזמן (בליס, אם זה מעניין מישהו) והיה מצוין, אבל אני לא חושבת שיש באמת משמעות להמלצה מתוך חוויה אישית.
מה שאת רוצה הוא בעיקר שיעור "תקלות" נמוך (כי הבדיקה בכלל לא כואבת, רק קצת מסוכנת להריון) ובשביל זה צריך סטטיסטיקה.

[אנונימי]

אצלי הבדיקה דווקא כאבה

[אמא*]

חלווה יקרה,
אני עברתי את הבדיקה בליס ע"י ד"ר הרטוב שהיה עדין וסבלני מאוד. היה צריך לדקור פעמיים כי בפעם הראשונה לא יצאו מספיק סיסים בנוזל והוא היה מאוד סבלני והסביר ונתן לי זמן לעכל. הייתי זכאית לבדיקה עקב שקיפות עורפית מאוד לא טובה (1:2) אז היה לי תור תוך יומיים. גם פרופ' יפו מאוד נחשב כמקצוען בבדיקה הזאת.
הבדיקה לא כאבה לי. עזר לי לנשום עמוק ולעצום עיניים - צריך להרפות מאוד ואז זה לא אמור לכאוב.
לגבי היעוץ הגנטי אחרי שהגיעו התוצאות - לא הייתי מרוצה מהיעוץ שנתנו שם (היה די שטחי) אז הלכתי פרטי וגם דרך מכבי כדי לשמוע מגוון דעות.
דרך אגב - היום הוא ילד מקסים בן שנתיים תודה לאל!
חזקי ואמצי ובהצלחה...
אם יש לך עוד שאלות ספציפיות אשמח לענות.

[אנונימי]

רוצה להבהיר שיש 2 דרכים לדגום סיסי שלייה.
אחת בדיקור דרך הבטן כמו במי שפיר, והשנייה כניסה דרך הנרתיק.
יש תרונות וחסרונות לכל אחת מהדרכים.

[אמא*]

עד כמה שאני זוכרת מהבירור שעשיתי לפני הבדיקה - בארץ עושים בעיקר דרך הנרתיק. לפחות כך זה היה לפני כמעט 3 שנים כשאני עשיתי. אבל בהחלט שווה לברר.

[עוברת_אורח*]

ההחלטה מאיפה לעשות תלויה במיקום השיליה.

[חלווה*]

אמא- שלום(אחלא כינוי.....
אחרי התייעצויות הבנתי שבקפלן הכי מנוסים. מקווה לטוב
הבדיקה לפי מה שהבנתי דרך הנרתיק- זה לא כואב?? יכולה לפרט יותר? יש בדיקות לפני זה? מטשטשים? כמה זמן זה לוקח? מה מרגישים?
פשוט בהריון הקודם עברתי מי שפיר- שהיה בהחלט לא נעים, אך גם בהחלט לא נורא!
והפעם זה נשמע לי קצת מפחיד יותר, פולשני עוד יותר

[עוברת_אורח*]

שוב יכולה לומר מנסיוני בלבד -
פחות כואב/לא נעים ממי שפיר, ובמקרה שלי לא כואב בכלל
לכן גם אין שום צורך בטשטוש או בכל אלחוש אחר
לוקח די מהר (לא הסתכלתי על השעון, אבל נראה לי שכמה דקות)
מרגיש כמו צינורית דקה שמחדירים לנרתיק ו"משחקים" בה קצת בפנים

[חלווה*]

תודה, זה די מרגיע.
אנשום,ארגע ואחשוב רק על הילד המתוק שיוולד בעזרת השם והיקום- וכל מי שמוכן...

[רוני_בלוני*]

עשיתי פעמיים באיכילוב, בשני ההריונות. לא נעים, דרך הנרתיק אבל לא סוף העולם!
צריך לשתות המון לפני, בלי ללכת לשירותים
אחרי הבדיקה קחי בחשבון שצריך לנוח, לשכב יום אחד בבית
יהיה בסדר. בהצלחה!

לציין כי הבדיקה לא עלתה לי כסף כי יש מחלות גנטיות במשפחתי.

[חלווה*]

תודה רוני...אכן מקוה ומאמינה בטוב
יודעות אם מומלץ להמשיך להניק ביום ויום אחרי הבדיקה?

[הריונית_חדשה*]

האם לא חששתן מהסיכון הגבוה יחסית להפלה בבדיקה?
האם זה תלוי במומחיות של הרופא או שיש עוד גורמי סיכון (כי במי שפיר אומרים שאצל רופא מיומן הסיכון קטן הרבה יותר).

[אנונימי]

דווקא במי שפיר אין משמעות למיומנות הרופא. אבל בסיסי שלייה מאד.

בטח שחששנו אבל אם צריך...
השאלה היא אם באמת צריך, וזה תלוי בהתוויות, ובאג'נדה של המשפחה.

[חלווה*]

אני אחרי!!!!
פתחתי את הדף עם חששות של איך יהיה בבדיקה וכו, והנה אני אחרי והרי חוויותיי: עשיתי את הבדיקה בקפלן, הבדיקה נעשית בדיקור דרך הבטן (כמו מי שפיר)
רק ש...טוב נו, המחט יותר עבה, ויש צורך להגיע עד השליה כך שזהבכל זאת...לא נעים-אך ממש ממש לא נורא! זה קצר מאוד, הרופאים היו מקסימים ומרגיעים.
אחרי הבדיקה- כחמש דק' אחריה ירד לי הלחץ דם והרגשתי ר-ע ר-ע, נשכבתי על מיטת נאחות לאיזה חצי שעה, והוטב לי מעט. הרופאה שעברה שם אמרה שזה מדד למתח שהיה קודם. היה נשמע לי הגיוני לגמרי. לסיכום- הרגשתי חלשה (סכ"ה דקרו אותי בבטן....) למשך יומיים, נחתי וישנתי המון, קצת כאב בבטן התחתונה ומקום הדקירה. ועכשיו, הכל בסדר איתי
מקוה מאוד- והכי חשוב שגם עם הדגיגון הקטן.....
בהצלחה למי שעומדת לעבור זאת- אשמח לעזור ככל שאוכל

[פלוני_אלמונית*]

היי חלווה אנימיודעת שעבר כמה שנים טובות
אבל הייתי שמחה לדבר איתך בקשר לבדיקנ זו
גם אני כמראה צריכה לעבורהאותה ואני די מפחדת וחוששת
תודה רבה ויום מפלא

[פלוני_אלמונית*]

שלום,
אשמח אם משהי תוכל לשתף עוד מחוויותיה מבדיקת השליה.
הכאב לא מטריד אותי, אלא יותר הרמה התיפקודית לאחר הבדיקה. אני לבדי בבית עם בת שנה וחצי...

[פלוני_אלמונית*]

עברתי בדיקת סיסי שליה. היה כואב מאוד מאוד מאוד. היא היתה וגינלית כי השליה אחורית. ומה שהכי כאב לי זה השימוש בספוקולום בכלל לא הבדיקה עצמה.
אני לגמרי בטראומה מהבדיקה הזו, זה כאב בטרוף. יצאתי משם והתחלתי לבכות. המשיך לכאוב לי יום אחר כך.
ואז התקשרו לומר שאין מספיק חומר גנטי ואני צריכה לעשות את הבדיקה שוב. או מי שפיר. מיררתי בבכי, ובהתחלה פשוט סירבתי. ואחרי שנרגעתי בעלי התקשר לקבוע עוד בדיקה.
אז יש לי עוד בדיקת סיסי שליה. ואין לי מושג איך אני עוברת את זה שוב. רק מהלחץ בטח אי אפשר יהיה להחדיר לי את הספקולום הנוראי הזה. ממש מכשיר עינויים.
הצילו.
יש רעיונות איך להתמודד עם זה??
מה אעשה?

[פלוני_אלמונית*]

לשתף שעשיתי וסיימתי עם זה. היה פחות כואב פעם שניה. אולי כי הייתי מוכנה,אולי כי מלכתחילה ביקשתי מהרופאה להיות עדינה כי כאב מאוד פעם קודמת.
מקווה שהכל טוב.
עכשו מחכים לתוצאות. ועדיין אני אחרי אז מקווה שהכל יהיה טוב ולא יהיו השפעות של הבדיקות האלה על ההריון.

עדיין מרגיש לי שזה טראומתי אצלי כל הסיפור. נראה מה ארגיש בחלוף הזמן.

[אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תוכלו לשתף כמה זמן לקח לתוצאות להגיע (במקרה שלי הרחבה לציפ גנטי) ובאיזה בית חולים בוצעה הבדיקה?
בתל השומר פעם קודמת לקח להם להשיב לי 4 שבועות וזה המוןן.

[פלוני_אלמונית*]

4 שבועות וזה המוןן.

וואו, סיוט. לבי איתך.
רק בשביל להראות שאפשר גם אחרת - אני עשיתי את הבדיקה בגרמניה, התוצאות הגיעו כעבור יומיים.
מצטערת שאין לי תשובה לשאלתך...

[פרופ'_יוסף_שלו*]

שלום לכן,
במידה ועברתן על כל ההתכתבות עד כה - הבנתן בוודאי שבדיקת סיסי שליה אינה נוראה כלל וכלל. ההיפך. לבדיקה עדיפות ברורה על בדיקות אחרות, כולל מי שפיר. שימו לב - היא מתבצעת בשבוע 12, תשובה חלקית ניתן לקבל תוך 3 ימים ותשובה מלאה כולל ציפ גנטי תוך שבועיים.
מבחינה רפואית הבדיקה משמעותית טובה יותר בהשוואה לבדיקת מי שפיר בה מקבלים תשובה בשבועות 20-22, ובמידה והתשובה לא תקינה יש לעשות גרידה מאוחרת שהיא קשה ומסוכנת - או לידה שקטה.
בבדיקת סיסי שליה לא חודרים לשק מי השפיר כמו בבדיקת מי שפיר ולכן הסיכון לירידת מים או זיהום קטן יותר.
כאשר הבדיקה מבוצעת בגישה בטנית בשבועות 12-14 הסיכון דומה לבדיקת מי שפיר. בעולם מבצעים בעיקר סיסי שליה בגישה בטנית, בארץ ביצעו בעבר בעיקר בגישה ואגינלית , אולם הגישה הבטנית עדיפה.
חשוב מאו לעשות סלקציה נכונה של המטופלת, להיפגש עם הרופא לפני הבדיקה, לקבוע את מיקום השליה ולפי המיקום ונתונים גופניים אחרים לקבוע את מועד ודרך הבדיקה. בצורה זו מבצעים את סיסי השליה עם שיעור סיבוכים הנמוך ביותר.
קצת קשה לקבצע תיאום כזה בבית חולים ציבורי. בבית חולים ציבורי את מגיעה וכבר בביקור הראשון על הרופא לחליט איך לעשות את הבדיקה בתנאים הקיימים - ולא בתנאים האופטימליים - ולכן לפעמים שיעור הסיבוכים גבוה יותר.
מניסיוני למעלה מ 30 שנה בביצוע בדיקות סיסי שליה ומי שפיר - הדרך המומלצת היא להיפגש קודם עם הרופא המבצע, לבדוק את מיקום השליה, ולתכנן את המועד הנכון לבדיקה.

[פרח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום וברכה ,
היום הפנו אותי לבדיקת סיסי שליה דחופה בשל תוצאת בדיקה של 1:34 וגיל 39 די בלחץ מהתוצאות האמת שדי נרגעתי ממה שסיפרתן כאן על הבדיקה יותר לחוצה מהסיכויי שאאלץ להפסיק הריון , מי יכולה להוסיף או להרגיע מעט בעניין?

[פלוני_אלמונית*]

למה לא ללכת קודם כל על בדיקת הדם החדשה?

[פלוני_אלמונית*]

אסתי
בבדיקת סיסי שליה יש תשובה לא טובה שיש מקטע גנטי שיכול לפגוע בעובר 30 אחוז האם יש לבצע הפלה או כדאי להמשיך ולהתפלל שהתינוק יצא מושלם? מה דעת הפרופסור ודעתיכן תודה רבה

[יולי_קו]

אוי, לא קל!
אני לא יודעת מה הייתי מחליטה אילו הייתי במקומך, אבל יש לי השערה מה הייתי בודקת:

קודם כל, האם יש מצב שתוצאות הבדיקה מוטלות בספק?

בהנחה שלא, הייתי מבררת בפנים ואז גם אצל בן הזוג, עם איזו החלטה אוכל לחיות יותר בשלום: עם הרעיון שבוצעה הפלה של עובר שיתכן שהוא בריא, או עם הרעיון לגדל ילד שאולי פגוע, עם כל המחיר האישי, הזוגי והמשפחתי הכלול בכך.
אני חושבת שיש מצב שהייתי בוחרת להפיל, כי הכוחות הנדרשים לגידול ילד הם גדולים בכל אופן, וילד פגוע עלול לפגוע גם באחים שלו מבחינת הזמן והכוחות ופניות ההורים, וגם בזוגיות (אני מכירה זוג שהתגרש אחרי סיבוך בריאותי ונפשי חמור אצל הילדה הבכורה שקרה בגיל 9 בערך). ויש משפחות שאצלם הילד הזה הוא הפנינה המאירה של המשפחה. מי יודע איך זה יהיה אצלך?

מחברה טובה אני רואה את העומס שילדה חריגה מעמיסה על המשפחה, על הכאב במחשבה של ׳הלואי שלא היית פה׳ שחולפת לפעמים, את השמחות הגדולות והקטנות עם כל התקדמות (וכמה קשה להגיע להתקדמות הזאת), את הדאגה לעתיד כשההורים לא יוכלו לתמוך יותר, ואת זה שהיא חלק מהמשפחה, ואת האהבה, ואת התסכול, ואת האהבה של האחים, ואת העזרה מהם, אבל לא תמיד כשצריך, כי למעשה זו האחריות של ההורים, והכל ביחד.

זו רק מחשבה, כי בעצם בכולנו יש את אי המושלמות שלנו, ובכל זאת אנחנו תורמים לעולם בעצם היותנו.

בכל אופן שאלת, אז הנה תשובה אפשרית שלי.

[פלוני_אלמונית*]

אפשר לשאול האם הגיוני שעולה החום אחרי שתי דקירות בסיסי שיליה ולשאול אם יש כאן נשים עם תוצאה של שקיפות שהיתה גבוה מעל חמש וילד בריא? ק