דף בית אישי
החלטתי לשפצר את הדף שלי, ולכתוב משהו על עצמי.
אני גרה עם בעלי ושלושת בנותיי בטנזניה, בעיר דאר-א-סאלם.
לפני כן גרנו בקניה במשך שנה וחצי.
מעברים רבים בתקופה קצרה.
דף הבלוג שלי מתחיל ב תחילת מעבר לאפריקה ,ממשיך ב ביקור בארץ, מעבר לאפריקה,
המשך חיינו באפריקה ,
המשך חיינו באפריקה 2 , ביקור בארץ 2
המשך חיינו באפריקה 3 ,המשך חיינו באפריקה 4 -שהוא העכשווי.
הרבה כתוב, הרבה חוויות מכל הסוגים.

_את השתיים האחרות כבר ילדתי בבית.
מאחלת לך שתוכלי לכתוב משפט דומה לאחרון בעוד כמה שנים!_
בשינוי קל, אולי - "את שש האחרות כבר ילדתי בבית"...
אמן.
תודה לך @}

הי חמודה! מה שלומך?

באמת כיף לחזור הביתה, אבל חזרנו כל-כך חולים שכבר שכחתי שהיינו בחופשה...
צוקי "חטף" אותה בגדול - דלקת ברונכיטיס/ריאות (לרופא היו התלבטויות) + דלקת אוזניים + חום גבוה-גבוה 40.5
גם אני חליתי, כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה.
תודה לאל אנחנו הולכים ומתחזקים,
מחר יש לבכורה יומהולדת 4 בגן, הכנו לה עוגת ברבי - לפי בקשתה.

יש לי לעשות הרבה "השלמות" אצלך בדף. האם אתם עוברים בקרוב?

אגב, אתמול בחרתי תמונות לגן של הבכורה לכבוד היומהולדת ובאיזה תמונה נתקלתי?
של שתינו ביום עיון!

אתם מתכננים ביקור מתישהוא?

הי, אורית @}
ריגש אותי מה שכתבת לי. אני קוראת אצלך יום יום, אבל לכתוב קשה לי. תקופה מוזרה באתר, מוצאת את עצמי צופה וממעטת להשתתף. כותבת פחות, מנסה לערוך יותר.
גם אני אתגעגע אלייך במערבולת המעבר שלכם, אבל מרגישה שהשינוי יביא לכם הרבה טוב.
נשיקות.

אורית,

שמחה ששבת לאתר. היית חסרה לי. חוף ים עם עצי קוקוס נראה לי כמו חלום שמתגשם. במעבר צפונה הכי התגעגעתי לקרבה לים.
אכתוב לך בקרוב. אצלנו אין חדש חוץ מזה שכבר שבועיים לא מפסיק לרדת גשם וקר קר קר. אתמול ירד שלג בביתנו הקודם והיום עופר לקח את הילדים אולי הם יצליחו לשחק עם השאריות.

תתחדשי ותהני, יפעת.

ההודעה למעלה היא ממני. לא שמתי לב שהשם שרשום הוא של חברתי לעבודה איתה אני חולקת את המחשב.

אורית,
שמחה בשבילכם על המעבר, מקווה שיביא לדברים שאותם רציתם.
לחום והלחות בודאי תתרגלו.
ד"ש לאיל ולבנות.
חדוה.

רגע, מה הכתובת החדשה?
העיתון מחכה לכם!

היי אוריתים
מה שלומכם?
איך בבית החדש?
אני מקווה שיש לכם כבר אינטרנט כי לי יש
אז תכתבי לי מייל
אני כבר לא יכולה לחכות לשמוע ממך

_לאן נעלם הבלוג שלך? חיפשתי לקרוא ולהתעדכן, ולא מצאתי
גמני_
מחקתי אותו. פשוט ככה

איזה כיף שהצלחתן להתחבר סופסוף...
קראתי בעיון אודותייך בבלוג ההוא של אפריקה ובכל זאת מרגישה יותר נוח לכתוב לך כאן. מקווה שההתאקלמות תעבור במהרה (ויחד עימה גם ההסתגלות לחום הכבד). תגידי, השהות הזאת באפריקה מוגבלת בזמן או שזה לא ידוע ?
מוצאת את עצמי חושבת עלייך המון בקטע הזה של להאמין במשהו אחד - כמו חינוך ביתי, אבל לעשות את השיקולים הנדרשים להתאים אותו למקומות כמו אלו שאתם חיים בהם. לא פשוט ומרשים לקרוא את ההתמודדויות שלך.

איזה יופי! תודה! (שמת לב שאלוהים שולח לנו תמיד את מה שאנחנו צריכות?)

הי אורית, אני מאוד מאוד אשמח אם תשלחי לי תמונות .
,
וכמו רבים נמצאת איתך שם כל יום

תודה, גלי.
רשמתי.
את עושה לי חשק לכתוב עוד...

hi orit

i'v been reading about your adventuers....tugh cooki africa......
i remember beeing ther......the only place and time i'v ever felt like a "wite man" mazungu....

i allso ask my self at times why my life broght me to not living in israel
hen gorali told me once that, for her it took a long time to figure it out
(she's been living in amsterdam for 20 years now)
i guess its true....somtimes you can only see it in prespective looking back....

i went thru a big depression just befor my son was born
we were living in france at my wifes parents.....
racheli sent me some books...2 of meir shalev....1 about rosh pina and 1 about the "shomer"...
i red this books and went in to such a big "gaagua"
i thought im going to die!! seriusly!!

i dont know what els to say....only that i understand...

dash to eyal

africa....
i desayded to go to africa when i was in india....
i was traveling with a bunch of trance party "animals"
and we heard that thers going to be a big 2 week party in Zambia
the party was in zambia becose of the solar eclips
that was going to hapen at the high light of the 2 week party...
to go in to all the adventurs i went thru in africa is to write a book!
and i was ther for only 2 months....but was a very strong experiance!!

i had a thoght...i red that one of your doghters is going to french class....
well...i think if somthing good coms out of this experians in africa
it might not be for you but for your kids....
you know that some famelys from the kibuts went to africa for work?
yuda almog and barak noy told me it was and experians they will never forget!

so maybe you are ther for the kids more then you are for you?
(im talking about the biger pictuer)

what do's eyal do ther for work?

אורית, חזרתי מהמייל כרגע ונכנסתי לקרוא בשלומך,
אז קבלי עוד חיבוק

הי אורית, אנחנו לא מכירות כלל, אבל הבלוג שלך על אפריקה הוא הדף הראשון שאני נכנסת אליו ב מה חדש...
במיוחד שמחה לראות שינויים ע"י אורית אוקו ערוסי... את כותבת מקסים, מצליחה להעביר איזה שלווה בין כל הקשיים, אולי אני טועה אבל את "נשמעת" אישה מדהימה, טובה וחכמה )

דליתוש
תודה.

טוב נו, רק עכשיו גיליתי שיש לך דףבית. בשבילי הבלוג שלך הוא דףבית שלך ואת

@}

ועכשיו אני קוראת עוד...ונימה של שמחה במקלדתך???!!! איזה יופי!

כן,איילה, יש לי גם כזה...

תמר חברתי, שוב תודה.

הי אורית...
רציתי לכתוב ופחדתי לגעת במקומות עדינים מדי
חזרי אלי ל-
si gal1@walla.com
bye sigal

היי אורית
שלחתי אימליים ואת לא חוזרת...אולי לא הגיעו?
בכל אופן אני לא מצליחה עם המסנג'ר, את תמיד במצב לא מחובר כבר כמה ימים....
אולי אני אתן לך את המסנג'ר שלי ואת תוסיפי אותי וזה יעבוד???!!!

לא כתבת כבר הרבה זמן.
את חסרה @}

אורית,
את כאן? ראיתי שכתבת בדף אחר.
מחכה לעדכונים.
@}

הי דגנית
אם היגעת לכאן, אז הישארתי לך גם הודעה בדף דגנית ועמיחי

מתגעגעת לדיווחים.
מקווה שהכל בטוב

אורית,
אם את שולחת לי מיילים אז למייל הנ"ל-
[email protected]
נראה לי שמשהו השתבש במייל הקודם...
אולי הגיעה חבילה???|-0

אמא אני כולכח עוהבת עותח.
|J|

חג פורים שמייח לכל המשפחה!!

אוזני המן יש?
אם לא נעשה משלוח מנות!
ת'שלחי כתובת...

>קים נזכר בחג פורים אחד לפני מליון שנה<

סבבה.....חג שמח!

מליון ואחד שנה....אכן...אבל פעם ראשונה לא שוכחים!

>זהו...קים סוגר מעגל ומניח לעבר להיות עבר<

אין שום סימן לחבילה באופק?????:-s

@}

את יודעת משהו?
חוץ מזה שממש לא זכרתי שחשבת שאני איש...
אתמול כשסיפרו בחדשות על זה שמצאו את השגריר באתיופיה ירוי בחדרו - אני ממש דאגתי לך.
לא ידעתי איפה את באפריקה, אבל זכרתי שכתבת מתישהו שמסוכן, ויש שמירה.
אח"כ הסתבר שהוא בכלל התאבד. אבל עד שזה התגלה ממש דאגתי.

הי אורית
חבל שלא תספיקו להגיע במאי.
אם בביקור תצליחי להגיע גם לתל אביב יהיה כיף להיפגש. @}

וואו אורית, אני מוסמקת עד קצות השערות שאת בכלל חושבת להכניס אותי איפושהוא בביקור שלך בארץ ...

בכל אופן, נורא נהנתי ממה שכתבת בדף על אפריקה לגבי המוות. נורא מרגש ומעניין לקרוא על תהליכים שאחרים עוברים במקביל אליך.
חוצמזה, אנחנו עוברים למזכרת בתיה (לא שינוי היסטרי, אנחנו ברחובות עכשו ). יורדים לקרקע, אמנם בשכירות, אבל לפחות עם חצר וקצת יותר מרחב מחיה. הרגיש לי שעכשו שאנחנו בבית, חתיכת דשא וגינה הרבה יותר הכרחיות, במיוחד כשיש לי פצצות אנרגיה בבית...

אנחנו עוברים, בעזרת ה', ביום ראשון בצהריים. בטח יקח קצת זמן עד שנתחבר שוב.

מתי אתם מגיעים ? לכמה זמן ? איפה תשהו ? בכל אופן אפשר להתארגן על פגישה, מה את אומרת ?

תודה על הכל, רצה לארוז את שאריות הבית ובקרוב גם את המחשב ושבוע טוב

הי אורית
אני באוסטרליה.
רשמתי את ביתי הגדולה בת 4 לגן אנטרופוסופי, פעמיים בשבוע.
אני מתרשמת לטובה מהגן והגננות-האמת היא שהמקום הזה מדהים.
הבת שלי לא מדברת אנגלית, אני נשארת איתה בגן וזה מתקבל בברכה מכל הצדדים.
האם הילדים שלך דיברו אנגלית או צרפתית או מה שאתם מדברים שם?
האם יש לך טיפים עבורי?
אני פתחתי דף בלוג שלום מאוסטרליה, מאוד אשמח ש"תבואי לבקר".
תודה תמר

הי אורית
תודה
אומרים שילדים קולטים צ'ק צ'ק שפה, אבל אומרים כל מיני דברים על ילדים. אני רואה עד כמה זה לא פשוט. היום הייתה כאן חברה מהגן שאינה דוברת עיברית. הן תקשרו אבל זה לא קל. אמרתי לחבר "מה אני עושה לילדה? בשביל מה? מה היה לנו רע? והוא אמר: "עכשיו היא לומדת את השפה החשובה בעולם. השפה שאין לה שפה. זה נכס יקר". יש בזה משהו...
הגדולה שלי כל כך תקשורתית וכל כך מילולית. חשוב לי שזו תהיה חויה מעצימה. לא רק התוצאה חשובה בעיניי.
ספרי לי איך היה לכם. האם עכשיו הן דוברות אנגלית? האם את מדברת אתם אנגלית?

הוא-הא! ככה קפצת אלי לביקור ישר מהג'ונגל...ניסיתי לסרוג קוים לדמותך...(מהאינפו' שם למעלה) אבל אז גיליתי שיש גם תורה גם נביאים גם כתובים..אז כניראה אני צריכה לעשות שיעורי בית רציניים הפעם..בישביל לקחת מתכונים. לא הצלחתי להבין איפה את עכשיו על כדור הארץ.תיקפצי לבקר. אצלנו בשכונה כידוע לך כולם אפריקאים.(צפונבונים)(ח..ח..ח..)(זה בנוגע לחלק היהודי) החלק השני הוא אסיאתי (צפון עזה)
מה שבטוח..אחותי...צפון אפריקה או צפון עזה...כולם פה ערבים מודחקים!

תודה על הכנות והפרספקטיבה. אני יודעת שהכל בסדר. אני גם יודעת שזאת הקרמה שלה שבפעולה זה לא רק אני שקובעת. אני גם יודעת שאם היינו בבית בישראל, גם אז היו התמודדויות וענינים. כשהיא תפרוץ את מחסום השפה אני ארקוד משמחה.זה כנראה יקרה מוקדם יותר מממה שנדמה לי. אז יאללה...שיקרה כבר.
לפעמים אני כאילו מצפה ממנה שתבין אנגלית. ואז אני מזכירה לעצמי שכדי להבין מילה היא צריכה לפגוש אותה לפחות פעם אחת לפני. ויש כל כך הרבה מילים... ללמוד שפה זה קסם. אני לא קולטת איך זה קורה. אני קולטת תוך כדי שאני כותבת לך, שאני צריכה להיזהר שהפחדים שלי לא ישימו מקלות בגלגלים של הקסם. ולכן נראה לי כמו תמיד שהכי נכון זה לשחרר. כמו שאמרת "הזמן יעשה את שלו". שוב תודה.

שוב אני
ספרי לי מה עשית עם האמצעית שלך. אמרת שלא שלחת אותה לגן, אלא רק את הגדולה?
מה את אומרת על ההחלטה הזו, במבט לאחור?

ניקח אותך לחוף הים עם עצי הקוקוס כמו בסרטים
אפשר גם?

הי אורית.

תודה על המילים שלך. אין לך מושג כמה זה נעים ומרגש.

לגבי המעבר, בעצם, עברנו למקום שבו אני גדלתי וחייתי כמעט עשרים שנה (מגיל 6 ועד בערך 24-25...). זה הבית האמיתי שלי. יש כאן הרבה פרצופים מוכרים, הרבה ריחות שמחזירים אותי באחת לחוויות יקרות ולזכרונות נפלאים. מעבר לזה, אני נורא שמחה על השינוי. הייתי חייבת לצאת מהבית ההוא, עם כל האנרגיות והכאב שהצטבר בו.

עכשו אנחנו בבית פרטי (שכור כמובן ), אני נושמת את המרחב ונהנית מהחוץ הזמין.

כמובן שברקע יש מיני לחצים קטנים, בעיקר סביב הילדים ואיך יוצרים להם שוב מעגל חברתי. אבל בינתיים אנחנו משמרים את מה שהיה לנו ברחובות (שזה כלום נסיעה מכאן), את מה שיש לנו מהקבוצה של החינוך ביתי באזורנו ולאט לאט, אני בטוחה שנשתלב גם כאן (יש לנו פה כבר כמה מכרים צעירים, עוד מלפני המעבר).

עוד נקודה חשובה היא שאת איילת בקשנו שיקברו בחלקת עוברים במזכרת בתיה (משהו לא מסומן, ואני מודה על כך, זה עוזר לי להתנתק ולא לרצות ללכת "לבקר" או "לפקוד" את הקבר). אני לא יודעת מה גרם לי לבחור ככה לפני 7 חודשים, אבל נראה לי היום שזה פשוט חלק מתכנית גדולה...

מה אתכם ? יש תאריך סופי לביקור שלכם ?

תודה.
אני ממשיכה לזרום. פתוחה לשינויי אם יבוא רצון או יעלה צורך.
זה שמדובר בסך הכל ביומיים בשבוע, עושה את הכל להרבה יותר שפוי.
זאת התמודדות גדולה. אך אני מאמינה שתמיד יש איזושהי התמודדות גדולה באויר, אז עכשיו זה זה. יש בגן הזה הרבה דברים טובים להציע. אני יוצאת משם (אחרי יום שלם) עייפה, אך לא סחוטה, וזה אומר הרבה.
שוב תודה

היי אורית,
אני עוקבת אחרייך כבר כמה חדשים ומבינה מאד,כך נדמה לי לפחות,את העיסה הנפשית הכוללת
רצון לברוח עם חוסר יכולת לזוז.
היכולת להשאר מתקשרת אצלי עם מוכנות אדירה לגלות מה יש שם מתחת,לגלות את הנסתר.מה לעשות,לפעמים צריך לארוב הרבה זמן .
אני כנראה אגיע רק בשבוע השלישי של יולי לארץ אבל אם יהיה שינוי אודיע לך.
אין לך עוד הרבה עד 6 ביוני...

תודה
אני מאוד אשמח לקרוא.

היי אורית!
כן, אני פה אבל הרבה פחות מפעם....
מה שלומך? ומה שלום הבנות?

עניתי לך בדף שלי, יותר קל לקרוא ככה ברצף...
לא מפריע לך, נכון?

קשה אורית...
קשה ביותר!!!
מה לעשות?
זה או זה או לחיות בלי אהובינו.....
מה יותר חשוב?
אני לא יודע כמה זמן אתם מתכננים להיות באפריקה,אבל מפי בת קיבוץ לשעבר
שאני פוגש פה מדי פעם....זה יכול לקחת שנים עד שמתרגלים
אני מקווה שזה יקח פחות מזה לשנינו!

שלחתי לך מייל.
אני חייבת לשאול (בקשר לתמונות ששלחת) -
הייתם שם לבד? בלי אף אחד מסביב?
נפלא!

את צודקת - קורים דברים כל הזמן.
הדף ההוא בשבילי כבר פחות אקטואלי. אני מסודרת כזאת ואוהבת לשים כל דבר במקום שלו (ולפעמים זורקת גם דברים חשובים...) וכאן, נגמרה ההתלבטות. הזאת. בנתיים

אה הא....אורית בגלים
מה 'נינים?
אני באירופה כבר 3 שנים...
עם הרבה אקשן....הייתי בספרד,צרפת,גרמניה,איטליה,שוויץ והולנד....
אז הזמן רץ...אבל ההווה הוא הווה ותמיד נראה כאילו הוא לוקח נצח....
עדיין אני לא ממש מרגיש בבית...
האמת...מנסיוני אפשר להתחיל להרגיש בבית כשמתחילים להבין מה המקומיים אומרים
הבנת השפה היא דבר הכרחי!
בלי זה תמיד תישאר זר!!!
אפילו פה בהולנד שכמעט כולם מדברי אנגלית,עדיין אני הולך ברחוב ומרגיש זר ומנותק כי אני לא מבין את השפה ....
השפה היא הדבק שמחבר אותך לאנשים וכך למקום בו אתה נמצא...
איזו תובנה....

אולי תבקשי מהעוזרת ללמד אותך קצת טנזנית?

עוד דבר שעלה לי עכשיו
הזמנים שהייתי הכי הרבה שקוע בביצת הגעגועים
הם בזמנים שלא עשיתי הרבה עם עצמי
לא הייתי יוצא הרבה מהבית ובא במגע אם אותם 3 וחצי )ליאון בדיוק נולד אז( אנשים
אז כל רגע נתון הייתי חושב - מה הייתי עושה עכשיו אם הייתי בארץ
זה בוץ שאפשר להתפלש בו ימים,שבועות ושנים

אהה קבלי ציטוט מגניב:
האינטליגנציה של הלב היא האינטליגנציה של חכמים

הי אורית
שמחתי למצוא אותך אצלי!!! מקווה שלא התאכזבת ש טבעי ביפן אינו בלוג ושבכלל לאחרונה איו פעיל במיוחד...
ממשיכה איתך

תודה לך יקרה. הדרך לא פשוטה והתהליך הוא ארוך ומורכב והשיעורים שאני נתבעת ללמוד לפעמים קשים מנשוא...

אבל אני מרגישה יותר טוב

אהלן אורית
מתחשק לי שגם את תבואי ליום רביעי הקדוש
אני פתאום מבינה את המשמעות של התמיכה שיש לי
אני מרגישה כאב על זה שאת שם כל כך לבד
ואנחנו אפילו לא מכירות

אבל אני מרגישה את זה חזק
רוצה אכשהו לתמוך בך
טוב , זה בטח בסדר לך
קשה אבל בסדר
בהצלחה

עוגת גזר מעולה

מאה שבעים וחמישה גרם
שלושת רבעי כוס סוכר חום רך
שתי ביצים גדולות בטמפרטורת החדר
מאה עשרים מיליליטר שמן חמניות
מאתיים גרם קמח תופח, מחיטה מלאה או לא
שזה כוס וחצי קמח
כפית וחצי סודה לשתייה
כפית וחצי קינמון
כפית שטוחה ציפורן
קליפה מגורדת של תפוז אחד
מאתיים גרם גזר מגורד, שזה שני גזרים בינוניים ומאה שבעים וחמישה גרם צימוקים
או
ארבעה גזרים מגורדים ובלי צימוקים
לגרד בצד הרחב

הציפוי
מאתיים חמישים גרם גבינה לבנה
ארבע כפות סוכר לבן
כף מיץ לימון
כפית שטוחה קינמון

למתחת לציפוי

מיץ מחצי תפוז
כף מיץ לימון
אני מוסיפה קצת יותר
שמונה כפות סוכר חום

איך להכין

לחמם את התנור לחום מאהשבעים מעלות צלסיוס או שלוש מאות שבעים וחמש מעלות פרנהייט, חום גז שלוש


לערבב בקערה את הסוכר, הביצים והשמן

להוסיף את הקמח, הסודה לשתייה והתבלינים דרך מסננת. זה במיוחד חשוב אם את משתמשת בקמח מלא, כי את החתיכות של הקליפות צריך להוציא

לערבב טוב טוב
להוסיף את הגזר והצימוקים וקליפת התפוז
לערבב

לשפוך לתוך תבנית שעל התחתית שלה נייר פרגמנט
אני משתמשת בתבנית עגולה בקוטר עשרים ושלושה סנטימטר, אבל אפשר גם במרובעת או אפילו בתבנית לחם חצי קילו

לאפות כארבעים דקות

לערבב החומרים לציפוי ולשים במקרר
אחרי שהעוגה יוצאת מהתנור , כאשר היא עדיין חמה
לערבב החומרים למתחת לציפוי בתוך סיר קטן עד שהסוכר נמס
לשפוך על העוגה ולעשות חורים עם גפרור כדי שהכל ינזל פנימה
לתת לעוגה להתקרר

לצפות בציפוי ולפזר קצת קינמון למעלה
להנות מכל ביס

אחר כך חשבתי שהייתי צריכה לשאול אותך פה ולא לבלגן לך את הבלוג
אז את יכולה למחוק משם את השאלה, את התשובה... אלא אם כן מתחשק למישהו אחר המתכון
נשיקות

לבן תופח יותר טוב
אפשר לעשות ציפוי בלי חלב, נגיד מאבקת סוכר, מרגרינה, כף מיץ לימון, שתי כפיות תמצית וניל, וקינמון
הייתי משתמשת נגיד בחצי חבילה מרגרינה
והנוזלים
וכמה אבקת סוכר שנכנס
עד שהמרקם נראה לך טוב

לא, אורית, זה לא ניג'וס. זה כיף. את יכולה את הציפוי המקורי, אבל תשאירי לעצמך חלק עוגה בלי ציפוי, כי גם לך מגיע שיהיה לך מתוק ביום השנה ללידתה של ביתך. ואם את משתמשת בקמח לא תופח, אז תשימי פשוט שלוש כפיות אבקת אפיה, ותשכחי מהסודה לשתייה

גם אני רגישה לחלב, אבל למזלי גבינה פחות גרוע, אז קצת יוצא בסדר..... וכשאת בוחרת גבינה בשביל זה, שנראה לי שבטח אין לך כל כך הרבה אופציות, אז משהו כמו פילדלפיה, כלומר גבינה לבנה רכה, אבל לא רכה מדי

עכשיו את מתחילה לפחד מהמתכון? נגיד כמו גבינה תשע אחוז
ואם את מחליטה בכל זאת ללכת על המרגרינה, צריך מרגרינה טובה, בערך מאה עשרים וחמישה גרם

ואי אפשר להשתמש עם המרגרינה עם סוכר רגיל, רק אבקת סוכר, שאולי קוראים לזה שם אייסינג שוגר. לא מוכרחים להמיס את המרגרינה, אבל צריך לערבב טוב
בהצלחה:-)

טוב, בקשר לציפורן, שקוראים לו באנגלית
clove
האמת היא שיותר טוב להשתמש במתכון הזה בתערובת של תבלינים, אם את מוצאת אותה, שקוראים לה
mixed spice
היא עשויה מ
coriander
כלומר כוסברה יבשה
dill
שאני לא יודעת איך קוראים לו בעברית
קינמון
זנגביל, כלומר ג'ינג'ר, ציפורן ואגוז מוסקט, שקוראים לו
nutmeg

אז את יכולה לשים קינמון וזנגביל ואגוז מוסקט אם זה מה שיש לך, ובעלי מוסיף רק קינמון וגם זה יוצא טוב

וואו. קראתי כבר אתמול את מה שכתבת לי אבל לא מצאתי מילים להגיב.
אז תקראי את המילה - תודה עם כל המשמעות שמאחוריה (מלפניה ומצדדיה) @}

ציפור קטנה לחשה לי שהעוגה יצאה מהתנור

שיהיה כיף מחר
ותזכרי להשאיר קצת בלי ציפוי

אני מבינה שהמרחק הזה יוצר הרבה שאלות פנימיות
ככה זה גם בשבילי

דרך אגב, זה רק בשנים האחרונות, אולי החמש האחרונות, שאני מרגישה שאני מפרגנת לעצמי חברות נפש באנגליה

זה היה כרוך בהתנתקות מסוימת מהחברים הישנים בארץ

אני באנגליה כבר כמעט ארבע עשרה שנים, והרבה מהן חייתי בבדידות. לא דווקא בדידות אובייקטיבית, כי כמובן שהיו לי חברות, מכרות וכולי
אבל אף אחד לא היה בתוכי בצורה שהרגשתי שהחברות הזו נותנת לי את מי שאני

לפני שלוש שנים איבדתי חבר יקר בישראל בצורה מאד פתאומית

אני ראיתי מי אני דרך האדם הזה
וכשהוא לא היה עוד בעולם הפיזי
ידעתי שעכשיו אני צריכה לדעת מי אני, ולאפשר לעצמי אנשים אחרים שיחוו אותי, שדרכם אראה את עצמי, כפי שפעם ראיתי את עצמי דרך אדם אחד בלבד

עשיתי החלטה מודעת לא רק למצוא את האנשים המתאימים לי
אלא גם להעמיק את הדרך בה אני מתקשרת

אני מבינה את החשש להתאהב ואחר כך לחוש כאב
אני מזדהה עם התחושה הזו
הכאב של הפרידה הוא הדבר הכי חותך בעולם

אנשים אומרים לפעמים על פרידות קשות, שזה כאילו חלק מהגוף נקטע. בשבילי זה לא ככה
פרידה נחווית עבורי כניתוק של חלק פנימי של עצמי, אשר הולך ומתרחק ממני כאשר מושא הפרידה הולך ומתרחק
ומשאיר אותי ריקה, כמו קליפה

אני לומדת לראות חלקים בעצמי באחרים, ולדעת שאני עדיין יכולה לזהות חלקים אלה בעצמי אחרי הפרידה

ליאונרד כהן כתב יפה על התחושה הזו

you know my love goes with you
as your love stays with me
it's just the way it changes
like the shoreline and the sea

ועכשיו אני אוהבת אנשים סביבי בתשומת לב
בצורה מודעת, לא בדרך אגב

מתוך כוונה לאהוב ולבטא אהבה, ולא דווקא כל הזמן לבקש קבלה ואהבה מאחרים

כן, זה יהיה קשה ועצוב לעזוב נשים יקרות שתפגשי בטנזניה
אבל הן יהיו בתוכך, ואת בתוכן
לתמיד
והתחושה הזו, שהאהבה בין אנשים נעה בגלים על פני כדור האדמה
דווקא תחזק אותך
אולי במשך החיים הארוכים האלה עוד תבקרי בטנזניה, עוד תפרי ותהיי מופרית על ידי האנשים שפתחת את ליבך לפניהם

בהצלחה, אורית
בכל אופן, אני איתך, חושבת עלייך ומרגישה אותך דרך המרחק

הי אורית
חשבתי עליך, שאולי תהיי טיפה עצובה - היום היומיון -
ואז קראתי שדגנית מגיעה לבקר בעיתוי נפלא - איזה כיף לכן @} @}

אורית, תודה על התגובה שלך.
ניסיתי לכתוב לה לא כמו רופאה. וזה היה לי קשה משתי סיבות:
גם כי אני, מה לעשות, מחונכת לחשוב במישור הרפואי, וגם כי מעודי לא עברתי הפלה והיה לי קשה להזדהות.
ניסיתי להגיש אמפטיה, ולא הייתי בטוחה שהצלחתי.
אבל אם היה לך נעים לקרוא, אז כנראה שכן.
תודה.

איך היה המיני-יומיון שלכן?
אני אשלח לך במייל את הטלפון שלי. (המייל שלך רשום איפשהו באתר?)

הי ! קיבלתי, רק טרם הספיקותי להשיב.. מצטערת ומבטיחה תשובה בקרוב !!!

תודה אורית

חשבתי שאולי קצת הגזמתי

כל השיעורים האלה... לפעמים אני רוצה לצאת להפסקה
בטח גם את!? בכל אופן מקווה שאת בסדר

העתקתי ומחקתי.
אני אשלח לך מייל מחר (כלומר היום - בשעה נורמלית יותר...)
@}

תיזכורת לעצמי:
לחזור לשקט שבפנים.

הי אורית
שלחתי לך את המייל כבר ביום חמישי.
מעניין לאן הוא הגיע...
כשתוכלי, תיכנסי לגרסאות אחרונות בדף בית שלי, ותבדקי אם הכתובת נכונה.
@} @}

היי אורית,
התרגשתי לפתוח ולמצוא עוד נוכחות שלך ,
האם תמשיכי לכתוב גם כשאת בארץ ?

אורית, אני מסמיקה [-:
כן בשנתיים האחרונות זה קצת היה גדול עלי, ולא לפי התיכנון.
(מקווה לקצת שקט) וההריון הזה אכן מתנה.

עכשיו שנכנסתי לדף הבית שלך אני רואה שגם את עם סיפור מעניין והתמודדויות מעבר לים
(מודה, עוד לא קראתי ) אני מסוקרנת, ומסמנת לי להתחיל לקרוא, עכשיו את בארץ או באפריקה?

תודה{@
<עוד ניק שבילבל אותי את ואורית ס ואפילו לא ידעתי, שזה שני ניקים שונים>

חושבת שהלבד של שתינו ,כל אחת עם המאפיינים שספציפיים,נתן לנו שעור גדול עד כה,
ושהיכולת הזאת להפגש היא מתנה עצומה בשבילי,כמו היכולת לכתוב,להביע.
מדהים בעיני כמה אפשר ללמוד אחד מהשני - אחת מהשניה - זה אין סופי ממש.
תודה גם לך !

האמת שהתלבטתי איפה לכתוב את ההערה הזאת, ואז חשבתי שזה קשור לדף ההוא ולתקופה הזאת

ואחת הסיבות שהתחלתי לקרוא מההתחלה למרות שזה מזמן מזמן, היא שהתקופה הראשונית
היא בטח יותר טריה ומלאת סיפורים פיקנטיים ומעניינים

הי @}
איך היתה ההופעה?

הצצתי גם ב המשך חיינו באפריקה 2 רק כדי לראות מה קורה אתכם בימים אלה,
אז אוטוטו אתם בדרך לכאן.
איזה יופי שתהיה נסיעה טובה וקלה,
ושהביקור יהיה מוצלח וממלא את המצברים.

תודה על ההצעה לשאול את אילנה לשם על החלומות.

את אמורה להיות בארץ,איך את ?

הצצתי בדף של הערסית מהשכונה.
שתהיה לך טיסה נעימה
לכמה זמן את באה לכאן?

מרגיש שאת יותר קרובה....

ומה איתי?

ראיתי שאת בעניין פגישות עוורות
אם יש לך זמן- מוזמנת
(-:

מקווה שאתם נהנים ואת מוזמנת להתקשר. חג שמח

חי חי חה חה

ומתי את באה ללונדון? אני מקנאה שכולם נפגשים איתך ורק אני לא