רציתי לרשום חינוך ביתי חופשי או חינוך ביתי מובנה
אבל זה לא נכון, חינוך ביתי חופשי בהחלט יכול להיות מובנה
רציתי לרשום חינוך ביתי חופשי או חינוך ביתי בכפייה
אבל לא התחשק לי
מה את מחפשת לעדן מילים ? כן, כנראה וגם עוד משהו שקשה לי להסביר לעצמי (הדחקה?)

בקיצור, היום הגיעו מים עד נפש (טוב, המצב לא נורא אבל זה אחלה ביטוי לא ?)
סופי ופיוס עוד פעם בכו בגלל חשבון
סופי אמרה לי כמה פעמים שהיא רוצה שנעשה חינוך ביתי כמו טליה אלמתן
כלומר חופשי (אחרי שהסברתי להם מה זה ומה הם עושים - או נכון יותר לא עושים (-: )
הן שונאות עכשיו חשבון ודי בגללי אני חושבת, כי אני מכריחה אותן ללמוד חשבון.
מה עושים ?

התוודעתי לחינוך חופשי דרך המחקר שלי, לא כרעיון ראשוני שנבט.
זה נשמע לי מדליק נורא, מצד שני ההיסטוריה מלאה רעיונות שנשמעו מדליקים והתבררו כלא משהו. אנחנו דתיים, מאמינים בחיים בעלי משמעות, מטרה, מהות, לא באנו לעשות מה שבא לנו.
אני כן חושבת שדרך היהדות האדם מתחבר לרצונות הפנימיים שלו כאדם, אשה,יהודיה, דרך חיבור למסורת, לתורה ולאמונה. אלא שאלו לא רצונות של מה שבא לי כרגע, הטווח הוא הנצח
אוי, זה נשמע רע ובטח יוליד מלא וויכוחים, זו לא המטרה, באמת, אני פשוט מנסה לרדת לשורש העניין, למה בעצם לא חינוך חופשי ? הרי אין מצווה ללמוד חשבון, נכון שאני לא שוללת כפייה או סבל בעל משמעות אבל כמה משמעות יש בלימוד חשבון ? למה זה כל-כך חשוב לי ?
אז יש את הסביבה והמשפחה, לעשות רושם חיובי במעט השקעה היה נשמע לי נכון, אבל זהו שהן די סובלות מהמעט השקעה הזו.
מה עוד ? אני חושבת שצריך לדעת חשבון ברמה מסויימת, השאלה מה הרמה ומתי הזמן, אולי לחכות לגיל העשרה ?

יש לי מחשבה אולי לשלב, שאני אקבע מה לומדים אבל להתחשב בהם יותר.
תנ"ך ויהדות חשוב לי שידעו, אני מחייבת למידה וכבר סיימנו בראשית, שמות, יהושע, שופטים ופרקי אבות, מצד שני לרוב הן די נהנות מהלימוד ואפילו פעמים רבות הן רצו להמשיך מיוזמתן לפרק הבא או לא שמו לב שסיימנו.
אולי כן לקבוע ולהחליט אבל תוך התחשבות יותר בילדים, מה יקרה אם לא נלמד חשבון ? לבגרות אפשר ללמוד שנה שנתיים קודם ובעידן המחשב לדעת תרגילים בעל פה זה לא כזה חשוב. חוץ מזה את הבסיס הכי בסיסי הן יודעות וכפל במאונך זה באמת די מעצבן, גם לי.
בקיצור, אשמח לשמוע רעיונות, כיווני חשיבה, הערות והארות וגם ללמוד מניסיונכם.

והערת אגב, מי שרוצה שהילדים שלה לא יבקשו ללכת לבית הספר, פשוט למדו אותם בכפייה תקופה מסויימת, אחרי זה לעולם לא תשמעו מהם על בית הספר, מניסיון (-:

יש לי כמה תובנות לגבי החשבון.
בעיני חשבון הוא מיומנות בסיסית. אני בכל זאת מקבלת את זה שלא כולם יודעים או רוצים לדעת חשבון. בין השורות, נשמע לי שהמצב אצלכן נובע מהמיאוס שבחשבון (תקני אותי אם אני טועה). האם גם את לא אוהבת חשבון? או שזה לא בא לך אינטואיטיבית?
בעיני, בסופו של דבר, אין צורך ללמד חשבון בצורה המובנה כפי שזה נלמד בבית הספר. גם עם חשבון אפשר לזרום עם התלמיד, במיוחד שיש לך רק שתיים כאלה, כמו שבטח זרמת עם לימוד הקריאה (אולי לא...)
בעיני, יש משהו נורא נורא משעמם בלפתור סדרות של תרגילים זהים למשל 9כפול 4 ואז 9 כפול 5 ואז 9 כפול 6. חבל להעמיס על התלמידות תרגול משעמם כזה, אפשר לפתור כל מיני סוגים של תרגילים, לפי מה שבא לכן, הכל מלא בחשבון, רק צריך למצוא את זה. מה שכן, זה יותר נוטה לכיוון של חינוך חופשי.
מצד שני, מה אכפת לך? תלמדו מובנה בתנ"ך, ולא מובנה בחשבון.
נראה לי שככה את מפספסת את שתי המטרות שלך, שהן לימוד חשבון ולימוד של לימוד מתוך משמעות ומטרה.

האם חשבון הוא אכן מיומנות בסיסית ? בסיסית למי ? כבסיס למה ?? האם מישהו מאתנו יודע לאן יתקדמו ויתפתחו הילדים שלנו ? (לא שואלת כדי להתריס חס וחלילה אלא משתפת במחשבות שלי על כל התחומים האלה). אצלנו נורא בולט מי נמשך למספרים ומתעסק איתם בדרכו ומי לא. בדיוק היום בעלי סיפר על השלישי שאמר לו שהוא יודע לספור באנגלית עד 7. הגדולים צחקו ואמרו: מה זה עד 7 ואנחנו ההורים התפעלנו מהחופש ומהיופי שיש בזה ודברנו על התפיסה השבלונית הזו שחשובת שצריך לספור לפחות עד עשר (הגדול אמר, עשר או חמש אבל מה זה שבע ?!?!)

היום, דרך הילדים שלי, אני מגלה כמה חשבון זה משהו אחר לגמרי ממה שמלמדים בבית ספר וכשהילדים מתעסקים עם מספרים בדרך שלהם, לצרכיהם, זה פותח עולם יפהפה !!

האם גם את לא אוהבת חשבון? או שזה לא בא לך אינטואיטיבית?
אני די אוהבת חשבון, למרות שאני נמשכת יותר לתחומים הומניים.
הייתה תקופה שסופי מאוד אהבה חשבון, הייתי מתרגלת איתן בנסיעות או בכל מיני דרכים אחרות, נראה לי שמאז שניסיתי להפוך אותו לנושא מסודר יותר המצב התדרדר.
אני זוכרת את היום שהיא גילתה את החילוק, היא שאלה אותי כמה שלוקים יקבל כל אחד אם יש 13 במקפיא וכך הגענו לחילוק, היה מעניין.


האם חשבון הוא אכן מיומנות בסיסית ? בסיסית למי ? כבסיס למה ?? האם מישהו מאתנו יודע לאן יתקדמו ויתפתחו הילדים שלנו ?
אני כן חושבת שיש ידיעות שברמה מסויימת כולנו זקוקים להם. נכון, קראתי והתרשמתי שאפשר להסתדר גם בלי, ועדיין אני חושבת שזה מצב של בדיעבד, מלכתחילה כן כדאי לרכוש ידע בסיסי בחשבון, שליטה בקריאה, כתיבה, הבעה בכתב, הבעה בעל פה ושליטה טובה באנגלית ומחשבים.
אז נכון, לא כולנו צריכים את כל הנ"ל אבל ראיתי ועודני רואה יותר מדי אנשים שנתקעו בגלל אנגלית ומחשבים.
יש לי ביקורת מקיפה ומעמיקה על בית הספר ובכל זאת חשוב לי לא להתעלם מהמציאות סביבי, אני יודעת שאפשר להתפרנס יפה גם בלי תעודות או השכלה אקדמית, אני מכירה את המושג "אבטלת אקדמאים" שאולי המנחה שלי טבע ועדיין חושבת שיותר קל להסתדר בעולם עם השכלה ותעודות.

אפשר לשאול, מה זה קשור לעכשיו ? הן עדיין קטנות, כשיגדלו מקסימום שילכו למכינה או ילמדו לבד ויעשו בגרות.
אני מתלבטת אם באמת אפשר לסגור פערים בלי ללמוד בכלל קודם.
ברור לי שלא צריך לשבת חמש או שבע או תשע שעות ביום חמישה שישה ימים בשבוע כדי להשיג בגרות
אנחנו לומדות אבל רק ארבע פעמים בשבוע וכל פעם זה אמור לקחת בין חצי שעה לשעתיים אם לא נמרחים, חשבתי שזו דרישה סבירה, חשבתי שזה יספיק כדי להקביל פחות או יותר לדרישות בית הספר מבלי להשתעבד למסגרת המטורפת הזו שמשאירה אותך בלי חיים אחרי. בסך הכל אם בית הספר היה מתקיים למשך שעה שעתיים ביום אני חושבת שכן הייתי שולחת אותם.

אני גם תוהה אם לא חשוב כן לאתגר, כן ללמוד לעמוד במחויבויות, כן לדעת להתמודד גם עם מטלות אהובות פחות, כן לקחת אחריות זה חלק מהחיים, חלק בלתי נפרד לדעתי.
החיים דורשים התעסקות גם עם חלקים מהנים ומעניינים פחות, האם נכון לחנך ילדים לעשות רק את מה שכיף וראוי בעיניהם באותו הרגע ?

אבישג,
אמנם אצלי החינוך הביתי הוא במחשבה בלבד, אבל בהחלט יצא לי להתלבט בשאלה שאת מציגה.

התשובה הנוכחית שלי - שכמובן אינני מיישמת - להגדיר איזשהו מינימום של ידע שנראה לי חשוב בתחום מסוים ולפעול לפי זה. למשל, כדי "להסתדר בחיים" וכדי להכיר מושגים בסיסיים, שאחר-כך יהיה קל יותר ללמוד על גבם את השאר( כדי שלא להיכנס להתלבטות אם באמת אפשר לסגור פערים בלי ללמוד בכלל קודם. ):
חשבתי שבחשבון חשוב לי שיכירו את המספרים, יידעו להתאים כמות למספר, יידעו את המשמעות של ארבעת סימני החשבון הבסיסיים, שברים (עשרוניים) ואחוזים, חישוב "ערך משולש" (למיטב זיכרוני, למדתי בכיתה ו', אם זה אומר משהו בכלל), קריאת שעון וחישובים נפחים של גליל ושל תיבה. אולי עוד כמה דברים, לא זוכרת כרגע. לא הקצבתי זמן מוגדר שעד אליו חשוב לדעת את כל הנ"ל.
העניין הוא שנראה לי שאם אתן בחינוך ביתי ואין לחץ - אולי מספיק ש"רשימת הדרישות" תהיה בראש שלך, ואת תהיי מודעת לה, כשתיקרה בדרכך הזדמנות ללמידה. למשל, כשרוצים לאכול שוקולד חלבי, וצריך לבדוק כמה זמן חלף מאז שסיימתן את העוף; כשרוצים לאפות עוגיות בכמות כפולה ממה שהמתכון מציע... בדיוק כמו בדוגמה של חלוקת ה"שלוקים" שהצגת.
וכמובן אם באיזשהו הקשר בא להן למלא איזה דף עבודה - סבבה!
את יכולה גם להכין דפי עבודה (אם יש לך זמן וכוח), שהתרגילים בהם יהיו לקוחים מתוך ההתנסויות היומיומיות. אולי אפילו דף שהפתרונות שלו יהיו בסיס לפעילות בהמשך היום (כמו למשל להכפיל מתכון או לחשב כמה כסף צריך לקחת ליציאה למכולת).

מקווה שתרמתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_ני גם תוהה אם לא חשוב כן לאתגר, כן ללמוד לעמוד במחויבויות, כן לדעת להתמודד גם עם מטלות אהובות פחות, כן לקחת אחריות זה חלק מהחיים, חלק בלתי נפרד לדעתי.
החיים דורשים התעסקות גם עם חלקים מהנים ומעניינים פחות, האם נכון לחנך ילדים לעשות רק את מה שכיף וראוי בעיניהם באותו הרגע ?_
אני מסכימה איתך לגמרי, שהחיים לא צריכים להיות רק מה שכיף. אבל למה לעשות את ההכרחה באופן מלאכותי עם חשבון מכל הדברים שבעולם? לדעתי, רוב האנשים שלא הסתדרו בגלל שהם לא ידעו חשבון, זה קרה להם בגלל כפייה של לימודי חשבון באופן גרוע בבית הספר.
יש מלא דברים שצריך לעשות, שהם לא "מטלות לימודיות". לסדר את הבית, לבשל, להשקות את הגינה, לעשות כביסה, לקפל, להכין את הבית לפסח u name it, חסר מה לעשות?
לדעתי, הרבה יותר נכון ללמוד אחריות דרך דברים כאלה, מוחשיים, שהתרומה שלהם ברורה ואמיתית, מאשר דרך כפייה בלימוד חשבון.
אני יכולה להעיד על עצמי (ובטח יש עוד שיסכימו איתי) שהכפייה הזאת בזמן בית הספר גרמה לי גם לא לחבב חשבון (ועכשיו אני אוהבת אחרי שגיליתי את התחום מחדש) וגם לא עזרה לי לפתח משמעת עצמית.
ואני מסכימה עם כל מה שאין ייאוש כתבה.

להגדיר איזשהו מינימום של ידע שנראה לי חשוב בתחום מסוים ולפעול לפי זה. למשל, כדי "להסתדר בחיים" וכדי להכיר מושגים בסיסיים, שאחר-כך יהיה קל יותר ללמוד על גבם את השאר( כדי שלא להיכנס להתלבטות אם באמת אפשר לסגור פערים בלי ללמוד בכלל קודם. ):
ויכול להיות שתגלי שמה שהוא באמת ידע חשוב בתחום מסויים, ידע בסיסי שאי אפשר לחיות בלעדיו, נרכש מעצמו... ילד שגדל בגו'נגל יידע מן הסתם על צמחי מאכל ואיך להזהר ממפלצות-ג'ונגל, וילד שגדל בבית אורייני בחברה תרבותית והולך למכולת יידע לקרוא ולחשב עודף. חומרי החיים נמצאים מסביב, ותמיד מקסים אותי לראות איך הילדים משתמשים בהם בפשטות ובטבעיות.

אני מסכימה גם עם מ י .
חזרתי כדי לחדד את הנקודה מבחינתי: זה שיש לי יעדים מבחינת מה שנראה לי חשוב שהילדים ידעו, לא אומר שהדרך להשיג אותם היא בעזרת לימוד מובנה בשעות מסודרות.
בינתיים לפחות טפו טפו, הילדים יודעים את מה שנראה לי חשוב גם בלי שזה יהיה מובנה ומוגדר. מה שחשוב זה ההתמדה שלי והרצון שלהם. בחשבון יש אצלנו הרבה רצון מצד הילדים, ולכן הכל טוב.
אנגלית גם חשוב לי שהם ידעו, והם מתעניינים כשאני יוזמת, אבל אם אני שוכחת או שלא מזדמן אז זה הולך פחות טוב. אבל לפחות אצלנו, לא היה עוזר אם הייתי מחליטה על זמנים ותוכנית לימודים....

אני מתלבטת אם באמת אפשר לסגור פערים בלי ללמוד בכלל קודם
נדמה לי שהניסיון הכללי מלמד שכן.

בלת"ק כי אין לי זמן, לצערי.

את יכולה למצוא "משחקי חשבון" כיפיים, שאולי לא קשורים לתוכנית של משרד החינוך, אבל הם מעוררים סקרנות, ועוזרים לפתח חשיבה מתמטית.
למשל: בקערת ליל הסדר יש שישה מרכיבים. כמה אפשרויות סידור קיימות? (זה בעצם קומבינטוריקה).
6 מרכיבים זה טיפה קשה, אבל את יכולה לבחור משהו עם פחות מרכיבים (סביבון למשל, או כובעים וכו'- אם תרצי רעיונות אתן לך).
יש גם חידות נחמדות שמשתמשות בחשיבה מתמטית (אם תרצי...)

ועכשיו הולכת אחורה לקרוא, ולגלות אם סטיתי לחלוטין מהנושא שהתפתח....

ועדיין חושבת שיותר קל להסתדר בעולם עם השכלה ותעודות.
העולם משתנה
יותר חשוב גמישות מחשבתית, יצירתיות, מיומנות השגת המידע אם וכאשר יש בו צורך או צפי לצורך.
היתרון בחינוך ביתי הוא שמתאפשר מצב בו המסגרת מתאימה את עצמה לשוהים בה ולא השוהים מתאימים עצמם למסגרת.
הרבה ילדים היום יסרבו לכל מסגור שמנסה לרבע את העיגול הגדל והמתפתח שהם.

האמון במערכות הציבוריות שמייצרות תעודות הולך ומתפוגג.

כשמסכימים לשים בצד את כל ה"ידיעות" הברורות שלנו לגבי מה כן בסיסי ומה לא בסיסי, מה חיוני ומה לא (והרי כשחושבים על זה אני חושבת שדי מהר מבינים שזה די בלתי אפשרי עבורנו לחזות אפילו עבור עצמנו, קל וחומר על מישהו אחר, איזה ידע כדאי שירכוש) אפשר להרשות לעצמנו להתבונן (בפליאה מרובה) בתהליכי הרכישה של ילדינו, בדרך שלהם לחיות את הכל, גם את השברים, גם את האחוזים, גם את העובדה שמילים מורכבות משורשים וכו' וכו' - המון דברים, רק בלי כל ההגדרות שמסביב (כמו שאורנה כתבה פעם על הבת שלה ו"ו החיבור"...).
לדעתי, דכפות על ילד לדעת משהו רק מרחיק ממנו את היכולת הפנימית שלו לפגוש את אותו דבר... כמו שאמרו גדולים ממני, במקום לקלקל עדיף להיות ב"שב ואל תעשה...".

אם יורשה לי, אני מבקשת להציע משהו ממש קונקרטי ופרוזאי. כשהבנות שלי היו קטנות הן למדו חשבון מספר שנקרא "חשבון פשוט באמת", שחיבר אותו איזה מישהו שהיה פעם מורה לחשבון או משהו. בקיצור, מעולם לא ראיתי כזו התלהבות מספר חשבון... יש שם כל מיני מבוכים, ותרגילים, וציורים, לא זוכרת כבר בדיוק, אני רק זוכרת את ההתלהבות והשמחה שלהן. הנה: http://www.hashiv.co.il/28156/full-series
בהצלחה. אה, ואולי כדאי גם לעשות מנוי ל"בריינפופ". אתר מדהים.

הילדים שלי (והאמת שגם אני) מאד נהנים מדפי יצירה של בוקי שנקראים "חשב וצבע" - אולי זה יוכל לספק את כל הצדדים ?

וואו כמה תשובות, תודה רבה, קראתי בעניין

היום התאומות קמו די בהתלהבות ועבדו על דפי החשבון, סופי אמרה שהם ממש קלים, אבל אחרי שהן הביאו לי לבדיקה והסתבר שרוב התשובות לא נכונות הן די התבאסו וההמשך היה באווירה פחות נעימה.
בכל אופן אמרתי להן, יותר נכון סיכמנו ביחד, שחשבון מפסיקים ללמוד, אבל תנ"ך נמשיך ללמוד ביחד, אנחנו אמורות להתחיל ספר שמואל א' בקרוב.
אני חושבת שהכיוון שלי הוא כן שאני אקבע והלימוד יבוא גם מצידי, מצד שני להיות יותר קשובים לילדים, להתחשב בדעתם.
אני עדיין בלבטים, סך הכל בחיים לא הכל זורם, מצד שני אם אין לזה משמעות אז למה, השאלה אם אין משמעות
כמו שאמר ניטשה (וקראתי אותו היום ואתמול גם אצל ויקטור פרנקל וגם אצל ניל פוסטמן) : אדם שיש לו למה יוכל לסבול כמעט כל איך, השאלה אם יש למה, וזו אחת הבעיות הגדולות מבחינתי עם בית הספר - סבל מיותר.

חשוב לי לציין שכן למדנו חשבון בכיף חלק מהתקופות, חשבון הוא אחד התחומים שדי ברור לי שמגיעים אליהם מהחיים : קנינו משקל לשקול עליו, צריך לחלק ממתקים, כשמכינים עוגה מתעסקים לרוב עם שברים ועוד.
הבעיה היא שצריך הרבה מודעות והשקעה נפשית כדי לשלב את זה בחיים וגם היה לי צורך לעבוד באופן מסודר יותר, לראות על מה עבדנו ומה עוד כדאי שנלמד.

אה, גם אהבתי מאוד את "חשבון להורים" של אהרוני, אבל קשה לי לתרגם אותו לחיי המעשה ואולי אני פשוט צריכה לעבור עליו שוב עם עצמי.
לגבי בריינפופ, נכנסנו קצת לסרטונים חינם, הוא מלמד חשבון ? ממש ? אולי באמת אעשה מנוי, הם די אהבו את הסירטונים (למרות שאני לא בעד סרטים ואינטרנט בגיל הזה).
דפי היצירה של בוקי זה בחנות או באינטרנט ?

האמון במערכות הציבוריות שמייצרות תעודות הולך ומתפוגג.
בעיקר באתר הזה, בחוץ פחות.


אני מסכימה איתך לגמרי, שהחיים לא צריכים להיות רק מה שכיף. אבל למה לעשות את ההכרחה באופן מלאכותי עם חשבון מכל הדברים שבעולם? לדעתי, רוב האנשים שלא הסתדרו בגלל שהם לא ידעו חשבון, זה קרה להם בגלל כפייה של לימודי חשבון באופן גרוע בבית הספר.
או שאולי בית הספר לא קשור בכלל, אלא רק המשפחה בה גדלת, אני תוהה כבר הרבה זמן בעניין, אין לי תשובות.
ולגביי חיוב, יש עוד תחומים כמובן, אני קובעת מה נלמד וכמה, אני דורשת מהן לעזור בבית, בעיקר לסדר - תחום הכי פחות אהוד על כל בני האדם לדעתי. השאלה מבחינתי היא כמה, מה ואיך כפייה
אני לא עושה כל הזמן רק דברים שמהנים אותי באותו רגע ובכל זאת אני נהנית מהחיים, מצד שני יש תחומים שאני ממש שונאת ומהם אני באמת משתדלת להתרחק : תסרוקות לבנות (בעלי עושה מצויין ושאר הזמן הן מסתדרות), תפירה (גם בעלי), קניית בגדים (אמא שלי). אני חושבת שלא צריך להתרגל רק ליהנות מהרגע, הנאה אמיתי נובעת מהשקעה, השתדלות ומאמץ, ומצד שני יש דברים שבאמת לא מתאים לאנשים מסויימים לעשות, באף רמה, אז אולי כדאי לעזוב אותם פשוט.

דפי היצירה של בוקי זה בחנות או באינטרנט ? בחנות וזה מאד נחמד. יש לפחות שני דגמים, אחד רק עם חיבור וחיסור ואחד גם עם חילוק כפל וסוגריים

כשאנחנו בחרנו חינוך ביתי עמד מנגד עיני הקו שילדי צריכים לדעת 4 פעולות חשבון בסיסיות קצת כפל קצת חילוק
כל דבר מעבר יהיה בחירה שלהם.
ילדי סיימו חינוך ביתי וידע הרבה מעבר למה שהצבתי לי כמטרה.
אני מאמינה בלימוד מתוך חוויה חיובית ולא תחת לחץ.
למשל : הליכה משותפת לסופר לתת לילד יש 5 שקלים ובוא נקנה מה שנרצה
ואז רגע זה וזה עולים יחד...אז עם נוריד פריט אחד...אופס למדנו שתי פעולות חשבון.
בנוסף אתרים נחמדים באינטרנט שמלמדים תוך כדי משחק.
משחקי קופסה כמו מונופול סולמות וחבלים ועוד ועוד
שהלימוד יהיה כחוויה ולא כאילוץ לדעתי ועל סמך נסיוני הדברים עובדים מצוין.
לפחות אצלנו כך היה.
בהצלחה
אם יהיו לך שאלות אשמח לענות.

חשבון אפשר ללמוד ממשחקים -- החל מפשוטים כמו מונופול או ברידג', וכלה בדברים המסובכים בצורה בלתי אפשרית שהילדים משחקים היום - מג'יק, פוקימון, ושאר המצאות שמעבר ליכולת של הדור שלנו.
למתמטיקה קצת יותר מתקדמת, אני ממליצה על אקדמיית חאן המצוינת. אבל זה מתאים יותר לילדים שבאמת רוצים ללמוד את זה.

ולגבי השאלה הכללית אם לכפות חשבון או לא, אולי כדאי לחשוב על השאלה הבאה: זה עובד? כפיית חשבון מביאה לידיעת חשבון?

ולגבי השאלה הכללית אם לכפות חשבון או לא, אולי כדאי לחשוב על השאלה הבאה: זה עובד? כפיית חשבון מביאה לידיעת חשבון?
הטענה הרווחת כאן היא שאי אפשר ללמד אדם משהו
טענה שהתחברתי אליה מאוד בתיכון, גיל המרד והאנטי, קראתי על כך ב"לחיות ולאהוב" ואולי בעוד מקומות. זה נשמע מקסים השאלה באמת אם זה נכון.
הרי בסופו של דבר מה שלימדו אותנו כן נקלט, יש דברים שהתחברנו אליהם ויש דברים שלא, מה שאהבנו אנחנו אולי זוכרים יותר אבל גם חלק ממה שלא.
השאלה היא גם איך להגדיר כפייה
הרי גם תנ"ך לא שאלתי אותם וקבעתי שנלמד, לא הייתה התנגדות אבל זו גם לא הייתה יוזמה שלהם, האם זו כפייה ? ואם כן עדיין מן הסתם זו כפייה ברמה אחרת מאשר ללמד נושא שהלומד לא מעוניין ללמוד.
מה באמת אומר שהמשפט שאי אפשר ללמד, אהבתי אותו מאוד בנערותי ועכשיו אני תוהה אם הוא נכון.

האם זו כפייה ?
זה תלוי בתחושה שלהם יותר מאשר במעשים שלך. אם הם מרגישים שהם נאלצים לעשות משהו שהם לא רוצים -- זו כפיה. אם לא -- אז לא.

ולגבי השאלה הכללית אם אפשר ללמד מי שלא רוצה ללמוד: תעזבי אותה. זה לא באמת מעניין. מה שיותר מעניין וחשוב זה האם הילדים הפרטיים שלך לומדים חשבון כשזה בכפיה. או האם הם לומדים חשבון בדרך הנוכחית, בלי קשר לכפיה. אם לא, אז בתור התחלה אפשר לוותר על מה שלא עובד. רק אם הם בכלל לומדים אז יש טעם להתלבט בשאלות הפילוסופיות.

_ולגבי השאלה הכללית אם אפשר ללמד מי שלא רוצה ללמוד: תעזבי אותה. זה לא באמת מעניין. מה שיותר מעניין וחשוב זה האם הילדים הפרטיים שלך לומדים חשבון כשזה בכפיה. או האם הם לומדים חשבון בדרך הנוכחית, בלי קשר לכפיה. אם לא, אז בתור התחלה אפשר לוותר על מה שלא עובד. רק אם הם בכלל לומדים אז יש טעם להתלבט בשאלות הפילוסופיות.

שאלה מעניינת
בגדול הם לומדים משהו, השאלה מה, כמה ואם המחיר שווה את הסבל הכרוך בכך
הנושא האחרון שלמדנו לפני שהחלטנו לפרוש מחשבון לאלתר היה כפל במאונך (תלת בחד), אז הן כן קלטו את השיטה אבל עדיין היו להן המון טעויות, בעיקר בלוח הכפל (וזאת למרות שסיימנו ללמוד אותו בעל פה לא מזמן), חוץ מזה השאלה אם זה לא יוצר יותר אנטי שרק יפגע ברצון ללמוד חשבון וללמד בכלל.
מצד שני, לא נראה לי נכון לחיות רק את הרגע, לעשות רק מה שמתחשק לי, הרי אנחנו עושים גם דברים שקשים לנו, לא נוחים ולא תמיד נעימים בגלל שאנחנו מוצאים בהם משמעות, והמעשים הללו נחווים בסופו של דבר כחיוביים ומספקים. לדעתי הכל נובע בסוף מהמשמעות שהאדם נותן למעשה.
וכאן השאלה מי יקבע מה משמעותי לחיים של ילדיי, אני או הם, האם הם מספיק בוגרים ומבינים כדי להחליט עם החיים שלהם ? אני משערת שהתשובה שלך חיובית, לי כרגע נראה לתת להם יותר חופש בחירה החל מגיל מצוות.
ואם נחזור לחשבון, השאלה היא האם יש משמעות ללימוד חשבון עבורם כשאין להם כל עניין בכך ? ולשם מה הן צריכות ללמוד חשבון בנושא המסויים בגיל המסויים

פתחת כאן נושא רחב ומעניין ומן הסתם יש בו הרבה דעות. אני דווקא מאד בעד לעורר כמה שיותר סימני שאלה, לפתוח בתוכנו, כאמהות שבוחרות בדרך קצת אחרת וגם סתם כאנשים, עוד ועוד כיווני מחשבה אפשריים.

כשאני הנחתי בצד את "הוראת החשבון" נניח, גיליתי שהילדים שלי, כל אחד בדרכו, מוצאים את ה"שיטות" שלהם וככה נחסך מהם לנסות לאמץ או ללמוד בעל פה שיטה של מישהו אחר. למשל: השלישי שלנו בא לאבא שלו ואמר: "אתה יודע כמה זה 48 ועוד 12 ? זה 60, כי 48 ועוד 3 זה 51 ועוד 3 זה 54 ועוד 3 57 ועוד 3 זה 60". זאת הדרך שלו, העובדה שהוא הגיע אליה בעצמו מאפשרת לה להיות משהו באמת שלו ולא משהו חיצוני שניסיתי להחדיר לתוכו, מבינה ?
אני מרגישה שזו אבחנה שמאד נכונה לגבי, גם בהסתכלות אחורה על החיים הבית ספריים שלי. דברים שהיו משמעותיים עבורי, התחברתי אליהם, התעניינתי והיום הם חלק ממני. אולי חשבון זה דווקא לא דוגמא טובה, כי אני לא ממש יודעת איך חושפים ילדים לחשבון או מתמטיקה ברמות גבוהות אבל בשאר התחומים אני חושבת שאם יש משהו שחשוב בעיניי אני יכולה להציג אותו, לשתף בו והם יבחרו מה לעשות הלאה.

וכמובן שאלה ה"מה הם לומדים מזה" - נראה לי שאין לנו מושג. לא יכול להיות לנו באמת מושג מה קורה בתוך הראש של מישהו אחר. אתה יכול להאמין שלימדת מישהו משהו אבל כל מה שאתה יודע זה מה אתה עשית ואין לך מושג מה קורה אצלו.

ואולי כל זה בא כהזדמנות עבורך באמת לשאול את עצמך עוד ועוד שאלות :
למה חשוב לך למד אותם חשבון ?
האם באמת חשוב לך למד אותם חשבון ולמה התעורר הבדל בין החשבון לתנ"ך שאתם לומדים יחד ?
האם לא ללמוד חשבון בהכרח שווה ל חיות רק את הרגע, לעשות רק מה שמתחשק לי_ ? האם אין בחיים היומיומים שלכם בבית מספיק _דברים שקשים לנו, לא נוחים ולא תמיד נעימים בגלל שאנחנו מוצאים בהם משמעות, והמעשים הללו נחווים בסופו של דבר כחיוביים ומספקים ?

ואיך תרגישי עם עצמך אם תניחי ללימודי החשבון ?

האם באמת חשוב לך למד אותם חשבון ולמה התעורר הבדל בין החשבון לתנ"ך שאתם לומדים יחד ?
למה באמת ?
אולי פשוט כי חשבון זה חשבון (-: - יש להרבה אנשים סלידה ממנו, השערה שלי כלל לא מבוססת היא שרובנו נוטים יותר להומני, קל ללמוד תחומים שלא מובנים שלב אחרי שלב (הייתי הולכת לקרא עכשיו מה אהרוני כתב על כך אבל אין לי כוח).
ובאופן אישי יותר, רגשית אני מאוהבת בתנ"ך, אני יכולה ללמוד איתם ולהשתנק בבכי תוך כדי קריאה, לא פעם מצאתי את עצמי נסערת, כועסת, בוכה תוך כדי לימוד עימן, הן מרגישות שאני חיה את התנ"ך.
שכלית, תנ"ך ברור לי שצריך ללמוד, אין לי כלל ספק בכך, הוא חלק מאמונתי, משייכותי לעם הזה, לארץ, הוא הבסיס לתורה, הוא הכל כמעט מבחינתי.
חשבון לא יכול להתחרות בו.
ומכיוון שברור לי שהאמונות שלי והרגשות שלי משפיעות על ילדיי (לא רק בלימוד מובנה, בכל תחום), אין לי ספק שזה מועבר אליהם באופן ישיר.


ואיך תרגישי עם עצמך אם תניחי ללימודי החשבון ?
בינתיים החלטנו להניח לו, דיברתי איתן על הלימודים שלנו והסכמנו ביחד שתנ"ך נמשיך ללמוד וחשבון לא.
אני חושבת שטוב לי לדעת שאנחנו לומדות מה שהן רוצות מבחירה, גם אם אני כיוונתי את הבחירה הזו. ויש לי חששות בעיקר מצד המה יגידו? מעדיפה להיות בקונצנזוס ולא ללכת בדרך לא מוכרת.

אבל עדיין היו להן המון טעויות, בעיקר בלוח הכפל (וזאת למרות שסיימנו ללמוד אותו בעל פה לא מזמן)
אני עוקבת בעניין אחרי הדיון כאן, אבל לצערי אני מרגישה שאף על פי שיש לי המון מה להגיד בנושא, פשוט אין לי כוח לפרוש פה משנה סדורה...
אבל כן יש לי כוח לדבר על הנושא הקטן של לוח הכפל, ועל גישתי ללימוד לוח הכפל.

אתחיל בזה, שלדעתי מוזר "ללמוד בעל פה את לוח הכפל", ממש כמו שמוזר "ללמוד בעל פה כמה זה 2 ועד 2".
לכן, לשיטתי - ברור שיש להן המון טעויות. הן מנסות לזכור סוגיות מספריות בעל פה? מתוך שינון? איך לא יהיו טעויות?
איך שאני רואה את זה, לימוד בעל פה של כל דבר בעולם המספרים לא רק עלול להשניא חשבון לשארית החיים, אלא יותר גרוע מזה: לגרום נזק שעלול להיות בלתי הפיך בהבנה המתמטית.
אני בעד ללמוד בעל פה שירים, או קטעים מהתנ"ך. גם אז, חשוב בעיני להבין את מה שמדקלמים.

אבל נחזור לחשבון. קודם כל אקדים ואומר שאני ממליצה בחום רב על ספריו של ג'ון הולט. אולי יונת תזכור איזה מהם רלבנטי ישירות לנושא החשבון, אבל באחד מהם הוא ממש מסביר איך כן ללמד ואיך לא ללמד חשבון.
החשבון מתחיל בהבנה, שהמספרים מייצגים עצמים אמיתיים בעולם. חיבור, חיסור, כפל וחילוק הם בסך הכל דרכים לתאר סידור ואירגון של העצמים בעולם.
לדוגמא. נגיד שיש לנו שישה תפוחים.
איך אפשר לסדר אותם? קחי שישה תפוחים ותתחילי לשחק על השולחן.
אפשר לסדר שלושה ולידם עוד שלושה.
אפשר להפריד קצת בין התפוחים בכל שלישייה אבל להשאיר את התפוחים שמונחים זה ליד זה קרובים.
אז בסידור הראשון מה אנחנו רואים? 3+3=6 נכון? וגם: 6 לחלק לשתיים (שתי קבוצות) = 3. וגם: 3 כפול 2 שווה 6. בכל מקרה יש לנו שני טורים של 3 תפוחים שיוצרים ביחד 6 תפוחים. יש הרבה דרכים לייצג את הסידור הזה בכתיבת תרגילי חשבון.
בסידור השני מה אנחנו רואים? ש-6 יכול להיות מורכב משלושה זוגות. 2+2+2=6 וגם 6 לחלק ל-3 שווה 2 וכן הלאה.

אפשר לסלק הצידה זוג אחד או שלישייה אחת ולראות כמה נשאר. וגם לסלק תפוח אחד ולספור כמה נשאר.

וזה העיקרון החשוב: לספור.
מתחילים תמיד מלספור. זה שאת גדולה וכבר רואה במבט חטוף אחד את החשבונות של כל החלוקות, זה מפני שאת מתורגלת. אבל אם את רוצה ללמד מההתחלה, הילדים צריכים להתחיל ב לספור. ממש כך. אחד אחד. שוב ושוב ושוב לספור שיש שם שישה תפוחים, לא משנה איך מסדרים אותם: במעגל, בשלשות, בזוגות, בטורים, בבודדים. אחד, שניים ועוד אחד, שניים, ועוד אחד, שניים יוצא שישה. אחת שתיים שלוש ועוד אחת שתיים שלוש יוצא שישה. וכבר יהיה לנו בלוח הכפל ש-1 כפול 6

6, וש-6 כפול 1

6 וש-3 כפול 2 = 6, וש-2 כפול 3 שווה 6.

אם רוצים לדעת את לוח הכפל של שבע, נגיד? מתחילים מלספור. שבע ועוד שבע שווה ארבע עשרה. סופרים! סופרים ארבע עשרה אצבעות, או ארבעה עשר קיסמי שיניים או 14 מטבעות שהוצאת מהארנק. עכשיו עוד שבע. 21. אז כמה 7ים יש לנו פה? אה. שלושה. אז 3 פעמים 7 יוצא 21. ספרנו.
אגב, כשמתחילים ללמד כפל אני ממליצה להשתמש במונח "פעמים" כי הוא מילולי וברור לילדים. לצידו להשתמש במושג "כפול", עד שהילדים מפנימים לחלוטין מה המשמעות המילולית הפשוטה של "שלוש כפול שתיים" (כלומר, עד שהם מבינים לחלוטין שהכוונה פשוט לשלוש פעמים שתיים, פעם אחת ועוד פעם ועוד פעם; ויודעים להראות את זה בחפצים או באצבעות בצורה פשוטה וברורה, זה כבר יושב אצלם בראש, הם הפכו את המונח "כפול" למלה בעלת משמעות במוח שלהם).

ג'ון הולט ממליץ על משחק כזה:
משרטטים לוח כפל של 100 (10X10) ורושמים מעל ומשמאל את הטורים 1-10 ו-1-10.
משאירים אותו ריק.
שמים על המקרר או סתם כך על השולחן.
אם יש כמה ילדות (את מדברת בלשון נקבה) את יכולה להכין לכל אחת דף לוח הכפל ששמה רשום עליו בצורה יפה ומקושטת (-: (סתם כי זה מושך ומפתה).
כשמשאירים את הלוח ככה, ריק ומוכן - הילדים מתחילים למלא אותו.
מתחילים מלמלא את השורות הקלות: כפולות ה-1, כפולות ה-2, כפולות ה-10, כפולות ה-5. לאט לאט מעיזים לטפס. וסופרים באצבעות או בחשבוניה או קוביות לגו או לא משנה מה.
את סופרת עם מי שרוצה.
כמה זה שבע כפול שתיים? זה שתי פעמים שבע (ובטור השני, את יכולה להגיד שבע פעמים שתיים). אז איך סופרים שתי פעמים שבע? יש ארון ספרים? סופרים שבעה ספרים ומוציאים אותם קצת שיבלטו, ואז סופרים אותם שוב אבל ממשיכים עם המספרים: נגיד, 1 2 3 4 5 6 7. גמרנו לספור אותם פעם אחת. עכשיו חוזרים לספר הראשון וממשיכים: 8 9 10 11 12 13 14. אה, יצא לנו ששתי פעמים 7 הן 14. ואז רושמים את זה במקום המתאים.

הילדים יחזרו ויחַשְבו שוב ושוב ושוב ושוב ש-7 פעמים 2 הן 14. וש-2 פעמים 7 הן 14. עד שיגלו בעצמם ש-7X2 עובד בשני הכיוונים ויוצא אותו דבר.
לא לזכור בעל פה.
לחשב.
בעצמן.
ושוב לחשב.
ושוב לחשב.
(על "בעצמן" חשוב לי להגיד, שאין הכוונה שאסור לעזור להן, ואם הן מבקשות סיוע צריך לסרב להן, חס וחלילה. הכוונה שיש לעזור כשהן מבקשות, ורק במידה שהן מבקשות, לא פחות מדי ולא יותר מדי, וכך לאט לאט הן יתפסו יותר אומץ ויותר עצמאות וירצו לחשב בכוחות עצמן וגם יגלו כמה שזה קל, נחמד ופשוט)

לומדים לחשב. לומדים את העיקרון, את השיטה, איך לחשב. שבע פעמים שתיים הם פשוט דרך קצרה להגיד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2, זה הכל! זה פשוט קיצור דרך. ואחרי שעושים ככה 2+ הרבה פעמים, בסוף פשוט זוכרים במהירות ש-7 כפול 2 שווה 14. לא משננים בעל פה, שזה מכאני וחסר הבנה ולא נתפס במוח - אלא משחקים בזה עד שכבר לא צריך לחשב, כי יודעים.

זה כמו ארץ-עיר.
בפעם הראשונה שאת מחפשת עיר בא', אוף כמה זמן יכול לקחת לך...
אחרי שאת כבר ספצית במשחק ארץ-עיר, מה זה בשבילך. את ישר שולפת, נגיד א-אשדוד. ישר. אין אות שיתקילו אותך ולא תדעי לשלוף במהירות שיא. אפילו חי בו"ו את תדעי כבר, וירוס.
אבל בשביל זה צריך לשחק. והרבה. וליהנות. ולהבין שזה משחק. כיפי. לשחק איתן. וגם להבין עוד דבר:
שאין פה ללמוד בעל פה.
ואין פה לשנן.
ואין ידיעה נקנית אלא בהליכה. צריך ללכת את הדרך. אין קפיצת הדרך. אין מגפי שבע ורסטאות. צריך להבין מה זה לחשב. על זה עומד כל החשבון. לא על זכירה בעל פה, אלא על החישוב. ובשביל לחשב, צריך להבין שבסך הכל משחקים בסידור של עצמים.
כמו שכאשר חושבים על חילוק, כדאי להמחיש במשהו אהוב כמו עוגה עגולה שאנחנו רוצים לחלק. אם לי יש שני ילדים ואני שואלת אותם כמה עוגה יקבל כל אחד אם נחלק את העוגה לשני ילדים, ברור להם מייד שכל אחד יקבל חצי. אבל אם נחלק גם לבני הדודים? אה, הילד אומר, כל אחד חצי של חצי! אז כמה חלקים יהיו לנו? ארבעה חלקים. אז אם מחלקים עוגה אחת לארבעה חלקים, איך קוראים לכל חלק אחד כזה? 1 מ-4? רבע. זה נורא פשוט. נורא מילולי. לאוהבי עוגות גם קל מאוד להבין, שאם צריך לחלק את העוגה ליותר ילדים, כל אחד יקבל פרוסה יותר קטנה P-:

(באופנים אדוקים יחלקו תפוחים ולא חס וחלילה עוגות עם גלוטן וסוכר רחמנא ליצלן, טפו)

אלה כמה מחשבות שלי על לימוד חשבון.

יש להרבה אנשים סלידה ממנו
כי למדו בעל פה ולא הבינו מה עושים פה בכלל. וכשזה מה שעושים, זה חסר משמעות ומתיש.
הילד שלי אגב בכלל לא פותר תרגילי חשבון משעממים. הוא מקבל כל יום פתגם לחשב בגימטריה. לדוגמא: אל יתהלל חוגר כמפתח: אל

31, יתהלל

475 וכן הלאה. הוא כבר שולט בזה כך שהוא מחשב במהירות הבזק. בסוף לוקח את ארבעת המספרים שיצאו ומחבר אותם בחיבור ארוך.
לפני כמה ימים נתתי לו את "יהיו מזונותיך תרופותיך" והוספתי - הרמב"ם. אמרתי לו לחשב את הרמב"ם בנפרד, לא עם סך כל המשפט. אמר לי, אמא, למה נתת לי ראשי תיבות? אמרתי לו, אתה מעדיף לחשב "רבנו משה בן מיימון"? מייד ויתר... D-:
המשחק, לחשב כמה יוצא המשפט, משעשע אותו. יש פה גם שלבים. כל השלבים כוללים למעשה המון תרגילי חשבון פשוטים. בינתיים הוא כבר שולט בזה גם אם תעירי אותו באמצע הלילה. מחשב מהר בעל פה, נגיד, כמפתח - הוא מתחיל עם הת', חושב 400 ועוד פ יוצא 480 ועוד כ יוצא 500 ועוד מ ועוד ח כבר 548.

שרובנו נוטים יותר להומני
אני אישית אלרגית לחלוקה הומני-ריאלי. אני כופרת בה מכל וכל.

חשבון לא יכול להתחרות בו
למה בכלל שחשבון יתחרה בו? מה בין שמיטה להר סיני? שבחישובי שמיטה יש חשבון! וגם בהר סיני יש חשבון. תנסי לספור את עשרת הדברות בלי להשתמש במספרים... (גם אותיות הן מספרים, כמו שאני מקווה שהוכחתי לעיל P-: כי את יודעת, שב' ועוד ח' הם י').

אבל מה שאת בעצם אומרת הוא, שאת לא אוהבת חשבון. ולא מתחברת לחשבון. ולכן את לא חיה את המספרים ואת עולם המספרים ואת המשחקים עם המספרים.
אבל המספרים נמצאים בכל מקום. ואנחנו צריכים אותם לכל דבר. אפילו כדי לספור עד שבת. כדי למנות שלושה עשר מדיא. כדי לחשב מעשרות ותרומות. כדי לספור כמה נרות חנוכה צריך בסך הכל אם ביום הראשון מדליקים 1 + שמש, בשני 2 + שמש, בשלישי 3 + שמש וכן הלאה.
אז אני אומרת, במקום להחרים - לשחק.
במקום לסבול - ליהנות.

(באופנים אדוקים יחלקו תפוחים ולא חס וחלילה עוגות עם גלוטן וסוכר רחמנא ליצלן, טפו)

מה לגבי עוגות מקמח כוסמין מלא, שמן קוקוס אורגני, שוקולד 85% מוצקי קקאו ודבש, שאפויות בחום 150-160 מעלות כך ששמן הקוקוס אמור להיות לא מחומצן?
אהה... בעצם הן יוצאות קצת קשות מדי מכדי שאפשר יהיה לחתוך אותן באפן שאפשר ללמוד ממנו חילוק. במיוחד אם שוכחים אותן בתנור 10 דקות יותר מדי. או שבעצם אפשר ללמוד מהן חילוק למיקרו שברים פירוריים.

לגבי הולט, קראתי אחד מספריו שיצא בשנת 2004 בעברית, זה שאני לא זוכרת ממנו הרבה אומר שכנראה לא התחברתי לגישה שלו.

לגבי לוח הכפל, מכירה את כל ההשמצות נגדו, לאו דווקא מצד אנשי חינוך ביתי, גם במערכת החינוכית הוא לא מוערך במיוחד. אני מרגישה שלי הוא דווקא מאוד עוזר (נכון שמה שמתאים לי לא מחייב את ילדיי אבל התיאוריות החינוכיות שלי בהחלט מושפעות מניסיון חיי). הוא נותן את הבסיס לתרגילי המשך, זה די דומה לידיעת האותיות כדי לדעת לקרא, השליטה בלוח הכפל עוזרת לי להתמודד עם לא מעט תרגילים מהחיים. די ברור לי שאם לא הייתי שולטת בלוח הכפל הייתי פונה למחשבון או מוותרת על הניסיון להבין כמה המוצרים עולים וכד' (לזה צריך יותר שברים אבל גם כפל). אני יודעת שאפשר לחיות טוב בלעדיו ובכל זאת הוא מועיל לי מאוד. לא בכל מחיר אלמד אותו אבל אם זה הולך בקלות מומלץ לדעתי.


לומדים לחשב. לומדים את העיקרון, את השיטה, איך לחשב. שבע פעמים שתיים הם פשוט דרך קצרה להגיד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2 ועוד 2, זה הכל! זה פשוט קיצור דרך. ואחרי שעושים ככה 2+ הרבה פעמים, בסוף פשוט זוכרים במהירות ש-7 כפול 2 שווה 14. לא משננים בעל פה, שזה מכאני וחסר הבנה ולא נתפס במוח - אלא משחקים בזה עד שכבר לא צריך לחשב, כי יודעים.
ברור שלמדנו את העיקרון והשיטה, את מה שעומד בבסיס הדברים ועדיין, אני מסכימה עם רון אהרוני (קראתי את ספרו המופלא - חשבון להורים ?) שלמרות שהוא התנגד בהתחלה לשינון לוח הכפל, הוא גילה שזו אכן הדרך לזכור אותו, חזרה על אותו תרגיל לא תביא לתוצאה המיוחלת.


הוא מקבל כל יום פתגם לחשב בגימטריה
מעניין, גם הבנות שלי מאוד אוהבות גימטרייה.



אבל מה שאת בעצם אומרת הוא, שאת לא אוהבת חשבון. ולא מתחברת לחשבון. ולכן את לא חיה את המספרים ואת עולם המספרים ואת המשחקים עם המספרים.
טוב זה ממש לא נכון, כבר כתבתי על כך למעלה.
נכון שאהבתי לחשבון לא יכולה להתחרות באהבתי לתנ"ך
אבל אני מאוד אוהבת חשבון
כילדה (ועד היום לעיתים) אהבתי לחשב את מספרי המכוניות ולבדוק אלו מתחלקות ב-3 או 6 או 9 (כמובן העדפתי מכוניות עם מספר שמתחלק בתשע (-: )
התחביב שלי הוא להשוות מחירים בין רשתות ולחשב כמה חסכתי בקנייה (הפרש המחירים של המוצר ברשת בה קניתי ובמכולת של הישוב), אני נהנית לשבת על תכנון כלכלי חודשי ובכלל על חישובים כלכליים, אני גם עושה את זה בהנאה לאנשים אחרים.

אחד החלומות שלי לפני שהתחלנו חינוך ביתי היה כיצד אלמד אותם חשבון מהמציאות הסובבת אותנו
חלק קטן מהחלום מימשתי ורובו הלך לאחרונה לאיבוד, אולי מאז שניסיתי לעקוב אחר תוכנית הלימודים הבית ספרית בחשבון.

יאללה צריך להשתחרר ולשוב להפגש עם חשבון במציאות.

לגבי לוח הכפל, מכירה את כל ההשמצות נגדו
נדמה לך שאני השמצתי את לוח הכפל? 0-:

שלמרות שהוא התנגד בהתחלה לשינון לוח הכפל, הוא גילה שזו אכן הדרך לזכור אותו, חזרה על אותו תרגיל לא תביא לתוצאה המיוחלת.
אני לא מתנגדת "בהתחלה". אני אומרת שאם הבנות שלך סובלות מזה וגם לא מצליחות לשנן אותו בעל פה, סימן הוא ששינון לא מביא לתוצאה המיוחלת. ואם זה מה שהוא אמנם אומר (אדע כשאקרא אותו), אז אני חולקת עליו. ואני חולקת לא "בהתחלה" אלא "בסוף": מתוך ניסיון והבנה וגידול ילדים לאהוב חשבון.

חשבתי הרבה על הדף הזה היום ואני רוצה לשתףאותך במחשבות שלי, ואם זה לא הכיוון שאליו רצית לקחת את הדף הזה עדכני אותי...

תהיתי לעצמי למה ללמוד בעל פה שיטת של כפל אנכי נחשב ל"למידת חשבון" יותר מאשר ללמוד לגשת למחשב / מחשבון ולהפעיל את הכפתורים הנכונים כדי להכפיל / לחלק שני מספרים זה בזה ?

עוד חשבתי על ההצעות של בשמת וההמלצות על ג'ון הולט ומשהו בתוכי ממש התכווץ וניסיתי לפענח את זה. אני חושבת שזה מין נסיון לרמות את הילדים שלנו. יותר נכון בעיניי להגיד להם בצורה ברורה שחשוב לך להעביר להם את התכנים הבאים ואז אולי להעזר בכל מיני משחקים אבל אני מוכרחה להגיד שמנסיוני זה ממש מוציא את כל הכיף מהמשחק אם המטרה האמיתית היא לנסות ללמד את הילד חשבון או כל דבר אחר במקום פשוט לשחק איתו. מעבר לזה אני חושבת שכשאנחנו מנסות ללמד את הילדים שלנו דרכים ושיטות אנחנו מפספסות את אחד הדברים הכי מהנים וממלאים ומעניקים, עבורי לפחות, בכל המסע הביתי הזה, והוא; הזכות שלי כל הזמן ללמוד מהם. למשל בתחום החשבון: אני, תוצר המערכת והמסגרות, בעלת בגרות מפוארת במתמטיקה מגלה כמה בעצם כל הידע שלי היה קשור ליכולת שלי ללמוד שיטות בעל פה והמרחק העצום בין זה לבין היכולת להבין באמת מה עומד מאחורי כל השיטות האלה. לעומת זאת, כשאני מאפשרת לילדים שלי לעשות במספרים / באותיות וכו' ככל העולה על רוחם אני לא מפסיקה ללמוד מהם להרשות את אותו הדבר גם לעצמי וככה, להגיע סופסופ להכרות אמיתית עם כל אותם תחומים שהמערכת בניסיונה לדעת מה טוב עבורי, רק הרחיקה ממני.

אני חושבת שזה מין נסיון לרמות את הילדים שלנו.
בחיי שאני לא מבינה את הראש של אנשים.
רסיסים, איפה את רואה פה רמאות? מדובר ב משחק . את לא מבדילה בין משחק לרמאות? בין הנאה למניפולציה? או שאם את מדמיינת את עצמך עושה את זה, את היית מרמה ועושה מניפולציות, ולכן את חושבת שגם הולט או אני?
הולט היה מורה למתמטיקה, אגב. אוהב ילדים, ניסויים ומספרים.
ברור שהילדים שבודקים וממלאים את לוח הכפל בעצמם מגלים שיטות בעצמם. אני כל פעם נהנית מחדש לראות איך כל ילד ממציא לעצמו צורת חישוב אחרת. ברור שהם משחקים. אבל אני גם לא למדתי שום שיטות בעל פה כילדה (למעשה יש להודות להורי שבעצם הייתי "בחינוך ביתי" עד גיל 7 וחצי אפשר לומר, וכך שום בית ספר לא קלקל אותי).
למלא לוח כפל ריק זה ההיפך מלשנן, ההיפך מללמוד בעל פה, ההיפך מכפייה, ההיפך מרמאות וההיפך ממניפולציה.
זה משחק כיפי ומפתה.
כמו שכאשר אני שולפת איזה כלי מדליק לניגוב אבק (מנקה הנוצות של פליי ליידי, נגיד, או איזה משהו מגניב עם ידית ארוכה שקיבלתי במתנה) ישר יש התנפלות, כל אחד רוצה תיכף ומייד לנגב אבק וחוטף מהשני "עכשיו תורי!".
או שמאז שהקטן גילה את הפטנט שאפשר לשטוף רצפה בזה שהולכים יחפים על הסמרטוט וככה מנקים את כל החדר, הוא כמובן שוטף את רצפת החדר שלו ולפעמים גם תובע בתוקף לשטוף חדרים אחרים.
לדעתי, זה מפני שאני נהנית לנקות אבק במין שרביטי קסמים כאלה.
וזה מפני שאני אוהבת לשחק במים ונהנית לשטוף רצפה.
ואותו דבר המספרים.
אם את סובלת ועושה רמאויות ומניפולציות, זה מה שיקלטו ממך.

תהיתי לעצמי למה ללמוד בעל פה שיטת של כפל אנכי נחשב ל"למידת חשבון" יותר מאשר ללמוד לגשת למחשב / מחשבון ולהפעיל את הכפתורים הנכונים כדי להכפיל / לחלק שני מספרים זה בזה ?
יש תרגילים שגם אני נעזרת במחשבון, אבל אני חושבת שזה לא ישים ולא מציאותי להיעזר במחשבון בכל תרגיל פשוט שנקרה בחיינו (ויש המון תרגילים כאלה). אני חושבת, לא בטוחה אמנם, שהעובדה שאני מתנהלת נכון כלכלית קשורה לפחות בחלקה לשליטה שלי בחשבון, אני יותר מודעת לאפשרויות שלי מבחינה כלכלית וגם מבחינת ניצול זמן, אני המון משחקת עם ניהול הזמן והכסף שלנו ומגיעה לתוצאות משביעות רצון מבחינתי, גם, נראה לי, בגלל השליטה שלי בחשבון.
בעלי למשל, ממש לא מסתדר עם חשבון, אני רואה שהוא לא מודע לעניינים כלכליים שונים וגם מבחינת התארגנות עם הזמן הוא לא יעשה את החישוב של כמה זמן יש לי וכמה זמן כל פעולה תיקח אז כמה זמן קודם אני צריך להתחיל את המשימה והאם יש לי בכלל אפשרות להתמודד איתה. שוב דוגמא לחשבון שלא מתאים לעבוד עם מחשבון, זה צריך להיות בראש.
גם כשהולכים לסופר אי אפשר להוציא כל רגע את המחשבון ולראות איזה מוצר הכי משתלם לקנות (המחיר חלקי הכמות, כמה יוצאת עלות כל יחידה בנפרד).


יותר נכון בעיניי להגיד להם בצורה ברורה שחשוב לך להעביר להם את התכנים הבאים ואז אולי להעזר בכל מיני משחקים
מסכימה


מעבר לזה אני חושבת שכשאנחנו מנסות ללמד את הילדים שלנו דרכים ושיטות אנחנו מפספסות את אחד הדברים הכי מהנים וממלאים ומעניקים, עבורי לפחות, בכל המסע הביתי הזה, והוא; הזכות שלי כל הזמן ללמוד מהם. למשל בתחום החשבון: אני, תוצר המערכת והמסגרות, בעלת בגרות מפוארת במתמטיקה מגלה כמה בעצם כל הידע שלי היה קשור ליכולת שלי ללמוד שיטות בעל פה והמרחק העצום בין זה לבין היכולת להבין באמת מה עומד מאחורי כל השיטות האלה. לעומת זאת, כשאני מאפשרת לילדים שלי לעשות במספרים / באותיות וכו' ככל העולה על רוחם אני לא מפסיקה ללמוד מהם
מקסים, שווה ציטוט

הי, רק עכשיו ראיתי שגם את כתבת
אני חושבת ששתיכן צודקות, אלו שתי דרכים שונות להסתכל על הנושא, השאלה היא מה המטרה ובאילו דרכים אני פועל כדי להשיג אותה (גם כשהדרך מוגדרת יש הבדלים בין האופן בו יבצעו אותה אנשים שונים).
כנראה שהנושא הזה לוקח כל אחד מאיתנו אל מחוזות אחרים.
אני בטוחה שבאופן שאת מיישמת את זה אין שום מניפולציה על ילדים

_נכון שאהבתי לחשבון לא יכולה להתחרות באהבתי לתנ"ך
אבל אני מאוד אוהבת חשבון
כילדה (ועד היום לעיתים) אהבתי לחשב את מספרי המכוניות ולבדוק אלו מתחלקות ב-3 או 6 או 9 (כמובן העדפתי מכוניות עם מספר שמתחלק בתשע happy )
התחביב שלי הוא להשוות מחירים בין רשתות ולחשב כמה חסכתי בקנייה (הפרש המחירים של המוצר ברשת בה קניתי ובמכולת של הישוב), אני נהנית לשבת על תכנון כלכלי חודשי ובכלל על חישובים כלכליים, אני גם עושה את זה בהנאה לאנשים אחרים.

אחד החלומות שלי לפני שהתחלנו חינוך ביתי היה כיצד אלמד אותם חשבון מהמציאות הסובבת אותנו
חלק קטן מהחלום מימשתי ורובו הלך לאחרונה לאיבוד, אולי מאז שניסיתי לעקוב אחר תוכנית הלימודים הבית ספרית בחשבון._

אז אולי באמת זאת הבעיה?

עמוס עוז כתב פעם בגנות תכנית לימודים אחידה בבתי הספר. הוא טען שצריכה להיות זכות בחירה (כלשהי) למורים ללמד את שאהבה נפשם, את הדברים שמרתקים ומחיים אותם ביותר, וכך התלמיד ידבק בהתלהבות והאהבה של המורה, מתוך הדוגמה והמעורבות האישית.
_{(מאמר מעולה, מופיע בקובץ "באור התכלת העזה", שבלי קשר הוא ספר משובח ומעניין, על מגוון נושאים)}

אולי באמת לעזוב בצד לזמן מה את תכנית הלימודים הפורמלית, ואז (אחרי איזה שבוע חופש, להתחלה נקייה) להתחיל לערב אותן יותר במשחקי החשבון שלך, באתגרי החשבון שלך, בזמנים שבהם את מחשבת וחשה את היופי או את התועלת ואת הסיפוק שבזה.

_אחד החלומות שלי לפני שהתחלנו חינוך ביתי היה כיצד אלמד אותם חשבון מהמציאות הסובבת אותנו
חלק קטן מהחלום מימשתי ורובו הלך לאחרונה לאיבוד, אולי מאז שניסיתי לעקוב אחר תוכנית הלימודים הבית ספרית בחשבון._

אני יכולה לשתף אותך שרק לפני שנתיים ביקשנו לראשונה בקשה לפטור מחינוך חובה, זה היה בהריון של התאומים וישבתי וניסיתי לכמת את החיים שלנו שיתאימו לדרישות של המערכת לתכנית לימודים מסודרת, למרות שלכל אורך הבקשה הצהרתי שאנחנו לגמרי לא מקיימים למידה מסודרת בבית ושהכימות הוא רק לצורך העניין עצמו. הבטן התהפכה לי ואחרי שגמרתי להקליד את הבקשה נסעתי למיון נשים מרב תחושת לחץ בבטן... (ברוך ה' זה עבר והתאומים חיכו עוד כמה חודשים בבטן). אבל במהלך השנתיים האלה, הדברים שכתבתי ממש העיקו עליי ביומיום שלנו. הם פגמו ביכולת שלי להתנהל כפי שנכון לי ולנו כמשפחה, הם כאילו גרמו לי להסתכל שוב ושוב על החיים שלנו דרך עיני המערכת וזה משהו שלי לפחות מאד מקלקל, מצד שני, דרך ההתנסות הזו יכולתי לדייק את האמת שלי ולראות כמה לא נכון עבורי לתת ציון או ליצור הבחנה או אפילו להתעסק במה הילדים שלי לומדים, זה עזר לי להבין לעומק את תחושות הבטן שלי וככה, לקראת הבקשה השנה כבר הכנתי בקשה אחרת שבה ציינתי רק שהילדים שלנו, במסגרת שהותם בבית, נחשפים לכל מיני תחומים, בלי שום מחויבות כזו או אחרת שלי לגבי הלמידה שלהם, כי לתחושתי, כל אדם מגדיר לעצמו, תוך כדי תנועה, מה הידע שהוא צריך כדי להמשיך הלאה, וממילא צובר את הידע הזה בדרכו ובמהלך התפתחותו.

אולי בעצם הבנות שלך בהתנגדות הזו שלהן עוזרות לך להתנער מכבלי המערכת ולחזור לחלומות הראשונים שלך ופשוט לשתף אותן בהתנהלות שלך, לחשב בסופר כפי שאת מחשבת (עלות מול כמות וכו') ובכלל להתנהל יותר באותנטיות בלי מחויבות לתכנית שמישהו מנסה להלביש עלייך או עליהן. איך שלא יהיה, אי בטוחה שמשהו טוב צומח ויצמח מכל זה ותודה על השיתוף שלך שמאפשר גם לי לבחון ולחשוב שוב ושוב את ועל הדברים החשובים האלה

אז אם הבנתי נכון, הילדות שלך לא יודעות את לוח הכפל (לא בעל פה וגם לא בחישוב, כי לא חייבים לדעת בעל פה בשביל לעשות כפל ארוך). משמע שהדרך שבה עסקתם בכפל לא מתאימה להן, או לפחות לא כרגע. זו מסקנה קטנה וקלה, עם משמעות מעשית ברורה, ובלי ללכת לשאלות גדולות שקשה לענות עליהן. אני מוצאת שעוזר לי יותר לחשוב על השאלות הקטנות, ולהניח לשאלות הגדולות להישאר ברקע עד שהתשובות להן מתגבשות מאליהן מתוך אוסף גדול של תשובות קטנות לשאלות קטנות.

אם כי, אם כבר התכנסתי כאן, אני חייבת לומר שכפל וחילוק ארוך הם מאוד בעייתיים בעיני. כשלימדתי מתמטיקה בקורס הכנה לפסיכומטרי עשיתי ככל יכולתי לגמול את התלמידים משימוש בכלים האלה. יש בהם פשוט יותר מדי מקומות לטעות, ולטעויות הקטנות להצטבר לטעות גדולה עד שמתקבלת בסוף תוצאה אבסורדית. עדיף בהרבה לדעת להעריך, וזה גם מה שאני מלמדת את הילדים שלי: פחות חשוב כמה בדיוק יוצא 9.95 כפול 87, ויותר חשוב לדעת שזה קצת פחות מאשר 10 כפול 90.

על לוח הכפל כתבתי כבר בדף לוח הכפל, כולל איך חמי המהנדס לא זוכר אותו בע"פ ובכל זאת מחשב הרבה יותר מהר מכולנו.
אגב, כל האנשים שאני מכירה שטובים בחישוב, משתמשים ב"טריקים" ולא באלגוריתמים שמלמדים בבי"ס. היכולת להשתמש בטריקים כאלה, ולהמציא טריקים, מגיעה מתחושה טובה של משמעות המספרים ומהנאה מהמשחק בהם. היא לא מגיעה מלימוד אלגוריתמים.

משתמשים ב"טריקים" ולא באלגוריתמים שמלמדים בבי"ס. היכולת להשתמש בטריקים כאלה, ולהמציא טריקים, מגיעה מתחושה טובה של משמעות המספרים ומהנאה מהמשחק בהם
זה גם הניסיון שלי.
אחת ההנאות בעיני היא לשמוע מאחרים את הטריקים שלהם. זו מין הצצה לדרך שהמוח עובד.
הבן שלי גילה שאני מתלהבת מהטריקים שלו ועשינו השוואות טריקים, וגם ניסינו למצוא בכמה טריקים אפשר לחשב שאלה אחת. נגיד אפילו משהו פשוט כמו 6+5. נגיד, היה אומר לי 5+5 שווה 10, ואז אני מוסיף עוד 1. או כיוון אחר: 6+6 שווה 12, אז פחות 1. מה שהיה לי מעניין, היה שגם להקשר היה תפקיד. הוא תמיד היה ממציא את הטריק בהקשר של החישובים האחרונים שיצא לו לעסוק בהם.
לא מזמן נתן לי הרצאה מפורטת של השוואה בין מחיר מסטיקים שונים.
הוא עשה השוואת מחירים והחליט להפסיק לקנות בקיוסק הקרוב, כי המחירים שלהם גבוהים.
והסביר לי בפירוט מדוע הרבה יותר משתלם לקנות חבילה של 10 מסטיקים מאשר מסטיק בזוקה אחד, כי המחיר למסטיק נמוך יותר בחבילה, בעוד שהבזוקה יקר. אני עדיין זוכרת שמסטיק בזוקה אחד עולה 1 ש"ח אבל שכחתי את המחיר של החבילה... P-: בכל אופן, הוא השווה גם את המחיר ל-5 מסטיקים וגם את המחיר ל-10 מסטיקים, ויכולתי ממש לראות את גלגלי המוח עובדים אצלו.
הוא כמובן מנסה להוציא את המקסימום מדמי הכיס שלו...

אז אם הבנתי נכון, הילדות שלך לא יודעות את לוח הכפל (לא בעל פה וגם לא בחישוב, כי לא חייבים לדעת בעל פה בשביל לעשות כפל ארוך).
הם יודעות לחשב, אבל הן טועות הרבה בחישוב כי אם צריך לעשות 7 כפול 7 כלומר לחבר שבע פעמים שבע, קורה שטועים וזה קורה לעיתים קרובות, לכן אני בעד לדעת בעל פה. חלק מהתרגילים יצאו נכון וחלק לא בגלל הנ"ל

אם כי, אם כבר התכנסתי כאן, אני חייבת לומר שכפל וחילוק ארוך הם מאוד בעייתיים בעיני.
חילוק ארוך בעייתי גם בעיני ולכן לא תכננתי ללמד אותם אותו, הוא גם ממש חסר שימוש לחיים לדעתי. כפל ארוך משום מה היה נדמה לי שאני כן משתמשת אבל נראה לי שרק בחיבור ארוך אני משתמשת ולא בכפל.
בקיצור כמו שכבר כתבו כאן טוב לעצור לעיתים ולחשוב על הדברים.

הנאה אמיתית נובעת מהשקעה, השתדלות ומאמץ

אני חושבת שזה נכון כאשר את בוחרת לעצמך בהשקעה הזו, בהשתדלות ובמאמץ. אז את יכולה לחוות הנאה.
לו היו כופים עלייך את ההשקעה והמאמץ, אני לא בטוחה אם עדיין הייתה שם הנאה.
(גם קיום מצוות, שאולי אפשר לומר שנכפה עלייך - עדיין זו בחירה שלך לקיים את המצוות, לכן זו לא כפייה במובן הזה. לכן כן יכולה להיות לך הנאה מזה.)

כנ"ל גם למשפט הבא שלך:
לא נראה לי נכון לחיות רק את הרגע, לעשות רק מה שמתחשק לי, הרי אנחנו עושים גם דברים שקשים לנו, לא נוחים ולא תמיד נעימים בגלל שאנחנו מוצאים בהם משמעות, והמעשים הללו נחווים בסופו של דבר כחיוביים ומספקים.

אני חושבת שאנחנו מוצאים סיפוק גם בדברים לא נוחים ולא נעימים כאשר אנחנו בוחרים לעשות את הדברים האלו.
נמצא הרבה פחות סיפוק אם מישהו אחר כפה אותם עלינו. או נניח 'בחר' אותם עבורנו.

בגדול לתפיסתי - לעשות משהו שלא נעים לנו, כדי שזה יהיה מספק בסופו של דבר - זה חייב להיות משהו שאנחנו בחרנו.

אני חושבת שזה גם עונה על השאלה שהעלית:
כאן השאלה מי יקבע מה משמעותי לחיים של ילדיי, אני או הם, האם הם מספיק בוגרים ומבינים כדי להחליט עם החיים שלהם ?

נכון, אולי יש דברים שאת צריכה להחליט בשבילם. לזה אני לא נכנסת כרגע.
הדבר היחיד שאני אומרת:
אם את בוחרת בשבילם - אל תצפי שיהיה להם מזה את הסיפוק של מישהו שלקח על עצמו (על עצמו !) מתוך בחירה משהו פחות נעים.

**********

השליטה בלוח הכפל עוזרת לי להתמודד עם לא מעט תרגילים מהחיים.

אני לא חושבת שהדיון היה אם צריכה להיות שליטה בלוח הכפל או לא.
ברור שבסופו של דבר כן חשוב לזכור את לוח הכפל. הרי אי אפשר כל פעם לחשב מחדש שבע ועוד שבע ועוד שבע וכו'....
העניין הוא שחשוב לדעת למה 7 פעמים 7 שווה 49. מתוך ניסיון וחוויה אישית, ולא לדקלם כמו תוכי.
רק אחרי שחווים בכל מיני צורות את ה-7 פעמים שבע שווה 49, כך שה-49 לא נראה כמספר אקראי אלא יש הבנה איך הגענו למספר הזה - אז אפשר להגיד טוב, אנחנו כבר מבינים למה זה 49, מעכשיו אנחנו מרשים לעצמנו להפסיק לחשב (כי זה כבר מעייף) ובמקום זה ללמוד בעל פה ש:7X7=49. (אם זה עדיין לא נחרת בראש אחרי כל הניסיונות הקודמים. למרות שרוב הסיכויים שאחרי כך וכך ניסיונות זה כבר ייחרת מעצמו).

בקיצור, מה שאני אומרת:
חשוב לדעת את לוח הכפל !
אבל לפני כן חשוב קודם כל להבין למה זה כפול זה שווה כך וכך, ולא שתהיה התחושה שהמספרים הם אקראיים או שרירותיים.

טוב, לא קראתי את כל הדף אז אולי אני חוזרת על דברי אחרים, אבל בהנחה שהן לא צרכיות ממחר להסתדר לבד בעולם, נראה לי שלא יקרה כלום אם פשוט תעזבי את החשבון לחצי-שנה או שנה, ותראי מה יקרה. מקסימום תפזרי כמה חוברות בבית. ואם הן מבקשות עזרה, תני אותה הכי במשורה ובענייניות, ובלי לגלוש להסברים ארכניים. ובהנחה שהן תגלינה אפס עניין גם אחרי כל הזמן הזה ואת תרצי לחזור לשם, תוכלי לחזור ממקום רענן ומדף יחסית נקי.

תוכלי לחזור ממקום רענן ומדף יחסית נקי
אכן, וזה בעיקר העניין שלי כרגע, להירגע קצת ואם לחזור אז אחרי שנתאפס תקופה, נשכח את המשקעים וננסה למצוא דרך כמו שכתבו לי כאן יפה, לחבר שוב את החשבון לחיים, לעסוק רק או בעיקר בחשבון שנוגע ישירות למציאות שלהם ודרך המציאות שלהן

בהצלחה!

זהו פסח הסתיים, עשינו חופש שבועיים (שבוע ניקיונות ושבוע פסח) וחזרנו ללמוד השבוע.
אנחנו לומדות ממש מעט לדעתי ואני רואה שהבנות מאוד מרוצות כך
עינה לומדת איתי קריאה וחשבון (כתיבה היא ביקשה להפסיק השבוע ובינתיים נעניתי לה)
סופי ופיוס לומדות איתי תנ"ך (התחלנו שמואל, איזה ספר מהנה - במיוחד אחרי התיאורים הקשים של יהושע שופטים) וגם עובדות בכתיבה
בעיקרון אנחנו אמורות ללמוד 4 פעמים בשבוע תנ"ך אבל השבוע למדנו רק היום
אתמול הייתה איתם חברה שגם בחינוך ביתי מהישוב הסמוך, אז לא היה להם זמן אליי וגם בראשון שני - מדהים אותי כמה הן עסוקות אפילו שאנחנו כל היום בבית, כל יום. אז היום למדנו אחרי שבהתחלה הן קצת לא התלהבו, והלימוד השבוע נדחה ונדחה. אני חושבת שבסך הכל הן די נהנו מהלימוד. אחרי הלימוד שאלתי אותן מה הן רוצות ללמוד והן הסכימו שכתיבה ותנ"ך נשאיר, פיוס רצתה גם חשבון אז הצעתי שהיא תעשה משחקי מחשב בחשבון ואולי אקנה עוד תוכנות.
נראה לי שזה הכיוון שלי יותר, פחות כפייה ומצד שני כן חשוב לי לכוון אבל מתוך התייחסות לצרכי הילד.

אתמול כשהחברה שלהם מהחינוך הביתי הייתה, היא אמרה שהיא לא לומדת בכלל, רק אם היא רוצה, והוסיפה שהיא לא אוהבת ללמוד.
התבאסתי גם מהתגובה שלה (אם לא כופים עליה בכלל היא לא אמורה לאהוב ? או לפחות לא להיות נגד - מאיפה בא האנטי ללמידה אם היא מעולם לא הייתה בבית ספר ולא כפו עליה למידה)
וגם מהתגובה של הבנות שלי (קצת קנאה ורצון להיות כמוה) - אפשר לחשוב כמה אנחנו לומדות.
למרות שאני חושבת שהן די מרוצות מהסידור שלנו כרגע והן כן נהנות ממה שאנו לומדות כן מבאס אותי לראות שהן התלהבו ממה שהיא סיפרה

אני רוצה לחפש נושאים ללמוד איתם באופן יותר חופשי, מתוך עניין שלהם, אבל כן להציע אפשרויות.
למדנו על כיוונים ומפת הארץ בתחילת השנה לפני שיצאנו לטיול כל המשפחה והיה ממש טוב, כך למדנו גם גיאוגרפיה של הארץ וגם היסטוריה, אני מקווה לעשות דברים דומים לזה שוב.
חשבתי ללמוד איתן על ארצות בעולם ואז לעשות בבית ערב ארצות (כלומר לבחור ארץ ולהכין אוכל בהתאם, לקשט וליצור דברים שקשורים באותה ארץ).
אשמח לשמוע רעיונות נוספים (חשבתי ללמוד איתם נושאים שונים בטבע אבל אני לא טובה בזה אז אולי אשאיר את זה לבעלי)

שמתי לב שאחת הדרכים הטובות לפתוח אותן אל נושאים ותכנים חדשים זה פשוט לקנות ספרים חדשים בנושאים שונים.
מעניין שספרי ספרייה הן לא קוראות בהתלהבות וכשאני קונה להם ספרים הן יותר קוראות.
יש היום מבחר מדהים ומקסים של ספרים יפים שעוסקים בטכנולוגיה, בהיסטוריה, בכדור הארץ ומערכת השמש וכן הלאה

חוץ מזה אבא שלהם אמור להתחיל ללמוד איתן באופן מסודר החל מהשבוע, מוסיקה ואומנות.
אחרי שנתיים וחצי שאני מנסה לדחוף את העניין (הוא מאוד רצה אבל ממש לא היה לו זמן, עכשיו כשהוא הבוס של עצמו אנחנו מקווים שזה ילך)

_ג'ון הולט ממליץ על משחק כזה:
משרטטים לוח כפל של 100 (10X10) ורושמים מעל ומשמאל את הטורים 1-10 ו-1-10.
משאירים אותו ריק....._

מה זה אם לא ללמוד בעל פה את לוח הכפל?
בשילוב משחק, וגם הבנה שתמיד אפשר לחשב גם בלי לזכור, וגם זיכרון צילומי אבל דרך ללמוד לוח כפל בעל פה.
ברוסיה על כל מחברת חשבון מאחורה היה מודפס בדיוק לוח כפל כזה וכמובן למדנו אותו דרך המון משחקים...

איך שאני רואה את זה, לימוד בעל פה של כל דבר בעולם המספרים לא רק עלול להשניא חשבון לשארית החיים, אלא יותר גרוע מזה: לגרום נזק שעלול להיות בלתי הפיך בהבנה המתמטית
לא יודעת בדיוק איך זה עובד,מנחשת שזה מפנה מקום לחשוב ולחשב ברמת סיבוכיות הרבה יותר גבוהה...אני מכירה מייסד שיטת לימוד מתמטיקה , שתלמידיו לוקחים היום מקומות מכובדים מאוד באולימפידות בינלאומיות במטמתיקה, שמלמד בעל פה הרבה יותר מלוח כפל.

אשמח לשמוע רעיונות נוספים
אנחנו פשוט משוחחים על נושאים שונים ומשונים בזמני הארוחות. אפשר לשוחח על כל דבר, ממתימטיקה ועד גיאוגרפיה. לספר סיפורי תנ"ך, או איך טיילת פעם באוסטרליה ומה ראית שם ומה יש שם, או כל מיני סוגיות חשבוניות (כמה רחוקה השמש ומה זה שנות אור). מתחילים ממשהו (בדרך כלל משאלה שאיזה ילד שואל) וממשיכים לאן שממשיכים, באסוציאציה חופשית. אני חושבת שצריך להבין שכל שיחה כזאת היא משהו שלומדים בהרבה זמן בבית הספר, ומפנים לו זמן וקוראים לו "שיעור חשוב", ואצלנו זה על הדרך בארוחת צהריים...

בהקשר לפתיח
נראה לי שמצאתי את הכינוי המתאים
חינוך ביתי מובנה = חינוך מכוון הורה, כלומר חינוך שהינו באחריות ההורה
חינוך ביתי חופשי = חינוך מכוון ילד, כלומר חינוך שהינו באחריות הילד

לא בטוחה שזה מדויק, כי גם חינוך ביתי חופשי יכול להיות מוכוון הורה (ודאי שכשהילדים עוד קטנטנים, וגם בתקופות מסוימות אחר כך).
אני חושבת שזה יותר פשוטו כמשמעו: בחינוך מובנה יש תוכנית בנויה מראש, ואילו בחינוך חופשי הלימודים צומחים מהחיים.

נדמה לי שיש הבדל שהוא לא רק חיצוני, אם יש או אין תכנית בנויה מראש. אפשר לעשות תכנית בנויה מראש של השתתפות בסיורים לימודיים, בשומרי הגן וכדומה כדי שהילד ילמד ויצמח מהחיים, ואפשר להפיל עליו שיעורי חשבון ועברית בלי תכנית בנויה מראש, בכל פעם שיש להורה שעה פנויה.

ההבדל הוא עמוק בפנים. בחינוך חופשי יש אמונה וביטחון של ההורה בכך שהילד הוא אדם סקרן, שרוצה לדעת ולהבין את העולם הסובב אותו, ולכן הוא כבר ידאג לשאול את השאלות הנכונות ולקבל את המידע הדרוש לו. אנחנו ההורים שם רק כדי לעזור לו למצוא את התשובות לשאלות שלו.

בחינוך מובנה ההורה מאמין בכך שהילד לא יידע דברים חשובים (לפי ערכי ההורה) אם לא יספרו לו על כך ויגרמו לכך שהוא גם יזכור את המידע, ולכן הוא לוקח על עצמו את האחריות לברור את התכנים החשובים ולוודא שהילד יקלוט אותם.

בשבוע האחרון נפגשנו עם הורה של ילד בבי"ס, וכששמע שהילד בחינוך חופשי מיד פנה לערוך לו מבחני חשבון. הילד די מתורגל והפגיז אותו במונחים מתחום מתמטיקה גבוהה (יחסית לגילו). לאחר המפגש הזה עברנו ליד תחנת דלק, ואז אמר לי הילד - איך זה שאנשים חושבים שאם לא ילמדו אותי חשבון אני לא אדע? מה, בבית ספר יש גם שיעורים להכרת תחנות דלק? אם אני לא אשתתף בשיעורים האלה אני לא אדע מה קורה בתחנות דלק?

ובכן, לדעתי אם היו שיעורים בבי"ס להכרת תחנות דלק זה היה הופך להיות חומר לימוד מורכב ביותר והיו המון ילדים שהיו נכשלים

יונת ופלונית תודה על התשובות, זה עוזר לי לגבש לעצמי הגדרות מדוייקות יותר.
ופלונית - עשית לי ממש חשק ללכת על חינוך חופשי עם התיאורים שלך .

לגבי ההגדרות, במחקר שעשיתי פגשתי הרבה משפחות שנטו לחינוך החופשי, ועדיין דובר לא מעט על חוגים ופעילויות מובנות אחרות, זה לא הסתדר לי. בהמשך, תוך כדי ניתוח הראיונות וקריאת חומר באתר, הבנתי שהנקודה המרכזית היא מה הילד רוצה, ואם הילד רוצה ללכת לחוג מוסיקה למשל זה בסדר. אני זוכרת שאחת המרואיינות תיארה שהילדים שלה שואלים אותה שאלות בחשבון והיא עונה להם אבל לא מפתחת הלאה, היה לה מאוד חשוב לזרום איתם ולא לדחוף להם(גם הולט כותב על כך). וגם הערה של בשמת באחד הדפים כאן, שכתבה שמרגיז אותה שרואים את החינוך המובנה כניגוד לחינוך החופשי כי גם בחינוך החופשי יכול להתקיים חינוך מובנה (וסליחה אם לא דייקתי במה שאמרה) - זה מאוד האיר את עיניי ועזר לי להבין מהי נקודת המרכז של החינוך החופשי - הילד אחראי ללמידה שלו - הוא בוחר איך, מה וכמה ללמוד ובאיזה אופן תתבצע הלמידה, הוא יכול לבחור גם בלימוד מובנה ועדיין זה יקרא חינוך חופשי כי הדגש הוא על הבחירה של הילד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בדיוק.החופש לבחור.החופש להיות אני.

אני אישה במסע אני כותבת ממחשב אחר.

אהבת עולם, התחברתי מאוד להתחלה של מה שכתבת, אך לא לסוף.

ברור שבסופו של דבר כן חשוב לזכור את לוח הכפל. הרי אי אפשר כל פעם לחשב מחדש שבע ועוד שבע ועוד שבע וכו'....

למי ברור? לי לא. אני אוהבת מתמטיקה. מאוד. אני לא יודעת את לוח הכפל בעל פה. יש לי מלא שיטות לחשב דברים. חלק מלוח הכפל למדתי בעל פה כי השתמשתי בו הרבה פעמים. חלק לא. וזה ממש לא מפריע לי להמשיך הלאה.
אני לא חושבת שלוח הכפל נחוץ כדי ללמוד, למשל, על מרחבים ווקטוריים.

לדעתי, אגב, חילוק ארוך זה מעניין . אפשר לחלק ככה פולינומים. אבל כשלמדתי חילוק פולינומים בכיתה כמעט רגילה בבית ספר ממלכתי הרבה נערים ונערות לא ידעו. וזה לא הפריע להם. הם פשוט השלימו את החסר.

אני מאמינה שהרבה יותר קל ללמוד דברים כשעושים את זה בשביל משהו. בשביל ההנאה, או בשביל להשיג מטרה אחרת כלשהי. לא סתם.

בינתיים אני אאתגר את ההנחה שצריך ללמוד את לוח הכפל בעל פה.
אני אוהבת מתמטיקה. מאוד. ואני מרגישה שלימוד בעל פה סותר את מהותה.
זה כלי עזר שמועיל לחלק מהאנשים. אם כן - אם יגיעו עליו לבד.

אני לא אוהבת את הנטייה שאני רואה לפעמים לנסות לגרום לכולם להתנהג בצורה מסויימת שמועילה לחלק מהאנשים בחלק מהזמן.
ואולי זה לא קשור עלייך, אבישג, פשוט זו צורת התנהגות שמאוד מוכרת לי.

אז אולי תחשבי שוב על זה ש"צריך" ללמוד את לוח הכפל בעל פה?

וכמובן - הדרך הטובה ביותר, ואולי הטובה ביותר לעורר רגש כלשהו היא להרגיש את הרגש.
וזו הסיבה שהבנות שלך מרגישות את חשיבות התנך. והילדים של בשמת מרגישים המתמטיקה היא משחק.
בעיני זה יותר חידה ממשחק, אבל ההבדל הזה פחות מהותי.

מה שמהותי הוא ההנאה.
ואי אפשר ליצור הנאה בכפייה. גם לא את הסיפוק שיש מהשגת מטרה תוך התגברות על קשיים.

הצעה: אולי תפגישי את הילדות שלך עם בשמת? או עם מישהי אחרת שאוהבת, באמת ובתמים אוהבת ונהנית ממתמטיקה?

או עם מישהי אחרת שאוהבת, באמת ובתמים אוהבת ונהנית ממתמטיקה?
אשה במסע
אני מאוד אוהבת חשבון ומשתמשת בו רבות לצרכיי בחיי היומיום
כתבתי את זה פעמיים לאורך הדף - ככל הזכור לי
מה שכן בהתחלה באמת לא הייתי ברורה ונכון גם שתנ"ך אני אוהבת יותר
אך אין זה עומד בסתירה לאהבתי לחשבון

אני הולכת לרדת על עצמי עכשיו, אז אנא, אין צורך להשתתף עמי בעניין, אני אסתדר לבד (-:

כולם שונאים ללמוד בגללי, ואין לי אפילו בית ספר להאשים אותו בכך
עינה שונאת לקרא אחרי שלמדתי איתה לעיתים בכפייה ובחוסר סבלנות
סופי ופיוס שונאות חשבון אחרי שכפיתי עליהם לימודים באופן דומה לבית הספר
דוד שונא את רש"י אחרי שעשרות פעמים שאלתי אותו בתמיהה, בפליאה ובלעג : "איך, איך יכול להיות שאתה לא יודע רש"י ? זה בסיסי" (למי שלא דוס תרגום : רש"י הוא הפרשן הכי בסיסי ומוכר של התורה, לומדים אותו ביסודי ובעל יסודי עוברים לפרשנים אחרים כמו הרמב"ן ואברבנאל, אבל רש"י הוא הבסיס). פעם כשהוא התעצבן עלי הוא אמר לי : "את ורש"י אותה רמה", ממש נעלבתי בשביל רש"י (-:

אז כתבתי על כך בתחילת הדף ובעקבות הדיון כאן עשינו הפסקת לימוד ארוכה מחשבון ומקריאה. אלו התובנות שעלו בי בתקופה האחרונה :

1. אמנם אני לא חינוך חופשי אבל גם לא בעד חינוך בית ספרי
2. כלומר אני כן רוצה לכוון אותם ללמידה ומצד שני לחוש אותן ולהיות איתן - מה שהן לא רוצות לא ללמוד
3. אני חושבת שהרצון שלי למדוד מה שהן עושות גרם לי ללמוד איתן חשבון כמו בבית הספר - עם דפים ונושאים מסודרים וזה אולי מה שיצר אנטי, אני חושבת שאין להם "אנטי" לתנ"ך פשוט כי למדנו אותו כמו שאני לומדת לבד או עם חברה, ולא כמו בבית הספר (עם דפי עבודה ומחברות)
4. בקיצור ובהקשר ל-3 , אני צריכה לצאת מהרצון לדעת בדיוק מה וכמה הן יודעות בכל נושא, אני רוצה לחזור וללמוד איתן אבל בנחת, בלי כפייה ובלי מדידה וכימות של העניין, בלי הלחץ והרצון שלי לחטט להן בתוך הראש מה הן יודעות ומה לא.

אז מה נזכרתי לי עכשיו ?
חודש אלול החל השבוע, זה הזמן לחזור מעט ללימוד מובנה, אני מנסה בעקבות התובנות לגבש לעצמי כיוון :

לגבי סופי ופיוס :

1. תנ"ך אנחנו כנראה נחזור ללמוד השבוע, הן לא תמיד נלהבות ללמוד אבל בסך הכל הן די נהנות אני חושבת (תלוי מתי)
2. חשבון - אני רוצה לעשות מנוי לאופק, יש שם משחקים פתוחים לאורחים והן מאוד נהנות לשחק שם (לא רק בחשבון) - אני רוצה לפתוח להם את כל המשחקים. וגם להוציא את המשקל שקניתי ואולי עם הזמן ה"אנטי" ימוג ונוכל לדבר על חשבון מתוך המציאות סביבנו בלי שזה יעצבן אותן.
3. אני רוצה שנעסוק מדי פעם בנושא ונעמיק בו כמו : הגלקסיה, מדינות בעולם, היסטוריה של עם ישראל וכד', ושאני אכין פעילות בנושא שתמשוך אותם, עשינו את זה פעם אחת שנה שעברה (עסקנו בגיאוגרפיה) וזה היה מאוד מוצלח אבל לא השקעתי מעבר לאותה פעם
4. כתיבה - לא באופן קבוע, אולי נעשה משימות מדי פעם שמצריכות כתיבה
5. אני מקווה מאוד שהשנה דוד יצליח ללמוד איתם באופן מסודר מוסיקה ואמנות, עכשיו הוא יותר עצמאי בעבודתו אז יש סיכוי שזה יצליח
6. אנגלית - הן מגלות עניין לאחרונה אז נראה לי שנלמד אם הן תרצינה

לגבי עינה - אני חושבת שאשאל אותה מה היא רוצה שנלמד השנה ונזרום עם הכיוון שלה, חלק ממה שכתבתי על התאומות נכון גם לגביה.
ומבשר בן חמש בעוד שבועיים אבל אני כבר מתלבטת אם לא כדאי להתחיל איתו משהו מסודר, נראה.

מתוך נסיון אולי יהיה לך לעזר
הכל כמשחק למשל: כתיבה לבקש עזרה בהכנת רשימת מוצרים לקניה
לשחק בבית מכולת זה "מגניב" נוגעים גם בחשבון גם בכתיבה והכל בעונג גדול
תורה/תנ"ך דרך טיולים כשמטילים לשאול לאן המקום קשור מה זה מזכיר וכו...
יש המון המון רעיונות איך ללמד בלי לחץ ושהלימוד יהיה בהנאה מלאה.
ילדי עד כתה ז היו בבבית ונהנו מהדרך בה למדנו
כשהחלו בי"ס החלו לשנוא ללמוד (טוב רק הבת הבן סיפור אחר)
אם לך יש רצון ונכונות להשקיע ולהעניק להם אל תדחפי ותשנאי זאת עליהם חבל.
תרצי רעיונות בכייף
בהצלחה.

שרית, תודה על הרעיונות

טוב התחלנו שנת לימודים חדשה בבית
אתמול סיימנו פרק אחרון בשמואל א' (שמחכה לנו מסוף שנה שעברה)
האמת, סוף הספר מסתיים באופן טרגי למדי (מות שאול ובניו) - לא ממש עושה חשק למסיבת סיום, אבל הבנות רוצות (כי זה אומר שקונים ממתקים למסיבה ועושים הצגות שפעם לפחות הם אהבו ועכשיו נראה, הרבה זמן לא היה סיום ספר). לכן עכשיו סופי ופיוס מחברות שאלות לספר (אמרתי שצריך תוכן, אחרת אני לא עושה) ועוד מעט הן תלכנה למכולת לקנות ממתקים למסיבה.
זה כרגע לגבי התאומות מבחינת לימוד (לא סגרנו בינתיים משהו מעבר)
לגבי עינה, היא שאלה אותי מה היא לומדת, אמרתי לה מה שהיא רוצה היא יכולה ללמוד איתי. אתמול היא ביקשה שאכתוב לה גימטרייה והתלבטה בין חשבון, כתיבה לגימטרייה, בסוף היא עשתה חשבון במשחקי מחשב של אופק (והזכירה לי לעשות להם מנוי על כל המשחקים), כי לקח לי זמן לגשת לכתוב לה תרגלים אז היא מצאה עיסוק מעניין יותר. היום שאלתי מה היא רוצה והיא ביקשה שאכתוב לה תרגילים בחילוק, אז רשמתי לה.
מבשר לא רוצה ללמוד איתי כרגע ואת אחישלום לא שאלתי, אבל שיחקנו אתמול מכולת והיום שלי רק התחיל לא מזמן. נראה מה עוד יהיה

פיוס על הטטריס ואני מתחרפנת
איך אנשים חיים בבית מלא טכנולוגיה ?
אנחנו ממש פרימטיביים וליום הולדת הן בחרו בחנות כאחת מהמתנות טטריס (משחק שהיה גם בתקופתי), הן די מתמכרות לו ואותי זה משעשע, היום יש דברים הרבה יותר משוכללים, טטריס זה פאסה.

בקיצור, אם נשוב לעניין, כרגע אנחנו נוטים יותר לכיוון החינוך החופשי.

תוך כדי חיבור שאלות הן מבררות פרטים איתי כמו : האם היום אחים לאי כבוד וכמה בנות היו לשאול
כך חוזרים על הנלמד ומגלים הבנה ויכולת חשיבה

רק מעדכנת

שהתחלנו ללמוד בינתיים די בנחת
עינה בינתיים רוצה ללמוד חשבון, ביוזמתה
סופי ופיוס רוצות אנגלית
ואני מחייבת אותם תנ"ך איתי, שהן לא תמיד לומדות בכיף וזה יותר רצון שלי אבל גם לא בכפייה (כלומר אין אנטי וחוסר רצון וסירוב)

ואיך את לומדת איתן? מחוברות של ביהס? בלי? כמה זמן בערך מהיום מוקדש ללימודים בצורה שהיא לא חלק שוטף מהחיים? אתן לומדות כל יום?

וואו יעל
התלבשת על כל הדפים שלי
סחטיין עלייך (-:

אנחנו לומדים מסודר מעט מאוד, משהו כמו שלש ארבע פעמים בשבוע
וכל פעם מעט ממש, בעבר למדנו יותר, עכשיו זה כעשרים דקות תנ"ך, אנגלית כמה שהן רוצות מתי שהן רוצות
השלישית עושה מעט תרגילי חשבון וזהו בערך
זה כרגע, בעבר למדנו יותר אינטנסיבי, עכשיו אנחנו לכיוון חינוך חופשי יותר, לאחר שהשתכנעתי שכפייה לא מועילה

אני מתכננת לשלב עוד חומרים בהמשך וחשבון הן עושות משחקים במחשב

את מעניינת וכל הדפים שאת כותבת בהם קשורים להתלבטויות מאוד רלוונטיות לחיי...

וכל מיני תחומים אחרים, נניח, היסטוריה או גיאוגרפיה או אומנות או מוסיקה או ספורט או כימיה - את מרגישה שהן שואלות/לומדות באופן טבעי או שאלה תחומי ידע שלא מעניינים אותך/אותן ונראים לך לא רלוונטיים? או שזה חשוב ורלוונטי אבל את מחכה שזה יגיע מהן?

טוב, גם אני הולכת בעקבות הדפים שאת כותבת בהם

אני למשל הרגשתי שכל פעם שעובר לי בראש שהם לא לומדים זה בהקשר של תנ"ך הלכה וכו'. אבל הנסיונות שלי לפעמים היו כמו שתארת והרגשתי שזה בעצם לא נכון לי ובטח שלא להם. אבא שלהם, שבא מבית חילוני והיום הוא לא ממש מוגדר, הרגיע אותי ואמר: "מקסימום, הם יחזרו בתשובה בגיל 17..."
אבל באמת ובתמים מרגיש לי שתנ"ך וכו' אלה במיוחד דבריםש אני רוצה שהם יגיעו אליהם מתוך בחירה ואהבה ואני בטח לא אשתף פעולה עם להשניא את זה עליהם וגם מאד לא נוח לי לתמרן אותם לדברים כאלה. בחופש הם היו אצל אחותי בשבת וחזרו עם דרישה שנלמד פרשת שבוע בשבת. ניסיתי פעם אחת וראיתי שהם לא ממש בעניין. נכון, בקשו, אבל עבר להם. כשבפעם השניה הם ממש לא רצו לשמוע חזרתי להבנה שלי שאם זה באמת מעניין אותי שאלמד בעצמי והם יבחרו לעצמם. עם כל זה, אני רק בנאדם ויש ימים שהעין הטובה שלי לוקה בחסר (לא קיימת ) ואני נכנסת בעצמי שאני סתם "עצלנית"...

אני חושבת שעבורי לפחות, לשחרר לגמרי את מה הם צריכים לדעת מאפשר הזדמנות לחוות איתם או לידם את חוויית הלמידה הטבעית. אני לומדת עוד ועוד להרפות ולהאמין בהם, בטוב שבהם, בנטיה שלהם לטוב, אפילו למול הטכנולוגיות שקיימות בבית. מסתבר של"עין טובה" יש השפעה עצומה מעבר להרבה דברים אחרים.

בעצם, כמו שהם לומדים לבד אני בטוחה שגם את תלמדי מה הכי נכון לך ולכם בכל זמן וזמן

דרך אגב, חזקו אותי בדרכי דברים שכתבה לי אורנה על למידה ועל זה שזה משהו שמתרחש רק אצל הלומד, כי כשאתה חושב שאתה מלמד X האדם בצד השני עשוי להיות עסוק בכלל בללמוד Y .

את מעניינת וכל הדפים שאת כותבת בהם קשורים להתלבטויות מאוד רלוונטיות לחיי...

טוב, גם אני הולכת בעקבות הדפים שאת כותבת בהם

יש, איזה כבוד (-:
מעתיקה לעצמי, מין צורך נרקסיסטי כזה, מקוה שתסלחו לי (-:

וכל מיני תחומים אחרים, נניח, היסטוריה או גיאוגרפיה או אומנות או מוסיקה או ספורט או כימיה - את מרגישה שהן שואלות/לומדות באופן טבעי או שאלה תחומי ידע שלא מעניינים אותך/אותן ונראים לך לא רלוונטיים? או שזה חשוב ורלוונטי אבל את מחכה שזה יגיע מהן?
הדגש הוא מה כן לומדים באופן מובנה, וזה מעט שבמעט
תראי, כאדם דתי חשוב לי שילמדו את המקורות שלנו
אני רוצה שידעו עוד המון דברים אבל הרעיון הוא שכל אחד מגיע ללמידה בתחומים שמעניינים אותו
אני זוכרת שראיינתי אב בחינוך ביתי על תהליכי למידה (מופיע בתזה שלי, תקראי) והוא דיבר על כך שמה שמחייבים ללמוד בבית הספר זה לא דווקא מה שהכי חשוב או נצרך, וגם על השוני בלמידה, שבחינוך הביתי אתה מעמיק בנושא אחד ואילו בבית הספר בחרו נושאים שאת כולם מלמדים די באופן שטחי
באופן מעשי יותר, אני רוצה לאפשר גישה לילדים שלי להמון תחומי ידע ושיבחרו ויעמיקו במה שמושך אותם
לי ולבעלי אגב, על אף ששנינו בוגרי בית ספר, אין אף תחום ידע משותף, כל אחד מאיתנו "מומחה" לתחומים שונים לחלוטין ובור לגמרי במה שחברו עושה

_אני למשל הרגשתי שכל פעם שעובר לי בראש שהם לא לומדים זה בהקשר של תנ"ך הלכה וכו'. אבל הנסיונות שלי לפעמים היו כמו שתארת והרגשתי שזה בעצם לא נכון לי ובטח שלא להם. אבא שלהם, שבא מבית חילוני והיום הוא לא ממש מוגדר, הרגיע אותי ואמר: "מקסימום, הם יחזרו בתשובה בגיל 17..."
אבל באמת ובתמים מרגיש לי שתנ"ך וכו' אלה במיוחד דבריםש אני רוצה שהם יגיעו אליהם מתוך בחירה ואהבה ואני בטח לא אשתף פעולה עם להשניא את זה_

כרגע מבחינתי, אני לא כופה ברמה של השנאה, אבל אם אין התנגדות (וגם לא התלהבות) אני כן לומדת איתם (מעט שבמעט).

יעל, עוד משהו בעניין
אני מפרידה מאוד בין ילדות לבגרות מבחינת החשיפה לתחומי ידע
ב"ה בסוכות אפתח דף שיקרא חינוך ביתי בין ילדות לבגרות שיעסוק בהבדלי בתהליכי הלמידה של גיל הילדות וגיל הבגרות
בינתיים, אני חוטאת כאן יותר מדי גם ככה (היום באמת שתכננתי לא לכתוב אבל הקטן ממילא מג'נן כל הבוקר, אני ערה משבע ולא הצלחתי ללמוד בכלל, כשאני גולשת קל לי להתעלם ממנו אז החלטתי בכל זאת לכתוב כאן היום)

טוב, לאחר תקופה של רגיעה בנושא, אני שבה להתבאס מעט בעניין (או פשוט לתהות שוב על כיוון)

אז עכשיו נמאס להן מתנ"ך : הסידור בתקופה האחרונה שאנחנו לומדות מסודר ומיוזמתי רק תנ"ך וגם זה פחות מבעבר (עברנו לשלש פעמים בשבוע), שאר הילדים לא מחויבים בכלום - רק הבכורות, ואנגלית הן רוצות מיוזמתן אז לא דאגתי אבל לאחרונה גם את זה הן לא מבקשות.
היום הן למדו בחוסר רצון תנ"ך איתי - אמנם לא היה זוועה איתן כמו בלימוד חשבון - אז הן ממש סבלו - אבל גם לא היה כיף או נינוח או נעים או מעניין כמו בעבר.
אז העליתי את הנושא אחרי הלימוד והן הציעו - בצחוק או שלא - שנשוב לחשבון
עכשיו כתבתי לכל הבנות תרגילים בחשבון מיוזמתן והן פותרות אותן כעת מרצון שלהן - אולי באמת כדאי ללמוד כל פעם תחום מובנה אחר על פי רצונן - פעם חשבון, פעם אנגלית, פעם תנ"ך ואז כן נלמד גם מסודר ומצד שני זה יתאים להן יותר.

אני קצת מבולבלת על עצמי ממס' כיוונים

1. אני נוטה לכיוון החינוך החופשי אבל לא לגמרי, כן חשוב לי ללמוד גם מסודר וגם בהכוונתי - אני כן תופשת את עצמי אחראית להם ולחינוכם ולא כל החלטה היא שלהן, גם על עצמן.
2. לגבי מה ללמוד אז לי חשוב ללמוד את המקורות שלנו - כרגע בעיקר תנ"ך, וידע כללי לפי רצונן - אני לא חושבת שיש ידע הכרחי לכולם - כמו שאב בחינוך ביתי אמר לי בריאיון למחקר - חשוב לי שילמדו אבל לא מאוד משנה מה הכיוון. מצד שני יש תחומים שחשובים בעיניי כמו אנגלית למשל, על אף שלא בטוח שהן תצטרכנה לחיים (אני מאוד צריכה ואולי בגלל זה הנושא נתפס כמאוד משמעותי בעיניי), חשבון אני לא חושבת שצריך לדעת ברמה גבוהה - לוגריתמים וכד', אבל אני כן רוצה שילמדו ברמה הבסיסית. אני לא חושבת או לא בטוחה שבסופו של דבר הילדים יגיעו מיוזמתם לכל הידע שכרגע נתפס חשוב בעיניי. וגם לגבי המקורות שלנו, אולי לא צריך ללמוד מסודר, בסופו של דבר יש להם מזה כחלק מהחיים - בחגים למשל וגם בכלל, כן חשוב לי שתלמדנה את המקורות, זה נתפס בעיניי כידע חשוב יותר מידע כללי, מצד שני גם בזה אין חובה ללמוד דווקא נושאים מסויימים או דווקא עכשיו או דווקא באופן שבו אני רוצה
3. אני גם מרגישה שאני מושפעת מהאתר הזה שרוב הכותבות שאני מכירה דוגלות בחינוך חופשי, וגם משפחות שאני מכירה במציאות דוגלות ברובן בחינוך חופשי. חשוב לי מאוד שהן תהיינה משכילות, אני לא בטוחה שמגיעים לזה גם לבד וגם בכל מקרה, עובדה שסבתות שלי לא למדו לקרא והן היו כביכול בחינוך חופשי (אמנם יש הבדלים בינינו לבינם : אני מעודדת למידה, בנותיי חיות בסביבה אוריינית מה שאולי לא היה במקרה של סבתותיי - אבל בכל אופן זה מטריד אותי, אני מעדיפה כפייה והשכלה מאשר לא כפייה ולא השכלה, מאוד לא רוצה לשוב אחורה למודל המזעזע של סבתות שלי)

זהו בערך, אולי יצא לי קצת מבולבל ולא ברור, אני גם קצת מבולבלת עכשיו

תראי, זה באמת נורא נורא מבלבל. אולי תשהי תקופה בבלבול הזה, תנסי משהו אחד ואז אחר ולאט לאט, אפילו בלי שתשימי לב תגלי שאתם במקום אחר או שאת פחות מבולבלת.

אני מרגישה שעברנו ואנחנו עדיין עוברים עם הנושא של הלמידה, כמו גם עם נושאים אחרים, שינויים כל הזמן. או יותר נכון שיש איזה התפתחות. ככל שאני מרפה יותר מעניין הלמידה מתעוררות שאלות חדשות, אולי יותר עמוקות לגבי משמעות החיים, מה הדברים החשובים וכו' וכו'. וגם תהיות לגבי התפקיד שלנו כהורים. גם לי איו תשובות ברורות ולפעמים אני תוהה אם אני לא חוטאת לתפקיד שלי. לפני ראש השנה ניסיתי להקריא לשני האמצעיים משהו על החג. הם ממש לא היו בעניין. נזכרתי איך הגדולים שמעו ממני הרבה יותר ותהיתי מה השתנה. מצד שני ממש לא היה לי נכון לכפות עליהם לשמוע על החג אפילו אם דרך סיפור. מצד שלישי, הם חוו את החג בעצמם ולאט לאט תיווצר אצלם המשמעות של ראש השנה ולא בטוח שהיא תהיה לגמרי זהה לתפיסה שלי את החג... כשאני שוקעת לבלבולים האלה אני משתדלת לזכור לפנות לאלוהים ולהגיד לו שאני מתכוונת לטוב ושיעזור לי ויכווין אותי גם בעניין הזה...

רסיסים, מאוד מזדהה עם מה שכתבת.

טוב, ברוח "באופן", רסיסים והחינוך החופשי, אני מנסה לזרום עם ילדיי

הצעתי להם ללמוד היום מה שהם רצו אז הם... טוב די התעלמו ממני והמשיכו לשחק במחשב בחשבון - שזה גם נחשב
זה לא ממש חופשי אבל חשבתי להניח קצת לתנ"ך ופשוט להציע להם ללמוד משהו איתי, אני משערת שחשבון במחשב גם נכנס לקטגוריה - שיהיה, נראה לאן נתפתח

הילדים מג'ננים אז זהו בינתיים, יום טוב (מראה להם פטיש מסמר ביוטיוב)

אני חושבת הרבה על הדברים שאת כותבת. זה מעורר בי כל מיני מחשבות ותחושות בגוף...

אני בודקת עם עצמי ומגלה ששוב ושוב יותר נכון לי ללמוד בעצמי את מה שלפעמים נראה לי שאני צריכה ללמד אותם. בכלל, זה שיעור גדול עבורי ללמוד , כל פעם שהעיניים שלי נוטות להתבונן בהם ולהתחיל לנתח ולהחליט לגביהם, להחזיר את המבט אל תוכי, אל עצמי ולפעול שם.
אני רואה איך כשאני פועל ממקום נקי ושבו אני באמת מתחברת ומעוניינת, ההתעניינות הכנה של ממילא מעוררת גם אחרים. אבל חשוב שאזכור תמיד לא לפעול ממקום של מניפולציה. עם הזמן אני נעשית מספיק רגישה לזיופים של עצמי והצרימה כל-כך חזקה שזה לא תופס. מבינה ?

בכלל אני חושבת שכדאי מאד ללמוד להאמין בילדים שלנו ובעצמנו. הדיבור הכללי בהורות היום הוא שצריך להיות נורא מודע ולהזהר ממחשבים ומטלויזיה וכו' וכו'. אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו נוטים להשליך על הילדים שלנו את החרדות שלנו מההתמכרויות שלנו ובכלל ולפעול ממקום כזה (מנסיון רב לצערי... ) בטח לא מוביל למקום טוב. איפה שהוא באתר מישהי כאן שמה קישור לשיחת שמע עם מקימת מכון שפר. השיחה כולה סובבת סביב "עין טובה". אני מאד מתחברת ולוקחת משם המון.

למשל עם המחשב עברתי המון תהליכים. מהתלהבות, דרך חרדה מהתמכרות (במיוחד אחרי שקראתי אפילו בבאופן על תופעות הלוואי הקשות של ילדים שמתמכרים לטלוויזיה ומחשב...) וכו' וכו'. אבל הרי אנחנו נמצאות שם כל-כך קרוב לילדים שלנו, האם הם באמת מועדים כל-כך קלים להתמכרות ? האם הם באמת לא חפצי טוב ? האם הם לא כל הזמן לומדים גם כשאנחנו בכלל לא מבינים ולא רואים ? הרי מרבית הלמידה (וכדאי לבדוק גם על עצמנו) ממילא מתקיימת בין האדם לעצמו (ואולי גם לקונו). והיא חוויה פרטית ואישית כל-כך ובאיזה זכות אנחנו מנסים לשלוט בה ולהתערב ולהשפיע עליה ?? האם אנחנו באמת באמת יודעות מה טוב להן ? האם כבר הגענו למסקנה מה טוב לנו ? (בבקשה לקרוא בטון שואל ולא עצבני !)

אני מוצאת יותר ויותר שכשאני בוחרת לחיות ממקום שמאמין בטוב, הדברים הרבה יות רנעימים ומלכתחילה הפרשנויות שלי נוטות לטוב ומשרות טוב עליי ועל סביבתי. וזו חוויה מאד מאד נעימה לתת לילד להוביל את חייו וללמוד ללוות אותו עם מינימום הפרעות וקלקול

אני רואה איך כשאני פועל ממקום נקי ושבו אני באמת מתחברת ומעוניינת, ההתעניינות הכנה של ממילא מעוררת גם אחרים. אבל חשוב שאזכור תמיד לא לפעול ממקום של מניפולציה. עם הזמן אני נעשית מספיק רגישה לזיופים של עצמי והצרימה כל-כך חזקה שזה לא תופס. מבינה ?
מאוד, אבל גם התעניינות כנה מאוד שלי לא תמיד מעוררת בהם התעניינות.


למשל עם המחשב עברתי המון תהליכים. מהתלהבות, דרך חרדה מהתמכרות (במיוחד אחרי שקראתי אפילו בבאופן על תופעות הלוואי הקשות של ילדים שמתמכרים לטלוויזיה ומחשב...) וכו' וכו'. אבל הרי אנחנו נמצאות שם כל-כך קרוב לילדים שלנו, האם הם באמת מועדים כל-כך קלים להתמכרות ? האם הם באמת לא חפצי טוב ? האם הם לא כל הזמן לומדים גם כשאנחנו בכלל לא מבינים ולא רואים ? הרי מרבית הלמידה (וכדאי לבדוק גם על עצמנו) ממילא מתקיימת בין האדם לעצמו (ואולי גם לקונו). והיא חוויה פרטית ואישית כל-כך ובאיזה זכות אנחנו מנסים לשלוט בה ולהתערב ולהשפיע עליה ?? האם אנחנו באמת באמת יודעות מה טוב להן ? האם כבר הגענו למסקנה מה טוב לנו ? (בבקשה לקרוא בטון שואל ולא עצבני !)
את מעלה שאלות טובות, שמטרידות גם אותי בחינוך הילדים, אולי קצת שונות ממה שתיארת אבל קשורות, וגם אני תוהה לעצמי, מחפשת כיוון, מתלבטת.

היום היה לי הרבה זמן לחשוב על הכל, צמתי והייתי בעיקר במיטה, מאז החתונה הכוחות שלי נגמרים מהר ( היריון, הנקה... את בטח מכירה)
וחשבתי על כל החינוך החופשי ? יש בו משהו מאוד מקסים של אמון בילד וכבוד לילד ועוד רעיונות מקסימים שעם כולם אני מזדהה ברמה מסויימת
וחשבתי על כך שיש עוד רעיונות מקסימים שאני מזדהה איתם ברמה מסויימת כמו "שלום" ו"זכויות אדם" אבל כשאני באה לתרגם את זה לחיי המעשה הכל נעשה יותר מורכב.
ותהיתי עד כמה הרעיונות האלה, המקסימים באמת, ששובים אותי וגורמים לי קצת ללכת ככה כמו עיוורת אחריהם שייכים באמת ובתמים לעולם שלי ? לתפיסות חיי ? לאמונתי ?
וכמה אני מושפעת כאן מאנשים באמת מדהימים, שגורמים לי קצת להתבטל אל מה שהם אומרים (ואולי בגלל זה טוב לי ונוח לי להחליף איתך רעיונות כי אני מרגישה שיש לנו לבטים משותפים והשקפות עולם שבחלקן משותפות)
ומצד שני, אם להיות כנה, אני גם די מבטלת את עצמי בעולם שלי, עולם היהדות, שבו אני לעיתים מקבלת רעיונות שזרים לנפשי ורחוקים ממני מרחק רב רק בגלל ש"כך כתוב", או שמישהו שאני קרובה להעריץ אמר, או שמישהי שהייתי רוצה להיות כמוה בדיוק אמרה.
ואולי האתר הזה, עם הבלאגן שהוא מחולל בתוכי, עוזר לי בעדינות (או באגרסיביות (-: ) למצוא את מקומי האמיתי, דוקא בעמידה המתריסה שלו מול ערכים אחרים בחיי.

אז מה הטריד אותי היום באופן יותר ספציפי ?
האם לימוד חופשי באמת מתאים לי ? ומה עם הרצון שלי שבניי יהיו תלמידי חכמים ? שבנותיי תהיינה משכילות ?
האם החינוך החופשי אומר שהם יגיעו לכך ממילא גם בלי שנדחף אותם או שאולי הוא אומר שהם יגיעו למה שהם צריכים להיות ואין משהו שהם חייבים באמת לדעת ? והם אני מסכימה עם הגישה הזו ? האם באמת לא אכפת לי שילדיי יהיו בורים ביהדות או בהוויות העולם, ומה עם והגדת לבנך ?
תראי, אני פניתי לחינוך הביתי כי היה לי ברור שיש משהו חולני בניהול האינטנסיבי של הילד מהרגע שהוא קם ועד שהוא הולך לישון, שכל היום הוא צריך להיות משועבד ל"ללא כלום" בעצם, אבל האם התשובה מונחת דווקא בצד השני ? האם הפתרון הוא שהילד יעשה כל היום רק מה שהוא רוצה ? שלא ישא בעול ? ומה עם עמל ? מאמץ ? לקיחת אחריות ? האין החינוך החופשי ההיפך מכל זה ? כמוך גם אני לא שואלת כדי לעצבן אלו שאלות שבאמת מטרידות אותי.

ולגבי התמכרות
אני חושבת שכולנו, גם המבוגרים, נוטים להתמכר, אין זה אומר שאיננו חפצים טוב, אבל כן כדאי שנגביל גם את עצמינו (במילים אחרות לגבי מחשב אני בעד גבולות גם לילדים וגם למבוגרים), אנחנו בני אדם.

_האם לימוד חופשי באמת מתאים לי ? ומה עם הרצון שלי שבניי יהיו תלמידי חכמים ? שבנותיי תהיינה משכילות ?
האם החינוך החופשי אומר שהם יגיעו לכך ממילא גם בלי שנדחף אותם או שאולי הוא אומר שהם יגיעו למה שהם צריכים להיות ואין משהו שהם חייבים באמת לדעת ? והם אני מסכימה עם הגישה הזו ? האם באמת לא אכפת לי שילדיי יהיו בורים ביהדות או בהוויות העולם, ומה עם והגדת לבנך ?
תראי, אני פניתי לחינוך הביתי כי היה לי ברור שיש משהו חולני בניהול האינטנסיבי של הילד מהרגע שהוא קם ועד שהוא הולך לישון, שכל היום הוא צריך להיות משועבד ל"ללא כלום" בעצם, אבל האם התשובה מונחת דווקא בצד השני ? האם הפתרון הוא שהילד יעשה כל היום רק מה שהוא רוצה ? שלא ישא בעול ? ומה עם עמל ? מאמץ ? לקיחת אחריות ? האין החינוך החופשי ההיפך מכל זה ?_

אני מזדהה עם כל מה שכתבת ובזכות הכנות והפתיחות הרבה שלך אני מתיישבת לנסות לענות למרות שנטיית הלב הטבעית שלי היתה להגיד לך שנעבור לערוץ יותר פרטי להמשך השיחה הזו ביננו... אז תודה לך על עצם ההשקעה שבכתיבה כאן

השאלות שהעלת הן כאלה שאני מתמודדת איתן שוב ושוב ושוב. בדיוק לפני החג התחלתי לנסות לפתוח את הנושא מול האיש שלי וגם קצת מול גיסתי. הרגשתי שבכל ערב שבת אני מתפללת, בהדלקת הנרות, שהבנים יהיו דבקים בתורה וכו' וגם בתפילות האישיות שלי מבקשת דברים דומים אבל אני לא לגמרי בטוחה שאני מבינה במה מדובר כיוון שלא אני ולא אבא שלהם אנשי תורה גדולים... זה שלח אותי לחשוב על איפה אני בדיוק בדתומטר הישראלי ועוד ועוד. אני בוגרת מערכת החינוך הממלכתי-דתי, בעלי בוגר החינוך הממלכתי ובא מבית חילוני ואיפה אנחנו פוגשים את עולם הישיבות והאולפנות ???

אני זוכרת שקראתי את "בואי הרוח" של סבתו והלב שלי התכווץ בצער על הילדים שלי שלעולם לא יהיו כאלה בקיאים בפסוקי הקודש וכו'. אז דברתי על זה עם אחותי שהזכירה לי שגם אנחנו עצמנו לא כאלה... אבל יש איזה עניין שכאמא אני רוצה עבור הילדים שלי טוב יותר, רוצה להביא אותם מוכנים יותר, מקודמים יותר ממני... ואז אני מתחילה לחשוב שאולי חבל על כל השעות הפנויות שלהם שבמקום זה הם כבר יכלו להיות בקיאים בש"ס ובתוספות... אבל כשאני מנסה לקחת את זה למבחן המציאות זה לא ממש פוגש אותי. אולי אני פשוט עצלנית ??? לא יודעת. אני מרגישה שבקטע הדתי במיוחד נורא נורא חשוב לי לא ללחוץ או לכפות כי ברור לי מעצמי, שהאמונה היא דבר אישי כל-כך , עדין כל-כך ועדיף שישאר כמה שיותר נקי עם מינימום קלקולים. ובעצם, בבחירה שלנו בדרך החיים שלנו, בדברים שהם רואים אותנו עושים ולא עושים, הם כבר גם ככה מאד מאד מושפעים.

לדוגמא: שוב ושוב בראש השנה אני נתקלת בהורים שתובעים מהילדים שלהם שיכנסו לשמוע שופר באמרם: "אני רוצה שתשמע/י שופר" . כל פעם מחדש המשפט הזה מעורר בי מחשבות... אני חושבת שמעולם לא דרשנו מהילדים לשמוע שופר, או לברך, או לטול ידיים, או להיות נוכחים בתפילה בבית הכנסת, או לחבוש כיפה (כי אבא לא חובש) או להתפלל בבוקר... והנה הם חובשים כיפה וזה חשוב להם מאד, הם נוכחים בחלק לפחות מהתפילות, הם נוטלים ידיים לפני כל ארוחה שיש בה לחם ועוד ועוד ועוד (כותבת פה רק על שני הגדולים). אני חושבת שהם רואים אותנו ומתחברים בדרכם. בסך הכל, הם רוצים להיות חלק מעולם המבוגרים שלנו והם עושים לאט לאט את הצעדים שלהם לשם. כמו שכשהם היו יותר קטנים הייתי צריכה ממש להלחם כדי שיתקלחו בערב והיום הם קצת אובססיביים עם המקלחות...

אני חושבת שיש בתוכנו (כחברה אולי ?) מין פחד כזה שהילד לא ילך לכיוון הנכון ומרוב פחד שלנו אנחנו מתקשים להתאפק ובכוח מקדימים את המאוחר והתוצאות לא מזהירות... כמו שכבר מוקדם מאד בגן צריך להקנות לילד הרגלי למידה ועבודה מול שולחן כי אחרת מה יהיה בכיתה א' ??? וככה גם עם המצוות למשל, הרי ילד אינו מחויב עד גיל בר מצווה ובעיניי אז מתחיל המסע שלו מול הדבר הזה כשכמובן שהוא כבר עשה דרך עד לשם אבל חשוב שהיא תהיה שלו, לא ? האם אני רוצה שהילדים שלי יחיו בדרך מסוימת רק בגלל שהם יראים ממני ? ומה יקרה כשלא אהיה שם להוכיח או לגעור או לתקן ??
ואני מאד מתחברת לדברים שכתבה אורנה במאמר ההוא על הבר-מצווה (יש קישור בדף שהפניתי אותך אליו) שדברים מבשילים עם הגיל ושיגיע גיל (אנחנו כבר מתחילים לראות ניצנים שלו אצל הבכור שלנו) שבו הילדים בשלים יותר ומביעים בעצמם רצון ללימוד יותר מסודר, להתמקצעות ולהתמקדות בתחום כלשהו וכו'.

ולגבי "והגדת לבנך" - הרי אנחנו עושות את זה בדוגמא אישית מרובה ולא בהכרח בלהגיד מהשפה אל החוץ... ולכן גם כתבתי שאם יש משהו שמעניין אותי וחשוב לי, אלך בעצמי ללמוד ולעסוק אותו ובו, אבל בלי להניח שבזכות העשיה שלי אצליח לגרור אותם לשם. כמו שכבר כתבתי לך, אני לא בעד מניפולציות. להפיך, לפעמים אני אפילו פותחת את הבלבול הזה שלי למול הילדים ואומרת להם: "כשאתם מתנהגים ככה זה גורם לי להרגיש שאני אמא לא טובה כי אני לא מספיק "מחנכת" אתכם " או משהו דומה ואז אנחנו יכולים לפתוח ולפתח את הסוגיה ואני לא צריכה להרגיש כאילו אני מסתירה מהם ומעצמי משהו...

לא יודעת כמה אני מצליחה לצאת ברורה, יש בי הרבה מחשבות בנושא ומקווה שהצלחת להבין משהו מכל המילים שלי...

אתן מדהימות, שתיכן!

אין לי משהו מעניין להגידבנושא הדיון , אבל ממש חשוב לי להגיד שאתן ממש מעוררות השראה בכנות שלכן ובהתלבטויות שלכן.

עוד ועוד חושבת בעקבות הדברים שעולים כן בדף. אני חושבת שלא בכדי עולה הסוגיה של הלימוד בהקשר של לימודי קודש. הרי אנחנו מכירות ואומרות לפחות פעם ביום "ושננתם לבניך ודברת בם" וזה לפעמים מעביר בי גל של צמרמורת על ה"עוול" שאני עושה לילדיי בזה שנאי לא יושבת אתם על גמרות, משנה, תנ"ך וכו'... זה מוביל אותי למחשבות על עצמי, על הדתיות שלי, על הקשר שלי עם אלוהים ועוד ועוד. ואחרי סיבוב ארוך ארוך אני חוזרת לנקודה שבה אני מתבטלת למול אלוהים וזוכרת את מקומי היחסי, מבררת עם עצמי טוב טוב שהכוונות שלי לפחות, טובות ומקווה שיהיה טוב.

ממש בימים האחרונים הגדול התחיל ללמוד עם אבא שלו. אני חושבת שהם יושבים על איזה ספר של בני גורן (גאומטריה ? ) . זה גם מראה לי כמה אני לא באמת יכולה ללמד בדרך הזו כי אני לא מתחברת לדברים האלה, הם מאד רחוקים מהחיים שלי. איתי אפשר לפתור תשבצים, לשחק ארץ עיר, לנהל שיחות או כמובן, לבשל במטבח (ממש היום הוא גם לראשונה ביקש לקפל כביסה ועשה את זה מעולה ! כן ירבו!!).

אחת לכל כמה זמן אני חוזרת למאמר של אורנה על הבר מצוה כיוון שאני מוצאת בו הרבה הרבה תמיכה לבחירות שלי ולאמונה שלי , אשמח מאד אם יצא לך לקרוא ואז נוכל לדבר עליו גם כאן. ושוב תודה }@

הרגשתי שבכל ערב שבת אני מתפללת, בהדלקת הנרות, שהבנים יהיו דבקים בתורה וכו' וגם בתפילות האישיות שלי מבקשת דברים דומים אבל אני לא לגמרי בטוחה שאני מבינה במה מדובר כיוון שלא אני ולא אבא שלהם אנשי תורה גדולים... זה שלח אותי לחשוב על איפה אני בדיוק בדתומטר הישראלי ועוד ועוד. אני בוגרת מערכת החינוך הממלכתי-דתי, בעלי בוגר החינוך הממלכתי ובא מבית חילוני ואיפה אנחנו פוגשים את עולם הישיבות והאולפנות ???
מזדהה מאוד, אני כן בוגרת אולפנא וכן רציתי לבנות "בית של תורה" וכן האמנתי ועודני מאמינה בערך הגדול הזה של לימוד תורה, בעלי מאוד רחוק מזה למרות שהוא לא חילוני ולמרות שאולי זה לא ריחוק של אידיאל אלא של תכונות אופי, היום אני יותר בסדר עם זה אבל פעם יכלתי למרר בבכי על כך או למות מקנאה, והספרוות החרדית גמרה אותי נפשית עם המקום והחשיבות שהם מייחסים לזה.

היום ברור לי שיש מקום לעוד ערכים וזה בהחלט לא מתאים לכל אחד, אבל יש לי רצון כזה שילדיי יהיו תלמידי חכמים, לא דווקא במשמעות של רבנות, אפילו לא במשמעות של ללמוד כל היום, אולי כמו שהרב בן ישי פעם תיאר בשיעור ששמעתי אותו (הרב בן ישי הוא הרב היחידי שבעלי "תופס" ממנו וכשפוגל עברו לישוב אמרתי לדוד : "אתה יודע, הבת של הרב בן ישי עברה לישוב" - היא הייתה הרבה יותר מ"בת של", הייתה לה אישיות שקשה לפספס, אבל קודם הכרתי את אבא שלה והוא באמת אישיות) על "תלמידי חכמים נגרים ותלמידי חכמים רופאים" - שכל יהודי צריך להיות מחובר לתורה, ללמוד ולאהוב.

רסיסים כתבת הרבה דברים יפים, קראתי את זה כבר קודם, אני קוראת שוב ויש לי מה לומר על כל דבר בערך, כדי שיהיה קל לקרא אני מפרידה בין החלקים.

אני זוכרת שקראתי את "בואי הרוח" של סבתו והלב שלי התכווץ בצער על הילדים שלי שלעולם לא יהיו כאלה בקיאים בפסוקי הקודש וכו'. אז דברתי על זה עם אחותי שהזכירה לי שגם אנחנו עצמנו לא כאלה... אבל יש איזה עניין שכאמא אני רוצה עבור הילדים שלי טוב יותר, רוצה להביא אותם מוכנים יותר, מקודמים יותר ממני... ואז אני מתחילה לחשוב שאולי חבל על כל השעות הפנויות שלהם שבמקום זה הם כבר יכלו להיות בקיאים בש"ס ובתוספות...
השאלה היא מה הערכים שלנו, מה המטרות, גם בגישה ליהדות, ולמה הכוונה בלימוד תורה וברצון שיהיו מאירים בתורה, אני מרגישה שאני לא לגמרי מבינה על מה מדובר, ואיפה הערך הזה תופס אותי. אני כן מקווה שגם בחינוך הביתי נוכל להגיע לערך של לימוד תורה, בעיקר אצל הבנים וברמה מסויימת גם אצל הבנות. בכל אופן היו אני משתדלת לא לחשוב על כך במונחים שתיארת (מוכנים יותר, מקודמים יותר), אז באיזה מונחים ? אני לא בטוחה שהיום זה ברור לי לגמרי, אני עוד מחפשת את מקומי בעולם התורני.


אני מרגישה שבקטע הדתי במיוחד נורא נורא חשוב לי לא ללחוץ או לכפות כי ברור לי מעצמי, שהאמונה היא דבר אישי כל-כך , עדין כל-כך ועדיף שישאר כמה שיותר נקי עם מינימום קלקולים.
אני לא בטוחה שזה קשור לחלק הראשון שכתבת וציטטתי קודם, אני חושבת (לא בטוחה) שאחת הבעיות במשפחות חוזרות בתשובה, שהן מנסות להלביש את המצוות באופן לא טבעי על הילדים שלהם, באמצעות כפייה. דווקא אנשים כאן שאני מאוד מעריכה מבחינה רוחנית, אני לא מוצאת אצלם כפייה בכלל, אני גם לא חושבת שזה נכון להעיר ולכפות, דווקא באופי אני כן כפייתית ושתלטנית אבל מכיוון שבעלי לא מקפיד על כל מיני דברים אני מוצאת את עצמי "ליברלית בעל כרחי" - כלומר ברור לי שמה שאנחנו לא עושים אי אפשר לכפות על הילדים (והיום ברור לי שכפייה היא לא הדרך אבל כאמור זה בא מסוג הבית שיצרנו לעצמנו ופחות מהאישיות שלי) - כל זה כמובן יוצא מנקודת הנחה שבכל מקרה אי אפשר לחנך בכפייה למה שאנחנו לא. ועדיין לימוד זה משהו אחר, אולי כי בית ספר נתפס כמשהו מאוד טבעי, לעומת חינוך למצוות שהיחס לזה שונה בין החברות - צריכה

אוף המחשב נתקע לי אחרי הקטע הקודם ואני מרגישה שאיבדתי את הבהירות בכתיבה, שולחת בכל אופן (עד שכתבתי...)

ולגבי "והגדת לבנך" - הרי אנחנו עושות את זה בדוגמא אישית מרובה ולא בהכרח בלהגיד מהשפה אל החוץ...
אבל רסיסים התכוונתי לפסוק במשמעות הרגילה (זו המוכרת לי לפחות) של חובת לימוד תורה של אב לבנו ולא להעיר להם - על כך אני מסכימה איתך שבגדול זו לא הדרך.

חברות שלי ונשים שאני מאוד מעריכה מבחינה חינוכית ותורנית, מדברות על ההבדל בחינוך בין בנות לבנים, שחינוך של בנות צריך להיעשות בעדינות ובלי כפייה ואילו בנים מחוייבים ללימוד תורה והדרך הקשה מתאימה להן (מכירה את רש"י על "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" ? לבנים דברים קשים, לבנות ברכות).

אבל גם עם הבנות אני מוטרדת, חשוב לי שהן תהיינה משכילות, שיהיה להן ידע, שירכשו כישורים, שתהיינה להן אפשרויות, דלתות פתוחות בחיים - או כמו שההורים שלי אמרו לנו תמיד "שהדלתות יהיו פתוחות בפניכים", אנחנו לא באים מרקע מאוד חזק ולא חיים בחברה שמכוונת לכך באופן טבעי וברור, אני כן חוששת. מצד שני גם בית הספר לא מחייב שהן תרכושנה השכלה וידע ובגרות ואפשרויות. הבנות שלי לאחרונה הרבה סביב המחשב וסביב חברות, הן בקושי עוסקות בלמידה מובנית ואנחנו לאחרונה היינו די חינוך חופשי, הן גם לא כל-כך קוראות ולא רואה שהן מפתחות תחום אחר במקום, זה בהחלט מטריד אותי. היינו בחול המועד אצל משפחה בחינוך ביתי - חברה שלי (מוכרת מהאתר (-: ) - הילדים שלה לא הפסיקו לקרא כל הביקור בערך (ומן הסתם גם לפני ואחרי) - אצלי בקושי קוראים, וקריאה זה הרבה דברים : אוצר מילים, הבנה, שפה עשירה, הבעה, ידע כללי (אני למדתי המון היסטוריה מספרי קריאה פשוטים) וכן הלאה. אני גם תוהה לאיזה ספרות לחשוף אותם ועד כמה, מצד אחד אנחנו די שמרנים מצד שני חשוב לי שיתפתחו לימודית וספרים זו דרך טובה לכך. אני משערת שאני צריכה פשוט לחשוף אותן יותר לחומרי קריאה : לקנות להם (תמיד אחרי שאני קונה הן קוראות לעומת ספרים מהספרייה שהן לא כל-כך אוהבות), לקרא להם (טליה אלמתן אמרה לי שהיא קראה לבת שלה את הפרק הראשון בהארי פוטר ואחר כך הבת שלה קראה את כל הסידרה) - אלו דרכים למשוך בלי כפייה, אולי אני פשוט צריכה להשתחרר מהמבנה המאורגן של בית הספר.

ממש בימים האחרונים הגדול התחיל ללמוד עם אבא שלו. אני חושבת שהם יושבים על איזה ספר של בני גורן (גאומטריה ? )
איזה כיף
אוי אני באמת צריכה להירגע ולסמוך עליהם שכשירצו ללמוד הם ילמדו מה ששיך אליהם
לחץ בטח לא מוסיף אבל מצד שני כמו שכתבת כל אחד צריך למצוא את דרכו שלו

זהו בינתיים כנראה, אני מוטרדת ונרגעת במעגלים חוזרים, אחרי סוכות אני אשב איתם ונחליט מה הכיוון ועד כמה אני מאפשרת להם להחליט לגמרי בעצמן. אני מתבלטת אם לחייב אותם ללמוד איתי משהו מובנה, או לשכנע או בכלל לא להעלות את הנושא- שזה יבוא לגמרי מעצמן - כרגע נראה לי הדרך השנייה. וגם אני צריכה להיות יותר חרוצה כנראה, יש הרבה דרכים לכוון ללמידה בלי לכפות אותה, כמו שתיארתי קודם (אני משערת שזה גם סותר את החינוך החופשי אבל זו דרך שכן מתאימה לי כנראה).

_אתן מדהימות, שתיכן!
אין לי משהו מעניין להגידבנושא הדיון , אבל ממש חשוב לי להגיד שאתן ממש מעוררות השראה בכנות שלכן ובהתלבטויות שלכן._

טוב, סוכות נגמר, מנסים לשוב לשגרה

היום קיימתי התייעצות עם הילדים, מה הם מציעים ללמוד
כאן אפשר בכלל להתלבט, האם לשאול או לקבוע, האם לשאול או לתת להם לזרום עם הרצונות שלהם בלי להעמיס את הרצונות שלי, האם לשאול ?

מהבירור אחת הייתה בעד ללמוד, השנייה לא, השלישית רק חשבון
ראיתי שקשה לי עם הקו הזה, של להעביר אליהם את כל האחריות, גם זכרונות של סבתותי שלא למדו מעולם, גם פחדים אחרים, כנראה שזה לא מתאים לי - לתת אמון מוחלט שמה שהן צריכות לדעת הן תדענה, שבסוף הן תרצנה לבד ללמוד.
אז קבעתי בסופו של עניין לאחר שהסברתי להן מעט ממה שכתבתי כאן, וזה מה שנקבע : עם התאומות אנגלית די אינטנסיבי וכנראה 3 פעמים בשבוע, תנ"ך פעמים בשבוע וחשבון גם פעמיים, בהמשך אולי אשלב (לא יודעת איך) נושאים נוספים. השלישית תעשה חשבון פעמיים בשבוע וקריאה פעמיים בשבוע - מה שהיא רוצה לקרא ועם מי שהיא רוצה לקרא.
בסופו של דבר הנושאים נקבעו אבל לא הדרך (בתנ"ך כן, בחשבון הן יכולות לבחור איזה נושא ואם דפים או מחשב).

לגבי ההחלטה שלי
אני לא סגורה על חינוך חופשי, אולי הוא נכון ומצליח, יש לי חששות ואם אני לא בטוחה בו, בעצמי ובהן הוא כנראה לא מתאים לנו
בית ספר נראה לי מטורף ומיותר
קצת ללמוד על פי החלטתי ובאופן מובנה נראה לי טוב, כך אני דואגת שהן תהיינה ברמה מסויימת ומצד שני רוב הזמן הן קובעות איך ומה לעשות בו.
מצד שני יש לי חשש של "יצא שכרו בהפסדו" - אולי בחינוך חופשי הן היו מגיעות ללמידה בנושאים מגוונים ורחבים ולעומק מיוזמתן - האם אני לא משניאה עליהן את הלימוד ? האם זה לא יגרום להן "לברוח" מכל רצון ללמוד, אולי מצד אחד הן לא תהיינה ברמה של בית הספר כי אנחנו לומדות מעט וגם לא תהיה להן מוטיבציה ללמוד כי אני בכל זאת מחייבת.

אבל כרגע נראה לי שזה מה שמתאים לי ולכן גם להן במידה מסויימת, אני מקווה שלא אקלקל, בכל אופן למדתי המון שנים במוסדות חינוך ואני עדיין אוהבת ללמוד, מקווה שהן תראינה את זה באור חיובי וכולנו נצא מורווחים מן העניין.