נובמבר 2008

ילידת 1971, נשואה באושר רב לאיש הכי טוב שאני מכירה
ומגדלת אתו את שלוש בנותנו - עולם ומלואו.

בניסיון מַתְמיד לשמוע את עצמי מבעד להמולת הרעשים הפנימיים והחיצוניים.

דפים למעקב ב-מה חדש:
לזרוק פחות אוכל

דף בית אישי
דפים שבהם השתתפתי השבוע:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-T]

מייק הזכיר ספר בשם "זרע של צנונית". חשבתי לנסות לחפש את הספר ואם הוא מתאים להקראה בגן, אולי, באמת, לשתול עם הילדים צנוניות.
מתאים מאוד להקראה בגן וגם להמחזה ספונטנית. ביפן הייתי מקריאה (באנגלית) ומגיעה מצויידת במשפך קטן כף ומזלג גינה וכשהיה לי בית ספר משלי היינו מספרים את אותו סיפור בעונה וזורעים גזר וגם בטטות שיותר מאוחר הילדים והאמהות הוציאו ואפו.
אם יש לך סבלנות אפשר ליצור מעין פוסטר שמראה את השלבים מהזריעה עד לגדילת הצמח ולעשות אותו כך שכל קיפול מסתיר את השלב הבא- בהתחלה רואים רק זרע אח"כ לידו זרע נובט, שורשים אח"כ גם עלים וכן הלאה. זה כיף גדול לפתוח ולראות את כל השלבים זה אחר זה.

>נדחפת<

תודה לך כל כך. נורא התרגשתי לקרוא. החשיפה שם לא קלה לי, וזה מאד מרגש שזה פתח משהו עבורך. אגב, יש ארגון באמת מאד מקסים שנקרא "בקול" שהוקם על ידי לקויי שמיעה ומנוהל על ידי אדם נהדר במיוחד שמקרין על כל הפעילות של הארגון. ואם יעניין אותך או אותן אשמח להעביר לכן פרטים.

רק עכשיו ראיתי שהפנית אותי לדף סיפור ההנקה שלך. נכנסתי אליו עוד קודם, וכתבתי תגובה ארוכה ארוכה. מקווה שזה בסדר.
תודה על הסיפור. כל כך חשוב לי לקרוא סיפורים של אמהות - הן טובים, והן פחות טובים. הסיפור שלך נגמר לבסוף בטוב, אבל הבחלט יש המון מה ללמוד ממנו. בעיקר מפני שמבחינת העובדות הייעוץ שקיבלת היה בסדר גמור (פרטתי בדף ההוא), אבל בכל זאת יצאתם עם תחושה שקיבלתם ייעוץ לא טוב. בכוונה לא התייחסתי בדף ההוא לארוע שבו אמרה הרופאה שנתינוקת מיובשת, כי אין לי כל דרך לדעת מה באמת קרה בשלב ההוא.
וכמובן תודה על ההתיחסות מה היית רוצה לראות בספר. אני בהחלט אצרף את זה לרשימות שלי.
הבעיה היא שגם הורים מודעים כמוכם לא תמיד לומדים על ההנקה לפני הלידה, ואחר כך לא תמיד יש זמן.

אכן סמויה היית מעייני עד כה, חמודה
אני יושבת לי פה בבית הורי ומחכה שתבואו
כשלפתע גיליתי אותך כאן
(חשבתי שניגמלנו שתינו)
איזה כיף!!!

ונ.ב. את חייבת לשנות בעריכה את השעה.....יום אחד עוד יעלו על זה במרכז....

סתם בדיקת עירנות
ו גם ממני

תודה על האכפתיות ועל שהסבת את תשומת ליבי @}
שיהיה לך ערב נפלא|L|

בעקבות דף הגריינים, הגעתי לדף המלצות דפים, שם גיליתי שלא רק שהמלצת על אחד הדפים המוערכים והאהובים עלי כאן (חינוך בלי גבולות), אלא שבמסגרת המלצתך על ארכיון חוכמות של ילדים (עוד אחד מן הדפים המוערכים והאהובים עלי כאן), ציטטת את האפרוח שלי!

כן, כן, אני יודעת - זה ממש אידיוטי - אבל מה לעשות, הסתובבתי בחיוך שבע רצון איזה חצי יום.
מי שלא ידע גאוות אם פולניה, לא ידע גאווה מימיו

"אבל אני לא מרשה לעטוף אותי".
ענק!!!
(יש עותק בדף המתאים למען יזכו שאר דיירי המקום בקורת רוח?)

שבת נחת @}

_וכן, יש כבר רשימת מעגלים.
<עונה במקום גילה>_
כן. באתי בשביל זה.

כאילו - מה הכי גרוע? תעמדי יום שלם ותשירי "הנה באה הרכבת"? לא סופעולם

אני עוד עלולה להרגיש כאן ממש נעים.
נהדר. הנחת שלי זה לראות שנעים לך.
<אמרה לי מישהי פעם >

מהנושאים שמעסיקים אותי עכשיו (ומשיקים לנושאים של 'באופן')
איזה?

לא ברור לי אם היומיון הוא אכן מסגרת טובה למפגש כזה.
_{ת'שמעי, בשקט בשקט אני אספר לך, שלאמהות עם ילדים (המגיעות ללא ליווי הבעל/הסתבא/האו-פר), כל מה שהיום עיון הזה טוב לו הוא למפגש כזה}
ביום העיון הקודם, הייתי בין הראשונים להגיע ובין האחרונים לעזוב. בין לבין לא השתתפתי באף מעגל (טוב, בעצם השתתפתי במעגל היצירה לילדים...הילד נזקק להרבה דבק :-\).
נכון, הסיבה העיקרית היתה "משמורת הילדים", אבל גם העובדה שזמני חלף בנעימים בשיחות עם חברים (מוכרים ובלתי מוכרים) תרמה רבות לענין.

אז את באה?
מקסימום תהי נוסעת סמויה

בבקשה תכתבי מה שאת חושבת.
אני לא כותבת כמעט מרוב שאני מתלבטת מאוד איך לנסח את הדברים.
עד עכשיו הבאת תמיד משהו שהייתי זקוקה לו.
@}

אני עסוקה בקשרים הסבוכים שבין הורות וזוגיות לבין התפתחות אישית.
נדמה לי שעל זה הולכת לדבר חגית נובק.

קצת נסערתי..
לא הצלחתי לכתוב בדף הראשון שפתחתי. ופתחתי בלוג אחר במקום.
אולי אם הייתי מכריזה עליו כבלוג הייתי מרשה לעצמי לבקש או להזיז את מה שמפריע לי שם.
עכשיו רציתי לערוך לבלוג החדש את מה שמשמעותי לי וגילית שזה כמעט הכל. אז אני עוזבת את זה בינתיים.
בכל מקרה עצם שינוי השם של המקום בו אני מטפלת בעצמי משמעותי.
במקום לברוח מהחושך אני הולכת אל האור.
אני מקווה שלא אאבד את הליווי שלך תוך כדי.

עניתי לך שם.
שבת שלום

לא הגיע. תנסי שוב?

שמחה שלא מחקת בסוף את מה שכתבת ב להימנע משאיפות עבור ילדינו. אהבתי

תודה.
את נעימה לי מאוד.

בכלל לא בטוח שלא רלוונטי. כרגע מתקשה לנסח את הקושי.
אם קל לך יותר לכתוב בדף הפחות אופטימי גם אפשר,
אל תרגישי מחויבת להגיב בכלל על ההצעה הזו.

בכל מקרה אני עוקבת אחריך גם בדפים אחרים .

את בטוחה ש זה הזמן הנכון להצטרף למיני?!?
<כנראה החמצת את מהומות יום אתמול >
<שלא לדבר על זה שהמיני חדלה לנשום לפני כמעט שנה...>
<טוב, אולי אפשר לדבר על מיני גל ב'>
<ואולי נצא בסינדיקציה: מיני גל"צ, מיני קול השלום. כאלה.>

אבל כיוון שהבעת ענין ('צטערת, אבוד לך!) והשכלת לעשות שימוש בשורש ז.נ.מ., אחייה למענך טקס עתיק יומין:
_נוסעת הצטרפה ל מיני קהילה!!!
נוסעת הצטרפה ל מיני קהילה!!!
נוסעת הצטרפה ל מיני קהילה!!!_

ועזבי אותך מכרטיס, מוענק לך היתר-כניסה-מאחורי-קלעימי-אח"מי-קבוע-(ואישור-לשלושה-מלווים)
<אני רצינית - תמיד, בכל עת, וגם מתי שמתחשק. כדי לומר משהו בלתי חשוב, כדי לומר משהו לא-בלתי-חשוב, כדי לא לומר דבר.>

<שלומי בסדר. אמורה לעבוד, אבל משתמטת >
<ואת?>

אוי, נוסעת, למה מחקת? זה היה מאד מצחיק (ומוכר...).

ויופי שהחזרת.

תודה רבה. אם כי אני עדיין לא מבינה איך אפשר לקרוא את הדפים הפוליטיים ועוד לחשוב שאני נחמדה. כל המיץ יצא לי שם...

ועניתי לך גם אצל עוברת אורח (אני צופה וידויי - או שמא וידואי? - הכרות נרגשים). פעם ראשונה שאני מצליחה לעניין את בנזוג שיחיה בענייני באופן

עכשיו את צריכה להפוך לנוסעת גלויה

אם כך אני מבינה שהשבב שהשתילו בכולכם במסגרת הגיוס ליחידה שולח גלים ספציפיים של "משבר-משבר-משבר" שיחיה יוצא ברגעים אלו ממש מדעתו לקראת משבר אמצע החיים ביומולדת 30.

אני ממליצה לפנות אל היועצת הפרטית שלך, נ' מדף חוכמות של ילדים. ממה שאני מבינה יש לה רעיונות טובים מאד לניהול משברים וחלוקה צודקת של משאבים בעולם

<וחוזרת לעבוד. בחוסר חשק בולט. רואים, נכון?>

בהחלט כן!
מי היה מאמין ששניים ממקום כה "אנאליטי" ייפגשו כאן, אה?

<אבל אני לא יודע מי את. יש אפשרות לרמז?>

לא ייאמן, מה? החוצפה שיש לאנשים.
אבל נשיקה זו רק נשיקה. ל עוברת אורח הרשיתי הרבה יותר מזה. את עוד לא סימנת את גבולות הטריטוריה (הסמויה? ) המעצמתית שלך, אז אני לא יודעת מה דעתך בנושא. אבל אני ממליצה על דיקטטורה נאורה. כשאנשים חושבים שיש להם חופש, הם לא מתמרדים.

<מרוצה מאד משירותי הביון הסמויים שלי >

תודה על ההפניה לסיעור מוחות. כיום מה חדש זה ממש פול טיים ג'וב...

נכון. ומצד שני, אולי לא כל כך מפתיע ששניים ממקום כה "מילולי" נפגשים כאן.
וואללה. יש בזה משהו.

נוּ, הבנת?
עדיין לא. כנראה שכישוריי האנאליטיים אינם חדים כבעבר (אפשר לקבל את זה בפטלים?).

ובהחלט וללא ספק: @}

הגיע אף הגיע אף נענה.
איזה יופי!!!

תוספות ונוסעת, תגידו, בחוזה העבודה של אותו "מקום מילולי" היה סעיף שלשונו: "מתחייבים להתחמק מכל מפגש ציבורי"??
לא, כי אחרת זה ממש בלתי נסלח.

>מאוכזבת<
<אבל לא מופתעת>
>אבל מאוכזבת<
<בכל זאת>

אני כמו מיכל.
>חסכנית<

אה, הנה עוד אחת שלא היתה ביומיון! ועוד עם תירוץ הרבה יותר גרוע משלי

פשוט הוציאו לנו את הצ'יפ של הרגשות
גדול!
<מדמיינת אותכם מחליפים פנים בבוקר...מחליפים סוללות במקום מתאים בחזה>

<מדמיינת אותכם מחליפים פנים בבוקר...מחליפים סוללות במקום מתאים בחזה>
אני כבר נהנה לדמיין במה אנשים פה מדמיינים שעבדנו...
<רגע... גם "מילולי", גם "אנאליטי", גם סודי וגם ללא רגשות... אני יודע! מחלקת המודיעין של הקונקורדנציה הסורית?>

תרגישי טוב!

<אולי זה טופו ולא קוטג'?>

<מעדיפה לא להגיד לך למה מקובל לקרוא "גבינת קוטג'" בשפה רפואית>

קנדידה בואגינה.

<מעורר תיאבון, לא ככה?>

<שרון אפ'פם לא הבינה למה יש כל כך הרבה מושגים מגעילים בעולם הרפואה השאולים מעולם המזון>
<לחם וחמאה, אשכול ענבים, תות שדה, גבינת קוטג', ובטח יש עוד - מי שרוצה מוזנם להוסיף לרשימה>

אוי! תרגישי טוב @}

<שיטוט בין דפי הבית יכול לעזור - בריאותם הנפשית המפוקפקת של חלק מהמשתתפים תאיר באור חיובי את בריאותך שלך >

)':
כל מילה

תודה על חימום הלב!

סליחה שאני לא משיב הרבה זמן. אני כל היום מול המחשב ומול מלים (ורבאליות, ורבאליות...) ואז אני באיזו רוויה-מנטרלת-מיילים.
אבל עוד אשוב. ואשיב. וכולי.
(אולי אחרי שבועות.)
(אני יודע. זה נשמע עוד הרבה זמן.)
(זה באמת הרבה זמן.)
(טוב, נו.)
(וכל זה לא בסוגריים משולשים?)
<>

תודה.
השקט ממקום טוב עכשיו.
אני עסוקה במשפחתי הקטנה והאהובה.
אחזור לכתוב כשיתאים. @}

תודה (כנ"ל).. איזה כיף

הי נוסעת
מן המפורסמות הוא שחיטוט בדפי בית לא לי הוא פעילות החביבה עלי ביותר, וכך נתקלתי בדפבית מסוים בפריט מידע שעורר בי עניין
בקצרה (וגם בחשאיות המתבקשת, אני מקווה) אומר רק כי נהניתי לקרוא מה שכתבת, וגם שהיה נחמד לגלות שיש לשתינו סטטוס זהה (רק במוסדות שונים ).

<תמחקי חופשי אח"כ>

נחמד שנכנסת להגיד שלום

קיוויתי אח"כ שלא התבאסת יותר מידי מהחוצפה שלי...

יש לי יחסי אהבה-שנאה סוערים עם התחום הזה. בפועל אני עושה היום משהו אחר לגמרי, ודי שלמה עם הבחירה שלי לעזוב את המקצוע
עוררת את סקרנותי. אולי פעם ניפגש ויצא לנו לדסקס על זה

קראתי בעניין רב מאוד.
ונזכרתי שבעלי פעם הביא מהסופרמרקט (או משהו כזה) גיליון של "כולנו" מתנה לילדים (זה היה מתנה למשהו שהוא קנה). הצצתי בזה, ואני מודה שמייד העברתי לערימת הנייר למיחזור...
לעומת זאת, בגימזו ישבתי פעם בספרייה וראיתי את "אותיות" ואף על פי שאנחנו בהחלט חילוניים, שקלתי לרכוש כמה גיליונות של העיתון הזה לבתי (היא ישבה וקראה בו בעניין אז בדקתי מה זה).
למען האמת, "אותיות" משמר את תפיסת העיתונות לילדים שהיתה בארץ עד שנות השבעים: "דבר לילדים" במיוחד (כאשר ההבדל הוא בתכנים, בגלל הרקע הדתי/חילוני אבל לא רק. למשל, בעיתוני הילדים באותן שנים היה גם מקום מרכזי לספרות ילדים ברמה גבוהה), אבל גם "הארץ שלנו".
כשהייתי בתואר ראשון או שני עשיתי עבודה סמינריונית על "הפרסומות המיניות במעריב לנוער", ובדקתי את השינוי במגמה של העיתון בשנות השבעים - לכיוון שהגיע עכשיו עד "כולנו". אחותי ואני היינו מנויות על העיתון הזה, ולמען האמת, ברגע שמגמת ההתחנפות המעושה לקוראים יחד עם העיסוק האובססיבי במין מזויות גסות רוח ושטחיות התחילה - אני רציתי להפסיק את המנוי. יחד עם שתי מגמות אלה היה כמובן עניין הלשון. רציתי להגיד לך, שאף פעם לא מדובר בלשון שמשקפת "באמת" את שפת הילדים. תמיד מדובר בניסיון מלאכותי ומעושה לחקות את שפת הילדים כדי "להצליח" אצלם, וכפי שאמרת - למעשה, כדי להצליח "למכור" להם, שהרי מאחורי זה עומדת צרכנות אינטרסנטית טהורה, כפי שזיהית (וזה גם הקשר לשינוי שהחל אז במדיניות הפירסום - העיתון החל לפרסם שורה שלמה של פרסומות מסוג ומסגנון שקודם לא נראה בעיתון).
אני תוהה כמה ילדים קוראים את ה"כולנו" הזה. זה מעורר מחשבות עגומות (יחד עם הטלביזיה וכל שאר החלקים של תרבות הנוער). אני מוכרחה להגיד, שלפחות פעם בשבוע אני שמחה שהילדים שלי בחינוך ביתי, כשאני נתקלת בתופעות האלה ורואה מה נחסך מהילדים שלי.

למה בשמת מגיבה? גם אני רוצה לקרוא!
>מעורפלת קצת לאחרונה בענייני מה חדש<

מותר לי להתוודות שגם אני קראתי את המאמר שלשום בלילה ומאוד נהניתי ממנו??? יש לך עוד כאלה??? אפשר גם לשלוח לינקים ל:neon10 שטרודל walla.co.il
תודה רבה!!!

neon, תודה.
(מוכרחה להודות שקשה לי לנהל כאן דיאלוג עם אנשים שאין להם דף בית).

היזהרי לך! אפילו כששואלים אותי מה שלומי, זה לא נגמר בפחות מרבע שעה
המממ... לא מאיימים על יונה ביין?

<לא מתה על המשפט הזה, אבל כשחייבים אז חייבים >

תודה! (גם על המאמר, וגם על האמון)
>באתי, קראתי, מחקתי<

אהלן
עניתי אצלי.

אח, אח, איזו עבודת בילוש נדרשה כדי להבין על מה כל המהומה.
< מי אמר: "חדוות גילוי"?!?>

ובענין יום עיון באופן טבעי 2006 - קראתי בשדות זרים ידידותיים ורשמתי בפני. ואני יש לי זכרון ארוך, אני. ת'שאלי את ה'ידידותיים'...

ת'שאלי את ה'ידידותיים'...
ושוב, באופן משונה, מיכל מדביקה לי תכונות אישיות לא לי.
אבל, כן, מאשרת, יש לה.

ובענין יום עיון באופן טבעי 2006? - מצוין (מיכל תזכיר גם לי ).

מיכל מדביקה לי תכונות אישיות לא לי.
טוב, כמתבקש מן האמור לעיל, אני מסייגת: 'ידידותיים אלי'

<גרויסע, עכשיו יותר טוב?>
<וסליחה שמעכתי לך את תדמית המאותגרת חברתית >

<וסליחה שמעכתי לך את תדמית המאותגרת חברתית >
הי, את משטיחה את כל העסק.
המאותגרת חברתית זה משני לחלוטין ל: מיזנטרופית, סוציומטית ולא נחמד בעליל.

<מתעלקות ל נוסעת סמויה על הדף על לא עוול בכפה>

<מתעלקות ל נוסעת סמויה על הדף על לא עוול בכפה>
רגע, לא סיכמנו שזה כדי להעלות את 'ריינטינג' של הדף הזה?

בדף של מי אני מדביקה את ה- וה-:-]?

בשלי, כנראה.

נכנסתי כדי לומר לך שנראה לי שהדיון שלנו בדף המלצות דפים לא ממש מעניין אף אחד
כן שמתי לב...

אני אתן לזה עוד כמה ימים, ואם זה לא יתעורר אמחוק את זה מחוסר עניין לציבור.
תודה.

מזל שהיא קוראת אדוקה בבאופן.
כן...
>מתלבטת בין ל <

תודה נוסעת...

טוב נשארנו עד הצהריים
היה מאד כיף כאן
ונכנסתי רק כדי לכתוב לך מהמחשב שלך.....
וכדי שלא תחשבי שבאמת נגמלתי לגמריי
נשיקות

תודה על ההפניות
מעריכה שנלך לכותל, לביקור בכנסת ואחר כך נתפנה לאטרקציות כמו גן חיות ומיזאון המדע. טבע ונחל יש לנו בשפע כאן. אנחנו מתגעגעים וצריכים חיים עירוניים. מדובר גם בשלושה ילדים די גדולים שצריך לעניין אותם, אם כי גם בהייה בחלונות ראווה זה סוג של חוץ לארץ בשבילנו.

הי נוסעת, קראתי כרב לפני כמה זמן את ההתכתבות בינך לבין בשמת בנוגע ל"כולנו", ותהיתי אם להגיב. כי...<<תופים רועמים>> אני הייתי שם סגנית עורכת בתקופה שעליה את כותבת . כלומר, אני חושבת שלגבי הגיליון הספציפי כבר לא, כי עזבתי, אבל בגדול זה בערך אותו הדבר. אז רציתי להוסיף קצת את נקודת המבט של מי שעבדה שם.

דבר ראשון את צודקת, על פניו העיתון די מזעזע ומלא בתכנים ריקניים של סלבריטיז, ופופ ואהבות והומור קצת דבילי ושטחי. רק כדאי לשים לב שזאת האג'נדה שהעיתון בחר בה - לדבר אל קהל היעד שלו בשפה ובתכנים אופנתיים, ובכל גיליון להכניס קצת "בדלת האחורית" תכנים נוספים, מהם התעלמת. כי תמיד היתה גם כתבה אחת (לפחות) שעוסקת בהיסטוריה או גיאוגרפיה או טבע, וגם הכתבות האלה לפעמים היו עטופות בכותרות וכותרות משנה מהעולם השטחי, אבל ביקשו לפתוח דלת לתכנים נוספים. והיה ניתן למצוא ניואנסים של עמדה אחרת, גם בכתבות האחרות. אולי לנו זה היה ברור כי עבדנו שם וזה מה שעשינו, ואני מכירה את זה כשמסתכלים על מוצר מהצד ומזדעזעים (גם אני כזאת, אבל בגלל שאני עובדת בתחום הזה אני מכירה גם את הצד השני).

למעשה, זה היה עיתון שהיה צריך למכור כדי להתקיים. ובתקופה שאת עוסקת בה העיתון היה בגסיסה וממש מעט זמן אחרי נפח את נשמתו (ודי בצדק), בגלל זה כבר לא הייתי, כי עזבתי.

לגבי הטענה שלא היינו בקשר עם ילדים ובעצם המצאנו שפה (משהו כזה, אני כבר לא זוכרת מה בדיוק כתבת ומתעצלת לקרוא שוב) - ממש ממש ממש לא נכון. היינו בקשר רצוף והדוק עם ילדים. אני בעצמי הייתי מדברת כמה פעמים בשבוע עם אחת הכתבות הצעירות שלנו, שיחות ריקניות עד אימה (של יותר משעה!), שחבר שלי היה מתפלץ ולא מבין מה אני מבזבזת את הזמן. אבל אנחנו אהבנו את זה (האנשים שעבדו בעיתון, והיינו צוות צעיר ומאוד בעניין), ואני באופן אישי נהניתי מהשיחות האלה. והנה, עד כמה שהשיחות היו דביליות, היום היתה אצלי אותה ילדה (שהיום היא בת 19 אני חושבת), הצעתי לה עבודת כתיבה (היא מוכשרת בטירוף) והיא פצפיסטית, פמיניסטית ואלוהים יודע מה עוד (גדול עלי בעשר מידות) והולכת לעשות צרות צרורות לצבא (ובטח עוד נקרא על התקדים שלה בעיתונים). אני יודעת שבגילאים האלה הרבה פעמים תחומי העניין הם שטחיים, ודווקא כשלא מנסים להתעלם, אלא ללכת עם זה, מבלי להתיילד אלא פשוט לדבר על הדברים האלה כי זה מה שמעניין (את קוראי העיתון כמובן, לא את ילדי באופן, למשל), אפשר לגדול יפה הלאה.

לגבי הדוגמאות שהבאת (שוב מזיכרון, כי קראתי את זה לפני אולי שבועיים): חלק באמת ממש איומות. אבל דווקא הבדיחה על המורים אחרי שביתה - אותי זה מצחיק. אנחנו במודע היינו בצד של הילדים, ולדעתי זה גם נכון (אמת מאחורי הבדיחה). לגבי הקומיקס של הכלבים - אלה דמויות קבועות שליוו את העתון כל השנים. גם פה לדעתי זה מצחיק (וידוע לך שאני בחורה עדינה שמתפלצת מביטויי אלימות). זה כל כך מופרך הרי, זה הומור, ובעיקר אם מכירים את הכלבים הדביליים האלה - אז זה מצחיק. בכל סרט אנימציה נוסטלגי או עכשיווי ניתן למצוא בדיחות כאלה ולא לטעון לחינוך ואלימות (טום וג'רי, למשל, יש שם סצינות אלימות בטירוף, אבל אף אחד לא מקבל מזה מסר אלים. לפחות ככה אני חושבת, זה פשוט מצחיק כי זה מופרך וספלסטיקי) .

מדורי המין והיעוץ - נכתבו על ידי אנשי מקצוע. אני זוכרת שהייתי בהלם איך גיל ההתבגרות ירד לגילאים מופרכים, אבל זו האמת ולדעתי לא כדאי להתעלם ממנה.

זהו, סתם בגלל שאותה ילדה-נערה-בחורה ביקרה אותי היום, ונזכרתי באמת בשיחות האלה ובעובדה שבאמת הייתי שם (גם בעיתון אבל גם בעבודה מול הגילאים האלה, על באמת) אז רציתי לכתוב לך.

ושלא תחשבי שאני נעלבת או משהו. אין לי אפילו עיתון אחד של "כולנו" בבית (אני גרועה בארכיונים) וכל מה שנשאר לי משם זה חברים וזכרונות די נעימים. העיתון כשלעצמו היה באמת לא משהו בכלל...

כן, קטעים, אני יודעת. זה הצחיק אותי גם.

איך עושים טקסט נפרש?

הי
חזרנו - ואנחנו סה"כ בטוב ועדיין תחת רעש הטרקטורים...
לא דיברנו על האם יש סיכוי לביקור באמירים לפני שנעזוב
או שמא זו שאלה מיותרת בהינתן הכינוס?

תגידי משהו - איך מנקדים????
(אני שמה לב שאת יועצת טכנית כאן אז גם אני עולה על הגל)

תודה, אני כזאת בורה ...

כן גם לי ההרדמות המקבילות האלה נשמעות מאתגרות....
ולא לגמריי ברור לי מה גורלם של הימים של הכינוס
(נדמה לי שזה עוד לפני שאנחנו עוברים ממש אבל כבר נהיה באיזור חלק מהימים לשיפוצים)
אבל זה דווקא נשמע לי רעיון מעולה לאחד כוחות גם בשבילנו
עוד נחשוב בדיוק איך ומתי.

איזו מתוקה....
כשהיינו אצלכם היא מנתה בגאווה את כל הרופאים שהיא מכירה
פלוס מינוס כל החברים של ההורים
וגם את ד"ר רות שנותנת לה שתי מדבקות לבחור....

ונוג כל היום מקשקשת על אופו ניצני? אופו נוריתי? אופו נעמה?

רציתי רק לומר לך שתמיד מחמם את הלב לקרוא אותך,
ולשלוח לך חימום לב בחזרה.

<זה לא בתגובה למשהו ספציפי כרגע, אם חלפה התמיהה במוחך, אלא על רוחך הטובה באופן כללי>

תודה . אני יודעת שעקבת ובטח דאגת, גם אני כזו... עכשיו אני מטאטאה את הבית וחושבת מחשבות נחמדות ומדמיינת איך אני עושה פאי תאנים.

הרי לך אבסורד
מאוחר
ואנילא מוצאת את כתובת האימייל שלך
ולא מצליחה להגיע לטלפון בשעות נורמליות:
וכך נוצרה לה התכתבות אישית מעל דפי הרשת:
חושבת שנוכל לבוא אליכם ל-2 מההשכבות המדוברות בשבוע של הכנס (לרביעי עד שישי)
אם מתאים

נשיקות ושבוע טוב

נוסעת, ראיתי את התשובה של עפר. תודה רבה רבה

סמויה יקרה,

את סמויה היטב היטב, כי אין לי מושג ירוק מי את.
בכל מקרה, תודה על דרישת השלום ואני אברר עם אום נגה (אני מקווה שלא מדובר באשתי. היא גם אם נגה ...)
מי את.
שבת שלום
רון

הי נוסעת!
שמחתי לפגוש אותך עכשיו בדף האם כל דבר הוא שיעור, ונזכרתי בשיחתנו מפעם על התלבטויות קריירה.
אני סקרנית לשמוע מה עובר עלייך מהבחינה הזאת והאם משהו התחדש
רק אם בא לך לספר כמובן...

מחכה למייל שלך

היי! בכלל לא ציפיתי! (מחקתי כמובן ברגע שראיתי) תודה רבה!
רגע, אז זה אומר שבעצם קיבלו את הדואל שלי ורק לא ידעתי מזה? וואללה!

(מה שמזכיר לי שהחל"ת שלי עומד להסתיים )-: ).
וואו, שוב תודה רבה! לפעמים ממש כדאי לקטר!
דרך אגב, מי שבאמת רציתי לשמוע הוא ד"ר (אולי כבר פרופסור? שכחתי) שמואל רפאל. חוקר לאדינו. לא שאני ממש אוהבת את נושא השואה (בעצם לא סובלת), אבל שמעתי אותו מרצה לפני הרבה שנים ומאוד התרשמתי ממנו, והייתי סקרנית לראות אותו עכשיו. אבל, כאמור, אין צ'אנס. אני כבר כמה שנים טובות פשוט מוותרת על כנסים והרצאות, אפילו מוותרת מראש.
לכתוב את ההרצאה שלי (אני דווקא מרוצה ממנה) עלה לי בדמים. איזה מזל היה לי, שבעלי יצא למילואים, וככה חמותי היתה תחת הרושם שאני זקוקה לעזרה והתנדבה לבוא פעם לעזור לי (מזל, כי אם הוא לא היה במילואים לא הייתי זוכה לעזרה בכלל, והוא חוזר מהעבודה בערב כשאני כבר בלתי כשירה להתחלה של עבודה אינטלקטואלית)! בזכות זה יכולתי להתקדם בהרצאה שלי, ואחר כך כבר מצאתי את הזמן, כמובן בחלקים-חלקים.
אז את בטוח לא תגיעי להרצאה שלי, אה?

טוב, דיברתי איתו. איזה יופי.
אגב, הוא יבוא להרצאה שלי. יש לי אמנם נוסח בלי הפרטים הביבליוגרפיים (לא הכנסתי את כל מראי המקום, שהרי ממילא לא מקריאים אותם בהרצאה, ולא טרחתי בכלל להעתיק את הפריטים המלאים מהרשימות שלי), אבל אולי תרצי שאדפיס לך עותק ואתן לו עבורך?

נחת בשלום
שיגרתי אלייך אחד בחזרה.

קראתי.

זהירות, ארוך!
עם זה אין לי בעיה. להיפך
יותר מאוחר אתפנה לשבת ולענות.

שבתשלום

גשי לתיבה

הי! שלחתי לך עכשיו תשובה על המייל של היום, אבל חזרה אלי הודעה שיש טעות בכתובת שלך
יש לך כתובת נוספת?

שלחתי שוב. נראה שהפעם זה בסדר.

<נורא נהנית מהפינג-פונג שלנו בדף על אחריות>
בדיוק רציתי להגיד לך כמה כיף לדבר איתך שם

נוסעת
קודם כל תודה תודה
לירושלים לא יוצא לי כל כך להגיע
את יכולה לתת לי את המייל שלך ונתאם שתשלחי לי אותו בדואר (הוצאות המשלוח עליי כמובן) זה יהיה פתרון מצויין.
אם מתאים לך כתבי לי
ושוב תודה
מתוקה

OK
אני יודע מי את.
התראנו ד"א בטקס הדלקת המשואות האחרון מול משרד רה"מ.
להשתמע.

ואי, את ירושלמית?
איזה כיף!

נוסעת
שלחתי לך מייל עם הפרטים
תודה

הי נוסעת
ברוכים השבים
קחי את הזמן
חיכיתי עד עכשיו
עוד קצת ממש לא ישנה
לאט לאט

שולחת לך מחזק לימים הלא קלים שאת עוברת.

אני עוקבת וקוראת. את חכמה ורגישה, יש לך לב חם וענק.
גם ברגעים הקשים אנחנו לא יכולים לשנות אחרים אבל מהמקום שלך, ממי שאת תוכלי לתת גם לסבתא שלך וגם לאבא שלך תמיכה ועזרה לסגירת מה שצריך לסגור כדי לזכות במעט שלווה.
אשרי סבתך שיש לה נכדה כמוך.