בעלי וחבר שלו (אנשי מקצוע בתחום הקולנוע והטלביזיה) מעוניינים ליצור סרט טלביזיה על חינוך ביתי, כנראה עם מחשבה על ערוץ 8.

הם ישמחו להצעות לגבי תסריט מתאים, למשפחות שמוכנות/מעוניינות להתראיין ולהצטלם, וכן הלאה. כל מה שיש לכם להגיד.

לכשתגיעו לשם, אז פוסט פרודקשן - עלינו.

לכשתגיעו לשם
הסבר? תרגום?

כשגומרים לצלם, נכנסים לשלב הפוסט פרודקשן. עריכה, תיקוני צבע, אנימציה גראפיקה (גם תרגום) ועוד.
זה עסק יקר ואנו (אני וזוגתי) יכולים לעזור בכל השלב הזה כי מזה אנחנו חיים.
אבל צריך להגיע לשם קודם, זתומרת, לצלם סרט.

אני מניחה שהמסגרת היא סרט תיעודי, אבל מה הרעיון הכללי? מה הם רוצים להגיד על חינוך ביתי?
הנושא מאוד רחב, כדאי אולי להתמקד.

בשלב הראשון אנחנו מעוניינים לעשות תחקיר מקיף על הנושא ולשם כך אנו צריכים לראיין מספר אנשים עם ידע וניסיון בתחום (מלבד בשמת).
השלב השני יהיה שלב הצילומים שיכלול בין היתר ראיונות (גם עם אנשים המתנגדים לשיטה), צילומי מפגשים ועוד.
מה אנחנו רוצים להגיד?
זה תלוי לאן יוביל התחקיר.
בכל מקרה, אנחנו לא מתכוונים לעשות סרט שייעודו הוא "למכור" את החינוך הביתי להמונים.

תודה אורי על העזרה.
אני מאמין שנערוך את הסרט בעצמנו, אבל אם נצטרך אנימציה או גרפיקה, נשמח להיעזר בשירותכם.

כדאי לצלם בפארק הירדן. רק האירוע הזה שווה סרט בפני עצמו.
אה- ואני מוכן להתראיין.

לאורי (ובעצם גם לכל השאר): מבחינת הפוסט אנחנו די מסודרים, אבל מה לגבי עזרה בהפקה עצמה - וגם לפניה? תחקיר, תאורה, סאונד, סטיילינג, סיוע בהפקה? אנחנו עושים הכל לבד, יש לנו ציוד ונסיון רב בהפקות, והפניה שנעשתה כאן ע"י בשמת היא בסך הכל צעד ראשון בדרך מאד ארוכה. אגב, בשמת עצמה הבטיחה לסייע לנו בפרוייקט.

אנחנו מקווים שיתפתח כאן אשכול פעיל שממנו נוכל לשאוב רעיונות, שישמשו בסיס לתחקיר ולתסריט. משפחות שהפכו את העניין לדרך חיים, משפחות שניסו והתאכזבו, משפחות שעדיין מתלבטות, סבים וסבתות שמתנגדים בחירוף נפש, ילדים שכבר לא יכולים אחרת - כולם מוזמנים לשתף אותנו במחשבותיהם ולאפשר לנו להיות עדים לתהליך החינוך הביתי בזמן אמיתי. משפחות שיהיו מוכנות להיחשף ולהצטלם - צרו איתנו קשר. אנחנו לא מכירים דרך אפקטיבית להעלות את הנושא לסדר היום יותר מאשר באמצעות סרט דוקומנטארי או כתבת צבע. כל סיוע שיוגש כאן יתקבל בברכה. איך כתבה בשמת? - "אני מערכת החינוך". אז תראו לנו.

אין לי נסיון בכל מה שמתואר לעיל (אלא אם כן אתם צריכים רואת חשבון, כלכלנית, מנתחת מערכות או מנהלת פרויקטים...) - אבל אשמח מאוד לעזור.
כיוון שגם אני בענייני "חינוך ביתי" (או ליתר דיוק "נמצאת בבית עם גורה בת שנתיים ולא שולחת אותה מעלי לשום מקום") - הרי שאוכל לתרום מנסיוני הדל כאמא וכל עזרה נוספת שתדרש בכתיבה, איסוף חומר, ראיונות ושאר ירקות.

כמי שרגילה כל חייה לעשות "דוקטורט מכל דבר" (ציטוט של אבא), הרי שאשמח להחכים גם בתחום זה, של החינוך הביתי.
לילה טוב ובהצלחה.

משפחות שהפכו את העניין לדרך חיים, משפחות שניסו והתאכזבו, משפחות שעדיין מתלבטות, סבים וסבתות שמתנגדים בחירוף נפש, ילדים שכבר לא יכולים אחרת - כולם מוזמנים לשתף אותנו במחשבותיהם ולאפשר לנו להיות עדים לתהליך החינוך הביתי בזמן אמיתי
אולי כדאי שתתחילו מלקרוא על התלבטויות שכבר נפרשו באתר (למשל: בורות בחינוך הביתי, בעיות של אמהות בחינוך ביתי, בעיות של ילדים בחינוך ביתי, התחלנו בחינוך ביתי, מתלבטת בנוגע לחינוך ביתי, התנסות בחינוך ביתי, התפתחות אישית לקראת חינוך ביתי, להחליט על חינוך ביתי, למה בחרתי בחינוך ביתי ועוד ועוד...).

אתם רוצים גם רעיונות ל-איך יראה הסרט, מה יהיה בו וכו'?
המממם. אני לא כ"כ רגילה לחשוב בכיוונים כאלה...
אולי תציגו רעיונות שלכם, ומשם ניתן יהיה להמשיך לחשוב?
מה מטרת הסרט? בינתיים - רק הגדרתם מה היא לא: אנחנו לא מתכוונים לעשות סרט שייעודו הוא "למכור" את החינוך הביתי להמונים מה היא כן?

וואו, מרגש, בהצלחה!
כשחשבתי על זה ישר חשבתי על המשפחה המורחבת שלך, בשמת, ועל בתך ובן דודתה. כמובן שזו לא חייבת להיות המשפחה הפרטית שלכם , אלא המודל: יש מן הסתם עוד משפחות חינוך ביתי שבהם יש בני דודים בני אותו גיל ועם יכולות דומות, שאחד הולך לבי"ס ואחד לא. היה מעניין אותי לראות שיחה ביניהם. היה מעניין לשמוע את דעתם של הסבים, ושל ההורים בשתי המשפחות של אותם שני בני דודים.
ניסיתי לדמיין לעצמי את הסרט וראיתי מצד אחד עשרות ילדים בתלבושת אחידה נכנסים לבי"ס עם הצלצול, והילד/ים במשפחת חינוך ביתי מתחילים את יומם (יש כאלה שקמים מוקדם כ"כ כשלא חייבים? (-; ) באותו רחוב והולכים למקום אחר.
הייתי מתייחסת לאחד הקשיים הגדולים שעולים כאן - נושא הבדידות. איך משחקים בגינת משחקים בשעות הבוקר כשכל מה שיש הם מטפלות עם תינוקות בעגלות, במקרה הטוב. ומראה כמובן את מפגשי החינוך הביתי.
חשוב מאוד בעיניי שתהיה התייחסות לצד הכלכלי, כי אחת הטענות שנשמעות הן "זה נשמע לי נפלא, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי."
הייתי מראה את ההבדל בין משפחות homeschooling ל-unschooling, ששני הצדדים יבואו לידי ביטוי, כי גם כאן יש הרבה שחושבים שחינוך ביתי הוא homeschooling ואם ההורה איננו מורה או בעל ידע נרחב בעצמו, הוא לא יוכל לחנך מן הבית.
אולי נציג/ת משרד החינוך, שידברו על האספקט החוקי.
כמובן גם ילדים בוגרי החינוך הביתי.

וראיתי מצד אחד עשרות ילדים בתלבושת אחידה

לצלילי
we dont need more education

כדאי לצלם בפארק הירדן. רק האירוע הזה שווה סרט בפני עצמו.
לא ולא.
בפארק הירדן אנחנן חווים את... ולא מייצגים את...
יש רבים שאינם מוכנים להצטלם.

איך כתבה בשמת? - "אני מערכת החינוך". אז תראו לנו.
הניסוח הזה קצת הטריד אותי 0-: , מחשש שלא הובנתי (אגב, מה דעתך למצוא ניק קצר? (-: "חבר של בעלה של בשמת" נשמע א-ר-ו-ך ואני מקווה שתצטרף לאתר בקרוב!).

במאמרון שלי "אני מערכת החינוך" אני לא מתיימרת להיות "מערכת החינוך", אני בעצם אומרת: לי חשוב שהילדים שלי יידעו תנ"ך ועברית והיסטוריה ותולדות עם ישראל וכו'. אז אני אדאג לזה שהם יידעו - במקום הדרך הרגילה, לסמוך על מערכת החינוך שתקנה את כל אלה (ולהתאכזב... (-; ). זה "בקטן", אצלי. לא משהו "כלל לאומי".

לא נוח לי עם הניסוח שבחרת "תראו לנו". S-:
זה נשמע כאילו אתה מתכוון שנוכיח משהו. אולי שאנחנו יותר טובים ממערכת החינוך? (-;
אבל אני לא רוצה להוכיח שום דבר.
אנחנו שחיים את החינוך הביתי פשוט מרגישים שהדרך המשפחתית היא הדרך הנכונה לנו לחיות. אני לא רוצה לשכנע אף אחד אחר לעשות את זה. זה משהו שבא מתוכך - או לא.
מי שרוצה - הוא שיעשה את זה.

ולגבי רעיונות לתסריט:
לדעתי, סרט על חינוך ביתי בשלב זה של החינוך הביתי בארץ צריך בעיקר לחשוף את היקף התופעה, ולענות אולי על כמה שאלות נפוצות ששואלים (דרך המרואיינים). למשל, על בעיית החברה או על בעיית "איך ילמדו" (אם כי מפתיע כמה אנשים בכלל לא מאמינים שבבית הספר לומדים משהו, והדבר היחיד שמטריד אותם הוא רק החברה).
אולי כדאי להראות קצת מה זה "חברה" בבית הספר מהזוית של מה שאנחנו רואים.

הייתי רוצה שבסרט תהיה התייחסות גם לחינוך ביתי בארצות אחרות (סטאטיסטיקה, היקף, מדינות וכדומה).
כדאי אולי לראיין גם את החוקר העיקרי שעסק בזה בארץ, ד"ר רוני אבירם, דומני.

לשכנים שלי יש שלושה ילדים. הבת הגדולה שלהם היא בת 10, ילדה מאד מיוחדת, חכמה ועוצמתית שלא משתלבת בהלך הרוח החברתי של הילדים בכיתתה. היא לא אוהבת את בית הספר והולכת מתי שמתחשק לה בערך, משהו כמו יום כן יום לא. ההורים שלה כמובן מאפשרים את זה, אבל בלי הכותרת והאידיאולוגיה המוצהרת של החינוך ביתי. (כנראה שגם בית הספר מאפשר את זה!) אם זה מעניין אותכם, תגידו.

אם יש לכם פוסט אז ניתן להסיק שיש לכם גם סאונד? נכון, זה ממש בסוף הדרך ובכל זאת אני מזדרזת לנדב את בעלי לעריכת הסאונד - הוא לא זול אבל יעשה לכם מחיר (-;

הסרט יכלול:
ראיונות עם משפחות החינוך הביתי
ראיונות עם הורים המחפשים חינוך טוב יותר לילדיהם
ראיונות עם גורמים במשרד החינוך
מפגשי חינוך ביתי ברחבי הארץ
ילדי חינוך ביתי בפעילות
סדר יום של "ילד חינוך ביתי" לדוגמא (לא בהכרח מייצג)
תקציר של מחקרים שנעשו בנושא
שיחה עם פסיכולוג ילדים
צילום בפארק הירדן (רק מי שיהיה מעוניין להצטלם או להתראיין)

זה פחות או יותר מה שעולה לי כרגע בראש, כמובן שזה יכול להשתנות.
נשמח לקבל הצעות נוספות .

תודה

לקרן,
בעלך עורך פרו-טולס?

אכן, פרו-טולס מיקס פלוס.

צילום בפארק הירדן (רק מי שיהיה מעוניין להצטלם או להתראיין)
בעלי, אתה תהיה מוכן? (-:
(אני, למשל, מעדיפה שלא להצטלם שם, אם בכלל ).

שיפצתי עכשיו קצת את ניסוחי, והוספתי אייקונים, כי נדמה לי ששוב לא הובנתי. רגע, הולכת להוסיף עוד אייקונים.

ועוד משהו חשוב מאוד שהייתי מוסיפה לתחקיר הראשוני שלכם, מעבר לדפים שגילה כבר המליצה כאן -
האתר של יונת שרון על החינוך הביתי .
אני ממליצה בחום רב להיכנס לכל מאמר שם שכתוב עליו "חינוך" (האמת, אני ממליצה על כ-ל מאמר שם, אבל מנסה לחסוך לכם עבודה אם אתם מתמקדים בחינוך ביתי) - יש יותר ככל שגוללים למטה בדף.
בין היתר יש שם תשובות לשאלות נפוצות על חינוך ביתי, ולדעתי זה נותן כבר רשימה שאפשר לבחור ממנה שאלות לראיין לפיהן.
בקיצור, חומר מצויין (יש לי עוד סופרלטיבים אבל די לחכימא וגו').

ברוכים הבאים מכל הלב לבעל של בשמת.

סליחה, עידכון: פרו-טולס HD

היכן יוקרן הסרט?

חוששת שמשפחות לא מעטות חוששות להתראיין בכדי "לא להסתבך עם השלטונות".
אני עוד לא גיבשתי עמדה בעניין הזה.
<בעלי תאורן>

הוי סגירת מעגל!
לפני קצת פחות מ- 4 שנים, כשעוד הייתי עושה תחקירים לסרטים דוקומנטריים (בעיקר ערוץ 8) פנה אלי מפיק בבקשה שאכתוב תחקיר ותסריט לסרט בנושא החינוך הביתי. באותה תקופה לא היה צ'יק צ'ק ברשת, רק את האתר של ארי נוימן.
התחלתי לאסוף חומר, רעיונות, הירהורים, מניפסטים.. במהלך התחקיר נכנסתי פתאום להריון הלא מתוכנן שלי, והגעתי ליום-עיון בפארק הירקון הלומה לגמרי, מצויידת בחברה סקפטית S-: שבאה עם התינוקת שלה בעגלה, עם התמ"ל והכל.
באותה תקופה הסתובבתי כל הזמן עם המצלמה שלי (Digital 8), היא היתה פנקס הרשימות שלי. הבאתי אותה איתי למפגש בפארק ורני כעס עלי (-:
כו-לה התכוונתי לצלם שם למטרות תחקיר, אבל קיבלתי לא ולא. היחידים שהסכימו להצטלם בשמחה (לתחקיר, לתחקיר (-; ) היו אילנה אילן
ו אורי זאפא - אילנה היתה בהריון מתקדם וסיפרה בשמחה שהיא מתכוונת ללדת בבית גם הפעם. לא למצלמה דיברתי גם עם אורנה וצפריר, שהזמינו אותי לבקר אצלם וכשהבעתי חשש מה מהדרך אליהם, מלנסוע בה לבד, צפריר אמר שאני לא נראית לו פחדנית ושאני אבוא עם מי שגדל לי בבטן.
> פחדנית או לא, לקח לי שלוש שנים להיפגש איתו שוב, במסגרת כתבה פרינט, ונפגשנו ברמת גן (-: <

כיביתי את המצלמה, רכשתי חוברת על החינוך מן הבית, נרשמתי לרשימה הצהובה והלבנה וישבתי להקשיב, אוספת מספרי טלפון מאנשים שנראו לי מעניינים. זה היה המפגש הראשון והאחרון שהשתתפתי בו, כי כל הזמן חשדתי בעצמי שאני שתולה של התקשורת (אני? שתולה של "התקשורת"?? היום יש לי מספיק ביטחון עצמי כדי לא לחשוד יותר בכוונותי, אבל אז..).

אנקדוטה: לא זוכרת מתי, אם כשהמפגש נגמר או באמצע (מפאת העלבון) יצאתי קצת להסתובב בפארק עם המצלמה ולחפש את כרמל, שבדיוק באותו יום גם היה בפארק, בקצה השני, באיזה הפקה שהוא היה מעורב בה. תוך כדי שיטוט נתקלתי באיש מבוגר עם כובע מצחיה שהיה כתוב עליו "משרד החינוך", שבילבל לי את המוח ונתן לי כל הזמן הכוונות לא נכונות בקשר לאיך להגיע ממקום למקום. זה היה סתם כובע שהוא מצא, הוא לא באמת היה ממשרד החינוך, סתם שוטה הפארק, כמו שציין המוכר בקיוסק. נו, בשביל צירופי מקרים כאלה הסתובבתי כל הזמן עם המצלמה. צילמתי אותו.

בסוף הסרט לא יצא לפועל כי המפיק התחפף. הגשתי לו תחקיר מקסים ועמוק והוא אפילו לא הרים טלפון להגיד שהוא יורד מזה, שלא לדבר על כסף, אבל לא כעסתי, מהנימוק הקוסמי שהתחקיר הזה שלח אותי לקורס הכנה לאימהות (-;

ואז נפתח האתר הזה והתמכרתי, ולקח לי איזה שנתיים להתחיל ולכתוב בו, ולפתוח דף בית וכל זה.

בשמת, אם את רוצה אני יכולה להעביר לך את התחקיר במתנה. כשעברנו דירה לפני חודש בדיוק התלבטתי אם לזרוק אותו או לשמור, ובסוף החלטתי להשאיר אותו. בעצם, אולי זרקתי חלק, אולי את המחברת של המחשבות. קצת מאוחר לי כרגע להתחיל להתעמק, אבל אני זוכרת שני רעיונות שהיו לי: אחת זה שהילדים של שיפרון יעשו את המוזיקה לסרט (אם בא להם) כדי להראות איך אפשר לצמוח מתוך אפשרויות שהחיים מזמנים, ואחרת היתה קשורה ב שיר החופש - פעם חאן יא הציעה לה לעשות כתבה על הפינת חי בקיבוץ שלה, אז חשבתי שיכול להיות נחמד ללוות את זה, אבל בינתיים הבנתי ששירה כבר לא מוציאה יותר את עולם קטן של טבע אז הרעיון הזה כבר לא רלוונטי )-:

מבטיחה לחפש עוד, אם אתם מעוניינים.
האימייל שלי זה ba-ronit שטרודל 012 נקודה net נקודה il

מה מאוחר מה, מכנסתי לשוונג (-:
הסרט היה אמור להיות לא רק על חינוך ביתי, אלא גם על ברית מילה, חיסונים, כל מה שההורים רוצים לקבל עליו אוטונומיה בחזרה.

שרדו שני דפים של מחשבות:
לצלם את הראשון בספטמבר. הילדים נאספים במכלאות. המלאכותיות בקול של המורות, קלוז-אפים על פנים ילדותיים נכבשים לתוך קשב כפוי. כל ההורים הקונבנציונלים נושמים לרווחה ורק אצל ההום-סקולרים הכל כרגיל (להראות את המפעליות, מקומות עבודה טפלים)

לצלם מרחבים, נסיעות, משהו שקשור לנוף של הארץ, חליל צד של גוני על רקע נסיעה, עוד כלים מצטרפים בהמשך

לצלם את המשתתפים עוסקים בתחביבים שלהם (נגינה, ריצה כמשל) כאקספוזיציה שקטה לדמויות, או לא כאקספוזיציה, להעביר את האנרגיה של הפעולה כעשייה פנימית

לצלם ביקור של קב"ס ואת השאלות מהתחת, ושכרונולוגית זה יבוא אחרי שאנחנו מכירים כבר את הנפשות הפועלות, כדי להדגיש את הזרות שהמערכת מכניסה

נתונים סטטיסטיים. קצב הולך ומתגבר של מהפכה

החיסון - צילום ביולוגי של פעולתו, עם דיזולב/הקבלה ויזואלית אחרת לחצר בית ספר (כמו וידאו-ארט, על רקע קריינות). מתוך מחשבה שבחיסון מכניסים רעל לתוך גוף, ובבי"ס מכניסים גוף לתוך רעל

היכן יוקרן הסרט?

כנראה עם מחשבה על ערוץ 8.

אני מציעה כרעיון להתמקד גם באמהות עצמן. אני רואה הבדל גדול ביחס, בסבלנות ובהיכרות שיש לי עם הילד שלי כיוון שאני אתו כל הזמן, לעומת חברותי שפוגשות את ילדיהן אחה"צ ובשבת.

אשמח אם תודיע לנו לפני שיוקרן, (קצת מראש כדי שנוכל להתארגן ולצפות בסרט).

וואו, ברונית, ואני בכלל לא ידעתי שאת כזאת D-:

וואו, איזה יופי!
תודה לך ברונית.
נשמח להיעזר בתחקיר שלך ולצרפך לצוות ההפקה (אם את מעוניינת).

הכוונה לשדר את הסרט בערוץ 8.
לצערי, זה עדיין לא נושא "אטרקטיבי" מספיק בכדי לעמוד במבחן הרייטינג של ערוץ 2 בפריים טיים (אני לא מדבר על כתבה, אלא על סרט באורך של שלושים דקות לפחות).

בעלה של וחבר של בעלה של: א. מדוע אתם 'נעולים' על ערוץ 8? (עם כל הכבוד כמובן לערוץ). ב. מדוע לא לנסות לפנות לערוצים בחו"ל עם הצעה? (נאמר ארטה ודומיהם. חינוך ביתי בישראל יכול להשמע להם אקזוטי לדעתי) ג. הכבלים וזכיניות ערוץ 2 יכולים כן להתעניין לדעתי. ניסיתם לגשש?

מצטרפת לאורי, למרות שערוץ 8 הוא באמת דיפולט לסרטים מעין זה.
שלושים דקות נראה לי מעט... מינימום 45!
(כמו שיעור בבית ספר D-: )

אנחנו לא נעולים על ערוץ 8.
משיחה עם המומחה לטלוויזיה (או לרייטינג) מס' אחת בארץ, הבנתי שהסיכוי לשדר בערוץ 2 סרט דוקומנטארי בנושא זה הוא קלוש למדי.
זה לא אומר שויתרנו על הרעיון לשדרו בערוץ מסחרי או ציבורי, אבל אני חושב שבשלב זה, כדאי להתמקד יותר בעשיית הסרט ופחות בשאלה היכן לשדרו.
ככל שהסרט יהיה טוב ומעניין יותר, יותר גופים יהיו מעוניינים לשדרו.
לגבי האורך, התכוונתי למינימום 30 דקות.

בעלה, כל עזרה שצריך - בכיף.

>אורי תמיד רצה להיות נערת מים<

>מותר לכתוב בדף הזה רחשי הערצה לבעלי?<

אני מפנה כאן שאלה אל כל המשתתפים במפגשי החינוך הביתי בארץ (אולי צריך לפתוח על זה דף, כדי לקרוא לכולם לכאן):
מי מעוניין ו/או מסכים שיהיו צילומים מהמפגש "שלהם" בסרט?
מה לדעתכם צריך לצלם?

כי כשדיברתי על האפשרות עם בעלי, אמרתי לו שזה נראה לי קצת בעייתי.
מה, הוא יקליט את שיחת האמהות? שיחת אמהות, מה מיוחד בה? אולי אנחנו מביעות דיעות באופניות מדי פעם, אבל אנחנו יכולות באותה מידה לדבר על השרב או על ייעוץ זוגי פילוסופי , מה חינוך ביתי בזה?
והילדים? האם היינו רוצים שיצלמו את המשחק החופשי של הילדים? האם אין כאן פלישה מסוימת לפרטיות? האם סוג כזה של צילום לא משנה בעצמו את התנהגות המצולמים?
מנסיון של סרטים דוקומנטריים אחרים, המוצלחים היו אלה שהיו במקום הרבה זמן, הרבה פעמים, עד שהם הפכו לזבוב על הקיר וכולם התחילו להתנהג בטבעיות לידם, ורק כך הצליחו לתפוס אווירה אותנטית של מפגש כזה.
הרי אין לנו טענה שמפגשי החינוך הביתי הם "משהו מיוחד" אם כי כן אפשר להראות את רוח שיתוף הפעולה שנושבת בהם ואולי להשוות אותה למה שקורה בקרב ילדי גן או בית ספר. יש בכל זאת הבדל גדול, לדעתי.
ואיך אפשר להראות את הלימוד, אם רוצים? הרי בדיוק העניין בחינוך ביתי הוא, שהלימוד מתרחש במוחו של התלמיד, בקפיצות, במקומות לא צפויים. אין שיעור היסטוריה בימי ב' מעשר עד עשר ארבעים וחמש. שיעור ההיסטוריה קרה אתמול בנסיעה בין הרצליה לירושלים, כשעברנו על פני שלט וממנו הגענו לשיעור היסטוריה על מלחמת השיחרור, שהצטרף לשיעורים קודמים בנושא והזכיר עוד הקשרים, כי הילד שאל והתעניין .

בכוונה אני מעלה פה המון תהיות, כי אני רוצה לגרות אתכם שתענו, שתציעו, שתעלו רעיונות מה אפשר לעשות, ממה להיזהר, איך לעשות את זה, וכו'.

יוזמה מעניינת מאד, אשמח לצפות בסרט הזה, לכשיגיע הרגע.
לגבי שידור, אני גם חושבת שאין יותר מדי בעיה לגבי ערוץ 2, הבעיה היא אופן השיווק. סביר להניח שסרט כזה ימכר משהו מעורר מחלוקת, כחתרנות מסוימת, בדרך בה הרבה צופים ירצו לראות "מי היא הכת המסוכנת הזו שלא שולחת ילדים לבי"ס" וכד'. משהו בסגנון הפרומואים של רפי גינת-אמנון לוי וכד' (ממה שאני זוכרת, הרי אין לי בכלל טלויזיה!)

תודה לאורי ולכולם על העזרה ועל הרעיונות היפים.
אנחנו מעוניינים להתחיל לצלם את הסרט בקרוב מאוד.

חבר של בעלה של אישתי, אולי תכתוב משהו גם אתה?

גזרתי על עצמי שתיקה - אתה הרי מוביל יפה מאד את הדיון גם בלעדי. רק זאת אוסיף: עודנו ממתינים למשוב כלשהו (חיובי או חלילה להיפך) באשר לנכונותכם להצטלם, הן בפגישות החבי"ב (חינוך ביתי בישראל) בכפר שמריהו ובגליל העליון והן בפארק הירדן. מי שלא מוכנ/ה - שיצביע.

בשמת א העלתה כאן שתי נקודות חשובות:

א) דרוש לנו זמן ניכר להיטמע ולהפוך ל"זבוב קיר" כדי לתעד משהו אותנטי ולא מאולץ.
ב) יש לחשוב היטב איך מתארים ויזואלית תהליך לימודי לא קונבנציונאלי מבלי לגלוש לקלישאות.

אולי משהו מבוים? הדוגמא של בשמת על שיעור הסטוריה אסוציאטיבי-אקראי בדרך לירושלים מצוינת לטעמי. האם יש לכם עוד דוגמאות כאלה היכולות לשמש אילוסטרציה מאד נוחה לרעיונות העומדים בבסיס החינוך הביתי? סיטואציות שמאפשרות למידה ספונטנית, מונעת (ו' שרוקה) סקרנות טהורה?

ובאותו עניין - אני משוכנע שרבים שואלים את עצמם, כיוון שהבטלה היא אם כל חטאת - כיצד מונעים מילדי ה-Unschooling להפוך לבטטות עצלות המתחילות את סדר יומן הריק בסביבות עשר בבוקר? במלים אחרות, איך יוצרים (אני אוהב את המלה הזו) גריינים יעילים לילדים כדי לחשוף אותם לתחומי ידע שאינם מוכרים להם כלל?

סליחה על האריכות היתרה. להבא אשתדל לקצר.

יואל שאול

הדוגמא של בשמת על שיעור הסטוריה אסוציאטיבי-אקראי בדרך לירושלים מצוינת לטעמי
יש המון דוגמאות בספר על החינוך הביתי שכדאי להזמין אצל רני וחדוה כשר .
ויש עוד דוגמאות בדפים רבים פה על החינוך הביתי, במיוחד ב בלוגים.

אני לא יודעת כמה זמן יארכו הצילומים אבל אפשר אולי ללוות הורים שמתלבטים בינם לבין עצמם בקשר לחינוך ביתי עד לנקודה מסוימת. מה מוביל אותם, אילו שיקולים הם מפעילים מה הם עושים (או לא עושים) על מנת להגיע להחלטה.
הנקודה ברורה, נכון?

מנסיוני כתחקירנית - פשוט צריך להפעיל את המגנט, למצוא את הדמויות המעוניינות והמעניינות, ולצפות לקסם שיבוא...

אני מכירה משפחת חינוך ביתי מרתקת (שבכלל לא משתתפת בקהילה הזו) שיש להם 4 ילדים בחינוך הביתי. הבכור נולד אוטיסט והיום קומוניקטיבי מאוד.
הם גרים במושב מרוחק והבית שלהם הוא לוקיישן נפלא. אני יכולה לספר להם על הסרט ולראות אם הם מעוניינים ליצור קשר.

תודה ברונית,
זה רעיון מצוין, תודיעי לנו אם הם מעוניינים.

יואל שאול,

אחד הדברים שעומדים בבסיס ה-UNSCHOOLING, זה שכל ההנחות המוקדמות שמנחות את החינוך הרגיל צריכות להבדק מחדש.
ז"א, שאם אחת ההנחות הללו היא שילדים שישנים עד 10 בבקר יהפכו לבטטות עצלות, כדאי לראות אם אכן כך (למשל, מתי הם הולכים לישון בלילה ומה הם עושים לפני שהם הולכים לישון?), או שצריך לגריין ילדים... האומנם?
אם אתה עושה סרט על הנושא יעזור לך להכנס לרוח העניין על ידי שתקח את כל המסקנות המוקדמות שאתה בא אתן ותבדוק האם הן אכן נכונות על ידי התבוננות אישית ולא על ידי הסתמכות על אוטוריטה חינוכית כלשהי. קוראים לזה חשיבה עצמאית וגם זה בבסיסו של ה -UNSCHOOLING. אגב, בדיקה כזו מובילה בהכרח לשאלות ותהיות על משמעות החיים ועל מה הם בכלל ולכן הרבה מהאנשים שתפגוש מוצאים פתרונות אחרים גם בתחומים נוספים.
וחשוב יותר מהכל, רובנו שמתרגלים לקחת את הילדים שלנו ברצינות מההתחלה, מגלים שאין הבדל משמעותי ביננו לבינם ואם יש לנו שאלה על איך משהו מתרחש או קורה, כל שעלינו לעשות זה להסתכל בכנות מוחלטת על עצמנו ושם התשובה לשאלה.
שיהיה לכם בהצלחה.

על פי העולה מהכתוב כאן לא ברור האם הסרט הזה הוא על חינוך ביתי או על תופעת החינוך הביתי.
לתחושתי הנטיה של עורכי הסרט או אלו שהולכים להפיקו היא לעשות סרט על תופעת החינוך הביתי. (ולהערכתי מהר מאוד יזנחו את הרעיון של סרט על התופעה, לסרט על חינוך ביתי, כשזה יקרה, אשמח לתת את השני גרוש שלי).

לפיכך, אין לי מה להוסיף, אם אוזמן לדבר על תופעת החינוך הביתי, אסכים ואשמח.

עם זאת, אין לי ממש עניין בסרט על התופעה.

קראתי לא מזמן את אחד הסלופים המרהיבים על התופעה תחת המחקר של הגברת דגני. בכך דייני.

---

לעניין הצילומים בפארק הירדן. זה לא הולך ככה שמי שמתנגד להצטלם צריך להרשם. יש רבים שיגיעו מבלי לקרוא את הדפים האלה. לכן, על מנת שתוכלו לצלם, יהיה עליכם לקבל הסכמה במקום מאת אלה המשתתפים בארוע כולו. לא תוכלו לצלם צלום כולל של קבוצה היות ומישהו שאינו מעוניין להצטלם עשוי לעבור שם במקרה ולא יעלה על הדעת שרצונכם לעשות סרט יגביל מי מבאי האירוע.

לכן, ראוי שתכריזו על היום המיועד לצילומים. כך ישארו שבעה ימים ללא צלום.
יהיה עליכם לצלם רק את אלו שמוכנים, בנפרד, ללא צלום של אחרים ברקע. ולהקפיד על כך.

איני כותב את זה כי אכפת לי להצטלם, אותי אפשר לצלם מכל זוית, לא אכפת לי. אבל יש כאלה שאינם מוכנים להצטלם. נקודה. נתקלנו בזה בפארק הירקון לפני שנה, כשבקשנו רשות לצלם את הסדנה שערכנו והיתה מישהי שהתנגדה בכל תוקף.

---

לצפריר על הרגישות לבלתי-מצטלמים.

אני מוכנה למלא את הנישה של "החלום ושיברו" .

אכן, בעלי ושאול:
נראה לי שאין מנוס אלא לקרוא קודם כל הרבה "על חינוך ביתי" כדי לגבש מושג איך אפשר לצלם את זה.
ולגבי ההתלהבות משיעור ההיסטוריה בדרך לירושלים: יש בעיה לתפוס דבר כזה כאשר הוא מתרחש באופן אותנטי, ולביים אותו בוודאי לא רלבנטי (-;
אבל תרשה לי להאיר (באלף) משהו: אולי מה שהלהיב אותך היה שההיסטוריה שייכת לקוריקולום של בית הספר?
כי הרי הסצינה שתיארתי מתרחשת אצלך בבית יום-יום, לגבי המון דברים. הרי בחינוך הביתי אין חשיבות לשאלה אם זה היה על מלחמת השיחרור או על תעשיית הסוכר בעולם (אמא, מה זה סוכר? איפה הוא גדל? הוא צומח ככה על עץ? אבא, מה זה הקופסאות השחורות האלה שאתה לובש? למה אתה עושה את זה?). כל ילד נורמלי שואל את הוריו שאלות על דברים שהוא נתקל בהם, והם מסבירים לו ונותנים לו מידע ופרשנות על העולם. זה שיעור בחינוך הביתי. הוא מתרחש אצלך בבית. אתה בעצם לא צריך אותנו בשביל לצלם אותו... תתחיל לעשות תצפיות ותראה איך זה קורה... (-:

צפריר, יפה שהפנית את תשומת הלב להבחנה בין "תופעת החינוך הביתי" לבין "החינוך הביתי".
עם זאת, כאחת שמכירה את יזמי הסרט הזה, תרשה לי לתקן: אין להם בדיוק קונצפציה מוכנה מראש. הם לא באים עם רעיון מגובש ורוצים להכניס את החינוך הביתי לתוך הקופסא הקיימת.
להיפך, הם באים מתוך עניין אמיתי בנושא.
והם באים מתוך כבוד אמיתי לקהילה.
הם באו אל קהילת החינוך הביתי דרך הדף הזה, וביקשו לשמוע מאנשי החינוך הביתי הצעות לסרט. קודם כל. לפני הכל. בשביל זה נפתח הדף.
(כאן אוסיף הסתייגות שאחר כך הם יעשו את הסרט לפי הבנתם ודעתם, וכן הם כבר כתבו שהם רוצים לא "סרט תעמולה לחינוך ביתי". עם זאת, גישתם לחינוך הביתי חיובית, שלא כמו הגב' דגני... ו אני מלווה אותם, לא גב' זיילר (-; )

לכן, נשמח, ואף יותר מנשמח, אם תיתן כאן איזה תסריט משלך ל"איך יכול להיראות סרט לא על תופעת החינוך הביתי אלא על החינוך הביתי".
כי לי, למשל, אין מושג. אמרתי לבעלי שאני אוכל להעיר הערות על תסריט קיים, אבל אין לי מושג איך להציג את החינוך הביתי בסרט.
אם לך יש מושג - אז אתה הוא מה שבעלי ושאול מחפשים!
אנא, פרט, תאר, הצע!
ואם היית מעדיף לא מעל דפי האתר (אני כן, כי זה מאפשר דיון של עוד חברי קהילה) - אז נשמח לבוא לשיחה.

הדוגמא של בשמת על שיעור הסטוריה אסוציאטיבי-אקראי בדרך לירושלים מצוינת לטעמי

בשמת, אם יורשה לי להעיר משהו. דוגמאות כאלה קיימות כל הזמן גם במשפחות שהילדים
שלהן בבית ספר ובגן. כמו המשפחה שלי למשל. כלומר, אני לא בטוחה שזה באמת מאפיין ייחודי של חינוך ביתי.

<אמא של אנ"נ>

תודה לך אישתי על הדברים היפים והנכונים שכתבת.
עם זאת, הרבה קטעים מהסרטים הדוקומנטריים שראית בחייך מבוימים.
אין בכך כל רע אם הסצינה המבוימת התרחשה במציאות.
הקושי בביצוע אכן קיים והוא גם מהותי, אבל זה כבר עניין אחר.

צפריר,
אולי אתה יכול לתאר לעומק יותר את ההבדלים בין "סרט על החינוך הביתי" ל-"סרט על תופעת החינוך הביתי",לפי ראייתך.
קח בחשבון את המגבלות של המדיום הטלוויזיוני לעומת העיתונות הכתובה.

בנוגע לצילומים בפארק הירדן, הרעיון לצלם בפארק הירדן נובע מההזדמנות לראיין מספר אנשים שיכולים לתרום לסרט, בלוקיישן אחד.
אנחנו לא מתכוונים לצלם סדנאות או מפגשים, אלא אם כן הם רלוונטים לחינוך הביתי.
בכל מקרה, לא נצלם אנשים בניגוד לרצונם. יתרה מזאת, כל המשתתפים בסרט יוכלו לצפות בו לפני העברתו לגורם המשדר, אם ירצו, יוכלו גם להעיר הערות לגביו, ולבקש מאיתנו להסיר בעריכה הסופית את הקטעים שבהם הם מופיעים.

רני

_דוגמאות כאלה קיימות כל הזמן גם במשפחות שהילדים
שלהן בבית ספר ובגן._
בדיוק - לכן הצעתי לשאול לצלם את זה אפילו בקרב משפחתו שלו (אולי לא היה ברור, שבעוד שילדיו של בעלי כן בחינוך ביתי (-; אז ילדיו של שאול לא בחינוך ביתי).

בשמת,
אני יכול לחשוב על כמה תסריטים.
אבל שוב, זה שונה לחלוטין לפי מטרת הסרט, או הגדרתו.
אם הסרט הוא על חינוך ביתי, אז צריך לחשוב האם הסרט מלווה כמה משפחות (ומכאן כמה תפישות), או משפחה אחת או שתיים (ומכאן נדרש לאורך זמן גדול יותר), מהן השאלות שהסרט שואל?
ואם הוא על תופעת החינוך הביתי, הרי זה סיפור שונה במקצת.

יש כל כך הרבה אפשרויות, והסרט הזה הוא של רני ויואל, לכן, להניח שם את דעתי נראה לי לא רלוונטי.

לכן, על יוצרי הסרט להחליט לאיזה כוון הולכים.
כשהכוון יהיה ברור. אשמח לעזור.

צפריר,
הכיוון הסופי עוד לא מגובש.
רני ביקש:
אולי אתה יכול לתאר לעומק יותר את ההבדלים בין "סרט על החינוך הביתי" ל-"סרט על תופעת החינוך הביתי",לפי ראייתך.
לדבריו, הוא לא הבין למה אתה מתכוון. האם תוכל להסביר מה זה "סרט על התופעה" ומה זה "סרט על החינוך הביתי", שיהיה לו ברור מה כל סוג ומה ההבדלים ביניהם.
(אני חשבתי שאני מבינה, אבל כשניסיתי להסביר - הסתבכתי! אז גם אני אשמח להסבר)

אני מצטטת ממה שבעלי כתב, ואחרי כל שורה - במה מתבקש סיוע:

_הסרט יכלול:
ראיונות עם משפחות החינוך הביתי_
מי מוכן להתראיין?

_ראיונות עם הורים המחפשים חינוך טוב יותר לילדיהם
ראיונות עם גורמים במשרד החינוך
מפגשי חינוך ביתי ברחבי הארץ_
הם ישמחו לצלם במפגשי החינוך הביתי, כרגע בלי החלטה מראש מה בדיוק לצלם ומה המטרה בצילומים. ישמחו לאינפוט, וכן לשמוע אם יש מישהו שמוכן/מתנגד לצילומים במפגשים שאצלו.

_ילדי חינוך ביתי בפעילות
סדר יום של "ילד חינוך ביתי" לדוגמא (לא בהכרח מייצג)_
כאן אני מניחה שהם היו רוצים לשמוע רעיונות, איך ומה אפשר לצלם, ואיזה משפחות מוכנות להצטלם לזה.

תקציר של מחקרים שנעשו בנושא
רעיונות? יונת שרון ?

_שיחה עם פסיכולוג ילדים
צילום בפארק הירדן (רק מי שיהיה מעוניין להצטלם או להתראיין)_
על זה רני כבר ענה: בפארק הירדן נראה לו שזו הזדמנות לוגיסטית.

חשבתי על זה, והנה דעתי:
אני אישית לא אוהבת להצטלם, בשבילי זו סיטואציה מלחיצה בכל מקרה. בפארק הירדן זה יהיה לי עוד יותר קשה, כי הלחץ מנוגד לאווירה שם, ואני הכי לא אוהבת להצטלם כשאני פרועה, לא התרחצתי כבר ארבעה ימים, ישבתי כל היום בירדן, נדבק לי זבובון ללחי, אני מזיעה ולבושה בבגדים הכי "לא ייצוגיים" שלי.
ואמנם רני לא רוצה סרט שייראה כמו תעמולה בולשביקית לחינוך הביתי, אבל אני לא הייתי רוצה סרט שייצור אצל הצופה רושם של "כת של תמהונים בשאנטי".
כמו כן, אני מבינה שהכוונה היא לעשות סרט על "החינוך הביתי" ולא על "באופן טבעי". אם כן, אז למה פארק הירדן? זו רק דוגמא יפה במיוחד לאחד המפגשים שהקהילה מארגנת, וזה תת-נושא מתוך הנושא הרחב יותר: "כיצד פותרים אנשי החינוך הביתי את הצורך בקהילה חברתית תומכת מצד אחד, ובפעילויות חברתיות לילדים מצד שני".
זה גם תת נושא של הנושא הרחב יותר, של איך היינו רוצים לחיות בכלל, וכמה קשה ליישם חלק מדרכי ההורות שלנו פשוט מפני שאנו מבודדים וחיים בנפרד ממשפחות אחרות.
מה דעתכם?

כן, יש בעיה להסביר. אבל אני חושב שכהרגלי התקמצנתי במילים.
בשני המקרים הסרט יתאר את התופעה.
אלא שאובייקטבית סרט שיתאר את התופעה מתוך העיניים של מי שכך נוהג, יהיה סרט על החינוך הביתי, מבפנים, הוא יגע ב"איך" חיים בחינוך הביתי. איך זה מתרחש. זה פחות או יותר מה שעולה אצלי תחת הגדרת סרט על חינוך ביתי.

סרט שיתאר את החינוך הביתי בעיקר מכוון המה, שאלות של האם זה נכון, או ראוי, או מה חושב על זה משרד החינוך, או פסיכולוגים או כל מי שאינו מבין בכך דבר וחצי דבר היות ואינו מממש את החינוך הביתי. יהיה סרט על "התופעה" הזו של החינוך הביתי, בתוך סל אפשרויות החינוך והאילוף של ילדים בישראל (אפשר גם לעשות ממש מחקר מעמיק מבחינה זו של מקומו של החינוך הביתי בעולם, והגישות השונות, אפשר גם להתייחס לחוק לימוד חובה כחלק מאמנת האו"ם העוסקת בילדים).

בזה, אין לי עניין. זו "עוד כתבת חדשות". שוב, אשמח להתראיין. אבל זהו.

בעוד הסרט העוסק בעיקר באיך, וכשמהות העניין היא לא עצם עשיית החינוך הביתי, אלא המהות האמיתית - חירות רוח האדם, נמצאת מעניינת מאוד בעבורי. מאוד מאוד.
כי סרט כזה, הדהודו - למרחוק.
ולזה אני לרשותכם, לכל תפקיד שנראה לכם. בשמחה.

---

ועכשיו יצאתי רגע אל הצאלון. הוא ממש חכם, הצאלון.

---

סרט טלויזיה הוא אמצעי תעמולה.

כאן, נשאלת השאלה, איזו תעמולה תעומלן כאן.
האם הסרט מיועד לאנשי החינוך הביתי, ומתאר אם כך איזה מכנה משותף רחב של המחנכים בבית, על כל הקשיים, האכזבות, השמחות ורגעי האושר וההרמנוניה. ומכך עשוי גם להתאים להקרנה לכלל הציבור (כסרט דוקומנטרי ולא חדשותי רעיוני, ללא הצורך בקונטרה כזו או אחרת).

או, האם הסרט מיועד לכלל הציבור, ומתאר אם כן את התופעה הזו, בוחן את אמיתות טענותיה, בוחן את השפעתה על המערכת ולהפך. ואז, מה יהיה אופי התעמולה? מאוזן? בעד? נגד?

ובקיצור, נראה שיש לעשות כאן איזה סיעור מוחות ולבחון עוד ועוד היבטים, עוד לפני שבכלל נגשים לבחון את תחילת התסריט.
צריך כאן כמה מוחות ביחד.

אני מצפה בכיליון עיניים לתגובות של רני ושל שאול (לצערי, שאול לא יגיע למחשב לפני צאת השבת).

צפריר, נראה לי טבעי שאדם "חיצוני" לחינוך הביתי יתעניין קודם כל ב"האם". יש לו ספקות אם זה טוב בכלל, אם זה לא מזיק. הוא רוצה לשמוע מה חושבים המתנגדים, והוא רוצה לשמוע איך עונים על זה אלה שעושים את זה.

• ראשית, אני מסכימה עם צפריר - קודם כדאי להבין על מה בדיוק הסרט, למה דווקא אתם רוצים לעשות את הסרט הזה. למי הוא מיועד, מה הוא מבקש להביע, מה מטרתכם בעשייה. סיעור מוחות, כבר נאמר.
• אחר כך כדאי לערוך תחקיר מקיף ככל האפשר: דרך קריאת התכנים באתר, דרך הספר "חינוך ביתי" שאפשר להשיג אצל רני וחדווה, דרך כל הספרים בנושא. יש לי גם חברה שערכה תחקיר בנושא חינוך ביתי לצורך כתבה שהכינה, אוכל לבקש ממנה את עיקרי הדברים.
• אנחנו מתלבטי חינוך ביתי. אם תרצו את ה-input שלנו בעניין, נשמח לעזור. אני אשמח גם לעזור עם התחקיר וההפקה.
• בעלי, שי, הוא תסריטאי ובמאי. הוא יכול לסייע בהעלאת רעיונות, בכתיבת תסריט, הצעות לבימוי וכהנה.

בכל אופן, שתהיה הצלחה.

צפריר,
הסרט מיועד להציג את החינוך הביתי בפני הקהל הרחב (רוב האנשים אינם יודעים אפילו שקיימת אופציה כזו).
אין לנו כוונה לעשות סרט שמעמיד את גישת החינוך הקונבנציונאלית מול החינוך הביתי.
יחד עם זאת, אני חושב שחשוב מאוד להתייחס בסרט לחששות של הורים "לילדי החינוך הקונבנציונאלי" הנובעים לרוב מבורות ומיתוסים שגויים (מי כמוך יודע).

האם הסרט מיועד לאנשי החינוך הביתי, ומתאר אם כך איזה מכנה משותף רחב של המחנכים בבית, על כל הקשיים, האכזבות, השמחות ורגעי האושר וההרמנוניה. ומכך עשוי גם להתאים להקרנה לכלל הציבור (כסרט דוקומנטרי ולא חדשותי רעיוני, ללא הצורך בקונטרה כזו או אחרת).
כן, ברוחי אני מתאר סרט שיציג את כל הדברים שאמרת וזה אינו סותר את מה שכתבתי בחלק הראשון.
בנוגע לפסיכולוגים, אנחנו מתכוונים לראיין פסיכולוג או פסיכולוגית שכן מבינים את החינוך הביתי ויודעים עליו דבר או שניים.
פסיכולוג שלא מבין דבר בחינוך ביתי רק יגרום נזק, לנו ולסרט.

בשמת,
שאלת האם תפתר מאליה תוך כדי הסרט (לטעמי).
רני,
ברוח הדברים שכתבת אשמח לעזור. רק תגיד במה.

את משפחתי יהיה קשה מאוד לשכנע להצטלם, צילמו אותנו מספיק כמשפחה. אבל, אותי, ונראה לי שגם את אורנה - אין כל בעיה.

מעבר לכך, מבחינת הכישורים האישיים, יש שטוענים שהקול שלי הוא קול רדיופוני ופעם אפילו קבלתי כמה גרושים על הקלטות. אז אם צריך קריין, - אפשר.

נראה לי, שיש לאסוף כמה וכמה מוחות ולעשות פשוט סיעור מוחות.

לעניין הפסיכולוג -
כאן יש בעייתיות מסוימת, שהפסיכולוג נשען כולו על עקרונות ותובנות של ה"חיים בשבי". אבל זה כבר דיון אחר. יש מי שנראה מצויין לעניין זה. הוא ישמח לשתף פעולה והוא בהחלט לא נגד חינוך ביתי. אעביר לכם את שמו במייל. בקרוב. (אם אשכח נא לא להסס להטרידני באלה.

תודה צפריר.
ניצור איתך קשר לאחר ישיבת ההפקה הראשונה.

רני וחברו,
אנחנו נשמח לתרום את חלקנו לסרט (להתראיין).
בנוסף,
אוכל לקשר אתכם לגורמים רלוונטיים במשרד החינוך.

ושאלה:
האם תהיה בסרט גם התייחסות לאופציה של בתי ספר חלופיים?
כלומר:
האם זה סרט רק על חינוך ביתי, או שמא הסתכלות רחבה על אופציות החינוך השונות במדינה?

תודה נאווה,
נשמח לקבל את עזרתך בקישור עם גורמים רלוונטיים במשרד החינוך.
הסרט הוא על החינוך הביתי, ולא נראה לי שתהיה בו הסתכלות על אופציות חינוך נוספות.
כרגע, אנחנו עדיין בשלב התחקיר, כך שהקו הסופי של הסרט עדיין לא גובש.

רני ושאול,
אם אתם רוצים שאשלח אליכם את התחקיר שעשיתי - רק תגידו.
מאחר והוא נעשה ב- 2001 הוא מכיל חומרים של ראשית הדיון, שאלות להדיוטות.

> ברונית מעוניינת לנקות קצת את שולחן העבודה שלה <

כן, ברונית, הם מעוניינים (רני קורא מאחורי (-; ).

אני רוצה להוסיף רעיונות :
לצלם בית ספר. כמה שזה נשמע לא שייך, אחד הדברים שהביאו אותנו לחינוך הביתי הוא שהיינו הרבה עם הילדה בתהליך הקליטה שלה בגני הילדים אליהם הלכה ושמשם המשכנו לתצפיות מאד מעניינות על בית הספר.
השקט במסדרונות כשכולם בשיעור.... הצעקות של המורים המלמדים מפציעות פה ושם....פתאום הצלצול וכל הדלתות נפתחות ב"בום" אלים לתוך המסדרון וערב-רב של ילדים פורצים כמו פקק של קולה לתוך המסדרון והחצר. דורכים, דוחפים, עוורים-אלימים.
המשחקים האלימים בחצר, ילדים מתעללים זה בזה, אתה-כן-משתתף ואתה-לא-בחבורה-שלנו, הילדה שרק אתמול הציקו לה והמורה הציעה לה לשנות את שמה "כי ככה לא יצחקו עליה" , הילד שכבר שנתיים הולך לבית ספר אבל עוד לא יודע בכלל עברית כי הילדים מנדים אותו.
וכמובן בזבוז הזמן על כל השטויות שלומדים שם וה"טקסים" חסרי המשמעת שהילדים צריכים להשתתף בהם . ביום הזיכרון לרבין, למשל, דיברו הרבה על רצח וכדורים. לא על שום דבר מעבר.

הייתי נותת לך את בתי, היא ה-הסברה הנהדרת והאמיתית לחינוך ביתי אבל איני מעוניינת לחשוף אותה למצלמה ולציבור. בכלל, אני אישית הייתי רוצה שלא יעשה סרט כזה. למרות שאנחנו בחינוך ביתי חוקי ומאושר - לא הייתי רוצה שידעו על האופציה, שהתופעה תתרחב. לדעתי ככל שהתופעה תתרחב, יקשו עלינו יותר.
בהצלחה בכל מקרה.

תשלחו לי את הכתובת שלכם, כדי שאוכל לשלוח. או שאם אתם מעדיפים, אז מחר (יום ג') אני בת"א, בגורדון ליד העיריה, אז אני יכולה להביא את זה איתי ותבואו/תשלחו מישהו לקחת. טלפון: 054-4691310

האימייל שלי זה ba-ronit שטרודל 012 נקודה net נקודה il

לגבי שאלת ההפקה וההפצה של הסרט.
ראיתי שעלה פה רעיון לכוון אותו לשוק בינ"ל.

אם זה מעניין אתכם - יש לי קשרים עם מנכ"לית חברה שמפיקה ומפיצה סרטים דוקומנטריים באירופה (בעיקר שווייץ, גרמניה, אוסטריה, בריטניה). היא מתמחה בקו-פרודוקציות ישראליות-אירופיות ואולי אפשרי שיתוף פעולה. אפילו ברמת ייעוץ השיווק.

תודה, ברונית, נכתוב לך את כתובתנו.

אדמה טובה,
תודה על העזרה.
כרגע אנחנו מעדיפים להתמקדבהפקת הסרט.
כשהסרט יהיה גמור, נשמח לשתף אותך במאמצי ההפצה והשיווק.

אדמה טובה,
האם אוכל ליצור איתך קשר טלפוני בנוגע לשיווק אפשרי של הסרט בחו"ל?

ברונית: התחקיר שעשית - מעולה ומקיף. רוצים לשלב אותך בהפקה - מעוניינת?
יואל שאול

תודה! מחמם לי את הלב שיהיה בו שימוש, אחרי שנים שהוא טמון פה בארון..
כאמור, החלק השני שלו זה הקלסר, בקרוב אצלכם.
בקשר להשתלבות בהפקה - דיברתי עם רני וקבענו שהוא יצור איתי קשר כשהוא חוזר.

יש משהו חדש?

חזרתי מחו"ל לפני שבוע.
אני מקווה שאני ושאול נוכל להתפנות להשלמת התחקיר בימים הקרובים.

סרט "בסיסי" על חינוך ביתי יהיה מצויין. כולל תשובות לשאלות נפוצות של מי שלא מחנך בבית. לדעתי סרט שישאיר בסופו סימני שאלה אצל הצופים ויניע חלק מהם לחפש תשובות יהיה נפלא. לדוגמא: לאיזו מטרה נוצרו בתי ספר וגנים? האם ילדים באמת זקוקים לחברה של בני גילם? וכד'.

לאיזו מטרה נוצרו בתי ספר וגנים?
זו שאלה מצוינת לסרט על "מערכת החינוך", וחבל להתפרש לזה בסרט שנועד להתמקד בחינוך ביתי.

האם ילדים באמת זקוקים לחברה של בני גילם?
זאת שאלה מורכבת. האם הכוונה "חברה של בני גילם" לעומת "חברה רב-גילאית"?

מפתיע כמה אנשים לא מכירים את הסיבות ההיסטוריות להיווצרות גנים ובתי ספר ומאמינים שהם הוקמו לטובת הילדים!!!
כל אחד שמחנך בבית מכיר, חוץ מזה מעטים. זהו צעד ראשון בדרך לטיעון "מי שלא שולח ילדים לגן/ביה"ס עושה להם עוול".

כן, הכוונה לחברה של בני גילם לעומת חברה רב-גילאית. עוד טענה נפוצה "הילד זקוק לילדים בני גילו, לא גדולים/קטנים ממנו".

הרעיון שלי היה סרט שנותן עובדות ומעורר את הצופה לחשוב ולחפש תשובות.

מה נהיה?

מה קורה?

אז מחר משודר בערוץ הראשון "אנשים חופשיים" עם צפריר,ואף אחד כאן לא יודע

ואף אחד כאן לא יודע
באופן טבעי בתקשורת

זה ביום ב'? באיזו שעה?

בעשר וחצי בלילה?

רני ושאול מחכים כבר הרבה זמן לצפות בסרט על משפחת שיפרון, והם בונים כרגע תוכנית צילומים במפגשי חינוך ביתי ברחבי הארץ.
מקווים לצלם בקרוב (החודש?) בירושלים, ולהמשיך משם.

ראיתי.
היה קצת חסר לי הבן הבכור...
נשארתי גם עם הרגשה קצת קשה בקשר לגוני.
מעבר לזה - ואו.

היה קצת חסר לי הבן הבכור...
הוא העדיף לא להצטלם.

עדיין לא ראיתי.
רשמים של מי שצפה?

יואל שאול

יואל,
רשמי הצופים התפזרו בין דף זה ובין הדפים:
באופן טבעי בתקשורת
אורנה וצפריר שפרון
הסרט ''אנשים חופשיים''

מי הקליט? בבקשה... מוכנה בשמחה לשלוח קלטת ריקה עם מעטפה מבויילת היטב
או לחילופין : יש שידור חוזר?

אז יש סרט או אין סרט על חינוך ביתי? מה קורה עכשיו בשמת?