להפיל בבית

שליחת תגובה

ההסכמה כוללת בתוכה, את אי ההסכמה - לפרטיה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: להפיל בבית

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 דצמבר 2023, 16:39

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

יש מישהי שאפשר להתייעץ איתה על הפלה בבית בהריון מולארי שבוע 12?

להפיל בבית

על ידי אלו_ניק* » 26 פברואר 2023, 13:37

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

באמת שלא ברור לי למה כותבת , מקווה שאצליח לערוך ולמצות רעיון.
הכי חשוב לכתוב זה כדי שעוד נשים יוכלו ללמוד כמו שאני למדתי ונעזרתי
וככל הנראה נמנעתי 'חמסה טפו' ממפל התערבויות בהפלה.
אז תודה לכל המספרות ובכלל על האתר הזה- האורים והתומים של האינטרנט מבחינתי .

הסיפור הוא כזה- יום לפני שקיפות עורפית , מעט מעט דימום , בתור לשקיפות כבר ראיתי שיש ממש דם .
ההפתעה לא הייתה גדולה מדי כשהרופאה אמרה שההריון לא התפתח, משערת משבוע 7.5 כשבזמן השקיפות אני בשבוע 12 .
האמת שכבר זמן מה הרגשתי שמשהו בתקינות ההריון מעורער.
התלבטתי ביני לבין קולי הפנימי כמה זה קשור לברכה המבאסת שהשאירו לי במכתב השחרור של ההריון הקודם :
" הריון הבא - הריון בסיכון"
ככה בלי להסביר , בלי לדבר איתי על זה, מילים כתובות על דף וזהו (האמנם?)

בכל אופן תהיתי האם אני פסימית שרואה שחורות או מחוברת לתחושות גוף וקוראת נכון את האיתותים שלו - כי הפעם באמת מהר הרגשתי מאוד בהריון ופתאום זה הפסיק...
בדרך הביתה מהשקיפות עברתי במיון בשביל לעשות V על זה שאני לא מזלזלת- ושם : או גרידה או כדור - עוד לפני שהגעתי הסברתי בטלפון שמגיעה להתייעץ- אבל הכוונה שלי היא לחזור הביתה -סה"כ כיבדו - מאוד מאוד הבהילו שעל כל דבר חריג עלי להגיע חזרה ואין זמן למשחקים , כך או כך לקבוע תור לעוד שבוע לרופא נשים שיפנה אותי למיון . חמודות סה"כ (וכולן שם בהריון) עם זאת סקפטיות לגבי ההמתנה .

בבית , הפרצוף הנפול והאבן בלב התפיידו לנוכח הפרצוף של הבן 1.10 הפלאי והלב האנושי הפשוט והחם של הבן זוג - תודה עולם עליהם !
משם ניסיתי להתנהג באותנטיות-לעכל את המצב-לקרוא מידע-לבכות כשבא- להנות מהדברים הקטנים שיש - להתחבר לתנועה ולשחרור ולפחדים ולכל מה שזה אומר
שכבר שלושה שבועות הגוף שלי לא משחרר משהו.
בלי לשפוט אותו,זכותו. מבקשת איתו ואותו ,להבין.

אולי זה המקום לרקע- בת 35 - הריון לא מתוכנן אבל רצוי , בבית פועם פעוט מהמם וכייפי ,אני איתו בגן הורים , בזוגיות ששמחה בעליות ובמורדות שלה , בעברי הפסקת הריון טראומתית בזוגיות חולה . ולא אכביר בשמות תואר נוספים לחוויה הזוגית רק אספר שה-הפסקת הריון לא קיבלה את המקום והאבל והכבוד בחיי, אולי זה למה באמת כותבת .
בשביל עצמי בעיקר, פעם ראשונה "מוציאה לאור"
הייתי צעירה יותר,מבולבלת הרבה יותר ושבוייה בלב - לא היה שם כבוד לגוף-הבנה-טיפול או שיקום -
לא לכוויה מהזוגיות או לפצע ההפלה .
רק חור ענק שנפער מתוכי לקצות העולם כי ננטשתי בשעת הפסקת ההריון בכדורים - פיזית נפשית רוחנית רגשית . היום מודה על כל המהלך .
כמו המשפט "זבל לאחד זהב לאחר " בור של עצבות מפעם - גשר למציאות של היום .

חוזרת לימינו - שיערתי שלאט לאט הכל יצא , ובין לבין בימים שאמורים לעבור ,ובטח יגבר בערב כשפנויה לזה , יצא יותר תוכן מהרחם ואקווה שאחרי שבוע יראו בבדיקה שיצא מספיק .
מה שקרה בפועל:
חמישי התחיל דימום, בשישי ושבת עדיין היה רגוע וקרישי .
בשבת שתיתי במשך היום תה עלי פטל , קינמון , ואכלתי דייסת בורגול עם סובין בכוונה להניע את המערכת - לא יודעת מה עזר , אבל אחרי שהקטן נרדם הבנתי שזה מתחיל ואותתי לעזרה למקרה שאצטרך להתפנות - משהו שמאוד לא מתאים לי ושמחה שהעזתי וביקשתי ונעזרתי תודה !

(בשלב מסוים חזרתי לעלעל פה בכתובים באתר- והאמת שהודעה אחת מ'הרועה בגיא' בנוגע לדימום חזק ממש סחררה אותי,אולי גם דחפה אותי לפעולה נכונה,סיפורה נשאר עלום-כך צריך מבחינת פרטיות אבל לא יכולה להתעלם מהשוק שזה עשה לי - משהו בי גם מקווה למחוק את הסוגריים האלה בקריאה שנייה-(לא-אבל מוזמנים כמובן לעשות אם ראוי בעיניכם))

נכנסתי לעבודה - פיזית ומנטלית- שליחת רפואה שלמה ל כ-ו-ל-ם ! לרחם , לעוברית שביקרה , לכל מי שמכירה, משפחה חמולה מעגלים קרובים רחוקים .
ובעיקר לילדה הפצועה שבתוכי מההפלה הקודמת- שלא נתתי לה מקום- משפט של שאנטי פאקרס מבחינתי אבל זה מה שזה - ואיזה כיף שהבנתי את זה-
פחות או יותר כשהגעתי אליה (תוך כדי כאבי מחזור קשים\צירים תנועות כמו לידה,החלפת תנוחות גניחות,נשימות) ניגשתי לשירותים והבנתי שהדימום הוא כבר ברמה אחרת .
נשפך שם המון ,בכלל לא ניסיתי להבין, אם ראיתי שק הריון-או מה יצא , היו גם שלשולים שהזכירו לי שזה סימן טוב-
הרי אני מרגישה כמו בקדם בלידה , אבל זרימת הדם-לאחת שלא עפה על לראות דם ניגר- הצליחה להלחיץ אותי .
הסברתי לבן זוג שהוא לא רקצריך להיות קשוב אלא שישחרר ב אימא שלו את האדישות מעכשיו ויהיה רק על זה .
לקח עוד זמן להבין-התחבושות מתמלאות תוך דקות ובכלל הרוב יוצא בשירותים .
יש קול שמסביר לי שמקומי ברכב בדרך למיון - וצריך למצוא סידור(אחותי היפה בנשים ליוותה אותי בסוף) לקטני או לי , כי לנהוג לבד אני לא יכולה.
בעיקר היה קשה לשחרר את זה שאני לא רוצה לנסוע -
(הלידה גם היא -תודה לעוזרים , עברה בסוף בשלום , אבל היו הרבה קשיים מול כפייה של המערכת והתנהגות לא מכבדת, מבינה אותם אבל עדיין היה לא קל לעיכול בזמן מרגש שכזה)
מתחילה להרגיש זיעה קרה וצמרמורת וחולשה של אולי אתעלף ( אם זה מלראות דם ניגר או מלהזיל דם ניגר) ושורה תחתונה- שלא כמו פעם - יש לי אחריות על ה'טוב המיטיב' של פעוט בעולם.
ללכת לנשק אותו ישן לפני שאני יוצאת ריגש וחיזק מאוד - גם המתוק הזה רגיש והרגיש אותי . לפני שהלך לישון הביא לי חיבוק כוח מיוזמתו שהטיל את כף החוזק לטובתי .

תאכלס פחדתי- באמת פחדתי לחיי בשלב מסוים, הדם משפריץ בפולסים ואני לא ראיתי איך מגיעה בקרוב לביה"ח אמרתי שאם עוד חציש אני לא משתפרת אצא. בסוף לקח יותר כי לא היה איך - נכון שהכל לטובה, אבל אם התחילו " צירים" ב18:30 ודימום חזק אדום עז ומשפריץ ב 20:30 . רק ב 22:15 הייתי במיון . ומרגישה שזה יותר מזל משכל שלא התעלפתי. אבל כל אחת זה אדם וגוף ויכולות משלה.
והיה שם סה"כ בסדר, נבהלו קצת מהאיבוד דם אבל פחות ממני- כי גם באמת החלק הארי נותר בבית, עדיין יצאו כמויות של כנראה שיליה או דם קרוש בבדיקה המביכה אבל סבלנית של הרופא , ולא במפתיע ההצעות היו כדורים או גרידה , הסברתי שאני מעדיפה לחכות(לא הועלתה כמובן אפשרות כזאת ובלי תמימות באמת חבל לי על זה)
ממש קיוויתי שזה לא יעורר מאבקי כוחות , נעניתי שאפשר לחכות לבוקר בהשגחה אבל "אין סיכוי שזה יצא לבד ".ניסיתי להימנע מאשפוז ורק להינות מהעירוי שחוברתי אליו איך שהגעתי וממש הרגשתי שניפח אותי חזרה - לא חושבת שבלעדיו היה נגמר ככה אבל מומחים ממנו יוכלו אולי להסביר לי בהמשך...
מהון להון , הזמן טס והרגשתי הרבה יותר טוב וביקשתי שוב א.ס -בלילה בתקווה שאולי התנקה ונחזור הביתה -
בפעם הזו הרופא ניסה למשוך עם צבט חלקי דם קרוש ש"הפריעו לו" לראות בבדיקת מפסק הזו - זה היה הכי נורא.
גם שלא ביקשתי שיעצור כי הרגשתי את זה וזה היה מפגרמלשון פיגור מהמקום שהגעתי אליו כבר - כיווץ אותי,שלח אותי לילדה הקטנה שנפגעה לא פעם מעשייה גברית או נשית, כוחנית או מינית שנכפית עליה . באסה אבל הנה זה קרה שוב- קפאתי- אכזבה.
אבל זו המציאות ונמשיך למחר טוב יותר =] מאמינה
כמה ארוך זה כבר אמאלה - לא התכוונתי ויש עוד כל כך הרבה .
אקצר שהמשכתי עם תנועות והרגשתי את הכיווצים ,כל זמן שלא דיברו איתנו .
כשדיברו זה הפסיק ממש כמו בלידה .
וקצת שיחות מרפסת עם האחות ,שלי והאחות במחלקה , מעט שינה ובבוקר התגנבנו בעצת האחות המיומנת (לצערי ולשמחתי )שלי שבורכתי בה אל הרופא ביקשנו להיבדק .
הבין שרוצות ללכת כי כבר באמצע הלילה ניסינו לקבל את ברכתו , הפעם בדק ושחרר " את יכולה להשתחרר, זה מה שאת רוצה ממני לא?"

"רוב התוכן התרוקן"

מעכשיו,בתקווה, לא אוגרת מה שלא צריך.
בברכת שנשחרר ונשתחרר, נכנס להריונות נוספים משמחים ,ואהיה אמא לעוד כמה שירצו בי כאמא להם.
תודה וסליחה

להפיל בבית

על ידי אמא_בקרוב* » 02 ספטמבר 2022, 09:00

ריגשת כל כך!!! אני כרגע בתהליך של הפלה טבעית אחרי הריון מחוץ לרחם וזה כל כך מעודד לשמוע!
יש כאן מישהי שעברה הפלה טבעית אחרי הריון לא תקין מחוץ לרחם?
אני בת 42, נכנסתי להיריון ספונטני אחרי טיפולי פוריות שלא הצליחו. לצערי ההריון לא תקין מחוץ לרחם והמצב הזה הוא סכנת מוות. כל רגע העובר יכול לשחרר נוזלים לבטן ולגרום לדימום בטני ומוות. הרופאים ממליצים על ניתוח לכריתת החצוצרה שהעובר כלוא בתוכה. הם לא רוצים שאגיע למצב של חירום ואני בסכנת חיים. בנתיים הייתי מאושפזת ובמעקב והבטא ירד משמעותית. אני מעדיפה לחכות לירידת הבטא ולקוות להפלה טבעית ולהציל את החצוצרה. החצוצרה השניה שלי חסומה והם אפילו המליצו לכרות את שתיהן ואז אוכל להיכנס להיריון רק דרך טיפולי פוריות.
יש לכן המלצות איך כדאי לעודד הפלה טבעית אחרי הריון חוץ רחמי? איך לחזק את החצוצרה הפגועה? מאוד מאמינה בטבעי - גם התזונה שלי בהתאם .

להפיל בבית

על ידי תום_בוי* » 05 יוני 2022, 13:34

תודה לכולן על החיזוקים. חודשיים אחרי ההפלה הזאת, הפלה נוספת. גם, טבעית, הגוף מוציא הכל והפעם בקלות בלתי נסבלת, כמעט ללא כאבים ועל פני כשבועיים. בדיוק כעבור שנה, אני חובקת בזרועותיי בת מתוקה. בת, לתום בוי שכמוני. הריון מלא, 40 שבועות של מתח וחרדה, שהסתיימו בלידה רגילה, ארוכה וכאובה, עם חיים שיצאו מתוכי בין רגליי, ועם הזכרון של שתי ההפלות שעברתי לבדי, בבית, של שתי נשמות מתוקות שלא זכיתי לגדל, ועכשיו יש פה נשמה חדשה שזקוקה לי.

להפיל בבית

על ידי דו_כיפת* » 19 מרץ 2021, 11:51

חיבוק ענק, יקרה
החיבור המדהים לגופך ממש שזור לאורך כל הסיפור
מרגש
תודה ששיתפת
@} @}

להפיל בבית

על ידי יולי_קו » 18 מרץ 2021, 22:30

(())
גם תום בוי וגם אשה שלמה.

להפיל בבית

על ידי מזמור_לילה* » 18 מרץ 2021, 20:33

תום בוי, תודה על השיתוף. מחזקת אותך.
לימור כהן באמת מדהימה ומעוררת השראה.
וכך גם את, וכל מי שעוברת את החוויה הנוראה והעצומה הזו. |L|

להפיל בבית

על ידי מומינאמא* » 18 מרץ 2021, 14:59

כואבת איתך את האובדן ונפעמת איתך מהעוצמות.
תודה ששיתפת @}

להפיל בבית

על ידי תום_בוי* » 18 מרץ 2021, 11:36

אני מתחילה את סיפור ההפלה הטבעית שלי בהקדמה לא קשורה: אני לא מסתדרת עם בנות. כבר הרבה שנים. מאז שהן פגעו בי בתיכון, תמיד הרגשתי שיש תחרות תמידית וסמויה שלהן מולי, וגם שהן מתחברות כלכך בקלות זו עם זו ומשאירות אותי בחוץ משום מה, ולא כלכך הרגשתי שייכת למין הנשי בגלל זה. עם בנים הרבה יותר קל וכיף. ואולי לא כלכך הרגשתי מחוברת לגוף הנשי שלי ולרחם שלי בגלל זה. וזה איכשהו מתחבר לזה שנפלתי לאנורקסיה קלה כל שנות נעוריי וצעירותי (ברמה שהייתי רזה ו"כוסית", לא באופן חולני). איך כל זה קשור? הלידה הראשונה שלי נגמרה בקיסרי חירום, כמה שלא התכוננתי ונפלתי לתחרות הסמויה הזו שגם תעשיית הלידה הטבעית נופלת אליה (מי שמצליחה ללדת טבעי היא אישה אמיתית!", מחוברת לכוס שלה, יודעת ללחוץ ולזוז כמו שצריך, לא מפחדת!). מפל התערבויות שאפילו העמידה האיתנה שלי ב-30 שעות צירים ללא אפידורל לא יכלה לעצור, הובילו לניתוח, שאולי הציל אותי ואת הקטנצ'יק המופלא אבל אולי גם היה מיותר. לכי תדעי...
שנה וחודשיים אחרי נכנסתי להריון (כן, תוך כדי הנקה מלאה גם בלילות). אבל העובר לא התפתח בשבוע 6 (לא היה דופק, ואז כן היה ואז שוב לא היה... אני תכף ארחיב על זה). המחשבה על עוד התערבות, עוד פלישה רפואית לגוף שלי חלחלה אותי. החלטתי, אחרי קריאה של הסיפורים האמיצים פה, שאת זה אני עוברת טבעי. דווקא הצלחות של הפלות טבעיות נטעו בי כח ותחושת הזדהות וסולידריות עם נשים, בניגוד לקריאה של סיפורי לידה טבעית שרק מרגישים לי כמו ניסיון לעורר קנאה ויוצרים אצלי תחושת תחרות וכשלון. אולי לפעמים המוות מעצים אותנו.
אבל זכרתי מהניסיון לידה שלי, שגם מה שנגמר בהתערבות הוא לא כשלון. שאסור שגם בנושא ההפלות ניפול שוב לתחרות ולהשוואות. אבל עדיין, כלכך רציתי שלפחות את זה אני אעבור בלי המערכת הרפואית הפטריארכלית.
אני אקדים ואומר שעד לרגע המכריע עדיין הייתה לי תקווה שההריון ימשיך. כי כאמור בשבוע 6 לא היה דופק (רופא אמר ישר כדורים, סירבתי ורציתי לחכות), שבוע אחרי היה דופק, 5 ימים אחרי שוב לא היה ממש, והייתי בשבוע המתנה עם ידיעה מהרופאה החדשה שהלכתי אליה שהסיכוי הוא 50/50. התייעצתי עם המדקר שלי. הוא אמר שאסור לרפואה הסינית ללכת נגד הגוף - כלומר ברמה העקרונית אסור לעשות דיקור סיני כדי לגרום להפלה (אפילו אם העובר מת), כי גם אם זה יצליח זה יחליש את הגוף. הרפואה הסינית הולכת עם כח החיים ולא נגדו. סיכמנו שנעשה דיקור דווקא הפוך - לגרום להריון להצליח ולהרגיע. למחרת הדיקור (שאכן הרגיע אותי) התחיל דימום. היו יומיים של דימום קטנטן ברמה של כתמים, שבמהלכם כלכך קיוויתי שבכל זאת ההריון ימשיך וזה תקין (כלכך רציתי!). זה קרה לקראת יום השנה למותו של אבא שלי. הוא מת בדיוק סביב הזמן שהתעברתי בהריון הראשון שלי, ו-9 חודשים אחרי שהוא נפל לתרדמת. הוא היה איתי כל ההריון, הוא היה איתי בלידה הטראומתית. וידעתי שהוא איתי עכשיו. קיוויתי שכמו פעם קודמת, הוא ייתן לי חיים. הוא נתן לי.
אז יומיים אחרי שהתחיל הדימום עליתי לקבר של סבא שלי - אבא של אבא. זה היה יום השנה שלו, כמה אירוני - הוא נפטר בערך באותו זמן שנה אחרי אבא שלי. בכיתי. ביקשתי שיעזור לי, לא משנה איך. שיעזור לי בשביל אבא שלי, הבן שלו. חזרתי הביתה, ונפלט ממני בכי מייבב, כי למרות התקווה ידעתי שההריון הזה לא נועד להמשיך. התחלתי לרקוד עם עצמי בחדר למוזיקה שמרגשת אותי, אחרי שלא רקדתי יותר משנתיים.
למחרת, אני נכנסת לפי החישוב שלי לשבוע 9, התחילו לי צירים. כן, זה הרגיש צירים. ממש לא ברמה של לידה, אבל דומה. והדימום מתגבר. אני עם הקטנצ'יק (בן שנה ו-3) אצל אמא שלי. אני יודעת שזה זה. אני יודעת שאני אמורה לעבור את זה בדיוק כאן. הגוף שלי, החזק, הרגיש והחכם, מתחיל לפרק את החבילה. אני נפעמת, לראשונה בחיים שלי, מכמה מופלא הגוף הזה. אותו גוף שכלכך זלזלתי בו כל השנים, שהרעבתי אותו, פגעתי בו, רדיתי בו, לא אהבתי ולא כיבדתי. אותו גוף מפרק את החבילה. במפולת מופלאה, הרחם מתפרק שכבה שכבה, פיסה פיסה, כמו יצירת אומנות.
ניסיתי להתקשר ל שרה לה, כי קראתי פה שהיא עזרה בעניין, אבל אין מענה. אני שולחת הודעה שאני בעיצומה של הפלה ואשמח לעזרה.
למזלי, נתקלתי באתר של לימור כהן (אישה לאישה סיוע לנשים). היא מייעצת לנשים איך לעבור הפלה בבית. אמנם אין לה הסמכה מקצועית, אבל יש לה ניסיון אישי והיא עזרה לי מאוד להיות רגועה ולהבין שמה שאני עוברת זה בגדר הנורמה. והיא עושה הכל בהתנדבות.
בהתחלה יצאו חתיכות שנראו כמו כבד. חשבתי שזה מה שאמור לצאת, אבל זו הייתה רק ההתחלה. הצירים המשיכו בערך 4-5 שעות. הדימום היה מסיבי, בערך פד מתמלא כל חצי שעה. הייתי במקלחת הרבה זמן, נתתי להכל לצאת ולזרום ממני החוצה. מידי פעם הנקתי, זה עזר כי אחרי כל הנקה יצאה עוד מפולת של דם וחתיכות. נבהלתי, כי מאוד צריך להזהר שאם יש דימום כבד מידיי, או חום, רצוי מאוד לפנות למיון. לימור הרגיעה אותי שנשמע לה שזה דימום סביר לשלב הזה של ההפלה. היא נתנה לי את הכח לא לפנות לבית חולים למרות החרדות העזות שלי שמשהו ישתבש. הייתי בטוחה שהרחם שלי לא יעמוד בזה ויזדהם. לא הגיוני שהוא יודע בדיוק מה צריך לעשות, ועושה את זה באופן מושלם. אבל בסוף הכאבים נרגעו. הדימום נחלש. אחרי שעה עוד גל דימום, ויצא לי מבין הרגליים משהו שנראה כמו שק הריון. בגודל ביצה עם קרום לבן מבעד לדם ובפנים משהו שנראה כמו תוכן עוברי. אני מבינה שזה מה שאמור לצאת בעצם. אני קוראת לאמא שלי ואנחנו ביחד ניפרדות לשלום מהיצור/ה הקטנטנ/ה שזכיתי לגדל מספר שבועות בתוכי. יש בי ריקנות עצומה, כאב ועצב. אבל גם שקט ועוצמות חדשות שלא ידעתי על קיומן. אני עדיין מסרבת להאמין בגוף שלי שעשה את זה. אני לא בוטחת בו עדיין, למרות שאני רואה אותו באור חדש לחלוטין. אני חושבת, שאולי זו התחלה של ידידות מופלאה. אחרי שנים של חוסר אמון, ואחרי הלידה שכלכך נזפתי בו שלא עשה את תפקידו הנשי הטבעי, אני מבינה שאני בעצם כן אישה. אני בקושי נרדמת בלילה, והקטנצ'יק לא רגוע.
למחרת נוסעת עם הבנזוג לרופאה (50/50, זוכרות?). אני נקרעת מבפנים מכאב. פורצת בבכי מול הפקידות כדי שיכניסו אותי אליה. אומרת שעברתי הפלה. הן מבועתות מהבכי המתפרץ שלי. לא ניגשות אפילו. הרי זה מעמת אותן עם כל הפחדים שלהן ומה שהן לא רוצות לראות: כאב, מוות, אבדן, התפרקות רגשית. הן מתקשרות לרופאה ומסתכלות עליי בגועל. אני מרגישה כמו משוגעת שמזמינים לה אשפוז כפוי. אני צורחת, את כל הכאב, ההלם, הטראומה והזעזוע שהגוף עבר. אני צורחת להן את כל זה בפרצוף. שיבינו מה זה להיות אישה.
באולטראסאונד הרופאה אומרת שהרב יצא, ויש "שאריות של בלגן" שכנראה יצאו במחזור הבא. לבוא אליה עוד 5 שבועות.
היא אומרת שטוב שלא עשיתי התערבות, שעדיף ככה (כל הכבוד לך!).
למחרת, אני קמה באופוריה, אבל בצהריים חווה התמוטטות. כל הגוף חלש, בקושי מסוגלת ללכת. הדבר היחיד שמנחם אותי - כבר אין בחילות ואני יכולה להנות מאוכל, יש!
באותו יום, יוצא גוש נוסף. יופי! עוד שארית מהבלגן נפלטת, רחם מתוק שלי, אתה עושה עבודה נפלאה! כעבור יומיים, עוד פיסה נפלטת. לא יאומן איזו הפקה הרחם מפיק ורק בשבוע 9.
בשבועיים שחולפים אני עוברת תהליך של עיכול ועיבוד החוויה המטלטלת הזאת. האבדן, העוצמה, הגאווה והפחד. כאבים ברחם ממשיכים, דימום קל ממשיך עוד כשבועיים. הרופאה אומרת שתקין. כל עוד אין חום, אין דימום מסיבי - פשוט להיות עם זה. אחרי 25 יום המחזור מגיע. קצר, אבל כבד מאוד. פעם ראשונה מזה כשנים שאין לי כאבים במחזור. אבל אחרי שנגמר מתחילים כאבים מעצבנים ברחם, במפשעות. אני מחליטה להקדים ולעשות אולטראסאונד מייד אחרי. בטוחה שנשארו שאריות, מסרבת להאמין בגוף שלי, מסרבת להאמין שהטבע עשה את שלו אצלי.
אבל הרחם נקי. אני לא מאמינה. הוא נקי. הכאבים, ככל הנראה, הם תוצר של הטראומה מההפלה, וזעזוע לקרקעית האגן.
הכל קרה מעצמו. היה לי מזל. היה לי כח. אולי זה מקרי, אולי זה לא. אולי בגלל שהחלטתי מראש ובאופן שלם שככה זה יהיה. אבל עם כל הכאב והאבדן והתחושות הקשות זה פשוט תיקון ללידה, שם היה אפס חיבור לגוף ולרחם, אפס שליטה ויכולת בחירה. פה זה היה ההפך. ובבית. בבית הילדות שלי. עם אמא.

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 11 מרץ 2020, 09:57

אוי תנחומי, תרגישי טוב, לא ברור מה או כמה חמורה התגובה שלו, בכל מקרה חשוב לזכור שגם הבן זוג בסוג של הלם בעצמו.
בשורות טובות...

להפיל בבית

על ידי שפירית* » 11 מרץ 2020, 09:13

יש לי תור מחר לגרידה.
בשבוע 10 התחלתי לדמם ובדיקת us הראתה שאין דופק. הציעו לי 2 אלטרנטיבות כדור או גרידה והחלטתי ללכת על הגרידה כי התהליך מהיר יותר. קשה לי המחשבה שיש לי עובר מת בבטן. מקווה שהתהליך יעבור מהר ללא סיבוכים ושאקלט מיד להריון נוסף בלי טיפולי פוריות כמו הריון זה.
הכי כאב לי שיום לפני הדימום שיתפתי את אימי שאני בהריון והיא ככ שמחה. אחרי 3 ימים הייתי צריכה לבשר לה שנגמר. ממש כואב לי. רציתי שתשמח.
לגבי בן הזוג, לא מרגישה ככ תמיכה ממנו. אומר לי כל מיני דהרים קשים שאם אכתוב אותם אני יודעת שהתגובות יהיו "מה את עושה איתו?? " אבל אני מניחה לזה. גם כך יש לי יותר מידי על הראש כך שאין לי כח להתעסק בזה.

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 28 נובמבר 2019, 17:46

זהו. נגמר. פעם שנייה בחצי שנה.
רציתי לכתוב לטובת מי שעוברת את זה גם, הפורום הזה עזר לי כל כך וזה המעט שאוכל להחזיר.
חשוב להבין שאין לנו שליטה, לדעת לשחרר כשצריך וגם אם הדרך הטבעית לא מצליחה לנו, לדעת לקבל ולהודות על האפשרות לטפל בעצמנו בצורה יסודית בעולם טכנולוגי שמאפשר את זה.
התהליך מהיר וההחלמה קלה בסך הכל, עליי אישית הציטוטק לא עבד בכלל והעדפתי לסיים את זה מהר בגרידה.
נכון, זה מלחיץ ומותר להילחץ ולהתבאס אבל לדעת ולזכור לקום ולהודות על מה שיש.
בסוף יהיה בסדר, לכולן, אני בטוחה,
בדרך כזו או אחרת.
מאחלת רק בריאות לכולן, רפואה שלמה, פוריות וידיים מלאות ♡

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 25 נובמבר 2019, 20:59

מחרתיים גרידה, בחרתי לשחרר ולסיים עם זה. מקווה שכל מי שקוראת תדע להתחזק ולשחרר מתוך ההבנה שאין לנו שליטה על זה.
מאחלת בריאות איתנה לכולן.

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 24 נובמבר 2019, 15:05

עדכון.
היה דופק, לא שמחנו מהפחד ואכן השבוע גילינו שהדופק נעלם וההריון פסק. התחושות שלי צדקו, כ"כ הרבה למדתי על הגוף שלי מהמסע הנורא הזה.
התחיל לי אתמול בלילה דימום קל בניגוב וכבר קבעתי גרידה לעוד 3 ימים, לא יודעת מה לעשות, אבודה, כואבת ומפוחדת בעיקר... אשמח לעצות.

להפיל בבית

על ידי דוכיפת* » 30 אוקטובר 2019, 07:48

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שולחת לך ((-)) (())
ממש מבינה אותך.

מכירה את הפחד הזה על כרעיו ועל קירבו
תנשמי עמוק
נסי לקחת את הימים אחד אחד
@}

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 29 אוקטובר 2019, 08:00

היי זו שוב אני... אחרי ההפלה ביולי האחרון נקלטתי שוב וגלינו בזמן שהייה בחו"ל, לא הצלחנו לשמוח מהפחד ומהחשש, מנסה להיות רגועה אבל בהתחלה היו כאבי בטן נוראיים ובחילות וגם במטוס חזרה הבייתה וכרגע ממש כלום כלום, לפי החישוב שלי אני בשבוע 3-4 ואני לא מוצאת את הסבלנות לחכות שלושה שבועות לאולטרסאונד הגורלי.
קראתי והבנתי שהתסמינים שנעלמו לא בהכרח מעידים על חוסר תקינות אבל לאחר הפלה אי אפשר שלא לחשוב ולפחד...
מודאגת.

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית_הפלה_טבעיתאו_שלא* » 14 ספטמבר 2019, 18:11

שלום לכולן,
ראשית אני חייבת להודות על פורום החשוב הזה שעזר לי כ"כ ועל כן אני רוצה לשתף ע"מ שאם תהיה עוד מישהיא במצבי שתהייה לה אינפורמציה עד כמה שאפשר לגביי הפלה טבעית בבית.
אז אני בת 41 באוקטובר ויש לי שני ילדים מקסימים ויחסית כבר גדולים 10.5 ו 7 וחשבנו שזה הזמן להרחבת המשפחה.
נקלטתי להריון די מהר כמו בהריונות הקודמים,לא עברתי הפלות והכל עבר כשורה.
גיליתי שאני בהריון לפני כחודש..כרגיל איחור של וסת,בדיקה ביתית מאשרת הריון וכעבור יומיים בדיקת דם עם בטא של 900.
עם התרגשות מלאה סיפרתי לביתי בת ה 10.5 שיש הריון (היא הכי הרבה רצתה אח/אחות קטנה)
הגעתי לשבוע 6 התחילו מעט דימומים אמרתי לעצמי ככל הנראה השתרשות..הלכתי לעשות א"ס ראו שק הריון קטן אך ללא דופק,באותה נשימה גם אמר יכול להיות הריון לא תקין תבואי עוד שבוע..
אחרי שבוע חזרתי עם מעט דימום ,שוב א"ס שוב אומרת לי הרופאה שק הריון קטן ללא דופק ובפעם הראשונה בחיי שומעת את המושג שק הריון ללא עובר..תמשיכי לעקוב במידה והדימום מתגבר לחזור שוב לבדיקה
שואלת אותה למה הכוונה מתגבר אמרה כמו מחזור..
לאחר יומיים שוב הדימום מתגבר כמו מחזור חוזרת לרופאה שוב א"ס שוב אותן תשובות תמתיני עד שבוע הבא(זה היה ביום חמישי)
ביום שישי בבוקר ממשיך הדימום לקראת הערב דימום מאסיבי עם גושים וריקמות דם שיוצאות וכאבי בטן תחתונה והתכווצויות ממש כמו במחזור.
אישי רואה אותי מתפטלת,נכנסת ויוצאת משירותים כל 5 דק ביקש ממני שנלך לבית החולים ואני בראש שלי מה עכשיו מיון? יום שישי..נהרוס לילדים אבל אישי מתעקש ואימי בטלפון מודאגת אז אני מחליטה להתארגן לשים את הילדים אצל חמתי ולצאת לבית החולים..
בינתיים מתחילה האי ודאות ..מה עכשיו?זה יצא?אני באמצע הפלה מה קורה עם הגוף שלי?מה עכשיו יכניסו אותי לגרידא..לא מתאים עכשיו..
מגיעה לבית החולים מקבלת אותי אחות מקסימה אני מתארת ומראה לה את הדימום והיא כבר אומרת לי כנראה שאת עוברת הפלה.
אני כבר אומרת לאישי ולעצמי יאלה בוא נגמור עם זה זה כנראה לא שלנו ויש לנו 2 ילדים ברוך השם בריאים בבית..ואישי היקר תומך ומחבק .
נכנסים לרופאה שוב א"ס אני כבר בטוחה שאין שק הריון אך שוב נצפה שק הריון אך ללא דופק..
בינתיים הדימום ממשיך להיות מסיבי מבחינתי אך הרופאה המקסימה אמרה שנמשיך להמתין עד שבוע הבא נראה מה יהיה וככל הנראה ניפגש לצערה בשבוע הבא לגרידא.
מגיעים ב 24:00 בלילה הביתה ישנתי טוב לאחר שקיבלתי בבית החולים אופטלגין להרגעת הכאב..
מתעוררת בבוקר שוב כאבי תופת ..שוב התכווצויות...
נכנסת לשירותים,מתקלחת מתנקה אך שום דבר לא עוזר..
לוקחת כדור להרגעה נכנסת למיטה בעלי יוצא עם הילדים קצת לטייל אני במיטה נחה.
לאחר כמה שעות כמה מהמיטה מרגישה שיש לי משהו בין הרגליים נכנסת לשירותים ונופלת לי חתיכה שלמה של משהו לא ברור על הריצפה😱מרימה עם מגבון מנסה להבין מה יצא ממני..שוטפת את עצמי ולוקחת את הטלפון ע"מ לראות אולי ברשת איך נראית הפלה טבעית..
ואז אני מגיעה לפורום הנפלא הזה קוראת במשך שעתיים את הקיר ומבינה שכנראה עברתי הפלה טבעית..
מציינת שני ממש לא בן אדם שמשתתף בפורומים לרוב רק קוראת אך הפעם אמרתי לעצמי שזה יהיה לא פייר לקרוא ולא לשתף בנות שאולי עוברות את מה שאני עברתי ולא יודעות מה לעשות(החוסר ודאות במקרה הזה מטריף....
כנראה שמחר אלך להיבדק ולוודא שאכן זה השק הריון שנפלט ממני נכון לעכשיו הדימומים פסקו מעט,מרגישה מעט חלשה אבל שמחה על כל מה שקורה לטוב ולרע.
כנראה שזה מה שהיינו צריכים לעבור ונקווה לידיים מלאות בפעם הבאה אם תהיה ואם לא זה גם בסדר.
נודה תמיד על הקיים.
מבטיחה שמחר לאחר הבדיקה אעדכן האם זו באמת הייתה הפלה טבעית בבית.

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 19 יולי 2019, 10:30

עדכון אחרון...
כדורי הציטוטק לא עבדו עליי, כלום לא קרה מלבד דימום עדין, לא סבלתי, לא חוויתי כאב, כך עבר לו עוד שבוע ,לאחר שלושה ימים ביקורת : "שק ההריון עוד בפנים".
קוויתי שאולי לא והוא כן יצא ואיכשהו לא שמתי לב.
אבל לא, מכאן היה ברור - גרידה.
הפחדים שאחזו בי לא הרפו כמעט לרגע, הפחד מההרדמה הכללית, ומה אם לא אתעורר? ומה אם ייפגעו לי ברחם? חשבתי ודיברתי מחרדה.
הגיע הרגע, חותמת על מסמכי ההרדמה, אחז בי רצון עז לקום ולרוץ, לברוח, ההגיון נעלם וחזר מהר,
הבנתי שאני רוצה לסיים עם זה, כבר שלושה שבועות של סיוט מתמשך.
מובלת לחדר ניתוח, נושמת, מנסה לחשוב טוב, עירוי, חומר הרגעה והרדמה.
מתעוררת למבטו האהוב של בעלי, מה זהו? לא הרגשתי כלום. קצת עייפה אבל תוך כמה דקות כבר שתיתי, אכלתי, קמתי לשירותים, נחתי קצת, התלבשתי והבייתה!
אז לא היה כזה נורא.
מותר לפחד, אבל נסו לא לתת לפחד להשתלט,
נכון, רציתי טבעי, התפללתי לרגע הזה,
אבל לא הכל קורה כפי שרוצים.
זה היה עוד שיעור לחיים.
טוב שנגמר.
שולחת חיזוקים ואהבה לכולכן.

להפיל בבית

על ידי צפרדע_ית » 12 יולי 2019, 17:33

חיבוק. ץ

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 11 יולי 2019, 20:30

שבועיים אחרי.
חיכיתי בסבלנות, בעצם לא ממש, היה לי כל יום יותר קשה לחשוב שהעובר שלא התפתח נמצא בתוכי.
רציתי להרגיש נקייה, להיות אחרי,
שבועיים שדמיינתי וחלמתי שזה יגיע באופן טבעי ולצערי זה לא בא. הבחילות עדיין נשארו והרגשתי סבל.
היום הגעתי לבית חולים לטיפול בציטוטק, הכינו אותי לנורא מכל (חברות וקריאה באינטרנט).
הרגשתי שקמתי לבוקר של מלחמה, לנצח, להתנקות.
לחץ, 4 כדורים מתחת ללשון ופארמין לבחילות, טעם מתכתי וקמחי, התחילו רעידות, ספק מלחץ ספק תופעת לוואי.
אחרי שעה רצתי לשירותים להתרוקן מלחץ, עוד אין דימום.
עכשיו אחרי כמעט 8 שעות ושינת צהריים שנתנה לי מנוחה טובה, התחיל דימום, ממש חתיכות ולא דימום כמו של מחזור. הכאב סביל, כאבי מחזור בגב התחתון ובבטן.
צר לי שלא קרה טבעי אבל הרגשתי שהספיק לי, לא מגיע לי לסבול, מקווה שהגוף שלי ידע להתנקות כולו ושכאן זה נגמר.
טיפים לבוחרות לגשת לטיפול ציטוטק:
לישון טוב לילה לפני, ללכת עם מישהו שנעים איתו לבית חולים, זה מחזק ועוזר, מחכים שם 3-4 שעות, לקחת עיתונים/ספר כדי להסיח את המחשבות.
להיות בחברה בימים הראשונים ולא לבד.

ואני, מוכנה להתנקות, מוכנה להתחלה חדשה בחיי.
היו חזקות, חיזקתן אותי, שנדע לצמוח מתוך זה ולא ליפול.

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 28 יוני 2019, 12:53

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

יום 2 לאחר התגלית ששינתה את השמחה שהייתה בליבנו, מרגישה ריקנות, פתאום החזה לא כואב, הבחילות נעלמו, הבטן רכה ושטוחה יותר, מרגישה מעט כיווצים של מחזור אבל עדיין אין דימום.
הבכי מציף את העיניים לפעמים מפתיע אפילו אותי, מנסה להתחזק וללכת הלאה אבל הלב שבור והמחשבה שהוא עוד בתוכי מצמררת.
אני מרגישה בנוח לספר לסביבה שלי, לא מספיק מדברים על זה וחשוב לי לדבר את זה.
מנסה לדמיין את הרחם מדמם החוצה, לעודד את ניקוי הגוף באופן טבעי.
מחכה.

להפיל בבית

על ידי דוכיפת* » 27 יוני 2019, 14:41

((-))

להפיל בבית

על ידי מקווה_לטוב_בכל_ליבי* » 27 יוני 2019, 14:06

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תודה לכן על הדף הזה, אני כותבת היום בדמעות אחרי שחוזרת כרגע מהמיון לאחר שבבדיקת האולטרה סאונד לא נצפה דופק ושק חלמון גדול שמעיד על התפתחות לא תקינה.
שבוע 8+2 ככל הנראה, הריון ראשון, לא מאוד מתוכנן אבל הביא איתו המון שמחה והתרגשות.
הרופא תמך ואף המליץ ללכת הבייתה ולחכות להפלה טבעית , בבדיקה בבית החולים אף ראה דימום בתוך הרחם.
,שוכבת כרגע בסלון, מרגישה כבר כמה ימים שונה מכל תחילת ההריוו הזה, מקווה שיתחיל דימום בקרוב, רוצה להיות אחרי. סערת רגשות.
עצוב לי.
מקווה לטוב בכל ליבי ולהצליח לראות את האור במהרה.

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 16 דצמבר 2018, 01:35

שלום לכולכן!
ותודה רבה על השיתוף שעוזר לי רבות, אני כרגע עוברת הפלה טיבעית,שלא ממש יודעת איך היא תסתיים, ורוצה לשתף אתכן בצד אחר של המטבע,אכן לאבד עובר שכבר חלק ממך,ובכל יום מקדם אותך למטרה,זה דבר קשה מאוד!
אבל,אם העובר לא שרד,סימן שהוא היה פגום ולא תקין,תחשבו כמה סבל של שנים נמנע מכן לגדל ילד עם בעיות ותסמונות ה' ישמור,וכן,קראתי באיזה מאמר שה' בוחר נשים מיוחדות ע"מ להעביר דרכם נשמה שצריכה תיקוו קל של כמה שבועות ברחם של אמא יהודיה! ואנחנו זכינו עם כל הכאב והצער.
והלוואי שבשנה הבאה כולם יחבקו תינוק בריא ושלם בקלות,ותהיה לנו הזכות גם להביא לעולם וגם לגדל בשמחה ובנחת.

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 יולי 2017, 21:54

(())
תודה ששיתפת.

<{{}}במעבה הפרדסים{{}}>

להפיל בבית

על ידי דנה* » 15 יולי 2017, 19:30

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תודה רבה לכולכן על הפורום המעולה הזה. האינפורמציה כאן עזרה לי מאוד בהפלה טבעית שעברתי לאחרונה בבית והייתי רגועה לאורך התהליך די בזכות כל הסיפורים שלכן. ולכן אני רוצה להחזיר בחזרה ולספר לאחרות שיהיו במצב דומה מה אני עברתי כדי שתדענה למה ניתן לצפות.
בסוף שבוע 6 התחיל דימום קל. יום למחרת הדימום המשיך. הייתי עייפה מאוד, ובאיזשהו שלב היו צמרמורות. כאן התחלתי לחשוד שקורית הפלה. נחתי, וכמובן שהתעצבתי. אבל החלטתי שלא לשקוע בזה. התקשרתי למוקד ובטלפון האחות הפנתה אותי מייד למיון. בזכות הפורום הזה למדתי מה עוברים בהפלה ופשוט עקבתי אחרי מה שהגוף שלי עושה וחלטתי לא ללכת למיון, לא רציתי התערבויות מיותרות ונתתי צ'אנס לגוף המדהים הזה. ישנתי. ההתכווצויות הגיעו. כאב נסבל אך עדין כאב. כמה שעות של כמו כאבי מחזור חזקים. שתיתי קלציום-מגנזיום לנסות להקל על הכאב, מדדתי לעצמי את החום כל כמה זמן לאורך התהליך וגם ביום שאחרי וראיתי שאין שום בעיה (חום=סיבוך אפשרי). היתה חולשה גדולה, כמו במחזור. והדם התחיל לצאת בכמויות. גם שילשול. יצאתי לשעתיים הליכה בים עם הרגלים במים, בשקיעה, ופשוט עזרתי לגוף לרוקן את הכל. במשך יומיים הייתי צריכה להחליף פדים כל כמה שעות. כמו מחזור מאוד כבד כזה. ההפלה קרתה בשבת. בראשון בבוקר הלכתי לרופא נשים לוודא שהכל נגמר כמו שצריך, כי לפי מה שהבנתי הם מודאגים משאריות שלא יוצאות לבד ועלולות לסכן את האישה. אז עברתי בדיקה שאישרה את ההפלה, הוא המליץ על ברזל ועברתי שוב בדיקת דם בטא (שאכן ירדה לכמעט אפס, משמע אין יותר הריון). והברזל היה נמוך ומכאן העייפות הגדולה. בימים שאחרי זה הקפדתי על תזונה וויטמינים ואצות וירקות ירוקים להגברת ההמוגלובין (וזה יעלה את הברזל בגוף באופן טבעי). הרופא המליץ לעבור מחזור אחד רגיל לפני ההתעברות הבאה (כי אמרתי לו שבביוץ הבא אני מתכוונת להיקלט שוב). לזה החלטתי כן להקשיב. אני מרגישה עכשיו מצויין, התחזקתי גם פיזית וגם נפשית (החלטתי לא לשקוע בזה בכלל ואני יודעת שאני בקרוב אהיה שוב בהריון. הטבע עשה את שלו והכל בסדר. מאז המון נשים סיפרו לי שגם חוו הפלה טבעית בשליש הראשון, ויש להן ילדים. זה מאוד נפוץ.) לאורך הדרך ההחלטות שלי הגיעו גם מאינטואציה וגם מהידע הרב ששיתפתן פה. אתן גדולות. תודה רבה.

להפיל בבית

על ידי מספיק_לי* » 03 מאי 2017, 14:46

הי בנות, ברצוני להתייעץ איתכן..
אני בהפלה שלישית ברצף(ועוד אחת רביעית לפני הקטן שלי), ההפלות הקודמות היו רובן טבעיות כמעט עד הסוף, והייתי צריכה רק שאיבה קטנה של שאריות..
אבל ההפלה שאני עוברת כרגע ממש מוזרה.
לפני שלושה שבועות חשבתי שהרוב נפל אבל באולטראסאונדים החוזרים נמצא שעדיין יש זרימות ויש עוד תוכן רחמי שצריך לרוקן,
הרופאה שלי נתנה לי הפניה למיון נשים לנקות, אולי גרידה אולי שאיבה או נרות..
אני ממש רוצה לסיים את זה טבעי לחלוטין בלי התערבויות כי באמת שקצתי בזה.. אבל מצד שני אני ממש מפחדת מסיבוכים אפשריים..
ורוצה לדעת אם מישהי עברה התעכבות כזאת של ההפלה ואם כדאי לחכות וכמה לחכות ואם יש מה לעשות כדי לזרז את התוכן שנשאר לצאת..
אשמח לדעתכן...

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 29 דצמבר 2014, 03:59

בנות אספר לכן משהו הכי כואב שיכל לקרות ועכשיו אני באמת חסרת אונים יושבת ובוכה וכל זה כי יש רופאים גרועים אז ככה בשבוע 6.2 להריון בדקו לי משום מה בדיקת דופק שלא בקשתי סתם היה מיותר לעשות לאחר מכן עברתי שבועיים של ציפייה שאולי אולי אשמע אותו בסופו של דבר הגיעתי לשבוע השביעי פלוס עם הריון שהתפתח תקין לחלוטין בשבוע 7+6 הגיע ועשיתי בדיקת דופק ביתית ואכן נשמע הקול העצום הזה שרציתי כל כך לשמוע כמו מטומטמת הגיע מוצאי שבת הארור ולא יכולתי להתאפק והלכתי לבית חולים שחבל שאיני יכולה להזכיר את שמו פה בית חולים שלא שווה שתבקרו בו ובטח לא תחלקו איתם את אושר הלידה ומפה לשם לא יכולתי להתאפק והלכתי מאושרת כי שמעתי דופק הגיע רופא יש אלוהים שמשלם לכולם בגלל שהוא זלזל ומיהר לטענתו התרגזתי כל כך שיום למחרת דממתי ועכשיו לא יודעת מה קורה נראה לי שמתחיל ליפול העובר בגלל שהתרגזתי כל כך בגלל רופאים מזופתי שלא יודעים כלום מהחיים שלהם זה מפחיד אותי עכשיו ללכת להבדק בכלל כי אין לי כוח לרופאים האלה שסביר שבגלל טיפול כושל הפסיק הדופק לעובר אני לא מפסיקה לבכות ולהאשים את עצמי תזהרו מרופאים יש הרבה שרלטנים להבא לא למהר החיפזון מהשטן תקשיבו לרגש שלכם מהרתי היו לי קוצים ובי זוגי אמרנלי לא ללכת גם אח שלי אמר תשבי ותמתיני אבל החיפזון מהשטן תקשיבו ללב שלכן הוא יודע הכי טוב אנחנו האמהות זה כמו לביאות שונאת רופאים אלוהים שישלם לרופא הזה על ההתנהגות שלו אשר כרמה לי ולעוד שתי נשים שם לצאת מהכלים

להפיל בבית

על ידי חתול_שלג* » 04 מאי 2014, 22:46

השלב הראשון של ההפלה עבר במהירות, וכעת אחרי בערך יומיים יש גל נוסף של דימום.
הדימום לא נראה לי רציני, אבל בנוסף יש התכווצויות וכאבי בטן בגלים שלפעמים גורמים לי להתקפל. זה מרגיש משהו באמצע בין כאבי מחזור חזקים לקלקול קיבה.
באיזה שלב זה צריך להדאיג? לא הלכתי להיבדק, רק דיברתי עם רופא משפחה בטלפון מיד אחרי.
<יופי, המרגיעון אומר לי "אין מה לדאוג: דאגה לא תחסר" p-: >

להפיל בבית

על ידי חתול_שלג* » 02 מאי 2014, 17:20

שוב הפלה, הפעם "למזלי" רק ממש בתחילת טרימסטר שני. כמעט שבוע 14.
אחרי יומיים של התכווציות שהפכו לצירים תכופים יותר ויותר ידעתי שזה יגמר מהר :-(
התקשרתי לרופא שאמר לי ללכת לבית חולים ושם "ידעו מה לעשות איתי" אבל העדפתי להישאר בבית. רק קראתי לבן הזוג שיבוא הביתה כדי שלא אהיה לבד, וידעתי למה צריך לשים לב כשמפילים בבית בעיקר מקריאה של המאמר המעולה מהעלון http://www.beofen-tv.co.il/alon/2010/11/[po]mis carriage[/po]/
ידעתי לא לפחד, ושאפשר להפיל בבית בלי שום התערבות רפואית.

את רוב הצירים העברתי באמבטיה או מקלחת חמה, מה שהקל מאוד על הכאב. העברתי ככה שעתיים עד שהכל יצא והצירים נפסקו.
מה שמוזר לי זה שאני מרגישה יותר הקלה מעצב.. לקח לנו שנים להכנס שוב להריון אחרי אבדן נוראי, עברתי את כל הטרימסטר הראשון שהיה זוועתי ברמות שלא ידעתי שאפשר להרגיש ככה בהריון,
וכל מה שאני יכולה לחשוב זה מזל שזה קרה מספיק מוקדם לפני שמישהו ידע, לפני שסיפרנו לילדים, לפני שקבעתי תור עם מיילדת בית, ושלא הגעתי לשלב של ללידה שקטה כמו פעם שעברה..
כנראה שהכל יחסי בחיים.

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 פברואר 2014, 20:59

רוצה לשתף.כל כך קשה כל כך כועסת.הרופאים יכלו לעשות משהו אבל לא עשו כלום...לפני כשבוע וחצי קיבלתי התקף.לא יודעת מה זה היה אבל היה יותר גרוע מעילפון הרגשתי שמערכות שלי קורסות.חרי רבע שעה תיפסתי על עצמי אבל התחילו כאבי בטן והפרשות חומות.יום למחורת הלכתי לרופא תורן.הסתכלה אמרה שיש כצת דימום מהרחם אבל היא לא מבינה מאיפה אבל העובר היה בסדר עם דופק ושבוע 7.5.ההפרשות נהיו יותר אדומות וזה התחיל להיות דימום אבל מאוד חלש.הלכנו לבלינסון חיכינו לרופא 5 שעות.אמרו שאני לא מקרה דחוף כי אין לי דימום כמו מהברז.סוף סוף רופא בדק ראה עובר חיוני עם דופק 7.5 אמרה שהוא גם לא יודע מאיפה הדימום והוא כל כך חלש שהוא חושב שהכל יהיה בסדר אבל אמר ברגע שיש דימום אפילו קטן יש חשד להפלה מאיימת.אמר להבדק עוד שבוא.יום למחורת לילה 4 בבוקר כמה מכאבי בטן עזים מנסה להרדם לא יוצא רצה לשירותים ונשפח דימום מאוד חק בבת אחד.מתקשרת להורים שישבו עם הקטנה.רצנו לבלינסון הדימום נמשך מאוד חזק.רופא מסתכל באולטרסאונד.אין דופק.אני בוכה מאוד כועסת מאוד.היא מתה.מתה.לא הצלתם אבל יכולתם.למה.בצהריים עוד אולטסאונד שק נפל אבל נתקה לא עד הסוף.לא רוצה לעשות גרידה נתנו כדורים.והנה עוד יומיים עברו כאבים עזים באגן מעט דימום ולא יוצא כלום.נמעס.

להפיל בבית

על ידי לולהלנד* » 05 דצמבר 2013, 13:47

הי שלום, ראשית, תודה וכל הכבוד, על השיתוף והתמיכה אתן נשים מופלאות! קראתי כאן על הרבה הפלות, בכולן נפסק הדופק, אני בשבוע 8 וטרם נראה עובר,
מישהי פה יודעת למה או איף זה קורה? איך זה אם בכלל משפיע על ההפלה?

להפיל בבית

על ידי אחת_שעברה_אתמול_הפלה* » 06 נובמבר 2013, 17:07

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לשאלתך:שק ההריון נראה בדיוק כך
אני יום אחרי הפלה טבעית לאחר שבוע וחצי של דימומים שבהם אמרו שהכככל בסדר,יום לפני נבדקתי בשלושה אולטראסאונדים שונים והכל היה בסדר
בבוקר קמתי וראיתי כמות דם קצת יותר גדולה(היתה לי הרגשה רעה )אבל המשכתי בשירת היום
כשעה אחכ ניגשתי לשירותים ופתאום הרגשתי שיוצא מתוכי משהו בהתחלה חשבתי שזו סתם הפרשה כי לא היו לי כאבים ולא דימום ואז הבנתי שזה שק ההריון
כמה דק אחרי התחילו לי זרמי דם
היום הגרוע בחיי בינתיים
לא יודעת איך להתמודד!
מקווה להצליח לקום מזה
בעלי אומר לי להפסיק לקרוא על זה ולהתעודד
אבל איך אפשר??!!
מבחינתי איבדתי אתמול ילד
ש ב ו ר ה!!!

להפיל בבית

על ידי מתה_להיות_אמא_כבר* » 04 יולי 2013, 06:05

שק הריון נראה כמו קרום לבנבן אפור כשהוא נפלט??? דחוף חייבת לדעת אם זה זה

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 מאי 2013, 19:52

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני אימא לשתי בנות לא מזמן גליתי שאני בהריון ואני לא כל כך מרוצה מההריון הזה ואני מעוניינת להפסיק אותו אפילו נסיתי להתאבד ולא הצלחתי כי אני לא רוצה עוד ילדים ובעלי לא רוצה שאני אפיל ומאוד קשה לי כי אין לי עזרה משום מקום ואנחנו לא כל כך מסתדרים ביחד בקיצור קשה לי לא יודעת מה לעשות אשמח אם תתנו לי עצות

להפיל בבית

על ידי מישהי* » 04 מאי 2013, 12:29

גם אני גיליתי שאני בהריון בבדיקה ביתית .הגעתי לרופאה פעם ראשונה בשבוע 8 (אני יודעת שניתן לראות דופק פעם ראשונה משבוע 6-8 )כדי לא להתאכזב שיערתי שבשבוע 8 יוכלו לראות דופק באופן וודאי
רק שהרופאה ראתה שק הריון וקוטב עוברי תואם שבוע 7,
ראיתי שהיא כמעט מתעקשת למצוא את
הנקודה הקטנה והמהבהבת על המסך,הדופק,תוך כדי ראיתי שהיא גם מחווירה..
(אני והרופאה עבדנו פעם יחד ,אני אחות במקצועי במחלקת יולדות..)
ואז היא אמרה בקול חלש ,אני לא רואה דופק אבל עדיף להיות בטוחים ולכן שלחה אותי לאולטרה סאונד נוסף בחדר הסמוך
בטענה שהמכשיר שם הרבה יותר מתקדם.
גם שם לצערי הרב הטכנאית לא ראתה דופק .
חזרתי לרופאהוהיא הציעה לי לפנות למיון
לגרידב וזאת אחרי שהיא הסבירה לי שקיימת אפשרות נוספת לסיים את ההריון תרופתית בעזרת ציטוטק מה שגם שם קיימת אפשרותלסיים את התהליך בגרידה
כמובן שהגעתי הביתה ולא הפסקתי לבכות
מבפנים ידעתי שההריון הסתיים ברגע שהפסיקה הרגישות בשדיים.
החלטתי להמתין עם הגרידה ולנסות לראות דופק עוברי בעוד שבוע.אחרי חמישה ימים מבעקור זה
הופיעה אצלי הפרשה חומה שהלכה ונעשתה אדומה יותר המלווה בתחושה זוועתית של כאבי מחזור.
ניגשתי למיון ,שם בדקה אותי הרופאה ואמרה שהעובר
נשאר באותו הגודל בדיוק כמו מלפני חמישה ימים והוא תואם שבוע 7.2.
היא השאירה בידי את ההחלטה אם להמתין ליום ראשון(הגעתי למיון ביום שישי וגם ככה אי אפשר לעשות שום גבר אלא אם מתפתח דימום מסיבי מסכן חיים)ולראות שוב אם יש דופק עוברי
ביחידת האולטרה סאונד ,שם במכשיר מתקדם הרבה יותר .
כמובן שבחרתי באפשרות זאת,כדל להרגיש שלמה עם ההחלטה שלי..
בינתיים הדעמום טיפה מתחזק ואיתו גם הכאבים..
אני חסרת אונים .מדובר בהריון שישי שלי ,יש לי שני בנים מדהימים
אבל אני כל כל רוצה עוד ילד ,למה זה צריך להסתיים
בכישלון נוסף??????

להפיל בבית

על ידי די* » 26 ינואר 2013, 18:41

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

רציתי לשתף בהפלה טבעית שעברתי לפני מספר חודשים, ב"ציסטה" שראו בשחלה לכאורה לאחר מכן-
עם האיחור בווסת עשיתי בדיקת דם שהעידה על הריון. לא רציתי לעשות בדיקה וגינלית אז חיכיתי, ובשבוע 5 בערך, התעוררתי בלילה ממשהו שהרגיש כמו שוק חשמלי בבטן.
דאגתי וקבעתי תור לאולטראסאונד. הרופא אמר שרואה שק הריון והכל תקין. המשיכו תופעות של שדיים רגישים ומוגדלים. בשבוע 7, הופיעו כתמים ורודים-חומים של דימום. למחרת החל דימום חלש. ניגשתי לרופא במרכז בריאות האישה, ועוד כשחיכיתי בתור החל דימום כבד ויצא קריש דם גדול בצבע בורדו בשרותים. הרופא עשה אולטראסאונד ואמר שאין הריון, שק ההריון יצא, שלח אותי למיון באמירה המגעילהש "לא יצטרכו לגרד אותי". במיון החלטתי לא לקבל גלולות וגינליות (ציטוטק) אלא לתת לגוף לעשות את מה שהוא יודע. לאחר תום הדימום עשיתי אולטראסאונד וראו שהרחם התנקתה. כיוון שרציתי להכנס להריון ועשיתי מעקב זקיקים הגעתי לאולטראסאונד נוסף לאחר הווסת הראשונה לאחר ההפלה והרופאה אמרה שהיא רואה ציסטה בשחלה. עשיתי שוב מעקב זקיקים לאחר חודש ושוב באולטראסאונד ראו ציסטה בשחלה. עברו כחודשיים מההפלה ועד אז. לפני הווסת הבאה הרגשתי שאני מוכנה לווסת, מרגישה "מתפוצצת" והווסת לא באה. התעכבה והתעכבה ופתאים, כשהייתי בשרותים, עשיתי פיפי וכשניגבתי והסתכלתי על נייר הטואלט ראיתי עובר קטן, כמו שרואים בסרטי וידאו על עוברים, כמו סוסון ים עם עין וראש וזנב.
אחר כך התחיל הדימום של הווסת - כל זה כחודשיים אחרי ההפלה שהיתה ואחרי פעמיים שראו ביוץ במעקב זקיקים ו"ציסטה"
במעקב זקיקים הבא כבר לא היתה שום "ציסטה" בשחלה. הרופאים פסלו בזילזול רב את האפשרות שזה היה העובר מההפלה הראשונה. אני תוהה אם מה שראו היה אכן בשחלה, כי בהריון ראו שק הריון ברחם.
אחרי חצי שנה נכנסתי שוב להריון. שוב בדיקת דם חיובית, הפעם הלכתי לאולטראסאונד בשבוע 6, שהראה שוב שק הריון והרופא אמר לחזור כעבור שבועיים לראות דופק. אתמול חזרתי לרופא, שלא ראה דופק ושלח אותי עם הפניה ישר למיון. זה היה רופא שהלכתי אליו באופן פרטי, שילמתי לו ממיטב כספי. הוא לא טרח לפרוש בפני אפשרויות שונות שיש בפני, שלל כל אפשרות שאולי הוא טועה ושלח אותי לקבל נרות וגינליים של ציטוטק במיון. קראתי בפורום הזה וגם בפורומים באנגלית. ראיתי סיפורים רבים (!) על נשים שנאמר להן שאין דופק בשבוע 8 ובסופו של דבר היה דופק ונולד תינוק בריא, ראיתי שמרבית הנשים שחוו הריון שלא התפתח כשורה וכתבו באנגלית לא הופנו כלל לשום מקום אלא חזרו הביתה לחכות להפלה טבעית שתתרחש.
אני מרגישה שתופעות ההריון נחלשו ונראה לי שיתכן שההריון נפסק, יחד עם זה זו נראית לי כרגע בורות ויהירות מצד הרופא, שנראה כאילו נחמד, לא לפקפק במה שהוא רואה באולטראסאונד, לא לפרוש בפני אפשרויות שונות לבחירה אלא לתת לי הוראות כאילו הוא אחראי עלי, וזה מצטרף ל"ציסטה" שהוא והקולגה שלו ראו, ללא כל ספק מבחינתם, בשחלה, ושהיתה לא אחר מעובר שנשאר, קרוב לוודאי שלא בשחלה כלל.
אני מחכה כרגע לראות עם יגיע דימום.
תודה על כל השיתופים, שמוכיחים לי רק עד כמה העולם הרפואי משאיר אותנו ללא תמיכה וללא ידע מספק.
שיהיה בהצלחה לכולנו והרבה שמחה!

להפיל בבית

על ידי ניקי_ניים* » 08 ספטמבר 2012, 22:57

אתן כאלה נשים מדהימות.
באמת

תעצומות הנפש של כל אחת מכן ממש מעוררות השראה ורצון עז לחבק אתכן.

אני מאחלת לכל אחת מכן רק טוב ואור שמחה ומלאות

ובהריונות הבאים, כמו שאומרים אצלנו בירושלמית: שתקומו בידים מלאות

להפיל בבית

על ידי ענת_מחיפה* » 08 ספטמבר 2012, 04:58

אלמונית,
לא התכוונתי שלא חשוב לספר... ברור שצריך לחלוק, וזה גם חשוב.
(לכן אני עוד אכתוב בעתיד בפירוט את הסיפור שלי.)

התכוונתי שגם אם רצית הפלה טיבעית, חיכית, לא יצא, בחרת אחרת או בהתאם למה שיעצו לך,
מה שחשוב בכל התהליך שהיית שלמה עם הבחירות שלך.
לפעמים (וגם לי קורה) שנורא רוצים דרך אחת אבל בוחרים משהו אחר שלא שלמים איתו ואז קשה.
לכן אמרתי שזה מאוד טוב שאת שלמה אם בחירתך, כי אז יותר קל לקבל את הדברים.
תמיד זה לא בריא ראש בקיר וצריך להפעיל היגיון.

ולגבי עצות של בעלי מקצוע (ולי יש שק על א"ס טכנאים ורופאים), אל תאמיני לכל מילה.
הם לא יודעים כלום !!
הם חלק ממערכת גדולה ומשומנת ובהרבה מיקרים מזיקים בצורה בילתי הפיכה.
צריך להתיעץ, להקשיב לגוף, וברור שאם יש דימומים כבדים זה מצב חרום והתיחסות בהתאם.
תקראי מה שרל'ה כתבה על לחכות להפלה טיבעית.

הבחירה שלך היתה נכונה לך.
כל אחת צריכה לשקול ולבחור לעצמה ואם צריך לשנות תוך כדי.
העיקר להיות שלמה עם עצמך ושלמה בעצמך.

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 05 ספטמבר 2012, 10:11

לענת מחיפה אני חושבת שזה כן חשוב לספר מה קרה כדי שנשים ידעו לא להתקבע במחשבה והבחירה שלי היתה ללא ספק נכונה ואפילו לנשים אחרות מכיון שיש סיכון גבוה שמחכים להפלה טיבעית לי באופן אישי אמרה טכנאית א״ס שזה עלול לגרום לנזקים לגוף אז צריך לדעת להתייעץ אם אנשי מקצוע ולא לקחת החלטות לבד. בתקווה שנשים קוראות את זה ישנו את הגישה שלהם בכל אופן תודה לך על התגובה ויום טוב.

להפיל בבית

על ידי ענת_מחיפה* » 05 ספטמבר 2012, 04:28

אלמונית,
לא חשוב מה קרה ומה בחרת.
חשוב איך את מרגישה עם זה.
נשמע לי שאת מרגישה מצוין, ומאושרת ושלמה, וזה מה שהכי חשוב.
(())

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 04 ספטמבר 2012, 16:22

כרגע אני בחדר התאוששות בבית חולים ביקור חולים לאחר גרידה הצוות פה משגע אין דברים כאלה ,טוב אני יסביר מה קרה מאוד רציתי טיב עי לאחר שבוע וחצי של הפרשות חומות התחיל להיות דימומים וקצת גושים ללא כאבים ככה עד סוף שבוע ביום ראשון הלכתי למרפאה ותארתי בפני הרופא הכל הרופא אמר טוב נעשה א״ס ונראה אם יש שאריות כמובן שזה היה א״ ס ויגינלי מה אגיד לכם הלכתי לבכות שהוא אמר שכלום לא יצא מאוד התאכזבתי חזרתי לבית מדוכדכת ובעלי החליט שהוא מתייעץ עם הרב גרינמן שהוא רב רפואי גדול והוא החליט לא לחכות בשום פנים ואופן לטיבעי ולהוציא כמה שיותר מהר מכאן הדרך היתה מהירה ב״ה חזרנו לרופא וביקשנו הפניה לגרידא ואז הוא התחיל לדבר שזה מתקדם ונראה לו שזה אוטוטו יצא אמרנו לו שהתייעצנו ואנחנו לא מחכים ואז הוא התחיל לדבר על כדורים ששמעתי שזה נורא כואב וגם מלא דימום וולפעמים צריכים גם גרידה אז זה בכלל לא בא בחשבון והוא ממשיך ואומר את יודעת עד שיקבעו לך תור ובלה בלה אמרתי לו זה בסדר תביא ונסתדר הבוקר קמתי ב7 בבוקר והתחלתי להתקשר לבתי חולים ולמזלי מישהי ביטלה בביקור חולים הייתי בצום אני ובעלי טסנו לסדר התחיבות בקופה ונסענו לבית חולים ואני רוצה להגיד שיש כאן צוות מקסים אוהב וחם וגם בחדר ניתוח אין דברים כאלה זהו אז גמרנו עם זה בכיתי המון ואני מרגישה טוב עם זה מאחלת לכולם בשורות טובות ושנה טובה.

להפיל בבית

על ידי ענת_מחיפה* » 01 ספטמבר 2012, 03:38

אלמונית,
תאורים גרפיים, לא למי שעדינה

אני עוד צריכה לרשום את הסיפור שלי, כפי שהבטחתי לעצמי.
בכל אופן:
  1. דברי עם הרחם ותסבירי לו שאת משחררת אותו. תדמייני התכוצויות ואת הכל יוצא. מאוד חשוב.
  2. שימי קערה כשיוצאים גושים ותפרידי בין: גושי דם שאחרי כמה זמן הופכים לדם, שק שנראה לבן ורוד, שיליה אדומה ועבה ולא מתפוררת ועובר כמו גוש דם כהה אבל קשה ולא נמס.
ככה תדעי האם יצא הכל.
מה שתארתי זה לעובר שהפסיק בשבוע 8 (אצלי הכל יצא ביום אחד) , אבל בטח שבוע 6 לא שונה בהמון רק יותר קטן.
  1. תיבדקי בצואר שהוא קצת פתוח ולא נתקע שום גוש חוסם.
בהצלחה

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 31 אוגוסט 2012, 16:02

רוצה לעדכן מאתמול אז ככה הבוקר קמתי לדימומים ממש ובמהלכו היו לי כל מיני מיחושים וגם גושים משונים הפורום עזר לי להבין שאצל כל אחת זה משהו אחר ממש תודה לכולם ,לבינתיים העדכון נכון לעכשיו נראה איך העניינים יתקדמו אולי למשהי יש מושג מה יהיה ההמשך ולמה לצפות אשמח לקרא תודה.

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 30 אוגוסט 2012, 23:40

אוקיי הבנתי עזרת לי מאוד,תודה רבה ושבת שלום.

להפיל בבית

על ידי אחת* » 30 אוגוסט 2012, 23:33

תאם שבוע 4 או 5, אבל זה היה מזמן ואולי אני לא זוכרת נכון. אולי 6 בעצם? לא זוכרת...
שימי לב, לא היה עובר בגודל חצי שקל אלא רקמה עגולה, חלקה- שק הריון קטנטן וריק. לא היה עובר לראות ואם היה היה קטנטן...
לא יודעת מבחינת רמות כאב, כאב זה גם דבר מאוד סובייקטיבי...

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 30 אוגוסט 2012, 23:27

האם נראה לך שיש קשר ברמת הכאב לעובר בגודל 3מ״מ לבין עובר בגודל חצי שקל? ואם אפשר לשאול ברשותך איזה שבוע העובר תאם? תודה.

להפיל בבית

על ידי אחת* » 30 אוגוסט 2012, 23:11

קשה לדעת אם את בהפלה או לא, רק את יכולה לדעת. כשתהיי שם תדעי שזה זה.
אצלי היו הפרשות חומות, ואז כמה שעות של כאבי בטן חזקים, אחרי שילדתי הבנתי שזה היה ממש דומה לצירי לידה.
לכאבים נלווה גם דימום טרי ובסוף יצא שק הריון קטנטן וריק (ההריון הפסיק להפתח מוקדם). בערך בגודל של מטבע של חצי שקל. באופן אינסטינקטיבי התנהגתי כמו בצירים- הסתובבתי הרבה, הייתי זקוקה לפרטיות, כרעתי. זה גם התפתח בשעת לילה מאוחרת כפי שלידות רבות מתחילות אז (הורמונים...). הרגשתי שהגוף שלי יודע מה לעשות, אני מאמינה שגם שלך יידע. מציעה לך בחום לא להילחם אלא לראות זאת כחוויה שתחזק אותך, שתלמד אותך על היכולת שלך להתמודד, בלי להתעלם מהצורך שלך להתאבל. את פוריה ויכולה להיכנס להריון. סביר שזה היה עובר שעדיף היה לו ליפול, וזה קורה באחד מכל חמישה או שישה הריונות.

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 30 אוגוסט 2012, 22:55

לאחת תודה רבה על התגובה ידוע לי שההרמון אבוד מאחר שעשיתי פעמיים א״ס שבוע שעבר והשבוע ואין שום שינוי בממצאים נכון לעכשיו כביכול שבוע 10 עם עובר שתואם לשבוע 5+6 ללא דופק כמו שאמרתי שבוע וחצי עם הפרשות חומות והיום גושים מוזרים חומים כהה סליחה על הפירוט האם אני נמצאת כרגע בהפלה או לפני יש לי גם כל מיני כאבים סבילים האם את יכולה לפרט לי יותר אשמח מאוד , תודה.

להפיל בבית

על ידי אחת* » 30 אוגוסט 2012, 22:17

האם מישהי עברה שבוע וחצי הפרשות חומות והיום היה לי מין גושים קטנים חומים מוזרים

כן. עברתי את זה. אחרי כמה ימים הגיעה הפלה טבעית. יש כאלו שזה לוקח אצלן גם יותר זמן. יש כאלו שיש להן הפרשות כאלה והכל תקין, אבל האמת היא שלפי דברי הרופא על גודל שק ההריון נראה לי שאין למה לקוות, אלא אם המחזור שלך ממש לא סדיר ועלול להיות פספוס גדול בתאריך הביוץ.
אצלי ההפלה היתה חוויה מחזקת בסופו של דבר, מאחלת לך שאם את עומדת בפני הפלה זה יהיה כך גם עבורך. חיבוק.

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 30 אוגוסט 2012, 21:26

זה לוקח זמן כמה?אני מבינה שכל אחת משהו אחר אבל האם מישהי עברה שבוע וחצי הפרשות חומות והיום היה לי מין גושים קטנים חומים מוזרים בבקשה אם תוכלו לעזור לי אם מישהי עברה דבר כזה.

להפיל בבית

על ידי טליה_אלמתן* » 28 אוגוסט 2012, 08:13

זה לוקח זמן - כמה? - זה אישי ((-))

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 28 אוגוסט 2012, 00:35

האם משהי מכירה מצב שיש לי הפרשות חומות כבר שבוע אחרי ששבוע שעבר בדיוק הלכתי לרופא ולדבריו העובר לא תואם שבוע 8+ אלא לשבוע 6 ולחכות להפלה טבעית בגודל כזה לב תיקים כלום לא מתקדם רק הפרשות חומות כפי שציינתי בהתחלה היום דיברתי עם הרופא ולדבריו לחכות עוד שבוע לראות איך הנין מתקדם האם מישהי עברה משהו דומה אשמח לקרוא תודה רבה.

להפיל בבית

על ידי מורנה* » 12 אפריל 2012, 18:48

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

קראתי את כל הסיפורים של כולן .. ממלא ונותן הרבה תעצומות נפש .

להפיל בבית

על ידי יעל* » 22 ינואר 2012, 22:00

((-))
זה ממש לא מקרה שמאפשר הפלה ביתית.
יש דף בדיוק על זה: מולה בועית.
אל תחכי, גשי לבית חולים.

להפיל בבית

על ידי שוב_עצב* » 22 ינואר 2012, 21:45

הי לכולן האתר הזה נראה לי מאוד יש המון תמיכה ועוצמה לנשים שכותבות. לפני שלושה חודשים היתה לי הפלה בשבוע 6 עובר ללא דופק ותנך שבוע הייתי אחרי הפלה טבעית וקלה. היון אני בשבוע 7 והתחיל לי דימום הלכתי למוקד והתברר לי שאין עובר- הריון מולארי. הרופא הפנה אותי בדחיפות למיון לגרידה וכבר הייתי בדרכי כשפתאום החלטתי לא לעשות את זה וללכת הביתה , להפיל טבעי, שוב...
האם מישהי חוותה הריון מולארי? זה נחשב כגידול לא ממאיר ואולי מסוכן יותר בשל כך? לא ברור לי אם החלטתי נכון. אשמח לשמוע מבעלות נסיון אם יש כאלו.

להפיל בבית

על ידי דניאלה_י* » 31 דצמבר 2011, 14:41

אתמול הפלתי. הדופק של העובר פסק בשבוע שישי, אני גיליתי בשבוע שמיני שהיה לפני שלושה שבועות ומאז אני מסתובבת איתו בתוכי, מת, ומחכה שיצא ויסיים את גילגולו הקצר בעולם שלנו.
מהרגע שגיליתי החיים פסקו מלכת. הגוף שלי הפך להיות עולמי, המיכל היחידי שלי והמקום היחידי אליו אני מצליחה להתחבר בבירור, העולם החיצוני הפך למעורפל ומלא ברעשים. היה לי ברור שאני לא רצה לגרדה למרות המלצת הרופאה ומעדיפה לתת לטבע לעשות את שלו. לא היה לי מושג שבהחלטה הזו אוריד את עצמי למחתרת, לא תיארתי לעצמי שהבחירה שלי כל כך יוצאת דופן, כמה קשה להשיג מידע, לשמוע סיפורים של נשים אחרות ולקבל תמיכה מקצועית בתהליך שכזה.
ע', בן זוגי, הודיע מלכתחילה שזה הגוף שלי ולכן אני זו שמחליטה מה לעשות והוא איתי בכל מה שאבחר. לא היה סיכוי שאצליח לעבור את זה בלי האמונה והאהבה שלו. הזדקקתי גם לתמיכה מקצועית אז פניתי למיילדת הבית מיכל בונשטיין שהפנתה אותי לדבר גם עם שרהלה, מיילדת בית נוספת עם יותר נסיון בליווי תהליך שכזה. שתייהן היו מדהימות, סיפרו לי כל מה שהן יודעות, ביקשו שאמשיך לדווח להן כי הן אוספות מידע על מקרים כאלו ואמרו שהן זמינות בשבילי בכל רגע אם אני רוצה לדבר או לשאול. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייהן. מה נשים אחרות שלא מכירות מיילדות בית או דולות עושות?? הרי הברירה הראשונה והכמעט יחידה היא ללכת לגניקולוג שלהן שסביר מאד להניח יפחיד אותן בצ'יסבטים על זיהומים ודלקות שיכולות להביא למצב של כריתת רחם ועד מוות. בשלושת השבועות האלה פגשתי ארבעה רופאים שונים וכל אחד מהם מצא דרך יצירתית אחרת לאיים על חיי. אז מה הפלא שתעשיית הגרדות כל כך פופולארית? ומה הפלא שהיה כל כך נדיר למצוא אישה שעברה את אותו הדבר? אבל גם ההיכרות שלי עם הנשים המדהימות האלה שהאמינו בי וחיזקו את ההחלטה שלי היתה מבלבלת כי למי בכלל אני אמורה להאמין? לשרהלה מיילדת הבית שאומרת שהדיבורים על זיהומים הם שטויות או לרופא שמספר לי על חלקי עובר שעלולים לחדור למחזור הדם שלי ולהרוג אותי? לרופא שמודה שההתבססות היא על מקרי זיהום שקרו בעולם שלישי או לרופא אחר שאומר שהוא ראה כבר הכל בחדר מיון של תל השומר? כל אחד בקיצוניות שלו ואני באמצע מנסה להבין מה קורה ומה עושים הלאה. מרגישה קצת כמו שפן נסיונות...

התעקשתי לסתום את אזני ולהמשיך בשלי. נראה לי הגיוני שאם הוא הצליח להיכנס הוא גם יצליח לצאת, אבל זה לא היה קל.. אני לא יודעת אם אני מאמינה בחיים קודמים אבל ברגעי העפיצות, שניה לפני שנרדמתי, ראיתי תמונות של נשים שוכבות בתוך שלוליות דם והן היו כל כך ברורות וחזקות שלא יכלתי שלא לתהות אם זה משהו מגלגולי הקודם או אולי ידיעה קולקטיבית שנמצאת בעצמותי הנשיות. הפחדים מגיעים ממקומות מאד עמוקים וקדומים ומאד קשה להישאר אדישה אלייהם. היו בתוכי ויכוחים על מי אשם על המחדל- העובר הוא זה שלא רוצה לצאת או שהגוף שלי שלא משחרר? ולמה? כי לא נפרדתי כמו שצריך? כי לא באמת שחררתי כמו שאני אומרת לעצמי? כי אני מתקשה בפרידות? או שאולי אי אפשר לעשות את ההפרדה הזאת בכלל, ביני לבינו?! האם אני מסכנת את עצמי כמו שהרופאים אומרים? האם המטרה שווה את זה? או שהסכנה הגדולה באמת היא לא להקשיב לעצמי? מיליון שאלות, אפס תשובות, טריליון התמודדויות שכולן מול עצמי, אני ואנכי עד שכבר לא יכלתי לסבול ולשמוע את עצמי יותר!
חלק מהאנשים סביבי מצפים שאהיה עצובה ואתאבל אבל אני כבר לא שם. התאבלתי כבר וברור לי שיהיה גל אבל נוסף כשההפלה תקרה אבל עכשיו אני רק רוצה שיצא ממני! כבד לי להסתובב עם משהו מת בתוכי, מבלבל אותי לא להבין את תהליכי גופי ואני רק רוצה שזה יגמר.
אני מוקפת נשים טובות וחכמות ורק במקרה יצא לי לפגוש מישהי אחת בלבד שבחרה כמוני. הפגישה איתה היתה מתנה משמים שנתנה לי כמה רגעים בהם הרגשתי שוב שייכת לכדור הארץ, היא הכירה את הכבדות והבדידות וידעה בדיוק על מה אני מדברת. היא גם נתנה לי מראה ענקית לצרכים ודרכי ההתנהלות שלי. היא חיכתה חודש ולא ראתה רופא אחד, לא היה לה שום צורך באישור החיצוני הזה שאני השתוקקתי אליו כל כך. אולי זה כי היא חוזרת בתשובה ויש לה את אלוהים איתה ואולי זה לא קשור בכלל. בכל מקרה, עם או בלי אלוהים, היא בסוף הלכה לגרדה. המפגש איתה גם קרקע אותי למציאות שלא תמיד מתנהלת כאוות נפשנו...
ואז, אז הגיעה ההבנה החשובה מכולן- אני לא באמת יכולה לשלוט בזה. האחריות שאני יכולה לקחת על זה היא עד גבול מסויים והשאר על אללה, אלוהים, היקום הטבע או מי שזה לא יהיה אבל העיקר שלא עלי. וזה לא מנסיון להתחמק מאחריות, להיפך- הנסיון לשלוט במשהו שאני לא יכולה לשלוט בו הכניס אותי למצוקה ושחרור מהשליטה הזו דווקא היה מתוך הכרה טובה ובריאה באחריות שלי ובגבולותיה. לקיחת האחריות הזאת על גופי הרגיעה אותי אבל אין ברירה אלא להכיר בכוחות גדולים משלי שגם גרמו לעובר הזה להגיע מלכתחילה.
התהליך שעברתי בשלושת השבועות האלו כלל אבל, בכי, עצב, בכי, פרידה, בכי ועוד בכי, שיחרור, בירורים, רופאים, בדיקות, הפחדות, פחדים, שולם עם הגרדה שאולי אצטרך לעשות, מחשבות על החיים ועל המוות, מחשבות על פרידות, ויכוחים עם רופאים (בעיקר בתוך הראש שלי כי מולם השתתקתי), לזכור להיות נאמנה לעצמי, תחושות של ניתוק ותלישות, תהיות על שליטה והחזקה, נסיון לשמוע את עצמי בתוך כל הרעש מבחוץ, קול פנימי ברור שלא ברור מהיכן מגיע, מה אני צריכה לעשות? או שאולי אני לא צריכה לעשות כלום? מציאת מחסום דמיוני בין הרחם לנרתיק, נסיון להבין מה תפקידו שנגמר בכישלון מוחץ, רגעים של שלמות ושלווה, מדידות חום, ויטמין סי, משקה ג'ינג'ר דוחה, המון תה פטל, לבקש תמיכה או שקיבלתי כבר יותר מדי? גוף מכווץ, נסיונות לנוע, לנשום, כניעה מול בחירה, התמסרות, סבלנות, רצון לפנות מקום לחיים חדשים, חוסר וודאות, חוסר יכולת להתנהל בחיים, זה באמת קורה או שאני סתם דרמתית? הומאופתיה, דיקור, צמחים, שיאצו, דמיון מודרך, ביקור במיון, תור לגרדה- כל הטירוף הזה ועוד, לאו דווקא ע"פ הסדר הכתוב.

את התור לגרדה קבעתי ל20/11, יום ראשון. אחרי סופ"ש מלא במחוייבויות כגון ארוחות משפחתיות, יום ראשון זה יום בו אני אמורה ללמוד עם קבוצה שמחזק אותי רק לדעת שהם נמצאים ביחד, לומדים ומשמרים את האנרגיה הקבועה של היום הזה שבדר"כ מאד חשוב לי, ואז יש לי את כל השבוע לפני כדי לנוח. התאריך היה מספיק רחוק כדי שאוכל לנסות לעבור תהליך ולהשלים עם המצב והידיעה שאני אחראית עליו ויכולה לבטל או להזיז את התור כפי שיתחשק לי, נתנה לי תחושה טובה. ובמקביל, הידיעה שיש לי אפשרות לשים גבול לטירוף הזה לפני שאמצע את עצמי בבית משוגעים, היתה מרגיעה. מאז קביעת התור נכנסתי למצב מאד מוזר של אבוד אמונה שמשהו כבר יקרה מעצמו לצד ידיעה פנימית שאני לגרדה, לא אגיע.

ביום שלישי שלפני כבר התחיל דימום. במשך יומיים לא הייתי בטוחה אם אני הוזה או שזה אמיתי. ביום חמישי הלכתי לאולטרסאונד כדי לראות אם משהו זז שם- טעות ענקית! מה חשבתי לעצמי? שהרופא ימשיך להיות סולידי וחביב כפי שהיה בפגישה הראשונה שלנו? מקסימום שוב יאיים על חיי ואני אהנהן ואחכה שיסתום? לא ולא, הוא רק התעצבן לראות שזו שוב אני באותו מצב, לא מקשיבה לו והוא בכלל לא מבין מה "נשים כמוני" רוצות הרי זה עניין של שלוש דקות וזה הכל! אפשר לוותר על כל הלחץ וכאב הראש הזה ממש בקלות! רק חבל שהוא לא שם לב שבשלב הזה מי שסבל מלחץ וכאב ראש מבניינו היה הוא בלבד...
כל כך לא היה לו כח אלי (או שאולי אפילו כעס?) שברגע שהתיישבתי פסוקת רגליים הוא פשוט תקע בתוכי את מכשיר האולטרסאונד כאילו היה מזלג משונן וגופי סטייק עסיסי, תוך כדי שהוא ממשיך לנאום לי על "נשים כמוני" ומדגים לי בתנועות ידים גסות את תנועת שאיבת העובר מתוך הרחם שביצע בדיוק השבוע לאישה שבאה עם רעיון כמו שלי אבל ויתרה אחרי שיחה קצרה איתו. אין מילים, פשוט מקסים.
אחרי שיצאתי ממנו בוכה ומקללת כבר לא היה מקום לספק- זה לא סתם גוון חדש של נייר טואלט, זה באמת דם!!!
כבר היה ברור שלגדרה אני לא הולכת כי הנה משהו קורה אבל עדין לא רציתי לבטל כי מי יודע אולי לא הכל יצא? אולי זה בכלל יפסק לפני שמשהו יצא? כבר לא יודעת כלום ולמרות הדימום האמונה מתקשה לחזור אלי, מסרבת לפתח תקוות ולהאמין שזה אכן קורה...אבל בכל זאת מחכה בסבלנות. האמת שלא ממש בסבלנות אלא יותר בפאניקה שאולי לא כדאי לצאת מהבית כי זה יכול לקרות כל רגע וירד מלא דם ואז מה אעשה??! ביטלתי הכל ונשארתי קרובה למקום מבטחים. עד שגם מזה נמאס לי ובשבת כבר הרשיתי לעצמי להתרחק לארוחת צהריים אצל אמא. בדיעבד חברה הזכירה לי את המשפט "our sphincter are shy", כך שזה כנראה לא היה קורה במקום בו לא הייתי מרגישה בטוחה...
בראשון לפנות בוקר, ביום בו הייתי אמורה לעבור את הגרדה, התחילו כאבי בטן כמו של מחזור. הכאב לא היה חזק והמשכתי לישון תוך כדי שאני חולמת את אחד החלומות המשמעותיים שחלמתי בחיי. כשהתעוררתי, זה המשיך והתעצם אבל עדין נסבל לחלוטין. ע' הלך לעבודה אחרי שהבטיח שאם ארצה הוא יחזור ואני בשלווה שיחררתי אותו לשלום. הכאבים המשיכו להתגבר ולקבל צורה ברורה יותר של התכווצויות בקדמת הבטן (צירים??), חברה עושה לי דמיון מודרך בטלפון ומחברת אותי לרחם שנראה לי כמו כד מלא בטיפות דם אבל לאט לאט אני מאבדת את הסבלנות, מתקשה להקשיב, מתקשה להתרכז ומתקשה לדבר. נכנסת למקלחת שחמה לי מדי ועושה לי בחילה, יוצאת אל הקור, מרגישה את העור שלי קפוא אבל חם לי כל כך שאני לא יכולה להתלבש, הכאב חד ואינו פוסק ואני לא מוצאת שום תנוחה שנוח לי בה, מסתובבת בסלון כמו חיה בבכלוב ורק חושבת שאין מצב שאני יולדת בלי אפידורל ומה לעזאזל חשבתי לעצמי כשבחרתי מקצוע שמתעסק עם הסיוט הזה?? (אני דולה...) ואז קולטת את עצמי ותוהה אם אולי אני בשלב המעבר? כי יש את כל הסימנים... אני אמורה בכלל להגיע לשלב כזה בהפלה? ואיפה כל הדם שאמור לצאת ממני בגלונים? כמה זמן זה עוד יקח???? מודדת חום והוא מאד נמוך, 34.7, נבהלת מתקשרת למיכל המיילדת שטוענת שהמדחום מקולקל, נשמע שאני באמת בשלב המעבר אבל אולי כדאי שאגש בכל זאת למיון כי היא לא באמת יכולה לדעת מה קורה דרך הטלפון וזה לא אחראי. מיכל אמרה ואני לא מתווכחת. היא מדברת אלי בקלילות כזו ובלי שום טיפה של לחץ, אם אני לא טועה היא אפילו ציחקקה, גם ע' בטלפון נשמע קול לחלוטין ושסק החתול יושב לידי כמו בודהה קטן ומגרגר לעצמו. מה קורה פה? הם לא רואים מה קורה לי?! ע' כבר בדרך ואני מבקשת שיתקשר לאמבולנס כי המחשבה על ללכת עד לכספומט ולהוציא כסף למונית בלתי נסבלת (איך בכלל חשבתי על כל המהלך המתוחכם הזה באותם רגעים אני לא יודעת). ע' מגיע ומרגיע אותי, זז איתי ומזכיר לי לנשום. הוא דולה נהדרת! סוף סוף יכולה לשחרר כי יש מי ששומר עלי. מצליחה להתמסר, נתלית עליו ומצליחה לנשום שוב, לשלוח את האויר פנימה ולמטה מה שמכאיב לי עוד יותר אבל מרגיש כאילו פותח תעלה וזה עושה לי טוב. מתחילה רק עכשיו להפנים שאולי זה באמת זה, אולי אני באמת בדרך להפיל וכנראה שזה קורה כמו לידה רגילה. השמחה והכאב מתערבבים ביחד לתחושה שאי אפשר לתאר במילים. האמבולנס מגיע ואני כבר ממש לא בטוחה שאני צריכה אותם אבל הייתי צריכה תנועה, לזוז מהמקום שהייתי בו עד עכשיו לבד כואבת ומיואשת, אוירה שונה שתעזור לי לנוע ולהתקדם. התחלתי לרדת במדרגות לבד והם רצים אחרי. זו היתה הנסיעה הכי טובה בחיים שלי! בשניה שקלטתי את מוט הברזל על תקרת האמבולנס שלפתי בטבעיות את כישורי האורנג גוטן הקדמוניים שלי ונתלתי עליו. תנוחת התלייה מאד עזרה לכאב וכך גם הנהיגה המשוגעת של הפרמדיק שהקפיצה את כל הרכב ואותי בתוכו מה שהכאיב גם כן והסיח את הדעת מכאב הצירים. התחושה האינטנסיבית של מה שקורה לי בגוף השתלבה היטב עם אוירת האמבולנס שנסע במהירות עצומה. הרגשתי כמו בתוך חלום, כמו בתוך סופת הוריקן. ואז פתאום היתה מן רגיעה והרגשתי משהו כמו בלון יוצא מתוכי. בלופ. וזהו. שקט. כבר לא כואב בכלל. יש לי גוש מגעיל בתחתונים וברור לי שזה קרה, הפלתי!!
פתחתי עיניים כנראה אחרי הרבה זמן שהיו סגורות כי זו הפעם הראשונה שראיתי איפה אני. לעולם לא אשכח את המבט של ע' שהסתכל הישר לתוכי בעיניים ענקיות ומחייכות 
הגענו לאיכילוב כשאני לגמרי בהיי! הרגשתי כמו מלכה על מיטת אפיריון (שהיתה בעצם מיטת האמבולנס), מפוצצת בהורמונים שסיחררו אותי לגמרי והעולם נראה לי מושלם! שם בדקו אותי מיילדת מתוקה ורופא חביב מאד שאמר שכנראה שיש עוד משהו קטן ברחם אבל הוא רואה שאני עושה את העבודה היטב והוא משחרר אותי הביתה. הוא גם גיבה אותי וסיפר לי שבקנדה וארה"ב נדיר מאד לשלוח מישהי במצבי לגרדה ושזו מנטליות ישראלית. המיילדת הופתעה מהבקשה אבל שיתפה פעולה בשמחה ונתנה לי לקחת את העובר שנפל הביתה לקבורה.


לסיכום אומר שמאד בגדול, בשלושת השבועות האלו שהיו האינטנסיבים בחיי, שתי התחושות הכי חזקות שליוו אותי היו האמונה בתהליך הטבעי שאמור לקרות ולצד זה חוסר וודאות ובדידות מאד גדולה למרות כל התמיכה הרבה שקבלתי. חוסר האונים שמביאה הסיטואציה הזאת גורם להתכנסות מאד גדולה פנימה ובנוסף, החוויה של לעמוד מול הממסד והחברה מסביב, מוסיפה עוד רובד לתחושת הבדידות.
זו הסיבה שאני כותבת ומפרסמת את הסיפור, החשיפה לא מאד קלה לי אבל נשבעתי לעצמי תוך כדי שאעשה זאת. בשביל שנשים אחרות יוכלו לשמוע ולדעת שלמרות שהבחירה לא קלה והדרך שעשויה להיות מסורבלת וכבדה, יכול להיות סוף טוב ויש סיבה לאמונה בתהליכים טבעיים ובעיקר באינטואציות שלנו. האינטואיציות הנשיות שהממסד מבטל בלי למצמץ ובכך מקטין נשים וגורם להן לפקפק בעצמן, להתרחק מגופן ואלו דברים שממשיכים איתנו הלאה ומשליכים על מקומות נוספים בחיים, בלידות שלנו למשל ואולי גם באמהות.
אני לא מנסה להטיף לדרך מסויימת אלא רק רוצה לאפשר לנשים שבוחרות בדרך הזאת לא להיות לבד ולתת מקום ולגיטימציה לבחירה הזאת.

זה לינק למאמר של מיילדת הבית, שרהלה, שכתבה על התהליך. מאמר חובה למי שעוברת את זה ובכל מקרה מומלץ לקרוא כדי לדעת:
http://www.beofen-tv.co.il/alon/2010/11/[po]mis carriage[/po]/

לא הייתי עוברת את זה בלי התמיכה שקיבלתי מבן זוגי, מחברותי ומנשות המקצוע שליוו אותי ועל זה אני מודה להם מאד. גם היכולת לא לקחת כמובן מאליו כל מה שאומרים לי והאמונה באינטואיציות שלי תרמו רבות ואני לגמרי מרגישה שהענקתי לעצמי מתנה גדולה מאד שהיא בעצם אני בגדול יותר 

לי אישית לא הספיק לקרוא סיפורים של נשים אחרות באינטרנט והייתי צריכה קול אנושי ומגע אדם שמבין באמת מה אני עוברת. אני גם חושבת שאין סיבה שנשים יקבלו תמיכה וליווי רק בלידות השמחות שלהן והייתי רוצה לומר לנשים שידעו לבקש תמיכה גם במקומות האלו, שאין להם הרבה מקום בחברה שלנו. לכן אני מזמינה נשים שעוברות חוויה דומה ליצור איתי קשר אם ירצו.



דניאלה
[email protected]
http://www.dulot.co.il/Danielay/

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 07 דצמבר 2011, 19:06

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

איך אני יחולה להפיל תינוק בכוחות אצמי ?

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 24 ינואר 2011, 21:41

עדכון מהיום: הייתי בא"ס ונשארו קצת שאריות, רירית הרחם וקצת קריש דם קטן. הרופא אמר שרב רב הסיכויים שזה יצא לבד בדימום-
אפילו בשבועות הקרובים או בווסת הבאה (עלינו לטובה...). נורא נורא שמחתי שלא המליצו על גרידה/ציטוטק, למרות שכנראה שלא הייתי עושה דבר כזה,
זה בכל זאת מלחיץ/לא נעים שממליצים על התערבות רפואית ואת, (שוב) מסרבת. האמת שבמקרה והיו אומרים שיש צורך בציטוטק/גרידה בטח הייתי שוב
עושה דיקור וצמחי מרפא במקום..ו-אני עייפה מידי בשביל זה..התעסקתי כ"כ הרבה עם זירוז ההפלה הטבעית הזו ובכלל-אני עייפה פיזית, מרגישה כמו אחרי לידה.
בקיצור-סוף טוב. הגוף שלנו חזק ויודע מה לעשות, הוא נברא ככה ואנחנו צריכים לסמוך עליו יותר...
לגבי מה שהולך להיות עכשיו-כנראה יהיה דימום שימשיך..יפחת קצת אולי אבל בד"כ יש דימומים קטנים למשך איזו תקופה. ואז תגיע אולי הוסת ואני מקווה מאד שהכל יתנקה לבד
ואוכל להיכנס להריון בריא, עם עובר בריא לגמרי ואח"כ תינוק בריא לגמרי...
אה, ואחרי הווסת הבאה אני אעשה א"ס לראות שהרחם נקי משאריות...זה מה שהרופא אמר.

להפיל בבית

על ידי ה_עוגיה* » 24 ינואר 2011, 08:37

בטח שרציתי הריון אבל נראה לי בסדר גמור שתהיה עוד איזו ווסת לפני זה... (בכל זאת, רק עכשיו גמרתי אחד. אז).
מה שהיה זה שראו משהו לא ברור ומכיוון שעשיתי את הא"ס שבוע אחרי ההפלה ולקח עוד כמה ימים עד שהתוצאות הגיעו לרופאה והיא התקשרה, כבר יכולתי לדווח שאין דימום וחום וכאלה. אז זאת היתה ההמלצה (לא לעשות כלום). כי זה היה יכול להיות גם סתם קריש דם.

אגב, אחרי תקופה חזר דימום מוזר מאוד וכשלא פסק הלכתי לעשות בדיקה וגינלית וא"ס.
בקיצור - העשייה שלי היתה לא לעשות, לחכות ואם יש סימנים חשודים - ללכת לבדוק מה המצב.
מבחינתי גרידה היתה דבר שעדיף להימנע ממנו ככל האפשר.

אני חושבת שאם יש למישהי תחושה שנשאר שם משהו או איזשהו ספק - שתעשה פשוט א"ס.

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 23 ינואר 2011, 21:11

ה עוגיה
כבר קרה לי שנשארו שאריות אבל הומלץ לי לעשות כלום (הא"ס נעשה לא בסמוך ליציאת השק אלא שבוע אחרי). ההנחיה היתה לעקוב אחרי דימום ו/או חום.
לא אמרו לך שהשאריות האלו צריכות לצאת?.. אמרו לך שזה יצא בוסת הקרובה? רצית להיכנס להריון?
כי אני הבנתי שכל עוד הרחם לא התנקה מכל השאריות יש בעיה להיכנס להריון ..
תודה על השיתוף. לילה טוב!

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 23 ינואר 2011, 08:59

ה עוגיה
כן, זה מה שגם אני חושבת - לחכות שיצא לבד כמו שעד עכשיו יצא לבד...
מה שעוד מרגיע אותי זה שהדימום פחת משמעותית מאז יצא השק הריון אתמול, מה שכולם אומרים שצריך לקרות במקרה תקין.
אני מכירה מקרוב מאד מישהי שלקחה 3 פעמים ציטוטק עד שהכל יצא..רק בפעם השניה יצא השק הריון וגם אחרי הפעם השלישית
שהיא לקחה ציטוטק, נשארו שאריות ברחם, מעט. והרופאים אמרו לה שתחכה וזה יצא בוסת הבאה..
דרך אגב, הרופא שהיה אתמול בבי"ח הוא אחד הלחוצים יותר מבינהם..וזה מרגיע.
שבוע טוב לכולנו!

להפיל בבית

על ידי ה_עוגיה* » 23 ינואר 2011, 02:52

אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת את הזמן להתאוששות אחרי זה כמעט כמו אחרי לידה.
את צודקת לגמרי.
זאת לידה ואת אחרי לידה.

כבר קרה לי שנשארו שאריות אבל הומלץ לי לעשות כלום (הא"ס נעשה לא בסמוך ליציאת השק אלא שבוע אחרי). ההנחיה היתה לעקוב אחרי דימום ו/או חום.

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 23 ינואר 2011, 01:34

טוב, עברה שבת טובה וכואבת שממש בסופה יצא השק הריון.
עשיתי דיקורים(ברביעי ובחמישי) ומחמישי אני עם תערובת של צמחי מרפא שהכינה לי מישהי ממש טובה. הרבליסטית. עשיתי תנוחות שונות לקידום העניינים, עיסוי פטמות
ואפילו שאבתי עם משאבת חלב..(על ריק כמובן...) קצת דמיון מודרך, הרבה מנוחה, בין הצירים...תה מרוה, קינמון ופטל, הרבה הרבה תפילות (אולי הכי חשוב..)
קצת תרגילי יוגה ..
והשק הריון יצא! זה כאב מאד מאד כמו בלידה כמעט. וכשהוא יצא בבת אחת נפסקו הכאבים. ממש כמו בלידה...
הייתי במיון היום. כי היה דימום חזק (סמוך ליציאת השק) והלחיצו אותי הכאבים בחוזק הזה...רציתי לדעת שהכל תקין.
אז באולטרסאונד ראו שהשק יצא אבל נשארו שאריות..הרופא המליץ על גרידה והסכים שאפשרי לנסות גם עם ציטוטק. אני החלטתי לחכות ליציאה טבעית.
(זה היה אותו רופא מההפלה הקודמת..מצחיק.) מה שכן, החלטתי לקחת אנטיביוטיקה. הצליחו להלחיץ אותי לגבי זיהום ברחם...ואפשרות של פגיעה בפוריות בעתיד. לקחתי. העיקר שהכל יעבור בשלום .
וכבר הייתי אצל המדקרת המקסימה שלי ב-23:00 בלילה. והתחלתי שוב עם התמצית צמחי מרפא מהמטפלת. ו-אני מקווה לטוב. שהכל הכל יצא באופן טבעי ושלא יכאב כי אני עייפה מידי בשביל זה.
עייפות מטורפת!!! ממש אחרי לידה. הולכת לישון. לילה טוב ושקט ובריא לכולנו!
בוששת, מקווה שאת מתאוששת. אני מרגישה ממש אחרי לידה. זה מתיש בטרוף. לא יאמן. פעם שעברה היה לי כ"כ אחרת...פחות כואב, יותר חלק ויותר מהר..ולא הייתי כ"כ מותשת..טוב, כל לידה היא שונה.
אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת את הזמן להתאוששות אחרי זה כמעט כמו אחרי לידה.

להפיל בבית

על ידי בוששת* » 21 ינואר 2011, 18:00

הי אמא ל-2.
לא הייתי בסביבה בימים האחרונים (עדיין מתאוששת מהגרידה)-: ) ושמחתי לראות שהודעתך האחרונה מתארת התקדמות (גם אם עדיין לא הגעת לשיא).

מאחלת לך שבת ביתית של התמודדות עם סיום ההפלה.

לגבי מטפלת בשיאצו, אני ממש לא מכירה באזור אבל סביר שהמדקרת שלך מכירה... אולי כדאי לך ללכת אפילו אם כבר תסיימי את התהליך, כי יש משהו בשיאצו שהוא באמת מאד אחר טיפולית מהדיקור - בגלל המגע. ואחרי הפלה או בזמן יש הרבה אזורים שממש משוועים למגע ועיסוי, כלומר, לפי החוויה שלי.

ואל תשכחי לעדכן גם כשתהיי כבר "אחרי"...

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 21 ינואר 2011, 08:14

הדימום התגבר אך עוד לא יצא השק הריון..

אני מחפשת לשאול ממשהי באיזור קריית טבעון/יקנעם והסביבה - משאבת חלב חשמלית שיש לה מצב של עיסוי פטמות!

יש דבר כזה, מסתבר...היא של מדלה אבל אולי יש של עוד חברות.
חברה אמרה לי שהיא השתמשה במשאבה כזו. אך לא מצאתי עדיין.
פשטו שמתי לב שזה ממש יעיל אצלי לעידוד הצירים!!

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 19 ינואר 2011, 21:00

תודה רבה בוששת!
זה מדהים ומעציב שהמון נשים לא יודעות שיש עוד אופציות חוץ מציטוטק וגרידה. נכון, לפעמים זה לא הולך טבעי ולא לוקחים סיכון והכל...
וטוב שיש גם את הציטוטק והגרידה!! אבל-ברור לי שעדיף, אם אפשר ללא התערבות.
לגבי התערובת של צמחי המרפא-אני אברר עם המדקרת שלי.
שיאצו-לא מכירה כ"כ מישהי טובה. מכירה באיזור קריית טבעון/עמק יזרעאל?
לגבי היוגה-אני מיד מתקשרת למורה שלי ליוגה! תודה!(לא הייתי בזמן האחרון בגלל המצב..)

לגבי האנטיביוטיקה- שאלתי את הרופאה והיא אמרה שבכל אופן אם אני לוקחת ציטוטק ואם לא-הם נותנים הוראה לקחת אנטיביוטיקה.
בנתיים לא לוקחת...נקווה לטוב! בע"ה!

להפיל בבית

על ידי בוששת* » 19 ינואר 2011, 16:15

הי אמא ל-2,
קודם כל, אני מאד שמחה בשבילך שהתהליך התחיל באופן טבעי!
אצלי זה לא קרה (כתבתי בהפלה טבעית לא מזמן) - אבל בשבועיים בהם ניסיתי להביא להפלה טבעית נעזרתי בדיקור, שיאצו ותערובת של צמחי מרפא שרוקחת מינה פארן מירושלים, אם את גרה בסביבה אני יכולה לנסות לברר היכן ניתן לקנותה (אני קניתי דרך המדקרת שלי). דבר נוסף, המורה שלי ליוגה הראתה לי כמה תנוחות טובות ש"סוחטות" את הרחם - פיתולים, ניפוח הבטן וריקונה בללא נשימה כך שנוצר ואקום וכמובן לעשות הפוכות: עמידת ראש/כתפיים.
אגב, למרות שאצלי בסופו שלדבר היה צורך בגרידה (אפילו הציטוטק האימתני לא השפיע) הרגשתי שהטיפולים בדיקור ובשיאצו "הזיזו משהו" כך שאם את כבר בתהליך זה אמור ממש לעזור.
לענין האנטיביוטיקה - אני לא קיבלתי בכלל, גם לא אחרי גרידה ואני ממש בסדר עכשיו. אבל אולי הם חוששים דווקא מפני שזה תהליך לא מבוקר...
בהצלחה, מאחלת לך שתרגישי טוב ותסיימי את הענין מבלי לפגוש רופאים רבים בדרך!

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 19 ינואר 2011, 15:20

ממש ברגעים שכתבתי את השורות למעלה- החל דימום קצת חזק יותר. כמו התחלה של ווסת.. סימן טוב!
אשמח לתגובות/הצעות...לזירוז ההפלה הטבעית שלי..

להפיל בבית

על ידי אמא_ל_2* » 19 ינואר 2011, 14:59

אני בתחילת הריון ואין דופק אחרי שכבר היה. שבוע הריון מוקדם. חודש שני או שלישי. לא ברור איזה בדיוק כי לא היה מחזור סדיר לפני ההריון.
יש לי שתי בנות וכבר עברתי הפלה טבעית בה החל דימום והכל הכל יצא באופן טבעי.. (ההפלה היתה בין שני ההריונות והלידות התקינים שעברתי)
יש לי דימום של טיפות מזעריות בלבד שבא והולך כבר שבוע. והתכווצויות של הרחם מתחילת ההריון. מידי פעם אבל לא חזקות.. היום הייתי במיון והמליצו על ציטוטק.
אני מעדיפה לחכות בנתיים להפלה טבעית. עשיתי היום גם דיקור אצל מטפלת ברפואה סינית בתקווה לעודד את הצירים וההפלה הטבעית.
אני יודעת שהגוף שלי כבר עשה את זה לבד בעבר. ומצד שני יש לי פחד שאולי הפעם לא יצליח ואצטרך כדורים. מקווה שלא!
בנוסף-נתנו לי מרשם לאנטיביוטיקה. הם נותנים לכל מי שיש לה הפלה בכל אופן. שלא יהיה סיבוך של זיהומים ברחם וכו'..מלחיץ, אך מצד שני אני לא מתלהבת לקחת סתם בלי סיבה.
שאלותיי:(למי שיכול לעזור-אשמח מאד לתשובות. לא יודעת את מי לשאול..)

מה אפשר לעשות חוץ מדיקור כדי לזרז הפלה טבעית?? (צמחי מרפא..כל דבר!!)

והאם כדאי לקחת אנטיביוטיקה או שאפשר לוותר?(בעבר היתה לי דלקת גרון עם חיידק. הרופא רשם לי אנטיביוטיקה ולא לקחתי פשוט נחתי המון ושתיתי הרבה תה אכינצאה ואסטרגלוס. במשטח הבא לא היה חיידק.)

להפיל בבית

על ידי רותם_סנדק* » 02 ינואר 2011, 22:46

מאחלת לך שהות טובה ונעימה בארץ, אני מקווה שתאספי כוחות ותתחזקי.
נשמע שהדברים מתחילים לחזור למסלול. לאט לאט.
מאחלת לך שתרגישי טוב ושיגיעו הניסים במהרה בימינו :)

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 02 ינואר 2011, 18:09

בוחרת באהבה – תודה!

עדכון אחרון לעת עתה:
לפני כשבועיים הדימום נחלש מאד. לפני עשרה ימים ההורים שלי החליטו שאני זקוקה לחופשה בארץ ובקשו רשות לרכוש עבורי כרטיס טיסה. זה בא בול בזמן. יומיים אח"כ הדימום פסק לחלוטין ומאז לא שב. אגיע לארץ ביום שישי הקרוב ואשאר למשך שלושה שבועות. כבר יש לי תור לגניקולוג שלי, לשיננית שלי ותור לתת דם למגוון בדיקות שעם התוצאות אגיע לגניקולוג :-)
מצב הרוח השתפר באופן כללי, אבל מידי פעם אני קצרת סבלנות ורוב הזמן אני מאד עייפה.
מזמינה ניסים לחיינו...

להפיל בבית

על ידי בוחרת_באהבה* » 20 דצמבר 2010, 22:48

(())
גם אני הפלתי בשבוע כזה, גם אני הייתי בניכר, גם אני הייתי בדאון
מזדהה ומחבקת
זה עובר, חוזרים לעצמינו באורח פלא ואפשר לראות ניסים מכל מיני סוגים
ובינתיים מקווה שתרגישי טוב ותעברי את מה שצריך לעבור בלי יותר מידי סבל

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 20 דצמבר 2010, 10:55

היי רותם, תודה על הברכות, החיבוק והחיזוק.
לצערי, במקום בו אני גרה קשה להשיג צמחי מרפא ופורמולות, אז בינתיים אני מתמודדת בעיקר בלדבר עם עצמי. יש ימים יותר טובים ויש ימים פחות טובים. בעיקר אני רוצה שכבר יגמר, לדעת שהכל בסדר ולחזור ל"נורמלי" :-)

יכל להיות שאתמול החל עוד "גל". בשלושה שבועות עד כה לפעמים הדימום נחלש מעט ואח"כ התחזק מעט, אבל לא באופן משמעותי. מאתמול הדימום התחזק מעט יותר. די כבר, שיגמר.

מזמינה לכולנו אנרגיה חיובית וכח להמשיך.

להפיל בבית

על ידי רותם_סנדק* » 18 דצמבר 2010, 18:19

עקבתי אחרי הדברים שכתבת, ואני שולחת לך חיזוקים ואנרגיה טובה.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.
אני מאוד מאמינה בכוחם של צמחי המרפא, ויודעת שיש בחוכמתם לעזור ולאזן בחזרה את הספינה המטלטלת. מניסיוני, אלה ימים מאוד לא פשוטים ואני נעזרתי בפורמולה שמאוד אזנה אותי.
מקווה שיבואו ימים טובים,
רותם.

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 18 דצמבר 2010, 17:44

אוי, עכשיו אני רואה שהפוסט פורסם תחת פלוני אלמונית...זו אני שבניכר עדכנתי.
שבוע טוב.

להפיל בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 דצמבר 2010, 14:36

עדכון לבאות אחריי:
ביום ה 10 מתחילת התהליך יצא שק ההריון. קרום בצורה של שק אובאלי (קרוע) באורך של כ 3 ס"מ ורוחב של 1 ס"מ.

ביום ה 14 מתחילת התהליך יצאה השלייה. חתיכה בצבע אדום/חום/אפור (כמו שנראית שלייה), באורך של כ 1.5 ס"מ ובקוטר של כמעט 1 ס"מ.

אני 18 ימים לאחר תחילת ההפלה ועדיין מדממת. הכמות כבר לא גדולה, מחליפה פד רק פעמיים ביום. כל כמה שעות מרגישה התכווצויות של הרחם.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.

עד כאן להיום.
שבת שלום, חיזקו ואימצו באשר אתן.

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 06 דצמבר 2010, 13:02

אלמונית, שלושה חודשים נשמע לי נורא ואיום. ליבי איתך. ומה מצבך כעת? אני לא במעקב ולא עושה/עשיתי בדיקות בכלל, בגלל אילוצים ובדיעבד אני שמחה שכך התגלגלו הדברים. הדימום וההתכווצויות ברחם עדיין קיימים אך הולכים ופוחתים, כבר לא מרגישה כובד ברחם. אני אמתין לווסת ראשונה (או מה שיראה לי כווסת ראשונה ואולי זה יהיה המשך הפלה) ורק אחרי אלך לראות רופא.
באופן רגיל אנחנו אוכלים בריא ומאוזן, אני ממשיכה לקחת חומצה פולית, אבץ, אומגה 3, אסידופולוס, חמוציות וויטמין C כל בוקר. אני ישנה רק בלילה ובלילות האחרונים אני ישנה טוב. אם אני מתעייפת באמצע היום אני נשכבת על הספה בסלון אבל לא ישנה.
טיפול הוליסטי יגיע בהמשך.
טוב שאתן "מנערות" אותי קצת, יש לי תכונה (מאבא שלי) לחשוב ולהגיד "אה, זה לא נורא ולא רציני" לגבי מצב בריאותי, לחשוב שאני חזקה ויכלה להתמודד לבד עם הכל. בסה"כ זו מחשבה חיובית אבל כמו שאתן אומרות, צריך להיות עם היד על הדופק. הכל בפרופורציה, כשהכי קשה להיות בפרופורציה :-)

נטע, תודה על החיבוק, שולחת בחזרה.

אני מרגישה יותר טוב. לאט לאט אבל בטוח. הבקרים והערבים יותר קשים לי פיזית, ובאמצע היום בד"כ בסדר. מבחינה נפשית אני חושבת שאני ממש בסדר. עובדת על עצמי כל הזמן גם במקביל לדברים אחרים. אתמול בכיתי רק פעם אחת בעקבות מחשבה וכתיבה על סבא שלי (לבלוג הבא שלי). לפני השינה אני עושה סוג של מדיטציה, נותנת למחשבות לרוץ בראש בלי לכוון יותר מידי. אתמול ראיתי את עצמי רוקדת עם האיש במסיבה, לבושה שמלת גופייה שחורה ארוכה שמראה בטן הריונית ענקית. שנינו היינו מאד שמחים וקצת עשיתי תנועות חזקות שהכאיבו לי בהריון. זה היה מאד מוחשי.

אתמול סוף סוף הצלחתי לדבר בסקייפ עם אחותי. היתה שיחה בקודים, בכתיבה בצ'אט ובאנגלית כדי שהבנות שלה לא יבינו. הדבר שהכי עודד אותי זה שהיא ספרה לי שהיא עברה את אותו הדבר לפני שהיא נקלטה עם הגדולה שלה, (היא היתה בת 29 בזמנו), אבל מכיוון שהמחזור שלה לא סדיר היא אפילו לא ידעה שהיא נקלטה ולא הבינה שהיא עוברת הפלה טבעית, היא חשבה שיש לה מחזור ממש קשה. אח"כ (שכחתי לשאול אותה כמה זמן עבר) היא נקלטה עם הגדולה ורק אז היא הבינה שהיו לה את תופעות תחילת ההריון כבר בעבר, וכשהיא ספרה את כל הסיפור לרופא שליווה את ההריון שלה הוא אמר שכנראה זה מה שקרה. אז אחותי בכלל לא ידעה ולא הלכה לרופא והכל נעשה בדרך טבעית כולל ההפלה ואח"כ ההריון...אני הרבה יותר רגועה עכשיו. אחותי גם ספרה לי שלסבתא שלנו, אמא של אמא, היו בעיות בלהיכנס להריון וגם ההריון עצמו היה קשה ואף מסוכן לסבתא שלי ושזו הסיבה שאמא שלי בת יחידה. שאלתי את אמא שלי במייל הבוקר מה היא יודעת על זה.

אז המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...כמה זמן לקח אצלכן? ואם הכל קורה באופן טבעי כמו אצל אחותי? ואולי אין מקום לשאלות כאלה כי כל אישה וגופה...

בברכת יום טוב חיבוקים (()) ונשיקות {}

להפיל בבית

על ידי נטע_ש* » 05 דצמבר 2010, 23:03

בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון
((-))

להפיל בבית

על ידי אלמונית* » 05 דצמבר 2010, 21:16

עברתי הפלה טבעית שהתחילה דומה למה שסיפרת.
לא קראתי את כל הדף אבל לגבי השאלה שלך איך יודעים לדעתי גם מרגישים ובעיקר כשייפסק הדימום ובדכ גם מחכים למחזור הבא. יש המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...
אצלי היו כמה גלים של התרוקנויות. סה"כ הדימום נמשך כשלושה חודשים. הייתי במעקב ובדיקות שבדיעבד הייתי מוותרת על רובן (שבחלקן גם הטעו אותי). מה שכן שווה לשים לב לתזונה, שינה ובמידת הצורך תוספים.
גם שיאצו ודיקור יכולים לעזור ויש גם צמחים רלוונטיים. אני מניחה שגם הילינג וכל גישה שאת מתחברת אליה.
בהצלחה במסע...

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 05 דצמבר 2010, 13:17

המשך דיווח:
מאתמול בצהריים הדימום חזר לפד, אבל בקטנה וכך גם הכאבים. אתמול בערב יצאו עוד חתיכות זערוריות.
הבוקר התעוררתי עם כאב ראש מוזר, יכל להיות בגלל החימום בבית. אחרי שאכלתי ושתיתי עבר. היום יש עוד פחות דימום, אין כאבים רק קצת כובד ברחם. אני מרגישה שיקח עוד קצת זמן.
אתמול רוב היום המשכתי לקרוא על הפלות טבעיות, תהליכים של הגוף, מדיטציות, שאת חלקן יישמתי מייד, תיקשורים וכד'. אחה"צ החלטתי שדי לי, התעייפתי, אז הפסקתי.
לכתוב זה רעיון מצויין. בינתיים אני מנהלת שיחות בראש בעיקר עם עצמי. המסקנה (החוזרת על עצמה כהד מהעבר) להיות יותר קשובה, מחוברת ונאמנה לעצמי. מתי אני אלמד?
כשהאיש מגיע בחמש וחצי בערב הוא לוקח אחריות ופיקוד. גם זה שיעור בשבילי, לשחרר ולתת לו, על אף שאני מרגישה קצת לא "בסדר" ומתפנקת, כי הוא קם לעבודה בחמש וחצי בבוקר ורק הוא מפרנס...בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון.
תודה על פרטי ההתקשרות של שרה'לה, אני אצור קשר לכשאהיה מוכנה.
עד כאן לעכשיו. שבוע טוב לכולן.

להפיל בבית

על ידי נטע_ש* » 04 דצמבר 2010, 19:49

הנה, מהדף מיילדות בית
שרה לה - עין איילה (ליד זכרון יעקב) 052-8874500, 077-7110117.

להפיל בבית

על ידי נטע_ש* » 04 דצמבר 2010, 19:47

יש גם גלים, יכול להיות שיבוא עוד דימום
תנוחי הרבה, תשתי הרבה ותעשי דברים שטובים לך
אולי לכתוב לעצמך... לכתוב לעובר...
מבחינה מקצועית וגם לתמיכה אני ממליצה להתקשר ל{{}}שרה לה{{}}, לי היא מאד עזרה בשעתו, ויש לה נסיון וגם כבוד להפלה בבית.
הטלפון שלה צריך להיות בדפבית שלה

להפיל בבית

על ידי נטע_ש* » 04 דצמבר 2010, 19:44

אני "במייל"[email protected] הזה
אשמח לעבור את זה איתך

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 04 דצמבר 2010, 16:14

נטע, קראתי את כ-ל הדפים והקישורים לאתרים אחרים שהפנית אותי אליהם. אני בשלב האובססיה כנראה. התמונה עכשיו יותר שלמה, כמעט מכל אחת יש משהו, אם פיזי, אם מחשבות שרצות בראש ואם רגשי שמאד מתאים למה שאני עברתי/עוברת. תודה על כל ההפניות ותודה לכל הנשים שכתבו ושיתפו בפתיחות.

היום אני מוצאת דימום וורוד בהיר רק בניגוב. אין כאבים כלל אבל יש מעט התכווצויות קטנות, הרגשת נפיחות, אי נוחות וכובד ברחם. אני מקווה שאם צריך לצאת משהו נוסף הוא יצא בקרוב.

אני רוצה להיות כבר הרבה אחרי, כלומר בעיבור הבא ובהקדם. כרגיל, מנסה להקדים את המאוחר.

אשמח להיות בקשר ישיר איתך.

השריפה בהר הכרמל לא מוסיפה למצב הרוח. כאן יש סופת שלג.

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 03 דצמבר 2010, 18:32

תודה על החיזוקים נטע ש. אקרא את הדפים שהמלצת מחר. היום קצת ניסיתי לברוח מהעניין. בימים הראשונים עשיתי מדיטציות, שלא כל כך "הצליחו". ביומיים שלאחר מכן הייתי הפוכה לגמרי ורק היום אני מתחילה להתאושש. שמחה לבשר כי הדימום מועט ביותר וגם הכאב. נשארה עייפות. מקווה שמחר יהיו לי תעצומות הנפש לחזור למדיטציה, לדבר עם הנשמה שעזבה ועם עצמי. רק המחשבה על זה עושה לי כל כך כואב. חייבת לעמוד מול זה ולהתמודד.
שבת שלום לכן וחג אורים שמח.

להפיל בבית

על ידי נטע_ש* » 03 דצמבר 2010, 16:50

אוי ((-)) הזכרת לי את ההפלה בבית שלי. דבר ראשון באמת חיבוק חזק, וירטואלי ואוהב, מאשה לאשה
מנסיוני הלא מקצועי, נראה לי שאת במהלכו של ההפלה בבית, יישר כוח! זה לא פשוט...
אם את רואה שיוצאים גושים והדימום ממשיך כל יום, תני לזה להמשיך, ובהחלט יכול להיות שהרחם תתנקה בהמשך בווסת הבאה.
כשהדימום ישכח או ייפסק לגמרי, שווה ללכת לא"ס, אם נשארו קצת רקמות דם ברחם, רוב הרופאים ימליצו לחכות אחרי וסת הבאה.
גם אני הייתי בניכר בזמן ההפלה, זו הייתה תחושת בידוד קשה, למרות שבן הזוג היה איתי, אבל האמת היא שבכל מקרה זה חוויה מאד אישית ואינטימית.
מציאה לך להציץ בדפים: חווה כרגע הפלה שם נדמה לי יש גם את הסיפור שלי, וגם ההריון שנפל וזה שיבוא אחריו שנכתב לאחרונה, לתמיכה בשבילך
וגם, בין דימום לשירותים למקלחת, לכוס מים, לנסות לדבר עם העובר, או הנשמה שלו, לשמוע את דברו ודברך הפנימיים.
נשמע לי שאת במקום בריא והרמוני עם ה{{}}הפלה בבית
מחזקת אותך |L|

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 03 דצמבר 2010, 14:58

טאו להורות, תודה על המענה המהיר.
תודה על ההערכה על ההתמודדות, אבל למה השתאות?
ביומיים הקריטיים האיש היה איתי כל הזמן. היום אני לבד. האיש יצא לעבודה וכך יהיה בארבעה ימים הבאים. הוא חוזר כל ערב ועד אז אני פיזית לבד, וירטואלית אני עם הדף הזה.
אכן אני במדינה מודרנית אבל אמתין כשבועיים לפני אולטרסאונד. שאלה אולי יותר ממוקדת תהיה האם אמשיך לדמם עד שהכל יצא או שיכל להיות שהדימום יפסיק ובכ"ז לא הכל יצא? בחלק מהפוסטים נאמר שהשאריות יצאו בווסת הבאה. אז כנראה שאפסיק לדמם גם אם לא הכל יצא... ובסופו של דבר כל אישה לגופה. כמו שאת מבינה אני דיי מבולבלת כרגע...
אני משתדלת לשתות כוס מים כל שעה עגולה. מבחינת תזונה, אני אוכלת בסדר אבל הרבה פחות מאז תחילת ההריון כי לא היה לי תאבון.
אני בבית, מול המחשב, עושה דברים שאני אוהבת :-)
שחרור ההריון והאבל עליו בא והולך. אני מאמינה שאהיה בסדר.
אני עצובה ומאוכזבת, אבל הגישה היא שכנראה הפעם זה לא היה נכון לנו. אני מרגישה שזה היה כמו test case או touch base של הטבע ואני חייבת להאמין שבפעם הבאה ההריון יהיה תקין ויסתיים בלידה מוצלחת, וכמו הביטוי שלמדתי בדף זה, בידיים מלאות.
שוב תודה ושבת שלום.

להפיל בבית

על ידי טאו_להורות* » 03 דצמבר 2010, 14:35

מזל טוב יקירה
אני רוצה לשלוח לך חיבוק. התאור שלך מעורר השתאות והערצה. כל הכבוד !! איזה התמודדות אמיצה!
לפי התאור שלך נראה לי שאת אחרי.
אני מקווה שאת לא לבד כי עדיין יכול להיות שטף דם מחודש וכדאי שיהיה מישהוא בסביבה שלך לעזור.
לא היבנתי איפה הניכר שלך . אם זו ארץ מודרנית אפשר לבדוק באולטראסאונד אם הרחם התרוקן לגמרי.
החולשה וכאבי השרירים הם ביטוי למאמץ של הגוף ואולי מחסור בנוזלים או בהמגלובין, לרוב זה פיזיולוגי.
שתיה של מרק עשיר ואכילת טחינה או מזון עשיר בברזל וויטמין C יכול להועיל.
אני מקווה שאת נחה ולא מנסה לחזור לעינינים במהירות , קחי לך את הזמן לשחרר את ההריון ואולי גם להתאבל עליו.
על פי מה שכתבת אני מניחה שאת עצובה ומאוכזבת . אני משתתפת בצערך ובכאב
ומאחלת כל טוב

להפיל בבית

על ידי בניכר* » 03 דצמבר 2010, 11:58

באופן טבעי

שלום לכולן. ראשית אני רוצה להודות לכן על הדף הזה והדפים הנוספים הכוללים תיאורים פיזיים ונפשיים, המון מיידע חיוני ביותר שעזר לי לעבור את הימים האחרונים בשפיות יחסית. נראה לי שאני לקראת סוף התהליך של הפלה טבעית בבית ויש לי מספר שאלות.

בבוקר יום שני, היום הרביעי לשבוע השמיני להריוני, גיליתי דם אדום בהיר בניגוב לאחר מתן שתן. הפעם השנייה היתה בערב, הפעם השלישית בבוקר למוחורת ובערב של יום שלישי החלו גם כאבים כמו כאבי מחזור של התכווצויות הרחם ולחץ בגב תחתון.
ביום רביעי ב 6 בבוקר התעוררתי עם כאבים ודימום שנראה כמו ווסת. אחה"צ יצאה חתיכה יחסית שטוחה בגודל כ 1 ס"מ ושנראית כמו כבד עוף ובערב יצא מה שלדעתי היה העובר/ה. זה נראה ראש עגול גדול עם "זנב" קטן בגודל כ 9 מ"מ. במהלך כל היום עם הדימום יצאו חתיכות קטנות.
אתמול, יום חמישי ב 7 בבוקר התעוררתי אל הכאבים והדימום שנמשכו כל היום. המשיכו לצאת חתיכות קטנות במהלך היום. באמצע היום הכאב התרכז בצד שמאל ובערב חזר לאמצע לשיפולי הבטן. בימים רביעי וחמישי לא היתה לי צאייה, (יש מילה כזו) מה שלדעתי הוסיף על הכאב. את הלילה האחרון עברתי כמעט ללא שינה והבוקר מ 6 וחצי הייתי on and off על האסלה עד צאייה, מה שהקל על הכאבים.
עכשיו כבר 10 וחצי, יש דימום אבל נראה לי שנחלש. יש כאב ואי נוחות ברחם/בטן תחתונה אבל פחות מאשר ביומיים האחרונים.
כמובן שבמהלך כל הימים האחרונים היה לי חלושעס, כאבי שרירים, התפרצויות בכי והרגשה שאני מתרוקנת.
ב 2 באוקטובר מלאו לי 40, את ההריון קבלתי כמתנה ליומולדת, מבחינתי זה היה נס. אין לי ילדים ומתחילת ההריון לא הייתי אצל רופא או גניקולוג.

איך אדע בעצמי שהכל, כולל שק ההריון, יצא? אם הייתי מגיעה לרופא ביום הראשון לדימום זה היה משנה משהו? אשמח גם להארות אחרות, וגם לחיזוקים, אני קצת בודדה בניכר.
שוב, תודה לכולכן.

חזרה למעלה