גמילה מחיתולים שאלות ותשובות

כמה זמן לוקח לבלבול הזה לעבור? והוא כבר הרבה זמן בלי חיתול ביום, קרוב לחודשיים...
יש ילדים שלוקח להם יותר זמן ויש כאלה שפחות.
לגדול שלי הורדנו בגיל שנתיים וחודשיים ולקח לו פיפי פחות משבוע (כבר מגיל שנה ומשהו ידע לעשות בדלי קטן)
קקי לקח שלושה שבועות, בינתיים עשה בתחתונים, אני עוד זוכרת איך הוא ישב עם ארטיק בשרותים ופתאום זה הצליח!
לקטנה הורדנו קצת לפני שנה ושישה חודשים קקי הצליח מייד ומאז אין פספוסים והיום ארבעה חודשים אחרי עדיין מידי פעם (לעיתים רחוקות) בורח לה פיפי בעיקר כשהיא עם בגדים. כשהיא בלי תחתונים היא מתיישבת לבד על הסיר.
את רואה אתם בדרך הנכונה והעיקר שיש התקדמות!

שאלה על רגרסיה
בת שנתיים ו3 גמולה 4 חוד', התחלנו לפני שבועיים גם בלילה
שבועיים הכל היה נפלא עד ששלשום התחילה להשתין בכל הבית
(לא "ברח" לה אלא במודע) -
יכול להיות שהיא מחקה את אחותה הקטנה שמסתובבת בלי חיתול
איך ששמים אותה במיטה היא משתינה גם שם.
אני בעד להתעלם ובעלי אומר שאם נתעלם סימן שלא אכפת לנו אז עושה איתה בירורים מעמיקים על למה השתינה וכמה השתינה ומה יהיה הלאה.
בודאות זה לא עוזר S-:
להתעלם? (מהבעל, הכוונה P-:)

פיפי במכנסיים- מוכר, הוא מבלבל בין מכנסיים לחיתול

גם אצלנו היה בילבול בין מכנס לחיתול. ומכיוון שבבית היא מסתובבת ערומה, כל פעם שהיינו יוצאים החוצה (עם מכנס) היה פיספוס.
במשך חודשיים. ואז הסתדר. הפתרון שלנו היה להלהיב על השקיית עצים.

בהצלחה!

קט קטית,
לדעתי, הילדונת בודקת גבולות. גם אצלנו פתאום השבוע היו יומיים של 4 פספוסים מכוונים בכל יום.
אני לא יודעת אםזה נכון אבל מה שעשיתי היה לומר לה בקול רציני, כעוס, שאסור לעשות פיפי על הרצפה. אפילו עשיתי נו נו נו ואמרתי אמא כועסת. אבל זה בהנחה שזה באמת היה כדי לבדוק אותך. לא נהלתי דיון ואם עשתה כשלא שמתי לב התעלמתי. אתמול חזרנו לשגרה.
מצד שני יכול להיות שיש מעט רגרסיה בשל גמילת הלילה (יש הרבה פיפי בבוקר ובאמת בורח לה)

יש הרבה פיפי בבוקר ובאמת בורח לה

זה משו אחר!
היא מסרבת לעשות פיפי בסיר לפני שהולכת לישון או עושה מעט מאוד ואחרי רבע שעה בלבד משתינה במיטה
S-:
מקבלת לשים לה גבולות כשמבקשת במפורש,
כמובן גם מתעלמת אם זה "כתם ישן"
(במיוחד שלי בבית יש שתי פישריות ואף פעם אני לא יכולה להיות בטוחה אם לא רואה במו עיניי

)
תודה מיכלי לי

היא מסרבת לעשות פיפי בסיר לפני שהולכת לישון או עושה מעט מאוד ואחרי רבע שעה בלבד משתינה במיטה
אני חושבת שזה יעבור עם הזמן, לא לקחת את זה קשה.
גם אנחנו תקועים עם שניים שבסביבות חמש לפנות בוקר עושים במיטה, ומתעוררים במרץ לבוקר חדש (אמא ואבא רוצים עוד לישון)
מתנחמת בעובדה שעד החורף יש עוד זמן ואולי סוף סוף לכולנו יהיו לילות יבשים...

אני חושבת שזה יעבור עם הזמן, לא לקחת את זה קשה.

שום דבר לא נמשך לנצח, זה בטוח

לא לוקחת קשה בכלל, כבר ארבעה חודשים אני חיה בתוך ים של פיפי, השדרוג היחידי שאני יכולה לקבל זה אולי להפטר מחוש הריח. גם הבוקר הפעלתי מכונה עם סדינים מפושתנים, שמיכה, חולצות מפושתנות, מכנסיים מפושתנים ועוד 2 חיתולים רב פעמיים.
ולי אין שום ציפיה לסיים עם זה עד החורף, אני מתחילה לחפש מכנסייםעם חריץ

איפה קונים חומץ תפוחים ואיך זה נראה???

חומץ תפוחים רגיל אפשר לקנות בכל סופר ליד הרגילים. כתוב עליו חומץ תפוחים ויש מאיכויות שונות (בקבוק פלסטיק, בקבוק זכוכית)

אני מתחילה לחפש מכנסייםעם חריץ
אם זה באמת מעניין אותך - אני דווקא שוקלת את זה ברצינות לקראת החורף אם הבית ימשיך להיות סוג של משתנה - את יכולה לבדוק אצל ר ו ב י נ א שלמיטב ידיעתי תופרת מכנסי חריץ.

בקשר לנסיגות - הבכורה שלנו כבר בת ארבע, גמולת יום יותר משנה ולילה יותר מחצי שנה, ולאחרונה מדי פעם בודקת אם מותר שיברח גם לה במיטה, בעיקר מאז שהתחלנו להוריד חיתולים לאחיה הקטן. זה כמובן לא אותה סיטואציה שאת מתארת, קט קטית:
_בת שנתיים ו3 גמולה 4 חוד', התחלנו לפני שבועיים גם בלילה
שבועיים הכל היה נפלא עד ששלשום התחילה להשתין בכל הבית
(לא "ברח" לה אלא במודע) - - לא מבחינת הגיל ולא מבחינת התרגיל, ובכל זאת, אם הכל הלך חלק שבועיים רצוף בלילה ורק אחר כך רגרסיה (כי אצלי בשבועיים הראשונים שניסיתי עם הגדולה זה ממש לא הלך ונאלצתי להחזיר חיתול ולחכות שהיא תחליט בעצמה להוריד, ואז לא היו כמעט פספוסים, אבל כאמור זה גיל אחר לגמרי) - לא הייתי _עושה איתה בירורים מעמיקים וגם לא מתעלמת, אלא מנסה לתת לה את אותו יחס שמקבלת אחותה כשהיא מפספסת, כי נראה לי שזה מה שהיא רוצה. קצת לקבל לגיטימציה להיות שוב תינוקת, ובינינו, היא באמת לא כזאת רחוקה מלהיות תינוקת. לכעוס, בעיקר אם זה רק מתוך רצון לסמן גבול ולא נובע מהלב, לא נראה לי פתרון.
הייתי מחבקת, אומרת, "אני רואה שברח לך, בפעם הבאה תעשי בסיר", או משהו כזה, ועוברת לסדר היום.
אני חייבת לרוץ...

כן רובינא תתפור מכנסיים בחורף ככה היא אמרה.
תודה על תגובתך גלית

הילדון בן שנה ותשע, בלי חיתול ביום (חוץ משנת צהריים) 3 שבועות בערך באופן מלא, כבר כמה חודשים לפני כן היה עפ חיתול רק באופן חלקי. בימים הראשונים הלך ממש טוב, ביקש/הצענו, ישב, עשה. בשבוע פלוס האחרון הוא מתאפק, מהבוקר שאני מורידה לו חיתול, עד החיתול של שנת הצהריים (לפעמים עושה קצת בבוקר), אחר כך הוא מתאפק עד אחר הצהריים, ולפעמים אפילו יותר, עד האמבטיה ב-6, ואז הוא עושה באמבטיה. לפעמים הוא לא עושה כלום בשאר הערב, אלא אם כן הוא לא מצליח להירדם וגם אז ייקח זמן, והוא יירדם מאוחר.
הוא לא מפספס, אבל עושה את רוב הפיפי בחיתול, קם בבוקר ספוג.
כשמנסים להושיב אותו, הוא מקמר את הגב או אומר לא רוצה ומסרב להתקרב לאסלה.

לדאוג, לעזוב את זה? להוריד חיתול גם בשנת הצהריים, מה ש"יכריח" אותו לשים לב שהוא עושה פיפי? לא מתה על זה כפתרון, אבל זה מתחיל קצת להדאיג.

אף חצוף - אין לי רעיון חדש מלבד מה שכבר הצעתי לך - להוריד לגמרי, גם שנת צהריים ושנת לילה. בטח יהיו כמה שבועות רטובים וכביסות יומיומיות של סדין+כיסוי למזרן+המגבת ששמים אחרי ההרטבה כדי לישון על יבש. שלי עדיין לא מסכים ללבוש פיג'מה ושמיכה הוא מוריד אז לפחות כביסות של הדברים האלה אני חוסכת.
אני מבינה שאת דוחה את גמילת הלילה כי את כבר מחכה לקיץ הבא? או למתי שהוא יקום עם חיתול יבש?

אצלנו, בלי חיתולים בכלל, יש לפעמים לילות יבשים לגמרי, והימים הולכים ומשתפרים... הרבה פעמים בורח לו בעגלה כשהוא ישן את שנת הבוקר/צהריים. אחרת הוא בד"כ מתאפק מהבוקר עד שהוא חוזר בשתיים בצהריים, וגם אז לא מיד הוא עושה. ואז,אם אני לא קשובה מספיק לפעמים בורח לו.
זה מורכב, העניין הזה...

אני מבינה שאת דוחה את גמילת הלילה כי את כבר מחכה לקיץ הבא? או למתי שהוא יקום עם חיתול יבש?
אני כבר לא בטוחה. דווקא אתמול הוא עשה פעם אחת בשירותים בבוקר, ואז חזר להתאפק כרגיל. עד ההתאפקות הזו, הוא היה מתעורר יבש משנת הצהריים לפעמים, אז אני יודעת שהוא מסוגל.

אולי ננסה את זה בשנת הצהריים בסוף השבוע, לפחות בתור התחלה, לראות אם זה עוזר. (אני צריכה קודם להצטייד בשעוונית למיטה שלו)

גמלתי את הילד בגיל יחסית צעיר (שנה ו-9), כל הסביבה מגיבים בתמיהה במקרה הטוב, ובמקרה היותר מעצבן כל פיפי שלא בסיר גורר הערות של "הוא לא בשל" וכל החוכמות האחרות...
אני מצידי הודעתי שברגע שהורדתי חיתול לא חוזרים אחורה.
יש לי גיסה שדווקא כן פתוחה לרעיונות ה"באופניים" (הנקה עד גיל מאוחר, שינה משותפת, חינוך בבית וכאלה), וכשהנושא עלה בשיחה היא טענה שבקטע הזה מיותר לגמול בגיל צעיר, ואין שום נזק בחיתול. ממה שקראתי כאן (והתחברתי מאוד) עיקר העיניין הוא שכביכול המערכת מתנוונת (תקנו אותי אם אני טועה), והיא אמרה לי שלהיפך- מניסיון שלה (משפחה גדולה) ככל שהילד יותר גדול ככה הגמילה יותר מהירה (הגיוני- אם מדברים על גיל 3 ומעלה...) ואז קלטתי- שבעצם אני לא יודעת למה יותר טוב בלי חיתולים. מרגישה את זה אינטואיטיבית אבל אין לי שום ביסוס (אמרו כאן כבר באתר באיזה דף שקודם אנחנו מחליטים ואז מוצאים סיבות...)
בקיצור- גמילה בגיל צעיר- דעי את אשר תשיבי- למה בעצם זה טוב? מה הנזק בחיתול עד גיל מאוחר? מחקרים? היגיון? (שוב- לי "מתחבר" מאוד אינטואיטיבית, הייתי גומלת בגיל צעיר יותר אם לא הייתי בהריון וחששתי להתעסק עם זה + תינוק אחרי לידה). מה עונים? (ויותר חשוב מזה- באמת חשוב לי לדעת...)

מה הנזק בחיתול עד גיל מאוחר?
קודם כל יש נזק בחיתול בכלל = חד פעמיים לפחות מכילים דיוקסין.

שנית, זו בכלל לא גמילה בגיל צעיר. מסורתית גם מי שחיתלו את הילדים, תמיד היו גומלים בערך בגיל הזה (מרגע שהילד עומד ומתחיל ללכת), כיוון שלא היה נוח לכבס חיתולים.
הגמילה המקובלת כיום היא בעצם גמילה בגיל מבוגר! את זה היא צריכה להבין.

נזק אחר - איך ההישארות בחיתולים משפיעה על תחושת המסוגלות והביטחון העצמי של ילד בן שלוש ורבע, שרוב בני גילו כבר הולכים לשירותים? טוב זה בטח לא עושה.

למה יותר טוב בלי חיתולים
בלי חיתולים זה לא "יותר טוב" - זו ברירת המחדל של התינוקות. זה מה שהם מצפים, שייקחו אותם לעשות. חיתולים הומצאו לשם הנוחות של ההורים.
זה לא שלישון עם ההורים זה "יותר טוב" - זה מה שתינוקות מצפים לו וכמהים אליו. השכבה בחדר נפרד היא לשם הנוחות של ההורים.
זה לא שהנקה זה "יותר טוב" - זה מה שתינוקות אמורים לעשות. תמ"ל הומצא לשם הנוחות של ההורים.
כל הורה מוצא מה שמתאים לו בסופו של דבר, ואפשר גם לתמרן בין הצרכים ולעשות "כאילו" או למצוא פשרות שונות - אבל מבחינת הציפייה של התינוקות אין שאלה בכלל.

אני לא יודעת למה בלי חיתולים יותר טוב. זה פשוט ככה. אני לא רואה אף אדם מבוגר שרוצה ללכת עם חיתול, זה מגעיל ומסריח. אני גם מרגישה בכל פעם שאני רואה ילד/ה עם חיתול בגיל שנתיים וחצי שלוש ומעלה שיש בזה מן השפלה של הילד. ילד כזה גדול צריך לשכב ולהתחתל (או לעמוד). אין כאן הכרה בזכות הילד על גופו, זכות הילד להיות עצמאי. אולי זה נשמע מטומטם אבל ככה אני מרגישה.
הילדה שלי גמולה לחלוטין ביום מגיל שנה ושמונה חודשים. ומאוד מאוד גאה בעצמה ואני גאה בה בניצני העצמאות שלה.

בלי חיתולים זה לא "יותר טוב" - זו ברירת המחדל של התינוקות.

_זה לא שלישון עם ההורים זה "יותר טוב" - זה מה שתינוקות מצפים לו וכמהים אליו. השכבה בחדר נפרד היא לשם הנוחות של ההורים.
זה לא שהנקה זה "יותר טוב" - זה מה שתינוקות אמורים לעשות. תמ"ל הומצא לשם הנוחות של ההורים._

הורדת לי אסימון

בלי חיתולים זה פשוט- באופן טבעי

(זה אומר שמי שלא מתחברת לטבעיות אף פעם לא תתחבר לזה?)
טוב חשבתי על סיבה "מיינסטרימית"- תפרחות חיתולים. וגם איכות הסביבה (מפתיע כמה המודעות עולה, לפחות בסביבה שלי...)

יש את הקולות המתנדנדים האלה, בין המיינסטרים לטבעי... במקרה מכירה כמה כאלה. אני חושבת שכמו שאמהות נוטות יותר להניק אחרי שהן שומעות על היתרונות הרבים שהוכחו מדעית, אולי יש כאלה שזה ידבר אליהן אם הן ישמעו סיבה "רציונלית", מעבר לזה ש"אני מאמינה"...

עוד משהו לגבי זה יותר מהיר בגיל שלוש ומעלה:
את הקטנה התחלתי לגמול בערך בגיל שנה ושישה חודשים לקח בערך חודשייםעד שהיא היתה גמולה ביום כולל לבקש פיפי/קקי, להוריד לבד מכנסיים ותחתונים וכולל שנת צהריים. בת הדודה שלה התחילה גמילה חודש לפניה בגיל שנתיים ושבעה חודשים. כיום הקטנה שלי בת שנתיים וחודש ובת הדודה בת שלוש וחודשיים. הקטנה שלי גמולה לחלוטין ובת הדודה עדיין מפספסת כיוון שבכל הזדמנות בה ההורים פחדו שתפספס הלבישו לה חיתול, גם בשנת צהריים עדיין עם חיתול וכשלא שמים לה מפספסת.
אם כך מסקנתי מהסיפור הארוך הזה - הגיל הגדול לא תמיד משפיע לחיוב מה שחשוב זה להליט שגומלים וביי ביי לחיתולים בלי לבלבל!

_(זה אומר שמי שלא מתחברת לטבעיות אף פעם לא תתחבר לזה?)
טוב חשבתי על סיבה "מיינסטרימית"- תפרחות חיתולים. וגם איכות הסביבה (מפתיע כמה המודעות עולה, לפחות בסביבה שלי...)
יש את הקולות המתנדנדים האלה, בין המיינסטרים לטבעי... במקרה מכירה כמה כאלה. אני חושבת שכמו שאמהות נוטות יותר להניק אחרי שהן שומעות על היתרונות הרבים שהוכחו מדעית, אולי יש כאלה שזה ידבר אליהן אם הן ישמעו סיבה "רציונלית", מעבר לזה ש"אני מאמינה"..._
יש בזה משהו. ככל שהבלי חיתולים ייכנס למיינסטרים (זה אף פעם לא יהיה ממש מיינסטרים, אבל אולי יוכר כאופציה קבילה), יותר ויותר "מתנדנדות" יאמצו אותו, לפחות חלקית.

מצד שני, מי שלא מתחברת לזה רגשית, זה כבר לא יקרה לה. ולכן אני אומרת, אין טעם לשכנע ולהסביר את מי שלגמרי-לגמרי לא מתחבר לזה. ככל שתכבירי מילים על כמה התינוק שלך משוחרר ומאושר, כך גדלים הסיכויים שהיא תחשוב שהוא פריק-שואו ו/או שהוא יפספס לה על השטיח

עדיף למצוא תשובות קצרות שיבהירו לה שמקומה אינו לשפוט או לאבחן אותך ואת ילדך.

בתי בת שנה ו-11 ועם חיתולים חד פעמיים.
בשבועות האחרונים אנחנו מציעים לה מידי פעם במשך היום לעשות פיפי או קקי בסיר. בד"כ היא רוצה ועושה בסיר.
אח"כ אנחנו משאירים אותה בבית בלי טיטול. קקי היא מצליחה להרגיש לפני ולהגיד שיש לה (בד"כ) גם אם היא עם טיטול ואז אנחנו מציעים את הסיר אבל פיפי היא לא מספיקה ובד"כ עושה בטיטול או על הרצפה אם היא בלי טיטול..
ואז אומרת אחרי שעשתה...

השאלה שלי היא:
אני יודעת שלא כדאי ללחוץ ואנחנו ממש לא לוחצים. רק מציעים ואם היא מפספסת אומרים לה לא נורא פעם הבאה תעשי בסיר.
בנתיים זה לא עוזר לה להרגיש את הפיפי לפני שהוא יוצא...לקקי לוקח קצת יותר זמן לצאת..אז אנחנו יכולים לזהות שהיא מתאמצת ומציעים את הסיר.
אמרו לי שכשהיא תהיה מוכנה הגמילה תהיה ממש מהירה אפילו תוך שבוע. זה נכון? אז עכשיו היא מתחילה להיות מוכנה? או חצי מוכנה?...
מה הלאה? פשוט להמשיך להציע לה במשך היום? וכשהיא תהיה מוכנה היא תיגמל לגמרי?
האם כדאי להשאיר אותה בלי טיטול כל היום? לקנות לה תחתונים?

יש כמה תשובות ב בשלות לגמילה מחיתולים
בינתיים נראה לי שאתם בסדר גמור....

לקנות לה תחתונים?
זה יכול להיות חלק מהכייף - הולכים לקנות תחתונים, לא צריך יותר חיתול, לתת לה לבחור את הצבע וכולי.

אמרו לי שכשהיא תהיה מוכנה הגמילה תהיה ממש מהירה אפילו תוך שבוע. זה נכון?
אני עד עכשיו לא מבינה מה זה "מוכנה".
בפרשנות שלי זה ילד שהתרגל להיות בחיתולים כל כך הרבה זמן, שהוא כבר למד לשלוט על הצרכים "כמו גדול", אבל תקוע בחיתול. לכן כשמורידים לו חיתול סוף סוף, הוא מסתגל במהירות, ואז חושבים "מזל שחיכינו כ"כ הרבה זמן, עד שיהיה מוכן". בעוד שהילד היה חצי שנה או שנה בחיתולים סתם-סתם.

אמא אחת,
הילדה שלך מוכנה.
מאוד-מאוד-מאוד מוכנה.
בשלה, עוד מעט תתחיל להרקב

האם את מרגישה מוכנה?

שלום ,

חלק כאן אולי זוכרות אותי, וחלק לא, בכל מקרה אני אשמח לקבל עצות ותגובות.
בני היום בן כמעט שנה וחצי, התחלתי איתו בל חיתולים בגיל שבוע , והלך יופי, ממש טוב. במקביל מדי פעם הייתי שמה לו חיתולים רב פעמיים, ביציאות ובלילה. ואז בגיל 5-6 חודשים התחילו פיספוסים אבל המשכנו בלי חיתולים עד גיל 11 חודשים, ואז כשהתחיל החורף, ומאוד קר אצלנו, והוא פשוט סרב לעשות באסלה/כיור/גיגית או בחצר. וגם הגיעו תגובות מבתים שביקרנו אצלם שלא רוצים שניתן לו להסתובב בלי חיתול על שטיח, שמנו לו חיתולים, ובגלל שכמות ההשתנות עצומה - הוא שותה המון - אפילו התחלנו בחד-פעמיים. אחרת צריך להחליף לו כל חצי שעה.

עם בוא האביב הורדתי לו את החיתול בבית , והוא משתין לפעמים כל 10 דקות, אנחנו כך כבר 3-4 חודשים, והוא עדיין מסרב שאקח אותו, לפעמים כשאני יוצאת איתו לגינה הוא מסכים לבד לעשות בעמידה - פיפי או קקי, זה מאוד נדיר.
הוא מבין , והוא אומר פיפי וקקה, כשהוא עושה, לפעמים לפני, ולפעמים הוא מצביע על השירותים ואומר פיפי או קקה. מבחינת הדיבור והגישה שלי , אני מסבירה, שלא עושים פיפי על הריצפה שעושים בשירותים או בסיר או בחוץ, לוקחת אותו אחרי או כשאני יודעת שיש לו, בשלב מסוים כשהרגשתי שאני מאבדת סבלנות, שמתי חיתול לכמה ימים, כי לא רציתי לפתח מלחמה.

יכול להיות שיש כאן מאבק שליטה ואז אולי כדאי להניח , כי הוא מבין ועושה דברים יותר מורכבים, מצד שני יש לי קושי גדול מאוד עם העובדה שהוא עם חיתולים, אני מרגישה שזה לא נכון- ואני לא אוהבת שהוא עם חיתולים.

כל-כך התחברתי בסדנה של בשמת (השתתפתי לפני הלידה) לעניין הבלי חיתולים, ועדיין אני מרגישה שזה הנכון, אבל זה לא קורה...

עכשיו הוא נמצא גם 3 בקרים בשבוע עם מטפלת, שהיא את ילדיה "גמלה" בגיל 8 חודשים, כשביקשתי ממנה לעשות זאת עם בני בהתחלה היה יופי, ואח"כ היא הודיעה שאולי הוא לא מוכן וחזרה לחיתולים.

אשמח לתגובותיכן המלומדות...

היי אידה
אני חושבת שהילד מבולבל ביג טיים.
במקומו הייתי מתבלבלת בטוח.
מסכימה שכדאי מאוד להניח לכל הנושא,
איפה פיפי איפה קקה איפה טוסיק.
לא יודעת אם להניח עם חיתול,
אני הייתי מניחה לנושא בלי החיתול,
לא להעיר בכלל על הפיספוסים,
ואם עושה באסלה לשבח.
הוא רואה אנשים אחרים עושים באסלה?
הוא מביא את הסמרטוט כשמפספס?
אצלי מאוד עזר לשתף את הפעוטה בעבודת הניקיונות.. .
כלומר עזר לי לשחרר

מה אמרה המטפלת על "אי המוכנות" שלו?
לה תמיד הלך חלק עם כל ילדיה?
תהליך של "חינוך לניקיון" (יותר סימפטי מ"גמילה" בעיניי

) לוקח זמן והוא לא לינארי,
תמיד יש עליות וירידות.

שולחת המון כוחות

הי אידה, וואו כמה זמן עבר...
אין לי הרבה מה להגיד. אולי רק שאצלנו בגיל שנה וחצי בדיוק פתאום חל מפנה משמעותי ושיתוף פעולה רציני והפספוסים הפכו נדירים יותר ויותר. זה קרה לא רק אצלנו בגיל הזה אלא גם אצל ילדים אחרים של חברות שמגדלות בלי חיתולים.
יש דף שנקרא מעבר מבלי חתולים לגמילה שווה לקרוא.
גם אני חושבת שתפסיקי להציע בכלל. הוא מבין אז הוא לא זקוק לזה, ובכל זמן שאתם בבית אז בלי חיתולים וגם בלי מכנסיים. אני מוצאת שהיה הבדל משמעותי בהרגשה שהיא באמת עושה פיפי כשלבשה מכנסיים לעומת כשלא לבשה כלום. (משפט קצת דפוק מקווה שיצאתי מובנת).
בהלצחה!

מעבר מבלי חיתולים לגמילה

הקטן שלי בן שנה ותשעה חודשים
כבר מגיל 3 שבועות הייתי מנסה איתו מדי פעם להיות ללא חיתול
מצד אחד לא הייתי עקבית אך מצד שני הוא תמיד היה מודע ברמות מסויימות ליציאות שלו
בגיל 11 חודשים הוא באופן קבוע היה יושב בישבנון ועושה פיפי וקקי ובשאר היום היה לפעמים משתף פעולה עם פשפושים ולפעמים ממש לא ולפעמים פשוט עם חיתול
לפני חודש וחצי נגמל לחלוטין מחיתולים כשזה בא מאוד ממנו - הוא החליט ללכת לבד לשירותים כל פעם שהוא צריך, נעמד על השרפרף ועושה פיפי בעמידה (כשהוא בעצם מחקה את אחיו בן הארבע)
במשך חודש הוא לא פיספס והיה מאוד עצמאי - הלך על דעת עצמו מתי שהצטרך ואפילו ביקש ממני לא להסתכל עליו ולהסתלק מהשירותים כשהוא מתפנה
ממש גמילה אמיתית
בזוסף באמצע התקופה הזו הוא חלה באבעבועות רוח ובגלל הפצעים בטוסיק הורדתי לו חיתול בלילות ולהפתעתי גיליתי כי גם בלילות הוא לא מפספס...

כך לאחר חודש של התנהגות גמולה ועצמאית לחלוטין פתאום חזרו פספוסים... הוא כבר שבוע שבאופן כללי לא ישן טוב, עצבני ,היו לו כמה ימים עם שילשולים מועטים ויומיים עם חום קל, קצת נזלת - בקיצור נראה כאילו עובר עליו משהו לא חמור אבל טורדני
ובשבוע הזה הוא התחיל לפעמים לפספס בלילה
וביום לרוב לא להודיע על פיפי ופשוט לעשות במקום

בעלי אומר ש"הוא היה גמול ועכשיו זה עבר לו!"
מה שממש לא נשמע לי הגיוני כי איך זה שהוא ידע טוב מאוד מה לעשות במשך חודש ונראה כאילו הוא גם מאושר מזה
יכול להיות שוירוס גורם לו לנסיגה?
אולי צמיחת שיניים?
איך לנהוג? להחזיר לו חיתול נשמע לי ממש לא יהיה לו נעים...
מה לעשות???
תודה מראש על התשובות שלכן

סליחה שאני מתערבת, מדברת לחלוטין לא מנסיון, אלא רק מקריאה פה בדפים השונים.

משתמע שוירוס בהחלט עשוי לגרום לנסיגה (זמנית), כמו גם קפיצות התפתחות ושאר שינויים (יש פגיעה במנגנוני האיזון והויסות - חום הגוף, השינה מצב הרוח, וגם הקשב לצרכים).
נשמע לי שכדאי פשוט להיות שם בשבילו, ולנסות להבין עם מה הוא מתמודד ו{{}}לא להתרגש מהפיספוסים{{}}.
הוא כבר "גמול", אז אין סיבה להחזיר חיתול, לדעתי (אלא אם זה יותר מדי בשבילך{{}}), לא ברור לי איך "חינוך לנקיון" יכול "לעבור לו".

אבל קטונתי.

שיעבור מהר ובקלות

<מרגיעון (כמעט) מדוייק: "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע">

שלום אתי
נורמלי ביותר שילד חולה יפספס
בדרך כלל גם אחרי המחלה לוקח זמן עד שהדברים חוזרים לקדמותם
פיספוסים זה משהו שחוזר לסירוגין, כולל גיל הרבה יותר מבוגר משל בנך
הוא דווקא נשמע לי "גמול חזק", כלומר לא אחד שאת צריכה להתלבט בכלל אם להחזיר לו חיתול:
החזרת חיתול רק תחזק את הרגרסיה ותבלבל, ואז בגיל 3 שוב להתחיל גמילה,
שגם אז הרי יהיו פיספוסים,
תגידי לבעלך שהרעיון שלו גרוע מאוד.

תרגישו טוב,
שולחת כוחות

תודה , אום אל קיצקיצ ותודה קט קטית,

ירד לי האסימון, כך אני מרגישה , ואני רואה גם תוצאות בשטח...

המסקנות :

לבחור את הדרך וללכת עם זה בנחישות ולב שלם, כלומר, בלי חיתולים בכלל, וברור שהמעגל יתרחב מחוץ לשעות שהוא בבית.
הנחישות או בהירות תשודר גם לילד והוא יהיה פחות מבולבל.
לא לעשות מההשתנות על הרצפה עניין, לתת לו לנקות או לנקות ולהמשיך.

אפשר לדווח על הצלחות - הוא אומר פיפי וקקי לפני שהוא עושה ב-70% מהפעמים, ומסכים לעשות בגינה , גם פעם אחת בסיר, וקקי אחד בבית השימוש.

אם אני לוקחת אותו תוך כדי שאני מדברת עם מישהו או תשומת הלב שלי במקום אחר , זה הרבה יותר קל, נראה שכשהפוקוס בנושא הזה עליו , הוא מסרב לעשות כשאני לוקחת אותו.

עוד דיווח מהשטח, כמעט ואין פספוסים, בבית הוא בלי חיתול ומבקש לעשות פיפי אני יוצאת איתו לגינה והוא עושה שם, גם קקי.- זה כל כך הרבה יותר קל בקיץ, כי הוא פשוט מסתובב ערום.
הוא עושה גם באסלה , בסיר הוא לא רוצה לשבת, הבטחתי לו שנלך ביחד לקנות לו סיר שהוא יאהב...
היינו אצל סבתא שלי , הורדתי לו את החיתול, הבית מלא שטיחים, והוא ביקש לעשות פיפי בשירותים, כשאני מחזיקה אותו והוא מנסה לקלוע למים הירוקים...

התפתחויות האחרונות הן, שאחרי מן זינוק מהיר בהילוך ראשון עם הודעה על כל פיפי, והסכמה להשתין בחוץ ובשירותים, פתאום הוא אומר כל 5 דקות פיפי, אבל לא עושה, לפעמים הוא כבר בדרך משנה את דעתו, לפעמים במקום , או לא מסכים שארים אותו לאסלה. ואז לפעמים לא עושה כלום (לרוב) ולפעמים משתין על הריצפה. שזה מרגיש שוב חזרה למאבקי הכוחות שהיו.
היום כשזיהיתי את הסימפטום - שמראה שאנחנו במאבק, נזכרתי שהוא יודע בדיוק מה עושים ואיפה, ולכן אין מה להלחץ, זה לא שהוא שכח, ואכן העניינים נרגעו, ואיתן הכרזות הפיפי האינסופיות והריצות לגינה/שירותים לפעמים ממש כל דקה.

מה שאני שואלת זה האם אתן מכירות תופעה שבה הילד משתמש בהצהרות הפיפי קקה, כדי פשוט לקבל תשומת לב , כי זה מיד מקפיץ אותנו אליו, אם יש לכן רעיונות , אשמח לשמוע...

כמו כן, בעניין הקקי, הוא עושה קקי בעמידה, שממה שלמדתי כאן זו תוצאה של הזמן שלו בחיתולים, וזה משגע אותו, הוא מסתובב בעצבנות צועק ובוכה עד שזה יוצא, לא רוצה לשבת, מה שהיה מקל את היציאה לדעתי, ואין לו קקי קשה, כלומר זו לא עצירות. הייתי שמחה לו היה יושב או נותן לי להרים אותו כמו שהיה תינוק ולקפל את הברכיים לבטן זה בטח היה עוזר, אבל הוא מסרב.

אשמח לתגובות .....

עדיין אומר המון פעמים פיפי גם כשאין לו, ומצד שני לפעמים עושה בלי להודיע.

מצד שני אתמול יצא לעשות לבד בחוץ וגם התיישב על הסיר לבד .!

עדיין אומר המון פעמים פיפי גם כשאין לו, ומצד שני לפעמים עושה בלי להודיע.
שלום חביבתי! אני זוכרת את הסדנה שלנו (-:
לפי דעתי, כל התנודות האלה מעלה-מטה הן רק סימן של היציאה מהבילבול. הוא רוצה לדעת מה הכללים החדשים. מה יביא לו תשומת לב. לאן לכוון את עצמו.
לכן, לא הייתי מתרגשת. הייתי מתייחסת לכל פיספוס כאל סימן של בילבול, אבל הכל בכיוון הנכון. כדאי לנצל את מזג האוויר, ואני הייתי גם נמנעת כרגע מביקורים במקומות מלחיצים. הורים רבים נמנעים בתקופת הגמילה האינטנסיבית מביקורים בבתים אחרים, כי זה מלחיץ וגורם לנסיגה. יותר טוב להגיד "הוא עכשיו בדיוק בגמילה, אז כדאי לדחות את זה לעוד כמה שבועות, כשזה יהיה מאחורינו".
אחרי מה שהילד עבר, אני חושבת שכדאי להקל עליו עם כמה שיותר בית/חוץ (כלומר: שיהיה עירום בבית, ויתרגל לאט לאט לכללים החדשים, ולזה שאמא רואה רק את חצי הכוס המלאה (-: , וגם שתהיו בחוץ, בחיק הטבע או בגינה, ששם גם כן אפשר לעשות על עץ, ולא נורא אם מפספסים. לא בבית של סבתא).

לדעתי, לא להתרגש, לא לראות כל יום בנפרד, יהיו עוד עליות וירידות, זו הזדמנות בשבילך לנשום עמוק, ולהגיד לעצמך כמו מנטרה: זה שלב כזה וזה תיכף יעבור, העיקר שלא אעשה מזה עניין.
כמה שיותר תשימי לב לפיספוסים - ככה ייקח לו יותר זמן להשתלט על העסק.

לטובת אחרות שקוראות:

עד גיל 11 חודשים, ואז כשהתחיל החורף, ומאוד קר אצלנו, והוא פשוט סרב לעשות באסלה/כיור/גיגית או בחצר. וגם הגיעו תגובות מבתים שביקרנו אצלם שלא רוצים שניתן לו להסתובב בלי חיתול על שטיח
פה השגיאות שעשית.
השגיאות מובנות לגמרי בעיני, וגם לך זה היה מצב מבלבל, כך שאני לא מבקרת ולא מאשימה.
אני כן רוצה להפנות תשומת לב להתנהלות מתוך רצון ללמד אחרות (או אותך בפעם הבאה) איפה פנית בטעות ימינה במקום שמאלה, ומה עדיף היה לעשות:
השגיאה הראשונה - במקום לפתור שביתת פישפושים, לימדת אותו לעשות בחיתול.
גיל 11 חודש הוא גיל רגיש. הוא בעצם היה אז לגמרי בקשב עם היציאות שלו, אבל, כמו שקורה המון בגיל הזה, התחיל בשביתת פישפושים מסיבה כלשהי. הדבר הנכון לעשות הוא לשלב נחישות עם יצירתיות, ולמצוא את הדרך שתעזור לו להתפנות במקום ובצורה שהוא כן מסכים.
כלומר: לצאת מהשביתה, במקום להיכנע לה.
למשל, את כבר גילית, היום, שכאשר את לא מתרכזת בצרכים שלו אלא לוקחת אותו כבדרך אגב, הוא עושה בקלות. למה? כי הוא מרגיש שברור לך מאליו שהוא עושה, וכי הוא מרגיש שאין עליו ציפיות. אין פה מקום להתמרד, כי בכלל לא שאלת. פשוט ידעת ולקחת. ככה עושות את זה הנשים בתרבויות שמגדלות כך מאז ומעולם, ולכן זה פועל.
השגיאה השנייה - העדפת אנשים אחרים על פני הצרכים של התינוק.
הבתים שבהם ביקרתם לא הסכימו לקבל תינוק בלי חיתולים?
איך אני אנסח את זה באופן עדין, אגיד ככה:
בעיני, התגובה המתאימה יותר יכולה להיות לוותר על ביקורים אצלם, כרגע. עד שהפיספוסים יהיו מאוד נדירים. כי ברור שאנחנו ממש לא מוכנות לסכן את השטיחים של אחרים (ממש לא לעניין בעיני), אבל למה שנהיה מוכנות לסכן את התפתחות התינוק ואת צרכיו הבסיסיים?

ברור לי, שהחורף הקר גרם לך לחשוב, שהפישפושים מפריעים לו. בפועל, רוב הסיכויים שזה לא נכון. זה גיל של שביתות בלי קשר למזג האוויר, וילדים שגדלים בלי חיתולים אין להם בעיה לעשות בכל מזג אוויר, כולל בקוטב הצפוני. איבוד החום הגדול ביותר בכלל מתרחש מהראש, אז יותר חשוב להלביש כובע מאשר להלביש תוסיק...

כל זה רלבנטי כמובן לצורך הפקת לקחים, עבור אמהות אחרות, ועבורך בילד הבא (-:

תודה רבה בשמת א על התגובה המהירה, גם על ההכוונה באשר למצב כרגע וגם לגבי הפקת הלקחים על מה שהיה, אכן היום בדיעבד אני יכולה לראות שלא ידעתי מה לעשות עם השביתה , וביחד עם החורף ולחץ סביבתי מסוים נכנעתי - במקום ליזום- הגבתי.
זה כנראה גם הסיבה לזיג זג הנוכחי, ברור מעבר לכמעט כל ספק, שברגע שאני רגועה שולטת במצב לא חסרת סבלנות או מוטרדת/עיפה וכו', הוא מפספס פחות. אבל אני לא תמיד כך, וכשאני עסוקה והוא רוצה תשומת לב וממש יכול לקרוא פיפי, פיפי במשך חמש דקות רצופות, לסרב בכל פעם לעשות, ולהמשיך לומר פיפי עד שהוא עושה על הריצפה, זה יכול לגרום לי לכעוס ואז מייד יש רגרסיה.

הייתי רוצה לדעת מה את מציעה לעשות כשהוא "משתמש" בקריאה לפיפי כדי לעורר תשומת לב, מצד אחד אני רוצה שידע שאני מתייחסת לקריאות שלו, כדי שלא יפסיק להודיע, מצד שני אני יודעת שלפעמים אלו קריאות שווא, למשל כשהוא משתין ןדקה אחרי זה אומר פיפי, למשל, כשאנחנו בנסיעה. וכאן אני בדילמה מסוימת. מה שאני עושה כרגע , זה מבקשת ממנו לחכות עוד קצת עד ש... ואז אם יש לו הוא מבקש שוב אם לא בדרך כלל הוא עובר לדבר הבא, ולפעמים גם אחרי כמה דקות משתין בלי להודיע.

בעיני, התגובה המתאימה יותר יכולה להיות לוותר על ביקורים אצלם, כרגע. עד שהפיספוסים יהיו מאוד נדירים. כי ברור שאנחנו ממש לא מוכנות לסכן את השטיחים של אחרים (ממש לא לעניין בעיני), אבל למה שנהיה מוכנות לסכן את התפתחות התינוק ואת צרכיו הבסיסיים?

כאן יש לי עניין מסוים, כי אם מדובר במקום שלי אישית מאוד חשוב להיות בו, למען האושר הפרטי שלי, אני חושבת שזו טעות לוותר על דברים שעושים לי טוב ,"בשביל טובת הילד". אני מאמינה שאין להקריב את האושר שלי למען האושר שלו, זה גם לא נכון, כי הוא לא יהיה מאושר יותר אם אני אהיה שמחה פחות. זה עובד ביחס ישר, ככל שהאמא יותר טוב לה בחייה כך טוב לילדיה, זאת אני למדה מעצמי ומהרבה מאוד אמהות שאני פוגשת.

לכן, במקום הזה אני בחרתי לשים חיתול, בלי להיות בלחץ ובלי לוותר על משהו שעושה לי טוב.

הייתי רוצה לדעת מה את מציעה לעשות כשהוא "משתמש" בקריאה לפיפי כדי לעורר תשומת לב, מצד אחד אני רוצה שידע שאני מתייחסת לקריאות שלו, כדי שלא יפסיק להודיע, מצד שני אני יודעת שלפעמים אלו קריאות שווא, למשל כשהוא משתין ןדקה אחרי זה אומר פיפי, למשל, כשאנחנו בנסיעה. וכאן אני בדילמה מסוימת.* מה שאני עושה כרגע , זה מבקשת ממנו לחכות עוד קצת עד ש... ואז אם יש לו הוא מבקש שוב אם לא בדרך כלל הוא עובר לדבר הבא, ולפעמים גם אחרי כמה דקות משתין בלי להודיע.
אני אגיד לך מה מנחה אותי בתפיסתי, ואת תחשבי איך זה בשבילך, בסדר?
אז ככה:
ראשית, אני חושבת, בראייה שלי (אני מדגישה שזו השקפת עולם ותפיסה חינוכית שלי, אני לא מנסה לטעון שזו אמת אובייקטיבית, אם כי אני כן רואה שזה עובד ויעיל בשטח) - שעדיף לא להתייחס בכלל לשאלה "האם הוא משתמש בקריאה לפיפי" ואם כן, אז למה.
לנו כהורים, לדעתי, במיוחד כשמדובר בתינוקות (בעיני לילדים עד גיל שלוש עדיף להתייחס כ"תינוקות" כשנתקלים ב"חולשות" שלהם, וכגדולים כשהם עצמם מעוניינים לגלות עצמאות ובגרות (-: ), סליחה, רגרסיה, חוזרת:
לנו, כהורים, עדיף להתעלם לגמרי מכל ספקולציה או פרשנות על הסיבות הגלויות או הנסתרות למעשים שלהם. במיוחד, במיוחד אם הסיבות שעולות לנו במוח הן תוצאה של שטיפת המוח התרבותית על "אל תפנקי אותו" ו"הוא סתם בוכה" וכל הדברים האלה (אה, את פשוט חייבת לקרוא את הדף בדידותו של בוחר האבטיח, במיוחד הסיפור על המשפחה בכינרת עם ה"היא לא בכתה, סתם הרימו אותה", דגש על "סתם"... ).
ההצעה שלי בניסוח חיובי היא כזאת:
תמיד להניח כוונות טובות.
וגם לגבי עצמנו, כן? לכן אמרתי שההערה שלי לגבי הטיפול בשביתת הפישפושים ממש לא באה לגרום לרגשי אשמה. את לא צריכה להצטדק. אפשר ללמוד מזה, אבל את לא צריכה להצטדק. כל בחירה ובחירה שעשית וכל בחירה ובחירה שתעשי באות תמיד ממיטב הכוונות והן מייצגות תמיד את הכי טוב שאת יכולה לעשות ברגע זה.
חכמה בדיעבד תמיד קל נורא להיות P-: אני שיאנית ב"חוכמה של חדרי מדרגות" (זה אחרי שכבר הלכת משם ואת כבר בחדר המדרגות של הבית שלך ואז את נזכרת בכל הדברים החכמים שהיית יכולה והיית צריכה והיית אמורה לעשות במקום מה שעשית באמת P-: ).
אז גם לגבי הילד:
תמיד להניח כוונות טובות.
מה נגזר מזה?
שלא נפקפק בו אף פעם. אם הוא אומר שהוא צריך פיפי - ישר לכבד את זה ולהתנהג בכנות כאילו הוא צריך פיפי. בסוף התברר שלא צריך? לא נורא. הרי הוא תינוק! מותר לו להתבלבל. ואת יודעת מה? מותר לו גם לנסות אותך. את בעצמך אומרת שאת לא תמיד פנויה אליו בקטע הזה. אז מובן מאוד, שהוא עדיין צריך לבדוק כל הזמן: אמא מקשיבה לי או לא?
זה קצת כמו הרווקה שמתקרבת לגיל 30 ואין לה חבר והיא פתאום מתחילה לדאוג שאולי היא לא תצליח להיכנס להריון כשהיא כבר תתחתן. אז היא מקיימת יחסי מין לא מוגנים, רק כדי לבדוק אם היא באמת תיכנס להריון - ואז היא נכנסת להריון אבל הוא לא רצוי אז היא עושה הפלה

ואז היא דואגת שעכשיו היא לא תצליח להיכנס להריון בגלל הגרידה P-:
בקיצור, הוא מבקש?
לעזור לו.
אם אי אפשר, להגיד לו, כמו שהיית אומרת לילד בן חמש שכבר גמול מזמן וצריך עזרה בשירותים ציבוריים אבל את בדיוק באמצע משהו: רגע חמודי, אני בדיוק עם משהו על האש. אתה יכול לחכות שנייה ואני תיכף באה איתך לשירותים?
אולי אפשר גם לעזור לו לדאוג לעצמו: למשל, שבבית יהיה עירום בחלק התחתון. שיהיה סיר בכל מקום, או שאפשר יהיה להגיד לו להביא את הסיר לאיפה שאת. שגם בלי עזרה ממך הוא יוכל להסתדר. האם את עד כדי כך עסוקה שאין לך אפשרות לתקשר איתו סביב זה? את פשוט לא עונה ואז נדמה לו שאת מתעלמת ממנו? צריך לחשוב קצת איך הסיטואציה באמת, איך זה נראה מבחוץ, איך זה נראה בעיניים שלו.
ילד שמתנהג כאילו הוא רוצה תשומת לב - מגלה לי שהוא זקוק ליותר תשומת לב. הרי זה לא משהו אובייקטיבי. זה משהו שתלוי לגמרי בהרגשה שלו. אם פלוני צריך חמישה חיבוקים ביום ומקבל רק שלושה, הוא בחסר. אז מה אם אלמוני צריך רק שלושה ושלושה היו מספיקים לו בהחלט?

לדעתי את עושה בסדר גמור כשאתם באוטו ואת מבקשת ממנו לחכות קצת. אבל לא כמבחן לשאלה "האם הוא באמת צריך או סתם מבקש". רק מפני שאי אפשר באותו רגע לעצור. אבל כן לחפש הזדמנות לעצור. הגישה צריכה להיות, לתפיסתי: להאמין לו תמיד, ולפעול כאילו אמר אמת בדוקה. זה ילמד אותו לסמוך עלייך, וגם להגיד את האמת.
כשלפעמים מתייחסים ולפעמים לא, הילד דווקא לומד שאין חשיבות למלים שלו, וגם שלא באמת איכפת ממנו. וזה ממש לא המסר שאנחנו רוצים...

_אני מאמינה שאין להקריב את האושר שלי למען האושר שלו, זה גם לא נכון, כי הוא לא יהיה מאושר יותר אם אני אהיה שמחה פחות. זה עובד ביחס ישר, ככל שהאמא יותר טוב לה בחייה כך טוב לילדיה, זאת אני למדה מעצמי ומהרבה מאוד אמהות שאני פוגשת.
לכן, במקום הזה אני בחרתי לשים חיתול, בלי להיות בלחץ ובלי לוותר על משהו שעושה לי טוב._
אני רואה את זה אחרת.
אני מסכימה איתך לגבי ההקרבה באופן עקרוני, כללי, אבל אני מדברת על משהו זמני וקצר, לא על הקרבת כל החיים.
שלושה חודשים של המנעות מביקורים במקומות שאי אפשר לקבל בהם ילד בתהליך גמילה - מהם לעומת החיים שלך?
לעומת זאת, שלושה חודשים בחיים של תינוק - איזה אחוז זה מהחיים שלו?!

ברגע שהתעלמת מהעניין שזה שלב זמני וקצר, והפכת את זה לדיון פילוסופי כללי על "האושר שלי מול האושר שלו" - הלכת לקיצוניות ושכחת את התינוק ואת הצרכים של התינוק.
יש לך ילד בתהליך גמילה! עם בעיות ובלגנים! לפעמים אומר, לפעמים פתאום עושה, לפעמים מבקש כל חמש דקות גם אם לא צריך, לפעמים מבקש כשהוא באמת צריך, עושה על הרצפה או בבגדים - הילד מבולבל, השינויים בצורת הגידול שלו לא עשו לו טוב, יש חוסר כבוד לצרכים שלו, יש שעות שמתעלמים ממנו ומלבישים לו חיתול עם ציפיה ברורה שיעשה פיפי על עצמו בתוך מה שהוא לובש ושעות אחרות שמצפים ממנו להיות גדול וגמול ואפילו כועסים עליו כשהוא עושה פיפי על עצמו (כמו שלימדת אותו בעצמך בחיתול), וזה פתאום יוצא על הרצפה!
זה יותר מדי בשבילו. לא רק אני כתבתי לך שהילד מבולבל.
בשלב הזה של התהליך, להחזיר לילד חיתול זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, לדעתי.
וכל זה למה? כי את רוצה דווקא לבקר עכשיו בבית שאין בו שום סבלנות לתינוק קטן בגמילה?
מעולם לא ביקר שם ילד בגמילה?
הם מקבלים כאורחים אך ורק תינוקות בחיתולים או ילדים גדולים שלעולם אינם מפספסים? עד גיל שנה ומעל גיל חמש?
באמת? ברצינות?
אין שום דרך אחרת?
אלה שטיחים מקיר לקיר? שאי אפשר לגלגל כשאתם מגיעים? או שזה רק עניין תפיסתי: הם היו מוכנים לגלגל את השטיחים ולסמן איזור שבו לא נורא שהילד יפספס אם זה קורה (כסאות ללא ריפוד, רצפה ללא שטיח, שלא תהיי איתו על הספה), אילו היו מוכנים לקבל שזה ילד בגמילה, אבל הם לא מוכנים כי מישהו מכם מתנגד לתהליך מאיזו סיבה?
אילו הוא היה ילד בן שלוש וחצי בתהליך גמילה מחיתולים, אחרי שהורדת חיתול אבל מדי פעם עלולים להיות פיספוסים - גם אז היית מלבישה לו שוב חיתול? גם אז הם היו מבקשים שתחתלי אותו?
אני תוהה איפה הבעיה.
האם היא באמת אצלם?
האמת, אני לא בטוחה.
אני חושבת שאצלך אולי משהו לא ברור ולא סגור עם עצמך. כשזה יהיה ברור לך, שהילד עכשיו גמר עם החיתולים, ואת חייבת להיות לגמרי עם זה, כי הוא בשל וכל הפרעה נוספת גורמת לו לנסיגה מיותרת, אז יהיה לך גם ברור מה עושים אצל אחרים.
איך מכבדים גם אותם (מוודאים שהבית שלהם נשמר והרגישויות שלהם נשמרות) וגם את הילד שלך (מוודאים שהוא יודע שמאמינים לו, שעוזרים לו בתהליך, ושמתייחסים לטעויות שלו בסבלנות ובאורך רוח, כי הרי הוא תינוק קטן, זו לא אשמתו שמתפספס לו, קשה לו ללמוד מחדש את מה שהתבלבל לו, וזה ייקח קצת זמן).

שלום,
בני בן 2.7, הורדנו לו את החיתול ביום לפני כ-10 ימים. בבית הוא מסתובב ערום ומתיישב על הסיר בעצמו לעשות קקי ופיפי, לפעמים קורה ומפספס פיפי. אציין שקקי הוא עושה בסיר כבר מלפני כמה זמן ופיפי רק מלפני כמה ימים, הוא ישן עם חיתול ואחרי שמתעורר הוא יכול לעשות פיפי בחיתול ולא ללכת לסיר.
בחוץ הוא עושה בתחתונים, לא אומר שהוא צריך. הוא לו יודע להוריד תחתונים בעצמו והוא גם לא אוהב שמזכירים לו לעשות פיפי, אם שואלים עונה שהוא לא רוצה (אחרי זה יכול לעשות בתחתונים).
יש הצעות להמשך התהליך?
תודה רבה.

הוא ישן עם חיתול ואחרי שמתעורר הוא יכול לעשות פיפי בחיתול ולא ללכת לסיר.
למה בעצם ישן עם חיתול?
כשלפעמים יש חיתול ולפעמים אין, זה מבלבל.
התחתונים מרגישים לו כמו חיתול, אז הוא מתבלבל ושוכח.

הצעתי: להוריד חיתול לגמרי, יום ולילה, לתת לו כמה שיותר להסתובב עירום בבית, לא לשאול אותו ולא להזכיר לו בכלל, ולצפות להמון פיספוסים.
כן יכול להיות נחמד לסדר שיהיה לו נחמד על הסיר (אולי להכין צעצוע או ספר נחמד שאפשר לשחק או לקרוא כשהוא יושב על הסיר, מין פינוק רק למקום הזה, אולי לבוא לתת נשיקה, אולי להוריד ביחד את תכולת הסיר לאסלה או לתת לו למשוך בידית השירותים או משהו אחר שנחמד לו - כי יש ילדים שדווקא נבהלים מהניאגרה, אז אם הוא מאלה מובן שלא זה הפינוק שישמח אותו...).

והוא גם לא אוהב שמזכירים לו לעשות פיפי, אם שואלים עונה שהוא לא רוצה (אחרי זה יכול לעשות בתחתונים).
הוא רוצה עצמאות, ובעיקר מאוד רגיש לכל רמז של ביקורת או "ציפיות". כשאנחנו מנדנדות כדי למנוע פיספוס, או כשאנחנו מתאכזבות מהפיספוס שלו, כל העניין עושה לו כל כך רע שהוא כבר מפספס.
זה מעביר את הפוקוס ללעשות משהו "נגד" במקום שהאנרגיה שלו תנותב ללימוד של המיומנות החדשה והקשה, ללמוד להרגיש מתי הוא באמת צריך, ולהגיע לסיר בזמן.
זה מאוד קשה, אחרי ששנתיים וחצי למד ההיפך, הורגל כל חייו הקצרים לעשות את הצרכים על עצמו בבגדים שלו (החיתול היה הבגד לצורך העניין) - ללמוד לשים לב, להפסיק את מעשיו, ללכת לסיר, ולעשות רק שם.
אני ממליצה על המון אהבה וסבלנות.
עדיף לספור הצלחות ולהתעלם מהפיספוסים.
זה שלב כזה והוא עובר. כמה שיותר תאפשרי לו לפספס בשקט בלי להתערב, ככה יעבור יותר מהר.

_לדעתי את עושה בסדר גמור כשאתם באוטו ואת מבקשת ממנו לחכות קצת. אבל לא כמבחן לשאלה "האם הוא באמת צריך או סתם מבקש". רק מפני שאי אפשר באותו רגע לעצור. אבל כן לחפש הזדמנות לעצור. הגישה צריכה להיות, לתפיסתי: להאמין לו תמיד, ולפעול כאילו אמר אמת בדוקה. זה ילמד אותו לסמוך עלייך, וגם להגיד את האמת.
כשלפעמים מתייחסים ולפעמים לא, הילד דווקא לומד שאין חשיבות למלים שלו, וגם שלא באמת איכפת ממנו. וזה ממש לא המסר שאנחנו רוצים..._

כן, זה מה שאני מרגישה גם כן, לכבד את המילים והקריאה , אני מבינה שהיום הוא אומר פיפי - גם כשאין לו- כי אז בטוח אני ניגשת אליו, מה שאני עושה כרגע זה מציעה לו ללכת לסיר או לצאת החוצה (בבית הוא תמיד חצי ערום).

בשלב הזה של התהליך, להחזיר לילד חיתול זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, לדעתי.
דיברתי על מה שהיה בחורף, כשהיו שטיחים וכו', וזה כבר לא המצב היום. הוא בלי חיתולים במשך היום.
יחד עם זאת, יש מצבים שאנשים פחות מסוגלים להכיל אצלם בבית פיפי על הריצפה, גם לי זה נראה לא ברור, הרבה יותר קל לנגב פיפי , מאשר להחליף חיתול. ועדיין לא כל האנשים הם אני, ולא כולם רואים את העולם כמוני, אז אפשר להמנע מביקור ואפשר למצוא פתרונות אחרים.
כרגע ההחלטה שלי היא לא לשים חיתול, וקראתי את המשפט הבא:

אילו היו מוכנים לקבל שזה ילד בגמילה, אבל הם לא מוכנים כי מישהו מכם מתנגד לתהליך מאיזו סיבה?

לוקחת לתשומת ליבי, ייתכן וכאן טמון הפתרון.

אני מודה לך שוב בשמת, על ההשקעה בתשובה ובנושא בכלל, תודה !

אני מודה לך שוב בשמת, על ההשקעה בתשובה ובנושא בכלל, תודה !

בכיף ובאהבה

אפשר להמנע מביקור ואפשר למצוא פתרונות אחרים.
תחתון+מכנס תופסים את רוב הפיפי.
מי שיש לו בעיה - יש לו בעיה.
שלא ישליך על הילד

מי שיש לו בעיה - יש לו בעיה.

לא הבנתי, את יכולה לפרט בעוד משפט או שניים..

אנקדוטה : היום תפסתי את עצמי יושבת על האסלה, אומרת לבני" אמא עושה פיפי בבית שימוש", וגם עושה לעצמי פששש... פששש...P-:

שליחה על ידי מיטב* » 10 יוני 2009, 14:43

הבן שלי בן שנה וחודשיים, עכשיו שהתחילו גלי החם, אחרי שעה עם חיתול (לא משנה מאיזה סוג) הוא מפתח פריחה.
חשבתי להתחיל לגמול אותו, בשבוע האחרון הוא ביום בלי חיתול ועושה בכל מקום אך התחיל לסמן לי כשהוא צריך פיפי הוא נוגע במקום.
אבל אם אני מציעה לו את הסיר, מנסה ל"פשפש" וכו' הוא ממש לא מבין מה אני רוצה ממנו.
אשמח לקבל הצעות בכיוון......
אפשר כאן או למייל שלי: [email protected]

כתבתי בדף פחות מתאים: ריגרסיה ומאבקים ואז גיליתי את הדף הזה אז אני מעבירה לכאן <ומקווה שגמדים מוכשרים וחרוצים ימחקו את המיותר משם>
הילד בן שנתיים וארבע ואחרי תקופה שהיה לסירוגין בלי חיתול בבית וישב על הסיר מידי פעם החלטתי שהגיע הזמן להוריד את החיתול סופית.
מאז שהורדנו - כבר שבועיים - הילד לא משתף פעולה בגרוש! לא משנה אם הוא ערום או עם תחתונים, לא משנה אם הוא בבית או בחוץ, הוא לא מוכן לשבת על סיר או ישבנון או להשקות עץ או כל דבר אחר. הוא פשוט עושה. לפעמים מודיע ואז עושה, לרוב עושה ואז מודיע.
פיפי הוא פשוט עושה. קקי - מבקש חיתול ובינתיים לא מקבל, ואז זה פשוט יוצא כשלא מצליח להתאפק יותר.
אם אני תופסת בזמן את זה שיוצא אני מביאה מהר סיר ותופסת חלק, ואז משבחת אותו על ההצלחה.
אבל אני לא ממש יודעת מה לעשות. זה לא ממש זז לשום מקום ואני ממש לא רוצה להחזיר את החיתול הארור.
תובנות? עצות? <וסתם להגיד לי תרגעי, זה בסדר גם הולך>

בני נגמל די מהר, כך שאני לא בעלת ניסיון עם רגרסיות וכו'. אבל, נראה לי שזה מיותר להיכנס איתו למאבק. הוא ביקש להוריד את החיתול? הוא רגיל להיות ערום גם לפני שנכנסתם לתהליך גמילה? מה הרגשות שלך כאשר מפספס? נלחצת? מאוכזבת? נגעלת? איך מגיבה?
ניראה לי שאם בני היה מבקש חיתול כדי לעשות קקי הייתי מבררת איתו אם יש אופציה לשירותים או סיר ואם לא אז הייתי שמה חיתול.
אצלינו היה סיר בכל איזור בו הוא משחק. תקופה הסיר היה רק משחק,עד שהתחיל להשתמש.וגם הוא היה בא איתנו לשירותים והיינו משוחחים על מה אנחנו עושים וכו'...

כבר שבועיים
רק שבועיים.

וסתם להגיד לי תרגעי, זה בסדר גם הולך
תרגעי, זה בסדר...
ככל שאת תילחצי יותר גם הוא יילחץ וההפך. מי שיכול לשבור את המעגל זו את.

_כבר שבועיים
רק שבועיים_
מסכימה עם קרוטונית, שבועיים זה כלום זמן. לפעמים זה פשוט תגובה לשינוי.
קחי את הזמן והעיקר להיות רגועה מוכנה להרבה נקיונות ופספוסים ועקבית.
הורדנו חיתול לא מחזירים.
בהצלחה

לא יודעת אם שייך לפה או ל גמילה מחיתולים בגיל צעיר ?
הקטנה שלי בת שנה ושלושה חודשים
מגיל חודשיים וחצי מפושפשת חלקית בשילוב חיתול (לפעמים בד לפעמים טיטול). עד גיל 10 חודשים היו לנו הרבה הצלחות, תמיד קקי של בוקר בכיור ועוד הצלחות (גם עם פיפי) במהלך היום. בגיל 10 חודשים החלה סופסוף לזחול, גילתה עולם, ועברנו לאט לאט לסיר ולמקטין אסלה. בחודשיים האחרונים שביתה. גם דפוס הקקי השתנה, כבר לא על הבוקר, כבר לא פעם ביום. תלוי מה אכלה ומתי (הגיוני, ברור) אבל הסימנים נעלמו, או שהשתנו
בחודש האחרון התחלתי להוריד לה חיתול אחה"צ בבית ולשים תחתונים (יש לנו כלבה בבית והרצפה מלוכלכת, לא נראה לי ערומה לגמרי)
אין לי ספק שהיא יודעת היכן מותר לה לעשות ובכ"ז (דווקא?) היא עושה היכן שלא אמורה - פיפי על הרצפה, פיפי על הספה, קקי על ארגז המשחקים (!!). תמיד אני יודעת שיש לה, ומציעה סיר או שרותים. היא בורחת מהסיר ומסרבת שאושיב אותה על השרותים ומיד אחרי זה עושה איפה שבא לה..
אני מרגישה מגוחכת לומר בחיוך "לא נורא, ברח לך פעם הבאה תעשי ב..." כי ברור שזה לא ברח לה, וברור שהיא יודעת איפה לעשות
בקיצור, סוג של בדיקת גבולות, תחום שהיא מאוד עסוקה בו לאחרונה באופן כללי. לא יכולה לומר שאני לגמרי לא מתעצבנת או מתבאסת מזה. ברור לי שקודם כל אני צריכה לשחרר
אבל מה עושים מבחינת תהליך הגמילה? אני מתחילה לחשוב להתחיל להתיחס לזה באדישות. כלומר לנקות, ולא לומר כלום. אולי אם תראה שזה לא מייצר תגובה ימאס לה? זקוקה לעצות פרקטיות איך לנהוג כדי לקדם את התהליך

יצא לי ארוך, תודה לקוראות..

אין לי הרבה תובנות אבל:
אני מרגישה מגוחכת לומר בחיוך "לא נורא, ברח לך פעם הבאה תעשי ב..." כי ברור שזה לא ברח לה, וברור שהיא יודעת איפה לעשות
נכון. אם את לא מרגישה אז אל תגידי שברח. אולי כדאי להגיד: לא עושים כאן אלא שם.

תפס את עיני משפט אחר:
סוג של בדיקת גבולות, תחום שהיא מאוד עסוקה בו לאחרונה באופן כללי.
את יכולה לתת דוגמא? אני פשוט לא מצליחה להבין למה מתכוונים כשאומרים בדיקת גבולות.ע אז אולי בכלל יש ביניכן מאבקי כוח בתחום אחר ואז זה מתרחב לנושא הבלי חיתולים? בקיצור, אותי היה מעניין לדעת למה הכוונה ב"בדיקת גבולות" ולהמשיך משם.

דוגמא: כשאני הולכת להתקלח, אני שמה אותי איתי בחדר האמבטיה על הרצפה, היא אוהבת לצפות וכך אני לא צריכה לדאוג שהיא עושה משהו מסוכן. אז על הרצפה באמבטיה יש מיכל פלסטיק גדול עם מכסה לאחסון חיתולי בד מלוכלכים ששטפתי וגם את פח האשפה של האמבטיה. היא יודעת שאני לא אוהבת שהיא נוגעת בחפצים האלה. אז אני מתקלחת והיא תמיד נוגעת באחד מהם אפילו רק עם קצה האצבע ומסתכלת לי בתוך העיניים לוודא שאני רואה מה היא עושה. ומחייכת, או אומרת "בה" (שזו המקבילה ההולנדית לקיכסה או ג'יפה, שבעלי דובר ההולנדית אומר לה על זה). היא לא מעונינת לשחק עם זה, סתם נהנית מהתגובה שלי לזה. עוד דוגמא זה שהיא מטפסת על הספות בסלון. אז אני מרשה לה לטפס ולהתישב או לעמוד אבל לא מרשה לה לטפס על המשענות של הספות (כי זה כבר גבוה ומסוכן מבחינתי) אז תמיד כשהיא עושה את זה היא מסובבת מבט להסתכל עלי וכשאני מורידה אותה היא חוזרת לשם תוך שנייה. יש עוד הרבה דוגמאות בסגנון
אנחנו חדשות בזה (בלהיות פעוטה ואמא של פעוטה). אני כבר שמתי לב שככל שאני מגיבה ואוסרת פחות, היא פחות מעונינת בדבר האסור. ואיפה שאפשר אני מיישמת. מנסה ל"בחור את הקרבות" שלי לדברים החשובים באמת כמו חשמל, גז, כביש וכו.
בכל מקרה, בעניין הפיפיקקי בכל מקום, זה מרגיש לי דומה. אולי היא רואה שזה מייצר ממני תגובה יותר מענינת מ"כל הכבוד, פיפי בסיר", אז נחמד לה השעשוע הזה. היום ניסיתי, לא תמיד בהצלחה, להגיב באדישות על פיפי במיטה שלנו, על הספה, על הרצפה, קקי בתחתונים פעמיים וכו. מניחה שצריך לתת לזה יותר זמן ???

תינוק שגדל בלי חיתולים, כמו שאני מבינה את זה ההצלחה קשורה ברצון שלו להתפנות בנוחות ולהתנייה שבתנוחת הפשפוש. כשהתינוק הופך לפעוט, ללמד איפה מותר ואיפה אסור זה נושא שהוא למעשה לא קשור למה שנרכש עד כה, במיוחד אם לא הייתם בלי חיתולים ממש (כפי שכתבת), כי למרות ההצלחות, היא רגילה שאם היא עושה לא בפשפוש, אז בעצם לא קורה כלום, זה לא גורר תגובה של אמא, ועכשו פתאום כן. קצת מבלבל. את אומרת:
אין לי ספק שהיא יודעת היכן מותר לה לעשות ובכ"ז (דווקא?) היא עושה היכן שלא אמורה - פיפי על הרצפה, פיפי על הספה, קקי על ארגז המשחקים (!!).
נראה לי שמאוד לא כדאי לך לחשוב שהיא עושה לך דוקא (גם לא בעניינים האחרים אגב). גם אם היא יודעת, ההבנה איך להשתמש באינפורמציה הזו לוקחת זמן. הבת שלי למשל, כשהיתה בגיל של ביתך כבר ידעה לומר את המילה "פיפי" אבל עדין לא ידעה להגיד לי לפני שהיא עומדת לעשות. לא ידעה לעשות את החיבור הזה. לוקח זמן. אני מאמינה גדולה שילדים מעוניינים לשתף איתנו פעולה, במיוחד אם אנחנו נותנים להם את התחושה שאנחנו מאמינים בהם שהם מעוניינים לשתף פעולה...
הורדת לה את החיתול רק לאחרונה, רק אחה"צ. אי אפשר לצפות שהמעבר יהיה חלק. חשבת שתצלחי אתת הגמילה בלי לזכות בשלוליות וקצת קקי על השטיח בכלל? (-; . זה לא עובד ככה, ולו בגלל שכדי שהיא תדע ללכת כשהפיפי עומד לצאת היא צריכה לדעת את זה מרגיש כשזה עומד לצאת...
אני לא חושבת שהיא בורחת ממך למרות שהיא יודעת שהיא צריכה. את אכן יודעת כבר שהיא צריכה אבל היא עוד לא יודעת שהיא צריכה. גם הבת שלי, הרבה זמן כבר אחרי שהיתה גמולה אני כבר ידעתי שהיא צריכה עוד לני שהיא ידעה את זה...

תודה על התגובות אום אל קיצקיצ
בינתיים קראתי גם את רוב הדף הזה והתחדדו לי דברים. בעיקר בנוגע לבלבול שהילד חווה כשחלק מהזמן עם חיתולים (ואכן רוב הזמן עד עכשיו) וחלק בלי. היא לצערי התרגלה לעשות פיפי וקקי על עצמה מתי שבא לה
מתחברת מאוד ל
נראה לי שמאוד לא כדאי לך לחשוב שהיא עושה לך דוקא (גם לא בעניינים האחרים אגב).
לוקחת את זה ומשנה גישה לגמרי.
היום היינו בלי חיתול רוב היום. חוץ משעה שיצאנו לקניון. היו הרבה פספוסים. אני עם סחבה בשלוף ומלא תחתונים ומכנסונים להחלפה
יש טיפים פרקטיים מה כן להגיד כשהיא עושה, ואיך להחזיר את הסיר והשרותים לחיינו?

יש טיפים פרקטיים מה כן להגיד כשהיא עושה, ואיך להחזיר את הסיר והשרותים לחיינו?
תמצאי לך נוסחה קצרה וקולעת, אפילו בסגנון "יבש", ותחזרי עליה כל פעם שאת מגלה פספוס.
אולי משהו כמו "בפעם הבאה תודיעי לי, אקח אותך ונעשה בסיר"?

הבן שלי בן שלוש וחצי לא גמול היום בגן הוא היה בלי טיטול כי לא היה להם במה להחליף והוא עשה בשירותים,ברגע שהוא חזר הביתה הוא בכה שהוא רוצה טיטול אחרי שהוא פיספס פעם אחת התייאשתי ושמתי לו טיטול,אני לא יודעת אם אני עושה נכון או לא ואיך להמשיך מפה.

שליחה על ידי פועז* » 06 יולי 2010, 14:41

ילדי המתוק בן שנה ועשרה חודשים. ללא חיתולים כבר זמן מה... בבית שולט בעיניים, לגמרי, גם בלילה, לגמרי לגמרי!!
בהתחלה היה יותר קשה מחוץ לבית במקומות שונים, אבל עכשיו אחרי השליטה המלאה בבית גם זה הסתדר לגמרי. נותר רק אי אחד, מצער אותי מאוד ואני מתלבטת מאוד- בגן. הולך בלי כמובן ולא מוכן לעשות שם לא בשירותים לא בסיר, לא בגינה ולא כלום, רק במכנסיים. אני מרגישה שלא נוח לא שם. אבל למה??? נראה לי שהגננות ממש בסדר איתו, אבל לתחושתי יותר התגייסות שלהן, ואני לא אוהבת לבוא בטענות ומאוד מרוצה מהן באופן כללי, אולי יחס יותר חיובי... יעזור לנו. מה עושים?? עצות עצות בבקשה. ותודה

המתוקה בת שנתיים וחודש, אתמול הורדנו את החיתול בתיאום עם הגננת ,בבוקר הסתדרה טוב , עשתה קקי ופיפי בסיר והיתה מאוד מרוצה אחרכך ברח לה פעמיים ובשנת צהריים קמה יבשה, לקחתי אותה מהגן בארבע ואיך שהגענו הביתה פיספסה בתחתונים, ישבנו קצת על הסיר והמשכנו כרגיל בשעתיים לאחר מכן פיספסה עוד 6 פעמים לפעמים ממש 10 דקות אחרי שישבנו על הסיר...
נעשתי קצת מתוסכלת ונראה לי שהיא קלטה את זה, אוף! הייתי צריכה פשוט לחבק אותה חזק אחרי כול פספוס ולא להגיד- עשית פיפי במכנסיים - לא נורא בואי נחליף ,פעם הבאה תעשי בסיר...
רק חושבת עליה כל היום פה בעבודה, ובא לי לבכות.

היי יומולדת,

קודם כל מזל טוב על הצעד.
נראה לי שאת עסוקה מאוד בלספור את כל ההצלחות והפספוסים.... וזה כשלעצמו מביא לחץ.
האם את יכולה להתייחס לימים הבאים כאל תקופת למידה? תקופה שבה הפספוסים כל כך צפויים (ובמקום) שאפילו לא שמים לב אליהם? הדבר שאליו שווה לשים לב היא ההבנה המתפתחת לאט, גם שלה וגם שלך, של איך מתנהלים בלי חיתול.

מניסיוני האישי, כשמורידים חיתול אין כמו להוריד באותה הזדמנות גם את המכנסיים והתחתונים (התחתונים, דרך אגב, לא חזרו עד עצם היום הזה, שנה וחצי אחרי הגמילה). זה כל כך מפשט את התהליך, נותן לפעוטות כל כך הרבה יכולת לעצמאות - ללכת לסיר, להתיישב, לעשות וללכת בלי להזדקק לאמא - ואצלנו זה היה גורם מוטיבציה רציני.
עוד יתרון: כשהפעוט פשפש על הרצפה, אני יכולתי לשמוע את זה, ולטוס אליו ולהגיד לו "רגע רגע רגע! חכה שניה" ולקחת ולהושיב אותו על הסיר, שיעשה שם את השארית, וכל זה בזמן אמת. אני חושבת שהארועים האלה היו הכי משמעותיים בלמידה שלו. ללא ספק זה מלמד הרבה יותר מאשר אמירת "פעם הבאה..." כמה דקות (ז"א נצח, במושגים של פעוטות) אחרי שהפיפי כבר ברח.

(כן, אנחנו הורדנו חיתול ומכנסיים והכל באמצע החורף. ואני מדברת אתך על חורף ירושלמי. חותלות לרגליים וסווטשירטים ארוכים במקצת סידרו אותנו יופי. את גם יכולה להשתמש בחצאיות קצרות... אם הבת שלך לא נוטה יותר מדי להצטננות, הייתי הולכת על זה)

כן,את לחלוטין צודקת, כבר הפנמתי שאנחנו בתהליך למידה , בגלל זה יותר קשה לי המחשבה על התגובות שלי אתמול...
נראה לי באמת שנשים מזגן ונשאר בלי תחתונים ומכנסיים - זה באמת קשה להבין את ההבדל בין חיתול ותחתונים- הרי התחושה די דומה...
תודה תודה על התמיכה (-:

שאלה לי אליכן:
ביתי גמולה מחיתולים כמעט שנה, היא בת שנתיים ושבע חודשים
בזמן האחרון, כחודשיים היא מסרבת בכל תוקף לחיתול בלילה.
הייתי גאה בעובדה הזו ולא שמתי לה חיתול, הבעיה שהיא נרדמת עם בקבוק תה-
שלא ניתן להפריד בינהם בשום צורה היא ממש ממש תלויה בזה לשינה...
אז היא קמה פעם אחת בלילה ובשאר הפעמים מרטיבה. קמה. בוכה. החלפות- הלכה השינה של כולם בבית.

התחלתי לשים לה חיתול כשהיא נרדמת ואני מרגישה עם זה נורא כי הרי היא לא רוצה...
אני אובדת עצות....

ג'וי יה אני מנסה להבין - היא עושה פיפי כמה פעמים בלילה? אם כן -

אולי כדאי, אם אפשר, להקטין לה את הבקבוק. לא חייבים בקבוק של 250 מ"ל, יש גם קטנים של 120 או 150 מ"ל. אפשר לנסות להציע לה וללכת איתה לקנות, שתבחר לבד.
באילו חיתולים השתמשתם? אם בחד פעמיים אז יש כאלה תחתוני חיתול. כלומר הם בעצם בצורת תחתונים. יש גם כאלה ממש מתוקים - ורודים עם נסיכות/דמויות של דיסני וכיו"ב. אולי היא תסכים. גם פה אפשר ללכת איתה ושתבחר, ויש גם מקום להסביר שזה כדי שיהיה לה יותר נעים.

אם בורח לה רק פעם בלילה אולי כדאי לנסות להקים אותה לפשפוש לפני שאתם הולכים לישון. עם הבת 2.8 שלי זה מה שעושה את העבודה.

הי שירי, תודה שנכנסת..

כבר הקטנתי לה את הבקבוק והיא קיבלה את זה.
עם שיחות לרב היא מבינה היטב ועדיין לא מסכימה..

אנחנו משתמשים בחד פעמי,
השאלה אם אני נותנת לה הרגשה שאני לא סומכת עליה בכך שאני כופה עליה בצורה מסויימת את החיתול.
היא עושה כמה פעמים במיטה...
האם כדאי להעיר אותה לפני שאני הולכת לישון..? כי לפני שהיא הולכת לישון היא עושה בשירותים
שותה בקבוק לפעמים עושה שוב. נרדמת ואז...שוב ושוב...
באמת על זה לא חשבתי....אני כ"כ חוששת להעיר אותה, לוקח לי איזה שעה להרדים אותה!

רוב הילדים, כשמעירים אותם משנת לילה לפז"מ קצר ממשיכים אח"כ לישון בלי בעיות.
לגבי
השאלה אם אני נותנת לה הרגשה שאני לא סומכת עליה בכך שאני כופה עליה בצורה מסויימת את החיתול. אם מנסים תחתוני חיתול כדאי שזה ילווה בשיחה. משהו בסגנון "נכון שלא נעים לך שבורח הפיפי במיטה בלילה? ואת כבר בוגרת ולא רוצה חיתול נכון? את יודעת שיש תחתונים מיוחדים שפועלים כמו חיתול? רוצה לנסות? אולי את רוצה לבוא איתי לחנות ולבחור?" וכיו"ב מה שתופס אצלכם.
הבן שלי, היום בן 6, אבל מה שעבד אצלו זה "בירטור" חיתול בלילה תמורת שינה עם תחפושת של גיבור על. מגיל שנתיים ועד 3.5 שכבר לא ברח יותר. אז החיתול הלך. התחפושת עוד מלווה אותנו מידיי פעם (-:

גם אני ממליצה לנסות לפשפש לפני שאת הולכת לישון (אפילו לא בטוח שהיא תתעורר מזה, פשוט לקחת אותה על הידיים ולהושיב על השירותים).

משהו נוסף, שעבד עם הבכורה שלי, אבל אני לא זוכרת בדיוק באיזה גיל.... היינו מסכמות מראש על זה שאחרי שהיא תירדם אני אלביש לה את החיתול. וכך היא גם יכלה ללכת לישון בלי, כמו שהיא רצתה, אבל גם ידעה שאחר כך אנחנו מלבישים לה אותו וזה לא נעשה בכפייה או בחוסר הסכמה. וגם אצלנו היתה תקופה שחיתולי תחתונים עזרו להסכמה.

אולי אפשר להקדים את הבקבוק? ליצור טקס שינה קצת שונה, שנניח היא שותה את הבקבוק עם התה בסלון (סתם לדוגמא) ולא במיטה, ואחר כך עוד מספרים סיפור, עושים פיפי, מצחצחים שיניים או מה שאתם לא עושים לפני השינה... ואז זה גם ייתן לגוף שלה הזדמנות לשחרר חלק גדול יותר מהנוזלים של התה לפני שהיא נכנסת לשינה עמוקה.

בהצלחה

ממ...דברים מעניינים,
מה זה בידיוק החיתול תחתון הזה? האם הכוונה לחיתולי גמילה? למה זה שונה מחיתול רגיל?
להקדים את הבקבוק אין מצב זה פשוט כמו מוצץ בשבילה- הרגל מגונה שאני לוקחת עליו אחראיות
והקטן לא יודע מה זה בקבוק במיטה...
לפשפש אותה לפני שאני הולכת לישון- אני בהחלט הולכת לנסות את זה!
תודה רבה...

אם היא לא מסכימה חיתול, אל תשימי לה.
אנחנו לוקחים את הבנות לעשות פיפי לפני שאנחנו הולכים לישון, ובכלל לא מעירים אותן. לוקחים על הידיים כשהן ישנות, מושיבים על האסלה ואומרים להן לעשות פיפי. הן עושות מתוך שינה ולא מתעוררות כלל.
אם בורח לה פיפי את יכולה להניח תחתיה מגבת מקופלת או לכסות את המזרון בסדיניה.

אם היא לא מסכימה חיתול, אל תשימי לה.
זה בידיוק המשפט המנחה אותי, אני בדר"כ סומכת עליה ועל הרגשותיה לכן התסכול..
אני חושבת שאני גם מבלבלת אותה... עכשיו היא עם חיתול ששמנו לה בשנתה...
כיוון שאני מבולבלת בעצמי מאיך כדאי לפעול ומה "נכון"...היא מפסיקה לקום בלילה.
נראה לי שאני מבינה שכדאי להפסיק לגמרי עם החיתול ולפשפש אותה.
בהחלט אנסה!

הושיעו!
נגמל טרי בנשנתיים מתאמץ עד כלות כוחות בשירותים.
הוא הולך ביוזמתו, מדי פעם (אולי פעמיים-שלוש ביום. השאר - פספוסים), כשיושב שם אולי יוצא ואולי לא יוצא - כך או כך הוא יכול להישאר שם אח"כ עוד חצי שעה, לגנוח, לנשוף בכל כוחו, להתמרמר: פיפי לא צא לי! קקי לא צא לי! כשמציעים לו לרדת ולהצטרף אל העם הוא מוחה: עוד לא גמרתי! לפעמים בעצמו יורד ואז חוזר מתוסכל כולו לאסלה, כי עוד לא גמר. קשה לו והוא בוכה.
עצירות זו לא. בעצם דפוסי הקקי שלו לא השתנו מהתקופה שהיה מחותל - משהו כמו יציאה אחת ביום, רכה, וכשמגיע זמנה היא יוצאת ללא בעיות (באסלה או לא באסלה). בין לבין נראה כאילו הוא שבוי בתפיסה שהוא חייב לספק תוצרת, או משהו כזה. מובן מאליו שלא אנחנו החדרנו רעיון עיוועים כזה לראשו (אנחנו דווקא מה-זה שאנטי (-: ).
אנא, המטירו עליי עצותיכן הטובות.

עונה לעצמי, לטובת אחרות הפוקדות את הדף: המצב השתפר לבלי היכר, בזכות בעלי שיחיה. אני בכיתי יחד עם הילד, ולא הבנתי מה קורה, ולמה הוא נלחץ כל-כך, וזו בטח אשמתי כי פעם ביום כשהוא קם אחרי מנוחת צהריים כן הצעתי לו ללכת לשירותים, ובטח בשאלה הזאת הלחצתי אותו נורא ואיום ולכן שלושה ימים אחר-כך הוא לחוץ נורא שהוא חייב ללכת לשירותים, ומחר אתאפק בכל הכוח ולא אציע לו ללכת אפילו כשברור לי לגמרי שזה מה שהוא צריך, ואז הוא יירגע והכול יבוא על מקומו בשלום - ואז בעלי הציע נקודת מבט אחרת, הפוכה בעצם: הילד נלחץ כי האחריות כבדה לו מדי על הכתפיים. הוא לא רוצה להרגיש לבד בחזית. הוא לא יודע מה הוא אמור לעשות ואיך לשלוט בזה. הוא חדש בעסק. שוחחנו על נקודת המבט המפתיעה הזאת, שוכנעתי, ומאותו רגע שיניתי גישה מקצה לקצה. בכל שעות הערות שלו, הילד נלקח לשירותים אחר כבוד פעם בשעה. אם יש או אין, שיישב קצת. ביום-יומיים הראשונים הוא לרוב ביקש מיד לרדת, אז ספרנו עד עשר והוא ירד. כרגע אחרי כמה ימים השינוי פשוט מדהים! הילד משתף פעולה, הולך בחפץ לב כשאומרים לו שהגיע הזמן, יושב שם בשמחה, כמעט תמיד אכן משתין, כמעט-כמעט שלא מפספס בחוץ, ובעיקר רגוע ושלו! איזו הקלה.

(אני מרגישה צורך להתנצל על זה שאני כל-כך שמחה על הבללי פספוסים, הרי לא קיטרתי כשהם היו ולא ראיתי בזה את הבעיה, אבל כרגע אני לגמרי מאושרת בזה כי זה פשוט הולך יד ביד עם ילד רגוע ונינוח.)

אשמח לעזרה, אם יש כאן מישהי.
הבת שלי, 11 חודש, עם רב פעמי ביום וחד פעמי בלילה (החיתול כבד מאוד בבוקר, ואם אני מחליפה לה באמצע הלילה היא מתעוררת והלך לי הלילה). פספסתי את חלון ההזדמנויות:-( דוקא בהתחלה באמת התמדתי בזה והיא היתה עושה בשירותים, אבל אז שילוב של דברים הביא להפסקה בתהליך והיא חזרה לעשות רק בחיתול. עכשיו אני רוצה להרגיל אותה שוב ליציאות בשירותים או בסיר, ולפשפושים גם בשירותים ולא רק בחיתול. איך עושים את זה? לא יודעת אפילו איך להתחיל..

אהלן. ראשית, עצה שלי לשחרר, לשחרר, לשחרר. אני מאמינה שאין דבר כזה "פספסתי חלון הזדמנויות". זו רכבת שתמיד אפשר לעלות עליה. אני הייתי מתחילה מלהוריד חיתול לאלתר. הבת שלי גם הייתה עם חיתול רב פעמי בלילה עד הגיל הזה בערך ולפני כחודשיים (היא בת שנה) הורדתי חיתול לגמרי בלילה והתחלתי לקום לפשפש אותה. תוך יומיים בערך היא תפסה את הקטע והתחילו לילות יבשים. לא כל הלילות יבשים ולפעמים אני לא מספיקה או שאין לי כוח לקום אבל זה ברור שיש שלה שליטה והיא מחכה שאפשפש אותה. זה לא מתאים לכל אחד לקום בלילה אבל אני נותנת את זה בתור חיזוק לזה שגם אם היא התרגלה לעשות בחיתול, היא יכולה לחזור להרגל של פשפושים מהר יותר ממה שאת חושבת. אני בעד להוריד חיתול לגמרי כיוון שזה משדר לה מסר ברור וגם שם אותך במחויבות לקשב רב יותר. אם מאיזושהי סיבה זה לא מתאים לך אפשר כמובן גם להתחיל לפשפש עם חיתולים. הגישה שלי היא שכל פשפוש הוא רווח נקי וכל היתר זה מים

בהצלחה!

זו אני הפלמונית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אשמח לעזרה.
בני בן 2.4 שנים. בעוד שבוע וחצי נכנסים לגן (לא בפעם הראשונה)
היום התחלנו גמילה.
הילד לא אומר לי כשיש לו פיפי אלא להיפך, כשאני שןאלת אומר שלא. רק שאני ממש מתעקשת שבכל זאת נלך לשירותים הוא יושב על הישבנון ואומר אין לי.
היום 3 פעמים פספס ו 3 פעמים יצא בשירותים.
השאלה שלי זה האם שבוע וחצי לפני הגן זה לא תפר דק מידי להתחיל גמילה?
מה נעשה בעוד שבוע כשתתחיל שנת לימודים?
לשלוח עם חיתול?
תודה.

סליחה זה רק ל
לך
ל

הי שני!
אומרים שלא טוב לשלב גמילה מחיטולים עם התחלה חדשה כמו כניסה לגן חדש. אולי כדאי לחכות מעט עם כך ולהחיל להוריד חיטול כשהילד חוזר מהגן לכמה שעות עד זמן הרחצה והשינה ואז לשים טיטול. כאשר הוא כבר מתחיל ללכת לסיר או אסלה לפחות עושה על עצמו זה הזמן גם לשלוח לגן בלי חיתוול.
בהצלחה