התלבטות לגבי נסיעה

כבר כמה ימים אני כאן וחייבת לומר שממש כיף לי שגיליתי את קיומכם.
ואני מעלה שאלה והתלבטות אימהית אנושית ואשמח לקבל תשובה
ביום ראשון אני צריכה ליסוע עם הורי לטיול משפחתי בחו"ל
למשך שבוע.
מה שאומר שאצטרך להיפרד ממשפחתי הקרובה - ילדי בעלי
לשבוע..
אם בעלי ושני הגדולים אין לי בעיה לשחרר. הבעיה עם הצעיר הוא בן שנתיים וחצי וקשור אלי עדין מאוד.
יש לו נטיה לסטרידור קשה. וזו העונה הבעתית לענין.
בתחושה האימהית שלי עדין לא הגיע הרגע לשחרר אותו.
וליסוע לשבוע.
אבל מבחינת ההורים שלי ובעיקר אבא שלי זו כנראה ההזדמנות האחרונה והיחידה שלו להראות לנו את שורשינו .

תוך כדי כתיבה מתבהר לי - שאם הפרידה לשבוע היא בלתי נמנעת אז אני צריכה לשחרר -וזה יהיה בסדר.

בכל מקרה אשמח להתיחסות.

שאם הפרידה לשבוע היא בלתי נמנעת
מדוע בלתי נמנעת?

מה את רוצה? כתבת מה טוב לבן שלך ומה טוב לאבא שלך. מה יהיה טוב לך? להישמע לאינסטינקטים שלך או לרצונות שלך אבא לך?

מה לגבי האפשרות לקחת את הקטן איתך? ליסוע לפחות זמן?

הרבה פעמים הפתרון הקל (בעיקר אצל אמהות מנוסות) הוא לקחת את הפעוט איתנו. הרי להיות אם ילד אחד זה ממש פיקניק, ומצד שני הנקיפות מצפון והתחושה מרחוק של הקשיים שהוא חווה לפעמים לא שווים את הנסיעה לבד. ובכלל מה יכול להיות יותר שורשים מלקחת גם את המשך השושלת איתך?

אנסה להסביר
ותודה על ההתיחסות.

ההורים שלי ממנים לי את הנסיעה.
קר שם מאוד , אנו נוסעים 8 מבוגרים מעל 40 כשהגיל הממוצע יהיה 60 , נראה לי . רוב שעות הים באוטו 600 ק"מ ליום. בין כל מיני כפרים ברוסיה אוקרניה.

לא ממש נראה לי שיהיה לו כיף.
ולמה כתבתי שזה מה שאבי רוצה ומה הם רצונותי.
לפעמים קורה בחיים שהרצון כפול.
אני חוששת לעזוב אותו את בני הצעיר. נכון לא מניקה אותו , והוא נשאר עם אבא אוהב ומטפל, שני אחים, ומטפלת שאוהבת אותם מאוד. ןבכל זאת קשה לי, אני חוששת שטרואמת הפרידה תיצור סטרידור. ובעבר היינו מאשפזים בשל סטרידור במצב לא משהו בבית חולים .
אני חוששת.
לגבי אבי . הוא מבוגר ומאוד נחלש באחרונה
והוא הציע את הנסיעה לכל ילדיו. כשהבין שאין בתקציבי ליסוע
הציע את תקציבו.
ככל שהימים קרבים הדופק שלי עולה.
מתרצת לעצמי שאם חס ושלום הייתי צריכה להתאשפז
אז גם הינו נפרדים לכמה ימים. כך שכנראה זה אפשרי.
לא יודעת , ממש לא קל לי.
גם אם לא אסע ארגיש רע ואם אסע אחשוש.

טוב,
לא נראה לי שאפשרי לבטל . ומתעסקת בלנסות להרגיע את עצמי , ולהיות שלמה עם עצמי.
אלא שבנתיים הוא קצת משלשל.
דיברנו על הנסיעה הראתי לו קצת תמונות . הסברתי שקר שם ולא ממש מתאים לילדים - הקשיב , הבין , ובכל זאת אמר - תאי גם.
אכלתי אותו כבר כאילו אינני. ופשוט רועדת בפנים.
יודעת שהפתרון טמון באמון שלי בגברים האלו שנשארים כאן בלעדי.
מחפשת את הבחירה והאמון בתוכי.

הי,
לאן פניו של הדף?
האם דף למחיקה?
אמא של א א א - האם תספרי לנו את הסוף של הסיפור?

קפצתי לבקר בבאופן היום אחרי הרבה זמן שלא הייתי כאן, והנה מוצאת דף עם שם שמצתלצל בזכרון.
כמה זה ניראה רחוק עכשיו כל ההתלבטות הזו.
אז כן נסעתי . ומזל שנסעתי.
זו היתה חוויה עוצמתית של פעם בחיים. וטוב שהייתי בה ויהיה לי מה לספר לילדים לכשיגדלו.
היינו הורי אחותי הבכורה ,ביתה הצעירה, אחי, אחותי שמעלי בגיל ואני יחד כולנו במשך שבוע באוקרינה
מקום שאבי עזב לפני יותר מ-75 שנה, טיילנו שם בארץ שכוחת אל, חיפשנו את שערי הזמן שעדיין נותרו פתוחים כדי להכנס דרכם אל שורשינו הנעלמים.
המסע היה קשה. היו קטעים שפחדתי שאבי לא יעמוד במסע הזה. הוא היה חולה מאוד.
ואני נשברתי מגעגועים כשהייתי בשמחת תורה בבית הכנסת בקייב, וראיתי עד כמה עגומה היא השמחה שם. וכמה רציתי לראות את עצמי עם אהובי ילדי כאן בארץ. והדמעות זלגו להם שם ולא משימחה.וכשהתקשרתי ודיברתי איתם הבנתי שהם בשלהם מאושרים וחוגגים, ואני והגעגוע שלי באוקרינה.
טוב שנסעתי. הם הסתדרו בלעדי מצוין. חגגו ועשו חיים. מזל גדול שסטרידו לא הייה לבני הצעיר כשלא הייתי.
וזו הייתה זכות גדולה בשבילי להיות במסע הזה . נקודות האור היו באומן והלוואי ואהיה שם שוב. וגםבמז'יבוז'.
הרבה תובנות קיבלתי שם. והיה חשוב להיות כל המשפחה הגרעינית הקודמת שוב באופן הזה.
אז תודה לך עורכת שהעלת את הדף וביקשת לשמוע מה היה.

אני מבין שזה לא דף למחיקה, נכון?

אפשר למחוק או לחבר באיזשהו אופן לדף הבית שלי
אין לי מושג איך עושים את זה עם בכלל.?

באופן טבעי

באופן טבעי