אבי דרור הלכה מאיתנו

אתמול בלילה אבי דרור ,בת זוג , אמא , חברה אהובה ויקרה מתה ממחלה קשה .

חברים מוזמנים ללוות אותה בבית הקברות בקיבוץ עינת בשעה 15:30.

יושבים שבעה בבית המשפחה .
הכתובת :משפחת דרור מושב בצרה ,קיבוץ גלויות 6, כשבאים מכביש 4 בית שישי מצד שמאל (מכיוון הצרכניה )גדר עץ.

אם יש צורך לברר מעבר לכך : למירב :טלפון 036355416
ז'ראר 050-7397333
אילה : 0544887573
הלב בוכה , הלב של כולנו .
אנחנו רוצים לשבת ביחד בחיבוק גדול , להדליק נר עם קצת אור ,

זהו דף תמיכה ואהבה לאבי, למשפחה ולקהילה .

. יהי זכרה ברוך. שולחת חיזוקים מרחוק לילדים ולבעל.

אולי כמה מילים עליה, למי שלא מכיר.

תנחומי

יהי זכרה ברוך

לא מכירה אותה, כל מה שאני יודעת שהיא מהקהילה וחינכה את ילדייה בבית. אני מכירה את החברה שלה שממנה שמעתי...

מאחלת לאב ולילדים כוחות נפש גדולים.

להתמודד עם התהום הענקית הזו.
שהשם יתן לכם את הכוחות ויתן לכם את הדרך,

ממש קשה לחשוב על זה.
אבי היתה אדם עדין, חכם ומקסים במיוחד. יחסרו לי דברי החוכמה שלה וחיוכה הטוב.
מצער אותי שלא זכיתי לשמוע אותה מספיק.

את אבי בקושי הכרתי אבל הכרתי קצת יותר את ילדיה וכמה מחברותיה. רק לא לפני כמה ימים שמעתי שהיא חולה, מצטערת כל כך שהיא מתה. שולחת אור ואהבה למשפחה ולכל חברייה הקרובים.

יהי זכרה ברוך. שולחת חיזוקים מרחוק למשפחה ולכל חברייה הקרובים.

היום בהלוויה של אבי היו המון אנשים.
אבי תמכה בהמון אנשים , לימדה , ובכלל , חיתה את החיים שלה בדרכה שלה המיוחדת .
אני חושבת שבראש ובראשונה הכרתי אותה כאמא מסורה .אמא מדהימה .

תמיד כשאני רואה אישה שמסוגלת לרוץ לעבר הילדים שלה , אבל לרוץ באמת , ממש לזנק כמו לביאה , אני חושבת על אבי.
הלוואי והלביאות הזאת תמשיך ותחזק אותם ,
יהי זכרה ברוך ,חוכמתה וההבנה שלה וטוב הלב .

אבי. אני לא מעכלת את זה שהיא איננה. בא לי לכתוב לה ולא עליה. אתמול בערב אמיר אמר לי שהסוף קרוב. כשהגעתי היום להיפרד ממנה כבר היה מאוחר מידי. היא כבר לא הייתה.
הכרנו לפני 13 שנים. אני הייתי רק פרקטיקנטית. פוסעת את צעדיי המקצועיים הראשונים. הרגשתי חוסר חיבור ביני לבין המדריכה האישית שלי ופניתי לאבי שהייתה אחראית על ההדרכה ומדריכה קבוצתית שלי. היא הקשיבה לי, חשבה, עיבדה זאת עם עצמה והסכימה לחרוג מהנוהל המקובל שבו מחזירים את המודרך לפתור את הבעיות שלו עם המדריך. היא הכירה בהרגשותיי וזיהתה שזה לא פתיר ביני ובין המדריכה והוסיפה לי הדרכה שהצילה את שנת הפרקטיקום שלי. מאז, אימצתי אותה אל ליבי. ידעתי שעליה אוכל לסמוך. שהיא תקשיב ותתיחס ממקום פתוח, משוחרר ממוסכמות ודוגמות ובעיקר תתגייס לעזרתי, באיכפתיות אמיתית, אנושית, שחורגת מגבולות הדרישות המקצועיות.
ואכן, היא ליוותה אותי גם כשחלתה במחלה הנוראית הזו, שכ"כ ייסרה אותה והכאיבה לה. גם כשהתקשתה לדבר התקשרה לשאול לשלומי. התגייסה לייעץ לי בעזרת המייל.
הלב כואב ובוכה. הגוף מצטמרר מצער על כך שנאלצה להיפרד מילדיה, להם הייתה כ"כ מסורה. שנאלצה להיפרד מבעלה, עימו יצרה קשר כ"כ קרוב ומיוחד. היא נאבקה לחזור לקו הבריאות, להישאר בחיים, להמשיך להיות אימא, אישה, מטפלת. להמשיך להיות...
אני כותבת ובוכה.
יהי זכרה ברוך.

לא הספקתי להכיר
למרות שגרנו מעבר לקיר (זה לא הולך להיות מחורז)

בעצם נפגשנו לפני כמעט שנתיים
בסוף היומיון של באופן טבעי
כשחיפשתי איך לחזור הביתה
עם הבטן של פשושי
ולא היה לי כוח לאוטובוסים
פתאום גיליתי, שממש לידי
גרה באופנית מאוד נחמדה....
נסענו חזרה למושב
שוחחנו שיחה נעימה
הבטחתי לבוא לבקר.
הזמן התמוסס
בין הלידה לעכשיו
עברו לי הרבה גשרים מעל המים...

לפני קצת פחות משנה
פרסמה מודעה בככר השוק על דירה לידם להשכרה...
כמה חודשים אחרי, הדירה עוד עמדה שוממה
והחלטנו לעבור אליה.
כשבאתי לבקש מפתח,
היא ישבה על כסא נוח, מעוטפת בצעיף
לידה היו הילדים מטפחים גינה
לא ניכרת היתה המחלה, לא נראה לעין היה הכאב
אמא עם ילדים
צופה במתרחש....
עברנו לפני מס' חודשים
ופעמיים או שלוש הספקתי לבוא לבקר...
בפעם הרביעית בערך
יום לפני
החלטתי לבוא לנגן לה קצת
ניגונים עתיקים, נוגים, שיביאו אולי קצת רגיעה וענין
לא נכנסתי בסוף לחדרה
כנראה נוכחתי היתה קצת הפרעה
ויתרתי.
אמרתי, מחר אנסה שוב, אולי התזמון יהיה נוח יותר...
קלישאה-
אל תדחה למחר מה שאפשר לך לעשות עכשיו.

נעימה, חייכנית, למרות הכל
ילדים רגועים וטובים....
ילדים הם מראה להורים-
חכמים, חופשיים, סקרנים, מתבטאים באופן בוגר ומעניין, חייכנים, חמודים.
רוחה של אבי מפעמת בחינוכם.
@}

עצוב נורא.
אנא, ספרו עליה עוד.

משתתפת בצערכם - ידידיה ומשפחתה...
שלא תדעו עוד. צער וכאב

אמיר היקר
משתתפת באבלכם הכבד
שלך שירי בן דב

שירי,
אני גרה שני בתים מהם
תכתבי מה שאת רוצה (האם מה שכתבת כאן זה הכל?) ואדפיס, ואביא להם, בע"ה.

פפרי, רעיון נפלא.

הייתי שם גם היום. סיפרתי לאמיר על הדף והוא אמר שייכנס כשיוכל...

ה ס פ ד

אבי יקרה שלי

אם היה ותהיה אשה (אדם) שהיוותה ותהווה עבורי השראה ודוגמא למסירות ולאהבת ילדים - זו את!

בימים אלה עולות בתוכי תמונות שלך:
צוחקת, קוראת בקול, אומרת: "ממוני", "אוריאלי", "בסי", מכינה ארוחה טעימה להפליא ובריאה תוך זמן קצר, מצחצחת את שיניי ילדייך עם שמנים אתרים, נעה במהירות הבזק, מארגנת פעילויות בחצר, מניקה, מרימה את אוריאלי....

אהבתי להקשיב לשיחותייך עם ילדייך, הייתי מרותקת ומוקסמת מהיכולת שלך לדבר בגובה העינייים, היה שם משהו אחר - שלך- והנה הלכת וה"מתכון" איתך...

הכרנו בקורס בו היינו שתינו בהריון בחודש רביעי, גם אמיר היה שם ועיינה, שהייתה אז בת שנה וארבעה חודשים.......ילדנו בהפרש של שבוע, עם אותה מיילדת, את ילדת את אוריאלי ואני את ארז גיל, אחרי הלידות הקשר שלנו נעשה יותר קרוב וחם, וככל שעבר הזמן אהבתי והערכתי אותך יותר ויותר...

זכיתי להכירך 7 שנים בדיוק!
היית מוכנה לעזור ולתמוך בי בכל פעם שנזקקתי ואת לא ביקשת בחזרה...
נראה לי שמחלתך שינתה אותך ואת הקשר שלנו - היית שם עם יותר רכות, יותר כנות, יותר חשיפה, יותר שיתוף, יותר קירבה, והגלגל התהפך וניתנה לי האפשרות והזכות לתמוך ולעזור לך, אך לצערי רק במעט.

התאשפזת ביום בו עזבתי עם משפחתי לקנדה
הבנתי שלא אראה אותך יותר.....
אמרת לי, עוד לפני הנסיעה, שהקשר שלנו הוא קשר של רוח, ואכן כל החודשים האחרונים, יכולתי לעצום את עיניי ולראות מה מצבך(כאילו את לידי), וכשסיפרתי לך על כך ביקשת ממני "תראי אותי כבריאה...כמה שזה קשה", עשיתי מה שביקשת, ראיתי אותך פעילה ומלאה ובכל פעם שלחתי לך אהבה, וידעתי שזו פרידה.

דיברנו בתקופה זו מעט, סיפרתי לך על השינויים המבורכים שמשפחתי ואני עוברים, שינוי המקיף את כל תחומי חיינו, בין השאר בתחום חינוך הילדים, דיברתי על שימת גבולות ושימת חוצץ בין ילדינו לבין טלויזיה, מחשב ואלימות, את שמחת ורצית לדעת פרטים, אלה היו שאלות, שגם את התחבטת בהן.

מספר ימים לפני לכתך חלמתי שאת אוספת את כולנו חברים ומשפחה, אולם מלא של אנשים, כדי להקריא את מכתב הפרידה שלך.

בשעות האחרונות שלך (אמיר התקשר 3 שעות לפני שעברת לעולם הבא) בכיתי המון, רציתי לאחוז בידך ולתמוך במשפחתך, ואז ראיתי - בעיני רוחי- שיצאת מגופך, את מעליו, אך עדיין לידו.

בלילה מיכלי העירה אותי ולא יכולתי להרדם, חשבתי עלייך, בכיתי והמילה "הספד" עלתה בי, הצטערתי שלא כתבתי משהו...שיוכלו לקרוא בשמי....בדיעבד הסתבר לי שזו הייתה שעת הלוויה שלך.

מאז אני חשה שאת רחוקה.....

פעם איש טוב אמר לי, שכאב הפרידה נובע מהתחושה שבעצם על יד האדם, כשהיה חי, חשנו שאנו טובים, ושאדם כזה, שיכול לגרום לאחרים לחוש טובים, הוא צדיק. אבי, לידך חשתי שאני טובה.
עבורי הבנה זו מקלה על הפרידה.

אני רוצה להפרד ממך עם מילות השיר "רעי"
(מוש בן ארי ולהקת "שבע")

רעי לך
ראי
אתה לי
חבק אחבק אותך
אחבק, חבק אותי
ראי לך
רעי
אתה לי
כבד אכבד אותך
אכבד, כבד אותי
ראי לך
רעי
אתה לי
קבל אקבל אותך
אקבל, קבל אותי
ראי לך
ראי
אתה לי

אבי יקרה שלי שלום, שלום לך חברתי, שלום אהובה