מסע בהודו עם מכוניות מרוץ בלי חיתולים

זהו!
עשינו זאת!
הגשמנו חלום והגענו להודו.
עם 2 ילדים, בן שנה ובת חצי.
מעין יומן מסע, אכתוב כשיהיה לי זמן.
זה התחיל כשלאיש נשארו כחודשיים עד תום הלימודים, סיום תואר שני,
הוא החליט שכשיסיים הוא יתפטר מהעבודה בחצי משרה ויחפש משרה מלאה ומכניסה,
היתה הצעה מצויינת, אך התשובה לגביה התעקבה והתעקבה..
החלטתי שאם בסוף ההצעה לא תצא אל הפועל אז נעשה "פאוז" בחיים, וניסע להודו.
ההצעה התבטלה, וכמה ימיםלפני שנסענו הם התחילו לחזר אחרי אישי פתאום... עכשיו שהם יחכו שנחזור...
אז המון התלבטויות, מה לקחת ומה לא, איך לארוז, כמה תיקים? כמה מנשאים? לקחת עגלה או לא?
נסיון להשכיר את הבית (די ברגע האחרון) ובסוף התקפלות, כי התעניינו רק לחודש ולא היה בראש שלנו לקפל את כל הבית רק בשביל חודש.
בסוף החלטנו על שני תרמילים גדולים, 2 מנשאים - אחד היאמו המהולל, והשני מאיה ווראפ, לחרום וכביסות, על מנשא טיולים מאסיבי ויתרנו ביום האחרון לפני הטיסה, ועגלת טיולון שקנינו יד 2.
ובתוך התיקים המון קוביות, מכוניות מרוץ קטנות, המון מכנסיים להחלפה, חיתולים אקולוגיים, לגדול - ללילה,
ולקטנה - כי אולי נצטרך, למרות שבארץ ב-3 ח' האחרונים אפשר לספור על יד אחת את מספר החיתולים שהשתמשנו בשבילה, אבל עכשיו היא התחילה לזחול- ולסרב מדי פעם כשמפריעים לה לגלות משהו חדש...
וכמובן עניין החיסונים!
הקטנה לא מחוסנת לכלום, את הגדול חיסנו ב-2 של הטטנוס 3 ימים לפני הטיסה.
לא הפסיקו להציק לנו על החיסונים, לכולם היה משהו להעיר בנושא (בעיקר נגד ה"בלי חיסונים").
כששאלו אם חיסנו, עניתי: "את מה שצריך חיסנו..." תשובה אמיתית, אך מתחמקת,
לבסוף מס' ימים לפני הטיסה קנינו חיסון הומאופטי לבעיות מעיים, ואז עניתי:"כן לקחנו חיסון..." ולא הוספתי D-:
וגם קנינו פילטר מים, לחסוך בקבוקי פלסטיק מזהמים, ולהפוך מים למטוהרים בכל מקום ובכל זמן.

יום רביעי בצהרים, אמא שלי מקפיצה אותנו למעבר גבול נהר הירדן,
תוך שעה אנחנו על מונית ירדנית לשדה התעופה בעמאן.
לאט לאט עוזבים את החום המעיק של בקעת הירדן ומטפסים בהרים לעמאן,
לגור קצת קשה בהתחלה עם הרעיון שאין חגורת בטיחות (למרות שהכנתי אותו לזה),
ולבסוף מתלהב שיכול לעמוד ולהביט לכל הכיוונים, ועד סוף הנסיעה אנחנו מצטערים כבר שאין חגורה
וממש מתאמצים לרסן אותו מלהתגלגל על רצפת הרכב ולטפס על הקירות...

בשדה התעופה עמדנו בתור ליד זוג מקסים מרמאללה,
קצת דיברנו, והצחיק אותי כשהם אמרו "אנחנו מהפלסטינאים הטובים"...
מזל שהזמנתי כרטיסים דרך האינטרנט, כך נשמר לנו מקום מיוחד לתינוקת.
ישבתי עם הגורה ליד זוג ממוסלמי מקהיר, אני ישבתי ליד מונה, אשה מקסימה עם מגע קסם בתינוקות,
ורעלה עם פייטים מנצנצים שיכולים להעסיק תינוק לטיסה שלמה...
לאחר ההמראה קיבלתי עריסה לגורה
כשהגורה כבר היתה עייפה, לא רצתה לינוק ולא על הידיים, השכבתי אותה בעריסה אך היה נראה שהיא לא כ"כ אוהבת להיות שם,
עד שמונה סידרה שם עם כריות, ואז הגורה הניחה ראש מייד, ליטוף של מונה והיא עצמה עיניים ונרדמה.
הגור והאיש קיבלו שורה של 4 כיסאות ריקים מאחורי, והגור ישן שם בשכיבה.
אחרי הנחיתה נשארנו אחרונים במטוס, וכשירדנו הגור התעורר (4 לפנות בוקר בהודו) בצרחות אימה הסטריות.
הגענו לביקורת הגבולות, אחרונים בתור ולפנינו טיסה שלמה...
אך תוך שניות הפנו אותנו לדלפק חדש שפתחו לנו,
מסתבר שהגור העניק לנו מעבר VIP...

מונית לפהרגאנג'.
הגענו לרחוב שומם מאדם.
היה יכול להיות שקט אם הגור לא היה צורח בקולי קולות...
חיפשנו מלון שהמליצו לנו עליו,
עצרנו לשאול מישהו, שהוביל אותנו למלון חביב,
נגמר לי הזמן, והולכים לנעול את השער של המלון, אז אמשיך בפעם אחרת

וואו, איזה מעניין.
רוצה עוד.

איזה כיף לכם...
תהנו המון המון
כן, זאת אני, מהבית...

וואו מחכה להמשך... רק מזכירה לך שכנראה שיש איזה בעיה שם למעלה עם הגילאים ("בן שנה ובת חצי").
אני כולי אכולת קנאה.
לכמה זמן המסע?

ברוכים הנוסעים!
איזה ריח של פהר-גנג' העלית באפי...
תמשיכי לכתוב, זה מרתק. (ומבחינתי אל תקמצי בפרטים הטכניים של גורים-חיסונים-חיתולים(בלי)-אוכלים וכו'
נחיתה רכה ותיהנו!

וואו. מאוד רוצה לקרוא עוד.
הכל מעניין.
גם הפרטים הכי קטנים.
תהנו.

גמני תהיתי לגבי גילאי הילדים

אוי את עושה עימי חסד
אנחנו מתוכננים לפברואר דרום הודו, עם 3.5 ו 1.5
אז כל תבונה בנושא תתקבל בברכה
תהנו

רק מזכירה לך שכנראה שיש איזה בעיה שם למעלה עם הגילאים ("בן שנה ובת חצי"). -לא הבנתי, למה בעיה? בן 3 שנים ובת 6 חודשים...
איריס מתוקה!!! ד"ש לרותם ושירי.
אז עכשיו אנחנו בבאגסו.
אני אפסיק לנסות ולכתוב לפי הסדר הכרונולוגי, כי פשוט קורה הרבה יותר ממה שאני מספיקה לכתוב, אז אקפוץ לי בין הסיפורים והמקומות.

בדלהי מצאנו את מלון "גאנגה אין" בסימטה קטנה צמודה למיין בזאר, צמוד לגן ילדים.
בהתחלה לקחנו את החדר הראשון שראינו, עם מצנן (ממש לא מספיק בדלהי החמה, משמש יותר כסאונה), ומה שהתלהבנו - עם מיטה משפחתית ענקית, בגודל 2 מיטות זוגיות!
ניסינו לישון שנת בוקר, אבל היה קשה כי היה חם ומהביל.
לאחר עוד מקלחת יצאנו לתור אחר מלון אחר, עם מזגן, ובסוף חזרנו למלוננו וגילינו שהתפנה שם חדר עם מזגן, אמנם מיטה זוגית רגילה, אבל למי אכפת כשנעים וקריר.

כמובן שזו אני כתבתי מעל.
שבוע לפני שעזבנו ת'ארץ כולנו חטפנו צינון, ובמקביל גם התחלתי לדאוג, כמה ימים לפני הטיסה לגבי הגורה שכבר חודש משלשלת,
חשבתי שזה בגלל שיניים, שבאמת התחילו לבצבץ לה השבוע - 2 למטה, אבל הקקי שלה היה מסריח, לא ריח של קקי של תינוק שאוכל (היא רק יונקת) אלא ריח של מחלה, ממש מסריח, וירוק!
מזל שזה התחיל בארץ ולא בהודו, אחרת בטח הייתי נלחצת שהיא חטפה איזה מחלה הודית בלתי מוכרת, היא "פשוט" חטפה מחלה ישראלית לא מוכרת! D-:
כשהגענו לדלהי הצינון של 3 הגדולים במשפחה החל להחלש, אבל הקטנה החלה להשתעל חזק, ואפילו להחנק מעט (כאילו היא הולכת להקיא) בזמן השיעול (איריס - שלא יגיע להורים שלי...). די נבהלתי, כי בשבועיים שלפני הטיסה בילינו די הרבה במשחקיה, וגילו בישוב לידנו שעלת....
אבל ברוך השם הכל עבר!!!!
המחיר של המלון שהינו בו היה כ-800 רופי, פי 8 ממה שאני הוצאתי כשהייתי כאן לפני 5 שנים,
הכל נראה לי יקר יותר...
מדלהי לקחנו מונית ספיישל, ממוזגת, למקלוד גאנג', ליד דראמסאלה, דרך צ'ארלי שהמליצו לנו עליו מהארץ.
120 דולר יקרים, אבל שווה כל סנט!!!!
החלטנו לעשות נסיעת יום, בשביל לראות את הנוף.
קבענו עם צ'ארלי שהמונית תבוא ב-8 בבוקר, כבר ב-7 ועשרים צ'ארלי מטלפן שהוא מחכה בחוץ עם הנהג.
הוא חיכה לנו עד שהכל הועמס, תידרך את הנהג ווידא שיש מזגן בשפע.
הגור חזר לישון עד 12 בצהרים על הספסל האחורי, ואז עצרנו לאכול, ולהתמתח, לאחר 4 שעות נסיעה רצופות ללא הפסקות עם הילדים.
הקטנה היתה ערה עלי, ופיפי וקקי עשתה מדי פעם בקערה הקטנה שלנו (בגודל קערת מרק קטנה).
המשכנו לנסוע עד הערב ואז עצירה נוספת לפלטר מים לשתות צ'אי וחטיף לגור.
הדרך מקסימה, שדות אורז ותירס, בקתות עץ, נשים הולכות עם כדי חרס או אמייל על הראש, אלומות קש ענקיות שמשמשות כמתבני מזון לפרות,
קופים על הכביש ובצדדים, פרות באמצע הדרך, שוורים מושכים עגלות....

בעליה התלולה לכיוון דראמסאלה הגור אמר שהוא רוצה הביתה...
יושב בשקט ובוהה, רבע שעה לפני שהגענו הוא מקיא על הכסא ועל עצמו, עצרנו ניקינו, והמשכנו בנסיעה זהירה ונעימה יותר...

במקלוד גאנג' אין חדרים פנויים, מחר יש לימוד של הדלאי למה והכל תפוס,
במזל מצאנו חדר מאופש עם 2 מיטות זוגיות וטלויזיה עם "הופ" בהודית...
הגורה מייד יוצאת במרוץ זחילה על המיטה, עם חיוך ענק, זוחלת במהירות מקצה לקצה ושוב... להשלים את יכסת הזחילה היומית שלה.
התקלחנו, אכלנו במסעדה משובחת והלכנו לישון מכווצים כולנו על מיטה אחת, מצופים בסדין נקי מהארץ.
בבוקר עברנו לחדר נקי עם נוף מדהים.
הליכה לבאגסו, כפר סמוך ושקט, משם עוד שעה טיפוס למפל מים, וממנו עוד חצי שעה לקפה שיוווה הקטן והיפה.
כל שניייה עוצרים אותנו הודים ומבקשים להצטלם איתנו או עם הגור בהיר השער...
לאחר דילול מאסיבי שלנו, יוצא כ 20 הצטלמויות בערך ליום של הגור ושלנו... (במצלמות של ההודים כמובן) .
הוא למד להגיד להם "באס" כשנמאס לו, אבל נראה שהוא דווקא די אוהב את תשומת הלב הזו...
הוא גם למד לספור בהינדית עד 5, ולשחק "קאראמבול".
ושלשום הגורה התחילה לעמוד כשהיא אוחזת ברהיטים, ואפילו עשתה 2 צעדים כשאוחזת ברהיט!
(גאווה של אמא D-:)

מוכרות לי ההקאות האלה בעליות...וכדאי שתדעי- גם בירידות...

כל שניייה עוצרים אותנו הודים ומבקשים להצטלם איתנו או עם הגור בהיר השער...
אנחנו כבר 5 שנים אחרי, אבל הביטוי "וואן סנפ" עדיין מלווה...

ואוו... כמה עברנו מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה.
עכשיו אנחנו בואשישט ליד מנאלי.
עברנו ממקלוד גאנג' ההמונית והקרה לבאגסו הקטנה, אמנם עם הרבה יותר ישראלים, אך גם אווירה יותר נחמדה, אנשים פתוחים לדיבורים.
בבית היהודי שם, הגור חבר עם הגור היהודי בן גילו והם שיחקו בשלל מכוניות המרוץ של הגור שלנו.
בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו בהודו אנחנו קונים לגור מכונית מרוץ, והופ... הוא מתאקלם בצ'יק למקום!
היום קנינו את המכונית השישית.
בדרך מדראמסאלה למנאלי הגשם לא הפסיק לרדת, הסיבובים היו נוראיים, אני הקאתי וגם הגורה (שרק יונקת - מזל...).
ואילו הגור, ישב מקדימה על אבא, והיה בסרט של מכוניות מרוץ.
כל מכונית/טרקטור/ריקשה/חמור/עגלה וכו' שהנהג שלנו עקף זכה לתשואות עידוד אדירות, ורכבים שקצת נתקענו מאחוריהם אז הגור דאג לצעוק: קדימה, תשיג אותו, תנצח אותו...!
ככה עברה לנו נסיעה של 7 שעות בכייף אדיר מצידו של הגור.

בלי חיתולים עם חיתולים...
מאז אפריל ועד לנסיעה השתמשנו אולי ב-3-4 חיתולים,
וכאן כבר כמעט שגמרנו את החבילה....
אמנם הרבה יותר קל ונגיש למצוא כאן מקומות לפשפש בהם... ובמקומות רבים גם אין תחושה של "לא נעים" אם פיספסנו,
אבל עכשיו זה שלב הזחילה, הגורה מעדיפה להתרחק בכל הזדמנות (ואין הרבה כאלו...) ואז היא פשוט עושה כי אני לא לידה לשמוע ולעזור לה להתפשפש,
וחוצמזה הרבה פעמים אני לא מרוכזת בה.
וגם היינו במלון שבו היא היתה מחותלת כי היה שטיח מקיר לקיר ולא היה נעים לפספס שם.
באחת הנסיעות אישי העיר את תשומת ליבי שמאחורי רוב המשאיות כתוב "להשתמש בחיתול בלילה" (כלומר USE DIPPER AT NIGHT בשגיאת כתיב קטנה...), זה קרה יום אחרי ויכוח שהיה לנו באיזה מלון עם מצעים חדשים שאישי ניסה באופן מוזר לשכנע אותי לשים לגורה חיתול בלילה, למרות שכמעט ואין פיספוסי לילה, וגם אם יש אז יש שעוונית קטנה למיגון....
יום אחד יצא לי לדבר עם סוכן נסיעות אחד על בלי חיתולים (לאחר שהחל לספר לנו על בנו התינוק והראה לנו תמונות שלו),
שאלתי אותו אם בהודו הם משתמשים בחיתולים והוא סיכם את השיטה של בלי חיתולים...
שהם לא מאמינים שמגיע לתימוק להיות טבול בקקי עד המותניים, שיש לתת כבוד לתינוק,
ואיך יודעים מתי? (שאלתי) - כשהתימוק עצבני או לא שקט, או מקטר אז האשה (...) לוקחת אותו...
ולפעמים כשיש ארוע ומלבישים בגד חגיגי אז שמים חיתול (מכך הבנתי שגם להודים המנוסים בשיטה יש פספוסים...)
ובאמת מאז שדיברנו התחלתי לשים לב בחנויות רבות שיש חיתולים חד פעמיים, חבילה של 2 חיתולים ב-20 רופי...
או חבילה "גדולה" של 5+1 ב-60 רופי...!
אלו דברים שבטיול שעבר שלי, לפני 5 שנים לא שמתי לב אליו כלל.
עוד דבר מעניין הוא מנשאים.
בדלהי הופתעתי שאף אשה הודית לא משתמשת במנשא, בכלל רוב ההודים מופתעים לראות תינוק במנשא!
רק כאן במנאלי ראיתי לראשונה נשים שסוחבות תינוקות במנשא בד (אה...וגם בדרמסאלה מעט תיירים הודים עם מנשאי גב מיושנים).
היום אפילו עצרה אותי אישה הודית והעירה לי שהפיסוק ביאמו לא טוב... וזו לא הפעם הראשונה שמעירים לי,
כבר הוציאו לגורה את הידיים מהמנשא - כי ככה זה אמור להיות... (הם נבהלו ממש כשראו תינוק במנשא!)
טוב, אני צריכה לזוז, קשה לכתוב כאן....
ד"ש לארץ

הי עולם קטן
גם אני עכשיו בהודו בקאסר דווי אם לדייק
מזג האוויר קשה לי, גשם כמעט ללא הפוגה ואנחנו בתוך ענן
ואני תוהה לאן להמשיך
איך עכשיו בושישט?

מזל שחיתולים עולים שם כל כך הרבה ונקווה שלעולם לא יהיו נגישים להם. כשהיינו בהודו לפני שנתיים הפלגנו בBACKWATER בקרלה עם עוד שני זוגות הודים כנראה אמידים. היו להם ילדון כבן שנה וחצי. האבא החליף לו חיתול חד פעמי וזרק אותו ישר למים, ליד קאנו קטן שחתר בו איזה סבא זקן. באמצע הפסטורליה הציורית צף לו חיתול חד פעמי ובטח הוא צף שם עד היום כי כידוע הם לא מתפרקים. הודו לא ערוכה בכלל בנושא של סילוק אשפה בכלל אז על אחת כמה וכמה בנושא חיתולים חד פעמיים.

וואו איזה כייף לכם!!!
שנים מפנטזת על לחזור לשם.
תגידו, זה נכון שהודו הפכה מסחרית ומערבית?
פעם אחרונה שהייתי לפני 6 שנים היא עדיין היתה מרהיבה.

היי נמש,
תודה על העידכון...
כבר 3 שבועות שאנחנו כאן, בהודו, וזה היום השני שיש רק שמש! (ז"א שאין גשם...)
כבר התחלנו להתיאש ורצינו לעבור לרג'סטאן המדברית, וזה אומר כנראה לוותר על קסאר-דווי, לצערי,
אבל לאיש כבר די נמאס, קשה לו ההתנהלות עם הילדים, ולשניינו קשה עם הגשם (שאולי נגמר?...).
כנראה שניסע במוצ"ש לרישיקש.
זו תהיה נסיעה ראשונה שלא במונית, אלא באוטובוסים, לילה, 10-שעות, מקווה שיהיה טוב,
כשנסענו במונית כמעט ולא עצרנו במשך 12 שעות, אז בטח יהיה בסדר.
התקציב שלנו לטיול הולך ואוזל, יתכן ונאלץ לקצר...
אני טיילתי לפני 5 שנים ב-130 דולר לחודש, עכשיו הבאנו 1200 לחודש, ונראה שאנחנו חורגים בכמה מאות!
הודו התייקרה, וכנראה שגם הצפון קצת יותר יקר מהדרום (האוכל יקר, אין ריפיל לטאלי... וכו').
בכלל נראה שהודו, או יותר נכון האווירה של המטיילים בה, השתנתה.
חשבתי שאולי זה בגלל שכעת אנחנו מטיילים כמשפחה אז זה שונה,
אבל אתמול דיברתי עם מישהי נחמדה שזה הטיול השני שלה כאן, לבד, וגם היא אמרה שהודו השתנתה,
גם יותר יקר וגם יותר חברה של "קרחנה", זה נכון שיש גם חברה נחמדים ובראש שלנו, אבל נראה כאילו יש פחות אווירה של פתיחות,
פעם כשטיילתי היו המון חברה מנגנים, היה אפשר פשוט להצטרף ולשבת, ועכשיו בקושי ראיתי, או יותר נכון שמעתי, ניגונים.
זה חסר לי.

ובדיוק שלשום, אחרי שכתבתי כאן,
ישבנו במסעדה שלבעלים שלה יש בן בכור בגיל של הגורה שלי,
לצערי אישתו לא ידעה כ"כ אנגלית וגם היתה קצת ביישנית, אבל כששאלתי אותו אם הם משתמשים בחיתול
הוא אמר לי שהם משתמשים בהאגיס ולפעמים בפמפרס...
אבל (לשמחתי) הוא אמר שבחודש הראשון הם לא השתמשו כי לא היה חיתול בגודל קטן מספיק, וגם עכשיו הם משתמשים רק בלילה
בשביל לישון כמו שצריך,
ניסיתי לסחוט עוד מידע, מה הם עושים בשעות היום, אבל לא הצלחתי לקבל - חוץ מזה שגם להם יש פספוסים D-:

אין ספק שהודו התבגרה, התמסחרה והתייקרה.
עדיין אפשר לטייל בזול, אם כי לא יודעת אם הייתי בוחרת בזה עם ילדים

מה שכן, הנסיעות יקרות ולכן כדאי לשהות יותר זמן במקומות. כדאי לברר עם המקומיים מה הצפי למזה"א. אתם בעונת מונסונים והם יודעים טוב מתי זה צפוי להסתיים.
אנחנו בעונה הזו היינו כבר בגואה. סוף מונסון גם, אבל משהו אחר לגמרי, כי זה על הים... וגם לא כל הזמן. בעיקר אחה"צ.
אין ספק שטיול קצר הוא יקר יותר מטיול ארוך, כי רוצים להספיק יותר ולנוע הרבה.

המחשבה הראשונה כשקראתי שאתם עם שני פיצים בצפון במונסון, חשבתי לי... אוי א- ברוך.
אבל כתבת שנחמד ולא ציינת עד עתה את המונסון, אז חשבתי לי שאולי גם שם השתנה משהו במזג האוויר...

המקום היחיד שנמלטנו מהמונסון היה אמריצר....

וגם מנאלי, יחסית לדראמסלה הייתה סבירה.
כלומר היו גם שעות רבות ביממה שלא ירד גשם ולא היה מעונן (כמובן שהיה חם ולח)

לא הייתי מטיילת יותר מדי בדרכים בזמן שכזה.
יש בעיות רציניות מאוד בדרכים בגלל המונסונים.

מה כן???? לאדאק כמובן. אם אפשרי .
או לקחת את חווית הטיול במונסון כאחת החוויות המעורפלות, דביקות, רטובות רטובות רטובות ומדהימות שחוויתי.
לראות את השטפונות של המונסון במורדות ההימאליה, כאשר כל נחל הופך לנהר שוצף ואדום. הכוח, העוצמה.... זה משהו שכבר הרבה שנים אחרי, אני זוכרת כחוויה אדירה.

ואגב- עם ילדים הייתי ממשיכה במתכונת של נסיעות יקרות פרטיות ולא כל כך נעזרת בשירותי התחבורה הציבורית.

כדאי לברר עם המקומיים מה הצפי למזה"א
אז זהו, שההודים אומרים לנו שהם לא זוכרים שנה כ"כ גשומה,
הודי אחד אמר לנו שכל שנה ב 15/8 הגשם מפסיק ואז מתחילים בקטיף התפוחים,
אז לפני יומיים היה נראה כאילו הגשם הפסיק, ואכן התחילו אז בקטיף,
אבל היום שוב חזר הגשם...

מה כן???? לאדאק כמובן. אם אפשרי
אפילו שם העונה משתגעת, אנשים שחזרו השבוע מלה מספרים שהתחיל שלג והעונה נגמרה מוקדם מאוד מהרגיל...
קשה ליצפות מה יהיה מזג-האויר ע"פ שנים קודמות (אולי רק בדיווחים ב-LIVE כמו מנמש), הכל משתגע, נראה שבכל העולם,
כנראה שבסוף פשוט נכחיד את עצמנו....

כתבת שנחמד ולא ציינת עד עתה את המונסון
מנסים לראות את הטוב... יש ימים עם גשם ללא הפסקה, אנחנו מוצאים את עצמנו "כלואים" בחדר או באיזו מסעדה שנוח לזחול בה,
בימים שקצת פחות גשום בהם אנחנו מטיילים בין הטיפות (קנינו מטרייה ענקית) ונזהרים שלא להחליק יותר מידי.
עד כה, סיכמנו 3 שבועות בהודו עם 2 ימי שמש בלבד.

אני כבר רגילה לאינטרנט (בערך, לעולם לא אבין באמת איך אני מקלידה במחשב בבית שלי וכל העולם רואה את זה)
ובכל זאת מרגש שמה שאת כותבת באמת נכתב עכשיו באיזה עמדת אינטרנט בהודו.
ושאחרי שאת מסיימת , את הולכת, אולי, לקנות צ'אי מתוק ומהביל .

מנסים לראות את הטוב...

אהלן
חזרתם לארץ?
אנחנו כאן כבר כחודש ועוברים דרך בהתאקלמות מחדש
סוף סוף זיהיתי מי את ותודה על העיצה לגבי הלידה
אני כעת מאוד גדולה... ויותר מכך כבדה... אבל זה הכל בשביל דבר טוב מאוד, בעצם שניים...
לילה טוב

כתבת שקניתם פילטר מים
ומה לגבי המים שמשתמשים לצ'אי במסעדות, או לבישול? האם מותר לשתות מים רתוחים בהודו? (כלומר, האם זה מסוכן?)
בדפבית בבקשה,
תודה רבה!

ורעלה עם פייטים מנצנצים שיכולים להעסיק תינוק לטיסה שלמה...
כמה צחקתי ובקול רם..

איזה סיפור מעורר השראה
תודה @}

עכשו נזכרתי,שכשהייתי בהודו,ברכבת נסעה איתי משפחה צעירה עם ילד כבן שנה וחצי
בבוקר הוא פיספס.. ולא נעים...הוא עשה קקי על נוסע אחר מבוגר,שלבש חליפה מאוד מגונדרת או יותר נכון על הצעיף שלו
אני,למזלי

פיספסתי את הארוע,כי בדיוק הלכתי לצחצח שיניים,כשחזרתי..ראיתי את האמא רצה לשירותים
עם התינוק הערום ועם הצעיף של האיש המבוגר

אוי, לא נעים...
האמת שגם לי היתה איזו פדיחה עם הבכור, ברכבת בארץ... וכאן "אמות הסטריליות" שונות בהרבה...
ודווקא ברכבת בהודו, בדרך מפושקר לדלהי, לא היו לנו בכלל פספוסים עם הגורה
(כשאני מנסה לחשוב, אני נדהמת מזה שבנסיעות בהודו- עשרות רבות של שעות- לא היו לנו פספוסים כמעט בכלל!),
אבל מחיצה לידנו, בקרון, היתה אמא עם ילד יותר גדול, בן שנה+ שכל איזה שעתיים הלכה איתו לשרותים להחליף לו...

להחליף מכנסיים כמובן...
ובאמת תודה שאת כותבת לי בבלוג הנטוש שלי,
מזכירה לי שאני צריכה לכתוב את המשך הטיול שלנו כאן, שבסופו של דבר יצא שונה לחלוטין ממה שתכננו.
(הודו ותכנונים לא הולכים ביחד)

אני אשמח לקרוא על המשך המסע.

באופן טבעי

באופן טבעי