האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
קרוטונית יקרה,
אנחנו, כידוע לך, בהולנד (מה לא גורם לכך שיש לי מידע עדיף על שלך... )
אכן המון פרות רועות באחו, אבל תעשיית חלב ברמה כזו שמפיצה את גבינותיה עד לישראל לא יכולה להיסמך על כאלה.
תעשיית החלב בהולנד את תוצריה רוכשים בתעשיית הצרכנות איננה הומנית או חביבה יותר לבעלי החיים שהם חומר הגלם שלה.
צר לי.
אם את רוצה יחס הומני את צריכה לחפש אותו בעצמך.
זה אומר לוותר על כל המחלבות הגדולות וללכת לבדוק את הקטנות, בעיקר האורגניות.
אני חושבת על הר כמון, חלב עם הרוח, שי זלצר בנטף.
אנחנו הכרנו פעם אחד בעין הוד, אבישי, אבל העסק שלו לא שרד.
ממה שאני מכיר בד"כ עיזים מוציאים למרעה לפחות חלק ניכר מהזמן, ואילו כבשים דווקא משאירים בדיר ומפטמים. אבל רוב המגדלים גם מוסרים את העיזים לשחיטה ובייחוד את הזכרים.
ממה שאני מכירה (גדלתי בקיבוץ) גם כבשים יוצאות למרעה, לפחות בחורף, ועדיין מקבלות גם אוכל בדיר.
חלב כבשים ועיזים עדיף על חלב פרות מבחינת היחס לבעלי חיים, אבל עדיין עדיף בלי.
את הטלאים מפרידים בגיל כמה ימים מהכבשים, לעומת פרות שהעגלים מופרדים מהם מיד, אבל זה עדיין נורא.
כשים לא מבוססות בחרא שלהן, אבל זה רק בגלל שהחרא שלהן יבש....
ברור שפרות ברפתות סובלות יותר אבל לגזול חלב אם מהעגל?? ובשביל לגזול מרחיקים את העגל מאמו. מאכילים אותו בבקבוק ולוקחים ממנה משהו שאני לא חושבת שיש למישהו זכות לקחת. לא נראה לי שזה עובד אחרת בשום מקום.
כן. חזרתי לדף לומר בדיוק את זה במחשבה שניה. זו באמת הסיבה המרכזית בעיני למה לא לצרוך מוצרי חלב. במיוחד מאז שנהייתי מניקה בעצמי זה נראה לי ציני ומזעזע להפריד תינוק בן יומו מאימו כדי לחמוס את חלבה. אין גבול לחוצפה. בזמנו שאלנו בדירים קטנים של מחלבות עיזים אם ככה זה גם בעולם העיזים, והתשובה היא כן. אם רוצים לקיים חליבה מסודרת חייבים להפריד את הולדות מהאם. לצערי די בטוח שגם כשהפרות רועות באחו זה כך. אשמח לשמוע אם לא.
אני לא בטוחה שחייבים, כי אם תסתכלי אצל הבדואים תראי שהטלאים והגדיים עם האמהות במרעה. אני חושבת שכשהם קטנים לא נותנים להם לצאת, אבל האמא חוזרת אליהם בסוף היום - לא עומדים ומאכילים אותם בבקבוק. והבדואים משתמשים בחלב.
זה נכון שאפשר אחרת, אבל לא בקנה-מידה תעשייתי.
זו אכן הנקודה הבעייתית, אבל הבעייה היא בלמה בכלל צריך לתעש את זה. במבט חטוף בסופרים נראה שיש יותר מידי מוצרי חלב. אני בטוחה שרוב האנשים יכולים להתקיים עם דיאטה שמורכבת מיותר מוצרים מהצומח ופחות מוצרים מהחי ביחס למה שהם אוכלים כרגע. ואז המחירים יוכלו לעלות, זה יהיה אוכל מיוחד, ולחיות אפשר יהיה להתיחס יפה.
אני צורכת חלב וגבינות, אפילו אוכלת בשר.
מאוד מאוד קשה לי עם הדף הזה ומרגע שהבנתי את העוול שנעשה לחיות, קשה לי ללכת לרפתות.
אני יודעת שבמשק זר בכפר יהושוע הכבשים נמצאות עם הוולדים לאורך זמן. (אני לא יודעת כמה) ונדמה לי שהם מגודלות לבשר, אבל אני לא יודעת במדויק.
בעייתי - הייתי רוצה שתהיה לי משפחת פרות ומשפחת כבשים ומשפחת עיזים ומשפחת תרנגולות בחצר.
אבל - זה דורש שטח וזה בעיקר דורש טיפול מתמיד שמצריך שתהיה בבית כל יום. אפשר היה להקים משק כמה אנשים אבל....אנחנו כל כך מפוזרים...
אוף!
ואיך לכל הרוחות מפסיקים לצרוך מוצרי חלב??
ממה שאני מכירה (גדלתי בקיבוץ) גם כבשים יוצאות למרעה, לפחות בחורף, ועדיין מקבלות גם אוכל בדיר.
הן יוצאות בדרך כלל כמה פעמים באביב כדי "להחליף את הדם". המזון של העיזים והכבשים שונה. הכבשים אוכלות בעיקר מה שצומח על הקרקע דשא ועשבים. העיזים אוכלות עלים. יש מן השלמה כזו. התערובת היא יקרה. איך לכל הרוחות מפסיקים לצרוך מוצרי חלב??
אני ממליץ לך לקנות ישירות מהרועים. תבדקי שהעיזים מחוסנות (זה מסומן להן על האוזן). תבדקי שאיזור המרעה נורמלי (עד כמה שאפשר בארץ שלנו) ותקני קילו של גבינת עיזים ב30 ש"ח או משהו כזה. רועה לפעמים מקל על העיזים כי לפעמים יש להן עודף חלב.
ואיך לכל הרוחות מפסיקים לצרוך מוצרי חלב?? לאט לאט
ההכרה מחלחלת, וזה עושה את שלו, פתאום זה נהיה קצת מגעיל, אחר כך מורידים משהו שלא הכרחי, חשקים משתנים..
זה כמובן עוזר להבין כמה זה מיותר לנו (מבחינה תזונתית) וכמה מזיק (בריאותית).
ההכרה מחלחלת, וזה עושה את שלו, פתאום זה נהיה קצת מגעיל.
אכן, כך קרה לי עם גבינות לבנות למשל. קראתי על תהליך ייצור הקוטג' ותפסתי שזה ג'יפה מעורבב עם גרגרים של ג'יפה...
היום יש לנו רק חמאה וחלב עזים במקרר. חמאה אין בעיה להוריד כי יש שמן זית, ולחזור לחלב שיבולת שועל. אבל לאחרונה קלטתי שזה אומר גם לוותר על הגלידות החלביות האהובות עלינו כל כך (קונים פעם בשבוע). אני אוכל להסתפק בגלידת סויה, אבל לבנים לא הייתי רוצה לתת את זה בגלל ההורמונים.
לוותר על הגלידות החלביות האהובות עלינו כל כך
כן, כן, אנחנו גם עוד לא ויתרנו עליהן (אבל לא קונים הביתה - רק בחוץ, זה החוק אצלנו כרגע..) אני מאמינה שזה יקח זמן, וזה בסדר מבחינתי. אני מפרגנת לעצמי על התהליך שעברנו עד כה. גם בשר, על אף צמחונותי, אני אוכלת פעם בכמה חדשים. עדיף מאשר להישבר ולזרוק את הכל לעזאזל.
צ'מעו:
נכנסים יש שם כיסאות בצורת גלידה (די מכוערים אבל מנסה לתאר אווירה), עולים מדרגה ועולם מלא בצבעים וטעמים נפרש לנגד עינכם. מדובר בצורת הצגת הגלידה: כל טעם (הרבה טעמים מיוחדים), למעלה הוא כזה בצורת קצפת ועל זה מפוררת שוקולדה מקופלת כשמדובר בגלידת שוקולדה מקופלת, מנגו חתוך מעל גלידת המנגו, ערמונים מעל גלידת הערמונים וחלבה מעל גלידת החלבה - מגרה בטירוף וטעים מאוד מאוד.[
מומלץ!
מדברים על סבלותיהם של הפרות ובסוף אני יוצאת פה ממליצה על גלידות...
זה נורא איך בכל שנה צריך להזריע את הפרה, פעולה אלימה וגסה - הפרה מתעברת ואח"כ לוקחים לה את העגל בשנייה שהוא נולד. הבכי נמשך כמה ימים עד שהן נרגעות איכשהו. אח"כ מתחילה החליבה האינסופית בתנאי רפת בוצית משתן, העטינים המפוצצים. והעגל המסכן כלוא לבדו.
והעגל המסכן כלוא לבדו.
את המראה הזה אני מכירה מהקיבוץ. לבעלי לב חזק בלבד, או לחילופין למי שהצליח לשכנע את עצמו ש"אלו רק חיות".
הבכי נמשך כמה ימים עד שהן נרגעות איכשהו.
את זה לא ידעתי וזה אפילו צובט בלב עוד יותר.
למי שמתעניינת איך מפסיקים לצרוך מוצרי חלב (נקודות?):
לגבי גלידה כמו שאמרתי, אפשר להכין במכונה ביתית סורבטים או גלידות על בסיס חלב קוקוס. מתכונים פשוטים ביותר.
גבינות רכות - לוותר. למרוח טחינה, חומוס, אבוקדו.
חלב ניגר. למה? לקפה? לקורנפלקס? לשוקו? יש המון רעיונות לתחליפים אם אי אפשר לוותר על הקונספט של קפה או דגני בוקר בחלב.
הכי נפוץ חלב שקדים מכמה שקדים מקולפים, תמרים ומים בבלנדר. אני מכינה שייק מבננה אחת שני תמרים, כמה אגוזים ומים.
במקום פרמז'אן על הפסטה - פתיתי שמרי בירה. זה לא פרמז'אן אבל לגמרי עושה את הטריק.
הבעיה היחידה שנשארה זה תחליף לגבינה שעל הפיצה. אשמח לרעיונות.
הבעיה היחידה שנשארה זה תחליף לגבינה שעל הפיצה. אשמח לרעיונות - פעם היו לי חברים טבעניים, וכשהם היו באים לארוחת ערב, הכנתי להם פיצה טבעונית: במקום גבינה, גיררתי גוש טופו על הפיצה. במראה זה מאוד דומה. בטעם זה טעים, אם את אוהבת טופו. זה כמובן לא משתווה לכדור מוצרלה או סתם מוצרלה, אבל מהווה תחליף סביר בעיני (בתנאי שלא הכנת עוד פיצה "אמיתית" ואת עושה השוואה ).
"בעיות אחרות של שליטה בבעלי חיים אפיינו את משק החלב האנושי. פרות, כבשים ועזים מייצרות חלב רק אחרי שהן נכנסות להיריון וממליטות, והן ממשיכות לייצר חלב רק כל עוד העגל, הטלה או הגדי יונקים. לכן כדי שפרה, כבשה או עז ייתנו חלב עליהן קודם להמליט עגלים, טלאים וגדיים – אך החקלאי צריך להבטיח שהחלב יגיע אליו, ולא אליהם. משק החלב האנושי מתבסס בדרך כלל על כך שמפרידים את העגלים, הטלאים והגדיים מאמם מיד לאחר ההמלטה, ואז חולבים את האם לצורכי האדם. ברפתות ישראליות מודרניות פרה חולבת חיה כחמש שנים בממוצע לפני ששוחטים אותה. במהלך חמש שנים אלה היא מעוברת כמעט כל הזמן, ובדרך כלל מוזרעת 60-120 יום לאחר ההמלטה הקודמת, כדי לשמור על תנובת חלב מקסימלית."
(עמ' 101)
זה די דומה לביצי חופש - מלבד במקרים בודדים מדובר בבולשיט
כן, מפרידים את העגלים מהאם מיד אחרי ההמלטה - הנקבות לתעשיית החלב, הזכרים לתעשיית הבשר. פרות שתפוקת החלב שלהן ירדה ישלחו לשחיטה או יקרסו, מה שיבוא קודם.
ממש כמו שבתעשיית ביצי ה"חופש" האפרוחים הזכרים נגרסים למוות במקרה הטוב, או נחנקים ונמעכים כשנזרקו חיים לפח.
הקרקע כבר אינה נראית. שכבות על שכבות של צואת פרות והפרשות אחרות, מהולות במה שהיה פעם חול. רגליים שלא ניתן להבחין בכפותיהן. הן מכוסות ברפש, שקועות בו עד ברכיים כמעט. בינות לרגליים העייפות והמטונפות עטינים שנראים כמו בלון עור עצום, מתוח, עם ורידים בולטים, כמו עומדים להתפוצץ בכל שנייה, מלאים בחלב אם של אמא-פרה, אשר צאצאיה, התינוקות שלה - נגזלים ממנה בזה אחר זה, שנה אחר שנה. הם אינם זוכים לינוק ממנה, או ליהנות מקירבתה ומחומה, אחרי שסחבה אותם ברחמה במשך 9 חודשים ארוכים וכואבים, במהלכם היא נחלבת חליבות אינסופיות, בעודה בהריון! הריון שנוצר במהלך ריסון אלים, בתוך מתקן הסוגר על גופה, כשזרוע אחת חודרת לרקטום שלה, כדי לייצב את איברי הרבייה הפנימיים שלה, בעוד היד השנייה מחדירה את צינורית הזרע למקום ההפריה.
מרגע הלידה, עוברת בערך שעה עד שמגיע הפועל של הרפת או הרפתן עצמו וגורר את התינוק מרגליו. הפרה-האם מנסה למנוע את הפרידה המייסרת. היא מנסה ללכת אחרי התינוק שלה, אך נעצרת בכוח. התינוק נזרק לכלוב קטנטן וחלוד, הוא בוכה ימים ארוכים. הפרה-האם בוכה אף היא, בכי שמתבטא בקריאות מצוקה רמות, צורמות וקורעות לב.
בימים האחרונים אני מנסה לחקור על כל העניין (למרות שאני צמחונית שנים רבות, וגם בגלל בעצם).
נראה לי כמו טעות מהיסוד, המחשבה שהאלטרנטיבה לכל הסבל הזה היא טבעונות. טבעונות לא פותרת את הסבל, היא מתעלמת ממנו, ומקווה שיום אחד נתעורר בבוקר והוא לא יהיה.
באתר של "אנונימוס" כתוב שבארץ פרה נחלבת לכדי 35 ליטרים ביום, ובאירופה רק 22 ליטר.
אולי אפשר להבטיח שהעגל יחיה יותר ימים עם אימו?
אולי אפשר להבטיח שלפרה ולתרנגולת יהיה גם זמן איכות במרעה מדי פעם?
אולי - שהחליבות וההמלטות יהיו מעטות יותר, כמו באירופה?
וכלובי הסוללה, שאסורים בחוק במקומות מסוימים - יאסרו גם פה?
למה לא להילחם על הדברים האלה, בעצם?
ולגבי האוכל, אני באופן כללי לא רחוקה מטבעונות, אבל צריכה להשתכנע שזה באמת שווה את זה. יותר חשוב לי להילחם על מה שאמרתי לעיל.
)
(כי עדיין קשה לי לוותר על גבנ"צ טובה) אבל נכונות כפי הנראה.
).