מחלת שעלת

[טרה_רוסה*]

בכל זאת, אם נידבק, אני מאמינה שהמחלה עדיפה על החיסון.
את. אבל מקריאת דפי החיסונים פה באתר ראיתי שיש גם רבים שלא מאמינים שהמחלה עדיפה (לא מדברת עכשיו רק על שעלת, אלא בכלל). הם יותר מאמינים שהם לא יידבקו (בגלל הסיבות שמניתי וגם בגלל חיסון עדר).
איך את יודעת שרבים?
שוב, מקריאת הדפים. אני לא אומרת שכולם אבל גם לא מעט. למשל, כל פעם שיש "מגיפה" של מחלה כלשהי מופיעות הודעות לחוצות והולכים לחסן. אם אותם הורים היו מראש לוקחים בחשבון שייתכן שידבקו, אבל שעדיף לחלות, הם לא היה מגיבים באופן הזה. מזה, ומדברים נוספים שאנשים כותבים בדפי החיסונים, אני מבינה שיש רבים שפשוט מאמינים שהמחלות הללו לא קיימות ושאין סיכוי שידבקו בהן.

[בשמת_א*]

מזה, ומדברים נוספים שאנשים כותבים בדפי החיסונים
אכן משכנע.
מצד שני, אני מניחה שרוב אלה שהם כמוני, פשוט לא כותבים בדפים האלה כי הם לא נלחצים. אז סטאטיסטיקה אמיתית אין לנו כאן (-:

[מיכל_דנקנר*]

האמת היא שקצת מקוממת אותי הגישה השאננה הזו.
הילדה שלי (וגם אני) סובלות כבר חודשיים מהתקפי שיעול קשים שבהדרגה הופכים ליותר ויותר קלים.
אנחנו מבודדים מרוב החברים שלנו (מהחינוך הביתי) בערך את פרק הזמן הזה כי...רובם לא מחוסנים
הנזק בלחלות כל כך קשה הוא פשוט המשך הפצתה של המחלה לעוד ועוד גורמים (שהרי לא כל ההורים לילדים חולים מבודדים את עצמם) ובמיוחד לילדים רכים (דבר שעלול לסכן את חייהם)
יש משהו שאנן (שמזכיר דיונים אקדמיים ממגדל השן) בלהקליק על המחשב כל מיני תגובות מבלי באמת לדעת איך המחלה האיומה הזו נראית
והרי רוב הרופאים טוענים שאם היינו יודעים מראש איך זה נראה היינו רצים לחסן.
השעלת נקראת גם "שיעול מאה הימים" אנחנו ביומינו ה-60 ואף שככל הנראה לא מדבקים אבל אף אחד מההורים הלא מחוסנים לא היה רוצה לבוא איתנו במגע.
במידה מסויימת אנחנו משלמים על החלטתינו לא להתחסן אבל גם על החלטת החברים שלנו לא להתחסן (כי עם אנשים מחוסנים אנחנו כבר נפגשים) ומכאן הבידוד הארוך

אני ממש לא מבינה את הלא מחוסנים ואני אומרת זאת ביתר ביטחון מתוך נסיוני המר.
לגבי השאלה בנושא ילדי המחוסנים.
הם משתעלים שלוש פעמים ביום שיעול קל ביותר. שום דבר שדומה להתקף שעלת אמיתי. וודאי שהם לא מאדימים או מכחילים.
אין לי ספק שזה בזכות החיסון. ידוע שהמחוסנים עלולים להדבק אבל בצורה קלה. אף אחד לא היה רוצה לחוות את ההתקף החונק והקשה ועל כן מבחינתי החיסון אכן הציל אותם.

[מיה_גל*]

ילדתי הלא מחוסנת ואני חלינו בשעלת קשה מאד שנמשכה 8 חודשים, החל מיוני 2007.
בתי היתה אז בת ארבע וקצת, והלכה לגן בו היו 6 ילדים, 5 מהם לא מחוסנים, אחת כן. כולם, מלבד הילדה המחוסנת, נדבקו בשעלת. בתי באופן הקשה ביותר.
זו באמת מחלה איומה, ללא ספק המחלה הקשה ביותר שחליתי בה. עד היום יש לשתינו כל מיני ספיחים שלה.
אני עדיין משתעלת, אם כי לא את אותו שיעול נוראי של השעלת, אבל זה לגמרי לא נעים להשתעל, לפעמים יש התקפי שיעול בלילות והם יכולים להימשך כשעה.
לבתי יש איזו בעיית לכיות מולדת שהידרדרה באופן משמעותי ביותר בזמן ההמחלה, אחרי שנה וחצי של יציבות. הרופאים הקונבנציונליים לא רואים את הקשר כמובן, אבל לי הוא ברור כשמש.

בבידוד היינו חודש, אחר כך המחלה כבר לא מדבקת. ישנם רעלנים שמתיישבים בגוף למשך כל זמן המחלה. הם אלה שגורמים לסימפטומים הקשים שלה, אבל הם לא מדבקים, לכן אין טעם בבידוד הארוך כמו שמתארת למשל מיכל דנקנר.

כשבתי היתה בת 7 חודשים היא היתה מאושפזת בבית חולים למשך שבוע בגלל כליותיה, הרופאים שם ניצלו כל הזדמנות שהיתה להם על מנת להביע את דעתם המאד נחרצת לגבי זה שהיא לא מחוסנת. כדי להמחיש את גודל הסכנה, הראו לי ילדון מאושפז עם שעלת מאד מאד קשה. רק למחרת עלה בדעתי לשאול אם אותו ילד מחוסן.
הוא אכן היה מחוסן...
גם במעלה הדף הזה אפשר למצוא דוגמאות לאנשים מחוסנים שחלו בשעלת באופן קשה ושל לא-מחוסנים שחלו בה באופן קל.
אז לא, אני לא מצטערת/מתחרטת על כך שלא חיסנתי אותה.

[ורד_לב*]

אני ובתי חלינו בשעלת בשנה שעברה.
שתינו, אגב, מחוסנות (אני אמנם מלפני הרבה שנים, והיא כשנתיים לפני כן).
אני יצאתי מזה תוך ימים ספורים בעזרת הומיאופטיה. זה היה ממש קסם!
על בתי לא השפיע הטיפול ההומיאופטי. ניסינו כמה וכמה רמדי'ס. זה לקח לה כמה שבועות של שיעול לא מאד קשה בסה"כ, אם כי מעצבן.
יש לציין שאף אחד אחר במשפחה לא נדבק, על אף שאנחנו צמודים ביותר (לינה משפחתית, הנקה וכו'). הקטן היה אז בן פחות משנתיים ואינו מחוסן, נוטה לליחה וכו'. הייתי משוכנעת שידבק ו...לא. גם בעלי לא נדבק על אף שהעמרכת החיסונית שלו רגישה יותר משלי בד"כ.
מה זה אומר? לא הרבה בעיניי. אצלי זה מחזק את התחושה שמי שצריך לחלות- מכל מיני סיבות, שאנחנו לא תמיד מודעים אליהן- יחלה. היה משהו בתדר של המחלה שהיה נחוץ פה אצלנו, גם בסביבה המורחבת יותר. זו הייתה מגפה בכל האזור שלנו, שגררה גם כל מיני מצבים עם אנשים אחרים, עירבה גנים שלמים ובשבילי הוציאה כמה שדים מהשק.
אני לא מרגישה שיש לי פחד מהמחלה הזו (על אף שיש גרסאות חזקות בהרבה יותר שלה, ממה שאנחנו עברנו) וזה בהחלט מחזק אצלי את המקום של לקיחת אחריות במצבי מחלה וחשיבה מושכלת על עניין החיסונים.
אני לא מרגישה שלחסן צריך לבוא מתוך פחד ושבהחלט יש להבין את ההשלכות של אי חיסון, עדיף לפני שזה "פוגע" בנו.
מיכל, בריאות שלמה לכולכם

[פלוני_אלמוני*]

כל מיני תגובות מבלי באמת לדעת איך המחלה האיומה הזו נראית
אבל מיכל
יש גם תגובות של מי שחלו
הבן שלי היה בן שבועיים בלבד!! והיה מאושפז 10 ימים וזה היה קשה!
יחד עם זה הבת שלי הלא מחוסנת נדבקה בגירסה ממש קלה של המחלה.
ומזכירה לך שמי שנדבקה ראשונה והדביקה אותם זו אני המחוסנת.

אני ממש לא מבינה את הלא מחוסנים
כמו בשמת אני חושבת שעדיפה המחלה על פני החיסון
ואני גם מקווה לטוב ומאמינה שאם חלילה נידבק במחלה קשה הרפואה יכולה לעזור לנו
ובנוסף אני מאמינה שהסיכוי לחלות קטן יחסית כי ... חולים פחות בגלל סניטציה טובה יותר, בגלל חיסונים של כלל האוכלוסיה, בגלל שאני מזינה את ילדי היטב, בגלל שינקו
ז"א אצלי זה שילוב של כמה סיבות.

יחד עם האמור לעיל, הבת שלי רוצה לרכב על סוסים כדי לעשות את זה אני כן אחסן אותה אנטי-טטנוס.
ז"א אני לא באופן "עיוור" ומוחלט לא מחסנת, ום לא בגלל "לי זה לא יקרה " כמו שטרה טוענת לגבי חלק מהלא מחסנים (טרה, אני מבינה למה את טוענת כך ואף מסכימה שיש כאלו)
לא מנסה לשכנע אותך רק להסביר כי אני מאמינה שאת שואלת לגבי המניעים.

[סירופ_מייפל*]

אני מתחילה לחשוש שלגדול שלי יש לשעלת- חשש מהשעה האחרונה.
ככל שאני מחפשת בדף אני לא מוצאת מה עושים, איך מקלים..
כמובן שאלך איתו מחר לרופאה...

[יוקו_אונו*]

סירופ, אני חוששת שאין כל כך מה לעשות. יש תרופה אנטיביוטית שנותנים במשך חמישה ימים כדי למנוע הדבקה. אבל אין כל כך איך להקל או לרפא מרגע ההדבקה.
מקווה שזה יפסח מעליכם למרות החששות.

[מיה_גל*]

סירופ - קודם כל קבלי חיבוק של תמיכה
לי ולבתי היתה שעלת מאד קשה שנמשכה חודשים ארוכים. שום דבר לא הקל, גם לא דיקור סיני שאני מומחית בו
בסופו של דבר מה שכן הקל באופן משמעותי זה דוקא כירופרקטיקה, אצל מטפל מעולה שקוראים לו ויין מנקוס מפר"ח.
הוא עובד בשיטה שונה מאד מהמקובלת בארץ, ללא מניפולציות!
052-8714634

[סירופ_מייפל*]

תודה לכן, @}
היינו הבוקר אצל הרופא והוא צחק עלי. - לרוץ לרופא אחרי שלושה שיעולים שנשמעים כמו שעלת...
בכל מקרה, בעצת ההומיאופטית שלנו, ביקשתי משטח אף.
נעשה ביום ראשון את הבדיקה.
אם יצא חיובי, ניקח את החיסון ההומיאופטי לפי ההנחיות של ההומיאופטית.
מקווה שהכל יהיה בסדר ולא נצטרך כלום.

[ילדת_טבע*]

תגידי, סירופ, לפי מה החלטת לחשוד?
בני, בן השנה וחצי, הלא מחוסן, משתעל באופן די מזעזע כבר שבועיים+, זה לא קורה לו כל הזמן, זה בא בהתקפים, בעיקר בלילות. זה שיעול עד הקאה כמעט עם רגעים מפחידים שהוא כאילו מפסיק לנשום אבל אז זה נרגע וכאילו כלום. ישן, אוכל, משחק כאילו כלום ואז פתאום סשן שיעולים ונעלם כלא היה. כשזה התחיל לקחנו אותו לרופאה (לראשונה בחייו) כדי לבדוק, זה ממש הבהיל את בן הזוג שהיה בטוח שהילד שאף איזה עצם. אבל היא לא שמעה כלום. כמה ימים מאוחר יותר נבדק שוב (כי התגלגל במדרגות והיה עם חשש לזעזוע מוח) אבל גם אז הריאות נשמעו נקיות. אני אומרת לבן הזוג שזה נשמע לי כמו הסיפורים על שעלת, אבל באמת שאין לי מושג ולא היו לו אף אחת מהתופעות המקדימות הרשומות למעלה. יש לי במה לחשוד? מישהו שמע על חולים באיזור חדרה רבתי?

[עדינה_ניפו*]

מישהו שמע על חולים באיזור חדרה רבתי?
ילדת טבע יקרה, כשאנחנו נידבקנו לא היה לנו מושג מאיפה, לא ידענו על אף אחד אחר שחלה כך שזה לא אומר כלום.
והילדים השתוללו ושיחקו רגיל לגמרי מעבר להתקפים.

רוצה לציין שאצלינו לדעתי שום טיפולים לא עזרו.
חלינו אני ושלושת הילדים יחד...ורק הזמן עשה את שלו בסופו של דבר.
המחלה קשה אבל היא עוברת. צריך אורח רוח, סבלנות ורצוי תמיכה...

מאחלת לכולם החלמה מהירה ממה שזה לא יהיה.

[שרון_של_שחר*]

אנחנו בדיוק לפני שנה "חלינו"בשעלת .
הגדולה (היום5 ) הייתה חולה מאוד מאוד למשך 8 חודשים - הקטנה (היום4) פחות קשה ופחות זמן.
כבר בהתחלה זה היה ברור שזה לא סתם שיעולים רק שהרופאה לא הסכימה לשלוח אותה , את הגדולה, לבדיקה בטענה שעד שיגיעו התשובות זה לא יהיה רלוונטי מבחינת הטיפול. אחרי התקף קשה במיוחד בלילה הרופאה הסכימה לתת לנו הפניה לבי"ח כשמה ששכנע אותנה היה שאם הקטנה תחטוף שעלת מדובר בדיני נפשות .
בבי"ח תוך פחות משעתיים הבדיקה הראתה שללא ספק מדובר בשעלת. כולנו לקחנו אנטיביוטיקה, שהפכה את השעלת של הקטנה למינורית לפחות בהשוואה לאחותה- ולא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתה מקבלת אנטיביוטיקה.

בכל אותה תקופה כל הרופאים שראינו לא התרגשו לא מהשעלת ולא מזה שהבנות לא מחוסנות- ויותר מזה בסביבה שלנו (זכרון) היו ה מ ו ן ילדים לחולים והרבה מהם כן חוסנו.
בכל מקרה זה קשה היה שלא לחשוב שהחיסונים הרבים הם חלק מאינטרס כלכלי של"אפשר" לנו ההורים שלא להפסיד חלילה ימי עבודה כי אם העבודה שלי לא הייתה גמישה ומאפשרת לא ברור לי מה הייתי עושה יותר מחצי שנה עם 2 בנות שחולות וצריכות אמא.

[מיה_גל*]

אנחנו, בתי ואני, חלינו לפני שנתיים וקצת, היא היתה אז בת ארבע.
הגעתי למוקד חרום של קופ"ח אחרי התקף שיעול +חנק + הקאות חמור במיוחד שהתרחש כמובן בשבת. הרופא בכלל לא הסכים לבדוק את האפשרות שמדובר בשעלת, למרות שלי היה ברור לגמרי שזה זה. אחרי הרופאה הזה כבר היה ברור שבלאו הכי מאוחר מדי לאנטיביוטיקה, אז התמודדנו עם המחלה בדרכים אחרות (שמפורטות למעלה).
בתי היתה עם התקפים קשים במשך 8 חודשים, בין לבין - בריאה רק קצת פחות אנרגטית מכרגיל. בכל זאת השיעול מאד מחליש.
אני הייתי חולה קצת יותר זמן, אבל אצלי זה עדיין לא לגמרי חלף. עדיין אני משתעלת כמה פעמים ביום, שיעול קל ויבש ולא מטריד, אבל לפני השעלת הוא לא היה.

ילדת _טבע, אתם מוזמינם להביא את האפרוחון שלכם

[לירי*]

ועדיין מדהימה אותי העובדה שמישהי הביאה אליי הביתה את הבת שלה
כשהיא יודעת שיש לה שעלת ולא אמרה לי את זה כי " היא לא עושה עניין ממחלות".
איזו אשה חולה.

[ילדת_טבע*]

היינו שוב אצל הרופאה. בדיקה-ריאות נקיות. צילום-על פניו ריאות נקיות בבדיקה של הטכנאי, די בטוח שגם הרופאה תגיד את אותו הדבר.
היום יש בדיקת דם לבדוק אם זה שעלת. הרופאה אמרה שמשטח אף עושים רק בבית חולים והיא ממש לא רוצה לשלוח אותנו לשם אבל ניתן בקלות לגלות גם בבדיקת דם... ורידית... הילד מעולם לא נדקר בזדון (די שובב כך שנפצע כבר מספיק פעמים) ואני די מתוחה. עוד מעט הולכים לבדיקה. כולם ילגמו רסקיו טרם הגעה. לא יודעת כבר מה לקוות. אם כן אז לפחות נדע מה זה וגם שהוא מחוסן וגם שקיבל את זה די בקלות ואם לא אז מה זה כבר יכול להיות?
כל הזמן נזכרת בסיפור על דודתה של אמי, שנפטרה לפני שנה בגיל 102 שמילדות ליווה אותה שיעול נוראי כזה. כולם חשבו שזה איזה סיבוך ממחלת ילדות שם בכפר באירופה ואז מתישהו בגיל 70 גילו לה סרטן השד. בצילום הריאות ראו שאין גרורות אבל בתוך הריאות מסתתרת שן חלב שנשרה ונשאפה. כשקרתו לה את השד בניתוח גם שלפו את השן הסוררת ומאז לא השתעלה יותר.

[POOH_והתוספות*]

ני, בן השנה וחצי, הלא מחוסן, משתעל באופן די מזעזע כבר שבועיים+, זה לא קורה לו כל הזמן, זה בא בהתקפים, בעיקר בלילות. זה שיעול עד הקאה כמעט עם רגעים מפחידים שהוא כאילו מפסיק לנשום אבל אז זה נרגע וכאילו כלום. ישן, אוכל, משחק כאילו כלום ואז פתאום סשן שיעולים ונעלם כלא היה
בדקו לו נשימה?
אצלנו התקפי האסטמה הקלים נשמעים בדיוק כמו שתיארת.

ושעלת אכן ניתן לגלות בבדיקת דם - שנה שעברה היה חשד שלקטנה יש.
מה שהתברר כהנחה שגויה אבל אנחנו כן דוטקרים אותם באופן סדיר כל כמה זמן לבדוק אנמיה וכאלה..
אבל השיעול של שעלת נשמע אחרת משיעול רגיל למיטב הבנתי.

טוב הילדים קוראים לי.
מאחלת הרבה בריאות

[ילדת_טבע*]

בדקו לו נשימה?
ברור, בכל פעם משלושת הפעמים שהיה אצל הרופאה. ולא, בתור אסמטית זה לא נשמע בדיוק אותו הדבר, אין צפצופים (לחיפושית יש שיעולים על גבול האסמטיים לפעמים למרבה הפחד אבל הם מעולם לא מתפתחים תודה לאל) רק התקפים כאלו, כמו חנק.
סתם, כל העניין הזה אילץ אותי לראשונה מזה זמן רב לעמוד מול מערכת הבריאות ה"מקסימה" וה"מקבלת" שלנו. מזל שאני לא באופן שגרתי שם כי אני יודעת טוב יותר מזה... אתמול בצילום הייתי ממש צריכה לריב עם הטכנאית המגעילה שסרבה לעשות צילום לילד קודם כל כי הגדולה היתה איתי (איפה הייתי אמורה להשאיר אותה? מבחינתה, לבד בחדר הקבלה ההומה, ילדה בת ארבע...) אחר כך כי לא הבאתי איתי עוד מישהו שיחזיק לבן גם את הרגליים כדי שיהיה עוד יותר כנוע לגחמותיה שאולי היו מוצדקות אבל באמת שבתור מישהי שעושה את זה כל היום היא היתה אמורה לדעת בדיוק איך להשכיב את הילד בפריים ולא לבקש כל שתי שניות להרים ולהוריד אותו וגם כשבכה ולא רצה לרדת לי מהידיים בפעם המאה שהיא כיוונה אותו להגיד "חבל שאת מחבקת אותו עכשיו, זה לא ילך ככה, הוא לא יסכים להצטלם בכלל יותר".
היום בבדיקת הדם האחות בקשה שאשכיב את הילד לבד על המיטה כדי שהיא תדקור אותו. מיד אמרתי שאני מעדיפה לחבק אותו תוך כדי וכמובן שהיא מיד ביקרה אותי שבגללי היא יפחד מהבדיקה. בטח, הוא ישכב לו במיטה זרה על הגב ויתן לאשה זרה להכאיב לו... אה, כן הרבה יותר קל יהיה להגיד לי להחזיק לו את הידיים והרגליים ושאני לא יודעת לשים לילדים שלי גבולות וכו'. מבט אחד כועס שלי והיא הראתה לי את הכסא לשבת עליו ולחבק את הפצפון שאמנם בכה אבל לא התנגד כי אמא שלו חיבקה אותו חזק ולחשה לו באוזן.
אחר כך מתפלאים שילדים פוחדים מרופאים ואחיות...

[POOH_והתוספות*]

ולא, בתור אסמטית זה לא נשמע בדיוק אותו הדבר, אין צפצופים
גם אצלנו בשום התקף לא היו ציפצופים גם לא זה שהוביל אותנו לאשפוז.

וכל מה שכתבת על המערכת.
לא יודעת באיזו קופת חולים ואיפה אתם עושים בדיקות אבל לנו יש התנסויות לגמרי אחרות.
תמיד בבידקת דם ביקשו מאחד ההורים לחבק וכשביקשתי לנסות לשבת והגדולה עלי הסכימו.
רק הסבירה לי האחות שמנסיונה בגילאים צעירים הרבה פעמים הם מזיזים את היד באינזטינקט ולכן הם מעדיפים שהילד שוכב. אבל כן הסכימה לנסות.
אנחנו דווקא די מרוצים מנותני השירות הרפואי שאנחנו נתקלים בהם.

[רגישות*]

ילדת טבע אולי רגישות שקשורה לבעלי חיים (פרווה, הפרשות)?
ואולי רגישות לזיהום באוויר (תחנת כוח)?

<יאמר לזכות מרפאה באיזורינו - בודקים ילדים קטנים תמיד על אמא>

רפואה שלמה.

[שמש_בחורף*]

ילדתטבע - קצת BESIDE THE POINT
אני מסתובבת עם הסיפור הזה על בת ה-102 מאז שקראתי אותו. סיפור נפלא.

[מאמא_איה*]

אצלי שלוש לא מחוסנות נדבקו באמת היה לא נעים לכולם
האם מישהו יודע אם לקטנה שלי בת 10 חודשים שחלתה ועכשיו יש לה כאילו זנבות של המחלה עדיין משתעלת ולפעמים גם שיעולים התקפיים האם זה מעכב את ההתפתחות שלה כי אני מרגישה שההתפתחות שלה נעצרה והיא כמו תינוקת בת חצי שנה רזה מאוד קטנה וגם הערנות שלה והתנועתיות הכל נעצר. גם יש שיניים בדרך האם צריך לעשות משהו חוץ מלחכות?

[אום_אל_קיצקיצ*]

גם אנחנו בנופלים...
ועוד 10 ימים יש לנו טיסה לאמייריקה. הקטנה נמצאת בשלב הקשה כבר בערך שבוע. יש סיבה להאמין שהשלב הזם יעבור עד הטיסה? מפחדים שלא יכניסו אותנו באמיגריישן...
אשמח לשיתופים כמה זמן ארך השלב הקשה.

[טרה_רוסה*]

לא יודעת להגיד לגבי השלב הקשה ספציפית, אבל זה לא עובר כל כך מהר.
תבררי מתי נגמר שלב ההדבקה, אחרת אתם עלולים להדביק מטוס שלם.

[לירי_יער*]

בגדול-
שלב דגירה שבו אין תסמינים- שבועיים
שלב קל- שיעולים קלים שקשה לאבחנם כשעלת- שבועיים
שלב קשה שבו יש ממש סריות של שיעולים קשים לפעמים קשים מאוד- שבועיים

כל ה6 שבועות האלה מדבקים- גם אם ניתנה אנטיביוטיקה- אלה אם ניתנה בשלב הדגירה
אחרי הששה שבועות האלה יש ילדים שזה ממש נרגע להם ויש שממש ממש לא
בכל מקרה אחרי הזמן הזה אין חשש בהדבקה
אם אני מבינה נכון - אתם כבר 10 ימים בתוך השלב האחרון- מה שאומר שאוטוטו היא מפסיקה לדבק
אין מצב שבאימיגריישן לא יתנו לכם להכנס בגלל שיעול
מזכירה לך שיש ילדים שהשיעול הקשה הזה ממשיך להם זמן ממושך
ומזמינה אותך ליצור קשר בפרטי- כתבתי לך פרטי התקשרות בדפבית
תרגישו טוב

[אום_אל_קיצקיצ*]

לירי, תודה על העידוד. גם לי נראה סביר תוך 10 ימים לצאת מהשלב הקשה והמדבק. כתבתי לך בדפבית.
טרה רוסה,
לא יודעת להגיד לגבי השלב הקשה ספציפית, אבל זה לא עובר כל כך מהר
אז זהו, ששאלתי את מי ש כן יודע והיה לו ניסיון. הניסיון שלנו, למשל, עם הגדולה היה שבועיים של השלב הקשה, וככה גם הרבה ממה שקראתי בדף.
תבררי מתי נגמר שלב ההדבקה, אחרת אתם עלולים להדביק מטוס שלם.
לא הבנתי מה ניסית להגיד, שלא נטוס (לא מדובר בחופשה אלא במעבר) או שנטוס רק אנחנו ונשאיר את הקטנה בארץ.

[פלוני_אלמונית*]

_תבררי מתי נגמר שלב ההדבקה, אחרת אתם עלולים להדביק מטוס שלם.
לא הבנתי מה ניסית להגיד, שלא נטוס (לא מדובר בחופשה אלא במעבר) או שנטוס רק אנחנו ונשאיר את הקטנה בארץ._
אני לא טרה אבל לדעתי אפשר לדחות טיסה כזו ארוכה אם ילדים ממש חולים. גם לטובתם ובהחלט גם לטובת שאר הנוסעים.
מאחלת לכם החלמה מהירה ושלמה וטיסה קלה.

[טרה_רוסה*]

מה שניסיתי להגיד שתדחי את הטיסה.
אני מכירה ילדים שהשתעלו שיעולים קשים במשך שבועות ואף חודשים. אני מכירה ילדה אחת שהיו לה שיעולים קשים במשך שמונה חודשים. כל אחד מגדיר אחרת "קשה".

[טרה_רוסה*]

וייתכן שאחרים מבני המשפחה נדבקו, והם כן יהיו מידבקים בטיסה. אין לי מושג אם יש לכם עוד ילדים או לא או אם לקחתם אנטיביוטיקה או לא, לא פירטת.

[לירי_יער*]

כל ה6 שבועות האלה מדבקים- גם אם ניתנה אנטיביוטיקה- אלה אם ניתנה בשלב הדגירה
חשוב לדעת
לכל אוהבי האנטיביוטיקה למיניהם
אנטיביוטיקה במקרה הזה אינה מונעת הידבקות אחרי התחלת תסמינים
מונעת הידבקות אך ורק בשלב הדגירה בה אין שום סימנים
וגם אז לא כל אנטיביוטיקה שרופא בן 60 שלמד לפני 30 שנה רפואה מוציא לכם מהארכיון
דעו את אשר תשיבו

[טרה_רוסה*]

_לכל אוהבי האנטיביוטיקה למיניהם
אנטיביוטיקה במקרה הזה אינה מונעת הידבקות אחרי התחלת תסמינים
מונעת הידבקות אך ורק בשלב הדגירה בה אין שום סימנים_
את מתכוונת למי שכבר נדבק, ואחרים מתכוונים ליכולת להדביק אחרים.

[לירי_יער*]

לא טרה
אני מתכוונת ליכולת להדביק אחרים
ברגע שמתחיל השיעול אם לא ניתנה אנטי' בדגירה בעצם יש את היכולת להדביק אחרים
מי שנדבק נדבק
אבל אני מתכוונת בדיוק למה שאת מתכוונת

[אום_אל_קיצקיצ*]

ועוד שאלה,
האם סביר בשלב הזה שהיא מעלה חום (נמוך אמנם) בלילות, או שהתיישב עלינו משהו נוסף?

[לירי_יער*]

וואלה לא ממש יודעת מה להגיד על זה
לצעיר היה חום און אנד אוף 8 שבועות
מה שכן זה מאוד מאוד מחליש את כל המערכות והיא יותר חשופה לעוד דברים

[ההולכת_באתרים*]

לדעתי, לחלות בשעלת זה מיותר. אני לא אפרט את דעתי על אי מתן חיסונים לילדים כשמדובר במחלות קשות ומסוכנות. זה כנראה הדף הלא מתאים.

[אום_אל_קיצקיצ*]

טוב, עכשו אני כבר לא יודעת אם זה זה או לא.
שני רופאים נפרדים שראו אותה היו נחרצים שזה לא שעלת (למרות שלא קיבלו הדגמה מרשימה במיוחד) ולא שלחו לבדיקה (הבנתי שהבדיקה יקרה ולכן לא כל כך רוצים לשלוח).
חברה שחלתה (ונבדקה ונמצאה חולה בשעלת) אמרה שהיה מדובר בשיעול יבש ללא ליחה. השיעול של הקטנה פרודוקטיבי עם הזלת ריר ולפעמים יוצאת ממש מוחטה ירוקה עם השיעול. במשך היום לא כל כך משתעלת, אלא אם אחרי האוכל ואז מקיאה את מה שאכלה. בלילה התקף שיעול פעם בשעה כולל השאיפה עם הקול המפורסם.
נשמע מוכר? זה זה או לא?
<בסוף הטיסה אכן נדחתה מסיבות שלא תלויות בנו.>

[לירי_יער*]

אום אל
אצלי שני רופאים ראו ואמרו נחרצות שאין סיכוי- שזה לא נשמע בכלל
התעקשתי על בדיקה
גם בגלל ההדבקה וגם בשביל לדעת למגפה הבאה
ובבדיקה יצאה חיובית
כמו שכבר אמרתי לך
לשעלת היום יש הרבה פרצופים ורוב הילדים מחוסנים כך שמרבית הרופאים מעולם לא ראו או שמעו שעלת של היום
כל ילד לוקח את זה אחרת
הגדול שלי היה יבש ובלי הרבה עניין הצעיר מזכיר מאוד את ביתך
אני הייתי רוצה לדעת כדי לדעת איך להתנהל מעתה עם חולי שעלת ליד הילדים שלי
אבל זאת אני

[בלה_שנדמה_לה*]

לדעתי, לחלות בשעלת זה מיותר. אני לא אפרט את דעתי על אי מתן חיסונים לילדים כשמדובר במחלות קשות ומסוכנות. זה כנראה הדף הלא מתאים.
אני אפילו לא בטוחה שזה האתר המתאים. (-:
למה כן לחסן אפשר לקרוא ולשמוע בהמון מקומות. באתר הזה אנשים מחפשים תמיכה לבחירה שלהם לא לחסן.

[תפוח_אדמה*]

לדעתי, לחלות בשעלת זה מיותר. אני לא אפרט את דעתי על אי מתן חיסונים לילדים כשמדובר במחלות קשות ומסוכנות. זה כנראה הדף הלא מתאים.
אני מכירה ילדים שחלו אחרי שהתחסנו.

[לירי_יער*]

אני מכירה ילדים שחלו אחרי שהתחסנו
הילדה שהדביקה אותנו וגם אמא שלה שהדביקה אותה שתיהן היו מחוסנות
כך שחיסון זה כנראה לא הפתרון במקרה הנ"ל

[אום_אל_קיצקיצ*]

לירי, אם אני מבינה נכון, ולפי חישוב שלי היא מחוץ לתקופה המדבקת, בבדיקה גם לא יתגלה חיידק כי הוא כבר לא שם, והתשובה תצא שלילית, כך שזה לא באמת יגיד לי אם זאת "הייתה" שעלת. הבנתי נכון?

[לירי_יער*]

יש היום שלוש סוגי בדיקות נראה לי לפי מחיר- אם אני מבינה מה שהרופאה שלי אומרת
החיידק כבר לא שם אבל
יש בדיקה שיכולה להראות האם יש נוגדנים למחלה- זתומרת היתה חולה ועכשיו מחוסנת
יש בדיקה שתראה אם הגוף נחשף למחלה- שאז סביר להניח שהיתה גם הדבקה
ויש את בדיקת 24 השעות- שאותה עוד לא שמעתי שמישהו אישר- שבאמת יש מחלה
גם איך שאני מבינה היא כבר לא מדבקת
בכל אופן לא היית רוצה לדעת אם היא כרגע מחוסנת למחלה
או שאת צריכה לבודד אותה עם כל מגיפה?

[ההולכת_באתרים*]

אני מכירה ילדים שחלו אחרי שהתחסנו.
החיסון לא נותן הגנה של מאה אחוזים. אבל בכל מקרה כיוון שכבר קיימים הנוגדנים בעקבות מתן החיסון המחלה תהיה קלה יותר. עדיף מאשר להיות לא מוגן בכלל ולהיחשף לסיבוכים קשים ואף מוות.

[ההולכת_באתרים*]

באתר הזה אנשים מחפשים תמיכה לבחירה שלהם לא לחסן
נו, זה לא אומר שזו הבחירה הנכונה והאחראית כלפי הילד ובריאות הציבור בכלל.
דרך אגב, סביר שאלה שחוסנו ונדבקו (אם האבחנה לשעלת אכן היתה נכונה) נדבקו מלא מחוסנים בגלל שאנשים שלא מחסנים פוגעים בחיסוניות העדר.

[תפוח_אדמה*]

אני מכירה גם מבוגרים שחלו בשעלת, ושמעתי על לפחות שניים שנדבקו ממבוגרים. או שהם לא התחסנו מעולם, או שהם התחסנו והגוף כבר לא זוכר. לרוב זכרון חיסוני ממחלה נשמר יותר זמן מזה של החיסון.

[ההולכת_באתרים*]

אני מכירה גם מבוגרים שחלו בשעלת, ושמעתי על לפחות שניים שנדבקו ממבוגרים. או שהם לא התחסנו מעולם, או שהם התחסנו והגוף כבר לא זוכר. לרוב זכרון חיסוני ממחלה נשמר יותר זמן מזה של החיסון.
נכון. החיסון לא מחזיק כנראה עד הבגרות. אבל לאדם מבוגר המחלה לא מסוכנת. וזו עוד סיבה לחסן את הילדים. לילד המחלה עלולה להיות קטלנית. ולכן ילד לא מחוסן שיחיה בבית עם מבוגר שחלה-סכנת מוות.
לרוב זכרון חיסוני ממחלה נשמר יותר זמן מזה של החיסון.
לפי אותו היגיון צריך לחלות גם באבעבועות שחורות, דבר ומחלות נוספות. בעצם הבחירה היא בין לא להגן על הילד כלל לבין הגנה שבמקרה הרע היא חלקית. החיסון הוכנס לסל מכיוון שנעשה שקלול של הסיכונים במחלה מול החיסון.
ילדים מתו משעלת. האם אנחנו רוצים לחזור אחורה? זיכרון חיסוני יותר טוב באיזה מחיר? של אובדן חיים? סכנה בהחלט ממשית בהקשר זה.

[סמדר_נ*]

לילד המחלה עלולה להיות קטלנית.
למיטב ידיעתי, רק אם אותו ילד הוא מתחת לגיל שנתיים. או אם יש לו מחלות רקע.
לגופו של עניין, אין לי דעה מוצקה עד כדי כך שאוכל להגן עליה בכל ויכוח. אני מניחה שכמו רבים ורבות כאן אני פועלת על פי תחושותי הפרטיות, ובמקרה זה, ילד -- או מבוגר -- שהיה משתעל חודשים אצלי בבית היה פוגע אנושות באיכות חיי, גם לו הייתי יודעת בבטחה שמדובר במשהו מעצבן שיחלוף. חיסנתי.
אבל, הולכת, אני לא בטוחה שמתנגדי החיסון יסכימו איתך ש בעצם הבחירה היא בין לא להגן על הילד כלל לבין הגנה שבמקרה הרע היא חלקית. לתפיסתם הם כן מגינים על הילד, ואת דווקא זו שחושפת אותו לסכנה.
אפשר להמשיך להתווכח גם על זה (אותי תמצאי כנראה באיזור הצד שלך בוויכוח), אבל אני כן בעד להשאיר את הוויכוח בפסים עניניים ותיאורטיים, וללא הנחות אפריוריות שמי מהצדדים בוחר בכוונה מלאה להפקיר את ילדיו.
ואכן, לא בדף הזה. יש מספיק דפים.

[ההולכת_באתרים*]

אבל אני כן בעד להשאיר את הוויכוח בפסים עניניים ותיאורטיים, וללא הנחות אפריוריות שמי מהצדדים בוחר בכוונה מלאה להפקיר את ילדיו
זה לא מה שאמרתי. הצגתי את העובדות: הגנה גם אם חלקית גם אם לא לכל החיים מול אי הגנה כלל מפני מחלה שעלולה להיות קטלנית.

[עודד_המחפש*]

אנשים שלא מחסנים פוגעים בחיסוניות העדר.
הטענה הזו שנויה במחלוקת. יש תיאוריות אחרות מתאורית חיסון העדר.
http://www.hisunim.com/articles/[po]Tenpenny HTML 1024[/po]/img41.html
והנה ציטוט מכאן

דר' לוראנס פלבסקי, רופא ילדים, חבר באקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ומנהל מחלקת רפואה דחופה לילדים בבית חולים בניו-יורק בעברו, הציג את הגישה החלופית לתיאורית החיידקים של פסטר, הגישה הרווחת במדע הרפואה המודרנית שעל בסיסה מושתתת כל תפיסת החיסונים. לפי הגישה אותה הציג פלבסקי, תסמינים (להם אנו קוראים מחלות) הם תוצאה של הצטברות רעלים בשיעור העולה על יכולת הגוף שלנו להיפטר מהם וכי בתהליך ההבראה מתסמינים אלו לוקחים חלק הוירוסים המוצאים סביבה נוחה המאפשרת להם להתקיים ולבצע את תפקידם. כך, באוכלוסיה הנחשפת כולה לוירוס נתון חלק מהנחשפים יפתחו את תסמיני המחלה וחלק לא, בהתאם למאזן הרעלים הכולל ויכולת המערכת החיסונית של כל אחד מהם להתמודד עם תהליכים אלו. גישה זו, הנקראת הומוטוקסיקולוגיה, הוצגה לראשונה ע"י דר' ביצ'אמפ הנודע, בן תקופתו של פסטר (ונקראה פולימורפיזם בשעתו), ולדברי אחת מדוברות הכנס צפויה להעסיק אותנו יותר בשנים הקרובות.

[הכול_טוב*]

התינוק שלי בן 11 חודש.
מאתמול יש לו נזלת ושיעול. קניתי לו סירופ טבעי בבית מרקחת . הוא לא מחוזן בשום חיסון. זו המחלה הראשונה שלו.
איך להבחין אם זו שעלת, ואם לא, איך מתגברים על הצינון והשיעול?? (אני מודאגת כי הוא לא מחוסן בכלל...) אשמח לעזרה@}

[אום_אל_קיצקיצ*]

נזלת ושיעול זה דבר מאוד רגיל ובכלל לא אומר שזו שעלת. יש לך סיבות אחרות לחשוד בכך? אני מבינה את הפחד ממחלה ראשונה. באמת מפחיד. יהיו עוד המון. גם מחלות וגם שיעולים וצינונים. איך מתגברים - איך את מתגברת כשאת מצוננת? זה עובר לבד. לא צריך לעשות כלום. גם לא סירופ מבית טבע. אחרי שיעבור, אני מציעה לך להושיב את עצמך לשיחה ותנסי לברר עם עצמך, לאור הפחד שאת חווה עכשו, האם באמת כדאי לך ספציפית בתור אמא, לא לחסן. אני ובעלי למשל, החלטנו שהמחלות שאנחנו לא מחסנים נגדן הן מחלות שאנחנו אכן מתכוונים לקחת עליהן אחריות מלאה ולתמוך בילד חולה, ללא פחד, אם וכאשר יחלה. בחרנו לחסן נגד טטנוס ופוליו בלבד. שתי בנותינו חלו בשעלת לפני כחצי שנה וזה היה בסדר מבחינתנו, להוציא אולי את הדאגה לשכננו התינוק ומידור מתמיד של הילדות כל עוד היו מדבקות, שזה מעיק ולא נעים. אני חושבת שאם את לא רוצה לחסן נגד שעלת, זה רק בתנאי שאת באמת לוקחת בחשבון שלילד עלולה להיות שעלת, כי המחלה הזאת מסתובבת. וכמו שאמרתי, כנ"ל לגבי שאר המחלות שבחרת לא לחסן. אגב, את בטח יודעת ששעלת היא מחלה מסוכנת רק לתינוק בשנה הראשונה לחייו.

[הכול_טוב*]

אום אל קיצקיצ, תודה על התגובה העניינית...שכחתי לציין שאני מתכוונת לחסן אותו לטטנוס וכנראה גם פוליו בסביבות גיל שנה....
מעבר לזה, באמת ייתכן וכנראה שהוא משתעל שיעול לח בעקבות הצינון...אבל שמתי לו מבער עם אקליפטוס לימוני והוא ישן בהרבה יותר טוב...
אני מצוננת גם.ממש חזק...זה נכון שעל כול בחירה צריך לקחת אחריות...אני מודעת לכול בחירה וקוראת הרבה בעד ונגד חיסון מסויים...
אגב,חשבתי ששעלת מסוכנת בשנתיים הראשונות,לא רק בשנה הראשונה...
בכול מקרה,נראה לי שאקח אותו לרופאה, בשביל הכסת"ח...
שנהיה בריאים...
אגב, איפה חיסנתם רק נגד טטנוס ופוליו? האם הולכים לרופא משפחה ומבקשים מרשם? ואיתו הולכים לטיפת חלב? איך זה הולך??
תודה מראש ורק בריאות@}

[אום_אל_קיצקיצ*]

בטיפת חלב. הטטנוס באמת לא בא בנפרד אלא עם דיפטריה, כך שבעצם חיסנו גם נגד דיפטריה. את הפוליו אפשר לבקש בנפרד.
מידע לגבי מחלת השעלת בתחילת הדף הזה.

[פלונית*]

לא קראתי את כל הדף, אז סליחה אם יש כבר תשובה לשאלתי:
בן זוגי היקר השתעל המון לפני שבועיים, הלך לרופאה, שאמרה שזה כלום.
אתמול חזר לו השיעול שוב, והוא הלך לרופא אחר שאיבחן לו דלקת ריאות ושעלת (ונתן לו אנטיביוטיקה כמובן).
לא נעשתה בדיקת דם, וממה שקראתי בדף זה הכרחי כדי לוודא שזו באמת שעלת.
השאלה - הקטנה שלנו בת 9 חודשים, לא מחוסנת.
היא לא משתעלת בינתיים (טפו טפו) אבל אני לא רוצה לקחת שום סיכון איתה.
איך יודעים מתי האיש מפסיק להיות מדבק (בהנחה שזו באמת שעלת)?

[דינה_לענין*]

מהו השלב המידבק ועד כמה צריך לבודד על מנת לא להדביק?

[פלוני_אלמונית*]

1. ..האם יש טיפול מניעתי אלטרנטיבי? מסתובבת באזורינו שעלת אני עם תינוקת בת 8 חודשים...

עצות למניעה?

[אמל_ית*]

אני שמעתי על חיסון הומאופטי לשעלת... ובכלל על תוצאות טובות של הומאפטיה ושעלת. לא מניסיון אישי, לנו יש ניסיון רק עם המחלה (-:

[פלוני_אלמונית*]

תודה אמל ית מטפלים בהומאופתיה והמטפלת לא ממליצה לתת חיסון הומאופתי כדי למנוע...
עוד רעיונות? אני נעה בין פחד תהומי לאמון מלא בתהליך החיים...

[חוט_השני*]

מאיזה אזור את?

[לילך*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אחרי כחודש מחלה, ורק אתמול הרופאה הרביעית שראיתי (רופאה במרפאת חירום של קופ"ח מאוחדת) העלתה את האפשרות שזו שעלת.
כשהיא העלתה את האפשרות וקראתי על התסמינים, נדלקה לי נורה ענקית! זה באמת בדיוק מה שאני חווה.

בהתחלה היתה לי גם ברונכיט עם ליחה ירוקה. אני כבר אחרי שני סוגי אנטיביוטיקה (5 ימים רוקסו, 5 ימים זינט) והפסקה של שבוע, ועדיין יש נטיה לשיעול, צרידות חזקה, מעין מחנק.
השיעול שליווה אותי מתאים בדיוק לתיאור- לא הבנתי למה אני נחנקת בין השיעולים, ובימים האחרונים גם הקאתי מין קצף שקוף, ליחה.
רק עכשיו אני מבינה מה זה הדבר המוזר הזה...

בעוד יומיים יחזרו הבדיקות מהמעבדה, והדיעות של הרופאים חלוקות-
הרופאה שאבחנה המליצה לקחת עוד אנטיביוטיקה, "אזניל", שהיא אמורה להיות מתאימה לשעלת.
הרופאה הקבועה שלי לא כל כך בעד, כי כבר טופלתי באנטיביוטיקה.

נמאס לי להיות חולה ובבית ומסכנה, והלך לי הגב מהשיעולים. האם לפי נסיונכם "אזניל" באמת ידועה כמרפאת שעלת??
לא בא לי להיתקע עם השיעול הזה, מה כבר תזיק עוד אנטיביוטיקה?

[פלוני_אלמונית*]

לא בא לי להיתקע עם השיעול הזה, מה כבר תזיק עוד אנטיביוטיקה?
הי לילך,
הנזק באנטיביוטיקה הוא הרבה מעבר לכך שהיא "כימית, לא טבעית". הרבה מעבר לכך שלצד חיסול החיידק המיועד, מחוסלים עוד כמה דברים שתורמים לבריאות שלנו ולזרימה התקינה של החיים.
הנזק (לפי תפיסתי), הוא בעיקר משום שהיא מנטרלת ומדכאת את יכולות הריפוי הטבעיות של הגוף, במקום לעודד אותם כמו שנדרש, וכאן בהחלט נדרש! (בטיפולים "בונים" כמו למשל הומאופתיה ועוד..).
זה מביא לכך שלמרות שסימני המחלה נעלמים הגוף נחלש ונוטה יותר לקבל עליו עוד ועוד מחלות.
אם לא היה מענה אמיתי לחוסר היכולת להתמודד עם סיטואציה אחת- נאמר שעלת, בהמשך הגוף יאותת את מצוקתו באמצעות דרכים קצת יותר קשות בכדי שהפעם לא נוכל לפספס את המסר.
אז לסיכום, לשאלתך-
מרפאת שעלת?? בטוח לא. יהיה מדויק יותר לאמר- מדכאת שעלת. (ריפוי זה כאשר מטפלים בשורש המחלה ולא בסימנים החיצוניים....)
מעלימה את סימניה באופן אגרסיבי? כך מצופה ממנה.
מביאה בהמשך ביטוי חדש לאותו עניין? סביר להניח שכן..
בתור הומאופתית אני יכולה להציע לך את הכלי המופלא הזה שכבר חולל מהפכים רבים במקרי שעלת. אולי יש דרכים נוספות....
את מוזמנת לשאול כאן ולקבל המלצות למטפלים באיזור שלך. ממליצה לך לא להמתין.
מקווה שעזרתי במשהו,
שתהיה לך רפואה אמיתית ושלמה! (-:
מיה.

[טרה_רוסה*]

השיעולים בכל מקרה לא ייפסקו.
לאחר חודש מחלה אני לא חושבת שיש טעם...אם אני לא טועה את גם כבר לא מידבקת. תקראי בדף, יש כאן עוד מידע.

[אם_ובת_למשתעלים*]

שלום, וחג אביב שמח לכולם.

כנראה כל 4 ילדיי חולים בשעלת: כבר כמה שבועות של שיעולים שהחריפו. הקאות, ומראה כמו של חנק.
שניים עשו בדיקת דם לפני כחודש. הבנתי שקשה לדעת תשובה חד משמעית. ובאמת לא חזרו אלינו כמו שמקובל במחלת-מגפה. לכן כעת לא "סימנו " אותנו... אבל הסימנים בהחלט מעידים שזה זה.
כידוע-זה מחזה מאוד לא נעים. קשה לי אבל אני מחכה לשיפור. אבל בעלי חושב שזה חוסר אחריות מצידי להשלים עם המצב, וכועס שאיני משיגה תשובה לגבי דיאגנוזה וטיפול.
שאלה ראשונה:
מה ניתן לעשות כדי להקל על ילדיי?
שאלה שניה:
יש במשפחתנו הקרובה אדם שהינו בעל קוצב לב. גם הוא משתעל כבר כמה שבועות, כנראה שגם מקיא. הרופא לא מצא מה יש לו.
האם יש טעם לאמר את המילה המפחידה "שעלת"? או שבמילא אין מה לעשות עם המידע הזה?
כיצד אוכל לסייע לו?


תודה לכל המשיבים.

[לבנה_במילואה*]

קראתי חלקים מהדף.
אני מבינה שיש מחלוקות לגבי הסכנה בשעלת.
היה אצלנו ביישוב כמה מקרים של שעלת.
אני בהריון (שבוע 27) עם קטן מתחת לשנה ובת 3וחצי-שניהם לא מחוסנים,
בשבוע וחצי האחרונים (אנחנו גרים במדבר והמזג אוויר נורא-מלא אבק ) אני עם סימני אלרגיה - עקצוץ בעיניים, צינון, שיעול, ליחה. היום חשבתי שאולי חלילה יש לי שעלת.
ב"ה אני לא מהלחוצות ובכל זאת- אני בהריון עם ילדים ועוד שומרת על ילדים קטנים מידי פעם.

הרופא משפחה שלנו אמר שאם אין הנחיה של משרד הבריאות ואין לי שיעול כמו שתיארתם (שיעול הסטרי עם קיא- או שלא) אז זה אלרגיה ולא שעלת והם אפילו לא יבדקו אותי
ושאם יש הנחיה או סימפטומים אז ישר מביאים אנטיביוטיקה בלי לבדוק.

[איילת*]

הבנתי שבאמת שעלת "מסתובבת" עכשיו, לפחות באזור ירושלים. אנחנו חששנו שהילדה שלנו נדבקה מילדה מהגן הקודם שלה שהיא שיחקה איתה ואחר כך התברר שהיא חולה. באמת הרופאה המליצה לנו להתחיל מיד אנטיביוטיקה ליתר בטחון (האנטיביוטיקה לא מקלה על המחלה אבל היא מונעת הדבקה של הסביבה). החלטנו לחכות ולשמחתי היא לא נדבקה, אבל שמעתי שמשרד הבריאות הורה לכל הגן של אותה ילדה - מחוסנים ולא מחוסנים, לקחת את האנטיביוטיקה אחרת לא ניתן יהיה לפתוח את הגן. היא נחשבת מחלה מאד מדבקתץ לגבי הסימנים שאת מתארת, זה לא נשמע שעלת, אבל המחלה כן מתחילה בכמה ימים שנראים כמו צינון. הרבה בריאות!

[לבנה_במילואה*]

תודה איילת. כנראה שזה באמת לא שעלת. לא נבדקתי אבל זה לא שיעול כמו שמתואר בכלל...

[אלמונית*]

שלום, מצטערת על האלמוניות. חיים בקיבוץ ופתאם נבהלתי מהלינץ' שיכול להגיע...

חמודה בת 7 עם ליחה, ושיעולים קשים עד הקאה כבר שבועיים. בהתחלה לא התרגשנו כי היא תמיד היתה עם מערכת נשימה רגישה ועד כה כמעט תמיד התמודדנו בלי התערבות יותר מדי קונבנציאנלית, אבל אחרי שבוע מאד מאד קשה בלי שינה, כמעט היחנקויות, והמון דאגה, עברנו לאינאלציות של מי מלח, הימנעות ממוצרי חלב, דיקור, ובהמשך רופא הציע שאולי מדובר באסתמה ועברנו למשאף. בנתיים נירשם שיפור משמותי במספר ההתקפים, חזרנו לישון , אבל הם עדיין מופיעים ומלווים הרבה פעמים בהקאה. יש אצלינו אסתמה במשפחה, ומכיוון שיש חלק תורשתי בהופעה שלה קצת נירגעתי שיש הסבר (נחמת טפשים כמובן). עכשיו, אחרי רמיזה עויינת מצד חברה שיודעת שלא חיסנו, פתאום אני חושבת שזה אולי בכלל שעלת.

השאלה שלי היא האם יש טעם בכל ללכת לבדוק את זה, קצת מקריאה הדף אני מרגישה מסוג המחלות שפשוט צריך לעבור... מפחדת מבדיקה חיובית ומהתגובה החברתית שלא תאחר להגיע...

[פלונית*]

אם תלכי בכל זאת לרופא ותתני לה אנטיביוטיקה, זה ימנע הדבקה של הסביבה

[אלמונית*]

היום אצל הרופא אמרתי שאולי זאת שעלת תוך ציון זה שלא חוסנו. הוא שלל, אפילו נתן אישור שאנחנו לא מדבקים... אני מרגישה שהוא טועה...

[פלונית_אחרת*]

לדעתי, כדאי לחזור לרופא ולהתעקש על בדיקת דם, או ללכת לרופא אחר.
האם נפגשתם עם ילדים חולי שעלת לאחרונה? גם באיזור הצפון יש כרגע הרבה מקרי שעלת. שמעתי גם על הרבה ילדים שקיבלו סטרואידים ומשאפים ובדיעבד הסתבר שזה שעלת. אל תרגישי רע כי לא חיסנת - יש גם הרבה מחוסנים שחולים.
יש טעם לבדוק אם את רוצה לתת אנטיביוטיקה כדי לא להדביק את כל הסביבה. הבנתי שלרוב האנטיביוטיקה לא משפיעה על מהלך המחלה, אלא רק על ההדבקה.

[פלונית*]

את הילדה שלי בדקו במשטח אף (כמו משטח אף, עם מין קיסם ניקוי אוזניים אבל ארוך) והתשובה הגיעה תוך יום אחד. תבקשי ממנו לעשות בדיקה כזאת

[יסכו_נט*]

נראה לי שווה להבדק או לחשוב אם נחשפתם.. לנו כנראה הייתה שעלת עכשיו, גם לא מחוסנים, דאגתי בעיקר מלהדביק תינוקות. הבת שלי עברה ממש בסדר.

[ענבלולי*]

גם אנחנו בסיום סבב משפחתי של שעלת, התחיל ממבוגרים - אמא שלי ואחותי, לביתי הלא מחוסנת ואלי.... אני חטפתי הכי קשה מכולם ורק עכשיו אחרי 6 שבועות יש לי שיפור בשיעול. לקחנו אנטיביוטיקה כולנו כי הרגשנו שלא מסוגלים לשמור על בידוד לאורך כל כך הרבה זמן (חשוב לקחת כל המשפחה ביחד, אחרת ימשכו ההדבקויות)

את הילדה שלי בדקו במשטח אף (כמו משטח אף, עם מין קיסם ניקוי אוזניים אבל ארוך) והתשובה הגיעה תוך יום אחד. תבקשי ממנו לעשות בדיקה כזאת
רופאת המשפחה שלנו התעקשה שהיא לא מכירה שום בדיקה אחרת מלבד בדיקת דם לנוגדנים. מעצבן.

[ריש_גלית*]

בהחלט יש שעלת שמסתובבת עכשיו בצפון, ואם הרופא שלכם לא עושה בדיקה (משטח מהאף, כמה שיותר עמוקבמעלה הנחיריים, ובדיקת דם לכדוריות הלבנות) הוא נוהג בחוסר אחריות מקצועית. לדעתי - תתעקשו על בדיקה, ויש עוד רופאים בעולם אם הוא ממשיך לדבוק באבחנה אינטואיטיבית ולא מבוססת. כמו שאמרו פה, החשיבות של אנטיביוטיקה במקרה של תשובה חיובית היא למניעת הדבקה. מדובר באחריות כלפי הסביבה, לכן אם מחליטים לא לתת אנטיביוטיקה המשמעות לדעתי היא הימנעות מיציאה מהבית ובידוד חברתי שיכול להימשך גם חודשים, ובקיץ זה נראה לי קשה מדי. אני בכל אופן החלטתי לתת, אבל לשמחתי התשובה במקרה שלנו היתה שלילית.

[חוט_השני*]

גם בקריית אונו היה עכשיו גן בו לכמה ילדים היתה שעלת. כל ילדי הגן קיבלו אנטיביוטיקה או שלא באו גן עד לתום תקופת הסכנה. הילדה מהגן הזה שאני מכירה עברה את המחלה בצורה די קלה.

[פלוני_אלמונית*]

הילדים שהיו חולים בגו היו מחוסנים?

[אלמונית*]

הילדים שהיו חולים בגו היו מחוסנים? סביר להניח.

היום אצל הרופא אמרתי שאולי זאת שעלת תוך ציון זה שלא חוסנו. הוא שלל, אפילו נתן אישור שאנחנו לא מדבקים... אני מרגישה שהוא טועה... התקשרתי והתנצלתי על כך שאני מתילה ספק בהבחנה, הוא היה מאד נחמד ואמר שאין בעיה ושהאחות תשלח אותנו לבדיקת דם לזיהוי שעלת. לא ידעה תוך כמה זמן יש תשובה. למישהו יש מושג תוך כמה זמן יש תשובות? עד אז אנחנו בסגר...

[אלמונית*]

את הילדה שלי בדקו במשטח אף (כמו משטח אף, עם מין קיסם ניקוי אוזניים אבל ארוך) והתשובה הגיעה תוך יום אחד. תבקשי ממנו לעשות בדיקה כזאת
הם לא מכירים את הבדיקה... אפשר קצת יותר פרטים?

[פלונית*]

לא יודעת את השם הפורמלי - משטח אף, גם רעש גלית כותבת על זה פה למעלה

[אלמונית*]

אני אנסה לבדוק האם ניתן לעשות את הבדיקה של המשטח. אני עייפה ומותשת מלילות ללא שינה, וגם מאד מוטרדת מתגובת הסביבה... תנחמו אותנו שבסוף זה עובר זאת בעצם הפעם הראשונה שאני ממש מרגישה שאני צריכה להתמודד עם הסביבה בנוגע להחלטות הלא מיינסטרמיות שלי... להצדיק את הבחירות שלי.

[ענבלולי*]

בסוף זה עובר
לנו עזר דיקור סיני ואדים.

[ריש_גלית*]

זאת בדיקה לשעלת, לא ייתכן שאין להם דרך לברר מה זה בדיוק! שיתאמצו! (רוצה את הטלפון של רופא הילדים שלנו?)

לגבי תגובת הסביבה, אני חייבת להזהיר אותך שהיא עלולה להיות לא נעימה עד היסטרית. לכן חשוב כל כך לקבל אבחנה מדויקת ולפעול בהתאם (אנטיביוטיקה או הסתגרות אם יש שעלת).

למיטב הבנתי, הבחירה לא לחסן היא בין היתר בחירה לא להתייחס למחלות כאל איום שדורש הכחדה אלא כאל חלק מהחיים, גם אם הוא לא נעים. אבל מכיוון שאנחנו לא יכולים לכפות על הסביבה להתייחס למחלות בצורה הזאת, ואנחנו חיים בחברה שפוחדת מאוד ממחלות למרות שיש לה הכלים אולי הטובים ביותר שהיו מעולם להתמודד אתן, אנחנו צריכות להתחשב. ובין היתר להתאמץ לא להדביק אוכלוסיות שהמחלה מסוכנת להן, כמו תינוקות. @}

[פלונית*]

גם אני יכולה לתת לך את הטלפון של הרופאה ששלחה אותנו לבדיקה הזאת אם זה עוזר. אגב, גם במר"ם ידעו מה זה בלי שום בעיה (היא שלחה אותנו לשם בשבת). וכן, תגובת הסביבה, במיוחד המחסנת (כשהם מבינים שהם לא מוגנים מהדבקה), יכולה להיות מאד לא פשוטה. זה קשה ומעורר שאלות אבל גם מזמין לבחור מחדש או לבדוק את הבחירה. במקרה של שעלת היא באמת מסוכנת לילדים מתחת לגיל שנה אז שווה לדעת כדי להזהר

[אלמונית*]

סיכום ביניים:
חמודה אחת בת 6 עם התקפי שיעול קשים והקאות. המצב משתפר אבל מאד לאט. בין התקף להתקף הכל מצויין. התקף כל שעה עד שלוש שעות. בלילה קשה יותר. היא ואנחנו ישנים מאד גרוע.
מסכימה עם:
הסימפטומים קשים לצפייה ומאמצים מאוד את הילד במיוחד בשיאי המחלה (המחלה מחזורית). בגדול אין מה לעשות בשיטות המקובלות. ולכן גם בדרך כלל לא עושים. הרבה סבלנות נדרשת. בגדול התאור של משפחת שפרון במעלה הדף מאד מתאים.

עוד חמודה בת 7 עם עם קצת חום לפני כמה ימים, וקצת שיעול. במגמת שיפור. העצם לא ממש חולה.
עוד מתוק בן 1.9 עם שיעולים ונזלת. השיעולים התחזקו במהלך הימים האחרונים בייחוד בלילה. בנתיים (מקווים) יציב.
אמא ואבא מעט משתעלים. כמעט ונעלם.

עשינו בדיקת דם, לא היה לי כוח להתווכח על המשטח. הרופא בטוח שאני טועה. הלוואי.
המרפאה בקיבוץ רואה בנו איום אסטרטגי לאומי... מחכה לראות מה יקרה עם התשובה תהיה חיובית. אולי זה טוב שלוקח לה זמן להגיע.
ביקשנו אנטיביוטיקה. האחריות מלחיצה (חדר אוכל משוטף) והבידוד קשה (שלושה שובבים מלאי מרץ בדירה פיצפונת בלי אפשרות ללכת לבריכה) וגם תכף מסיבות סוף השנה שניראה לי שהבנות לא יסלחו לנו עם לא ניתן להן ללכת.

הבחירה לא לחסן היא בין היתר בחירה לא להתייחס למחלות כאל איום שדורש הכחדה אלא כאל חלק מהחיים, גם אם הוא לא נעים.
מקווה שנהיה אחרי עוד כמה שבועות אוכל לחשוב שוב על הבחירה שעשינו לא לחסן. אם אנחנו בדרך החוצה מהמחלה (גם אם זאת לא שעלת, היא בכל מקרה משמשת כשיעור חשוב מבחינתי) אז אני מניחה שאגיד שאני לא מצטערת במיוחד שאני מאמינה במשפט המצוטט, אבל אם שני השובבים הנוספים במשפחה יפתחו התקפים כמו החמודה אני מודה שזה יהיה מאד קשה. ועוד יותר יהיה לי קשה אם הדבקנו מישהו (תינוק או אחד מישהו עם מערכת חיסונית מוחלשת כמו חברה החולה בסרטן).

[פלוני_אלמונית*]

כותבת קצת כדי לשחרר...

ניראה שאנחנו יוצאים מהמחלה. לחמודה פחות ופחות התקפים. השיעולים פחות קשים ומספר ההקאות ירד. אני חושבת שעברו כ-6 שבועות מאז שהתחילו להופיע השיעולים הראשונים. אני מניחה שאפשר להגיד שהיא עברה את המחלה בצורה בינונית-קשה. לקראת הסוף, עקב המאמץ של השיעול גם האף דימם. בשלב הזה כבר ידענו שמדובר בשעלת וידענו שהיא מתמודדת אז לא ניבהלנו, אבל זה מחזה מאד לא מרנין...

אבל עכשיו התחלנו להתמודד עם החברה סביבנו. האבסורד הוא שאנחנו יזמנו את בדיקת הדם מתוך תחושת אחריות לאחר שבמשך הרבה זמן היה איבחון שגוי וחוסר התייחסות ל"דיאגנוזה" שלי שמדובר בשעלת...לך תסביר לאנשים שהרופא צחק על הדאגה שלנו ואפילו נתן אישור לבוא לגן "כדי שאמא תהיה רגועה".... בקיצור, לא הסתפקו בלהודיע להורי הגן, אלא לכל מערכת החינוך של הישוב... אולי זה נכון לעשות אבל זה כמובן זורע פאניקה. אני יודעת על ילד נוסף שנידבק שגם לא היה מחוסן, ועוד כמה שחשודים כחולים שכן מחוסנים, ואני מקווה שלא יהיו נפגעים נוספים. מאד מקווה.

לחסן או לא לחסן? אני כמובן לא מתיימרת לענות על השאלה אלא רק מעלה הירהורים... הרבה מהלחץ שלנו נבע מחוסר האיבחון. השיעולים מאד לא נעימים ובלי איבחון הם מפחידים. ברגע שהבנתי שמדובר בשעלת (אפילו לפני הבדיקה) בבת אחת הרגשתי הקלה עצומה. ידעתי שהיא נדבקה קשה אבל עוד כמה שבועות היא תתאושש. דאגנו לאחיה הקטן אבל עושה רושם שהוא חולה בצורה קלה יחסית (בתקווה שהשיעולים לא יתגברו). היא השתנתה, פתאם היא בבת אחת מדברת המון ומספרת על החויות שלה, היא מלאת אנרגיה עכשיו שהיא חזרה לישון טוב יותר. קשה קצת להסביר את זה כי אתם לא מכירים אותה, אבל היא כאילו התבגרה, אולי לא כאילו. היא עברה חוויה לא פשוטה והתמודדה איתה.

העניין החברתי לא פשוט, ואני מקווה שגם זה בסופו של דבר תהיה התמודדות שנעבור. אני בפרוש הבנתי שאני חייה במקום שלא מתאים לי (קיבוץ) למרות שאני מאד משתדלת להשתלב כל פעם מחדש "המוזריות" שלי מזמנות חיכוכים. אולי זה הזמן לשקול מחדש את ההחלטה שקיבלנו לפני מספר שנים. היום באה אלי חברה מהקיבוץ, היחידה שהעזה להתקרב אלינו וחיזקה אותי. והכי חשוב חזרה ואמרה "את לא אשמה" יודעת בדיוק באיזה נקודה לגעת.

מעניינות הבחירות שאנחנו עושים נגד ההוויה של עצמינו - לפעמים באמת אני תוהה איך בחרתי/הסכמתי ללכת לחיות בקיבוץ שיתופי בידיעה שאני לא אצליח לפתח עור פיל (העצה הראשונה שקיבלתי שהודעתי על ההחלטה שלנו) ושאני תמיד בוחרת את הדרך לעצמי. זה מזכיר לי איך בגיל 18 הוצאתי את חסכונותי הצנועים על רשיון צלילה במקום רשיון נהיגה. מאז ילדותי היה לי פחד מטביעה, למרות זאת נסעתי לאילת לבד לקורס צלילה כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה. את הקורס לא סיימתי, "נזרקתי" אחרי יומיים כושלים של חוסר יכולת לעצור נשימה מעבר לשתי שניות. לא התייאשתי, כמה חודשים אחר כך שוב ניסיתי, הפעם בנמל ת"א. היה קטסטרופה. קר, הקאתי את נשמתי כל פעם שיצאנו לים, וסבלתי מיחס מזלזל של המדריך, אך סיימתי עם רשיון צלילה. אולי זה עזר לכך ששתי החמודות שלי הן דולפינות מגיל מאד צעיר, ואולי לפעמים צריך ללכת נגד הזרם של עצמך כדי ללמוד דברים חדשים.

טוב, אני כבר גולשת מעבר לענייני שעלת... אשמח לתמוך ולעזור למי שיתקל במחלה בעתיד. תהיו בריאים!

[פלונית*]

בסוף נתתם אנטיביוטיקה?

[אלמונית*]

כן, אפילו לפני התשובה, כי היינו די בטוחים על פי התסמינים שמדובר בשעלת.
בבחירה לא לחסן בחרנו להתמודד עם המחלה אם תגיע, אבל עקב המצב בו אנו חיים אנחנו לא יכולים להכריח את כולם לחלות יחד איתנו... הבעיה היתה שהיה אבחון שגוי המון זמן.

[ריש_גלית*]

נשמע שעברתם חוויה קשה. אני רוצה להגיד לך שגם בחברה שבה לפחות מחצית מהילדים לא מחוסנים - ההתמודדות עם מחלות קשות שמסוכנות לתינוקות או למי שמערכת החיסון שלו חלשה, ההתמודדות הזאת לא פשוטה, לא לחברה כחברה ולא לפרטים שבה. ושום דבר לא מובן מאליו. שעלת היא לא אבעבועות רוח שאפשר "להזמין את החבר'ה להיבדק כדי להתחסן" כמו שעושים פה לפעמים ב ככר השוק (-:. בעצם את יודעת את זה טוב ממני... כי לילדים שלי אין שעלת (וחצי מהם מחוסנים).
תודה ששיתפת. תרגישו טוב! @}

[אלמונית*]

שעלת היא לא אבעבועות רוח שאפשר "להזמין את החבר'ה להיבדק כדי להתחסן" כמו שעושים פה לפעמים ב ככר השוק
ממש ממש נכון. זאת מחלה מאד לא פשוטה למי שנדבק קשה ומאד מבהילה להורים. כל מי שלא מחסן צריך לקחת זאת בחשבון. אני כמובן "חכמה" אחרי...

פעם זאת נחשבה למחלת ילדים. חברה שגדלה בחו"ל סיפרה לי שזאת היתה מחלת ילדות כמו כל המחלות... מעניין האם החיסונים גרמו למופע שלה להיות יותר אלים? מעניין האם אבעבועות, בעקבות החיסונים, גם תהפוך למחלה קשה...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

גם הילדים שלי היו חולים בשעלת בסוף שנה שעברה וקצת בקיץ. בבית הספר נדבקו בעיקר אלה שלא חוסנו. אלה שחוסנו רובם הגדול לא נדבק ואלה שבכל זאת נדבקו - השתעלו כמה ימים וזה הכל. אז כניראה שהחיסון כן עובד. המסגרת שילדיי הולכים היא לא גן המונה 30 ילדים אלא בית ספר עם הרבה מאוד ילדים.
אצלנו לא קיבלו אנטיביוטיקה. התקפי השיעול היו בעיקר קשים בלילה, בתקופה מסויימת של המחלה. היה חום גם כמה ימים.מחלה נמשכה המון זמן. נדמה לי שחודשיים. אם זכור לי טוב, הרופא אמר שמשלב מסויים הם לא מדבקים גם ללא אנטיביוטיקה - אז שווה לברר את זה, לפני שמבודדים את הילדים לכל כך הרבה זמן.