מחלת שעלת

אנונימי

_{ראו גם: חיסון שעלת / שעלת יומן אישפוז}

שעלת
מבוא
מחלת השעלת נגרמת על ידי חיידק Bordetella Pertusis.
אלו הם חיידקים קטנים, גרם-שליליים.
לחיידק יש פקטורים וירולנטים (אלימים) וביניהם Pertusis toxin: נצמד לרירית מערכת הנשימה ומגרה אותה, ובכך גורם לשיעול.
הדבקה
ההדבקה נעשית על ידי מעבר טיפות אויר (אירוזול) מאדם לאדם.
מי בסיכון?
ילדים עם בעיה במערכת החיסון או ילדים שלא חוסנו
מתי ואיפה?
בכל העולם, בכל העונות
דרכי מניעה וטיפול

טיפול תמיכתי
אנטיביוטיקה בשם אריתרומיצין - הורגת את החיידק, לא את הרעלנים, לכן מונעת הדבקה אך לא מרפאת את המחלה.
חיסון - ניתן יחד עם דיפתריה וטטנוס

הופעה קלינית
7-14 ימים לאחר הדבקה : דגירה. אין סימפטומים
1-2 שבועות אחר ההדבקה : שלב הצטננותי: נזלת, הרגשה כללית רעה, חום, התעטשויות, הפרעות אכילה. שלב מידבק ביותר.
2-4 שבועות לאחר ההדבקה : שלב ההתקפים: שיעול פרודוקטיבי, הקאות, עליה בספירה לבנה
3-4 שבועות : שלב ההחלמה: שיעול מקוטע שהולך ונחלש. סיבוכים (דלקת ריאות, עוויתות, דלקת קרום המח. הסיבוכים עלולים לגרום למוות או לנזק מוחי קבוע)

ראו גם: נשימה שעול ריאות, חיסון שעלת, הדף על שעלת באתר עמותת חסון

יש היום בארץ שעלת. אני מניח שבתך הצטרפה לחגיגה. זה לא קל ויש מבין קוראינו שחוו וחווים את השעלת הזו בצורות שונות. זה לוקח משלושה שבועות (במקרה הקל) ועד מספר חודשים (במקרה הקשה), אנחנו קבלנו את המחלה באופן בינוני, חלק מילדינו מבריאים לאחר שלושה שבועות וחלק סוחבים כבר את השבוע השישי, אם כי כבר לא בצורה המאוד קשה של המחלה, פחות התקפים באופן משמעותי (שלושה-ארבעה ביום). הסימפטומים קשים לצפייה ומאמצים מאוד את הילד במיוחד בשיאי המחלה (המחלה מחזורית). בגדול אין מה לעשות בשיטות המקובלות. ולכן גם בדרך כלל לא עושים. הרבה סבלנות נדרשת.

שעלת??
צפריר, אנא פרט את כל הסימפטומים, כי טליה לא מחוסנת, וכדאי לדעת איך לזהות.

גם מי שקיבל חיסון עלול להדבק.

סימני השעלת כפי שנצפו בביתנו (ארבעה ילדים)
ראשית: שנים מחוסנים ושנים לא מחוסנים חלו במחלה, בניגוד לדעת הרופאים אחת מחוסנת "חטפה" את זה קשה (הרופאים טוענים שמי שמחוסן מקבל את המחלה בווריאציה קלה).
ולעצם המחלה:
מתחיל בשיעול שנשמע מוכר, לא מלווה בצינון. בהמשך השיעול ממתפתח להתקפים קשים לצפיה כפי שאמר צפריר: התקפים ארוכים, קשה לקחת אויר בין שיעול לשיעול, משמיעים מין חריקה בעת שאיפת האויר. לאחר מספר ימים מלווה לעיתים בהקאות (לא בהכרח בכל התקף) של ליחה בעיקר. אחד הסימנים לכך שמדובר בשעלת היה ששום אמצעי שהוכח אצלנו כיעיל בטיפול בשיעול (קומפרסים למיניהם וכו') לא השפיע
המחלה מחזורית - המחזור הראשון (נמשך מספר שבועות - שניים שלושה) מלווה בהרגשה כללית לא טובה, חום לא גבוה (לא תמיד מופיע), עיפות גדולה מהמאמץ הפיזי של השעולים.
המחזור השני קצר יותר - השיעולים קשים, עשוי להופיע צינון, אבל ההרגשה הכללית הרבה יותר טובה.
מחזור שלישי - הרבה יותר קל. הילד חיי את חייו כרגיל כשמדי פעם הוא עוצר להשתעל, כמות ההתקפים יורדת אבל הם עדיין נראים רע. באופן כללי כמות התקפי השיעול גדלה בזמן שכיבה.
עד כאן אנחנו הגענו.
מקריאה בספרות בנושא עולה כי השיעולים יכולים להמשך מספר חודשים. המחלה לא סימפטית כשהיא מופיעה אצל תינוקות קטנטנים, ילדים גדולים יותר מתגברים (למרות שזה באמת נראה נ-ו-ר-א).

אצלינו אצל המחוסנת זה התבטא ביום אחד של חום ושבועיים שיעולים כמתואר שלא לוו בהקאה ואצל הלא מחוסנת(שעדיין נזונה מהנקה בלבד) בשני ערבים של יללות כמה פליטות ושבוע שיעול. בלענו פרופוליס ואכינציאה בכמויות ,אך אני לא יודעת מה היתה ההשפעה.

אצלנו השעלת משתעלת בעיקר אצל המחוסנים ביותר- האבא.
תינוקת אחת שלנו השתעלה המון ושיעולים קשים ונוראיים!! אבל בסוף אחרי חודשיים כמעט, הגענו לדלקת ריאות קטנה. ילדה שניה השתעלה קלות בערך שבועיים ואבא לא מפסיק להשתעל.
אז אצלנו אין חום וההרגשה הכללית בסדר מלבד העייפות ממאמץ השיעולים.
ובסביבה (לכל המתעניינים בחיי הקיבוץ) הרופאה רצה לדווח למשרד הבריאות שהבאנו את מחלת השעלת לקיבוץ - אין לנו כניסה למרפאת השיניים וגם אף אחד (מהמעט שהיו) לא נחמדים אלינו יותר.
אבל עוד שבועיים אנחנו עוזבים - אז כייף לנו!!!

תמר - למשרד הבריאות חובתה לדווח (יש רשימה מוגדרת של מחלות שצריך לידע, על כל חולה, או מכמות מסוימת) כנראה (אני לא יודעת אם שעלת ברשימה או לא, מתארת לעצמי שכן). לשאר הקיבוץ, אסור לה לדווח - זה חלק מחסיון רפואי...
בקיצור, מה שכולכם אומרים, שהחיסון הזה ממש לא עושה את פעולתו (בלי קשר כרגע לנזקים מחיסונים, עד כה חשבתי שהם לפחות עושים את עבודתם).

שניה. כל מי שאמר "שעלת" נבדק ומצאו אצלו שעלת?
כי אצלינו, אחרי כמה צינונים, נשאר שיעול לכמה שבועות. האם זו יכולה להיות שעלת? (אנחנו מחוסנים, למרות שאני מבינה שזה ממש לא משנה)

תמר,
תשתעלי עליה. על הרופאה. ואם אין לך שעול מספיק טוב שלחי את אבי, רצוי שיגמור איזו קופסת סיגרים טובה לפני כן.

באופן כללי, מעבר לקושי של הסימפטומים המחלה הזו היא-היא החיסון. החיסון הארצי, המדיני וכל שאר החוקים נועד להשקיט את הקברניטים המודאגים שמדאיגים את העם הפשוט.

Orna and others,
I have to start with an apology: I have a new computer, with no Hebrew installed yet.

Is there a way to know for sure this is what it is - ("Shaelet")? Hadar had symptoms very similar to those Orna described. The Dr. said it's no big deal, but we need to make sure it doesn't deteriorate.

He said nothing about Shaeelet. I mentioned my suspicions about its' reation to HAdar's vaccinations, but he said it has nothing to do with it.

Plus, do you know how can I find a good homeopath in my vacinity - Kiryat Ono?

רופא המשפחה של רני (קופת חולים לגמרי קונבנציונלית) חשד בשנה שעברה שיש לו שעלת (בסוף התברר שזו היתה דלקת ריאות).
אז הוא אמר לנו:
א. שיש מגיפת שעלת בקרב מי שחוסן, ומי שחוסן חוטף את המחלה הרבה יותר קשה , ובמיוחד מבוגרים. חודשים על חודשים, עייפות קשה וכו'.
ב. יש בדיקת דם שבודקת אם זו שעלת או לא. כך אובחן שלרני לא היתה שעלת.

מה שמאפיין את השעלת בצורה החזקה ביותר היא שריקה ממש חזקה כאשר החולה לוקח אוויר. זנ גם מה שכל כך מפחיד. בגדול באמת אין צורך אלא בטיפול תומך, להושיב את הילד כשהוא שוכב ומשתעל, לתמוך בגב, קצת טפיחות עוזרות, וזהו.
שוב, למעט אצל קטנטנים (שבדרך כלל לא נדבקים במיוחד כאשר הם יונקים) אין סכנה בשעלת, מעבר לפחדים שהיא מעוררת.
מומלץ לכל ההורים לילד חולה שעלת לקחת מדי פעם רסקיו. גם לילד לא יזיק.

הוזכר כאן כמה פעמים "למעט אצל קטנטנים".לי זה די מעלה דקירות היסטריה קופצניות.הרי זה כל הזמן מה שאומרים לנו,לחסן את התינוקות נגד שעלת כי זה הגיל המסוכן.ובינתיים מסתבר שכל מיני חברים שלי,רחוקים וקרובים,מסתובבים באיזה מן שנטי עם שעלת,בין ילדים,תינוקות,ונשים הרות,(גם אצלי בבית,בלי שום היסוס) וברוח העליהום על משרד הבריאות והחיסונים,מתייחסים להיסטריה שלי ושל אחרים כאל משהו שעבר זמנו.
תסלחו לי אבל אני ממש לא מצליחה להבין,המון דברים,יותר מדי דברים ,בנוגע לחיסונים ולאמות מוסר של לא-מחסנים,חולים ובריאים.
(ברגשי ידידות כמובן...אבל אשמח לתגובות עינייניות.)

ענת, בלי קשר לשאלת החיסונים, בעיני זה חוסר אחריות מדרגה ראשונה להיות חולה אפילו בהצטננות ולהתקרב לאשה בהריון או לתינוק.
לצערי, הארץ מלאה בחסרי אחריות וחסרי התחשבות כאלה.
אין שום סיבה לסכן עובר או תינוק בהידבקות. אם יש לך חברים או קרובים כאלה, את יכולה בשקט גמור לעשות מה שאחותי עושה: כשמישהו רוצה לבקר אצלם, היא טורחת לשאול מפורשות אם כולם בריאים. אם עונים לה שפלוני קצת מצונן או משהו כזה, היא אומרת, טוב, אז בואו נדחה את זה, כי אנחנו מפחדים להידבק (והם נדבקים בקלי קלות).
ואם אחד כזה מצליח בכל זאת להסתנן אלייך הביתה - גרשי אותו מייד, בלי סנטימנטים.
מילא, אם אתה חולה ולא יודע (בימי הדגירה) - אז אין מה לעשות. גם ככה, ברגע שמתבררת המחלה צריך להתקשר למשפחה עם ההריון או עם התינוק ולספר להם, שאתמול ביקרת אצלם והיום יש לך שפעת או שעלת או לא חשוב מה, כדי שיוכלו לנקוט אמצעים - למשל, אני קובעת מייד תור למטפל הסיני שלי, לטיפול מונע.
מצד אחד, אני לא חושבת שצריך להיכנס ל"היסטריה" ממחלות.
מצד שני, זה לא אומר שצריך לזלזל! כל מחלה היא סבל גדול לתינוק, כמו גם לאשה בהריון, וגם אם הם לא ימותו מזה (וזה לא תמיד בטוח כל כך!), זה לא אומר שמוכרחים לסכן עוברים ותינוקות בדברים האלה.
מה שמטריד אותי פה, הוא החוצפה של אותם חברים וקרובים.

דווקא חולי השעלת שפגשתי לא הפגינו את השריקה המרשימה (לפחות לא בנוכחותי).
ובשמת, לא ראיתי שמי שחוסן קיבל את המחלה פחות או יותר קשה ממי שלא. זה נראה לי מאוד אישי.
גילה - אחת מהילדות המשתעלות נבדקה (בדיקת דם), והשאר לא טרחו (אבל ראו שכולם חלו באותה מחלה באותו זמן).

ענת, בגדול אני מסכימה איתך. זה לגיטימי מאוד בעיני להזהר ממחלות כשאנחנו בתקופות רגישות. רק שזה לא קשור לשאלה האם מחסנים או לא, במיוחד כשמדובר בשעלת - הרי גם מחוסנים עלולים להדבק ולהדביק.

ממה שהבנתי,מחוסנים שנדבקים אמורים לעבור את זה יותר קל,לדברי רופא המשפחה שהיו בה חולים.בניגוד מוזר למה שאת שמעת מרופא אחר,בשמת, וכתבת לעיל(.ותודה על התמיכה).

חברה שכל המשפחה שלה חטפה כנראה שעלת שמעה מהרופא את הפנינה הבאה: "זה וירוס שמתחזה לשעלת" האם נראה לכם הגיוני שזה אכן כך או שפשוט השעלת "התחסנה" נגד החיסון ועכשיו המחלה חזקה יותר ועמידה ולכן תוקפת גם מחוסנים? חברתי עם תינוקת לא מחוסנת כבת חודשיים בבית - זה מסוכן?

לא בשביל להפחיד, אבל אצלנו קרן קיבלה שעלת, כנראה בעקבות החיסון.
זה קרה כשהייתה בת מספר חודשים והמשיך באשפוז של 10 ימים בבית חולים עם חמצן וכו'
אז כולם היו נורא מופתעים - הרופאים ואמרו שמזמן כבר אין שעלת בארץ אבל קשה להתווכח עם מציאות.

זה לא ממש חשוב אם זה וירוס שמתחזה, או שהחיסון מקל או מחמיר את המחלה. מה שאני מנסה לומר שוב ושוב זה שאין מה להכנס ללחץ. אני יודע, כאשר מדובר בילד בן שנתיים שמשתעל ומחזיק את האוזניים כי השעול "תכף מפוצץ לו את הראש" (יש לנו את אורין הקטן שכך מתנהג), זה קשה לראות ויש רצון אדיר לשנות את המצב. אבל זו המחלה, ושוב, החרדה והדאגה והנסיון להמנע (גם בתקופות רגישות, אולי במיוחד בתקופות רגישות) מהמחלה מכבידות על החולה ועל הסביבה ולא תורמות ולו כזית להחלמת החולה.
כאן, למרות שחשבתי שלא להגיב על דברי ענת ובשמת, אסתכן במקלחת של רותחין או צוננין ואומר כך: הנסיון להתחמק מהמציאות המאיימת של חיידקים, וירוסים ושאר מזיקים שמתקיימים בלאו הכי באוויר, הוא נסיון עָקָר שמלבד להחליש את המערכת החיסונית (הנפשית ומכאן גם הגופנית) של מי שמנסה להמנע מהמזיקים, ושל סביבתו הקרובה (ילדים, בני משפחה).
כאשר אנו נחשפים למחוללי מחלה, יהיו אשר יהיו, ואנו חולים במחלה, אנחנו מאפשרים לעצמנו לחלות במחלה זו כהזדמנות.
הזדמנות זו לחלות היא צורך מתחייב של הגוף והנפש לחוות מחלה, כדרך ניקוז לאנרגיה מצטברת אשר מטה את הכף ממצב של איזון למצב של חוסר איזון. כאן, ברובד הנפשי נתנת ההזדמנות לנפש לנוח ו"להעלם" לזמן מה ממאורעות היומיום, ולגוף להתנקות, להחלש ולהבריא. אז לכשתעלה הבראה, האדם יחזור לאיזון.
יש להבין שאי אפשר למנוע מחלה ממי שצריך לחלות. אפילו כאשר הוא או היא בגיל מאוד צעיר, גם בזמן הריון ולידה ובכל עת, תהיה אשר תהיה.
על כן יהיה זה ראוי ומומלץ ביותר לזהות ולקבל את הפחד מחיידקים ווירוסים (כולל פחד מלכלוך), להפנים את העובדה שהפחדים והרגישיות בעניין זה נובעים מבפנים, ואין להם כל קשר למציאות החיצונית. מכך ניתן להניח לפחדים אלה, להתקיים ולהנמס באור הידיעה הפשוטה שמחלה, עד כמה שהיא קשה לעתים, היא דבר טוב ונחוץ, וההבראה מהמחלה היא תהליך מבורך שאינו נדרש לפחדים אלא ניזוק מהם.
שוב, יש להבין שהנסיון להמנע ממפגש עם חיידקים לא יצלח. אין הדבר בשליטתנו גם אם נבקש הצהרת בריאות חתומה על ידי מכון וויצמן מכל מי שסובב אותנו, או אמור להפגש אתנו.
העיקר כפי שנכתב בתחילת הדברים הוא להרגע ולעבור ממצב חרדתי למצב תומך.

באנגלית קוראים לשעלת whooping cough, למלה וופינג אמור להיות צליל דומה לצליל השיעול האופייני לשעלת, שריקה כלפי פנימה. היא נחשבת למחלה מסוכנת אצל תינוקות בני פחות מחצי שנה, ובחורף. מסוכנת זה אומר אשפוז, בד"כ.

ענת, אני יודעת שהרופאים אומרים שהמחוסנים עוברים את המחלה בקלות ובמהירות. רק מה לעשות שהמציאות לא מקשיבה להם?

צפריר אני קוראת את דבריך,והם נשמעים הגיוניים.
גם כשקראתי בעיקרון הרצף כמה מומלץ להניח לתינוק להסתובב על פי באר עם סכין חדה בידו,ההסבר נשמע היה הגיוני ואפילו כובש .
מה לעשות שאין סיכוי,כך נדמה לי לפחות עכשיו,שאני ארגיש נוח בביקורים של אנשים חולים בשעלת בביתי,כשיוולד לי תינוק? כל מה שכתבת על פחד מפני מה שנמצא בין כה וכה באויר,על החלשות המערכות בעקבות הפחד והפרעה לתהליך טבעי בשל הפחד הזה,סביר בעיני לגמרי.
אבל אני עדיין חושבת שאם יש אנשים שלא מחסנים את ילדיהם והילדים חלו,או גם בלי קשר לחיסונים-סתם ילדים חולים נורא במשהו שידוע כמדבק,ומרגישים שהפטליזם שלהם ניתן להלבשה על כל סובביהם ,וממשיכים להסתובב בקרב ה"פוחדים" בלי להתריע-אז יש בזה טעם לפגם,בלשון עדינה.
כמעט נשמעת המלצה מדבריך להשתדל להידבק במחלה.כי מי שצריך לחלות לא נעמוד בדרכו או משהו כזה.ושוב,זו דיעה מעניינת שמפתה לתת עליה את הדעת.אבל ת'אמת שניה?
מה פתאם?! אין לי שום ענין להפעיל המלצה כזו על אף אחד מבני משפחתי.לא בלי שיתייעצו איתי ויידעו אותי.לא סתם כך "מהאויר".ילדים שחולים במחלה שאולי מסכנת קטנים וחלושים צריכים להישאר בבית.אנחנו הכנסנו את גאיה למיטה של חולת אבעבועות כדי שתידבק.אבל אם החולה היתה באה לבית שלי בזמן אחר בלי התרעה ובלי לתאם זה היה מעצבן אותי מאד.אני שמחה שכן הגבת לדברים,והנה אין פה שום מקלחות.
אני חושבת שזה בהחלט ראוי לדיון,כל ענין המוסר והאחריות כלפי הסביבה,ומחלות,עם חיסונים או בלי.

צפריר, אני רוצה להבחין בין שני מקרים:
במקרה אחד, אנחנו נדבקים בתמימות: נמצאים ליד מישהו, שלא יודע שהוא חולה, אנחנו במצב קצת ירוד, ונדבקים. קרה, קורה, יקרה. לא נורא. סובלים קצת או הרבה, מטפלים בזה, עובר.
במקרה אחר, מישהו חולה, ובאופן בלתי תמים לחלוטין מסתובב בין אנשים ומדביק אותם, ללא כל אזהרה.
עם המקרה הראשון אין לי בעיה. זה המקרה שבו צריך לקבל את המחלות.
עם המקרה השני יש לי ועוד איך בעיה.
והבעיה כפולה:
ראשית, אין לאף אחד זכות להדביק מישהו אחר מתוך זילזול בו. תודיע שאתה חולה, תשאל אם זה בסדר מצד המארחים.
שנית, לא נראה לי כל כך חכם מצד החולים, להתרוצץ בזמן מחלה, בוודאי בזמן מחלה קשה. ולתת לילדים להתרוצץ (כשההורים הם הקובעים ועליהם האחריות) נראה לי חסר אחריות. כאילו שאין סיבוכים, וכאילו שלא מתים מהם בארץ כל שנה ילדים.

ענת,
הרגישות לעניין הידבקות ממחלות נפוצה למדי (זהירות אפשר להדבק ממנה). עם זאת איננה נחלת הכלל, יש רבים שאינם מתרגשים מהיחשפות למחלות של אחרים ומכאן אינם מודעים לרגישות המדוברת. על כן, לא יהיה זה נכון לצאת כנגד אותם שאינם פוחדים להדבק ומכך אינם מודעים לפחדים מהידבקות ולכפות עליהם את הפחד או הרגישות כסמן ימני.
לכן יהיה זה ראוי, שוב, להבין שאין כל בסיס לפחד הזה מכיוון שאין שום דבר שיגן על ילדייך מחיידקים, וירוסים ושאר צרות, אולי חדר סטרילי בבית חולים יכול להגן על מישהו לזמן מה אבל אז נוצרת בעיה חדשה - מערכת חיסונית כושלת.

לפיכך, היות ואי אפשר לשנות את העולם על פי רגישותנו או פחדינו יהיה זה נכון ללמוד לחיות עם העולם ועם הפחדים. מכאן, מצבים בהם ילדינו נדבקו במחלה מחייבים תמיכה והבנה שמחלה זו מבורכת ושבעקבותיה תבוא הבראה וחיזוק נוסף למערכת החיסונית.

בשמת,
אינני חושב שמישהו מדביק אחרים מתוך זלזול. הרי לא סביר שמישהו (למעט שולח מעטפות האנתרקס) יושב וחושב איך אוכל לפגוע באחרים? אה, אני חולה בשעלת, אסתובב לי ברחוב ואשתעל על אנשים.
מכאן, שבדרך כלל התנהגות זו נעשית או באופן לא מודע או מתוך אידיאולוגיה סותרת (פאטליזם כפי שכתבה ענת) אשר שוב לא נועדה לפגוע ונמצאת פוגעת.
לכן, שוב, יהיה זה נכון לטפל ברגישות עצמה.

ענת ובשמת,
מתוך רגישותכן אמליץ בפניכן כך,
כמו שאנו דואגים להודיע למי שנכנס לביתנו שאצלנו לא מעשנים, כך כאשר יש תינוק קטנטן או כאשר יש רגישות מוגברת למחלות, יש לוודא שמי שמגיע אלינו (ואפילו כאשר הוא דופק בדלת ללא התראה) איננו חולה. אז האחריות לא תהיה על מי שבא מבחוץ אלא על מי שקיים בפנים.

הרקע הנפשי לנורמה החברתית המניחה שאנחנו יכולים לשלוט במחלות, להזמינן או לדחותן כרצוננו נובע מהצורך בשליטה. צורך זה לעולם לא יבוא על סיפוקו מכיוון שלעולם יהיו התרחשויות לא ידועות מראש בחיינו, אגזים ואומר מעבר לכך: רוב ההתרחשויות אינן ידועות מראש ועם כל כמה שננסה לנווט אותן רק נעלה עוד ועוד תסכולים, פחדים וכן הלאה...

שכנה שלי חלתה בשעלת (לפני זמן רב) יחד עם שני ילדיה (אז בן פחות משנה ובן עשר). הרופא טען שאין זו שעלת אלא ב"וירוס מאת הימים" מישהו שמע על זה?
ההמואופטית שלםה טענה שיש המון סוגים (היא בטח הגדירה זאת באופן יותר מקצועי) של שעלת ולכן אין הכרח שבדיקת הדם תזהה את המחלה.

הצילו!!! בכורי עם שעלת כבר מס' שבועות ולפני שני לילות היתה לו התקפה קשה שנראתה כמו חנק. יש לי גם תינוק בן שלושה חודשים. מה עושים?

ולא, לא קראתי את הדיון על הדבקויות אלא ריפרפתי מעליו כי אני פשוט רותחת!!!!!!!! אם הייתי יודעת ממי נדבק איתי בשעלת הייתי נכנסת בה עם בולדוזר. ראבאק, יש לי תינוק קטן בבית! יופי שאתם מאמינים בבחירה של מחלות וכל התיאוריות היפות. תנו לי להחליט אם אני מאמינה בזה או לא ולהחליט אם להיחשף למחלה שעלולה לסכן את התינוק שלי!!!!

קרן שמש יקרה.
זה באמת מפחיד מה שאת מספרת.
אני לא יודעת אם את מטפלת בו באיזושהיא צורה, בכל מקרה יש כל מיני מוצרים שאפשר
לתת לילדים (גם בגיל 3 חודשים) לחיזוק של מערכת החיסון ולגמור עם זה.
למה זה נמשך כמה שבועות? זה האורך של המחלה?
אם תרצי פרטים אני מוכנה בכיף לעזור לך.
אל תדאגי .

הי קרן שמש.
אני מקוה שבנך מרגיש קצת יותר טוב.
רק רציתי להגיד שאם כל כך היפחידה אותך השאלת, מדוע בעצם לא חיסנת את בנך למחלה? שאלת היא מחלה שקיימת בארץ וגם אנחנו עברנו אותה , כפי שאת יודעת, בצורה לא נעימה, אבל הדגש הוא על המילה- ע-ב-ר-נו. זו מחלה שעוברת. היא ארוכה ומתישה אבל בסוף זה ניגמר.
מקווה שיעבור בקלות יחסית. שימרי על קשר. ביי

אוקו,
את בכורי התחלתי לחסן בכל החיסונים. ל- DTP היתה לו תגובה קשה שהריצה אותנו לרופא שאסר על המשך החיסון נגד שעלת לאיתי. אז התחלתי לשאול את עצמי שאלות על כל החיסונים והתחלתי לבדוק את הנושא.
נועם נולד בבית והוא נקי לגמרי מתרופות ובחרנו לא להכניס לגופו בשלב זה שום חיסון. מאחר שאני מכירה את רוב האנשים שאיתם אני נפגשת על בסיס קבוע אני יודעת שאם למישהו יש שעלת אז האמא תספר לי. אם למישהו יש סטרידו ויש תינוק קטן בקבוצה או אמא בהריון אז גם אנחנו מידעות אחת את השניה. אם אבחר להמנע ממפגש עם ילד חולה לא אגיע אליו. אם כל הקבוצה תבחר לא להפגש עם ילד חולה האמא של החולה לא תגיע אליו. האחריות שלי באי מתן החיסון לא נגמרת בזה. אני מיידעת על מחלות של בני ונותנת לשאר הקבוצה להחליט אם הן רוצות להיחשף אליהן או לא.
במקרה הנ"ל או שמישהו ידע על המחלה ולא הזהיר (שוב, לא מהקבוצה שלי, שם לאף אחד עוד לא היתה שעלת), או שמישהו לא ידע שהשיעול שנמשך זמן רב אצל הילד זה שעלת.
מפחידה אותי גם דלקת קרום המוח כמו גם הפוליו, הטטנוס הדיפטריה האבעבועות שחורות, גז חרדל, טיסה במטוסים, צניחה חופשית ואירגון לחינוך ביתי. זה עונה על שאלתך?

קרן שמש,
במידה ויש לך עניין בתגובה אישית, צרי קשר דרך "דואר אלקטרוני" [email protected]

קרן שמש, אני מצטערת לשמוע )-:
אני לא בטוחה שהבנתי למה את שואלת "מה עושים" עכשיו, אחרי כמה שבועות של שעלת. כמה זמן נמשכת תקופת הדגירה?
אני יודעת שב"טיפה מן הטבע" בהוד השרון, ומן הסתם גם ב"מדיטף" בת"א, אפשר לקבל חיסונים הומיאופתיים נגד מחלות שונות, שתקפים לתקופות קצרות. אולי תרצי להתייעץ איתם, אם בשלב זה יש טעם לתת לנועם חיסון, אם האפשרות הזו מדברת אלייך.
אם אני לא טועה, שעלת נחשבת למחלה מסוכנת מתחת לגיל שישה חודשים, אבל בעיקר בחורף.
מקווה כמובן שגם איתי ירגיש טוב בקרוב... זה בטח כ"כ קשה לראות אותו סובל בלי יכולת להקל עליו. )-:

היי מסעדה.
נזכרתי רק עכשיו, כי רק עכשיו הבנתי שזו שעלת. מאחר שנכנסנו לרצף של שישישבתכיפור לא יכולתי עדיין לעשות בדיקות דם. אני אעשה אותם אחרי החגים....
עד עכשיו איתי היה משתעל ובעלי ואני אמרנו חייבים לקחת אותו לרופאה, הנדנו בראשנו בדאגה, והמשכנו הלאה. בשבוע שעבר איתי התעורר עם חום והיה סמרטוטי מאוד. אז כבר הלכתי לרופאה שנתנה מה? (בין המנחשים נכונה יוגרלו כמוסות אסידופילוס). בסוף השבוע היה מקרה לא נעים בלילה שנראה כמו היחנקות ואז בשיחת טלפון עם הרופאה נפל לה האסימון...

קרן שמש - מאחלת לאיתי איחולי החלמה, ולכולכם איחולי אי-הדבקות, אבל לא בטוח שהזעם במקומו - מאד יתכן שמי שהדביק את איתי, לא ידע שהוא חולה: מרבית המחלות מדבקות עוד בתקופת הדגירה, וכמו שאת אומרת, גם לך לקח כמה שבועות להבין על מה מדובר (ולא כל שיעול הוא מחלה שדורשת התרעת הציבור - בתי למשל, השתעלה בקביעות מאז לידתה, ללא מחלה (סיפור ארוך, כנראה חדירת מזון לריאות, כשמה שנשאר זה אסטמה - בלתי מדבקת)). חלק מהסיכון באי-חיסון הוא לחלות במחלה (ויש הטוענים שהסיכון קיים גם למחוסנים).
תרגישו טוב!

מצטרפת לאיחולי ההחלמה לאיתי והאי הידבקות לנועם .
מישהו יודע אם כן , באיזה שלב השעלת מדבקת?

קרן שמש - קודם כל איחולי החלמה והרגשה טובה.
לעניות דעתי הלא-אלטרנטיבית-בעליל - קודם כל תעשו את הבדיקות כדי להיות בטוחים שמדובר בשעלת (כפי שנכתב כאן וגם ב-חיסון שעלת יש הרבה בלבול ואבחנות לא מקצועיות בתחום זה).

אם זו אכן שעלת, הרופאה שלכם אמורה לדעת מה לעשות יותר טוב מהכותבים כאן. זכרו שזו מחלה שאיננה רק לא נעימה אלא גם קצת מסוכנת (עד כדי תמותה באחוזים מסויימים) ושוב לעניות דעתי כאן כדאי ללכת על בטוח, כלומר על טיפול קונבנציונלי.

אם מדובר ב"התחזות לשעלת", סביר להניח ש: א. הרופאה לא יודעת בדיוק איזה מזיק נכנס למערכת, ולכן ב. היא תציע טיפול סימפטומטי כלשהו, ואולי גם אנטיביוטיקה "ליתר בטחון". זו הדרך הסבירה מבחינתה, זה ימנע סיבוכים וסיכונים. אתם תחליטו לפי מכלול הערכים שלכם מה לעשות - אם יש לכם התנגדות לאנטיביוטיקה או לטיפול סימפטומטי שתפו את הרופאה בכך, ייתכן שהיא תציע דרכים אחרות.

מכרים שלנו (היי..) עשו בדיקה לבתם ,הבדיקה הראשונה העלתה שזהו וירוס מתחזה כלשהו , ואילו בדיקה שתוצאותיה חזרו רק לאחר מס' שבועות (נדמה לי ) הראתה שבעצם כן מדובר בשעלת .

עידכונים:
עשינו בדיקה מיד אחרי יום כיפור אבל תשובה נקבל בעוד שבועיים... בנתיים השיעולים של איתי ממשיכים אבל בתדירות ועוצמה נמוכות יותר. בלילה האחרון כבר לא היה חנק... וגם בעלי חזר מחו"ל ועזר לי להחליט נגד אנטיביוטיקה לקטן. איתי אולי כן יזכה לטיפול כי הרופאה אומרת שאחרי 48 שעות של טיפול השעלת לא מדבקת, רק למקרה שזה זה.
ועוד פרט קטן ומעניין תשובות חיוביות לשעלת מחייבות את הרופאה בדיווח למשרד הבריאות.
בכל מצב למחלה אין תרופה!
בנתיים אנחנו עדיין מנודים מחברת ילדים. איתי משתגע מצורך בחברה והיום נצא לים (שוב). זה עושה לכולנו טוב.

תודה לכל התומכים בכתב ובע"פ ולכל אלו שזכו לטלפונים בערב יום כיפור ועמדו בגבורה בהיסטריה... (שלי, ההיסטריה שלי).

אנונימי

שאלות:
אז מי שחלה בשעלת ושרד אותה, מחוסן כנגדה? לכל החיים?
בדומה לאדמת, חזרת וכיו"ב?
ניתן לבדוק זאת? ז"א, האם בדיעבד אפשר לדעת שהייתי חולה בשעלת ע"פ נוגדנים (או משהו אחר???) שיש לי בגוף?

אבל רק מי שיודע - שיענה

מי שחוסן נגד שעלת מחוסן למשך 5-10 שנים, כנראה. זה בהסתמך על דברי הרופאים שאמרו פעם שהחיסון הוא לכל החיים... מי שחלה במחלה באמת מחוסן לכל החיים.

לא עדיף כבר אנטיביטיקה ודי על פני הנידוי ? זה הרי יכול לקחת חודשים .

ענת,
זה וירוס לא חיידק. אנטיביוטיקה לא משפיעה עליו.

אף אחד לא נדבק אף פעם במקרה בשום מחלה.
רפי מינץ, סמכות ידועה באדץ בקרב מביני דבר, לואיז היי הבינלאומית, ועוד רבים וטובים יטענו של"מחלת השעלת" יש קשר בלתי משתמע לשתי פנים עם חסימה בצ'אקרת הגרון. הגרון מבטא אותנו יותר מכל כבני אדם. מה זה אומר לכם ? לללי הי משהו דמוי שעלת לפני כשנה וחצי. בלי בקאות, אבל כמה שבועות "יפים" של התקפי שיעול מפחידים שחשבתי שהיא הולכת להחנק.
יצחק בן אורי הטבעוני הידוע מנתניה טוען בכלל שאין מחלה כזאת שנקראת שעלת, ומכחיש באון גורף את כל תורת החיידקים והוירוסים למיניהם, כולל את הטענה שהמחלות נגרמות בעטיים.

תודה פלוני , אז איך זה שרופאים אומרים שמתן אנטיביוטיקה לחולה הופך אותו ללא מדבק בשעלת ? (שואלת מתוך בורות אמיתית.)

אף אחד לא נדבק אף פעם במקרה בשום מחלה. אפשר לומר ששום דבר בחיים לא קורה במקרה - לכל דבר יש סיבה. אפשר גם לומר שהכל קורה במקרה - אם לא מצליחים לחזות בדיוק מה יקרה בעתיד, הרי שמה שלא צפינו, הוא יד המקרה. במובן הזה, אני חושב שרוב ההדבקות במחלות הן במקרה.

יצחק בן אורי הטבעוני הידוע מנתניה ... מכחיש באון גורף את כל תורת החיידקים והוירוסים למיניהם, כולל את הטענה שהמחלות נגרמות בעטיים.

זה ממש ענק! מזכיר את הפרופסור שטען שאין בכלל וירוס HIV ושמחלת האיידס נגרמת בגלל הטיפולים (וכן, בגלל היגיינה לקויה של הומוסקסואלים ומכורים לסמים)...

אם ה"מומחה" כל כך בטוח בעצמו, למה שלא ישתה קצת תרבית של "חיידק" לא-קיים, או ינשום קצת רסיסי שיעול של "וירוס" לא קיים, או יזריק לעצמו קצת דם של חולה איידס? זה ניסוי די קל לביצוע ויוכיח לכל המפקפקים את האמת.

עדי, נדמה לי שספציפית זה שדיברת עליו בקשר לאיידס באמת ערך על עצמו ניסויים כאלה (אם זכרוני אינו מטעה אותי) והוא ממש לא יצא כנגד הומואים וג'אנקים עד כמה שאני זוכרת מדבריו, הוא בכלל לא התעסק עם הדברים הללו, אלא הגיע ממש מחקר המחלה. ובקשר ליצחק בן אורי, יש מאחוריו תאוריה שלמה וכמו בכל דבר בחיים, לפני שפוסלים או מרימים גבה, כדאי להבין יותר לעומק במה מדובר. יש בתאוריה הזו הרבה דברים חכמים ביותר. (קפצתי לרגע לבדוק אם אתה בן או בת, לא הייתי בטוחה) יש הרבה חומר על הגישה הזו ברשת, אתה יכול לחפש תחת הגיינה טבעית או natural hygiene, nature cure זה יוביל אותך להרבה מאמרים בנושא. בעיניי הוא דיי מרתק ומסביר היטב את כל הנושא של "גורמי המחלות" חיידקים, וירוסים וחבריהם.

עדי, במסמך של ממשלת ארה"ב כתוב, שחור על גבי לבן, שהמסקנות מחקר מקרי מוות של ילדים מאבעבועות רוח הביאו למסקנה העגומה, שהמוות נגרם לא מהמחלה, אלא מהאנטיביוטיקה שניתנה לילדים החולים.
זאת לא המחלה היחידה שהתברר שהחולים מתים מהטיפול השגוי בעוד שמהמחלה לא מתים...
אז התיאוריות של יצחק בן אורי לא כל כך far fetched ולא כל כך רחוקות מהmainstream הרפואי.

אני מעריך מאוד תיאוריות, במיוחד כאלה שאפשר לבחון בכלים מדעיים (מה לעשות... ככה אני) ובמיוחד, כאלה שעובדות באופן פרקטי.

לא חיפשתי באינטרנט חומר על אבעבועות רוח, לא על הגיינה טבעית וכו' וגם לא על המומחה לאיידס (קראתי את סדרת הטורים ב"הארץ" מלפני שנה ומשהו, ולא הוזכרו בה ניסויים עצמיים - אם בוצעו כאלה, אני בטוח שיש עניין לפרסמם). אם מישהו יתרום קישורים לדפים משמעותיים - אשמח לקרוא, אבל כפי שהנושא מוצג, הוא נשמע קוריוז, ואין לי חשק להשקיע בו.

תוצאות הבדיקה: איתי חולה בשעלת. החיידק האמיתי, לא הוירוס המתחזה... נועם בזמן הבדיקה עדיין לא, אבל עכשיו אנחנו יודעים שכבר כן.

מה עוזר? האויר של באר-שבע היבש כל היום והקר מאוד בלילה. השיעולים כמעט פסקו בשהות שם והצלחתי לישון כמעט לילה שלם. כשחזרנו לת"א תוך שעה/שעתיים חזרה המקהלה... (כל הלילה אגב).

תהיו בריאים וחזקים .

לגבי וירוס השעלת ואנטיביוטיקה -
חברה שלי, רופאה, אומרת שלא ידוע איך זה עובד (מנגנונית), אבל יש אנטיביוטיקה מסוימת שמרפאת שעלת (למרות שזה וירוס).
לא שאלתי אותה על המחקר שבשמת ציטטה.

לינק למאמר ממוסף הבריאות של "הארץ".

בני הבכור בן 13 משתעל כבר שבועיים, מצונן, עם חום עד 38.6, שיורד רק עד 37.1-37.5 ועם חולשה נוראית בכל הגוף.
היום לאחר ספירת דם וצילום חזה הרופא אמר שאולי יש לו שעלת. צריך לעשות בדיקת דם ולוקח חודש בכדי לקבל תוצאות.
אני לא מכירה את המחלה, האם מידבקת ואיך בדיוק מידבקת.
אבל בדיעבד אני חושבת שאם אכן נדבקים אז אני השתעלתי הרבה זמן ועם התקפים רציניים, היום כבר פחות. בסך הכל בערך חודש ימים. אולי אם נדבקים - הוא נדבק ממני???? לי לא הציעו לעבור את אותה הבדיקה.
ואם זה נכון אז בעצם כל בני הבית צריכים לעבור את הבדיקה?

קוקית, את יכולה ליצור איתי קשר, בדרום יש רופאים מצויינים שיכולים לעזור ולהגיד לך מה לעשות. יש גם בדיקות מהירות יותר לשעלת ופחות טראומטיות.

שליחה על ידי שרה* » 03 יוני 2003, 23:36

לפני כמה חודשים, כשהיה בן שנה שלום השתעל הרבה, והיה לו הרבה ליחה. זה התחיל עם חום נמוך והשיעולים נהיו יותר ויותר לעיתים קרובות. בתקופת השיא הוא השתעל כל רבע שעה בלי הפסקה והנשימות נעשו מחרחרות. חוץ מזה היה בסדר. לקח לו 8 שבועות עד שהוא עבר את זה, אבל היה צרוד שבועות נוספים. (בהוראת ההומיאופאתית שלי נתתי לו וויטמין C פעמיים ביום)
אמא שלי נדבקה ממנו ולקחה את זה יותר קשה. היא השתעלה במשך 12 שבועות. אני ובעלי לא נדבקנו. (היה לי משהו דומה לפני 8 שנים) האם זה יכול להיות שעלת? האם יש דרך לבדוק את שלום אם זה היה שעלת?

שליחה על ידי שרה* » 03 יוני 2003, 23:48

שעלת זה חיידק ולא ווירוס

ערכתי קצת את הדף על פי הספר של Murray. מוזמנים לשנות, להוסיף ולהעיר. במיוחד מי שמכיר טיפול בשיעול שאינו תרופתי.

גל השעלת שהיה כאן לא הבדיל בין מחוסנים ללא מחוסנים, וגם לא בין ילדים למבוגרים. כך שנראה לי שהתיאור של "מי בסיכון" אינו אמין.

_מי בסיכון?
ילדים עם בעיה במערכת החיסון או ילדים שלא חוסנו_
זה לא מדוייק משני כיוונים:
בסיכון לחלות - כל אחד, במיוחד מבוגרים מחוסנים שיקבלו את זה קשה מאוד.
בסיכון למות מהמחלה - תינוקות מתחת לגיל שנה ואולי גם מי שיש לו בעיה במערכת החיסון.
אני רואה שיונת כבר כתבה.
נראה איך נערוך.

גל השעלת שהיה כאן לא הבדיל בין מחוסנים ללא מחוסנים, וגם לא בין ילדים למבוגרים. כך שנראה לי שהתיאור של "מי בסיכון" אינו אמין.

מה זאת אומרת "לא הבדיל"?
האם היה אותו אחוז הידבקות בתנאים סביבתיים דומים בקרב המחוסנים והלא מחוסנים?

> עודד רוצה מספרים <

אין לי מספרים, אבל נדבקו משפחות שלמות שבהן חלק מהילדים קבילו חיסון וחלק לא.
כמעט חזרתי על הטעות וכתבתי "מחוסנים"... הרי ברור שלא כל מי שקיבל זריקת חיסון הוא מחוסן!

שליחה על ידי שרה* » 06 יוני 2003, 00:06

אם המחוסנים והלא מחוסנים קיבלו שעלת במידה שווה, בשביל מה החיסון?

כנראה שהחיסון "תופס" רק אצל חלק מהמתחסנים, ושהוא לא נשאר לתמיד. יעל?

האם מי שחלה בשעלת בילדותו מחוסן לכל החיים?

שליחה על ידי שרה* » 06 יוני 2003, 02:53

לא, מי שחלה בשעלת יש לו הגנה עד עשר שנים, אלא אם הוא נחשף לשעלת כל הזמן שזה עובד כמו חיסון דחף
מפני ששעלת זה חיידק ולא ווירוס (כמו טטנוס, שגם אם חולים בטטנוס, לא מפתחים הגנה לטטנוס)

שרה,

אם המחוסנים והלא מחוסנים קיבלו שעלת במידה שווה, בשביל מה החיסון?

שוב: האם יש לך מספרים לתמוך בקביעה שההידבקות היתה במידה שווה? מספרים רלוונטיים יכולים להיות, למשל, אחוזי הידבקות של האחים שיקבלו חיסון ושאל אלה שלא קיבלו חיסון אחרי שאח אחד נדבק.

יונת,

נדבקו משפחות שלמות שבהן חלק מהילדים קבילו חיסון וחלק לא

זה אנקדוטלי, לא סטטיסטי.
לכן התוקף של זה דומה לתוקף של כתבה עיתונאית יותר מאשר לתוקף של מחקר אפידמיולוגי.

אכן. אבל מאחר שמספר המחוסנים שנדבקו הוא די גדול (יותר ממספר הלא מחוסנים), ברור לי שהחיסון הזה הוא לא אפקטיבי במיוחד. לא אמרתי שהוא חסר השפעה לחלוטין, אבל מאחר שהוא אחד מהחיסונים המסוכנים יותר, אני תוהה אם האפקטיביות המוגבלת שלו שווה את הסיכון.

אבל מאחר שמספר המחוסנים שנדבקו הוא די גדול (יותר ממספר הלא מחוסנים), ברור לי שהחיסון הזה הוא לא אפקטיבי במיוחד.

אוי-אוי-אוי.
אם נדבקו פי עשרה מחוסנים מאשר לא מחוסנים, ועם יחס המחוסנים ללא מחוסנים הוא מאה לאחד, אז החיסון הזה יעיל בתשעים אחוזים.
יש כאן שני נתונים רלוונטיים, ומנתון אחד אי אפשר להסיק כלום.
למעשה יש גם נתון שלישי רלוונטי - מה הסיכונים בחיסון ומה שכיחותם.

> עודד מתעקש על נתונים <

כנראה שהחיסון "תופס" רק אצל חלק מהמתחסנים, ושהוא לא נשאר לתמיד
נכון. אין חיסון שאפקטיבי ב 100%. אחרי מספר שנים (5-10, תלוי בחיסון) יורדת האפקטביות של החיסון.
לא הצלחתי למצוא מספרים בארץ אבל list]בשבדיה uids[/po]=12706691&dopt=Abstract יש פחות הדבקות באוכלוסיה המחוסנת.
האם מי שחלה בשעלת בילדותו מחוסן לכל החיים?
באותו המאמר הם כותבים שאנשים מחוסנים נדבקו, אבל המחלה אצלם היתה יותר קלה. את העובדה הזו הם לוקחים מנתונים של ה WHO (הקונספירטיבים

) ולא מהמחקר עצמו. הם לא כותבים מה הסיכוי לחלות אם הייתה הדבקות במחלה עצמה (אומרים שאז המערכת החיסונית פועלת נכון יותר).
מאחר שהוא אחד מהחיסונים המסוכנים יותר
שינו את החיסון לפני כמה שנים. החיסון החדש נחשב ob=MImg&_imagekey=B6TD4-47GH9P9-1-9&_cdi=5188&_orig=search&_coverDate=05%2F16%2F2003&_qd=1&_sk=999789982&view=c&wchp=dGLbVtb-lSzBA&_acct=C000032999&_version=1&[/u]userid=626711&md5=ebe64cf48e805d8e15befceb94261f3c&ie=f.pdf.]פחות מסוכן

מישהו יודע איך מתקבלות ההחלטות איזה חיסונים לתת? האם עומדים לפני מקבלי ההחלטות כל הנתונים האפידמיולוגיים, הן על הסיכון במחלה והן על הסיכון בחיסון, וכן על יעילותו של החיסון?
ואם (כמו שאני מנחש) ההחלטה היא בדרך כלל "בואו נאמץ מה שעושים בארצות הברית" (או באירופה) - אז איך מתקבלת ההחלטה שם?

הם כותבים שאנשים מחוסנים נדבקו, אבל המחלה אצלם היתה יותר קלה
מעניין שרופא אמר לבעלי שבארץ, המבוגרים שחוסנו בילדותם וחלו בבגרותם בשעלת - קיבלו את המחלה הרבה יותר קשה.

מפני ששעלת זה חיידק ולא ווירוס
שכחתי להגיב על המשפט הזה. יש גם הגנה מפני וירוסים (למשל אבעבועות רוח). לא כדאי לכתוב דברים לא נכונים או דברים שלא יודעים. זה משפיע על אמינות האתר וגם אנשים יתייחסו פחות ברצינות לכל דבר שנכתב על ידי אותו הכותב

ואם (כמו שאני מנחש) ההחלטה היא בדרך כלל "בואו נאמץ מה שעושים בארצות הברית" (או באירופה) - אז איך מתקבלת ההחלטה שם?
זה קצת יותר מורכב. במדינות שונות נותנים חיסונים שונים - אני לא זוכרת בדיוק מה, אבל בארץ מחסנים נגד כמה דברים שלא מחסנים נגדם בארה"ב. זה (גם) מפני שמחלות שלא נפוצות שם, נפוצות כאן - נדמה לי שצהבת A, למשל.
חוץ מזה, אל תשכח שבשוק החיסונים מתגלגל הרבה כסף. ליצרני החיסונים יש אינטרס גדול מאוד שמשרד הבריאות יחליט להכניס חיסון לסל, כדי שכולם יתחסנו, או, לחלופין, לקבל המלצה של איזה איגוד רפואי לחסן נגד חיסונים שאינם בסל. מן הסתם הלוביסטים שלהם מגיעים לכל מקום שאליו הם יכולים להגיע.

עודד, היחס בין המחוסנים ללא מחוסנים היה בסביבות 5 ל-1. וממה שראיתי, נדבקו משפחות שלמות, כלומר: כל המחוסנים במשפחה וגם כל הלא-מחוסנים במשפחה.

יעל, לא הצלחתי להכנס לקישור שמסביר למה החיסון החדש הוא פחות מסוכן -- האם מדובר גם על הסיכונים הקשים, או רק על תופעות הלוואי החולפות?

צריך לזכור שהחיסון החדש כשמו כן הוא - חדש. מה שיודעים עליו זה בעיקר ספקולציות, ורק כשהוא לא יהיה חדש יותר, ויאספו סביבו סטטיסטיקות, ניתן יהיה לדעת האם באמת הוא פחות מסוכן.
ובנימה אישית - בני חלה בצורה קשה ב-מחלת ITP לאחר שקיבל את המחומשת הכוללת את החיסון החדש. אי אפשר לדעת האם רכיב השעלת החדש בחיסון הוא שגרם למחלה, אבל מאחר ועד כה החיסון המחומש לא נחשב כמחולל ITP (למרות שידוע באופן כללי שחיסונים יכולים לחולל את המחלה), ושאר הרכיבים במחומשת ניתנים כבר זמן די רב, זה מספיק כדי להתייחס אליו בחשדנות רבה, לדעתי.

צריך לזכור שהחיסון החדש כשמו כן הוא - חדש.
נכון. הכל לפי מחקרים תיאורטים ורק אחד (אבל אחד טוב) מתייחס להופעות הקליניות (זה המאמר שהצוטטתי). אבל באמת קשה לדעת (מי יודע, אולי יראו שיש לו נזקים לטווח ארוך).

השאלה היא לא כמה החיסון מזיק אלא כמה הוא מועיל. מה הנחיצות? מה הנזקים לטווח ארוך? האם הפעלה לא טבעית של מערכת החיסון אינה פוגעת בו בצורה שלא מכירים? הלא לא מכירים את כל הפעילות של מערכת החיסון ואת ההשלכות הברורות של כל פעולה רפואית שעושית. האם יכול להיות שהפעלה ביתר בתקופת הילדות את מערכת החיסון תעלה את הסיכון למחלות של מערכת החיסון (מחלה אוטואימוניות או סרטן דם??). אני סתם זורקת באויר שטויות אבל לך תדע. הבעיה המרכזית היא (ואני חושבת שאמרתי לך את זה כשדיברנו) שאני עושה את הבחירה בעולם מחוסן בסביבה בה רמת התנאים הסניטרים טובים. וחברים שלי אמרו לי שבבחירה לא לחסן יש מעין טפילות חברתית. מה אתם חושבים?

יעל,
השאלה היא לא כמה החיסון מזיק אלא כמה הוא מועיל
שתיהן שאלות רלוונטיות, בבחינת "והווי מחשב הפסד חיסון כנגד שכרו" (מסכת אבות פרק ב, פסוק א).

השאלה היא לא כמה החיסון מזיק אלא כמה הוא מועיל
בדיוק.
יעל שאלה פה שאלה מהותית, ולא רק לחיסונים.
השאלה איננה למה לא להתערב בטבע - צריכה להיות סיבה ממש טובה למה כן.

דיאנה, למה את חושבת שזה מהרכיב של השעלת?

אני לא יודעת, זו רק השערה. כבר כתבתי למה: החיסון המחומש לא ידוע כמחולל ITP בהיסטוריה, והוא ניתן כבר די הרבה זמן, בסדר גודל של עשרות שנים אם אני לא טועה. הרכיב היחיד שחדש בו הוא השעלת, ולכן הוא חשוד בעיני.
וסיבה עוד פחות "מדעית" ומבוססת: יש לי הרגשה שכאשר "מתעסקים" בטבע ומנסים לעבוד עליו, הטבע "מביא לנו בהפוכה" ממקום אחר. החיסון החדש נגד שעלת מהונדס גנטית ומכיל רק את מעטפת החיידק כדי לפתור את בעיית תופעות הלוואי המיידיות. דווקא אולי בגלל זה הוא מועד יותר לגרום לתופעות לוואי מוזרות של מערכת החיסון, כמו למשל לפתח נוגדנים נגד מי שהיא לא צריכה.

אגב, זו בעיני עוד סיבה טובה להפריד חיסונים: לפחות יודעים מה גרם לתופעות הלוואי.

העתקתי את מה שקשור ל ITP לדף מחלת ITP . אפשר להמשיך את הדיון בנושא שם.

חיסון שעלת נערך. נא לעשות הגהה וולשפר

עפ"י נתוני משרד הבריאות המעודכנים לסוף אפריל, כמות חולי השעלת בארץ בכל 2002: 148. מתחילת 2003: 172. אם זאת המגיפה שעליה מדובר, לא נראה לי שיש הרבה מה לחשוש.
בכלל אלו נתונים מעניינים. היו לאחרונה שמועות על מגפת חצבת - 1 ב-2002, 8 ב-2003. זו אמנם עליה של 800%, אבל מגפה? נו, באמת.
עוד נתון מעניין הוא לגבי אבעבועות רוח. למרות החיסון שהחל להיות נפוץ (ומפורסם באופן אגרסיבי ביותר), ב-2002 היו רק 39 מקרים, אבל ב-2003 כבר הגענו ל-1369 ועוד היד נטויה. - אלו כמובן רק המקרים המזוהים ומדווחים (ישנה חובת דיווח על מחלות אלו).
אני לא מצליחה להגיע להחלטה אם לחסן או לא, ולמה. למעט צהבת B שויתרנו על החיסון בשלב זה, כי היה ברור שהסיכון מאד נמוך כשאני לא נשאית, בכל השאר יש כל כך הרבה נתונים סותרים ומפחידים, שאני מפחדת לקחת על עצמי את האחריות של ללכת נגד הזרם.
בזרם יותר קל. אם נרטבים, זה לפחות עם כולם. וזה עוד לפני הויכוח עם אבא, שיש לו קול שווה ונטייה קונפורמיסטית-ללא-חקירה, וכבר מתחתי את נכונותו למוזרויות כמעט עד תום.

שליחה על ידי שרה* » 10 יוני 2003, 17:22

הערה ליעל: כאשר נדבקים מחיידק, ומתרפאים, החיסון הטבעי שהתפתח מגן עד עשר שנים למשל בשעלת.
אבל אם מקבלים מחלה וויראלית, 99% זה הגנה לכל החיים, כמו אדמת, חצבת, חזרת וכו'

אבל אם מקבלים מחלה וויראלית, 99% זה הגנה לכל החיים, כמו אדמת, חצבת, חזרת וכו'

ומה קורה בחיסון למחלה ויראלית?

בדיוק עניתי ב חיסון עדר, אבל שוב: החיסון המלאכותי טוב לתקופה מסויימת בלבד. זו הסיבה שחוזרים על ה MMR בכיתה א', וכן בודקים נוגדנים נגד אדמת לפני כל הריון (או לפחות זה מה שאמורים לעשות), גם אם לפני ההריון הקודם התוצאה הראתה שהאשה מחוסנת, משום שייתכן שהחיסון פג בינתים.

החיסון המלאכותי טוב לתקופה מסויימת בלבד

למה? מה ההבדל בתגובה של הגוף?

אני משערת שהחיסון בגיל שנה מוגבל בזמן, בין השאר, משום שהמערכת החיסונית עוד לא השלימה את התפתחותה.
עדיין בתוקף השאלה לגבי חיסונים שמקבלים בגילאים מאוחרים יותר.