+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
שלום חברים.
זו הכתיבה הראשונה שלי פה, אז תסלחו לי אם אני קצת מתרגש..
ייתכן והנושא עליו אני שואל דובר פה בעבר( קראתי את רוב מה שנכתב פה) אבל בכל אופן, מכיוון שלא מצאתי התייחסות ישירה לתהייותיי, וגם בגלל שבכל אופן עברו כמה שנים מאז שהנושא הזה נידון פה- מצאתי לנכון לרענן את הנושא, ואולי להחכים מתובנות של אנשים מנוסים.
אז ככה, הכרות קצרה: אני נשוי באושר לאישתו ואנו חיים במושב המרכז הארץ עם שני ילדינו( 2,4) ויש להניח שבחודשים הקרובים נתחיל לעבוד על השלישית ( חמסה חמסה
). אני חושב שאפשר להגדיר את הזוגיות שלנו כמאוד מאוד טובה- יש בינינו חברות אמיתית, הסכמה על כל הנושאים המהותיים בחיים ויחסי מין טובים יותר ממה שיכולתי לדמיין בכלל ( ובצניעות אומר- אני דיי מנוסה..).
כבר כמה שנים שאני מגלגל לי בראש נושאים כמו נישואים פתוחים, פוליאמוריה, מתירנות חלקית בקשר.. ובשנה האחרונה נחשפתי במיוחד לנושא הפוליאמוריה ואני חייב להודות שזה הזיז לי ״קצת דברים במוח״. נדמה לי שאני יכול להגיד דיי בוודאות שאני באופן אישי פוליאמורי ( ברור לי שהמנוסים מגחכים עכשיו..) אף על פי שבפועל אין לי שום התנסות ממשית בנושא. למעט מקרה אחד שאישתי ואני צעדנו יד ביד לעבר איזו הרפתקאה עם זוג שהכרנו.. אבל היה שם ערבוב מוזר של חברות, אהבה ותשוקה. זה כשל עוד לפני שממש התחיל.. אבל גם מהחוויה הזו יצאנו מחוזקים ברמה הזוגית, מה שעוד יותר גורם לי לחשוב שאני סוג של פוליאמורי.
האמת היא שרגש הקנאה לא ממש קיים אצלי... אני פשוט לא מבין מה הסיבה לקנא. כל מחשבה על אישתי עם גבר אחר דיי מעוררת ומרגשת אותי, גם ברמה המינית וגם מעבר. אני פשוט נרגש מהמחשבה שיהיה לה טוב ושהיא תהיה מאושרת. תקראו לי תמים- או אפילו טיפש ( לגיטימי) אבל אני פשוט לא מוטרד מהמחשבה שהיא תעזוב אותי ( וזה כאמור- כשאני חש אליה אהבה ענקית !) אני פשוט לא חושב שאם תהיה לה הרפתקאה כזו או אחרת, זו תהיה סיבה מבחינתה לעזוב אותי.. אני רוצה להאמין שהיא תוכל להינות ממנה מכל הלב,( בדיוק כמו מטיול, חופשה, או כל דבר אחר שגורם לנו אושר) ועדיין- לחזור בסופו של דבר לזרועותיי האוהבות.
אבל.... ופה הבעיה; אישתי האהובה לא חשה כמוני
נדמה לי שהצלחתי לשקף שהיא לא מהלחוצות/ הקנאיות /ההיסטריות שמאבדות את הצפון כשהן שומעות שבן זוגן חושק במישהיא אחרת או משהו כזה.. היא מצליחה לתת לזה מקום בשיחה פתוחה, אבל בפועל ועל אף שאמרה לי בעבר שיש בה את הרצון להיות האישה המפרגנת והבטוחה, ״במעמקי ביטנה״- היא עדיין מקנאה לי, ולא באמת יכולה לאפשר לי ( או לעצמה) להינות מחופש מיני,או אפילו מסובך יותר - מחופש לאהוב אחרים.
אני דיי מתוסכל מהמצב. אני אוהב את אישתי עד אין קץ, ובימים מסויימים פשוט שונא את עצמי על הצורך הבילתי נשלט הזה להתעניין גם באחרות. לעיתים אני ממש שונא את הייצר הזה שנטוע בי, ולעיתים אני מצליח יותר לחיות לצידו בשלום.. אבל האמת היא - שהוא קיים שם. אני אשקר אם אגיד שאוכל לחיות בנחת עד סוף חיי בלי עוד התנסויות מלבד אישתי.
לאחר אין סוף ניתוחים שלי ( בעיקר עם עצמי) נדמה לי שמרכז הקושי כרגע מבחינתי הוא שאני לא ממש מצליח לשכנע את עצמי מה פסול ברגשות וברצונות שלי? למה בעצם זה רע?
אם נעשה רגע הקבלה ( דיי שיטחית- אבל עובדת..) אז אני יכול להגיד שהייתי דיי שמח שיהיה לי הרבה כסף, וגם יש לי את היכולת הפיזית לשדוד פה ושם איזו זקנה עשירה.. אבל למרות שזה יהיה ממש נחמד שיהיה לי את הכסף שלה- מאוד ברור לי למה אני לא נוהג ככה. ברורות לי ההשלכות השליליות שקיימות למעשה כזה, ולכן אני לא באמת מתלבט או מהסס האם לעשות את זה. ברור שלא אעשה את זה.
ואם לחזור לעולם שלנו- אז להבדיל, אני לא ממש מצליח להסביר לעצמי למה לא להתנהל באורח חיים קצת יותר חופשי? למה הצורך הזה שלנו לשלוט (= להיות הבעלים) של אברי המין של בני זוגינו? האם זו אהבה; להזדעזע מהמחשבה שבת זוגתי אהובתי כרגע חווה חוויה אדירה ומרגשת עם גבר אחר?
אני יודע שבוודאי תרצו להעיר לי שאני קצת גולש פה בין נושאים; שיש הבדל בין אהבה לצלע שלישית, לבין מאהבת מהעבודה, לבין מין מזדמן בחול לבין מסאג׳ עם happy end בתאילנד... אני יודע. ובכוונה אני לא בוחר בדיון רק אחד מהם. אני מסוגל לדמיין את אישתי בכל אחת מהסיטואציות האלו, אני מסוגל לא לאבד את שפיותי מהמחשבה על זה ואני מסוגל גם להגיד בצורה מפוקחת שחלקם ״קלילים לעיקול״ מבחינתי, וחלקם טומנים בחובם קצת יותר סיכון... ועדיין- אני מוכל להתמודד עם אישתי על כולם, לנתח ולהבין מאיפה הם מגיעים ומשם להתקדם הלאה בחיינו( תוך מתן אפשרות של קיום האפשרויות הנל).
יצא לי קצת יותר ארוך ממש שתכננתי... והאמת היא שבכלל תכננתי לבקש את עזרתכם בהימנעות מכל הנל. בכל זאת, ולאחר ששפכתי את משנתי.. אשמח לשמוע דעות על למה אני טועה, על מה אני מפספס...? כפי שאמרתי- אהובתי לא חושבת כמוני, ומכיוון שהיא חשובה לי מאוד, אני רוצה להמשיך את הקשר בינינו בצורה שלמה וטובה ככל הניתן. כרגע כאמור אני לא מצליח לשכנע את עצמי מה רע בפנטזיות שלי. אני מקווה שאם אשמע מספיק דעות חכמות על למה התיאוריה שלי שגויה- יהיה לי יותר קל להשלים עם הוויתור.
תודה מראש על כל התיחסות ...
א
נדמה לי שהצלחתי לשקף שהיא לא מהלחוצות/ הקנאיות /ההיסטריות שמאבדות את הצפון כשהן שומעות שבן זוגן חושק במישהיא אחרת או משהו כזה.. היא מצליחה לתת לזה מקום בשיחה פתוחה, אבל בפועל ועל אף שאמרה לי בעבר שיש בה את הרצון להיות האישה המפרגנת והבטוחה, ״במעמקי ביטנה״- היא עדיין מקנאה לי, ולא באמת יכולה לאפשר לי ( או לעצמה) להינות מחופש מיני,או אפילו מסובך יותר - מחופש לאהוב אחרים.
אני לא צריכה לזוז, וכל האהבה באה אלי...
, ואני לא מדמיינת כלום)! במיוחד עם כל הקשיים הלוגיסטיים. הלוואי שתקבלי כמה חיבוקים וחום שאת צריכה ורוצה לקבל. כואב לדעת שעוברת בינך לבין הילד הגדול תקופה כל כך קשה. הלוואי שהוא ימצה את זה מהר ויעבור לשלב הבא. אוף עם גיל ההתבגרות הזה. לפחות ההורות עוזרת לנו להבין טוב יותר את ההורים שלנו.
ענק