הילדים על הגבעה

[גלית*]

לצפריר שלום
ב-26.12.01 כתבת בדף המחשבות שלי על חינוך בבית כי הספר "הילדים על הגבעה" הוא דוגמא עבורכם כיצד לא לחנך . מאחר ואתם בעלי הנסיון האם תוכל גם להסביר את הסתייגותך?
תודה

[גלית*]

האם למישהו יש מה לומר על שיטת החינוך המוצגת בספר "הילדים על הגבעה"

[יונת_שרון*]

מדובר על חינוך בשיטת מונטסורי, פלוס הקרבה עצמית עצומה של האם. אני מניחה ששני הדברים האלה לא מתאימים לצפריר ומשפחתו.

[נאוה_פרנס*]

הבעיה שם לדעתי היא לא שיטת החינוך אלא הבידוד הנוראי שנילווה לחייהם.
התוצאה הייתה שהם היו גאונים - כל אחד בתחומו אבל ללא כישורים חברתיים
זאת למרות שהם היו כמה ילדים בבית (נדמה לי ש- 5)
זה גרם לבעיות רגשיות אצל כ ל הילדים.

אם אני זוכרת טוב...
שיטת החינוך שם הייתה כזאת שכל פעם שילד הביע עניין בתחום מסוים או בעשיה מסוימת, ההורים נתנו לו/לה את התנאים ללמוד ולהתפתח בזה
הרעיון היה שאם הילד רוצה ללמוד מתמטיקה בגיל 5 הוא כנראה מוכן, ואם הוא מנגן על פסנתר בגיל 3 צריך לאפשר לו להתפתח לפי רצונו
ההורים הקדישו את חייהם לחינוך הילדים
כאמור, כל אחד מהילדים יצא גאון בתחומו... אבל המחיר הרגשי היה כבד

[צפריר_שפרון*]

בינואר 1998, גיליון מס' 15 כתבתי על הנושא:
"לאחרונה, בכמה מקרים בהם נוכחתי בשיחות על חינוך, הוזכר הספר "הילדים על הגבעה" בזיקה לחינוך הביתי או החינוך הטבעי.
למיטב זכרוני לא העליתי בדעתי אי פעם לקשור סיפור זה עם מודל לחינוך, להפך, זכרתי שלא רוויתי נחת משיטת חינוך שכזו. אלא שאת הספר קראתי כשהייתי אב טרי, לכן קראתיו שוב.

מייקל דיקין, פגש את המשפחה לצורך כתבה עיתונאית.
לאחר מסע ארוך הגיע אל הבית. מיד כשנכנס הוקסם – מה שמורגש היטב לאורך כל הספר – מהאווירה בבית. מהיותו בית של ילדים, מהיחס האוהב והרך של האב והאם לילדיהם. בספר יש תיאור של כל אחד מבני המשפחה והסבר על "תהליך" חינוך הילדים וחידוד שכלם.
תמצית הספור: זוג הורים, מתבדלים ונבדלים מהחברה, בונים להם ולילדיהם "בועה" בה יש חשיבות רק לרצונותיהם צורכיהם והתפתחותם של הילדים. ההורים מבטלים את עצמם בפני הילדים. באהבה ובמסירות, הם מגדלים ארבעה ילדים בולטים בכשרונם, גאונותם, ויכולתם השכלית.
ייתכן שמשום ההקרבה האובססיבית של ההורים בספור הזה מקשרים אותו רבים עם חינוך בבית או חינוך טבעי. לרבים מאתנו נראה שבחינוך הביתי, ההורים – בהכרח - משעבדים את עצמם ואת זמנם לילדים.
אלא שאין זה כך, החינוך הטבעי אינו דורש השקעה גדולה יותר של זמן לחינוך הילדים, אלא יתר מודעות והתייחסות לחינוך עצמו – של הילדים ושל ההורים בד בבד. החינוך הביתי פותח צוהר להתבוננות מחודשת.
במסגרת נסיון אנשי חינוך ומדע לגלות את סוד כשרונם המדהים של הילדים היטיבה להגדיר את התופעה גנטיקאית מאוניברסיטת קימברידג': "אני במקומכם הייתי נשמרת לנפשי – זה לא טבעי".

הספר מרתק בעיקר כתיאור של אם. אשה אשר הקריבה את חייה ואת חיי ילדיה על מזבח ההצטיינות והשלמות. בנסותה להיות אם מושלמת לילדים מושלמים "הרוויחה" את אובדן זהותה למען רעיון נשגב. בריחתה להשתעבדות היא קו מאפיין של אישיותה - קו המובנה בה מילדותה, שאיפתה להוכיח את יכולתה להצליח היא פן חשוב נוסף באופייה, פן שמהווה מקור האנרגיה הפנימית העצומה שלה.
הוריהם של הילדים על הגבעה הלכו עד קצוות רחוקים. בביטול עצמם למען ילדיהם ולמען האידאה, הם אמנם פיצו זמנית את נפשם הפצועה, אך נדמה שמעבר לכך אין כאן אלא ביטוי של מקרה אחד, בו יש ביטוי לחינוך ביתי מסוים. בכל מקרה אין מודל לחינוך ביתי או חינוך טבעי - ומנקודת הבנה זו אין מקרה זה יוצא דופן."

[גלית*]

קצת באיחור, אבל תודה על התשובות צפריר ,נאוה ויונת. תודה רבה רבה

[עירית_ל*]

קראתי את הספר לאחרונה ורציתי להעיר על שתי נקודות:

• הילדים בהגיעם לגיל מסויים נשלחו בעל כרחם לבית ספר, גם אם סבלו שם מאוד, תחת הכותרת של הקניית מיומנויות חברתיות.

מדובר רבות בספר על החינוך לאי-אלימות, על כך שגידול הילדים באוירה משוללת לחצים ואיסורים מייצרת ילדים חסרי יצר רע. לפי התיאור של הילדים בספר היה להם יצר להרע לזולת ועוד איך. אולי הם לא חשו צורך להרביץ או לקלל, אבל הם בהחלט נהנו להביך אנשים ולהציג אותם ככלי ריק. לא היה שום דגש על אמפטיה* בחינוכם, דבר ששם ללעג את הנסיון להקנות להם מיומניות חברתיות (ראה הערה ראשונה).

[אפי*]

נראה לי שאני זקוקה לעוד הבדלים בולטים בין החינוך הביתי ל"ילדים על הגבעה". כי גם אני חושבת כבר כמה זמן על כך שהחינוך בבית עלול ליצור מצב שהילדים גדלים באופן לא טבעי- אולי כי שאר העולם המערבי לא גדל כך , אני לא יודעת.... אני חושבת שאולי לא הבנתי לאשורו מהו חינוך ביתי, ולא שאני מתנגדת רק יש לי הגיגים בנושא...חשבתי למשל על כך שאם כולם קמים וישנים באופן אינדיווידואלי -אז איך אפשר לתכנן משהו משותף? ואולי לא צריך לתכנן כלום? אבל איך זה מתחבר לעולם המודרני. והאם אין מקום ךחוקים בכלל- ובבית , איך מקנים חוקים (אם בכלל)? המון שאלות...

[יונת_שרון*]

אפי, לגבי "כולם קמים וישנים באופן אינדיווידואלי" תציצי בדפים איך הילד שלכם נרדם ו-שיטות הרדמה - כשיש קשר קרוב בין בני המשפחה אז הרבה פעמים הוא מתבטא גם בדברים האלה. במציאות מתגבש איזשהו סדר יומי או שבועי או אחר, שבו יש דברים פחות או יותר קבועים ויש גם הרבה חופש. די קל לתכנן דברים שכולם מעוניינים בהם, וכמעט בלתי אפשרי לעמוד בתכנונים שחלק מהמשפחה לא רוצה בהם.

בכל מקרה, אם את רוצה לקבל תחושה לגבי איך חינוך ביתי קורה במציאות, אז "הילדים על הגבעה" זה לא מקור טוב לעניין לדעתי.

[נאוה_פרנס*]

אפי, חינוך ביתי הוא מאוד אינדיווידואלי לנפשות הפועלות בכל תא משפחתי...
האופי של האנשים, הרגלי החיים שלהם (בלי קשר לחינוך ביתי או לא...), המיקוד שלהם בכל רגע נתון ועוד...

[עירית_ל*]

אפי, אין לי שום נסיון בחינוך ביתי, אבל מדברי המחנכים הביתיים נראה לי שאם תסתכלי איך אחרי הצהרים שלכם מתנהלים תקבלי מושג טוב לגבי איך תראה משפחתך בחינוך הביתי.

ועוד לגבי "הילדים על הגבעה":

• נכתב שם על ההקרבה העצמית של האם, שכל שעות הערות של הילדים הקדישה עצמם להם ולכן רק אחרי לכתם לישון יכלה להתפנות לעבודות הבית. כתוצאה מכך נאלצה להסתפק בכארבע שעות שינה. מצד שני מסופר על כך שהבת, רות, היתה מן אישה קטנה שעזרה לאמה בעבודות הבית.
• ועוד מדובר שם על חלונות ההזדמנות של הלמידה שיכולים להפתח לזמן קצוב ולכן חשוב לא להפסיד אותם.

לדעתי לאור שתי נקודות אלו אפשר היה לגדל ילדים באותו מודל בלי שהאם תצטרך "להקריב" את עצמה כמו מאריה. ראשית מסתבר שעבודות הבית כן יכולות להיות חלק מהחיים, אפילו של משפחת הגבעה. דבר שני אם תשומת הלב השלמה של ההורה נדרשת רק בזמן חלון הזדמנויות בזמנים אחרים רק על מנת לזהות שנפתח כזה חלון, הרי לחיות תוך הקשבה לצרכי הילדים ודריכות לחלונות הזדמנות של למידה לא מחייב שהאם לא תוכל לקרוא ספר, לעבוד על המחשב, לעדור את הגינה, לכתוב עבודה סמינריונית. יכול להיות שמאריה לא הצליחה לעשות את הכל יחד ומישהו אחר יצליח בכך.

[יונת_שרון*]

יוכל גם להיות שהפרשנות של העיתונאי שכתב את הספר היא שונה ממה שהיה במציאות. אני יודעת שיש אנשים שחושבים שאני מקריבה הרבה למען ילדי, וקשה להם לקלוט שאני בחופש. לפעמים אני תוהה אם הם לא משליכים מחייהם שלהם...

[עירית_ל*]

יונת, פרטת על מיתר בנפשי. יש אנשים שמפחדים מחופש, אבל אני מאוד רוצה בחופש הזה וכבר שנים מתלבטת עם עצמי ותוהה למה אני לא מאפשרת לעצמי אותו.
אולי בגלל שאני רואה עצמי בחופש קוראת המון ספרים ולך יש עיסוקים יותר מגוונים, כמו צ'יק צ'ק. אבל בעצם זה רק תירוץ - אני אחד האנשים היותר בלתי משועממים בפנאי שאני מכירה.
יש ספר מאוד אהוב עלי "צא וחשוב" על בעיות חשיבה ופתרונות יצירתיים. התיאוריה של הכותב היא שאנחנו מסתובבים עם סכי עיניים, כמו ששמים לסוסים על מנת שלא ירצו לסטות מהדרך.

צא וחשוב/מרילין ברנס

[עודד_לבנה*]

דעה אחרת על הספר הילדים על הגבעה:

הספר הזה לא נועד כדי שנחקה אותו, הוא נועד כדי לפקוח את עינינו.
לפקוח למה? סבלנות.
הספר הזה הוא אחד הספרים אשר נמצאים אחר כבוד בפנתאון של מעצבי החשיבה שלי,
יחד עם הסיפור מתי לענות לילד (היה בדף הזה, הועבר לדף נפרד ב- 17 במרץ 03).

לקח נוסף מתוך הספר הנפלא הזה: כאשר הילד רוצה להתרכז בדבר אחד - תן לו.
אל תגביל את טווח האתגרים שלו במה שאתה חושב שהוא יכול להשיג,
או במה שאתה יכול לתת לו.
הוא יכול להשיג כמה שהוא ישיג, לא כמה שמקובל.

ואגב, הילדים בספר אינם לגמרי א-סוציאליים, הם חברותיים בינם לבין אחיהם,
שאיתם הם גדלו.

הביקורות על הספר נאמרו כבר למעלה, ובסיכום הוא אינו יעד לחיקוי,
אלא מגדלור או מצפן שמראה שגבולות היכולת של הילדים הם הרבה יותר
רחוקים ממה שנהוג לחשוב.

דודעודד.

[ורד_לב*]

סיימתי את הספר לפני כמה ימים וראיתי שעברו 30 שנה בערך מאז נכתב.
מישהו יודע/ת מה קרה ל"ילדים" מאז? איך עמד "התהליך" במבחן מציאות חייהם של החבר'ה והוריהם.
וגם בעיניי זה ספר דיי קיצוני שאינו משקף משהו שאפשר להכיל על החיים, בעולם שלי לפחות. למרות שבהחלט ישנם מקטעים שניתן לאמץ אפילו בשמחה, כמו מה שעודד כתב למעלה.

[יונת_שרון*]

ניסיתי קצת לברר, ולא הצלחתי למצוא מידע אמין.

[ורד_לב*]

חשבתי שאוכל לסמוך עלייך, יונת, שתדעי.
האכזבה אינה עלייך כמובן, אלא על אין סוף לסיפור עדיין, כמובן!
תודה בכל אופן.

[פלונית_אלמונית*]

השמועה היא שכולם (!) התאבדו.

[ורד_לב*]

די, תפסיקי! לא צריך להיות מרשעת.
>ורד לא מאמינה בייייייייייכלל<

[ורד_לב*]

אולי ננסה שוב לברר. יונת, יש לך רעיון איך ואיפה? אולי למישהו אחר יש?

[צפריר_שפרון*]

סתם מעניין מדוע זה חשוב?

אם הילדים יצאו פרופסורים או אם הם יתאבדו לא יהיה זה נכון לכרוך את התוצאה בסיפור כפי שסופר. במסכת המסרים של הורי הילדים לילדיהם רב הנסתר על הגלוי. ככה זה אצל כולם, וככה זה גם שם.

הנטיה להתפש לתוצאות כמוכיחות משהו לגבי השיטה מובנת, עם זאת אין כל הבטחה כי כך יקרה להבא.

בסופו של דבר אנו פועלים בכל מקרה מהבטן. כך שהתוצאות לא ממש רלוונטיות בשביל הקורא. זה הרי לא מערכת החינוך אשר במהותה מחיבת אלימות מצד הילדים. זה ספור אחד, כתוב היטב, של משפחה אחת שבכל מקרה איננה מופת לחינוך או לימוד או לחיי זוגיות או לכל ענייין אחר (אולי מלבד נחישות התמדה והקרבה עצמית).

אלף שיטות חינוך ומורים, חמשת אלפי מטפלות ותוכניות והילדים, מה לעשות, יוצאים דומים להוריהם.

[יונת_שרון*]

פלונית, את השמועה הזאת שמעתי גם אני. נשמע לך סביר? אם כבר ממציאים שטויות, כדאי לנסות להמציא משהו קצת פחות מופרך. למשל, "הבכור התאבד, השני נכנס לקטטוניה, הבת נאנסה ע"י בני הכפר ואז התאסלמה והיגרה לאירן, והבן הקטן היה כוכב קבוצת צ'לסי עד שפרש בגלל פגיעת ראש שהותירה אותו פוזל ומזיל ריר."

ורד:

1. שאלתי כל מי שאמר משהו מאיפה הוא שמע את זה. אף אחד לא ציין מקור שאינו שמועה.
2. חיפשתי ספרים נוספים של מייקל דיקין. (לא קשורים)
3. חיפשתי ספרים נוספים שנראים קשורים. (לא מצאתי)
4. עשיתי חיפושים שונים ברשת. (נאדה)

[עדי_יותם*]

יונת, באיזו הוצאה יצא הספר במקור? אם היא עדיין קיימת, אפשר לשלוח להם דואל ולשאול, אולי?

[ורד_לב*]

צפריר, זה מעניין אותי מסיבה מאד old fashion אני אוהבת לדעת מה קרה הלאה/ בסוף/ אח"כ.
ומאחר וזה סיפור אמיתי, אפשר לדעת (או שלא )
ההשלכות לגבי חינוך ביתי (כזה או אחר) אינן בראש מעייני.
ויונת, באמת מעניין נושא ההוצאה, כי בגירסה העיברית זה לא מופיע (זה בכלל מאד שושואיסטי שם).

[נאוה_פרנס*]

אני גם מחפשת מידע
השם המלא שלהם מופיע שם?
אולי אפשר לחפש ברשומות האמריקאיות (זה היה ארה"ב, נכון?)
זה כיוון חיפוש שלמדתי במסגרת חיפוש שורשים שחזרתי אליו לאחרונה
אין לי את הספר, אז אם מישהו מכיר את השם המלא שלם באנגלית, אשמח לחפש ולהיעזר במחפשים טובים יותר...

ואפשר גם להיעזר בפורום תפוז מחפשים בשבילך
או ב פורום שורשים משפחתיים

אתם מוזמנים להוסיף שם את הפרטים הידועים לכם כדי לסייע למחפשים לעזור

[יונת_שרון*]

העיתונאי שכתב את הספר עדיין חי וקיים וכותב: מייקל דיקין. אולם הוא כתב במפורש שהוא שינה את השמות כדי להגן על פרטיות המשפחה. אפשר לנסות לפנות אליו. (שמו באנגלית: Michael Deakin)

[ורד_לב*]

מה שם הספר באנגלית? וכן, אם יש שם הוצאה אולי זה יעזור. יונת?

[נאוה_פרנס*]

שמתי הודעות בפורומים למעלה.
בשורשים משפחתיים יש מישהו שהיה לו גם הספר המקורי.
הוא הבטיח לחפש כדי לתת לנו את ההוצאה

[יונת_שרון*]

שם הספר הוא The Children on The Hill לא ברור לי למה את צריכה את שם ההוצאה -- הרי אין להם פרטים שהמחבר לא חשף. עדיף לפנות ישר למחבר שהוא עיתונאי מוכר בבריטניה. אבל קשה לי להאמין שהוא יחליט פתאום לחשוף את הפרטים שלהם אחרי כל השנים שהוא נמנע מכך.

[יהונתן_פרנס*]

שם ההוצאה: QUARTET BOOKS LTD

[עדי_יותם*]

לפנות להוצאה כדי להגיע לעיתונאי.

[נאוה_פרנס*]

למעוניינים,עותקשל הספר באנגלית נמצא ב:

אוניברסיטת חיפה, ספרית סמינר אורנים ובספרית הר הצופים.
Deakin, Michael: THE CHILDREN ON THE HILL

מי כותב לברר עם ההוצאה? מסעדה? יונת?
בפורום שורשים משפחתיים יש עוד כמה סקרנים

[ורד_לב*]

לא הצלחתי למצוא את מייקל דיקין באינטרנט. יונת, יש לך פרטים איך להגיע אליו?
אני אשמח לכתוב לו. אם מישהו יוכל למצוא לי כתובת/ אי מייל.

[יונת_שרון*]

ורד, חפשי את המקבילה הבריטית לספר טלפונים. בטוח יש להם דבר כזה...

[עדי_יותם*]

יונת, מהחיפוש שראיתי נראה לי שמייקל דיקין הוא או שם לא לגמרי נדיר, או שהוא איש רב פעלים במיוחד, שגם עוסק בקולנוע ונדמה לי שבעוד דברים...
ורד, אם את רוצה לחפש ספר טלפונים - כדי לחפש ספרי טלפונים עד היום היתה לי הצלחה בלכתוב white pages או yellow pages ואת שם המדינה. צריך לקחת בחשבון גם שלהרבה עיתונאים יש מספרי טלפון חסויים. לכן אני עדיין בעד יצירת קשר עם ההוצאה, אם היא עדיין קיימת...

[טל*]

ישנו ספר המשך לספר הילדים על הגבעה ששם מסופר מה קרה לילדים כשגדלו- אחד התאבד, אחד אושפז בביה"ח לחולי נפש... אז כנראה שהשיטה לא כ"כ הצליחה...

[עדי_יותם*]

את/ה זוכר/ת את שם הספר, במקרה?

[צפריר_שפרון*]

אז כנראה שהשיטה לא כ"כ הצליחה
איזו שיטה?
מראש לא היה לזה כל סיכוי.
הרי נכתב על כך בעבר:
הוריהם של הילדים על הגבעה הלכו עד קצוות רחוקים. בביטול עצמם למען ילדיהם ולמען האידאה, הם אמנם פיצו זמנית את נפשם הפצועה, אך נדמה שמעבר לכך אין כאן אלא ביטוי של מקרה אחד, בו יש ביטוי לחינוך ביתי מסוים. בכל מקרה אין מודל לחינוך ביתי או חינוך טבעי - ומנקודת הבנה זו אין מקרה זה יוצא דופן

לכן, אין פלא שה "שיטה" לא הצליחה. מעבר לכך, הוצאת המקסימום מהילדים - לעתים עשויה להוציא מהם את שפיות דעתם.

[יונת_שרון*]

טל, זו אגדה אורבנית. אין ספר כזה, אין מידע עליהם, אין אפילו הוכחה שהם היו אי פעם קיימים מלבד עדותו של מייקל דיקין. וכבר דנו בדיוק בזה כמה הודעות מעל זו שלך.

[טל*]

יש את הספר אבל אני לא זוכרת את השם שלו. אני מנסה לברר ואם אני ידע- אני יעדכן...

[טרה_רוסה*]

וגם הוצאת Bobbs-Merrill Co 1973
London: Andre Deutsch Limited, 1972.

[טרה_רוסה*]

זה היה ארה"ב, נכון?
לא. בעיירה וולשית.

<לא קראתי את הספר אבל התעלומה הבלשית מסקרנת>

[שגית*]

גם אני מחפשת מה עלה בגורלה של המשפחה הזאת .מישהו יודע אם נכתב משהו בהמשך עליהם?

[אבישג_א*]

קראתי את הספר ואני לא מבינה למה הוא מוגדר כ"חינוך ביתי, ? הרי הילדים הלכו לבית הספר כשהגיעו לגיל המתאים והיו בבית רק עד השלב הזה!

[פלוני_אלמונית*]

אז מישהו יודע מה עלה בגורלם? באמת יש ספר המשך?

[חגית_ל*]

גם בעברי נצרב הספר הילדים על הגיבעה כתמרור גידול ילדי. את הבכורה שלנו גידלנו בלי להפריע לה בעיסוקיה, לא משנה איפה ומתי וכמה.
היום אני חושבת שזה היה פספוס רציני. לא בגלל שהיא ילדה מקסימה ונהדרת ומוכשרת וכו' אלא מפני שהיום אני מבינה שהחיים הם בדיוק ההיפך, הם מפסיקים אותנו כל הזמן באמצע של הדברים שאנחנו עוסקים בהם וכדאי מאוד להסתגל לכך מההתחלה.

[יונת_שרון*]

אין ספר המשך, אף אחד לא יודע מה על בגורלם.

[פה_ושם*]

קראתי את הספר ואני לא מבינה למה הוא מוגדר כ"חינוך ביתי, ? הרי הילדים הלכו לבית הספר כשהגיעו לגיל המתאים והיו בבית רק עד השלב הזה
בנוסף לכך הבן הבכור ביקש לא ללכת לבית הספר והאמא הסבירה לו שזה חשוב שהוא כן ילך.
קראתי את הספר לפני הרבה שנים, נראה לי שאקרא את הספר שוב.

[ארטי_שוק*]

קוראת עכשיו את הספר -בעינים של מבוגרת\אמא -בפעם השניה(אולי השלישית)
הפעם הראשונה היתה כשהייתי בת 17(די מזמן) ובזמנו זה מה שהכניס לי את החלום לחינוך ביתי , מה שאני עושה רק כשהם קטנים ונשברת בסוף...
עכשיו האמא באמת נראת לי אישיות מקריבה -מה שלא אני וחשבתי שלכן אני לא מצליחה לשרוד ,אבל לפי התגובות פה אני רואה שהספר הוא לא מודל (אז אולי יש לי סיכוי).
באמת מעניין מישהו יודע מה קרה להם בסוף?- החקירות הניבו תוצאות?

[אור*]

באמת מעניין מישהו יודע מה קרה להם בסוף?- החקירות הניבו תוצאות?

[דברתיה_קוממי*]

רופא השיניים שלי, פרופוסור מרדכי צבירן, עשה עליהם עבודה אקדמאית ונדמה לי שנסע לאנגליה לצורך זה.
הוא אמר שיתן לי לקרוא את העבודה, אבל הזמן עבר ושכחנו מזה. הוא סיפר לי מה עלה בגורלם וזה לא היה נשמע טוב..
אם זכרוני אינו מטעני, אחד ההורים התאבד, נדמה לי האב, אחד הילדים בבי"ח לחולי נפש ועם היתר אני לא זוכרת.

בכל אופן, יש לי תור אצל מוטי ביום שלישי הקרוב, אז נראה..

[יונת_שרון*]

אשמח לקבל עותק של העבודה, או לפחות לשמוע מה המקורות שלו.

[פלוני_אלמונית*]

אם זכרוני אינו מטעני, אחד ההורים התאבד, נדמה לי האב, אחד הילדים בבי"ח לחולי נפש ועם היתר אני לא זוכרת.
נשמע סיפור ממש עצוב, תעדכני פה בבקשה כשתדעי יותר.

[יונת_שרון*]

כל עוד אין ראיות, זה נשמע סיפור ממש מומצא.

[סקרנות*]

דברתיה שאלת את הרופא מה עלה בגורלם?

[פלוני_אלמונית*]

נסיונות החיפוש שלי מעלים חשד עמוק שמדובר בfiction.
http://www.mothering.com/community/foru ... n-the-hill

[אמא_של_דנדי*]

מעוררת את הדיון- עדיין אין חדש לגבי גורל המשפחה. גם לא הצלחתי לאתר את הדוקומנטרי אבל באחד האתרים שמצאתי עיתונאי הצליח לאתר את האם והיא הייתה בפאניקה מוחלטת וסירבה בכל לשון לשתף פעולה. היא ציינה שהפירסום הקודם פגע מאד בילדיה ולכן היא לא מעוניינת ששום דבר יפורסם. העיתונאי החליט לגנוז את הרעיון. נראה לי שאם אחד הילדים היה ממשיך בדרכו הפנומאלית כבר היו שומעים עליו ומקשרים אותו למשפחה. קראתי גם על השמועה שאחד הילדים התאבד. לא יודעת אם אכן זה נכון או לא. מקווה שלא.
אגב, בספר כתוב שהעיירה הוולשית שבה התגוררו רדפה את האם על כך שהיא מסרבת לשלוח את ילדיה לבית הספר. ככל הנראה זו הייתה הסיבה שבגללה נעתרה לבסוף למרות מחאותיו של הבן הבכור (כי הרי ההורים לא הכריחו את הילדים לעשות כל דבר שאינו מרצונם אז לא סביר שהיו מכריחים אותו ללכת לבית הספר בו סבל כל-כך). אם למישהו יש מידע אחר אשמח להתעדכן.

[יעל_שכטר_052_6155131*]

יעל שכטר - אמא לילדים בני 23, 21, 15.
נתנו לי לקרוא את הספר בהריוני הראשון ," אולי זה יעניין אותך" ... ואכן הקריאה עשתה את שלה , וכתוצאה מקריאת הספר עשיתי החלטה לא מודעת אך חיובית במהותה , לעשות כפי יכולתי על מנת לשפר
התנהגויות , דרכי חשיבה ודפוסים שלי על מנת לאפשר לילדי להיות בעלי ביטחון עצמי , חכמים ובעלי יכולות גבוהות. לאורך השנים שכחתי לגמרי מהספר אך לקראת גיוס הבן הבכור ביקשתי שינסו להשיג עבורי את הספר והקראתי ממנו קטע שמדבר על גישה חינוכית שלקחתי מהספר. אכן ילדנו יצאו ילדים מאוד איכותיים , חכמים , תלמידים מאוד טובים , בטוחים ושלוים.
בהמשך גם בצבא היו ביחידות טובות במיוחד.
השבוע השגתי בחנות לספרים משומשים את הספר וכבר אחותי קוראת אותו.
מצחיק , חשבתי לעצמי מה רבה היתה ההשפעה של ספר כה דק על חיי , חיי ילדי , והעתיד שלהם.
לכולנו יש רגעים , אנשים , ספרים ואירועים שמשפיעים על חיינו , לפעמים מילה טובה - מישהו שמאמין בנו ולעומת זאת לפעמים מילה שפוגעת בנו ועושה שמות בנפשנו...
וביננו - לגדל ילדים זה לא משהו מאוד ברור בדרך כלל , זה מעין ניסוי תהייה , תיקון ... ולא מזיק לפגוש גם את הספר הזה בדרך ,
לדעתי ספר מרשים ונוגע ללב, ואף מעורר קנאה מעט.
יעל שכטר - עושה הבדל בחיים של אנשים

יעל שכטר

[פלוני_אלמונית*]

ספר מאוד משמעותי, קראתיו כשהייתי אמא צעירה ואיכותו החזקה והמיידית השפיע על גורלם של ילדי. הם גדלו מאושרים חופשיים וחכמים מאוד.
איילת

[בריג'י_נומושי*]

היי אני דווקא מאוד ממליצה
א. כדי לשבור את התבנית המקובלת ולהבין שמחנכים יש לאו דווקא במוסדות חינוך
ב. אחריות הורית
ג. וכן לאמץ בקטנה מה שמתאים בדיוק לכם

בהצלחה !!!

[פלוני_אלמונית*]

גילית שוב את הספר וממש מעניין אותי מה קרה איתם... אולי מישהו גילה?

[יונת_שרון*]

לא גילו - כמו שכתוב למעלה.

[יעל_שכטר*]

אולי ממשיכים עם האלמנטים החיוביים שאפשר לקחת מהספר, בכל אופן יש הרבה בספר,וכמו שאמרתי בעבר
נושא גידול ילדנו הוא נושא חשוב ומשמעותי מאין כמוהו - סוג של יצירה, הזדמנות לעצב משהו משמעותי, ומצד השני כל כך בקלות אפשר לקלקל על ידי מילים לא מפרגנות ועוד,
על ידי ערבוב החלקים הלא פתורים בחיינו ההורים, ודווקא בספר מריה ובן זוגה קודם כל "ריפאו " דפוסי התנהגות ופצעים מעברם ורק אח"כ נכנסו לנושא גידול הילדים ,
אני אישית למדתי הרבה מהספר ויישמתי חלקים לתוך חיי, אני מרגישה תודה גדולה לכך שנחשפתי לספר בדיוק בהריון הראשון וממליצה עליו פעמים רבות להורים לילדים צעירים
(אם רלוונטי מבחינת הסיגנון),
וכמו שאמרתי גידלתי ילדים מוכשרים יחסית, אז אולי זה הגנטיקה ואולי היה משהו בכוונה ובפעולות שנהגתי בדרך....

[פלוני_אלמונית*]

לגביי ההערה שיכול להיות שהכל מומצא.. באחד האתרים באנגלית ראיתי דיון והוזכר שם שגם נעשה עליהם סרט דוקומנטרי ואנשים בדיון סיפרו שראו אותו.

[ירושלמית*]

http://www.northtrek.plus.com/genius.htm

[יונת_שרון*]

תקציר: עיתונאי איתר את האם, התקשר אליה, והיא התחננה שהוא לא יפרסם את זהותם או שום דבר עליהם. והוא הסכים. זהו.

[פלוני_אלמונית*]

כאן מה שסיפר:
http://www.northtrek.plus.com/genius.htm

[צפרדע_ית]

ואם מישהו מתעניין - לא במשפחה עצמה, אלא ברעיון דומה - יש את הסרט - "קפטן פנטסטיק", שמדבר על נושא דומה.
ץ