האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
דף זה נועד לברר את דעתכם בקשר למה שאקרא לו המיתוס של האמא .
האתר מלא בהתיחסויות "מיתיות" בקשר לתפקידה של האם בגידול הילד וחוסר יכולתו של האב למלא תפקיד זה.
לדוגמא : "נכון שגם אדם אחר יכול למלא את התפקיד היטב (אבא) אבל בדרך כלל יווצר חסר כלשהו" אם פי 3 ב חינוך באופן טבעי ומעמד האשה
או "את מסכימה איתי אם כך, שבשביל הילד הזה אמא שלו מתה" על ילד לזוג חד מיני ע"י בשמת א ב אמא שאוהבת יותר .
אז זו דעתי:
מבחינה ביולוגית ומבחינת התפקיד החברתי הקדמון האמא גידלה ילדים והאב הלך לצוד.
המאמינים שגם היום " אשה אמיתית " תגדל את הילדים ו " גבר אמיתי " יפרנס כובלים את עצמם למוסכמות חברתיות שעבר זמנן.
אין ספק שרוב מוחץ מהאימהות מגדלות את ילדהן כמגדל ראשי. אי אפשר, כמו בחלוקות חברתיות אחרות, להבחין בין אחוז תרומה של ההבנייה הביולוגית לעומת החברתית לעניין.
לחשוב בימינו שאשה מתוקף מינה בנוייה יותר לגידול ילדים מאשר גבר שקול לחשיבה שגבר מתוקף מינו בנוי יותר להנהיג.
ומה דעתך הד, על מטפלת (טובה לצורך הענין) כתחליף אמא/אבא לחלק מהיום?
האם רק ההורה יכול לגדל את הילד שלו כמו שצריך?
הרי זה גם מיתוס, אמא צריכה להיות עם הילד שלה.
עד שילדתי, האמנתי כמוך, שאין שום הבדל (מלבד נושא ההנקה) בין אבא לאמא, בהנחה ששניהם אוהבים ונותנים.
אחרי הלידה, הבנתי, שיש הבדל איכותי (סוג, לא ציון) בין מה שאמא נותנת לבין מה שאבא נותן. הילד, בעולם האידאלי, צריך משניהם, אבל החשיבות של ה"צד הנשי" גדולה יותר בשנים הראשונות. נכון שיש כאן הכללה, ויתכן אב שהוא יותר אמהי מאם, אבל עצם הגדרת התפקיד כאמהי, מראה את הכלל.
אני לא יודעת אם זה ביולוגי, בגלל ההריון, הלידה וההנקה (אני מקווה שאתה מסכים איתי שאמא מניקה יותר טוב מאבא, ושעדיף שהתינוק ינק מאימו מאשר יואכל ע"י אביו) עם כל ההורמונים והשינויים הפיזיים שמשולבים בתהליך, אבל גיליתי שיש הבדל.
אנחנו באים ממקום שיוויוני. אבא עשה הכל מהרגע הראשון, בהתחלה אפילו יותר טוב ובקלות מאמא. אבל הוא עושה את הדברים באופן שונה. הקשר הוא פחות רגשי, פחות מקבל, פחות טוטאלי, פחות אמהי. יש חשיבות רבה גם לקשר הזה, אני לרגע לא מזלזלת. הוא עונה על צרכים אחרים של הילד, ובמידה רבה מאזן, אבל סוג הקשר האמהי, אפילו אם הוא ניתן ע"י גבר, הוא המתאים יותר, כדומיננטי, לא כבלעדי, לתינוקות ופעוטות קטנים.
אני חושבת שהיום כבר כמעט כולם מקבלים, שגבר ואשה, בהכללה, חושבים אחרת. לא יותר או פחות טוב. פשוט אחרת. אם בתא משפחתי מסוים, מרגישים שיותר מתאים לגבר להיות בתפקיד מטפל עיקרי, אני האחרונה שאתנגד. להיפך.
אבל בדרך כלל זה לא קורה, והיום אני מאמינה שזה לא רק התניה תרבותית.
לגבי מטפלת - אני יכולה רק להזכר בדברי מטפלות ששמעתי, לאחר שהיה להן ילד משלהן. כולן מספרות שזה משהו אחר לגמרי. הן יכולות לאהוב את הילד המטופל אצלן "הכי בעולם" אבל הרגש לילד שלהן, הוא שונה, רמת הקשב שונה וגם רמת האחריות ושיקול הדעת (כשאני מטפלת בילד של מישהו אחר, אני בסך הכל פועלת באופן שיתאים לתפיסת עולמו, ולכן אעיז פחות להשתנות).
אני לא פוסלת מטפלת לחלק מהיום (אם כי, מטעמים פרקטיים, אני חושבת שאם זה לא הורה, אז עדיף קבוצה קטנה ושתי מטפלות לפחות) אבל חייב, לדעתי, להשאר פרק זמן משמעותי (שאני בכוונה לא מגדירה את משכו) עם ההורה.
בנוסף ישנו הרגש של ההורה - לא רק בשביל הילדים, גם בשביל עצמי, אני רוצה להיות עם הילדים שלי כמה שעות כל יום. כמה בדיוק, זה עניין אישי.
את הקשר להריון והנקה אפשר ללמוד מצפיה באם מאמצת.
נראה לי שהטיפול המחובר הוא זה שיוצר את סוג הקשר.
הבן השלישי שלנו מאוד קשור לאביו "ומכריח" אותו להיות קשוב אליו יותר מאשר הילדים האחרים שהיו יותר קשורים אלי.
ובאמת הקשר שלהם הוא משהו אחר.
יש גם משהו שקשור לטוטאליות של האמהות, שלא מאפשרות בהתחלה לאף אחד לטפל בילד שלהן, מכירים את התופעה?
שאף אחד לא באמת יודע מה צריך לעשות, ושצריך לנענע ככה ולא אחרת, וכו'.
וכך קורה הרבה פעמים שהאבא לא מטפל בילד כי האמא כל הזמן על הוריד שלו.
בהרבה מקרים אם האבא מטפל גם, אפילו שהתינוק מקבל דברים שונים, הוא בכל זאת מבסוט.
בענין מטפלת, השאלה היתה , האם למרות שברור שאדם שהילד לא שלו, ולא "מכור" לילד כמו הורה,
יכול לתת טיפול טוב ואוהב ושיהיה טוב לילד?
לדעתי כן, השאלה מאיזה גיל וכמובן לאיזה חלק מהיום.
כי הטיפול המאוד מסור של ההורה, שוחק לחלק גדול מההורים (לא לכולם) וטוב לילד ולהורה לראות גם אנשים אחרים.
"אבל עצם הגדרת התפקיד כאמהי, מראה את הכלל"
אני מחליף אמהי וגברי ומקבל משפט ששולח נשים למטבח לעוד הרבה שנים.
בוודאי שיש מקובל ולא מקובל, זו טבעה של הבנייה חברתית.
מעניין לשמוע איך זה היה אצלכם, אך רחוק מלהיות אינדיקציה כללית או מדעית. ( "הבנתי" , "הבדל איכותי" )
נסיוני האישי שונה.
מעניין לקרוא בהקשר הזה את "מילדות לבגרות בגיניאה החדשה" של מרגרט מיד. היא כותבת ששם התינוק עם האמא עד גיל שנה ואז הוא עובר להיות עם האבא, ושבאופן כללי הילדים שם קשורים יותר לאבות. היא גם מצטטת משפט שהנשים שם נוהגות לומר על סידור השינה האידאלי: האמא בקצה אחד של הבית, והאבא עם התינוק בקצה השני.
ובהקשר זה יונת, איך אנחנו בוחנים את הדברים שעומדים מאחורי ההחלטות והבחירות של חיינו.
האידיאלים והעקרונות שלנו, האם הם עומדים בזכות עצמם ועד כמה הם מותני תרבות?
אני חושבת שהקשר החזק נוצר בסופו של דבר בין הילד לבין ההורה שמבין, מקשיב וקשוב לצרכיו יותר
וגם אם אימא כל הזמן שם ומאכילה ותומכת, אם האבא מבין את הילד
אם האבא נותן 5 דקות של הקשבה ממשית, הקשר עם האב יכול להיות חזק יותר
וגם אם אימא היא הכי בעולם אבל אבא והילד אוהבים את אותם דברים, הקשר עם האבא יהיה חזק יותר
השאלה לדעתי היא על איזה גיל מדברים
ילדים יכולים להיות קשורים בילדות לאחד, בהתבגרות לשני ובבגרות לשניהם באופנים שונים
מה קורה כאן? תחרות בין המינים?
אתם רואים? פתרתי את הבעיה: יהונתן יהיה רק של אימא
בלי קשר לתרבות או ביולוגיה, סתם חוסר ברירה
יונת, הספר שהזכרת הוא הספר שצוחקים עליו עד היום, מפני שהתברר כעבור שנים שהאינפורמנטים של מיד רימו אותה ומסרו לה מידע מצוץ מהאצבע בכוונה? או שזה היה ספר אנתרופולוגי אחר של מרגרט מיד?
עד כמה שידוע לי מדובר על ספר אחר, שבו מאשימים את מיד שהיא הציגה תמונה חלקית ש"מייפה" את חיי האנשים שהיא חקרה ולא מציגה את הצדדים הקשים (כמו שיעור התאבדות גבוה). אם תלחצי, אני אחפש את השם המדויק של הספר והשבט.
הספר הבעייתי של מיד הוא על סמואה.
מחקר מקיף משלה ע"י דרק פרימן , אנתרופולוג גם הוא, מצא תמונה שונה משלה.
"ב87 הודתה אחת המודיעות הראשיות של מיד כי היא וידידה חמדו לצון ורימו את מיד בדיווחיהם על מתירנותם המופקרת לכאורה" (מאט רידלי "מוצא המידות הטובות")
