התאהבות בשותף לדירה

שלום לכולם,
רוצה לבקש עצה !
אני רווקה וגרה בדירה עם שותף חדש שעבר לגור איתי לפני כחודש וחצי. ממהתחלה הוא מצא חן בעניי בתור בן אדם, אבל עכשיו הוא מוצא חן בעניי יותר ואני מוצאת את עצמי חושבת עליו... הרבה יותר מידי !
ביימים האחרונים זה כבר נעשה ממש קשה, אני כבר ממש נמשכת אליו, אני מתקשה להסתיר את זה ופשוט מתרחקת ממנו כדי לא לאפשר לכלום לקרות. הוא ביישן מאד כך שנראה לי שאם מישהו יעשה את הצעד הראשון זאת תהיה אני ואין לי בעיה עם זה, רק שזה נראה לי מוקדם מידי ואם הוא לא בעניין (גם הוא פנוי) אז זה רק יהרוס את השותפות (הטובה מאד) ואם הוא כן בעניין אז- איך עושים את זה ?!! אנחנו גרים יחד...
חשבתי פשוט לדבר איתו אבל זה נראה לי מצב עדין מידי וזה יכול להרוס, חשבתי על זה שזה יהיה נפלא אם זה פשוט יקרה לבד, בזמנו - אבל אני כבר ממש מאוהבת בו ולא יודעת מה לעשות עם כל הרגש הזה...
התייעצתי עם שתי הנשים הקרבות אלי והן יעצו לי דברים הפוכים מה שבלבל אותי עוד יותר !
אחת יעצה ליצור שיחה אינטימית ולראות לאן נושבת הרוח... השניה אמרה בשום אופן לא לעשות כלום, לחכות עוד קצת ולוודא שהרגשות שלי אמיתיים כדי לא ליצור מצב שסתם ניסינו ולא הלך, כי מה יקרה אם אחרי שבוע או זמן קצר זה לא יסתדר.
יש למישהו עצה בישבילי?
אני מתייסרת כי אני אדם מאד כנה וקשה לי לשמור את הדברים בבטן...הצילו !

אה, התאהבות. משב רוח רענן.
אני אדם מאד כנה וקשה לי לשמור את הדברים בבטן...הצילו !
אם את כזו, חבל על הסבל. כך או כך יהיה לך קל יותר לדבר או אולי אפילו...לחזר!
חודש וחצי זה באמת זמן מאוד קצר להיכרות כך שכנראה נדלקת אבל את לא ממש מכירה... נסי להכיר אותו בחיזורים עדינים, תבשלי לו ארוחת ערב.. תציעי לו טיול של ערב...
אולי לאפשר לך להכיר אותו יותר ולהיפך..

מה יקרה אם אחרי שבוע או זמן קצר זה לא יסתדר.
נכון, עם שותפים יש סיכון, אבל זה תמיד כך, גם אם לא מאוהבים אפשר לריב ומאוד לא להיסתדר, לכן בבית צריכים להיות "חוקים" של שותפות שהם מעל לכל. אוהבים או שונאים.
אם תדברי או תראי סימנים ותגלי שהוא לא מעוניין, אולי עדיף שזה יהיה במהרה כי שוב, חבל על הסבל שלך,
ואם כמובן הוא מעוניין, אז יאללה, חגיגה!
כך או כך "נדבקתם בחוזה" ויהיה עליכם לחיות זה לצד זו לתקופה מסויימת, קחי זאת כשיעור בזוגיות, בקשר, שהוא אינו חייב להיות תמיד על בסיס רומנטי. אלא אנשים שלומדים לחיות יחד.
בהצלחה.

שלום לך, חברה יקרה. אני מניחה שאת צעירה כמוני, ואנחנו די דומות עם הרגשות החמים שמציפים אותנו ועם הנטיה לכנות. אספר לך מה לי קרה יותר מפעם אחת עם שותף חדש לדירה (שכן היו לי בערך 4 כאלה...) ואיך אני רואה את הדברים. כשאנחנו בודדים, ונאלצים להתמודד עם הדברים לבד, לעיתים קרובות אני נוטים "להתאהב" באנשים בסביבתנו הקרובה, פשוט אנשים זמינים לנו שהתת מודע מזהה כבני זוג פוטנציאליים ללא בררנות יתרה (רווק, נראה סביר, צעיר, נמצא לידי כל העת, וכו'), וללא בקרה ממשית עם נטיות הלב. במילים אחרות, לא הייתי ממש מאוהבת, אלא רק מתוך צימאון לקירבה ולקשר, צמחו להן המחשבות והרגשות החמים כלפי הבחור החדש שלידי. חשבי - האם גם בחורים נוספים שמופיעים בחייך בהזדמנויות שונות זוכים לככב במחשבותייך באינטנסיביות? הסיבה שנראה לי שזה המצב גם אצלך, הוא החשש שלך מ"מה יקרה אם". ז''א שאם הייתה זו התאהבות אמיתי, שמבוססת על היכרות שלך איתו ולא רק על כך שהשקט והביישנות שלו נראים לך זמנים להחריד, אז לא היית דואגת ככ'ך למה שעשוי לקרות אם זה לא יסתדר, אלא היית הולכת על זה. דבר נוסף - כשגבר מעוניין, הוא עושה את הצעד. האמיני לי, כך זה עובד. את בטוח רוצה גבר שירצה אותך מאד, יחזר ויתחיל איתך ולא מישהו שצריך לרדוף אחריו, על אף שזה יכול להיות די מושך.
עצתי לך - המתיני, אל תעשי צעדים ראשונים כלל. יתכן ועם הזמן תראי שהוא לא בשבילך ותחסכי לעצמך מבוכה רבה ואי נעימויות. אם הוא כן בשבילך - הוא כבר יתחיל איתך, וזה יהיה אמיתי וחם ומתמשך.

שליחה על ידי גבר* » 03 מרץ 2005, 16:31

כשגבר מעוניין, הוא עושה את הצעד.
זה נכון לגבי מספר מאד קטן של גברים. לרובנו אין ביטחון אישי כזה גדול, ואם אנחנו כבר "עושים צעד" זה רק אחרי שהאשה דאגה להבהיר לנו שהצעד יתקבל בברכה (לפעמים פשוט צריך להגיד את זה במפורש - עד כדי כך אנחנו חסרי ביטחון).

אם אישתי היתה חושבת כמו יום אביבי, הייתי מחמיץ את אהבת חיי.

ככה בדיוק הכרתי את מי שהפך משותף לדירה לבעלי ואבי ילדי. עברו כבר למעלה מ20- שנה מאז.
כדאי להקשיב טוב למה שאומר בשקט גבר מעלי - זה נכון בהרבה מקרים.
את מעוניינת? תני לו לדעת מזה. רוב הסיכויים שהוא יותר ביישן ממך.

תודה לכולם על ההעינות המהירה והמשתפת,
נועה,
תודה אכן הצעות קונקרטיות ומצויינות, ליזום לעשות דברים ביחד שיתנו לי עוד הזדמנויות להכיר אותו (הוא עובד המון שעות ביום, כך שאין לנו הרבה זמן משותף) ולא חשבתי על זה, אז אני אנסה אותן. מסכימה לגמרי בנוגע ל: שיעור בזוגיות, בקשר, שהוא אינו חייב להיות תמיד על בסיס רומנטי. אלא אנשים שלומדים לחיות יחד זו דרך יפה לחשוב על זה כדי שאוכל לנשום קצת אל הרצון שלי למהר את זה ולתת לזה יותר זמן.
יום אביבי,
אני כבר לא כ"כ צעירה, זה נכון לגמרי הנושא של צימאון לקירבה, אני באמת אדם חם שזקוק לקרבה והיא חסרה לי כבר הרבה זמן. אני מודעת לזה שאני מתאהבת מהר ולפעמים מתאכזבת כשלומדת להכיר. אני מזהה את הדפוס הזה שרוצה הכל מהר אבל הוא לא בעל יכולת הבחנה. לכן אני רוצה לנסות כאן משהו אחר ו"כ זקוקה לעצות שלכם... יש לי פה באמת הזדמנות להכיר מישהו באמת. ואכן מאחורי החשש שלי לפתוח את ליבי עומדת השאלה האם אנחנו באמת מתאימים? אבל אני לא יודעת אם אני חושבת צלול כי אני מבולבלת נורא...
אני מסכימה עם גבר שאומר שביישנים יכולים לא לעשות את הצעד הראשון בכלל. תודה גבר ודרומזרח, אני באמת חושבת שהוא לא יעשה שום צעד.
השותף שלי סיפר לי על מישהי שהוא היה מאוהב בה שנתיים ולא עשה כלום ! אני לא יוכל להמתין זמן כזה... בעצם זאת הבעיה שלי - פשוט קשה לי להמתין !!! והרגשות שלי גם הם לא מבינים בשביל מה להמתין... אני חוששת שמה שיקרה זה שזה יתפוצץ ממני אם אני לא אדבר !

אני מסכימה עם נועה בר, בעניין הרחבת היריעה לפני שקופצים להצהרות.
למה בעצם הרצון להגיד לו? כדי לקבל ממנו גם אהבה?
אז בואי נניח את הרצון הזה רגע בצד, ונתחבר למקום של הנתינה באהבה.
אם את אוהבת אותו, תני לו להרגיש את זה, ללא מילים. תתקרבי אליו כחברה, ביוזמה לפעילויות משותפות, בלהכין לכם משהו טעים,
בלשתף אותו בחיים שלך בדברים שלא קשורים אליו, בקיצור - תיצרי אינטימיות.
אם יש פוטנציאל רומנטי, אני מאמינה שהוא ירגיש נח (הפוטנציאל) להתרחב לדרגת ממשות.
בינתיים, מה שאת יכולה לעשות זה לבנות את המצע המתאים שהאינטימיות תוכל להתפתח בה.
לצאת עכשיו בצהרות זה בעצם לקטוע את האפשרות שמערכת היחסים שלכם תתפתח בקצב שלה, באופן טבעי.

יש לי פה באמת הזדמנות להכיר מישהו באמת. ואכן מאחורי החשש שלי לפתוח את ליבי עומדת השאלה האם אנחנו באמת מתאימים? אבל אני לא יודעת אם אני חושבת צלול כי אני מבולבלת נורא...
שאלת השאלות.
התאמה היא לא דבר כזה שיש או אין. התאמה היא מוכנות לבוא לקראת, זה הרצון להיות נקי מחשקים, מציפיות ולהעניק לשני את מה שהוא זקוק לו. זו השלמה.
גמישות מאפשרת התאמה למספר רב של אנשים, גם יכולת הקשבה.
כל אלו נבנים בתוך קשר ונלמדים ביום יום.

זה נכון לגמרי הנושא של צימאון לקירבה, אני באמת אדם חם שזקוק לקרבה והיא חסרה לי כבר הרבה זמן. אני מודעת לזה שאני מתאהבת מהר ולפעמים מתאכזבת כשלומדת להכיר.
רציתי לכתוב את זה קודם אך טוב שזה בא ממך ( דרך יום אביבי ).
לא סתם בחרת לך אותו לשותף, ולא סתם הוא בחר בך..... יש לכם דרך לעבור יחד. תראו מה יקרה.
תני לזמן לדבר. למה חייבים לדעת הכל מראש, להחליט, לחשוב צלול? (מרוב רעש אולי לא תישמעי)
נשימה, מרחב, ושקט יביאו אלייך את כל מה שתבקשי.
אל תזניחי את חייך 'הקודמים', תמשיכי בדרכך ותני לו להכיר אותך בכל מיני הזדמנויות קטנות. רגעים קטנים של שמחה, קירבה, מילה טובה הם המון בזמן קצר...
תיזרמי עם חייך, זה מפתה..
מסכימה מאוד עם הגברים. צריך לפתות אותם. לא בהפגנת עירום אלא בעדינות נשית....

אני חוששת שמה שיקרה זה שזה יתפוצץ ממני אם אני לא אדבר !
עלייך להחליט, בידייך השליטה מה תירצי לעשות, אימפולסיביות בד"כ לא מאוד מועילה!

מותר לקלקל את המסיבה?

אני מכירה את הסיטואציה הזו, גם מניסיון אישי (לצערי) וגם מסיפורים של חברות שהתנסו בה. אף אחד מהסיפורים לא נגמר בטוב, וגם כאשר התפתח רומן בין שני השותפים, המצב הפך קטסטרופלי כשהרומן נגמר והשותפות נשארה.
בכלל, יש פה טשטוש גבולות בעייתי בעיני. בכל המקרים שאני מכירה, התאהבות בשותף לדירה מתחילה הרבה פעמים ברגע שהוא נכנס בדלת לראות את הדירה. כלומר, הוא נבחר כשותף מתוך ידיעה של השותפה שהיא נמשכת אליו - ברור לה שהיא מעוניינת בו, ולא ידוע לה אם הוא מעוניין בה. זו כניסה קלאסית למלכודת קלאסית של התאהבות חסרת סיכוי. אחר כך כבר גרים יחד והמלכודת מזינה את עצמה: חיי היומיום בדירה משותפת דומים מאוד לחיי זוג, ומקלים על ההיסחפות לפנטזיות רומנטיות חסרות שחר. שלא לדבר על חלומות אירוטיים, שמתנפצים בכאב גדול כשהשותף (שלא מודע לתקוות שתלו בו) מביא הביתה מישהי ללילה.

העצה שלי היום למי שמאוהבת בשותף לדירה, היא לצאת מן הדירה. או לשכוח מהשותף ולחפש מערכת יחסים הנטועה מעט עמוק יותר בקרקע.

בגדול מסכימה עם קומה ג'
יש פה טשטוש גבולות בעייתי בעיני
אבל... יש לעיתים שאנו מזמנים לנו לחיים
ההיסחפות לפנטזיות רומנטיות חסרות שחר. שלא לדבר על חלומות אירוטיים, שמתנפצים בכאב גדול
מכל מיני סיבות, ואולי ההתנסות הזו היא לא כזו רעה, כי כמו שכבר אמרתי, אפשר גם ללמוד ממנה וגם היא שלב חשוב בחיים.
גם לי נסיון לא קל בכלל בתחום. עדיין, אני בחרתי בזאת בעיניים פקוחות. הייתי זקוקה לזה בחיי בזמן ההוא.

לנו יש זוג חברים, נשואים+2, שהתחילו כשותפים לדירה.

פלונית,
את אומרת
שותף חדש שעבר לגור איתי לפני כחודש וחצי
בעצם זה זמן לא ארוך

הוא עובד המון שעות ביום, כך שאין לנו הרבה זמן משותף
ובעצם את פוגשת אותו מעט מאוד

אני מתקשה להסתיר את זה ופשוט מתרחקת ממנו כדי לא לאפשר לכלום לקרות.
ובעצם את לא מאפשרת לעצמך באמת להכיר את הבן-אדם שהתאהבת בו!

ז'תאומרת שאת אפילו לא יודעת במי את מאוהבת

אז אולי את בכלל מאוהבת בהתאהבות עצמה ולא בו ממש?
תתני לעצמך הזדמנות להכיר אותו קצת,
נסי לדמיין כמה וכמה וורסיות ותרחישים אפשריים (אולי הוא בכלל לא הטיפוס שלך? אולי בסוף הוא יהיה הרוס עלייך ואת בכלל לא תהיי מעוניינת?)
כשאת ננעלת על תסריט 'האביר על הסוס הלבן' את משתקת את עצמך, בגלל גירסת האימה שאת תנופפי לו בנועם והוא חלילה ימשיך הלאה בדהרה.
אמצי לעצמך תסריט כלשהו אחר שיאפשר לך תנועה זורמת יותר.
תהיי יצירתית, שחקי, צחקי @}

תודה לכולכם, לא נכנסתי לכאן כבר 3 ימים ויש התפתחויות....טובות !
בסוף שבוע יצאתי עם חברות והוא מיוזמתו ביקש להיצטרף.
מהרגע שהגיע לא הפסיק לגעת בי בקטנות ואני כבר כמעט השתווצתי אבל נתתי לו להוביל תוך כדי שאני משתפת פעולה... (!) בסוף הערב הוא פשוט משך אותי אליו לחיבוק ארוך ובסופו נשיקה (נפלאה) אח"כ חזרנו הביתה אמרנו לילה טוב והלכנו לישון. למחרת בבוקר נסעתי לסוף שבוע, כשחזרתי הוא היה מאד ברור - חיבק אותי, הכין קפה. ביקשתי שנדבר, קצת גימגמתי והוא אמר שהוא שמח שזה קרה כי הוא רצה בזה, ויש לנו את היתרון שאנחנו יכולים לתת לקשר להתפתח לאט, אמר גם שלא משנה מה יקרה שהוא רוצה שנשמור על השותפות הטובה, הסכמתי איתו לגמרי.
עכשיו אני הרבה פחות מבולבלת, גם אני רוצה בזה אפילו אם בסוף זה לא יהיה זה, כמו שאמרו כאן ואפלו אם יהיו בעיות וקשיים בדרך שקשורים בשותפות. אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד...
אפשר לאמר שאת הבילבול שלי החליף ליבלוב !!!
ותודה לכולכם על העצות הנפלאות

שליחה על ידי יעל_צ* » 06 מרץ 2005, 17:50

בסוף הערב הוא פשוט משך אותי אליו לחיבוק ארוך ובסופו נשיקה (נפלאה)
איזה יופי!

נמשיך לעקוב..... (אם תספרי לנו....)

<יעל צ מכירה מקרוב סיפור אחד של שותפים שהתאהבו והיום הם הורים לשלושה ילדים...>

שמחה שכך קרה! חייכתי למקרא דבריך. שיהיה לכם בהצלחה!

גם לי יש חברים נשואים + 1 שהכירו בתור שותפים.

לטעמי כל מקום בו מכירים הוא מקום טוב להכרות - לא מבינה את מי שאומרים "לא בעבודה" "לא בלימודים" "לא בדירה" כי אם זה לא יצליח אז.... (אם לא נכיר את מי שקרוב לנו עלינו לחפש רק במקומות רחוקים?!)
אם זה לא יצליח נפתור את זה.
ואני אומרת מנסיון: היה לי רומן קצר עם שותף לדירה כשנגמר היה לא נעים אבל התגברנו, וגם דברים התגלגלו כך ששנינו עזבנו את הדירה בגלל סיבות אחרות די קרוב אח"כ.
היה לי קשר עם קולגה - אהבה ענקית ופגיעה נוראית בצידה (בגידה, שקרים, רומן עם אחרת), גם על זה התגברתי, היו שלושה חודשים קשים מאוד! אבל הם עברו, התאוששתי, נהיינו "תרבותיים" אחד עם השני ואני לא מצטערת על הנסיון.

מסכימה שלעיתים הבדידות מייצרת משיכה לשותף, כי הוא גבר פנוי וקרוב וזה מתבלבל עם התאהבות אבל לדעתי זו לא סיבה לא לנסות בכלל.

שליחה על ידי ענ_בל* » 07 מרץ 2005, 09:15

איזה מקסים.
נכנסתי לכאן. שמחה על ההתפתחות המרגשת.
אפשר לאמר שאת הבילבול שלי החליף ליבלוב !!!

איזה יופי

גם לי יש חברים נשואים + 1 שהכירו בתור שותפים.
גם לי!

<ממשיכה את טרנד ההתפקדות>

איזה יופי
נכון! @}

<מפגינה מקוריות>

תודה לכם, באמת איזה אתר תומך !
במקום לקשקש לחברות שלי (שלהן אני מספרת את כל ה"ג'וסי") אני יכולה ממש להתייעץ וזה נעים לקבל תשובות כ"כ מגווונות ואמיתיות.

טוב, אתמול יצאנו עם החברים שלו... כשיצאנו הוא ביקש שלא נספר, שנתנהג רגיל ואני התאכזבתי ולא הסתרתי את האכזבה, יצאנו. אחרי 1/2 שעה שבה התנהגתי ליד החברים שלו כרגיל, הוא בעצמו משך אותי אליו וחיבק אותי - כנראה שאף אחד לא ידע מכלום לפי התגובות שלהם, אבל עכשיו הם יודעים... !

אח"כ התפתח דיון מאד מעניין, באיזה שהוא שלב הדיון הפח לוויכוח והוא ממש התעצבן עליי (!) וביקשתי ממנו בסוד "שיתדאלג" איתי כי אנחנו יכולים להתווכח כדי להפרות אחד את השני בידע אבל אין מקום להתעצבן, אז הוא חייך והסביר את עצמו שוב, הפעם בלי עצבים.
למדנו עוד קצת להכיר אחד את השני, זה ברור לי שעכשיו דברים יהיו שונים, אבל אנחנו שומרים על קצב איטי וזה מרגיש לי טוב.
בניגוד לאנשים שיצאתי איתם עד עכשיו ולמדתי לגלות דברים שאני לא אוהבת, פה אני כבר מכירה קצת את התכונות שלו שאני לא אוהבת והתאהבתי בו בכל זאת, זה שם אותי בטריטוריה חדשה שבה אני פשוט לא מאוכזבת כשאני נתקלת בדברים שלא נעימים לי...!
אבל אולי זה עוד מוקדם מידי כי אני עדיין בטווח של ההתאהבות....
היום בערב יש לנו דייט רישמי, רק שנינו. איזה כייף !

הפעם בלי שם, מאד מסכימה עם מה שכתבת !

ושוב תודה לכולכם.

(שלהן אני מספרת את כל ה"ג'וסי")
אה.. סליחה... ומה איתנו?

אפשר לאמר שאת הבילבול שלי החליף ליבלוב !!!
נו, שויין. איזה כייף לך. אוהבת לצפות בתהליכים הקוסמיים מתרחשים לנגד עייני. כמו בסרט.
אה, התאהבות. משב רוח רענן.

לוונדר יקרה!
אם אני אספר פה את כל ה"ג'וסי" אני אצטרך להחליף את שם הדף הזה ל"דף כחול" ...!
(-;

תודה נועה...
בת 30 שמרגישה כמו בת 16....צריכה להזכיר לעצמי לנשום לידו...כ"כ מתרגשת !!!

מעניין שאחרי חודש וחצי
דווקא 3 ימים אחרי שכתבת פה זה קורה...
איזה כיף
לבלבי לך

איזה יופי
בהצלחה
ואל תשכחי לעדכן אותנו

גם אני, כולי ציפית @}

כמה כנה, כל כך מרגש, ממש לקנא.......

פעם החליט עוד גבר שלא מתעסקים עם השותפה החביבה עצובת העיניים (YOU DON'T SCREW WITH THE CREW

). יומיים אח"כ השכן מלמעלה סחף אותה בסערה, מה שעורר מחשבות נוגות בליבו !

כנראה שכללים אין, רק לנסות להיות בתוך האמת שלנו... מי יודע היכן תתפוס אותנו האהבה? אולי בבית. הן אומרים שהכל חוזר לאותה נקודה.
נקודה.

עוד גבר מקווה שפלונית הפעם אלמונית תהיה מאושרת עד השמיים.

_שלהן אני מספרת את כל ה"ג'וסי")
אה.. סליחה... ומה איתנו?_
גמני.
ונורא נהניתי לקרוא.
אח... משב רוח, אביב, התאהבות...

אני ובעלי שיחיה היינו שותפים לדירה...
אם כבר התפקדות אז שיהיה גם משהו בגוף ראשון.
ניסינו להמנע מזה בכל כוחנו,אך זה לא עבד.כולם כבר ידעו שנהיה יחד עד שאנחנו העזנו לעשות את הצעד...
מסתבר שאין חוקים באהבה

שיהיה לכם בכיף!!!

שלום לכולכם,
יש עדכונים... או. קיי, או. קיי וגם "גוסי" ! (-;

אז קודם כל נאלצת לתקן את עצמי מאחר ואין לי שום הערכה לזמנים (משקלים וגילאים), אתמול בדקתי מתי חתמנו על חוזה, זה לא חודש וחצי זה כמעט... 3 חודשים!!! פשוט לא היה לי מושג שעבר כ"כ הרבה זמן...!

חשבתי הרבה על מה שנאמר כאן ואחד הדברים הראשונים שהודתי בפני עצמי זה שמהרגע שהוא נכנס בדלת הוא מצא חן בעיניי. הוא מצא חן בעיניי כבן אדם. אחר כך גם התחלתי לחבב אותו מעבר.
וגם חשבתי הרבה על העובדה שהוא פשוט היה כאן ומתוך חיים משותפים יכולים להתפתח רגשות. בנתיים אני רק נותנת להרהורים האלו לעלות ומרגישה טוב עם הבחירה שלי, של שנינו.
בנתיים אנחנו לומדים להכיר אחד את השני, היו לנו כמה שיחות ממש טובות והכי מפתיע אותי בכל המצב הזה שאין לי את ה"טרנ-אוף" שאני רגילה כשמשהו לא מוצא חן בעניי, קורה לי משהו אחר. אני מקבלת את השונה שלו, את זה שהוא יכול להתנהג או לחשוב דברים שלא מוצאים חן בעיניי ואני יכולה או לקבל או לשוחח על זה (כדי להבין) או לאמר את את דעתי, או אפילו את כולם ביחד... אני חווה צד הרבה יותר בוגר בי שלא הכרתי. מאד נרגע בי הצורך למהר, הוא הרי לא בורח לשום מקום!
גם פיזית אנחנו מתקרבים לאט, וגם פה אני חווה משהו אחר.
בדרך כלל אם לא הייתה בהתחלה כימיה גופנית - לא היה לי שום רצון להישאר בקשר, הכימיה ביננו לא מדליקה אש אבל מאד נעימה ומרגיעה ומרגישה לי כאילו יש עוד מה לגלות ותחושה שההרמוניה תלך ותגדל ככל שנכיר אחד את השני.
אני מתפתה לחשוב שהחיבור הפיזי הוא על בסיס רגשי - וזה בעיניי הכי טוב שיש. וזה לא שלא נעים לי המגע והתחושות שמתעוררות בי, הן נעימות מאד! מה ששונה זה שהן פשוט לא מונעות מתוך אנרגיה מינית אלא מתוך אנרגיה אוהבת... בכל מקרה, בנתיים רק התחבקנו והתנשקנו המון!!!

אני מרגישה איך לאט לאט הוא מרגיש יותר בנוח איתי, משתף קצת יותר, מקשיב קצת יותר. אני נותנת לו להוביל וזה יוצר קצב אחר ממה שאני רגילה.
גם הוא אחר ממה שאני רגילה. יש בו הרבה דברים שסביר להניח שבהכרות ראשונית הייתי פוסלת תוך שנייה. אבל נעים לי ואני כאן וגם הוא ושנינו בעניין...

ענת, ציפית ! אהבתי וצחקתי גם..D-:

גבר (בלי ה"עוד")
עוד גבר מקווה שפלונית הפעם אלמונית תהיה מאושרת עד השמיים
תודה, תודה, תודה ובחזרה אליך ולכולכם גם

אנשים מאוהבים נוטים לפזר אהבה לכל עבר... אז קבלו :

תודה!

אנשים מאוהבים נוטים לפזר אהבה לכל עבר...
<אני כזאת טיפוס של 'מתלהבת' שרק מלקרוא אותך גם אני מרגישה קלה יותר סקסית יותר ומרחפת> @}

אתמול לא ראיתי אותו בכלל...התגעגעתי. אבל אחרת, אין לי שם לזה.
אני נדהמת מכמה אני חווה דברים אחרת. מתוך מקום פנימי שלא רוצה להגיע למקום במציאות שמהר מאד הכל נהיה שגרה, ברור ומובן, אז נושמת עם עצמי.
ונולד בתוכי משהו אחר, משהו שמכין אותי לחוויה אחרת, לא מוכרת. כאילו משהו בתוכי שינה כיוון אבל הנהג האוטומטי יודע את הדרך אז נשאר לי פשוט להנות מהנסיעה, להתבונן בנוף... לחוות את הרגע.
היום בבוקר קמתי, הוא עדיין ישן ואז צלצל השעון שלו, התאפקתי מלגשת אליו, המשכתי בענייני. אחרי שעה ארוכה הוא קרא בשמי... נמשכתי אל החדר שלו כמו מגנט אל מקרר, פתחתי את הדלת בסערה. קיבלו אותי זוג עיניים יפות ומנומנמות, הסתערתי עליו להסנפה וחיבוק וככה התפחצ'צנו לנו שעה שלמה, התחבקנו ונשמנו אחד את השני, אנרגיה מינית עדינה ונעימה עוברת בינינו, קצת החלפנו מילים - לא היה צריך יותר מזה בשביל לעשות לי את הבוקר !
הוא הלך לענייניו ואני לעינייני...
נהנית לגלות כמה רגועה ונינוחה אני מרגישה אחרת, מרגישה אישה, מרגישה ילדה... מרגישה איך גדלתי !

רוצה עוד פעם להודות לכם, אתם פשוט מקסימים - כולכם !
תודה

ונולד בתוכי משהו אחר, משהו שמכין אותי לחוויה אחרת, לא מוכרת. כאילו משהו בתוכי שינה כיוון אבל הנהג האוטומטי יודע את הדרך אז נשאר לי פשוט להנות מהנסיעה, להתבונן בנוף... לחוות את הרגע.

את מקסימה! איזה יופי לך @} ותודה שאת משתפת אותנו בטוב הזה.
תמשיכי...

שליחה על ידי ענ_בל* » 11 מרץ 2005, 23:17

תענוג לקרוא כאן.

נמשכתי אל החדר שלו כמו מגנט אל מקרר.

גמני כאן עוקבת אחרי ההתפתחויות...
שיהיה לך רק טוב
תמשיכי לעדכן אותנו

כל הזמן אנחנו לומדים...
ביומיים האחרונים למדתי שיש לנו קצב אחר לגמרי.
הוא צריך לאט (קצב צב בערך), ואני צריכה מהר (אולימפיאדה בערך).
/-:
אחרי ההתפחצ'צ'ות שתוארה לעיל פתאום משהו התקלקל קצת... פתאום הוא התקרר אלי, נהיה טכני להחריד, התרחק.
היה לי בכי תקוע והרגשתי שאני עוצרת את עצמי כי עוד לא כ"כ יודעת מה או איך להגיד.
הצלחתי לארגן לי כל מיני פעילויות מחוץ לבית לסוף השבוע, כששבתי הוא המשיך בשלו כאילו לא היה ביננו כלום מעולם. שותפים. הרגשתי שאני נקרעת, רוצה להגיד ולא מצליחה, מוצפת רגש.
הסתובבתי בין החדר למטבח חולפת על פניו (ישב ליד המחשב) שוב ושוב ("שים אלי קצת לב!", כ"כ רציתי שזה יבוא ממנו), מה לעשות שיש לי חצי פולני...? לבסוף הוא קם לחבק אותי (כולי נמסתי ובכיתי מבפנים) ואז הוא שם לב, שאל אם הכל בסדר, נדתי בראשי לשלילה. הוא אמר - מה קרה? ואמרתי -אני לא מצליחה להוציא את זה ! אז הוא חיבק וחיבק וחיבק ואני כולי הייתי חצויה בין בכי לאושר...
לבסוף אמרתי "אתה מבלבל אותי", אז הוא ענה "אולי את מתבלבלת?", אמרתי "אתה חם וקר, מתרחק ומתקרב. ביומיים האחרונים נהיית טכני כ"כ..." אז הוא אמר לי שהוא הרגיש שאנחנו יותר מידי זמן ביחד ואני עניתי שלי זה מרגיש מעט מידי... אז הסתכלנו בעיניים וחייכנו אחד לשני והוא התנצל שהוא מבלבל אותי ואני התנצלתי שאני מבולבלת...
אחרי זה הוא ממש ניסה לשתף אותי במה שהוא עושה והסביר לי כל מיני תרגילים בתימטומטיקה (=מתמטיקה) ואני שונאת מתמטיקה אבל הקשבתי לכל מילה, לא הבנתי כלום ופשוט זרחתי !
אחר כך הוא הלך לכמה סידורים (מחר הוא טס לשבוע למחוץ לארץ במסגרת העבודה), ואני הבנתי כמה דברים.
שהוא לא מוצא את הדרך בין הספייס שהוא צריך (כשותף) לבין הקשר החדש שלנו ! זה כ"כ ברור ואיך לא ראיתי את זה קודם...
זה דיי אומר לי שאני אצטרך ללמוד להפריד יותר טוב בינינו כשותפים ובינינו כזוג בהתהוות ושהוא יצטרך ללמוד לא לעשות את המעברים האלה בכזאת חדות.

ויש עוד עניין שקשור ולא קשור. אני בגלל המאוהבות שלי (לדעתי הוא עוד לא), זמינה לו כל הזמן. ואני יודעת שזה "טרן אוף" רציני אבל בגלל אופי מרצה זה הדפוס שלי ואני רוצה ללמוד לשנות את זה - איך עושים? יש הצעות?
אני חושבת שהמאוהבות הזו מוציאה ממני משהו מאד ילדותי ובכלל לא בוגר כמו שהרגשתי לפני יומיים. אולי לא השתניתי כ"כ אחרי הכל.

איך עושים? יש הצעות?
דואגים להיות עסוקים בדברים שלך שלא קשורים אליו. או לפתח עיסוקים - אם אין כאלה כרגע. ואז יהיה לך פחות זמן זמין, וגם יותר חיים משלך שלא תלויים בפנאי שלו. זה טוב בכל מקרה ובלי שום קשר...

כדאי שתאפשרי לו את מרחב החיזור...
אני משערת שמשהו בתוכך רוצה את זה גם, אז תמצאי את האת הזאת בתוכך, ותזכרי בה ותתחברי אליה
מגיעה לך להרגיש אהובה ומחוזרת
ומגיע לו גם לממש את הצד הגברי הזה שלו.

לוונדר,
קלעת בול. בדיוק פה יש לי קושי. הרגשות שלנו לא זהים וזה נראה לי טבעי.
אבל אני "מאוהבת". הרגש הראשוני הזה הוא כימיה, משיכה והוא זה שגורם לי לרצות מהר והוא לא בריא לי, אני יודעת מניסיון.
שמתי את המילה במרכאות כי אני מאמינה שהרגש הראשוני הזה הוא סוג של אשליה, אני חושבת שרק אחרי זמן והיכרות ארוכה, אחרי שתהיה חברות ביננו, אוכל להיות מאוהבת על אמת. וכשאני מאפשרת לרגש הראשוני הזה, ל"התאהבות" להתשתלט עלי אני לא מאפשרת לצד השני לחזר... בגלל הזמינות שלי.

אפרסקים,
לא בילינו כ"כ הרבה זמן יחד, והמשכתי את חיי ממש כרגיל. הוא עובד המון שעות וכשהוא מגיע הביתה אני פה. קרה שלפני הקושי האחרון יצא לנו להיות יחד לאורך 3 ימים, שעתיים-שלוש עד שהולכים לישון (בנפרד), יחסית לקצב שלי זה לא הרבה, סביר להניח שבשבילו זה המון. מטבע "ההתאהבות" שלי אני רוצה להיות איתו, ראיתי רק את הצורך שלי להתקרב ולא ראיתי את הצורך שלו בפרטיות. עוד לא מצאנו את האיזון שלנו בתוך הקשר החדש שנוצר.

אני חושבת שאני צריכה להרפות קצת יותר, אפילו שהקצב מוכתב על ידו ואיטי יחסית למה שאני רגילה, על מנת לאפשר מרחב טבעי למשהו להתפתח.
ובעצם כל מה שהתקלקל היה ריחוק שלו שפשוט הכאיב לי בגלל הצורך שלי בקירבה. עכשיו אחרי שהבנתי את הצד שלו יהיה לי יותר קל לשחרר.
אני רוצה גם להזכיר לעצמי כאן, שלשחרר זה לסמוך על העולם ואני ממש סומכת עליו.

אני חושבת שהמאוהבות הזו מוציאה ממני משהו מאד ילדותי ובכלל לא בוגר כמו שהרגשתי לפני יומיים
אני מרשה לצד הילדותי שבי להזדהות עם החלק הילדותי שבך.. זה מתסכל להרגיש משהו (אהבה אלא מה?!) ולא לתת לו להתפרץ החוצה. הלא כשמאוהבים רוצים לעמוד במרפסת ולספר את זה לעולם. יותר נכון מרגישים שהעולם כולו יודע. פתאום לנסות ולצמצם את ההרגשה הזו פנימה נראה לא נכון.
אז מה בכל זאת?!- אני לא בטוחה אבל אני חושבת שהתאהבות זה סוג של רעלת הורמונלית ואין טעם להכניס יותר מדי הגיון בשגעון. אז אולי תתני לו מרחב אבל אל תשתבללי יותר מדי פנימה.
אני צודקת או טועה?- ימים יגידו. בעיקר תסמכי על עצמך.
> אני עדיין ציפית לבאות <

הוא בחו"ל, אני מתגעגעת...

וואו ענת, תארת בדיוק את מה שאני מרגישה מבפנים...
אבל יש פה ערבוב שלי, שפוגע בי. אני גם מאוהבת שזה החלק שאת מתארת ויש בו משהו נורא יפה, ראשוני וחזק אבל, כשאני ככה אני נוטה להיסחף אחרי הרגשות שלי ולעשות דברים שלא משרתים את הקשר בייחוד את הקשר הזה, כמו למשל הזמינות שלי. וזה יוצר מצב בדיוק כמו שכתבה לוונדר שהוא לא ממש צריך להתאמץ בו. אני רוצה להדגיש שזה יותר משהו אנרגטי אצלי מאשר טכני כי כמו שאמרתי באמת לא התראנו כ"כ הרבה ודאגתי מאד להעסיק את עצמי כרגיל, אבל כשאני לידו כל ערוצי הזרימה שלי נפתחים אליו ואני חושבת (בדיעבד) שזה לא איפשר לו מרחב חיזור וגרם לו להרגיש שאנחנו יותר מידי זמן ביחד.

אפרסקים, המקרה הזה היה באמת בעייתי ויוצא דופן פשוט כי הייתי בסערה פנימית, היה לי קושי תקוע בפנים ולא הצלחתי להגיד כלום. אז יצא שהתנהגתי בצורה ילדותית, אבל זה לא הנורמה.

(-:
לאט לאט פלונית.. את כל כך סוערת, שזה נהדר, אבל יכול להיות שהוא לא פועל באותו קצב..
אל תציקי לעצמך כל כך הרבה בכל כך הרבה ניתוחים. טוב לך, זה מאד מאד פשוט, ואת מאוהבת שזה נהדר..
לפי מה שאני מבין הוא רוצה גם והוא קשוב אלייך ורגיש אלייך.. תהיי גם את קשובה אליו.. תני גם לעצמך את המרחב הזה,את הסבלנות לראות את המצב החדש שנוצר.אין טוויסט ואין צורך לעשות שום "שינויים" באורך החיים, פשוט לתת לדברים לקרות.

אוכל טוב מתבשל לאט (-:
ר.

שלום לכולכם

הוא לא פה כבר כמה ימים, זה נותן לי מרחב וזמן "לבדוק" מה אני מרגישה עם עצמי.
אז יש הרבה שקט במערכת כי החלטתי לתת לו להוביל את הקצב ומצד שני אני מרגישה איך אני דוחסת את כל האמוציות שלי, קצת לא יודעת איך או מה לעשות עם כל הרגשות שלי (רגישה כבר אמרתי?) איפה לשים אותם אם אני לא יכולה להוציא אותם?! אז אני כותבת ומציירת אבל זה לא אותו הדבר...
אני אוהבת להיות חופשיה ולהגיד את מה שעולה לי אז אני לומדת פה שיעור גדול של לא להגיד אבל נראה לי שאני עושה משהו לא נכון...כאילו יוצרת תקיעות.
אולי זה תחילו של שינוי?

ר. יקר,
איזו השוואה יפה !
תודה אימצתי..

הי
אני חושבת שהשינוי בהתנהגות שלך צריך להיות פנימי ולא חיצוני. מה כלומר?
זה שאת בתוכך בטרוף עליו ורק רוצה להיות צמודה אליו - אבל מתאפקת - יביא לתוצאות לא טובות, כמו שאת באמת מרגישה עכשיו.
מה שעדיף לדעתי - וגם קשה יותר אבל זה בעצם השעור שלך פה -
להזיז את עצמך באמת מהמקום הזה.
באמת להרגיע את עצמך, לראות את הדברים בפרופורציות.
לזכור שהוא רק בנאדם, חמוד אמנם
אבל לא המושיע הגואל הנסיך הכל יכול שברגע שיבוא החיבור איתו יתומו כל צרותייך עלי תבל
(אני מגזימה אולי, אבל הכוונה ברורה, אני מקווה)
ברגע שתזכרי שאת מתנה בשבילו כמו שהוא בשבילך
שאת שווה בדיוק כמוהו
שאתם פה בתהליך הדדי, משמח עד כמה שזה לא יהיה
(ועוד כל מיני מחשבות מאזנות כאלה שבטח תמצאי בתוכך אם תעצמי עיניים ותנשמי עמוק)
יש תקווה שתחושי רגיעה פנימית
וזה השעור בעיני, ללכת צעד אחד יותר עמוק
ולהביא את עצמך למקום שממנו באמת תוכלי להגיד מה שעולה בדעתך
רק שמה שעולה בדעתך יהיה שפוי, מאוזן, שמח ולא אובססיבי...
...if you know what i mean

> לוונדר מודה שהיא עושה השלכות מעצמה <

הבנתי משהו מאד חשוב היום-
אני באמצעו של תהליך מבורך(האסימון שלי נופל לאט, מסתבר שיש דברים שבהם גם אני איטית!) של שינוי.
ולא פלא שהייתי בסערה פנימית כי כשמשהו משתנה לך, משהו זז - אתה מרגיש את זה בדרך כזו או אחרת.
הסימן הראשון שקיבלתי היה דורבן. לפי הרפואה הסינית דורבנים מסמלים תקיעות פיסית ורוחנית. והרגשתי שאני תקועה. אני מאמינה שתקיעות
היא לאו דווקא מצב שלילי אלא מצב שבו הדברים נשארים כמו שהם זמן מסויים עד שאדם מפנים אותם, מעבד, כדי שיוכל להמשיך קדימה.

הסימן השני הוא התיאבון שלי. מהרגע שהפסקתי להביע את רגשותיי והם עדיין המשיכו להיות קיימים בתוכי, התפתח לי תיאבון בריא לאוכל.
(במיקרה שלי תיאבון בריא הוא ברכה, אני לא אתנגד לעוד 2-4 קילו...) וזה נתן לי גיבוי נוסף שאני בכיוון הנכון, אמנם השינוי עוד לא מווסת נכון
אבל מתרחש שינוי ! עכשיו אני צריכה להחליט איפה אני רוצה למקם את עצמי על הסקלה של הביטוי הרגשי שלי שפשוט לא היה ממש מאוזן, כי
כמו שאמרתי קודם הייתי נוהגת להגיד הכל, בלי מעצורים.
איזה יופי להרגיש תהליך קורה ! כמה חבל שאני לא יכולה לשתף...רגע הרי אני עושה את זה איתכם! אני מרמה !
>תפסתי אותי<

לוונדר יקרה,
את שוב קולעת בול - זה הרי מה שקורה לי בדיוק. אני מזיזה את הדברים מהרובד הפיזי לרובד הרגשי, רק שזה לוקח לי זמן...

ושוב תודה לכולכם

אתם עוד כאן?
כבר קצת התייאשתי. הוא חזר ודיי הכל אותו דבר. נראה שהוא בעניין אבל מאד בשלו. בקצב שלו, בזמן שלו ואני - נוחה.
הרגשות שלי אליו לא השתנו.
לא נעים לי. ניסיתי קצת להיפתח ליצור אינטימיות בשיחה והוא העביר את עצמו למצב צבירה אחר דיי מהר...
אני כל הזמן עוצרת את עצמי.
אז הדורבן נרפא (דיקור) אבל נקעתי את הרגל השנייה )-:
אפילו עם ההבנות החדשות.
לא יודעת...המצב רוח שלי ירד.

זה חלק מהעניין...
בתחילת קשר לוקח זמן עד שלומדים לצעוד יחד.
ממש בהליכה ממש ברחוב - עם מישהו מוכר זה טבעי הקצב "פשוט" תואם. עם מישהו שאת לא מכירה כל הזמן צריך לעשות "תיקונים" פתאום את הולכת מהר מידי וצריכה להאט (או הוא להאיץ) פתאום את מאחור (צריכה להאיץ, או הוא להאיט). את פונה והשותף להליכה הולך ישר עוד כמה צעדים, וכו'. לוקח כמה חודשים עד שזה נהיה "טבעי" ההליכה יחד.
כך גם בקשר את מתקדמת ונעצרת לפי התהליך שלך, גם אצלו בטח קורה אותו דבר. (לי זה מאוד עזר להבין שאצל זוגי - שהפך לבעלי- קורה כמו אצלי מין התלבטות פנימית ונסיון למצוא נק' איזון) ייקח קצת זמן עד שהפערים יהיו יותר קטנים (הם אגב לא נעלמים לגמרי גם בהמשך - לפעמים אין סינכרון והוא רוצה קרבה בדיוק כשאת רוצה מרחב, או ההפך).
מצטרפת לדברי לוונדר - על השינוי הפנימי - ההבנה שגם הוא מקבל מתנה - הקשר איתך.
בהצלחה

אורך רוח.. (-:

בקצב שלו, בזמן שלו ואני - נוחה.
מה ז'תומרת? לא ממש הבנתי. בא לך לתת דוג'?

בתחילת קשר לוקח זמן עד שלומדים לצעוד יחד
זה נראה לי נכון אבל בד"כ קורה כשברור שהקשר הוא קשר לא?! למיטב ידיעתי וזכרוני דווקא בהתחלה נראה לנו שהכל 'בזרימות' ורק כששוככת מעט ההתלהבות הראשונית צפים על פני הקרקע ההבדלים בקצב וכו'.
אז מה אני רוצה לומר? שתזכירי לעצמך שוב ושוב ותתחברי לזה כמו לעוגן אני שווה ומגיע לי להיות אהובה . תנסי למצוא את המפתח לבטחון העצמי אצלך פנימה ופחות לחפש את האישור ממנו. תהיי מקסימה וחכמה ויצרית כפי שאת, שדרי את זה החוצה לעולם, עשי זאת ממקום של חוזק פנימי ולא מפליזריות ואם הוא בעניין אז הוא יצטרף.
< קל באימונים קשה בקרב... >

זה נראה לי נכון אבל בד"כ קורה כשברור שהקשר הוא קשר לא?!
לא בטוחה מה ז"א קשר הוא קשר. לדעתי זה קורה בכל מפגש בין אנשים חדשים זה לזה גם לא בהקשר רומנטי - עם מכרינו אנחנו יותר מבינים למה הם מתכוונים. כך או כך גם אם לחלוטין לא הבנתיך, הרי שאנחנו מדברים פה על קשר בין פלונית הפעם אלמונית לבין שותפה, לא?!

למיטב ידיעתי וזכרוני דווקא בהתחלה נראה לנו שהכל 'בזרימות' ורק כששוככת מעט ההתלהבות הראשונית צפים על פני הקרקע ההבדלים בקצב וכו'.
ההתאהבות עוזרת לפעמים להרגיש שהכל זורם אבל נסיוני שלי מלמד שבהתחלה של קשרים היו הרבה "אי הבנות" - למשל אני חשבתי שאם הוא לא יוזם / לא מתקשר = הוא איבד עניין, והתברר שהוא פשוט היה עסוק והתכוון להתקשר בסוף יום העבודה / מחר.

אני, בשונה ממך (?), חוויתי את הפערים הללו כבר בשלבי חיזור מאוד מוקדמים (מתי נדבר אחרי הדייט? למחרת בבוקר? בערב? אחרי יומיים? - פער בציפיות הצדדים יוצר מתח לא קטן ולדעתי זה קורה ממש מוקדם)

עולה בדעתי שתורות ה"משחקי חיזור" נובעות מנסיון לפתור את אי ההבנות ביחס לקצב השונה.

רעיון.

כשאני ככה אני נוטה להיסחף אחרי הרגשות שלי ולעשות דברים שלא משרתים את הקשר בייחוד את הקשר הזה, כמו למשל הזמינות שלי
לפי ד"ר הנדריקס (איך לשמור על האהבה הזו, לבסוף מוצאים אהבה) הדבר שהכי קשה לנו להעניק בקשר הוא הדבר שהצד השני הכי זקוק לו. אם תקחי מרחב ותתני מרחב, אני מנחשת שפתאום הוא ירצה את הקרבה הרבה יותר. תאפשרי לעצמך. תהיי עסוקה כשהוא מגיע הביתה, צרי לך עיסוקים משלך, חברות, לכי לסרט, לכי לתערוכה, קראי ספר. את לא חייבת לצאת מהבית בשביל זה, אבל בהחלט כמו שאמרו כאן להעסיק את עצמך בדברים אחרים חוץ ממנו. הוא באמת לא המושיע שלך, האדם החשוב ביותר בעולמך היא את, אל תאבדי את הבאלאנס שלך, את האיזון הפנימי העדין שבתוכך, נסי למצוא פרופורציות.
כמה קשה, כנשים, אנחנו מחונכות להתעלף לכבוד הנסיך שיציל אותנו. ב"שרק" לא צפינו כילדות, אבל סיפרו לנו הרבה שילגיה והיפיפיה הנרדמת. לא פשוט, אבל אפשרי לעשות את העבודה הזו עם עצמך.

אויש אני לא מקנאה בך עכשיו, שלב קשה ...
אם לפחות היית יודעת שהוא מעוניין בך כמו שאת בו וזה רק עניין של קצב
היה לנו < סליחה שאני נדחפת

> הרבה יותר קל.
לחכות מתוך תחושת שפע ויש זה עינוי נעים לפעמים.
אבל עד כמה שזכור לי, בינתיים דיווחת על חיבוקים חמים ונשיקות ומבחינת "הצהרות":
והוא אמר שהוא שמח שזה קרה כי הוא רצה בזה, ויש לנו את היתרון שאנחנו יכולים לתת לקשר להתפתח לאט, אמר גם שלא משנה מה יקרה שהוא רוצה שנשמור על השותפות הטובה, הסכמתי איתו לגמרי.
וזה ממש לא נותן שלווה, הה?
לתת ספייס בזמן שאת בעצם לא יודעת איפה את עומדת. בשביל צריך גדלות נפש אמיתית.
בהצלחה

_הוא באמת לא המושיע שלך, האדם החשוב ביותר בעולמך היא את, אל תאבדי את הבאלאנס שלך, את האיזון הפנימי העדין שבתוכך, נסי למצוא פרופורציות.
כמה קשה, כנשים, אנחנו מחונכות להתעלף לכבוד הנסיך שיציל אותנו._
כל מילה בסלע!!
(ומנסיוני האישי בלבד - כשהצלחתי להרגיש ככה נהיתה לי זוגיות נהדרת)

(ומנסיוני האישי בלבד - כשהצלחתי להרגיש ככה נהיתה לי זוגיות נהדרת)
ואיך הצלחת לעשות את זה?

Pלונית אחרת ,
לא בטוחה מה ז"א קשר הוא קשר.

אז כמובן שזה לא פשוט, ברור ואף נזיל. ובכל זאת קשר הוא קשר כשיש הבנה במעשים ובמילים שהוא כזה. הזוג מוצהר בפני עצמו ובפני העולם ככזה.
או כפי ש לוונדר סגול כתבה

אם לפחות היית יודעת שהוא מעוניין בך כמו שאת בו וזה רק עניין של קצב.

ההתאהבות עוזרת לפעמים להרגיש שהכל זורם אבל נסיוני שלי מלמד שבהתחלה של קשרים היו הרבה "אי הבנות"
אז זו בדיוק כוונתי. בד"כ (וברור שיש יוצאים מן הכלל) יש את החלוקה לשלב ה'התאהבות' לעומת שלב ה'אהבה'. אז נכון שכבר בשלב ההתאהבות יש קצרים ותקיעויות אבל הורמוני ההתאהבות מרככים ופותרים (לבינתיים...) את הרוב.

אני, בשונה ממך (?), חוויתי את הפערים הללו כבר בשלבי חיזור מאוד מוקדמים
לפי הנסיון להגדרה מהו קשר אז נראה שהשלב שאת מתארת אכן עדיין אינו קשר אלא אכן חיזור. ובחיזור יש הרבה אי הבנות. עדיין אין את אותה 'הצהרה'.

עולה בדעתי שתורות ה"משחקי חיזור" נובעות מנסיון לפתור את אי ההבנות ביחס לקצב השונה.
אני בהחלט מסכימה שזה אפשרי. זה מזכיר קצת את מאבקי הטריטוריה של החיות.
עדיין מטריד אותי המשפט של פלונית הפעם אלמונית

בקצב שלו, בזמן שלו ואני - נוחה.
ואני בהחלט אשמח לתגובה. בינתים זה 'מריח' כמו ש לוונדר סגול כותבת שהוא קצת 'אנמי' בסיפור.
אני שוב רוצה לעודד אותך פלונית הפעם אלמונית ואני מצטרפת לכל העצות של כולן.

< ענת חוששת שהיתה יותר מדי 'דאונרית' >

למה שלא תפרדו בדירה ותתחילו תהליך חיזור "רגיל", אולי זה יקל על הדברים - רעיון לא בטוחה שזה נכון. אבל אתם גרים ביחד עוד לפני ש......

הזוג מוצהר בפני עצמו ובפני העולם ככזה.
נראה לי שאת ואני מגדירות אחרת את נק' ההתחלה (-: אבל מסכימות על שאר הדברים.

טובי - אין לי מושג איך או למה זה קרה. משהו מאוד פנימי שלקח לו זמן להתפתח - כמעט שנה, שבה יצאתי עם בחורים שונים, ולא הרגשתי את הבהילות שאפינה אותי קודם. הלוואי שהייתי יודעת איך או למה זה קרה כי אז הייתי יכולה להשיא עיצות לכולם...
כן יכולה לומר שהיתה גם הבנה (לא רק שינוי ריגשי) שזה בסדר להגדיר את הציפיות שלי בקול רם מול הבחורים שאני יוצאת איתם. (למשל שיתקשרו היום כדי לקבוע למחר) ובגלל שהרגשתי ש"מגיע לי" שיתיחסו אלי בנימוס הזה הצלחתי להעביר את המסר במתינות לא כמשחק כוח או משהו כזה.

היי אתם כאן !
חסרתם לי...D-:

אחרי שנרגעתי קצת מהקושי יכולתי להחליט מה אני רוצה לשנות פה בעצם, מה מקור הבעיה.
חשבתי שיש 3 דברים עיקריים:
אני רוצה יותר תקשורת איתו - אנחנו כמעט ולא משוחחים.
אני רוצה להרגיש ביטחון שגם הוא בעניין אפילו אם הקצב שלנו שונה.
אני לא רוצה להיות זמינה/נוחה אליו כל הזמן. אפילו במעט זמן שיש לנו ביחד.

בחרתי במה שהיה לי הכי קל. החלטתי להפסיק להיות זמינה/נוחה.
זה אמר מבחינתי להמשיך להיות נחמדה, ולהמשיך בדברים שהנתינה בהם היא עדינה ומרומזת, ולא לעשות דברים בנתינה מופרזת.
אני אתן דוגמאות: למשל אם הוא נכנס הביתה אחרי העבודה לא לקום אליו אלא לחכות שהוא ייגש אלי.
אם הוא שואל יש מה לאכול אז אני מפרטת מה יש ולא קמה להכין כשהוא מסתבך במטבח (!) נותנת לו להסתבך.
אם הוא מציע לי להצטרף אליו ולחברים אני לא מסכימה באופן אוטומטי "כן" רק כדי להיות לידו, אלא עונה שאני יחשוב על זה ובודקת עם עצמי אם אני באמת רוצה להצטרף.
אלו דברים קטנים אבל השינוי היה גדול.

תנסי למצוא את המפתח לבטחון העצמי אצלך פנימה ופחות לחפש את האישור ממנו. תהיי מקסימה וחכמה ויצרית כפי שאת, שדרי את זה החוצה לעולם, עשי זאת ממקום של חוזק פנימי ולא מפליזריות ואם הוא בעניין אז הוא יצטרף.
ענת, תודה בדיוק כך.

_בקצב שלו, בזמן שלו ואני - נוחה.
ואני בהחלט אשמח לתגובה. בינתים זה 'מריח' כמו ש לוונדר סגול כותבת שהוא קצת 'אנמי' בסיפור._
אז זהו שהוא באמת קצת אנמי. נוחה = מפנקת, נותנת בהפרזה וכו'

הדבר השני שקרה זה נושא התקשורת. איך אפשר להכיר אם לא משוחחים?
אז העליתי את זה. לא כשיחה כבדה אלא כבקשה "בוא נמצא לנו זמן לשוחח הערב, זה חשוב לי".
להפתעתי הוא נענה מיד ועוד הופתעתי לגלות שיש לנו הרבה משותף, אני חושבת שגם הוא נהנה מהיוזמה הזו.
באותו ערב הוא ביקש לישון אצלי [-:

באופן טיבעי אחרי שני אלה חשתי בנושא השלישי... הרגשתי ביטחון רב יותר שגם הוא מעוניין.

השבוע התחלתי לקרוא את הנדריקס, מדהים הספר הזה - כ"כ פשוט וכ"כ הגיוני!

איזה יופי!

לוונדר
היה לנו < סליחה שאני נדחפת > הרבה יותר קל.
D-:

תודה אפרסקים...(-:

פלונית הפעם אלמונית , סחתיין עליך!!!

< ענת היתה שורקת בהתלהבות אם רק היתה יודעת לשרוק >

פלונית אלמונית, סתם בשביל לנסות להבין מה קורה עם הבחור:
הוא התקשר אלייך כשהיה בחו"ל? כשהגיע מסר שהתגעגע? או העיד במשהו על התרגשות לקראתך?

מניסיוני, לפעמים ורק לפעמים, חשוב באמת לבדוק מה יש שם. לא הכל תלוי בכמה נהיה זמינות או לא זמינות וכדומה.
אם למשל הוא אכן התקשר, או התרגש, או איזשהו משהו אחר שאינו אדיש, אז אני מניחה שאפשר באמת לתלות את הריחוק בטמפרמנט שונה, קצב וכדומה.
אם לא, אז... מניסיוני לפחות, שווה לפקוח עיניים מעבר למה שאני עושה בהתנהלות שלי מולו, אלא מה אני מקבלת במציאות, מעשית, לא רק בתחושה.

באותו ערב הוא ביקש לישון אצלי.
מממ...
התקדמות...
ואיך היה הבוקר של אחרי?
יש גם מילים של קרבה
של נכונות לקשר
של ביחד?

אני מתלבטת כבר כמה זמן אם לחלוק איתך במפורש את הפחדים שלי מהקשר הזה
למה להוסיף לפחדים שכבר יש לך
אבל אנחנו כאן בעניין של לדבר על זה, כמו שזה,
ובטח הבנת כבר ממילא את הראש שלי מהשאלות שלי
אז אני אגיד את זה פשוט.
את חושבת שהוא רוצה להיות בנזוג שלך?
או שהוא מצא לו שותפה כיפית כזאת שאוהבת ומפנקת
ואפשר גם להתחבק איתה לפעמים?
כדאי לברר את זה כדי לא ליפול אח"כ, או לחילופין להתקע בקשר לא מספק.

> לוונדר שוב מודה שהיא עושה השלכות מעצמה <

חברים יקרים,
תודה על כל התגובות שלכם, אני לומדת המון.

אתמול הלכתי לחברה בזמן שידעתי שהוא חוזר הביתה (לפנות לו קצת את הבית שיהיה קצת לבד), מאז שחזר מחו"ל לא היה לו זמן עם עצמו וגם שיתגעגע... כשחזרתי הוא ניגן, התיישבתי לידו ושרתי (זה משהו שאנחנו עושים ביחד מתחילת השותפות וזה כייף מאד), הוא משך אותי לשבת עליו, חיבקתי אותו תוך שהוא מנגן מוסיקה קלאסית. זה היה נעים ביותר.

רציתי לקום, הוא לא נתן לי. הפסיק לנגן וחיבק אותי עוד קצת. התחבקנו. סיפר מיוזמתו על דברים שקרו לו בעבודה.
אחר כך התארגנתי לשינה ואמרתי לו לילה טוב באופן שמבהיר שאני הולכת לישון לבד, למרות שאתמול ישנו יחד.
אחרי שעה (קראתי בשקיקה את העלון החדש של באופן !!!) הוא דפק בדלת ואמר בבאסה מובהקת: לילה טוב.

שאלתי אותו אם הוא רוצה להתחבק קצת ואור נדלק בעינייו. הוא רצה.
התחבקנו ובמשך שעתיים לא הצלחנו להגיד לילה טוב - כל הזמן היה עוד מה לספר (לשנינו) וגם צחקנו המון!!!
לקראת השינה שאלתי אותו אם הוא אוהב לישון מחובק והוא אמר שכן, אני אמרתי שאני לא (!), אבל שאני אוהבת שיש נקודת חיבור ביננו.
מתוך שינה לא ממש חזקה אני יכולה לספר שהוא ממש הקפיד על זה בלילה!
בבוקר מצאתי את עצמי בקצה המיטה והוא קרוב, קרוב אלי !

טובי יקרה,
לגבי חו"ל אני לא יצרתי קשר בכלל, הוא עשה פעמיים SMS ועידכן, לא נאמרו מילים של קירבה או געגוע.
אבל כשהוא חזר הוא חיבק אותי והיה לי ברור שהוא התגעגע.
אני חושבת שהקושי שלי נבע מזה שלא הצלחתי לאמר כלום...אבל זה השתחרר! אולי לא סיפרתי את זה אבל היו חילופי דברים מהירים (לא ממש שיחה) שבה אמרתי שהבנתי שלא נתתי לו מספיק מרחב והוא לא ידע לבקש אז פשוט נהיה מרוחק. אמרתי בברור שיכול וצריך לבקש! ובזה זה נגמר.
כמו שמסביר הנדריקס יש לנו ממש תכונות הפוכות - אם נדע ללמוד אחד מהשני, זה יפרה אותנו. אם לא, אז....

לוונדר יקרה,
אין הצהרות של קשר. גם לי עברו בראש החששות שאת מתארת, אבל אני לא נותנת להם מקום כי הרי גם אם זו היתה כוונתו - יכול להיות שמשהו השתנה/ ישתנה אצלו כתוצאה מחיבור טוב. ויכול להיות באותה מידה שכעבור זמן לי זה לא יתאים אז...
בעצם ברגע שהחלטתי ללמוד את מה שהוא יכול להציע לי - לאט, שילבתי את זה בעדינות עם חלק מהצורך שלי בלדבר, בלהיפתח נוצר משהו אחר ביננו.

שליחה על ידי חוה_ש* » 22 מרץ 2005, 21:42

אין הצהרות של קשר.
בגלל סוג כזה של התנהלות, כששאלתי פעם את בן זוגי כמה זמן אנחנו כבר יחד הוא נקב בתאריך שקדם בחודש למה שאני ידעתי. מבחינתו היינו חודש שלם זוג ואני לא ידעתי על זה

את צודקת ב גם אם זו היתה כוונתו - יכול להיות שמשהו השתנה/ ישתנה אצלו כתוצאה מחיבור טוב
ובכלל את נשמעת לי במקום מצויין חכם וכייפי
enjoy

תענוג לקרוא את הדף הזה ולראות את ההתקדמות - ההתבגרות שעוברת עלייך - פלונית _ הפעם אלמונית
בעיני - התבשילים הטעימים ביותר הם תבשילי הקדרה שבהם המרכיבים השונים מבלים זמן ארוך ארוך יחד בסיר סגור על אש נמוכה נמוכה...

תודה לכולכם

בלי צל של ספק קורה לי משהו אחר וטוב!
אנחנו ממש בהתקרבות, מדברים, צוחקים, מגלים עניין הדדי. לומדים אחד את השני.
אתמול יצא לנו לשוחח.
עשיתי משהו שלא כ"כ מצא חן בעיניו והוא אמר לי אותו בצורה כ"כ יפה-
הוא אמר למה את עושה כך וכך זה לא נעים לי. אני יודע שזה חלק ממך וזה גם משהו שאני מאד אוהב בך אבל לפעמים זה לא נעים לי כשאת עושה את זה.
נעניתי בחיוב, ביקשתי ממנו שיספר לי וידריך אותי כשזה לא נעים לו. הוא אמר שהוא לא רוצה לשנות אותי.
אמרתי שאין כאן עניין של שינוי אלא שיש כאן הצעה לצמיחה, אפשרות.
שההצעה שלו התקבלה באזניים קשובות ושיש כאן מקום לשנינו ללמוד משהו - יחד. הסכמנו לגדול מתוך זה. שנינו.
הוא כ"כ שמח על זה, הוא פשוט חיבק אותי המון וחזק.
הוא מפתיע אותי !

כשאני קוראת את סיפורכם עולות בי תחושות שלא עלו בי מאז תקופת הרווקות - פשוט תענוג!
תודה לך על שאת מתחלקת איתנו בכיף הזה!

אהההה......
<אנחת נחת>

הוא כ"כ שמח על זה, הוא פשוט חיבק אותי המון וחזק
כן ירבו!

שלום לכולכם,
כמה ימים לא כתבתי.
היו ירידות, היו עליות. מתחילה לראות מעגל שחוזר על עצמו, התקרבות והתרחקות.
אני רואה את הדפוסים הישנים שלי עולים. כל התנהגות שלו שלא נעימה לי מעלה באופן אוטומטי דחייה. ויש הרבה כאלה.
שוב שוכחת את הלאט ורוצה מהר להוציא הכל / "לשבור את הכלים". יש לי מחסום מאד ברור איתו בתקשורת (הוא מאד סגור רגשית ואני פתוחה מידי), נוצרים מצבים בזמן סערה אצלי שבהם אני "תוקעת" את כל הרגשות שלי בפנים ולא מוציאה כלום ורק אחרי שנרגעת ומשהו מתאזן יש מקום ביננו לפתור את זה.
עוד לא יודעת לעשות את זה בלי ה"תקיעות", אבל לומדת.
זה ברור לי שזה מייצג את הדחייה שלי למקומות שלי בהם אני לא מקבלת את עצמי.
רואה את הרצון שלי למישהו איך שאני רוצה אותו ולא איך שהוא ואז נכנסת לקונפליקט כי לא רוצה לשנות אותו.
רואה כמה הרבה יש לי עוד ללמוד בלכוון, בלבקש את מה שאני רוצה וצריכה.
בלתת בלי לצפות לתמורה (אני נותנת חופשי אבל מצפה לתמורה).
עכשיו רחוק.
עכשיו לא ברור ולא בטוח.
גם אצלו וגם אצלי.
זו כנראה קריאת כיוון.
נראה מה יוליד יום.

שליחה על ידי ענ_בל* » 27 מרץ 2005, 16:38

אני קוראת כאן. מאחלת לך המון הצלחה בדרך לזוגיות בריאה ומעצימה.

התבשילים הטעימים ביותר הם תבשילי הקדרה שבהם המרכיבים השונים מבלים זמן ארוך ארוך יחד בסיר סגור על אש נמוכה נמוכה...

כמה נכון נכון נכון

בעיני - התבשילים הטעימים ביותר הם תבשילי הקדרה שבהם המרכיבים השונים מבלים זמן ארוך ארוך יחד בסיר סגור על אש נמוכה נמוכה...
בסוף נהיה קצת סיר לחץ לא?...
יש גם את המשפט שאומרים על חמין- תמיד יודעים מה הכנסנו ואף פעם לא יודעים איך ייצא...
בכל מקרה אני שולחת

ומאמינה שלמרות הרגעים העצובים מחכים לך גם הרבה רגעי אושר.
< שקוף, שקוף שאני פולניה... >

מה שלומך?

אנשים יקרים,
זה נגמר.
וטוב שכך, זה לא היה מתאים ואני בסדר עם זה לגמרי, בנתיים גם השותפות.
למדתי המון מהקשר הזה, על רגשות, על מה אני באמת רוצה מקשר זוגי, על עצמי.
אני רוצה להודות לכולכם כי עזרתם לי המון !
אז קבלו

גדול
ממני

פלונית הפעם אלמונית
אהבתי לבקר פה בדף. אני מאחלת לך רק טוב. טוב, אי אפשר רק טוב... אבל גם.
קבלי

גדול
אני כאן מחכה להמשך... כי הוא בטוח יבוא!
@}

מה? למה? איך? מתי?

אוי, חבל זה נגמר.
מצד שני איזה יופי ש למדתי המון מהקשר הזה, על רגשות, על מה אני באמת רוצה מקשר זוגי, על עצמי.
מאחלת לך שתהיה לך הזדמנות מצויינת וקרובה להגשים את מה שלמדת ולזכות בטוב שמגיע לך.

שמחתי והתרגשתי ביחד איתך, כמעט כמוך, ועכשיו אני קצת עצובה ביחד איתך

מחכה בקוצר רוח להרפתקה הבאה...

נשים יקרות,

תודה.
אני לא עצובה בכלל, אלא מחוזקת.
הבחור פשוט לא יכול לתת כלום. ואני נתתי יותר מידי.
בחרתי בקשר שלא עשה לי טוב.
אז פשוט הפסקתי אותו, לא רוצה ככה. רוצה טוב.
גם אם יש לי רגשות (וברור שעדיין יש לי), אני לא בעניין של לסבול !

כמו מכל קשר שהיה לי, גם פה למדתי ואני יוצאת מנקודת הנחה שהלמידה הזו שווה פז, אז אני לא מתחרטת על החוויה. אפילו שהיא היתה קשה.
הרווחתי שיעור מקסים.
למדתי לעצור את פרץ הרגשות שלי וזה נפלא כי ניסיתי משהו אחר, חדש ועכשיו אולי הקצב שלי ישתנה בעקבות זה, אבל עכשיו ברור לי עוד יותר מתמיד
שלאט זה לא אני ! כשאני מלאת רגש, אני אש !
ואם אני לא מביאה את עצמי לתוך קשר (לא רק זוגי) אז זאת לא אני שם ואז זה קשר חסר טעם בעיניי.
מלבד זה הרגשתי שהוא לא רואה את הייחודיות שבי.
זה קצת מזכיר לי משהו שחבר טוב אמר לי פעם, לגבר יש רק שני מצבים או ON או OFF אין באמצע.
דיי ברור לי שהוא לא היה סגור על עצמו ברגשות שלו אליי ולמען האמת נראה לי שגם היום זה המצב - באמת אין לו מושג מה הוא רוצה.
אבל לי יש מושג מאוד ברור -
יבוא יום ואני אמצא את האחד שאני אעשה אותו מאושר ושהוא יאשר (!) אותי. אני יודעת את זה מבפנים... !
רק צריכה להיות סבלנית, להמשיך לסמוך על היקום ועל עצמי.
והכי חשוב בעיני זה להמשיך ללמוד כל הזמן. (אני קוראת כבר פעם שנייה את לבסוף מוצאים אהבה !)
ודבר אחרון,
כל ההרגשה הזאת שהרגשתי אליו לא נעלמה פשוט הסטתי (ככה כותבים?) אותה מהכיוון שלו אלי, אל האנשים שקרובים אליי,
וגם זה היה שיעור מקסים. בלתעל (אם יש שגיאת כתיב אנא תקנו אותי) את הרגש העוצמתי והטוב הזה למקומות בונים ולא להיסחף לאכזבה ושאר
רגשות ומקומות שליליים שלא יתנו לי כלום.
זהו.
שוב המון תודה מכל ה|L|

איזה יופי

תודה על הסיכומון. אין מה להוסיף, הכל רהוט ומדוייק.
קבלי

וקני לעצמך

כי מגיע לך!

יישר כח!