יחסי אם בת

[אנונימי]

דיון שהוצא מתוך אמא שאוהבת יותר :

[רסיסים_של_אור*]

קראתי את רוב האתר הזה ואני מבקשת קצת עזרה ואולי להסיט את הדיון לכיוון קצת אחר. אני בהריון שלישי, יש לי בבית שני בנים שאני מאד אוהבת ומשתדלת להיות מכילה, מעניקה, משחררת ושוב מאד אוהבת, בגבולות היכולת האישית שלי. עכשיו אנחנו מתכוננים לבת. סביבי כולם מאושרים על הגיוון ובטוחים שגם אני מאושרת. כן, אני שמחה, אבל גם קצת מפחדת. איכשהו תמיד יחסי אמא-בת מצטיירים כיותר מורכבים (לטוב ולרע) עם יותר משקעים... כעוברית אני אוהבת אותה ומחכה לה מאד מאד מאד אבל רוצה גם להכין את עצמי יותר טוב, כי עד עכשיו היה נראה לי שיהיו לי רק בנים וזה היה בסדר גמור מבחינתי (מישהו מבין / מבינה ????). קראתי את "אמהות ובנות" וזה כל-כך טעון.יש למישהו רעיון לגבי ספרים טובים שכדאי לקרוא בתחום הזה ? או בכלל עצות אחרות ???

[חגית_ל*]

ואני כ"כ מאושרת בבנותי @}
בת זה תענוג לאמא!
זה בגדים מתוקים, תסרוקות בשיער - מגיל 6 הן אפילו מסכימות לפעמים לחפוף ולסרק.
בת לומדת מאמה את משנתה בגידול ילדים, שציצי זה טוב, ניואנסים ברגשות - היא תהיה אמא נהדרת לא פחות מאמה, אפילו יותר. היא זאת שתגדל את הנכדים עם המשנה שהיא מביאה מהבית.
היא תומכת ועוזרת ומבינה ללב אמא.
היא יופי שמטייל בבית וכייף להסתכל עליה.
אבא "מת" עליה.
אין כמו בנות @}

[רסיסים_של_אור*]

אני יצאתי בקריאה לעזרה וזו היתה כל הכוונה שלי, לקבל ייעוץ ורעיונות להכנה לקראת הולדת הגברת... ספרות, אמפתיה וכו'.

[יעל_צ*]

אביב מאוחר - יש לי ילדה בת ארבע והיא פשוט מקסימה ונהדרת וכל מה שחלמתי כשחשבתי מה יהיה כשתהיה לי בת.
יש לי גם שני בנים, כך שיש לי אפשרות השוואה. אני דווקא לא חוששת מהקטע של יחסי אם-בת, גם כי זה נראה לי עדיין מאוד רחוק, וגם כי אני מאמינה שיהיה בסדר. בינתיים אני נהנית מההווה. יש את כל הקטעים החמודים של השמלות והתסרוקות , והבובות וכו' - שזה כיף בפני עצמו. ויש את הכיף לראות את הקשר בינה לבין אבא שלה.
ויש גם את כל המחשבות על העתיד - יותר בקטע של סקרנות איך היא תהיה כנערה, כאישה, כאמא, אבל זה עדיין רחוק.
מקווה שיופיעו כאן עוד תגובות. @}

[בשמת_א*]

אני אישית רציתי בת קודם, לא בשביל "דברים של בנות" (ממש לא אני... (-; ) אלא כי הבכור זוכה ביתרונות גדולים שרציתי אותם לבת. הבן כבר יקבל מספיק עידוד להיות עצמאי, אחראי, מוביל, יוזם וכו'.

[יעל_צ*]

לא בשביל "דברים של בנות" (ממש לא אני...

זהו, שגם אני לא ממש בקטע של "דברים של בנות", אבל הבת שלי כן!
אז כאן זו כנראה השפעת הסביבה (?!) . אני כמובן לא מונעת ממנה את כל הפיצ'פקס, אבל גם לא במיוחד מעודדת. היום באתי לקחת אותה מהגן בשיער פזור (בדרך כלל הוא אסוף) והיא אמרה: "אמא, את כל כך יפה!"... ....ואם פעם ביובל אני שמה קצת אודם, אז בכלל אני נערצת...
כשהבנים שלי משפריצים זה על זה עם אקדחי המים שלהם, היא משקה עם האקדח שלה את הפרחים....

[בשמת_א*]

זהו, שגם אני לא ממש בקטע של "דברים של בנות", אבל הבת שלי כן!
גם שלי ! והיא לא למדה את זה מהגן, כי זה הרבה לפני שהלכה לגן בגיל 4.
ולא ממני, ולא מהטלביזיה - כי היא לא צפתה - רק מעצמה!

[רסיסים_של_אור*]

(כתבתי הכל באתר הקודם ופתאם גיליתי שעברנו דירה...

תודה על התגובות המהירות. האמת שאני כל הזמן רציתי בנים, רק בנים. אני מפחדת מבת, גם כי העולם שלנו כל-כל מצמרר ואכזרי ויש אינסוף סיפורי התעללויות וכו', אבל זה ברחוק. בקרוב, אני חרדה מעצמי, אולי כמו שבשמת תארה, אני מביאה איתי מערכת יחסים מורכבת ולא כל-כך מספקת עם האמא שלי ומפחדת לפול בכל הבורות האלו עם הבת שלי. חוצמזה שאני ממש לא בקטע של הבגדים והתסרוקות וכו' וכו' ואני כל-כך מקווה שהיא לא תכריח אותי לעבור את זה...
עצרתי לשטוף כלים והיה לי קצת זמן לחשוב על זה: אני מפחדת כי בת זה הרבה יותר אני... אולי זה לא ל-כך ברור ואני אנסה להסביר (גם לעצמי): אני גדלתי כמין תום-בוי, שיחקתי כדורגל, קרעתי תב'גדים וכו' וכו'. והיה לי מאד קשה עם קטעים של בנות כמו: מחזור, יציאות... בסוף מצאתי את מי שהתאים לי אבל מה אני אעשה כשהיא תגיע לשלב הזה ? קראתי את "האוהל האדום" ובכל זאת, אין סיכוי שאני אמצא בתוכי כוחות לחגוג איתה את המחזור הראשון, אני שונאת את זה ומאושרת מכך שלפחות זה נחסך ממני בהריון... או שאולי דרכה אני אלמד להתחבר לעצמי ? ואיך שבנות צעירות מתלבשות ומולבשות היום, זה רחוק ממני, זה מפחיד אותי וזה משדר מסרים לא ילדיים בעיניי... בקיצור, אם אני נשמעת קצת מבולבלת זה רק בגלל שאני אכן מבולבלת..._

[אביב_חדש*]

אני פחדתי מאוד מהבת שתיוולד לי. גדלתי עם בנים במושב (5 בנים בשכבה שלי) ובקושי היו בנות בשנתונים שמעליי ומתחתיי. ידעתי להסתדר מצויין עם בנים, מה גם שאחי שנולד שנה ושבעה חודשים אחריי, היה בן. לא התחברתי כמעט אף פעם ל"דברים של בנות" בכל הנוגע לאסטתיקה ובכל הנוגע לריכולים, שופינג וכו' (היו בנות בכיתה ממושב אחר, ולא התחברתי אליהן מעולם). עניינו אותי אופניים, השתוללויות, אופנועים בגיל המתאים, טיולי שטח וכו'.

נולדה הבת המתוקה הזו שלי, והיא כבר עכשיו מראה סימנים של "דברים של בנות" בלי גן ובלי הרבה בנות מסביב.
אבל יש משהו מתוק שאני מתחברת אליו, ואל נשיות, ואל רגשות, אחרת מאשר אל הבנים שלי.
חשבתי פעם שאין הבדל, אבל היום אני בטוחה שכן. אני מרגישה אותו. זה בפנים ובלתי ניתן להסבר.
כשהיא נולדה, מיד (טוב, לא ממש מיד, אבל אחרי חודש) שאלו אותי איך זה בת. ההבדל לא בלט מיד. רק אחרי כמה חודשים, אולי חצי שנה התחלתי להרגיש בהבדל בין בנים ובנות, או יותר נכון בין הבנים שלי לבת שלי.

[רסיסים_של_אור*]

יא, ספרי לי עוד !!!

[אביב_חדש*]

עוד.
עבורי, הבת שלי, למרות שגם עם הבנים זה היה, אבל איתה יותר מורגש, היא איזשהו תיקון ומשהו שלא היה לי עם אמא שלי. ולא רק זה, גם לא היה לי עם אבא שלי (וזה בהשוואה לאיך שהבת שלי עם אבא שלה).

לא רק שההבדל בין בנים לבנות מורגש לי איתה, אלא גם פער השנים בין הילד השני אליה (4) שחידד לי כל מיני דברים ולימד אותי כל מיני דברים חדשים, הרבה בזכות העלון והאתר, עשה לי אמהות מאוד מכילה, מאושרת ואחרת איתה. אני יותר ויותר בטוחה שאני עושה איתה את הדברים הנכונים.

כשאני קוראת יחסי אם בת אני ישר חושבת על היחסים שלי עם אמא שלי. האמת, אין לי יחסים איתה. מה הביא אותנו למצב הזה? לא יודעת בדיוק. זה שם וקיים כבר המון שנים. אנחנו בקשר, אבל אני לא מרגישה שום כלום בקשר הזה.
עם הבת שלי, אני מרגישה שזה כל כך שונה ושעשיתי כברת דרך.

[רסיסים_של_אור*]

איך עשית את זה ? אני מחפשת כלים ? מה כדאי לי לעשות בשלב הזה של הלפני ? מה כדאי לי לקרוא ? (מעבר ל"אמהות ובנות" שהוא מעולה אבל גם קורע ומפרק וקשה כל-כך כי הקשר אם-בת הוא תמיד כל-כך טעון...). איזה דפים באתר הזה יותר רלבנטיים לי? האם יש תהליכים שכדאי שאעבור עם עצמי כבר עכשיו, כדי להתנקות ולהגיע נכונה יותר לקשר הזה ???

[קולולו*]

יש לי בן ובת.
כשאמרו לי שזו בת היה מין רגע כזה של 'אוי ואבוי, בן אני כבר יודעת איך זה עובד, עכשיו ללמוד משהו חדש?... אבל זה היה רגע ועבר מהר... והיא מקסימה וכזו בת ויש לה יותר 'חיינדלך' באצבע הקטנה שלה מאשר לי בכל גופי.
והיא דבר ראשון 'בת אדם' והגור שלי. בדיוק כמו שבני הוא קודם כל 'בן אדם'.
כלומר, אותו כבוד שאני נותנת לבני, גם היא מקבלת ואני מנסה להנחיל לשניהם את אותם הערכים. כרגע, השוני שקיים בניהם הוא השוני שקיים בין שני אחים, בלי קשר למין שלהם.
בטח כשהיא תגדל יהיה בנינו חיבור קצת שונה בגלל ה'קשר הנשי'. וגם אז, חשוב לי שהיא תהיה קודם כל 'בת אדם'. מחוברת פחות או יותר לנשיות שלה? זו תהיה כבר הבחירה שלה.

וחוץ מזה, בנות זה אחלה!!! שיהיה במזל!

[קולולו*]

אל תפחדי
תהי אמא שלה
שמאכילה ומחבקת ומנחמת ומכילה. זה כל מה שהיא תצטרך ממך בהתחלה. ואני בטוחה שאת עושה את זה טוב.

ולאט לאט, כשהיא תגדל, גם את תגדלי ותכירי אותה, את מה שהיא אוהבת יותר לאכול, או מה מצחיק אותה ואיך היא הכי אוהבת להרדם...קשר כזה בין אמא לילד שלה.

ואני, דרך הדברים שחשוב לי להעביר לילדיי, למדתי הרבה על עצמי ממילא, וגם על עצמי כאשה. גם לבני חשוב לי להעביר תמונה נכונה (אמיתית? רגישה? בהירה? מה נכון פה?) של נשיות. (כדי לא להכנס אחרכך לדף חמותי ואני ולמצוא את השם שלי )

כמו בכל מה שחשוב, תבררי קודם עם עצמך מה את מרגישה ואיך את רואה את הנשיות שלך. אבל יש זמן. לאט לאט, בקצב שלך.

[אורנה_שפרון*]

אביב מאוחר,

האם יש תהליכים שכדאי שאעבור עם עצמי כבר עכשיו, כדי להתנקות ולהגיע נכונה יותר לקשר הזה ???

כן,
כדאי לך להרגע, ללמוד להרגיש טוב עם עצמך, שלמה עם עצמך, מרוצה מעצמך.

הדגש כאן הוא עליך.
וזאת תמיד עצה טובה להורים. ככל שאנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמנו, מקבלים את עצמנו, אוהבים את עצמנו - את אותו היחס נוכל לתת לילדינו.

אין למעשה אפשרות "להתכונן" לקראת ילד מסויים. לעולם לא נדע מיהו עד שנלמד להכיר אותו, ותמיד עדיף לקבל את פניו כשאנחנו נקיים ככל שניתן מדעות קודמות.

אז מכיוון שכולנו בני אדם, לא מושלמים אך שלמים כל אחד בדרכו,
סמכי על עצמך שתדעי ללמוד את אשר מלמדת אותך ביתך - זה קורה כבר עכשיו, כשהיא עוד בבטנך,
סמכי עליה שתלמד אותך בדיוק את השיעורים שאת זקוקה להם,
סמכי עליך ועל ביתך, שביחד תמצאו את הדרך היחודית שלכן - אם ובת.

[אביב_חדש*]

וזאת תמיד עצה טובה להורים. ככל שאנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמנו, מקבלים את עצמנו, אוהבים את עצמנו - את אותו היחס נוכל לתת לילדינו.
כל מילה זהב!

[בשמת_א*]

באתר הקודם
אביב מאוחר, לא באתר הקודם - בדף הקודם. כל הדפים באתר של "באופן טבעי".

האמת, ש"דברים של בנות" לא הפחידו אותי כי לא חשבתי שאצטרך להתייחס לזה.
וזה לא כל כך נורא. כל דבר אפשר לקבל ולהכיל, גם שמלות ונעלי לכה (-;
אני בהחלט מנסה ליישם את דבריה של אורנה:
כל קושי שמתגלה אצלי בקשר לילדים - אני מבינה אותו תמיד כקושי שלי, והולכת לעבוד על עצמי.

[רסיסים_של_אור*]

אני מבינה מאד את מה שאורנה כותבת ולכן כל-כך חרדה. אני יודעת שיש דברים בגוף שלי ובנשיות שלי שלא מספיק מעובדים ולא מספיק ברורים ולכן האתגר והפחד הגדול בגידולה של בת. אני לא בטוחה שאני יכולה או בשלה לעבור את התהליכים הנדרשים לבד, אולי כדאי לקבל קצת עזרה מקצועית ??? לפני ההריון הראשון שלי הלכתי לטיפול, גם כי הייתי בשנה אחרונה של הלימודים שהכשירו אותי להיות מטפלת (בתחום מעט אחר) וגם כי היו דברים שהרגשתי שאני צריכה "לסגור" או יותר נכון "לפתוח" ולפתור עם עצמי לפני. פתאם עכשיו אני תוהה אם זה לא הזמן לחזור ולנסות לפתוח דברים ברמות אחרות, ואולי זו השליחות שהבת שלי כבר נושאת עימה ???

[מנג_בין*]

כל קושי שמתגלה אצלי בקשר לילדים - אני מבינה אותו תמיד כקושי שלי, והולכת לעבוד על עצמי.
תודה על המשפט הזה שבא בדיוק בזמן המתאים.


אצלי זה היה בדיוק הפוך, תמיד ראיתי את עצמי כאימא לבנות ופתאום "הגיע" הבן שלי. הייתי המומה ולא מוכנה - "איך מגדלים בנים"?....
מה עושים איתם? אז מה יהיו לנו עכשיו מלא טרקטורים? אני אצטרך לדעת מה ההבדל בין דחפור למאניטו?...
ואז נולד הבן המתוק שלי וכל החששות והפחדים עפו להם וראיתי שזה בכלל לא משנה עם זה בן או בת.

חוצמזה, לקנות בגדים לבנות זה הרבה יותר שווה מלבנים! הבת שלי מוכנה ללבוש שמלה כל יום כל היום להבדיל ממני שאפילו
בחתונה שלי לבשתי מכנסיים....

[בשמת_א*]

מה עושים איתם? אז מה יהיו לנו עכשיו מלא טרקטורים? אני אצטרך לדעת מה ההבדל בין דחפור למאניטו?...
אני מוכרחה להגיד שאח צעיר לאחות גדולה בכלל לא מתעניין בטרקטורים (עדיין). הוא מתעניין בבובות (-: בבית הזה רק אמא ואבא משחקים במכוניות D-:

[דגנית_ב*]

סמכי על עצמך שתדעי ללמוד את אשר מלמדת אותך ביתך -
וכמה היא מלמדת אותי! כל יום. בעיקר שיעורים שלא התכוננתי אליהם כמו: לא בובות
ולא שמלות ושום תסרוקות. נחשולים של אמפטיה, רכות,כנות ,אסרטיביות,חוש טכני ואהבת חיות. פשוט דומה לאבא. אין מה לפחד. נראה לי שיהיה לכן כיף ביחד. בקשר לשיתוף בעיניני גיל ההתבגרות - כילדה לא היתה התיחסות מצד אימי בכלל. נושא כאוב.כאם עדיין לא רלוונטי וקצת מפחיד. מה שמרגיע אותי הוא שעשיתי שינוי גדול בעצמי עם ההורות - לשאול יותר, להשליך חכה מידי פעם גם למים שנראים עכורים, או קפואים או עמוקים מידי. אפשר למצוא שם אוצרות.
לא לחטט אבל לפתוח את הדלת בפניהם :ירצו -יכנסו. לא ירצו-דיינו.

<דגנית חכמה על קטנים - הבת שלה רק בת 7 >

[אורנה_שפרון*]

אביב מאוחר,

את שואלת הרבה שאלות - אולי כדאי לקבל קצת עזרה מקצועית ??? ..... פתאם עכשיו אני תוהה אם זה לא הזמן לחזור ולנסות לפתוח דברים ברמות אחרות, ואולי זו השליחות שהבת שלי כבר נושאת עימה ??? -
שאת התשובות להן את יכולה לקבל רק מתוכך.
אבל, הנה משהו שעשוי לעזור לך למצוא את התשובות המתאימות - אל תחפשי תשובות לזמן עתיד ולגבי בתך. שאלי את עצמך את השאלות הללו ביחס לעצמך ולהווה חייך, -

"האם אני זקוקה לעזרה מקצועית עכשיו?"
"האם עכשיו הזמן המתאים בשבילי לחזור ולנסות לפתוח דברים...?

בכל מקרה, בכל רגע נתון אנו יכולים להתיחס רק להווה, כי לעולם אין לדעת מה צופן בחובו העתיד. ילדתך תביא עמה הרבה אושר סיפוק ושמחה לחייך, לצד שאלות ושיעורים שאינך יכולה לשער אותם כרגע.

לכן, התמקדי בעצמך, כאן ועכשיו, קבלי את העזרה שאת זקוקה לה כעת, עבדי על הדברים שמעסיקים אותך כעת.
לא למען בתך, למען עצמך. גם את ראויה לכל הטוב הזה שאת מבקשת בעבור ילדתך.

[רסיסים_של_אור*]

אני קוראת את זה על הבוקר, ויוצאת בדמעות נרגשות ליום עבודה נוסף...

[עין_הסערה*]

האם יש תהליכים שכדאי שאעבור עם עצמי כבר עכשיו, כדי להתנקות ולהגיע נכונה יותר לקשר הזה ???

אני ילדתי בת ראשונה, וחששתי גם כן מן המטען שמתלווה לקשר כזה.
בין היתר, לאחר הלידה, הזמנתי את אמא שלי למפגשים משותפים עם פסוכולוגית משפחתית. ישבנו אצלה שלשה דורות, אמי, אני והתינוקת (שגם ינקה מידי פעם..). זה לא היה מהפכני, אבל בהחלט פתח את ערוצי התקשורת בינינו.

אמא שלי עדיין מאד חרדה. אבל אני לומדת לחיות עם זה. לדוגמה, לקראת הנסיעה לחו"ל היא רצתה לוודא שארזתי בגדי החלפה לילדים למטוס. עניתי לה בחיוך, ובהבנה ללחץ שלה: "אמא, אני מבטיחה שהכל בסדר, ושלילדים לא יחסר שום דבר בטיסה.". בעבר בטח הייתי מתפרצת עליה שהיא לא סומכת עלי ושהיא מתערבת. טוב, אבל אולי גם בגלל שעברו כבר 4 שנים, וכולנו התבגרנו...

[מיכל_שץ*]

אביב אולי זה קשור ל פחדים בהריון?, וזה טבעי ונורמלי ומותר לפחד.
רק לזכור שצריך להמשיך, למרות הפחד, ללמוד ממנו, להמשיך ולצמוח...
רק רציתי להגיד שאני שולחת לך את תמיכתי.

[רסיסים_של_אור*]

הגעתי למסקנה שהפחד הגדול ביותר שלי הוא גיל ההתבגרות, אני יודעת שאצלי זה לא עובד הכי נכון שאפשר, ונראה לי שאצטרך לעבור עיבוד מסודר של הנושא עם כל הפחדים, השינויים הגופניים, הבלבול וכו' שכרוכים בכך. אני מניחה שגם עם הבנים זה יהיה מורכב ואשמח לשמוע ממי שכבר עבר את זה...

[אמא_של_אורין*]

אהלן לכולם, כבר המון זמן שאני רוצה להכנס לפורומים בכל נושא, למדתי המון מהשיחות שלכן בנות, הרגעתם אותי כשהייתי בהריון וממש לפני הלידה, קראתי דפים שלמים של שיחות, כשהייתי בשיא האטרף והפחדים של מה, מי ,מו יהיה ...אאמאא , בסוף אחרי התלבטויות בלי סוף, אם ללדת בבית או בבית יולדות, עם או בלי דולה, עם או בלי רוני ( בן זוגי היקר לחיים) הכל זרם פשוט נפלא, הצירים שלי התחילו ביום שני בשבע בבוקר, לא כואבים במיוחד, ונמתחו על כל היום, ובשעה אחת עשרה בלילה בערך הם כבר היו סדירים, ואני לא הפסקתי לרקוד ולצחוק,גם כל הדרך אל "קפלן" שם אחותו התאומה של רוני מתמחה בגניקולוגיה ומיילדות, קיבלנו את החדר הטבעי מייד כי הגעתי עם פתיחה של 7 ס"מ , ותוך 3 שעות אורין כבר היתה בחוץ, יפיפיה אחת... ואני כמה שהייתי מבוהלת וכל ההריון הרגשתי כמו בסרט "הנוסע השמיני" ולא ידעתי בכלל מה עומד לקרות, וכל מי שהעיז לדבר לידי על צירים או לידה חטף צעקות מיידיות בגלל הלחץ, איך שראיתי אותה...ב-רגע שנגעתי בה והיא נצמדה לציצי עם כל הגומות והריסים הארוכים והממיות הזאת... פשוט-פשוט היה לי ברור שהכל יהיה בסדר, שאני יודעת איך להיות אמא שלה, שאני מרגישה אותה, כי עדיין אחרי חודשיים ( אורין נולדה ב-10.8.04)
אני מרגישה שהטבור הזה שחיבר אותה לרחם, לא ממש באמת ניתק, זאת רק אשלייה, היא תמיד תרגיש אותי יותר מכולם, תמיד תדע לגעת במקומות הכי הכי עמוקים, אפילו מקומות שאני לא מכירה בי. הבת שלי, התיקון שלי, התיקון שלה, של אבא שלה,הרי גם היא בחרה בנו, לא?
ודווקא לי שיש לי קשר כל כך מפוקשש עם ההורים שלי... זה העניין, לחבק, לאהוב, להיות קשובה, לזרום עם הילד שלך, כי אין מישהו יותר קרוב . @}

[פלוני_אלמונית*]

שלום אני עושה עבודת סמינריון על אמהות ובנותיהן ואני אשמח שתשתפו אותי בפחדים וייחוד של הקשר