להפיל בבית

[פלוניה*]

אוי.

[אנדלוסיה*]

סיפור דומה עם הרבה תודות לכולכן.
הריון בשבוע 8 שהפסיק להתפתח, סוף שבוע מורט עצבים בבית עם דימום שהלך וגבר (בחרתי לא להעביר את המשפחה בילוי במיון, כי כבר הבנתי שאם זה זה - אין מה לעשות). יום ראשון רופא, אולטרסאונד, אין דופק. מילא, כבר הכנתי את עצמי לאפשרות אם כי הייתי אופטימית עד הרגע האחרון. אבל לא מספיק זה אלא שעכשיו צריך גם גרידה ומיון לשם כיסוי התחת הרפואי. זה כבר מביא אותי לדמעות. למה גרידה, אני שואלת, מה היה פעם? מתחיל עם הפחדות, אבל אומר שזה לא דחוף, אפשר לחכות קצת. כמה? לא מוכן לומר. טוב, הפעוט מבסוט, מתרוצץ בבית החולים, זולל קרואסון מארומה, אנחנו יושבים במיזוג. אני מתקשרת לאמא שלי, היא מתנהגת כאילו מינימום אמרתי לה שיש לי סרטן. הם בינתיים בודקים אותי ומוכרחים גם למדוד ולמדוד את הדבר הזה שממילא כבר מת -- תנו לה למות בשקט, רבכ, ותפסיקו להכאיב לי.
מגיעה הביתה, משכיבים את הקטן, אני עוד מרגישה די בסדר, רק חלשה. הלך לישון -- אני באה ישר אליכן, כי ברור לי שכאן אמצא תשובות לכל השאלות, ולא טעיתי. בינתיים חברה שלי באנגליה מספרת שחברה שלה הפילה בשבועות ראשונים של ההריון ואף אחד לא אמר לה לעשות שום דבר. עוד אור אדום נדלק. משמע, זה עניין של גישה ולא של סכנות ואחוזים. ככל שאני קוראת את הסיפורים שלכן אני גם מתנחמת כי אני רואה שזה עניין די נפוץ וגם מתחזקת בדעתי שאפשר לחכות, וגם אם עושים בסוף גרידה, מה שמלכתחילה לא נראה לי סוף העולם, אז לפחות נתתי לגוף שלי את הזמן ואת הצ'אנס במקום לבוא מיד עם השואב אבק והספונג'ה ולנקות ולחטא ויאללה ולגמור עם זה.

[אנדלוסיה*]

קיצורו של עניין, נראה לי שתם ונשלם, היום יום חמישי. ראשון כאמור היה בסדר, עם דימום שרק התחיל להיות רציני, שני שלישי היה זוועה, גם מבחינת הדימום וגם מבחינת הכאבים - חשבתי שאני יוצאת מהדעת. רביעי היתה הפוגה אם כי לא ממש יכולתי לשבת, זה עשה לי אי נעימות רצינית בבטן התחתונה, והיום בבוקר כבר חשבתי שאני בסדר ושחררתי את האיש לענייניו, אבל פתאום שוב באו כאבים איומים. נשארתי לבד עם הקטן בבוקר, הוא התחיל לבכות בגלל איזה עניין ולא יכולתי להתמודד יותר, התחלתי לבכות גם מה שרק גרם לו להיכנס יותר ללחץ ולצרוח... ממש סצינה מהסרטים. אבל בסוף הגיעה המטפלת, ואני הולכת לשירותים ובום! משהו גדול מחליק החוצה ועוד קצת דם כהה, וזהו, הכאב כמעט נעלם! הללויה!

[אנדלוסיה*]

ועכשיו כמה מלים על הפוליטיקה של כל העניין ועל כמה אני אסירת תודה שאתן כאן. בכל הסיפור הזה בן זוגי תמך בי מאוד, ואפילו כשעוד לא ממש ערערתי על המלצתו של הרופא הוא כבר הרים לעצמו גבה וחיכה שנגיע הביתה למצב יותר רגוע כדי לשאול אותי אם אני בטוחה שזה מה שאני רוצה. וחוץ ממנו קיבלתי תמיכה מעוד כמה חברות, אבל גם את ההפך. וזה פשוט מדהים אותי, איך המערכת הזאת עובדת. אני טוענת שמדובר כאן בעניין פוליטי, מפני שמדובר ביחסי כוח ממוסדים, שמעורבים בהם הרבה אינטרסים, כוח וכסף. והפוליטיקה הזאת מייצרת אדיאולוגיה שלמה, ממש דת, ומצליחה לשכנע המון המון אנשים, ובעיקר כשמדובר בנשים, שאיזה רופא יודע יותר טוב מהן מה טוב בשבילן, ושבכלל צריך להוציא אותנו מהמשוואה. אני לא מדברת על ניתוחים מסובכים או על מצבים של סכנת חיים, אלא על תהליכים שגרתיים ובריאים. אני בעד לעזור לטבע אם צריך, אבל דחילכום, תשאירו טבע לעזור לו ואל תנסו להחליף אותו!
שלא לדבר על זה ששום רופא (טוב, לא הייתי אצל כולם אבל זה הנורמה) לא מספק לך כלים להחליט: תחכי כך וכך ימים, תראי איך את מרגישה, אם יש פתאום דימום היסטרי או חום לרוץ מיד לבית חולים, לעשות אולטרסאונד אחרי כמה זמן ולבדוק שאכן הכל יצא. כי כמו שאמר אפילו ההומאופת שלי שהוא בדרך כלל די חד-ממדי, עדיף גרידה על פני חתיכת שליה שנשארת שם. במקום זה הרוב רק שואלים "מה אמר הרופא", כאילו הוא אלוהים, כאילו אין כל כך הרבה רופאים (ובדרך כלל בכירים) שעשו כל כך הרבה טעויות ונזקים.
כי בכלל לא דיברתי על כל הצד הנפשי של ההפלה, שגם אם קיבלתי אותה בשוויון נפש יחסי זה עדיין תענוג די מפוקפק (ואני מודה שיש פיתוי לעשות גרידה רק כדי לגמור כבר עם כל הסיפור), ועל זה נוספת הבדידות הנוראית והאנרגיה הנפשית העצומה שכרוכה ברצון להחליט לבד, לשלב בין הגישות, לא למהר אבל גם לנהוג באחריות.
אז תודה לכן שאתן כאן, ששיתפתן בכל הפרטים החשובים, ותודה ל-שרה לה שענתה לי תשובה לבבית ומפורטת ומחזקת. חוויתי את האתר הזה כמקום מעצים הן מבחינה אישית והן מבחינה אידיאולוגית - אני לא לבד. יש עוד כאלה שעשו את זה בבית, כמוני, וידעתי למה לצפות ומה לעשות. מצחיק כמה פמיניסטי יכול להיות אתר שעל פניו כולו ילדים והריונות ומתכונים... בקיצור -- אין כמוכן. תודה גדולה.

[אורגנית_מתחילה*]

והפוליטיקה הזאת מייצרת אדיאולוגיה שלמה, ממש דת, ומצליחה לשכנע המון המון אנשים, ובעיקר כשמדובר בנשים, שאיזה רופא יודע יותר טוב מהן מה טוב בשבילן, ושבכלל צריך להוציא אותנו מהמשוואה
מסכימה לגמרי.

נשמע מדהים מה שעברת.
את אישה אמיצה.
מאחלת לך הריון בריא וטוב בקרוב

[אהבה_טהורה*]

איזה נשים אמיצות וחזקות אתן, הסיפורים ממש כואבים, אני שולחת חיבוקים ואיחולים להרבה בריאות.

[אנדלוסיה*]

עדכון קטן. ביום שישי, יום אחרי שיצא שק ההריון, יצאה לדעתי גם השליה. היום הייתי אצל הרופא, שבוע אחרי שהכל התחיל ושלושה ימים אחרי שהכל נגמר. לא ייאמן שעבר רק שבוע, זה נראה לי כמו איזה חודש. בכל מקרה להפתעתי הוא לא הראה סימני מורת רוח או נזיפה בגלל החלטתי לעשות את הדברים בדרך שלי (או ליתר דיוק לתת להם לקרות בדרך שלהם). התעניין מה היה בדיוק, שאל מתי הכל נגמר ואמר לבוא אליו בשבוע הבא, כלומר שבועיים לאחר סוף התהליך. אפילו לא בדק אותי. קצת התפלאתי לאור הלחץ שלו בהתחלה. בכל אופן כנראה שאין מה לרוץ... אעדכן בהמשך, בתקווה שאכן יתברר שהכל יצא ללא שאריות.
עוד קצת אינפורמציה למי שאולי תצטרך אותה אי פעם -- הוא גם אמר שאם יש פה ושם עוד הכתמה לא להתרגש כי זה עוד כל מיני חלקיקי תאים שיוצאים, רק לבוא מיד אם יש משהו דרסטי. יחסי מין לדעתו אפשר לקיים חמישה ימים מסוף הדימום. וזהו.
אני בכל אופן כל כך שמחתי שהכל נגמר שהצלחתי ללכת למדוד בגדי ים ועל הזין כל המשמנים שלי, והיום אפילו הצלחתי להסתפר, לקראת יום הולדתי ה-37 שחל מחר. ויחד עם השמחה ירדה עלי גם עצבות גדולה, משהו בין דיכאון אחרי לידה לבוקר טוב אליהו נפל לך האסימון היתה לך הפלה... מאוד אופייני לי: קודם כל מתפקדים, אחר כך נראה.
תודה לכן על האיחולים והתפילות. אל תפסיקו!

[אהבה_טהורה*]

אנדלוסיה אני שמחה לשמוע שהכל נגמר בטוב.
זה טבעי לגמרי להתאבל על מה שהיה, אני שולחת לך חיבוק גדול.
תמשיכי לעדכן .

[ההולכת_בדרכים*]

חוויתי את האתר הזה כמקום מעצים הן מבחינה אישית והן מבחינה אידיאולוגית - אני לא לבד. יש עוד כאלה שעשו את זה בבית, כמוני, וידעתי למה לצפות ומה לעשות. מצחיק כמה פמיניסטי יכול להיות אתר שעל פניו כולו ילדים והריונות ומתכונים...
אני מאוד מזדהה עם האמירה הזו... שולחת לך חיבוקים, חיזוקים ותמיכה
וגם... מזל טוב ליום הולדתך, מאחלת לך שתקבלי מהיקום את כל מה שאת צריכה ומבקשת

[תבשיל_קדרה*]

מזל טוב

רציתי להזכיר לך, אבל אני רואה שנזכרת לבד - חשוב חשוב לתת מקום לאבל. אפילו שזה "רק" שבוע 8, אפילו ש"עוד לא הספקתי להקשר". זה היה עובר אצלך ברחם, ואת זקוקה לפרידה.
קודם מתפקדת ואח"כ מרגישה? אחלה טקטיקה
סמלי מאוד (ואולי לא מקרי) שהחלק המאסיבי יצא יחד עם בכי.

[אנדלוסיה*]

כן, נו, הטפות מעין אלה זה בערך הדבר הכי לא מעצים שאני מכירה. מילא.

[אנדלוסיה*]

ועדכון אחרון מהשטח לפרשה, שכבר הספקתי כמעט לשכוח אותה בתוך כל שאר הבלגן. נראה לי כאילו זה היה לפני שנים...
הייתי אתמול אצל הרופא, שבדק ואמר ש"הרחם נקי".
לא התאפקתי. אמרתי, "אז מתברר שבכל זאת לא חייבים להמליץ על גרידה באופן אוטומטי". הוא עיווה את פרצופו במשהו שאולי היה אמור להיות מעין חיוך והבטיח לי שאם אבקר בחדר 12 במחלקה הגינקולוגית ואראה שם את כל הנשים ששוכבות שם עם כאבים והידבקויות ברחם ולא יכולות להרות שוב, אולי אחשוב אחרת. לא הסכים שאפשר לתת לאשה אינדיקציה מתי הדברים מתחילים להסתבך.
נו שוין, אולי הוא צודק במשהו, אבל אני כנראה כבר לא אלך אליו יותר.

[פלוני_אלמונית*]

אני מתנצלת.
ממש לא התכוונתי לפגוע (או להטיף).

[עצובה*]

שבוע 10 ושלושה ימים , לפני חצי שנה חוויתי הפלה טבעית בבית,הריון שמהתחלה לא התפתח טוב. הפעם הכל נראה מבטיח, ראינו דופק, לא היו דימומים. הפעם האחרונה שעשיתי אולטרהסאונד,בשבוע 8 , ונצפה דופק חזק. הכל נראה טוב. בשבוע האחרון הפסיקו הבחילות כמעט לגמרי. תהיתי האם אני ברת מזל או שמשהו לא תקין..לא היו דימומים וקיוויתי שהכל כשורה. אתמול אחרי הצהריים - הפרשה חומה כהה. בערב נסענו למוקד ובאולטרהסאונד ראו שאין דופק. גודל העובר שנצפה- 9 שבועות ויומיים. רציתי לשאול האם מישהי חוותה הפלה טבעית בבית עם עובר בגודל כזה. הרופא אמר לי שבעיניו העובר גדול מדי עבור הפלה טבעית. כאמור לפני חצי שנה חוויתי הפלה בבית. זו היתה חוויה חזקה ולא תיארתי לעצמי שאצטרך לחוות אותה שוב. זקוקה לתמיכה שזה אפשרי גם בשלב הזה. אשמח מאוד לשמוע כאן מנשים שעברו משהו דומה.

[סירופ_מייפל*]

עצובה, אני קוראת וליבי איתך. לצערי אין לי עיצות למצב היום.
שם בדוי כתבה בתחילת הדף על התינוקת שלה, אצלה הדופק הפסיק בשבוע 8. האם יד באמת כזה הבדל בן שבוע 8 ל9?
שולחת לך חיבוק גדול גדול חם חם.

[עצובה*]

סירופ מייפל יקרה, תודה, העלית דמעות בעיניי.

[אשה_שמחה*]

עצובה,
אני הפלתי בבית בשבוע 16. זו הייתה בעצם ממש לידה. הייתי בקשר עם מיילדת בית שתמכה בי והנחתה אותי טלפונית. יש גם מיילדות בית שמלוות הפלה בבית.
אם את רוצה מס' טלפון של המיילדת שעזרה לי תכתבי את המייל שלך ואשלח לך אותו. היא עוזרת בשמחה ורואה בכך שליחות.
בכל מקרה- מנסיוני (ומנסיונן של אחרות שעליהן סיפרו לי) אפשר לעבור את זה בבית. אני מרגישה שהתאפשר לי לחוות זאת כחויה מעצימה וחיובית (עד כמה שניתן לכנות זאת כך), בזכות זה שזה היה בבית.
שולחת לך כוחות ואמונה בכל דרך שתבחרי

[דה_דה*]

קוראת והבטן מתכווצת...

שולחת לכל מי ששיתפה (וגם למי שהעדיפה אולי לא) חיבוק ענק...

[עצובה*]

אשה שמחה, תודה על השיתוף. נשמע לא יאומן. הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות , לא יודעת אם זה בסדר לך. מאוד רוצה את הטלפון של המיילדת שעזרה לך. מה שמטריד אותי זה שכרגע אין לי דימומים בכלל, השדיים גדושים וכואבים .אני משאירה כאן את הטלפון שלי, אשמח אם תתקשרי (פשוט כתובת המייל תחשוף אותי לגמרי) 054-6330141 תודה.

[אשה_שמחה*]

עצובה, אתקשר אלייך כשיהיה כאן שקט.

[עצובה*]

אשה שמחה, תודה על שיחתינו, תמכת בי מאוד, תודה גם לענבל על העצות הטובות. אתן מרגשות אותי. כמה טוב שאתן פה. חזרתי עכשיו מרופא הנשים שלי. לשמחתי הוא לא הלחיץ אותי כלל. אמר שאין כאן דחיפות ואני יכולה לחכות. וזה בדיוק מה שהחלטתי לעשות. אקח לעצמי את הזמן להתאזן ולהתחזק לקראת ההפלה.

[עצובה*]

אמצע הלילה, כאבי בטן תחתונה עזים, עם הקרנה לרגליים, לא מאפשרים להרדם. במהלך היום אין כאבים כלל ,אני בטיול עם המשפחה, קצת פחות בכושר מכרגיל ,חלק מהזמן פורשת למנוחה. במהלך היום מתחילות הפרשות חומות. עדיין לא כהות מדי, אך בכל זאת התחלה. מרגישה שהתהליך מתחיל. מצפה, רוצה להיות אחרי, אך גם חוששת. מקווה שהכל יהיה טוב, יודעת שהגוף שלי יכול ויודע ללדת, גם עובר במשקל 3 קילוגרם וגם עובר בגודל מספר מילימטרים.ובכל זאת חוששת מסיבוכים. אולי צריכה לקבל את החשש כחלק טבעי בתוך התהליך. גוף שלי, סומכת עליך.

[דה_דה*]

[עצובה*]

רציתי לעדכן . באותו לילה של כאבי הבטן העזים, הצלחתי לבסוף להרדם. ב 3 וחצי לפנות בוקר התעוררתי עם דימום ענק הנשפך מתוכי מלכלך את הסדין. רצתי לאמבטיה. משהו יצא. הבטן ממשיכה לכאוב, כמו כאבי מחזור חזקים בטן תחתונה וגב משדרים לירכיים. הלכתי לשכב, אחרי חצי שעה שוב דימום ענק רצתי לשרותים , הרגשתי שמשהו גדול נופל ומתנפץ למימי השרותים. חשבתי שאולי זה זהו, הכל יצא, אבלהדימום לא פסק, בכל פעם ששכבתי הצטברות של כמות אדירה של דם, נשפך לשרותים, מלכלך את הכל. כאבי בטן תחתונה חזקים שלא פוסקים.נשארתי לשבת על האסלה נותנת לטיפטופים לצאת מנגבת. הזמן חלף. ב -5 בבוקר מתקשרת לשרה לה , אני מודאגת. מרגישה שהדימום חזק מדי ואין הקלה. שרה לה מציעה לחכות שעה ועם הדימום ממשיך להיות כזה חזק לנסוע לבית החולים. אני מרגישה די טוב. כלומר, אין סחרחורות. שותה שתי כוסות תה. בכל זאת מתקשרת ב 5 גם להורים שגרים רחוק מבקשת שיבואו לשמור על הילדים. ככל שהזמן חולף אני מבינה שהדימום חזק מדי. . זכרתי שבהפלה הקודמת שלי בבית זה לה היה כך. אשר יגורתי בא לי. משהו לא בסדר. אני יודעת בפנים שהדברים לא מתנהלים כשורה. ההורים באים ואנחנו נוסעים לבית החולים... המשך יבוא...

[עצובה*]

בבית החולים, בודקים אותי, באולטרהסאונד נראה שאכן שק ההריון יצא אך הרחם מלאה בכמות מועטה של חומר.הם הציעו גרידה, אני ביקשתי שיאפשרו לגוף להשלים את התהליך הטבעי תחת השגחה. הם הסכימו, אושפזתי במחלקת נשים. הדימום המשיך והמשיך. לבסוף הבנתי שאין ברירה ובשתיים וחצי בצהריים עברתי גרידה בהרדמה מלאה. בערב שוחררתי הביתה עם לחץ דם נמוך אך כשהכל מאחורי ברוך השם. יודעת שהתיאורים שלי מזעזעים ואולי גם אערוך אותם ואמחוק טיפה, אבל חשוב לי שיוצג כאן גם הצד הזה של להפיל בבית. זו היתה חויה קשה ומחלישה - פיזית. ובדיעבד הצטערתי שלא הלכתי מיד לעשות גרידה. חוויתי הפלה טובה בבית וחוויתי הפלה שהסתבכה בבית. וחבל שהייתי צריכה לחוות את שתיהן בכלל.

[לוטם_מרווני*]

עצובה יקרה, טוב שאת כותבת זאת וטוב שהיית קשובה לתחושות והיית נכונה להשתמש ברפואה לטובתך.
תודה על השיתוף@}

[דה_דה*]

תודה על השיתוף

[סירופ_מייפל*]

עצובה יקרה,
תודה שכתבת כאן. החלמה מהירה מהירה. חיבוק גדול.

[עצובה*]

לכולכן, תודה.

[אשה_שמחה*]

מאחלת לך החלמה בגוף ובנפש.
זכרי לאפשר לעצמך לנוח הרבה.

[עצובה*]

אשה-שמחה, תודה. אכן אני זקוקה למנוחה, ביום למחרת ההפלה קמתי והתחלתי לתפקד כרגיל, אחרי שעה תקפה אותי סחרחורת חזקה מאוד. הנפש רוצה להמשיך הלאה והגוף מבקש זמן לעכל ולהתאושש.

[אשה_שמחה*]

והגוף מבקש זמן לעכל ולהתאושש
לגמרי. ממה שייעצו לי, בימים הראשונים צריך להתנהג ממש כמו אחרי לידה מבחינת המנוחה ושתיית מים.

[צרת_רבים*]

לצערי אני מכירה היטב את העצב שלך, התחושה חזרה אלי כשקראתי את מה שכתבת, ונזכרתי שאחד הדברים שעודדו אותי לאחר שתי הפלות רצופות (בשלבים די מתקדמים) זה נשים שסיפרו לי שילדו תינוקות בריאים אחרי הפלות. אני יודעת שיש נשים שזה רק מעצבן אותן, אבל אם את כמוני, אז אולי תוכלי לשאוב נחמה - יש לי תינוק בן 3.5 חודשים, וברגע שהוא נולד הוא הסיר מעלי מסך של צער, והיתה הקלה עצומה. אני עדיין "מדברת" עם התינוקות שהפלתי, אוהבת אותן ומחבקת אותן (היו לי שתי בנות) ואני באמת מרגישה שהנשמה שלהן התגלגלה בתינוק שיש לי עכשיו. והוא מחייך אלי וכאילו אומר לי "בסוף הגעתי, לקח לי זמן, תודה שחיכית"
שולחת חיבוק חזק ואופטימי
תרשי לעצמך להיות חלשה, להתאבל,
בטוחה שבקרוב הנשמה תחזור אלייך, היא רק מתמהמהת.

[שרה_ק*]

יש לי עצה למקרה של איבוד דם אם יש צורך במנת דם או רצון למנוע צורך במנת דם: להכין מיץ עשב חיטה בכמות המקבילה למנות הדם שנאבד ולשתות. הקלורופיל דומה לדם חוץ מכמה מולקלות בודדות

[עצובה*]

אכן, אני מאלה שסיפורים כמו שלך מעודדים ומעוררים תקווה. תודה.

[אנדלוסיה*]

עצובה יקרה, רציתי רק לומר שהתיאורים שלך ממש לא מזעזעים, והתיאורים המאוד מפורטים שמצאתי כאן מאוד עזרו לי בהפלה שעברתי בעצמי בבית בשבוע 8, ואמנם לא הסתבכה אבל ידעתי למה לשים לב בזכות מידע שמצאתי כאן. חשוב שכתבת בדיוק מה ואיך קרה. את יכולה לקרוא למעלה מה חשב הרופא שלי על ההחלטה שלי לתת לגוף לעשות את שלו, ואין ספק שגם הוא מתבסס על ניסיון רב. כל אחת צריכה לדעת שזה אפשרי אבל להיות עם היד על הדופק במקרה שיש דימום חזק מדי או חום או כל דבר חריג, ואז - תודה לאל שיש רפואה. אנחנו לא מתכחשות לה, רק רוצות לעשות בה שימוש מושכל ולא אוטומטי.
זו אכן התנסות די מחורבנת וכואבת, נפשית וגופנית, אבל בכל מקרה אל חשש: זה באמת קורה המון (אומרים שאחד מכל שישה הריונות), ואין שום בעיה ללדת גם אחרי הפלות. חזקי ואמצי.

[פלוני_אלמונית*]

אני עכשיו בשבוע 11 יום חמישי שעבר התחילו כתמים חומים באולטרסאונד לא היה דופק
הרופאה שלחה אותי לאולטרה סאונד במכון שוב לא נצפה דופק חזרתי אליה היא אמרה שאפשר לחכות שבועיים
בינתיים דמום לא קשה עם הרבה קרישים ומחכה
עברתי בעבר הפלה טבעית בשבוע 8 היה דמום חזק וכשהגעתי לבית חולים כבר הייתי אחרי
חשבתי שגם הפעם הכל יגמר מהר אך כנראה העובר לא רוצה להפרד
באולטרה סאונד ראו אותו כל כך יפה ממש רואים עובר וידיים
מחכה כבר להיות אחרי ומקווה שיקח הרבה פחות זמן משבועיים

[קארנליאן*]

אוף, כל כך עצוב לי לקרוא את הדף הזה. אני בהריון בשבוע 7, שבוע שעבר הייתי אצל הרופא וראיתי דופק ואני מקווה שגם עכשיו הכל בסדר. בשנתיים האחרונות עברתי 3 הפסקות הריון בגלל הפסקת דופק בשבוע 8 שהתחילו כדימום קל בשבוע 9. בפעם הראשונה זה היה בדיוק לפני ראש השנה ולמרות שכמעט הכל יצא לבד, הרגשתי אני לא רוצה להכנס לשנה החדשה עם משהו מת בגוף, אז עברתי גרידה טראומטית מאוד בבית חולים (גם אני ילדתי בבית ולא ממש מסתדרת עם בתי חולים). בפעם השניה ניסיתי לעבור את זה בבית הרופא הפחיד והלחיץ מאוד עם האפשרות להידבקויות ואיבוד הרחם, אבל בתמיכת בן זוגי ניסינו. לקחתי טינקטורת צמחים מיוחדת ועשיתי אמבטיות חמות עם שמנים אתריים גורמי הפלות. הדימום היה קל ולא התגבר ובסופו של דבר התחיל לי חום, הגעתי לבי"ח ונשארתי שם יומיים עם אנטיביוטיקה, הקימה מהגרידה הייתה טראומטית - צרחתי מכאבים ובן זוגי נלחם פיזית עם האחות כדי להכנס להיות איתי. זה היה נורא. בפעם השלישית איך שהתחילה לטיפת דם הגעתי לבי"ח לגרידה. אני כל כך כואבת עם כל מי שעברה את זה בדרך זו או אחרת, אתן מדהימות בשיתוף ובפתיחות שאתן מביאות נושא שכל כך לא מדברים עליו.
אני מתפללת שהפעם אני לא אצטרך את הדף הזה. חיבוק לכולן

[הרועה_בגיא*]

זהירות- הפלות בבית

אני עברתי 4 הפלות טיבעיות בשבועות 7-9:
הראשונה בהיריון ראשון (לפני שעוד ילדתי) בגרידה בבי"ח כי ככה הרופא הציע ונשמעתי לו
השנייה והשלישית בבית עם דימום חזק מהרגיל אבל סביר. הדימום נמשך כמה ימים שבמהלכם הרגשתי את שק ההיריון יוצא.
והרביעית (שבוע 9) התחילה בבית בדימום שהתחזק בהדרגה אבל ביום ה-6 של הדימום התחיל דימום חזק מאד- זה אומר פרצי דם חזקים (כל פרץ דם זה לפחות תחבושת) וזה חזר על עצמו כל כמה דקות (כמו בצירים)
נסעתי לבי"ח ונכנסתי לשירותים ודיממתי שם כי היה נדמה לי שזה כבר הסוף של הדימום החזק אבל זה לא נפסק והתעלפתי בדרך למיון - קיבלתי אינפוזיה וכמובן שעברתי גרידה בחדר ניתוח. ההתאוששות הייתה קשה מאד.
ההמוגלובין שלי ירד ל-8 ועד היום כמעט שבועיים אחרי, אני בשיקום פיסי שבטח יקח עוד הרבה זמן. (אני לא מדברת על השיקום הנפשי שהוא קשה לא פחות)

לאור הניסיון הזה אני עדיין לא ממליצה לרוץ בכל הפלה טיבעית לבי"ח לגרידה - אבל אם מתחילים פרצי דם, חשוב להגיע בדחיפות לבי"ח.

[שם_בדוי*]

ניפגש בעוד כשנה
אז הנה עברה שנה, ואנחנו נפגשים שוב.

בסיום אופטימי של הריון יותר מוצלח
והצליח לי. איזה כיף

[גברת_פלפלת*]

יש! מזל טוב שם בדוי!! קראתי קצת למעלה ואני מעריצה אותך על החוזק, והקבלה, הקבלה השלמה והבריאה הזו שלך את התהליכים של הטבע ושל הגוף שלך. מאחלת לך אושר והמון בריאות, ושמחה בתינוק החדש.

[פלוני_אלמונית*]

הרועה בגיא כבר לא איתנו, היא הלכה לה למקום אחר,למקום שבו יש מלאכים ששומרים עלינו,,,,,,בנות,שימרו על עצמיכן,,הגיע הזמן להאמין ברפואה המתקדמת !!!

[אשה_ואם*]

מצמרר מה שכתוב מעלי... מקוה שזה לא נכון.

אחותי עברה הפלה בבית אתמול. קל יחסית.

זה היה הריון לא מתוכנן אחרי קשר קצר מאוד וחיובי מאוד עם גבר מקסים בכל קנה מידה, שאני בטוחה ב - 100% שהם יהיו יחד לתמיד. אבל זה היה מאוד מאוד מוקדם לקשר שלהם וגם לשלב שבו הם נמצאים בחיים. כל המשפחה שלנו חשבה שעדיף לעשות הפלה מלאכותית, לתת לקשר שלהם להתבסס ואז ללכת על הריון. אחותי לא רצתה להפיל, וקיבלנו את זה באהבה, מה גם שהגבר באמת מדהים. ואז בשבוע 8 האולטרסאונד מראה שאין דופק, העובר מתאים לשבוע 6. אחותי מצלצלת אלי, ואומרת שהיא מצלצלת לקבוע תור לגרידה מחר. ואז אמרתי לה, את יודעת, יש אפשרות לעבור הפלה בבית, כמו לידה בבית. (אני ילדתי שתי לידות בית ואחותי היתה איתי בלידה ועזרה לי בצורה אינטנסיבית). אני לא ידעתי הרבה על הנושא של הפלה בבית, רק קראתי משהו שזה אפשרי. לא היתה לי שום כוונה לשכנע אותה, רק ציינתי את זה. אחותי מגיבה בעצבנות, למה לא לעשות גרידה? ולהפטר מזה מהר? אני משביעה אותה לחפש חומר ברשת לפני שהיא קובעת תור. בערב היא אומרת לי שהיא קבעה תור לעוד שבוע מאותו יום. למה שבוע, אני שואלת. כדי שיהיה לזה זמן לצאת לבד, היא עונה, ואם לא יצא, אז נעשה גרידה. אני חושבת שזה רעיון טוב וגם מילדת הבית "שלי", שהתיעצנו איתה טלפונית, אומרת ששלושה שבועות אחרי שהעובר כבר מת, אם לא יוצא לבד אז באמת אפשר כבר להוציא אותו ולא להתסכן בסיבוכים (ציטוט מיד שניה, דרך אחותי).

ערב לפני התור של הגרידה, מוצ"ש, זה מתחיל. דימום, כאבים, שבהתחלה קלים. אני בהכחשה, מתכננת לנסוע הביתה עם הילדים, ולעזוב את אחותי. היא אומרת לי, אל תעזבי אותי, אני רוצה אותך. אוקיי, אני נשארת. יש דימום עם גושים די גדולים, אבל לא דימום כבד ולא כאבים קשים, מודדים דופק והוא לא גבוה מדי ופשוט ממשיכים ככה, עם בקבוקים חמים והליכה לשירותים כל פעם, לרוקן (כמו שמירב שרמן לימדה אותנו...). בבוקר זה מתגבר לאט לאט. בן הזוג של אחותי מעסיק את הילדים שלי בצורה מדהימה ואני עם אחותי, ממש כמו בצירים, ממש כמו שהיא היתה עבורי בלידות שלי, רק שהפעם התחלפנו בתפקידים. היא בכאבים ואני מסביבה, לא זזה ממנה, מנסה להחליף לה תנוחות ממיטב מבחר תנוחות היוגה שאני יודעת, מחממת בקבוקים וכריות חימום, עושה מסאז' עדין, ובאיזשהו שלב עוזבת אותה לבקשתה במיטה, לשאת את הכאב לבד, את הכאב הקשה ביותר היא רצתה לעבור לבד. השיא של הכאב עבר והיא נרדמה לכמה שעות. אחרי זה בשירותים יוצאים גושים גדולים.

וזהו בינתיים. זה קרוב ל - 24 שעות שאין כלום, דימום קל ביותר, כאבים קלים, בעיקר תחושה של התאוששות. אנחנו לא יודעות אם זה לגמרי הסתיים, או שיש עוד שלב, אבל ככל שמתארכות השעות אנחנו כבר חשות שזה נגמר. גם מיילדת הבית אמרה שלגיל הריון כזה זה יכול להיות יום אחד (כל הסיפור היה בערך 20 שעות, לילה ויום).

אחותי עובדת מקצוע חופשי, ויש לה השבוע ים התחייבויות רבות. היא כבר ביטלה כמה ימים, ומקווה מאוד שבהמשך השבוע (מיום רביעי) תוכל לתפקד, אחרת היא תפסיד כסף רב ועבודה של חודשים רבים וגם תקלקל להרבה אנשים. ברור שהגוף מעל לכל. אם באמת הכל הסתיים, ונעשה אולטרסאונד ונראה שהכל יצא, אז נחסכה לאחותי פרוצדורה כואבת וקצת מסוכנת, והיא עברה את הכל בחממה של הבית, איתי, במקום בבי"ח.

תודה למי שהקשיב, מקוה שהמידע יעזור למישהי כמו שהמידע בדף הזה ובדפים אחרים באתר עזר לנו.

[אשה_ואם*]

שכחתי לספר את הקטע המצחיק, בערב הקודם הילדים נסעו הביתה בלעדי, והבן הקטן בכה, שהוא לא רוצה שאשאר כאן בלעדיו: "שסבתא תעשה לה יוגה!"

[אנדלוסיה*]

טוב שהיה קל ומהיר.
רק מה, ודאי עם אחותך שיצא גם שק ההריון. בדרך כלל מרגישים את זה. אצלי הוא יצא בסוף-בסוף (הסיפור נמצא כאן למעלה).

[אשה_ואם*]

תודה אנדלוסיה @}

היא הולכת מחר לאולטרסאונד, לראות שהכל יצא.

לא ראינו שק הריון ולמעשה לא שום דבר אחר שניתן לזיהוי. רק הרבה גושי דם או כמו שהיא תיארה את זה "בלופים". קיויתי מתוך סקרנות לראות את העוברצ'יק אבל אז נזכרנו שהרופא אמר שהוא בגודל 2 מ"מ או משהו כזה.

אחרי שתי יממות של מנוחה, ותחושה כללית יותר טובה שלה, היא הלכה לעיסוק שלה היום (5 שעות, הסיעו אותה לכל כוון) וזה היה לה מאוד קשה, היא בכתה בסוף מרוב תשישות. לא יודעת אם היא פוגעת בעצמה ולא יודעת מה תחליט לגבי הפעילות בימים הקרובים. זה השיא של עבודה של הרבה זמן, כמו שכתבתי. קשה נפשית ומדכא לוותר. וגם קשה לחשוב שאולי היא פוגעת בעצמה.

[אנדלוסיה*]

אם הכאבים פסקו רוב הסיכויים שאכן הכל יצא. ואם היא הולכת מחר - נקווה שהכל בסדר.
עוברצ'יק אי אפשר לראות, אבל שק ההריון פשוט מחליק פתאום החוצה. זה לא כמו הגושים אלא משהו גדול יותר וחלק.
יאללה, כפרה. אינשאללה פעם הבאה מתוכנן ורצוי ומוצלח.

[אשה_ואם*]

אז היום הרופא בדק אותה ואמר שהכל נראה בסדר. הוא אמר לה שטוב שזה קרה בבית! (-: (רופא שבוודאי יהיה הרופא שלה מעכשיו...) הוא אמר שאין צורך לעשות אולטרסאונד, אלא רק אם היא היתה מעוניינת להכנס ממש מהר להריון (NOT), ואם הדימום הולך ופוחת (מה שאכן, כבר יש מעט מאוד) והכאבים שוכחים בהתמדה (מה שאכן קורה), אז הכל בסדר ופשוט להמשיך בחיים. הוא אמר שזה סביר שהיא תשושה אבל זה בסדר בשבילה לתפקד.

היא הצליחה לבטל חלק מההתחייבויות ללא נזקים, ואת השאר היא תכבד. עצם זה שהרופא אמר שהכל בסדר ובעצם זה נגמר, ונגמר בטוב, ונחסכה גרידה, כבר עושה לה טוב על הלב.

אז זהו. מעקב הפרשות לא היה מוצלח בשבילה, אבל סוף טוב הכל טוב.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מצמרר מה שכתוב מעלי... מקוה שזה לא נכון
זה נכון למרבית הצער אלא שזה לא קשור לאמונה ברפואה המתקדמת. מי שמכיר את הסיפור מכיר.

[פלוני_אלמונית*]

אני קמה לשירותים. אני שמה טישו ומרגישה שמשהו גדול יחסית יוצא. חושבת שאולי זו השליה, כי זה עגול וגדול. אבל זה לא. זה שק מי השפיר. עם התינוקת המקסימה והחמודה שלנו בפנים. רואים את הראש, והעין, והתחלה של ידיים ורגליים.אני קוראת לבן הזוג. אנחנו נפרדים ממנה, ושמים אותה בקופסת גפרורים. הוא הולך לקבור אותה. אני מסתכלת מהחלון.
וואו....אין לי מילים !מדהים!

[דודה_מאמריקה*]

טוב, קראתי את כל הדף הזה, שהגעתי אליו במקרה, ואני מרגישה צורך להגיב. אני אחרי 3 הפלות, אחת אחרי חברתה. הראשונה הייתה של הריון כימי שלא ירד שבועיים, ובסיומו "מחזור" שנחווה באמצע יום עבודה עמוס. מכיוון שהיו לי המון פגישות חשובות, וכבר ידעתי שההריון הזה נכשל (האבל עליו היה עוד לפני), הלעטתי את עצמי במשככי כאבים ואיכשהו עברתי את רוב היום, עד שבסביבות 6 בערב מצאתי את עצמי שרועה על רצפת השירותים בעבודה, לא מוצאת תנוחה שהגוף מסוגל לנשום בה, ולבסוף מקיאה את נשמתי מרוב כאבים. כמעט כל הדימום קרה במספר שעות מצומצם. בערב - אולטראסאונד אצל הרופא, שמאשר שרוב הרירית בחוץ. חודש אח"כ - שוב הריון. הפעם יש הכפלות, יש שק הריון, יש דופק, הכל הלך טוב. ואז באמצע השבוע התשיעי נפסק הדופק. גילינו את זה בבדיקה מקרית (הגעתי לרופא כדי לקחת "תוכנית בדיקות להריון" כי זה היה בדיוק לפני רילוקיישן לארה"ב, ורציתי תפריט מדוייק), ולפי גודל העובר הדופק נפסק ממש 24 שעות לפני הבדיקה. היינו המומים לחלוטין. הרופא אמר שנעשה גרידה תוך מספר ימים (הייתי על אספירין, והוא רצה שהגוף יתנקה ממדלל הדם לפני הניתוח), אבל כבר למחרת בבוקר התחיל לי דימום קל, של תחילת מחזור. התקשרתי לרופא, והוא אמר שזה לא משנה, כי זה לא יחליף את הגרידה. העובר היה גדול מדי, לדבריו. בשעות הצהרים כבר התחילו כאבי בטן ניכרים יותר. חזרתי הביתה, לקחתי שני נרות וולטרן, אבל הכאבים המשיכו להתגבר. המילה "מיון" הועלתה, אבל סרבתי (מה הם כבר יכולים לעשות...), וכעבור שעתיים של קרישי דם ועוויתות כאב, יצא שק ההריון בשלמותו. כל החבילה. אחרי זה הוקל לי, אם כי נותרתי תשושה, כאילו זכרון הטראומה הפיזית (אני בכוונה משאירה את הנפשית בצד) עוד נשאר בו. כמו שקט חלול אחרי לילה שלם במועדון רועש. למחרת הגעתי לרופא (אחר, של הקופה) כי לא הייתי בטוחה אם אני אמורה להגיע לגרידה בסוף או לא. הרופא אמר שעוד נותרה נקודה, ושאמהר למיון. עכשיו אפילו. לקחתי את ההפניה (לא אהבתי את ההלחצה הזו, בלשון המעטה), וביקשתי מהרופא שלי שיבדוק אותי אחרי מה שקרה. זה היה כבר יום שישי בצהרים אבל הוא ראה אותי באסותא, ואמר לי שכרגע לא צריך כלום, לא נשאר שום דבר משמעותי, ומה שעוד ישנו ידומם החוצה לבד. נשארתי במעקב אולטראסאונד פעמיים נוספות, ובדיקות בטא אישרו שהסיפור נגמר.

עבר חודש נוסף, ו... שוב הריון. הפעם רחוק מהבית. הגעתי לבדיקה ראשונה בשבוע 8, ולא היה דופק. אני כבר מכירה את הנוהל... הרופא להפתעתי לא מיהר לשגר אותי לחדר ניתוח, אבל מהסיבה הפשוטה שהוא לא ידע אם אני "אמינה" לגבי גיל ההריון (הייתי מאד אמינה, מועד הביוץ היה ידוע על הדקה, ובדיקת ההריון בוצעה יום אחרי האיחור. לא היה מקום לטעויות). הוא קבע לי תור לשבוע אחרי, לפי בדיקת הסונר נחליט מה לעשות. חיכיתי שבוע שלם, במהלכו קיויתי להפלה טבעית, וכלום לא קרה. והנה, ממש לפני התור, התחיל הדימום המיוחל. כשהייתי במרפאה כבר דיממתי יפה, אבל הוא (גם הוא) היה משוכנע שזה לא יחליף גרידה. נקבעה גרידה ליומיים אחרי, אבל עוד בדרך הביתה התחילו לי "צירים" של כאב, וכשהגעתי הביתה נכנסתי לחדר האמבטיה, לשעה של כאבים איומים, גניחות ודימומים. אחרי שעה עגולה יצא שק ההריון (בתנוחת כריעה, שאני כל כך מקווה שאוכל לנצל אותה בקרוב גם ללידה של תינוק חי ובריא...), וזהו. הכאב חלף. נשארו קצת דימומים קלים, של סוף המחזור. אחרי יומיים (כעת חיה) הגעתי לתור שנקבע לי לגרידה, לא ממש בשביל הגרידה, אלא כדי לעבור אולטראסאונד (לראות אם באמת הכל מאחורי). לדברי הרופא נותרה נקודה קטנה, ואפשר או לעשות גרידה ולדעת שהכל גמור (הוא אמר שהוא לא ממליץ), או לקחת ציטוטק, בבית, וללחוץ על הרחם להוציא את השארית, או לחכות עוד שבוע, ולראות מה קורה. ההמלצה שלו הייתה ציטוטק, ואותו אני מחזיקה עכשיו ביד. 4 טבליות. שואלת את עצמי - לקחת או לא לקחת? ואין לי ממש תשובה.

יש לי עוד דימומים קלים ספונטניים, הרחם עוד מתכווץ לבד. אז בשביל מה לי? ומצד שני... מה אם משהו ישאר? הלואי והיה לי אולטראסאונד בבית. שמעתי שטום קרוז קנה לאשתו. אולי בעלי יפנק אותי במכשיר לכבוד יום הנישואין הבא. נשמע רומנטי.

סיוט. פשוט סיוט. מקווה ששנה מהיום אני אהיה פה כדי לספר על כאבי הלידה של תינוק בריא וחי, ועל תנוחות מומלצות. ההפלות האלו (שלא מוצאים להן שום סיבה רפואית) גומרות אותי נפשית.

[יוקו_אונו*]

מקווה ששנה מהיום אני אהיה פה כדי לספר על כאבי הלידה של תינוק בריא וחי, ועל תנוחות מומלצות. אמן!

[טליה_טקאוקה*]

אמן@}

[טליה_טקאוקה*]

[דודה_מאמריקה*]

תודה, יוקו וטליה. לא ציפיתי לתגובות בשעה הזו איזה מקום כיפי.

החלטתי לא לקחת את הציטוטק בינתיים. זה אחרי שעות של חשיבה בלופ (אני אקח. הבטחתי לרופא. ככה גם הכל יצא כמעט בטוח. רקמה הריונית שנשארת יכולה להיות מסוכנת, עדיף להיות זהירה. אבל גם ככה יש לי התכווצויות, גם ככה יוצאות שאריות, הנה, הרגע יצא קריש דם. בשביל מה לענות את עצמי עכשיו עם עוויתות מטורפות, היה לי מספיק מהן. ובכלל, אם זה יגרום לדימומים חזקים פתאום? הרי זה יכול גם לעשות נזק, לא רק להועיל. אני לא אקח. אבל אם אני לא אקח, אולי לא הכל יצא, אולי זה יעכב את ההחלמה שלי. אני אקח? אני לא. אני אקח? אני לא)- בקיצור, אם ראיתן פעם כלב שרודף אחרי הזנב של עצמו- ככה אני נראית עכשיו. חשבתי לקחת רק כדי להפסיק לחשוב על זה זה גם היה טיעון. באמת!

[יוקו_אונו*]

אולי את יכולה להחליט שאת מחכה עד מועד מסוים. נגיד יום שני בבוקר. וביום שני בבוקר את הולכת לבדיקה. אולי אפילו אצל רופא אחר. ועד שני בבוקר מניחה לעצמך עם המחשבות. יכול לעבוד? הרופא עצמו הרי אמר שאפשר לחכות שבוע. סימן שזה לא כזה אקוטי כרגע.

[עדי_ל*]

גדול ואוהד ומנחם ממני

החזרת אותי להפלה שעברתי לפני פחות משלושה חודשים וכתבתי עליה בדף
דימום בשבוע שמיני

גמני הייתי כואבת מאוד, בלב ובגוף ומאוד מבולבלת בנוגע להחלטות מה לעשות ואיפה והחברות באתר המופלא הזה עזרו לי באופן שאני לא חושבת שהן מבינות בכלל.. פשוט שאבתי מכאן כוחות. מלכתוב, לשתף (תוך כדי התהליך) ולקרוא את התגובות התומכות והמלמדות.

וכמובן, הגוף שלי- האהוב, החכם, היודע, נתן לי יד.
הוא הוביל אותי בין הפחדים והתהיות והכאבים והזכיר לי מי אני (ומי אני לא) ואלו כוחות יש לי (ואת אלו שאין) ואיך בגבולות כל הללו אני יכולה להתמודד עם הפחדות הממסד הרפואי שמסתבר שלא הצליחו להיספג בדמי יותר מחכמת זיכרון הגוף הנשי המבוסס על ידע עתיק של חיבור אליו.

יצא דרמטי, אבל זוהי סיטואציה דרמטית וחזקה ומטלטלת.
אני שומעת אותך בתוכה. את הקושי ואת הכוחות שלך. עברת שלוש הפלות, זה קשה קשה. ובתוך כל זה את לוקחת אחריות והחלטות על גופך ומאפשרת לו את מה שהוא יודע.
מקווה ששנה מהיום אני אהיה פה כדי לספר על כאבי הלידה של תינוק בריא וחי
אמן

[מארז_אהבה*]

דודה יקרה
הסיפור שלי נמצא פה למעלה (אנדלוסיה), ובינתיים כבר יש לי בת, ועוד מעט ימלאו לה שנה.
אמנם לא עברתי שלוש הפלות רצופות אבל קודם כל נראה שהגוף שלך יודע לעשות את העבודה מצוין. אצלי זה לקח חמישה ימים! (וגם הלידה שלי לקחה ימים, אז אם זה מעודד אותך...)
שנית, גם הרופא שלי המליץ על גרידה והלחיץ, אבל אחרי שסירבתי והפלתי בבית הוא אמר לבוא אחרי שבועיים ולעשות אולטרסאונד לראות שהכל יצא. כך שאין לחץ.
שלישית, יש גם דברים פחות אלימים שיכולים לתמוך בתהליך. אני קיבלתי sabina 30 ch -- תרופה הומאופתית. אם אין לך עם מי להתייעץ את יכולה לנסות להתייעץ עם בית המרקחת עצמו ולבדוק אם זה יכול להיות טוב לך. גם דיקור בוודאי יכול לתמוך. ועדיף לתמוך בתהליך מאשר לאלץ אותו. הרי אם זה לא יעבוד -- אופציית הציטוטק תמיד קיימת, כמו שגם גרידה אפשר לעשות אחר כך. חשוב מאוד שלא יישאר שם כלום אבל זה לא ברמת השעות. תני לזה קצת זמן.
בהצלחה

[דודה_מאמריקה*]

טוב, עדכון.

אני שמחה שלא לקחתי ציטוטק, אתמול והיום היו לי דימומים והתכווצויות ספונטניות, ואני חושבת שהכל יצא.

בגדול אין לי בעיה עם הממסד הרפואי (למרות שהרבה יותר קשה לי עם הפורמליסטיקה שלו פה בארה"ב, זה לא מקל על הסיטואציה), אני לא ילדת טבע, אפילו להיפך. הייטקיסטית, רציונלית מאד, מתחברת למדע. במקרה הספציפי הזה, של ההפלה, גם לא הייתי מעלה בדעתי לא לעשות גרידה. פשוט בפעם הראשונה שזו הייתה המלצת הרופא הגוף שלי התנקה לבד, עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה (פחות מ-24 אחרי הבדיקה, פחות מ- 48 שעות אחרי שהדופק הפסיק). אז הבנתי שיש גם אופציה אחרת. לא יודעת אם היא עדיפה או לא מבחינה נפשית, יש על זה ויכוחים מפה ועד הודעה חדשה, אבל אני בטוחה שמבחינה רפואית כמה שפחות התערבות כירורגית, ככה יותר טוב. את זה אפילו הרופא שלי אמר. מה שכן, אם התהליך הטבעי לא היה מתרחש לבד, גם הפעם, לא הייתי ממתינה אפילו לא עוד שבוע. המתנתי הפעם שבוע כי לא הייתה לי ברירה, אף אחד פה לא היה עושה לי גרידה לפני כן. יש פה עניין פוליטי קשה עם הפלות, והם לא יסמכו על ה"מילה" שלי שזהו גיל ההריון, ושאם אין דופק (או יש דופק חלשלוש, במקרה שלי) בואו נגמור עם זה עכשיו (אחרת נשים ישקרו לגבי גיל ההריון כדי לעבור הפלות, בהריון צעיר מאד). ההרגשה של לחכות עם הריון מת בגוף, במיוחד כשרוצים וכמהים כל כך להריון בריא וילד, היא הרגשה איומה. כל יום מהשבוע שעבר מרגע הידיעה עד לרגע ההפלה, היה לי קשה מאד. עכשיו הוקל לי. בדיעבד אני שמחה שחיכיתי שבוע ושנחסך ממני ההליך הכירורגי, אבל זה לא פשוט נפשית.

ואגב, הסיבה שרופאים מלחיצים וממליצים על גרידה היא שהרבה הפלות לא קורות ספונטנית, וחלק מסויים מההפלות הספונטניות לא משלימות את כל ההליך ויש צורך בהתערבות רפואית ממילא. אבל הכי חשוב זה שחלק מההפלות הספונטניות מסתבכות (שיליה שנקרעת וכלי דם שנשארים פתוחים ומסכנים את חיי האשה), ובהינתן כל זה, הם לא חושבים ששווה לקחת את הסיכון. זה לא מתאווה לנתח או משיקולים אחרים. זה שקלול של סטטיסטיקה ו"וורסט קייס סנריו".

[פלוני_אלמונית*]

תודה רבה לכל נשים שמשתפות. זה מאוד עוזר לי.
הפלתי אתמול בלילה. לא היה נורא כל כך-התכווצויות של הרחם וכאבים בבטן התחתונה שלא מאפשרים לישון אבל נסבלים.
כמה דברים עוזרים לי:
כל פעם שהרגשתי שהבטן מאוד כואבת הלכתי לשרותים וזה הקל על הכאב
שתיתי ואכלתי ואז הבטן נרגעה ויכולתי לישון מספר שעות.
בדיקה מידי פעם של צואר הרחם עוזרת להוציא מה שלא צריך ללא כאבים.

היום הלכתי למיון בקופ"ח עשו לי אולטרסאונד בטני ולא ראו כלום, עשו לי וגינאלי בשביל להיות בטוחים לא ראו שק הריון, רחם בגודל תקין, רירית בעובי 1.27 ס"מ.
אני עכשיו צריכה להיות במעקב שהכל יצא והרחם נקי משאריות והבטא יורדת. בינתיים, הרחם ממשיך להוציא קרישי דם.

מה זה אומר רירית הרחם בעובי 1.27 ס"מ?
האם צריך להיות רירית רחם בסוף התהליך?

הריון ראשון שהסתיים בהפלה בשבוע 11+5 ימים. התחיל כיומיים קודם עם דם בניגוב ולאט לאט התגבר לדם מסיבי שהסתיים בהפלה.
כמה ימים קודם הייתי במעקב הריון פעם ראשונה והיא רצתה לעשות לי אולטרסאונד וגינאלי ומשטח פאפ. סירבתי כי אין סיבה שבשבוע כזה לא לנסות לעשות בטני. לגבי הפאפ הסיכוי לנשים יהודיות דתיות ששומרות נידה הוא עוד יותר קטן. היא לא הסכימה כי הסרוב שלי הוא לא דתי (מוזר כי אם הייתי אומרת לה דתי אז היא היתה מוותרת לי. להבא זה מה שאגיד. זה כנראה גם לא חובה. פשוט זה מה שהיה רשום לה שצריך לעשות). סרבתי ויצאתי ללא מעקב הריון. אליה אני לא אחזור יותר.

אחרי שאני קוראת כאן אני שמחה שסרבתי כי היא היתה יכולה להתעקש על גרידה ואין לי כוח להתווכח איתה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_מה זה אומר רירית הרחם בעובי 1.27 ס"מ?
האם צריך להיות רירית רחם בסוף התהליך?_
בהריון רירית הרחם מתעבה ומשמשת מצע לביצית המופרית.
תמיד יש איזושהי רירית רחם - בזמן הביוץ היא מגיעה לשיא ואח"כ מתפרקת החוצה עם הווסת. כאמור תמיד נשאר משהו, בטווח של מילימטרים עד סנטימטרים. אבל זה q]משתנה ואישי 081908 2[/po].asp .

[פלוני_אלמונית*]

זה אני ממ29 לדצמבר. שבועיים אחרי הפלה בטא 50.
יש לי מחר תור לרופא לבדוק שהכל יצא. האם חייבים לעשות אולטרסאונד או שמספיק לחזור על הבטא ולראות שהתאפסה?
אני ממש נגד בדיקות פנימיות.

[פלוני_אלמונית*]

אז היום הלכתי לרופא. כבר יש תעוד שסרבתי לבדיקה פנימית אמרתי לו שראיתי מה יצא וזה יצא שלם.
הוא לא התעקש ורק אמר שבמצב שלי הבטא כבר לא חשובה. אם יש שאריות הריון הם יצאו בוסת הבאה.
הוסת צריכה להגיע תוך חודש חודש וחצי מההפלה.
אם יש דימום לפני הוסת לגשת אליו.

אז מסתבר שיש מצבים שלא חייבים לעשות בדיקה פנימית....

[אוד_ליה*]

(|יד1|)

[שמש*]

אני בהריון בשבוע שמונה + 3 על פי הווסת האחרונה. ביום שלישי שעבר לפני כמעט שבוע התעוררתי באמצע הלילה כשחשתי רטיבות בין רגליי- קמתי מיד לשרותים וראיתי דם אדום וטרי. הבנתי שמשהו לא כשורה- בן זוגי ישן ולא התעורר לקריאותיי מהשרותים. חזרתי למיטה- בבוקר התעוררתי עם כתמי דם סביבי- ועוד דם יצא בשרותים. התקשרתי למילדת בית שאיתה אני בקשר שהצטערה לבשר לי שזו כנראה הפלה שממש עכשיו מתרחשת.
היא אמרה לי להירגע ולחכות, לתת בנתיים להכל לזרום והיא תהתה האם שק ההריון כבר יצא או שלא. אני חשבתי שעוד לא. הדימום המשיך בטיפטופים עדינים עד הצהריים ונחלש. החלטתי להישאר בבית, בכיתי המון אני ובן זוגי נשארנו חצי יום במיטה כאובים, מחובקים ועצובים. כמה אהבה ההריון הכניס לביתינו וליבינו. למחרת ביום חמישי דיברתי עם שרה לה - מיילדת בית שתמכה בי מאוד אמרה לי שזה שיעור באמונה וסבלנות, שהכל יצא וזה יכול לקחת בין כמה ימים לכמה חודשים, שאחכה בלי להילחץ. באותו בוקר הלכתי לעשות אולטראסאונד להיות בטוחה- אכן לא נצפה דופק, הרופאה מיד שלחה אותי עם הפניה למיון לוודא שאין דופק ולהמשך טיפול. על הדרך היא אמרה שיש לי אולי רחם דו קרנית או רחם עם מחיצה- היא לא בטוחה. חזרתי הביתה- עברתי שתי גרידות יזומות בעברי, אחת בגיל מאוד צעיר ואחת לפני 3 שנים- כל ההריונות מבן זוגי הנוכחי והמקסים, אני לא רוצה לעבור עוד גרידה בחיים האלה. בנתיים היו כתמי דם כהים בודדים, הדימום נפסק כמעט לגמרי. אתמול בערב הלכתי לעשות אולטראסאונד נוסף להיות בטוחה שאכן העובר בדרכו החוצה ושבאמת אין דופק (יש פעמים שיש טעויות...). הרופאה במיון אכן אישרה שאין דופק, היא ראתה המטומה ותיארה את הקוטב העוברי בדרכו החוצה. אני מחכה.
אני מאוד לא רוצה לחוות חווית גרידה בשלישית בחיי. אני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה, כרגע אני מחכה לדימום שיגיע ומנסה בשבוע האחרון להתרכז בפרידה ובהודיה על מה שההריון הזה הביא עימו ומאחלת שלום לעובר לדרכו האחרת ממני.
תודה על הסיפורים המעניינים והמרגשים, אני מקבלת כוח לכתוב כאן מהעזרה שאני מקבלת מהסיפורים.
שבוע טוב לכולנו.

[נטע_ש*]

שמש יקרה
קראתי בעניין את הפוסט שלך, עברתי דבר דומה לפני כמה חודשים את יכולה לקרוא ב{{}}חווה כרגע הפלה
גם אני התייעצתי אז עם שרלה וזאת הייתה תמיכה טובה
באמת זה יכול לקחת זמן עד שהכל ייצא
אני מצטערת בשבילכם... יכולה גם להוסיף שזה בסופו של דבר עשה לנו טוב מאד מאד מאד, ואני כמו שכתבת מלאת הודייה לעובר שביקר אותנו ולימד אותנו כל כך הרבה
אבל זה מאד עצוב

[ה_עוגיה*]

[רויטל_S*]

רק רציתי לתת חיבוק .
השמש אומנם שוקעת אך לעולם היא זורחת מחדש.

[שמש*]

תודה רבה לכן נפלאות אתן. הימים כל כך משתנים היום התחלתי קצת לצאת מהקונכייה הביתית, אתמול אחיותיי הגיעו אליי... עדיין אין שינוי בדימום, אני מחכה ומנסה לא לחכות (זה לא קל לי) כי אז זה בטח יבוא. אני מרגישה יותר מאי פעם שאני נותנת לעצמי להיות בצער וגם הגוף מבקש להיות במקום כל כך אחר מבדרך כלל. זו חוויה קשה וטובה גם יחד. שוב תודה לכן ותודה לאל.

[שמש*]

שלום, אני קצרה בזמן כרגע אך רציתי לעדכן שביום שלישי האחרון הייתי ב-US אחרי הרבה ימים לא פשוטים והחרם שלי נקייה... לא עשיתי גרידה. המתנתי והמתנתי ועוד ועוד ואז זה קרה בערך חודש אחרי תחילת הדימום. היו יומיים של דימום- בהתחלה חלש שהלך והתעצם והתגבר, כיוויצי בטן חזקים סימנו את ההתחלה, לפני הדימום, החל דימום חלש, יצא חלק מההריון ואז בערך שמונה שעות של דימום רציני, אחרי ארבע שעות נחלש אך עדיין היה חזק. הלכתי לישון ובלילה היו התכווציות, הרגשתי שיש עוד משהו ובבוקר נפלט עוד חלק גדול של ההריון או השלייה. הדימום נחלש וגם התכווציות הרחם העוצמתיות. חיכיתי שבועיים עשיתי US ולהפתעתי גילינו שיש עוד רירית רחם של ההריון בפנים...........זה לא היה קל לגלות. שרהלה הנפלאה, תמכה בי והחלטתי להמתין לווסת על מנת שהרחם תתנקה. וכך היה. כעבור שלושה שבועות בערך הגיעה הווסת ואני נהניתי מכל טיפת דם, לשוב למחזוריות, ללבנה ולעצמי. כעבור שבועיים עשיתי US וזה היה שיום שלישי האחרון. שבת שלום לכולנו, תודה לאל ולכל ברואיו...

[פ.*]

תודה על ששיתפתן בחוויתכן. ברצוני לשתף אתכן בחוויתי. יש לי מחזור מאד קצר של 21-24 יום ומכיוון שאני דתיה אני לא יכולה לקיים יחסים לפני היום ה14 של המחזור .לכן לא חלמתי שאכנס להריון. אבל למרות זאת גיליתי שאני בהריון. כנראה שתפילותיה של ביתי שמאד מאד רצתה אח או אחות התקבלו. בכל אופן בשבוע 6 באתי באופן שגרתי לעשות אולטרסאונד(בהריונות הקודמים נדמה לי שדילגתי על האולטרסאונד הראשון אבל הפעם,אולי בגלל גילי המבוגר(42) החלטתי לעקוב כבר מההתחלה).הטכנאית אמרה שהיא לא רואה דופק.התיעצתי עם הרופאת משפחה והיא אמרה שאולי עשיתי אולטרסואנד מוקדם מידי וקבעתי תור נוסף.לאחר 4 ימים ביקרתי אצל רופא נשים והוא בדק אותי שוב באולטרסואנד ושום לא ראה דופק. הוא אמר לי שאני יכולה לחכות מקסימום שבוע ואז ללכת לבי"ח לבצע אולטרסאונד נוסף ואם שוב אין דופק לבצע או ציטוטק או גרידה. אני עדיין חשבתי שיש סיכוי שבפעם הבאה יראו דופק והפריע לי שהוא כבר חורץ גורלות. עדיין הרגשתי לגמרי בהריון לא היה שום סימן לירידה בהריון. חיכיתי שבוע (עדיין אין דימום) וניגשתי לבי"ח שם עשו אולטרסאונד שגם הראה שאין דופק ואפילו גודל שק ההריון קטן יותר מהמדידה הקודמת. בכל אופן שם ניתן לי דף עם הסברים, ולראשונה קלטתי שיש עוד אופציה חוץ מציטוטק וגרידה והיא לחכות שזה יצא לבד, אמנם היה כתוב בדף שהסיכוי להצלחה של הפלה לבד הוא 40% . אח"כ נפגשנו עם רופאה בביה"ח והיא אמרה שהסיכוי הוא 60% ולא יכול להיות שזה ישאר בבטן עד אינסוף , מקסימום תוך חודשיים זה יצא, אבל יש סיכון של דימום מאד חזק ופתאומי, שמצריך הגעה מיידית למיון. .החלטתי לא לקחת ציטוטק כי נאמר לי שזה כרוך בכאבים רבים ויכול לנטרל אותי שבוע עד שבועיים , ומאחר שהבנתי שזה סובל דיחוי החלטתי לקבוע לעוד שבוע תור לגרידה מתוך תקווה שבינתיים זה יצא לבד. למחרת הביקור התחיל טפטוף קל מאד של דם. המשכתי בשגרה ואפילו יצאתי לטיול ולארוע באותו ערב, למחרת הלכתי כרגיל לעבודה. הדימום מעט התחזק והחלו כאבי מחזור יותר חזקים מהרגיל.חזרתי הביתה בסביבות 12 ואז הכאבים התחזקו ממש כמו צירי לידה. אח"כ במשך כ 3 שעות היו לי כאבים חזקים מאד כשבמהלכם ביקרתי כל 5 דקות בשירותים, ויצאו בכל פעם גושים , בזמן ה"צירים" השתדלתי לנשום עמוק כמו שלימדו אותי בקורס הכנה ללידה (לגושים היה צבע אדום כהה). אחרי 3 שעות היתה קצת רגיעה ואז כעבור עוד כמה שעות היו עוד פעם צירים חזקים ואז יצא גוש גדול מקודמיו והיו לו צבעים שונים מהגושים הקודמים(אפור ולבן עםכל מיני גוונים) הבנתי שזה כנראה שק ההריון , ולאחר מכן הדימום פחת משמעותית ולכן אני חושבת שזה נגמר, בכל אופן אבוא בעוד כמה ימים להבדק. בתקווה שהכל יהיה בסדר ולא יהיו שינויים. כל טוב לכן , בתקווה שבפעם הבאה יהיה הריון מוצלח.

[פ.*]

ההמשך: הרופא אמר לי לבוא בעוד שבוע וחצי לאולטרסאונד . כעבור שבוע וחצי הבדיקה הראתה שהכל נקי לגמרי,ב"ה. ללא שום התערבות חיצונית הכל יצא בשלמות.

[גברת_פלפלת*]

אני מצטערת על אובדן ההריון, ושמחה בשבילך שההפלה עברה בשלום.

[אני*]

יקרות,
תודה על השיתוף ועל החיזוקים. קוראת כל מלה עם דמעות בעיניים.
גם אני עוברת כרגע תהליך דומה ומחכה שההפלה תתרחש באופן טבעי... נראה לי שבקרוב זה אכן יקרה.
שוב תודה מעומק ליבי ומאחלת לכולנו שההריון הבא יהיה תקין ונפלא.

[בניכר*]

באופן טבעי

שלום לכולן. ראשית אני רוצה להודות לכן על הדף הזה והדפים הנוספים הכוללים תיאורים פיזיים ונפשיים, המון מיידע חיוני ביותר שעזר לי לעבור את הימים האחרונים בשפיות יחסית. נראה לי שאני לקראת סוף התהליך של הפלה טבעית בבית ויש לי מספר שאלות.

בבוקר יום שני, היום הרביעי לשבוע השמיני להריוני, גיליתי דם אדום בהיר בניגוב לאחר מתן שתן. הפעם השנייה היתה בערב, הפעם השלישית בבוקר למוחורת ובערב של יום שלישי החלו גם כאבים כמו כאבי מחזור של התכווצויות הרחם ולחץ בגב תחתון.
ביום רביעי ב 6 בבוקר התעוררתי עם כאבים ודימום שנראה כמו ווסת. אחה"צ יצאה חתיכה יחסית שטוחה בגודל כ 1 ס"מ ושנראית כמו כבד עוף ובערב יצא מה שלדעתי היה העובר/ה. זה נראה ראש עגול גדול עם "זנב" קטן בגודל כ 9 מ"מ. במהלך כל היום עם הדימום יצאו חתיכות קטנות.
אתמול, יום חמישי ב 7 בבוקר התעוררתי אל הכאבים והדימום שנמשכו כל היום. המשיכו לצאת חתיכות קטנות במהלך היום. באמצע היום הכאב התרכז בצד שמאל ובערב חזר לאמצע לשיפולי הבטן. בימים רביעי וחמישי לא היתה לי צאייה, (יש מילה כזו) מה שלדעתי הוסיף על הכאב. את הלילה האחרון עברתי כמעט ללא שינה והבוקר מ 6 וחצי הייתי on and off על האסלה עד צאייה, מה שהקל על הכאבים.
עכשיו כבר 10 וחצי, יש דימום אבל נראה לי שנחלש. יש כאב ואי נוחות ברחם/בטן תחתונה אבל פחות מאשר ביומיים האחרונים.
כמובן שבמהלך כל הימים האחרונים היה לי חלושעס, כאבי שרירים, התפרצויות בכי והרגשה שאני מתרוקנת.
ב 2 באוקטובר מלאו לי 40, את ההריון קבלתי כמתנה ליומולדת, מבחינתי זה היה נס. אין לי ילדים ומתחילת ההריון לא הייתי אצל רופא או גניקולוג.

איך אדע בעצמי שהכל, כולל שק ההריון, יצא? אם הייתי מגיעה לרופא ביום הראשון לדימום זה היה משנה משהו? אשמח גם להארות אחרות, וגם לחיזוקים, אני קצת בודדה בניכר.
שוב, תודה לכולכן.

[טאו_להורות*]

מזל טוב יקירה
אני רוצה לשלוח לך חיבוק. התאור שלך מעורר השתאות והערצה. כל הכבוד !! איזה התמודדות אמיצה!
לפי התאור שלך נראה לי שאת אחרי.
אני מקווה שאת לא לבד כי עדיין יכול להיות שטף דם מחודש וכדאי שיהיה מישהוא בסביבה שלך לעזור.
לא היבנתי איפה הניכר שלך . אם זו ארץ מודרנית אפשר לבדוק באולטראסאונד אם הרחם התרוקן לגמרי.
החולשה וכאבי השרירים הם ביטוי למאמץ של הגוף ואולי מחסור בנוזלים או בהמגלובין, לרוב זה פיזיולוגי.
שתיה של מרק עשיר ואכילת טחינה או מזון עשיר בברזל וויטמין C יכול להועיל.
אני מקווה שאת נחה ולא מנסה לחזור לעינינים במהירות , קחי לך את הזמן לשחרר את ההריון ואולי גם להתאבל עליו.
על פי מה שכתבת אני מניחה שאת עצובה ומאוכזבת . אני משתתפת בצערך ובכאב
ומאחלת כל טוב

[בניכר*]

טאו להורות, תודה על המענה המהיר.
תודה על ההערכה על ההתמודדות, אבל למה השתאות?
ביומיים הקריטיים האיש היה איתי כל הזמן. היום אני לבד. האיש יצא לעבודה וכך יהיה בארבעה ימים הבאים. הוא חוזר כל ערב ועד אז אני פיזית לבד, וירטואלית אני עם הדף הזה.
אכן אני במדינה מודרנית אבל אמתין כשבועיים לפני אולטרסאונד. שאלה אולי יותר ממוקדת תהיה האם אמשיך לדמם עד שהכל יצא או שיכל להיות שהדימום יפסיק ובכ"ז לא הכל יצא? בחלק מהפוסטים נאמר שהשאריות יצאו בווסת הבאה. אז כנראה שאפסיק לדמם גם אם לא הכל יצא... ובסופו של דבר כל אישה לגופה. כמו שאת מבינה אני דיי מבולבלת כרגע...
אני משתדלת לשתות כוס מים כל שעה עגולה. מבחינת תזונה, אני אוכלת בסדר אבל הרבה פחות מאז תחילת ההריון כי לא היה לי תאבון.
אני בבית, מול המחשב, עושה דברים שאני אוהבת
שחרור ההריון והאבל עליו בא והולך. אני מאמינה שאהיה בסדר.
אני עצובה ומאוכזבת, אבל הגישה היא שכנראה הפעם זה לא היה נכון לנו. אני מרגישה שזה היה כמו test case או touch base של הטבע ואני חייבת להאמין שבפעם הבאה ההריון יהיה תקין ויסתיים בלידה מוצלחת, וכמו הביטוי שלמדתי בדף זה, בידיים מלאות.
שוב תודה ושבת שלום.

[נטע_ש*]

אוי הזכרת לי את ההפלה בבית שלי. דבר ראשון באמת חיבוק חזק, וירטואלי ואוהב, מאשה לאשה
מנסיוני הלא מקצועי, נראה לי שאת במהלכו של ההפלה בבית, יישר כוח! זה לא פשוט...
אם את רואה שיוצאים גושים והדימום ממשיך כל יום, תני לזה להמשיך, ובהחלט יכול להיות שהרחם תתנקה בהמשך בווסת הבאה.
כשהדימום ישכח או ייפסק לגמרי, שווה ללכת לא"ס, אם נשארו קצת רקמות דם ברחם, רוב הרופאים ימליצו לחכות אחרי וסת הבאה.
גם אני הייתי בניכר בזמן ההפלה, זו הייתה תחושת בידוד קשה, למרות שבן הזוג היה איתי, אבל האמת היא שבכל מקרה זה חוויה מאד אישית ואינטימית.
מציאה לך להציץ בדפים: חווה כרגע הפלה שם נדמה לי יש גם את הסיפור שלי, וגם ההריון שנפל וזה שיבוא אחריו שנכתב לאחרונה, לתמיכה בשבילך
וגם, בין דימום לשירותים למקלחת, לכוס מים, לנסות לדבר עם העובר, או הנשמה שלו, לשמוע את דברו ודברך הפנימיים.
נשמע לי שאת במקום בריא והרמוני עם ה{{}}הפלה בבית
מחזקת אותך

[בניכר*]

תודה על החיזוקים נטע ש. אקרא את הדפים שהמלצת מחר. היום קצת ניסיתי לברוח מהעניין. בימים הראשונים עשיתי מדיטציות, שלא כל כך "הצליחו". ביומיים שלאחר מכן הייתי הפוכה לגמרי ורק היום אני מתחילה להתאושש. שמחה לבשר כי הדימום מועט ביותר וגם הכאב. נשארה עייפות. מקווה שמחר יהיו לי תעצומות הנפש לחזור למדיטציה, לדבר עם הנשמה שעזבה ועם עצמי. רק המחשבה על זה עושה לי כל כך כואב. חייבת לעמוד מול זה ולהתמודד.
שבת שלום לכן וחג אורים שמח.

[בניכר*]

נטע, קראתי את כ-ל הדפים והקישורים לאתרים אחרים שהפנית אותי אליהם. אני בשלב האובססיה כנראה. התמונה עכשיו יותר שלמה, כמעט מכל אחת יש משהו, אם פיזי, אם מחשבות שרצות בראש ואם רגשי שמאד מתאים למה שאני עברתי/עוברת. תודה על כל ההפניות ותודה לכל הנשים שכתבו ושיתפו בפתיחות.

היום אני מוצאת דימום וורוד בהיר רק בניגוב. אין כאבים כלל אבל יש מעט התכווצויות קטנות, הרגשת נפיחות, אי נוחות וכובד ברחם. אני מקווה שאם צריך לצאת משהו נוסף הוא יצא בקרוב.

אני רוצה להיות כבר הרבה אחרי, כלומר בעיבור הבא ובהקדם. כרגיל, מנסה להקדים את המאוחר.

אשמח להיות בקשר ישיר איתך.

השריפה בהר הכרמל לא מוסיפה למצב הרוח. כאן יש סופת שלג.

[נטע_ש*]

אני "במייל"[email protected] הזה
אשמח לעבור את זה איתך

[נטע_ש*]

יש גם גלים, יכול להיות שיבוא עוד דימום
תנוחי הרבה, תשתי הרבה ותעשי דברים שטובים לך
אולי לכתוב לעצמך... לכתוב לעובר...
מבחינה מקצועית וגם לתמיכה אני ממליצה להתקשר ל{{}}שרה לה{{}}, לי היא מאד עזרה בשעתו, ויש לה נסיון וגם כבוד להפלה בבית.
הטלפון שלה צריך להיות בדפבית שלה

[נטע_ש*]

הנה, מהדף מיילדות בית
שרה לה - עין איילה (ליד זכרון יעקב) 052-8874500, 077-7110117.

[בניכר*]

המשך דיווח:
מאתמול בצהריים הדימום חזר לפד, אבל בקטנה וכך גם הכאבים. אתמול בערב יצאו עוד חתיכות זערוריות.
הבוקר התעוררתי עם כאב ראש מוזר, יכל להיות בגלל החימום בבית. אחרי שאכלתי ושתיתי עבר. היום יש עוד פחות דימום, אין כאבים רק קצת כובד ברחם. אני מרגישה שיקח עוד קצת זמן.
אתמול רוב היום המשכתי לקרוא על הפלות טבעיות, תהליכים של הגוף, מדיטציות, שאת חלקן יישמתי מייד, תיקשורים וכד'. אחה"צ החלטתי שדי לי, התעייפתי, אז הפסקתי.
לכתוב זה רעיון מצויין. בינתיים אני מנהלת שיחות בראש בעיקר עם עצמי. המסקנה (החוזרת על עצמה כהד מהעבר) להיות יותר קשובה, מחוברת ונאמנה לעצמי. מתי אני אלמד?
כשהאיש מגיע בחמש וחצי בערב הוא לוקח אחריות ופיקוד. גם זה שיעור בשבילי, לשחרר ולתת לו, על אף שאני מרגישה קצת לא "בסדר" ומתפנקת, כי הוא קם לעבודה בחמש וחצי בבוקר ורק הוא מפרנס...בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון.
תודה על פרטי ההתקשרות של שרה'לה, אני אצור קשר לכשאהיה מוכנה.
עד כאן לעכשיו. שבוע טוב לכולן.

[אלמונית*]

עברתי הפלה טבעית שהתחילה דומה למה שסיפרת.
לא קראתי את כל הדף אבל לגבי השאלה שלך איך יודעים לדעתי גם מרגישים ובעיקר כשייפסק הדימום ובדכ גם מחכים למחזור הבא. יש המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...
אצלי היו כמה גלים של התרוקנויות. סה"כ הדימום נמשך כשלושה חודשים. הייתי במעקב ובדיקות שבדיעבד הייתי מוותרת על רובן (שבחלקן גם הטעו אותי). מה שכן שווה לשים לב לתזונה, שינה ובמידת הצורך תוספים.
גם שיאצו ודיקור יכולים לעזור ויש גם צמחים רלוונטיים. אני מניחה שגם הילינג וכל גישה שאת מתחברת אליה.
בהצלחה במסע...

[נטע_ש*]

בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון

[בניכר*]

אלמונית, שלושה חודשים נשמע לי נורא ואיום. ליבי איתך. ומה מצבך כעת? אני לא במעקב ולא עושה/עשיתי בדיקות בכלל, בגלל אילוצים ובדיעבד אני שמחה שכך התגלגלו הדברים. הדימום וההתכווצויות ברחם עדיין קיימים אך הולכים ופוחתים, כבר לא מרגישה כובד ברחם. אני אמתין לווסת ראשונה (או מה שיראה לי כווסת ראשונה ואולי זה יהיה המשך הפלה) ורק אחרי אלך לראות רופא.
באופן רגיל אנחנו אוכלים בריא ומאוזן, אני ממשיכה לקחת חומצה פולית, אבץ, אומגה 3, אסידופולוס, חמוציות וויטמין C כל בוקר. אני ישנה רק בלילה ובלילות האחרונים אני ישנה טוב. אם אני מתעייפת באמצע היום אני נשכבת על הספה בסלון אבל לא ישנה.
טיפול הוליסטי יגיע בהמשך.
טוב שאתן "מנערות" אותי קצת, יש לי תכונה (מאבא שלי) לחשוב ולהגיד "אה, זה לא נורא ולא רציני" לגבי מצב בריאותי, לחשוב שאני חזקה ויכלה להתמודד לבד עם הכל. בסה"כ זו מחשבה חיובית אבל כמו שאתן אומרות, צריך להיות עם היד על הדופק. הכל בפרופורציה, כשהכי קשה להיות בפרופורציה

נטע, תודה על החיבוק, שולחת בחזרה.

אני מרגישה יותר טוב. לאט לאט אבל בטוח. הבקרים והערבים יותר קשים לי פיזית, ובאמצע היום בד"כ בסדר. מבחינה נפשית אני חושבת שאני ממש בסדר. עובדת על עצמי כל הזמן גם במקביל לדברים אחרים. אתמול בכיתי רק פעם אחת בעקבות מחשבה וכתיבה על סבא שלי (לבלוג הבא שלי). לפני השינה אני עושה סוג של מדיטציה, נותנת למחשבות לרוץ בראש בלי לכוון יותר מידי. אתמול ראיתי את עצמי רוקדת עם האיש במסיבה, לבושה שמלת גופייה שחורה ארוכה שמראה בטן הריונית ענקית. שנינו היינו מאד שמחים וקצת עשיתי תנועות חזקות שהכאיבו לי בהריון. זה היה מאד מוחשי.

אתמול סוף סוף הצלחתי לדבר בסקייפ עם אחותי. היתה שיחה בקודים, בכתיבה בצ'אט ובאנגלית כדי שהבנות שלה לא יבינו. הדבר שהכי עודד אותי זה שהיא ספרה לי שהיא עברה את אותו הדבר לפני שהיא נקלטה עם הגדולה שלה, (היא היתה בת 29 בזמנו), אבל מכיוון שהמחזור שלה לא סדיר היא אפילו לא ידעה שהיא נקלטה ולא הבינה שהיא עוברת הפלה טבעית, היא חשבה שיש לה מחזור ממש קשה. אח"כ (שכחתי לשאול אותה כמה זמן עבר) היא נקלטה עם הגדולה ורק אז היא הבינה שהיו לה את תופעות תחילת ההריון כבר בעבר, וכשהיא ספרה את כל הסיפור לרופא שליווה את ההריון שלה הוא אמר שכנראה זה מה שקרה. אז אחותי בכלל לא ידעה ולא הלכה לרופא והכל נעשה בדרך טבעית כולל ההפלה ואח"כ ההריון...אני הרבה יותר רגועה עכשיו. אחותי גם ספרה לי שלסבתא שלנו, אמא של אמא, היו בעיות בלהיכנס להריון וגם ההריון עצמו היה קשה ואף מסוכן לסבתא שלי ושזו הסיבה שאמא שלי בת יחידה. שאלתי את אמא שלי במייל הבוקר מה היא יודעת על זה.

אז המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...כמה זמן לקח אצלכן? ואם הכל קורה באופן טבעי כמו אצל אחותי? ואולי אין מקום לשאלות כאלה כי כל אישה וגופה...

בברכת יום טוב חיבוקים ונשיקות

[פלוני_אלמונית*]

עדכון לבאות אחריי:
ביום ה 10 מתחילת התהליך יצא שק ההריון. קרום בצורה של שק אובאלי (קרוע) באורך של כ 3 ס"מ ורוחב של 1 ס"מ.

ביום ה 14 מתחילת התהליך יצאה השלייה. חתיכה בצבע אדום/חום/אפור (כמו שנראית שלייה), באורך של כ 1.5 ס"מ ובקוטר של כמעט 1 ס"מ.

אני 18 ימים לאחר תחילת ההפלה ועדיין מדממת. הכמות כבר לא גדולה, מחליפה פד רק פעמיים ביום. כל כמה שעות מרגישה התכווצויות של הרחם.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.

עד כאן להיום.
שבת שלום, חיזקו ואימצו באשר אתן.

[בניכר*]

אוי, עכשיו אני רואה שהפוסט פורסם תחת פלוני אלמונית...זו אני שבניכר עדכנתי.
שבוע טוב.

[רותם_סנדק*]

עקבתי אחרי הדברים שכתבת, ואני שולחת לך חיזוקים ואנרגיה טובה.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.
אני מאוד מאמינה בכוחם של צמחי המרפא, ויודעת שיש בחוכמתם לעזור ולאזן בחזרה את הספינה המטלטלת. מניסיוני, אלה ימים מאוד לא פשוטים ואני נעזרתי בפורמולה שמאוד אזנה אותי.
מקווה שיבואו ימים טובים,
רותם.