להפיל בבית

אשה-שמחה, תודה. אכן אני זקוקה למנוחה, ביום למחרת ההפלה קמתי והתחלתי לתפקד כרגיל, אחרי שעה תקפה אותי סחרחורת חזקה מאוד. הנפש רוצה להמשיך הלאה והגוף מבקש זמן לעכל ולהתאושש.

והגוף מבקש זמן לעכל ולהתאושש
לגמרי. ממה שייעצו לי, בימים הראשונים צריך להתנהג ממש כמו אחרי לידה מבחינת המנוחה ושתיית מים.

לצערי אני מכירה היטב את העצב שלך, התחושה חזרה אלי כשקראתי את מה שכתבת, ונזכרתי שאחד הדברים שעודדו אותי לאחר שתי הפלות רצופות (בשלבים די מתקדמים) זה נשים שסיפרו לי שילדו תינוקות בריאים אחרי הפלות. אני יודעת שיש נשים שזה רק מעצבן אותן, אבל אם את כמוני, אז אולי תוכלי לשאוב נחמה - יש לי תינוק בן 3.5 חודשים, וברגע שהוא נולד הוא הסיר מעלי מסך של צער, והיתה הקלה עצומה. אני עדיין "מדברת" עם התינוקות שהפלתי, אוהבת אותן ומחבקת אותן (היו לי שתי בנות) ואני באמת מרגישה שהנשמה שלהן התגלגלה בתינוק שיש לי עכשיו. והוא מחייך אלי וכאילו אומר לי "בסוף הגעתי, לקח לי זמן, תודה שחיכית"
שולחת חיבוק חזק ואופטימי
תרשי לעצמך להיות חלשה, להתאבל,
בטוחה שבקרוב הנשמה תחזור אלייך, היא רק מתמהמהת.

יש לי עצה למקרה של איבוד דם אם יש צורך במנת דם או רצון למנוע צורך במנת דם: להכין מיץ עשב חיטה בכמות המקבילה למנות הדם שנאבד ולשתות. הקלורופיל דומה לדם חוץ מכמה מולקלות בודדות

אכן, אני מאלה שסיפורים כמו שלך מעודדים ומעוררים תקווה. תודה.

עצובה יקרה, רציתי רק לומר שהתיאורים שלך ממש לא מזעזעים, והתיאורים המאוד מפורטים שמצאתי כאן מאוד עזרו לי בהפלה שעברתי בעצמי בבית בשבוע 8, ואמנם לא הסתבכה אבל ידעתי למה לשים לב בזכות מידע שמצאתי כאן. חשוב שכתבת בדיוק מה ואיך קרה. את יכולה לקרוא למעלה מה חשב הרופא שלי על ההחלטה שלי לתת לגוף לעשות את שלו, ואין ספק שגם הוא מתבסס על ניסיון רב. כל אחת צריכה לדעת שזה אפשרי אבל להיות עם היד על הדופק במקרה שיש דימום חזק מדי או חום או כל דבר חריג, ואז - תודה לאל שיש רפואה. אנחנו לא מתכחשות לה, רק רוצות לעשות בה שימוש מושכל ולא אוטומטי.
זו אכן התנסות די מחורבנת וכואבת, נפשית וגופנית, אבל בכל מקרה אל חשש: זה באמת קורה המון (אומרים שאחד מכל שישה הריונות), ואין שום בעיה ללדת גם אחרי הפלות. חזקי ואמצי.

אני עכשיו בשבוע 11 יום חמישי שעבר התחילו כתמים חומים באולטרסאונד לא היה דופק
הרופאה שלחה אותי לאולטרה סאונד במכון שוב לא נצפה דופק חזרתי אליה היא אמרה שאפשר לחכות שבועיים
בינתיים דמום לא קשה עם הרבה קרישים ומחכה
עברתי בעבר הפלה טבעית בשבוע 8 היה דמום חזק וכשהגעתי לבית חולים כבר הייתי אחרי
חשבתי שגם הפעם הכל יגמר מהר אך כנראה העובר לא רוצה להפרד
באולטרה סאונד ראו אותו כל כך יפה ממש רואים עובר וידיים
מחכה כבר להיות אחרי ומקווה שיקח הרבה פחות זמן משבועיים

אוף, כל כך עצוב לי לקרוא את הדף הזה. אני בהריון בשבוע 7, שבוע שעבר הייתי אצל הרופא וראיתי דופק ואני מקווה שגם עכשיו הכל בסדר. בשנתיים האחרונות עברתי 3 הפסקות הריון בגלל הפסקת דופק בשבוע 8 שהתחילו כדימום קל בשבוע 9. בפעם הראשונה זה היה בדיוק לפני ראש השנה ולמרות שכמעט הכל יצא לבד, הרגשתי אני לא רוצה להכנס לשנה החדשה עם משהו מת בגוף, אז עברתי גרידה טראומטית מאוד בבית חולים (גם אני ילדתי בבית ולא ממש מסתדרת עם בתי חולים). בפעם השניה ניסיתי לעבור את זה בבית הרופא הפחיד והלחיץ מאוד עם האפשרות להידבקויות ואיבוד הרחם, אבל בתמיכת בן זוגי ניסינו. לקחתי טינקטורת צמחים מיוחדת ועשיתי אמבטיות חמות עם שמנים אתריים גורמי הפלות. הדימום היה קל ולא התגבר ובסופו של דבר התחיל לי חום, הגעתי לבי"ח ונשארתי שם יומיים עם אנטיביוטיקה, הקימה מהגרידה הייתה טראומטית - צרחתי מכאבים ובן זוגי נלחם פיזית עם האחות כדי להכנס להיות איתי. זה היה נורא. בפעם השלישית איך שהתחילה לטיפת דם הגעתי לבי"ח לגרידה. אני כל כך כואבת עם כל מי שעברה את זה בדרך זו או אחרת, אתן מדהימות בשיתוף ובפתיחות שאתן מביאות נושא שכל כך לא מדברים עליו.
אני מתפללת שהפעם אני לא אצטרך את הדף הזה. חיבוק לכולן

זהירות- הפלות בבית

אני עברתי 4 הפלות טיבעיות בשבועות 7-9:
הראשונה בהיריון ראשון (לפני שעוד ילדתי) בגרידה בבי"ח כי ככה הרופא הציע ונשמעתי לו
השנייה והשלישית בבית עם דימום חזק מהרגיל אבל סביר. הדימום נמשך כמה ימים שבמהלכם הרגשתי את שק ההיריון יוצא.
והרביעית (שבוע 9) התחילה בבית בדימום שהתחזק בהדרגה אבל ביום ה-6 של הדימום התחיל דימום חזק מאד- זה אומר פרצי דם חזקים (כל פרץ דם זה לפחות תחבושת) וזה חזר על עצמו כל כמה דקות (כמו בצירים)
נסעתי לבי"ח ונכנסתי לשירותים ודיממתי שם כי היה נדמה לי שזה כבר הסוף של הדימום החזק אבל זה לא נפסק והתעלפתי בדרך למיון - קיבלתי אינפוזיה וכמובן שעברתי גרידה בחדר ניתוח. ההתאוששות הייתה קשה מאד.
ההמוגלובין שלי ירד ל-8 ועד היום כמעט שבועיים אחרי, אני בשיקום פיסי שבטח יקח עוד הרבה זמן. (אני לא מדברת על השיקום הנפשי שהוא קשה לא פחות)

לאור הניסיון הזה אני עדיין לא ממליצה לרוץ בכל הפלה טיבעית לבי"ח לגרידה - אבל אם מתחילים פרצי דם, חשוב להגיע בדחיפות לבי"ח.

ניפגש בעוד כשנה
אז הנה עברה שנה, ואנחנו נפגשים שוב.

בסיום אופטימי של הריון יותר מוצלח
והצליח לי. איזה כיף

יש! מזל טוב שם בדוי!! קראתי קצת למעלה ואני מעריצה אותך על החוזק, והקבלה, הקבלה השלמה והבריאה הזו שלך את התהליכים של הטבע ושל הגוף שלך. מאחלת לך אושר והמון בריאות, ושמחה בתינוק החדש.

הרועה בגיא כבר לא איתנו, היא הלכה לה למקום אחר,למקום שבו יש מלאכים ששומרים עלינו,,,,,,בנות,שימרו על עצמיכן,,הגיע הזמן להאמין ברפואה המתקדמת !!!

מצמרר מה שכתוב מעלי... מקוה שזה לא נכון.

אחותי עברה הפלה בבית אתמול. קל יחסית.

זה היה הריון לא מתוכנן אחרי קשר קצר מאוד וחיובי מאוד עם גבר מקסים בכל קנה מידה, שאני בטוחה ב - 100% שהם יהיו יחד לתמיד. אבל זה היה מאוד מאוד מוקדם לקשר שלהם וגם לשלב שבו הם נמצאים בחיים. כל המשפחה שלנו חשבה שעדיף לעשות הפלה מלאכותית, לתת לקשר שלהם להתבסס ואז ללכת על הריון. אחותי לא רצתה להפיל, וקיבלנו את זה באהבה, מה גם שהגבר באמת מדהים. ואז בשבוע 8 האולטרסאונד מראה שאין דופק, העובר מתאים לשבוע 6. אחותי מצלצלת אלי, ואומרת שהיא מצלצלת לקבוע תור לגרידה מחר. ואז אמרתי לה, את יודעת, יש אפשרות לעבור הפלה בבית, כמו לידה בבית. (אני ילדתי שתי לידות בית ואחותי היתה איתי בלידה ועזרה לי בצורה אינטנסיבית). אני לא ידעתי הרבה על הנושא של הפלה בבית, רק קראתי משהו שזה אפשרי. לא היתה לי שום כוונה לשכנע אותה, רק ציינתי את זה. אחותי מגיבה בעצבנות, למה לא לעשות גרידה? ולהפטר מזה מהר? אני משביעה אותה לחפש חומר ברשת לפני שהיא קובעת תור. בערב היא אומרת לי שהיא קבעה תור לעוד שבוע מאותו יום. למה שבוע, אני שואלת. כדי שיהיה לזה זמן לצאת לבד, היא עונה, ואם לא יצא, אז נעשה גרידה. אני חושבת שזה רעיון טוב וגם מילדת הבית "שלי", שהתיעצנו איתה טלפונית, אומרת ששלושה שבועות אחרי שהעובר כבר מת, אם לא יוצא לבד אז באמת אפשר כבר להוציא אותו ולא להתסכן בסיבוכים (ציטוט מיד שניה, דרך אחותי).

ערב לפני התור של הגרידה, מוצ"ש, זה מתחיל. דימום, כאבים, שבהתחלה קלים. אני בהכחשה, מתכננת לנסוע הביתה עם הילדים, ולעזוב את אחותי. היא אומרת לי, אל תעזבי אותי, אני רוצה אותך. אוקיי, אני נשארת. יש דימום עם גושים די גדולים, אבל לא דימום כבד ולא כאבים קשים, מודדים דופק והוא לא גבוה מדי ופשוט ממשיכים ככה, עם בקבוקים חמים והליכה לשירותים כל פעם, לרוקן (כמו שמירב שרמן לימדה אותנו...). בבוקר זה מתגבר לאט לאט. בן הזוג של אחותי מעסיק את הילדים שלי בצורה מדהימה ואני עם אחותי, ממש כמו בצירים, ממש כמו שהיא היתה עבורי בלידות שלי, רק שהפעם התחלפנו בתפקידים. היא בכאבים ואני מסביבה, לא זזה ממנה, מנסה להחליף לה תנוחות ממיטב מבחר תנוחות היוגה שאני יודעת, מחממת בקבוקים וכריות חימום, עושה מסאז' עדין, ובאיזשהו שלב עוזבת אותה לבקשתה במיטה, לשאת את הכאב לבד, את הכאב הקשה ביותר היא רצתה לעבור לבד. השיא של הכאב עבר והיא נרדמה לכמה שעות. אחרי זה בשירותים יוצאים גושים גדולים.

וזהו בינתיים. זה קרוב ל - 24 שעות שאין כלום, דימום קל ביותר, כאבים קלים, בעיקר תחושה של התאוששות. אנחנו לא יודעות אם זה לגמרי הסתיים, או שיש עוד שלב, אבל ככל שמתארכות השעות אנחנו כבר חשות שזה נגמר. גם מיילדת הבית אמרה שלגיל הריון כזה זה יכול להיות יום אחד (כל הסיפור היה בערך 20 שעות, לילה ויום).

אחותי עובדת מקצוע חופשי, ויש לה השבוע ים התחייבויות רבות. היא כבר ביטלה כמה ימים, ומקווה מאוד שבהמשך השבוע (מיום רביעי) תוכל לתפקד, אחרת היא תפסיד כסף רב ועבודה של חודשים רבים וגם תקלקל להרבה אנשים. ברור שהגוף מעל לכל. אם באמת הכל הסתיים, ונעשה אולטרסאונד ונראה שהכל יצא, אז נחסכה לאחותי פרוצדורה כואבת וקצת מסוכנת, והיא עברה את הכל בחממה של הבית, איתי, במקום בבי"ח.

תודה למי שהקשיב, מקוה שהמידע יעזור למישהי כמו שהמידע בדף הזה ובדפים אחרים באתר עזר לנו.

שכחתי לספר את הקטע המצחיק, בערב הקודם הילדים נסעו הביתה בלעדי, והבן הקטן בכה, שהוא לא רוצה שאשאר כאן בלעדיו: "שסבתא תעשה לה יוגה!"

טוב שהיה קל ומהיר.
רק מה, ודאי עם אחותך שיצא גם שק ההריון. בדרך כלל מרגישים את זה. אצלי הוא יצא בסוף-בסוף (הסיפור נמצא כאן למעלה).

תודה אנדלוסיה @}

היא הולכת מחר לאולטרסאונד, לראות שהכל יצא.

לא ראינו שק הריון ולמעשה לא שום דבר אחר שניתן לזיהוי. רק הרבה גושי דם או כמו שהיא תיארה את זה "בלופים". קיויתי מתוך סקרנות לראות את העוברצ'יק אבל אז נזכרנו שהרופא אמר שהוא בגודל 2 מ"מ או משהו כזה.

אחרי שתי יממות של מנוחה, ותחושה כללית יותר טובה שלה, היא הלכה לעיסוק שלה היום (5 שעות, הסיעו אותה לכל כוון) וזה היה לה מאוד קשה, היא בכתה בסוף מרוב תשישות. לא יודעת אם היא פוגעת בעצמה ולא יודעת מה תחליט לגבי הפעילות בימים הקרובים. זה השיא של עבודה של הרבה זמן, כמו שכתבתי. קשה נפשית ומדכא לוותר. וגם קשה לחשוב שאולי היא פוגעת בעצמה.

אם הכאבים פסקו רוב הסיכויים שאכן הכל יצא. ואם היא הולכת מחר - נקווה שהכל בסדר.
עוברצ'יק אי אפשר לראות, אבל שק ההריון פשוט מחליק פתאום החוצה. זה לא כמו הגושים אלא משהו גדול יותר וחלק.
יאללה, כפרה. אינשאללה פעם הבאה מתוכנן ורצוי ומוצלח.

אז היום הרופא בדק אותה ואמר שהכל נראה בסדר. הוא אמר לה שטוב שזה קרה בבית! (-: (רופא שבוודאי יהיה הרופא שלה מעכשיו...) הוא אמר שאין צורך לעשות אולטרסאונד, אלא רק אם היא היתה מעוניינת להכנס ממש מהר להריון (NOT), ואם הדימום הולך ופוחת (מה שאכן, כבר יש מעט מאוד) והכאבים שוכחים בהתמדה (מה שאכן קורה), אז הכל בסדר ופשוט להמשיך בחיים. הוא אמר שזה סביר שהיא תשושה אבל זה בסדר בשבילה לתפקד.

היא הצליחה לבטל חלק מההתחייבויות ללא נזקים, ואת השאר היא תכבד. עצם זה שהרופא אמר שהכל בסדר ובעצם זה נגמר, ונגמר בטוב, ונחסכה גרידה, כבר עושה לה טוב על הלב.

אז זהו. מעקב הפרשות לא היה מוצלח בשבילה, אבל סוף טוב הכל טוב.

מצמרר מה שכתוב מעלי... מקוה שזה לא נכון
זה נכון למרבית הצער

אלא שזה לא קשור לאמונה ברפואה המתקדמת. מי שמכיר את הסיפור מכיר.

אני קמה לשירותים. אני שמה טישו ומרגישה שמשהו גדול יחסית יוצא. חושבת שאולי זו השליה, כי זה עגול וגדול. אבל זה לא. זה שק מי השפיר. עם התינוקת המקסימה והחמודה שלנו בפנים. רואים את הראש, והעין, והתחלה של ידיים ורגליים.אני קוראת לבן הזוג. אנחנו נפרדים ממנה, ושמים אותה בקופסת גפרורים. הוא הולך לקבור אותה. אני מסתכלת מהחלון.
וואו....אין לי מילים !מדהים!

טוב, קראתי את כל הדף הזה, שהגעתי אליו במקרה, ואני מרגישה צורך להגיב. אני אחרי 3 הפלות, אחת אחרי חברתה. הראשונה הייתה של הריון כימי שלא ירד שבועיים, ובסיומו "מחזור" שנחווה באמצע יום עבודה עמוס. מכיוון שהיו לי המון פגישות חשובות, וכבר ידעתי שההריון הזה נכשל (האבל עליו היה עוד לפני), הלעטתי את עצמי במשככי כאבים ואיכשהו עברתי את רוב היום, עד שבסביבות 6 בערב מצאתי את עצמי שרועה על רצפת השירותים בעבודה, לא מוצאת תנוחה שהגוף מסוגל לנשום בה, ולבסוף מקיאה את נשמתי מרוב כאבים. כמעט כל הדימום קרה במספר שעות מצומצם. בערב - אולטראסאונד אצל הרופא, שמאשר שרוב הרירית בחוץ. חודש אח"כ - שוב הריון. הפעם יש הכפלות, יש שק הריון, יש דופק, הכל הלך טוב. ואז באמצע השבוע התשיעי נפסק הדופק. גילינו את זה בבדיקה מקרית (הגעתי לרופא כדי לקחת "תוכנית בדיקות להריון" כי זה היה בדיוק לפני רילוקיישן לארה"ב, ורציתי תפריט מדוייק), ולפי גודל העובר הדופק נפסק ממש 24 שעות לפני הבדיקה. היינו המומים לחלוטין. הרופא אמר שנעשה גרידה תוך מספר ימים (הייתי על אספירין, והוא רצה שהגוף יתנקה ממדלל הדם לפני הניתוח), אבל כבר למחרת בבוקר התחיל לי דימום קל, של תחילת מחזור. התקשרתי לרופא, והוא אמר שזה לא משנה, כי זה לא יחליף את הגרידה. העובר היה גדול מדי, לדבריו. בשעות הצהרים כבר התחילו כאבי בטן ניכרים יותר. חזרתי הביתה, לקחתי שני נרות וולטרן, אבל הכאבים המשיכו להתגבר. המילה "מיון" הועלתה, אבל סרבתי (מה הם כבר יכולים לעשות...), וכעבור שעתיים של קרישי דם ועוויתות כאב, יצא שק ההריון בשלמותו. כל החבילה. אחרי זה הוקל לי, אם כי נותרתי תשושה, כאילו זכרון הטראומה הפיזית (אני בכוונה משאירה את הנפשית בצד) עוד נשאר בו. כמו שקט חלול אחרי לילה שלם במועדון רועש. למחרת הגעתי לרופא (אחר, של הקופה) כי לא הייתי בטוחה אם אני אמורה להגיע לגרידה בסוף או לא. הרופא אמר שעוד נותרה נקודה, ושאמהר למיון. עכשיו אפילו. לקחתי את ההפניה (לא אהבתי את ההלחצה הזו, בלשון המעטה), וביקשתי מהרופא שלי שיבדוק אותי אחרי מה שקרה. זה היה כבר יום שישי בצהרים אבל הוא ראה אותי באסותא, ואמר לי שכרגע לא צריך כלום, לא נשאר שום דבר משמעותי, ומה שעוד ישנו ידומם החוצה לבד. נשארתי במעקב אולטראסאונד פעמיים נוספות, ובדיקות בטא אישרו שהסיפור נגמר.

עבר חודש נוסף, ו... שוב הריון. הפעם רחוק מהבית. הגעתי לבדיקה ראשונה בשבוע 8, ולא היה דופק. אני כבר מכירה את הנוהל... הרופא להפתעתי לא מיהר לשגר אותי לחדר ניתוח, אבל מהסיבה הפשוטה שהוא לא ידע אם אני "אמינה" לגבי גיל ההריון (הייתי מאד אמינה, מועד הביוץ היה ידוע על הדקה, ובדיקת ההריון בוצעה יום אחרי האיחור. לא היה מקום לטעויות). הוא קבע לי תור לשבוע אחרי, לפי בדיקת הסונר נחליט מה לעשות. חיכיתי שבוע שלם, במהלכו קיויתי להפלה טבעית, וכלום לא קרה. והנה, ממש לפני התור, התחיל הדימום המיוחל. כשהייתי במרפאה כבר דיממתי יפה, אבל הוא (גם הוא) היה משוכנע שזה לא יחליף גרידה. נקבעה גרידה ליומיים אחרי, אבל עוד בדרך הביתה התחילו לי "צירים" של כאב, וכשהגעתי הביתה נכנסתי לחדר האמבטיה, לשעה של כאבים איומים, גניחות ודימומים. אחרי שעה עגולה יצא שק ההריון (בתנוחת כריעה, שאני כל כך מקווה שאוכל לנצל אותה בקרוב גם ללידה של תינוק חי ובריא...), וזהו. הכאב חלף. נשארו קצת דימומים קלים, של סוף המחזור. אחרי יומיים (כעת חיה) הגעתי לתור שנקבע לי לגרידה, לא ממש בשביל הגרידה, אלא כדי לעבור אולטראסאונד (לראות אם באמת הכל מאחורי). לדברי הרופא נותרה נקודה קטנה, ואפשר או לעשות גרידה ולדעת שהכל גמור (הוא אמר שהוא לא ממליץ), או לקחת ציטוטק, בבית, וללחוץ על הרחם להוציא את השארית, או לחכות עוד שבוע, ולראות מה קורה. ההמלצה שלו הייתה ציטוטק, ואותו אני מחזיקה עכשיו ביד. 4 טבליות. שואלת את עצמי - לקחת או לא לקחת? ואין לי ממש תשובה.

יש לי עוד דימומים קלים ספונטניים, הרחם עוד מתכווץ לבד. אז בשביל מה לי? ומצד שני... מה אם משהו ישאר? הלואי והיה לי אולטראסאונד בבית. שמעתי שטום קרוז קנה לאשתו. אולי בעלי יפנק אותי במכשיר לכבוד יום הנישואין הבא. נשמע רומנטי.

סיוט. פשוט סיוט. מקווה ששנה מהיום אני אהיה פה כדי לספר על כאבי הלידה של תינוק בריא וחי, ועל תנוחות מומלצות. ההפלות האלו (שלא מוצאים להן שום סיבה רפואית) גומרות אותי נפשית.

מקווה ששנה מהיום אני אהיה פה כדי לספר על כאבי הלידה של תינוק בריא וחי, ועל תנוחות מומלצות. אמן!

אמן@}

תודה, יוקו וטליה. לא ציפיתי לתגובות בשעה הזו

איזה מקום כיפי.

החלטתי לא לקחת את הציטוטק בינתיים. זה אחרי שעות של חשיבה בלופ (אני אקח. הבטחתי לרופא. ככה גם הכל יצא כמעט בטוח. רקמה הריונית שנשארת יכולה להיות מסוכנת, עדיף להיות זהירה. אבל גם ככה יש לי התכווצויות, גם ככה יוצאות שאריות, הנה, הרגע יצא קריש דם. בשביל מה לענות את עצמי עכשיו עם עוויתות מטורפות, היה לי מספיק מהן. ובכלל, אם זה יגרום לדימומים חזקים פתאום? הרי זה יכול גם לעשות נזק, לא רק להועיל. אני לא אקח. אבל אם אני לא אקח, אולי לא הכל יצא, אולי זה יעכב את ההחלמה שלי. אני אקח? אני לא. אני אקח? אני לא)- בקיצור, אם ראיתן פעם כלב שרודף אחרי הזנב של עצמו- ככה אני נראית עכשיו. חשבתי לקחת רק כדי להפסיק לחשוב על זה

זה גם היה טיעון. באמת!

אולי את יכולה להחליט שאת מחכה עד מועד מסוים. נגיד יום שני בבוקר. וביום שני בבוקר את הולכת לבדיקה. אולי אפילו אצל רופא אחר. ועד שני בבוקר מניחה לעצמך עם המחשבות. יכול לעבוד? הרופא עצמו הרי אמר שאפשר לחכות שבוע. סימן שזה לא כזה אקוטי כרגע.

גדול ואוהד ומנחם ממני

החזרת אותי להפלה שעברתי לפני פחות משלושה חודשים וכתבתי עליה בדף
דימום בשבוע שמיני

גמני הייתי כואבת מאוד, בלב ובגוף ומאוד מבולבלת בנוגע להחלטות מה לעשות ואיפה והחברות באתר המופלא הזה עזרו לי באופן שאני לא חושבת שהן מבינות בכלל.. פשוט שאבתי מכאן כוחות. מלכתוב, לשתף (תוך כדי התהליך) ולקרוא את התגובות התומכות והמלמדות.

וכמובן, הגוף שלי- האהוב, החכם, היודע, נתן לי יד.
הוא הוביל אותי בין הפחדים והתהיות והכאבים והזכיר לי מי אני (ומי אני לא) ואלו כוחות יש לי (ואת אלו שאין) ואיך בגבולות כל הללו אני יכולה להתמודד עם הפחדות הממסד הרפואי שמסתבר שלא הצליחו להיספג בדמי יותר מחכמת זיכרון הגוף הנשי המבוסס על ידע עתיק של חיבור אליו.

יצא דרמטי, אבל זוהי סיטואציה דרמטית וחזקה ומטלטלת.
אני שומעת אותך בתוכה. את הקושי ואת הכוחות שלך. עברת שלוש הפלות, זה קשה קשה. ובתוך כל זה את לוקחת אחריות והחלטות על גופך ומאפשרת לו את מה שהוא יודע.
מקווה ששנה מהיום אני אהיה פה כדי לספר על כאבי הלידה של תינוק בריא וחי

אמן

דודה יקרה
הסיפור שלי נמצא פה למעלה (אנדלוסיה), ובינתיים כבר יש לי בת, ועוד מעט ימלאו לה שנה.
אמנם לא עברתי שלוש הפלות רצופות אבל קודם כל נראה שהגוף שלך יודע לעשות את העבודה מצוין. אצלי זה לקח חמישה ימים! (וגם הלידה שלי לקחה ימים, אז אם זה מעודד אותך...)
שנית, גם הרופא שלי המליץ על גרידה והלחיץ, אבל אחרי שסירבתי והפלתי בבית הוא אמר לבוא אחרי שבועיים ולעשות אולטרסאונד לראות שהכל יצא. כך שאין לחץ.
שלישית, יש גם דברים פחות אלימים שיכולים לתמוך בתהליך. אני קיבלתי sabina 30 ch -- תרופה הומאופתית. אם אין לך עם מי להתייעץ את יכולה לנסות להתייעץ עם בית המרקחת עצמו ולבדוק אם זה יכול להיות טוב לך. גם דיקור בוודאי יכול לתמוך. ועדיף לתמוך בתהליך מאשר לאלץ אותו. הרי אם זה לא יעבוד -- אופציית הציטוטק תמיד קיימת, כמו שגם גרידה אפשר לעשות אחר כך. חשוב מאוד שלא יישאר שם כלום אבל זה לא ברמת השעות. תני לזה קצת זמן.
בהצלחה

טוב, עדכון.

אני שמחה שלא לקחתי ציטוטק, אתמול והיום היו לי דימומים והתכווצויות ספונטניות, ואני חושבת שהכל יצא.

בגדול אין לי בעיה עם הממסד הרפואי (למרות שהרבה יותר קשה לי עם הפורמליסטיקה שלו פה בארה"ב, זה לא מקל על הסיטואציה), אני לא ילדת טבע, אפילו להיפך. הייטקיסטית, רציונלית מאד, מתחברת למדע. במקרה הספציפי הזה, של ההפלה, גם לא הייתי מעלה בדעתי לא לעשות גרידה. פשוט בפעם הראשונה שזו הייתה המלצת הרופא הגוף שלי התנקה לבד, עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה (פחות מ-24 אחרי הבדיקה, פחות מ- 48 שעות אחרי שהדופק הפסיק). אז הבנתי שיש גם אופציה אחרת. לא יודעת אם היא עדיפה או לא מבחינה נפשית, יש על זה ויכוחים מפה ועד הודעה חדשה, אבל אני בטוחה שמבחינה רפואית כמה שפחות התערבות כירורגית, ככה יותר טוב. את זה אפילו הרופא שלי אמר. מה שכן, אם התהליך הטבעי לא היה מתרחש לבד, גם הפעם, לא הייתי ממתינה אפילו לא עוד שבוע. המתנתי הפעם שבוע כי לא הייתה לי ברירה, אף אחד פה לא היה עושה לי גרידה לפני כן. יש פה עניין פוליטי קשה עם הפלות, והם לא יסמכו על ה"מילה" שלי שזהו גיל ההריון, ושאם אין דופק (או יש דופק חלשלוש, במקרה שלי) בואו נגמור עם זה עכשיו (אחרת נשים ישקרו לגבי גיל ההריון כדי לעבור הפלות, בהריון צעיר מאד). ההרגשה של לחכות עם הריון מת בגוף, במיוחד כשרוצים וכמהים כל כך להריון בריא וילד, היא הרגשה איומה. כל יום מהשבוע שעבר מרגע הידיעה עד לרגע ההפלה, היה לי קשה מאד. עכשיו הוקל לי. בדיעבד אני שמחה שחיכיתי שבוע ושנחסך ממני ההליך הכירורגי, אבל זה לא פשוט נפשית.

ואגב, הסיבה שרופאים מלחיצים וממליצים על גרידה היא שהרבה הפלות לא קורות ספונטנית, וחלק מסויים מההפלות הספונטניות לא משלימות את כל ההליך ויש צורך בהתערבות רפואית ממילא. אבל הכי חשוב זה שחלק מההפלות הספונטניות מסתבכות (שיליה שנקרעת וכלי דם שנשארים פתוחים ומסכנים את חיי האשה), ובהינתן כל זה, הם לא חושבים ששווה לקחת את הסיכון. זה לא מתאווה לנתח או משיקולים אחרים. זה שקלול של סטטיסטיקה ו"וורסט קייס סנריו".

תודה רבה לכל נשים שמשתפות. זה מאוד עוזר לי.
הפלתי אתמול בלילה. לא היה נורא כל כך-התכווצויות של הרחם וכאבים בבטן התחתונה שלא מאפשרים לישון אבל נסבלים.
כמה דברים עוזרים לי:
כל פעם שהרגשתי שהבטן מאוד כואבת הלכתי לשרותים וזה הקל על הכאב
שתיתי ואכלתי ואז הבטן נרגעה ויכולתי לישון מספר שעות.
בדיקה מידי פעם של צואר הרחם עוזרת להוציא מה שלא צריך ללא כאבים.

היום הלכתי למיון בקופ"ח עשו לי אולטרסאונד בטני ולא ראו כלום, עשו לי וגינאלי בשביל להיות בטוחים לא ראו שק הריון, רחם בגודל תקין, רירית בעובי 1.27 ס"מ.
אני עכשיו צריכה להיות במעקב שהכל יצא והרחם נקי משאריות והבטא יורדת. בינתיים, הרחם ממשיך להוציא קרישי דם.

מה זה אומר רירית הרחם בעובי 1.27 ס"מ?
האם צריך להיות רירית רחם בסוף התהליך?

הריון ראשון שהסתיים בהפלה בשבוע 11+5 ימים. התחיל כיומיים קודם עם דם בניגוב ולאט לאט התגבר לדם מסיבי שהסתיים בהפלה.
כמה ימים קודם הייתי במעקב הריון פעם ראשונה והיא רצתה לעשות לי אולטרסאונד וגינאלי ומשטח פאפ. סירבתי כי אין סיבה שבשבוע כזה לא לנסות לעשות בטני. לגבי הפאפ הסיכוי לנשים יהודיות דתיות ששומרות נידה הוא עוד יותר קטן. היא לא הסכימה כי הסרוב שלי הוא לא דתי (מוזר כי אם הייתי אומרת לה דתי אז היא היתה מוותרת לי. להבא זה מה שאגיד. זה כנראה גם לא חובה. פשוט זה מה שהיה רשום לה שצריך לעשות). סרבתי ויצאתי ללא מעקב הריון. אליה אני לא אחזור יותר.

אחרי שאני קוראת כאן אני שמחה שסרבתי כי היא היתה יכולה להתעקש על גרידה ואין לי כוח להתווכח איתה.

_מה זה אומר רירית הרחם בעובי 1.27 ס"מ?
האם צריך להיות רירית רחם בסוף התהליך?_
בהריון רירית הרחם מתעבה ומשמשת מצע לביצית המופרית.
תמיד יש איזושהי רירית רחם - בזמן הביוץ היא מגיעה לשיא ואח"כ מתפרקת החוצה עם הווסת. כאמור תמיד נשאר משהו, בטווח של מילימטרים עד סנטימטרים. אבל זה q]משתנה ואישי 081908 2[/po].asp .

זה אני ממ29 לדצמבר. שבועיים אחרי הפלה בטא 50.
יש לי מחר תור לרופא לבדוק שהכל יצא. האם חייבים לעשות אולטרסאונד או שמספיק לחזור על הבטא ולראות שהתאפסה?
אני ממש נגד בדיקות פנימיות.

אז היום הלכתי לרופא. כבר יש תעוד שסרבתי לבדיקה פנימית

אמרתי לו שראיתי מה יצא וזה יצא שלם.
הוא לא התעקש ורק אמר שבמצב שלי הבטא כבר לא חשובה. אם יש שאריות הריון הם יצאו בוסת הבאה.
הוסת צריכה להגיע תוך חודש חודש וחצי מההפלה.
אם יש דימום לפני הוסת לגשת אליו.

אז מסתבר שיש מצבים שלא חייבים לעשות בדיקה פנימית....

(|יד1|)

שליחה על ידי שמש* » 12 אפריל 2010, 12:29

אני בהריון בשבוע שמונה + 3 על פי הווסת האחרונה. ביום שלישי שעבר לפני כמעט שבוע התעוררתי באמצע הלילה כשחשתי רטיבות בין רגליי- קמתי מיד לשרותים וראיתי דם אדום וטרי. הבנתי שמשהו לא כשורה- בן זוגי ישן ולא התעורר לקריאותיי מהשרותים. חזרתי למיטה- בבוקר התעוררתי עם כתמי דם סביבי- ועוד דם יצא בשרותים. התקשרתי למילדת בית שאיתה אני בקשר שהצטערה לבשר לי שזו כנראה הפלה שממש עכשיו מתרחשת.
היא אמרה לי להירגע ולחכות, לתת בנתיים להכל לזרום והיא תהתה האם שק ההריון כבר יצא או שלא. אני חשבתי שעוד לא. הדימום המשיך בטיפטופים עדינים עד הצהריים ונחלש. החלטתי להישאר בבית, בכיתי המון אני ובן זוגי נשארנו חצי יום במיטה כאובים, מחובקים ועצובים. כמה אהבה ההריון הכניס לביתינו וליבינו. למחרת ביום חמישי דיברתי עם שרה לה - מיילדת בית שתמכה בי מאוד אמרה לי שזה שיעור באמונה וסבלנות, שהכל יצא וזה יכול לקחת בין כמה ימים לכמה חודשים, שאחכה בלי להילחץ. באותו בוקר הלכתי לעשות אולטראסאונד להיות בטוחה- אכן לא נצפה דופק, הרופאה מיד שלחה אותי עם הפניה למיון לוודא שאין דופק ולהמשך טיפול. על הדרך היא אמרה שיש לי אולי רחם דו קרנית או רחם עם מחיצה- היא לא בטוחה. חזרתי הביתה- עברתי שתי גרידות יזומות בעברי, אחת בגיל מאוד צעיר ואחת לפני 3 שנים- כל ההריונות מבן זוגי הנוכחי והמקסים, אני לא רוצה לעבור עוד גרידה בחיים האלה. בנתיים היו כתמי דם כהים בודדים, הדימום נפסק כמעט לגמרי. אתמול בערב הלכתי לעשות אולטראסאונד נוסף להיות בטוחה שאכן העובר בדרכו החוצה ושבאמת אין דופק (יש פעמים שיש טעויות...). הרופאה במיון אכן אישרה שאין דופק, היא ראתה המטומה ותיארה את הקוטב העוברי בדרכו החוצה. אני מחכה.
אני מאוד לא רוצה לחוות חווית גרידה בשלישית בחיי. אני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה, כרגע אני מחכה לדימום שיגיע ומנסה בשבוע האחרון להתרכז בפרידה ובהודיה על מה שההריון הזה הביא עימו ומאחלת שלום לעובר לדרכו האחרת ממני.
תודה על הסיפורים המעניינים והמרגשים, אני מקבלת כוח לכתוב כאן מהעזרה שאני מקבלת מהסיפורים.
שבוע טוב לכולנו.

שמש יקרה

קראתי בעניין את הפוסט שלך, עברתי דבר דומה לפני כמה חודשים את יכולה לקרוא ב{{}}חווה כרגע הפלה
גם אני התייעצתי אז עם שרלה וזאת הייתה תמיכה טובה
באמת זה יכול לקחת זמן עד שהכל ייצא
אני מצטערת בשבילכם... יכולה גם להוסיף שזה בסופו של דבר עשה לנו טוב מאד מאד מאד, ואני כמו שכתבת מלאת הודייה לעובר שביקר אותנו ולימד אותנו כל כך הרבה
אבל זה מאד עצוב

רק רציתי לתת חיבוק .

השמש אומנם שוקעת אך לעולם היא זורחת מחדש.

שליחה על ידי שמש* » 15 אפריל 2010, 21:50

תודה רבה לכן נפלאות אתן. הימים כל כך משתנים היום התחלתי קצת לצאת מהקונכייה הביתית, אתמול אחיותיי הגיעו אליי... עדיין אין שינוי בדימום, אני מחכה ומנסה לא לחכות (זה לא קל לי) כי אז זה בטח יבוא. אני מרגישה יותר מאי פעם שאני נותנת לעצמי להיות בצער וגם הגוף מבקש להיות במקום כל כך אחר מבדרך כלל. זו חוויה קשה וטובה גם יחד. שוב תודה לכן ותודה לאל.

שליחה על ידי שמש* » 25 יוני 2010, 14:37

שלום, אני קצרה בזמן כרגע אך רציתי לעדכן שביום שלישי האחרון הייתי ב-US אחרי הרבה ימים לא פשוטים והחרם שלי נקייה... לא עשיתי גרידה. המתנתי והמתנתי ועוד ועוד ואז זה קרה בערך חודש אחרי תחילת הדימום. היו יומיים של דימום- בהתחלה חלש שהלך והתעצם והתגבר, כיוויצי בטן חזקים סימנו את ההתחלה, לפני הדימום, החל דימום חלש, יצא חלק מההריון ואז בערך שמונה שעות של דימום רציני, אחרי ארבע שעות נחלש אך עדיין היה חזק. הלכתי לישון ובלילה היו התכווציות, הרגשתי שיש עוד משהו ובבוקר נפלט עוד חלק גדול של ההריון או השלייה. הדימום נחלש וגם התכווציות הרחם העוצמתיות. חיכיתי שבועיים עשיתי US ולהפתעתי גילינו שיש עוד רירית רחם של ההריון בפנים...........זה לא היה קל לגלות. שרהלה הנפלאה, תמכה בי והחלטתי להמתין לווסת על מנת שהרחם תתנקה. וכך היה. כעבור שלושה שבועות בערך הגיעה הווסת ואני נהניתי מכל טיפת דם, לשוב למחזוריות, ללבנה ולעצמי. כעבור שבועיים עשיתי US וזה היה שיום שלישי האחרון. שבת שלום לכולנו, תודה לאל ולכל ברואיו...

שליחה על ידי פ.* » 27 יוני 2010, 00:24

תודה על ששיתפתן בחוויתכן. ברצוני לשתף אתכן בחוויתי. יש לי מחזור מאד קצר של 21-24 יום ומכיוון שאני דתיה אני לא יכולה לקיים יחסים לפני היום ה14 של המחזור .לכן לא חלמתי שאכנס להריון. אבל למרות זאת גיליתי שאני בהריון. כנראה שתפילותיה של ביתי שמאד מאד רצתה אח או אחות התקבלו. בכל אופן בשבוע 6 באתי באופן שגרתי לעשות אולטרסאונד(בהריונות הקודמים נדמה לי שדילגתי על האולטרסאונד הראשון אבל הפעם,אולי בגלל גילי המבוגר(42) החלטתי לעקוב כבר מההתחלה).הטכנאית אמרה שהיא לא רואה דופק.התיעצתי עם הרופאת משפחה והיא אמרה שאולי עשיתי אולטרסואנד מוקדם מידי וקבעתי תור נוסף.לאחר 4 ימים ביקרתי אצל רופא נשים והוא בדק אותי שוב באולטרסואנד ושום לא ראה דופק. הוא אמר לי שאני יכולה לחכות מקסימום שבוע ואז ללכת לבי"ח לבצע אולטרסאונד נוסף ואם שוב אין דופק לבצע או ציטוטק או גרידה. אני עדיין חשבתי שיש סיכוי שבפעם הבאה יראו דופק והפריע לי שהוא כבר חורץ גורלות. עדיין הרגשתי לגמרי בהריון לא היה שום סימן לירידה בהריון. חיכיתי שבוע (עדיין אין דימום) וניגשתי לבי"ח שם עשו אולטרסאונד שגם הראה שאין דופק ואפילו גודל שק ההריון קטן יותר מהמדידה הקודמת. בכל אופן שם ניתן לי דף עם הסברים, ולראשונה קלטתי שיש עוד אופציה חוץ מציטוטק וגרידה והיא לחכות שזה יצא לבד, אמנם היה כתוב בדף שהסיכוי להצלחה של הפלה לבד הוא 40% . אח"כ נפגשנו עם רופאה בביה"ח והיא אמרה שהסיכוי הוא 60% ולא יכול להיות שזה ישאר בבטן עד אינסוף , מקסימום תוך חודשיים זה יצא, אבל יש סיכון של דימום מאד חזק ופתאומי, שמצריך הגעה מיידית למיון. .החלטתי לא לקחת ציטוטק כי נאמר לי שזה כרוך בכאבים רבים ויכול לנטרל אותי שבוע עד שבועיים , ומאחר שהבנתי שזה סובל דיחוי החלטתי לקבוע לעוד שבוע תור לגרידה מתוך תקווה שבינתיים זה יצא לבד. למחרת הביקור התחיל טפטוף קל מאד של דם. המשכתי בשגרה ואפילו יצאתי לטיול ולארוע באותו ערב, למחרת הלכתי כרגיל לעבודה. הדימום מעט התחזק והחלו כאבי מחזור יותר חזקים מהרגיל.חזרתי הביתה בסביבות 12 ואז הכאבים התחזקו ממש כמו צירי לידה. אח"כ במשך כ 3 שעות היו לי כאבים חזקים מאד כשבמהלכם ביקרתי כל 5 דקות בשירותים, ויצאו בכל פעם גושים , בזמן ה"צירים" השתדלתי לנשום עמוק כמו שלימדו אותי בקורס הכנה ללידה (לגושים היה צבע אדום כהה). אחרי 3 שעות היתה קצת רגיעה ואז כעבור עוד כמה שעות היו עוד פעם צירים חזקים ואז יצא גוש גדול מקודמיו והיו לו צבעים שונים מהגושים הקודמים(אפור ולבן עםכל מיני גוונים) הבנתי שזה כנראה שק ההריון , ולאחר מכן הדימום פחת משמעותית ולכן אני חושבת שזה נגמר, בכל אופן אבוא בעוד כמה ימים להבדק. בתקווה שהכל יהיה בסדר ולא יהיו שינויים. כל טוב לכן , בתקווה שבפעם הבאה יהיה הריון מוצלח.

שליחה על ידי פ.* » 12 יולי 2010, 06:29

ההמשך: הרופא אמר לי לבוא בעוד שבוע וחצי לאולטרסאונד . כעבור שבוע וחצי הבדיקה הראתה שהכל נקי לגמרי,ב"ה. ללא שום התערבות חיצונית הכל יצא בשלמות.

אני מצטערת על אובדן ההריון, ושמחה בשבילך שההפלה עברה בשלום.

יקרות,
תודה על השיתוף ועל החיזוקים. קוראת כל מלה עם דמעות בעיניים.
גם אני עוברת כרגע תהליך דומה ומחכה שההפלה תתרחש באופן טבעי... נראה לי שבקרוב זה אכן יקרה.
שוב תודה מעומק ליבי ומאחלת לכולנו שההריון הבא יהיה תקין ונפלא.

באופן טבעי

שלום לכולן. ראשית אני רוצה להודות לכן על הדף הזה והדפים הנוספים הכוללים תיאורים פיזיים ונפשיים, המון מיידע חיוני ביותר שעזר לי לעבור את הימים האחרונים בשפיות יחסית. נראה לי שאני לקראת סוף התהליך של הפלה טבעית בבית ויש לי מספר שאלות.

בבוקר יום שני, היום הרביעי לשבוע השמיני להריוני, גיליתי דם אדום בהיר בניגוב לאחר מתן שתן. הפעם השנייה היתה בערב, הפעם השלישית בבוקר למוחורת ובערב של יום שלישי החלו גם כאבים כמו כאבי מחזור של התכווצויות הרחם ולחץ בגב תחתון.
ביום רביעי ב 6 בבוקר התעוררתי עם כאבים ודימום שנראה כמו ווסת. אחה"צ יצאה חתיכה יחסית שטוחה בגודל כ 1 ס"מ ושנראית כמו כבד עוף ובערב יצא מה שלדעתי היה העובר/ה. זה נראה ראש עגול גדול עם "זנב" קטן בגודל כ 9 מ"מ. במהלך כל היום עם הדימום יצאו חתיכות קטנות.
אתמול, יום חמישי ב 7 בבוקר התעוררתי אל הכאבים והדימום שנמשכו כל היום. המשיכו לצאת חתיכות קטנות במהלך היום. באמצע היום הכאב התרכז בצד שמאל ובערב חזר לאמצע לשיפולי הבטן. בימים רביעי וחמישי לא היתה לי צאייה, (יש מילה כזו) מה שלדעתי הוסיף על הכאב. את הלילה האחרון עברתי כמעט ללא שינה והבוקר מ 6 וחצי הייתי on and off על האסלה עד צאייה, מה שהקל על הכאבים.
עכשיו כבר 10 וחצי, יש דימום אבל נראה לי שנחלש. יש כאב ואי נוחות ברחם/בטן תחתונה אבל פחות מאשר ביומיים האחרונים.
כמובן שבמהלך כל הימים האחרונים היה לי חלושעס, כאבי שרירים, התפרצויות בכי והרגשה שאני מתרוקנת.
ב 2 באוקטובר מלאו לי 40, את ההריון קבלתי כמתנה ליומולדת, מבחינתי זה היה נס. אין לי ילדים ומתחילת ההריון לא הייתי אצל רופא או גניקולוג.

איך אדע בעצמי שהכל, כולל שק ההריון, יצא? אם הייתי מגיעה לרופא ביום הראשון לדימום זה היה משנה משהו? אשמח גם להארות אחרות, וגם לחיזוקים, אני קצת בודדה בניכר.
שוב, תודה לכולכן.

מזל טוב יקירה
אני רוצה לשלוח לך חיבוק. התאור שלך מעורר השתאות והערצה. כל הכבוד !! איזה התמודדות אמיצה!
לפי התאור שלך נראה לי שאת אחרי.
אני מקווה שאת לא לבד כי עדיין יכול להיות שטף דם מחודש וכדאי שיהיה מישהוא בסביבה שלך לעזור.
לא היבנתי איפה הניכר שלך . אם זו ארץ מודרנית אפשר לבדוק באולטראסאונד אם הרחם התרוקן לגמרי.
החולשה וכאבי השרירים הם ביטוי למאמץ של הגוף ואולי מחסור בנוזלים או בהמגלובין, לרוב זה פיזיולוגי.
שתיה של מרק עשיר ואכילת טחינה או מזון עשיר בברזל וויטמין C יכול להועיל.
אני מקווה שאת נחה ולא מנסה לחזור לעינינים במהירות , קחי לך את הזמן לשחרר את ההריון ואולי גם להתאבל עליו.
על פי מה שכתבת אני מניחה שאת עצובה ומאוכזבת . אני משתתפת בצערך ובכאב
ומאחלת כל טוב

טאו להורות, תודה על המענה המהיר.
תודה על ההערכה על ההתמודדות, אבל למה השתאות?
ביומיים הקריטיים האיש היה איתי כל הזמן. היום אני לבד. האיש יצא לעבודה וכך יהיה בארבעה ימים הבאים. הוא חוזר כל ערב ועד אז אני פיזית לבד, וירטואלית אני עם הדף הזה.
אכן אני במדינה מודרנית אבל אמתין כשבועיים לפני אולטרסאונד. שאלה אולי יותר ממוקדת תהיה האם אמשיך לדמם עד שהכל יצא או שיכל להיות שהדימום יפסיק ובכ"ז לא הכל יצא? בחלק מהפוסטים נאמר שהשאריות יצאו בווסת הבאה. אז כנראה שאפסיק לדמם גם אם לא הכל יצא... ובסופו של דבר כל אישה לגופה. כמו שאת מבינה אני דיי מבולבלת כרגע...
אני משתדלת לשתות כוס מים כל שעה עגולה. מבחינת תזונה, אני אוכלת בסדר אבל הרבה פחות מאז תחילת ההריון כי לא היה לי תאבון.
אני בבית, מול המחשב, עושה דברים שאני אוהבת

שחרור ההריון והאבל עליו בא והולך. אני מאמינה שאהיה בסדר.
אני עצובה ומאוכזבת, אבל הגישה היא שכנראה הפעם זה לא היה נכון לנו. אני מרגישה שזה היה כמו test case או touch base של הטבע ואני חייבת להאמין שבפעם הבאה ההריון יהיה תקין ויסתיים בלידה מוצלחת, וכמו הביטוי שלמדתי בדף זה, בידיים מלאות.
שוב תודה ושבת שלום.

אוי

הזכרת לי את ההפלה בבית שלי. דבר ראשון באמת חיבוק חזק, וירטואלי ואוהב, מאשה לאשה
מנסיוני הלא מקצועי, נראה לי שאת במהלכו של ההפלה בבית, יישר כוח! זה לא פשוט...
אם את רואה שיוצאים גושים והדימום ממשיך כל יום, תני לזה להמשיך, ובהחלט יכול להיות שהרחם תתנקה בהמשך בווסת הבאה.
כשהדימום ישכח או ייפסק לגמרי, שווה ללכת לא"ס, אם נשארו קצת רקמות דם ברחם, רוב הרופאים ימליצו לחכות אחרי וסת הבאה.
גם אני הייתי בניכר בזמן ההפלה, זו הייתה תחושת בידוד קשה, למרות שבן הזוג היה איתי, אבל האמת היא שבכל מקרה זה חוויה מאד אישית ואינטימית.
מציאה לך להציץ בדפים: חווה כרגע הפלה שם נדמה לי יש גם את הסיפור שלי, וגם ההריון שנפל וזה שיבוא אחריו שנכתב לאחרונה, לתמיכה בשבילך
וגם, בין דימום לשירותים למקלחת, לכוס מים, לנסות לדבר עם העובר, או הנשמה שלו, לשמוע את דברו ודברך הפנימיים.
נשמע לי שאת במקום בריא והרמוני עם ה{{}}הפלה בבית
מחזקת אותך

תודה על החיזוקים נטע ש. אקרא את הדפים שהמלצת מחר. היום קצת ניסיתי לברוח מהעניין. בימים הראשונים עשיתי מדיטציות, שלא כל כך "הצליחו". ביומיים שלאחר מכן הייתי הפוכה לגמרי ורק היום אני מתחילה להתאושש. שמחה לבשר כי הדימום מועט ביותר וגם הכאב. נשארה עייפות. מקווה שמחר יהיו לי תעצומות הנפש לחזור למדיטציה, לדבר עם הנשמה שעזבה ועם עצמי. רק המחשבה על זה עושה לי כל כך כואב. חייבת לעמוד מול זה ולהתמודד.
שבת שלום לכן וחג אורים שמח.

נטע, קראתי את כ-ל הדפים והקישורים לאתרים אחרים שהפנית אותי אליהם. אני בשלב האובססיה כנראה. התמונה עכשיו יותר שלמה, כמעט מכל אחת יש משהו, אם פיזי, אם מחשבות שרצות בראש ואם רגשי שמאד מתאים למה שאני עברתי/עוברת. תודה על כל ההפניות ותודה לכל הנשים שכתבו ושיתפו בפתיחות.

היום אני מוצאת דימום וורוד בהיר רק בניגוב. אין כאבים כלל אבל יש מעט התכווצויות קטנות, הרגשת נפיחות, אי נוחות וכובד ברחם. אני מקווה שאם צריך לצאת משהו נוסף הוא יצא בקרוב.

אני רוצה להיות כבר הרבה אחרי, כלומר בעיבור הבא ובהקדם. כרגיל, מנסה להקדים את המאוחר.

אשמח להיות בקשר ישיר איתך.

השריפה בהר הכרמל לא מוסיפה למצב הרוח. כאן יש סופת שלג.

אני "במייל"[email protected] הזה
אשמח לעבור את זה איתך

יש גם גלים, יכול להיות שיבוא עוד דימום
תנוחי הרבה, תשתי הרבה ותעשי דברים שטובים לך
אולי לכתוב לעצמך... לכתוב לעובר...
מבחינה מקצועית וגם לתמיכה אני ממליצה להתקשר ל{{}}שרה לה{{}}, לי היא מאד עזרה בשעתו, ויש לה נסיון וגם כבוד להפלה בבית.
הטלפון שלה צריך להיות בדפבית שלה

הנה, מהדף מיילדות בית
שרה לה - עין איילה (ליד זכרון יעקב) 052-8874500, 077-7110117.

המשך דיווח:
מאתמול בצהריים הדימום חזר לפד, אבל בקטנה וכך גם הכאבים. אתמול בערב יצאו עוד חתיכות זערוריות.
הבוקר התעוררתי עם כאב ראש מוזר, יכל להיות בגלל החימום בבית. אחרי שאכלתי ושתיתי עבר. היום יש עוד פחות דימום, אין כאבים רק קצת כובד ברחם. אני מרגישה שיקח עוד קצת זמן.
אתמול רוב היום המשכתי לקרוא על הפלות טבעיות, תהליכים של הגוף, מדיטציות, שאת חלקן יישמתי מייד, תיקשורים וכד'. אחה"צ החלטתי שדי לי, התעייפתי, אז הפסקתי.
לכתוב זה רעיון מצויין. בינתיים אני מנהלת שיחות בראש בעיקר עם עצמי. המסקנה (החוזרת על עצמה כהד מהעבר) להיות יותר קשובה, מחוברת ונאמנה לעצמי. מתי אני אלמד?
כשהאיש מגיע בחמש וחצי בערב הוא לוקח אחריות ופיקוד. גם זה שיעור בשבילי, לשחרר ולתת לו, על אף שאני מרגישה קצת לא "בסדר" ומתפנקת, כי הוא קם לעבודה בחמש וחצי בבוקר ורק הוא מפרנס...בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון.
תודה על פרטי ההתקשרות של שרה'לה, אני אצור קשר לכשאהיה מוכנה.
עד כאן לעכשיו. שבוע טוב לכולן.

עברתי הפלה טבעית שהתחילה דומה למה שסיפרת.
לא קראתי את כל הדף אבל לגבי השאלה שלך איך יודעים לדעתי גם מרגישים ובעיקר כשייפסק הדימום ובדכ גם מחכים למחזור הבא. יש המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...
אצלי היו כמה גלים של התרוקנויות. סה"כ הדימום נמשך כשלושה חודשים. הייתי במעקב ובדיקות שבדיעבד הייתי מוותרת על רובן (שבחלקן גם הטעו אותי). מה שכן שווה לשים לב לתזונה, שינה ובמידת הצורך תוספים.
גם שיאצו ודיקור יכולים לעזור ויש גם צמחים רלוונטיים. אני מניחה שגם הילינג וכל גישה שאת מתחברת אליה.
בהצלחה במסע...

בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון

אלמונית, שלושה חודשים נשמע לי נורא ואיום. ליבי איתך. ומה מצבך כעת? אני לא במעקב ולא עושה/עשיתי בדיקות בכלל, בגלל אילוצים ובדיעבד אני שמחה שכך התגלגלו הדברים. הדימום וההתכווצויות ברחם עדיין קיימים אך הולכים ופוחתים, כבר לא מרגישה כובד ברחם. אני אמתין לווסת ראשונה (או מה שיראה לי כווסת ראשונה ואולי זה יהיה המשך הפלה) ורק אחרי אלך לראות רופא.
באופן רגיל אנחנו אוכלים בריא ומאוזן, אני ממשיכה לקחת חומצה פולית, אבץ, אומגה 3, אסידופולוס, חמוציות וויטמין C כל בוקר. אני ישנה רק בלילה ובלילות האחרונים אני ישנה טוב. אם אני מתעייפת באמצע היום אני נשכבת על הספה בסלון אבל לא ישנה.
טיפול הוליסטי יגיע בהמשך.
טוב שאתן "מנערות" אותי קצת, יש לי תכונה (מאבא שלי) לחשוב ולהגיד "אה, זה לא נורא ולא רציני" לגבי מצב בריאותי, לחשוב שאני חזקה ויכלה להתמודד לבד עם הכל. בסה"כ זו מחשבה חיובית אבל כמו שאתן אומרות, צריך להיות עם היד על הדופק. הכל בפרופורציה, כשהכי קשה להיות בפרופורציה

נטע, תודה על החיבוק, שולחת בחזרה.

אני מרגישה יותר טוב. לאט לאט אבל בטוח. הבקרים והערבים יותר קשים לי פיזית, ובאמצע היום בד"כ בסדר. מבחינה נפשית אני חושבת שאני ממש בסדר. עובדת על עצמי כל הזמן גם במקביל לדברים אחרים. אתמול בכיתי רק פעם אחת בעקבות מחשבה וכתיבה על סבא שלי (לבלוג הבא שלי). לפני השינה אני עושה סוג של מדיטציה, נותנת למחשבות לרוץ בראש בלי לכוון יותר מידי. אתמול ראיתי את עצמי רוקדת עם האיש במסיבה, לבושה שמלת גופייה שחורה ארוכה שמראה בטן הריונית ענקית. שנינו היינו מאד שמחים וקצת עשיתי תנועות חזקות שהכאיבו לי בהריון. זה היה מאד מוחשי.

אתמול סוף סוף הצלחתי לדבר בסקייפ עם אחותי. היתה שיחה בקודים, בכתיבה בצ'אט ובאנגלית כדי שהבנות שלה לא יבינו. הדבר שהכי עודד אותי זה שהיא ספרה לי שהיא עברה את אותו הדבר לפני שהיא נקלטה עם הגדולה שלה, (היא היתה בת 29 בזמנו), אבל מכיוון שהמחזור שלה לא סדיר היא אפילו לא ידעה שהיא נקלטה ולא הבינה שהיא עוברת הפלה טבעית, היא חשבה שיש לה מחזור ממש קשה. אח"כ (שכחתי לשאול אותה כמה זמן עבר) היא נקלטה עם הגדולה ורק אז היא הבינה שהיו לה את תופעות תחילת ההריון כבר בעבר, וכשהיא ספרה את כל הסיפור לרופא שליווה את ההריון שלה הוא אמר שכנראה זה מה שקרה. אז אחותי בכלל לא ידעה ולא הלכה לרופא והכל נעשה בדרך טבעית כולל ההפלה ואח"כ ההריון...אני הרבה יותר רגועה עכשיו. אחותי גם ספרה לי שלסבתא שלנו, אמא של אמא, היו בעיות בלהיכנס להריון וגם ההריון עצמו היה קשה ואף מסוכן לסבתא שלי ושזו הסיבה שאמא שלי בת יחידה. שאלתי את אמא שלי במייל הבוקר מה היא יודעת על זה.

אז המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...כמה זמן לקח אצלכן? ואם הכל קורה באופן טבעי כמו אצל אחותי? ואולי אין מקום לשאלות כאלה כי כל אישה וגופה...

בברכת יום טוב חיבוקים

ונשיקות

עדכון לבאות אחריי:
ביום ה 10 מתחילת התהליך יצא שק ההריון. קרום בצורה של שק אובאלי (קרוע) באורך של כ 3 ס"מ ורוחב של 1 ס"מ.

ביום ה 14 מתחילת התהליך יצאה השלייה. חתיכה בצבע אדום/חום/אפור (כמו שנראית שלייה), באורך של כ 1.5 ס"מ ובקוטר של כמעט 1 ס"מ.

אני 18 ימים לאחר תחילת ההפלה ועדיין מדממת. הכמות כבר לא גדולה, מחליפה פד רק פעמיים ביום. כל כמה שעות מרגישה התכווצויות של הרחם.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.

עד כאן להיום.
שבת שלום, חיזקו ואימצו באשר אתן.

אוי, עכשיו אני רואה שהפוסט פורסם תחת פלוני אלמונית...זו אני שבניכר עדכנתי.
שבוע טוב.

עקבתי אחרי הדברים שכתבת, ואני שולחת לך חיזוקים ואנרגיה טובה.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.
אני מאוד מאמינה בכוחם של צמחי המרפא, ויודעת שיש בחוכמתם לעזור ולאזן בחזרה את הספינה המטלטלת. מניסיוני, אלה ימים מאוד לא פשוטים ואני נעזרתי בפורמולה שמאוד אזנה אותי.
מקווה שיבואו ימים טובים,
רותם.

היי רותם, תודה על הברכות, החיבוק והחיזוק.
לצערי, במקום בו אני גרה קשה להשיג צמחי מרפא ופורמולות, אז בינתיים אני מתמודדת בעיקר בלדבר עם עצמי. יש ימים יותר טובים ויש ימים פחות טובים. בעיקר אני רוצה שכבר יגמר, לדעת שהכל בסדר ולחזור ל"נורמלי"

יכל להיות שאתמול החל עוד "גל". בשלושה שבועות עד כה לפעמים הדימום נחלש מעט ואח"כ התחזק מעט, אבל לא באופן משמעותי. מאתמול הדימום התחזק מעט יותר. די כבר, שיגמר.

מזמינה לכולנו אנרגיה חיובית וכח להמשיך.

גם אני הפלתי בשבוע כזה, גם אני הייתי בניכר, גם אני הייתי בדאון
מזדהה ומחבקת
זה עובר, חוזרים לעצמינו באורח פלא ואפשר לראות ניסים מכל מיני סוגים
ובינתיים מקווה שתרגישי טוב ותעברי את מה שצריך לעבור בלי יותר מידי סבל

בוחרת באהבה – תודה!

עדכון אחרון לעת עתה:
לפני כשבועיים הדימום נחלש מאד. לפני עשרה ימים ההורים שלי החליטו שאני זקוקה לחופשה בארץ ובקשו רשות לרכוש עבורי כרטיס טיסה. זה בא בול בזמן. יומיים אח"כ הדימום פסק לחלוטין ומאז לא שב. אגיע לארץ ביום שישי הקרוב ואשאר למשך שלושה שבועות. כבר יש לי תור לגניקולוג שלי, לשיננית שלי ותור לתת דם למגוון בדיקות שעם התוצאות אגיע לגניקולוג

מצב הרוח השתפר באופן כללי, אבל מידי פעם אני קצרת סבלנות ורוב הזמן אני מאד עייפה.
מזמינה ניסים לחיינו...

מאחלת לך שהות טובה ונעימה בארץ, אני מקווה שתאספי כוחות ותתחזקי.
נשמע שהדברים מתחילים לחזור למסלול. לאט לאט.
מאחלת לך שתרגישי טוב ושיגיעו הניסים במהרה בימינו

אני בתחילת הריון ואין דופק אחרי שכבר היה. שבוע הריון מוקדם. חודש שני או שלישי. לא ברור איזה בדיוק כי לא היה מחזור סדיר לפני ההריון.
יש לי שתי בנות וכבר עברתי הפלה טבעית בה החל דימום והכל הכל יצא באופן טבעי.. (ההפלה היתה בין שני ההריונות והלידות התקינים שעברתי)
יש לי דימום של טיפות מזעריות בלבד שבא והולך כבר שבוע. והתכווצויות של הרחם מתחילת ההריון. מידי פעם אבל לא חזקות.. היום הייתי במיון והמליצו על ציטוטק.
אני מעדיפה לחכות בנתיים להפלה טבעית. עשיתי היום גם דיקור אצל מטפלת ברפואה סינית בתקווה לעודד את הצירים וההפלה הטבעית.
אני יודעת שהגוף שלי כבר עשה את זה לבד בעבר. ומצד שני יש לי פחד שאולי הפעם לא יצליח ואצטרך כדורים. מקווה שלא!
בנוסף-נתנו לי מרשם לאנטיביוטיקה. הם נותנים לכל מי שיש לה הפלה בכל אופן. שלא יהיה סיבוך של זיהומים ברחם וכו'..מלחיץ, אך מצד שני אני לא מתלהבת לקחת סתם בלי סיבה.
שאלותיי:(למי שיכול לעזור-אשמח מאד לתשובות. לא יודעת את מי לשאול..)

מה אפשר לעשות חוץ מדיקור כדי לזרז הפלה טבעית?? (צמחי מרפא..כל דבר!!)

והאם כדאי לקחת אנטיביוטיקה או שאפשר לוותר?(בעבר היתה לי דלקת גרון עם חיידק. הרופא רשם לי אנטיביוטיקה ולא לקחתי פשוט נחתי המון ושתיתי הרבה תה אכינצאה ואסטרגלוס. במשטח הבא לא היה חיידק.)

ממש ברגעים שכתבתי את השורות למעלה- החל דימום קצת חזק יותר. כמו התחלה של ווסת.. סימן טוב!
אשמח לתגובות/הצעות...לזירוז ההפלה הטבעית שלי..

הי אמא ל-2,
קודם כל, אני מאד שמחה בשבילך שהתהליך התחיל באופן טבעי!
אצלי זה לא קרה (כתבתי בהפלה טבעית לא מזמן) - אבל בשבועיים בהם ניסיתי להביא להפלה טבעית נעזרתי בדיקור, שיאצו ותערובת של צמחי מרפא שרוקחת מינה פארן מירושלים, אם את גרה בסביבה אני יכולה לנסות לברר היכן ניתן לקנותה (אני קניתי דרך המדקרת שלי). דבר נוסף, המורה שלי ליוגה הראתה לי כמה תנוחות טובות ש"סוחטות" את הרחם - פיתולים, ניפוח הבטן וריקונה בללא נשימה כך שנוצר ואקום וכמובן לעשות הפוכות: עמידת ראש/כתפיים.
אגב, למרות שאצלי בסופו שלדבר היה צורך בגרידה (אפילו הציטוטק האימתני לא השפיע) הרגשתי שהטיפולים בדיקור ובשיאצו "הזיזו משהו" כך שאם את כבר בתהליך זה אמור ממש לעזור.
לענין האנטיביוטיקה - אני לא קיבלתי בכלל, גם לא אחרי גרידה ואני ממש בסדר עכשיו. אבל אולי הם חוששים דווקא מפני שזה תהליך לא מבוקר...
בהצלחה, מאחלת לך שתרגישי טוב ותסיימי את הענין מבלי לפגוש רופאים רבים בדרך!

תודה רבה בוששת!
זה מדהים ומעציב שהמון נשים לא יודעות שיש עוד אופציות חוץ מציטוטק וגרידה. נכון, לפעמים זה לא הולך טבעי ולא לוקחים סיכון והכל...
וטוב שיש גם את הציטוטק והגרידה!! אבל-ברור לי שעדיף, אם אפשר ללא התערבות.
לגבי התערובת של צמחי המרפא-אני אברר עם המדקרת שלי.
שיאצו-לא מכירה כ"כ מישהי טובה. מכירה באיזור קריית טבעון/עמק יזרעאל?
לגבי היוגה-אני מיד מתקשרת למורה שלי ליוגה! תודה!(לא הייתי בזמן האחרון בגלל המצב..)

לגבי האנטיביוטיקה- שאלתי את הרופאה והיא אמרה שבכל אופן אם אני לוקחת ציטוטק ואם לא-הם נותנים הוראה לקחת אנטיביוטיקה.
בנתיים לא לוקחת...נקווה לטוב! בע"ה!

הדימום התגבר אך עוד לא יצא השק הריון..

אני מחפשת לשאול ממשהי באיזור קריית טבעון/יקנעם והסביבה - משאבת חלב חשמלית שיש לה מצב של עיסוי פטמות!

יש דבר כזה, מסתבר...היא של מדלה אבל אולי יש של עוד חברות.
חברה אמרה לי שהיא השתמשה במשאבה כזו. אך לא מצאתי עדיין.
פשטו שמתי לב שזה ממש יעיל אצלי לעידוד הצירים!!

הי אמא ל-2.
לא הייתי בסביבה בימים האחרונים (עדיין מתאוששת מהגרידה)-: ) ושמחתי לראות שהודעתך האחרונה מתארת התקדמות (גם אם עדיין לא הגעת לשיא).

מאחלת לך שבת ביתית של התמודדות עם סיום ההפלה.

לגבי מטפלת בשיאצו, אני ממש לא מכירה באזור אבל סביר שהמדקרת שלך מכירה... אולי כדאי לך ללכת אפילו אם כבר תסיימי את התהליך, כי יש משהו בשיאצו שהוא באמת מאד אחר טיפולית מהדיקור - בגלל המגע. ואחרי הפלה או בזמן יש הרבה אזורים שממש משוועים למגע ועיסוי, כלומר, לפי החוויה שלי.

ואל תשכחי לעדכן גם כשתהיי כבר "אחרי"...

טוב, עברה שבת טובה וכואבת שממש בסופה יצא השק הריון.
עשיתי דיקורים(ברביעי ובחמישי) ומחמישי אני עם תערובת של צמחי מרפא שהכינה לי מישהי ממש טובה. הרבליסטית. עשיתי תנוחות שונות לקידום העניינים, עיסוי פטמות
ואפילו שאבתי עם משאבת חלב..(על ריק כמובן...) קצת דמיון מודרך, הרבה מנוחה, בין הצירים...תה מרוה, קינמון ופטל, הרבה הרבה תפילות (אולי הכי חשוב..)
קצת תרגילי יוגה ..
והשק הריון יצא! זה כאב מאד מאד כמו בלידה כמעט. וכשהוא יצא בבת אחת נפסקו הכאבים. ממש כמו בלידה...
הייתי במיון היום. כי היה דימום חזק (סמוך ליציאת השק) והלחיצו אותי הכאבים בחוזק הזה...רציתי לדעת שהכל תקין.
אז באולטרסאונד ראו שהשק יצא אבל נשארו שאריות..הרופא המליץ על גרידה והסכים שאפשרי לנסות גם עם ציטוטק. אני החלטתי לחכות ליציאה טבעית.
(זה היה אותו רופא מההפלה הקודמת..מצחיק.) מה שכן, החלטתי לקחת אנטיביוטיקה. הצליחו להלחיץ אותי לגבי זיהום ברחם...ואפשרות של פגיעה בפוריות בעתיד. לקחתי. העיקר שהכל יעבור בשלום .
וכבר הייתי אצל המדקרת המקסימה שלי ב-23:00 בלילה. והתחלתי שוב עם התמצית צמחי מרפא מהמטפלת. ו-אני מקווה לטוב. שהכל הכל יצא באופן טבעי ושלא יכאב כי אני עייפה מידי בשביל זה.
עייפות מטורפת!!! ממש אחרי לידה. הולכת לישון. לילה טוב ושקט ובריא לכולנו!
בוששת, מקווה שאת מתאוששת. אני מרגישה ממש אחרי לידה. זה מתיש בטרוף. לא יאמן. פעם שעברה היה לי כ"כ אחרת...פחות כואב, יותר חלק ויותר מהר..ולא הייתי כ"כ מותשת..טוב, כל לידה היא שונה.
אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת את הזמן להתאוששות אחרי זה כמעט כמו אחרי לידה.

אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת את הזמן להתאוששות אחרי זה כמעט כמו אחרי לידה.
את צודקת לגמרי.
זאת לידה ואת אחרי לידה.

כבר קרה לי שנשארו שאריות אבל הומלץ לי לעשות כלום (הא"ס נעשה לא בסמוך ליציאת השק אלא שבוע אחרי). ההנחיה היתה לעקוב אחרי דימום ו/או חום.

ה עוגיה
כן, זה מה שגם אני חושבת - לחכות שיצא לבד כמו שעד עכשיו יצא לבד...
מה שעוד מרגיע אותי זה שהדימום פחת משמעותית מאז יצא השק הריון אתמול, מה שכולם אומרים שצריך לקרות במקרה תקין.
אני מכירה מקרוב מאד מישהי שלקחה 3 פעמים ציטוטק עד שהכל יצא..רק בפעם השניה יצא השק הריון וגם אחרי הפעם השלישית
שהיא לקחה ציטוטק, נשארו שאריות ברחם, מעט. והרופאים אמרו לה שתחכה וזה יצא בוסת הבאה..
דרך אגב, הרופא שהיה אתמול בבי"ח הוא אחד הלחוצים יותר מבינהם..וזה מרגיע.
שבוע טוב לכולנו!

ה עוגיה
כבר קרה לי שנשארו שאריות אבל הומלץ לי לעשות כלום (הא"ס נעשה לא בסמוך ליציאת השק אלא שבוע אחרי). ההנחיה היתה לעקוב אחרי דימום ו/או חום.
לא אמרו לך שהשאריות האלו צריכות לצאת?.. אמרו לך שזה יצא בוסת הקרובה? רצית להיכנס להריון?
כי אני הבנתי שכל עוד הרחם לא התנקה מכל השאריות יש בעיה להיכנס להריון ..
תודה על השיתוף. לילה טוב!

בטח שרציתי הריון אבל נראה לי בסדר גמור שתהיה עוד איזו ווסת לפני זה... (בכל זאת, רק עכשיו גמרתי אחד. אז).
מה שהיה זה שראו משהו לא ברור ומכיוון שעשיתי את הא"ס שבוע אחרי ההפלה ולקח עוד כמה ימים עד שהתוצאות הגיעו לרופאה והיא התקשרה, כבר יכולתי לדווח שאין דימום וחום וכאלה. אז זאת היתה ההמלצה (לא לעשות כלום). כי זה היה יכול להיות גם סתם קריש דם.

אגב, אחרי תקופה חזר דימום מוזר מאוד וכשלא פסק הלכתי לעשות בדיקה וגינלית וא"ס.
בקיצור - העשייה שלי היתה לא לעשות, לחכות ואם יש סימנים חשודים - ללכת לבדוק מה המצב.
מבחינתי גרידה היתה דבר שעדיף להימנע ממנו ככל האפשר.

אני חושבת שאם יש למישהי תחושה שנשאר שם משהו או איזשהו ספק - שתעשה פשוט א"ס.

עדכון מהיום: הייתי בא"ס ונשארו קצת שאריות, רירית הרחם וקצת קריש דם קטן. הרופא אמר שרב רב הסיכויים שזה יצא לבד בדימום-
אפילו בשבועות הקרובים או בווסת הבאה (עלינו לטובה...). נורא נורא שמחתי שלא המליצו על גרידה/ציטוטק, למרות שכנראה שלא הייתי עושה דבר כזה,
זה בכל זאת מלחיץ/לא נעים שממליצים על התערבות רפואית ואת, (שוב) מסרבת. האמת שבמקרה והיו אומרים שיש צורך בציטוטק/גרידה בטח הייתי שוב
עושה דיקור וצמחי מרפא במקום..ו-אני עייפה מידי בשביל זה..התעסקתי כ"כ הרבה עם זירוז ההפלה הטבעית הזו ובכלל-אני עייפה פיזית, מרגישה כמו אחרי לידה.
בקיצור-סוף טוב. הגוף שלנו חזק ויודע מה לעשות, הוא נברא ככה ואנחנו צריכים לסמוך עליו יותר...
לגבי מה שהולך להיות עכשיו-כנראה יהיה דימום שימשיך..יפחת קצת אולי אבל בד"כ יש דימומים קטנים למשך איזו תקופה. ואז תגיע אולי הוסת ואני מקווה מאד שהכל יתנקה לבד
ואוכל להיכנס להריון בריא, עם עובר בריא לגמרי ואח"כ תינוק בריא לגמרי...
אה, ואחרי הווסת הבאה אני אעשה א"ס לראות שהרחם נקי משאריות...זה מה שהרופא אמר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך אני יחולה להפיל תינוק בכוחות אצמי ?

אתמול הפלתי. הדופק של העובר פסק בשבוע שישי, אני גיליתי בשבוע שמיני שהיה לפני שלושה שבועות ומאז אני מסתובבת איתו בתוכי, מת, ומחכה שיצא ויסיים את גילגולו הקצר בעולם שלנו.
מהרגע שגיליתי החיים פסקו מלכת. הגוף שלי הפך להיות עולמי, המיכל היחידי שלי והמקום היחידי אליו אני מצליחה להתחבר בבירור, העולם החיצוני הפך למעורפל ומלא ברעשים. היה לי ברור שאני לא רצה לגרדה למרות המלצת הרופאה ומעדיפה לתת לטבע לעשות את שלו. לא היה לי מושג שבהחלטה הזו אוריד את עצמי למחתרת, לא תיארתי לעצמי שהבחירה שלי כל כך יוצאת דופן, כמה קשה להשיג מידע, לשמוע סיפורים של נשים אחרות ולקבל תמיכה מקצועית בתהליך שכזה.
ע', בן זוגי, הודיע מלכתחילה שזה הגוף שלי ולכן אני זו שמחליטה מה לעשות והוא איתי בכל מה שאבחר. לא היה סיכוי שאצליח לעבור את זה בלי האמונה והאהבה שלו. הזדקקתי גם לתמיכה מקצועית אז פניתי למיילדת הבית מיכל בונשטיין שהפנתה אותי לדבר גם עם שרהלה, מיילדת בית נוספת עם יותר נסיון בליווי תהליך שכזה. שתייהן היו מדהימות, סיפרו לי כל מה שהן יודעות, ביקשו שאמשיך לדווח להן כי הן אוספות מידע על מקרים כאלו ואמרו שהן זמינות בשבילי בכל רגע אם אני רוצה לדבר או לשאול. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייהן. מה נשים אחרות שלא מכירות מיילדות בית או דולות עושות?? הרי הברירה הראשונה והכמעט יחידה היא ללכת לגניקולוג שלהן שסביר מאד להניח יפחיד אותן בצ'יסבטים על זיהומים ודלקות שיכולות להביא למצב של כריתת רחם ועד מוות. בשלושת השבועות האלה פגשתי ארבעה רופאים שונים וכל אחד מהם מצא דרך יצירתית אחרת לאיים על חיי. אז מה הפלא שתעשיית הגרדות כל כך פופולארית? ומה הפלא שהיה כל כך נדיר למצוא אישה שעברה את אותו הדבר? אבל גם ההיכרות שלי עם הנשים המדהימות האלה שהאמינו בי וחיזקו את ההחלטה שלי היתה מבלבלת כי למי בכלל אני אמורה להאמין? לשרהלה מיילדת הבית שאומרת שהדיבורים על זיהומים הם שטויות או לרופא שמספר לי על חלקי עובר שעלולים לחדור למחזור הדם שלי ולהרוג אותי? לרופא שמודה שההתבססות היא על מקרי זיהום שקרו בעולם שלישי או לרופא אחר שאומר שהוא ראה כבר הכל בחדר מיון של תל השומר? כל אחד בקיצוניות שלו ואני באמצע מנסה להבין מה קורה ומה עושים הלאה. מרגישה קצת כמו שפן נסיונות...

התעקשתי לסתום את אזני ולהמשיך בשלי. נראה לי הגיוני שאם הוא הצליח להיכנס הוא גם יצליח לצאת, אבל זה לא היה קל.. אני לא יודעת אם אני מאמינה בחיים קודמים אבל ברגעי העפיצות, שניה לפני שנרדמתי, ראיתי תמונות של נשים שוכבות בתוך שלוליות דם והן היו כל כך ברורות וחזקות שלא יכלתי שלא לתהות אם זה משהו מגלגולי הקודם או אולי ידיעה קולקטיבית שנמצאת בעצמותי הנשיות. הפחדים מגיעים ממקומות מאד עמוקים וקדומים ומאד קשה להישאר אדישה אלייהם. היו בתוכי ויכוחים על מי אשם על המחדל- העובר הוא זה שלא רוצה לצאת או שהגוף שלי שלא משחרר? ולמה? כי לא נפרדתי כמו שצריך? כי לא באמת שחררתי כמו שאני אומרת לעצמי? כי אני מתקשה בפרידות? או שאולי אי אפשר לעשות את ההפרדה הזאת בכלל, ביני לבינו?! האם אני מסכנת את עצמי כמו שהרופאים אומרים? האם המטרה שווה את זה? או שהסכנה הגדולה באמת היא לא להקשיב לעצמי? מיליון שאלות, אפס תשובות, טריליון התמודדויות שכולן מול עצמי, אני ואנכי עד שכבר לא יכלתי לסבול ולשמוע את עצמי יותר!
חלק מהאנשים סביבי מצפים שאהיה עצובה ואתאבל אבל אני כבר לא שם. התאבלתי כבר וברור לי שיהיה גל אבל נוסף כשההפלה תקרה אבל עכשיו אני רק רוצה שיצא ממני! כבד לי להסתובב עם משהו מת בתוכי, מבלבל אותי לא להבין את תהליכי גופי ואני רק רוצה שזה יגמר.
אני מוקפת נשים טובות וחכמות ורק במקרה יצא לי לפגוש מישהי אחת בלבד שבחרה כמוני. הפגישה איתה היתה מתנה משמים שנתנה לי כמה רגעים בהם הרגשתי שוב שייכת לכדור הארץ, היא הכירה את הכבדות והבדידות וידעה בדיוק על מה אני מדברת. היא גם נתנה לי מראה ענקית לצרכים ודרכי ההתנהלות שלי. היא חיכתה חודש ולא ראתה רופא אחד, לא היה לה שום צורך באישור החיצוני הזה שאני השתוקקתי אליו כל כך. אולי זה כי היא חוזרת בתשובה ויש לה את אלוהים איתה ואולי זה לא קשור בכלל. בכל מקרה, עם או בלי אלוהים, היא בסוף הלכה לגרדה. המפגש איתה גם קרקע אותי למציאות שלא תמיד מתנהלת כאוות נפשנו...
ואז, אז הגיעה ההבנה החשובה מכולן- אני לא באמת יכולה לשלוט בזה. האחריות שאני יכולה לקחת על זה היא עד גבול מסויים והשאר על אללה, אלוהים, היקום הטבע או מי שזה לא יהיה אבל העיקר שלא עלי. וזה לא מנסיון להתחמק מאחריות, להיפך- הנסיון לשלוט במשהו שאני לא יכולה לשלוט בו הכניס אותי למצוקה ושחרור מהשליטה הזו דווקא היה מתוך הכרה טובה ובריאה באחריות שלי ובגבולותיה. לקיחת האחריות הזאת על גופי הרגיעה אותי אבל אין ברירה אלא להכיר בכוחות גדולים משלי שגם גרמו לעובר הזה להגיע מלכתחילה.
התהליך שעברתי בשלושת השבועות האלו כלל אבל, בכי, עצב, בכי, פרידה, בכי ועוד בכי, שיחרור, בירורים, רופאים, בדיקות, הפחדות, פחדים, שולם עם הגרדה שאולי אצטרך לעשות, מחשבות על החיים ועל המוות, מחשבות על פרידות, ויכוחים עם רופאים (בעיקר בתוך הראש שלי כי מולם השתתקתי), לזכור להיות נאמנה לעצמי, תחושות של ניתוק ותלישות, תהיות על שליטה והחזקה, נסיון לשמוע את עצמי בתוך כל הרעש מבחוץ, קול פנימי ברור שלא ברור מהיכן מגיע, מה אני צריכה לעשות? או שאולי אני לא צריכה לעשות כלום? מציאת מחסום דמיוני בין הרחם לנרתיק, נסיון להבין מה תפקידו שנגמר בכישלון מוחץ, רגעים של שלמות ושלווה, מדידות חום, ויטמין סי, משקה ג'ינג'ר דוחה, המון תה פטל, לבקש תמיכה או שקיבלתי כבר יותר מדי? גוף מכווץ, נסיונות לנוע, לנשום, כניעה מול בחירה, התמסרות, סבלנות, רצון לפנות מקום לחיים חדשים, חוסר וודאות, חוסר יכולת להתנהל בחיים, זה באמת קורה או שאני סתם דרמתית? הומאופתיה, דיקור, צמחים, שיאצו, דמיון מודרך, ביקור במיון, תור לגרדה- כל הטירוף הזה ועוד, לאו דווקא ע"פ הסדר הכתוב.

את התור לגרדה קבעתי ל20/11, יום ראשון. אחרי סופ"ש מלא במחוייבויות כגון ארוחות משפחתיות, יום ראשון זה יום בו אני אמורה ללמוד עם קבוצה שמחזק אותי רק לדעת שהם נמצאים ביחד, לומדים ומשמרים את האנרגיה הקבועה של היום הזה שבדר"כ מאד חשוב לי, ואז יש לי את כל השבוע לפני כדי לנוח. התאריך היה מספיק רחוק כדי שאוכל לנסות לעבור תהליך ולהשלים עם המצב והידיעה שאני אחראית עליו ויכולה לבטל או להזיז את התור כפי שיתחשק לי, נתנה לי תחושה טובה. ובמקביל, הידיעה שיש לי אפשרות לשים גבול לטירוף הזה לפני שאמצע את עצמי בבית משוגעים, היתה מרגיעה. מאז קביעת התור נכנסתי למצב מאד מוזר של אבוד אמונה שמשהו כבר יקרה מעצמו לצד ידיעה פנימית שאני לגרדה, לא אגיע.

ביום שלישי שלפני כבר התחיל דימום. במשך יומיים לא הייתי בטוחה אם אני הוזה או שזה אמיתי. ביום חמישי הלכתי לאולטרסאונד כדי לראות אם משהו זז שם- טעות ענקית! מה חשבתי לעצמי? שהרופא ימשיך להיות סולידי וחביב כפי שהיה בפגישה הראשונה שלנו? מקסימום שוב יאיים על חיי ואני אהנהן ואחכה שיסתום? לא ולא, הוא רק התעצבן לראות שזו שוב אני באותו מצב, לא מקשיבה לו והוא בכלל לא מבין מה "נשים כמוני" רוצות הרי זה עניין של שלוש דקות וזה הכל! אפשר לוותר על כל הלחץ וכאב הראש הזה ממש בקלות! רק חבל שהוא לא שם לב שבשלב הזה מי שסבל מלחץ וכאב ראש מבניינו היה הוא בלבד...
כל כך לא היה לו כח אלי (או שאולי אפילו כעס?) שברגע שהתיישבתי פסוקת רגליים הוא פשוט תקע בתוכי את מכשיר האולטרסאונד כאילו היה מזלג משונן וגופי סטייק עסיסי, תוך כדי שהוא ממשיך לנאום לי על "נשים כמוני" ומדגים לי בתנועות ידים גסות את תנועת שאיבת העובר מתוך הרחם שביצע בדיוק השבוע לאישה שבאה עם רעיון כמו שלי אבל ויתרה אחרי שיחה קצרה איתו. אין מילים, פשוט מקסים.
אחרי שיצאתי ממנו בוכה ומקללת כבר לא היה מקום לספק- זה לא סתם גוון חדש של נייר טואלט, זה באמת דם!!!
כבר היה ברור שלגדרה אני לא הולכת כי הנה משהו קורה אבל עדין לא רציתי לבטל כי מי יודע אולי לא הכל יצא? אולי זה בכלל יפסק לפני שמשהו יצא? כבר לא יודעת כלום ולמרות הדימום האמונה מתקשה לחזור אלי, מסרבת לפתח תקוות ולהאמין שזה אכן קורה...אבל בכל זאת מחכה בסבלנות. האמת שלא ממש בסבלנות אלא יותר בפאניקה שאולי לא כדאי לצאת מהבית כי זה יכול לקרות כל רגע וירד מלא דם ואז מה אעשה??! ביטלתי הכל ונשארתי קרובה למקום מבטחים. עד שגם מזה נמאס לי ובשבת כבר הרשיתי לעצמי להתרחק לארוחת צהריים אצל אמא. בדיעבד חברה הזכירה לי את המשפט "our sphincter are shy", כך שזה כנראה לא היה קורה במקום בו לא הייתי מרגישה בטוחה...
בראשון לפנות בוקר, ביום בו הייתי אמורה לעבור את הגרדה, התחילו כאבי בטן כמו של מחזור. הכאב לא היה חזק והמשכתי לישון תוך כדי שאני חולמת את אחד החלומות המשמעותיים שחלמתי בחיי. כשהתעוררתי, זה המשיך והתעצם אבל עדין נסבל לחלוטין. ע' הלך לעבודה אחרי שהבטיח שאם ארצה הוא יחזור ואני בשלווה שיחררתי אותו לשלום. הכאבים המשיכו להתגבר ולקבל צורה ברורה יותר של התכווצויות בקדמת הבטן (צירים??), חברה עושה לי דמיון מודרך בטלפון ומחברת אותי לרחם שנראה לי כמו כד מלא בטיפות דם אבל לאט לאט אני מאבדת את הסבלנות, מתקשה להקשיב, מתקשה להתרכז ומתקשה לדבר. נכנסת למקלחת שחמה לי מדי ועושה לי בחילה, יוצאת אל הקור, מרגישה את העור שלי קפוא אבל חם לי כל כך שאני לא יכולה להתלבש, הכאב חד ואינו פוסק ואני לא מוצאת שום תנוחה שנוח לי בה, מסתובבת בסלון כמו חיה בבכלוב ורק חושבת שאין מצב שאני יולדת בלי אפידורל ומה לעזאזל חשבתי לעצמי כשבחרתי מקצוע שמתעסק עם הסיוט הזה?? (אני דולה...) ואז קולטת את עצמי ותוהה אם אולי אני בשלב המעבר? כי יש את כל הסימנים... אני אמורה בכלל להגיע לשלב כזה בהפלה? ואיפה כל הדם שאמור לצאת ממני בגלונים? כמה זמן זה עוד יקח???? מודדת חום והוא מאד נמוך, 34.7, נבהלת מתקשרת למיכל המיילדת שטוענת שהמדחום מקולקל, נשמע שאני באמת בשלב המעבר אבל אולי כדאי שאגש בכל זאת למיון כי היא לא באמת יכולה לדעת מה קורה דרך הטלפון וזה לא אחראי. מיכל אמרה ואני לא מתווכחת. היא מדברת אלי בקלילות כזו ובלי שום טיפה של לחץ, אם אני לא טועה היא אפילו ציחקקה, גם ע' בטלפון נשמע קול לחלוטין ושסק החתול יושב לידי כמו בודהה קטן ומגרגר לעצמו. מה קורה פה? הם לא רואים מה קורה לי?! ע' כבר בדרך ואני מבקשת שיתקשר לאמבולנס כי המחשבה על ללכת עד לכספומט ולהוציא כסף למונית בלתי נסבלת (איך בכלל חשבתי על כל המהלך המתוחכם הזה באותם רגעים אני לא יודעת). ע' מגיע ומרגיע אותי, זז איתי ומזכיר לי לנשום. הוא דולה נהדרת! סוף סוף יכולה לשחרר כי יש מי ששומר עלי. מצליחה להתמסר, נתלית עליו ומצליחה לנשום שוב, לשלוח את האויר פנימה ולמטה מה שמכאיב לי עוד יותר אבל מרגיש כאילו פותח תעלה וזה עושה לי טוב. מתחילה רק עכשיו להפנים שאולי זה באמת זה, אולי אני באמת בדרך להפיל וכנראה שזה קורה כמו לידה רגילה. השמחה והכאב מתערבבים ביחד לתחושה שאי אפשר לתאר במילים. האמבולנס מגיע ואני כבר ממש לא בטוחה שאני צריכה אותם אבל הייתי צריכה תנועה, לזוז מהמקום שהייתי בו עד עכשיו לבד כואבת ומיואשת, אוירה שונה שתעזור לי לנוע ולהתקדם. התחלתי לרדת במדרגות לבד והם רצים אחרי. זו היתה הנסיעה הכי טובה בחיים שלי! בשניה שקלטתי את מוט הברזל על תקרת האמבולנס שלפתי בטבעיות את כישורי האורנג גוטן הקדמוניים שלי ונתלתי עליו. תנוחת התלייה מאד עזרה לכאב וכך גם הנהיגה המשוגעת של הפרמדיק שהקפיצה את כל הרכב ואותי בתוכו מה שהכאיב גם כן והסיח את הדעת מכאב הצירים. התחושה האינטנסיבית של מה שקורה לי בגוף השתלבה היטב עם אוירת האמבולנס שנסע במהירות עצומה. הרגשתי כמו בתוך חלום, כמו בתוך סופת הוריקן. ואז פתאום היתה מן רגיעה והרגשתי משהו כמו בלון יוצא מתוכי. בלופ. וזהו. שקט. כבר לא כואב בכלל. יש לי גוש מגעיל בתחתונים וברור לי שזה קרה, הפלתי!!
פתחתי עיניים כנראה אחרי הרבה זמן שהיו סגורות כי זו הפעם הראשונה שראיתי איפה אני. לעולם לא אשכח את המבט של ע' שהסתכל הישר לתוכי בעיניים ענקיות ומחייכות 
הגענו לאיכילוב כשאני לגמרי בהיי! הרגשתי כמו מלכה על מיטת אפיריון (שהיתה בעצם מיטת האמבולנס), מפוצצת בהורמונים שסיחררו אותי לגמרי והעולם נראה לי מושלם! שם בדקו אותי מיילדת מתוקה ורופא חביב מאד שאמר שכנראה שיש עוד משהו קטן ברחם אבל הוא רואה שאני עושה את העבודה היטב והוא משחרר אותי הביתה. הוא גם גיבה אותי וסיפר לי שבקנדה וארה"ב נדיר מאד לשלוח מישהי במצבי לגרדה ושזו מנטליות ישראלית. המיילדת הופתעה מהבקשה אבל שיתפה פעולה בשמחה ונתנה לי לקחת את העובר שנפל הביתה לקבורה.

לסיכום אומר שמאד בגדול, בשלושת השבועות האלו שהיו האינטנסיבים בחיי, שתי התחושות הכי חזקות שליוו אותי היו האמונה בתהליך הטבעי שאמור לקרות ולצד זה חוסר וודאות ובדידות מאד גדולה למרות כל התמיכה הרבה שקבלתי. חוסר האונים שמביאה הסיטואציה הזאת גורם להתכנסות מאד גדולה פנימה ובנוסף, החוויה של לעמוד מול הממסד והחברה מסביב, מוסיפה עוד רובד לתחושת הבדידות.
זו הסיבה שאני כותבת ומפרסמת את הסיפור, החשיפה לא מאד קלה לי אבל נשבעתי לעצמי תוך כדי שאעשה זאת. בשביל שנשים אחרות יוכלו לשמוע ולדעת שלמרות שהבחירה לא קלה והדרך שעשויה להיות מסורבלת וכבדה, יכול להיות סוף טוב ויש סיבה לאמונה בתהליכים טבעיים ובעיקר באינטואציות שלנו. האינטואיציות הנשיות שהממסד מבטל בלי למצמץ ובכך מקטין נשים וגורם להן לפקפק בעצמן, להתרחק מגופן ואלו דברים שממשיכים איתנו הלאה ומשליכים על מקומות נוספים בחיים, בלידות שלנו למשל ואולי גם באמהות.
אני לא מנסה להטיף לדרך מסויימת אלא רק רוצה לאפשר לנשים שבוחרות בדרך הזאת לא להיות לבד ולתת מקום ולגיטימציה לבחירה הזאת.

זה לינק למאמר של מיילדת הבית, שרהלה, שכתבה על התהליך. מאמר חובה למי שעוברת את זה ובכל מקרה מומלץ לקרוא כדי לדעת:
http://www.beofen-tv.co.il/alon/2010/11/[po]mis carriage[/po]/

לא הייתי עוברת את זה בלי התמיכה שקיבלתי מבן זוגי, מחברותי ומנשות המקצוע שליוו אותי ועל זה אני מודה להם מאד. גם היכולת לא לקחת כמובן מאליו כל מה שאומרים לי והאמונה באינטואיציות שלי תרמו רבות ואני לגמרי מרגישה שהענקתי לעצמי מתנה גדולה מאד שהיא בעצם אני בגדול יותר 

לי אישית לא הספיק לקרוא סיפורים של נשים אחרות באינטרנט והייתי צריכה קול אנושי ומגע אדם שמבין באמת מה אני עוברת. אני גם חושבת שאין סיבה שנשים יקבלו תמיכה וליווי רק בלידות השמחות שלהן והייתי רוצה לומר לנשים שידעו לבקש תמיכה גם במקומות האלו, שאין להם הרבה מקום בחברה שלנו. לכן אני מזמינה נשים שעוברות חוויה דומה ליצור איתי קשר אם ירצו.

דניאלה
[email protected]
http://www.dulot.co.il/Danielay/

הי לכולן האתר הזה נראה לי מאוד יש המון תמיכה ועוצמה לנשים שכותבות. לפני שלושה חודשים היתה לי הפלה בשבוע 6 עובר ללא דופק ותנך שבוע הייתי אחרי הפלה טבעית וקלה. היון אני בשבוע 7 והתחיל לי דימום הלכתי למוקד והתברר לי שאין עובר- הריון מולארי. הרופא הפנה אותי בדחיפות למיון לגרידה וכבר הייתי בדרכי כשפתאום החלטתי לא לעשות את זה וללכת הביתה , להפיל טבעי, שוב...
האם מישהי חוותה הריון מולארי? זה נחשב כגידול לא ממאיר ואולי מסוכן יותר בשל כך? לא ברור לי אם החלטתי נכון. אשמח לשמוע מבעלות נסיון אם יש כאלו.

שליחה על ידי יעל* » 22 ינואר 2012, 22:00

זה ממש לא מקרה שמאפשר הפלה ביתית.
יש דף בדיוק על זה: מולה בועית.
אל תחכי, גשי לבית חולים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי את כל הסיפורים של כולן .. ממלא ונותן הרבה תעצומות נפש .

האם משהי מכירה מצב שיש לי הפרשות חומות כבר שבוע אחרי ששבוע שעבר בדיוק הלכתי לרופא ולדבריו העובר לא תואם שבוע 8+ אלא לשבוע 6 ולחכות להפלה טבעית בגודל כזה לב תיקים כלום לא מתקדם רק הפרשות חומות כפי שציינתי בהתחלה היום דיברתי עם הרופא ולדבריו לחכות עוד שבוע לראות איך הנין מתקדם האם מישהי עברה משהו דומה אשמח לקרוא תודה רבה.

זה לוקח זמן - כמה? - זה אישי

זה לוקח זמן כמה?אני מבינה שכל אחת משהו אחר אבל האם מישהי עברה שבוע וחצי הפרשות חומות והיום היה לי מין גושים קטנים חומים מוזרים בבקשה אם תוכלו לעזור לי אם מישהי עברה דבר כזה.

האם מישהי עברה שבוע וחצי הפרשות חומות והיום היה לי מין גושים קטנים חומים מוזרים

כן. עברתי את זה. אחרי כמה ימים הגיעה הפלה טבעית. יש כאלו שזה לוקח אצלן גם יותר זמן. יש כאלו שיש להן הפרשות כאלה והכל תקין, אבל האמת היא שלפי דברי הרופא על גודל שק ההריון נראה לי שאין למה לקוות, אלא אם המחזור שלך ממש לא סדיר ועלול להיות פספוס גדול בתאריך הביוץ.
אצלי ההפלה היתה חוויה מחזקת בסופו של דבר, מאחלת לך שאם את עומדת בפני הפלה זה יהיה כך גם עבורך. חיבוק.

לאחת תודה רבה על התגובה ידוע לי שההרמון אבוד מאחר שעשיתי פעמיים א״ס שבוע שעבר והשבוע ואין שום שינוי בממצאים נכון לעכשיו כביכול שבוע 10 עם עובר שתואם לשבוע 5+6 ללא דופק כמו שאמרתי שבוע וחצי עם הפרשות חומות והיום גושים מוזרים חומים כהה סליחה על הפירוט האם אני נמצאת כרגע בהפלה או לפני יש לי גם כל מיני כאבים סבילים האם את יכולה לפרט לי יותר אשמח מאוד , תודה.

קשה לדעת אם את בהפלה או לא, רק את יכולה לדעת. כשתהיי שם תדעי שזה זה.
אצלי היו הפרשות חומות, ואז כמה שעות של כאבי בטן חזקים, אחרי שילדתי הבנתי שזה היה ממש דומה לצירי לידה.
לכאבים נלווה גם דימום טרי ובסוף יצא שק הריון קטנטן וריק (ההריון הפסיק להפתח מוקדם). בערך בגודל של מטבע של חצי שקל. באופן אינסטינקטיבי התנהגתי כמו בצירים- הסתובבתי הרבה, הייתי זקוקה לפרטיות, כרעתי. זה גם התפתח בשעת לילה מאוחרת כפי שלידות רבות מתחילות אז (הורמונים...). הרגשתי שהגוף שלי יודע מה לעשות, אני מאמינה שגם שלך יידע. מציעה לך בחום לא להילחם אלא לראות זאת כחוויה שתחזק אותך, שתלמד אותך על היכולת שלך להתמודד, בלי להתעלם מהצורך שלך להתאבל. את פוריה ויכולה להיכנס להריון. סביר שזה היה עובר שעדיף היה לו ליפול, וזה קורה באחד מכל חמישה או שישה הריונות.

האם נראה לך שיש קשר ברמת הכאב לעובר בגודל 3מ״מ לבין עובר בגודל חצי שקל? ואם אפשר לשאול ברשותך איזה שבוע העובר תאם? תודה.

תאם שבוע 4 או 5, אבל זה היה מזמן ואולי אני לא זוכרת נכון. אולי 6 בעצם? לא זוכרת...
שימי לב, לא היה עובר בגודל חצי שקל אלא רקמה עגולה, חלקה- שק הריון קטנטן וריק. לא היה עובר לראות ואם היה היה קטנטן...
לא יודעת מבחינת רמות כאב, כאב זה גם דבר מאוד סובייקטיבי...

אוקיי הבנתי עזרת לי מאוד,תודה רבה ושבת שלום.