איפה מוצאים אותו

נדוש, אני יודעת.

רווקה, דתייה, בחצי השני של העשרים, לא יודעת מה לעשות.

לא הלכתי לכל השדכניות שבעולם
לא נרשמתי לכל אתרי ההכרויות האפשריים
לא ביקשתי ברכה מרב
לא אמרתי שיר השירים ארבעים יום

אבל עשיתי קצת מכל דבר
ונדמה שהגעתי לשלב בחיים שפשוט כבר לא פוגשים כל כך הרבה אנשים חדשים, מה שממזער את הסיכוי שזה יקרה בדרך טבע חביבה שכזו.
"הצעות" זה כבר ממש בגדר מותרות, ואם יש אחת בחצי שנה, כנראה שעשיתי רושם ממש טוב על מישהו, או שהתבכיינתי בטירוף, וניסו איכשו לעזור לי.
וכמובן תמיד קיים הקונפליקט של "עד כמה זה תלוי בי בכלל" אולי זה פשוט לא "בעיתו" כרגע..?

אנא מכם\ן, אתם שהייתם שם:
תספרו לי איך עושים את זה?
איפה מוצאים בחור נורמלי, סגור על עצמו ברמה מסוימת ושבכלל חושב ברצינות על חתונה, לפני שהגיע לגיל ארבעים וחמש?
אני קצת בהסטריה כי אוטוטו יומולדת, ופתאום חושבת שאולי צריך לנקוט בצעדים קצת יותר דראסטיים לקרוב הגאולה, אחרת זה פשוט לא יקרה.
ואגב, היאוש לא נעשה יותר נוח, זה רק מחמיר עם השנים.
אני רואה בחורות קשישות שעדיין כלואות במעגל הנורא הזה של פנויים פנויות בלתי נגמרים, ורק רוצה כבר לצאת (לברוח!!!!, לעוף!!!, להתאדות!!!!) מכאן.

או במילים אחרות:
אני רוצה להיות שם!
הצילו.

דווקא מאוד ממליצה על קריאה של שיר השירים לפחות 40 יום.
לי זה עזר.
אולי לא רק זה .
אבל אם רוצים ומתפללים ומאמינים שאפשרי - אז אפשרי.
כל מה שצריך לעשות כדי להשתחרר מהרווקות - אם היא מעיקה - כדי לעשות.
והכי חשוב אל יאוש - עד שתהיי ביחד , בנתיים תהני מהלבד - הוא לא ישאר לנצח.

אם רוצים ומתפללים ומאמינים שאפשרי - אז אפשרי.
כבר הבעתי את דעתי על הגישה הזו - היא נכונה ברמה הקוסמית. ברמה האישית, היא פשוט לא רלוונטית.

איפה מוצאים בחור נורמלי
הדרך הכי נעימה ובריאה, אני חושבת, היא להגדיל את חוג המכרים שלך. להירשם לחוג/קורס חדש. להתחיל להיות פעילה בפורום אינטרנט שעוסק בתחומי העניין שלך. לערוך ארוחת ערב למספר חברים ולבקש מכ"א להביא עוד מישהו/מישהי שאת לא מכירה - לא שידוך חלילה, אלא סתם בני אדם חדשים שאת לא מכירה. לכי תדעי מה יוביל למה.

מה עם לשאול חברות ? אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל אני מכירה מישהו שעשה את זה ויצאה לו מערכת יחסים נחמדה מאד. אנשים פשוט לא מעלים על דעתם (או לא רוצים להתערב לך בחיים), אבל לכל בחורה יש לפחות שלושה - ארבעה קולגות/אקסים (מקסימים, אבל שלא היה ביניהם קליק)/בני דודים/ שכנים חביבים, שזה שהיא לא מעוניינת בהם רומנטית לא אומר שהם לא המכסה האבוד לסיר של מישהי אחרת.

אני הייתי מוסיפה,לרצות יותר.
מוזר,נכון?
אבל אני מאמינה שכשרוצים באמת,ממקום נכון ומדויק,
התפילה תהיה מדויקת והסיכויים יעלו מאוד.
תבדקי עם עצמך מה באמת חשוב לך במציאת בן זוג.האם יש כאן נורמות חברתיות,לחץ משפחתי,
או שפשוט את זקוקה לבניה של חיים חדשים עם עוד שותף.
מצד שני ,האם יש משהו בתת מודע שמעכב? האם את חוששת לאבד את העצמאות שלך?

שאלות,שאלות....

מאחלת לך זיווג טוב שראוי לך בקרוב@}
בהצלחה!

שלום לכולם.
נראה לי שאני כבר רוצה מספיק. כמובן שככל שעובר הזמן הרצון הזה נהיה נואש יותר,
אבל אני לא בטוחה שזה מה שיועיל....
תמיד יש פחדים וחששות לקראת מערכת זוגית, ותמיד יש סיכוי שאני אהיה בן אדם טוב יותר,
שמתפלל מעומק הטוהר של נשמתו, אבל אני תוהה לעצמי האם רק כך זה קורה?
האם רק לאלה שמגיעים לנקודה מאוד מסויימת מתדפק השליח של הבת-קול על הדלת?
כבר קצת קשה לי להאמין בקטע המסטי הזה, שהאחד המיתולוגי יגיע רק כשאני וכל שאר החלקים שלי יהיו מוכנים לזה.
כשאני מסתכלת סביב, ורואה כל כך הרבה בנות מוצלחות, מוכשרות ויפות עדיין בודדות, אני מתחילה לחשוב שמשהו בדרך החיים מפוספס, ולכן אני חייבת לדאוג לעצמי למאגרים מתחדשים של בחורים, ואם אין אני לי מי...

נואש זה לא טוב...
אני מבינה שאת בחורה דתיה.
אז תגידי? מה עם האמונה שלך?
מה זה להיות דתיה אם לא להאמין באל רב חסד ורחמים?
שהכל נעשה בדברו?
ושהכל בידי שמיים?
(סליחה על אוסף הפתגמים הנדושים שעלה לי, אבל הרעיון ברור אני מקווה.)

חיי את חייך, עשי טוב, התרחקי מרע,
האמיני שכשהבחור יצטרך להגיע אלייך הוא יגיע
ובינתיים היי פתוחה למה שהעולם מציע לך בכיוון השידוכים,
אבל אל תשכחי את עצמך בכל התהליך הזה.
כי אני לא יודעת מה איתך, אבל לדעתי, בנאדם נואש הוא מאוד לא מושך...
לעומת זאת כשהאדם בטוח בעצמו ובאמונתו
השמיים הם הגבול.....

בהצלחה

ישועת ה' כהרף עין.
המקום הקשה ביותר בצפיות מסוג זה ,-אי הידיעה.
מתי יבוא?
האם יבוא?
צפיה למשאת נפש יקרה כשאין בידנו היכולת להושיע.
והחשש שמא שאנו עדיין לא רואים את צילו בפתח עלול להתמהמה עוד ועוד...
אותי מחזק להזכר בכל מני מקרים שלי ושל אחרים שנראו לי לאחר יאוש ובהרף עין -הזדמנות בפתח.
ישועת ה' כהרף עין.

(לא מנסה לחנך חלילה,רק להאיר משהו. גם אני הייתי שם.
היה קשה.
והיום..
ישועת ה' כהרף עין)

_אז תגידי? מה עם האמונה שלך?
מה זה להיות דתיה אם לא להאמין באל רב חסד ורחמים?
שהכל נעשה בדברו?_

ועל כך אמר, נדמה לי, רבי עקיבא, שמעשי אדם נאים יותר ממעשי שמיים,
כי אנחנו בני האדם אמורים לקחת את הפוטנציאל הגלום בעולם ולהגשים אותו....

ואני, רעיה ואם פוטנציאלית, מנסה להגשים את ייעודי הבסיסי כאישה,
וזה לא כל כך פשוט לשרטט את הגבול בין ההשתדלות שלי לרצון שמיים.

ומה אם ההשתדלות שלי אינה מספקת?
מה אומרת לעצמן כל הבחורות האומללות שבגיל ארבעים עדיין מחפשות את האחד?
שכבר מתפשרות על כל חלום אפשרי, כי הן כבר לא "אטרקטיביות" ?
אני בהחלט לא רוצה להגיע לשם,
ולכן אני אומרת לעצמי שאולי הן לא נלחצו בשלב מספיק מוקדם, ואולי אני יכולה ללמוד מהסבל שלהן.
להבין שצריך לחפש אותו ע כ ש י ו

ואולי לחלק מכן זה ברור שיש הרבה בחורים טובים ורווקים בעולם,
אבל למי שפוגשת בערך שלושה כאלה בשנה, כשחצי מהם לא מתאימים לה, זה לא כל כך ברור...

לא מתכוונת להתבכיין פה
פשוט רציתי לשמוע מאלה שעברו לצד השני של החופה, איפה הן הרגישו שזה נמצא,
עד כמה הן חשו שזה היה פרי המאמץ שלהן, ועד כמה הן הרגישו שזה "הגיע מלמעלה, בדיוק בזמן המתאים"
כמו שמספרות האגדות...

עד כמה הן חשו שזה היה פרי המאמץ שלהן, ועד כמה הן הרגישו שזה "הגיע מלמעלה, בדיוק בזמן המתאים"
אז אם את רוצה אנקדוטות - אצלנו זה היה לחלוטין פרי מאמציו של אבא של שפן. אני, אם זה היה תלוי רק בי, הייתי מפספסת אותו לגמרי כי הוא לא התאים לי ל"תמונה" בראש. אבל הוא התעקש, וגרם לי להכיר אותו, ומכאן הכל כמו בקלישאות.
אני שוב אחזור על העצה שלי:

לשאול חברות פשוט להגיד לכולן: "אני רוצה, אני מחפשת, אולי יש לך מישהו נחמד להכיר לי. את הרי חברה שלי, את מכירה אותי ויודעת מה אני מחפשת (ומה אני צריכה, שזה לא בהכרח אותו הדבר). אז תחשבי גם את בשבילי".
אין חברה בעולם שתבוז לך או תתנשא עליך בגלל זה. מקסימום היא תרגיש קצת רגשות אשמה כשהיא תנשק אותך בחתונה שלך, על למה היא לא חשבה ש(למשל) בן הדוד הנחמד שלה ואת כל כך מתאימים קודם, ולמה היא לא הציעה את זה בעצמה לפני חמש שנים.

_האם רק לאלה שמגיעים לנקודה מאוד מסויימת מתדפק השליח של הבת-קול על הדלת?
כבר קצת קשה לי להאמין בקטע המסטי הזה, שהאחד המיתולוגי יגיע רק כשאני וכל שאר החלקים שלי יהיו מוכנים לזה.
כשאני מסתכלת סביב, ורואה כל כך הרבה בנות מוצלחות, מוכשרות ויפות עדיין בודדות, אני מתחילה לחשוב שמשהו בדרך החיים מפוספס_
אני שוב מסכימה עם העניין הזה (בתור בחורה מהסוג שתיארת

שעדיין לא מצאה את המיועד). כתבתי את זה גם בדף רווקים רווקות נדמה לי. ומסכימה שזה צריך להוביל לפסים מעשיים - וזה לא סותר את העיסוק הרוחני בנושא הזה.

לשאול חברות פשוט להגיד לכולן: "אני רוצה, אני מחפשת, אולי יש לך מישהו נחמד להכיר לי.
בזמנו, לפני כמה שנים, היתה תקופה מרוכזת שבה שאלתי את כל מי שאני מכירה

לא זוכרת שיצאו מזה המון-המון דייטים, נדמה לי שרק אחד שנסוג לבסוף, אבל זה באמת היה אחיה (הנחמד) של מישהי ששאלתי. כלומר, כוונתה היתה באמת לעילא ולעילא. אף אחד לא בז או התנשא ולא צחק.

_רציתי לשמוע מאלה שעברו לצד השני של החופה, איפה הן הרגישו שזה נמצא,
עד כמה הן חשו שזה היה פרי המאמץ שלהן, ועד כמה הן הרגישו שזה "הגיע מלמעלה, בדיוק בזמן המתאים"_
אין לי ממש תשובה. יכולה לספר לך מהנסיון שלי שביום שבו הסכמתי להיות לבד והפסקתי לפנטז על מערכות יחסית חסרות סיכוי לאושר, נשמעה דפיקה בדלת ואהוב ליבי עמד שם וקיטר שפטריות מטוגנות עושות לו צרבת

(ואני רק רציתי להכין ארוחת ערב מושקעת).
אני מאמינה שמשמיים ראו את ליבי הנקי, השלם והמוכן לאהבה ולאושר. העבודה על המקום הזה היתה בהחלט פרי מאמציי אני.

את רוצה לשמוע ?
אז כן, חייבים לרצות ולבדוק את הרצון שלנו ומדוע הוא לא מזמן את האחד?
אני הלכתי לקבל עזרה כדי לשחרר את הרצון, כי בתוך הרצון שכן הפחד.
אבל צריך קודם לראות את הפחד כדאי לשחרר אותו .
הפחד יכול להיות משהו שקרה לך בעבר ואם תפשפשי אולי תמצאי,
הפחד יכול להיות כמו שכתבת "מה אומרות לעצמן כל הבחורות האומללות..."
מה גורם לך לחשוב שהן אומללות?
מה גורם לך לחשוב, שהאחד שלך, הוא אחד מתוך כמות מסוימת שהולכת ונגמרת?
תבדקי מהיכן את שואבת את הידיעות הללו?
האם מעצמך? אולי מחינוך של זוגות נשואים שבמקום להסתכל על חייהם ולראות מה לשפר,
הסתכלו על אחרים וקיטרגו?
אני חושבת שאם את רוצה , את בהחלט צריכה לעשות עבודה רצינית עם עצמך.
זה מה שאני עשיתי ואז הקשבתי לעצמי.
הייתי שמחה במה שיש לי והתפללתי , המון , ערב ערב לפני השינה במשך שנה.
שיר השירים.
ואכן הוא הגיע הנפלא והמושלם מכולם.
וכל יום אני מודה ואומרת - שאם זה היה אפשרי , מהמצב שאני הייתי בו ,להגיע לאן שאני עכשיו אז הכל אפשרי .
וזה נותן לי כוח ואמונה גדולה בחסדיו.
אבל כדי שיוכל לעזור לך את צריכה לרצות.
בדקי היטב את רצונך.
ותפסקי להתבכיין.
לבכות כן. מעומק הלב. להתבכיין לא !
ואת יודעת מה , יש לי הרגשה שתיכף הוא כאן - כי אם העלת את הנושא לדיון סימן שאת בשלה לשינוי.

אצלי זה הגיע ביחד -
הבשלות הפנימית, וההזדמנות שנפתחה.
לא צריך להלחץ.
כן כדאי להשקיע. מצטרפת להמלצה לנדנד שוב ושוב לחברות הנשואות.אנחנו צריכות לדעת שזו משימה שלנו.
ולפעמים צריך תזכורות...

לממליצות על שיר השירים-
מה הכוונה?
אנא כוונו אותי כחילונית מאמינה, מה זה אומר בפרקטיקה.

_לא הלכתי לכל השדכניות שבעולם
לא נרשמתי לכל אתרי ההכרויות האפשריים
לא ביקשתי ברכה מרב
לא אמרתי שיר השירים ארבעים יום_
בקיצור לא עשית הרבה חוץ מלפתוח את הדף הזה
אז אני כן ממליצה לך לעשות לפחות חלק מהדברים האלה בעיקר להירשם לכל אתרי ההכרויות שבארץ לפחות.
ללכת לריקודי עם בכפר המכביה במוצא"ש .הבנתי שיש שם פו"פ רציני מאוד של דתיים.
ובאופן כללי לפעול ולעשות דברים כדי להכיר מישהו .
זה עבד עבוריועבור לפחות עוד כמה נשים שאני מכירה אין סיבה שזה לא יעבוד עבורך.

אני מצאתי אותו.
באמצע טיול ברמת הגולן. ראיתי ,החלפנו כמה מילים (שאלתי איך מגיעים לאיזה מקום) וזה היה ביוזמתי כמובן (הוא ביישן) ואמרתי יאללה למה לא?
הצלחתי למצוא מכר משותף ששאל אותו אם הוא מעוניין וזה הצליח.
בדיעבד חשבתי שאם הוא היה סתם דייט רגיל אז אולי הייתי מחפפת אחרי פגישה 2 (אני די ביקורתית) אבל בגלל שזה היה ביוזמתי אז נתתי יותר צ'אנס (להוכיח שלא טעיתי באבחנה שלי).
אני יודעת שבעקבות הסיפור שלי חברות רווקות התחילו גם לגלות יותר יוזמה.
כן..כן.. להתחיל עם מי שנראה נחמד (תקראי לזה לפתוח בשיחה/ להיות נחמדה/ לפלרטט). הוא אמר לי אח"כ שכשנפגשנו נראתי לו נחמדה אבל הוא לא ידע מה
לעשות/ לומר כדי שיצא משהו (ככה זה במגזר הדתי שלנו, הם ביישנים..) ושהוא קיוה שיום אחד הוא יתקל בי.
את מבינה ? הוא קיוה להתקל בי! נכון, באמת ככה קורים דברים..
אז אי אפשר לסמוך שדברים יקרו לבד. ראית מישהו? החלפת איתו מילה? אז יאללה למצוא מכרים משותפים.. צריך אומץ אבל זה שווה....
בהצלחה!!! (-:

_לא מתכוונת להתבכיין פה
פשוט רציתי לשמוע מאלה שעברו לצד השני של החופה, איפה הן הרגישו שזה נמצא,
עד כמה הן חשו שזה היה פרי המאמץ שלהן, ועד כמה הן הרגישו שזה "הגיע מלמעלה, בדיוק בזמן המתאים"
כמו שמספרות האגדות..._
אני יכולה לספר לך על עצמי. מי שמכיר אותי (שיניתי כאן את ניק מסיבות ברורות (-: ) יודע שחיכיתי די הרבה עד שפגשתי את ה"אחד" שלי. רוב שנות רווקותי התנהלו בדומה למה שאת מתארת, ניסיתי לפתוח את הלב, להרגיש שאני מוכנה,להתפלל, לעשות כל מיני טיפולים כדי לבדוק את ההתנגדויות והפחדים. אבל לא זה מה שעזר לי.
מה שעזר היה המשבר. בשלב הזה התחלתי להבין שאם אני ממשיכה ב"עבודה הרוחנית" ללא "עבודה מעשית" אז אולי אני אפגוש אותו, כן, אבל רק בגלגול הבא..
ומכאן הכל מאוד מעשי, ולא כל כך רומנטי. ואני ממש לא מצטערת שזה לא היה רומנטי. כי היום אנחנו כל כך מאושרים.
המעבר לצד השני של החופה התרחש כתוצאה ממאמץ מירבי שלי. פשוט התאמצתי לפגוש כמה שיותר בחורים, והשתדלתי לנקות את הראש מתמונות אידיאליות שנוצרו אצל בעבר כיצד הוא צריך להיראות, להישמע. מה הוא צריך ללבוש.. חיפשתי בחור שיש לו תכונות אופי שאני מעריכה, תכונות כאלו שאני יודעת שאשמח לחיות לצידו, תכונות כאלו שיעשו אותו לאבא טוב לילדים שלנו. ומצאתי, די מהר אפילו. ההתאהבות שלנו התרחשה לא בפגישה הראשונה, גם לא בשניה. זה לקח כמה וכמה פגישות וטוב שכך. אני לא הייתי סומכת על כל אותם חומרים כימים במוח שקשורים לתחושת ההתאהבות שיקבעו עבורי עם מי אני אבלה את שארית חיי. אני מעדיפה לעשות בחירה מושכלת, ורק אחר כך לתת לרגש לעבוד. זה נשמע קצת כמו "שידוך" של פעם, אבל בשבילי לפחות זה עבד.
ואם את בעניין של לקרוא ספרים, יש לי עכשיו ספר מצויין שאני קוראת: "אמנות האהבה" של אריך פרום. אם זה מעניין אותך אוכל להביא כאן כמה ציטטות חשובות ממנו.

_רציתי לשמוע מאלה שעברו לצד השני של החופה, איפה הן הרגישו שזה נמצא,
עד כמה הן חשו שזה היה פרי המאמץ שלהן, ועד כמה הן הרגישו שזה "הגיע מלמעלה, בדיוק בזמן המתאים"_
אני מצאתי אותו אחרי כמה שנים של לבד ואני בהחלט מרגישה שזה פרי מאמץ שלי.
קודם כל, מתישהו תפסתי את עצמי לשיחה והבהרתי לעצמי מה אני באמת רוצה. כלומר, לא רק "אני רוצה למצוא מישהו" אלא מעבר לזה. איך אני באמת רוצה שהחיים שלי יראו. בעקבות השיחה הזאת, למרות שכל הקטע של היכרויות באינטרנט ממש לא התאים לי, התחלתי להסתובב באתרי היכרויות. לא מפני שחשבתי שזה באמת המקום למצוא, אלא כי היה לי ברור שאני חייבת לעשות משהו. להעביר את הרצון ממחשבה למעשה.
אחרי חצי שנה הוא הופיע. אה, ונפגשנו באתר היכרויות

אני מאמינה שמשמיים ראו את ליבי הנקי, השלם והמוכן לאהבה ולאושר. העבודה על המקום הזה היתה בהחלט פרי מאמציי אני.
מאד מזדהה.
בדיעבד הבנתי שהיה לי מאד קשה לקבל את האושר שנפל פתאום בחיקי כפרי בשל. הרבה יותר קל לחיות בחוסר כלשהו, ולקטר, ולקוות למשהו יותר טוב. כשמקבלים פתאום בדיוק את מה שרצינו צריך לוותר על הקיטורים והמסכנות ותקוות השווא וזה בכלל לא קל כמו שזה נשמע. אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני אבל זה ככה. לפחות אצלי.

_ובאופן כללי לפעול ולעשות דברים כדי להכיר מישהו .
זה עבד עבוריועבור לפחות עוד כמה נשים שאני מכירה אין סיבה שזה לא יעבוד עבורך._

בדיעבד הבנתי שהיה לי מאד קשה לקבל את האושר שנפל פתאום בחיקי כפרי בשל. הרבה יותר קל לחיות בחוסר כלשהו, ולקטר, ולקוות למשהו יותר טוב. כשמקבלים פתאום בדיוק את מה שרצינו צריך לוותר על הקיטורים והמסכנות ותקוות השווא וזה בכלל לא קל כמו שזה נשמע. אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני אבל זה ככה. לפחות אצלי
גם אצלי (-:
אם כי אני בטוחה שההסבר הפסיכולוגסטי הזה לא מנחם אותך כרגע, אני בטוחה שתחושת היאוש בוערת בך.
<מרגיעון:קושי אינו בהכרח סבל>

אני היתי הולכת מהבית לעבודה ומדקלמת בלב מה האיש שאני מחפשת הוא בדיוק
וזה מה שמצאתי, בדיוק
לפעמים אני שמחה על זה ולפעמים מקללת
אבל כשיטה זה פשוט עבד

הייתי חילונית. הייתי עמוסה. הייתי הכי רחוקה ממוכנות זוגית. לא חלמתי על להתחתן. ואז, בתקופה המוטרפת הזו, פגשתי אותו. זה לקח שבוע עד שידעתי בוודאות שזה הוא. וידעתי שהוא יתחתן איתי או ישבור את ליבי לרסיסים. ותודה לו יתברך שבחר עבורנו את אפשרות א'. הפגישה בינינו והמשכה הם תוצאה של השגחה פרטית מדהימה. כי אם זה היה תלוי במצבי הרוחני הייתי נישאת לקרפד עיוור.
אף פעם לא נדע מה מזמנת לנו הדקה הבאה. טוב להתכוונן אליה, טוב להתפלל אליה, טוב לחתור בכל האמצעים. טוב ונכון. אני ממליצה בחום להאמין, לדעת, שהדקה הבאה טומנת טוב. מה שלא תביא איתה.
ועוד משהו, שעליתי עליו השבוע. עשיתי המון פדיחות כתוצאה מדימוי עצמי נמוך מים המלח. המון.
אני מאמינה שאם תחיי את מי שאת, תזמני לך את מי שמתאים לך.
ועצה פרקטית: נורא מלחיץ שבמגזר הדתי מתארסים בגיל 7 ומתחנים 7 דקות אח"כ. וכאילו בגילנו "נגמרים" הגברים השווים. אז חלקם עוד מסתובבים ומחפשים אותך. ויכול להיות שאישך הוא בכלל חוזר בתשובה???
יש הרבה מקומות שמאגדים בתוכם את הזן המיוחד מאוד הזה ואם זה בכיוון אז יש המון אפשרויות.
אני שולחת הרבה חיבוקי חיזוק ותפילות אנונימיות לזיווג נפלא. שבת שלום.

אם לא הבנתן את השאלה שלי:
למי שקראה את שיר השירים:
מה הכונה, האם לקרוא את כולו ברצף? מה, ארבעים פעם?

אוהבת את שיר השירים.

הכוונה:
לפני שנרדמים לקרוא את שיר השירים.
כל לילה לפני שנרדמים לפתוח את שיר השירים - יש אחד מדהים עם ציורים שקיבלתי כשהתחתנתי - אבל לפני שהכרנו קראתי מתוך התנ"ך - את שיר השירים - הוא לא ארוך, אבל אם מתעיפים לקרוא רק כמה שרוצים - ולעורר את האהבה - עד שתחפוץ להגיע.
היינו - לקרוא עד שמגיע הבחור .
ודרך אגב בחור = בחירה
זוהי הבחירה שלנו.
וכן אני חוזרת על מה שכתבתי קודם - "לעשות הכל"
יש איזשהו קבר בעמוקה - נדמה לי - שאפשר להתפלל שם לזיווג.
ויש מנתחים אנרגטיים שיכולים לעזור בפתרון של תקיעויות מהעבר - לשחרר ולפתוח פתח חדש.
והעיקר- האמונה שזה אפשרי וזה כאן - רק למצוא, פה ,במציאות הנוכחית, ולא לחפש, כי המחפשת נשארת בחיפוש .
וזו שרוצה למצוא מתחברת למציאות ומוצאת.
בהצלחה.

אוי הפחדים הפחדים...
חברות יקרות, בהחלט לא הייתי מתארת את עצמי כאחת שלא מבינה שיש עבודה פנימית לעשות.

כבר שוחחתי עם כמה אנשים, השתתפתי בסדנאות, קראתי ספרים ושמעתי שיעורים.

נכון, אני עוד לא האדם השליו, הבטוח בעצמו, האוהב והשמח שהייתי רוצה להיות,
(ותאמינו לי שאני עובדת על כל אלה ועל עוד כמה קישוטי אופי למיניהם)
אבל בזמן האחרון אני מתחילה לחשוב שהעבודה העצמית שלי גם צריכה שמישהו יחזיק לה את היד
שמישהו יתפתח לצידה וביחד איתה
שמישהו יהיה שם כדי שהיא תוכל להרגיש בשינוי, ולקבל "משובים" מייצור שאוהב אותה באמת.
וגם - כדי שהיא תוכל למלא את התפקיד המופלא הזה למענו.

ואני מקווה שהוא יבוא ממש ממש בקרוב, אולי אפילו עוד לפני יום ההולדת..(?)

לאלה מכן שפשוט פגשו בו ביום בהיר, אומר - הלוואי עלי.
ולאלה שפגשו בו בכל אופן אחר, אומר - הלוואי עלי.

אני מקווה שאתן מבינות כמה זה קשה, לבחורה דתית למדי
(שלמשל לא תפגוש בחורים בהרקדה מעורבת, כי היא לא ממש הולכת לכאלה),
בעולם שבו בחורים כבר לא בהכרח חתומים על "אמנת היוזמה ועשיית הצעד הראשון"
במציאות שבה לכל עלם חמודות ממתינות כשלושים הצעות, והוא אינו נחפז להתלהב מאף אחת מהן...

אני ממש משתדלת לשמוח בחלקי, יש לי ברוך השם הרבה טוב, ואני אקרא שוב ושוב את הדף הזה (אולי ביחד עם שיר השירים

)
כדי להפנים את העצות והעידודים..
אשמח לעוד תגובות כמובן, ושיהיה לנו בשמחות.

למנסה,
אהבתי מאד את הביטוי "קישוטי אופי"
את חמודה, ואני מאמינה בטוב שמחכה לך.
סבלנות.. אורך רוח.. זה יקרה.

שאלה: בחברה הדתית יש כיום יותר בנות רווקות מבנים?
שמעתי שכל העניין הדורי הזה, שמאד חזק אצל חילונים- שיש המון רווקים מבוגרים, מתפשט גם למגזרכם. זה נכון?

את חמודה, ואני מאמינה בטוב שמחכה לך

תודה. איזו נשמה טובה!

שמעתי שכל העניין הדורי הזה, שמאד חזק אצל חילונים- שיש המון רווקים מבוגרים, מתפשט גם למגזרכם. זה נכון?

לצערי אני מאלה שזה התפשט עליהם... אכן, גם המגזר הדתי מוטרד מאוד מן התופעה הזו.
אני אישית מרגישה שכל נושא הזוגיות הוא בבחינת הנסיון הגדול של הדור שלנו, אולי לתקן ולבנות "מודל" נכון יותר.

מנסה לא-להתייאש , מה דעתך להתחיל עם שם משתמש יותר אופטימי, למשל "בקרוב אמצא" "הנה זה בא" וכדו'.

אני ממליצה על ללכת לשיעורים / חוגים שיש בהם הרבה בחורים. אם את מחפשת בחור לכי לחוג נגרות ולא לחוג תפירה.
אני לא יודעת היכן את גרה. יש בירושלים סדנאות כיתבה יוצרת, סדנאות לימוד של "אלול". בת"א "ראש יהודי" ואני משערת שעוד דברים.
יש את הסדנאות באוניברסיטאות (הייתי נרשמת לקורס בודד, אם את כבר לא סטודנטית).

לכי להתפלל בבתי כנסתל שיש בהם רווקים, צרי קשר עם ה"דודות" המשועממות שאוהבות לבחוש שידעו שאת רוקה, וינסו לשדך לך.
מה עם ההורים שלך? הם יכולים לשאול את מכריהם בביה"כ, בעבודה. זו לא בושה לשאול ולחפש שידוך, זה הכי טבעי שבעולם.

וסיפור לסיכום: יש לי חברה שניסתה הכל ולא מצאה את אהובה. היא לא האמינה שהיא עושה את זה אבל היא נרשמה למשרד שידוכים...ותוך חודשים ספורים מצאה את בחיר לבה. ללמדך שאי אפשר לדעת איך הקב"ה יזמן לנו את הבחור.

ויש גם דף שלם באתר על איך הפכנו לזוג . אולי יתן לך השראה.

היי. את עוד כאן , פותחת הדף? רוצה עוד לדבר?

אז אני לא הגעתי לגיל מופלג של רווקות ונישאתי בגיל טוב באמצע ב"ה אבל אחי הבכור עדיין רווק (באמצע שנות השלושים של חייו..)
וגם אנחנו שייכים למגזר.
את כותבת:
_אני מקווה שאתן מבינות כמה זה קשה, לבחורה דתית למדי
(שלמשל לא תפגוש בחורים בהרקדה מעורבת, כי היא לא ממש הולכת לכאלה),_
ואני רואה אותו והוא באמת לא ילך לכאלה מקומות. מצד שני הוא כן רשום בכול אתרי הדייטים באשר הם וכן הוא יוצא דרכם ואל תגידי:
"זה לא חוכמה הוא בחור" גם לו לקח זמן להתחיל עם היוזמות האלו הרי יום אחד לפתע פתאום הוא ימצא את בחירת ליבו, הוא יראה אותה חולפת ברחוב...
אני רואה חברות רווקות בגילאים מתקדמים וכולן פועלות בנושא.
אם את מחליטה שזה חשוב לך אז תדברי עם כול העולם ואת הנושא הזה במגזר שלנו מאוד אוהבים דווקא,
אם אין לך עם מי אני מוכנה להלוות לך כמה דודות..
שיהיה בהצלחה.

אחות של, אחי הבכור עדיין רווק (באמצע שנות השלושים של חייו..)אז אולי תסדרי להם דייט במקום להלוות לה דודות?

ולפותחת הדף: לדעתי זה מאד תלוי בך. קודם כל בהתכווננות הנפשית ובבחירות עם מי כן ועם מי לא. חברה שלי , למשל, הצהירה שמתה להתחתן, אבל יצאה רק עם בחורים צעירים מאד/חסרי יכולת ורצון להתחייב/שעומדים לנסוע לחו"ל בעוד חודש, אחרים שהוצעו, פסלה בטענה של העדר משיכה פיזית. שוין.

ושנית במעשים:
נשמע פשוט אבל קשה לביצוע: תדאגי להיות איפה שיש בחורים. לעבוד עם/ב/מקומות כאלה, לבלות במקומות כאלה, ללמוד במקומות כאלה. אם את בעלת מקצוע "נשי" וכל חברייך לעבודה הן ממין נקבה- תודיעי להן שאת זקוקה למערכת הקשרים הענפה שלהן.

דבר שני- אינטרנט. לדעתי, במצב החברתי היום בחור/ה שמסרבים להרשם לאתרים- פשוט לא באמת רוצים.
אצלי היה ככה:

הגעתי למסקנה שהגיעה עת לזוגיות. נרשמתי לכמה אתרים (החצי השני היה אז אתר יחסית נעים שהמציא לי בחורים חביבים)
למדתי מחברה מבוגרת ויתר לעבודה : בליינדייט עושים על קפה יחיד וזריז בסוף יום עבודה, בלי יותר מדי להשקיע פיזית (בהופעה ובהגעה) ונפשית(חלומות ותקוות). יש להתייחס לזה כאל דרך בילוי, דרך לצאת מהבית ולראות אנשים ומתוך זה כבר יקרה השידוך גם אם לא עם הבחור שאיתו יצאתי לבלייינדייט.
יצאתי יצאתי ויצאתי. כשנמאס לי נחתי וחזרתי ל"עבודה". כי זו עבודה. זו עבודה חשובה!
ואז בסוף פגשתי את בעלי במסגרת העבודה, למרות ש99% מלקוחות המשרד שעבדתי בו היו נשואים ומבוגרים.
זה עוד לא נגמר. הוא בא, קשקשנו, היה קליק, אבל לא הציע כלום. אז אני יזמתי: למשל אמר שמדריך טיולי ג'יפים אז ביקשתי שיזמין אותי כשיש לו טיול. ככה, להראות שהדרך פנויה. אח"כ גם הוא הראה התלהבות וקבענו שנדבר בסופ"ש. התקרב סופ"ש, ולא לקח את הטלפון. אז במקום לשבת בבית ולהצטער, התפדחתי אבל התקשרתי אליו לשאול מה הענינים. הוא נורא שמח, למרות שזה בחור עם בטחון עצמי ענק .בכלל לא בטוח שהוא היה מתחיל איתי, סתם כי היו לו דברים אחרים בראש אותו יום. גם לגבי החתונה- אני הודעתי שהגיע הזמן להתחתן.

בקיצור- תיזמי ותראי תוצאות.

אז אולי תסדרי להם דייט במקום להלוות לה דודות?
אם הייתי חושבת שיש סיכוי מצד אחי אז הייתי עושה!

אני עוד כאן
שוב נרשמתי לאתר שידוכים, התחיל איתי אחד שכבר הציעו לי פעם וזכרתי שהוא גרוש,
אך הוא סרב בתוקף "להודות" בכך. בסוף לא היתה לו ברירה...
התעצבנתי מחוסר היושר, והתנתקתי, ושוב חזרתי

ואני משתדלת לצאת לכל פעילות אפשרית
בנוסף אני גם לומדת לתואר שני, במקום שאמור היה להרחיב את מעגל הרווקים שבסביבתי,
אך אבוי, (לי ואיזה כיף להם)
כמעט כל הבחורים הטובים שנרשמו ללימודים כבר עונדים טבעת וכמה ילדים.

בנתיים כבר עבר יום ההולדת בתחושה לא ברורה של זהות לא ממשית
כמאמרו של עוזי חיטמן זצ"ל - בלעדיו אני חצי בן אדם....

ובין לבין יש בחורים מסביב, שלעיתים נראה שאולי, ולעתים - שמה פתאום עולה על דעתי כדבר הזה...

יהיה טוב.

אני הולכת לחפש איזה פורום שאולי יוליד גם משהו...

ואגב - תודה רבה לכולכן על כל העצות - משתדלת ליישם!

הי,
לפני שמצאתי את בנזוגי הלכתי לסדנא בשורשים ברח' פיירברג בתל אביב
אני לא מוצאת את זה עכשיו בתכניה שלהם באתר, אבל אולי כדאי לברר בטלפון.
היא היתה מיועדת לבנות שרוצות למצוא את בן זוגן, ויש בה משהו שמנער את התפיסות ומאפשר למשהו חדש לקרות.

03-5603243

מנסה לא להתייאש, אין יאוש בעולם כלל!
אני מציע לך לתת צדקה למישהו שבאמת יהנה ממנה ויעשה בה שימוש טוב! (יש לי כמה רעיונות)

אל תשכחי, הגברים לא נגמרים, למעשה עושים עוד כאלה כל יום כל הזמן!

Just Flow.

הוא יבוא.

אין לו ברירה.

יש משהו אחד שכדאי לזכור כי אחר כך זה כבר מאוחר ידי.
את לא לנצח תהיי לבד - אז עכשיו תהני מזה כי זה תיכף יגמר.
למשל - אולי כדאי לעשות רשימה של כל הדברים הנפלאים שאת יכולה לעשות לבד ואחר כך כל כך תיחלי
לאיזו שניה של שקט כדי לכתוב באינטרנט או לצייר או לקרוא - ולא ממש יהיה לך ,בין הגבר, לתינוק, לבטן וכו'...
תאמיני בזה!
תהני מכל שניה ותראי שבסוף ירוצו אחרייך מאה ורק תצטרכי לבחור.

נו, מצאת?

איפה מוצאים, דתי מרצון , "טבעי" מרצון וגם בוחר בפשטות מרצון ???
נדמה שהגברים האלו מתחבאים באיזה טיפי ללא כתובת.
ימופו הטיפים והדומים לאלתר.