מה אכלנו בילדות

[אנונימי]

{
דיון שתחילתו בדף מעצבן לראות מסביב.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נו, זה קלאסי:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/775298.html
"הדיון, שהיה ארוך, קולני והתנהל ברצינות רבה, משקף מגמה בולטת בתזונת ילדים בשנים האחרונות: הורים מקפידים בתפריט ילדיהם עד לקיצוניות - יש רשימות של מאכלים אסורים, יש שקונים פירות וירקות לא מרוססים, נמנעים ממאכלים מתוקים, קוראים באתרי אינטרנט על טיפים להעשרת המזון בברזל, ונדמה כי לו היו יכולים, היו מגישים לילדיהם תפריט שהורכב בחוות הרזיה טבעיות ולא בבית שגדלים בו ילדים".

זה על דיון שעסק בשאלה אם לתת לילדים מלאווח (מרגרינה+קמח) בגן או לא...

לקראת הסוף היא עושה טובה ומצטטת תזונאית שפויה.

[בשמת_א*]

ממש נורא, איזו קיצוניות:
קונים פירות וירקות לא מרוססים! מה, הם לא מבינים שחומרי הדברה טובים לבריאות?
אבל זאת בדיוק גישת המיינסטרים. קומה ג', כשאת קוראת את זה, את מבינה מאיזו עמדה בני המשפחה האחרים חושבים אותנו למשוגעים.
שימי לב, שלא מבינים שמדובר בבריאות, אלא חושבים רק בכיוון של "הרזייה", לא מודעים לבעיה הכלל ארצית של מחסור בברזל אצל מבוגרים וילדים, ובאמת לא מבינים מה הבעיה בממתקים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חשבתי על זה ולדעתי מדובר באישיו של שליטה. זה כמו "תני לו בקבוק", "תביאי לי אותו, אני ארגיע אותו", "אתם צריכים ללמד אותו להירגע לבד" וכולי. זו עוד דרך של המרחב המשפחתי/ציבורי לנכס את הילד לעצמו ולערער על החזקה של הוריו.

[תבשיל_קדרה*]

עוד לא מבינים שלפני 30 או 50 שנה אכלנו - בלי להתאמץ - מה שהיום אנחנו נותנים לילדינו, אבל צריכים לחמוק מכל הדברים האלה שמזנקים עלינו ממדפי הסופר.
מי חשב על גמדים? לא היה! אמא קנתה קוטג' ולבן במכולת, ולכל היותר עירבבה לפעמים עם ריבה. שניצל דינוזאור? לא היו שניצלים מוכנים. אמא טגנה. וכו' וכו'

[אילה_א*]

גם אני קראתי והתחלחלתי.
לא שאני חושבת שמלאווח טוב או בריא לילדים אבל אני מכירה אנשים שהם בעיני מאוד קיצוניים ואסור לילדים שלהם דברים מתוקים ואני רואה איך הילדים האלה מתחרעים (אין לי מילה אחרת) על ממתקים וקורנפלקסים מתוקים כשהם פוגשים אותם ופשוט נחמץ ליבי .

[בשמת_א*]

ופשוט נחמץ ליבי .
מזה נחמץ לבך? תנוח דעתך. לפחות הם אוכלים את זה רק אצל אחרים, ולא כל יום.
וחבל מאוד שכל המיינסטרים קונים וקונים וקונים ממתקים וקורנפלקסים מתוקים ככה שאי אפשר לברוח מהם. זה הפך פתאום להיות "חובה בכל בית".

אני עם תבשיל קדירה.
זה לא היה בילדותי, לא גדלנו על זה, זה לא היה נחוץ מעולם, סתם עוד המצאה של תעשיינים זריזים לשכנע אותנו להוציא כסף על המוצרים המזיקים והלא נחוצים שלהם (ע"ע סיגריות), ואנשים נופלים בפח הפרסומות וקונים!
זה שקל מאוד להתמכר לסמים אם יש להם "פושרים" בכל מקום, זה אומר שסמים הם דבר טוב?
נחמץ לבך שלא נתנו לילדים סמים גם בבית?
איפה הלינק שהיה פה פעם באתר לראיון עם חברות שיווק לגבי פרסום לילדים, שבו הם אמרו שהכי חשוב לתפוס את הילדים כשהם קטנים, כדי להפוך אותם לצרכנים לכל החיים? והסבירו את השיטות, איך משיווק במבה, קורנפלקס וממתקים אחרים הם מגיעים לצרכנות בכל תחומי החיים?
(קורנפלקס הוא ממתק, שלא תהיה לכם טעות, ויותר גרוע משוקולד, כי בשוקולד יש לפחות משהו מזין, ובקורנפלקס לא, והקורנפלקס גם תורם יותר לעששת)(כמובן לא מדובר על קורנפלקס אורגני בלי סוכר, שהוא לפחות לא ממתק, אבל גם הוא יכול לכל היותר להיחשב חטיף מעובד).

[טרה_רוסה*]

_עוד לא מבינים שלפני 30 או 50 שנה אכלנו - בלי להתאמץ - מה שהיום אנחנו נותנים לילדינו, אבל צריכים לחמוק מכל הדברים האלה שמזנקים עלינו ממדפי הסופר.
מי חשב על גמדים? לא היה! אמא קנתה קוטג' ולבן במכולת, ולכל היותר עירבבה לפעמים עם ריבה. שניצל דינוזאור? לא היו שניצלים מוכנים. אמא טגנה. וכו' וכו'_

את כל כך צודקת. רציתי לכתוב מכתב. אבל אין לי כוח. פעם ילדים בארץ אכלו בריא מאוד. אוכל מבושל תוצרת בית (רוב האמהות לא עבדו - לפחות ככה אני זוכרת את זה), סלט-ביצה-גבינה. מי בכלל קנה חטיפים? לאף אחד לא היה כסף ל"מותרות" האלה.

[בשמת_א*]

לאף אחד לא היה כסף ל"מותרות" האלה
לא היו.
לא היו במבה, ביסלי, צ'יפס, קורנפלקס, אפרופו ואיזה עוד חטיפים יש?
אני, זקנה שכמוני, עוד זוכרת את המצאת הביסלי הראשון, את המצאת הבמבה, את המצאת האפרופו (עם הפרסומת הקליטה, "תשאיר משהו לאורחים!") ועוד ועוד. בייגלה בשקית? מקסימום, כשהייתי כבר בתיכון אני חושבת, היו שקיות עם "קיסמים מלוחים" מקלות דקים כאלה.
אבל "בייגלה" היה הבצק העגול הזה עם המלח או השומשום שהיינו קונים במכולת או בקיוסק ממוט העץ שעליו היו מושחלים, עד שנגמר המשלוח שהגיע באותו שחר מהמאפייה.
אמא שלי עבדה. ובכל זאת, אכלנו אוכל מבושל תוצרת בית (אמא ואבא בישלו), סלט-ירקות טריים חתוכים-ביצה-גבינה-לחם-חמאה/מרגרינה (בילדותי, ה"צנועים" אכלו מרגרינה... סבתא שלי התעקשה לא לגעת בזה ואכלה רק חמאה, וזה נחשב נועז מאוד, ממש "מותרות").
לא היו תערובות מוכנות ל"שוקו" - עירבבו טוב טוב קצת אבקת קקאו גולמית עם סוכר, ועל זה מזגו חלב רותח והוסיפו חלב קר וקראו לזה "קקאו".
הסופרמרקטים היו המצאה של שנות ה-70, ולא בכל מקום היה דבר כזה. החנווני במכולת לא עשה "פרסומת" ולא "שיווק" - הוא מכר אוכל, פשוט אוכל, וגם גפרורים ודברים כאלה. ואנשים באו לקנות אוכל, לפי מה שהם היו צריכים, לא מותגים לפי אופנת הצרכנות האחרונה. היו מכולת, ירקן, איטליז, והקניות היו סבב ביניהם (חלק גם גרו בקרבת מאפייה, וקנו את הלחם והלחמניות שלהם ישירות מהאופה ולא דרך המכולת; פה ושם היו גם "קונדיטוריות" ושם היו קונים עוגיות או אפילו עוגה, בהזדמנויות חגיגיות).
מעניין היה לפתוח לזה דף.
מה אכלתם בילדותכם או משהו כזה.
מה היו ארוחת הבוקר, ארוחת העשר, ארוחת הצהריים, ארוחת הארבע וארוחת הערב של ילדותכם?
מה לקחתם לבית הספר? (שמעתי שהיום הילדים לוקחים לחם עם ממרח שוקולד לבית הספר! בילדותי לקחו גבינה לבנה או גבינה צהובה או נקניק או ביצה קשה, עם פרי או ירק, זהו פחות או יותר).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה אכלנו בילדות
דף שווה. יהיה לי המון לכתוב שם.. (עכשיו ממהרת) .

[תבשיל_קדרה*]

שיואו בשמת, ה 10 שנים שבינינו זה כזה הבדל!
היה לי לחם עם שוקולד לבי"ס. לכל החברים היה שוקולית בבית (לנו לא, התבישתי.) במבה היה חטיף רגיל.
אבל באמת - רוב האוכל קנוי בשוק/מכולת ומבושל בבית.

[בשמת_א*]

לכל החברים היה שוקולית בבית
אני חושבת שהשוקולית הגיעה גם כן בתחילת שנות ה-70. מתאים לגיל שלך, לא? (-:

[חוט_השני*]

מה אכלנו בילדות? למשל:
היה שוקולית בבית
כוס מלאה אבקת שוקולית עם 2-3 כפות חלב:-S

[בלה_שנדמה_לה*]

היה לי לחם עם שוקולד לבי"ס. לכל החברים היה שוקולית בבית (לנו לא, התבישתי.)
לי היה הפוך. היתה שוקולית בבית (לא זוכרת ששתינו, אבל זוכרת שהיתה... אולי רק מאוחר יותר?) אבל לא ממרח שוקולד. לקבל כריך עם שוקולד ממישהו בכיתה היתה משאת נפש.
/-:

כוס מלאה אבקת שוקולית עם 2-3 כפות חלב
חוט השני - אולי התבלבלת ביחסים בין החלב והאבקה? 0-:

אימא שלי היתה מבשלת הכל בעצמה (גם היום ככה), ומשאירה לנו לחמם כשנחזור מבית הספר. אני לא זוכרת שום מוצר בשר קנוי מעובד.
אני לא יודעת אם כבר היו אז קורנפלקסים על המדפים בסופר, אבל לא היה לנו בבית, זה בכלל לא היה בתפריט. (גם אני ילידת ה-70). גם מעדני חלב לא.

ארוחות הערב שאני זוכרת הכי לטובה, (ופי מתמלא ריר), אלה הארוחות כשאימא שלי היתה חוזרת מהסופר - ירקות טריים, לחם טרי (או באגט), גבינה טרייה. פשוט ונפלא. (-:

[תבשיל_קדרה*]

אני לא יודעת אם כבר היו אז קורנפלקסים על המדפים בסופר
אבא שלי היה ימאי, ואכלנו קורן פלייקס עם חלב עמיד על האוניות. מאוחר יותר, באמת, זה נהיה רגיל גם בארץ. ועוד יותר מאוחר תלמה התחילו לייצר "כאלה".

מעדני חלב - היו, אבל מצומצם - פרילי, פריגורט, שמהזכרון שלי - היו פחות מתוקים מהיום. בטח גם היה דני.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בילדותי לקחו גבינה לבנה או גבינה צהובה או נקניק או ביצה קשה, עם פרי או ירק, זהו פחות או יותר).
בשמת, אני טיפה יותר צעירה ממך, אני חושבת (נולדתי בסוף שנות הששים). אבל אני זוכרת שבגן בימי ראשון תמיד היתה ריבה אדומה בתוך הכריך (הכריך של הגן, לא של אמא). והיה גם כמובן ממרח שוקולד "השחר".

בארוחות בבית - אכן היו המון אשל, לבן, לבנייה, גבינות כמו "סביון" (גבינה לבנה באריזה מלבנית שטוחה), ומקסימום קוטג'.
היוגורט כמעט לא היה מוכר ובטח לא בטעמים - היה רק "דנונה" ועוד מתחרה אחד. דנונה עצמו היה הרבה יותר חמצמץ ופחות מעודן מאשר היום. בתור ילדה חולנית הרופאים המליצו לי לאכול יוגורט ביום, כך שהטעם עדיין על לשוני.

לגבי ממתקים:
בבית באמת לא היו לנו שום חטיפים - לפעמים שוקולד פרה. בחגים ובזמנים מיוחדים הופיע שוקולד תוצרת חוץ (האריזה הגדולה עם האגוזים).
בתור פינוק היינו הולכים לקיוסק וקונים דברים מזעזעים בעטיפות צלופן פושטיות כמו "חלביצה" (מין תחליב משובץ באגוזים, ממתק טורקי אם אינני טועה), ממתק שומשום או בוטנים מסוכרים. כולם כמובן אסון לשיניים.
בתור ילדים, בבית היינו מכינים לעצמנו ג'לי משקיות או "פודינג" משקיות (גם היום יש אותם). ולפעמים "נשיקות" - מקציפים חלבונים עם קצת סוכר ואופים.

כשהייתי כבר בתיכון אני חושבת, היו שקיות עם "קיסמים מלוחים" מקלות דקים כאלה.
עוד לפני זה, היו "אובלטים" - הרקיקים השטוחים הפריכים.

קניות: אכן זה היה כמו באירופה חנויות קטנות ומתמחות, ופחות בהשפעה אמריקאית של היום (סופרמרקט אחד לכל הצרכים והמצרכים). היתה קונדיטוריה שכונתית, וחנות לנדוור שמכרה קפה טחון ופירות יבשים וקטניות, מכולת (כולם קנו גבינה צהובה טרייה בפרוסות, ולא ארוזה מראש), ירקן וכולי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

וכמובן זיכרון אישי: שוקו שנמכר בבקבוקי זכוכית (קטנים, בגודל בקבוקי קוקה קולה אישיים).

שוק מוצרי החלב התחיל "להתפוצץ" באמצע שנות השמונים בערך, כשנכנסו מחלבות קטנות כמו (מה שמם?) אלה שמכרו מעדנים בצנצנות זכוכית קטנות,
ועוד מחלבות שמכרו יוגורט, קפיר וכולי.

[מר_גלית*]

זוכרת שהיינו אוכלים לחם מטוגן. היינו קונים בקיוסק סופגניה בצורת בייגלה מצופה בסוכר. כשסבתא באה לבקר או כשהיינו אצלה היינו מקבלים שוקולד מקופלת או אגוזי או טורטית - באיזשהו שלב לא רציתי יותר - אני זוכרת שהפסקתי לאהוב את זה. אצל סבתא היינו אוכלים בשבת בבוקר בורקס שהיתה מכינה או סביחה (מין בצק ממולא בבשר טחון). היינו אוכלים אצלה גם מרק שעועית עם בשר כמובן (אוואס), קציצות שעשויות חצי בשר חצי תפוח אדמה, או חצי בשר חצי עגבניה (יפראקס).
תמיד אבא שלי הכין את הסנדוויצ'ים לביה"ס. היה מורח חמאה בלי רחמנות ועליה חביתה או גבינה. אני זוכרת שהיה לי טעים. במקרר היה לנו באופן קבוע גוש ענקי של גבינה צהובה.
אמא הכינה הרבה שניצלים ופירה. סלטי ירקות לא היו ממש בתפריט.
את גבינת "סביון" אני זוכרת. קורנפלקס הגיע בשלב מאוחר יותר ואני זוכרת שהיה יקר, אז אבא שלי לא הסכים לכבד את האורחים בו.
לגבי משקאות - "דור הג'ינס שותה קווינס" וכאלה. שתינו הרבה קולה, קינלי. היה את הסודה סטרים עם התרכיזים הנוראיים.
אמנם לא אכלנו את הג'אנק שאוכלים הילדים היום, אבל אכלנו הרבה שוקולדים, מרמלדות, מקל סבא וכו'. לא היו את כל המלוחות שיש היום: צ'יפס וכאלה.

[ה_עוגיה*]

בבית היינו מכינים לעצמנו ג'לי משקיות או "פודינג" משקיות
אמא היתה מכינה לנו אבל לעיתים רחוקות.
היתה איזו מדבקה של דג שהיתה מצורפת לג'לי ועל המקרר היו לנו כמה דגים, אחד חדש, אחד קצת יותר דהוי, אחד עוד יותר דהוי ואחד ממש דהוי (כאמור - לעיתים רחוקות...).

היה פריגורט - יוגורט עם פרי (אין היום. פרילי עדיין יש) של טרה.
היינו הולכים עם סבא ל"מחלבה" (אלק. חנות של טרה באמצע העיר) ובוחרים לנו את המעדנים שלנו (לא שהיה כזה מבחר אבל ההתרגשות עדיין היתה קיימת).

חלה מטוגת ביום ראשון בערב (בדיעבד אני מבינה שמדובר בחיסול שאריות החלה משבת).

ארוחת ערב - סלט ירקות, גבינה וחביתה. לפעמים היינו מגוונים עם "סלט צרפתי" - הירקות חתוכים לפלחים ולא לקוביות והרוטב מכיל מיונז.

שוקולד למריחה - אמא הכינה רוטב שוקולד ואת זה מרחה לנו על הלחם. הרגשנו מה זה מקופחים לעומת אלה שהיה להם ממרח "אמיתי" בלחם.

[אנונימי]

בתקופתי - כנראה שזה בדיוק בין תבשיל לבשמת? - היו מעדנים והיו חטיפים, אבל לא אצלנו בבית.
בסנדביץ' של ילדים אחרים היה את המטעמים שלי לא היו: נקניק, שוקולד למריחה... אצלנו בבית לא היה את זה. לא יודעת אם רק בגלל שזה כל כך לא בריא או שגם קצת בגלל המחיר...
בשלי היתה גבינה לבנה בעיקר. לפעמים עם ריבה או דבש. לפעמים הנ"ל בלי גבינה. ופרי.
מרגרינה נחשבה להרבה יותר בריאה מחמאה. אמא שלי עדין מתקשה לקבל את התפיסה העכשווית שחמאה זה סתם לא בריא ואילו מרגרינה זה כמעט רעל...
והיו לנו פצפוצי אורז. שאכלתי עם חלב וסוכר.
פינוק גדול היה פרוסת חלה, ועליה פרוסות בננה עם סוכר מעל...

אוכל רגיל היה סלט ירקות לארוחת בוקר, צהרים וערב. גבינה לבנה וקוטג', וביצה.
בצהרים, עוף בתנור / שניצל עם פירה ואיזה ירק מבושל.

אבל אני יודעת שאצל אמא שלי נושא האוכל הביתי והבריא היה ממש נושא חשוב ומשמעותי. (היא עצמה היתה ועודה צמחונית למדי. היא אוכלת דגים. למה זה נחשב?) גם מטעמי אמונה שככה נכון וגם כי בשר ועוף לא טעימים לה.

הילדים שלי אוכלים די דומה. רק יותר קטניות וגם פסטה, שלא ברור לי למה בדיוק, לא אכלו אצלנו בכלל. מקסימום - פתיתים.
גם חזרתי לפצפוצי אורז - שחשבתי שכבר לא קיימים יותר ושמחתי לגלות שכן, אבל הילדים לא מתלהבים. מעדיפים ריבועי קוואקר עם יוגורט או חלב.

[חוה_ש*]

בגיל שמונה נסענו לראשונה ללמוד בבית ספר האזורי. הדבר היחיד שאני זוכרת היה השוק שלי מעצם קיומו של הלחם הלבן. אצלנו בקיבוץ היה רק לחם אחיד שקראו לו לחם שחור. לא הבנתי מה זה הלחם הזה עם הטעם של הסבון. עד היום אני לא יכולה לאכול את זה.

[רננה*]

בתור ילידת 64 וילדה בקיבוץ, מה שאני זוכרת זה במיוחד כמויות א-ד-י-ר-ו-ת של סוכר לבן, כמעט בכל חלק של האוכל: מיץ פטל, ממרח שוקולד שבישלו בקיבוץ, ריבה, תה וקקאו עם המון סוכר (לא זכור לי שהיו על השולחן קנקני מים. רק מיץ, תה או קקאו).
באחד הקיבוצים שגרנו בו כשהייתי בגן, היו מגישים לילדים ספגטי עם קינמון וסוכר בתור מנה בארוחת צהריים.

ובבית שלנו היו ממתקים חופשי. היה ארון ויכולנו לקחת כמה שרצינו. זו היתה התפיסה החינוכית של אבא שלי.

כיום אני באמת לא כ"כ אוהבת ממתקים, וגם לא מכורה כ"כ למתוק.
אבל בכל השיניים שלי כמעט יש סתימות.

[ירדן*]

חצי פלפל ממולא בגבינה לבנה עם מלח מעל
גבינה לבנה בצלוחית עם אבקת שוקולית- לערבב טוב טוב
דייסה עם שוקולית
ארטיק עם 2 מקלות- לא זוכרת את שמו וגם טוטי פרוטי ולימון שעד היום עושה לי את זה
טוסטוים עם מרגרינה וקינמון- פיתוח של אמא שלי
כשהיינו חולים - רסק תפוחי עץ מבושל
ממ..
רעבה

[מיכל*]

תפוח עץ אפוי

[מיכל*]

אף פעם לא עוגות קנויות. אמא שלי אמרה: "למה שאקנה עוגה?" רק אחרי שנים רבות שכבר לא יכלה כל כך לאפות היא התחילה לקנות עוגות אם צריך..
אני זוכרת שלאחותי הקטנה המטפלת הכינה עגבניות מרוסקות על פומפיה והוסיפה לזה סוכר

[אילה_א*]

מה שהתכוונתי שנחמץ ליבי בעניין הממתקים זה בעיקר התחושה שלנו אין.
שכנראה גורמת לילדים להטרף אחרי מתוקים .
אני רואה זאת בהמון בתים שאני עובדת בהם שכאשר מגירת המתוקים זמינה לילדים הם ניגשים אליה לעיתים רחוקות והילדים שאין להם בבית יכולים להגיע לבית שיש בו להתיישב ליד מגירה כזאת ולא לקום .אני בהחלט מאמינה בתזונה מבוקרת ולא אוכלת בעצמי דברים כאלה, קורנפלקסים או מיני שטויות . אבל אני בהחלט חושבת שלמנוע מילדים משהו לא גורם לרצון שלהם אותו להעלם .

[דליתוש_ב*]

למה זה נחשב? לדעתי לחכם וטעים

אצלי בפעוטון בקיבוץ (2.5-4) היתה מטפלת שהיתה עושה לנו מלווח. אני חושבת ששם התאהבתי ברסק עגבניות. אני לא זוכרת אם ההתלהבות היתה מהאוכל או מאירוע המיוחד

אצלי בקיבוץ בשנות ה-80 היו שמים קנקני קפה בארוחות בוקר מכיתה ב'. כל שבת היתה תורנות בין ההורים להכנת לחם מטוגן (להגיש עם הרבה סוכר לבן) לארוחת בוקר (נראה לי זה פשוט הכי קל להכנה, מבחינתם, והילדים מרוצים).
ובתיכון כל שבת שניצל וצ'יפס וקרמבו/ארטיק לצהרים.
הארוחות סבירות- בוקר: ירקות לחם גבינות. צהרים- אוכל מבושל מחד"א
ערב- בבית. אצלנו סלט וביצה.

ממתק מועדף היה לערבב ממרח שוקולד (ממרחית, לא השחר) עם גבינה לבנה.
ואצלנו בבית היה ממתק יום שישי (מקופלת, פסק זמן, כאלה)
והחטיף היה גרעינים שחורים... לא היו ביסלי במבה.

אני לא זוכרת מי לימד אותי לצחצח שיניים ומתי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מרק עם פתיתים של אסם בצורת "אותיות" הא"ב.
(היו גם מרקים מזעזעים משקית - של דליה נבון. מרק קרופניק וכאלה).

סוכריית תרנגול. וגם דוכן נוסע שהיה עובר ומוכר תפוחים מסוכרים (כמעט לאף אחד בשכונה לא קנו את זה, האמונה הרווחת היתה ש"התפוחים מתחת רקובים". כנראה תירוץ משכנע של האמהות לא לקנות).

אבטיח עם גרעינים שחורים.

אפרסמון עם גלעין ובתוכו הפתעה - מעין צ'ופצ'יקים בשרניים בצורת "סכין" או "מזלג". התייחסנו לזה כמו לעוגיית מזל

כמויות של פיצוחים בבית וברחוב, וערימות של קליפות בפח הזבל (אני חושבת שזה היה התפוצ'יפס של אז).

בכלל, פעם אנשים היו הולכים ברחוב ואוכלים - חצי מנה פלאפל. תפוח. סנדוויץ'. תוך כדי הליכה. לא רק אמהות על ספסל. כולם.

[אנונימי]

אמא שלי לא אהבה לבשל, כך שלא היה אוכל מבושל בבית, פרט לשבת.

בבקרים אמא שלי היתה מכינה לכל אחד כוס של חצי ליטר מיץ טרי, בד"כ מתפוחים + גזר/תפוזים והיינו חייבים לסיים את הכוס עד הסוף, גם אם ממש לא רצינו. בנוסף, כל אחד קיבל כפית דבש מלכות מיוחד שהיא היתה קונה בארגזים ישירות מהספק, איזה דבש סיני נורא יקר בקופסאות קטנטנות.

אח"כ אבא שלי היה מכין לנו חביתה + ירקות חתוכים גס עם שמן זית ומלח + פיתה + גבינה.

לבי"ס: פרוסה עם גבינה.

בצהריים אכלנו לחם עם משהו מרוח. מה שמצאנו במקרר. אני זוכרת שהמציאו את "טבעול" ומאז זה מה שאכלנו בצהריים ולפעמים בערב. היו לנו כמויות של טבעול בבית.

בערב בד"כ קערית מלאה בשמן זית + סרדינים/טונה + לימון, מלח, פלפל, ירקות חתוכים גס - טובלים את הלחם בקערית ואוכלים. לפעמים, אם היה לה חשק, היא היתה מטגנת לנו ברבוניות.
לפעמים היא היתה לוקחת אותנו לאכול שווארמה או פיתה עם זעתר מהאופה. לפעמים היתה מכינה לנו טוסטים עם גבינה צהובה.

בבית לא היו חטיפים מעולם. לשבת אבא שלי היה קונה גביע גדול של יוגורט תות כזה עם מלא צבעי מאכל (שארבעה ילדים + אבא מתחלקים בו), בקבוק מיץ תעשייתי אחד וקופסת גלידה (שכמובן היתה נגמרת בשבת).

כששלושת הגדולות עזבו את הבית ונשאר הקטן (יחסית..) המעצורים השתחררו והמקרר התמלא במעדנים מכל מיני סוגים, עוגות, קורנפלקסים מכל מיני סוגים וטעמים, גבינות צהובות וגבינות שמנות ומגוונות, גלידות וארטיקים בלי סוף במקפיא, פיצות קפואות, המבורגרים קפואים, בורקסים וכו' וכו'. (לא יודעת איך פתאום נעשה המעבר החד הזה).
כתוצאה מזה, אח שלי חי על ג'אנק. זה מה שהוא אוהב. בחדר יש לו בקבוקי בירה שחורה ריקים (שמחליפה את הקוקה קולה דיאט שאבי היה קונה, זה לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מצידנו שלפחות את זה יפסיק לקנות) וקופסאות בראוניז.

[אנונימי]

אה, אבל יתרון למרות הג'אנק: רוב המוצרים אורגניים. כלומר, פרט לג'אנק. יש גם חטיפי שוקולד חרובים לנכדים (כי אח שלי לא נוגע בזה), יש לחם מחיטה מלאה, אורגני, ירקות ופירות לא תמיד, אבל רוב הזמן אורגניים, מיץ רימונים אורגני, שקדיה, טחינה אורגנית, פתיתים, פסטות, קטניות, דגנים, הכל אורגני. וכמבן - ביצים אורגניות (אף אחת מהבנות שלו לא תיגע או תתן לילדיה ביצים לא אורגניות, אז הוא מקפיד).

[שימשי_ג'ה*]

אמי היא הוכחה חיה שלאכול ג'אנק זה קודם כל עניין של אופי
היא מספרת שבבוקר הייתה אוכלת טוסט עם מרגרינה
בצהריים היתה מתעקשת על פלאפל וכשלא היה כסף הייתה "שמה משהו בלחם" ובערב שוב לחם עם שוקולד או מרגרינה
במשך היום היא הייתה שותה אך ורק "מיץ ממותק" וכמובן מרגע שהיתה בנמצא הקולה אז קולה
(כיום המצב אינו שונה בהרבה רק שאת המרגרינה החליפה הקמומברט ואת הפלאפל פסטרמה ומיונז ויש תחרות חזקה בין הקולה לקפה)
המרגיעון "מותר לכעוס" אבד עליו הקלח איתה. כלום לא עוזר. פסטרמה וקמומברט.
(וכף שמן זית על הבוקר בשביל עור הפנים (-: )

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בערב בד"כ קערית מלאה בשמן זית + סרדינים/טונה + לימון, מלח, פלפל, ירקות חתוכים גס - טובלים את הלחם בקערית ואוכלים
או, הכנסת אותי שוב בצלילה לתוך ארוחות הערב. היו לנו צלוחיות קטנות מיוחדות לאכילת דגים (עם ציור של דג כמובן) ועליהן היו שמים דג מלוח/כבוש או סתם סרדין, ואוכלים במזלגות קטנים. זה היה חלק מהמעדנים בארוחות חגיגיות.

ה"דיפים" היו מאוד פופולרים - עגבניות ומלפפונים חתוכים קטן מעורבבים באשל. או קוטג' מעורב בצנונית מגוררת ("פיקנטי" היה מושג מאוד יוקרתי אז), או בזיתים חתוכים. את אלה שמים בקעריות יפות וטובלים בהם לחם.

ידעתי שלא יהיה לי מספיק מהדף הזה

[מיץ_פטל*]

בבוקר כוס שוקו חם או חלב חם עם סוכר או דבש.
לבית ספר כריכים או פיתות עם גבינה צהובה ומלפפון חמוץ או פסטרמה, או גבינה לבנה עם זיתים חתוכים או בצל ירוק או סופגנייה.
היה לנו קיוסק שמכר נקנקיות בלחמניה עם חרדל וקצת חריף...
(בתקופה שלפני שהכרזתי על צמחוניות).
בצהריים פסטה עם רוטב או אורז או פירה עם ירק שלו יש רוטב עגבניות למשל אפונה וגזר , קישואים, שעועית.עוף ברוטב או בתנור.
או מרק ירקות או מרק עדשים בימי החורף או קצ'רי בימי חמישי.
בימי ראשון תמיד חיסלנו את מה שנשאר משבת. קובה וממלואים בד"כ.
אימי הערקית תמיד בשלה אוכל מסורתי וטעים שרק מאוחר למדתי להעריך אותו. תמיד ערגתי לשניצלים וצ'יפס עד שהיא סוף סוף למדה להכין אותם. וגם אז , בסגנון ערקי.
בערב אכלנו סוגים שונים של ביצים - קלה, עין, מקושקשת.עם גבינה.
או ע'רוק - קציצות של ירקות.
או לבן (גבינה מהולה במיים) עם ירקות בתוכו.
טוסטים, סמבוסקים, אורז עם חלב בחורף, סחלב חם.
יאאמיייי
מתוקים היו לוקום, בקלאווה, סוכריות לוזינה ,זינגולה.
קוביות סוכר,סוכריות מנטה ,סוכריות דבש, מנטוס.
והכי הכי אהבתי את התופח המסוכר, או ה"מוצץ", ואת השערות סבתא הורודות.

[פלונית_אלמונית*]

קרמבו ומוס זוקולד בחורף
בוגי (גידוניות של היום) ופופייס בקיץ

[רויטל*]

ןמה עם סוכריות התרנגול הטעימות טעימות שעד עכשיו יש לי שריטות בכל החניכיים בגללן? ...

ומה עם האיש ההוא עם מגש העץ הגדול, שתלוי לו על הצוואר שמכר כל מיני מטעמים מלאים בצבע מאכל אדום? ....

וגם - ארטיק שוקו שוקו ושוקו וניל ושוקו בננה (מי חלם אז על קוקילידה, שוקובו, מגנום ושות', שלא לדבר על ספיידרמן, קליעה למטרה וארטיק שכשמסיימים אותו המקל הופך ללפטופ?).
וארטיק רמזור של פלדמן (איכס)

[ילדת_טבע*]

סוכריית תרנגול. וגם דוכן נוסע שהיה עובר ומוכר תפוחים מסוכרים (כמעט לאף אחד בשכונה לא קנו את זה, האמונה הרווחת היתה ש"התפוחים מתחת רקובים". כנראה תירוץ משכנע של האמהות לא לקנות).
גדלנו באותה שכונה? גם אמא שלי תמיד אמרה שהתפוח רקוב בפנים. לא האמנתי לה אבל גם לא זכיתי לקבל תפוח שכזה ביום העצמאות. כשהייתי כבר גדולה, סטודנטית, הגעתי לצוק מנרה שם היתה (לפני המלחמה) חנות ממתקים ברכבל העליון המוכר שם היה בן קיבוץ מנרה ומיודד עם חברה טובה שגרה בקיבוץ ואיתה באתי לחזות בפלא הרכבל, האיש היה מאוד מאוד נחמד ונתן לי מתנה תפוח אדום ומסוכר. איזה חסך... ליקקתי וליקקתי, היה דוחה בטירוף, מתוק להחריד ומלא צבע מאכל אבל הייתי חייבת לגלות את הסוד-רקוב או לא רקוב והתשובה היא......רקוב .
זוכרת שלהורי לא היה כסף בילדותי, קורנפלקס (כזה של קלוגס) היינו מקבלים רק בחגים אצל סבתא, היה כתוב על האריזה להוסיף חלב וסוכר וככה הכינו לי את הקורנפלקס הראשון שלי, חטפתי בחילה ולא נגעתי כמה שנים טובות עד שגיליתי שאני מעדיפה ללא סוכר...
אני בת הזקונים וכשהגעתי לגיל ארבע אבא שלי עזב את העבודה שלו כנהג משאית ופנה להיות עצמאי מה ששדרג את מצבנו הכלכלי מעט, אמא שלי היתה מפנקת אותי בשוקו בשקית ובמבה. זוכרת את עצמי יושבת ליד השולחן במטבח עם במבה בצלחת עץ ואוכלת את המבמה במשך שעות מספרת סיפור על כל במב שצורתו היתה שונה ומשונה.
אהבתי חלב, בכמויות, יכולתי לשתות חלב במקום מים וכמובן שאמא שלי היתה גאה בי עד מאוד כי יש בחלב הרבה סידן ואמרה שבגלל זה אין לי חורים בשיניים... נגיד...
כשהייתי בת 3 אבא שלי קיבל מתנה לחג מהעבודה משלוח מנות של עלית לכל ילד (עדשים, מטבעות שוקולד, טעמי ושאר הדברים שהיו אז משוקולד) אמא שלי היתה מאושפזת בשל בעיות ברגליים ואני נשארתי עם אחיותי ודודה אחת ששמרה עלינו. כמחאה על שאמא שלי איננה סרבתי לאכול וכל מה שרציתי להכניס לפה היה שוקולדים מהמשלוח מנות, מכיוון ש"הילדה מסכנה" הרשו לי. טחנתי שוקולד בלי הכרה. עד שבשלב מסויים הגיעה הבחילה הבלתי נמנעת, נתקעתי עם גוש שוקולד בפה בלי יכולת לבלוע ועם סרוב מוחלט לירוק... אחותי מתארת את זה הרבה יותר יפה ממני כי היא זו שהיתה צריכה לנקות את הרצפה אחרי שהקאתי את נשמתי על כל הבית ועל תחפושת מלכת אסתר שלי... הסיפורים מתארים אותי שוכבת במיטה חיוורת ולא מוכנה לאכול כלום אחרי האפיזודה. אמא שלי חזרה מבית החולים ומיד לקחה אותי לרופא כדי לבדוק אם אני חולה, הרופא קבע שזה שום דבר ואמא שלי החזירה אותי הביתה, הושיבה אותי ליד השולחן, דחפה גביע דני שוקולד לידי ופקדה "תאכלי!" אותה זה מצחיק היום, אבל אני, עד היום לא מסוגלת לגעת בשוקולד חלב, שוקולד מריר אוהבת אבל ממש בהקפדה כי זה מהר מאוד עושה לי רע.
זוכרת גם שכשכבר הלכתי לגן אמא שלי תמיד היתה מציידת אותי בכריך עם שוקולד שחר שהיה שנוא עלי במיוחד, היא לא ממש הפנימה את העובדה שאני לא מסוגלת לגעת בשוקולד...
עוד סיפור קטן-זוכרת שאמא שלי מכינה עוגת שמרים ביום חמישי. חורף. אני עם נעלי בית אדומות עם ציור זוהר בחושך מקדימה (יד שניה או שלישית להערכתי מאיזה דודה מאמריקה) עומדת על כסא לראות איך אמא אופה. אמא נותנת לי קובית שוקולד מריר ואני קופצת מהכסא ורצה לחדרים החשוכים כדי לראות אם השוקולד באמת "מאיר" כמו הנעליים שלי... בטח הייתי בת שנתיים או משהו כזה...
בזמנים שביליתי בקיבוץ בילדותי זוכרת את המטפלות בבית הילדים כופות עלי שוקו חם (פיכס שוקולד!) עם קרום וכריך שוקולד עם מרגרינה (בלעחס!!!).
אפרופו שוקולד, מחפשת בנרות מתכון טוב ומנוסה של עוגת שוקולד... חרובים גם ללא ביצים ליומולדת של אחייניתי היקרה ששוב תישאר בלי לאכול עוגה ביום הולדתה כי אף אחד לא השקיע וחיפש לה והיא בת 16... מגיע לה פעם אחת, לא?

[בלה_שנדמה_לה*]

בטח גם היה דני.
את צודקת! בטוח היה. יש תמונה של אחים שלי, ילידי סוף ה-70, אוכלים דני בכפית בגיל שנה ומשהו. (-:

סוכריית תרנגול. וגם דוכן נוסע שהיה עובר ומוכר תפוחים מסוכרים
סוכריית תרנגול (נורא אהבתי) היתה במכולת ליד ביה"ס שלי, והייתי קונה כי בבית לא היה מתוק בכלל. תפוחים מסוכרים אני זוכרת רק מיום העצמאות.

כששלושת הגדולות עזבו את הבית ונשאר הקטן (יחסית..) המעצורים השתחררו והמקרר התמלא במעדנים מכל מיני סוגים
ואללה, גם אצלנו זה קרה. איך שאחותי ואני הלכנו לצבא בערך, המקרר התחיל להתמלא בדברים שלא חלמתי עליהם. כולל ממרח שוקולד!!

[אביב_חדש*]

העליתם בי זכרונות. חלקם מזעזעים, חלקם נעימים.

לחם עם שוקולד - עד שמגיעים איתו לבית הספר, רוב השוקולד היה נספג והסנדביץ' היה משעמם עד בלתי-אכיל. כל כך קינאתי באלו שקיבלו סנדביץ' עם מרגרינה, גבנ"צ וירק בפנים. עד הפסקת האוכל הגבנ"צ קצת נמסה ומתערבבים כל הטעמים של העגבניה-מרגרינה.
שוקולד השחר כמובן. אני זוכרת שלאימוני הכדורסל אמא שלי היתה מורחת לי תוך שתי שניות לחם עם שוקולד שיהיה.

היתה שוקולית בבית אבל אף פעם לא אהבתי. זוג הילדים על קופסת השוקולית היו דומים שתי טיפות מים לי ולאחי, וזה היה שעשוע קבוע, להסתכל על שניהם ולהשוות בינינו. לא מזמן הסתכלתי על הקופסא בסופר וגיליתי ששינו את תמונות הילדים (נו, מה).

אף פעם לא אכלנו ארוחת בוקר בבית לפני בית הספר, אולי תה עם עוגיה (פתי בר) או שתיים. ההסעות תמיד הגיעו מוקדם.

בצהריים תמיד אוכל מבושל. אולי לא הכי בריא - קציצות, שניצלים, פתיתים, פירה, אטריות. לא אכלו אצלנו אורז בבית וגם היום אמא שלי מתקשה לאכול/להכין אורז. ירקות מבושלים ברוטב עגבניות שעד היום אני מתה עליהם - כרוב/קישואים/שעועית. גיבצ'...
היו את הקציצות של סבתא שלי שהיתה מכינה מדי פעם סיר שלם. לא מזמן הצלחנו לשחזר את הטעם (הכולל סוכר בפנים) בסיר המקורי. סבתי נפטרה כבר לפני עשור.

בערב לחם, לבן, גבינה לבנה, קוטג', ירקות, אבוקדו, חביתה או ביצה קשה.
הפרילים הגיעו קצת יותר מאוחר. פרילי תות עם ציור של מוגלי, או פרילי אננס. משמש היה טעם נדיר. אני חושבת שזה מלא צבעי מאכל וטעם... עד היום אוכלים כמויות של דברי חלב אצל ההורים שלי. תמיד יש, מכל סוג. אצלנו בבית יש דברים די בסיסיים. (גיליתי בבגרותי שדי יקר מוצרי חלב).

הקורנפלקס לא נכנס אלינו הביתה. אני זוכרת את אמא שלי מספרת בזעזוע עמוק על משפחה במושב שאוכלת בכל בוקר קורנפלקס עם חלב (אאל"ט, הקורנפלקס היה רגיל לא מצופה בסוכר/דבש/שוקולד או ממולא בכל מיני דברים טעימים ~-: )

לא היו ביסלים/במבות/אפרופו בבית. היו שוקולדים. ההורים היו נוסעים לקנות בעפולה פעם בשבוע ומביאים שקית ענקית ומחביאים אותה ומשחררים כל פעם קצת. עד היום אני זוכרת את החיפוש אחר ה"סליק". סליק הממתקים.

עד היום אני צריכה להזכיר להורים שלי לפנות את כל השוקולדים מהבית (כבר לא בסליקים) כשאנחנו באים. יותר נכון, להחביא אותם חזרה בסליק כדי שהילדים לא יחגגו על כמויות השוקולד שיש בבית (בדרך כלל כמות שיכולה להספיק לכל קהילת באופן...)

[אביב_חדש*]

נזכרתי שאח שלי (בן 29 היום, התחתן לפני ראש השנה...) לא אכל כלום כשהיה ילד. אמא שלי המודאגת לקחה אותו לרופא המשפחה. הוא אמר לה לתת לילד כל יום גלידה כי יש בזה חלב וחלב זה בריא.

כשהפכתי צמחונית הביתה הגיעו נקניקיות טבעול, שניצלי טבעול, טחון טבעול שאמא שלי היתה עושה ממנו קציצות. היום אני יודעת שזה רעל בטעם של סבון אבל פעם בכמה זמן אני קונה לעצמי...

[Manty_T*]

קיבוץ.
מטפלת מרוקאית (ניקול) מכינה בכיתה ג' מלאווח.
גבינה לבנה עם סוכר וקקאו - קרם.
הורים מחו"ל. בבית - מרמייט, פיצפוצי אורז, בולטונג
אבא בנה בחצר מכונת עישון ומכין עוף מעושן.
אבא ואח חוזרים יום שבת בבוקר מציד או דייג עם שלל לארוחת ערב (רק אבא מבשל): duck-ala-manty (ברווז ברוטב תפוזים), חוגלה, דגים.
מלמדת את אחותי להכין עוגת שוקולד מספרה של רות סירקיס -ילדים מבשלים.
"התערבנו על חפיסת רוזמרי.." (אף פעם לא משלמים את החוב).
שבת בבוקר, אני, אחי וחבר בסיבוב בבתי הילדים בחיפוש אחר קרטיבים שנשארו מארוחת ארבע של יום שישי. נתפסנו והועמדנו לדין. למרות ההחלטה המשותפת ש"רק חיפשנו כדור", אחרי שאני ואחי חוזרים על השקר, החבר מוליד מצפון ומתוודה. הוא כמובן לא מקבל עונש כי הוא סיפר את האמת. אני ואחי נאלצים לעמוד שוב מול המורה הזועמת ובעודי ממרמרת בבכי, אימי מגיעה ברגע האחרון להציל אותי בטענה (הנכונה) שאני בכלל לא אוכלת ארטיקים וכי סתם נשתרכתי אחרי האח הגדול. לא זוכרת מה נגמר איתו.
שומרים את העטיפה של הקרמבו. מיישרים את נייר הכסף בעדינות רבה ושומרים באלבום מיוחד. יש גם שוקולד עם עטיפת כסף עם דובים. השוקולד מעולה והעטיפה הכי נחשבת.
שבת בצהרים. הולכים לקטוף קקטוסים. מקל עם פחית ומסמר מבטיחים כמות נכבדת של הפרי ושל הקוצים בכל הגוף.
שבת בצהרים רעבים. הולכים למטבח בחדר אוכל, מורחים מרגרינה על החלה ומוסיפים סוכר.
ארוחת ערב. ארטישוק עם מרגרינה. תירס חם.
שבת צהרים:משה בתיבה (נקניקיה בבצק).

תודה על הזכרונות

[אנונימי]

היום אני יודעת שזה רעל בטעם של סבון אבל פעם בכמה זמן אני קונה לעצמי...

וואלה. טעם של סבון. איך לא חשבתי על זה. שנים אני מנסה לחשוב מה הטעם הזה.
גם אני קניתי לפני איזה זמן טבעול, כי התחשק לי פתאום את הזבל הזה, פתאום גיליתי שזה נורא מלוח. זה תמיד היה ככה?

[סלעית*]

אילה, יש מקרים כאלה, ויש מקרים שבהם מנשנשים נון סטופ ביסלי מיץ ממותק במבה ופלים עוגיות ועוד מיץ.

[תזמורת_הים*]

זיפ. יותר מאוחר הגיעו התרכיזים הקפואים של פריגת (שלא היו הרבה יותר טעימים).
קוביות מרק (בטח מונוסודיום גלוטומט טהור).
שקיות של מרק "נמס בכוס" (זה כבר משנות השמונים, לדעתי).
חצי פלפל ממולא בקוטג'.
סלט חסה עם רוטב על בסיס מיונז (או "כמויונז"?). מי השתמש אז בשמן זית בכלל?
"דג פילה" שהגיע מהסופר בצורת ריבועים לבנים.
גלידת יוגורט בטעם תות.
חבילות גלידה שהגיעו בתוך קרטון מלבני והיו חותכים את הקרטון בסכין למנות- שוקו וניל, תות בננה, תות לימון (עם שפע של צבעי מאכל מן הסתם).
אצל סבא מצד אבא היו וופלים של מן- במפתיע, יש להשיג אותם גם היום, באותה אריזה ובאותו טעם
אצל סבא וסבתא מצד אמא היו עוגיות סומסום ועוד סוג של עוגיות תעשייתיות. בפסח היו עוגיות פסח גדולות ועגולות עם חורים בכל מיני צורות.
ספגטי עם קטשופ (אוי לאותה בושה).
קציצות ושניצלים ביתיים- אני זוכרת את אמא שלי דופקת בעצמה את השניצלים וטוחנת את הבשר לקציצות.
דני, כמובן (עד היום אני מסוגלת לחסל איזה שניים ביחד).
סוכריות עדשים, סוכריות חמוצות, סוכריות ג'לי (בצורת טיפות כאלה), סוכריות גומי (אלה שמכוסות בסוכר).
מרמלדה- מין ממתק מפוספס מבחיל.
פתית ופריכיות אורז- הופיעו אי שם בשנות השמונים. פריכיות עם מיונז, גבינה לבנה, גבינה צהובה (איחס).
פשטידת אטריות מתוקה עם גבינה.
בלינצ'ס תוצרת בית, מטוגנים במחבת-מן הסתם במרגרינה- וממולאים בתערובת גבינה (כנען, נדמה לי) עם סוכר.

<ילידת תחילת שנות השבעים>

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

בעיקר זכורות לי ארוחות הערב גבינה לבנה, פרילי (עם חתיכות) לחם, ירקות, ביצה (לא לי, לא סבלתי גם בתור ילדה) שניסו לא פעם לנסות לתת לי בכל הצורות האפשריות.
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שאמא שלי קנתה הביתה קורנפלקס. הייתי חולה באותו שבוע והקורנפלקס הוגש בהכרח עם חלב קר, אני זוכרת שכל כך השתוקקתי לקורנפלקס הזה שאמא שלי חיממה לי את החלב וכך בפעם הראשונה שטעמתי קורנפלקס זה היה עם חלב מחומם כי הייתי מקוררת וכשמקוררים לא שותים קר (עד היום קורנפלקס אני אוכלת תמיד עם חלב או יוגורט אף פעם לא סתם ככה יבש, פשוט לא יורד לי בגרון)
מה עוד זכור לי? ארוחת עשר תמיד לחם או לחמניה עם נקניק ומלפפון חמוץ או גבינה צהובה שלא סבלתי, גבינה לבנה עם זיתים חתוכים לחצאים, או גבינה לבנה ופרוסות מלפפון
זכור לי שאצל סבתא שלי תמיד היה רק פטל ועד היום אני לא מסוגלת לשתות את זה. אני זוכרת את בקבוקי הקולה המשפחתיים שהיו אז בבקבוקי זכוכית והיינו זוכים להם רק בשבתות. עד אז היה זיפ (כבר אז היה לזה טעם של אקונומיקה וצבע זרחני וטעם פיכסה)
או פטל (אמא שלי תמיד קנתה רק פטל אף פעם לא הסכימה לקנות תרכיז בטעם אחר ואני רציתי בטעם אננס או משמש)

בצהריים תמיד אוכל מבושל טרי שניצל מטוגן באותו רגע, קציצות, צלי בשר, פסטה ותמיד תמיד סלט ירקות עם שמן רגיל (מי חלם אז להשתמש בשמן זית?) ומלח ואז נהיה מן רוטב כזה שאפשר להרטיב איתו את האורז.

והעוגות שאמא שלי אפתה בכל יום שישי ואנחנו זכינו ללקק את הקערה או את הסיר עם הקרם שוקולד או וניל... יאמי

ארטיק מסטיק, סוכריית תרנגול ואחרי בית ספר היינו קונים אצל איש זקן ומוזר שקיות עם תורמוס או מיץ קפוא בשקית או "דבר בריא" שהיה הדבר הכי לא בריא - מן עוגת ספוג מרוחה בדבש שהוא היה מורח עם מברשת עבה של צבעי ןחשבנו שאנחנו הכי מגניבים בעולם כי היו לנו איזה שתי לירות לקנות את זה ולאכול בדרך עד שהגענו הביתה.

במוצאי שבתות היינו נוסעים לאכול בשיפודיות וחשבתי שאנחנו הכי עשירים בעולם כי לוקחים אותנו לאכול במסעדה

אחח... יש עוד כל כך הרבה זכרונות

הדף הזה הזכיר לי נשכחות
תודה

[אנונימי]

אני רואה זאת בהמון בתים שאני עובדת בהם שכאשר מגירת המתוקים זמינה לילדים הם ניגשים אליה לעיתים רחוקות והילדים שאין להם בבית יכולים להגיע לבית שיש בו להתיישב ליד מגירה כזאת ולא לקום .

אותו דבר אפשר להגיד על פורנוגרפיה (סליחה על ההשוואה הלכאורה קיצונית, בעיני היא מתבקשת). ילד שלא היה חשוף לנשים עירומות יהיה המום ופעור פה נוכח אשה עירומה כשיגדל וודאי ירצה את זה כל הזמן, אולי כדאי שיהיה לו את זה בבית.

אני מציעה להתייחס אל הזבל הזה כמו אל סמים, היטיבה לתאר בשמת א בדף חינוך ללא כפיה וצוטטה שוב בדף התייחסות מעצימה לילדים לגבי טלויזיה -

_למען האמת, הדברים האלה משפיעים רע על כ-ו-ל-ם. פשוט יש כאלה שמגיבים בצורה פחות גרועה. אבל לכולם זה גורם שינוי במוח.
כמו סמים אחרים.
לכן, אני מציעה להתייחס לזה כמו אל סמים._

[אמא_אינקובטור*]

בסנדוויץ' לבית הספר - גבינת טוב-טעם או סביון עם טפטופי תרכיז מיץ-פטל, פיתוח ייחודי של סבתא שלי. או מיונז עם נקניק. בכלל מיונז כיכב אצלנו בבית, ולחם, וחמאה, ואם לא רציתי לאכול משהו בארוחה המשפחתית היו מיד מציעים לי פשרה טריטוריאלית: "אז בלי לחם".

ביסלים ובמבות ותפוצ'יפסים היו מוקצים אצלנו מחמת מיאוס, ואני עד היום לא מסוגלת לרכוש את הדברים האלה - אפילו הבמבה, כשאני כבר נתקלת בה כשמישהו עושה ייבוא אישי או בביקור בארץ, אטרקטיבית עד הבמב השלישי בערך.

פרילי, שוקו בשקית, בהמשך - יוגורט עם גרנולה שמאוד אהבתי. חלב בשקיות והמוצר הנלווה, קנקן פלסטיק עם ידית כדי להחזיק את השקית זקופה במקרר. אבטיחים עם גרעינים - אבטיח בלי גרעינים נראה פלא פלאים. בקבוקי קולה מזכוכית. סיפולוקס. (סיפולוקס?!) עם סודה שלא סבלתי כי היא עקצצה את הלשון. ואז הופיעו בקבוקי השתיה הקלה מפלסטיק.

תחילת שנות השמונים, דוד שלי חוזר מלונדון עם בשורת הקורנפלקס לארוחת בוקר. בארוחות משפחתיות קונים קנקלים (היתה מילה כזו, קנקל) עם פלואורסנטים בשלל צבעי הקשת, היתה תותית של שוופס והיה קריסטל בטעם מנטה. לקינוח: הגלידה המרובעת בקרטון שנפרסת לפרוסות, ושרי-קורדיאל. בחתונות היו לחמניות קלועות חמודות כאלה על כל צלחת והמון סלטים עם המון מיונז, ומיץ של יפאורה (תפוזים ואשכוליות. העדפתי את האשכוליות). ג'לי אדום במזנון של העבודה של סבא שלי, טורטית וטוב-טעם ולפעמים אגוזי שאמא שלי היתה מקבלת בחדר האוכל בעבודה שלה, חטיף טייגר שאבא שלי הביא מלבנון.

והירק המסתורי שכיכב בכל ספרי רות סירקיס המוקדמים - פטרוסלינון.

[ה_עוגיה*]

הי אינקו. יופי שבאת לבקר

[מנג_בין*]

חטיף טייגר שאבא שלי הביא מלבנון.
אה! גם אבא שלי הביא לנו אחד כזה מלבנון!

גבינה לבנה עם סוכר וקקאו
אצלנו קראו לזה - "פוסטרה", וכל-כך אהבנו את זה...ברר...

פרילי תות עם ציור של מוגלי
ואח"כ הגיע גם "קרמלי" עם ציור של קצפת ודובדבן. היינו מקבלים קרמלי/פרילי פעם בשבוע לארוחת ארבע.

בבית הילדים היינו אוכלים בבוקר סלט-גבינה-ביצה ובצהריים היו מביאים "מרק תינוקות" - מרק עוף עם ירקות ו"כדורים"
עשויים מבשר עוף טחון והיינו רבים עליהם.

בחורף היינו הולכות עם אבא לחפש פטריות אורניות ומביאות לאמא שתטגן אותן עם ביצה.

והזיכרון הכי חזק שלי הוא מהארוחות ערב בימי חמישי אצל סבא שלי שנחשב ל"עוף מוזר" בקיבוץ -
הוא לא היה אוכל את האוכל שהגישו בחדר האוכל אלא אופה ומבשל לבד בבית שלו במטבח קטן ופושטי של קיבוץ....
לחם מקמח מלא עם כל מיני זרעונים בפנים ובחוץ, "פנקייק" בריא, תפוחי אדמה עם רוזמרין (מי בכלל ידע מה זה אז !)
על המדף היו שורות-שורות של תבלינים מיוחדים עם ריח מוזר ולא מוכר, ספרי בישול באנגלית ביחד עם ספרי יוגה...
עד היום אני זוכרת את הריחות והטעמים!

[Manty_T*]

בחורף היינו הולכות עם אבא לחפש פטריות אורניות ומביאות לאמא שתטגן אותן עם ביצה.
גם אנחנו, בגלבוע (אם כי העדפתי את הפטריות הסגולות..)
אה, ואצלנו אבא בישל..

[בלה_שנדמה_לה*]

_קציצות ושניצלים ביתיים- אני זוכרת את אמא שלי דופקת בעצמה את השניצלים וטוחנת את הבשר לקציצות.
דני, כמובן (עד היום אני מסוגלת לחסל איזה שניים ביחד).

פשטידת אטריות מתוקה עם גבינה.
בלינצ'ס תוצרת בית, מטוגנים במחבת-מן הסתם במרגרינה- וממולאים בתערובת גבינה (כנען, נדמה לי) עם סוכר.
<ילידת תחילת שנות השבעים>_

איזה קטע, תזמורת הים, כל כך הרבה דמיון....
גם אימא שלי היתה (ואולי עודנה? ) דופקת את השניצלים, פעם גם היתה טוחנת את הבשר. היא מכינה קציצות עוף, בשר בקר וקציצות דג.
חשבתי שרק אצלנו אוכלים פשטידת אטריות מתוקה בחיי, אפעם לא שמעתי על מישהו אחר שאוכל את זה. אימא שלי היתה משתמשת בכל מוצרי החלב המקולקלים שבמקרר - גבינות, יוגורטים, כל מה שיש. אח, מעדן!

הבלינצ'ס - לאימא שלי לא היה זמן להכין את העלים, אז סבתא שלי היתה מביאה לנו ערימה שהיא הכינה. נכון, גם היא היתה ממלאת בגבינה 'כנען'! אבל לצד אלה עם הגבינה היו גם בלינצ'ס ממולאים בבשר בקר טחון שטוגן עם בצל קצוץ. <מומלץ עם שמנת>
( וגם אני ילידת תחילת שנות השבעים...)

חשבתי על זה, שבודאי שהיתה לנו שוקולית בבית כבר בהתחלה, כי נזכרתי שהיינו מערבבים גבינה לבנה עם שוקולית, זה היה מעדן החלב שלנו, כי גם אם היה דני אז, זה לא היה בתקציב.

[בלה_שנדמה_לה*]

טעיתי, גבינת טוב טעם, לא כנען. (בבלינצ'ס כלומר.) מה זה משנה בעצם?!

[יהודית_שפמן*]

http://www.nostal.co.

[תזמורת_הים*]

לאימא שלי לא היה זמן להכין את העלים, אז סבתא שלי היתה מביאה לנו ערימה שהיא הכינה
ואללה, נדמה לי שגם אצלנו!

[רוקדת_לאור_ירח*]

אצלנו בגן ילדים היה ממרח שוקולד לארוחת עשר.
אני תמיד הייתי בעייתית אז היו מורחים לי בלי מרגרינה מתחת ולכל הילדים עם (כבר אז ידעתי שמרגרינה זה גועל נפש מרוכז).
אמא שלי היתה אומרת לנו לבחור מה אנחנו רוצים פרילי או דני והיה מותר לנו אחד כזה ביום, כשאפשר היה גם לבחור כמובן אם פרילי תות או אננס או אוכמניות.
אמא שלי בישלה בבית וגם אפתה עוגות. היא עבדה/למדה רוב השנים, אבל הכינה בבית אוכל בדרך כלל וכשאבא היה אז הוא הכין סלט או לחם מטוגן. היו דברים כמו בורקס שהיא היתה קונה בצק עלים מוכן וממנו מכינה ופעם בכמה זמן היא היתה מביאה לנו פלאפל מצויין מהשוק לארוחת צהריים, זה כשכבר הייתי קצת יותר גדולה וביום שהיא היתה מסיימת מאוחר ולא מספיקה לבשל.
באופן כללי חטיפים היה עניין של ימי הולדת לא של יומיום. כשהייתי קטנה בכלל לא היה אותם ואחר כך כשכבר היה זה לא היה כזה יומיומי.

מה שכן בשוקולד הייתי ממש מפונקת. היתה תקופה שלא הסכמתי לגעת בשוקולד של עלית ובכלל בתוצרת הארץ. זה בגלל שלסבתא שלי היו קשרי עבודה הדוקים עם שווייצרים שכל הזמן היו שולחים לה שוקולדים משם ומביאים לה מתנות כשהם באו. לסבתא שלי ז"ל היו בדיוק 3 נכדים, שזה אני ואחים שלי, ככה כשסבא שלי היה רוצה לאכול את השוקולד היא היתה גוערת בו שישאיר לילדים וזה למרות שהתראינו לכל היותר אחת לחודש בשל המרחק. כמובן שכשהייתי מגיעה אליהם או כשהם היו מגיעים היינו מקבלים אספקת שוקולדים משוויצריה. ככה עד היום אני די מבינה בשוקולד, לא מבדילה במותגים בכלל, אבל בטעם מבדילה.

שוקולית לא היה וכנראה לא היה בארץ ואז פעם לסבתא שלי היה מחו"ל ורציתי גם ובבית היה רק קקאו ונורא רציתי כזה ובסוף התחילו לייצר את השוקולית...

[מנה_מנה*]

איזו נוסטלגיה...
חצילים בטעם כבד של סבתא שלי (היום מרב נוסטלגיה הכנתי בעצמי). וגם קישואים בטעם כבד.
את הכבד קצוץ (האמיתי) מחביאים טוב טוב בתוך חביתה מגולגלת.
ריבה מעורבבת בגבינה לבנה (קראנו לזה בטון) וגם מגולגלת בתוך פרוסה של גבינה צהובה.
חצילים מוחמצים (שני סוגים, כל סבתא עושה אחרת)
ארוחת בוקר של שבת - מקושקשת עם המון דברים בפנים, לבן, גבינות, חלה וסלט (שערבבנו עם קטשופ כי היינו חייבים לאכול מהסלט).
שניצל עם פירה וסלט שעועית ירוקה.
מרק עוף, הרבה מרק עוף.

[ה_עוגיה*]

_לאימא שלי לא היה זמן להכין את העלים, אז סבתא שלי היתה מביאה לנו ערימה שהיא הכינה
ואללה, נדמה לי שגם אצלנו!_

וגם אצלכם היא היתה אח"כ מחפשת איפה אמא מחביאה את ערימת הגיהוצים ומגהצת מהר לפני שהיא תתעורר?

[אמא_לשלושה*]

אף אחד לא מכיר את הממרח בטעם כבד של חברת מטע?
אוי זה היה אחד מהדברים שהיינו אוכלים יום יום יחד עם חמאה ולחם שחור אחיד.
היום כבר אין את הממרח הזה, יש את הממרח של חברת "תלמה" אבל הוא כל כך מגעיל שאני אפילו לא מנסה לטעום (שוב).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מעדנים: אננס מקופסאות שימורים, וגם לפתן (סלט פירות) מוכן מקופסא (עם הדובדבנים הצבועים אדום...).
בורקס גבינה עם ביצה בשבת בבוקר.

[אמא_של_שפן*]

אמא שלי היתה תמיד עוף מוזר בעניני אוכל. למסיבות יום הולדת וכולי היא היתה מביאה קנקן של תה קר (ולא מיץ פטל, שהיה מוקצה מחמת מיאוס. כן, אמא שלי ידעה על צבעי מאכל כבר בשנות השבעים), והיתה מכינה בישקוטים נפלאים - ואני רציתי שהיא תעשה עוגיות בצורת חיות.
הפעם היחידה שהיה בבית משקה קל היתה כשהיא היתה בהריון עם אחי (הריון קשה מאד בסיכון גבוה) וסבלה מאד מבחילות המליצו לה לשתות קולה נגד הבחילות, אבל כשהיא ראתה כמה זה מפתה אותי לא קנו יותר.
שוקולד היה ממתק לגיטימי (גם היא וגם אני לא יכולות לשלול מילדנו את אחד מהתענוגות החושניים ביותר בעולם בעינינו) אבל בכמויות מאד מאד קטנות. גם לשורה השניה יש את אותו הטעם. לא היו פרילים וכאלו בבית. אני חושבת שזה פשוט לא עלה על דעתה. היה אוכל - עוף וקציצות ותוספות ופסטות וכולי. ובימים חמים כריך עם גבינה ועגבניה חתוכה ליד, כי חם מדי (אבל היא התבישה מהשכנות ואמרה שהכינה "ארוחה חלבית" מה שיצר איזשהו רושם של פשטידות).
אבא שלי היה אלוף העוף הצלוי, הפירה, הצ'יפס והפופקורן (היה לו סיר מיוחד). פופקורן היה החטיף שקיבלנו ממנו כמה שרצינו, ומאחר והוא היה עשוי בבית (עם מעט שמן ומלח) זה היה יופי של חטיף. אולי כששפן יהיה גדול גם אנחנו נקנה סיר מיוחד.
וסבא וסבתא שלי היו לוקחים אותי לתאטרון פעם בחודש, ולפני ההצגה היינו הולכים לפיצריה והם היו קונים משולש אחד (עם זיתים) ומסתכלים עלי אוכלת אותו. לא עלה בדעתם לטעום (בבולגריה לא היו דברים כאלו), ולא עלה בדעתי להגיד להם שזו פיצה איומה ונוראה.

[בלה_שנדמה_לה*]

וגם אצלכם היא היתה אח"כ מחפשת איפה אמא מחביאה את ערימת הגיהוצים ומגהצת מהר לפני שהיא תתעורר?
לא, אני לא זוכרת שסבתא שלי היתה עושה את הגיהוצים, אבל היא היתה מנקה כל מה שדורש הברקה, ומסדרת את חדרי הילדים.... וכל שבוע לפני יום בואה אימא דלי היתה נתקפת חרדה שהבית מבולגן, ומה אימא שלה תגיד....


אף אחד לא מכיר את הממרח בטעם כבד של חברת מטע?
אמא לשלושה, מזל שהדגשת את המילה בטעם, אחרת עוד הייתי חושדת שאת אוהבת כבד... כבד זה הדבר היחיד שאני ואחותי לא אוכלות, מילדות. שונאות את זה.

[אמא_לשלושה*]

כבד זה הדבר היחיד שאני ואחותי לא אוכלות, מילדות. שונאות את זה.
גמני שונאת כבד מוצהרת, לא מסוגלת אפילו להתקרב אליו, בתור ילדה קטנה אמא שלי סיפרה שלי שהיא ניסתה "לדחוף" לי כבד בכל מיני דרכים
אבל תמיד הייתי מרגישה ויורקת אותו.
הממרח המדובר היה צמחוני.

[תזמורת_הים*]

וגם אצלכם היא היתה אח"כ מחפשת איפה אמא מחביאה את ערימת הגיהוצים ומגהצת מהר לפני שהיא תתעורר?
סבתא שלי ממש לא היתה מהסוג הזה... ובכלל, אצלנו לא היתה אף פעם ערמת גיהוצים, כי אמא שלי פשוט לא מגהצת שום דבר ומקפידה מאז ומתמיד לקנות לאבא שלי חולצות סינטתיות שלא צריך לגהץ.

[אדמה_טובה*]

אפרסמון עם גלעין ובתוכו הפתעה
איזה זכרון מתוק ונעים העלית לי! תודה.

אנחנו אכלנו כריכים לביה"ס היו לחם שחור אחיד עם גבינה לבנה וזיתים ופרי ליד. בשום אופן לא שוקולד, אף פעם לא לחמניה.
בצהריים - מה שהמבשלת הכינה, אבל אוכל ביתי לגמרי. דגים, חצילים, קציצות, שניצלים, סלט תפוחי אדמה רוסי, פתיתים.
בתקופה שלא היתה מבשלת, ואמא עמדה במטבח - אכלנו פירה מאבקה תעשייתית והרבה שיפודים צלויים בגריל קטן. לבבות עוף, כבדים ואולי גם ירכיים.
היו גם קינוחים - פרוסת מלון צהוב ארוך עם גלידת וניל-תות-שוקו
מלון גליה ירוק קטן חצוי עם קוטג'
פודינג תות או שוקולד
בארוחת ערב חביתה-סלט-גבינה-לחם-זיתים.
לפעמים פצפוצי אורז או תירפזים. אני מניחה שזה היום קורנפלקס.
סרדינים, גבינה צהובה ונקניק - היו מותרות שהופיעו לעיתים מאוד רחוקות. גם לא היו חטיפים או קולה. כשלאבא היו באים אורחים לשחק ברידג' פעם בחודשיים, הייתי נעמדת ליד קערת הביסלי וגונבת להם כיבוד

[ה_עוגיה*]

אף אחד לא מכיר את הממרח בטעם כבד של חברת מטע?

לא מכירה את המוצר התעשיתי אבל זה מתכון שרץ חזק במשפחה של סבתא שלי עוד מימי הצנע.
והאגדה מספרת על בני הדודים של אמא שלי שחלקם אהבו רק כבד קצוץ וחלקם אהבו רק חצילים בטעם כבד
וכשהיו מכינים אחד מהשניים היו מספרים לאלה שזה כבד ולאלה שזה חצילים (כאילו שלא מבדילים )
אבל השמועות דלפו ויצא שאף אחד לא אכל בסוף.

[אמא_לשלושה*]

אבל השמועות דלפו ויצא שאף אחד לא אכל בסוף.

[מיכל_בר*]

היה את ה"אוטו גלידה" הרעשני-למרחוק. אבא שלי ואני היינו רצים וקונים ארטיקים מגעילים, או - פינוק מיוחד - גלידה בכוס.
בכל יום שישי בצהריים - חומוס, פיתות, פלחי בצל, פול משימורים מחומם בסיר. אחר כך - זהו זה, סרט ערבי.
בכל שבת בבוקר - חלה עם חמאה ודבש.
עוגות אמא היתה מכינה, או קונה עוגה קבועה מקונדיטוריה זיו (מממ...).
מידי פעם הייתי לוקחת כסף והולכת למכולת לקנות טעמי, כמדומני.
היה פרילי תות ואננס. יום אחד יצא יוגורט עם גרנולה (טבעגורט?) במיכל ירוק. יש אותו גם היום, אבל הרבה יותר מתוק.
אין לי מושג מה הייתי לוקחת לבי"ס.

אחלא דף!

[ענת_ב_פ*]

אחלא דף!
ממש אכלה!!
הנה רשימת המכולת שלי, אספתי ממה שכבר כתבתן, ואוסיף עוד בהמשך-

אמא קנתה קוטג' ולבן במכולת וחמאה וגבינה צהובה. בקיצור, הכל היה הכי בייסיק. גרנו מעל מכולת אז הרבה פעמים אנחנו עשינו ת'קניות.

אוכל מבושל תוצרת בית_ בעיקר מרקים בחורף וסלט וחביתה בקיץ. עוף ותפוא (עם פפריקה, יאמי!!), שניצלים/כבד ופירה, _גיבצ'... וכו'. כשהייתי קטנה לא הייתי אכלנית, הזכרון הכי מסוייט שלי היה קלופס ממולא ביצה קשה (יענו קציץ בשר. בעעעע)

שמעתי שהיום הילדים לוקחים לחם עם ממרח שוקולד לבית הספר! כשהייתי בגן (לפני כמעט 40 שנה) זה מה שחילקו בגן!! כ"כ אהבתי את זה! אמא שלי היתה מכינה סנדביצ'ים משעממים ביותר, פיתה-בלי-כלום-מרוח עם גבינה צהובה ופלפל ירוק, לכן הכי אהבתי לעשות בייביסיטר אצל דודה שלי שפינקה אותי בסנדביץ תלת ממרחי, ז"א שכבה נדיבה של חמאה ומעל שכבה נדיבה ביותר של שוקולד ומעל הכל קצת חלבה. סנדביץ' חלום!!
עוגות אמא שלי אפתה והצטיינה במיוחד בעוגות גבינה, שוקולד ופרג. כשהייתי נערה, אם לא היתה עוגה בבית, אז אני וחברות שלי היינו מכלות חבילות ערגליות או וופלים של חב' מנעמים. בעדיפות שנייה היינו מחסלות דובשניות.
בחזית המלוחים כיכבו הבייגלעך. הכי אהבנו את הימים שההורים שלי אירחו חברים, הבית היה מתמלא דברים טובים, ולנו הרשו לאכול מהפיצוחים. על כל השאר היו אומרים לנו- "לא לגעת, זה לאורחים"
כשהיינו מתארחים אצל הסבתות היו מציעים לנו סוכריות ממולאות במשהו דוחה, סוכריות דבש או סוכריות ממולאות אלכוהול מזוויע. מכיוון שאני אוהבת מתוקים, למרות שידעתי שאת המילוי אני לא סובלת, לא הייתי מתאפקת והייתי מוצצת ת'סוכריות עד לנקודת האל-חזור. לפחות זו היתה הכוונה... הסוכריות שהכי אהבתי היו ב3 שכבות (גיח גיח, מוטיב חוזר)- שכבת שוקולד דקה, מתחתיה שכבת חומר לבן סוכרי, ומתחת מתחת מרמלדה צבעונית.

לחם שחור של טיקוצקי כיכב אצלנו. היינו יורדות למכולת ומביאות חצי לחם שחור (או שלם...) טרי חמים וריחני, ויחד עם אמא שלי היינו מבצעות בלחם ניתוח כירורגי- מקלפות את ה"קשה" ואוכלות אותו בתאווה, ואת הרך היינו ממוללות עם הידיים, צובטות ומועכות וגם אוכלות.

וגם-
ארטיק עם 2 מקלות
סוכריית תרנגול
חבילות גלידה שהגיעו בתוך קרטון מלבני והיו חותכים את הקרטון בסכין למנות
בארוחות משפחתיות קונים קנקלים
בחורף היינו הולכות עם אבא לחפש פטריות אורניות
פשטידת אטריות מתוקה עם גבינה.
מרק עוף, הרבה מרק עוף
אחר כך - זהו זה, סרט ערבי.

ארוחות חג היו פולניות למהדרין- מרק עוף ששחו בו קרפעלעך/ קניידלעך, המבוגרים היו מוסיפים שמיר קצוץ, וחלק (היום גם אני)
היו מוסיפים ת'חזרת ישירות לקערת המרק. גפילטע פיש (של סבתא שלי הכי טעימים בעולם!!) כבד קצוץ, עוף ובשר. הכל היה מעולה פרט לדבר אחד רוטט ומיותר- רגל קרושה.
איזה דף יאמי!!

[בלה_שנדמה_לה*]

מישהו הזכיר אפרסמונים עם הפתעה (??????) - אשמח לפרשנות, אבל זה הזכיר לי שהיינו אוכלים שסק בקיץ ומהמרים על מספר הזרעים שיהיו לנו בפנים....

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מישהו הזכיר אפרסמונים עם הפתעה (??????) - אשמח לפרשנות
פעם, מזמן, היו גלעינים גם בתוך האפרסמונים (היום יש רק צל של רמז להם).
זה היה גלעין שקל מאוד לחצות אותו לשניים, ובתוכו היו מין "צורות" - פסים "חצובים" בפנים הגלעין. לפעמים הצורות היו נראות כמו סכין קטנטן, ולפעמים כף או מזלג

[מיכל_בר*]

לפעמים בדרך חזרה מבי"הס היינו קונים חצי לחם (כל אחד...) ושקית שתיה קפואה. פינוקים שכאלה

[אמא_לשלושה*]

_היינו קונים חצי לחם (כל אחד...) D-:
0-:

[בלה_שנדמה_לה*]

לפעמים בדרך חזרה מבי"הס
היינו קונים לחם עם ביזבז.

מי יודע מה זה ביזבז? (-:

<פותחת חידון, הפיתרון מחר....>

[אמא_לשלושה*]

מי יודע מה זה ביזבז?
קצח?

[ילדת_טבע*]

מי יודע מה זה ביזבז
נו... שומר...

[אמא_של_יונת*]

חצי ביצה קשה. (תקופת הצנע).
חצי פרוסה ראשונה בארוחה - רק עם חמאה. אם תאכלי עוד אחת תוכלי למרוח עליה גם ריבה.
לחם טרי מתוצרת המאפיה של הקיבוץ (אז היתה מאפיה בכל קיבוץ). ולפעמים הלכנו למאפיה לראות איך האופה מכין פיתות, וקיבלנו פיתה טריה גדולה, תפוחה, עם מלח גס מפוזר מלמעלה - ישר מהתנור!
תפוזי שמוטי - התפוזים הכי טובים שיש (היו). והכי טוב היה לאכול אותם תוך כדי הקטיף.
בשבת בבוקר - שמנת, ועוגת השמרים הנפלאה של חנה.
מרק עוף/בשר טעים להפליא שעד היום אני מנסה להגיע אליו. הבשר התבשל בתוכו עד צאת נשמתו, וטעמו (של הבשר) היה בהתאם. רק מאוחר יותר גיליתי שלעוף ולבשר בקר יש טעם, ואפילו לא רע.
בערב שבת - קרפיון. אפשר לבחור בין שתי צורות הכנה. ואם אף אחד במשפחה לא נוגע בקרפיון בשום צורה? זב"שנו. יש חלה ברוטב.

אבל גם - תרד מרוסק, קישואים ברוטב, קולרבי מבושל - ולא קמים מהשולחן עד שגומרים את האוכל. איכס...

[בלה_שנדמה_לה*]

מי יודע מה זה ביזבז?

רמז : זה ממרח, לא צמח.

<סליחה אם אכזבתי מישהו...>

[מורינגה_רותמית*]

והכי טוב היה לאכול אותם תוך כדי הקטיף
נראה לי שזה תמיד תמיד נכון. בכל סוגי הפירות ובכל זמן.

תרד מרוסק, קישואים ברוטב, קולרבי מבושל - ולא קמים מהשולחן עד שגומרים את האוכל. איכס...
הכריחו אתכם לאכול?
ואם כן - איך?

[פלוני_אלמונית*]

עלי חסה מרוחים בגבינה לבנה 9% מעורבבת עם סוכר
גזר מרוסק בפומפייה, עם צימוקים, מיץ תפוזים סחוט טרי, וסוכר
מיץ תפוזים סחוט טרי, עם סוכר
חצי אשכולית, יש רק צהובה, עם סוכר. יש רק סוכר לבן, אגב.
בחורף וכשחולים, תה עם לימון (מהגינה) וסוכר. יש רק סוג אחד של תה.
בננה מעוכה היטב במזלג, עם גבינה לבנה, וסוכר
דייסת סולת עם סוכר, וקצת ממרח שוקולד, או קוביות שוקולד, מעורבבות בפנים.
גפילטע פיש עם סוכר (כן, מהעדה ההיא. לגמרי. אם לא היה מובן כבר). קונים דגים בחנות ירקות, שיש בה בריכה גדולה מרובעת והמוכרת דגה שניים, הורגת, מנקה קשקשים, פורסת אחד וטוחנת את השני.
אנטיביוטיקה בשני צבעים מפוררת לתוך כפית ריבה
כל החטיפים המתוקים שהוזכרו למעלה: אגוזי, טיב טעם, ממולדה, רוזמרי, סוכריות גומי...
איך עשיתן לי נוסטלגיה לגלידה פונץ' בננה חתוכה מהקרטון... שופכים מעל קצת ליקר שוקולד. לפעמים הייתי מערבבת עם דני שוקולד ואבקת נס קפה.
פירה: מעוך היטב. אסור שיהיו גושים. מוסיפים מרגרינה ומלח. אם לא אוכלים שוק עוף כתוספת, אז חופרים גומה באמצע וממלאים ב"גיל".
אפרופו גיל, מתכון לגבינה כחושה תוצרת בית: שמים שישה גביעי גיל בסיר, שופכים מעל המון מים רותחים, ומחכים שיתקרר. אחר כך שופכים לתוך מסננת ומשאירים כמה שעות. יוצאת כמות של גביע אחד, אולי אחד וחצי, אבל כל כך טעים.
תחתוך לי חצי לחם. ואמא ביקשה שתרשום.
מרמלדה וחלווה וגבינה צהובה ונקניק שפורסים עם גלגלת גדולה וחדה, הכל במשקל, על הדלפק. יש רק סוג אחד מכל דבר.
ביצה רכה בתוך גביע ייעודי. עם פרוסת חלה
סודה מהסיפולוקס מעורבבת עם מיץ אשכוליות מבקבוק זכוכית. כל כמה זמן היתה ידיעה על בקבוק זכוכית עם משקה מוגז, שהתפוצץ ופצע אנשים.
אוספים את בקבוקוני הגאז של הסיפולוקס למיחזור.
לשתייה מוסיפים קוביות קרח ממגש מחומר מתכתי עם ידית שצריך למשוך כדי לשחרר את הקוביות.
היו כל מיני מספרים ואותיות לאיסוף במבצעים בפקקים של בקבוקי שתייה קלה.
סנדוויצ'ים: מרגרינה או ריבה או (הכי טוב) גבינה לבנה עם חצאי זיתים ירוקים/רצועות פלפל ירוק/עגבנייה.
שוקולית. לא מתפוררת כל כך טוב אבל הגושים נורא טעימים.
ענבים עם גרעינים. מהגינה. ומשם גם באו הלימונים, אגוזי הפקאן, גויאבות קטנות מתוקות עם קליפה חלקה, שנתיים שלוש אפילו תירס. פיטנגו מהגדר החיה, כשהיתה גדר חיה.

עדי יותם

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לשתייה מוסיפים קוביות קרח ממגש מחומר מתכתי עם ידית שצריך למשוך כדי לשחרר את הקוביות.
כן... וגם קשיות מתכת שיש להן כפית בקצה. עשינו קפה קר (עם הגלידה הנוראית ההיא) והרגשנו כמו בעולם של מותרות.
וגם קשיות צבעוניות מזכוכית עם גולה.

_הכריחו אתכם לאכול?
ואם כן - איך?_
ברור. לשבת בגן לגמור את הבננה. מי שלא גמר, לא יוצא לשחק עד שיגמור. היינו יושבים בד"כ אני האיטית, ועוד איזה ילד-שניים, מסתכלים בבננה (הירוקה), מביטים בילדים שמתרוצצים בחצר הגרוטאות בחוץ, ונאנחים.
וגם: בבית, לשתות "נס קפה" (חלב מורתח עם גרגרי קפה עלית). הייתי יושבת עד שהיה נוצר קרום מעל החלב, ואז זה היה עוד יותר מגעיל. שופכת לכיור באין רואים ואומרת לאמא ששתיתי.

[אמא_של_יונת*]

הייתי יושבת עד שהיה נוצר קרום מעל החלב
אוי, איך שכחתי את הקרום על החלב! מכל הדברים המגעילים... אז כן, בגן הכריחו אותנו לשתות את הזוועה הזאת, כמו שעדי תיארה קודם. מאוחר יותר ויתרו לנו על הקרום - ואז איכות החיים השתפרה לאין ערוך! כי תרד מרוסק זה אמנם שיא המגעילוּת, אבל אוכלים אותו רק לפעמים, ואילו חלב שותים יומיום.
ולא מזמן גיליתי שיש אנשים שאוהבים (!) את הקרום!
סוכר - כשהייתי באמת קטנה מאד היה אצלנו רק סוכר חום, כהה וגס. בעיר כנראה היה גם סוכר לבן, למי שהיה קצת יותר אמיד. הסוכר החום היה זול יותר ונחשב פחות טעים ופחות בריא מהלבן. איך משתנים הזמנים!
רק מאוחר יותר החליף אצלנו הסוכר הלבן את החום, והרבה יותר מאוחר חזר הסוכר החום, הפעם באצטלה של בריאות.

ממתקים. כשהייתי בגן לא היו ממתקים, פרט לסוכריות חמוצות ועוגיות הכי פשוטות, והם היו הכיבוד של קבלת שבת. קראו להם "מינֵי תרגימא" - בחיי. מלבד זאת קיבלנו בקבלת שבת שתי קוביות שוקולד. איזה? שוקולד, נו, אתם יודעים.חום כזה. מה, יש יותר מסוג אחד של שוקולד?
בשבת בבוקר הייתי מקבלת מאמא שלי שתי כפיות סוכר בתוך צלוחית קריסטל של פעם, מרטיבה את הסוכר במים ומתענגת על הממתק.
אבל היתה לי סבתא, שבאה לעתים לביקור והביאה איתה תמיד צימוקים וסוכריות ג'לי קטנות בצורת קונוס, מצופות סוכר. איזה פינוק!
הפעם הראשונה שאכלתי יותר משתי קוביות שוקולד היתה במלחמת השחרור. פינו אותנו - כל הילדים הזקנים ורוב הנשים של הקיבוץ - לראשון לציון. עמדתי יום אחד עם ילדה נוספת בחצר. שתי בחורות עברו לידנו, שוחחו אתנו וכיבדו אותנו בשוקולד - טבלת שוקולד לכל אחת. טבלה שלמה, תארו לעצמכם! אני חיסלתי את השוקולד בשלוק אחד ולא היתה מאושרת ממני. הבחורות הנחמדות קצת הופתעו...

[בלה_שנדמה_לה*]

ולא מזמן גיליתי שיש אנשים שאוהבים (!) את הקרום!
גם אצלנו הקרום הוא הסיוט של חלב מחומם, אבל אותנו לא הכריחו לאכול אותו. היה לי חבר, לעומת זאת, שאצלו היו רבים מי יקבל את הקרום ושומרים את הקרום של החלב בצנצנת!!!! יעני שומרים לאחר כך או משהו.... בעעעע

כשהיינו בגן ברוסיה, ורמת התזונה לא היתה משהו כנראה, הכריחו אותנו לשתות משקה שמרים. בחיי. שיא הזוועה עלי אדמות. פשוט שמרים מבושלים במים, זה יוצא חום עם קצף וטעם דוחה, והריח עוד יותר. (אבל זה היה גן הורים, לא איזה מטפלת זרה דחפה לי את זה....)
איך עשיתן לי נוסטלגיה לגלידה פונץ' בננה חתוכה מהקרטון...

מי יודע מה זה ביזבז?
טוב, אז ביזבז זה ממרח קצת חריף, עשוי מעגבניות מרוסקות ותבלינים... היו מורחים אותו מקופסת שימורים ענקית.

אני חיסלתי את השוקולד בשלוק אחד ולא היתה מאושרת ממני.
D-:

[יער_נורווגי*]

אצלנו זה מתחלק למה אכלנו עד שהייתי בת 12 ומה אכלנו אחרי. עד גיל 12 אכלנו בצהרים ספגטי (אמא שלי שפכה פנימה קופסת רסק עגבניות והנה ספגטי ברוטב עגבניות), אורז אדום (אותו טריק של רסק, ללא כל תיבול נוסף), סלט תפו"א. אמא שלי טחנה בשר, טיגנה שניצלים והכל.
סנדויצ'ים עם שפרוטים או סרדינים עם ירקות, גבינה. בגן היה שוקולד השחר או מיונז עם ירקות, שממש לא אהבתי אבל אכלתי כמו כולם. היה רק ילד אחד שויתרו לו וגם ביום של המיונז נתנו לו עם שוקולד. בחצר גדלנו ירקות:מלפפונים, עגבניות, תירס, חצילים, אבטיחים (שלא יצאו משהו).
כשהייתי בת 12 אמא שלי הפכה לטבעונית , מה שהשפיע קשות, כך לפחות חשבתי, על תזונת הבית. ירקות מבושלים, אורז מלא. שנאתי את זה. מעולם לא היו אצלנו סלטים קנויים, ממתקים, שניצלים מוכנים וכד'. בקושי שמורי תירס ואפונה. היום אמא שלי אומרת שאני ההצלחה הכי גדולה שלה תזונתית ושהיא לא מאמינה שאני, שהייתי הכי אנטי, מבשלת אורז מלא.

[לי_אורה*]

ואוווו! איזה דף!!!! הזדהתי עם כל כך הרבה ממה שכתוב כאן!

ארוחת בוקר:
מגיל מסוים ואליך הולכת כל בוקר למכולת וקונה לחמניות טריות ושקית שוקו ולפעמים גם גבינה צהובה שהמכולניקית היתה חותכת במכונת החיתוך המיוחדת.
תחתוך לי חצי לחם. ואמא ביקשה שתרשום... גבינה צהובה ונקניק שפורסים עם גלגלת גדולה וחדה, הכל במשקל, על הדלפק. יש רק סוג אחד מכל דבר.
ואחר אוכלת ארוחת בוקר: לחמנייה טרייה עם חמאה או מרגרינה (איכס) או עם גבינה לבנה ושותה את השוקו. ואם לא הספקתי ללכת למכולת, אוכלת פרוסת לחם שחור מאתמול.

ארוחת עשר בביה"ס:
סנדוויץ' ותפוח עץ או תפוז ובקיץ אפרסק או משמשים וכו'.
ארוחת עשר תמיד לחם או לחמניה עם נקניק ומלפפון חמוץ או גבינה צהובה... גבינה לבנה עם זיתים חתוכים לחצאים, או גבינה לבנה ופרוסות מלפפון
אנחנו אכלנו כריכים לביה"ס היו לחם שחור אחיד עם גבינה לבנה וזיתים ופרי ליד. בשום אופן לא שוקולד
גבנ"צ וירק בפנים. עד הפסקת האוכל הגבנ"צ קצת נמסה ומתערבבים כל הטעמים של העגבניה-מרגרינה.
איך אהבתי את הסנדוויץ' הזה: שתי חתיכות לחם שחור מרוחות במרגרינה (איכס! איך אכלתי מרגרינה??) וביניהן חתיכת גבינה צהובה (שקניתי בבוקר) ו2-3 חתיכות עגבנייה שעליהן מעט מלח. וכשהגיע הזמן לאכול, העגבניות הזילו את המיץ המלוח שלהן על הכל והכל היה רך וטעים. יאמי!

בהפסקה הבאה לפעמים קניתי בקיוסק שליד ביה"ס ארטיק או סוכרייה על מקל, או שאכלתי את תפוח העץ או התפוז שהבאתי מהבית.

ארוחת צהריים:
לפעמים קציצות ושניצלים ביתיים , צ'יפס ומלפלפון חמוץ, ולפעמים חתיכת עוף מכובס וסלט, קציצות ירקות (בייחוד אהבתי קציצות מתרד), גיווץ' וכו'.

ארוחת ערב:
חצי פלפל ממולא בקוטג'.
_בערב לחם, לבן, גבינה לבנה, קוטג', ירקות, אבוקדו, חביתה או ביצה קשה.
הפרילים הגיעו קצת יותר מאוחר. פרילי תות עם ציור של מוגלי, או פרילי אננס. משמש_
ארוחות הערב גבינה לבנה, פרילי (עם חתיכות) לחם, ירקות, ביצה
בארוחת ערב חביתה-סלט-גבינה-לחם-זיתים.
אכלנו גם: יוגורט או לבן או גיל, זיתים, סלט ירקות, חביתה-ביצה מקושקשת-ביצה קשה-ביצה רכה.
_הממרח בטעם כבד של חברת מטע?
אוי זה היה אחד מהדברים שהיינו אוכלים יום יום יחד עם חמאה ולחם שחור אחיד._

שתייה:
בשום פנים ואופן לא הזיפ המחריד והמגעיל! ולשמחתי גם אף פעם לא קנינו קולה או משקאות עם צבעי מאכל. שתינו מיצים טבעיים, מים, סודה (ההורים, לא אני. לא אהבתי)
התרכיזים הקפואים של פריגת
_לשתייה מוסיפים קוביות קרח ממגש מחומר מתכתי עם ידית שצריך למשוך כדי לשחרר את הקוביות.
כן... וגם קשיות מתכת שיש להן כפית בקצה. עשינו קפה קר עם הגלידה... והרגשנו כמו בעולם של מותרות.
וגם קשיות צבעוניות מזכוכית עם גולה._

ממתקים ומעדנים:
שומרים את העטיפה של הקרמבו. מיישרים את נייר הכסף בעדינות רבה ושומרים באלבום מיוחד
סוכריות עדשים, סוכריות חמוצות, סוכריות ג'לי (בצורת טיפות כאלה), סוכריות גומי (אלה שמכוסות בסוכר).
_ארטיק עם 2 מקלות
סוכריית תרנגול_
פרילי, שוקו בשקית... חלב בשקיות והמוצר הנלווה, קנקן פלסטיק עם ידית כדי להחזיק את השקית זקופה במקרר. אבטיחים עם גרעינים
פרילי (עם חתיכות)
פרילי תות או אננס או אוכמניות
מעדנים: אננס מקופסאות שימורים, וגם לפתן (סלט פירות) מוכן מקופסא (עם הדובדבנים הצבועים אדום...).
חבילות ערגליות או וופלים
בחזית המלוחים כיכבו הבייגלעך
וגם: גלידה, ארטיקים: ארטיק שוקו-שוקו, שוקו-וניל והטעים ביותר שוקו-בננה וגם ארטיק בומבה.

אירועים מיוחדים:
לפעמים כשהיינו הולכים לקולנוע אכלנו בדרך פלאפל, ולפעמים קלח תירס מבושל. וכמובן בקולנוע היו קונים לי ממתקים שונים (זוכרת בערגה את הממתק שנראה כבננה מצופה בשוקולד). ולעתים נדירות היינו הולכים לאכול פלאפל ולפעמים יושבים ברחבה שליד החנות ואז גם היינו קונים חומוס וטחינה ופיתות וחמוצים. ולפעמים היינו מארחים ואז היה אוכל מיוחד וטעים.

וכל שבת ובחגים וכשהיו באים אורחים היו עוגות תוצרת בית טעימות להפליא: עוגת קוקוס ממולאת בריבה, עוגת שוקולד מצופה בציפוי קצפת ביתית ומעליה חתיכות שוקולד מגוררות בפומפייה, עוגת שוקולד מצופה בקצפת שעורבבה יחד עם קפה, עוגה מצופה בקצפת ורודה (עורבבה עם תותי שדה שנמעכו במזלג) ועליה תותי שדה, עוגה ובתוכה משמשים ועוד ועוד. כמה טוב! ובאירועים מיוחדים גם שתינו אייס קפה עם גלידה.

באופן עקרוני, בילדותי אכלנו אוכל בסיסי שמורכב בעיקר מלחם שחור, גבינות, לבן לסוגיו, ירקות, פירות, ולצערי גם עוף. ונראה לי שאמנם היו ממתקים מלאי סוכר אבל לבית שלנו לא נכנסו משקאות עם צבעי מאכל וגם זה משהו ורוב האוכל היה טבעי וטרי או מבושל בבית.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מיונז עם ירקות
הידוע בשמו הרשמי "ממרח סנדוויץ'" כך כתוב על האריזה.

[ילדת_טבע*]

אמא שלי שפכה פנימה קופסת רסק עגבניות והנה ספגטי ברוטב עגבניות
עם גבינת גוש חלב מגורדת-אנחנו כנראה היינו מאניני הטעם
כתבתי גם אתמול עוד כמה זיכרונות אבל משום מה נראה שהגשם מחק...
היה קרמבו פירמידה וסוכרית מוצץ שהיתה בטעם של תרנגול, וגם ארטיק לימון עם אדום למעלה.
פיצה פיתה עם קטשופ.
משה בתיבה קראנו לזה כשגדלתי גם חזירים בפיג'מה גם נקנקיות בפיג'מה וגם השם האטקרטיבי-ז' מצופה (הילדים בגן בקיבוץ מאוד נהנו להכניס ולהוציא את הנקנקיה מהבצק ולהגיד שזה צב בעיני זה לא דמה לצב דווקא... לא, לא יכולתי לאכול כאלה בשלב ההוא של חיי)
בנעורי נהגנו לקחת ג'לי בזק בטעם אדום ולשתות אותו חמים, חצי נוזלי... בלעכס!
אבל היו גם דברים טעימים, בימי שבת בחורף היינו הולכים לטייל ולראות פריחה כשהיינו חוזרים אמא היתה מוציאה מהתנור את העוף בקוקי שהכניסה לפני שהלכנו ואבא היה מכין סלט פירות חורפיים (אז לא היה ניתן למצוא פירות של חורף בקיץ ולהפך) עם צימוקים קהים ושופך עליו איזשהו ליקר שתמיד הייתי משתכרת ממנו ונרדמת.
אבא מכין פנקייק (שעד היום הם הטובים ביותר שאפשר למצוא) ביום שישי בערב ואוכלים אותו עם סירופ מייפל של אפיכל (לא מכניסה דבר כזה אלי הביתה היום, פוי!).
ביסודי לא הסכמתי לאכול כלום בבית הספר, גם ככה היתה לי בחילה רוב הזמן, הדבר היחידי שהסכמתי לקחת היה מצות עם גבינה לבנה. אמא היתה מכינה לי סנדביץ' משתי מצות מחולק לרבעים וזה מה שהייתי לוקחת. המורה קראה לה לשיחה על הרגלי התזונה הגרועים של הילדה ובין לבין אמרה שאם יש בעיות כלכליות בבית אז אפשר לקבל סיוע...

[לי_אורה*]

אני רואה זאת בהמון בתים שאני עובדת בהם שכאשר מגירת המתוקים זמינה לילדים הם ניגשים אליה לעיתים רחוקות והילדים שאין להם בבית יכולים להגיע לבית שיש בו להתיישב ליד מגירה כזאת ולא לקום .אני בהחלט מאמינה בתזונה מבוקרת ולא אוכלת בעצמי דברים כאלה, קורנפלקסים או מיני שטויות . אבל אני בהחלט חושבת שלמנוע מילדים משהו לא גורם לרצון שלהם אותו להעלם .
מסכימה מאוד! כל מילה! וכבר עסקנו בנושא זה בדף אחר.

---

_הכריחו אתכם לאכול?
ואם כן - איך?_
לא הכריחו (הכרתי ילדות וילדים שממש הכריחו אותם לאכול, באמצעי כפייה נוראים שונים כולל אלימות פיזית! ) אבל דיברו והסבירו וניג'סו והתחננו ושיחדו והבטיחו הבטחות (שקיימו) ועשו מטוס ("בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז! כאן הטייס מדבר! המטוס חייב לנחות ממש עכשיו! אנא עזרו לי לנחות! נא לפתוח פה גדוווווול!" וכל זה עם נפנופי ידיים דרמטיים ביותר )

ולבסוף נמצא הדבר האולטימטיבי שעבורו הייתי מוכנה לאכול: סיפורים! וככה שמעתי את סיפורי התורה וסיפורים של אופרות שונות ושל מחזות שונים וגם סיפורים דמיוניים, והקריאו לי ספרים ושרו לי שירים. בקיצור, היה כל כך כיף אז הואלתי בטובי גם לאכול

כשהייתי ילדה הבטחתי לעצמי שכשאהיה אימא לעולם לא אעשה כך, ולשמחתי אני זוכרת את הבטחתי ותמיד מקיימת אותה. אימא שלי כמובן רצתה להעביר את הלפיד של טקסי האוכל לדור הבא, אבל לא הרשתי לה

[הראל*]

אפשר היה לקנות סברס מקולף מנערים ברחוב.הסברסים היו בגיגית מים עם קרח, והם היו מקלפים ומגישים את הפרי הקר. נדמה לי שלא היה סברס בחנות כמו היום.
היו נפוצות גם מן עוגות ללא אפיה מוופלים דקים עם ממרח שוקולד-חלבה ביניהם ולמעלה. טעימות מאוד.

[לי_אורה*]

אפשר היה לקנות סברס מקולף מנערים ברחוב.הסברסים היו בגיגית מים עם קרח, והם היו מקלפים ומגישים את הפרי הקר
יאמי! היו כאלה כתומים ומתוקים והיו ירקרקים טעימים אבל לפעמים היה אחד לא טעים. והמרקם שלהם היה מחוספס כזה בגלל הגרעינים. והטעם מאוד מיוחד. נהיה לי קריר בפה כשאני חושבת על הסברס הקרירים!

ואם כבר מדברים על פירות קיציים. טיפה מחוץ לעיר היו מקימים אוהל גדול ובו המוני אבטיחים עם קליפה ירוקה מבריקה ובפנים אדום-אדום ומתוק-מתוק עם גרעינים שחורים שתמיד אהבנו לפצח. וגם מלונים צהבהבים טעימים ביותר. היום אני כבר לא קונה יותר: האבטיחים הרבה פעמים תפלים לגמרי (כשהורידו להם את הגרעינים הסירו מהם את הטעם?) ועל המלונים עדיף לא לדבר.

אה, וענבים ירוקים קטנטנים ומתוקים-חמצמצים וענבים סגולים גדולים מעט יותר ומתוקים יותר. אוי, ואפרסקים ומשמשים ונקטרינות ושזיפים. ואת הגוגואים של המשמשים היינו אוספים ומשחקים בשכונה ובבית הספר.

[אמא_של_יונת*]

(לא מכניסה דבר כזה אלי הביתה היום, פוי!).
למה פוי? פנקייקס זה טעים! אבל פנקייקס הכרתי רק כשהתחתנתי ועברתי לקיבוץ אנגלו-סכסי. וגם "שלווה" (חיטה תפוחה) בשבת בבוקר. וגם רוטב סויה וסירופ מייפל. וקטשופ.
בכלל, המון מאכלים בכלל לא הכרתי בילדותי. לא חומוס, לא טחינה, שלא לדבר על מאכלים פחות נפוצים.

ועל המלונים עדיף לא לדבר.
להפך. בילדותי גידלו - או ניסו לגדל - בקיבוץ את כל מיני הירקות והפירות, קצת מכל דבר. היתה תפיסה של משק אוטרכי, שמסוגל לקיים את עצמו בלי תלות במקורות חוץ. אז ניסו לגדל הכל. ירדו מזה כשהתברר שזה מאד לא כלכלי. בין היתר גידלו אז מלונים משני זנים. זן אחד בהשקייה (קראו לזה אז השקאה) - עגול, יבש ותפל. זן שני - גידול בעל (בלי השקייה) - ארוך, עסיסי וטעים מאד. תמיד תמהתי איך זה שדווקא הזן הלא-מושקה הוא העסיסי.
היום כל מלון שאני קונה עסיסי.

וכאן המקום לצטט כמה שורות של יורם טהרלב מתוך ספרו "משק יגור טיוטה":
"את הפרחים הסגולים של כליל החורש
אוכלים שלמים
ואת קוצי הברקן צריך לשלוף
ומתחתם זרעים רכים ולבנים לאכילה
את החוביזה מקלפים ואוכלים את הכפתור
את פרחי האצבע מוצצים מאחור
את מקור החסידה נועצים בצוארון
ומחוגיו מסתובבים כמו שעון
את הזמזומית מקווצ'צ'ים ושומעים זמזום
את החלבלוב שוברים ויוצא חלב..."

[לי_אורה*]

היום כל מלון שאני קונה עסיסי
יופי לך! בשנים האחרונות כל המלונים שקניתי היו מבפנים חסרי טעם או ממש מרירים או עם איזה טעם לוואי כזה. אני אוהבת מלונים לא רכים מדי, מעט מוצקים, בצבע בהיר ובקצה צבע כתמתם כהה יותר שכשנוגסים מהם העסיס ניגר מהם. והאבטיחים האחרונים שקניתי היו בטעם קלקר קר. ואם כבר, אז עכשיו רוב המלפפונים חסרי טעם, או בטעם דשא, או מרירים או קמחיים. חבל שקלקלו את המלפפונים הקטנים שכשהיו מקלפים אותם הריח היה נישא בכל הבית, והפכו אותם לגדולים ולסרי טעם.