מערכות יחסים פתוחות

[אנונימי]

_{ראו גם: מדור אהבה חופשית פוליאמוריה / נישואים פתוחים / לאהוב יותר Faq}

דיון שהוצא מהדף חברים והכרויות

[ענת_שן_לוי*]

או כמה נשים עם גבר אחד... ואת זה אומרת אשה!
מה שחסר לי בבית זה עוד אשה.

[אביב_חדש*]

אם זה היה שביט שאמר לך, אז הוא התכוון לשתי נשים לגבר אחד...
איך את מרגישה?

[ענת_שן_לוי*]

בן זוגי שאל אותי את אותה שאלה.
כאוטופיה, זה נראה לי. אבל ברור לי שזה קשה מאד לביצוע. ביחוד שאין לנו שום רפרנס חברתי-תרבותי לזה. (אולי אם בשמת תחקור על זה, זה יעזור...)
ידוע לי גם שבמקרים רבים של ריבוי נשים יש את "האשה הראשונה" שנחשבת יותר והיא זו שמנהלת את הבית והקובעת, וגם רודה קצת בנשים האחרות כדי לשמר את מעמדן הנחות.
זה לא בדיוק הדבר שהייתי שואפת אליו.
בפועל אני מכירה אשה אחת שגרה עם שני גברים כבר הרבה שנים, לפחות 15. מעצם זה שזה נמשך כל כך הרבה שנים יש להסיק שזה עובד.

[תומיקה*]

נראה לי שהגיע הזמן להפסיק להיות באחת ולהתחיל בשניים, או שתיים או שלושה או שלושים. אני לא בטוחה מה אני מחפשת- אבל פרטנר/ים לחיים, אנשים כמוני (כמוני זה כאן?). חבר, חברה, חברים, קהילה...אני מכניסה פתק לבקבוק וזורקת לים... נראה לאיזה אי זה יגיע...

[תשובה_לתומיקה*]

תומיקה, אם כשאת אומרת חברה את מתכוונת לחבֵרה במובן הזוגי (יענו, אהבה, אינטימיות, רומנטיקה, סקס וכו'), אז אני רוצה להכיר.
מאוד מזדהה עם: להתחיל בשניים, או שתיים או שלושה או שלושים. אני לא בטוחה מה אני מחפשת- אבל פרטנר/ים לחיים, אנשים כמוני

תכתבי לי: koll hamon ב walla נקודה com

[שחר*]

שלום לתומיקה. נדמה לי שמה שכתבת נוגע בעניין שמעסיק אותי מזה שנים והוא השאלה של בלעדיות באהבה וביחסים. ממה שאני הצלחתי להבין על אהבה ויחסים בעולם הזה אני יכול לומר את הדברים הבאים. אהבה אינה מוגבלת לאחד, שתים, שלושים. למעשה ההיפך הוא הנכון, כאשר הלב נפתח הוא אינו מגביל את עצמו באופן טבעי לכיוון מסוים או אדם אחד בלבד. זאת אהבה. ובמקביל יחסים הם דבר אחר לגמרי. יצירת בסיס לתא משפחתי כרוכה לטעמי ביחסים מבוססים מאוד וזאת בכדי לעמוד בקשיים שמזמנים החיים בגידול הילדים. זה אומר להיות בזוגיות אם מישהו לאורך זמן. באופן תיאורטי הייתי שמח ללכת אחרי הלב ואחרי האהבה ולהיות במספר מערכות יחסים זוגיות באותו הזמן, באופן מעשי זה כמעט בילתי אפשרי. כך לפחות זה נראה לי. לצערי לא ניסיתי. אני כותב לצערי כי הלב תמיד מייסר אותי על כך שאני הולך עם בת זוג אחת מתוך הרבה נשים שאני אוהב ומרחיק את האהבה הזאת לשאר הנשים. מרחיק לפחות בתחום הפיזי. יש בזה תחושת החמצה מסוימת שמלווה אותי.

[תומיקה*]

איזה כיף! כמה חום! לקבל כבר תגובות למכתב בבקבוק שלי...
שחר- אמנם אני לא מאמינה בבלעדיות ביחסים ואהבה, אבל לא נראה לי שלזה התכוונתי פה. התכוונתי יותר לסביבה תומכת, סוג חדש של משפחה או קהילה שמקיפה. אהבה שבאה מסביב- חברים וחברות, דודים ודודות מאמצים, הורים וילדים חורגים... פרטנרים לחיים לא חייבים להיות (ואפילו אם זה אחד. אפילו האחד) רומנטיים. ההזדקקות שלי לפרטנרים באה מתוך רצון לחלוק את החיים (ויש דברים שגבר יקל עלי בהם. גם כן, לא בהכרח): לגור ביחד בחוה נידחת, לגדל ירקות, עיזים, להכין ביודיזל בבית... (אני לא חייבת אבל זה בכל זאת יהיה נחמד אם יחבקו אותי בלילה)

[שחר*]

לתומיקה. זאת הפעם הראשונה שאני כותב באינטרנט ואני מוכרח לומר שזה די מרגש שכבר כתבתי לך ואת ענית לי. ממש כמו מעשה קסמים. בעניין הסביבה התומכת אני בהחלט מסכים שהיה נחמד עם המפגש הרגיל בין אנשים היה חם, אוהב ובאופן כללי קרוב ותומך. כך השכנים היו הופכים להיות קרובים, הילדים שלהם היו הופכים להיות קרובים וכו... זה אכן קורה לפעמים אך פעמים רבות יותר בעידן הזה הדבר אינו קורה וחבל. אבל אחרי החבל, השאלה שמעניינת אותי היא איך אני יכול ליזום את המצב הזה ולעורר אותו להיות כזה. כלומר איך אני יכול ליצור לעצמי מערכות יחסית חמות ואוהבות עם הסביבה שלי. האם אני יכול ליצור מערכות יחסים חמות, אוהבות ותומכות. נדמה לי שאדם יכול ליצר לעצמו מערכות יחסים כאלה. ואם הוא עושה זאת אז הוא כבר אינו בודד אלה בזוג, בשלוש או שלושים.
וחוץ מזה אני סקרן לגבי האמירה ''אני לא מאמינה בבלעדיות ביחסים ואהבה''. האם את חושבת שאפשר לנהל יחסים רומנטים עם יותר מפרטנר אחד באותו הזמן/תקופה ולצאת מזה בשלום?
מחכה לשמוע ממך, שחר.

[תומיקה*]

האם את חושבת שאפשר לנהל יחסים רומנטים עם יותר מפרטנר אחד באותו הזמן/תקופה ולצאת מזה בשלום?
בטח! למה לא? אני כמובן מבינה שלמערכת יחסים כזאת יש חסרונות (אנחנו יכולים להכחיש עד מחר- קנאה אכן קיימת) אבל האם ראית מערכת יחסים מושלמת, בלי חסרונות?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני כמובן מבינה שלמערכת יחסים כזאת יש חסרונות (אנחנו יכולים להכחיש עד מחר- קנאה אכן קיימת) אבל האם ראית מערכת יחסים מושלמת, בלי חסרונות?
LOL

[הדס_מצוי*]

לפני כמה ימים, בזמן שבו תחושת החסר התעצמה, שוחחתי עם חבר, ואמרתי לו "אתה יודע, אני לא באמת צריכה מישהו שישן איתי כל יום, שיסתובב לי בבית כל הזמן. אני צריכה את הידיעה שהוא ישנו" והוא אמר "ברור, הדסה, רק עכשיו קלטת את זה?!"
ובכל זאת אני לא משוכנעת שאכן ההשתוקקות היא רק לידיעה שהוא קיים, אני מרגישה שיש לי צורך לחלוק את החיים שלי במלואם. וגם את המיטה הזוגית הגדולה.
לגבי ולהתחיל בשניים, או שתיים או שלושה או שלושים.
אמן בקרוב בימינו.
אבל זה לא במקום זוגיות לגבי. החברים והאהבה שעוטפת אותי בחיי ממלאים כמעט את כולי. כמעט (-:
עדיין יש רצון וצורך בבן זוג.

[תומיקה*]

כן... ברגעים מסויימים אני במאה אחוז עם מה שכתבתי שם, ואז, בזמן אחר, אני חושבת "על מי אני עובדת? אני הרי מתה להתאהב כבר"

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ההזדקקות שלי לפרטנרים באה מתוך רצון לחלוק את החיים (ויש דברים שגבר יקל עלי בהם. גם כן, לא בהכרח): לגור ביחד בחוה נידחת, לגדל ירקות, עיזים, להכין ביודיזל בבית... (אני לא חייבת אבל זה בכל זאת יהיה נחמד אם יחבקו אותי בלילה)

אני חושבת שמי שהוא באמת פרטנר, יחבק אותך (בלילה או לא בלילה) גם אם ביודיזל בכלל לא יהיה חלק מחייו. אולי הוא יתעניין קצת, אולי הוא יסתקרן, אולי הוא יחשוב שזה טירוף, אבל הוא יהיה שם בשבילך ולא בשביל האקולוגיה.

[שחר*]

לתומיקה. את כותבת בטח. העם הבטח הזה הוא גם לגבי האפשרות של לגור ביחד? כאשר רק נפגשים מדי פעם כל פעם עם בחור/בחורה אחרים אז ניחא אבל האם אפשר ללכת עם זה רחוק יותר? להפגיש ביניהם, להפגש בשלושה/שלושים, לגור ביחד עם יותר מאחד? לי קשה לדמיין את זה מצליח אם כי אני מודה שבמחשבות/פנטזיה זה מצליח בקלות.

[תומיקה_מיק_שועל*]

יש ספר של סטארהוק שנקרא the fifth sacred thing (מומלץ) ומתאר, תוך רומן חצי עתידני, אלטרנטיבות לגמרי ברות ביצוע לחיים בנושאי חברה, כלכלה, אקולוגיה, דת וגם מערכות יחסים. הגיבורים שלה חיים בבית אחד גדול, משפחה מבחירה, ובין כמעט כולם יש רומנים. הם כולם אוהבים (גם רומנטית) אחד את השני, וחולקים באהבתם עם כל הסובבים בבית. זה לא נשמע יפה? (כן, כן, הנה עוד נפש רומנטית חולמנית ומעופפת...)

[שחר*]

תומיקה, בספר זה יפה. במציאות שלנו אני לא רואה איך זה קורה. לא כי זה לא יכול לקרות באופן תיאורתי. באופן תיאורתי הפנטזיה שלי כבר סידרה הכל באופן נהדר. במציאות עוד לא פגשתי באישה שמוכנה לחלוק את בן הזוג שלה עם עוד נשים. עוד לא פגשתי אישה צעירה שרוצה רק אהבה ואילו עניין המחויבות וההתמסרות לא מעניין אותה. (אני כותב אישה צעירה מכיוון שאחרי שמגשימים את העניין המשפחתי אולי אפשר להתפנות לאהבה נטו ושם אולי ההנחות הבסיסיות יכולות להשתנות). וברגע שנכנס מחוייבות והתמסרות או במילים אחרות בניה של קשר שבסופו של דבר מוביל להקמת משפחה, אז יש צורך בהכרעות. כיצד לחלק את הזמן, המשאבים, איך להתארגן, היכן לגור ועם מי ועוד ועוד סוגיות. אם אני צריך להעמיד את עצמי במבחן כלפי הסוגיה אני חושב שהייתי יכול לחיות עם בת זוג משותפת לי ולאחר. אבל האם הייתי מוכן לגור עם שניהם? להקים משפחה בשלישיה? התשובה היא שהרבה פחות בקלות. זה היה צריך להיות מקרה מאוד מיוחד. ואני לא מכיר אף אחד שהיה מוכן ללכת רחוק כפי שעשיתי הרגע ולהצהיר משהו שאפילו קרוב לזה. אולי כאן באתר, שהוא חדש עבורי, אני אגלה הפתעות? זה ישמח אותי מאוד.

[שחר*]

ואגב המלצות, על נאות סמדר שמעת. מקום רחוק, קטן וחם, קהילה תומכת, מגדלים ירקות, עיזים....(על ביודיזל נדמה לי שעוד לא שמעו)

[שקט_חם*]

שלום חמודים, איזה כיף לקרוא מה שאני חושבת כבר שנים!
מצחיק, שחר, הייתי בנאות סמדר (אבל הם לא מקבלים חד הוריות...) ויש לי לספר על זה די הרבה בנושא, ובכלל בדיוק מהסיבה של קהילה תומכת אני ובתי עוברות ללוטן, לא רחוק משם,
שהוא קיבוץ קטנטן בערבה דרומית. בסוף המדבר שמאלה.
הלוואי עלי משפחה מורחבת, אהבה בלי תנאים והגבלות, יותר ממאהב אחד, יותר מאמא אחת לילדים...בדיוק דיברתי על אפשרות של יחסים "פתוחים" עם ידיד חדש. נורא מפתה, אבל בהחלט מזמין אתגר ,אולי בלתי אפשרי במציאות?
בקהילת "המקום" במצוקי דרגות קרו דברים דומים (אהבה חופשית...), והרבה זוגות התפרקו שם. גם הקהילה התפרקה בסוף.טוב? קשה? בעיתי? לא יודעת. אוהד האזרחי, רב הקהילה (שעובר עכשיו לת"א) הוא דמות שמאוד שווה להקשיב לה בענינים האלו.

[מיה_גל*]

במציאות עוד לא פגשתי באישה שמוכנה לחלוק את בן הזוג שלה עם עוד נשים אני אני
ואפילו מיישמת קשר כזה עכשיו...
חולמת מילדות עך משפחה מורחבת שכזו, שגרים יחד, אוהבים יחד, מגדלים יחד את הילדים, כמו שכתבה שקט חם משפחה מורחבת, אהבה בלי תנאים והגבלות, יותר ממאהב אחד, יותר מאמא אחת לילדים
מאד הייתי רוצה ליצור את החלום הזה, הלכה למעשה, למצוא את האנשים שיש להם לב מספיק פתוח כדי לאפשר קיום של קשרי אהבה, אינטימיות וצמיחה רוחנית משותפת, שאינם מתבססים על בעלות, רכושנות, קנאה והגבלות.

אולי בלתי אפשרי במציאות? אולי, אבל אני עדיין מאמינה שכן, אפילו בגיל 40, אחרי אינספור נסיונות סרק, אבל עם נסיון אחד מוצלח, שריר וקיים

[בחגווי_הסלע*]

בנוגע לאהבה חופשית...זה באמת נושא מורכב שאני נתקלת בו בשנים האחרונות יותר ויותר, בכל אופן בחקר פנימי שלו - אני כרגע לא רואה את עצמי מספיק 'מוגנת' כדי לשרוד את זה, אבל נכון, חלק מאנשי "המקום" בדקו את זה יותר לעומק, היה שם הרבה כאב אבל גם חוויות משמעותיות. יש גם קהילה בשם 'תמרה' בפוטוגל שחיה בצורה כזאת ובנובמבר חבורה מתוכם תהיה בארץ לעשות מסע למען השלום בהתכוונות להקמת כפר שלום בינלאומי.
כמה פחדים ורגשות הנושא הזה מעלה..

[תומיקה_מיק_שועל*]

הי, שחר, עוד לא נעלמתי. הנושא הזה לא חדש וגם קצת נמאס לי לדבר ולדבר ולדבר.... בשניים ותוספות זה הצליח עד היום, אבל באמת אני תוהה: האם אהיה מספיק פתוחה, אמיצה, נדיבה להתחיל ממספר גדול יותר? שלושה, ארבעה.... אני מאמינה בחיים כמו פילים,בעדר אחד אוהב, אבל האם אני מסוגלת? הלוואי שהיה לי את הבטחון של לאפיס. הייתי גם רוצה לשמוע עוד.

[שחר*]

לאפיס, מאז שכתבתי בפעם האחרונה גיליתי את הדף שמספר על הניסיון המרתק שלך ושל זוג נוסף לגור יחד ולקיים אורך חיים מאוד שונה מהנמצא מסביב. כולי סקרנות איך זה הולך. אני מוצא שהתיאורים שלך שם ממש מרגשים. נראה לי שהייתי שמח לקחת חלק בחיים כאלה. אולם אין לי ספק שבת הזוג שלי לא תהייה מוכנה לשמוע על זה.

_במציאות עוד לא פגשתי באישה שמוכנה לחלוק את בן הזוג שלה עם עוד נשים אני אני
ואפילו מיישמת קשר כזה עכשיו..._
האם את והאישה חולקות את בן הזוג שלה גם מבחינת קשר מיני? השאלה לא בהכרח צריכה לקבל תשובה, בטח שלא כאן, אבל אני שואל אותה כחלק מהדיון, היות והאספקט הזה הוא שהכי קשה לבת הזוג שלי לקבל. כלומר אני יכול מבחינתה להיות מאוד קרוב אל אחרות כל עוד אין שם מגעים מיניים. אינטמיות לא מינית כן, מינית לא. מהתיאור שלך זה לא ברור שאת בת זוג של אדם ובאותו זמן יש לו עוד בת זוג. להיות קרובים, לגור באותו בית, לחלוק רגעים אינטמיים כל זה אינו כמו לחלוק את המיטה עם אדם אחר. כך לפחות טענו כל הנשים שאני פגשתי עד היום.

[מיה_גל*]

שחר, תודה על ההתרגשות שלך מאורח חיי
כתבתי את זה כבר בבלוג שתי משפחות גג אחד, ושוב אני מדגישה - ביני לבין בני הזוג אתם אני מתגוררת אין קשר מיני או רומנטי.
לעומת זאת יש לי קשר רומנטי עם גבר אחר, איש שאני אוהבת כפי שלא אהבתי מימי, ואחד הדברים שאני הכי אוהבת אצלו זו העובדה שאין לו רגשי בעלות עלי, אני לא רכושו, הוא לא רכושי ואין לי בעלות עליו. וכן, לכל אחד מאיתנו יש קשרים אינטימיים, מלאי אהבה ומיניות עם אנשים אחרים. (לי כרגע אין, אבל היה מישהו עד לא מזמן, ואני בחיפושים).
אני מזמינה אותך לקרוא את מה שכתב/ה "עין בוחנת" . ההסבר שם מאד מדוייק מבחינתי, רק שאני עוד לא לגמרי שם במובן שהאהבה שלי אליו לא לגמרי טהורה, אני עדיין דורשת דברים לעצמי בתוך מערכת היחסים שיש לי אתו ולא רק מתרכזת בנתינה.

למשל: אני יכול מבחינתה להיות מאוד קרוב אל אחרות כל עוד אין שם מגעים מיניים את זה אף פעם לא הצלחתי להבין. למה אינטימיות רגשית/נפשית/רוחנית עם מישהו אחר, יותר קל לבני הזוג שלנו לקבל מאשר אינטימיות מינית?
בחווייה שלי, הצורך בבעלות על גופו של בן הזוג נובע מפחד, שמביא לצורך בשליטה. על הרוח אין לאף אחד אפשרות לשלוט, אז שולטים בגוף (או לפחות מנסים).
אם כולנו היינו יכולים לפתוח את הלבבות ולאהוב זה את זה אהבה טהורה, אף אחד מאיתנו לא היה לבד, כולנו היינו אוהבים ואהובים, מכילים ומוכלים.
הפחד מלהיות לבד יוצר את הלבד.

[פלוני_אלמונית*]

יותר משנה עברה מאז שמישהו כתב כאן לאחרונה. בזמן האחרון מצאתי את עצמי מחפש חומרים על פוליאמורי. יותר נכון- אנשים שיודעים שזה מה שהם. אני לא רוצה להתיימר ולהגיד שכולם כאלה, כי זו כבר שאלה של כוחה של תרבות לעצב עומקים שונים באישיות. אני בכל אופן, הגעתי לסוג של בגרות עם עצמי, שאומרת שמספיק להתנצל על תפיסת המציאות שלי! אני מתבונן במונוגמיות בדיוק כמו שאני מתבונן במונוקלטורה(חקלאות חד-גונית) וברור לי ששורשי התרבות המניפולטיבית שבה אנו חיים, חילחלה כל כך עמוק, עד ששכחנו שכמו שפעם האדמה היתה שייכת לכל המינים. לכל הסוגים. וכך גם האהבה... אין שום רודן שמאיים עלינו לעשות מניפולציות לטבע ולאינסטינקטים אלא גרוע מכך, אנחנו עושים זאת לעצמנו ולאף אחד אין הסבר למה...
מאוד אשמח להחליף רעיונות ועוד, עם כאלו שלא מפחדים מהטבע האנושי ומוכנים ל"הסתכן" ולחוות אותו במלוא הווייתו!

[דינ_ור*]

עוברות בי לעיתים מחשבות כאלה בעיקר כי אני יודעת שיש בי רצון להתנסויות שונות אבל גם אני חוששת שאם בן זוגי ינהג כך ליבי פשוט יישבר! הרי כל כך קל להצהיר הצהרות חד צדדיות....
תראה זה קצת שונה ממונוקולטורה,בכל זאת אנחנו מדברים על רגשות כלכך חזקים(אהבה,תשוקה,מיניות) שלא במקרה הם לא נחלקים עם הרבה אנשים בבת אחת,יש בהם איזושהי אבסולוטיות,בניית תא,רבייה וכו'.
זה מעלה אצלי שאלה ששאלתי את עצמי זמן רב(בעיקר אחרי שקראתי את "פרחים בעליית הגג") למה גילוי עריות זה כ"כ נורא ונתעב בעיני החברה(ובוא נסכים שלא רק בגלל הגנטיקה)? יש משהו במיניות ואהבה רומנטית שהוא חזק מאד ולכן גם תחום למסגרת מסויימת.נראה לי שכך זה התפתח.
אני מאמינה שלא נוכל לדעת מה נמצא שם בבסיס האנושות.מצד 1 ברור לי שמדובר בפחד,מצד2 פחד היה מעולם חלק מהאדם ומצד3 נראה לי שגם כשחיו בשבטים הייתה מונוגמיה,אני אבדוק על זה קצת.
אשמח מאד להמשיך...נושא שמעסיק אותי ואני גם חוששת להתעסק בו.

[אמא_של_יונת*]

נראה לי שגם כשחיו בשבטים הייתה מונוגמיה,אני אבדוק על זה קצת.
בשבטים שקיימים היום במקומות שונים יש מבנים משפחתיים שונים.
בקניה, בשבטי הסמבורו והמאסאי, יש משפחות פוליגמיות: ריבוי נשים לגבר אחד.
גם הדת המוסלמית מאפשרת זאת, וחלק מהמוסלמים עדיין נוהגים כך.
אינני יודעת אם קיימים (היום או בעבר הקרוב) שבטים שבהם יש פוליאנדריה: ריבוי גברים לאשה אחת.
והנה מה שכתוב בויקיפדיה על הנושא.

[דינ_ור*]

איך את מרגישה לגבי הנושא?

[מישי*]

עוד אשה צעירה (26) שמוכנה ורוצה לחלוק את בני הזוג שלה. ומאז שהתחלתי "לצאת מהארון" בפני חברי הקרובים גיליתי שיש לא מעט כאלה (זוג אחד חי ביחסים פתוחים, זוג שני פתוח תיאורטית, וחברה נוספת לא אכפת לה אם בן זוגה ישכב עם אחרות כל עוד זה "רק סקס"). כן, זה אפשרי, אני צועדת בצעדים איטיים ובטוחים בשלוש שנים האחרונות... לא מעוניינת לגור עם מישהו כי זה עניין דומה לשייכות של האקסלוסיביות המינית--מישהו שאני מצפה ממנו למלא יותר מדי פונקציות מה שלא נראה לי הוגן או מעשי. אם וכאשר יהיה לי ילד הייתי שמחה שההורה השני יגור מאוד קרוב אלי, בין אם תהיה בינינו מערכת יחסים מינית או לא. אני גם יכולה להעלות בדעתי מצב שאני אחיה עם מישהו באותה דירה ב"זוג" כל עוד יישמר לי החופש המיני שלי. או שאני בתור סטרייטית אגדל את ילדי עם אשה אחרת ללא מערכת יחסים מינית ויהיו לי מערכות יחסים רומנטיות מחוץ לתא המשפחתי הזה. או שאביא ילדים לעולם עם זוג חד מיני. נחיה ונראה.

לגבי ההסבר:
יש משהו במיניות ואהבה רומנטית שהוא חזק מאד ולכן גם תחום למסגרת מסויימת
אמ, לא נראה לי. ממש בקיצור נראה לי שנישואים זה שריד של חברה דתית ויש בזוגיות משבר מאוד קשה בימינו (הנורמה הפכה להיות מונוגמיה סדרתית במקום לנצח) המשבר נובע מזה שמוסד הזוגיות הפך מהסכם כלכלי בחברה פטריארכלית לתבנית רגשית עם ציפיות בלתי אפשריות (נישואי אהבה, שבן הזוג צריך לספק חברות, עניין אינטלקטואלי, יציבות, תשוקה, אבהות, שיוויון ועוד ועוד). הסיבה שהמוסד עדיין משתמר בצורה אפקטיבית הוא שהוא מדכא נשים בצורה מאוד יעילה: הן נכנסות להסכם מרצון, ולכן יש להן רגשות אשמה וצרך לפצות אם זה לא עובד, הן מכניסות לתוכו המון אנרגיות ומספקות המון צרכים של הגבר, מביאות משכורת ומטפלות בבית (העול עליהן עלה מאז תקופת "ההסכם הכלכלי בחברה פטריארכלית" במקום לרדת) ואכן באיזשהו שלב לרבות מהן נופל האסימון והן עוזבות (כי ידוע שנשים יוזמות גירושים יותר מגברים, ושלהם יותר נוח ומאושר בנישואים).

אני מוכנה להסתפק בגבר שיהיה חמוד ומעניין ושיהיה לי איתו סקס פיצוץ, למשפחה שלי אני כבר אוכל לדאוג בעצמי. (לא, זאת לא מודעת שידוכים.)

הגברים בחיי מקבלים אותי כפי שאני וחיים עם זה בשלום, ואת זה אני אומרת רק בשביל להבהיר למי שהפמיניזם הבהיל אותו שאני מאוד מחבבת גברים ולא חושבת שהם מחפשים איפה לדכא אותי, להיפך, אלא כולנו חיים בתוך חברה עם מבנה מסויים שמלביש עלינו תפקידים שאנו לא מעונינים בהם.

[אנה*]

נישואים זה שריד של חברה דתית ויש בזוגיות משבר מאוד קשה בימינו

לא צריך להגזים! לנו ולחברים שלנו מאד נח בזוגיות דווקא. זה מאד תלוי איזו זוגיות, אני מאמינה שביחסים טובים וממלאים לא עולה שום צורך להכניס אדם נוסף למערכת.
וזה משמתאים לי וזה ה"אני מאמין" שלי. .

[מישי*]

ודאי שעולה צורך להכניס אדם נוסף למערכת, כל אדם מכניס כל הזמן אנשים נוספים למערכת, פשוט בדר"כ לא באופן מיני, חברים חדשים אישיים, של המשפחה, חידוש קשרים עם אנשים מהעבר. אך אם כרוך בזה סקס זה טאבו, אפילו אם זה בהסכמה אז מרימים גבה ורוב מי שבמערכת יחסים פתוחה לדעתי שומר בסוד.
ודאי שמתאים לך מה שבחרת, אני ממש לא בעניין של לשכנע.
אך אני יודעת מה מתאים לי, ולא מרגישה שיש לזה לגיטימציה חברתית להיות מי שאני.

[חתולת_בית*]

_יש משפחות פוליגמיות: ריבוי נשים לגבר אחד.
אינני יודעת אם קיימים (היום או בעבר הקרוב) שבטים שבהם יש פוליאנדריה: ריבוי גברים לאשה אחת._
יש וגם יש.
בשבטים מסוימים בנפאל, בהוטאן ואזור ההימלאיה יש שבטים פוליאנדריים.

[חמור_אביר*]

איזה דף מעניין...חבל שנשכח....

[או_רורה*]

אצל המומונים ביוטה יש ריבוי נשים.

יש גם גם את הירקות האורגניים הטעימים ביותר שאכלתי...

[או_רורה*]

מורמונים, כמובן.

[פלונית*]

בשבטים מסוימים בנפאל, בהוטאן ואזור ההימלאיה יש שבטים פוליאנדריים.
מעניין .
אשמח לשמוע על כך יותר ממי יודע להסביר את הרקע לתופעה

[יונת_שרון*]

מקור התופעה הוא בידוד פיזי שמוביל לנישואי קרובים, ולכן כדי לגוון את מאגר הגנים בני הכבפר מזמינים עוברי אורח מזדמנים לשכב עם הנשים. הסיכוי שלילדים שנולדים מזיווג כזה יהיו פגמים גנטיים הוא קטן מאשר אצל ילדים ששני הוריהם בני הכפר.

[נחל_לבן*]

מבחינתי, הרעיון של מערכות יחסים שכוללות יותר משניים (בכל הוריאציות האפשריות) מעניין ומושך אבל לא חושבת שיהיה לי האומץ ליישם..

ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על אזור בסין שבו הנשים הן בעלות הרכוש והכוח והגברים מתעופפים להם בין הנשים, משמשים כמאהבים מוחזקים, ללא זכויות (או רק זכויות חלקיות) על הרכוש. האשה בוחרת ומחליטה מי יהיה המאהב או המאהבים שלה.

אני לא זוכרת אם דיברו על זה בסרט אבל אחת הבעיות שמצב כזה יכול ליצור הוא חוסר יכולת לקבוע מי האבא הביולוגי של הילדים ולכן נישואי אחים יכולים לקרות. כלומר - בן לאשה אחת ובת לאשה אחרת יכולים להיות ילדיו הביולוגיים של אותו אב. יכול להיות בעייתי מבחינה גנטית.
וזו אחת הבעיות במערכות יחסים פתוחות.

[חמור_אביר*]

וזאת ללא ספק הסיבה שכל התרבויות הגדולות התנגדו ליחסים פתוחים ולגילוי עריות לאורך ההיסטוריה...
אבל במאה העשרים המצב השתנה באופן מהותי:
הומצאו אמצעי מניעה וטכנולוגית זיהוי שבהחלט פותחים פתח לשינוי...
כמובן שהדתות הממוסדות ימשיכו להתנגד ובכל העוצמה, כפי שהתנגדו לרוב השינויים החברתיים...אך הכוח שדוחף את האנושות חזק יותר כנראה, ובהחלט צפויים שינויים....
כמו כל שינוי עמוק באנושות, הטכנולוגיה והקידמה אינן מספיקות, אם לא מלווה אותן שינוי תודעתי....
לשם כך אנחנו כאן...אלה שמסוגלים להתבונן על המציאות בפתיחות, להטמיע שינויים וליישם את ההשלכות האפשריות שלהם...
אני, באופו אישי תמיד מפנטז על יחסים יותר מורכבים מהזוגיות הקלאסית - 1+1 -....אבל לצערי עדיין מעטים שמסוגלים/מוכנים אפילו לחשוב על כך....
טוב, אני אשב לי לבד בחושך ואחכה,, לא נורא....

[אלה_לי_לה*]

[פלוני_אלמונית*]

ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על אזור בסין.
איפה אפשר לראות את הסרט הזה? אפשר קצת פרטים? שם. במאי, שנה

[פולי*]

http://www.youtube.com/watch?v=-r9nHrGten8
http://en.wikipedia.org/wiki/Mosuo

[אוהבת_2*]

דף מעניין מאוד.

[בשמת_א*]

ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על אזור בסין שבו הנשים הן בעלות הרכוש והכוח והגברים מתעופפים להם בין הנשים, משמשים כמאהבים מוחזקים, ללא זכויות (או רק זכויות חלקיות) על הרכוש.
לא מדוייק.
בקרב המוסו הנשים הן מנהלות המשפחה. המשפחה היא בית האם ולא בית האב. כל משפחה מורכבת מהאמא הגדולה, אם יש אז גם אמא שלה, הדודות שלה, הדודים שלה, סבתא שלה, האחיות והאחים של סבתא שלה, וכן האחיות והאחים שלה, הילדים שלה (בנים ובנות), הנכדים שלה, הנינים שלה. בקיצור, כל אשה מהמשפחה וכל מי שנולד לאשה מהמשפחה חי בבית.
כולם עובדים בבית וגם בחוץ (מעבדים את השדות של המשפחה וכו').
בד"כ הגברים נשלחים מטעם המשפחה לנהל משא ומתן אם צריך להישלח רחוק. הנשים מעדיפות להישאר קרוב לבית, גם בעבודות בית, גינה ושדה.
הילדים אינם שייכים לאב הביולוגי שלהם ואין לו בד"כ קשר מיוחד איתם.
הם שייכים לבית המשפחה, משפחת האם.
הם נולדים בבית המשפחה, שם המשפחה שלהם הוא לפי האם, ומגדלים אותם אמא שלהם וכל מי שחי בבית המשפחה, הנשים והגברים: אחים שלהם, דודים ודודות, בני דודים ודודות, סבתא וכו'.

הרכוש שייך לבית המשפחה, בית האם. הוא של כולם. הכל מתנהל באופן דמוקרטי ושיוויוני, כולם דואגים לכולם. גם ההחלטות בקנה מידה גדול, כשמתאספים נציגי כמה כפרים, מתנהלים בתקשורת של שיתוף פעולה והסכמה.

אין "כוח" כי כל התפיסה היא של שיתופיות, הסכמה, שיוויון, רצון טוב, שיתוף פעולה וכו'. אין תחרות, אין מטרה לנצח אחרים.

כל נערה במשפחה מקבלת חדר משלה בבית המשפחה בגיל 13, ומרגע זה היא יכולה להתחיל להזמין אליו בנים/גברים.

בלילות, הגברים עוזבים את בית אמם והולכים לחדר של הנערה/הבחורה/האשה שיש להם איתה יחסי אהבה כרגע. אין להם רכוש משותף ואם נולדים ילדים, הם שייכים למשפחת האם. יש ביניהם אך ורק אהבה
לא האהובה מטפלת בגבר, או דואגת לצרכיו מבחינת פרנסה, כביסה, אוכל, וכו' וכו'. לכל אלה דואגות הנשים "שלו": אמא שלו, סבתא שלו, הדודות שלו, אחיותיו. ככה שהנשים בכל משפחה מטפלות רק בגברים שיש להם קירבת דם ישירה אליהן, הם המשפחה שלהן. והגברים בכל משפחה דואגים למשפחה שלהם, של אמא שלהם והאחיות שלהם. כל הילדים קשורים אליהם קשר דם.
לא יכול להיות מצב שבו ייוולד ילד לא רצוי, או יינטש על ידי אביו כשהאהבה בין ההורים תיגמר, כי אף ילד לא גדל במשפחה שתלויה בקשרי האהבה.

בימים עברו, גם היחסים המיניים היו נקבעים לעתים קרובות בהסדר. למשל, בית אם אחד היה עושה הסכם עם בית אם אחר, של החלפת גברים (כל הגברים מבית א' היו "מתחתנים", כלומר עושים טקס שמקשר ביניהם לבין אשה מבית ב', וההיפך). היום יותר חופשי, יש בחירה של הנשים ולא בהכרח עושים הסכם גורף עם משפחה אחרת. יחסי האהבה יכולים להימשך עשרות שנים, אין שום הכרח להחליף. במיוחד שהיחסים מורכבים מסקס ורומנטיקה (-:

[מ_י*]

אפשר לראות כאן
http://www.youtube.com/watch?v=eoTrARDa8BU

[מ_י*]

לא יודעת אם זו רק אני אבל ממש נראה לי שרואים על הפרצוף שלהן את שביעות הרצון מן המצב...

[פנדה_אדומה*]

חברים, יש ספר שמזכיר את כל מה שכתבתם פה, כולל קהילת המוסו בסין. יצא ב 2011 ונקרא Sex at Dawn. מדהים ומרתק ומאוד... מרחיב אופקים. אני תיכף מסיימת וממליצה בחום. בעקבות הקריאה בו התחלתי לקרוא קצת על פוליאמוריה ויחסים פתוחים בארצנו הקטנטונת. שמחה לראות שאני לא לבד בתחושותיי.
יש אותו בחנויות הספרים, אולם רק באנגלית כרגע.

[פלוניתה*]

לאישה יש כמיהה לקשר עם אישה , ריגשי רוחי ופיסי
האם לערבב בכך את האיש???

[פלוני_אלמונית*]

פלוניתה, אם היתה לך כמיהה כזו לגבר אחר מבעלך, היית מערבת אותו?

[נשוי_בפתיחות*]

שלום,
שמי ארז. אשתי גילתה לפני כמה חודשים שהיא נמשכת לנשים. תגובתי הראשונה הייתה להתגרש אך אשתי הציעה לי שננסה נישואין פתוחים ונמנע מפירוק המשפחה. יש לנו בנות צעירות וכואב לנו הלב לפרק להן את המשפחה. במיוחד כשעד עכשיו המשפחתיות היתה נעימה, ללא ריבים, והן ילדות שמחות. אני מסופק אם אני יכול להכיר מישהי רצינית במצב דומה, אבל מכיוון שהבנות באמת יקרות לליבי אני חייב לנסות. אני מחפש מישהי במצב דומה. שאין זוגיות בינה ובין בעלה. שיש ביניהם הסכמה על הכרת בני זוג אחרים. לקשר רציני. לא סטוץ. אשמח לקבל פניות מנשים כאלה, או עצות איפה ניתן לחפש.
מעט פרטים עלי -
בן 45, גר בין חיפה לחדרה, אקדמאי. אוהב מוזיקה וספורט. הודעות לאימייל [email protected]
שבוע טוב,
ארז

[נשוי_בפתיחות*]

אני רוצה להוסיף ולהבהיר לגבי מה שכתבתי למעלה.
אני מחפש קשר של אהבה. תחליף למה שחסר לי בנישואים. הזוגיות ביניינו תמיד היתה קרה. בסופו של דבר היא מצאה את עצמה מאוהבת באישה. היא נמצאת שם בכל נגופה ונשמתה. היא אינה מעוניינת בטיפול ותיקון. התחלנו הליך של גירושים וכשנתנו התראה לבנות הן היו הממומות כואבות וכועסות. עד עכשיו הקשר ביני ובין אישתי היה רגוע ומכבד, ללא ריבים וכעסים ולכן ההלם והכעס של הבנות גדול. המצב הזה גרם לנו לחזור ולבדוק עם עצמנו אם יש אפשרויות אחרות שנוותר על הזוגיות המושלמת ששניינו שואפים אליה לטובת חיים שלמים עבור הבנות. לשנים הקרובות. יש זוגות שכשהזוגיות נשחקת הם משקרים ובוגדים בשביל להימנע מההרס שיוצרים גירושים. האם אין עוד זוגות כמונו שהזוגיות נשחקה, הם רוצים להמנע מהרס המשפחה, אך רוצים לא לבגוד ולשקר מאחורי הגב אלא לעשות זאת בהסכמה?
טובת הילדות היא ללא כל ספק לא להתגרש. זה ברור לשניינו ולכל מי שמכיר את המשפחה. היחסים ביניינו היו ועדיין מכבדים ורגועים. המשפחה שלמה ויפה עבורן. הגירושים טובים עבור שניינו בלבד. אנחנו רוצים להשהות את המהלך הזה לעוד כמה שנים עד שהילדות תגדלנה. אחרי שאישתי מצאה את הסיבה לקרירות ביניינו, אין טעם לסבול מכך יותר. אנחנו רוצים לקיים מערכות יחסים במקביל לנישואים. לאישתי אין בעיה. היא מצאה אישה כמוהה. אך כשאני ניסיתי להכיר נשים לא מצאתי אישה רצינית המעוניינת בקשר עם גבר נשוי. אישתי ביקשה שלפני שנתגרש אנסה בכל זאת למצוא אישה שתסכים לקשר רציני איתי כגבר נשוי, והעלתה את האופציה של נשים בנישואים פתוחים. אני יודע שזו אינה ההגדרה הקלאסית של נישואים פתוחים. אבל אני מחפש אישה שיכולה לפתוח את הראש לבדוק את האפשרות הזו.

[פלוני_אלמונית*]

ארז, מקווה שזה בסדר לשאול אותך כמה שאלות.
אתה מתאר זוגיות קרה כשבפועל הכל רגוע ומכבד. אולי בגלל זה הבנות היו המומות כואבות וכועסות ? הן לא ראו אתכם רבים אז מה פתאום אתם נפרדים?
אולי אם הן היו יודעות את האמת, שאמא אוהבת מישהי אחרת בצורה רומנטית- הן בכלל לא היו המומות מהרצון להפרד?

אם אשתך מצאה את עצמה מאוהבת באישה. היא נמצאת שם בכל גופה ונשמתה_ , אולי היא לא פנויה בנשמתה ובגופה גם לבנות ולבית ולך? כי מנסיוני, כאם ובת זוג ובעלת בית, זה דורש המון אנרגיה. מבחינה מעשית וגם מבחינה רגשית ונפשית.
האם, פרט ליחסי מין שאינם, יש ביניכם איזשהו קיום של מערכת יחסים? למשל יחסי ידידות ועזרה בנטל? יחסי חברות ושיחות כנות?


אני מחפש קשר של אהבה. תחליף למה שחסר לי בנישואים
ואם גם אתה תתאהב באשה אחרת ובמקום לחיות עם שאהבה נפשך, תצטרך לחזור כל יום לבית עם הזוגיות הקרה (כמו גם אשתך)- יכול להיות שהבנות ישימו לב שמשהו אינו תקין אבל מרוב הסתרות והצגות הן לא יבינו מה קורה. האם זה עדיף מאשר האמת? (אולי כן, אני לא שופטת רק מהרהרת).

והצהובון כותב למעלה:
תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך

[נשוי_בפתיחות*]

נכון. הבנות לא ראו ריבים ולא מבינות מאיפה נחתנו עליהן עם רעיון הגירושים.
אישתי מאוהבת בחברתה, אבל היא קודם כל אמא שאוהבת ודואגת לבנות שלנו. היא מתפקדת כאמא. לא מתפקדת עבורי כאישה. יש לנו יחסים של ידידות ועזרה בנטל. אני מקווה להתאהב, אבל עדיין, הבנות יקרות לי מכל ואדחה את הרצון לזוגיות מלאה עבורן. היחסים עם אישתי קרים מבחינה רומנטית, אבל לא מייסרים. כשהדברים גלויים קל יותר להתמודד. היא אישה נעימה. חברתה לא קשה לי. הבנות לא ישימו לב שמשהו לא תקין כי כך היה עד עכשיו וזה רגיל להן

[פולינט*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ברוח הדף ובאינטואיציה שלי, אולי שווה לעבור לבית גדול יותר ולהכניס את האישה הנוספת לבית, ובעתיד גם את בחירת ליבך?
אין לך נישואים פתוחים, אתה מחפש אהבה, לא סקס. זה שאתה באופן חוקי נשוי לא משנה את הסטאטוס הרוחני שלך כרווק. תוכלו גם להתגש, כל עוד תמשיכו לגור באותו הבית שום דבר מהותי לא ישתנה בחייך.
מה תעשה אחרי שתמצא אהבה, נניח יצאתם 3 שנים, במשך כל אותן 3 שנים הסתרת אותה מהמשפחה שלך שהיא הדבר הכי חשוב לך, יצאת לפגישות איתה וחזרת ביום למחרת, מה תספר לבנות? מה אמא תספר לבנות כשהיא פתאום תעלם ללילה? הן תדענה שמשהו שונה. ההתסרה (שהיא בעצמה שקר בעיני) והשקרים רק תערער את הקרקע היציבה שאתם מנסים לבנות להן.
עדיף לצאת עם הכל באופן גלוי.
אם אתם חברים טובים, מסתדרים סבבה והכי חשוב לא רוצים להיות רחוקים מהבנות שלכם שווה לכם לפתוח את סידור המגורים שלכם. אם לא באותה דירה אז שתי יחידות דיור עם סלון משותף או משהו כזה. אפילו אותו בניין בדירות שונות. רק שלא תצטרכו להסתיר את הדבר הכל כך רגיש הזה והכל כך נפלא הזה שנקרא אהבה. תלמדו אותן ותראו להן שאפשר לאהוב.

[נשוי_בפתיחות*]

תודה רבה על התגובה. מקל עלי לשתף ולדון בנושא הזה. אני עובר תקופה מאוד קשה.
החברה של אשתי, גם היא אישה נשואה. היא גרה רחוק והן לא מתכוונות או יכולות לעבור לגור ביחד בזמן הקרוב. וכולנו ביחד זו לא אופציה מבחינת אף אחד. בנוסף לכל הסיבוך אנחנו גם חיים בקהילה דתית...
הרעיון הוא בדיוק מה שכתבת. לגור באותו בית. אפילו אם נשנה את הסטטוס לגרושים. אז פעם בשבוע אני אצא ופעם בשבוע אישתי תצא. לא צריך לשקר לבנות. זה רגיל שאמא יוצאת עם חברה. ואני קצת אשקר ואומר שיוצא עם חברים. זה לא מצב נורמלי, אני יודע. אנשים אוהבים רוצים לפגוש אחד את השני יותר מזה. אבל אנחנו לא רוצים את הסידור הזה לזמן ארוך. אפילו לסחוב שנה, זה משהו. הבנות ממש שבורות. וגם אני שבור ורוצה למצוא לי מישהי לאהוב באמת.

....אני מרגיש שלא אמצא את מה שאני מחפש, למרות שהסידור הזה נראה לי כל כך הגיוני....

יש כל כך הרבה זוגות שבוגדים ומשקרים אחד לשני. או סתם אומללים. הקשר ביניהם מת והם מחזיקים אותו עוד כמה שנים עד שיגדלו הילדים. למה הם לא מדברים בינהם גלויות? למה לא אומרים. הקשר מת. בוא/י לא נתגרש עכשיו בגלל הילדים. אבל כן קצת נצא בשביל עצמנו. נכון שזה הגיוני? למה קשה למצוא?

[קווים*]

תשמע, לא כל יום מוצאים אהבה, מי אמר שאם תהיה אישה בסטטוס מתאים היא תמצא חן בעיניך? במיוחד כשאין כמעט מבחר בסטטוס כזה? לדעתי עדיף לשתף את הבנות בשיא הכנות ולתת לעצמך הזדמנות אמיתית לאהבה, זה גם המסר החיובי יותר לילדות, אין צורך להקריב עצמך למען הילדים, הגשמה עצמית שלך תואיל להן יותר, אם תבהירו להן שהאהבה שלכם אליהן לא תפגע והחברות בינכם ההורים נמשכת הן יקבלו את זה, עליכם להיות שם בשבילהן ולהכיל את השאלות והחששות שלהן ועם זאת להיות שם בשביל עצמכם.
המרגיעון: קרבה ללא קרב ואני מוסיפה גם ללא הקרבה.