רק קצת בית ספר האם אפשרי

[אנונימי]

ראו גם חינוך ביתי ובית ספר בקנדה

[טליה_אלמתן*]

אני עומדת בפני הרשמת יונתן לכיתה א'. חשבתי לשלוח אותו לחלק מהשיעורים (היותר חוויתיים - ספורט, אומנות...), ובקרוב אפגש עם המנהלת בנוגע לכך.
יונתן מבקש גן (ובית ספר) מזה זמן רב. אני יודעת שמאוד חסרה לו חברה.
אני מבקשת לשמוע מהנסיון של ילדי חינוך ביתי אחרים שמשלבים "קצת בית ספר". בעיקר:

1. האם זה לא מטורף מבחינת נסיעות?
2. האם הילד לא מתקשה להתנתק?
3. האם, לאורך זמן, בהכרח "נשאבים" ליום לימודים מלא וארוך? עוד שיעור ועוד שיעור ועוד שיעור...
4. ילד שעוד לא יודע קרוא או כתוב או שניהם - האם ניתן לשלוח אותו לשיעור כמו תורה? ברור לי שזה קודם כל שיקול של המורה, ובכל זאת.
5. שיעורי בית - עד כמה דוחפים?
6. מורים שונים - אנא שתפו וספרו.
7. התנגשויות אידיאולוגיות מול החינוך הביתי - התמודדויות (מבחנים, לדוגמא, או שיעורי בית. הרי לא ייתכן שכל הכיתה יעשו ורק יונתן לא, נכון?)
8. הורים לילדים בכיתה - תגובות והתמודדויות ("למה יונתן לא חייב ללמוד חשבון ואני כן?").

ועוד ועוד, ככל העולה על דעתכם.
ואם יש כבר דף בנושא אשמח להפניה ושילוב.

[מורינגה_רותמית*]

מציעה לך לשאול את שרית אמיר
נדמה לי שביתה היתה (ואולי עודנה) במסגרת בית ספרית חלקית - יום בשבוע.

[תבשיל_קדרה*]

הגדולים שלי הולכים לחוגים (אצלינו זה מיד אחרי הלימודים, הילדים הולכים מבית הספר למרכז הקהילתי שבאותו קומפלקס), אני מסיעה רק כיוון אחד (בחזור יש הסעה), וזה מטורף.
התינוק לא אוהב לנסוע, וכל יציאה מהישוב (בלי אבא) מסובכת: או שהוא נשאר עם חברה (היו פעמים שקיויתי שהוא יכול להשאר והסתבר שלא ), או שהוא נוסע איתנו, עם הפסקה בדרך, עם ילדים גדולים שמאכילים/משעשעים אותו כל הנסיעה, ועם בכי כשנמאס לו ואנחנו תכף מגיעים.
לאחרונה נשברתי, ומי שעושה את ההסעה זה אבא. כלומר - נוסע לעבודה עם האוטו במקום בעסעה, בא בצהריים לקחת את הילדים, שם אותם בחוגים, וחוזר לעבודה.

אם יש לך כח להסיע, סעו כולכם יחד לפגוש חברים.

חוצמזה, נראה לי שלילד קטן זה מסובך - לא בעיה להיות בשעור תנ"ך בלי לדעת קרוא וכתוב. כן בעיה לעמוד מול ילדים שיגידו לו "אמא שלי אומרת שמי שלא לומד לקרוא בבי"ס .... [יש שלל אפשרויות]".

[אילה_בשדה_הדגן*]

אני חושבת שאני ממש לא הייתי רוצה קצת בית ספר.
אני לא חושבת שעקבתי אחר דברים שאולי נכתבו על ידך באתר בנוגע להתנהלות שלכם כמשפחה בחינוך ביתי ואיזה איזור אתם בארץ (שזה ממש קריטי),אם את רוצה לספר אז זה יענין אותי , או שתשימי קישור.

אני יכולה להגיד לך שלפי דעתי אני נהנית מזה שיש הרבה שקיפות אצלנו בבית לגבי הנושא של חינוך ביתי ויש בעיקר תחושה של הרבה גאווה על הבחירה שלנו וגם בנו עצמנו. אנחנו שמחים להיות בחינוך ביתי ומוכנים לומר את זה בקול רם.

דווקא שיעורי ספורט זה דבר שמאוד פשוט למצוא לו חלופה ע"י משחקי רחוב ,טיולים באזורים פתוחים ,חוגי ספורט ,כמו למשל החוג ספורט שיש לנו בטל שחר ,שזה חוג שמשלב כל מני סוגים של תנועות ,כל מני משימות ומשחקים,או חוגי ספורט כמו כדורגל ,גודו וכ'
הבנתי שיש במודעין חוג אומנות לילדי החינוך הביתי בבוקר ושהוא מקסים.
בעיני , חוג אומנות זה פשוט ללכת מדי פעם עם תיק למפגשים שיש בו מה שהבן שלי מעמיס : נירות טיוטה צבעוניים , מספרים , דבק ,גירים ,גלילי נייר טואלט,פלסטלינה
אם יש לי אנרגיה אני יכולה להביא עוד חומרים/למצוא בטבע/למחזר
חלף במוחי הרעיון לעשות הפנינג של שזירת פרחים (פעם התעסקתי בזה באופן רציני),לאמהות/אבות אחרים שפוגשים בטח יש עוד רעיונות.יש הרבה שיודעות לסרוג ,לאפות לחם שאור ועוד כישרונות מדהימים.

אם את לא מעונינת בסיפור אנטי בית ספר , תעברי לפסקה הבאה .

אני חייבת לספר שבבית הספר שבו למדתי היתה מורה לאומנות מאוד ידועה וותיקה. את המשימה הראשונה בכיתה ז' (אם אני לא טועה )היא ביקשה שנעשה תויות לשם שלנו.היא לימדה קצת גרפיקה של אותיות וכל אחד עשה בזמנו החופשי את המשימה .
אני עשיתי תפוח , חציו אדום ,חציו ירוק .את השם שלי כתבתי בורוד פוקסיה.
(רק עכשיו אני מבינה את הבחירות של הצבעים והצורה והכל וכמה שזה היה ממש אני ומה שחשבתי על עצמי וכל הדימוי עצמי שלי וכ')
התנדבתי להציג את היצירה ופשוט ממה שקרה אחר כך בכיתי יום שלם.
היא הסבירה לכל הכיתה כמה ששילוב של אדום וירוק זה לא הרמוני, או משהו ארטיסטי מהסוג (נו מה והחיים שלי היו הרמוניים?!)וכמה אי אפשר לראות את הורוד וכ'.
אחר כך היא שמה לב שאני בוכה ,אז היא התנצלה , אבל אז כבר כולם שמו לב שאני בוכה וכמובן שהחלטתי שאשים קץ לחיי.
למרבה המזל לא עשיתי את זה ,כנראה שחיכיתי ליום שבו אוכל לחזות ביצירות האומנות של ילדיי וילדים נוספים ולחוות דעה אוהדת לגביי הלחמניה (שלושה נחשים כל אחד בעובי שונה ),לתלות בגאווה את הציורי צבעי גואש בסלון ופסלוני חימר.

[יונת_שרון*]

יש לי חברים שהבנות שלהן השתתפו בשיעורים בבי"ס -- בחרו משהו שעניין אותן ובאו רק לזה. הן לא "נשאבו" ליום שלם, והנסיעות לא יותר מטורפות מאשר חוגים אחה"צ.

[שרית_אמיר*]

אכן בתי משתתפת מספר שעות - בחרה אנגלית ומתמטיקה, היא נהנת מהלימודים ומחיי החברה שסביב.
בני בחר רק מתמטיקה.
אם תרצי לשמוע מנסיוני את יכולה ליצור עימי קשר.

[חני_תה*]

תקראי גם בבלוג של בלה שנדמה לה
עברנו דירה ונשארנו בבית

[טליה_אלמתן*]

תודה לכל העונות - מתנצלת על חוסר הנוכחות העקבית, אני כבר שבועיים ניזונה מאינטרנט במקומות אקזוטיים בלבד, כי בבית אין.
אילה בשדה הדגן וכמובן שהחלטתי שאשים קץ לחיי. קראתי את הסיפור עם דמעות בעיניים, ודווקא כשהגעתי למשפט הזה עלה חיוך על פני כי "כמובן" אני מקנאה בך על היצירתיות, על הרעיונות, על האנרגיה והרצון להשקיע, וגם על הזמן. לי אין אף אחד מהנ"ל, שלא לדבר על שילוב של כמה מהם אוף.
תודה לשרית וליונת על המסר המעודד, בהחלט אשמח לשמוע עוד. תודה לחניתה - בלה היא גיסתי לפני שהיא כתבה על ההתנסות שלהם הרעיון בכלל לא עבר במוחי. אחר כך הוא עבר, והגיעו החששות. אני מקווה להתעודד מנסיונה הארוך יותר של שרית אמיר (ואחרים, אם יש!).

[פלונית_אלמונית*]

פתאום מצאתי שילוב בית ספר וחינוך ביתי

[טליה_אלמתן*]

נכנסת לעדכן מה נהיה.
כל ההורים והילדים הוזמנו לפגישת הכרות עם המורה בקיץ, אז הלכתי עם יונתן, כיד לבקש מערכת שעות.
המורה היתה מאוד נחמדה, בדקה איזה אותיות יונתן מכיר, אם הוא קורא, וכן הלאה, כדי לדעת לקראת איזו כיתה היא הולכת.
היא סיפרה שמערכת השעות מתגבשת סופית רק אחרי החגים, אז מתחילים כל חוגי ההעשרה (שבהם חפצתי).
אחרי החגים התקשרתי, ובמזכירות אמרו לי לבקש את המערכת מהמורה (?!). אז הגעתי למזכירות עם כל הילדים איזה בוקר והתיישבתי שם, וראו איזה פלא, הם הצליחו למצוא לי העתק של המערכת בעצמם, ואפילו די מהר (בערך דקה אחרי שהתחלתי לחלק אוכל לילדים ).

[טליה_אלמתן*]

אז יש במערכת אומנות, מוסיקה, התעמלות, ובתשלום של שלוש מאות ש"ח לשנה יש גם בעלי חיים, יוגה ו"אשכולות חשיבה" (משחקי חברה ואסטרטגיה עם הדרכה והנחיה).
התקשרתי למורה להתייעץ איתה איך ומתי נכון להגיע עם יונתן, אז היא הציעה את אחד הימים, בהם יש שיעור ראשון קריאה איתה, אז היא תעשה היכרות ליונתן ולילדים, ולאחריו מוסיקה ו"אשכולות חשיבה". זה נשמע לי טוב והסכמתי.
סיפרתי ליונתן שסוף סוף הוא יוכל ללכת לבית הספר. הוא מאוד רוצה, מאוד משעמם לו בבקרים.

[טליה_אלמתן*]

ביום רביעי הגעתי איתו כמה דקות מוקדם יותר, ושוב הראיתי לו איפה הכיתה (אחרי הפגישה בקיץ), ומשם הלכתי איתו למזכירות, למקרה זהוא יצטרך שיתקשרו אלי. בדרך חזרה הוא אמר: "ועכשיו נעלה במדרגות" (כי הוא רצה לראות מה יש שם) אז אמרתי לו: "שם זה הכיתות הגבוהות יותר". אז נעצרה לידינו ילדה גדולה יותר ושאלה: "אתם לכיתה א'?" אמרתי "כן" אז היא שאלה: "זה יונתן?" הלסת שלי נשמטה כמו בסרט מצוייר, ושאלתי אותה איך היא יודעת, אז היא אמרה שאחותה בכיתה א', והיא סיפרה לה שהיום יונתן יגיע לבית הספר!!! טוב, חינוך ביתי או לא חינוך ביתי, אני מודה שהלב שלי לגמרי נמס...
חזרנו לכיתה, שכבר היו בה כמה בנות ובן אחד. הם מיד התגודדו בהתרגשות סביב יונתן, החליטו שהוא ישב ליד שלו (הבן), והתחרו מי יביא לו כסא. בשלב הזה נפרדתי ממנו בלב שלם ורגוע (וגם הוא, כמובן).

[טליה_אלמתן*]

בסופו של דבר חזרנו אחרי שעתיים ולא שלוש שעות, מכיוון שבאותו היום הצטרפנו לסיור במוזיאון היהלומים (מומלץ בחום, אגב, ותודה ל נועה ברוך שאירגנה את הסיור המוצלח).
חיכינו ליונתן ליד הכיתה שהוא יסיים את סיעור המוסיקה, וכשהוא הגיע הוא סרב בתוקף להתפנות (מתנחל או לא מתנחל?). סיכמנו שנישאר להפסקה, שבדיוק התחילה. אז הגיעה המורה למוסיקה, והיא אמרה לי שבהתחלת השיעור יונתן מאוד נהנה, אבל אז הוא אמר שמשעמם לו וביקש שיתקשרו אלי מסתבר שהוא פירש באופן הרחב ביותר את האמירה שלי שהוא יכול לבקש שיתקשרו אלי שאני אבוא לקחת אותו אם קשה לו... המורה הוסיפה "וזה לא יכול להיות שהיה לו משעמם" שזה מאוד שיעשע אותי. בדרך כלל ילדים בכיתה א' לא אומרים למורה שלהם "המורה משעמם לי אני הולך הביתה" D-: ניסיתי לנחם אותה שיונתן מתעניין יותר במלחמות והרפתקאות, ושזה דווקא מצער אותי, כי הייתי רוצה שמוסיקה תהיה חלק מהחיים שלו.

[טליה_אלמתן*]

מאז יונתן רוצה לחזור, אפילו שהסברתי לו שאם הוא בוחר ללכת לשיעור, שיעמום זו לא סיבה מספיק טובה לצאת באמצע.
נראה איך השבוע יסתדר לנו. אני מניחה שלבית הספר יהיה יותר קל אם הוא יגיע באופן מסודר, ואני רוצה להיות פיירית גם איתם (ובעיקר עם המורה, שהכינה את הילדים כל כך יפה לקראת הגעתו של יונתן).
נעדכן שוב בהמשך!
(וכל שאר המשלבים מוזמנים להוסיף מנסיונם, כמובן @})

[טליה_אלמתן*]

סוף דבר: עם הזמן יונתן ביקש פחות ופחות לבית הספר. עם הזמן הוא הצמיד לכל שיעור את התואר "משעמם", חוץ מאשר לשיעור ספורט, שלא הצלחנו להגיע אליו יותר (נפל ביום לא טוב לנו).
השנה אני לא רואה את עצמי לוקחת אותם שוב (השנה יונתן בכיתה ב', ומיכל ב-א', אבל לא רשמתי אותה בכלל).
הזמנו משם חבר אחד פעם אחת, ולא הצלחנו יותר מזה. החבר גר רחוק, והיה מרושת טוב בסביבתו, כך שתמיד היו לו תכניות.
לא מרגישה שקיבלנו משהו שווה מהביקורים.

(אפשר להוסיף נסיונות של אחרים לדף, כדי להעשיר אותו)

[שרית_אמיר*]

כשבני היה מגביל לכתה ד החליט לנסות קצת בי"ס, לאחר 5-7 מפגשים הבין שזה לא עבורו-
המורה צועקת, הילדים רבים, למה הם לא מקשיבים ללימודים? וכו.... היה - ניסה- החליט לא בשבילי
נקודה סוף מבחינתו.
הבת כשהיתה מגבילה לכיתה ה' רצתה לנסות הלכה ל2 מקצועות- היה לה נחמד
כשעלה לו' למדה 4 מקצועות, עשתה מעבדה חברתית ובדקה מה נכון עבורה ומה לא.
שנה שעברה כתה ז- אחרי המעבדה החברתית ידעה מה היא רוצה וכיצד מבחינה חברתית.
בלימודים למדה חצי מערכת השתלבה הן בלימודים והן חברתית מעולה,
יצרה לה חבורה קטנה ואיכותית, מודעת לנעשה סביב אך מתרחקת ממה שלדעתה ( ולשמחתנו) לא חיובי.
השנה התחילה כתה ח' ממשיכה באותו מתכונת
לומדת מערכת חלקית יום ג בבית, יום ב חצי יום, יום ד חוזרת שעתיים לפני כולם, יום ה לומדת 3 שעות
קלאסי של שילוב בין חינוך ביתי לבי"ס.
הנסיון איתה הוכיח את עצמו, היא פורחת.

[שרית_אמיר*]

תגובה לשם הדף- מנסיונינו
אפשרי בהחלט קצת בית ספר
וכמו בכל דבר תלוי מי הילד ומהם צרכיו.

[אמונה_בה'*]

לא יודעת הרבה בנושא, אבל עם תינוקת בת 7 חודשים מתחיל להתערער לי קצת הרעיון. היא כל כך נהנית בחברה ומנסה לתקשר שאני רואה שהצורך שלה גדול. מה עושים?
טליה, גם את אמרת שיונתן היה משועמם. מה עשית עם זה?

[דברתיה_קוממי*]

שמתי לב שבזמן שהם משועממים תופת (מסתובבים חסרי מעש בבית, עושים תרגילי אקרובטיקה על הספות, אבל לא מתוך משחק יזום, אלא מתוך ייאוש, נשכבים על הרצפה ובוהים בתקרה) מגיע רגע שמתוך השעמום עולות להם הברקות בלתי רגילות. כאילו יש משהו שמתוך זה שאתה נדחק לאיזו פינה אתה רואה פתאום אור.

[טליה_אלמתן*]

מה עשית עם זה?
הוספנו עוד מפגש בשבוע, עוד חוג חלילית בבוקר, ו... מתמודדים

[פלוניה*]

שלום טליה,
הסיפור של כל כך עצוב, כואב לי על יונתן, על החריגות שניתנת בו, על השיעמום שהפך חלק ככ'ך מרכזי בחייו, עד שאינו יכול עוד להתעניין אפילו בשיעורים שנעשו עבור ילדים בגילו. האם אי פעם עצרת לרגע, וחשבת אם כל האידאולוגיות שלך כ"מחנכת בייתית" מתאימות לילדים, ולא רק לך?
אני מורה בחינוך המיוחד, ובאה במגע עם המערכת כל העת, ויכולה להסכים איתך לחלוטין שיש בה הרבה לא טוב, הרבה עקימות, והיא לעיתים קרובות מדי לא ידידותית כלפי ילדים. אבל... לבודד ככה ילד זה ממש אכזרי. ניכר מהסיפור שלך שאחרי שנים ארוכות ומשמימות בבית, הוא לא בנה לעצמו שום אסטרטגיות חברתיות, יכולת ליצור קשר, להתמיד במערכות חברתיות, ולהצליח למקד קשב במהלך שיעור שלם. זה עצוב לי מאד לשמוע, בעיקר בגלל שזה בא מתוך טראומות שלך מהילדות בתוך המערכת הבית ספרית. למה להשליך את זה ככה על הילד??
למרות כל הבעייתיות במערכת החינוך, היא חלק מהחברה שלנו, ולהוציא ככה ילד מהכלל, זה ממש כואב לשמוע. יש הרב הטוב בלצאת מהבית, להיות חלק ממעגל חברתי ממשי, ולא רק של חוגים, להיות בבוקר היכן שכמעט כל הילדים בני גילך נמצאים, לדעת להתעניין בדברים, ולא רק להשתעמם כל הזמן.
חשבת פעם איזה מצב לא טבעי זה לחיות ככה עם אמא לבד בבית? הרי אדם חי בשבט\להקה\קבוצה משחר ההיסטוריה, ומשפחות התאגדו תמיד יחד. היום קוראים לזה בית ספר, מה זה משנה? העיקר שהילד מתנסה בחברה, ובחיים "על אמת".
תחשבי על זה...

[תבשיל_קדרה*]

?

[טליה_אלמתן*]

D-:

[אוד_ליה*]

נו טוב
וקצת ברצינות:
איזה מצב לא טבעי זה לחיות ככה עם אמא לבד בבית? הרי אדם חי בשבט\להקה\קבוצה משחר ההיסטוריה, ומשפחות התאגדו תמיד יחד. היום קוראים לזה בית ספר
דיגדג לי: אז נכון, לא טבעי לילד להיות לבד עם האמא בבית (בשביל זה יש אחים ומפגשי חנ"ב)- אבל להשוות קבוצה שבטית לבית ספר? באמת? :-O חבורה של ילדים, עם הרבה פחות השגחה מהנדרש, בצפיפות שלא תיאמן, מוחזקים על כורחם בכיסא לכמה שעות... זה בהחלט לא מה שעובר לי בראש כשאני חושבת על שבט... (שולחת את הילד לגן, לבית ספר- לא נראה לי...)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

באמת טליה, היא צודקת. הילד נורא לבד. אולי תעשי לו אח או אחות?

[ש_י_ר_י*]

וואו טליה, איזה ניתוח מעמיק ומדויק, כולל סיבות ותוצאות, קיבלת כאן! P-:
פלוניה, אף אחת מאיתנו לא יודעת מה הסיפור המלא, ועל סמך כמה משפטים בדף את קובעת קביעות כל כך מרחיקות לכת... אם שמתאכזרת לבנה, לא פחות!

חשבת פעם איזה מצב לא טבעי זה לחיות ככה עם אמא לבד בבית? מי אמר לך שהם לבד? טליה, (אם לא מתאים לך תמחקי כמובן) אתם לא 5 ילדים בבית?... זה לא ממש לבד.

ניכר מהסיפור שלך שאחרי שנים ארוכות ומשמימות בבית אני בטוחה שהם לא עשו כלום חוץ מלשבת ולהתייבש בבית... זה נראה לך הגיוני?

[אוד_ליה*]

קרוטונית D-:

[פלוניה*]

עצם העובדה שהילד מבקש ללכת לבי'ס כבר מזה זמן, לא זועקת לך שהוא באמת זקוק לחברה??
כן, נכון שכל הרעיון של בי'ס - לסגור ככה ילדים לכמה שעות בישיבה על כיסא - לא בריא להם מכל בחינה שהיא. לבד מאשר בחינה אחת - זו מסגרת חברתית שמתאימה למציאות שלנו. ככה החברה בנויה, ואין לנו רשות לשלוף כך ילד\ים אל השוליים.
על אף העובדה שהילד גדל בבית עם אמא עם עוד 4 אחים\ות, הוא זקוק ל'קבוצת השווים' שלו. זה מונח בפסיכולוגיה של החינוך, המכוון לכל האנשים באותה שכבת גיל. העניין שמאחורי המונח, הוא שאנשים מכל מקום בעולם, בכל רקע סוציו-אקונומי, מכל שכבה דמוגרפית, וכל רקע השכלתי-חינוכי מחזיקים בבסיס שווה שנותן להם קרקע להתפתחות משותפת.
האחים של יונתן לא מהווים עבורו גירוי כזה. הם בגילאים שונים, וחולקים עמו מטען רגשי של אחים ואחיות מאותה משפחה.
הילדם בבי'ס נחשפים לידע כללי הרבה מעבר לחומר הלימוד, מתנסים בחוויות שונות, ממציאים משחקים בהפסקות, ובעיקר - כן מעניין להם! הם מפתחים כישורי חיים שיעזרו להם הלאה. כל הילדים (כן, גם אלו של החינוך הבייתי) יצאו לעולם ברשות עצמם יום אחד, כדאי לאפשר להם להתנסות בו, ויפה שעה אחת קודם.

ובנוגע לבחינות, עבודות ושיעורי הבית שדאגת מהם כששקלת אם לשלב אותו בבי'ס - את האידאולוגיה החיובית שלך לא להלחיץ את הילד, לא להעיק עליו, ללכת בקצב שלו, להתייחס לביה'ס כחוויה חברתית מהנה - את כל זה אפשר וניתן לעשות כשהילד משולב במערכת החינוך הרגילה. הרי זה לא שפתאום בית הספר שואב אותו לחלוטין אל תוכו, את עדיין אמא שלו, ואת זו שמכתיבה את הקצב. יש לא מעט הורים שמקלים על הילד שלהם, מעודדים אותו לקבל את עצמו, וממשיכים 'לזרום' איתו (איזה ביטוי דבילי) גם כשהוא בבי'ס.

אבל הכי חשוב - הוזכר כאן ע'י אמא אחרת עניין הנסיעות וההסעות לב'יס שמתואר כאן כקשה. ותגידו - זו לא שיא האכזריות?! בגלל שלא בא לאמא לנסוע, או שזה לא מסתדר לה באותו יום, או כל סיבה בלתי ראויה בסגנון - זו סיבה למנוע מהילד בית ספר?????!!!!!

[שרית_אמיר*]

זו מסגרת חברתית שמתאימה למציאות שלנ
מציאות של מי?
האם אני יכולה להעניק מציאות טובה יותר למה להסתפק בפחות
קבוצת שווים?
איפה היא?
ברצינות בבית ספר יש שווים, ויש שווים פחות ואם את מתוך המערכת את הרי יודעת זאת
וואו על כל מילה שלך יש לי תגובה אבל ....
רק טוב
שרית

[טליה_אלמתן*]

הסיפור של כל כך עצוב, כואב לי על יונתן, על החריגות שניתנת בו, על השיעמום שהפך חלק ככ'ך מרכזי בחייו, עד שאינו יכול עוד להתעניין אפילו בשיעורים שנעשו עבור ילדים בגילו.
מאיפה הבאת את הניתוח ההזוי הזה? השיעורים משעממים אותו בגלל אחת מהשתיים:

1. הם משעממים (והילדים שלך מתוכנתים שלא לומר, חלילה, דברים כאלה, בעוד הילד שלי רוח חופשית ויכול להגיד את מה שהם חושבים בלב ופוחדים עד מוות לומר).
2. הם לא מתאימים לו. לא כל דבר מעניין כל אדם.

במקרה הזה, אגב, התשובה הראשונה היא הנכונה, כי יונתן מסיים שנה ראשונה של חלילית אצל מורה מעולה. הוא מתאמן בכל יום מרצונו החופשי, אגב.

לא זועקת לך שהוא באמת זקוק לחברה??
מזכיר את המשל על האדם הצמא במדבר, שאפילו אז, עדיף שלא ישתה רעל.
עשינו שיקול של יתרונות וחסרונות, והחסרונות של בית הספר עולים על היתרון האחד והיחיד של החברה. אז אין לנו חברה כמה שעות ביום. ממש נורא. יונתן (וגם שאר הילדים, שלהם לא דאגת והם קצת נעלב, אגב) מתמודד יפה.

(קרוטונית D-: )

[שביל_בצד*]

וואו על כל מילה שלך יש לי תגובה אבל ....
גם לי,
נראה לי שכל תפיסת העולם שלך שונה מזו של טליה (או לפחות מזו שלי)
גם דברים שלך נראים כאקסיומה (חשיבות קבוצת השוים, בית הספר כמכין לחיים ועוד) אצלי הן מוטלים בספק.

[סיגל_ניצן*]

גלשתם מהנושא של הדף וחבל.
זה לא מעניין לקרוא את ההתנגחויות האלו וכן מעניין לקרוא על האם זה אפשרי ללכת באופן חלקי לבה"ס.
לנו לא נתנו אישור.
הגדולה היתה כמעט 5 חודשים בכיתה ה' ונהנתה מאוד. רצתה להמשיך חלקי וכשלא איפשרו פרשה ה"מרוץ".
אני עדיין מחכה לשמוע אם זה אפשרי ואם כן אז כיצד..

[סיגל_ניצן*]

טוב,
בסוף כן קראתי את כל הרב שיח שלעיל .. אולי זה כן מעניין. כמה שיפוטיות ניתן למצוא באנשים..
בכל אופן: חזרתי לכאן בשביל לספר על החוויה שלנו עם בה"ס למקרה שזה יעניין מישהו:
אנחנו כבר 7 שנים בחינוך ביתי. 3 ילדים.
פתאום האמצעית החליטה שהיא רוצה ללכת לכיתה א'.
הסכמנו. ואז גם הגדולה (בת 10) ביקשה. רשמנו אותן, הלכנו לשיחות הורים לפני הלימודים, פגישה עם המחנכת, קנינו ציוד.. עשינו הכל.
החלטנו לאפשר להן את החוויה הזו.
אחרי שבוע כיתה א' נגמרה. אחרי פעם אחת שהיא רצתה לאמא ואמרו לה "אי אפשר" היא החליטה שהרומן הסתיים. חזרה הביתה.
הגדולה היתה בהיי חברתי בשבוע הראשון. אחרי זה עבר לה. שיחקה בהפסקות רק עם עוד ילדה מהחינוך הביתי שבדקה גם היא את בה"ס. יענו- לא התחברה לז'אנר החברתי המצוי בבה"ס.
מאוד התחברה למחנכת שלה. מאוד נהנתה מהלימודים, מהמבחנים והעבודות.
אבל אחרי 5 חודשים כאמור התחילה לגמגם ולבסוף פרשה.
לדעתי בעיקר בגלל האינטנסביות. זה לא ממש משאיר להם זמן לחיות הלו"ז של בה"ס.
אם היה אפשר חלקי היא היתה שמחה להמשיך ואני רואה בזה פיתרון נהדר.
אבל המנהלת של בה"ס לא הסכימה לזה.
בשביל כאלו שיכולים ומתלבטים אני אכתוב שרואה בזה הרבה טוב- כמו אוניברסיטה פתוחה. בסה"כ כל עוד זה נובע מרצון ובחירה של הילד זה חיובי בעיני.
הדבר הנורא בבה"ס הוא לדעתי הכפייה יותר מכל השאר. זה שלילדים אין ברירה ובחירה.
אבל יש גם מינוסים בלשלוח לבה"ס אפילו חלקי.
אני רואה שזה לקח לה זמן לחזור למקום הזה שמבין שלהשתעמם זה בסדר ואפילו מבורך לפעמים.
שמותר גם סתם לבהות.. לשכב על הדשא בשמש ולהסתכל על השמיים.
לקח לה זמן "לנקות" את המערכת מהחוויה הבית-ספרית.. זמן שבו היא הסתובבה בבית משועממת ורצתה כל הזמן טלויזיה ומחשב.
(אני זוכרת שזה מה שהיה לה גם כשהוצאתי אותה מהגן בפעם הראשונה שהחלטנו על חינוך ביתי.)
אחרי שבועיים כאלו ישבתי איתה לשיחה על משמעות המילה שיעמום והקרבה שלה למילה משמעות ודנו בסוגייה האם שיעמום נובע מחוסר משמעות.
לא שהגענו למסקנות מרחיקות לכת אבל מאז השיחה הזו היא חזרה לעצמה- רגועה. מוצאת את עצמה. עסוקה. וגם אם לא עסוקה אז בטוב עם עצמה.

[גלי*]

לקח לה זמן "לנקות" את המערכת מהחוויה הבית-ספרית.. זמן שבו היא הסתובבה בבית משועממת ורצתה כל הזמן טלויזיה ומחשב.
איך הצלחת לגמול אותה מהמסכים האלה? אודה לך על כל פיסת עזרה.
אצלנו הבת נכנסה השנה בגיל 10 לבי"ס דמוקרטי. מהרגע שהיא חוזרת הביתה מביה"ס, במידה והיא לא הולכת לחברותיה הקבועות, היא צמודה למחשב, צופה בסדרות דרך המחשב, פייסבוק, מעצבת תמונות שלה ושל חברותיה לפייסבוק. אני אובדת עצות. מה עושים? מידי פעם היא מתנתקת אך רוב הזמן במחשב, רוצה שנגיש לה את האוכל למחשב. כשיש אצלה חברות היא כמובן משחקת ונהנית. המחשב הוא כנראה תחליף לחברים. גם לפני ביה"ס המצב היה כזה, אך היא היתה קטנה יותר ויכולתי לשלוט במצב.

[אמא_מגבילה*]

גלי, אצלנו מגבילים זמנים. אנחנו לא מגבילים הרבה בדרך כלל, ומאפשרים לילדים לבחור בעצמם את הפעילויות שהם מעוניינים בהן, אבל בנושא המחשב והטלויזיה נוכחנו לדעת כי הילדים פשוט לא מסוגלים להגביל בעצמם את המינונים. המסכים מושכים אותם וממכרים אותם. בשמת כתבה על זה בדף אחר, שמסכים זה כמו ממתקים - הגוף (ובמקרה הזה המוח) לא יודע להגיד שהספיק לו, ודורש עוד ועוד מהדבר המתוק והממכר הזה. יש לי בן 12 שיכול לשבת שעות על המחשב, ואם אני לא אגביל זמנים או תכנים אז זה ייצא מכלל שליטה. אז הכללים שלנו הם:

• קודם כל, אין פייסבוק. זה לא מתאים לילדים כלל וכלל, וזה לא אכפת לנו ש"לכולם יש" - ממתי אנחנו עושים כמו כולם?
• דבר שני מותר רק שעה מסך ביום לכל ילד. אלא אם כן הם נכנסים לאתרים שהם גם מפיקים מהם איזושהיא תועלת, ואז אנחנו מאפשרים להם יותר זמן. למשל, אתרים של משחקי חשבון או אפילו בריינפופ או אתרי לימוד אנגלית.

לגבי השליטה במצב, אנחנו מגבילים גם לילדים הגדולים יותר. כאמור, בני ה"מכור" הוא בן 12. הכללים חלים גם עליו. דווקא אחותו בת 9, והיא פחות מכורה, אולי זה עניין של אופי אבל היא פחות נמשכת למדיה והיא מסוגלת לשבת חצי שעה ולקום לבד, בעוד הוא לא יקום אם לא יזכירו לו או יכוונו לו שעון.

[שירי_ג*]

תודה סיגל שהעלית את הדף הזה באוב ועל השיתוף, וגם לך טליה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

סיגל,
גם ילדיי הולכים לדמוקרטי ואינם יושבים על המחשב. טלוויזיה אין בכלל בבית. כמובן שהבן מוכן לשבת כל היום על המחשב ולשחק או לראות סרטים, אבל המחשב לא פתוח כל היום והוא ילד שמאוד יודע לשחק במשחקי דמיון וזה אכן קורה.
אני חושבת שהתמכרות לטלוויזיה ולמחשב לא קשורה להליכה לבית הספר, למרות שסביר להניח שכשכל החבר'ה מתקשרים בפייסבוק, או ששיחת היום זה "האח הגדול", זה מפתה עוד יותר להיכנס לזה.
(הילדים שלי עדיין קטנים).

מאוד מאוד חבל שמערכת החינוך לא משכילה לפתוח את תפיסתה ולאפשר גם ל"חריגים" של חינוך ביתי וגם להמוני החריגים שלומדים בה יום יום. כמה תיקון דרוש שם. אני טוענת שזה פחות תלוי כסף ויותר תלוי תפיסה. (כמו, לאפשר במקום שיעור אמנות ללכת לשחק כדורגל, או לעשות חדר מזרונים שבו יש מבוגר משגיח וניתן לבוא להתגושש שם- צורך של המון בנים).

אני משערת שלמערכת קשה להתקיים עם אנשים שבאים ולא באים לפי בחירתם.

[גלי*]

אבל בנושא המחשב והטלויזיה נוכחנו לדעת כי הילדים פשוט לא מסוגלים להגביל בעצמם את המינונים. המסכים מושכים אותם וממכרים אותם. בשמת כתבה על זה בדף אחר, שמסכים זה כמו ממתקים - הגוף (ובמקרה הזה המוח) לא יודע להגיד שהספיק לו, ודורש עוד ועוד מהדבר המתוק והממכר הזה. יש לי בן 12 שיכול לשבת שעות על המחשב, ואם אני לא אגביל זמנים או תכנים אז זה ייצא מכלל שליטה.
לפעמים אני חושבת שאולי מכיוון שהיא כמעט ולא קיבלה שעות צפיה בטלוויזיה אז יש לה חסך בנושא ואולי זה יעבור מעצמו. אין לנו טלוויזיה כבר 10 שנים ובמקומות שבהם יש טלוויזיה הילדה היתה תמיד מרותקת למסך. עכשיו היא מצאה דרך לראות סדרות וסרטים דרך המחשב אז ההתלהבות גדולה. אני מנסה לחכות שזה יעבור מעצמו אך לרוב אני מנערת אותה מהמחשב ומוציאה אותה ממנו לפעילויות אחרות. לגבי הממתקים, אני חושבת שבשלב מסויים חוטפים מהם גועל אך שוב, לחכות לרגע הזה שיגיע בטבעיות, זה קשה.

ולנושא הדף:

אני משערת שלמערכת קשה להתקיים עם אנשים שבאים ולא באים לפי בחירתם.
לא בטוחה. ומה יקרה אם יגיעו לבי"ס רק בימים אליהם התחייבו ושאר הימים יהיו בחירה? הרי בסך הכל הרוב המכריע חייב להגיע לבי"ס כי ההורים בעבודה, כך שהמערכת לא תיפגע. אם ילד לא מגיע לבי"ס ובמקום זאת נשאר עם הורה בבית או הולך איתו לפעילות כלשהי, הרי שאני לא רואה בכך בעיה.

[תבשיל_קדרה*]

אני משערת שלמערכת קשה להתקיים עם אנשים שבאים ולא באים לפי בחירתם.
זה ענין של תפיסה ואולי גם של גולד המערכת.
מחד - אם מספיק גדולה, סביר שבממוצע דברים יתאזנו.
מאידך - עם הנסיון, יגלו לאילו פעילויות או באילו ימים באים יותר ילדים ויש צורך ביותר אנשי צוות. בדיוק כמו שעושים בחנות גדולה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מקצת מהבעייתיות שאני רואה בלבוא ולא לבוא.

ילדים שחייבים לבוא כל יום יתקשו עם המשמעת שהם מצויים בתוכה כשלידם יש ילדים שבאים רק לחלק מן הימים ואולי אף בשעות לא רגילות ולחלקי ימים.
הווי חברתי משתנה כתוצאה מכך שכל פעם הקבוצה נראית אחרת, מס' הילדים שונה, אפילו הישיבה בכיתה משתנה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אולי רק בי"ס שהקונספט הראשוני שלו הוא רק קצת בי"ס, יכול לאפשר רק קצת בי"ס

[אינדי_אנית*]

לדעתי הקושי העיקרי הוא של הילד שבא רק קצת.
הוא עלול לא להצליח להשתלב חברתית, לא להצליח להיות חלק מההווי החברתי.

[רוני.של.4*]

_לדעתי הקושי העיקרי הוא של הילד שבא רק קצת.
הוא עלול לא להצליח להשתלב חברתית, לא להצליח להיות חלק מההווי החברתי._
מנסיוני - לא כך הוא הדבר. הילדים שלי בחינוך ביתי, ופעם בשבוע שתיים מבנותיי הולכות למסגרת אלטרנטיבית לבוקר אחד. רוב הילדים הולכים לשם יום יום, חלקם אפילו בסוג של צהרון. רבים מהם מכירים זה את זה מזה שנים, והבנות שלי התחילו רק השנה... ובכל זאת - יש שם קבלה אמיתית וכנה, נוצרו חברויות, הן מצפות למפגש עם החברים שם כל שבוע, ואף נפגשות איתם לפעמים אחה"צ. ממש מההתחלה, לא היתה להן שום בעיה להשתלב בהווי (אגב, הוואי זו מדינה בארה"ב) ולהיות חלק מהמארג החברתי במקום.

איך זה קורה? לדעתי זה תלוי בשני דברים:

• קבלה אמיתית של הצוות המפעיל את המקום את המצב הזה, הבנה אמיתית של החינוך הביתי, ואמונה שזה יכול וצריך לעבוד. כשהצוות/מורה בא מראש בגישה של "ברור שיהיו להם בעיות, הרי הם לא כאן כל יום!" אז ברור שיהיו בעיות. זה כמו שנהוג לאמר פה בגני הילדים שילד שהולך רק פעמיים-שלוש בשבוע "לא יסתגל" . אז איך כל הילדים מסתגלים בשאר העולם, במקומות בהם זה נהוג שילדים קטנים הולכים לגן רק פעמיים בשבוע? הם מסתגלים בגלל שהמקום ערוך לזה, ומקבל את זה, וחושב שזה הגיוני.

• יכולות חברתיות של הילד - לפחות במקרה של הבנות שלי, אני יודעת שמדובר בילדות בעלות יכולת חברתית גבוהה ומסוגלות ליצור קשרים גם במצבים יותר מאתגרים. יש ילדים שיותר קשה להם, אבל גם ביקור תדיר בבי"ס לא בהכרח ישפר את מצבם, בגלל שבי"ס הוא לא ערובה למצויינות חברתית. לעניות דעתי, מסגרת בי"ס רגילה כפי שהיא היום ממש לא מעודדת חיברות ועבודת צוות, אלא מעודדת כל אחד לעצמו. היא מבודדת את הילדים בקבוצות הגיל המדוייקות שלהם, מאפשרת להם זמן מועט מאוד למשחק חופשי, ובשאר הזמן כל אחד עובד באופן עצמאי. לפעמים נותנים להם לעבוד בקבוצות, אבל גם זה מתוך תחרות ולא מתוך חדוות העבודה, וכאמור זה מעט מאוד מתוך כלל היום הביתספרי.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

רוני,
אני מסכימה איתך לגבי בעיות החיברות בבתי הספר הרגילים. הבעיה שנוצרת לילד שמגיע רק לפעמים למקום בו כל הילדים מגיעים כל יום, הוא לא שאין לילדים הללו כישורים חברתיים ולא שהצוות חושב שיהיו להם בעיות, אלא פשוט ילדים שנפגשים כל יום יוצרים איזו דינמיקה ביניהם. זוגות, שלישיות, קבוצות של חברים. כשמגיע ילד מבחוץ רק לפעמים הוא לא בתוך הדינמיקה הזו ולא תמיד ימצא את מקומו. אין לזה קשר למיומנויות חברתיות וכו'

[רוני.של.4*]

נקודות - אז זה בדיוק מה שאני אומרת, הנה תראי את הילדות שלי... הן מתחברות ונכנסות ומסתדרות מעולה. ואני בטוחה שזה קשור לא רק למיומנויות החברתיות שלהן, אלא למה שכתבתי בסעיף הראשון:
הם מסתגלים בגלל שהמקום ערוך לזה, ומקבל את זה, וחושב שזה הגיוני.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

בנות כמה הילדות? את רוצה להגיד שהן לגמרי משתלבות במתרחש?

[רוני.של.4*]

10 ו-8. ולפי מיטב הבנתי, כן, לגמרי.

[חינוך_ביתיבית_ספר*]

דיון מעניין,
לא בכל עיר אפשר להיות באופן חלקי בבית ספר, וגם כשזה מתאפשר זה רק עד חטיבה/תיכון, כלומר, בעיקר בית ספר יסודי (זו הזדמנות נהדרת לרכישת ידידים/חברים).
מסכימה שהתנהגות צוות ההנהלה/המורים משפיע מאוד אך גם חשובה מעורבות ההורים, ההכוונה והתמיכה שלהם: להזמין חבר/ה הביתה או לטיול או בילוי משותף על מנת לבנות/לחזק קשר, ללוות בטיולים, להתנדב בבית הספר...
החיבור של ההורים גם מאוד חשוב לדעתי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם אפשר להכניס חלקית לחטיבת בניים?

[תמרוש_רוש]

פלוני, כתוב בהודעה מעליך:
לא בכל עיר אפשר להיות באופן חלקי בבית ספר, וגם כשזה מתאפשר זה רק עד חטיבה/תיכון

אני חושבת שבחטיבת ביניים קצב הלימוד נהיה מהיר יותר, כך שלבוא חלקית עלו ליצור יותר בעיות. בכל מקרה, אף פעם לא מזיק לדבר עם ביה"ס הרלוונטי, ללמוד מהם למה הם מסכימים ולמה לא, והכי חשוב - למה לא. מה הסיבות והנימוקים שלהם. אם אתה בא בגישה מכבדת, בגישת "אני לא רוצה לדרוש מכם את הבלתי אפשרי, אני רק רוצה להבין איך אתם עובדים", אפשר ללמוד מזה הרבה.

[אמא*]

מתלבטת לגבי כניסה לכיתה א'.
מדברים על אלימות קשה בשנתיים האחרונות בעקבות קורונה.
קראתי עכשיו סקר שהעבירו לכל ההורים בארץ דרך הנהגת הורים - אחוזים מאוד גבוהים מעל חמישים אחוז מההורים דיווחו על אלימות פיזית או מילולית או חרמות וכו'. השפלות הצקות פגיעות אחרות.
הרוב דיווחו שילדיהם לא מוגנים
למה לשלוח למקום כזה ילדים?
מצד שני, אני בטוחה שאין לי יכולת להתעסק בחינוך ביתי.

[תפילה*]

מציעה לך לחשוב בצורה מפורטת מה כן אפשרי מבחינתך.
השנה אנחנו נהנים מטעימה שבועית מביה"ס ובשאר השבוע - בית, אבל לא כל בי"ס מוכן לנוסחה המנצחת הזאת.

[אמא*]

מה הפרוצדורה לקבלת אישור כזה והאם זה מחייב מעורבות או ביקורות או דין וחשבון לרווחה?
האם לדעתך זה עדיף חברתית?
אני לא מודאגת מהלימודים וההכרח ללמוד. באזור שלנו בית הספר עשיר בשיעורים חווייתיים ובמגוון מורים.
אני ספקנית לגבי הנושא החברתי.

[אמא*]

האם יש הורים לילדים שלומדים במסגרת חלקית בבית הספר?
ומה הפרוצדורה לקבלת אישור כזה?

[תפילה*]

היי אמא,
סליחה שלא הגעתי לענות לך מוקדם יותר.
במקרה שלנו יש היכרות ארוכת שנים ומבוססת עם ביה"ס וכן נכונות של ביה"ס להתגמש, לכן למעשה לא הגשנו כל בקשה לאישור...
אולי שווה לך לבדוק בשקט מול ביה"ס אם אפשר לרשום אך לשלוח באופן חלקי, אבל אני מודה שהסיכוי נמוך יותר כשזאת שנתכם הראשונה במערכת.