אתיקה של נהיגה

אנונימי

אני מתחרפנת מהורים שלא קושרים את הילדים שלהם במושב האחורי בעוד הם קשורים להם לבטחה מלפנים.
מהורים שנוהגים אצלנו ביישוב עם הילד על הברכיים מחזיק את ההגה.
מהורים שמרכיבים את הילד על האופנוע. ולרוב בלי קסדה.
מאנשים שנדבקים לי לישבן כשאני נוהגת למרות שהם רואים שגם לי אין איך לנסוע יותר מהר.
(מאנשים שלא מחסנים נגד שעלת\ טטנוס\שיתוק ילדים...)
והרשימה עוד ארוכה

לגבי אנשים שנדבקים לי לישבן כשאני נוהגת למרות שהם רואים שגם לי אין איך לנסוע יותר מהר -- אולי הם רואים את העניין אחרת ממך. אולי לדוגמא הם רוצים לעקוף אבל את לא מאפשרת להם כי לדעתך אי-אפשר לעקוף בעוד שלדעתם אפשר? השיטה הבטוחה ביותר במקרים כאלה (וזה גם מה שמלמדים בקורסים לנהיגה מונעת) היא להאיט, להגדיל את הרווח בינך לבין המכונית שלפנייך, ולזוז ימינה -- אם אפשר לתוך השוליים. במצב כזה את מאפשרת לנהג מאחורייך לעבור אותך בנוחות ושניכם מרוויחים -- הוא עבר את המכשול שעצבן אותו, ואילו את שחררת את עצמך מעולה של הגיבנת המעצבנת מאחור.

לגבי האנשים שנדבקים לישבן - במקרים רבים אני מפלל שיהיה לי טיל לאו המכוון אחורה, ובלחיצת כפתור אני פותר את הבעיה.
לעומת זאת, אלה שרוצים לעקוף אך שומרים על מרחק סביר ומאותתים בפנסים זוכים אצלי במצב רגיל לכבוד - וגם לדרך פנויה.
יש מקרה נוסף של הידבקות מאחור: כל הכביש נוסע באותה המהירות. אני לא יכול לעקוף את זה שלפני, והוא לא את זה שלפניו, וכן הלאה. למעשה הכביש הוא מוצק אחד גדול הנע במהירות קבועה.
גם הדביל שנצמד לא ירוויח מכך כלום, כי הוא יתקע אחרי המכונית שלפני.
ההתקדמות הזו, של מכונית אחת, לא תועיל לו כלום, כי בעוד חמישה קילומטרים הכביש הופך לדו-נתיבי, וביני לבין המשאית יש עוד עשרים מכוניות.
כל מה שמניע אותו זו תחושת "קדימה, להשיג", אשר תועלתה נמדדת בעשרות מטרים.
היתה לי תקופה שהייתי מאט במקרים כאלה עד עצירה מוחלטת (או עד חצי המהירות, ואז נותן גז, בבחינת: "דביל, זה לא שאני לא יודע לנסוע מהר, אלא שהדרך חסומה. ואין לך יותר זכות להיות מקדימה מאשר לי, או לכל אלה שלפני. אתה לא יותר מהיר, וגם אם אתה כן - אין לך אפשרות לממש את זה".
לסיכום: היבהוב באורות זו תקשורת (אגב, אני לא מאותת באור גבוה, אלא בכיבוי והדלקה של האורות). לעומת זאת, היצמדות זו אלימות.

אגב, אי-שמירת מרחק (כאמור, אלימות) המעצבנת ביותר היא של משאיות: אם יקרה משהו, אז אני אפגע והוא לא. ואין לנהגי המשאיות בעיה להצמד גם בכביש שאין לי בו אפשרות לנסוע מהר יותר.

מי יתנני מצלמה עם מד מרחק על החלון האחורי, מחוברת ישירות למוקד של משטרת ישראל.

היתה לי תקופה שהייתי מאט במקרים כאלה עד עצירה מוחלטת
אוי, גם אני הייתי עושה את זה (כשהייתי צעירה). עכשיו אני מתאפקת.
אני גם רוצה טיל לאו...
ואני חושבת שהצמדות היא אכן אלימות. בעיקר משום שהיא מסכנת את חיי אם המדובר בכביש מהיר.
לאבא שלי היה משפט שהתאים להאטה הזאת: אם הוא לא מתאים את המרחק בינינו למהירות הנסיעה שלנו, אני אתאים את מהירות הנסיעה שלי למרחק שהוא שומר...
לרוב אני מעדיפה לברוח מאידיוטים אלימים כאלה (ואפילו אם הם צודקים, רועי, מה שהם עושים הוא מסוכן וחסר מחשבה במקרה הטוב). לא תמיד אפשר לברוח (ואני יכולה להמשיך ברוח ההודעה של קודם ולומר לרועי שבתור מישהו שהיה בקורס לנהיגה מונעת, הוא כמובן יודע הרבה יותר טוב ממני מה עדיף בתחום הזה. (קשור לעובדה שאני אישה ויש לך אולי דיעה מוצקת על נהיגתן של נשים?) ולמה מדבריו נראה לי שהוא מצדיק את הנדבק לתחת ?)

לאבא שלי היה משפט שהתאים להאטה הזאת: אם הוא לא מתאים את המרחק בינינו למהירות הנסיעה שלנו, אני אתאים את מהירות הנסיעה שלי למרחק שהוא שומר...

זו בדיוק היתה הנוסחה שלי.

אבא, זה אתה?

בתור מישהו שהיה בקורס לנהיגה מונעת, הוא כמובן יודע הרבה יותר טוב ממני מה עדיף בתחום הזה. -- אם להתעלם מהסרקאזם, בתור אחד שגר כבר 7 שנים ליד קרית שמונה ועובד באזור תל-אביב, ולפני כן גר באיזור חיפה ועבד בתל-אביב במשך 6 שנים, אני נוסע הרבה מאד. בשנה האחרונה עשיתי בסביבות 80,000 ק"מ. קשה מאד לנסוע כמויות כאלה בלי להגיע לקורס לנהיגה מונעת (אלא אם כן את נוסעת תמיד לפי החוק -- לא עוברת על המהירות המותרת) -- ואני הגעתי לקורס רק פעם אחת בכל השנים הללו. צוברים ככה גם הרבה ניסיון, ונתקלים בהרבה סוגים של נהגים. ואגב, למדתי בקורס דברים שלא ידעתי (לדוגמא, שהתחדשו במהלך השנים מאז קיבלתי רישיון).

לגבי דעתי על נשים נוהגות -- מאיפה הבאת את זה? ברשותך אני אתעלם.

לגבי הצדקת הנדבק לתחת -- לא הצדקתי אותו, אלא אמרתי שנקודת המבט של הנהג הראשון לא תמיד מאפשרת לו לדעת אם הנהג שמאחוריו מתנהג באופן מוצדק או לא. לכן הפתרון הוא בדיוק כפי שהצעתם בעצמכם -- להאיט, ולאפשר לו לעקוף (ולא להאיץ פתאום באופן שרק יחמיר את המצב). יכול להיות שהוא מניאק מנוול ואז יצאנו פראיירים, ויכול להיות שהוא מתעצבן עלינו מסיבות מוצדקות ואז פינינו לו את הדרך לרווחת שני הצדדים. בכל מקרה הקטנו את הסיכון שלנו וזה מה שחשוב.

כמו שכתבתי, גם אני בד"כ בורחת משכאלה (הנדבקים).
זה עדיין מעצבן אותי כשהם מאחוריי. מעצבן ומדגדג לי באצבעות להגיב (באצבעות של רגל ימין, דוושה אמצעית), ואני לא עושה את זה, אבל זה עולה לי בריאות.

מרחמת עליך (בלי ציניות) על הנסיעות. אני לא עושה 80000, אבל נוהגת הרבה (אני משערת שכ 30000 בשנה) והנהיגה שלי לרוב היא בתנאים של עומס קשה ולא של כביש פתוח. עדיין לא זכיתי לקורס נהיגה מונעת (ואני מניחה שבזכות הרבה מזל). הציניות באה על כך שמדבריך השתמע שאתה יודע יותר טוב מצד אחד, ומאשים אותי במונופול על האמת מצד שני. (למה לא נסעת לת"א מחיפה ברכבת? מזוכיזם קל? סתם שאלה)
אני חושבת שאני נהגת טובה. וזריזה. ולא מעכבת את התנועה. ואדיבה. וצופה בעיות ומתרחקת מהן.

אחד כזה שדבוק אליי (ואם יש לי אפשרות אני נפטרת משכאלה במהירות האפשרית. עדיף שני אידיוטים מתרחקים קדימה מאשר אחד על הזנב) מציק לי כי הוא מסכן אותי בלי אפשרות שלי להגנה אקטיבית. לא אכפת לי לצאת פרייארית. שיערב לו.
אני גם לא מאחלת לו שיתהפך בסיבוב הקרוב (כמו שלפעמים בן זוגי, שנוסע כפול ממני כל יום, מאחל בלב שלם). להיפך. ובמיוחד כשהילדים באוטו אני מקפידה לומר שאני מאחלת לו שלעולם לא יווכח באופן כזה עד כמה טיפשי האופן בו הוא נוהג.

אמרתי שנקודת המבט של הנהג הראשון לא תמיד מאפשרת לו לדעת אם הנהג שמאחוריו מתנהג באופן מוצדק או לא.
גם אם הוא נוסע אחרי הזחל האולטימטיבי, אני לא חושבת שמוצדק להדבק למישהו לזנב. זה מסוכן, מיותר, ולא יגרום לנהג הראשון לנסוע יותר מהר במקרה הטוב. במקרה הגרוע זה יגרום לו להלחץ ולעשות שטויות. זו דעתי.
זאת אומרת, אני חושבת שאין שום מצב שמצדיק אי שמירת מרחק. ואתה עונה על זה "אבל אולי הוא רואה את זה שונה ממך..."
אולי. אבל צריך לשמור מרחק. גם אם אני אהבלה איטית שמעכבת את כל התנועה. זה שתדבק לי לישבן לא ישנה שום דבר לטובה.
אני מסתבכת ולא יודעת איך להעביר את מה שאני חושבת. אבל אני מתכוונת בערך למצב בו מישהו אומר "אסור להרביץ לילד" והשני אומר משהו על זה שצריך להבין שאולי למכה היו סיבות טובות.

ולגבי נהיגת נשים. כתבתי את זה בסוגריים, הוספתי "אולי" וגם סימן שאלה. לא היתה כאן אמירה, אלא שאלה.
לגברים יש נטיה לעיתים "ללמד" נשים לנהוג. למשל בחניות מסובכות - תמיד יימצא המתנדב התורן שיתחיל לסמן לי בידיים איך לסובב את ההגה. לא בטוח שהוא היה רץ לעשות את זה אם הייתי נהג. ואני יודעת לסובב את ההגה. תודה. המקסימום שאני צריכה לעיתים (רחוקות) הוא מישהו שיעזור לי להגיע למקסימום קרבה למכונית שלידי כשהראות שלי לקויה.
אתה ניסית ללמד אותי שאולי הנצמד לישבן רואה את הכביש שונה ממני וקינחת במה ש(אולי) למדת בקורס לנהיגה מונעת:
השיטה הבטוחה ביותר במקרים כאלה (וזה גם מה שמלמדים בקורסים לנהיגה מונעת) היא להאיט, להגדיל את הרווח בינך לבין המכונית שלפנייך, ולזוז ימינה – אם אפשר לתוך השוליים. במצב כזה את מאפשרת לנהג מאחורייך לעבור אותך בנוחות ושניכם מרוויחים – הוא עבר את המכשול שעצבן אותו, ואילו את שחררת את עצמך מעולה של הגיבנת המעצבנת מאחור.
יש כאן אלמנט של התנשאות. לא ביקשתי שיעורי נהיגה. אני קיבלתי את זה בדיוק כמו את ההוא שמלמד אותי איך לסובב את ההגה. (ולא רוצה לומר כאן משהו על מונופול על ידע בנהיגה

. איך היית מרגיש אם אני הייתי מסבירה לך בסבלנות של מורה לילד מתקשה איך לנהוג?).
ומכאן באה השאלה על נשים נוהגות.

ואקנח בזה: אם התגובות הראשונות שלך היו דומות לאחרונות, לא היה מתעורר הויכוח מלכתחילה. בחרת לתקוף, ואחר כך לחנך, בשני המקרים מתוך עמדת "עליונות" כלשהי. בהמשך התחלת לדבר איתי בגובה העיניים. במצב כזה אפשר לדבר בצורה הגיונית ובלי העלבות הדדיות.

שמישהו יעשה משהו לגבי התגובות-הכה-ארוכות-האלה.
איך אפשר לקרוא את זה?
(אולי אפשר להרחיב את חלון הכתיבה איכשהו שאני אראה יותר מחמש שורות בלבד?)

רועי,

אולי הם רואים את העניין אחרת ממך. אולי לדוגמא הם רוצים לעקוף אבל את לא מאפשרת להם כי לדעתך אי-אפשר לעקוף בעוד שלדעתם אפשר?

שיאותתו בפנסים, תוך שמירת מרחק.

לכן הפתרון הוא בדיוק כפי שהצעתם בעצמכם – להאיט, ולאפשר לו לעקוף (ולא להאיץ פתאום באופן שרק יחמיר את המצב).

במקרים רבים ההאטה עצמה מסוכנת: המרחק שחלק מהם שומר הוא כזה שאני לא יכול להיות בטוח שהוא מאפשר לספוג האטה. האטה תשלב אם כן הורדה של הסיכון מצד אחד, עם הגדלת הסיכון בגלל צימצום נוסף של המרחק בינינו.
במקרים רבים הירידה לשוליים בלתי אפשרית או מסוכנת: כשאין שולים, כשהשוליים מלאים מהמורות וכדומה. ירידה לשוליים אינה הקטנה של הסיכון.
במקרים רבים אני נוסע בנתיב שמאל, מהר יותר מאלה שבנתיב ימין, והוא נדבק אלי בנתיב שמאל. נתיב ימין עמוס למדי. אני נוסע במהירות של כל הטור שלי בנתיב שמאל. המפלט היחיד הוא לרדת לנתיב ימין העמוס: להיכנס בין שתי מכוניות אשר אינן נהגיהם אינם ערניים (אחד מתווכח עם הילד על זריקת קליפות על רצפת המכונית, השני מדבר בסלולרי). בגלל חוסר הערנות הזו הם בחרו לנסוע בנתיב הימני, ואני צריך להמר על כניסה בין שתי המכוניות, כך שהמרווח ביני לבין שתיהן יהיה קטן מאד. כך גם המעבר לנתיב הימני עלול להגדיל את הסיכון.

בשורה התחתונה, הנדבק קולע אותי לסיטואציה שבה, במקרים רבים, כל החלופות העומדות בפני מסוכנות. הלאו המקווה הוא עניין של הגנה עצמית במקרה הזה.

שליחה על ידי יעל_צ* » 26 מאי 2004, 13:00

סליחה על הקלישאה,
אבל אחרי שנים רבות של נהיגה אני יותר ויותר מנסה לנקוט בכלל של
בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם.
הנדבקים המסוכנים מוציאים אותי מדעתי, אבל עד כמה שניתן אני מנסה לתת לכל המטורפים
לעקוף ולהתרחק ממני, בכל זאת יותר חשוב לי לחיות מאשר "לא לצאת פריירית".

<פעם הייתי יותר אגרסיבית ועושה "דווקא" לכל המעצבנים, אבל יותר ויותר מנסה להימנע מזה. אין טעם >

לגברים יש נטיה לעיתים "ללמד" נשים לנהוג. למשל בחניות מסובכות - תמיד יימצא המתנדב התורן שיתחיל לסמן לי בידיים איך לסובב את ההגה -- גם אותי מנסים הרבה פעמים לכוון בלי שביקשתי את זה (במיוחד משום שאני נוהג לחנות עם הפנים החוצה, ולא פנימה כמו הרוב). זה כנראה משהו ישראלי. באופן כללי -- לא בחרתי ללמד אותך, ולא לחנך אותך. בחרתי להביע את דעתי בצורה הברורה ביותר שאני יודע, בלי שום רצון להתנשא מעליך.

אני חושבת שאין שום מצב שמצדיק אי שמירת מרחק. -- נניח לרגע שאני מסכים איתך. עדיין מבחינתך השאלה אם התנהגותו מוצדקת או לא אינה רלוונטית. הוא מהווה כרגע סיכון עבורך בגלל המרחק הקטן -- וזה בכלל לא משנה שהוא גרם לסיכון הזה. השאלה היא מה את עושה. זה בדיוק כמו עץ שנפל על הכביש לפניך ומהווה סיכון, או מכונית שעוקפת בנתיב הנגדי ולא מספיקה לחזור בזמן. כל אלה הם סיכונים מבחינתך, וגם אם הם לא יעשו כלום על מנת לפתור את הבעיה, עדיין את חייבת לתת פתרון. אאל"ט אז בנושא הזה אנחנו מסכימים. ולכן כל מה שנשאר זה דיון תיאורטי ולא ממש רלוונטי על מה קורה בנפשו של הנהג השני.

אגב, פתרונות נוספים שאני עושה לעתים כשמצב כזה קורה ואני לא יכול לפנות לשוליים: אני מפעיל את האיתות המהבהב בכל הפנסים למספר שניות. אפשרות נוספת זה לחיצה קלה מאד על הבלם -- מה שגורם לנהג שמאחורי לראות לרגע את פנסי הבלמים נדלקים ובכך ממחישים לו את הסכנה שבאי-שמירת המרחק.

רועי, לגבי שני הפתרונות שהצעת: אני מיישם אותם. שניהם עובדים לפעמים. האיתות, ברוב המקרים, גורם לו לאותת לי באורות גבוהים. פשוט ממצא אמפירי.
אשר ללחיצה קלה על הבלמים - אני משלב אותה בלחיצה על הגז, כדי לא לצמצם עוד יותר את המרחק המסוכן. לעיתים אני אפילו מדמה בלימת חרום: לחיצה ושיחרור, לחיצה ושחרור. לפעמים זה עוזר, לפעמים לא, וגם כשזה עוזר - אני מוצא את עצמי שמרגיש שהוא היה בסדר בכך שלא שמר מרחק, ועתה נוסף לכך גם זה שהוא מעוצבן עלי.

שיאותתו בפנסים, תוך שמירת מרחק._ -- כשתהיה במקומם תנהג כך. אבל הם רואים את העניין אחרת. אז מה אתה רוצה לעשות? להתווכח איתם? להרגיש נעלה וצודק? לנקום? לחנך אותם? הם זה הם, ואתה זה אתה, ולסיכון לא אכפת מי צודק. ולכן לדעתי בתור הנהג הראשון אתה צריך לצאת מנקודת הנחה שאתה לא מסוגל להבין את הנהג השני, ולכן אתה צריך לפתור את הבעיה כאילו הוא נוהג באופן אקראי, וללא מעורבות של אגו. הוא פשוט מפגע בטיחות -- ניטרלי, נטול כוונות זדון, נטול בינה, שרירותי, אקראי, לא צפוי. אתה לא יכול לחנך אותו, ולא יכול לגרום לו להבין את נקודת מבטך. בדיוק כפי שאמרת _בשורה התחתונה, הנדבק קולע אותי לסיטואציה שבה, במקרים רבים, כל החלופות העומדות בפני מסוכנות -- אז תנהג באופן המתבקש ותנסה לצאת מהסיטואציה, לא להחריף אותה.

שליחה על ידי יעל_צ* » 26 מאי 2004, 14:28

הוא פשוט מפגע בטיחות – ניטרלי, נטול כוונות זדון, נטול בינה, שרירותי, אקראי, לא צפוי. אתה לא יכול לחנך אותו, ולא יכול לגרום לו להבין את נקודת מבטך

מסכימה כמעט עם הכל במשפט הזה, בעיקר ה"נטול בינה"... .

...ומעצבן אותי!
(ומזה יצאנו, לא?)
אבל זה רעיון.
בפעם הבאה אני אתייחס אליו כאל בול עץ שנפל באמצע הכביש. נראה אם זה יעזור לי להיות יותר רגועה...

במקרים רבים ההאטה עצמה מסוכנת

נסה להאט ללא מגע בבלם , אלה רק עזיבת דוושת הבנזין.

לשמיל היה פרוז'קטור מכוון אחורה, וכל פעם שנדבק לו מישהו לתחת, הוא היה מסביר לו שהוא קרוב מדי ע"י הדלקת האור. זה היה טוב בעיקר בלילה, כמובן, והמשטרה לא אהבה את זה בכלל, וקנסה אותו קשה. אולי זה גם היה מסוכן כי הנהג המסונוור עלול היה לאבד שליטה על רכבו, אבל זה כבר לא רלוונטי.
בניגוד לרועי, אני חושבת שרוב הנהגות הן, איך לומר זאת בעדינות? לא נוהגות טוב. (מלבד מיעוט, שאני בתוכו, כמובן).
ההססנות, היכולת לעמוד באמצע הכביש בזמן שהן מתלבטות לאן לפנות, הקושי להשתלב בתנועה, הקושי בחניה. הרבה פעמים יוצא לי לראות מכונית בהתנהגות משונה, ואני י ו ד ע ת שזו בטח נהגת, מה שלרוב מתברר כנכון. רוב חברותי נהגות איומות, אבל, משום מה, זה לא פחד לנסוע איתן, זה רק מבדר. נהגים לעומתן, רובם נוהגים טוב, אבל רבים מהם חוצפנים, תמיד צודקים, פזיזים וחדרי נימוס. לא, אני לא מנסה לקומם, וזה גם לא תקין חברתית, אבל מה לעשות, זו האמת.

שרה לה,
מסכימה איתך שיש אחוז מסוים של נשים שמאוד חוששות ומהססות בנהיגה. אבל עדיין זה עדיף על אחוז גדול של גברים שנוהגים מתוך ביטחון מופרז, לא?
שימי לב לנתון הבא, משנת 2003:

78% מכלל הנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים היו גברים, ו- 22% נשים, אף שאחוז הנשים מכלל המורשים לנהוג מגיע ל - 40%.

הנתון לקוח מכאן נתונים

אף שאחוז הנשים מכלל המורשים לנהוג מגיע ל - 40%.
אבל מה אחוז הנשים תכלס, על הכביש?
אני ובעלי בעלי רשיון נהיגה בערך אותו זמן, ועכשיו הוא נוהג הרבה הרבה יותר ממני (עזבו למה, יש לי הסבר מאוד א-שוביניסטי לזה).

כמה דברים מעניינים שעולים מהקישור הזה:

48% מכלל הנהגים המעורבים בתאונות עם נפגעים לא עברו עבירת נהיגה בעת התאונה.
36% מכלל ההרוגים היו הולכי רגל.
46% מהתאונות הקטלניות כללו רכב פרטי.

מזה עולה שההבדל בין נסיעה ברכב פרטי לבין הליכה ברגל לצד כלי רכב נוסעים הוא קטן למדי -- לפחות בקשר לתאונות קטלניות (אני לא מדבר על הסיכוי למעורבות בתאונה, אלא על סיכוייך למות אם היית מעורב בתאונה). כמו כן עולה שרק חצי מהתאונות ניתנות לשיוך לעבירות תנועה (כמו אי-שמירת מרחק, מהירות מופרזת, אי-מתן זכות קדימה, סטייה מנתיב, אי-ציות לרמזור) -- ממה בעצם נובעות התאונות האחרות? מבעיות בתשתית?

אגב, בעניין המגדר -- לפי הנתונים שם רק 10% מהנהגים המעורבים בתאונות קטלניות היו נשים. הבעיה עם הנתון הזה הוא שלא ידוע כמה אחוז מהקילומטרים בשנה עושות נשים. אם זה 20% אז הנשים נהגות בטוחות יותר. ואילו אם זה 5% אז הנשים נהגות מסוכנות יותר. אם זה 10% אז נשים וגברים מסוכנים באותה המידה.

אני אישית חושב שנשים וגברים מסוכנים (כנהגים) באותה המידה. יחד עם זאת אני חושב שיש אופי נהיגה שונה לגברים ולנשים (בדרך כלל, לא תמיד, כמובן).

ועוד משהו: ל-36% מהמתים בתאונות דרכים שהם בכלל הולכי רגל, זה בכלל לא משנה אם במכונית שהרגה אותם נהג גבר או אישה.

נראה לי שגם אם הגבר נהג הרבה יותר גרוע, אם יסעו זוג נשוי ברכב, לרוב הגבר ינהג.
ואל תתחילו לתת לי דוגמאות הפוכות כי אני לא חושבת שהאוכלוסיה באתר הזה מהווה מדגם מייצג כלשהו לאוכלוסית הנהגים בישראל.
ואם מי שנוהג באוטו כשהזוג נמצא בו הוא לרוב הגבר, אז הגבר נוהג יותר מהאשה מבחינה אחוזית, ואז יש לו יותר סיכוי להיות הנהג במקרה של תאונה.
אם ניקח בחשבון שאחוז הנשים העובדות נמוך מזה של הגברים (לא?) -הן מבלות פחות זמן בנהיגה לעבודה, שהיא לרוב בתנאי נהיגה קשים.

בקיצור, אני חושבת שהסיבה שנשים מעורבות פחות בתאונות היא, מעבר לכך שנשים הן יותר זהירות ופחות אגרסיביות על הכביש מטבען (שזה עלול לגרום לבעיות אחרות), שהן פשוט נמצאות נטו פחות זמן על הכביש.

שליחה על ידי י_ל* » 26 מאי 2004, 21:03

מעבר לכל הדיונים המעמיקים הפילוסופיים, מי נוהג טוב יותר ומי פחות, כל התיאוריות וההיפותזות -
ת'כלס, המטרה בנהיגה של יום יום היא להגיע ליעד כלשהו, ולהגיע בשלום.
תשתדלו לעשות את זה, בלי לסכן את עצמכם ובלי לסכן אחרים.

נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים גם בהתחשב באחוז שלהן מתוך סך הנהגים. זה לא אומר שהן נהגות
יותר טובות. זה אומר שכשאשה נוהגת, יש יותר סיכויים שזה ייגמר בשלום. זה הכל. וזה לא מעט.

שבמקרים שבהם אשה נוהגת כאשר שתי האפשרויות קיימות, זה יהיה כאשר האשה היא נהגת טובה בהרבה מהגבר. לכן יש סינון מוקדם (ולא בחירה אקראית) של הנהגים
עם כל הכבוד, ויש כבוד, לא ממש משכנע.

י ל, כן, כפי שאתה יכול לראות לעיל היסרתי את זה, והחלפתי במשהו שהחמצתי בהתחלה והוא הרבה יותר דומיננטי.

שליחה על ידי י_ל* » 26 מאי 2004, 21:25

אני אישית חושב שנשים וגברים מסוכנים (כנהגים) באותה המידה. יחד עם זאת אני חושב שיש אופי נהיגה שונה לגברים ולנשים (בדרך כלל, לא תמיד, כמובן). אופי הנהיגה לפעמים משמעותי מאוד!!

לעניות דעתי, ונעזוב רגע את הסטטיסטיקות, שאפשר להפוך בהן ולהפוך בהן ולמצוא מה שרוצים,
נשים זהירות יותר, אולי נגדיר את זה פחות אגרסיביות. הכל הכללות, נכון, יש גברים מאוד זהירים, ונשים שנוסעות
כמו מטורפות, אבל המגמה די ברורה. נשים יותר מוותרות, יותר נותנות זכות קדימה, פחות "חותכות" נהגים אחרים,
פחות עוקפות בכל מחיר.

נכון שלמי שמת בתאונת דרכים זה כבר לא משנה מי דרס אותו. אבל אני לא ממש רואה איך זה קשור כאן לעניין.

רועי, הדהמת אותי עם ה"לצאת פראייר".
למי איכפת שנהג אלים כזה ירגיש שהוא ניצח אותו?

אצלנו במשפחה הכלל הוא, שמי שנדבק הוא מישהו שחיוני להיפטר ממנו, שלא יהיה מאחורינו.
השיטות שלנו:

להאיט מאוד מאוד, לאותת ימינה ולנסוע על השוליים (עובד יופי בכביש מצומת עמיעד לקריית שמונה)
אם אין שוליים: מאיטים מאוד מאוד, או
בולמים בלימות קטנות פתאומיות כמו שעודד, נדמה לי, תאר, כדי שהוא יבין שהוא קרוב מדי ואם תהיה בלימת חירום הוא נכנס בי (עובד הרבה פעמים)
מאיטים מאוד מאוד ומדליקים מהבהבים, כך שהנהג הנדחק יחשוב שיש לי בעיה באוטו וישמור מרחק (עובד מצויין בכל מצב שמוכרחים לנסוע מאוד לאט ולא רוצים שאלה שמאחור יתעצבנו).

48% מכלל הנהגים המעורבים בתאונות עם נפגעים לא עברו עבירת נהיגה בעת התאונה.
ממה בעצם נובעות התאונות האחרות? מבעיות בתשתית?
בתאונה ממוצעת מעורבים 2 נהגים, לפעמים יותר, בשביל 100% תאונות מספיקים 50% נהגים שעושים שטויות... לא תמיד הצד השני מסוגל למנוע תאונה.
ובנימה קצת יותר רצינית, כן, יש הרבה בעיות תשתית שגורמות לתאונות, הכבישים בארץ פשוט מסוכנים. ישנם צמתים שבנויים גרוע, חוסר בתמרור נאות ועוד.
ישנן גם תאונות שאי אפשר להגיד שנגרמו מעבירת תנועה ספציפית, סתם שיקול דעת מוטעה של הנהג (אז אולי אפשר להגיד שהוא עבר על חוק הזהירות הכללית, אבל לא בטוח), שנובע הרבה פעמים מחוסר הבנה של המצב וחוסר הכרות של הכביש.

שכחתי, יש גם מה שנקרא "איבוד שליטה", שמשמעותו בדר"כ שהנהג נרדם, ולמיטב ידיעתי זה טרם הוגדר כעבירת תנועה.

נשים זהירות יותר, אולי נגדיר את זה פחות אגרסיביות
נשים, בהרבה מקרים, הן מי שמסיעות את הילדים (לחברים, לחוגים, לכל מקום). אני יודעת על עצמי שכשאני נוסעת עם הילדים במושב האחורי, אני לא מוכנה לקחת שום סיכון. כשהנהג מאחורי נצמד - אני אפנה לו מקום ואעבור נתיב, רק כדי לא לקחת סיכון. יכול מאוד להיות שזה גורם מרסן, שמשפיע על סיגנון הנהיגה באופן כללי. והערה לא PC ובהחלט שוביניסטית - נשים, בדרך כלל, לא רואות ברכב שלוחה של חלק ספציפי של גופן, ובנהיגה ביטוי לכישוריהן בתחום ספציפי של החיים (הגישה שלי לנהיגה פונקציונאלית לגמרי - לצאת מא' לב', ולהגיע לשם בחתיכה אחת). יש גברים (לא כולם, אבל מספיק) שרואים בנהיגה ובביצועיהם על הכביש איזו שהיא רפלקציה על כישורי הרבייה שלהם, ומגיבים בהתאם על כל הערה שמפקפקת בהם.
<הולכת להתחבא מאחורי הסירים במטבח>

<הולכת להתחבא מאחורי הסירים במטבח>

שמיכת טלאים,
תתחבאי טוב.... <מי נתן לך רישיון?>

נהיגה היא בעיני מקום מעולה לראות איך אנחנו בתקשורת עם העולם, היא ממש מדגישה כל התנהגות שלנו ואת המזג שלנו ואת התגובות שלנו.
כשאני רואה שנהג מעצבן אותי, דבר ראשון שאני עושה זה...
רואה שהוא מעצבן אותי.
ואז מבינה שעדיף לפתור את המחלוקת בדרך שלום (שהיא אולי לא הדבר הראשון שהייתי רוצה לעשות), נושמת עמוק, ונותנת לעקוף או נותנת לו "לנצח", העיקר לסיים את הענין בלי להטען רגשית. בלי להזדהות עם הסיפור, כאילו מישהו עשה לי משהו נורא.

אני מכירה הרבה סיטואציות, בהן אנשים הכי מוסריים, לא אלימים ושבחיים לא היו נוהגים כמו אותו נהג- מתחילים לקלל אותו, לעשות עליו פסיכולוגיה, וכל מני מניפולציות של "להראות לו מה זה", בעיני זה אלים לא פחות, לא-סובלני לא פחות, וגם לא-סלחני.

תאמינו לי, כשנותנים למטריד לעבור, שוחכים מזה הכי מהר, וגם נותנים דוגמא טובה (אם כבר רוצים לחנך נהגים).

שמיכת טלאים,
כל כך איתך..
רוצה לומר שבעיני אחד ההבדלים המשמעותיים בין ההתנהלות הגברית לעומת הנשית (ולפחות שלי לעומת בן זוגי שיחיה)על הכביש, היא העובדה שעבורי הנסיעה (ובצר לי - נהיגה) היא אכן אמצעי (להגיע מיעד אחד לאחר), לעומת בעלי ושכמותו (מיגדרית..), עבורו נהיגה עשויה להיות מטרה.. והסיבות מפורטות אצל השמיכה..

ועוד בתחומי המעצבן: חסימת צומת.
אני עשויה לפעמים לסלוח על זה כי יש צמתים שבנויים כך שקשה לדעת מראש אם עומדים לחסום אותם או לא, ובעיקר אם לא מכירים את הצומת -- אפשר לפעמים לחסום אותו בטעות.
אבל על אלה שצופרים מאחורי וצועקים עלי כי אני לא רוצה לחסום צומת (כמעט תמיד גברים) -- אני מתקשה מאד שלא להתעצבן. וגם אין שום דבר שאפשר לעשות. אני סתם יושבת ושותקת עד שהצומת מתפנה.

תאמינו לי, כשנותנים למטריד לעבור, שוחכים מזה הכי מהר, וגם נותנים דוגמא טובה
אם לא דוגמא טובה לנהג, לפחות לילדים שבאוטו.

שליחה על ידי יוהאן* » 29 מאי 2004, 20:51

<הולכת להתחבא מאחורי הסירים במטבח>

לפחות יצא טעים ?

ועוד בתחומי המעצבן: חסימת צומת
לא הבנתי, איך חוסמים, מי מתי? נמקי פרטי והסבירי... (רמזור פקוק?)
גם מעצבן: בפקקים ארוכים, אנשים שמנסים לעקוף את הפקק ע"י נסיעה על השוליים, גם מעצבן וגם מסוכן

אני חושבת שהיא מתכוונת למי שנכנס לצומת לא פנוי ברמזור ירוק ואח"כ הרמזור מתחלף לאדום ואותו נהג עדיין תקוע בלי יכולת להתקדם.

כן -- וחוסם את המעבר למי שמגיע מכיוון אחר של הצומת ויש לו ירוק.

בנורבגיה קשה לעקוף.
מקובל שם, שהנהג המועמד להיות נעקף (שהוא בינתיים קדימה, ורואה יותר טוב את מצב הכביש לפנים) מאותת לנהג החותר לעקוף מתי אטפשר לעקוף אותו. האיתות הוא כמו לקראת פניה ימינה.
כמו כן מקובל שם כמובן שרכב אטי מאד, הגורר שיירה מאחוריו, מחפש מקום (יש כאלה, מעטים, מדי פעם) לעצור בשוליים.

נזכרתי בעוד משהו, אנשים שלא מאותתים, בצמתים, ברמזורים, במעגלי תנועה, בעקיפות בכביש מהיר ועוד סטיות שונות ומשונות. חסר התחשבות, חסר נימוס ולפעמים פשוט מפחיד.

כמו כן מקובל שם כמובן שרכב אטי מאד, הגורר שיירה מאחוריו, מחפש מקום (יש כאלה, מעטים, מדי פעם) לעצור בשוליים
זאת אני, בירידות מבית אורן, ואני משתדלת לעצור ולתת לעבור, נכון שאני נחמדה?

<מיכל חושבת שנחמדות בכביש זה מאוד חשוב>

יש לי הצעה קונסטרוקטיבית.
לשלוח נהגים ישראלים אגרסיבים ועצבניים לכאן, לצפון אמריקה, בין דצמבר לפברואר.
אם מגזימים עם המהירות - נכנסים לסחרור על הקרח. אם בולמים בלימת פתאום - מחליקים כאילו אין מחר. נהגתם פעם בסופת שלג? השמיים לבנים, הכביש לבן, הראות היא עשרים סנטימטר בערך ולפניך נוסעת מפלסת שלג. אוי למי שלא יהיה נהג זהיר ומתון בתנאים האלה.

<אמא אינקובטור עדיין זוכרת את ההלם הקל שבו לקתה כשנהגה כאן בפעם הראשונה, אותתה שמאלה כדי לעבור נתיב, והנהג שמאחוריה פשוט האט ונתן לה להשתלב>

כן, מוכר.
רק תזהרי כשאת באה לארץ לא לפנות ימינה ברמזור אדום...

לאחרונה התברר לי שרבים מחברי נוהגים אחרי שתייה.

הטיעון של כולם הוא שאלכוהול לא משפיע עליהם מאוד, ושהם נוהגים בזהירות יתרה אחרי ששתו, מורידים מהירות, ושהם יודעים עלעצמם שהם בטוחים לחלוטין במצב זה, וכל התאונות הן של אנשים שיכורים שבאמת לא יודעים לנהוג או לשתות או שניהם.

אני לא מצליח לשכנע אותם. אני מחפש מחקרים שבדקו בדיוק את הנושא הזה - איך נוהגים אנשים שטוענים לגבי עצמם שהם יכולים לנהוג אחרי 6 בירות בלי בעיות.

מה שמצאתי באינטרנט בינתיים זה ציטוטים כמו "מחקרים מצאו שדיבור בסלולרי מסוכן לפחות כמו נהיגה בשכרות" וש "%7 מתאונות הדרכים בארה"ב נגרמות ע"י נהגים שיכורים", ושום מידע ספציפי.
זכור לי שראיתי פעם סרט הדגמה על נהגים במגרש אימונים שנתנו להם לשתות וצילמו אותם נוהגים, וכולם בסוף אמרו "נהגתי מצוין" אבל הסרט הראה איך הם עולים על הקווים ומפילים חרוטים בלי ששמו לב. מישהו ראה סרט כזה פעם או יודע איך להשיג כזה?

כל האתרים שעוסקים בנהיגה בשכרות טוענים שאין דרך לקבוע כמה אפשר לשתות לפני שנוהגים, ולכן לא כדאי לשתות בכלל לפני שנוהגים.

http://www.drinkingandyou.com/site/uk/drive.htm

http://www.cadd.org.uk/drunk.htm

http://www.thinkroadsafety.gov.uk/campa ... kdrive.htm

האתר השלישי עונה לטענות כמו:

"I feel fine to drive"
Any amount of alcohol will affect your judgement.

"I've only had a couple"
Even a single drink will affect your driving performance.

"I can handle my drink"
You may think you can handle your drink, but you will have difficulty judging distance and speed. Your reactions are slower, so it will take you longer to stop.

"I'm only going down the road"
A large proportion of all drink drive crashes occur within 3 miles of the start of the journey.

"I'm driving slowly and carefully"
Alcohol actually makes you less alert.

אנונימי

אכן מרגיז, גם אני נתקלת בדיוק באותה הבעיה.
הטענה שלי (שלא באמת אפקטיבית

) היא ש מי שבאמת מרגיש שיכור, באמת לא נוהג (הרי אנשים לא רוצים למות מתאונה בכוונה). כל התאונות הן של מי שחושב שהוא לא מ-מ-ש שיכור ויכול להתמודד עם זה.
והאמת נראה לי גם פשוט עניין של שיקול דעת, שהכל נראה "מגניב". כמו לדוגמא להספיק לעבור בצומת בדיוק אחרי שהתחלף לאדום או משהו כזה. מספיק ששתית קצת בשביל שתהיה בראש מגנובי שמאפשר לך לעשות את זה ולצחקק.
אני לא נוהגת אחרי שאני שותה משקה אלכוהולי. גם אם רק אחד. גם אם רק קצת. לא היום ולא בעבר היותר פרוע שלי. נקודה.

גם אני מסכים, אבל אני מחפש את הסימוכים שמשפטים שמצוטטים שם.

אני יכול להביא המון ציטוטים מהאינטרנט ש "ילדים צריכים גבולות" וש "ילדים בחינוך ביתי גדלים מפונקים", אבל זו הרי שטות גמורה שלא נתמכת באף מחקר.

דווקא הרעיון של "בוא נעבור בצומת באדום" פחות מתאים לשיכורים (לפחות לשתיינים שאני מכיר) ויותר למסוממים אחרים (בייחוד קוקאין ושאר ספידים). הפחד הוא הולך רגל שחצה את הכביש ולא ראו אותו בזמן, למרות שנסעו לאט (נניח 40 קמ"ש במקום 50).

לדוגמה, מצוטט באחד האתרים
Any alcohol, even a small drink will impair driving ability

ובכמה אתרים ראיתי ציטוטים של מחקר הטוען שכמות קטנה של אלכוהול דווקא מקטינה את הסיכוי לתאונה (אני לא מצליח למצוא שוב את הדף)

מחקרים או לא מחקרים - אצלי יש 'חוק'" אם אני מתארחת לליל הסדר אני נשארת לישון. אני עצמי לא נוגעת בשום צורה או נגזרת של אלכוהול או משהו שמעשנים/מריחים/מסניפים/... אבל לא עולה על הכביש כשהוא מלא נהגים אחרי לפחות 4 כוסיות.

שלום לבאי הכיכר,

חשבתי על רעיון ורציתי להעלות אותו כאן ולראות לאן נושבות הרוחות:
עברנו צפונה, ולתדהמתי, גיליתי כי בכבישי הצפון חוקי התנועה הם אפילו לא בגדר המלצה.
בכבישים רבים המהירות המותרת עומדת על 60 קמ"ש, ובדין, כיוון שהכביש מפותל, בעל שני נתיבים, נתיב אחד בכל כיוון נסיעה, המופרדים בקו רצוף. פעמים רבות הראות לקויה, הכביש חלק והשוליים צרים. הדברים אמורים בעיקר לגבי כביש 85 ולגבי קטעים מכביש 65.
אני נוסעת במהירות 80 קמ"ש מכורח הנסיבות, ונהגי משאיות (בעיקר, אך לא רק) צופרים, לא שומרים מרחק ומתקרבים אלי בצורה קיצונית (בנסיון לגרום לי להאיץ) ועוקפים בצורה מסוכנת.

מה שמפריע לי בעיקר הוא העובדה שהם באופן ממשי מסכנים את חיי ואת חיי ילדי. משטרת ישראל, בכך שאינה אוכפת את החוק, מאפשרת את המצב הזה. זאת ועוד, כיוון שבפועל אי אפשר למעשה לנסוע במהירות המותרת, אני אנוסה לנסוע במהירות גבוהה מהמותר וחשופה לקנסות.

המצב הזה בלתי נסבל בעיני, ואני רוצה לפנות לשר המשטרה, העלות את הנושא על סדר היום הציבורי (למשל באמצעות קבוצת פייסבוק) ולדרוש שינוי.
לפני שאני עושה זאת, הייתי רוצה לשמוע מה יש לזקני (וצעירי) הכיכר לומר.
אשמח לדעתכם.

מה שיש לי לומר הוא, שבכל כביש 85 וכביש 65 אפשר בשקט גמור לנסוע 90 (לפחות) גם עם כל העבודות בכביש כרגע, וכל המיגבלות האלה הן קישקוש. אז בשום אופן לא הייתי רוצה עוד אכיפה.
להיפך. הייתי רוצה שיפסיקו להגיד לאנשים באיזו מהירות עליהם לנהוג, ובמקום זה ילמדו אותם להיות קשובים הן לתנאי הדרך והן ליכולות שלהם.
כך שאת תסעי במהירות שאת מרגישה בטוחה לנהוג בה ולא לפי איזה שלט,
ואני אסע במהירות שאני מרגישה בטוחה לנהוג בה (130?) ולא לפי איזה שלט.
לפני אלה שמסכנים אותך - בולמים ככה שהם מבינים שלא כדאי להיות קרובים אלייך, ומפעילים את איתות החירום. שיחשבו שיש לך תקלה, ויסבלו בשקט עד שאפשר לעקוף אותך.
כשעוקפים, תאטי עוד יותר, כדי שיסתלקו מהר (וכדי לשמור מרחק מהם ולהיות "בהיכון" למקרה תאונה בגללם).
גם כשצופרים ולא שומרים מרחק, תאטי עוד יותר. ותפעילי את איתות החירום.

עברנו צפונה, ולתדהמתי, גיליתי כי בכבישי הצפון חוקי התנועה הם אפילו לא בגדר המלצה.

איפה גרת קודם, אוסטרליה?

(איפה בארץ נוהגים לפי החוק?)
(מהירות גבוהה מהמותר גורמת למספר תאונות זניח

הייתי רוצה שיפסיקו להגיד לאנשים באיזו מהירות עליהם לנהוג, ובמקום זה ילמדו אותם להיות קשובים הן לתנאי הדרך והן ליכולות שלהם
כל מילה, בשמת. והייתי מוסיפה שאם את נוסעת במהירות איטית יחסית לרוב הנהגים אז כדאי שתבדקי לפעמים במראה אם יש טור מאחורייך ותעצרי בתחנת אוטובוס לרגע כדי לתת לפקק להשתחרר.
נהגים איטיים (יחסית לזרימת התנועה) יכולים ליצור סכנה של ממש אם הכביש לא מאפשר עקיפה לאורך הרבה ק"מ מפני שהם גורמים לחלק מהנהגים האחרים להתנהגות ממש חסרת אחריות.
היות ולא בידינו לשנות התנהגות של אחרים, עלינו למצוא את הדרכים להפחית סיכון בעצמנו.

_לפני אלה שמסכנים אותך - בולמים ככה שהם מבינים שלא כדאי להיות קרובים אלייך, ומפעילים את איתות החירום. שיחשבו שיש לך תקלה, ויסבלו בשקט עד שאפשר לעקוף אותך.
כשעוקפים, תאטי עוד יותר, כדי שיסתלקו מהר (וכדי לשמור מרחק מהם ולהיות "בהיכון" למקרה תאונה בגללם).
גם כשצופרים ולא שומרים מרחק, תאטי עוד יותר. ותפעילי את איתות החירום._

מהירות מופרזת יקרה,
מה שתארת הוא מוכר וידוע, לפחות לפי בעלי שהוא יליד האזור. גם אנחנו בביקורינו התכופים חווים עקיפות מסוכנות ונהיגה מהירה של משאיות וכו', לתחושתי יותר מאשר במרכז.
אני לא חושבת שהפתרון הוא אכיפה מוגברת. גם כך, על כביש 65 יש נוכחות משטרתית מוגברת.
יכול להיות שזה מבטא דברים אחרים..
בכול מקרה מצטרפת להמלצות לעשות את מה שביכולתך להגביר את הבטחון שלך. לא להגביר מהירות, למרות החשש אלא לאפשר לחסרי הסבלנות והנצמדים לעקוף אותך.
יכול להיות שאת בתקופת הסתגלות @}

(חוויתי משהו דומה כשנהגתי ב"שטחים", כמה פעמים בטעות כשפספסתי פנייה והגעתי לאזורים שלפני המחסום, וגם כשנסעתי בקביעות למטפלת שגרה באחד הישובים שאחרי המחסום.)

בשמת, כל מילה! (לעניין הנהיגה)
אין מסכימה ממני.

_כך שאת תסעי במהירות שאת מרגישה בטוחה לנהוג בה ולא לפי איזה שלט,
ואני אסע במהירות שאני מרגישה בטוחה לנהוג בה (130?) ולא לפי איזה שלט._

לא ראלי. לא לכל האנשים יש הערכה נכונה של היכולות שלהם - של יכולת הרכב שלהם - של הכביש. להרבה אין, וגם יש בזמנים שונים קשב אחר ומודעות אחרת בהם ההערכה יכולה להיות יותר שגויה - גם למוכשרים ביותר בנהיגה. לכן צריך טווח ביטחון - לצמצם אפשרויות של תקלות - וגם לאפשר לתנועה לזרום.

לא יאמן שהפכתם בחורה שמפחדת לנהוג בכבישים לאשמה כי היא נוהגת לאט.

הרבה מנהגי ישראל חסרי אחריות, נוהגים בלי שמירת מרחק מינימלית ובמהירות מטורפת.

וכן, מפחיד לנהוג בכבישי האלה.

אולי בגן עדן כל אחד ינהג "במהירות בה הוא מרגיש בטוח".
בחיים האמיתיים מגבלות הן ממש לא קשקוש.
(בשמת- אל תסיעי אותי אף פעם)

וגברת מהירות מופרזת- אם את נוסעת עם עוד מישהו- להתקשר למספרי האלה של "איך אני נוהג", לעצור בתחנות אוטובוס כדי לא לסכן אותך, ולנג'ס למשטרה, כולל לתת להם מספרי רכב. אם יש לך מצלמת רכב- ספקי הקלטות.

אני שקלתי פעם (עוד לא עשיתי את זה) לתלות שלט "אם לא תשמור מרחק אני אסע יותר לאט" וכן "על כל צפירה מיותרת אעצור ל 3 שניות"

וכל מי שחושב שמי שנוסע לאט או המגבלות הן בעיה- אני מודה שלא הייתי סומכת על שיקול הדעת שלו גם בתחומים אחרים.
אגב, מתי עשיתן בדיקת מהירות תגובה לאחרונה? מי שנוהג ב 130 צריך לעשות לפחות כל חצי שנה.

הרבה מנהגי ישראל אכן חסרי אחריות, נוהגים כאילו הם בתחרות, נדחפים, חסרי כל אדיבות למשתמשי הדרך האחרים, גנבי רמזורים, מזגזגי נתיבים, חתכנים, מתפרצי צמתים. סיוט לנהוג במדינה הזאת (כלומר, שמעתי שבמדינות אחרות זה כיף. לא יצא לי. פה סיוט לי)
א-ב-ל
לכל זה אין קשר למהירות.
מהירות אמנם מגבירה נזק בתאונות, אבל לא גורמת לתאונות בפני עצמה.
בעיניי דרישת החוק ברוב המקומות לא ממש הגיונית, ולא סתם לא מכבדים אותה, פשוט אי אפשר לעמוד בה. אין שום סיבה לנסוע 80 כשתנאי הדרך מאפשרים לנסוע 100 בקלות ובבטיחות.
תבדקו מהן ההגבלות על מהירות בכבישים במדינות אחרות בעולם...

<אם כבר להתחיל קמפיין כלשהו בנושא, הייתי שמחה להצטרף לקמפיין לעידוד אדיבות בכביש ותרבות נהיגה שפויה יותר>

גם כשצופרים ולא שומרים מרחק, תאטי עוד יותר. ותפעילי את איתות החירום.
כןןןןןןןןןן !!!

וכל צפירה מורידים להם 10 קמ"ש, פן תעלוזנה בנות פלישתים וגו'.

וכשהם עוקפים לבסוף, להסתכל קדימה בחיוך נעים כדי ש-א' יהיה ברור שאת דווקא נהנית מזה, ו-ב' כדי לא לתת להם סיפוק בלהבחין בסימנים הדחופים שהם מסמנים לך, מה הם חושבים על אמא שלך וכו'.

צוויל - בעד רפורמה החוקי הפתיחה באש על הכביש

מהירות כן גורמת לתאונות.
כמובן שהיא בעיקר מחמירה תוצאות של תאונות שנגרמו מסיבות אחרות (וגם זה מספיק גרוע)

אבל היא בהחלט גם גורמת לתאונות בעצמה. יכולת הקליטה יורדת עם עליית המהירות (שימו לב לכך בפעם הבאה שאתם נוהגים),
הסיכוי להתהפכות עולה פלאים, ועוד כמה עניינים.
אז מה בוער?

וכן צריך לעשות איזה קמפיין ש "ג'נטלמן זה גם בכביש"

שלום חברים,

ראשית, תודה לכולם על התשובות, גם על אלה שאני מסכימה איתן וגם על אלה שפחות.
ואגב, בתשובה ל איפה גרת קודם, אוסטרליה?, גרתי בארה"ב כמה שנים, וגם שם לא נוסעים במהירות המותרת, אבל כן איפשהו בסביבה, ובצורה אדיבה ואף פעם לא באופן שמסכן אחרים. לפני כן גרנו במרכז, ואולי כיוון שבמרכז המהירות המותרת בכבישים רבים גבוהה יותר, וגם הכבישים עצמם מרובי נתיבים ומאפשרים עקיפה, לא נתקלתי בכך בעבר.

בשמת, אני מסכימה עם דברייך, אלא שאני מלינה על כך שלא מאפשרים לי לנסוע במהירות שאת מרגישה בטוחה לנהוג בה, ומסכנים את חיי.
יתרה מזאת, מצאתי שאי שמירת המרחק אינה מאפשרת לי לעצור בתחנת אוטובוס לרגע כדי לתת לפקק להשתחרר, כי הם כל כך צמודים אלי שאם אאט אני מסתכנת בתאונה.
לגבי דברי פלונית, אמנם לא בידינו לשנות התנהגות של אחרים,_ אבל בידי המשטרה כן, ויותר מזה, אני חושבת שדווקא יש בידינו, כי זה עניין של תרבות נהיגה. אני לא יכולה _לאפשר לחסרי הסבלנות והנצמדים לעקוף אותך, כי אין נתיב עקיפה.

ולחלוקית- נראה לי מצחיק שאת כותבת יכול להיות שאת בתקופת הסתגלות - הסתגלות למה? לנהיגה ברברית וחסרת אחריות שמסכנת את האחרים על הכביש?

תודה, פלונית, שהזכרת ש לא לכל האנשים יש הערכה נכונה של היכולות שלהם, זה מזכיר לי בחור שעבד איתי, וממש רתח על כך שקיבל קנס על שנסע במהירות 120 קמ"ש ודיבר בנייד אחרי בירה וחצי- איזה זכות יש למשטרה, איך היא יודעת איך אני נוהג?? קרוב לוודאי שאותו בחור אכן נהג בסדר, אבל הייתם רוצים שהבת שלכם שרק קיבלה רשיון תתקבל בו בשישי לפנות בוקר כשהיא חוזרת הבית? אני חושבת שלא. אז כן, אנשים בהחלט לא מעריכים נכון את הסיכון.

יעל, תודה על העצות, אנהג (:) כפי שהצעת. וכן, כפי שכתבת, מהירות גורמת לתאונות, ו בעיקר מחמירה תוצאות של תאונות שנגרמו מסיבות אחרות,_ למשל אי שמירת מרחק. ואכן, חשוב להדגיש שכפי שכתבת אין ספק ש _יכולת הקליטה יורדת עם עליית המהירות.

יעל הקודמת, על מה את מבססת את דברייך ש דרישת החוק ברוב המקומות לא ממש הגיונית._ - התרשמות אישית? כלומר, את טוענת שהמשטרה, מתוך גחמה רגעית ומבלי לבדוק את הכביש והנסיבות, קבעה מהירות שרירותית וישבה בצד לאסוף קנסות? איכשהו זה לא מתקבל על דעתי. _אין שום סיבה לנסוע 80 כשתנאי הדרך מאפשרים לנסוע 100 בקלות ובבטיחות. אפשר? את חושבת? את מעריכה נכון את הכביש החלקלק, הראות הלקויה והמהירות של הנהגים שבאים מולך, וגורמים נוספים?

צווליך, אני מקווה שזה בסדר מצדך שאדביק על הבמפר סטיקר שאומר "צוויליך אמר לי להאט כשצופרים!! (אפשר גם להוסיף "פן תעלוזנה בנות פלישתים", זה מתחרז). כשתוחל הרפורמה אני אשנה ל"צווליך אמר לי לפתוח באש!!"

כל האמור לחלוטין אינו מתוך מטרה להתנצח, אלא רק לדון ולהביא את זווית הראיה שלי. אני מעריכה מאוד כל תגובה שנכתבה כאן, כי היא מאפשרת לי להבין את הלך הרוחות ואת התפיסות מאחורי תרבות הנהיגה בישראל (מחקר במדעי החברה?). כדי לא להציף את הכיכר הייתי שמחה להעביר את הדיון לדף זמני, אולי נהיגה בישראל.

אין שום סיבה לנסוע 80 כשתנאי הדרך מאפשרים לנסוע 100 בקלות ובבטיחות. אפשר? את חושבת? את מעריכה נכון את הכביש החלקלק, הראות הלקויה
ברוב הכבישים שמותר לנסוע בהם עד 80, הראות לא לקויה ורוב השנה הכביש לא חלקלק.
כשהכביש חלקלק נוסעים לאט יותר מהמותר. מי שנוסע מהר על כביש רטוב, וואללה לא חושבת שאכיפה תעזור במקרה שלו. זה עניין של חינוך, של תרבות נהיגה, כמו שכתבתי.
וכן, אני חושבת שבהרבה מקומות המהירות שנקבעה היא שרירותית.
צריך לנהוג לפי תנאי הדרך.

גרתי בארה"ב כמה שנים, וגם שם לא נוסעים במהירות המותרת, אבל כן איפשהו בסביבה, ובצורה אדיבה ואף פעם לא באופן שמסכן אחרים.
מזכיר לי שפעם אמרה לי חברה שוודית משהו על תרבות הנהיגה במדינתה שהשאיר אותי עם פה פעור. היא סיפרה שכאשר מכונית עומדת להכנס לכביש ראשי, הנהגים בכביש הראשי עוצרים ומאפשרים את זה גם אם יש להם אור ירוק או זכות קדימה.
בארץ, עם חוסר הסובלנות המאופיין לא רק בכביש, זה היה בלתי אפשרי.

להערכתי, הפושעים הגדולים בנושאי הכביש הם הממשלה ומע"צ. הממשלה לא נתנה קדימויות תקציביות לכבישים לפי גידול כמות הרכבים על הכביש ומע"צ לא בנו כבישים סלחנים (מושג ידוע בתחבורה שבא להתאים את הכביש לטעויות והתנהגויות לא נכונות של הנהגים). בישראל הצורך בכביש סלחני הוא פי כמה מאשר בארץ עם תרבות סבלנית וסובלנית.
לכן, כביש 65, למשל, מעפולה עד צומת קדרים הוא כביש שלאורכו אין כמעט אפשרויות עקיפה והשוליים שלו לא מאפשרים חנייה זמנית וצמתים המובילים לכפרים ערבים, עם עשרות אלפי תושבים, אינם מרומזרים ויוצרים פקקים לא הכרחיים. עפ"י מידת סיכונו, היה צריך לנהוג בו במהירות של 60 קמ"ש אבל אף אחד לא מסוגל לנהוג כך ואנשים ממהרים ל/מעבודה או משאיות עם לו"ז נוקשה.
גם כביש 6 הוא כביש מסוכן להפליא וברובו אין שוליים בטוחים לעצירת חירום.

לחלוקית- נראה לי מצחיק שאת כותבת יכול להיות שאת בתקופת הסתגלות- הסתגלות למה? לנהיגה ברברית וחסרת אחריות שמסכנת את האחרים על הכביש?

מהירות מופרזת, אם הצחקתי אותך את מוזמנת לצחוק, זה תמיד טוב

בכול אופן, אנשים גרים ונוהגים בצפון ומוצאים לעצמם את הפתרונות שמאפשרים להם להרגיש בטוח. אז כן, בעיני גם את יכולה.
נראה לי יעיל יותר מלשנות דפוסים כול כך עמוקים של אחרים,
מה גם שכול האזור שם מאוד רגיש וטעון לאומית מבחינת פיקוח ואכיפה.

בכול אופן אנחנו לא נוהגים שם במהירות נמוכה ועדיין חווים עקיפות מסוכנות וכו'

בהצלחה בכול מקרה,

עוד כמה שנים אנחנו מתכוונים להצפין גם ואני ממש מקווה שמאמציך ישאו פרי עד שנגיע @}

כביש 65 מצומת כדרים לצומת גולני ,סכנת נפשות. תאונות רבות בשל נהיגה במהירות נמוכה מהמותר.
"מאלץ" נהגים לעקוף המיטרד.
בכבישים רבים נתקלים באוטובוסים ומשאיות שנוסעים ב19 קמש מעבר למהירות החוקית
הסיבה להוריד עד כמה שאפשר את הצורך בלעקוף רכב ארוך,וכן המשטרה הבינה זאת. כמה שפחות עקיפות
פחות תאונות קטלניות.

יעל הקודמת, על מה את מבססת את דברייך ש דרישת החוק ברוב המקומות לא ממש הגיונית- התרשמות אישית? כלומר, את טוענת שהמשטרה, מתוך גחמה רגעית ומבלי לבדוק את הכביש והנסיבות, קבעה מהירות שרירותית וישבה בצד לאסוף קנסות? איכשהו זה לא מתקבל על דעתי. אין שום סיבה לנסוע 80 כשתנאי הדרך מאפשרים לנסוע 100 בקלות ובבטיחות. אפשר? את חושבת? את מעריכה נכון את הכביש החלקלק, הראות הלקויה והמהירות של הנהגים שבאים מולך, וגורמים נוספים?
אני לא יעל הקודמת אבל כמי שגדלה בצפון, נהגה שם הרבה וגם את שנות "טבילת האש" של קבלת רישיון העבירה שם, אני יכולה להעיד שבכבישים רבים למהירות המותרת אין שום קשר הגיוני לתנאי הדרך או למהירות הראויה לדעת רוב תושבי המקום, שיודעים לנהוג בבטחה גם במהירות גבוהה בהרבה מזו המותרת. לפעמים המשטרה מנצלת את זה כדי "לעשות קופה" (למשל כי ברור שאף אחד לא ייסע 80 ובמקומות מסוימים 60 קמ"ש בכביש המצוין ממעלות לנהריה), ולפעמים לא.
בכל מקרה, יש פה שני נושאים נפרדים: המהירות המותרת ותרבות הנהיגה.
בלי שום קשר לשאלת המהירות המותרת (או לשאלה האם נהיגה מהירה מגבירה את הסיכון), נראה לי שמה שמפריע לך הוא תרבות הנהיגה, שיכולה להיות עקומה, מסוכנת וקלוקלת גם בלי קשר לחוק, וזה אכן מצב במקרים רבים. לצערי ומהיכרותי עם המשטרה, לא נראה לי שהם יעזרו גם אם הם יידרשו לכך. אני רואה כל הזמן שהאכיפה שלהם היא עיוורת במקרה הטוב ומעוולת (גורמת עוול) במקרה הרע.
לכן, לדעתי, הפתרון צריך להיות במיקוד על מה שאת יכולה לעשות כדי לצמצם את הסיכון שלך מנהגים מסוכנים.
ואגב אני חושבת שהדיון על המהירות המותרת הוא עקר. השאלה אינה האם נוהגים "מהר מדי", מכיוון שמושג כזה הוא חסר משמעות בלי הקשר.
השאלה הרלוונטית היא האם נוהגים בהתאם לתנאי הדרך, שכמובן משתנים עם העונות, השעה ביום, מזג האוויר ועוד.
נהיגה ב-120 קמ"ש באוטוסטרדה מצוינת תהיה הרבה פחות מסוכנת מנהיגה ב-60 קמ"ש בכביש הלא נכון וביום הלא נכון, גם אם זו המהירות המותרת.
תשאלי את הגרמנים שאצלם במקומות רבים אין הגבלה על מהירות הנסיעה. ספוילר: אין לזה שום קשר סטטיסטי למספר או לחומרת התאונות.

צוויל - בעד רפורמה החוקי הפתיחה באש על הכביש
צוויליך, נראה לי שכתבת באירוניה ומכאן אני מסיקה שבכלל לא הבנת מה שהצעתי. וחבל לי על זה.

אני לא הצעתי "לעשות דווקא", כפי שכנראה פירשת את דברי. זה ההיפך ממה שאני מציעה.

אני מציעה נהיגה בטיחותית: אני מאמינה, שמסוכן מאוד להיבהל ממי שנצמד אליך מאחור או צופר לך או מנסה לעקוף בצורה מסוכנת וכתוצאה מכך להגביר את המהירות מעבר לדרגה שמרגישה בטוחה לנהג.
אני מאמינה, שכל אחד צריך לנהוג במהירות שמרגישה לו או לה בטוחה, שהנהג/ת מרגישה בה שליטה ברכב ובטחון בכביש.

מכאן נובע, שכאשר הפעולות של נהגים אחרים משפיעות עלינו כך, שאנחנו נלחצים ונוהגים בצורה לא-בטוחה מבחינתנו - עדיף למצוא פתרונות אחרים.
הפתרון שאני מציעה הפוך מהאינסטינקט והפוך מתגובת הפחד:

אני מציעה להאט במקום לנסוע יותר מהר ממה שהנהג מרגיש מסוגל (לא להאט בכוונה כדי לעצבן, כשאין לנהגת בעצם שום בעייה לנהוג יותר מהר, שזה בכלל לא המקרה המתואר כאן לדעתי).
אני מציעה להפעיל את איתות החירום כי מניסיוני (ואני נהגת שנים רבות, רוכבת אופנועים ואופניים, וקוראת ירחוני רכב מבחירה), נהגים ישראליים, אפילו העצבניים והמסוכנים ביותר, מגיבים יפה לסימן הזה ומכבדים את הרכב המהבהב בשמירת מרחק ממנו, בסבלנות רבה יותר ובהמנעות מצפירות והצקות דומות.
אני מציעה להאט, ובעיקר לבצע בלימות מבוקרות, כאשר הרכב שמאחורינו "נצמד" כי זה מאותת לאותו רכב שיפתח מרחק יותר גדול כדי שלא יתנגש בנו - הסיבה לכך היא, שהפחד הגדול שלנו מרכב שנצמד מאחור היא, שהוא מסכן אותנו בתאונה.
ואני מציעה להאט כאשר עוקפים אותנו - והאמת, גם לרדת כמה שיותר לשוליים הימניים, ככל שהכביש מאפשר - כדי להקל על העוקפים אותנו לבצע עקיפה מהירה ובטוחה ולהקטין את משך הזמן שכולנו מסתכנים (בעיקרון, אני נמנעת ככל שאפשר מעקיפות בכבישים שבהם רק נתיב אחד לכל כיוון, כמו שנאמר: עדיף לאבד רגע בחיים מאשר חיים ברגע).

שהמשטרה, מתוך גחמה רגעית ומבלי לבדוק את הכביש והנסיבות, קבעה מהירות שרירותית וישבה בצד לאסוף קנסות?
ברור!!!!!!!!!!!!!!!
וגם ידוע כבר עשרות שנים. באמת.

הי דניאלה,
תודה על כך שהכנסת לדיון את "תרבות הנהיגה" @}

תודה בשמת על ההרחבה. זה מבהיר בצורה טובה יותר את כוונתך ומעניק פתרונות טובים @}

"מאלץ" נהגים לעקוף המיטרד.

אף אחד לא מאלץ. אדם אחראי למעשיו, וכל העוקפים על פס הפרדה או בצורה מסוכנת לא יכולים להאשים את הנהג שלפניהם, שחטאו שנסע כחוק.

אפשר גם לחכות עד קו מקוווקו. זה לוקח פחות מדקה.

בשמת , אני לא מבינה על סמך מה את חושבת שהמהירות שמרגישה לאדם בטוחה, אכן בטוחה?

על סמך מה את מאמינה שהמשטרה או משרד התחבורה או כל גוף אחר קובע את המהירות ה"רשמית" בכביש מסוים?
הרי זו הונאת הציבור בקנה מידה ממלכתי. כל עניין המהירות ה"מותרת" הוא גחמתי, לא מבוסס, ובחלקו - דרך לשוד דרכים מודרני ותו לא.
אני מבינה שזה לא חומר שאי פעם קראת עליו או התעמקת בו, אז אני מציעה לך לחפש אותו ולהתעדכן.

המהירות שנקבעת "מגבוה" אין לה שום קשר ל"בטיחות".

לכן בין שתי האפשרויות - מהירות שנקבעת ע"י גוף ממסדי באופן שרירותי, לעומת מהירות שנקבעת ע"י הנהגים עצמם לפי תחושת הבטחון שלהם באותו רגע,
השנייה ללא ספק עדיפה.

האם יכול להיות שאדם לא ירגיש אם הוא מרגיש בטוח לנהוג?
תחשבי שוב על השאלה שלך...

האם יכול לקרות שנהגים במצבים בעיתיים יתעלמו מהידיעות ומהתחושות שלהם?
כן, בוודאי.

אבל זה לא שייך לשאלה שלך, יעל. ואלה שמתעלמים מהרגשת הבטחון או אי הבטחון שלהם, מתעלמים באותה מידה גם מחוקי התנועה...

אני רוצה להסב את תשומת הלב לכך שיש פה שתי יעל שונות בדיון. אחת - אני - הצטרפתי לדיון הזה שלישית, אחרי מהירות מופרזת ובשמת
אחריי הצטרפה עוד יעל
אח"כ הגבתי לה תחת יעל.הקודמת
ואח"כ יצא לי בלי לשים לב להגיב שוב כיעל.
2 ההודעות האחרונות הן לא שלי, הן של יעל השנייה

באוסטריה כשנכנסים לעיירה המהירות המותרת היא 30 קמש. כך גם בקילומטרים שמובילים מהדרך הראשית לתוך זלצבורג. 30 קמש!
זה לא שרירותי. המטרה היא לשמור על הולכי הרגל. המהירות הזו משדרת מסר ברור: יש כאן עדיפות להולכי הרגל ונדרשת תשומת לב לקיומם.

נכון, בתוך איזורים עירוניים יש היגיון בהגבלת המהירות למהירויות שמתאימות לסביבה של הולכי רגל, ילדים שעלולים לרוץ לכביש וכדומה.

תודה תמי שהזכרת לי לדייק, שאני לא מתעסקת כלל בנהיגה עירונית אלא בהגבלות המהירות המלאכותיות בכבישים הבין עירוניים.
בכל מקרה, אם כל התרבות בכלל ותרבות הנהיגה בפרט יעברו שינוי לקשב לתחושת הביטחון של הנהג ולהתאמה לתנאי הסביבה אז כמו שאני אסע 50-60 בפיתולים ההרריים שבאיזור רמת רזיאל או מוצא גם אם מותר 80, כמו שאני אסע לאט בכביש צפוף בגשם הראשון, ומהר באותו כביש כשהוא פנוי ויבש - כך אסע לאט ובעירנות באיזור עירוני, כשכל רגע עלול לקפוץ לי ילד לכביש.
לא מפני שיש תמרור, אלא מפני שאני בעצמי מתאימה את מהירות הנהיגה ואופייה לתנאי הדרך.
גם הימצאות הולכי רגל ואופניים, רמזורים ובמפרים, אוטובוסים שעוצרים וחוסמים את הכביש ובתי ספר, גם הם "תנאי הדרך".

_האם יכול להיות שאדם לא ירגיש אם הוא מרגיש בטוח לנהוג?
תחשבי שוב על השאלה שלך..._

אני שאלתי משהו אחר. וחשבתי שוב (בלי שלש נקודות). היא עדיין רלוונטית , ולא ענית עליה.

האם המהירות שאנשים מרגישים בה בטוח היא אכן בטוחה?
אני כבר נסעתי עם די הרבה שהרגישו מאוד בטוח במהירות מסכנת חיים לחלוטין.

כן, הביטחון של נהגים עולה על יכולותיהם.
תסכימי איתי שאסור לעקוף על קו הפרדה רצוף. אנשים עושים זאת כל הזמן. למה?

כי פעם הם עשו זאת, ולא קרה כלום. ואחר כך עוד פעם. וגם לא קרה כלום. בפעם השמינית הם עושים את זה בביטחון מלא.
אותו הדבר במהירות הנהיגה, או כל תופעה אחרת.
ככה אנחנו בנויים, לומדים מהניסיון, ובמקרים כאלה, הניסיון מטעה.

אני כבר נסעתי עם די הרבה שהרגישו מאוד בטוח במהירות מסכנת חיים לחלוטין
את מבלבלת פה בין כמה דברים:

"מהירות מסכנת חיים" היא ביטוי חסר משמעות בעוד שאת משתמשת בו כאילו מדובר בנתון קבוע וידוע.
מהירות שמסוכן לך כנהגת לנהוג בה (כי את מפחדת, לא מנוסה ולא שולטת ברכב היטב) איננה בהכרח מסוכנת לנהג אחר (למשל לי, או להבדיל, למיכאל שומאכר).
נהג עשוי לנהוג ללא כל קשב אישי לתחושת הבטחון בנהיגה (כלומר: אם הוא יידרש להרגיש כמה המהירות שהוא נוהג בה מרגישה לו בטוחה, הוא ירגיש לא בטוח).

ולא מיציתי.

לגבי עקיפה על קו הפרדה רצוף: אני חולקת על כל מה שאת כותבת בנושא, ובראש ובראשונה על עצם הקישור שאת עושה פה, בין הפעולה המסוכנת-ביודעין הזאת (מי שעוקף על קו הפרדה לבן מתוך מודעות לקו ולמשמעותו) לבין מהירות הנהיגה בכבישים בין עירוניים.
יש הבדל מהותי (כלומר: במהות, לא רק הבדל שולי ומקרי) בין לנהוג במהירות 160 בכביש מס' 1 לבין לעקוף על פס הפרדה לבן.

בשמת, עדיין לא ענית,
על סמך מה את חושבת שהרגשת הנהג נכונה?

ואת הדוגמא הבאתי כדי להבהיר את ההגיון האנושי- עשיתי, לא קרה כלום, כנראה זה בסדר.

זה פועל בכל תחומים.

תעשי קורס של נהיגה, כאלה במגרשים, רק שם תדעי אם את באמת שולטת ברכב. עד אז את כנראה רק משלה את עצמך, כמו רב הנהגים. (יש בבת ים מגרש כזה)

היות וארגנתי הרבה מאד הדרכות נהיגה זהירה במקום עבודתי אני יכולה לציין שנהגים לא יודעים. ממש כך. נהגים לא יודעים ולא מבינים את המשמעות של מהירות הנסיעה. של השפעות של תנאי דרך שונים, בדרכים בין עירוניות, עליהם. לא מבינים ולא מפנימים את המשמעות של מרחק התגובה שלהם.
כל זמן שיש בערות רבה מאד בנושאים אלה כל תחושות הבטן הידע והנסיון שלהם בכביש הוא כמו של עיוורים שאינם יודעים שהם כאלה.
יחד עם זאת אני מסכימה עם בשמת שלא תמיד המהירות המותרת היא המתאימה לתנאי הדרך. נוסף על כך, אני הרבה פעמים רואה קו הפרדה לבן במקומות לא הגיוניים לכך ולחלופין קו הפרדה מקווקוו במקומות לא הגיוניים גם כן.

לא מבינים ולא מפנימים את המשמעות של מרחק התגובה שלהם

קו הפרדה לבן במקומות לא הגיוניים לכך ולחלופין קו הפרדה מקווקוו במקומות לא הגיוניים גם כן.

לדעתי שני המשפטים האלה, ביחד ולחוד, הם הסיבות המהותיות והכמותיות לתאונות דרכים.
המשפט השני שייך כולו למע"צ/ממשלה ולכן דם אזרחים רבים על ידיה. כי סימוני הכביש הבעייתיים הם חלק מתשתית הכביש הלא-סלחנית לשיקול דעתם הפוחז של בני האדם. רוב האנשים לא יעקפו בקו הפרדה וכן יעקפו בקו מקווקו בלי להתחשב בשדה הראות שלהם (או בלי לזהות נכון מה מרחק הראיה לעומת זמן העקיפה).

ורוצה להוסיף שאכן חשוב קודם כל הקשב הפנימי למהירות. עם ולמרות כל הנ"ל.

כל זמן שיש בערות רבה מאד בנושאים אלה כל תחושות הבטן הידע והנסיון שלהם בכביש הוא כמו של עיוורים שאינם יודעים שהם כאלה
נכון, ולדעתי כל זמן שממשיכים את המדיניות הקיימת (של לימוד הנהיגה ושל תפיסת הנהיגה, כולל ההתמקדות בסוגיית המהירות דווקא, ובעיקר ה"אכיפה" - שם מכובס לשוד דרכים ממוסד, כאמור - דווקא על מהירות ודווקא בכבישים הכי טובים ובטוחים ודווקא בקטעים הכי טובים ובטוחים) כך רק מחמירים את הבעייה.

כל המערכת ממוקדת בדבר הלא נכון.

ואת הדברים הנכונים, בכלל לא מלמדים.

לדוגמא: אין בכל הארץ מסלול מירוצים שיאפשר לצעירים גם מקום להוציא את המרץ הכבישי שלהם וגם בעצם ללמוד לנהוג בצורה מבוקרת; אין לימוד אמיתי של נהיגה מונעת, רק בתור עונש; אין לימוד אמיתי של שליטה ברכב; כל השיטה בעצם "מכינה לטסט" שכמו הכנה לבגרויות לא באמת מלמדת את הנהג לנהוג אלא מלמדת אותו איך לעבור טסט; הטסט עצמו הוא מערכת מושחתת שבה מכשילים בגלל גורמים לא רלבנטיים ולא באמת יודעים להסתכל על הדברים הנכונים, וכן הלאה.

כל ההתבוננות היא "שלא יתפסו אותי", "שהבוחן יעביר אותי", "לעשות רושם שאני עומד בחוקים", ולא "האם אני באמת שולט ברכב", "איך מתנהגים בכביש בצורה חכמה", "האם אני באמת יודעת מה לעשות במצבים מסוכנים בכביש", וכן הלאה.

לי דווקא היה מורה לנהיגה מעולה שבמעולים, אבל מה שעזר לי פעם אחת להיחלץ ממצב מסוכן ולהינצל מהתהפכות של הרכב שלי היה היותי קוראת אדוקה של ירחוני רכב ומנויה על "אוטו", שהיה עיתון מעולה בזמנו, במיוחד המדור של אברהם פורת ז"ל.