החיים עם אחים גדולים

[דנד_י*]

כרגע רק פותחת את הדף, מקווה למצוא זמן מחר לכתוב בו קצת.
נושא שמטריד אותי לגבי הבת הקטנה שלי, והאופן שבו האחים שלה מתייחסים אליה, ואיך אני חוששת שזה משפיע עליה.

[דנד_י*]

שוב הגעתי לחצות...
אכתוב ממש בקצרה.
קצת מפריע לי חלק מההשפעה שיש לאחים הגדולים על האופן שבו גדלה הבת שלי.
הם לא רוצים שהיא תפרק להם את כל מה שהם בונים, אז הם בונים בחדרים בבית וסוגרים בפניה את החדרים, ובכל פעם שהיא מנסה להיכנס הם שוללים את זה ממנה.
אם הם בונים משהו בסלון אז אסור לה להתקרב בצעקות וזעקות
אם היא נכנסת לחדר שלהם ופותחת להם את המגירות - כנ"ל
אם היא נגשת לסלון ולוקחת ספר שהם קוראים והשאירו פתוח...
לוקחת ציורים שלהם...
היא הפכה להיות מפוחדת, היא נוגעת בצעצוע שהוא לא שלה ומסתכלת מסביב במבט בעיניים שיודע שעשתה משהו לא טוב.
אף אחד מהם לא גדל כך, כולם גדלו אצלי עם כמה שפחות לא במערכת, כמה שיותר כן, הרגשה של שחרור.
קצת מבאס אותי שהיא גדלה אחרת, וגם לא רוצה להעיר להם הרבה ומבינה שהדברים שלהם חשובים להם.

באה אלינו לא מזמן ילדה בת 6 שהיא בת הזקונים.
היא הייתה ממש לחוצה, הצעתי משחק והיא אמרה - הוא מעל גיל 6 אז אסור לי וכל מיני התבטאויות כאלו.
אני ממש מקווה שאנחנו לא בדרך לשם.

איך זה עובד אצליכן?

[אורי*]

אני חושבת שאנחנו עוד לא ממש שם
אבל האמת שגם אני מכוונת אותם לעלות לשולחן או להכנס לחדר כשהם לא רוצים שתהרוס להם (אבל היא רק לא מזמן התחילה לזחול)
מה שכן אנחנו צוחקים על זה: אני אומרת שיזהרו בחיוך כי היא רוצה לשחק איתם וזה מה שהיא יודעת לעשות. והם משתפים אותה בדרכם. הם בונים לה דברים במכוון כדי שתפרק אותם, ונהנים מזה,וצוחקים איתה.
האם הגדולים אצלך משחקים עם הקטנה? מתייחסים אליה?
(אגב,אצלי יש בת בכורה, והיא מאוד אוהבת משחקי דמיון,כך שהיא משתפת את הקטנה בדרך הזו, כי היא עוד דמות בתוך המשחק שלה. זה קצת שונה מאשר כשבונים משהו.)

[אמא_צעירה*]

חכיתי שתחילי לכתוב הייתי סקרנית, כי אני גדלתי בתור הבכורה בבית מתוך שמונה ילדים.

ממש נהניתי מהרעיון של אורי:
והם משתפים אותה בדרכם. הם בונים לה דברים במכוון כדי שתפרק אותם, ונהנים מזה,וצוחקים איתה.
למען האמת עמדתי להציע את זה גם D-:

ובאמת, לעלות על שולחן, לנעול את המגרות שלהם בצורה שהיא לא תוכל לפתוח, מי שלא נזהר עם הספרים והציורים- שלא יבוא אליה בטענות, מסכנה! היא בסך הכל בודקת עכשיו את העולם בדרכה שלה!!
מצד שני גם הם צודקים- הם צריכים את הפרטיות והאוטונומיה שלהם והיא פוגעת בה כל הזמן בבלי דעת

אגב בני כמה החבר'ה והיא?

אצלי בבית הכל למעלה או נעול- ארונות כלים, ספרים, מגרות, חדר שינה.
בחדר שלה, בסלון, במרפסת- כשאני באזור, במטבח- כשאין דברים על הגז (כמעט תמיד בעומק, אבל לפעמים צריך דווקא את הלהבה החיצונית ) או כשהתנור כבוי (בדרך כלל D-: )- היא מסתובבת בדרך כלל חופשי.

אין ברירה, אם אני לא רוצה להגיד כל הזמן לא, זו הדרך, פשוט לחסום כצד שלישי את כל מה שבעייתי...
כולם גדלו אצלי עם כמה שפחות לא במערכת, כמה שיותר כן, הרגשה של שחרור. מסכימה עם כל מילה. כל כך נכון ואמיתי!!

[יולי_קו]

גם אצלנו פועלת השיטה של אורי ו אמא צעירה.
לא נראה לי שהקטנה פחדה או מפחדת במיוחד.

[שמנדובה*]

אצלי יש חשש אחר - בבית יש גם בני נוער וגם תינוק וילדים צעירים, והקטנים נחשפים למידע ותוכן שהגדולים לא נחשפו אליו. ספרים וסרטים, צורת דיבור, וכן הלאה. אניתוהה כמה זה גרוע. אני לא יכולה להפריד ביניהם, זה לא בריא בעיני. אנחנו משפחה אחת. אל התינוק בכלל מתייחסים קצת כמו אל בובה חמודה שניתן לנענע ולטלטל אנה ואנה - אני צריכה להזכיר להם כל הזמן שהתינוק הוא בנאדם, יש לו רצונות ורגשות שצריך להתייחס אליהם גם.

[אמא_צעירה*]

אנא, דנד י
עדכונים
אני סקרנית לשמוע מה הלאה

[דניאלה*]

הי דנד י
אני חושבת שזה מורכב, יש פה כמה עניינים.

מצד אחד לדעתי יש מקום לתשומת לב ותיווך פעיל בין הגדולים לקטנה בעיקר באופן נקודתי,
הפתרונות של אורי הם כיוון יפה בעיניי
הם בונים לה דברים במכוון כדי שתפרק אותם
אצלי יש בת בכורה, והיא מאוד אוהבת משחקי דמיון,כך שהיא משתפת את הקטנה בדרך הזו, כי היא עוד דמות בתוך המשחק שלה
כלומר למצוא "נקודות ממשק" ולטפח אותן וגם להסביר לגדולים באופן ברור מה הבעיה ומה האפקט של ההתנהגות שלהם על הקטנה.
במקביל גם ללמד את הקטנה לא להרוס וכו', מה שמן הסתם ישתפר עם הגיל.

מצד שני אני חייבת לומר שלדעתי הרבה הרבה יותר בריא לילד לגדול עם אחים ובכלל עם כמה דמויות משפחתיות שונות ומגוונות.
עדיף בעיניי ילד שנחשף לשפה ותכנים "של גדולים" ואפילו ילד שחוטף הרבה "לא" ו"אל תיגע לי", על פני ילד שגדל בוואקום או בסביבה סטרילית.
כך שבגדול המצב של אחים גדולים הוא מבורך בעיניי, ואני תמיד רואה בכך ברכה לקטנים, גם כשזה מטיל עליהם מגבלות ומאתגר את חייהם עד מאוד
(בתור ילדת סנדביץ' אני מכירה מקרוב את המצב).

[אמא_צעירה*]

דניאלה, דנד י כתבה כאן למעלה:
היא הפכה להיות מפוחדת, היא נוגעת בצעצוע שהוא לא שלה ומסתכלת מסביב במבט בעיניים שיודע שעשתה משהו לא טוב.
זה כבר נשמע מעבר לאינטרקציה בין אחים גדולים וקטנים.
במיוחד שיש לה ממי להבין איך עלול להיות העתיד של הילדה שלה, כשהיא כותץבת:
_באה אלינו לא מזמן ילדה בת 6 שהיא בת הזקונים.
היא הייתה ממש לחוצה, הצעתי משחק והיא אמרה - הוא מעל גיל 6 אז אסור לי וכל מיני התבטאויות כאלו.
אני ממש מקווה שאנחנו לא בדרך לשם._

לכן כן כדאי למצלוא איזושהי דרך אמצע שתגשר ביניהם ומצד שני תאפשר אוטונומיה לגדולים יותר ולא תגרום ללחץ תמידי בבית מול הקטנה

[תפילה_לאם*]

ש גם בני נוער וגם תינוק וילדים צעירים, והקטנים נחשפים למידע ותוכן שהגדולים לא נחשפו אליו. ספרים וסרטים, צורת דיבור, וכן הלאה. אניתוהה כמה זה גרוע.

שמנדובה (מה זה הניק הזה? ),
אני לא יודעת אם תשובתי תהיה רלוונטית עבורך, אבל על פניו אם תכנים אינם ראויים - הם אינם ראויים בכל גיל.
<מודה שזה קצת פשטני ופחות ישים במבחן המציאות, בייחוד במשפחות לא דתיות, אבל כך נראה לי עקרונית.>

[דניאלה*]

לכן כן כדאי למצלוא איזושהי דרך אמצע שתגשר ביניהם ומצד שני תאפשר אוטונומיה לגדולים יותר ולא תגרום ללחץ תמידי בבית מול הקטנה
אם אני לא טועה, רוב התגובה שלי עסקה בדיוק בזה...

[דניאלה*]

אבל על פניו אם תכנים אינם ראויים - הם אינם ראויים בכל גיל.
יש תכנים שאינם ראויים ואז הם באמת לא יהיו ראויים בכל גיל (לדעתי).
ויש תכנים שמתאימים לגיל אחד אבל לא לגיל אחר - למשל סרטי מפלצות שיכולים להפחיד למוות ילד קטן מדי ולהצחיק ממש ילד גדול.

[אמא_צעירה*]

תפילה לאם, גם תכנים שלא ראויים ולא ראויים בכל גיל, יש נושאי שיחה שמגיעים בגיל מתבגר ממש, ואז הם כביכול כן ראויים יותר (סיפורי לידות ודומותיהן)- אבל האחות הקטנה שעברה לידי קלטה מה שלא הייתה צריכה לקלוט. וכאן את נכנסת בעצם לבעיה...
מצד שני אי אפשר לעצור את הנושאים האלו, כי על מה נדבר - אנחנו, האחיות הגדולות, או הדודות...? D-:

בכל מקרה צריך לשים לב...

ודניאלה, הפניה הייתה מופנית בתחילתה אלייך ובסופה- מן רטורית. מצטערת שלא הבהרתי נכון

[תפילה_לאם*]

הם כביכול כן ראויים יותר (סיפורי לידות ודומותיהן)
בעיניי סיפורים כאלה כן ראויים בכל גיל.

[תפילה_לאם*]

למשל סרטי מפלצות שיכולים להפחיד למוות ילד קטן מדי ולהצחיק ממש ילד גדול.
אוקיי. לא חשבתי על זה. במקרים כאלה מחליטים שכשצופים במשותף, בוחרים רק מה שלא מפחיד אף אחד.

[דניאלה*]

אוקיי. לא חשבתי על זה. במקרים כאלה מחליטים שכשצופים במשותף, בוחרים רק מה שלא מפחיד אף אחד.
כך אנחנו גם מנסים לנהוג.
מצד שני, את הגדולה מעסיקים כל מיני תכנים שבמקרה הטוב אינם מזיקים לדעתי לקטנים (מה זה סקס, ענייני פוליטיקה למיניהם)
ובמקרה הרע עלולים להפחיד קטנים או לעורר בהם מצוקות ותהיות בגיל מוקדם מדי.
למשל - הגדולה מאוד סקרנית ביחס למוות, פשעים, אלימות.
אלה דברים שמאוד חשוב לדבר עליהם! ולדעתי, גם לתת לעיסוק בהם מקום.
מצד שני, ברור שחלק מהשיחות וגם דברים אחרים לא יתאימו לקטנים.
קשה לסנן את זה. לפעמים היא שואלת ואני אומרת שנדבר על זה אחר כך,
לפעמים הקטנה עדה לשיחות בינה לבין חברים או לדברים שהיא קוראת/רואה/מתעניינת בהם
ואז צריך לחשוב איך מרככים אפקט, מצמצמים השפעה וכו'

[דנד_י*]

הי חברות.
וואוו, אנחנו עדיין לא שם למזלי. (לגבי התכנים השונים)
מעניין לשמוע את הדיון שלכן על זה, תמשיכו.

לגבי הבעיה שהעליתי - מאז שכתבתי כאן בעצם הצפתי את הבעיה למודעות שלי, ונתתי לה ביטוי בבית.
הסברתי לאחים שלה מה קורה, והראיתי להם עליה.
קבענו שטחים בבית שבהם מותר לה הכל, ומקומות שלהם שהיא לא יכולה להגיע.
ואם הם מתחילים בטעות לבנות בשטח פתוח, אז אני מזכירה להם שהם בונים כדי שהיא תפרק, והם מסכימים לזה.
את החדר שלהם הם מקפידים לסגור כך שלא יקרוץ לה.
אני מרגישה שיפור עליה, יותר חופשיה.

לגבי להסביר לה לא לפרק - עד כמה שאני זוכרת כל הילדים מפרקים בגילאים האלה, ובגיל מסוים מתחילים לבנות, אז אני לא חושבת שאתחיל להסביר לה משהו לגבי זה, שיבוא מתי שיבוא, כנראה יש חשיבות גם לפירוק הזה.

בדיוק קלטתי שעברנו את השלב של זריקת האוכל על הרצפה, כי קלטתי שאני לא עושה יותר ספונג'ה כל ערב. פשוט עבר וזהו, אומרת לא ומביאה לי את הצלחת. כמה מהר היא גדלה.

עדיין יש דברים שמפריעים לי - לדוגמא שהיא מעוניינת בגילה הצעיר לשבת על הספה ולעיין בספר שלהם הרבה יותר זמן ממה שהיא מסוגלת לשבת ולהשחיל קשים לתוך בקבוק או להכניס אטבים לקופסא,
או לחילופין לשבת לידם ולבהות בהם בזמן שהם משחקים כל מיני משחקים של גדולים.
ובשעות שהם לא כאן היא לא עושה שום דבר לבד, היא חייבת אותי איתה צמוד, וגם אז אני לא ממש מצליחה לספק לה את אותה מידה של עניין שהם מספקים.
אבל אני לא חושבת שיש לי מה לעשות בנידון - היא גדלה עם גדולים וזה שונה מלגדול עם קטנים.

תודה על ההצעות והרעיונות, ותמשיכו את הדיון השני שנפתח כאן. מעניין.

[אמא_צעירה*]

_הם כביכול כן ראויים יותר (סיפורי לידות ודומותיהן)
בעיניי סיפורים כאלה כן ראויים בכל גיל._
עניין של מנטליות וצורת חינוך. מבחינתי זו הייתה דוגמא שעומדת בקריטריונים שלי, כדי להבהיר תמונת מצב כוללנית, כמו שדניאלה דיברה על פוליטיקה למשל... מבחינתה זו דוגמא שתסביר את התמונה.
הבינות? D-:


לגבי להסביר לה לא לפרק - עד כמה שאני זוכרת כל הילדים מפרקים בגילאים האלה, ובגיל מסוים מתחילים לבנות,
אין סיבה להסביר לה את זה , נראה לי כמו להגיד לה "אל תלמדי ללכת, כי לא נוח לי שאת מגיעה לשולחן יש דברים שאנחנו צריכים להגביל את עצמנו קלות כדי לאפשר להם את ההתפתחות שלהם...


היא גדלה עם גדולים וזה שונה מלגדול עם קטנים.
D-: ברור ששונה, כל דבר שונה, וגם אנחנו D-: חכמים יותר, סבלניים יותר (או פחות )

[שמנדובה*]

יש בהחלט תכנים שמתאימים לגילאים מסויימים ולא לאחרים. נושאים שמעסיקים נוער לא בהכרח מתאימים לילדים קטנים יותר. לי אישית קשה להפריד באופן מלאכותי בין הילדים והגילאים השונים - הן מבחינה רעיונית והן מבחינה לוגיסטית. להפריד בין בני הבית לא מתאים לנו, אם כבר אני מעדיפה למצוא כמה שיותר הזדמנויות להיות כולנו ביחד ולקרב גם את הגדולים, שמשתדלים מאוד למדר עצמם מהסביבה... כך שכן, נוצר קושי מסויים בעניין הזה.

[שמנדובה*]

ולגבי הניק שלי - לא מוצא חן בענייך? אני דווקא אוהבת אןתו : -)

[אמא_צעירה*]

דנדי, מזכירה לך את הדף, אני סקרנית לקרוא מזוית הראיה היפה הזו