חזרה לעבודה ושנת הלילה

אנונימי

שלום,
אשמח לתגובות, עצות ומחשבות:
בתי בת ארבעה חודשים. לפני חודש חזרתי לעבוד 4 שעות ביום.
בהתחלה ניסינו מבצע סבתות בתורנות - סבב של שתי הסבתות ואבא.
הקטנה פיטרה את הסבתות בקול מחאה ומאז היא נשארת רק עם אבא.
הסידור הזה נהדר, בעיקר לאבא שלה, אבל הוביל לשתי תופעות לוואי בלתי רצויות:

היא קצת פוחדת מהסבתות... היא אמנם לא מוכנה להישאר עם אף אחד יותר מחצי דקה, אבל אליהן מתייחסת בחשדנות מרובה, יותר מלכל שאר ה"זרים".
היא מתעוררת בערך כל שעה או שעתיים בלילה. עד לפני חודש היא כבר ישנה שש שעות בלילה ואפילו יותר, קבוע.

אני בטוחה שההתעוררויות קשורות לחרדת הנטישה שהתעוררה בה )-:
העניין עם הסבתות מעציב מאד, אבל אני בטוחה שיסתדר בהמשך, גם אם כרגע הוא מתסכל את כולנו, אבל הלילות...
לא אכפת לי התעורר כל כך הרבה, כמובן שרק הציצי מספק אותה וגם זה בסדר, אבל כאמור לא הסימפטום מטריד אותי כי אם החסך שממנו הוא נובע...
מה עושים? איך אפשר להשיב לה את בטחונה שאמא כאן והיא לא הולכת לשום מקום?
כל כך עצוב לי אי השקט שלה...

אחת יקרה,

בגילה הצעיר אין לה את היכולת להבין שהלכת לעבודה רק לארבע שעות ושאת תיכף חוזרת. אין שום דרך בעולם שבה היא תבין את זה בשלב הזה של חייה. לכן, כל פעם שאת הולכת, היא חווה לדעתי נטישה.
ולכן הדרך היחידה בעיניי שבה ניתן להשיב לה את בטחונה שאמא כאן והיא לא הולכת לשום מקום היא פשוט לא ללכת לשום מקום. על אמת.
במינימום לכמה חודשים טובים אם לא יותר מכך.

אני מניחה שזו לא העצה שרצית לשמוע, מצד שני אני מקווה שאת יודעת באיזה אתר את שואלת את שאלתך, ושאולי צפית תגובה כזו.

הלוואי והיו פתרונות קסם לאמהות לתינוקות בני ארבעה חודשים שרוצות לחזור לעבודה. אבל אין. ולתינוקות בגיל הזה יש צורך אחד מאוד ברור והוא: אמא. ואבא זה באמת פתרון מעולה, אבל הוא כרגע, מבחינת התינוק, לא יכול להוות תחליף לאמא. ככה אנחנו בנויים.

וכמובן שזה לא הוגן שהאמהות אמורות פתאום (מבחינת התינוק) לעזוב את כל החיים שלהן ולהיות "רק" אמא במשרה מלאה. האבות לא נדרשים לכאלה וויתורים. אבל זה חלק מהורות, ואולי דווקא טוב שכך? אולי צפוי לך בדרך הזו משהו חדש, מרתק ומסעיר יותר ממה שאת חווה באותן ארבע שעות כל יום?

לא כתבת מדוע חזרת לעבוד, האם זה הכרח כלכלי, רצון שלך או משהו אחר, אבל אם מדובר ברצון שלך לשמור על הקריירה שלך, אז דעי שיש אמהות שהחליטו להניח בצד את הקריירה לשנה - שנתיים או יותר ולהתמקד בגידול ילדים. הן מסתובבות כאן באתר. יש גם אמהות שמגדלות את הילדים עד גיל ארבע חמש בבית ורק אז שולחות אותן למסגרת. (ועל אמהות של חינוך ביתי אני בכלל לא מדברת).

אולי כדאי שתקראי עוד דפים בנושא (אין לי מושג כרגע איזה, אם למישהו יש), ותשמעי דעות וחוויות נוספות.

בכל אופן, אין ספק שבתך מאותתת לך על צורך חשוב שהיא צריכה למלא.
את גם מזהה מה הצורך ומבינה אותו.
הקשב הזה שלך הוא הכלי הכי חשוב והכי טוב שיש לך בידיים כאמא. וכמה מזל יש לבת שלך, שאת מקשיבה לה.
אני רוצה לחזק אותך בקשב הזה, ולהציע לך יותר מכל העצות שתשמעי כאן בדף (נוותר גם על זו שלי לצורך העניין):
תקשיבי מה בתך אומרת לך, ותקשיבי מה לבך אומר לך.
משם תבוא התשובה.

תודה לך על העצה וההקשבה.
ה"רצון" שלי לחזור לעבודה אינו אלא צורך כלכלי:
האיש ואני צריכים להחזיק את הבית עם משרה וחצי, שזה גם כך מספיק בקושי.
נראה לי בלתי הוגן בעליל שהוא גם יעבוד כל כך קשה וגם לא יראה את הילדה.
מבחינתי לא באה בחשבון מטפלת, שלא לדבר על פעוטון, בקושי לעניין הסבתות הסכמתי וגם זו היתה טעות.
אין מה לעשות, כורח המציאות.
(ה"קריירה" שלי, אגב, אינה יותר ממשרה קטנה וחביבה שעוזרת לשלם חשבונות, בהחלט לא משהו שחשוב לי יותר מבתי).
על הקשיים הלוגיסטיים נתגבר - ויש רבים כאלו, בעיקר שאני מניקה הנקה מלאה - גם את העובדה שאנחנו "עובדים במשמרות"
ובקושי רואים זה או זו אנחנו מקבלים באהבה. אבל כיוון שזה מצב נתון, רציתי לדעת אם אפשר לעשות משהו להקל על מצוקתה של קטנתי.

אני מניחה שזו לא העצה שרצית לשמוע, מצד שני אני מקווה שאת יודעת באיזה אתר את שואלת את שאלתך, ושאולי צפית תגובה כזו.
צפיתי תגובה כזו ואין לי בעיה לקבל אותה, כעצה וכביקורת כאחד. אבל.
לאחר שיטוט רב בין דפי האתר והיכרות בלתי מבוטלת עם האתר ועם רוח האתר, הרשימו אותי ביותר שני דברים כאן:
הסובלנות הרבה שרוכשים רבים מן ה"קבועים" כלפי מי שאינו חי וחושב כלפיהם.
והיצירתיות של האנשים בבחירות שהם עושים בחייהם ובכלל.
לכן חשבתי שאולי מי מן המנוסים, החכמים או סתם בעלי התובנות כאן יוכל להאיר את עיני בעניין.
נכון שהבחירה שלי לחזור לעבוד, אף שאינה נובעת מרצון שלם שלי, אינה תואמת את "רוח האתר".
אולם אני מנסה להיות שלמה עם הבחירה הזו, שנובעת משיקולים כלכליים, משפחתיים ומוסריים שלי.
קשה לי להאמין שלכל בעיה קיים פתרון אחד ויחיד.
למעשה, דפים רבים פה באתר לימדו אותי שכמעט תמיד ישנם פתרונות נוספים שלרוב איננו חושבים עליהם מתוך קבעון או קוצר רואי.
צריך להשתחרר, להקשיב (כמו שאמרת) ולהיות יצירתיים.

לצורך המחשה - אם מישהי היתה מספרת לך שנבצר ממנה להניק
(נאמר שהיא לוקחת תרופה מסוימת, או נאמר שהיא אינה מציינת למה אבל מציינת זאת כעובדה),
האם היית עונה לה ש"הכי טוב להניק" וזהו?
אף שזה נכון, קיימות עוד אופציות בפניה. למשל, לתת תמ"ל (שיכול להיות מלאכותי או אורגני טבעי), למשל לתת חלב אם של מישהי אחרת.
למשל להמשיך לשאוב עד שתוכל להניק או לחפש אלטרנטיבה לתרופה שהיא לוקחת ועוד ועוד.
מקווה שהבהרתי את עצמי

בגילה הצעיר אין לה את היכולת להבין שהלכת לעבודה רק לארבע שעות ושאת תיכף חוזרת. אין שום דרך בעולם שבה היא תבין את זה בשלב הזה של חייה. לכן, כל פעם שאת הולכת, היא חווה לדעתי נטישה.
אני מסכימה.
חשבתי שאולי יש משהו שאוכל לעשות על מנת לנטוע בה יותר בטחון בנוכחותי בחייה.
(אולי אני טועה. גם זו אפשרות.)

_לא אכפת לי התעורר כל כך הרבה, כמובן שרק הציצי מספק אותה וגם זה בסדר, אבל כאמור לא הסימפטום מטריד אותי כי אם החסך שממנו הוא נובע...
מה עושים? איך אפשר להשיב לה את בטחונה שאמא כאן והיא לא הולכת לשום מקום?
כל כך עצוב לי אי השקט שלה..._
טוב, מה אפשר לעשות במצב הנוכחי?
אולי שני רעיונות קטנים:
אחד, שהיא תתרגל. עם הזמן, היא תתרגל שאת הולכת וגם חוזרת. אפשר לעשות טקס קבוע וחוזר על עצמו של פרידה וחזרה.
שתיים, אני שומעת שאת מרגישה חששות ודאגות ורגשי אשמה לגבי ההליכה שלך. זה משודר אליה, ומגביר את התחושות הלא נעימות שלה. לכן אני ממליצה לשנות - או שתפסיקי ללכת, או שתהיי שלמה לגמרי עם העבודה שלך, תדעי שאלה החיים, הם לא מושלמים, והיא תהיה בסדר, בסך הכל 4 שעות ועם אבא האהוב. ככל שתרגישי בפנים שלמה ושלווה עם זה, זה יקל עליה.

נכון שהבחירה שלי לחזור לעבוד, אף שאינה נובעת מרצון שלם שלי, אינה תואמת את "רוח האתר".
זה ממש לא חשוב בעיניי שהבחירות של אדם זה או אחר יתאמו את "רוח האתר".
מה שחשוב זה שהבחירות יתאימו לך ולמשפחתך. וממה שתיארת יש קושי בבחירה הנוכחית, לכן רציתי להציע לבדוק אותה מחדש - בלי לדעת עד כמה זה כורח או רצון.

_אם מישהי היתה מספרת לך שנבצר ממנה להניק
(נאמר שהיא לוקחת תרופה מסוימת, או נאמר שהיא אינה מציינת למה אבל מציינת זאת כעובדה),
האם היית עונה לה ש"הכי טוב להניק" וזהו?_
הייתי מבררת איתה קודם בדיוק מה מצבה.
יש נשים שחושבות שהן אינן יכולות להניק (כי אחות בבית חולים אמרה שאין להן מספיק חלב) ואז זה מתברר כלא נכון. כלומר, בגלל שבאמת הכי כדאי להניק ולינוק, הייתי בודקת קודם את נקודת המוצא והנחת היסוד של השואלת. לפעמים כבר שם, יש מקום לראייה חדשה, זווית מבט מרעננת או גישה שונה.

במקרה שלך, נשמע שכבר עשית את כל החושבים מהבחינה הכלכלית ומדברייך נשמע שזה כורח המציאות.
האם יש דרך שבה היא תוכל לבוא איתך לעבודה? (יחד עם אבא, עליו במנשא, וכשהיא רוצה לינוק את מניקה, ואז היא חוזרת אליו לטיול במנשא בחוץ, למשל?)
האם יש דרך שבה תוכלי לעבוד מהבית (כשאבא נמצא ומטפל)?

תודה בשמת
ככל שתרגישי בפנים שלמה ושלווה עם זה, זה יקל עליה
מסכימה מאד, רק קצת קשה לי ליישם.
מקווה לעבוד על זה ולהשתפר.
מה לעשות, כנראה הגן הפולני חזק מאד אצלי...

מבינה - תודה על ההתייחסות
_האם יש דרך שבה היא תוכל לבוא איתך לעבודה? (יחד עם אבא, עליו במנשא, וכשהיא רוצה לינוק את מניקה, ואז היא חוזרת אליו לטיול במנשא בחוץ, למשל?)
האם יש דרך שבה תוכלי לעבוד מהבית (כשאבא נמצא ומטפל)?_
לא כל כך,
דווקא הבוס מאד מבין וגמיש (אפילו שהילדים שלו בפעוטון מגיל 8 שבועות S-: )
אבל לי קשה להתרכז ככה בעבודה ואני מרגישה שאני לא לגמרי בעבודה ולא לגמרי איתה.
חוץ מזה האיש מעדיף להישאר איתה בבית ואני חושבת שהוא צודק

סליחה אם נשמעתי עצבנית...
אני חושבת שמה שרציתי זה בעיקר לפרוק מועקה במקום ידידותי, וגם לשמוע דעות, עצות
(ואולי הכי טוב - חוויות של מישהי שעברה את זה).
בכל אופן, בסביבתי המיידית אין הרבה אנשים בראש שלי ורק לשם הדגמה אני ממש חייבת לשתף בשיחה שהיתה לי עם השכנה,
שאולי בעקבותיה פתחתי את הדף הזה:
שכנה: אם היא מתעוררת כל שעתיים בלילה אז תגמלי אותה מהציצי. זה יפתור את הבעיה.
אני: ?
שכנה: זאת מניפולציה. היא כאילו מתעוררת בשביל ינוק, בעצם היא רוצה להתנחם.
אני: היא בת ארבעה חודשים...
שכנה: אז מה, זאת מניפולציה, אני אומרת לך. אם תגמלי אותה היא תפסיק לקום בלילה
אני: 0-:

היא כאילו מתעוררת בשביל לינוק, בעצם היא רוצה להתנחם
מדהים. טיעון שמשמש בד"כ לעידוד המשך הנקה, היא משתמשת בו כדי לעודד הפסקת הנקה.

הי אחת, אני רוצה להתייחס למה שכתבת לגבי להביא את התינוקת למקום העבודה, ולגבי התחושות שלך ושל בעלך בקשר לזה.
אני כותבת לך מהנסיון הפרטי שלי, מתוך הזדהות מסויימת עם מה שהעלית. ומתוך הפתרונות שאנחנו מצאנו לעניין.
אני מטפלת בקליניקה שצמודה לבית. לפני הלידה חששתי איך זה יהיה לעבוד כשהתינוק שלי ממש מעבר לדלת, דאגתי שזה יפריע לריכוז שלי ואפילו שקלתי לעבוד במקום אחר.
היום שאני חושבת על זה, זה ממש מצחיק אותי.

הסתבר לי שדווקא הקרבה שלי לתינוק יוצרת אצלי שלוות נפש גדולה, אף על פי שבהתחלה ההרגשה היתה מוזרה.
להיות שם אבל לא להיות שם, מין ערבוב משונה, ואיך אני ארגיש אם אשמע אותו בוכה ולא אוכל לגשת... למזלי זה כמעט ולא קרה.
כמובן שבזמן הזה חיוני מאוד שאבא ייקח פיקוד על הטיפול בתינוק בצורה מלאה, ילמד להתמודד עם קשיים בעצמו, ולא יחפש את עזרתך המיידית במידה ומתעורר משברון קטן.
כך את תחווי כמה שפחות הפרעות, אך גם ידיעה שאת זמינה במידה ובאמת באמת זקוקים לך.
את אותו הדבר אנחנו עושים גם בהקשר של לימודים. אני לומדת במשך שעתיים, פעם בשבועיים, ובזמן הזה האיש והתינוק מסתובבים יחד בחוץ.
נכון שלפעמים הקשב שלי קצת מחולק, אם צריך להניק או משהו, אבל יותר קל לי להיות שם כך מאשר אם הם היו רחוקים ממני.
לסיכום, אם הבוס שלך מגלה פתיחות לנושא אולי שווה לנסות?!
נכון שהיקף שעות העבודה שלך יותר גדול ממה שתיארתי כאן, אבל אולי אפשר לנסות זאת לא כל יום ולא כל השעות, אלא רק חלק מהזמן?
האם אתם גרים רחוק ממקום העבודה?
ובקשר למניפולציה... אני הייתי מסבירה לשכנה שתינוק שזקוק לנחמה לא שונה מבחינתי בכלום מתינוק רעב.
אני מניחה שאת נותרת חסרת מילים מפאת הצורך האמיתי שלך בשעות שינה והקושי לסתור טיעון שבא כביכול "לעזור לך" לישון טוב.
אם כך פשוט נותר לך להסביר לה ששינה היא ערך עליון מבחינתך, אך לא יותר מרווחתה הנפשית והפיזית של תינוקתך, לפחות בשלב זה

.

שלום אחת. אני בטוחה שגם אם עכשיו קשה לתינוקת שלך, לאורך הזמן מה שיהיה חשוב באמת הוא מה שתתני לה בשעות שכן את איתה. אין ספק שאבא או כל דמות אחרת אוהבת יכולה לתת בזמן שאת לא נמצאת הרבה וגם אפילו רווח גדול כי האבא חייב לקחת אחריות מלאה כשאת לא בשטח. מה שמעצים את הקשר בינהם ומגביר את היצירתיות שלו ואת הביטחון העצמי אל מול הילדה שלכם. דבר שלא יכול לקרות באותן עוצמות כשאת בשטח, נכונה לתת פיתרון לכל התמודדות.
אני מוצאת שזה מעצים אותך כאמא לקבל תגובת אהבה וצורך שכזה מילדתך ולכן גם נותן לך כוחות בהמצאות איתה בשעות שאת כן.
מה הן ארבע שעות? לפעמים הם ישנים את הזמן הזה או רק קמים לאכול וחוזרים לישון.
לי יש תינוק בן 3 חודשים, כך שאני מבינה את ההתלבטות ואת הצומת בה את עומדת.

ועוד משהו... את כותבת "שעצוב לך העצב של ילדתך" ואני מכירה את תחושת כאב הלב אל מול קושי של התינוק שלי, והרצון לחבק אותו חזק חזק, שלא יקרה לו כלום אף פעם, שלא יהיה לו קר, שלא ידאג, שיחייך ובעיקר שלא יבכה בכי קורע לב במלא מובן המילה. ואז אני חושבת שההתמודדויות המשמעותיות שלי בחיים הן אלו שהצמיחו אותי הכי הרבה, שנתנו לי את ביטחוני ואת יכולות ההתמודדות שלי. אז נכון שמדובר פה בעוללים וצריך כמה שיותר להגן, אבל כבר מעכשיו להבין שלא נוכל תמיד, בטח לא כמו שאנו מייחלים, שהלב עוד יכאב הרבה עליהם ועל יגונם. אבל שככה גדלים אנשים. והם יכולים לגדול מהתמודדויותת אם.. אם הם יודעים שאוהבים אותם, שמביטים בהם ורואים אותם, ולא את עצמנו, שהם הכי בעולם ושאנחנו איתם כאן לתמיד לתמיד.

ההולכת בדרכים - תודה.
אני מניחה שאת נותרת חסרת מילים מפאת הצורך האמיתי שלך בשעות שינה והקושי לסתור טיעון שבא כביכול "לעזור לך" לישון טוב.
דווקא לא. האמת היא שנותרתי חסרת מילים מפאת הפער המנטלי העצום שביני לבינה. חשבתי לי שאם היא חושבת כך, אין הרבה שאוכל לעשות על מנת להסביר למה אני רוצה להמשיך להניק, שכן השקפת העולם שלנו כה שונה שאני בספק אם נמצא שפה משותפת.
מה שהיא בעצם אמרה לי זה - "הילדה רוצה להתנחם. אם לא תנחמי אותה היא תפסיק לבקש".
הייתי בשוק מזה שאמא לשני ילדים לא חושבת שזה מזעזע שילד מתייאש מלבקש נחמה מאמו.

בעניין לקחת אותה איתי לעבודה - אולי ננסה את זה. זה טיפה מסובך מבחינה לוגיסטית כי אנחנו חולקים אוטו אחד,
כך שאם האיש רוצה להיות איתה קצת אצלי ואז לחזור הביתה, הוא צריך בסוף שוב לבוא לקחת אותי וזה משגע את הקטנה,
למרות שמקום העבודה לא רחוק.
האמת היא שהקשר שנוצר בין הילדה לאיש מדהים, ואני חושבת לעצמי שאולי כדאי להנות מהצדדים החיובים של הסיפור הזה.
אני גם כל כך גאה בו על זה שהוא רוצה להישאר איתה, ולא רואה אותה רק בערבים 5 דקות ובסופי שבוע כמו אבא "רגיל"...

ג'ינג'ית -
אני מוצאת שזה מעצים אותך כאמא לקבל תגובת אהבה וצורך שכזה מילדתך ולכן גם נותן לך כוחות בהמצאות איתה בשעות שאת כן
כל כך נכון!

באופן טבעי

באופן טבעי