לקבל את הילדים מהגן

שיר הוא מהגדולים של המעון, והוא מבלה במעון 3.5 שעות ביום. המעבר הבייתה מידי יום אינו פשוט כלל.
הוא אבוד/ מרחף בבית. מחולל נזקים (השפרצת מים, מעיר את פיצית, אוכל בלי הפוגה פרות והפתעות ולא מסכים לשבת לאכול, וכו). במשך תקופה ארוכה, היה סדר קבוע של דברים שהיינו עושים כשחזר מהמעון, זה לקח לו את היצירתיות של המשחק, והכניס אותו למסגרת בבית, הרגשתי שזו דרך שלי לשלוט בו ופחד ממה שיקרה אם אשחרר.
ואז שחררתי, והיה מקסים.. ושוב.. השעות האלה נהיו קשות כלכך.. אשמח לשמוע תובנות ורעיונות.
בנתיים אני חושבת לנסות לאזן, וקצת לקבוע משחקים וקצת לא.. איך? לא יודעת..

אולי לרכך את המעבר ע"י בילוי בחוץ לפני שחוזרים הביתה כדי שיוציא אנרגיות וכעסים במקום שאפשר להשתולל בו ויגיע הביתה רגוע יותר.

אני אנסה, אבל האמת שעכשיו שעות חמות ב12:30..

שללת רעב/עייפות?
בן כמה הוא?
אולי תוכלי לתאר יותר את הסיטואציה: את אוספת אותו מהגן- איך הוא מגיב אליך? האם את פנויה אליו באותו זמן שאחרי הגן?

נשמע לי שהוא זקוק לדברים הקבועים האלה שהרגשת ש"הורסים לו את היצירתיות המשחק" . אין ספק שזה מתנגש. מניסיוני יש ילדים שזורמים יותר ויש ילדים שזה שעצם העובדה שהם לא יודעים למה לצפות, מה הדבר הבא, מה יקרה עכשיו (והרי זו את שמחליטה) מקשה עליהם להיכנס למשחק, מקשה עליהם להיות נינוחים וכשהם יודעים שהם צריכים לעשות אחת, שתיים, שלוש לפי סדר מסויים הם יכולים לסמוך על זה שהם רק צריכים להיות ברגע ובמשחק ואת כבר תכווני אותם, אחרת זה יוצר איז דאגה של "מה מצפה לי עכשיו? מה מותר? מה אסור? איפה הגבול?"
מניסיוני אולי סדר יום כזה לוקח מספונטניות אבל כשלילד ברור לאורך זמן שהוא יכול לסמוך על זה שתמיד זה אותו דבר הוא חוזר ליצירתיות. עם הזמן והגיל אפשר לשחרר יותר את הנוקשות של סדר היום. אני באופן אישי מהסוג הזורם ומאד קשה לי לבנות ולעמוד בסדר יום מאד מובנה, אבל למדתי בדרך הקשה שיש צורך בסדר יום מובנה פחות או יותר, שכמובן יכול להשתנות לפי העונה, מזג האויר, חגים וכו' אבל בסיס כלשהו.
ועוד משהו- שמתי לב שלהרבה ילדים מעברים הם לא פשוטים, בבוקר לא רוצים להיפרד בגן, בצהרים לא רוצים ללכת משם וכו', כדאי לראות אם יש טקסים שיכולים להקל על המעבר, ובמובן הזה דברים קבועים שהוא יודע למה לצפות מקלים.

נראה שאנסה קצת גן משחקים ואז דברים ברורים בבית. אדווח על התפתחויות. תודה.

רציתי לשמוע איך אתן מקבלות ילדים מהגן,
האם רק אצלי אלו הן שעתיים של עייפות שלי,שבהם הם מקפקפים זה את זה ללא לאות, ועצבניים?. אשמח לשמוע שיתופים וטריקים לשיפור המצב.

הקטנה מגיעה הביתה ב 13:20
ואנחנו צופות יחדיו בטלויזיה.
(יש מומינים, טוב טוב הגמד, ועוד כאלה תוכניות חמודות)
אלה שעות של הסתלבטות נעימה בצוותא
שלעיתים אף מסתיימות בשנת צהריים משותפת.
@}

נשמע נחמד, אנחנו בלי טלביזיה, לא מתאים לנו.

שליחה על ידי עדי* » 30 אפריל 2009, 17:36

אני מגיעה עייפה מהעבודה,אז אנחנו נשכבים על המיטה עם בגדים נוחים והוא יונק בשכיבה אייזה 30 ד' שבהם אני עוצמת עיניים,מרפא את הגוף ונחה (בן שנתיים,מטפס לבד לציצי השני).
חלק מהשבוע אני מבלה איתו אצל חברים,כל פעם קופצת לחבר אחר מהגן שאני חברה של אמא שלו,אם זה חבר שמסתדר איתו היטב, בבית שמותר לנשום בו וללכלך ולהרעיש (כמו שלנו!) ובבית שמותאם לילדים קטנים, כך שלא חייבים להשגיח ביראה בכל שנייה, אז הזמן טס לנו, אם אני ממש שפוכה אני מנצלת את ההזדמנות לחלוק את הקשיים עם המותשת שלצידי כי צרת רבים היא חצי נחמה,לפעמים יום כזה גם מסתיים במקלחת משותפת עם החברות מיד יש לי פיג'מה ספייר באוטו ואז והוא נרדם בנסיעה הבייתה ואני מעבירה אותו למיטה המשפחתית והוא ישן עד הבוקר.

ארוחת צהריים מוכנה מראש עושה אצלנו הבדל דרמטי (לעומת הפעמים שאני לא מספיקה להכין ואז עד שחוזרים באחת וחצי שתיים הם כבר מורעבים ועצבניים). אז במקרה השני (הספקתי להכין אוכל לפני שהלכתי לקחת אותם) יושבים לאכול, משוחחים על מאורעות היום ולפעמים כשנחה עלינו הרוח מכינים ביחד קינוח (עוגיות חמאת בוטנים או טחינה או בראוניז), אלו הלהיטים העכשוויים.

בני כמה הילדים בעצם? זה נראה לי מאוד רלוונטי

ארוחת צהריים מוכנה מראש עושה אצלנו הבדל דרמטי
אני מביאה ארוחת פיקניק. אחרת הילד מורעב (מכל מה שמגישים שם הוא קולט בעיקר את הפחמימות, חוץ מיום אחד שמגישים את העוף שהוא אוהב).
יושבים על ספסל והוא אוכל שניצלונים. רק אח"כ אפשר להחליט אם הולכים הביתה או לסידורים.

שניצלונים
תוצרת בית, כמובן .

מה עם שנ"צ?

אצלנו נחים אחרי הגן (כולל אני כמובן...). מי שלא נרדם (לעיתים נדירות) שוכב במיטה בשקט, זו גם מנוחה.

גם לי חשוב שיהיה משהו מוכן לאכול. הבת שלי, עד שהיא לא אוכלת, עצבנית בטירוף, ואין עם מי לדבר. אז לפעמים אני פוגשת אותה עם מלפפון או גזר ביד. קודם כל.

וכן, גם אצלי הם די עצבניים עד שהם נחים. הם כבר מאוד עייפים בשלב הזה של היום.

היתה תקופה ארוכה (למעשה רוב השנים) שאיפשרתי להם לישון ביום ללא הגבלה, ולא מזמן קצת קיצרתי את השנ"צ, ומתחילה לעשות קצת רעשים אחרי הזמן שהקצבתי, והם מתעוררים, ואז זה לא נהיה ארוך מדי, ולא מקשה עליהם להרדם בלילה.

אם שנ"צ לא באה בחשבון, אז היתי מנסה אולי לעשות איתם משחקים שקטים כמו קלפים וכאלה, להרגיע קצת את הרוחות (אחרי האוכל כמובן).

האם רק אצלי אלו הן שעתיים של עייפות שלי,שבהם הם מקפקפים זה את זה ללא לאות, ועצבניים?.
ברור שלא.. אלו השעות הכי קשות לי ביום בד"כ

אצלנו עובד:
מיץ, הרבה חיבוקים ומגע צמוד (נגיד, להיות על השיש עם הלחי מושענת עליי בזמן שאני מכינה אוכל),
וכמובן הכי חשוב - אוכל..
אה, ולפעמים 2-3 סרטונים קצרים ביוטיוב של פרפר נחמד ורחוב סומסום

אנחנו - ממרומי גיל ארבע וקצת - פשוט הולכים יד ביד הביתה, או לסידורים, או לטיול, מדברים בשקט על דברים בדרך - חתולים שאנחנו מכירים, חתולים שאנחנו לא מכירים. כלניות בגינה מעוצבת למשעי ורקפות בגינה מוזנחת. מדי פעם מחפשים דרך לא מוכרת ללכת דרכה. עוברים ליד חנות המוזיקה לראות אם מישהו מנגן היום. מטפסים על הפסל לראות איך השדרה נראת מלמעלה. נכנסי למכולת לראות אם כבר הגיע עוד משלוח של הגבינה הטעימה ששפן אוהב.
הורדת הווליום הזו, השיטוט החולמני, שמי שמכיר את שפן יודע שהוא רחוק ממנו כרחוק היום מהלילה, נחוץ לו בסוף היום הפעלתני והקולני של הגן. הוא נחוץ לי בסוף היום הפעלתני והמתוח שלי בעבודה. ואז אנחנו מוכנים ללכת הביתה לאכול בשלווה תוך כדי הצקות לחתול...

טוב.. אז לכולם חוץ מעידית מושלמות..
לילדים שלי 1.5, ו4.5 לישון זה לא אפשרות.. אוכל זה לא ממש העניין, יש אוכל מוכן אבל הם לא כלכך אכלנים.
שיטוטים זה ממש לא הכיוון, הגדול הוא מטיפוסי "אמא תרימי אותי".
הקושי הוא בשינוי האנרגטי, והתרגשות ביחס לצורך במנוחה.

את לוקחת את שניהם באותו זמן? בסיבות 13:00 נכון, לא ב-16:00?
לדעתי אחרי האוכל משהו שקט בתוך הבית בהכרח, הם היו הרבה שעות בבית + בשמש. אלו השעות אצלי שהן יכולות לשחק בחדר, כי אח"כ לפעמים יוצאים לגינה אחה"צ, ואח"כ כבר ערב.
לפעמים זו שעת יצירה, שלהן לבד או איתי.
לפעמים הגדולה משחקת במחשב,נניח בדורה (דרך האתר של ניקולודיאון) או בסוד של מיה (חפשי ותוכלי להרשם). אני מרגישה שהעיסוק היחידאי במחשב, רק היא, מנקה לה אתה ראש מכל המתחים והרעש שהיו בגן.
לפעמים גם סרט במחשב.

לוקחת אותם באחת.. מנסה לא מחשב וסרט, עושה אותו זומבי, שוקע ומתקשה לצאת מזה אחכ..

יסכו נט,

אני קוראת את הדף ומתרשמת שהעצות שאת מקבלת לא מתאימות ללך ולילדיך.
אם כך, יתכן שתוכלי למצוא את התשובות בתוכך.
אבל לפעמים אנחנו סגורים באיזה מעגל של רעיונות ולא יכולים לצאת ממנו. איך בכל זאת אפשר לפרוץ את המעגל הזה?

שתי דרכים עולות כרגע בדעתי -
האחת: התבוננות. מה זה אומר?
זה אומר שבמשך כמה ימים את לוקחת על עצמך משימה - בנוסף לכך שאת נמצאת עם הילדים לסגל לעצמך ראיה חיצונית לסיטואציה. כמו התבוננות של חוקר, את יכולה להתבונן כך גם על עצמך בתוך הסיטואציה.
מה את רואה? נסי להגדיר לעצמך מה שאת רואה ללא שום שיפוט או ביקורת. ללא זה בסדר וזה לא בסדר, אלא רק מה יש ומה אין.
בדקי איך הילדים מתנהגים, מה הם עושים, איך את מרגישה, איך את מגיבה אליהם. אני בטוחה שתגלי דברים שלא ידעת. שיתכן שיובילו אותך לשנוי מבורך.

הדרך השניה - בחינה של המחשבות שלך על מה שצריך להיות ועל הפער בין אלו לבין המציאות.
למשל: את יודעת שבמשך שעתיים הילדים לא רגועים אחרי שהם חוזרים מהגן, אבל אחר כך הם נרגעים. המחשבה שלך היא שזה לא צריך להיות כך. שהם צריכים להיות רגועים מיד כשהם חוזרים מהגן. הפער הזה בין האמונה ובין המציאות מכניס הרבה מאד מתח להתנהגות שלך וזו משפיעה כמובן גם על הילדים. כי במשך השעתיים האלה לא רק שהם עצבניים, יש להם גם אמא עצבנית. לעומת זאת אם היית יודעת שזה המצב ולא היית מתרגשת מפרק הזמן הזה, את היית יכולה להשאר רגועה ונינוחה - לפחות את.
בדקי מהי התמונה שאת מציירת לעצמך בקשר לחזרה שלהם מהגן.
בדקי האם זאת באמת המציאות שאת פוגשת, ובהמשך תוכלי לשאול את עצמך האם את מוכנה לוותר על הרעיונות שיש לך בראש לטובת המציאות. לפעמים עצם הוויתור על הפנטזיה משפר את המציאות בצורה מפתיעה.

טוב.. אז לכולם חוץ מעידית מושלמות..
לא ממש נעים... ביקשת לשמוע שיתופים וטריקים לשיפור המצב.

תודה על העצות, יעשה נסיונות.
אמא של שפן- לא התכוונתי להשמע צינית, הלואי שתמיד יהיה לך נעים. וגם לי, ולכולם. פעם ראשונה אני נתקלת מהצד שלי באכזריות של המקלדת חסרת הטונים המרככים.

שליחה על ידי בנצ_100* » 04 מאי 2009, 21:41

הגילאים אצלנו דומים (1.2, 4.3). בד"כ חוזרים בארבע, אבל לפעמים יש צ'ופרים (אחת).

אני משתדלת להיות איתם בחוץ, בעיקר עכשיו כשנעים ועוד לא חם מדי. אם מצליחה - מביאה איתי משהו לאכול. אם לא - הם שמחים לבקר במכולת ולצאת עם פיקניק מאולתר. גינה מתקבלת בברכה. היום הלכנו ברגל מהגן הביתה (רחוק... יותר משעה הליכה, הקטנה על האופניים רוב הזמן). לפעמים סתם טיול לתיבת הדואר, למרכז העיר. משתדלת לחזור הביתה כשמתעייפים ואז מתקתקים מנהלות ואם מספיק מאוחר - הולכים לישון. משתדלים לא לנוח צהרים לגדול. הקטנה כן. אם בבית - הוא רואה סרט או שומע סיפורים שלי והיא ישנה.

שליחה על ידי סאלוש* » 04 מאי 2009, 22:40

אורנה כתבת מקסים,

יסכו שיהיה בהצלחה (-:

שלום לך.
אני לא בסנריו של גן, אבל אומר מה אני מצליחה לראות באופן תאורטי.
קודם כל, נשמע שהכוון של אורנה טוב, מהבחינה שבסוף, לרוב נמצא את התשובות בתוכנו.

מנסה לחשוב ממה נוצר המצב?
עייפות , מתח, קושי בשינוי האווירה ואי ידיעה מה לעשות עם זה, אדרנלין שמגיע מבחוץ וצריך עוד להתפרק, ואולי גם קשיים שהיו במשך היום וצריכים לצאת ואיפה אם לא בבית?

אז, כמו שאורנה אמרה, מה שנראה לי פה חשוב, זה לדעת לשאול את השאלות הנכונות.

לגבי פתרונות, אני זורקת ככה חופשי חופשי, את בטח תדעי אם זה מתאים או לא ואני רק מנסה לעזור @}

)לתת הרבה מגע.
)להשתולל על המיטה כולכם.
)להפריד בין האחים כשחוזרים - ממש להגדיר לכל אחד מקום שבו ישחק. (נראה לי שזה דווקא רגע כזה של לחזור הבייתה לצעצועים שלך והשקט שלך...אבל כניראה שרק נדמה לי)
)אולי להגדיר מה עושים עכשיו כמו: אתם תשחקו עכשיו כל אחד במקום שלו ואני אעשה כך וכך ואחר כך- נשטוף ביחד כלים....
)אולי מקלחת?

גם אצלי זה ככה
גם אם יש ארחות צהרים מוכנה וחמה אפילו. הדרך מהבית לגן היא סיוט
משהו במעבר הזה מהבית לגן קשה לילדה שלי

לאחרונה החלטתי לעשות מהלך מאוד מבורך, איך שהבנות חוזרות מהגן (שנה וחצי, ושנתיים וחצי) אני מקבלת אותן בחיבוק וכו' ושואלת איך היה בגן... ונשיקות ובלה בלה בלה... ואז מתחילים הקונצים והעצבים אני ישר אומרת מי רוצה סלט? וככה ניגשים לארוחת ערב, קודם לחם ריק יבש שיאכלו הכל, בינתיים אני חותכת מלפפון ועגבניה כשהן מסיימות את הלחם, אני נותנת סלט ולקינוח קוטג' או גבינה או שמנת, וככה הכל נכנס לבטן עם כמה שפחות בלאגן על הרצפה, ואז אני אומרת להן לאמבטיה כנסו לאמבטיה, וכשסיימנו עם המקלחת אני מלבישה את שתיהן ביחד ומסרקת ואומרת להן עכשיו אמא הולכת ליטול ידיים ונגיד ביחד קריאת שמע, במנגינה לאט לאט ואז אני אומרת להן בלחש לילה טוב נשיקה גדולה לכל אחת ומכבה את האור יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת וכמובן שומרת על שקט.... ככה הן רגילות ללכת לישון זה טקס קבוע כל הסדר הזה, העניין הוא שהן עולות למיטה בסביבות 17:30-18:00 וגם אם הן לא נרדמות לפחות הן נחות, מפטפטות ומקשקשות עד שהעיניים נעצמות, הן גם קמות בבוקר בסביבות 5:30-6:30 . זהו. אני לא בטוחה שזה הדבר הכי נכון מה שאני עושה איתן כי הן בקושי מספיקות לשחק אם לא להגיד בכלל לא משחקות... פשוט הזמן עףףףף והן חייבות לישון מוקדם

נשמע שהוועדה הזה מתאים לאתר אחר.

למה לאתר אחר? זהאחלה דיון כבר מדורי דורות

אמא הילה , אני אישית חושבת שילדים צריכים לחיות (לפחות) גם בבית. הטקס הזה נשמע מקסים באמת, אבל בעצם לא נותר להן זמן לחיות בבית - לא רק לשחק (אחת עם השניה ואיתך) אלא גם פשוט "זמן בית".
כל החיים שלהן זה בחוץ, ובבית רק מתארגנים לשינה וישנים... אני מבינה שחלק מהעניין הוא שזה קל לך יותר כי אז זה חוסך את ההתמודדות עם הקונצים והעצבים אבל בעצם גם זה חלק מהחיים, ולא טוב שאין להן הזדמנות להביע רגשות שליליים או לפרוק לחצים. מתוך זה שתתני לזה מקום תוכלי גם ללמד אותן בהדרגה (כי הן עוד כל כלך קטנות!) איך לעשות את זה נכון.
אולי כדאי לשקול לפחות לאחר להן קצת את שעת השינה. נשמע שהן לא בדיוק נופלות שדודות ממילא בזמן שבו הן הולכות לישון עכשיו. ואולי, ולדעתי זה הכי טוב, אפשר שהן יצאו מהגן מוקדם יותר?

למה לאתר אחר?
לא תמיד רואים את זה כשנכנסים לכאן בהתחלה, אבל זה אתר של קהילת החינוך הביתי. לא כל מי שכאן אכן בחינוך ביתי, אבל המחשבה על פעוטות כל כך קטנות שבעצם מגיעות הביתה רק לאכול, להתקלח ולישון תהיה כנראה קשה לעיכול לרבות פה.
גם זה לא כל כך ברור - קודם לחם ריק יבש שיאכלו הכל למה לחם ריק יבש?

אז זה חוסך את ההתמודדות עם הקונצים והעצבים
אני לא בטוחה שהעצבים האלו הם חלק מהחיים. אולי העצבים הם כי עייפים? ואם עייפים, אז לא צריך לפרוק עצבים - צריך ללכת לישון! זה גם משהו שצריך ללמוד. וגם לאנשים מבוגרים - מתי העצבנות היא בעצם סימן שעייפים/רעבים/צמאים/משהו פיזי אחר (לי כואב הראש מרעשים חזקים, כמו בחתונות. זוועת עולם!).

בסך הכל, שעות השינה נשמעות נכונות - בהחשב במתי שהן קמות. הבעיה היא שרובנו לא קמים בחמש וחצי בבוקר, וזה אומר שהן כנראה לבד בבוקר (אלא אם כן את הילה משחקת איתן בבוקר). אול עדיף שהן יקומו מאוחר יותר, וילכו לישון מאוחר יותר, ויהיה להן קצת יותר זמן בית?

(ובאמת, הארוחה נשמעת לי מוזרה. אבל זה באמת החלק הפחות חשוב לדעתי בהודעה)

למה הן חייבות לישון מוקדם? מה יקרה אם הן יקומו שעה מאוחר יותר?

טוב ברור שמישהו מטפל בהן בבוקר

אבל זה ממש קשה לשמוע על תינוקות עם סדר יום כ"כ עמוס ולמעשה מחסור בנוכחות הורית.

אין לי נסיון עם גן, אבל אני כן רואה שאחרי יום שלם של אקשן (נשאר אצל סבתא, היינו במפגש עם הרבה ילדים), ולא חשוב אם אני נמצאת איתו או לא, כשחוזר הביתה צריך לפרוק את מה שהצטבר אצלו. וזה לוקח זמן.
אם היה הרבה שעות אצל סבתא, נניח, מהצהריים עד הערב, זה יגיע אפילו בבוקר למחרת (אצל סבתא לא לגיטימי לבכות). מן מצברוח קרבי שכזה, לפעמים התקפי בכי "ללא סיבה". קושי שצריך לצאת. ככל שהמקום שבו היה דורש ממנו יותר איפוק והתנהלות, וככל שאין לו אפשרות לפרוק תוך כדי הסיטואציה, כך הפריקה שאחרי תהיה ארוכה ודרמתית יותר.
וזה אצלנו, עם ילד בבית ואני רוב מכריע של הזמן איתו.
יכולה רק לתאר לי עד כמה חשוב זמן שקט ורגוע לילד שיש לו עומס יומיומי בגן, מלא אינטרקציות וציפיות שיהיה חזק וגיבור. וכמה קשה לעבור מ"מצב גן" ל"מצב בית". נראה לי הגיוני מאוד שזה לא מעבר שיילך בקלות.

טרול?

טרול?{{}}
למה? 0-:

אמא הילה, לי נשמע שמצאת סדר יום שמשרת אתכן טוב, ואני שמחה בשמחתך.
אני חושבת שיכול להיות אפילו עוד יותר טוב אם בזמן הקסום שבו הן, מטופלות, רגועות, במיטותיהן, מקשקשות ונותנות לעיניים להיעצם בנחת ברגע הנכון - תהיי גם את אִתן שם. אִתן בפטפוטים או אִתן בנוכחות שקטה, את יכולה לשבת בצד ולסרוג או לקרוא (-: רק שירגישו אמא קרובה, יש לזה הרבה ערך.
לשיקולך @}

אמא הילה שוקלת לאמץ את הפרקטיות שלך בעניין האוכל-אמבטיה-שינה.

הילדים אצלי בבית לא בגן אבל לפעמים התיקתוק של אוכל-אמבטיה-שינה לא מתממש אצלנו, אלא מתקלחים בשעות שיוצא, ואוכל יש לאורך היום, ושינה גם בהתאם למה שמרגישים והאמת שזה לא נכון כבר בגיל מסויים. אני רואה שהם צריכים את הסדר הקבוע, ושהם צריכים את הצפוי והמוכר ונשמע שאת עושה את זה באהבה ובנחת ועוקפת מכשולים של ליצו ר לילדות תעסוקה (אוכל, אמבטיה ופטפוט במיטה) במקום ליפול למקומות של האיבוד דרך שלהם.

ילדים הרבה פעמים מצוברחים לא כי הם צריכים לפרוק משהו מהיום העמוס כמו שכתבו פה... כל ההשלכות האלה מצחיקות לפעמים. לפעמים הם מצוברחים כי משעמם להם, כי הם לא יודעים למה לצפות, כי הם רעבים, כי הם התגעגעו, וסתם כי יש מצב רוח. הפתרון שלך נשמע מעולה מהסיבה הפשוטה שהוא עובד. הוא נותן מענה להכל.

וגם נשמע שאת עושה את זה בנחת ובאהבה והן נהנות

באופן טבעי

באופן טבעי