החינוך לעוצמה

חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

היי לכולם
בכוונה בחרתי במושג "החינוך עוצמה" המוכר לכולם, במקום מושג דומה מאוד, "החינוך הגבורה", שנשמע יותר טוב לאוזנם של הדתיים.
אני מתכוונת לאותה העוצמה הפנימית שהיא המערכת החיסון הרוחנית-הנפשית שלנו, והיא מגנה עלינו מכל מה שעתדי להתרחש בחיינו, הרי החיים אינם רצופים רק דברים טובים ואנשים נחמדים.
אני מרגישה שלילדיי הצעירים יש המון עוצמה וזה משמח אותי מאוד.
אך אצל בני הבכור בן עוד מעט שמונה אני רואה סוג של רגישות שאני מפרשת כהעדר-עוצמה. הוא כאילו לא מאמין בעצמו ובעולם כמקום טוב, הוא נפגע בקלות מכל דבר קטן, הוא מתקשה מאוד לעמוד בלחץ מכל סוג שהוא, בקיצור, לפעמים ממש בא לכתוב עליו "שביר, מתפרק בקלות". אפילו כשהוא כבר מתגבר על משבר מסוים בכוחות עצמו ובצורה מעולה, ונדמה לי שאנחנו עלינו על דרך המלך של העוצמה, בא משבר הבא ושוב מפיל אותו על הקרשים. אני מניחה שזו תוצאה של הינקות הלא-ממש-נחמדה-שהענקנו-לו-לצערנו, אך זה לא ממש עוזר לי כרגע, כשאני כל-כך רוצה להקנות לו עוצמה פנימית ולא יודעת מאיפה להתחיל. כלומר, אני משתדלת להמעיט בדברי ביקורת כלפיו, לתת לו תחושה שתמיד יקשיבו לו בבית ויסייעו לו במידת הצורך, שאוהבים אותו בכל מצב ושהוא ילד נהדר בעינינו. אבל כנראה שזה לא ממש מצליח, או שאולי אין די בכך. אגב, יש לציין שהוא ילד חכם ואולי אפילו מחונן (לא עשינו איבחון אבל זה מה שאומרים עליו כולם), אהוב ואהוד בחברה, ואפילו יפה מבחינה חיצונית :-) (אם כי קטן ורזה יחסית לגילו).
אשמח לרעיונות שישורשרו כאן, כמו כן אשמח אם תכתבו מה החוויה המעצימה שאתם זוכרים בחיים שלכם, ובמיוחד בילדותכם, ובכלל, כל מה שיש לכם להגיד על החינוך לעוצמה. תודה.
מור_וקנמון*
הודעות: 221
הצטרפות: 23 פברואר 2004, 03:08
דף אישי: הדף האישי של מור_וקנמון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מור_וקנמון* »

חבצלת, נגעת לליבי...
איתי הולך משפט אחד שאמרה לי אימי בנעוריי: "שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ואת תמיד יכולה לבוא הביתה כשרע לך..."
לכאורה, משפט פשוט אבל כמה בטחון וכח הוא נתן לי אז כנערה מתגברת שמחפשת את דרכה בעולם שמתחבטת בשאלות של זהות ושייכות ומקובלות חברתית...
עד היום אני לא שוכחת את הנחמה והמזור שחשתי ואת ההרגשה הנפלאה הזו שיש מקום בטוח וחם שתמיד תמיד יקבל אותי יעטוף ויגן עליי...
אני חושבת שמעולם לא הודיתי לאימי על מילותיה אלו.... כנראה שהגיע הזמן באמת....
צפריר_שפרון*
הודעות: 2659
הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי צפריר_שפרון* »

נמצאת העוצמה כוללת את החולשה. במובן זה עוצמה הבאה מהעצם, מהבסיס, מהמסד. כאן, עולה עוצמת האדם הספציפי ביחס ישיר של התקיימות עולמו הפנימי והחיצוני בהתאמה, או בתואם. כאן, היות והכל מתרחש בתואם מושלם ניתן לומר כי היעדר עוצמה כפי שמשתקף בעיני המתבונן מצביע בעיקר על המתבונן. שחולשה, זמנית או מתמשכת מצביעה בהכרח על עוצמה, וככל שאותה אפסיות של האדם עולה לידי ביטוי כך עוצמתו מהדהדת אל מאחורי הקלעים.
הדהוד זה גנוז או נסתר לעין המתבוננת הסורקת וסוקרת אחר עוצמה. סריקה זו, או סקירה זו מבררת את כלי החסר ומעלה עוצמה תוך זהוי חוסר חולשה.
כאן, על פני חיפוש אחר אותות של עוצמה שמבטלים את גילויי החולשה ומאדירים את הכוח או התנופה או ההדף הזה של נחישות נחושה, יכולת עמידה נוכח... ומכאן נוכחות, או ההדף הזה של תוקף הניתן להיראות בתוקפנות או כתוקפנות, ניתן להניח מראש כי העוצמה שרויה בכל וכל אשר נדרש על מנת לינוק מעוצמה זו או להשען עליה הוא אמונה. אמונה בטבעה הטוב של הרוח, אמונה כי הכוח המקיף הוא החסד אשר עוצמתו לעולם מאפשרת את קיומנו הזה בפיזי.
שאין האדם משול אפילו לגרגיר אבק מבחינת חשיבותו ועוצמתו מצד זה ומצד שני אין ערך או אפשרות להעריך את חשיבותו ועוצמתו של האדם - כל אדם. אמונה זו ככל אמונה נדרשת לאימון - וזה נמצא כמגביר או כמגדיר את אותה אמונה בכל פעם מחדש. תהליכים אלה בהכרח מעלים חולשה ועוצמה כהיבטים שונים של אותו תהליך.

נמצא אם כן הרגיש, השקט, זה שתוקפו בשתיקתו וכוחו בחולשתו מייצג את העוצמה ברוחבותה. מכאן נשענת כל הסביבה על עוצמה אישית זו הנתנת בנדיבות הרוח והאדם (הילד במקרה זה) הזה הספציפי. והוא האדם הנדיב המאפשר את כל סממני העוצמה הזו בסביבתו נמצא אוגר וצובר אפשרויות עוצמה בעצמו מבלי משים.
שנאמר שלח לחמך על פני המים... ונמצא זה (הילד הספציפי הזה) שולח עוצמתו אל פני האויר ובכך מאפשר לאויר את אותה תנופה מזככת, תנופת העוצמה.. ומהיותו מחבר בין מקור העוצמה אל הרוח הזו הבאה לידי ביטוי באויר, זה המאפשר מחוייבות לחיים, נמצא זה הנער מברך בעצמו את החיים בעצמם, בעוצמתו את עוצמתם, בעצמאותו את עצמאותם, וסובב בגנו, זורע את חיותו, כשהוא עצמו הזרע, הפרח והפרי. מכאן תעלה עוצמתו ותהא ניכרת בכל אשר תידרש, שהרי כפי שמקבל חיים כך מעניק חיים, וכפי שמעניק - כך מקבל.
תקופה זו של גילוי פנים העולה אל מול מי שהוא, נמצאת מסנוורת ניתן לומר, הופך סומא אל מול מראות חייו הפנימיים. עם זאת, נמצא יודע את כווניו, נמצא יודע בידיעה בלתי אמצעית את עוצמת המקור ואת הערוץ האישי למעיין החיים, נמצא מבורך באשר ילך, מעניק בעדינותו עדנה ומאפשר שחוק ושמחה במבט עיניו.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

איתי הולך משפט אחד שאמרה לי אימי בנעוריי: "שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ואת תמיד יכולה לבוא הביתה כשרע לך..."
איזו אמא!
אני לא מדמינת את אחד מהורי אומר משפט כזה. או חושב משפט כזה. או חלק ממנו.
תמר_ס*
הודעות: 1392
הצטרפות: 30 יוני 2003, 10:48
דף אישי: הדף האישי של תמר_ס*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי תמר_ס* »

"שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ואת תמיד יכולה לבוא הביתה כשרע לך..."

לי אמנם לא אמרו את זה אף פעם אבל ברגע האמת, כשלא חלמתי שזה יקרה, הם היו כל כך איתי, הכי שאפשר. חיבקו בדיוק כמה שצריך, שתקו כשצריך ואף פעם לא אמרו "אמרנו לך" או "ידענו שככה זה ייגמר" אפילו שהיה כ"כ מתבקש שיגידו כי הם באמת צדקו. (וכמה טפשה הייתי שלא הקשבתי להם).
אז גילה, לא תמיד צריך להגיד, מספיק להרגיש את זה.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

למזלי, אני יצאתי בזול. אחי נזקק, ולא כ"כ קיבל )-:
(קיבל עזרה, אבל בלי תמיכה ובלי חיבוק פיזי או נפשי)
תמר_ס*
הודעות: 1392
הצטרפות: 30 יוני 2003, 10:48
דף אישי: הדף האישי של תמר_ס*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי תמר_ס* »

הוא מקבל ממך מספיק (שואב אבק, מחבת חשמלי (-;)
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

צפריר, אני מתביישת לומר שלא ממש הבנתי את כוונתך...
האם אנו מדברים על אותו הדבר?
כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב.
הנה הדגמה:
אתמול הילד בכה במשך שעה כמעט כי אחיו הקטן פירק בטעות את בניין הלגו שלו.


אני מבינה שזה מרגיז, אני מבינה שזה מתסכל, אני משתדלת לתמוך ולהיות הכי אמפטית שאפשר, אבל אני מתקשה להבין מדוע העולם מבחינתו כל-כך שחור ולמה כל דבר גורם לו לצער חזק כל-כך . ובעיקר, מה עושים כדי לעזור לו.

איתי הולך משפט אחד שאמרה לי אימי בנעוריי: "שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ואת תמיד יכולה לבוא הביתה כשרע לך..."
אולי באמת אנחנו לא אומרים לו את זה מספיק
צפריר_שפרון*
הודעות: 2659
הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי צפריר_שפרון* »

חבצלת,
זה לא עניין של כוונתי. ככההדברים עלו והם מונחים שם לרצונך.
עם זאת, על פני להדגיש את הנסיבות המאפשרות לו ביטוי של אומללות או את בחירתו במצב של להיות אומלל, יש מקום לאפשר לו את הביטוי הזה שנדרש בעבורו בתקופה זו.
שאם תתבונני מזוית אחרת - אז נדרשת בעבורה היללה או היבבה כדרך להפיק תלילים מגופו, צלילים שמחפשים דרכו את תהודתם. ומכאן, דרכים חלופיות להבעה אישית, דרך נאמר תפילה או כל דרך שתהגה צלילים דומים לדרך התבטאותו - עשויה להניח שם או לסלול שם את הדרך לאיזון בעבורו ובעבור הסביבה.

עם זאת, בחירתו בקורבנות או באומללות או אם תרצי בחשיבות העצמית אינה נדרשת להתבוננות שיפוטית ולנקיטת עמדת בעד או נגד מצידך. מה שנדרש היא אותה עמדה בסיסית של קבלתו איך שהוא, עצוב או שמח, חלש או חזק. שעוצמתו היא רכותו ולהיפך.

ובעיקר - ראי כיצד נובטת עצמאותו מפעם לפעם במקומות רבים אשר נשכחים מהר היות ומייצגים את המובן מאליו.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי יונת_שרון* »

אתמול הילד בכה במשך שעה כמעט כי אחיו הקטן פירק בטעות את בניין הלגו שלו.
אם יותר לי לחזור במלים שונות על מה שצפריר כתב (אני חושבת): אולי הוא בכה במשך שעה כי הוא היה עצוב, ואחיו הקטן פשוט נתן לו הזדמנות לבטא את העצב הזה. אצל הרבה אנשים זה ככה -- כשקשה להם אז כל דבר קטן נורא מציק, כולל דברים שאחרת הם היו מתגברים עליהם בקלות.
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

כלומר, מה שאתם אומרים זה שבעצם... כדי לחנך לעוצמה, לא צריך לחנך לעוצמה? טוב, מתאים לכם להגיד את זה:-) אני אחשוב על זה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי בשמת_א* »

ואני אוסיף, מתוך התבוננות שלי:
תשאלי את עצמך למה כל כך כואב לך שהוא בוכה על זה. אם עולות לך המלים "אומלל", קורבן, יללן, סתם עושה עניין - אז למה?
מה מרגיז אותך כל כך בהתנהגות הזאת, שאת לא יכולה להכיל אותה?
אולי מפני שזה צד שאת מדחיקה ולא מרשה לעצמך.
וכשתוכלי להכיל אותו באמת, לקבל את רגשותיו כפי שהם בלי להרגיש "אנטי" כלפי ההתנהגות הזאת, את תפתחי את הדרך בשבילו להיות פחות עצוב, אומלל או מקופח.
סתם רעיונות.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי יונת_שרון* »

כלומר, מה שאתם אומרים זה שבעצם... כדי לחנך לעוצמה, לא צריך לחנך לעוצמה?
זה לא אני אמרתי! (אולי צפריר)
אני דוקא חושבת שיש הרבה מקום לדוגמא אישית ב"חינוך ל-X" עבור כל X שהוא.
צפריר_שפרון*
הודעות: 2659
הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי צפריר_שפרון* »

אין כל צורך לחנך, שהחניכה איננה אלא תהליך מתמשך הווה מתמשך של בקיעה, נביטה, התגבשות, התרחבות התבגרות והבשלה, תהליך הכולל את יסודות החיים האישיים, תקופה בה נמצא האדם למד ומתלמד מתוך נסיבות חייו - כשהוא מניח משמעות סוביקטיבית לאירועי חייו.
אבל עניין זה נדמה סוטה מהעיקר.
אנסה להרחיב:
עוצמה איננה בהכרח הפגנה של עוצמה.
לעתים קרובות נדרשת תוקפנות על מנת להוכיח תוקף.
עם זאת, תוקף זה מתקיים מאליו, עוצמה זו מתקיימת אף היא מאליה.
וכאשר הבן שלך או את או כל אדם על פני הכדור הזה מבקש אחר העוצמה הריהו לעתים קרובות מזמן אליו רגעים בהם יוכל לחוות את שברון הלב, היאוש, נמיכות הקומה ותחושת האפסיות ולו על מנת להתגבר על הפחד - זה שיושב כגורם בתוך האדם, גורם מניע ניתן לומר - שוב ושוב.
כאשר תהליכים אלה מוקצנים הריהם באים לידי ביטוי בצורתם הדרמטית. וזו, הדרמה תפקיד אחד יש לה - משיכת כל תשומת הלב.
כאן, התייחסות עניינית עיקרה חמלה - וזו החמלה היא ראשית ההכרה שכך הם פני הדברים - שזו המציאות - ולפיכך חמלה בעבורך תהא הידיעה כי כך הם פני הדברים - זהו בנך והוא בוחר לפרש את האירועים האלה, בתקופת חייו הנוכחית ולהווכח שהעולם חסר, ומכאן, מתוך קבלתך את הדברים - כפי שהם, תעלה אמפתיה או יכולת לחוש את תחושותיו - מכאן, לכתצליחי להכנס אל תוך נעליו - לעתים קרובות תמצאי שמידה זו של נעליו העצובות - מדויקת גם בעבור רגלייך שלך (כפי שכותבת בשמת), לעתים תמצאי שאין זו מידתך ואז תוכלי להניח לו בעצבונו - כשהוא יודע שיהיה אשר יהיה - יש לו משפחה שלמה - החפצה ביקרו - והוא יודע את זה כידיעה שלמה.
אט אט תבקע עצמאותו, מתוך אותם חולשות מופגנות יבצבץ אומץ ליבו, וכל עוד הוא יכול להרשות לעצמו קצת חולשה, עצבות, או מלנכוליה, אם לצורכי היטהרות ואם לצרכי התגבשות והתגברות דווקא כשהוא מוגן ובטוח, יהיה זה ראוי להודות על כך שכך הם פני הדברים.
באופן הזה אינך מבטיחה לו הבטחות לעתיד לבוא - אם יהיה לך רע אנחנו כאן... הבטחות חסרות כל נחמה אמיתית שכן לא העתיד הוא העניין כאן, אלא ההווה, עכשיו. באופן הזה של קבלתו על כל צדדיו ופניו, מבלי צורך לחנך אותו כלל וכלל, לפחות בעניין תחושותיו: איך אפשר לחנך מישהו שירגיש טוב? אפשר לחנך שיגיד שמרגיש טוב, איך אפשר לחנך מישהו להאמין? אפשר לחנך שיגיד שמאמין, ובכל זאת ניתן להרגיש טוב, ולהאמין, ומכאן זה מה שיהיה לנגדו תמיד, בבחינת תעמולה הורית ישירה וגלויה, שהרי התעמולה ההורית דרכה להיות נסתרת.

עד כאן.
ש_מים_וארץ*
הודעות: 1080
הצטרפות: 15 מרץ 2004, 18:11
דף אישי: הדף האישי של ש_מים_וארץ*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי ש_מים_וארץ* »

יש לציין שהוא ילד חכם ואולי אפילו מחונן (לא עשינו איבחון אבל זה מה שאומרים עליו כולם), אהוב ואהוד בחברה, ואפילו יפה מבחינה חיצונית

עכשיו קחי לך "זכוכית מגדלת" דמיונית והתמקדי בצדדים ה"חיוביים/החזקים" שאת אוהבת לראות בו.
התרכזי באלו!!
והקציבי לעצמך תקופה של שבועיים בה את "מאכסנת בקופסא" את הקושי שהוא משקף לך. או לחילופין, אמרי ל עצמך : " זה הילד המקסים והמדהים והנפלא שלי ! ואני אוהבת את כל מה שהוא "! עם הבכיינות והחולשה וכווווול.... מה שהוא מביא איתו.

שבועיים !!! - ותראי מה יקרה!
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

אורית, העניין הוא לא שאנו רואים בו משהו שלילי או משהו שלא בסדר. העניין הוא שקשה לנו שקשה לו.


בשמת, מעניין מה שאת אומרת, כי אני הייתי מאוד כמוהו ודי חינכתי את עצמי לעוצמה. כמובן, הלידות תרמו לי המון ובכלל, ככל שגדלים החיים נותנים יותר הזדמנויות לקבל עוצמה, אבל אני זוכרת מאוד את התהליך של "אני אהיה חזקה ויהי מה" בגיל צעיר מאוד (לא, צפריר, לא "אראה חזקה", אלא "אהיה חזקה"). אולי זה הזמן לחשבון מחדש?

יונת, במקרה הזה אולי צריך דוגמא אישית הפוכה?:-)

תודה לכולכם
ש_מים_וארץ*
הודעות: 1080
הצטרפות: 15 מרץ 2004, 18:11
דף אישי: הדף האישי של ש_מים_וארץ*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי ש_מים_וארץ* »

העניין הוא שקשה לנו שקשה לו.

אכן, זהו בדיוק ה עניין ועל הקושי הזה אפשר לוותר.
מיה_גל*
הודעות: 1113
הצטרפות: 07 דצמבר 2002, 09:46
דף אישי: הדף האישי של מיה_גל*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מיה_גל* »

חבצלת, אולי יש טעם בלהסביר לו שהאומללות היא בחירה שלו. שיש לו אפשרות לבחור לאן להוליך כל מצב אליו הוא נקלע, או לפחות לנווט את מה שהוא מרגיש כלפי אותו מצב.

וחוץ מזה אני מאד מסכימה עם מה שנאמר לפני - שיש טעם בהתבוננות עצמית פה, שאולי בעצם לא הוא הסובל...
.מי*
הודעות: 204
הצטרפות: 07 ספטמבר 2003, 08:45

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי .מי* »

בקשר ל"לחנך" שמעתי השבוע רעיון שתפס אותי במסגרת ההצצה שאני עושה לעולם הקבלה: ובכן, על פי הרעיון הזה, יש איזה פסוק שאומר שהילדים הם כמו חיצים שלוחים וההסבר הוא, שכדי לעשות שחץ יגיע למטרתו לא צריך ללוות אותו או לדחוף אותו. החץ יגיע רחוק ככל שהמיתר יהיה מתוח יותר לאחור. ובנמשל, ההורה הוא המיתר, ובמילים אחרות, לא צריך לחנך את הילדים אלא לחנך את עצמנו. ומכאן אני נוטה להסכים עם צפריר, שלא צריך לחנך, ועם בשמת, שהבדיקה הראשונית לגבי כל דבר אצל ילדינו צריכה להיות אצלנו, במגרש הפרטי: על איזו יבלת זה נופל אצלך.

ובקשר לילד, במקרה של בכי שהוא על פניו חסר-פרופורציות וממאן-להתנחם ברור לי שמדובר בניצול הזדמנות לבכות בכי שצריך לצאת ולא ניתנה לו הזדמנות (ראי ייעוץ הדדי). לכן במקרה דומה לא הייתי אומרת "זה לא נורא" "מה כבר קרה" "תבנה מגדל אחר" "זה לא היה בכוונה" ובטח שלא "למה אתה בוכה כמו ילדה" ((-:) אלא משתתפת בכנות המקסימלית בטרגדיה, אפילו עד כדי הפרזה (אבל בשום פנים לא הפרזה של לעג!! רק הפרזה של השתתפות אמיתית! תחשבי נניח שאת כתבת משהו במחשב ומחקו לך. הרי גם בעינינו ז א ת טרגדיה. אז אותו דבר) "אוי ואבוי! אתה בנית והתאמצת, וזה היה כל כך יפה, כל כך מושלם, ופתאום, ככה סתם, הרסו לך, ועכשיו אפילו אם תעבוד ותעמול לא תצליח לשחזר את זה! זה כל כך מעצבן, כל כך מעליב!" ולתת אפשרות לכעס ולצער לצאת החוצה בשלמות, לבוא לידי ביטוי תוך תמיכה וקבלה. ואז, אני מוכנה לחתום, שיגיע הרגע המקסים בו הוא יגמור לבכות, יתבונן בך מהצד ויאמר בעצמו את ה"זה לא כל כך נורא בעצם".
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

מי, זה די דומה למה שאנחנו עושים, הבעיה היא לא בזה שאנחנו מגלים חוסר אמפטיה, אלא בכך שכל האמפטיה, לכאורה, לא מביאה לרגע הזה שאת מדברת עליו. כלומר, ברור שהוא נרגע בסוף, אחרי זמן רב, אבל נשאר קודר כזה ואנחנו בהחלט מכבדים את זה, רק חוששים שקשה לו ורוצים שיהיה חזק יותר, בשבילו. לא כי זה מעצבן אותנו.
אבל תודה לכל מי שכתב, זה חשוב לי מאוד.
ליאורה*
הודעות: 116
הצטרפות: 28 ינואר 2003, 14:15

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי ליאורה* »

אני מניחה שזו תוצאה של הינקות הלא-ממש-נחמדה-שהענקנו-לו-לצערנו
לדעתי השלב הראשון הוא להשתחרר מרגשי אשמה, ובכלל מהתחושה שהעוצמה של ילדינו היא בידינו.

יש דברים שהם מעבר לחינוך כזה הוא אחר, יש אופי, גורל, חוויות שמעצבות את ילדינו. יש גם תורשה -
בשמת, מעניין מה שאת אומרת, כי אני הייתי מאוד כמוהו ודי חינכתי את עצמי לעוצמה

במקרה פרטי שלי, התובנה שהאושר של ילדי אינו תלוי רק בי, וילד עצוב ויללן לא מעיד על אמא גרועה ולא מבינה עזרה לי לקבל את ילדי כפי שהוא, וכתוצר לואי גם גרמה לשינוי גדול בילד.
עין_הסערה*
הודעות: 700
הצטרפות: 22 אוגוסט 2001, 11:34
דף אישי: הדף האישי של עין_הסערה*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי עין_הסערה* »

משהו בביטוי "חינוך לעוצמה" צורם לי קצת.
חינוך הוא מבחוץ פנימה. מחנכים להתנהגויות החיצוניות. ורק אח"כ מופנם איזשהוא שינוי באישיות.
האם מספיק לך לראות בבנך את "ההתנהגויות" המעידות על עוצמה, או שאת רוצה שהוא יפתח גם את החוזק הפנימי? ואם יגידו לך (צפריר לדוגמה) שיש לו חוזק פנימי גדול, אבל ההתנהגויות שלו מקושרות לחולשה?

חינכתי את עצמי לעוצמה
באיזה שלב את מרגישה שהמעשים החיצוניים חילחלו פנימה והפכו לעוצמה פנימית אמיתית?
ומשהו שאני שואלת את עצמי באותו עניין (אחרי לימודי טאי צ'י ארוכים...): כמה מהעוצמה הפנימית שלנו היא נוקשות, וכמה היא רכות?
האם את מכירה "עוצמה רכה"?
מור_וקנמון*
הודעות: 221
הצטרפות: 23 פברואר 2004, 03:08
דף אישי: הדף האישי של מור_וקנמון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מור_וקנמון* »

מה שנדרש היא אותה עמדה בסיסית של קבלתו איך שהוא, עצוב או שמח, חלש או חזק. שעוצמתו היא רכותו ולהיפך.
אני חושבת שזאת ה-נקודה...פשוט לנסות לקבל את הילד כמות שהוא...אני מודה שלי זה מאד קשה ואני נופלת בנק' הזאת פעמים רבות מדיי...
מה שתיארת פה זה איך את רואה את כל הסיטואציות האלה, לפי העיניים שלך והפרשנות שלך ובטח גם דרך הרגישויות שלך- אולי הוא חווה את כל אלה אחרת לגמרי???
אני לא מבקרת, אני מנסה להסביר את הדברים האלו גם לעצמי...

ועוד תהייה: האם העוצמה הזאת היא משהו אוביקטיבי? או שכל אחד חווה אותה אחרת?
במקום אחר, ב'חוזק' אחר, בסיטואציות שונות...
זאת חידת החידות מה מתחולל בתוך הנפש פנימה של הילד...


התובנה שהאושר של ילדי אינו תלוי רק בי, וילד עצוב ויללן לא מעיד על אמא גרועה ולא מבינה עזרה לי לקבל את ילדי כפי שהוא, וכתוצר לואי גם גרמה לשינוי גדול בילד.

זאת תובנה שהיא גם קשה...לעיכול...
מור_וקנמון*
הודעות: 221
הצטרפות: 23 פברואר 2004, 03:08
דף אישי: הדף האישי של מור_וקנמון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מור_וקנמון* »

_כמה מהעוצמה הפנימית שלנו היא נוקשות, וכמה היא רכות?-

האם את מכירה "עוצמה רכה"?

רחלי, כתבנו ממש באותו זמן... בדיוק לדברים האלו התכוונתי- לפי מה נמדדת העוצמה? האם אצל כולם היא מתבטאת באותה דרך? באותו 'חוזק'? ואולי אצל חלקנו היא בכלל רכה העוצמה?
עוצמת הרכות....
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי יונת_שרון* »

מי, כתבת: יש איזה פסוק שאומר שהילדים הם כמו חיצים שלוחים וההסבר הוא, שכדי לעשות שחץ יגיע למטרתו לא צריך ללוות אותו או לדחוף אותו. החץ יגיע רחוק ככל שהמיתר יהיה מתוח יותר לאחור.

אני מכירה את זה מתוך "הנביא" של חליל ג'ובראן:

ילדיכם אינם שלכם.
הם בני ובנות החיים המשתוקקים לעצמם.
הם באים דרככם אבל לא ממכם,
ולמרות שהם עמכם, הם לא שייכים לכם.
אתם יכולים לתת להם את אהבתכם, אבל לא את מחשבותיכם.
כי יש להם מחשבות משל עצמם.
אתם יכולים לשכן את גופיהם אבל לא את נפשותיהם,
כי נשמותיהם שוכנות בבית העתיד, בו לא תוכלו לבקר, אף לא בחלום.
אולי תשאפו להיות כמוהם, אבל אל תנסו לעשותם כמוכם.
כי החיים לא זורמים לאחור ולא משתהים בעבר.
אתם הקשתות מהם ילדיכם נשלחים כחצים חיים.
אמן הקשת רואה את המטרה בדרך לאינסוף,
ומותח אתכם בעוצמתו כדי שחציו יעופו מהר ורחוק.
המתחו בידו בשמחה;
כי כשם שהוא אוהב את החץ העף, כך הוא אוהב את הקשת היציבה.
ש_מים_וארץ*
הודעות: 1080
הצטרפות: 15 מרץ 2004, 18:11
דף אישי: הדף האישי של ש_מים_וארץ*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי ש_מים_וארץ* »

הנה עוצמת הרכות
פינוק ותהליך נפלא.
ילדה_של_אמא*
הודעות: 20
הצטרפות: 23 מרץ 2004, 10:24

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי ילדה_של_אמא* »

חבצלת, אני מזדהה עם כל מה שנאמר על הקושי שלנו מול הקשיים של ילדינו. לפעמים גם מול גילויי עוצמה מיתיים יכול להיות קשה, קשה לחשוב שהתפיסה העצמית הנפלאה, הכל יכולה, עלולה להתכרסם במהלך נסיון החיים.

אני מוצאת שנכון לי כאן וגם כאן לא לחשוב על 'העתיד' וה'השלכות', הפרשניות שלי כמובן, ועל ההתמודדות שלהם אלא להתרכז בהווה. ילד מתוסכל הוא ילד מתוסכל. התסכול היה מגיע ממגדל שמתפרק על ידי אח או ממשהו מזדמן אחר. אני מנסה לקבל את מה שעובר עליו, ולפעמים להגיד לו את זה במילים 'זה מאוד מרגיז כשמגדל שעבדת עליו נופל, אני מבינה אותך'. ובכל הזדמנות 'לשתול' את הדברים הנפלאים שאני חושבת עליו: 'אתה בונה כל כך יפה, זה ממש מרגש לראות איך אתה מתרכז ומשקיע במה שאתה אוהב'.

אני חושבת שאני יותר מדי מנסה לרכך להם את המפגש עם העולם, בהסברי-יתר. לפעמים ההסבר שלי ממש מיותר. הבן שלי כעס וקינא מאוד שאחותו הקטנה היתה על הכתפים של אבא במהלך טיול, וגם 'השוויצה' בכך ('אני למעלה, אני גבוה'). מה יעזור לו שאני אתאר לו את כל היתרונות שיש לו כגדול, ברגע הזה הוא חווה כעס ותסכול לא 'הגיוני' והוא לא מבקש ממני שום נאומים.
ולסיום, הבן שלך נשמע ילד מקסים!
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

במקרה פרטי שלי, התובנה שהאושר של ילדי אינו תלוי רק בי, וילד עצוב ויללן לא מעיד על אמא גרועה ולא מבינה עזרה לי לקבל את ילדי כפי שהוא, וכתוצר לואי גם גרמה לשינוי גדול בילד.
הורה הוא חסר אונים - אינו יכול "לקחת את הכאב של ילדיו", אינו יכול להפוך את חייהם לנטולי כאב, אינו יכול להגן עליהם תמיד, וכו'.
הורה הוא כל-יכול, בכוחו לגרום לילד לגדול כך שיוכל לעמוד בגבורה בכל ניסיון שיזמנולו החיים.
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

ולסיום, הבן שלך נשמע ילד מקסים!
אכן כן...:-]
ותודה לכולכם, זה תורם לי המון, גם אם כבר חשבתי על הדברים קודם, לשמוע את זה ממישהו אחר זה מביא אותי לחשוב יותר לעומק, ובצורה אחרת, ככה אני מתפתחת כאימא. תודה.
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

אני קצת מרגישה שמשהו כאן מתפספס...
גם עוצמת רכות היא עוצמה, אבל צריך עוצמה מסוג כלשהו... רך או לא...
אם להתפרק מכל סוג של חוויה שלילית זו עוצמת רכות אז אני לא יודעת מה זה אומר.
עצם יכולת ההתפרקות זו עוצמה? זה נשמע כמו פרדוקס.
אלמונית.*
הודעות: 3
הצטרפות: 14 אפריל 2004, 20:30

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי אלמונית.* »

"שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך.."

לי אמא תמיד אמרה: "מיד אחרי הצבא והופ עם בעיטה החוצה ואין דרך חזרה"... כמה מחזק ? טוב אבל היא תמיד היתה אדם "אוהב ותומך" :-\

<אומרת אלמונית בציניות>
ליאורה*
הודעות: 116
הצטרפות: 28 ינואר 2003, 14:15

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי ליאורה* »

מור, זו אכן תובנה שקשה לעיכול. היא לא אמורה לפתור את ההורה מאחריות כפי שניתן היה אולי להבין, אלא להדגיש, שלאחר שעשינו כל שביכולתנו (מושג גמיש, אני מודה) הרי שהשאר כבר מופקע מידינו לידי כוחות גדולים מאיתנו ואין לנו יכולת מוחלטת לשלוט על אושרם של ילדינו.

הורה הוא כל-יכול, בכוחו לגרום לילד לגדול כך שיוכל לעמוד בגבורה בכל ניסיון שיזמנולו החיים
הלואי.
מור_וקנמון*
הודעות: 221
הצטרפות: 23 פברואר 2004, 03:08
דף אישי: הדף האישי של מור_וקנמון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מור_וקנמון* »

נכון ליאורה... הקושי אצלי היה בדיוק במה שכתבת שיש דברים שהם לא בידיי עם כל ההשתדלות והמודעות והכוונה והרצון והאהבה שבעולם...
זה לא תמיד מספיק...
מור_וקנמון*
הודעות: 221
הצטרפות: 23 פברואר 2004, 03:08
דף אישי: הדף האישי של מור_וקנמון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מור_וקנמון* »

אם להתפרק מכל סוג של חוויה שלילית זו עוצמת רכות אז אני לא יודעת מה זה אומר.
לא, לא חושבת שזאת עוצמה, אבל אולי אצל הילד שלך או שלי העוצמה נמצאת במקומות אחרים, מתבטאת בצורות אחרות ...
יותר מזה -הוא חש עוצמה אולי במקומות (בתוכו) שלא נעלה על דעתנו... פשוט כי אנחנו רואים את הדברים דרך העיניים שלנו...
אני לא בטוחה שאני מצליחה להבהיר את כוונתי... מסתבכות לי המילים...
מי.*
הודעות: 2
הצטרפות: 18 אפריל 2004, 04:42

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מי.* »

יונת
"כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים"
תהילים קכ"ז ד
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי יונת_שרון* »

> מתביישת בפינה <
יונת_א*
הודעות: 54
הצטרפות: 11 מרץ 2004, 00:38
דף אישי: הדף האישי של יונת_א*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי יונת_א* »

אני קוראת את הדף בפעם הראשונה.
חבצלת-את מדברת על הילד שלך או שלי???
מה שנדרש היא אותה עמדה בסיסית של קבלתו איך שהוא, עצוב או שמח, חלש או חזק. שעוצמתו היא רכותו ולהיפך

_אולי מפני שזה צד שאת מדחיקה ולא מרשה לעצמך.
וכשתוכלי להכיל אותו באמת, לקבל את רגשותיו כפי שהם בלי להרגיש "אנטי" כלפי ההתנהגות הזאת, את תפתחי את הדרך בשבילו להיות פחות עצוב, אומלל או מקופח_
תודה! עזרתם לי מאד להגדיר דברים ולהתחיל לעבוד עליהם.
רבקה*
הודעות: 40
הצטרפות: 18 אפריל 2004, 14:57

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי רבקה* »

הרבה דברים מעניינים נכתבו כאן. גם בני בן ה-8 סובל מאותה תסמונת של רגישות יתר ולאחרונה נעזרנו באנשי מקצוע שעזרו לנו למקד את הקושי שהוא בעצם חלק ממכלול של דברים, כחוסר איזון תחושתי. יש כ-20 אחוז של ילדים ומבוגרים שסובלים מזה וזה ניתן לאבחון וטיפול. אנחנו התחלנו בטיפול של הברשת הגוף במברשת מיוחדת כל שעתיים ובנוסף "דיאטה סנסורית" שזה הרבה פעילות חושית. יש על זה הרבה חומר באינטרנט ואם יש מישהו שהתנסה בשיטה הטיפולית הזאת שנקראת "פרוטוקול וילברגר" הייתי מאד שמחה לשמוע על התוצאות
שלומית*
הודעות: 170
הצטרפות: 13 יוני 2001, 16:37

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי שלומית* »

מעניין אותי הדיון, נדמה לי שאולי הייתי קצת דומה לבנך, חבצלת, ביקשת חוויות ילדות -
יש לי זכרונות די ברורים מהילדות מגיל לפני בה"ס. אני זוכרת תסכול עמוק, כעס, רגישות גדולה- אני לא זוכרת סיבה ספציפית ( גדלתי במשפחה טובה,משכילה ומשקיענית בילדים). אני זוכרת שמאוד רציתי שהורי יזדהו עם התסכול למרות שלא ידעתי בעצמי תמיד מה מפריע לי ולא ידעתי להסביר. אני זוכרת שרציתי בעיקר חיבוק אוהב (ולא קיבלתי- יותר שיחות להבין למה ולפעמים התעלמות כדי שאפסיק). אני זוכרת תחושה חזקה שאף אחד בעולם לא מבין אותי.
נדמה לי שהקרנתי תכונה של אימי, מן חוסר בטחון שלה שהשפיע עלי. מאוד הזדהתי איתה ואני זוכרת חלום עתיק שלי (קצת קיצוני בראיה מבוגרת): שנינו רוצות למות, ע"י חפירת קבר בחול של חוף הים, כי אנחנו לא אוהבות את החיים. גם אחותי רוצה אבל אסור לה כי היא לא סובלת כמונו. (משתקפת פה גם קנאה באחות גדולה ). ואני לא יודעת ממה כ"כ סבלתי. עניין של אופי אולי.
זהו, זאת נקודת מבט של ילדה קטנה ורגישה.
היום באופן מפתיע אימי עדין מנסה לחזק את בטחוני העצמי, אני מוצאת שהיא אומרת לי הרבה כמה אני נפלאה ואיזה מזל שיש לה בת כמוני ואני תוהה למה היא לא ידעה לעשות את זה שהייתי בת 4.
סבתא_מתנות*
הודעות: 196
הצטרפות: 28 אוגוסט 2003, 14:46
דף אישי: הדף האישי של סבתא_מתנות*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי סבתא_מתנות* »

חבצלת, בנך המדובר הוא בכורך. יש משהו משותף בהתנהגות של בכורים. הציפיות שלנו מהם והנתינה שלנו להם, הקפדת היתר על פרטים ותשומת הלב שהיא לפעמים מופרזת. אין לנו אפשרות אמיתית לשנות את המצב, לכן צריך לקבל את הדברים כפי שהם. אל תשכחי שלילדים יש הבנה אמיתית בתחושות ההורים, ועידוד או חיזוק שלא בא מעומקי הנשמה מתקבל מיד כזיוף. לך אני יכולה רק לתת (()) וזה כן מעומקי הנשמה...
מיכל_שץ*
הודעות: 2818
הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי מיכל_שץ* »

הדף הזה עורר בי הרבה מחשבות, בנוגע לדברים שאני מתמודדת אתם ביום יום בבית, ובאינטראקציות עם הורים אחרים. אז קודם כל חבצלת, באמת נראה שאת גם זקוקה לחיבוק. קבלי (()).

הורה הוא כל-יכול, בכוחו לגרום לילד לגדול כך שיוכל לעמוד בגבורה בכל ניסיון שיזמנו לו החיים
מישהי אמרה הלוואי. אכן. ואני רציתי לשאול למה? אסור להתפרק? חייבים תמיד להיות גיבורים? בין שאר הדברים שנראה שאת פשוט צריכה לקבל כמו שהם זה גם את העובדה ש עצם יכולת ההתפרקות זו עוצמה , כן. יש המון עצמה בלאפשר לעצמך להתמודד עם הרגשות של עצמך ולהיות שם, ולבכות עד שנגמר.

דובר רבות על הקבלה שלו כפי שהוא, על ההזדהות עם כאבו.
דבר ראשון: שימי לב לשעור שיש לילדך ללמד אותך, או שלך יש ללמוד ממנו. כל אחד מילדנו מביא שעור או לימוד חדש לחיינו, רק אם נסתכל על עצמנו דרכם (בלי לערב אותם), נפתח את הלב והראש נוכל באמת להתקדם ולהתפתח. בקיצור תלמדי להיות קשת מתוחה היטב.
ותזכרי שאנחנו לא מושלמים, כהורים, ותפקידנו הוא לא לרפד את דרכם של ילדנו, כך שלא יסבלו בעולם הזה, אנחנו רק יכולים להציע להם נחמה, כשצריך, ולעזור להם ללמוד ממה שעובר עליהם.

דבר שני: העובדה שאת מקבלת אותו בדיוק כפי שהוא, ללא סייג, ומגלה כלפיו אמפתיה אין משמעותה שאת בוכה יחד איתו על הלגו שהתפרק.
להפך, אם את רוצה להנחיל לילדך עוצמה כל שעלייך לעשות ברגעים אלו הוא להיות שקטה במקומך, ולהעביר לו את המסר שאת שם בשבילו, אם הוא צריך את הכתף שלך בשביל לבכות, או שהוא צריך שתניחי לו, הוא יגיד לך אם רק תקשיבי.
אנלוגיה שאהבתי מלימודי התקשורת: בבואנו לעזור לילד שנמצא במצוקה, דומה המצב לניסיון שלנו להוציאו מתוך בור שנפל לתוכו. אם אנחנו מזדהים אתו, הרי אנחנו אתו בתוך הבור ואין ביכולתנו לסייע. אם אנחנו מפחדים / כועסים וכו' אנו מתרחקים משפת הבור וגם אז אין בידיינו לסייע לו. רק אם נגלה אמפתיה קבלה וחמלה אמיתית, נהיה בטוחים ביכולתנו להציע עזרה כפי שנתבקש, יהיה זה כאילו אנו עומדים על שפת הבור בבטחון ומקשיבים, אם יבקש סולם, נוכל להביא סולם, אם יבקש יד, נציע יד, ואם יבקש שנניח לו ונחזור אח"כ גם זאת נוכל לעשות.

ולבסוף, כמה ציטוטים שהדף הזה העלה בי
"... אינני בוכה אף פעם
אינני תינוק בכיין
אז למה זה אמא למה,
זולגות הדמעות בעצמן" (דני גיבור / מי שיודע מי כתב נא להשלים נדמה לי שמרים ילן-שטקליס)

"בדיוק בדיוק בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב
שאני שלמ/ה לא חסר בי דבר
ומותר לי אותי לאהוב"
(מתוך שיר הסיום בדיסק של ילדי אדמה "לא ניקינו לא סידרנו, שרנו")

<יצא קצת מבולבל, עמכם הסליחה>
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי לילה_טוב* »

_ישנם ילדים נדירים שעמם לא רק עשר שנות חייהם בלבד. הם נושאים בחובם עומס של הרבה דורות, בקפלי מוחותיהם נצטברו תלאות של מאות שנים רבות-סבל, ועל ידי דחיפה כלשהי מתפרקת הפוטנציה הצפונה, הכאב, הצער, הכעס, המרד, ואתה מרגיש את כל חוסר היחס שבין מתן הדחיפה לבין התגובה הסוערת.
זה לא ילד בוכה, בוכות כאן תקופות, זה הכאב והגעגועים מייללים, לא זה שעמד בפינה בוכה אלא זה שעונה, נרדף, טולטל ונודה. כלום שירה אני מדבר? לא, אלא שאינני מוצא תשובות ואני שואל_

יאנוש קורצ'ק מתוך "כיצד לאהוב ילדים".
גם כי יפה וגם כי צרת רבים וגם כי אפילו לו אין תשובות.

ןעוד משהו שחשבתי עליו בהקשר הזה, הוא המשפט היפה שאומרים בשיטת אלכסנדר: "צוואר חופשי, ראש קדימה ולמעלה, גב ארוך ורחב", ומה זה אם לא חינוך לעוצמה? כמובן בפרשנות שהיא לא רק פיזית.
תמר_זק_ס*
הודעות: 4
הצטרפות: 06 יוני 2004, 10:54

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי תמר_זק_ס* »

תודה לכם על מה שכתוב כאן, אני כל כך מתחברת לזה. בתי הבכורה אכן רואה לרוב את חצי הכוס הריקה... ואני מתקשה לעתים לזכור שזה לא בידי... ושגם אני לפעמים כזאת...
יחד עם זאת, אני מרגישה שלאחר הצער שלה ושלי עמה, על החסר, וביחד עם כיבוד הבחירה שלה, לראות את החצי הריק, אפשר להראות לה גם פרשנויות אחרות של המציאות... גם כאלה שיש בהן "חצי מלא" (ואולי עוד אפשרויות "חסרות").
יש לי איזה חשש שהראיה החסרה תוביל לתפישת מציאות "חסרה", ומכאן גם העוצמה הרבה של "הכוח בידי המתבונן", והידיעה שהרבה מהמציאות שלה תהיה תוצאה של איך היא רואה את העולם, והרצון לאפשר לה לראות שיש עוד אפשרויות התבוננות שאפשר לבחור ביניהן. ולנסות להיות מספיק משוחררת לאפשר לה בנפשי לחזור ולבחור בעוצמה בחצי הכוס הריקה... ולברך כל בחירה שלה...
אני מוכרחה לומר שבימים האחרונים, מאז שאני מחוברת (קצת בוורידים...) לאתר הזה, אני מרגישה חופש גדל והולך בקבלה שלי אותה, ושזה בסדר שהיא מי שהיא, ולא מוכרחים לתקן... שהיא "שלמה" באיזה שהוא אופן, למרות שזה עוד לא ממש בא לידי ביטוי בהתנהגות שלי כלפיה..
תודה לכולכם על הגדולה שלכם.
אביטל1*
הודעות: 80
הצטרפות: 18 אפריל 2004, 23:02

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי אביטל1* »

הדף הזה מזכיר לי למה שלושת ילדי כ"כ שונים זה מזה באופי ואפילו במראה החיצוני (וכן כולם מאותו האבא...). היו תקופות ששני הקטנים שלי, בן ובת היו באותו גן והגננת אמרה לי שקשה להאמין ששני הילדים האלה יצאו מאותה הבטן. לשלושתם כמובן אותו חינוך מה שמוכיח לי שהאופי הוא מולד ואין לי השפעה על כך. במיוחד הילד השלישי נותן לי את ההרגשה שהוא בחר בנו כהורים: הוא נולד "בטעות" כשנתיים לפני שתכננו אותו, לא דומה לנו חיצונית וגם לא פנימית, עקשן במיוחד, עצמאי מאד, שטלתן, מחלק "פקודות" וגם אוהב מאד ומפנק. כך הוא היום בגיל 5.5 וכך היה, נדמה לי כבר בגיל שנתיים. הוא חייב לקבל הסבר מניח את הדעת לגבי כללים ואי אפשר פשוט להגיד לו "כי אני האמא ואתה הילד".
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

מיכל שץ כתבה:

_דבר שני: העובדה שאת מקבלת אותו בדיוק כפי שהוא, ללא סייג, ומגלה כלפיו אמפתיה אין משמעותה שאת בוכה יחד איתו על הלגו שהתפרק.
להפך, אם את רוצה להנחיל לילדך עוצמה כל שעלייך לעשות ברגעים אלו הוא להיות שקטה במקומך, ולהעביר לו את המסר שאת שם בשבילו, אם הוא צריך את הכתף שלך בשביל לבכות, או שהוא צריך שתניחי לו, הוא יגיד לך אם רק תקשיבי._

איך עושים את זה?

כשבני הבכור בוכה בעלבון על משהו, זה קורע לי את הלב. איך אני יכול "להיות שקט במקומי" במצב כזה? אני רוצה לעזור לו. טוב, אם אני אלמד ש"להיות שקט במקומי" עוזר לו, אני אעשה את זה. אבל לא ברור לי מה זה אומר. הרי אם אני לא "איתו" אז זה כאילו אני מתעלם. אם אני איתו אז מה לעשות? לשבת לידו ולהסתכל עליו בלי לומר כלום? האם זה לא משדר ריחוק / חוסר אונים / פחד / אדישות / כעס ? אפילו אם אלה לא הדברים שאני מרגיש, זה מה שעלול להתפרש בעיני הילד.

ואם אני מחבק אותו בשקט בלי לומר כלום, זה כנראה כבר לא בדיוק מה שמיכל הציעה, כי היא הציעה לחכות שהוא יבקש.

אז מה כן? :-S
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

כשבני הבכור בוכה בעלבון על משהו, זה קורע לי את הלב. איך אני יכול "להיות שקט במקומי" במצב כזה?
אני חושבת שמיכל לא התכוונה "יגיד לך" במילים. אלא שאם תצליח לא להסחף במצוקה של עצמך נוכח הסבל שלו (אוי, וזה קשה), תוכל להבחין אם הוא רוצה קרבה ומגע או שתניח לו.
ודאי קראתי את זה כאן באתר : עוזר תיאור בקול רם של מה שקרה, כדי שהיא תדע שהבנתי מה קרה. "אוי. ראיתי שהמגדל נפל והתפרק"
זה מדהים עד כמה זה מרגיע את הילד כשהוא קולט בתוך הבכי שאתה מבין למה הוא בוכה. וזה מרגיע גם אותך, שאתה לא פורץ בבכי יחד איתו, כמו שיכול בקלות לקרות, אלא עושה משהו שעוזר לו.
אבל החיבוק, כל כך הרבה פעמים הוא גם בשבילנו. שלא נתחיל לבכות להם. אולי לא מעצים מי יודע מה.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

עוזר תיאור בקול רם של מה שקרה

נכון. התחלתי להשתמש בזה אחרי המעגל של רונן מיוחס על כוחן של מילים ב-יום עיון באופן טבעי 2004 . זה באמת עוזר.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

כדאי גם ללמוד מהדף הזה: העצמה שבי
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

החינוך לעוצמה

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

חבצלת, שנתיים אחרי - מה מצבכם היום? האם הדף הזה עזר במשהו?
שליחת תגובה

חזור אל “מה ללמד את ילדינו?”