אמא מותשת

שליחת תגובה

בכל ויכוח - כולם צודקים
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: אמא מותשת

אמא מותשת

על ידי תמרוש_רוש » 17 אוגוסט 2020, 15:57

@}

אמא מותשת

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 אוגוסט 2020, 08:59

תודה רבה, המון עיצות מעולות

אמא מותשת

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 ינואר 2017, 22:29

מרעננת לטובת אמהות /מותשות חדשות.
יופי של דף, עם תמיכה ועצות שעדיין עובדות.
מדברי המרגיעון- "כולנו זקוקים לחיבוק"- אכן.

אמא מותשת

על ידי ב_עילום* » 24 דצמבר 2010, 09:25

את נשמעת כמו מישהי עם דיכאון אחרי לידה (שסוחבת את זה כבר יותר משנה וחצי ).

לדעתי את צריכה עזרה מבחוץ, לא רק עם הילד והבית, עזרה בשבילך, בשביל ההרגשה שלך.

מסכימה

כשאת נמצאת בבית עם תינוק, לבד, קשה למצוא ולגייס את המרחב שדרוש בשביל לחזור לעצמך ולכן עזרה מבחוץ (לא וירטואלית) יכולה מאד לעזור.

כשתתחזקי מבפנים, הכל יראה אחרת. אז גם תוכלי להחליט מה מתאים לך ומה לא מתאים במסגרת חייך ומשפחתך.

אמא מותשת

על ידי יונת_שרון* » 23 דצמבר 2010, 23:23

פלונית במלכוד, מה את אוהבת לעשות?
לקרוא? לצייר? לדבר עם חברות? לשיר ולרקוד? לטפס על הרים? דברים אחרים לגמרי?
תעשי לך רשימה (אפשר רק בראש) של דברים שאת אוהבת.
עכשיו תעברי על הרשימה ותנסי לראות איך את יכולה להתארגן בשביל לעשות כל אחד מהדברים האלה: 1. עם הילד, 2. בלעדיו.
הנה משהו שכתבתי על זה פעם: כשאין לי כוח

אמא מותשת

על ידי יוטי_בעיר* » 23 דצמבר 2010, 08:54

מה שכן ברור זה שאדם זר לא יצליח להרדים אותו בחזרה
ניסית מישהו אחר? בקבוק עם חלב שאוב לא עוזר?


ולא הזכרתי אפילו את הסוגיות שיש לי עם עצמי. פיזית ונפשית.
את נשמעת כמו מישהי עם דיכאון אחרי לידה (שסוחבת את זה כבר יותר משנה וחצי :-( ).
את נשמעת כמו מישהי שלא מאמינה בכלל שאפשר לשנות את המצב שלה. כל דבר שאת כותבת עליו הוא מוחלט ואי אפשר אחרת כי ככה וככה.
לדעתי את צריכה עזרה מבחוץ, לר רק עם הילד והבית, עזרה בשבילך, בשביל ההרגשה שלך.

אמא מותשת

על ידי אורנה_שפרון* » 23 דצמבר 2010, 00:55

פלונית,

אני מרגישה שאני כל הזמן במלחמה מול כל העולם.
מלחמה היא עניין מתיש ביותר. ואת אכן עייפה מאד, על פי דבריך.

הציעו לך כאן הרבה הצעות פרקטיות.

רוצה להציע משהו מכיוון אחר.
לא עשייה, אלא התבוננות.

לעיתים קרובות כשאנחנו נתקלים בביעה אנחנו מחפשים לה את הפיתרון הטכני.
לעניות דעתי, במקרים רבים הבעיה איננה טכנית ולכן פתרון רק ברמה הטכנית לא בהכרח יתן את התוצאה המקווה.

נסי להתבונן -
מה הם שדות הקרב שלך במלחמתך מול כל העולם?
הכיני רשימה של הזירות בהן את נלחמת.
כשאלו יהיו מונחות לפניך יתכן ותוכלי להעשות הערכה מחודשת ולבדוק אילו מהמלחומות מועילות והכרחיות ועל אילו מלחמות את מוכנה לוותר.

אני מאמינה שבכל מצב נתון - גרוע ככל שיהיה אפשר להרגיש קצת יותר טוב. כשאנחנו מתחילים להרגיש קצת יותר טוב, רמת האנרגיה שלנו יכולה לעלות, וכך גם רמת התפקוד שלנו, ויכולת הבחירה וקבלת ההחלטות.

יתכן וברור פנימי והתבוננות יעניקו לך את ההטבה הזעירה שתאפשר לך למצוא את דרכך ביתר בהירות.

אם דרך זו מתאימה בעבורך נוכל להמשיך מכאן.

אמא מותשת

על ידי חמוצית* » 22 דצמבר 2010, 23:22

הי פלונית במילכוד
אנחנו באותה סירה
אני ב בלוג דיכאון אחרי לידה של חמוצית זה קורה עכשיו
אז כולן שם תומכות בי ואני רוצה לתמוך בך
ולהגיד לך שאת לא לבד
ושאני אוהבת אותך
הדברים כנראה מסתדרים מאד מאד לאט
אבל זה קורה
בטוחה שתמצאי את הדרך
למצוא ולקבל עזרה
להתאוורר
להיות קצת בחברותא

גם אני מחפשת את הדרך שלי

האימהות היא עסק מרתק ומטורף מאין כמוהו

בהצלחה

אמא מותשת

על ידי או_רורה* » 22 דצמבר 2010, 22:57

מסכימה.
לא סוף העולם בשבילי שילדי הגדול בגן 4 שעות ביום. אבל, מאידך, הוא גדול.
עם הקטן אני בבעיה דומה - מחפשת, מתייאשת, בעצם מבינה שלא ממש חיפשתי מטפלת כי ראיתי רק את הפגמים שלה וכ"ו... באמת קשה לי שקשה לי כל כך.
לפעמים אני מסתכלת על חברותיי ששולחות לגן גג בגיל שנה מ7 עד 4 וחצי ולפעמים.. מקנאה...
אבל זה מה יש.
אני לא כזו, אני אחרת, ולהתכחש לעצמי לא יביא אותי לשום מקום טוב.
בקיצור, אני עדיין מתבחבשת במקומות שלך, על אף שאני עם שניים...

בקשר להתעמלות - אני עושה התעמלות פעמיים בשבוע בעזרת הבעל - פשוט - אחד השיעורים בשמונה וחצי, והשני בשש וחצי.
נכון, קשה ומעצבן ללכת להתעמל בשמונה וחצי בערב - אבל עדיף מכלום...

אמא מותשת

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 דצמבר 2010, 21:43

_מי יתייחס אליו כמו שאני? מי יהיה סבלני רך מלא חמלה אהבה שמחה כלפיו כמוני?מי יחליף לו ברגע שהוא עשה וישטוף לו את הטוסיק כל פעם ויעשה את זה בכיף ותוך כדי משחק? אף אחד.
לא רוצה אדם זר שיגדל לי את הילד ש-ל-י._
רק התיחסות קטנה לחלק קטן מדברייך: אדם זר, אחרי שאת מכירה אותו וילדך מכיר אותו, אינו זר עוד..
זה באפשרויות שלך למצוא אדם נפלא, מעורר השראה, עם לב גדול ואוהב, שפשוט יאהב את ילדך ויעשיר את עולמו.
הוא לא יגדל אותו, הוא פשוט יבלה איתו מספר שעות ביום. זה טוב לילד לבלות זמן עם אנשים שונים ממך וטוב גם לך ללמוד לסמוך ולשחרר.
וברור שכרגע ילדך מקבל אמא מותשת, מתוסכלת, עצובה, ושזה לא הכי טוב לו..

אמא מותשת

על ידי פלונית_במלכוד* » 22 דצמבר 2010, 21:34

כל כך תודה לכן עצם מעצמי היקרה, עולם חדש מופלא,מיכל. תודה. אני כבר מרגישה יותר טוב.(-: כיף לשפוך את הלב כאן זה כל כך בית. |L|

אמא מותשת

על ידי ר_ו_ת_ה* » 22 דצמבר 2010, 21:26

אני בגיל הזה הייתי לוקחת איתי את הילדון כמעט לכל מקום, גם לטסט לאוטו וגם לדאר/בנק וכו'.
בשבילו זו היתה הרפתקה, ואני פשוט לקחתי בחשבון שהכל יקרה הרבה יותר ל-א-ט, אבל זה בסדר.
חוץ מזה, נשמע שאת צריכה לראות אנשים- חברות שלך, אימהות נוספות, עם ילדים או בלי
גם ברמת העזרה- למשל חברה שבאה ומשעשעת את הילד ואותך כשאת שוטפת כלים, או ילדים נוספים שיסתובבו בבית, זה מכניס עניין
אחרי זה הוא ישן יותר טוב, וגם את תרגישי פחות מבודדת
אל תזלזלי בצורך שלך להיות בין אנשים.
במקומך הייתי עושה מאמץ מוגבר בשני כיוונים- אחד, בייביסיטר, כמו שהמליצו לך פה. שעות ספורות בשבוע עושות הבדל עצום
ושתיים- למצוא לך ולו חברה. זה יטיב עם שניכם
בהצלחה
@}

אמא מותשת

על ידי מיכל* » 22 דצמבר 2010, 21:20

עד לפני חודש, כל מה שרציתי היה ללכת לים לבד ולקרוא ספר בשקט...הרגשתי שאין לי מקום- לא להכיל כלום- ויש לי 2 קטנטנים בבית...פיניתי לי זמן, ולא יודעת מאיפה- אבל מצאתי לי מטפלת מופלאה...יש לי שעת חסד אחת בשבוע, ואני בוחרת להקדיש אותה רק לעצמי- אח"כ פתאום מתפנה מקום גם לאחרים...
אני עדיין בתהליך, אבל ממליצה לך לחשוב מה הדבר שיעשה לך הכי טוב- למצוא סידור- ולעשות אותו...
בהצלחה

אמא מותשת

על ידי עצם_מעצמי* » 22 דצמבר 2010, 15:37

עוד דבר, בקשר ללהתעמל
נראה אותך תופסת ספרינט בעלייה עם העגלה ואח"כ נשפכת על הדשא בגן השעשועים ללא ניע
מבט לשמיים
ונשימה

ולהרים את הילד ב "אווירון" או "עולם הפוך" : אחלה ספורט שבעולם. יותר כייף מחדרי כושר (וידוי: מעולם לא הייתי בכזה)
(ועוד וידוי: איך שאני נראיית,לא כדאי ללמוד ממני על ספורט...)
קבלה

אמא מותשת

על ידי עולם_חדש_מופלא* » 22 דצמבר 2010, 14:50

איך אני יכולה להקל על עצמי
ברוח דבריה של עצם מעצמי - תעשי התאמת ציפיות חדשה למצב.
אם עד היום חשבת שתהיי כזו שלומדת+מגדלת+עובדת+מבלה (וכיוב'), תתחילי להפנים שמה שנכון לך הוא קצב יותר איטי, והתמקדות במעט דברים. (זו כמובן הצעה, את יכולה לא להסכים).

הניסיון שלי באימהות הוא די מצומצם (7 שבועות), ובינתיים גיליתי שאם אני מנסה להיות "רק" אימא, ולא עוד מליון דברים- אני עומדת בציפיות שלי בעצמי, וטוב לי (ברגע שאצליח לישון 3 שעות רצוף- החיים יהיו מושלמים...).

(())

אמא מותשת

על ידי עצם_מעצמי* » 22 דצמבר 2010, 13:36

לי עזר ותמיד עוזר: להתפקס על הדברים החשובים באמת,ואז כל התפאורה מקבלת משמעות של תפאורה-שולית,ברקע
ניקיון וסדר-עבורי רלוונטים רק במידה שמספיקה כדי לתפקד בבית,במינימום. כי בשביל מה להשקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיות לנקות משהו שממילא עוד 2 דקות יתלכלך.
שחררי.
זה גם עוזר לדעתי לגוף להתחסן כשיש חשיפה טבעית לחיידקים ביומיום
פיפי זה סטרילי למשל,את מודעת למשמעות של זה? ניקיון בסיסי אחרי שהילד שלך משתין על הרצפה מספיק. לא חייבים לעשות ספונגה רצינית
אני מנקה רק עם סמרטוט לח. זהו. (מעט,כי זה לא אקולוגי לבזבז הרבה מים...)
ניקיון קצת יותר נורמלי אני עושה רק כשיש לי מחזור (ובשנים של הריונות ולידות ברצף,לא קיבלתי...)

לעשות דברים שאת אוהבת למען עצמך: תצטרכי להפנים את המחשבה של לעשות אותם עם הילד שלך. את עשויה לגלות שזה אפילו כייף
לכי,צאי לעולם,לכי לים,לטבע,ליער,טיילי,תיפגשי עם אנשים שמעניינים לך. הילדים כבר ימצאו את עצמם משתלבים בסדרי העדיפויות שלך
על המושג good enouth mother של וויניקוט,שמעת? מושג מהפכני. שווה להפנים.

וגם,להבדיל: יש איזו ססמא שרצה כאן באתר ב"מחכימון": כשאת לא יכולה יותר להכיל,אל תכילי
תעשי פוס,תני לעצמך לשחרר הכל,להוציא אוויר,לנשום,לעצור, גם אם אין שם אף מבוגר אחר שלוקח אחריות במקומך
אם תחשבי ותתכנני את זה מראש-זה ירפה את ידייך,רק המחשבה על זה נחווית כאסון בלתי מתקבל על הדעת
פשוט שחררי,הכל
נוחי על הספה/הספסל בגינה עם הרגליים למעלה ותגלי: הפלא זה פלא: העולם לא קורס!
אז לא עשית אפילו רבע מהמשימות ואת נראיית מוזנחת לשכנה ממול
אבל בפנים-תרגישי מלכה
יש לך ממלכה שלמה-את וילדייך,משפחתך, ממלכה שלמה, והיא מושלמת . לא כי היא נראיית מושלמת אלא כי את שלמה איתה. את שלמה עם הבחירות שלך-להקדים את מימוש היצר האימהי שלך לעיצוב תפאורה חומרית שתיראה נורמאלית לסביבה הנורמטיבית
צאי מזה, מי נורמלי,תגידי לי? מה אכפת לי בכלל מהנורמה? שתלך לחפש את החברים שלה
אני עכשיו עם הרגליים למעלה,מחבקת את הילד האהוב שלי,מדגדגת אותו וצוחקת על העולם

ובלילה,אחרי שתשני כמה שעות,אם אפשר,כמה... אז תקומי לארגן קצת את הבית לקראת מחר,כי בכל זאת,יש מחר...

אמא מותשת

על ידי פלונית_במלכוד* » 22 דצמבר 2010, 13:04

בנות יקרות תודה לכן!אמש כשכתבתי את הדברים הייתי אחרי ויכוח לא נעים עם בעלי. עוד אחד. הייתי מותשת אחרי שקמתי בשבע ועבדתי נון סטופ עם הבן והבית והבעל והמטלות שאין להן סוף. הרגשתי שאני מאבדת את זה שלא ייתכן שאני בבית 24 שעות ביממה ולא הוא לא מצליח להתחייב לי על אפילו יום אחד בשבוע של לחזור בשעה מוקדמת וקבועה.הבן שלינו עדיין יונק ומתעורר כמה פעמים בלילה לפעמים לינוק ולפעמים לא ברור למה, מה שכן ברור זה שאדם זר לא יצליח להרדים אותו בחזרה בקושי אבא שלו מצליח אז זה אומר שאני גם בערב לא יכולה לצאת לשום מקום למרות שאני משתוקקת לצאת להתעמלות פעמיים בשבוע...
אני פשוט לא מצליחה להבין איך אנשים עושים את זה.באמת. איך? איך מגדלים בבית ילד או יותר מכך שניים שלושה בלי עזרה בכלל? איך?
ולא הזכרתי אפילו את הסוגיות שיש לי עם עצמי. פיזית ונפשית.
לפני שנכנסתי להריון עבדתי בעבודה שווה.כסף טוב.אנשים מכל העולם.תמיד מטופחת .נוסעת רואה עולם .מרגישה חופשייה . מאז ההריון(שהיה זוועת עולם שלא נדע) אני לא יודעת מי זאת הבחורה שהשתלטה לי על החיים אני לא מכירה אותה והבבואה שנשקפת לי מהמראה לא מוצאת חן בעיניי. אני רואה בחורה עייפה עם שקיות מתחת לעיניים ועור דהוי. שיער חסר חיים שאסוף כל הזמן .לא מאופרת (לרוב) .לא חזרה לגזרה שלה(כי אין לה מתי להתעמל). ועצוב לי וכואב לי על עצמי.
לא חשבתי שאמהות היא "צלילי המוסיקה" אבל גם לא העליתי על דעתי בחלומותיי הפרועים שזה כל כך תובעני.וכל כך קשה ולפעמים בא לי להפסיק הכל .פוס ולברוח. כשאני מסתכלת על אמהות מסביבי זה לא נראה כך. ואם ילדיהן במעון אז בכלל זה מבחינתי פסגת החופש שהן אפילו לא מבינות...
איפה אני טועה. איך אני יכולה להקל על עצמי . מה אתן עושות ספרו לי בבקשה אני מרגישה כל כך במלכוד כל כך במצוקה.
אני מרגישה שאני כל הזמן במלחמה מול כל העולם. כי כשרואים כמה קשה לי כולם אומרים לי "אז שימי אותו במעון ויהיה לך המון זמן,לו יהיה טוב וגם לך" "זאת בחירה שלך,את מביאה זאת על עצמך" וכך במקום לשמוע דברי עידוד במקום לקבל תמיכה ופרגון אני צריכה גם להתמודד עםם הביקורת של כולם כאילו שיש לי אנרגיות מיותרות.אבל מה שהם לא מבינים הוא שזו לא באמת בחירה שלי . לפני שבני נולד חשבתי שאני חוזרת לעבודה תוך שלושה חודשים ,שאני לא מניקה כמעט, שאני ישר ממשיכה לתואר שני .והנה החיים הראו לי אחרת. הילד הזה עשה לי הכרות עם הבטן הרכה שלי עם האני החבוי שלי . אם אשלח אותו למסגרת אעשה שקר בנפשי ואהיה אומללה מאין כמותה. אני אוהבת להיות איתו בבית . לחיות לצידו לראות אותו גדל כל יום מתפתח צוחק שר לומד מסתקרן לנשק אותו כשהוא נופל ובוכה לחייך אליו וכשהוא קוורא לי בעליצות שמצא חיפושית ואני יכולה להמשיך כך שעות... מי יתייחס אליו כמו שאני? מי יהיה סבלני רך מלא חמלה אהבה שמחה כלפיו כמוני?מי יחליף לו ברגע שהוא עשה וישטוף לו את הטוסיק כל פעם ויעשה את זה בכיף ותוך כדי משחק? אף אחד.
לא רוצה אדם זר שיגדל לי את הילד ש-ל-י. אני רוצה לגדל אותו .א-נ-י. אני רק צריכה להבין איך לעשות זאת כך שאני לא אסבול כל כך שיהיה לי יותר איזון זאת מילת המפתח בעצם א-י-ז-ו-ן. ולא הזכרתי שאני כבר רוצה עוד אחד...(אם כבר בבית אז זה הזמן ואני גם לא ילדונת....(-:)
אז אל תחסכו במילים ספרו לי מנסיונכן מה עבד בשבילכן.אני כאן מחכה . ותודה רבה !

אמא מותשת

על ידי עצם_מעצמי* » 22 דצמבר 2010, 10:28

קהילה

לאחרונה אני מפנימה יותר ויותר את רעיון חיי הקהילה כדרך חיים שמאפשרת להתחלק בנטל הדאגה לגידול הילדים/משימות הבית/טרדות החיים...
לא יודעת אם הקהילה שאני מפנטזת עליה קיימת במציאות הנוכחית. אולי אני צריכה ליצור אותה יש מאין בעצמי
אבל מתבהרת לי יותר ויותר תמונה של איך יהיה לי יותר נכון לחיות בשנים הבאות (אם אני גם אם חד הורית לארבעה ילדים בחינוך ביתי וגם חשוב לי ללמוד ולהתפתח רוחנית וגם להיות בקשר עם ההורים שלי,בלי לוותר על מי שאני נועדתי להיות, ו.. בקיצור-לחיות ולנשום
בלי לשלם כסף למטפלות בשכר,בלי לצפות מהאבא שיעזור-ולהתאכזב,בלי להעמיס על עצמך רגשות אשמה וייסורי מצפון

ולא,כרגע אני לא חיה בקהילה האוטופית שאני מפנטזת עליה
אבל מאמינה

את מוזמנת לעבור לגור בדירה מולי
לפחות נוכל לצחוק ולבכות יחד...וגם הילדים...

אמא מותשת

על ידי או_רורה* » 22 דצמבר 2010, 09:11

מבינה אותך.
בגלל זה החלטתי גם כם להיעזר בשירותי מטפלת לשלוש ארבע שעות פעמיים שלוש בשבוע.
יש לי בן כמעט ארבע שבגן עד הצהרייים, ובן שנה ועשר שכרגע אני מחפשת לו מטפלת מתאימה.
יו, כמה קשה לי, למרות שברור לי שאין ברירה.
אכן, בן הזוג חייב לעבוד. לא קל.

אמא מותשת

על ידי פלונית_מחפר* » 22 דצמבר 2010, 08:53

פלונית יקרה, יכולה רק לספר לך שאני מרגישה הבנה עצומה למצבך. הייתי במצבים דומים. מה שאני גיליתי (וזה כמובן נכון לגבי, לא בהכרח נכון עבורך...) זה שלהזמין בייביסיטר נחמדה לשעתיים-שלוש ביום, אפילו רק 3-4 פעמים בשבוע, נותן אוויר מצד אחד, ולא קיצוני כמו מסגרת מצד שני. זא"מ, ברגע שהחלטתי לשחרר (הילדה הייתה בת שנה בערך) תליתי מודעה בשכונת המגורים שלנו (שהייתה די נידחת) וכתבתי שאני זקוקה למישהי אחרי תיכון שפנויה בבקרים - עבודה מצוינת לסטודנטיות, לדוגמה.
בפעמים הראשונות שהשארתי את הילדה עם הבחורה הנחמדה שפנתה אלינו, שאכן הייתה סטודנטית, הייתי בחרדה איומה. לא יכולתי להתרחק ורוב הזמן ישבתי באוטו ברחוב הסמוך. הייתי משותקת. אבל לאט לאט השתחררתי, ראיתי שהילדה שמחה לקבל את פניה של הבחורה בכל פעם שהגיעה, ושהיא אף פעם לא בוכה כשאני חוזרת. לא יכולה לתאר לך את השיפור באיכות החיים שהבחורה הזו הביאה לחיי. שלוש פעמים בשבוע יצאתי להתעמל ועוד פעם בשבוע בהתאם לצורך יצאתי לסידורים (רופאים, בנקים, קניית נעליים, את יודעת...). המחיר הכספי היה סביר והחינוך הביתי לא הופסק.
בשלב הבא אותה בחורה הייתה לוקחת את הילדה לגינה או אליה הביתה כדי שאני אוכל לנקות את הבית בשקט (ופעם אחת אפילו סגרתי את כל הבית טובטוב והלכתי לישון, סתם לישון...אל תגלו לאף אחד....)
לא יכולה לחשוב על מישהו מהמשפחה שהיה יכול לספק לי את ההקלה הזו. כשזה מישהו מהמשפחה אני תמיד מרגישה אסירות תודה, חובה להשיב טובה, צורך למהר ולחזור כדי לשחרר אותם לענייניהם.
למדתי שמעדיפה לשלם ולמצוא לעצמי את העזרה שהכי מתאימה לי באותו רגע.

אמא מותשת

על ידי פלונית_במלכוד* » 22 דצמבר 2010, 01:33

אני רואה שבדף הזה לא ביקרו הרבה זמן. תרשו לי חברות יקרות לנער ממנו את האבק כי אני משוועת לעזרתכן.
אני אמא מותשת.עייפה.מתוסכלת .עצובה.חסרת סבלנות.חסרת מנוחה.מרוקנת מאנרגיות ובודדה. מעולם אבל מעולם בחיי לא הייתי במצב כזה כמו עכשיו. אני מרגישה האדם הכי בודד ביקום. קצת רקע על עצמי: אני אמא לבני היקר והאהוב בן שנה ו7 חודשים.ואני איתו בבית.בהתחלה גרנו באיזה חור על הר בלי אוטו(לי)כי הוא צרח את נשמתו וקרביו בנסיעות אז לא נסעתי איתו. אבל במקום שבו גרנו זה העונה יפה להגדרת חור לא היו אמהות בבית (פרט לאחת עם 4 ילדים ועודלד שהצטרף ולא היה לה זמן לנשום)לא היו גני שעשועים,דשא,מקומות מוצלים לשבת לשחק שום כלום.הייתי לבד עם תינוק שעד גיל חצי שנה לא ישן במהלך היום ובלילה לא ישן לפני 23:30 לא נשמתי. לא אכלתי.לא ישנתי.לא ביליתי זמן עם בעלי. לא פגשתי חברות.לא פגשתי אנשים. לא חייתי בכלל ואני לא מגזימה.כשהוא התחיל לישון ביום ניצלתי את הזמן לבשל ולנקות עד שהוא התעורר ושוב הכל בלוף. בגיל שנה אחרי שיחה עם מישהי שיצא לי להכיר הצלחתי בנועם הרבה סבלנות ואהבה ללמד את היקר הקטן שלי לישון בשבע ותודה לאל זה עבד(עכשיו כבר לא הולך לפני שמונה /וחצי/תשע אבל מקווה לשנות בחזרה כשיהיו לי קצת כוחות)אבל אני הפכתי לאדם עצבני מאוד.ממורמר מתוסכל מדוכא ועצוב כשהרגשתי שאני עוד רגע משתגעת עברנו משם קרוב להורים שלו ושלי וחשבתי שיהיה לי יותר טוב. אז נכון הרבה יותר טוב משם.אבל עדיין רע לי . אני לבד כל שעות היום איתו,הוא ישן שעה וחצי ביום ולפעמים גם לא ישן בכלל עד הערב.ובערב נרדם רק אצלי עם הרבה הנקות ושירים ואני מותשת! הבית שלי מבולגן לא מספיק נקי אין לי זמן לעצמי ב-כ-ל-ל.גורנישט נאדה. בעלי היקר עובד עד מאוחר.אמא שלו עוזרת לאחיות שלו שכולן מטופלות בקטנטנים ואין לה זמן אמא שלי עובדת והיא תמיד עייפה רק לעיתים רחוקות היא קופצת אליי להיות איתנו קצת וגם אז ל3 שעות ובסוף אני צריכה עוד להסיע אותה הביתה כי היא בלי רכב. אחים שלי לחלוטין לא זמינים.סבתא שלי הייתה שמחה לעזור אבל היא מבוגרת מדי וכבר אין לה כוח. אין לי נפש חיה בעולם שיכולה לעזור לי וזו תחושה קשה עד כאב. המחיר שאני משלמת כדי שבני יוכל להישאר איתי וכדי לא לשלוח אותו למעון הוא כבד מאוד ,לעיתים מנשוא. מצאתי קבוצת אמהות שנפגשת לפרקים אבל כמה שהיא קרובה יחסית היא עדיין רחוקה לי ועד שאני מתארגנת לצאת ומגיעה תוך שעה הוא כבר עצבני ועייף וצריך לחזור ואני לא בטוחה שזה שווה את כל הטרטור והנסיעה.(עכשיו תודה לאל אני עם רכב) בנוסף פגשתי לא מזמן במקרה אמא שגרה בישוב לידי מרחק של 10 דקות נסיעה שגם היא בבית.אבל זה מענה פחות מחלקי כי צריך לכל מקום לנסוע אין כאן כלום באזור.
הגעתי למסקנה שאני צריכה עזרה חיצונית -כלומר אדם שהוא חיצוני למשפחה.זר שיעזור לי לחלוק באופן כלשהו בנטל סוג של מטפלת .קשה לי עם זה כי קשה לי לסמוך שמישהו יטפל ויתייחס לבני טוב בהיעדרי.אני אבל מבינה שזה ממש מחויב המציאות -שאם לא כן איך אחרת אצליח לעשות דברים הכי בסיסיים כמוו בדיקות דם שאני דוחה חודשים,טיפול שיניים -יותר משנה,לקנות נעליים סגורות לחורף,לקפוץ לאוניברסיטה להוציא אישור וכו' ל-נש-ו-ם.

בנוסף, כתוצאה מכלל הסיפור הזה אני ובעלי כל הזמן בריבים ומתחים.אני זקוקה לעזרתו.הוא מצידו חייב לעבוד ולפרנס אותנו יש לו מחויבויות .אני מאמינה בדרך שאני הולכת בה על אף שקשה לי ברמות ואני בוכה בפנים כמעט כל יום הוא מצידו היה רושם אותו למעון וסוגר עניין.
עד עכשיו הוא היה נלחם איתי על העניין הזה כל הזמן עד שלפני כחודש וחצי (אני מקצרת...) החלטנו בעצתו של אדם קרוב שהוא סומך עליי בעניין החינוך לפחות לעת עתה.אבל אני כבר מרגישה סדקים... לא פשוט אני כל יום כל הזמן בהתמודדות.

אני מבקשת את עזרתכן.איך מוצאים מישהי שתעזור לי יום בשבוע לכמה שעות? ניסיתי לפרסם בכיכר שוק ולא חזרו אליי. למישהי יש עצה? רעיון? בבקשה אני ממש אשמח לכל מחשבה.

סליחה על האורך.השתדלתי מאוד לתמצת...

תודה לכולכם
לילה טוב!(-:

אמא מותשת

על ידי עדית* » 25 נובמבר 2005, 03:30

את לבד!
למה את צריכה לפנות אלינו?
למה אף אחד לא בא לעזרתך?

את לוקחת המון על עצמך, והכל לבד. אף אחד לא משתף איתך פעולה.
וכל ה"המון" שאת לוקחת על עצמך מיועד לסיפוק אחרים.
איפה מה שעושה לך טוב.
אין ספק שאת לא מצליחה להתמלא- ממה תתמלאי?
את לא עושה שום דבר למענך- שום דבר שהוא כייפי בשבילך, ולכן את מותשת.

אמא מותשת

על ידי פלונית_אלמונית* » 14 יולי 2005, 02:34

שלום מותשת. אני קוראת את דבריך ואת תשובותיהן של עוזרותיך המדהימות בעיון רב. הגעתי לדף הנ"ל מתוך חיפוש על רקע אחר לחלוטין (!!), אבל מצאתי בו המון הזדהות והבנה אמיתית וכואבת של מה שאת ואני עוברות, תחת נסיבות אחרות לחלוטין. אינני נמצאת, עדין, בשלב של אמהות, אבל אני נאבקת בזמן + פרפקציוניזם מאז שאני זוכרת את עצמי. במקרה שלי "קוראים לילד" ADD - בעיית קשב וריכוז. אחת משלוחותיה היא בעיית ארגון הזמן. אין לי שום הכשרה רפואית על מנת לאבחן, אם את אחת מאלו שסובלים/ות מבעיית ADD, ושעדיין לא אובחנו, אבל חשבתי להציע לך, לגמרי בצניעות ולא מתוך מקום של התיימרות, לקרוא על ה"תופעה" ולנסות להבין אם את שייכת, אולי, למשפחת הסובלים מ- ADD. האם תמיד התקשית למצוא זמן לכל הדברים שרצית להספיק? האם תמיד התבלגנת עם הסביבה הפיזית שלך ועם חייך האישיים? האם הקשיים עליהם את מדברת ליוו אותך במהלך חייך, רק בעוצמות ובאופנים שונים? כנסי לאחד מאתרי האינטרנט בנושא ADD/ADHD ונסי להבין אם את שייכת לשם. אם כן, יש דרכים להקל על הבעייה. הנפוצה היא תרופה בשם ריטלין.
בהצלחה בכל דרך בה תבחרי על מנת להתארגן בקלות בחייך ובצלחה בהורות.

אמא מותשת

על ידי עירית_לוי » 08 מאי 2005, 15:41

כמו כן אפשר לפנות ל לבסוף מוצאים אהבה (שיטת אימאגו)
אם בן זוגך יסכים להצטרף לתהליך, אני ממליצה בחום רב על הסדנא שמבוססת על הספר.
עושים אותה בזוגות. מנחה אותה זוג נשוי.
מקבלים גם היכרות מעמיקה עם התאוריה, וגם התנסות ותרגול מעשי בליווי ותמיכה של המנחים.
התאוריה והתרגילים מופיעים כמובן בספר. הערך המוסף של הסדנא הוא האימפקט החזק שלה עליכם כזוג, ועל כל אחד מכם בנפרד. היא אינטנסיבית ויכולה להרים אתכם ולדחוף קדימה.

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 08 מאי 2005, 11:09

והדבר הראשון:
להתחיל לשמוע את מה שאת אומרת לעצמך. להתחיל להיות מודעת כל פעם שאת מבקרת את עצמך, ולנסות להפסיק את זה.
ובאותו זמן לכתוב חמישה דברים (נגיד) חיוביים על עצמך, ולהגיד אותם לעצמך כל יום הרבה פעמים ביום.
כולל דברים כמו "אני אוהבת את עצמי בדיוק כמו שאני".
לא צריך להאמין בזה כדי לומר את זה בקול רם - צריך רק נכונות לעשות שינוי.
עם האמירה באה האמונה. המעשה קובע את המחשבה.

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 08 מאי 2005, 11:08

מה לעשות עם הביקורת שיש לי כלפי עצמי, איך לאהוב אותי, את מי שאני בלי כיסוי ותחפושת.
יש הרבה שיטות שיכולות לעזור לך לפתח את האהבה העצמית, ולהחליף את הביקורת העצמית הבלתי פוסקת במסרים חיוביים.
ביניהן פרחי באך , לואיז היי , דיקור סיני ועוד ועוד.
כמו כן אפשר לפנות ל לבסוף מוצאים אהבה (שיטת אימאגו) ועוד.

אמא מותשת

על ידי חני_בונה* » 07 מאי 2005, 23:01

ההורים שלנו היו ההורים הטובים ביותר שהם ידעו להיות. וגם אנחנו כך. אנחנו עושים את כל מה שאנו יכולים.
איך לאהוב אותי, את מי שאני נראה שכבר התחלת תהליך @} מוזמנת ל תהליך החלמה משפחתי

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 07 מאי 2005, 22:43

_יש בך חורים כמו מסננת, שאת מאבדת דרכם בסיטונות את האנרגיה שלך.
ולקבל את לא יודעת. את פשוט לא יודעת.
את כל הזמן מבקרת את עצמך ומרגישה רע, ומתמרדת נגד הקול שאומר לך "מה לעשות", ומאבדת כוחות.
את לא אוהבת את עצמך._
ברשותכם, אני מנסה לחזור. רוצה להגיד תודה, ואכן אני מטפלת בעצמי, וגם קוראת ספרים אבל תהליכים לוקח להם זמן, וביומיום קשה. אז אני רוצה לשתף, ולקבל עצות ותמיכה.
איך אני לומדת להעריך את עצמי, אם אף פעם לא העריכו אותי? וגם הורי כנראה לא מאוד העריכו את עצמם.
מה לעשות עם הביקורת שיש לי כלפי עצמי, איך לאהוב אותי, את מי שאני בלי כיסוי ותחפושת.
מה שיש שם בפנים לא מרגיש אהוב.
אם אני לא מקבלת את עצמי, איך אקבל אחרים?

אמא מותשת

על ידי עירית_לוי » 18 אפריל 2005, 09:53

וקודם כל, לפני החותמים הספציפיים, את ה"תהילה".
כמובן... :-)

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 18 אפריל 2005, 09:04

לפני שבועיים בערך כתבתי לך על שיטת חותמ מרפא, ואני מוסיפה אותה לרשימה שבשמת כתבה עכשיו.
אם ככה אז גם בשמת מוסיפה לרשימה בהחלט את חותמרפא, וקודם כל, לפני החותמים הספציפיים, את ה"תהילה".

אמא מותשת

על ידי עירית_לוי » 18 אפריל 2005, 00:50

רוצה לגעת בנושא מאוד כאוב שעלה אצלי בשבוע האחרון. הזוגיות. כתבה על כך בעבר עירית לוי, להשקיע, שם להתאמץ. אבל אין לי כוחות. מרגישה שאבד לי הרגש אליו. כאילו התייבשתי, אבל בעצם זו גם הרבה פגיעות, וכעס, על כך שהוא לא מספיק שותף, שהוא לא מספיק מעריך אותי ובנוסף עוד 'דורש' ממני לתת גם לו.

קודם כל אני מצטרפת להצעתה של בשמת ולהיעזר במשהו/מישהו חיצוני כדי להיטען בשלב הראשון.
לפני שבועיים בערך כתבתי לך על שיטת חותמ מרפא, ואני מוסיפה אותה לרשימה שבשמת כתבה עכשיו. יש שני חותמים ספציפיים לזוגיות.

יש לי שאלה כדי להמשיך לכתוב: דיברת איתו על זה? מה דעתו על כל העניין? איך זה נראה מהצד שלו?

(())

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 13 אפריל 2005, 22:55

את לא אוהבת את עצמך.
חזרתי לנקודה הבסיסית אליה הגעתי "בסיבוב הקודם", כאן למעלה.
בשמת, תודה.

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 13 אפריל 2005, 16:45

כאילו אני באר שהכל שואב ממנה, והיא לא מקבלת חזרה. התייבשתי.
בדיוק. שימי לב למלות המפתח שלך.
את חייבת להבין שאת עושה את זה לעצמך, לא הוא. זאת נקודת ההתחלה לשינוי.
יש בך חורים כמו מסננת, שאת מאבדת דרכם בסיטונות את האנרגיה שלך.
ולקבל את לא יודעת. את פשוט לא יודעת.
את כל הזמן מבקרת את עצמך ומרגישה רע, ומתמרדת נגד הקול שאומר לך "מה לעשות", ומאבדת כוחות.
את לא אוהבת את עצמך.
אני מרגישה שלא מספיק להיעזר דרך האינטרנט. את צריכה למצוא לך תמיכה פיזית בתהליך: טיפול סיני, שיטת אייפק, ייעוץ זוגי פילוסופי (קודם כל לעצמך, אחר כך זוגי), הומיאופתיה, שיטת BAT , לא חשוב מה, אבל תמיכה פיזית שתעזור לך לקום על הרגליים.
האם את מקפידה לאכול ולשתות כמו שצריך, ללכת לישון בשעה מוקדמת ולא לעשות שום דבר שלא חיוני שתעשי אותו?
האם את אוהבת את עצמך מספיק בשביל לא להכביד על עצמך, ולדאוג לצרכים הכי בסיסיים שלך?
{@

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 13 אפריל 2005, 14:28

אבא שלי מאוד מסודר - יקה, ואימא שלי מאוד מבולגנת. אני אמצע. רוצה מאוד סדר אבל לא כ"כ יודעת איך להיסתדר, יש מקומות בהם יותר מדוייקת ומקפידה ומקומות בהם הכל רופף.
כל הזמן יש לי בראש את הקול של אבא - שיהיה מסודר! וכל הזמן אני בעצם רוצה שיעזבו אותי במנוחה, שיהיה סדר אבל זה לא באנרגיה שלי להגיע אליו.


רוצה לגעת בנושא מאוד כאוב שעלה אצלי בשבוע האחרון. הזוגיות. כתבה על כך בעבר עירית לוי, להשקיע, שם
להתאמץ. אבל אין לי כוחות. מרגישה שאבד לי הרגש אליו. כאילו התייבשתי, אבל בעצם זו גם הרבה פגיעות, וכעס, על כך שהוא לא מספיק שותף, שהוא לא מספיק מעריך אותי ובנוסף עוד 'דורש' ממני לתת גם לו.
כאילו אני באר שהכל שואב ממנה, והיא לא מקבלת חזרה. התייבשתי.
אני מרגישה קפואה אליו, רוצה לבוא לחבק ולא מצליחה לעשות את זה. רוצה לספר לו איזה כייף היה, אבל לא עושה את זה, חסומה.
כאילו משהו בקשר נשבר, היה הרבה כאב, הלב קפא. כשהו מחבק אותי אני נענית, וזה קצת ממיס אותי אבל זה לא מתפתח לכלום, ואני לא מצליחה להביא את עצמי לתת לו. כמה שזה נשמע אנוכי, זו האמת.

אם במקרה הוא עושה עוד לכלוך בבית, אז בכלל הכעס מציף. הוא עוד מוסיף לי עבודה!
מרגישה רעה. רוצה לאהוב ( כמו בסרטים..... ) לאפשר, לזרום, להרגע, לתת. ולא מצליחה.
שוב פרפקיוניסטית? רוצה הכל, ואז לא קורה כלום.

אמא מותשת

על ידי איילת* » 13 אפריל 2005, 09:59

זה בהחלט עניין של אופי לדעתי אבל גם של למידה. אני לדעתי "בהפוך על הפוך" - באופיי, בבסיס שלי, לא מאורגנת, די מבולבלת וטיפוס מאוד מאוד לחוץ באופן כללי. כדי לצאת מיזה ולהיות בשליטה - הפכתי להיות עם השנים לאוהבת סדר ומאורגנת. אחרת אני לא מצליחה להשתלט על כלום ומרגישה שהכל מתפרק לי ובורח בין האצבעות. סדר מתקשר אצלי לניקיון - אני למשל מאוד אוהבת לזרוק דברים, למיין. לפעמים אני קיצונית וזורקת גם בטעות דברים חשובים. אני לא יכולה לסבול ערמות, הצטברות של דברים. אני מרגישה שזה מצטבר לי על הנשמה. דברים שלא משתמשים בהם צוברים אבק ולכלוך. אני אוהבת סדר וניקיון, מרגישה יותר נקיה מבפנים ככה. שמעתי שגם "הפנג שוואי" ממליצים על הוצאת דברים מהבית, אני מאוד מתחברת לזה, מרגישה שזה מכניס אוויר ומרענן.

אמא מותשת

על ידי נועה_ברוך* » 11 אפריל 2005, 21:51

היכן בני הזוג בסיפור הזה
אני מנסה להזכיר לעצמי שלי זה חשוב, שכך לי טוב אם הבית מסודר ונקי, וזו הבחירה שלי.
הוא? מבחינתו זה ממש לא חשוב אם מסודר או מבולגן.

ואני שואלת את עצמי, ואתכן, האם זה לא עניין של "אופי" להיות מסודר, מאורגן? משהו שבא מהבית?

אמא מותשת

על ידי רונית_סלע* » 31 מרץ 2005, 14:35

כי בעייתי כאמור היא קצת הפוכה... היכן להרפות...
זו בדיוק הבעיה שבה מטפלת פליי ליידי.

אמא מותשת

על ידי רונית_סלע* » 31 מרץ 2005, 14:32

אמא מותשת

על ידי איילת* » 31 מרץ 2005, 09:44

או תרגומי פליי ליידי

היכן אפשר למצאם? אשמח לקרוא. נכנסתי אתמול לאתר שלה והתחלתי לקרוא, יותר מידי מלל, יותר מידי מיילים. אנגלית לוקח לי יותר זמן לקרוא מעברית והרבה זמן צריך רק לסנן את הכל, אשמח לקחת טיפים מסויימים, אבל באמת שאין לי צורך בכל מה שיש שם כי בעייתי כאמור היא קצת הפוכה... היכן להרפות...

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 30 מרץ 2005, 22:13

זה היכן בני הזוג בסיפור הזה
יש קצת על זה בדף על פליי ליידי, או תרגומי פליי ליידי. תקראי. היא מתייחסת לזה מדי פעם.
שורה תחתונה: אין קשר לבני הזוג, כי מדובר לא ב"בית" כשלעצמו, אלא בך.

גם אני על סף התמוטטות ואף פעם לא מרוצה, כי תמיד יש מקום ליותר
בזה צריך לטפל. זו בעיה שלך (פרפקציוניזם מוגזם) ולא בן הזוג. הבהרתי? בזה פליי ליידי מטפלת.

אמא מותשת

על ידי איילת* » 30 מרץ 2005, 08:50

קראתי בעניין את הדף, וגם ניסיתי לקחת לעצמי. אני חייבת לציין שאני יחסית מאוד מאורגנת בבית, אני אלופה בלהוציא דברים ולסדר, למצוא מקום לכל דבר וכו', חברים מזמינים אותי לארגן להם את הארונות בבית ואפילו חשבתי לעסוק בזה בתור קריירה. שמחתי והופתעתי לקרוא שיש כבר כאלו...אבל יזמית גדולה אני לא, אז שוב אני שכירה.
אבל למרות כל מה שציינתי, גם אני על סף התמוטטות ואף פעם לא מרוצה, כי תמיד יש מקום ליותר. ומה שהכי מפריע לי בכל הנקרא כאן למעלה ובביתי שלי גם, זה היכן בני הזוג בסיפור הזה?

אמא מותשת

על ידי יעל_צ* » 30 מרץ 2005, 08:45

בשמת, זה איזה שהוא ספר?
אלמונית, FLYLADY זה לא ספר, זה אתר אינטרנט (באנגלית).
כנסי לקישור הזה FLYLADY ותראי.
כנסי גם כאן באתר לדף פליי ליידי ותוכלי לקבל מושג כללי איך זה עובד.
בהצלחה!

אמא מותשת

על ידי אלמונית* » 30 מרץ 2005, 08:39

**תראי, פליי ליידי אומרת "חמש עשרה דקות". לך אמרתי לעשות רק חמש דקות. יש לזה סיבה: כדי לעצור את הנטייה שלך להגזמה ואת הנטייה שלך להתיש את עצמך, ובמקום השלישי אבל הלא פחות חשוב: את הנטייה שלך לפרפקציוניזם.
את עוברת מדי בקלות את הגבול, ואת לא מרגישה. לכן את מותשת**
פליי ליידי
בשמת, זה איזה שהוא ספר? אשמח מאוד אם כן לקרוא אותו. כי אני עוקבת מאוד בעניין אחרי הדף הזה. אבל לא הייתי רוצה להתחיל להלאות בבעיותיי הספציפיות, שבאופן לא ספציפי הן כמו הרבה אימהות/נשים/סופרוומן אחרות...

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 29 מרץ 2005, 20:18

_בכל פעם שבא לי לסדר קצת, אני מסדרת קצת. זורקת משהו, שמה כמה דברים במקומם, מפנה מעט דברים מפה לשם (למשל - אוספת את הצעצועים שלא צריכים להיות בסלון לערמה שהולכת לחדר ילדים, בלי למיין אותה שם. ביום אחר נאי ממינת בחדר ילדים). מפעילה מכונה אחת. לא מבצעים. אפילו לנקות - מותר את המטבח בלי הסלון.
בקטנות, ובשיפוע מאוד מאוד מתון, הבית שלנו משתפר לאט לאט._
גילה, זה חד משמעית פליי ליידי, לידיעתך. לא "כאילו" ולא "לא אדוקה".

האירגון של הזמן, הוא הנושא הקריטי שלי. מה עושה ומתי
אכן, בזה פליי ליידי מטפלת על ידי הכנסת הנושא של יומן/לוח שנה, וכן הכנה חד פעמית של רשימת קניות קבועה (למטבח, לאמבטיה ולכביסה) כאשר היא תלויה על המקרר, נניח, ומסמנים עליה מה שחסר, ואיתה הולכים לקניות.
אני עוד לא מאורגנת עם רשימת הקניות הקבועה. כבר יש לי חלקים, אבל עוד לא ממש עשיתי אותה.
לאט לאט.
קשה לי (אף על פי שזה משהו שבעבר הייתי מגדירה אותו כ"בדיוק אני" - והנה, עכשיו קשה לי לאסוף את עצמי מהשלולית שעל הרצפה ולהכין סוף סוף כמו שצריך את הרשימה, וגם להחזיק אותה ביד כשאני מזמינה את המשלוח, ושהיא תהיה בצורה שיעיל לי לרשום בה מה חסר, ושנרשום כל אחד מאיתנו כשמתגלה שמשהו הולך להיגמר).
אז אני סולחת לעצמי.
אני חוזרת על המנטרה של פליי ליידי: baby steps, צעדים של תינוק, קטנטנים כאלה. או בתורכית: פרה פרה כל העדר.
לפי הכוחות שלי, עוד שלב ועוד שלב ובסוף גם זה יגיע. מחודש לחודש אני יותר מאורגנת, יש פחות קפיצות להשלמות.

וזו דרך אגב הערה לכל מי שחושב שאם אני מבינה את השיטה של פלייליידי ויודעת להדריך בה, זה אומר שאני עושה הכל-הכל והבית שלי טיפ-טופ P-:
הנה, חשבתי שכבר אין לי דברים להוציא מהבית (לא ייאמן כמה מעט בגדים נשארו לי), והבוקר פתאום תפסתי ששוכבת אצלי בארון ומחכה ל"אחרי ההנקה" שמלת סרפן קייצית חמודה שממש לא מתאימה לי כבר (מראה ילדותי מדי). עוד משהו לשקיות שהולכות ביום שישי זה ליד שניה בקיבוץ...
לפעמים אלה הדברים שאנחנו כל כך רגילים אליהם, עד שפתאום תופסים: מה זה עושה אצלי? למה זה תופס מקום? הרי אני לא משתמשת בזה, וגם לא אשתמש בזה. ביי ביי! לשחרר, לברך מישהו אחר!

אמא מותשת

על ידי אף_חצוף* » 29 מרץ 2005, 19:30

_אחותי נעזרה בשירותיה של בחורה מקסימה שזה מה שהיא עושה לפרנסתה
מי זאת ואיפה משיגים אותה._
אני גם מכירה מישהו שעושה את זה. אני לא רוצה לכתוב את הפרטים שלו כאן, אז אם תרצי, תכתבי לי בדף הבית, ואני אכתוב לך מייל.

אמא מותשת

על ידי חני_בונה* » 29 מרץ 2005, 15:29

_אחותי נעזרה בשירותיה של בחורה מקסימה שזה מה שהיא עושה לפרנסתה
מי זאת ואיפה משיגים אותה._

שמה שולי והטלפון שלה: 0546-690222

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 29 מרץ 2005, 14:45

באמת תודה על כל הטיפים, זה מאוד עוזר. כאילו יש לי חברה טובה איתי והיא נותנת לי כיוון ומוטיבציה מאיפה להתחיל.
הקושי שלי הוא קודם כל למצוא את הזמן לכל השיגרה + הסדר הנוסף שיושב ומחכה.
אתן עושות לי חשק כבר להיות שם וזה מדרבן אותי להתחיל.
אני מוצאת שאני לא יודעת מתי ואיך לבקש עזרה. למשל בעלי לקח על עצמו לדאוג לכלים ( לא לכיור ;-) ) אז אני משאירה לו לעשות את זה אבל לא תמיד הוא עושה...... אז אני לא יודעת אם להגיב לזה כי זה לא שהוא "התחייב" לי.
כנ"ל עם הקניות. דיברנו שהוא עושה לפחות פעם בשבוע, אבל אם הוא לא עם האוטו אז קשה לו לסחוב וגם הקניות לא מאורגנות ( כי בעלת הבית לא מאורגנת ) ויוצא שצריך המון 'השלמות' לפעמים כמעט כל יום.
האירגון של הזמן, הוא הנושא הקריטי שלי. מה עושה ומתי. אולי באמת כשאין סדר בראש, צריך משהו, או מישהו שיעשה סדר.

_אחותי נעזרה בשירותיה של בחורה מקסימה שזה מה שהיא עושה לפרנסתה
מי זאת ואיפה משיגים אותה._
וכמה זה עולה. אולי תוכלי לפרסם כאן את הפרטים? ואז יוכלו גם אחרות להנות .

אמא מותשת

על ידי Pלונית_אחרת* » 29 מרץ 2005, 11:35

ובעוד אני משיאה עיצות.... ה"חדר בלאגן" הולך ומתבלגן ועולה על גדותיו ואיני נלחצת - מתעצבנת מזה ולא מצליחה לעשות משימות אחרות כי חייבים לסדר אותו (זה בשלב שסגירת הדלת כבר לא יעילה....)

אמא מותשת

על ידי תבשיל_קדרה* » 29 מרץ 2005, 07:21

לגבי בגדים שנלבשו אבל הם לא לכביסה - בעיה מוכרת... אצלנו הם עומדים על קולב "עץ בגדים"
אצלינו בסלסלה.

אמא מותשת

על ידי תבשיל_קדרה* » 29 מרץ 2005, 07:19

יש לי תיק קרטון שבו כל החשבונות האקטואליים (שנה אחרונה ונוכחית):
אוי את גאון.
אנחנו עמדים ומחוררים הכל, ולכן עושים מבצע אחת לכמה שבועות.
הולכת לקנות קרטוניה-גרמושקה.

מיואשת,
אני פה על תקן לא-פליי ליידי. אימצתי לי כמה עקרונות שלה, אבל אני לא אדוקה (כי גם להיות בול כמו שהיא אומרת זה עודף-פרפקציוניזם בשבילי, ואני לא מצליחה).
מה אני עושה?
בכל פעם שבא לי לסדר קצת, אני מסדרת קצת. זורקת משהו, שמה כמה דברים במקומם, מפנה מעט דברים מפה לשם (למשל - אוספת את הצעצועים שלא צריכים להיות בסלון לערמה שהולכת לחדר ילדים, בלי למיין אותה שם. ביום אחר נאי ממינת בחדר ילדים). מפעילה מכונה אחת. לא מבצעים. אפילו לנקות - מותר את המטבח בלי הסלון.
בקטנות, ובשיפוע מאוד מאוד מתון, הבית שלנו משתפר לאט לאט.
ומשהו אחר - אחרי שהעוזרת הקודמת שלי גרמה לפיטוריה, התחלתי להעזר בחברה (בתשלום). יום ניקיון - כמו עם עוזרת, אבל מנקות יחד (הילדים מסתפקים באוכל קל להכנה ;-)). היא גם נתנה לי דרייב, וגם נהיתה מסגרת של "יום ניקיון". בגלל שזו חברה, לפעמים היינו משתלטות על איזה ארון במקום לנקות - כולל עזרה מורלית לזרוק.

אמא מותשת

על ידי מ_י* » 29 מרץ 2005, 05:14

אחותי נעזרה בשירותיה של בחורה מקסימה שזה מה שהיא עושה לפרנסתה
מי זאת ואיפה משיגים אותה. והשאלה הכי גדולה: האם היא מסוגלת להתמודד עם בלגן למתקדמים.

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 28 מרץ 2005, 14:43

איזה טיפים טובים קיבלת!
גם אני בעד לזרוק מייד
פרוספקטים שונים של דברים שמעניינים אותי
כי בסוף לא עושים איתם כלום, זה רק רובץ על הלב...

חשבונות - אפשר להכניס את כל מה שקשור לכסף לקופסא אחת, ורק מרגע זה והלאה להתחיל לתייק בקלסר.
חיש בנק? את מתכוונת להודעות על מה שכבר הכנסת? אם זה כבר הופיע בדף חשבון אז זורקים.
חשבונות חשמל וטלפון - אם זה משולם בהוראת קבע אז שומרים רק שנה אחורה. מ-2003 ואחורה אפשר לזרוק הכל.
מסמכים רפואיים - אני לא יודעת מה להגיד לך, זה תלוי מה. הרבה אפשר לזרוק.

לגבי החשבונות:
יש לי תיק קרטון שבו כל החשבונות האקטואליים (שנה אחרונה ונוכחית):
ערימה נפרדת לחשבונות הטלפון
ערימה נפרדת לחשבונות החשמל
ארנונה ומים
כרטיסי האשראי
מכתבים והודעות מהבנק
דפי חשבון
ועד בית
אגרת טלביזיה
פנקסי צ'קים ישנים

כל הדפים עם פירוט החשבון בכרטיסי האשראי - גם אפשר לזרוק אחרי שנה (לפעמים צריך לבדוק משהו בחשבון מלפני חודשיים או חמישה).
אבל בעיקר תתחילי מלאסוף את כל הניירת ולרכז במקום אחד. שוב פטנט הערימה האחת.

אמא מותשת

על ידי אף_חצוף* » 28 מרץ 2005, 11:34

אחותי נעזרה בשירותיה של בחורה מקסימה שזה מה שהיא עושה לפרנסתה
גם חשבתי להציע משהו כזה. אם יש לך אפשרות לקחת חופש מכולם, להיות לבד (או עם הבןזוג) בבית ולהביא מישהו/מישהי שעושים את זה בתור עבודה, ויש להם את השיטה שלהם, זה עוזר. לא תצליחו להשתלט על כל הבית, אבל לתייק את כל הניירת ולבחור עוד חדר או שניים לסדר, ולא תאמיני איזה הבדל זה עושה. אחד הדברים שעושים האנשים האלה, זה לעזור לך לזרוק הרבה דברים שיש בבית שאת לא צריכה, זה מאוד תורם לאפשרות לשמור על סדר.
אחרי התחלה כזו (זה לא בהכרח זול, אבל זו השקעה לטווח ארוך ולצורך שקט נפשי), השיטות שנתנו לך כאן נכנסות לפעולה. ההתחלה נותנת לך "דף חלק" להתחיל איתו, והשיטות בסגנון fly lady הן לצורך תחזוקה שוטפת.
ואם את רוצה להתחיל לבד, אפילו את הפרוייקט של הניירת, השיטה של Pלונית היא גם השיטה שלי. תקני שלושה קלסרים שחור לבן פשוטים, חוצצים ומחורר. אצלי הניירת מחולקת לקלסר כסף (משכורות, כרטיסי אשראי, פלאפון וכו'), קלסר בית (משכנתא, תעודות אחריות, חוזה דירה וכו') וקלסר חשבונות (מים, חשמל, גז וכו'). בעקרון יש דברים שצריך לשמור יותר שנים, ויש דברים שאחרי שנתיים שלוש אפשר לזרוק.

ורק דעי שאני מאוד מתחברת לתחושותיך, אצלי כשהבלאגן מתרבה, אני נהיית לחוצה ואי שקט וכל מיני רגשות לא נעימים
מוכר מאוד, גם בלאגן וגם לכלוך. השנה החלטתי שאני מביאה לפני פסח מישהו שיעשה לי נקיון יסודי, כולל תנור, חלונות, מאחורי המקרר וכו', כי ברור לי שלבד אני לא אצליח. זה עושה הבדל עצום!

אמא מותשת

על ידי חני_בונה* » 28 מרץ 2005, 09:35

שלום לך @}
אני לא יודעת איך לתייק או להפריד, איך לסמן כך שאדע למצוא משהו חשוב.
אחותי נעזרה בשירותיה של בחורה מקסימה שזה מה שהיא עושה לפרנסתה. סדר גם נותנת רעיונות מה לעשות וגם עושה את זה יחד איתך.
מתאים לך?

אמא מותשת

על ידי Pלונית_אחרת* » 28 מרץ 2005, 09:31

לגבי ניירת
אני צברנית מאורגנת יחסית, לכן יש לי קלסרים - כאלו של סטודנטים : בנק, תעודות אחריות, מנהלות שקשורות באונ', קלסר משכורות, בריאות, - שווה לקנות כמה כאלו (מהגדולים "גב 8" מה שנקרא) וככה הכל מתוייק בהם. בתוך כל קלסר אני שומרת דברים שבטח כבר אפשר לזרוק אבל זה כבר "סדר למתקדמים" (-; (למשל גיליתי שיש לי טפסים של אשראי מראשית ימי כ. האשראי שלי (16 שנה ~ )... לפחות אין ערמה ענקית של נירות.

אמא שלי שהיא הרבה פחות מאורגנת, אוספת את כל הניירות הללו בתוך קופסא - קניתי לה כזו קופסה יפה בחנויות למוצרי נייר (יקר...) וזה לפחות ריכז את כל הבלאגן באותו מקום (שוב בתור שלב ראשון... ככה לפחות נעים יותר בעין ולסדר נהיה פחות מאיים) מידי כמה זמן היא מסדרת את הקופסא.- זורקת מה שהזדקן.

לגבי בגדים שנלבשו אבל הם לא לכביסה - בעיה מוכרת... אצלנו הם עומדים על קולב "עץ בגדים" מידי פעם הוא עולה על גדותיו (בעלי צוחק - הפירות הבשילו ונושרים" - החלטתי שמה שנלבש וכבר התאורר אני מחזירה לארון כשהוא הפוך - התפר החוצה, ככה אני יודעת שזה כבר נלבש, ולפני איפסון החורף / קיץ זקוק לכביסה אבל בנתיים זה לא מתקמט ולא מתלכלך (הרי כביסות מרובות הורסות את הבגדים).

ואני חוזרת לשני טיפים שבשמת כתבה לך כאן - שטיפת כלים בכיור בערב, וסידור המיטה בבוקר שני אלו עושים ממש מהפך הכל מרגיש יותר נקי מסודר וחיוני. ולוקח יחסית מעט זמן.

ולגבי פרוספקטים שונים של דברים שמעניינים אותי אני ממש מבינה על מה את מדברת גם אני שמרתי המון כאלו ואפילו היה להם קלסר לאחרונה הצלחתי להתגבר עליו... החלטתי שאם לא נסעתי לצימר שהתלהבתי ממנו ב 98 אני יכולה לזרוק... ושאם ארצה חופשה אדע למצוא צימר (גם אם זה לא ההוא..) בקיצור - את אלו אפילו אני הצברנית הצלחתי להשליך (דרך טובה לזרוק אותם היא לא לבדוק מה יש בהם.... כי אז זה נראה כאילו זה כן חשוב אבל אם מצליחים לעשות את הסוויץ - מבינים שבעצם שום דבר שם לא באמת חשוב לשמור (-:)

ורק דעי שאני מאוד מתחברת לתחושותיך, אצלי כשהבלאגן מתרבה, אני נהיית לחוצה ואי שקט וכל מיני רגשות לא נעימים.

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 28 מרץ 2005, 06:54

איזו עזרה את צריכה? להתייעץ איתנו לגבי צריכים? להתייעץ איתנו לגבי מה לזרוק? רק תגידי.
תודה בלי סוף בשמת א ו עירית לוי.

אני חושבת שהניירת של הבית היא הכי חשובה שיהיה בה סדר.
לא יודעת מה חשוב לשמור, הרי הכל "היסטוריה", כמו למשל:
תעודות אחריות של דברים שקנינו
מכתבים מהבנק כולל פנקסי צקים ישנים וחיש-בנקים
פרוספקטים שונים של דברים שמעניינים אותי
ניירת של עבודה
חשבונות ששולמו
מסמכים רפואיים.
ואולי יש עוד נושאים...... וגם, בעלי הוא כזה שלא זורק כלום מההיסטוריה שלו ( עוד מלפני שנפגשנו ) אפילו שלפעמים שהוא לא נמצא אני הייתי מסלקת חלק. הוא לא מודע בכלל למה שיש, לא מתעניין בסדר בכלל ולא יודע איפה הדברים נמצאים ( זו הסיבה ששומר הכל :-) )

אני לא יודעת איך לתייק או להפריד, איך לסמן כך שאדע למצוא משהו חשוב.
זה בעיקר.
חוץ מזה בחדר השינה יש בגדים כאלו שזרוקים כי לבשנו פעם אחת וזה עדיין לא לכביסה, ואולי נלבש שוב.....
אז זה כך זרוק ובסוף כמובן מתלכלך, או נלבש.
אבל זו מין ערמה כזו שלא יודעת איך להתייחס אליה.

אולי אזכר בעוד דברים "שיושבים עלי", כרגע לא עולה לי. בכל אופן אני יודעת שהדברים האלו מושכים אותי למטה, אחורה. לא מאפשרים לי להתקדם ולהיות "חופשיה" בהווה.
שוב תודה גדולה (()).

אמא מותשת

על ידי עירית_לוי » 28 מרץ 2005, 01:38

_מה אני אגיד לך עירית לוי, לא יודעת איך עושים את זה.
מרגישה כאילו כבר אין זוגיות ולכן כל כך קשה לשים את כל הביצים בסל הזה._

<מצטערת שרק עכשיו מגיבה>

תראי, יש המון דברים שאפשר לעשות, ואני אשמח מאוד להרחיב,
אבל במחשבה שניה אולי כדאי לך קודם כל להטעין את הבטריות שלך, ורק אז להתפנות ולהקדיש לזוגיות את תשומת הלב המלאה (אבל להקדיש! לא לשים בסוף סדר העדיפויות. אני מאמינה ב לשים_ הרבה _ביצים בסל הזה :-) ).

מה שבשמת כותבת לך נראה כמו ממלא מצברים מצויין. תתחילי מזה.

(())

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 27 מרץ 2005, 22:47

ערמות של צריך רודפות אחרי
את לא יכולה להוריד את הצריכים האלה?
כמה מהם באמת חשובים?

זה יותר מידי שגם כשיש זמן אני לא מצליחה לזוז
בדיוק. זה משתק אותך ומוציא ממך את כל הכוח.

יש יותר מידי פינות לא מטופלות בבית
למה? למה???? בואי תראי, יקירתי, איך את שוב קופצת לפרפקציוניזם: אני לא אמרתי לך לבחור חדר אחד בבית, ובו לעשות מכל הערימות ערימה אחת (שייראה מסודר וייתן כבר הרגשה טובה) ולעבוד כל יום חמש דקות לזרוק ולפנות מהערימה הזאת?
תעזבי את כל ה"פינות" האלה. הן יחכו. תגידי לעצמך: יש סדר. קודם החדר האחד ההוא, זה שהכי מציק לי, עם הערימה האחת שלו. כל השאר - לא בבית ספרנו.
אם ממש בא לך ויש לך כוח לעשות עוד משהו - אז הכיור.
אבל אין עוד "פינות לא מטופלות". רק החדר הזה. כל השאר - לא ברשימה שלך, ותורידי ממנו את רגשי האשמה. צעדים של תינוק! קטנים-קטנטנים, עם זכות ליפול! לא לעשות "יותר מדי" ובלי ציפיות גבוהות.

שום דבר אין לו מקום.
בטח, כי יש יותר מדי דברים.
כשאת מרגישה אבודה, תחפשי משהו לזרוק מהבית.
אתם גרים במקום שאם תשימי משהו ברחוב יקחו אותו? אז שימי דברים טובים ברחוב. דברים שלא טובים לך, יהיו טובים למישהו אחר.

איזו עזרה את צריכה? להתייעץ איתנו לגבי צריכים? להתייעץ איתנו לגבי מה לזרוק? רק תגידי. אני מוכנה להיות קבוצת תמיכה וירטואלית.
אבל אני שוב מזכירה לך: תורידי ציפיות. את לא "צריכה" לעשות "הכל".
אבל כמה שתוציאי מביתך - תרגישי יותר טוב. הדברים המיותרים הורגים אותך.
תגידי, את קוראת את גליונות "באופן" הישנים? או שבחיים לא פתחת גיליון קודם ואין לך זמן לזה?
אז אולי את רוצה לתרום אותם או למכור אותם, במקום לאכסן בבית?
תפעילי את החשיבה הזאת על כל דבר שיש בבית ואת מגלה שהוא סתם תופס מקום.

תגידי, איך את אוכלת? את דואגת לעצמך? את אוכלת אוכל בריא, ושותה מים? את לוקחת ויטמינים כל יום? אני מרגישה שאת גם בדיכאון וזה קשור לכעס שלך, אבל יש דברים פיזיים בסיסיים שתורמים לזה.
את לא מטפלת בעצמך, ומי שלא מטפלת בעצמה לא יכולה לטפל באחרים.
אגב, "אנשים שלא מטופלים" - מיהם? רק בילדים מותר לך לטפל. שהמבוגרים יטפלו בעצמם. את אומרת שאת "לא מרגישה טוב" ו"פשוט לא יכולה". וגם את הילדים אפשר לגייס לעזרה: אפילו קטנטנים יכולים למצוא דברים לתת או לזרוק בין הצעצועים שלהם, למשל.

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 27 מרץ 2005, 16:09

תעשי לך רשימה של הדברים שהצעתי (השיגרה הקטנטנה של הבוקר, והחמש דקות שהצעתי). תדפיס במחשב, למשל, שאפשר להוציא כמה וכל יום לסמן על חדש, או דף נייר כדי לא לטרוח, אפשר לסמן בעיפרון וכל ערב למחוק את הסימנים של היום, מה שאת רוצה - העיקר: שתהיה כל בוקר רשימה שאפשר לעשות V על מה שעשית.
לא מצליחה להזיז את עצמי! הבית כבר קצת יותר מאורגן, יחסית. אך עדיין, ערמות של צריך רודפות אחרי.
זה יותר מידי שגם כשיש זמן אני לא מצליחה לזוז. יש יותר מידי פינות לא מטופלות בבית, וגם אנשים שלא מספיק מטופלים. אני לא יודעת איך להתארגן כך שגם כשיש זמן הוא ינוצל.
ניירת לסידור, אפילו באופן טבעי האחרונים, שום דבר אין לו מקום. אני מוצאת את עצמי פתאום מאבדת דברים חשובים, ניירת, צ'קים של שכירות, זה נורא! אני מרגישה כל כך רע מזה, זה גומר אותי.

אם אצטרך לעשות רשימה של מה שאפשר לעשות אני לעולם לא אדע מאיפה להתחיל.

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 17 מרץ 2005, 20:43

_בהקשר לנושא של להיפרד מדברים ולמסור, מודה שקשה לי. לא כי לא אוהבת לתת אלא כי אוהבת לשמור.
מין נוסטלגיה מגעילה ( אותי ). ואולי פעם אצטרך, ואני אוהבת את זה מאוד, וזה עלה המון כסף....._
לזה פליי ליידי מקדישה הרבה מאוד דיבורים:
כל מה שאת מתארת הוא פשוט פחד, למעט "אני אוהבת את זה".
מה שאת אוהבת - צריך להיות סביבך.
מה שצריך להיות סביבך - רק מה שגורם לך אושר, ומשמש אותך.
אבל לשמור דברים שאת לא צריכה ולא אוהבת כי "אולי פעם אצטרך" ו"זה עלה המון כסף" - זה רעל לחיים.
הדבר הכי חשוב בשיטה של פליי ליידי הוא להוציא מהבית כל דבר שלא משתמשים בו ולא אוהבים אותו.
את לא חייבת תיכף להתחיל מהדברים שממש קשה לך להיפרד מהם,
אבל תתחילי במשהו.
זה לא ייאמן כמה אנרגיה שלנו הולכת אל החפצים המיותרים בבית. את תרגישי את ההקלה ככל שתוציאי ותתני. היום את לא מרגישה, אבל חלק מהעומס שאת מרגישה בא מאותם חפצים מיותרים.
תתחילי מהדברים שהכי קלים לך: אם זה בגדים שאת כבר לא לובשת מזמן (שנתיים זה מדד) וסתם תופסים מקום בארון, אם זה כלי מטבח ששמורים במדף למעלה ובעצם את לא אוהבת אותם ואין לך מה לעשות בהם, ואם אלה תיקים שלא יתפסו אותך הולכת בהם היום, או נעליים שקטנות עלייך או כבר לא אופנתיות, עיתונים שלא קראת ולא תקראי, דואר זבל ופרסומות שלא תעשי איתם כלום, חפצים שממש עושים לך רע על הלב כשאת רואה אותם, בגדים של הילדה שקיבלת אבל את אף פעם לא מלבישה לה כי את לא אוהבת אותם או שהם לא נוחים - תתחילי מזה.
ושוב, לא הכל בבת אחת: כל יום חמש דקות. רק חמש דקות כדי להוציא מהבית דברים שלא צריך.
ולעשות כל מאמץ לא לקנות שום דבר שלא ממש חיוני.
אגב, אם יש לך שמפו-ים וסבונים שקנית אבל את לא אוהבת - אפשר להשתמש בהם כחומרי ניקוי, וכך את חוסכת קנייה של חומרי ניקוי...
תחשבי כמה טוב לשים בחוץ בצורה מסודרת דברים שאצלך סתם תופסים מקום - ומישהו אחר יכול ממש ליהנות מהם!
הבלגן שלך יכול לברך בתים אחרים {@
אז תתחילי בקטן, בשולי, במה שפחות קשה לך, ותתאמני בלהוציא מהבית. עם האימון באה ההרגשה הטובה, ולאט לאט את ממש מתחילה לחפש ממה "להיפטר"... (-:

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 17 מרץ 2005, 20:05

בשמת, את מקסימה. בוטחת בך מאוד!
אני מבינה לגמרי מה את אומרת. תודה (()) ואני מבטיחה לעדכן איך הולך.
רוצה מאוד לנסות ולהצליח בזה. מאמינה לך לגמרי שאת צודקת ואף מדברת מנסיון.

בהקשר לנושא של להיפרד מדברים ולמסור, מודה שקשה לי. לא כי לא אוהבת לתת אלא כי אוהבת לשמור.
מין נוסטלגיה מגעילה ( אותי ). ואולי פעם אצטרך, ואני אוהבת את זה מאוד, וזה עלה המון כסף..... ועוד

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 17 מרץ 2005, 17:32

שהקטנה כ"כ אוהבת לצאת שלחזור הביתה קשה לה
אכן, זה ברור.
ואיך את? כלומר, האם גם את מרגישה טוב בחוץ? האם את יכולה לקחת אוכל לשתיכן (פירות, פירות יבשים, אטריות שהכנת כפול ושמת בקופסא במקרר - דברים שקל לתפוס ולנייד) ולצאת ולהישאר בחוץ אחרי ה-15 דקות הליכה שלך?
כי גם לנו האוויר הצח עושה טוב, ולצאת מארבעת הקירות הכולאים ומהאויר המחניק - עוזר גם לנו.

לגבי הטיימר:
אני גיליתי שההבדל ענקי (גם אני כמוך התחלתי בלי טיימר וחשבתי שזה בסדר).
שוב, יש לנו נטייה לעשות יותר מדי ולהתיש את עצמנו.
זה גם גורם לנו להרגיש שוב כקורבן (ואז גם בן הזוג שלנו "אוכל" אותה כי אנחנו כועסות עליו).

תראי, פליי ליידי אומרת "חמש עשרה דקות". לך אמרתי לעשות רק חמש דקות. יש לזה סיבה: כדי לעצור את הנטייה שלך להגזמה ואת הנטייה שלך להתיש את עצמך, ובמקום השלישי אבל הלא פחות חשוב: את הנטייה שלך לפרפקציוניזם.
את עוברת מדי בקלות את הגבול, ואת לא מרגישה. לכן את מותשת.
מאוד חשוב להחזיר לך את הכוחות שלך.
לכן, אני מדגישה שוב:
  • תעשי לך רשימה של הדברים שהצעתי (השיגרה הקטנטנה של הבוקר, והחמש דקות שהצעתי). תדפיס במחשב, למשל, שאפשר להוציא כמה וכל יום לסמן על חדש, או דף נייר כדי לא לטרוח, אפשר לסמן בעיפרון וכל ערב למחוק את הסימנים של היום, מה שאת רוצה - העיקר: שתהיה כל בוקר רשימה שאפשר לעשות V על מה שעשית.
  • תשימי שעון, לא איכפת לי איך - טיימר, אורך של שיר בדיסק שאת יודעת שהוא 5 דקות, לא משנה איזה טריק, אבל כשהטיימר מצלצל או השיר נגמר - זהו! את חייבת להפסיק! את את בודקת איזה מדף ומוציאה ממנו דברים לתרום לאחרים - נגמרו חמש הדקות, גמרת! ואז את הולכת לסמן V על הרשימה שלך ומרגישה מרוצה !
בערב את אמורה לראות איך סימנת V וכמה היית מצויינת היום. ואם לא הצלחת לסמן על הכל - לא נורא, מחר יום חדש ומתחילים את הספירה מחדש.
אבל לא לעשות יותר מחמש דקות! זה ממש קריטי בשבילך.
המטרה היא לעשות טיפונת אבל להרגיש טוב עם זה .
תאמיני לי (אני מקווה שאת קצת בוטחת בי (-; ) - אם תעשי את מה שאני מציעה (ותימנעי מהגזמות בכל כיוון כמו מפני אש!) אז גם הזוגיות שלך תשתפר.
עוד שתי נקודות סופר-חשובות:
  • את זוכרת שכל מה שאת עושה הוא למען עצמך (את לא קורבן! את עושה את החיים שלך יותר יפים ויותר נעימים! את לא מבריקה את הכיור בשביל בעלך, אלא בשביל שאת תרגישי נפלאה, את לא מסלקת דברים מיותרים מהבית בשביל בתך, אלא בשביל שאת תוכלי לנשום לרווחה וגם יהיה פחות מה לנקות...).
  • בהחלט נורא חשוב לעשות כל יום משהו כיפי למען עצמך. לפנק את עצמך. כל יום. שימי לב שלהתרחץ-להתלבש כל בוקר זה משהו שאת עושה למען עצמך: כדי להרגיש יפה וממוקדת, כדי להרגיש טוב עם עצמך. הכל מתחיל מזה. להרגיש טוב עם עצמך. הכל מתחיל להשתנות מזה: ככל שתרגישי יותר ויותר טוב עם עצמך, ככה יהיה לך יותר טוב באמהות, בזוגיות, בחיים.
{@

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 17 מרץ 2005, 13:32

שלום יקרות.
באתי להגיב קצת, סוף סוף מצאתי לי זמן ( מנוחה ;-) )

כשהבןזוג בבית, לשלוח אותם לבלות יחד ולקחת זמן לעצמך, לבית.
אכן, יודעת וטוב שהזכרת לי, סופי שבוע יכולים להיות כ"כ מתישים עם מפגשים משפחתיים, בעיקר עם גרים רחוק זה לוקח את כל היום. וזה באמת יום טוב שאפשר למלא בו חסרים.
לפנק את עצמך. תעשי רשימה של הדברים שאת רוצה לעצמך ( אילו היה לך זמן פנוי )
זהו, שפתאום שאת נותנת ונותנת מעצמך את שוכחת מה חשוב לך.
קצת מבטלת את עצמך.

_יש לי תחושה שאת לבד, ושהלבד הזה הוא מלכודת בשבילך.
יכול להיות שהנסיון להשתלט על הבלאגן, להספיק הכל, לצאת מהלופ, גורם לך "להשתבלל". כי איך אחרי כל זה עוד ישארו לך כוחות לאנשים אחרים?_
נכון, אין לי הרבה חברות, אבל אני דואגת לצאת, גם סתם לטייל עם הילדה, גם לקניות, או מפגשים עם חברות.
איך שהזמן מאפשר.

_אני חושבת שדוקא יש לך דרישות גבוהות.
נראה לי שלנסות להשתלט בבת אחת על כל התחומים שפירטת, וליצור שינוי כל כך מהותי בבת אחת בשישה-שבעה ערוצים שונים הוא בלתי אפשרי._
:-D טוב, נטיה להגזמה. זה ברור. לכן הגעתי למצב המותש.

_אם החלטת להתמקד בתחום אחד בלבד, תשקלי ללכת על מה שקראת לו זמן עם בן זוגי.
אני יודעת על עצמי שכשיש ילדה קטנה, וקצת עבודה, ובית לתחזק, ההשקעה בזוגיות נתפסת כ"מותרות". כדבר האחרון שמשקיעים בו._
אוי, נקודה רגישה, פצועה וכואבת מאוד.
מה אני אגיד לך עירית לוי, לא יודעת איך עושים את זה. :-(
מרגישה כאילו כבר אין זוגיות ולכן כל כך קשה לשים את כל הביצים בסל הזה.
אני לא מקבלת מספיק עזרה, הבנה, חום והזדהות עם הקשיים שלי, זה עושה מרחק בנינו.
אפשר להפוך את הזוגיות מלהיות התחום הכי מוזנח, למקום שנותן לך כוחות, התרגשות ואנרגיות לכל שאר הדברים.
נכון, נכון. (שווה לגריין את המשפט הזה.)
רק צריך המון כוחות לזה.

_בקלות גולשת "ומגזימה".
בשביל זה הטיימר: מעמידים אותו על חמש דקות, וכשהוא מצלצל - די! גמרנו!
ואם לא עשינו משהו היום - גמרנו! מחר יום חדש! לא "משלימים"!_
לא מצליחה לשים טיימר, אבל מצד שני, לא מגזימה הרבה, כך שמאוד מרוצה מעצמי - בגדול.
מספיקה יותר ממקודם, והבית יותר שמור ומתוחזק. יש אוכל. הקטנה מקסימה, ואני חושבת שהתחזקתי קצת.

לעשות רק קצת! ולהרגיש טוב עם זה - "הייתי בסדר היום, עשיתי את החמש דקות שלי!"
גם אם זה יותר מחמש דקות, התוצאה עבורי היא החשובה, אני מרוצה יותר מעצמי. אני זזה יותר. אבל עדיין לא מספיק ממוקדת.
כתבתי למעלה:
_לשים שעון על 5 דקות וכל פעם לעשות קצת.
בשביל זה צריך לדעת מה הולכים לעשות! צריך שיגרה, או תוכנית יומית.
אני כל כך לא מאורגנת שקשה לי להחליט מה לעשות עכשיו._
זה עדיין קשה לי אבל פחות.
_עוד דבר שעוזר למקד:
כל יום לקחת את הילדה, לרדת למטה, עם שעון עצר. לשים על 7 דקות. ללכת בכיוון כלשהו בקצב מהיר עד שהשעון מצלצל, ואז להסתובב ולחזור הביתה._
מבינה את הכוונה שלך, בשמת, אבל הבעיה היא שהקטנה כ"כ אוהבת לצאת שלחזור הביתה קשה לה.

אני מאוד מודה לכן על התמיכה, יש לי דרך לעשות, ללמוד לארגן את חיי, לחזור להיות גם אישה ולא רק אימא ועקרת בית. מאוד עוזר לי שאתן כותבות.

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 14 מרץ 2005, 14:34

בקלות גולשת "ומגזימה".
בשביל זה הטיימר: מעמידים אותו על חמש דקות, וכשהוא מצלצל - די! גמרנו!
ואם לא עשינו משהו היום - גמרנו! מחר יום חדש! לא "משלימים"!
ההגזמות - זה מה שהורג אותנו. לכן חשוב: לעשות רק קצת! ולהרגיש טוב עם זה - "הייתי בסדר היום, עשיתי את החמש דקות שלי!"
לא לעשות "הרבה", כי "יותר" = יותר מדי.
{@

(הולכת להעמיד טיימר ולעשות משהו בבית)

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 13 מרץ 2005, 22:18

_את מתמרדת.
את מתמרדת נגד ה"סמכות" ש"אומרת לך מה לעשות".
טוב, מי זאת שמתמרדת? זאת את? כן, אבל את קטנה יותר.
מי זאת הסמכות? זאת את. כן, את של היום.
יוצא שהמרד הזה יוצא נגדך, נגד עצמך._
כל-כך נכון! מרדנית ידועה בציבור מזה שנים. וגם מפונקת לאללה, יעני, לא אוהבת להתאמץ.
(רוצה שיהיה יפה ומסודר וגם אוכל טעים, אבל שמישהו אחר יטרח)
טוב, קצת הגזמתי אבל לא הרבה. אוהבת מאוד לתת מעצמי, אבל איבדתי את הכוחות. מותשת.

הצלחתי הבוקר די יפה, אבל מה, בקלות גולשת "ומגזימה".

אמא מותשת

על ידי נונה_בי* » 13 מרץ 2005, 10:03

_אין לי כרגע מילים חכמות רק הזדהות מסויימת. המצב אצלי לעיתים דומה.
תודה על הדף הזה_@}

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 12 מרץ 2005, 17:44

הולכת נגד עצמי ולא מבינה למה.
(())
אני מבינה למה.
את מתמרדת.
את מתמרדת נגד ה"סמכות" ש"אומרת לך מה לעשות".
טוב, מי זאת שמתמרדת? זאת את? כן, אבל את קטנה יותר.
מי זאת הסמכות? זאת את. כן, את של היום.
יוצא שהמרד הזה יוצא נגדך, נגד עצמך.
תשבי בשקט איזה יום, מול כסא או כורסא אצלך בבית, תעצמי עיניים, תנסי להתחבר להרגשה של "לא רוצה לעשות כלום עכשיו! לא רוצה לעשות את מה שאני יודעת שאני צריכה!", תתחברי להרגשה הזאת שכל פעם שעולה אצלך ההלחצה "צריך" את מייד נעשית משותקת, ותנסי לזהות בת כמה את שאומרת "לא'צה לא'צה".
כשתגלי אותך הקטנה שמתמרדת לך, תדברי איתה.
תשאלי אותה: מה את באמת רוצה? מה כן היית רוצה לעשות? למה את מתנגדת כל כך?
ותקשיבי לה, בשקט ובסבלנות. תקשיבי לה מדברת. תתני לה להגיד לך עד הסוף מה היא מרגישה, נגד מה ונגד מי היא מתמרדת, מה לא טוב לה, מה היא רוצה.
אחרי שתקשיבי לה, תגידי לה שעכשיו אין "אחרים", "הורים" וכאלה.
עכשיו היא מתמרדת נגדך, וזה כבר פוגע בך. לא טוב לך עם זה. את כן רוצה לעשות כמה דברים.
או שלא תגידי לה. תחליטי בעצמך לפי השיחה, אם מספיק רק להקשיב לה וללכת לחשוב על הדברים, או שכדאי גם לספר לה מה את, זאת שבגילך, אמא לילדה, רוצה.

יש מישהו שאת יכולה לגייס שיעזור לך לעשות רק דבר אחד? רק להתרחץ-להתלבש על הבוקר?
אפילו חברה שמוכנה להתקשר אלייך כל בוקר בשעה קבועה כדי ללוות אותך בזה טלפונית?

_בשמת, מתי תפתחי כבר את אתר הזבובית הישראלית
זה לא, כי זה לא אתי. אבל אני ארצה עליה ועל שיטתה בכנס שיתקיים בחודש מאי השנה.

אמא מותשת

על ידי עירית_לוי » 12 מרץ 2005, 16:54

שלום מותשת (())

עלו לי כמה דברים:

{@
דבר ראשון: לא כתבת על זה עכשיו במפורש, אבל הזכרת את זה אז כשפתחת את הדף. אם אני טועה - דלגי הלאה.
יש לי תחושה שאת לבד, ושהלבד הזה הוא מלכודת בשבילך.
יכול להיות שהנסיון להשתלט על הבלאגן, להספיק הכל, לצאת מהלופ, גורם לך "להשתבלל". כי איך אחרי כל זה עוד ישארו לך כוחות לאנשים אחרים?

כשאני נמצאת הרבה זמן בעיקר רק עם עצמי, עם השיחות בראש שלי עם עצמי, ולא רואה אנשים, אני שוקעת.
מפגשים עם אנשים מכניסים לי לחיים אנרגיות אחרות, וזה משפיע על כל התחומים. אפילו על קצב ההתארגנות שלי בבוקר.
את יכולה להקדיש לזה אפילו רק יום אחד בשבוע, חצי יום, שעתיים, אמא אחת, כמה אמהות יחד, מה שאת הכי אוהבת - ותראי מה זה יעשה לך.
מעבר לאנרגיות שזה נותן - עצם המפגש/ים מכניס אותך לאיזושהי "מסגרת", מה שקראת לו מערכת שעות.
(אגב - אני לא "מחשיבה" את האנשים שאת נפגשת איתם במסגרת עשר שעות העבודה שלך).

{@
מעבר להתארגנות בית יש לי קושי עצום למצוא כוחות להצליח לממש את מה שאני רוצה. ושלא תבינו אותי לא נכון.. אין לי דרישות גבוהות.
אני חושבת שדוקא יש לך דרישות גבוהות.
נראה לי שלנסות להשתלט בבת אחת על כל התחומים שפירטת, וליצור שינוי כל כך מהותי בבת אחת בשישה-שבעה ערוצים שונים הוא בלתי אפשרי.

הנה עצה:
את יכולה לבחור תחום אחד שהכי חשוב לך כרגע, למשל - שיהיה בבית אוכל מבושל ובריא, ושימי את הפוקוס שלך רק עליו.
בינתיים עזבי את כל השאר , בעיקר מבחינת הציפיות שלך מעצמך.
נניח שאכן החלטת להתמקד בבישול מושקע ובריא. תשקיעי, תתמסרי: תקני מצרכים איכותיים, תחפשי מתכונים טובים, שתפי את בתך בהכנות, שבו לאכול בשקט ובכיף וכו'.

אני מאמינה שיהיה לך קל יותר לגייס אנרגיות לתחום אחד,
ושאחרי שתתחילי לזרום, נניח עם העניין של הבישול, תהיי כל כך מרוצה מעצמך, שזה בעצמו יספק אנרגיות גבוהות.

אני יודעת על עצמי בזמנים שאני "נופלת", שהתמסרות כזו לדבר אחד יכולה "להרים" אותי. אני מרגישה שיש בזה משהו מאוד מתגמל מבחינת האנרגיות שזה נותן.

{@
אם החלטת להתמקד בתחום אחד בלבד, תשקלי ללכת על מה שקראת לו זמן עם בן זוגי.
אני יודעת על עצמי שכשיש ילדה קטנה, וקצת עבודה, ובית לתחזק, ההשקעה בזוגיות נתפסת כ"מותרות". כדבר האחרון שמשקיעים בו.
תנסו ליצור משהו חדש ביחסים שלכם. הדגש הוא על החדש. לא משנה מה: ספר על זוגיות שתקראו יחד, תחום חדש שתלמדו ביחד, סדנא שמעניינת את שניכם שתלכו אליה פעם בשבוע, משהו.
מה שאני משתדלת לעשות, זה לחבר את בנזוגי לפחות לדבר אחד שמאוד מעניין אותי בזמן מסויים. לפעמים זה מצליח למרות שלא תמיד זה מדבר אליו. אני יכולה לתת לך שתי דוגמאות מהזמן האחרון: אחד, השתתפנו בסדנא שנקראת 'אימגו' ומבוססת על הספר לבסוף מוצאים אהבה. שתיים, התחלתי לקרוא את הספרים של דני לסרי. נתתי לו לקרוא קטע שידעתי שמאוד ידבר אליו, ושבאמת "תפס" אותו, והוא התחיל לקרוא עוד. דיברנו המון על הספרים, הלכנו יחד לשמוע הרצאה של דני לסרי. עכשיו אני מחפשת משהו חדש... :-)

אפשר להפוך את הזוגיות מלהיות התחום הכי מוזנח, למקום שנותן לך כוחות, התרגשות ואנרגיות לכל שאר הדברים.

אמא מותשת

על ידי פילוני_אלמוני* » 12 מרץ 2005, 11:19

אמא מותשת

על ידי ש_מים_וארץ* » 12 מרץ 2005, 10:55

(בשמת, מתי תפתחי כבר את אתר הזבובית הישראלית)


מותשת,
_זה תוקע אותי במקום הלא מרוצה ואני לא מצליחה לצאת משם, יש משהו שמזין את עצמו ולא רוצה להישתפר.
יש לי מים מולי ואני לא שותה, יש לי ויטמינים - ואני לא לוקחת... מבינים את העיניין?_
מאוד מבינה,
(())
אני רואה שקיבלת כבר רשימה סופר מסודרת שיכולה לעזור לך להתחיל להתארגן,
למקרה שאת לא מצליחה להניע גם את זה, הייתי רוצה להציע לך עוד משהו קטן.

בואי קחי לך פגרה של שבועיים מהלקאה עצמית!
הסירי מעצמך כל ציפיה, אכזבה ייסורים....
לרגע אחד תני לעצמך לגיטימציה להיות מה שאת ולהאמין שככה זה עכשיו, וזה בסדר.
שחררי.......ובלי שום תנאים בסגנון "אני משחררת עכשיו ואח"כ אהיה יותר טובה"....
שחררי לגמרי,
העמידי פנים.

תתחילי מיום יומיים כאלה, ובואי לכאן לדווח.

אמא מותשת

על ידי נועה_ברוך* » 12 מרץ 2005, 10:17

כמה דברים שלי עוזרים:
בסופשבוע, כשהבןזוג בבית, לשלוח אותם לבלות יחד ולקחת זמן לעצמך, לבית. זה יום שיחסית יותר קל להתמקד בו כי לא צריך "לעבוד" ( מפחית את רשימת הצריך ).
לפנק את עצמך. תעשי רשימה של הדברים שאת רוצה לעצמך ( אילו היה לך זמן פנוי ) ואת הרשימה הזו תתלי
לעצמך. ומשם תתחילי. יש לך זמן - תני לעצמך קודם כל משהו.
נשמע שאת זקוקה לעשות למען עצמך, שאת נותנת ונותנת ולא מתמלאת.
אני יודעת שכשאני נותנת לעצמי משהו, אח"כ קל לי יותר לעשות גם את מה שפחות מתחשק, וכשאני מתחילה.. זה סוחף אותי באנרגיה טובה.
עוד דבר בנוגע ל -5 דקות, אם יש משהו שאת לא אוהבת אבל צריכה לעשות, לי עוזר שאני יודעת שאני מקדישה לזה רק 5 דקות, שמה שעון. זה עובר כ"כ מהר, שבדרך כלל לא איכפת לי להמשיך עוד קצת ( כי הקושי הוא בעיקר להתחיל ) אבל אם לא בא לי להמשיך, עוזבת מייד. יותר טוב מכלום, ובכל זאת משהו "שצריך" נעשה.

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 12 מרץ 2005, 08:24

תודה לכולן.
באמת זה עוזר. עוד לא חודר לשיגרת היום אבל להרגיש את התמיכה מיד נותן כוח.
יש משהו בבסיס שלי שלא מאפשר לטוב להיכנס אני דוחה כל דבר טוב ... אח"כ.
אז אני לא מתלבשת מיד, ונשארת שעות עם הפיזמה.
הכיור מלא כלים, הבית מפוזר.
והכי נורא, זה כאילו לא מפריע לי שהבית ככה, אבל זה כן. זה תוקע אותי במקום הלא מרוצה ואני לא מצליחה לצאת משם, יש משהו שמזין את עצמו ולא רוצה להישתפר.
יש לי מים מולי ואני לא שותה, יש לי ויטמינים - ואני לא לוקחת... מבינים את העיניין?

אני מסדרת את הבית בסוף, גם עם הקטנה. אני מתלבשת בסוף, הדברים קורים אבל לא טוב לי עם עצמי ולא מצליחה לשנות את הרע הזה. הולכת נגד עצמי ולא מבינה למה.

לעבודה אני לוקחת עזרה, אבל צריכה גם זמן כדי להכין את עצמי בבית, להכין ניירת, לכתוב, להתכונן לפגישה, לקרוא. חלק מהזמן הזה אני מנצלת בצהריים שהקטנה ישנה.
ויש גבול כמה עזרה אני יכולה לקחת שזה לא עול כלכלי. גם הבחורה שבאה לא פנויה בכל השעות.
לפעמים שהמצב מאוד קשה לוקחת גם מנקה לבית, כי יודעת שזה למען השפיות שלי שווה את הכל.

בד"כ הקטנה ישנה בצהריים, אבל לא תמיד זה נותן לי מספיק זמן. תלוי איך וכמה היא ישנה... ואם זה לא מספיק לי אז ממש קשה לי. ( אם למשל היא נרדמת בחוץ ולא הספקנו להגיע הביתה... הלכה המנוחה שלי! )
הצהריים זה השקט שלי, הזמן לעצמי, וגם שם אני לא מאורגנת.. רוצה להספיק הכל. לנוח. לעבוד. לבשל. לקרוא.

נועה בר טוב לדעת שאני לא לגמרי לבד.

החוק שלי הוא לא ללכת בבית בידיים ריקות.
אני יכולה להחליט החלטות יפות אבל לא מצליחה לקיים אותן :-(
בסוף מוצאת את עצמי יושבת ו מתמכרת למה חדש .

אמא מותשת

על ידי נועה_ברוך* » 12 מרץ 2005, 08:03

(()) נשמע לא קל. אין לי כרגע מילים חכמות רק הזדהות מסויימת. המצב אצלי לעיתים דומה.
תודה על הדף הזה @}

אמא מותשת

על ידי חוה_ש* » 11 מרץ 2005, 22:45

אני רוצה בית מסודר
הבית שלי לא ממש מסודר, אבל הבלאגן הוא כזה שאפשר להכיל אותו. החוק שלי הוא לא ללכת בבית בידיים ריקות. אם הלכתי מהסל כביסה למכונה, כשאני חוזרת אני אוספת בדרך צעצועים שניכרו בדרכי. אם הלכתי מהסלון למטבח לשתות כוס מים אני לוקחת בדרך את הכוס קפה שלי ממקודם. לוקח קצת זמן להתרגל אבל הרבה דברים חוזרים למקומם תוך כדי התנועה שלי בבית.

אני רוצה זמן להיות עם ביתי
אני מסדרת את הבית יחד עם בת השנה וארבע שלי. זה זמן איכותי יחד ואני הרבה יותר נהנית מסידור הבית ככה. אני נותנת לה משימות פשוטות כמו שימי את זה בכביסה או תני את זה לאבא וכל פעם מחדש אני מתרגשת לראות איך היא מריחה את הבגדים - כדי לדעת האם לזרוק אותם לכביסה או לקפל (ממי היא למדה את התנועה הזאת ;-) )

אמא מותשת

על ידי תבשיל_קדרה* » 11 מרץ 2005, 22:39

שנת צהריים:
בגיל שנה וחצי, סביר שגם הילדה זקוקה לה. באיזו שעה היא ישנה צהריים?

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 11 מרץ 2005, 22:18

אני כל כך מבינה על מה את מדברת (())

הנה הדרך לצאת מההיתקעות:
תעתיקי לך את מה שאני ארשום לך.

תוכנית בוקר:
  1. לקום מהמיטה ולסדר את המיטה (אם הקטנה עוד ישנה בה - לסדר אחרי שהיא יוצאת ממנה, בהזדמנות הראשונה).
  2. אחרי שמורידים את המים בשירותים - להעביר מברשת עם קצת חומר ניקוי (לא חשוב מה, אפשר להשתמש בסבון נוזלי או שמפו ישנים שיש לך באמבטיה כי את לא אוהבת אותם, אפשר לשים ליד האסלה בקבוק של חומר ניקוי, אפשר לשים קצת חומר ניקוי בדלי של המברשת) ולנגב את המושב בקצת נייר טואלט (אפשר ברטוב ואחר כך ביבש). סך הכל שלושים שניות על השעון לפני שאת רוחצת ידיים.
  3. לרחוץ פנים, להתלבש, להסתרק, לנעול נעליים - קומפלט.
  4. לאכול ארוחת בוקר.
בתקציר:
  • לקום מהמיטה
  • לסדר את המיטה
  • שירותים + ניקוי זריז
  • להתרחץ + להסתרק + להתלבש + לנעול נעליים
  • ארוחת בוקר
לתלות עותקים של הרשימה בכל מקום: על השידה ליד המיטה, בשירותים לאיפה שהעין מסתכלת כשאת יושבת, בצלוטייפ על הראי באמבטיה, על ארון הבגדים וכדומה. ללכת לפי הרשימה.
אם הילדה מעכבת איזה שלב - לשמור על הפוקוס ולחזור אליו ברגע שהתאפשר (לזכור שאת באמצע משימה ואת לא ממשיכה לשום מקום לפני שאת גומרת את הרשימה).

עוד רשימה:
  • 5 דקות ביום לעבור על הערימה (ההיא) ולזרוק או לשים במקום כל מה שאפשר. להפסיק כשהשעון מצלצל.
  • 5 דקות ביום לחפש בארון הבגדים/בארונות המטבח/בסלון דברים שאת לא צריכה ולא אוהבת ולהוציא מהבית (לתרום, לשים ברחוב שמישהו ייקח).
לסמן "וי" כל יום אחרי שעשית.

אם יש לך עוד חשק לעשות משהו אחרי שעשית את שיגרת הבוקר, וזרקת דברים מהערימה ומאחד החדרים בבית - לכי תבריקי את הכיור.
זהו.

לגבי העבודה: 10 שעות בשבוע כשאת עם הילדה? או שיש מישהו שבא לעשות בייביסיטר כדי שתוכלי לעבוד? העבודה היא משהו ברור, או משהו שאת צריכה ליזום בו את הכל?
אם תפרטי אוכל לעזור יותר.
אבל תתחילי משיגרת הבוקר ועוד מפעמיים חמש דקות של לזרוק דברים מהבית, וכיור נקי.
זה עוזר לצלל את הראש, להרגיש יותר מפוקסת, להרגיש יותר טוב עם עצמך, לצאת מהבילבול.

עוד הצעה: את לוקחת כל יום תוסף ברזל ומולטיויטמין? אם לא, תתחילי מייד. תנסי גם גינקו בילובה, לפחות קופסא אחת עד שתיגמר.
ועוד הצעה: את אוכלת בצקים ופחמימות בבוקר? תשתדלי לדחות אותם לערב, ובבוקר לאכול פירות ושקדים ואגוזים, או חלבונים (ביצה וגבינה, נגיד) וירקות. יש אפשרות שהפחמימות גורמות לך לטישטוש ולחוסר מיקוד, להרגשה של התפזרות, התערפלות וקצת דיכאון.

עוד דבר שעוזר למקד:
כל יום לקחת את הילדה, לרדת למטה, עם שעון עצר. לשים על 7 דקות. ללכת בכיוון כלשהו בקצב מהיר עד שהשעון מצלצל, ואז להסתובב ולחזור הביתה.

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 11 מרץ 2005, 20:53

ושכחתי דבר אחד. כותבת בשמת לשים שעון על 5 דקות וכל פעם לעשות קצת.
בשביל זה צריך לדעת מה הולכים לעשות! צריך שיגרה, או תוכנית יומית.
אני כל כך לא מאורגנת שקשה לי להחליט מה לעשות עכשיו.

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 11 מרץ 2005, 20:49

חזרתי.
קראתי שוב את הדף המבורך הזה שנתן לי כוח בזמנו. וכעת זקוקה לו שוב.

מעבר להתארגנות בית יש לי קושי עצום למצוא כוחות להצליח לממש את מה שאני רוצה. ושלא תבינו אותי לא נכון.. אין לי דרישות גבוהות.
אני רוצה שיהיה בבית אוכל מבושל ובריא
אני רוצה זמן להיות עם ביתי
אני צריכה זמן לעבוד - כ- 10 שעות בשבוע
אני רוצה בית מסודר וגם נקי
אני רוצה שיהיו לי כמה רגעים לנוח, אולי לקרוא משהו או לבהות במחשב על מה חדש.
אני רוצה זמן עם בן זוגי.

איך? איך? איך זה אפשרי בלי ליפול בפח הציפיות והאכזבו. בפח של הגברת המושלמת?

ניסיתי לעשות לי מערכת שעות. מתי עובדת, מתי בית. וכו'. עבד אולי יומיים, ושוב חזר הבלאגן.
אני לא מספיקה כלום וכל הזמן מוצאת את עצמי לא מרוצה! כמה חבל!
כמעט לא מצליחה לצאת מהמצב הלא מסופק.
והכי קשה לי - הבנתי שאני זקוקה לזמן המנוחה שלי בצהריים. חייבת.
ולמה זה קשה? כי אני דורשת מביתי לתת לי, וזה לא אפשרי לדרוש זאת מבת שנה וחצי.
אותי הכריחו לישון בצהריים שהייתי קטנה... זה נורא.

בגלל המצב שלי, הלא מסופק, זה שחייב לעשות... שרשימת הצריך עולה לו מעל הראש ומטביעה אותו -
קורה לי הדבר הכי מעצבן - כשכבר יש לי זמן לעשות....... נורא קשה לי.
אז לא יודעת מה קודם, מה יותר חשוב ממה, מה מתחשק לי. ובעיקר יודעת מה לא מתחשק :-(
אוף! וכשזה קורה בזמן שיש לי עזרה עם הילדה, שזה הזמן הכי "יקר", זה ממש ממש ממש בלתי נסבל.
ואני נתקעת על שטויות ומבזבזת את האפשרות שניתנה לי, או שלקחתי לעצמי, ואז אני גם יורדת על עצמי כמה אני לא מוצלחת.
בקיצור, מצב נאחס.
לכן חזרתי... ולכן חברותי אני מחכה. תודה :-)

אמא מותשת

על ידי טל_טיבי* » 20 נובמבר 2004, 22:25

בשמת,
בהמשך לדברייך......
זכורה לי - הרבה לפני שהכרתי את האתר הזה ודרכו גם את הזבובית-הדייגית,
באחת מהתקפות הקיטורים הפנימיות שלי על "למה רק אני" וכו',
ברגע של הארה, נקרא לזה, נזכרתי בספרים כשהייתי קטנה, והשפה היתה מעט אחרת. שם ואז, כשרצו לתאר את ניקיון הבית, השתמשו במילה "לכבד".
"היא כיבדה את הרצפות"......
ההיזכרות הזו היתה עבורי ממש נקודת מפנה ביחס שלי לנקיון הבית.....
וגם יש את כל העניין של ההקבלה בין הבית לגוף, שגם לכאן התחבר לי עניין הכבוד.
@}

אמא מותשת

על ידי נועה_ברוך* » 20 נובמבר 2004, 16:06

כוהנות הגדולות המברכות את ביתנו, את משפחתנו ומעל לכל את עצמנו
:-)

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 20 נובמבר 2004, 15:05

זה מאוד מעניין שכל מה שקראתי עד עכשיו לא נתן רמז לכך
אני חושבת שזה הכי עולה מהמכתבים שלה, שהיא שולחת באי מייל כש"חותמים" (חינם) על רשימת התפוצה שלה.
אבל אפילו באתר יש המכתבים שהיא שולחת למנויים חדשים, וגם שם לדעתי זה כתוב. שימי לב גם לאלה:
Fly = Finally Loving Yourself
לא במקור (כי מקור השימוש בזה בא כאמור מאחד ממקצועותיה, דייג בזבובים), אבל היא אימצה את זה בחום והפכה את זה לעיקר.
וכן: Peace - I want you to have what I have now, Peace זה אחד המשפטים האהובים עליה.
חפשי גם ההתייחסויות לפרפקציוניזם, ויש המון.
עוד דבר חשוב ועקרוני שהיא עובדת עליו הוא לשנות את הגישה שלנו מגישת ה"קורבן" (שהיא קוראת לה לעתים קרובות "הקדושה המעונה" the Martyr) שבה אנחנו מרגישות דברים כמו "למה תמיד רק אני מנקה בבית הזה", "למה אף אחד לא עוזר לי", "רק ניקיתי וכבר כולם בילגנו את הבית!", "למה אף אחד לא שם שום דבר במקום" (-; וכן הלאה. היא מתווה את הדרך איך להפסיק עם הגישה הזאת של תלונות וקיטורים על האחרים כל הזמן (No Whining זה אחד הכללים שלה) ושוב ושוב מופיעות עדויות של כאלה שהתחילו לשנות את הגישה ומספרות שמרגע שעשו שינוי אמיתי והתחילו בעצמן להתנהג אחרת בבית - פתאום מתרחשים ניסים וכל ה"מבלגנים" ש"אף פעם לא עוזרים בבית" מתחילים לשמור גם הם ולהתנהג לפי הדוגמא שלהן.

בקיצור, כל הדברים שהיא אומרת ממש רלבנטיים לאמהות מותשות. שוב ושוב כותבות לה אמהות מותשות, שנמאס להן לחיות בתוך בלגן ולהרגיש "משרתות" של כולם, והיא מדריכה אותן.

אה, ושכחתי עוד דבר חשוב, כי קשה לי לתרגם אותו: היא מדברת על מהפך בתפיסה שלנו, מלשרת ל"לברך". אנחנו לא מנקות את הבית, אנחנו מברכות אותו (זה כמובן נוצרי מאוד, ולקוח מעולם המושגים של כומר המברך את הקהילה שלו וכדומה, אבל אפשר, אם רוצים, להיזכר שגם ביהדות - מה זה גם, אנחנו המקור וההשראה - התפילות מכילות בעיקר ברכות , כך שלמשפחה דתית לא תהיה שום בעיה לשלב את תפיסת הברכות של פלייליידי בסדר היום של הברכות על האוכל, על נטילת ידיים, על הדלקת נרות וכן הלאה).

אז אני לא משרתת את בעלי כשאני מחזירה את הנעליים שהשאיר בסלון למקומן בספסל הנעליים. אני מברכת אותו.
אני לא משרתת אף אחד כשאני שוטפת את הבית. אני מברכת את הבית.
אני לא עושה טובה לילד סורר כשאני לוקחת את הבגד שהוא השאיר לא במלוכלכים - לכביסה. אני מברכת אותו.
כשאנחנו הופכות מקדושות מעונות מותשות ומנוצלות - לכוהנות הגדולות המברכות את ביתנו, את משפחתנו ומעל לכל את עצמנו (ומותר לברך גם את עולמנו וגם את אלוהים), חל שינוי.

אמא מותשת

על ידי נועה_ברוך* » 19 נובמבר 2004, 21:03

תודה, באמת כדאי שאקרא עוד. זה מאוד מעניין שכל מה שקראתי עד עכשיו לא נתן רמז לכך.
מה שהיא באמת עובדת עליו הוא השקט הפנימי, הערך העצמי, האהבה העצמית
מעניין ומסקרן.

> מצטערת שהחלפתי אותך עם הזבובה.. <

אמא מותשת

על ידי בשמת_א* » 19 נובמבר 2004, 20:18

כנראה ציטוט של הזבובה
לא, במקרה לא. אבל את צודקת שאת זה
_את מצפה מעצמך להיות מושלמת, ומרגישה אפס גמור כי את לא מצליחה.
את מנסה לעשות הכל ומתישה את עצמך ואיכשהו נדמה שלא עשית כלום_
הבנתי בזכות החומר הרב של הזבובית (אבל לא רק).

_שבאמת עוזרת הרבה ( עוד לא הגעתי לקרוא הרבה ממנה )
בענייני הבית, אבל ..._
ממליצה לך לקרוא עוד.
הבית הוא רק הדרך, או האמצעי, או הביטוי החיצוני. מה שהיא באמת עובדת עליו הוא השקט הפנימי, הערך העצמי, האהבה העצמית וההיפטרות מהרדיפה המזיקה אחרי ה"מושלמות".

אמא מותשת

על ידי נועה_ברוך* » 19 נובמבר 2004, 16:44

אני מוצאת את עצמי חושבת על המותשת מה שלומה ומתי היא תכתוב שוב כי הנושא נראה לי משותף לנשים רבות וההתמודדות היומיומית לא פשוטה.
נכון שדיון על 'מקרה חם' הוא לא כמו מקרה תיאורטי, אז אביא את עצמי ואת שאלותי כדי להחיות את הדף הזה.
אשמח מאוד אם תצטרפו.

הנה זה קרה לי ! הגעתי כבר למחלה, מה אפשר לעשות? אני נותנת ונותנת וכנראה לא מצליחה להתמלא
אלו השורות הראשונות של הדף.

אמא נותנת ונותנת, מה היא צריכה כדי להתמלא?
גם אני חוויתי לא מעט פעמים את תחושת המותשת. זאת שרודפת אחרי המטלות שלקחה על עצמה ולא מצליחה לנשום ולהתפעל מהיופי שיצרה לעצמה, שישנו סביבה. כי כל הזמן יש עוד! יש עוד מה לעשות - עם עצמנו, בטח ובטח עם הילדים והזוגיות והבית. התחושה הזו שאין לזה סוף כ"כ מוכרת. ובאמת מאוד מתישה.

_הנה כמה "עובדות" עלייך (איך אני יודעת? קראתי את דברייך):
הבית הוא את.
כשהבית מבולגן ומלוכלך, את מדוכאת. לא טוב לך שם.
את מצפה מעצמך להיות מושלמת, ומרגישה אפס גמור כי את לא מצליחה.
את מנסה לעשות הכל ומתישה את עצמך ואיכשהו נדמה שלא עשית כלום._
כנראה ציטוט של הזבובה ( מפי בשמת א ) שבאמת עוזרת הרבה ( עוד לא הגעתי לקרוא הרבה ממנה )
בענייני הבית, אבל ...
הקשרים - עם הילדים, עם הבעל והמשפחה, הכל משתנה לאחר הלידה, את משתנה - אני השתנתי, והפער הזה שנפער כשאת הופכת מילדה ( שרק רוצה לקבל ) לאישה ואם שבתפקיד הנותנת (שאומנם מקבלת אבל לא ישירות) - אולי הפער הזה הוא המתיש?
כי הילדה הזו שהיתה שם הרי לא מתה, להיפך, היא חיה ונושמת ובועטת כי היא רוצה לצאת.
ואומרת המותשת איך להחזיר לעצמי את האהבה , אולי בעצם קצת כמו מה קרה שם עם הילדה שהייתי?

אמא מותשת

על ידי טרה_רוסה* » 08 נובמבר 2004, 20:13

אילה,
זה יהיה נהדר אם תוכלי לכתוב לדף תרגומי Fly lady . בדיוק השבוע שלחנו עוד אמא מותשת לשם :-)

אמא מותשת

על ידי המותשת* » 08 נובמבר 2004, 15:45

תודה ל אילה ארז @} מכל הלב. תכתבי לאיזה דף את מתרגמת שאדע להיכנס.
אני עוקבת אחרי מה שנכתב בדף הזה, ומאז שפתחתי אותו קורים לי כל מיני דברים שעליהם אספר בקרוב
בנתיים עדיין רודפת קצת אחרי הזמן.

אמא מותשת

על ידי טל_טיבי* » 07 נובמבר 2004, 23:47

יש כבר דף כזה: תרגומי Fly lady

אמא מותשת

על ידי אילה_ארז* » 07 נובמבר 2004, 23:33

הי
איך שראיתי את מה שכתבת למעלה אמרתי לעצמי פליי ליידי אני מרגישה שהשיטה הזאת הוציאה אותי מכזה מצב מעוך. ואז ראיתי שאת לא קוראת אנגלית . ולכן אני מחליטה בזאת על תרגום יומי מתוך האתר שלה לפחות כמה שורות אני אשים אותן בדף הבית שלי נראה לי אלא אם למישהי יש רעיון אחר
תרגישי טוב

אמא מותשת

על ידי שיבולת_שועל* » 06 נובמבר 2004, 18:36

מותשת, אני דווקא מציעה לך לא להילחם בזה. ברגע שנלחמים במשהו - כל דבר - זה נותן כוח לדבר שנלחמים בו. אל תילחמי. קבלי את עצמך ותראי שפתאום זה לא כל כך נורא אם יש בלגן בבית. אם את מרגישה סחוטה. תני לגיטימציה לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה, בלי להלקות את עצמך. מותר לך להרגיש בדיוק כמו שאת מרגישה, והידיעה שכל זה זמני בוודאי תעזור לך. כולנו יודעות, הרי, שערימות הכביסה והכלים פנויות רק לזמן קצר אחרי שניקינו, ועד מהרה הן גובהות שוב. אז מה יקרה אם הן יהיו קצת יותר גבוהות למשך זמן מה, עד שאת תהיי פחות מותשת? אבל תעשי את זה בהרגשה של קבלה עצמית. לא של הלקאה עצמית. תצאי יותר מהבית, ככה גם תראי פחות ערימות ויותר חיים שוקקים.
המצב שלך מוכר לי ולרבות אחרות. את לא לבד בעניין הזה. וכשהמצב שלך קשה, גם התקשורת עם בן הזוג כמעט תמיד נפגעת. תסתכלי במראה ותזכירי לעצמך לא לקחת את עצמך כל כך ברצינות. אף אחד לא רודף אחרייך. זה הבית שלך וזכותך להשאיר אותו מבולגן לכמה זמן. רק את עצמך אל תזניחי. שולחת לך אהבה.

אמא מותשת

על ידי נועה_ברוך* » 04 נובמבר 2004, 20:41

אמא, לקבל את עצמי הלא מושלמת
האם ראית את הדף להיות לא מושלם ?

חזרה למעלה