על ידי רוני_בלוני* » 24 מאי 2005, 09:18
אמא נוגי, שמחתי לקבל את התשובה שלך.
הדמיון בין שני הילדים שלנו מדהים אני חושבת (טוב, זה הכל מקריאה בלבד).
אנחנו לא היינו בשום טיפול, אבל אני מקבלת עזרה מפסיכולוגית פעם בשבועיים ולא האמנתי עד כמה זה יחזק אותי.
הילדה עוברת תקופה מופלאה, שלא היתה עד כה, פתאום היא מדברת בגן, יש לה חבר, לעתים (מעט מאוד) מגיעה חברה מהגן ואז מרוב התרגשות נינה מתחילה לעשות שטויות ולדבר שטויות (פיפי, קקי, כל הזמן).
שמתי לב שהיא מאוד אוהבת להיות מחוץ לבית, לא אוהבת לשחק בבית בכלל, מעדיפה לרכב על האופניים שלה, ללכת בלעדי לגן השעשועים, ועדיין מאוד זקוקה לזמן לבד. היא אוהבת לבוא מהצהרון ולשכב במיטה שלי לבד ולנוח ממול לטלויזיה. היא ממש התבגרה ויחד עם זאת יש לה מצבי רוח טובים באופן קיצוני.
יחד עם זאת בקבוצה של הרבה ילדים (כמו במופע של יום העצמאות בישוב שלנו - היא פשוט נעלמה ומצאתי אותה לבד באיזו פינה חשוכה) קשה לה מאוד ולעתים היא לא מתחברת אליהם (משחקת ליידם).
היא בכלל עם מצבי רוח קיצוניים: או שהיא לא מדברת בכלל ונכנסת לבועה שלה, מתנתקת או שיש לה מצבי רוח טובים מדי והיא עושה שטויות בלי לשים לב, צוחקת על לא כלום.
(נינה כבר בת שש), תמיד היו פחדים מוזרים בלילה, אבל לאחרונה הבנתי שיש לה גם פחד מאלוהים. בסביבות גיל חמש גם היא דיברה על חולי ומוות וניתוח בלי סוף (ושאלה המון שאלות על אח שלי שנפטר ממחלה לפני שהיא נולדה).
גם היא אוהבת מאוד לטעום כל סוגי האוכל (אנינת טעם ממש), ואוהבת לשחק בגן השעשועים דווקא במתקנים המסוכנים והמפחידים. נופלת המון, לא שומרת היטב על עצמה, כולה עם סימנים כחולים (בעיקר בפנים סביב הפה, ברגליים, בידיים).
אבל יש לזה פירוש, את יודעת?! אני לא זוכרת איך זה נקרה אבל יש ילדים עם רגישות ואצלה נדמה לי שזה בדיוק ההיפך, היא זקוקה מאוד לגירויים החזקים האלה, להרגשה הזו.
אבל היא כל כך מחוברת לרוח (ויש גם סיפורים בלי סוף שרק נוגעים במציאות) שזה משגע ושונה. מודעת מאוד למה שקורה סביבה, יש לה "יציאות" שמשגעות אותי "את נותנת לי אהבה ואני מחזירה אותה לאלוהים".
זהו בינתיים,שמחה לשמוע ממכם בכל פעם מחדש.
אמא נוגי, שמחתי לקבל את התשובה שלך.
הדמיון בין שני הילדים שלנו מדהים אני חושבת (טוב, זה הכל מקריאה בלבד).
אנחנו לא היינו בשום טיפול, אבל אני מקבלת עזרה מפסיכולוגית פעם בשבועיים ולא האמנתי עד כמה זה יחזק אותי.
הילדה עוברת תקופה מופלאה, שלא היתה עד כה, פתאום היא מדברת בגן, יש לה חבר, לעתים (מעט מאוד) מגיעה חברה מהגן ואז מרוב התרגשות נינה מתחילה לעשות שטויות ולדבר שטויות (פיפי, קקי, כל הזמן).
שמתי לב שהיא מאוד אוהבת להיות מחוץ לבית, לא אוהבת לשחק בבית בכלל, מעדיפה לרכב על האופניים שלה, ללכת בלעדי לגן השעשועים, ועדיין מאוד זקוקה לזמן לבד. היא אוהבת לבוא מהצהרון ולשכב במיטה שלי לבד ולנוח ממול לטלויזיה. היא ממש התבגרה ויחד עם זאת יש לה מצבי רוח טובים באופן קיצוני.
יחד עם זאת בקבוצה של הרבה ילדים (כמו במופע של יום העצמאות בישוב שלנו - היא פשוט נעלמה ומצאתי אותה לבד באיזו פינה חשוכה) קשה לה מאוד ולעתים היא לא מתחברת אליהם (משחקת ליידם).
היא בכלל עם מצבי רוח קיצוניים: או שהיא לא מדברת בכלל ונכנסת לבועה שלה, מתנתקת או שיש לה מצבי רוח טובים מדי והיא עושה שטויות בלי לשים לב, צוחקת על לא כלום.
(נינה כבר בת שש), תמיד היו פחדים מוזרים בלילה, אבל לאחרונה הבנתי שיש לה גם פחד מאלוהים. בסביבות גיל חמש גם היא דיברה על חולי ומוות וניתוח בלי סוף (ושאלה המון שאלות על אח שלי שנפטר ממחלה לפני שהיא נולדה).
גם היא אוהבת מאוד לטעום כל סוגי האוכל (אנינת טעם ממש), ואוהבת לשחק בגן השעשועים דווקא במתקנים המסוכנים והמפחידים. נופלת המון, לא שומרת היטב על עצמה, כולה עם סימנים כחולים (בעיקר בפנים סביב הפה, ברגליים, בידיים).
אבל יש לזה פירוש, את יודעת?! אני לא זוכרת איך זה נקרה אבל יש ילדים עם רגישות ואצלה נדמה לי שזה בדיוק ההיפך, היא זקוקה מאוד לגירויים החזקים האלה, להרגשה הזו.
אבל היא כל כך מחוברת לרוח (ויש גם סיפורים בלי סוף שרק נוגעים במציאות) שזה משגע ושונה. מודעת מאוד למה שקורה סביבה, יש לה "יציאות" שמשגעות אותי "את נותנת לי אהבה ואני מחזירה אותה לאלוהים".
זהו בינתיים,שמחה לשמוע ממכם בכל פעם מחדש.