רק רציתי להגיד שקראתי את כל הבלוג שלך אתמול והיום ונשפכתי מצחוק! זה לא קורה לי הרבה אז תודה רבה לך. @}

וגם... לא מבינה את הקטע הזה שלהם של "עכשיו אני עושה איפה שבא לי ואת לא תגידי לי איפה זה אמור להתאים לי או לך או לשטיח, שמעת?". אני רק מתנחמת בכך שבאמת בסוף הם מפנימים וזה כבר לא אישיו... הגדול שלי בן שנה ו-10, מתפשפש מגיל חמישה שבועות עם חיתולי בד, מגיל אחרי-שנה-מתישהו עם שעות של בלי בכלל, ומגיל שנה ושמונה בלי וזהו. יבש רוב הזמן, גם בלילה, ומדהים את כל ההורים של הבני-שנתיים-ושלוש-ויואו-איך-הוא-כבר-בלי-חיתול-בגילו? אבל עדיין מייצר שלוליות ספונטניות כאוות נפשו ובלי קשר לנולד-לי-אח-קטן-לפני-שבועיים-אבל-אני-דווקא-אוהב-אותו כי זה היה ככה גם לפני זה... מצד שני, מעדיפה לכבס מכנסיים ותחתונים ע"פ חיתולי בד, וחוצמזה, בסוף הוא כן למד לא לשפוך את הכוס של המיץ בכוונה אלא לשתות אותה (בטעות?), אז גם את עניין הפיפי נראה לי שבסוף הוא יפנים. כשזה יתאים לו. עד אז, טוב שיש מנטרות (פיפי עושים בשירותים. בוא נלך לשירותים. באיזה שירותים אתה רוצה, בגדול שלנו? באמבטיה? בקטן שלך? אוי, עשית במכנסיים....").

אל חשש, החורף לא מגיע כל כך מהר...

[po]קלמנ טינה[/po] - תודה על העידוד (()) תמיד טוב לשמוע שאני לא לבד בתוך השלולית החמימה.

[po]ילדת טבע[/po] -השבלולון שלך מדהים ביכולות שלו. הלוואי עלינו, ובקרוב, כי תיכף מגיע החורף ואיך, למען השם, איך נייבש את כל המכנסיים?

יש תקופות. בכלל אומרים שהסתיו על שעון החורף המעפאן שלו עושה שמות. מודה, גם אצלנו רטוב אבל יש לא מעט סיבות, גם קצת חולים, גם עוברים דירה, גם הג'טלג הזה של השעון חורף שגורם לנו לקום בין ארבע לחמש בבוקר, מספיק סיבות, לא? אז מצד אחד הוא מסמן כל כך יפה שכל אמא בפארק/ספריה/סופר נגנבת, פשוט מגיע אלי, מחזיק לי ביד אם אני לא בדיוק יוצרת איתו קשר עין ואומר באופן שלא משתמע לשני פנים "מאמא (או מאמי תלוי במצב רוח, יצא לי ילד אנגלי מסתבר), דודו" ואז מגיעים הביתה. לפעמים הוא הולך לבד לשרותים, עולה על השרפרף, מרים את הקרש כמו בן מחונך היטב ומכוון לתפראת ולפעמים פשוט עושה ואז ברור לי לחלוטין שהוא עושה בכוונה. פשוט לא אכפת לו ולא משנה לו ודי.
זה עובר... זה חוזר... נודד... החיפושית שלנו היתה יבשה מגיל שנתיים גם בלילות ואז כמעט ונולד לה אח, חודש לפני הלידה התחילה לפספס כמו שכתוב בספרים, לא ברור למה, אולי השינויים ברצפת האגן שלי השפיעו על שלה, גם זה עבר.
הכי מצחיק זה שכשאנחנו יוצאים מהבית אני מעזה ברוב חוצפתי להלביש לילד סרבלים ולפעמים אפילו לא לקחת בכלל מכנסיים להחלפה מרוב שאני יודעת שמחוץ לבית הוא מופת הבלי חיתולימים.

כייף לראות פה חברות משכבר הימים, יבש לי הבאופן...
יאלה, שיהיו רק שלוליות של אחרי הגשם עם שבלולים.
נתראה.

שניייים שלא הייתי בבאופן, והנה אני חוזרת ורואה אותך כאן.
אז מתברר ששוב אנחנו באותה הסירה. אחרי כמה חודשי אופוריה, שבהם הכרזתי שבתי גמולה לגמרי, היא שבה והראתה לי מאיפה משתין התינוק.
גם בלילה, אם אני מנומנמת מדי.

וזה מוזר, כי אין סיבה ברורה לרגרסיה הזאת (חוץ משיעור בענווה שקיבלתי מהיקום). מצב רוחה מרומם, היא שמחה ומשתפת פעולה בכל עניין אחר, לא בוכה ובריאה, ברוך השם. אז מה קרה? ולמה לפעמים היא כן אומרת? לבשמת פתרונים (-;

העניין הוא, שעד שהכרתי במצב לאשורו כבר יצאתי מהמצב התודעתי המיוחד של אמא מפשפשת וציפיתי שהיא תודיע בבירור או תתיישב בעצמה על הסיר. לא פשוט לחזור לשם.
וכעת, מלפני שבועיים בערך, אני מרכינה את ראשי בענווה נוכח המציאות, ומציעה לה. לרוב היא מסכימה ומשתפת פעולה. לפעמים היא מסרבת ואז שנייה לאחר מכן מרטיבה את המכנסיים. ולפעמים היא משחקת ליד הסיר ובכל זאת משתינה בעמידה, ואז הולכת על קצות האצבעות, כמו בלרינה קטנה, ואומרת לי: "אמא, אוק!" (אוק = פיפי, קקי, סיר).
|אוף|

השנה מתחילה באמצע ספטמבר, אבל כמה חגים, כמה. רק עכשיו התיישרנו על איזושהי שגרה מבורכת, שכוללת השכמה בשעות הבוקר המוקדמות (ולא ב-11, אההמ, פרינציפטי), הליכה לבית הספר ולגן והמון אמאאאא אני-לא-מבין-את-השאלות-תעזרי-לי-מה-זאת-אומרת-שאת-לא-זוכרת-מי-אמר-למי-ובאילו-נסיבות. סבבה, או כמו שאומר הינוקא - אבבה.

ולעניינים בוערים יותר -
אני כמעט בטוחה שקראתי אצל כמה וכמה מהמפשפשות באתר, שמתישהו זה שינה צורה, הפך למשהו אחר, יבש יותר. מצחיק מאוד, שלא לומר - פחחחח.
הוא משתין איפה שבא לו אם בדיוק יש לו ושכחתי להציע. נכון שהוא מחזיק מעמד יותר בלי להתפשפש, אבל זה גורם לו לרטון ולבעוט כשמישהו מנסה לקחת אותו להשתין והוא החליט שלא מתאים לו. ללכת עצמאית? לא ולא. כלומר כן, אם הוא ערום ובחצר. אחרת זה גורם לבית להריח כמו משתנה ציבורית ביום רע במיוחד.
לא נראה שמפריע לו להיות עם מכנסיים רטובים. לפני חודש בערך הוא הודיע שהוא צריך שיקחו אותו, עכשיו גם זה לא.
סוג של יאוש.

ועכשיו - כביסה לבנה.

אחלה בלוג קראתי בשקיקה
אני מפשפשת רק קקי בנתיים אבל כן עם חיתול
יכולה לקרוא על זה בבלוג [po]אילה א[/po]-אמא

[u]יא אללה, כמה זמן שלא עדכנתי.[/u]
ובכן, יא אללה באמת.

ושוב הראששנה ממשמש ושוב ינוקא מתפשפש, אבל איזה הבדל, אחחח! קראתי שוב את כל הבלוג לא רק כי אני אולטרא-נוסטלגית אלא כי רציתי לראות איך היה פעם, ואל תגידו שזה אותו דבר. אוקיי, אולי זה כן. בכל אופן, קראתי ובהן צדק שלא זכרתי עד כמה רטוב היה בהתחלה. לא שהיום הוא מסתובב בחולצה ומכנסיים תואמים (טוב, זהבגלל חוש האופנה הבלתי מפותח של אמשלו) ולא שהיום אין פספוסים. יש ויש ועוד קצת יש, אבל זה אחרת. הוא מבקש (בצעקות) שיקחו אותו לשירותים, שם הוא עומד ומדגמן גבריות מתפרצת. כלומר, אם אני לא בסביבה. אם אני בסביבה, הוא פשוט מניח שאני אקח אותו מתישהו, ואם אני לא, אז מגיע לי עונש יצירתי שכולל אבקת כביסה ותוכנית בארבעים מעלות. ברור שלרגל ביקור הדוד היודע כל בעל הפרקט, ינוקא יגייס את כל מלאי הפיפי שאגר לצורך שלולית מרהיבה, אבל דיה לצרה בשעתה, וטובה ציפור אחת ביד משתי כנפיים במרק.

קלמנטינה (())
כן, חיים אמיתיים שלא מותירים לי זמן לקצת אסקפיזם-באופני. לפחות התחלתי לאכול קינואה אורגנית, זה בטח משהו :-)

ואחרי שרצתי לגריין אותך, אני מעמיקה
[u]וגם לאתר לא נכנסתי יותר מדי[/u]
זה כמובן סימן טוב, לא?
נשמע כאילו יש לך חיים אמיתיים (-;

(ואני לא נוטה לעשות את זה בדרך כלל, אבל הפעם המרגיעון שלי הוא "כל גיל והשמחה שלו", שמתאים פה כמו כפפה ליד. ברכות לזעירא ההולך!)

ברוכה השבה!!!!

הו, תודה!
<מכורה למחמאות>

מזל שחזרת לכתוב, אחרת - איך הייתי מגלה את הבלוג המ-ש-ו-ב-ח שלך?

יא אללה, כמה זמן שלא עדכנתי.
טוב, יש לי תירוץ טוב. זכינו בלוטו וטסנו מסביב לעולם בלי מקלדת עברית!
טוב נו, סתם חטפתי עצלות בלוגים, וגם לאתר לא נכנסתי יותר מדי.
|מלקות יבשות|
אבל ככה זה בבית, מקבלים אותך גם אם נעדרת למלאאאאאאן זמן, ואפילו לא אומרים לך בפולנית "טוב שבאת", כלומר - באמת יפה שנזכרת בנו.


בכלופן, ינוקאל'ה הזעיר כבר בן שנה וחודשיים תיכף, וידוע בישוב בו אני גרה כ"אההה, זה התינוק בלי חיתולים! תגידי, איך את יודעת מתי הוא צריך?", ולו מפני שאני מפשפשת אותו בכל מקום - אם יש שם עץ, או שאפשר לשתול שם עץ, זה לגיטימי לגמרי.
והוא התחיל ללכת. בעצם, המילה ללכת היא מוגזמת. מדובר בצעדים מהוססים ופרועים כאחד, מלווים בידיים פרושות ששזורה בהן פרוות כלבים. לעמוד, מצד שני, הוא פחות מחבב, ולכן הוא גם לא מעריך את הנסיונות שלי ללמד אותו להשתין בעמידה. מבחינתו, התנוחה האידיאלית היא על הידיים של אמא שלו, רצוי עם מטאטא או זנב חתול ביד.
אגב:
יש אגרונומים בקהל? האם העובדה שזעירא עושה קקי על החול ליד השיחים ואני מכסה ומספרת לעצמי שזה דשן מעולה - נכונה? ואם לא - האם יצמח לנו בקרוב עץ קקי בחצר?

[u]אני יושבת על השרותים שלי והוא על שלו[/u]
רעיון גדול!!!
[po]ילדת טבע[/po], אני רצה לנסות (מחר על הבוקר!)

[u]אני מקווה שכשהשלב הזה (זה שלב, נכון?)[/u]
אוף אנחנו בדיוק שם גם.. אצלנו זה לא רק צרחות זה גם הקאות. אם אני לא מסתכלת על פרצופו הצורח שניה כדי לתפוס את הרגע של הגגינג ולעשות לו פו על הפנים הוא מיד מחזיר לי את כל מה שאכל וטרם יצא מלמטה.
כן, זה עובר... בערך בגיל שנתיים וחצי... תתנחמי שעל זה אני צריכה להוסיף "אצלנו לפחות" מי יתן ולך זה יהיה יותר קל ויעבור מהר יותר (ושהפצפון שלוקח את השנאה לנסיעות אצלי לאקסטרים גם ימצא את העסק מוקדם יותר מאחותו כי לי כבר ממש, אבל ממש נמאס, מתחילה לחשוב שללגדל ילדים בעגלה יכול להיות דווקא שימושי לפעמים, אני בטוחה שאלו שחנוטים בעגלה מהשניה שנולדו מקבלים את עניין החנוטים בכסא בטיחות בהרבה יותר שלוות נפש, אותו משקל לגבי פיפי במיטה בלילה... גם בחיתול בד הוא מתעורר רטוב וצורח וגם בלי חיתול בכלל על חד"פ אני לא מוכנה לשמוע ובינתיים, עד שהוא יגיע למסקנה שהוא יכול גם להעיר אותי לפני שהוא רטוב באיזור המצח-עדיין לא יודע לכוון מתוך שינה-הוא מתעורר נעלב כל שעה בערך ולא מוכן להתפשפש בסיר בלילה).
אגב, עוד משהו, אם הבחור שלך כבר יודע לשבת ויושב לו על הסיר אז אצלנו מאוד מאוד עובד ללכת עם אמא לשרותים. אני יושבת על השרותים שלי והוא על שלו ופתאום הוא לא מתנגד בכלל וסבבה לו לשבת ולהתפשפש והוא גם מוחא (איך כותבים את זה?) לעצמו כפיים בשמחה. זה עד כדי כך מותנה אצלו שאם הלכתי ולא הושבתי הוא מגיע אלי ועושה על הרצפה. גם עם אחותו היו קטעים כאלו ויציאות כאלו משביתות. מה שצריך זה לשתות הרבה מים כדי שיהיה הרבה פיפי לעשות (להדביק את הקצב של השלפוחית הזעירה שלהם...). זה תהליך בעבודה.

[po]ילדת טבע[/po], זה מקסים איך שהוא גדל כל כך! לצערי, נסיעות הן עוד נקודה רגישה עכשיו - הוא צורח ברגע שהוא מבין שהוא קשור במכונית - אז אנחנו נוסעים את המינימום ההכרחי. אני מקווה שכשהשלב הזה (זה שלב, נכון?) יעבור - נבוא :-)

קלמנטינה - הבריכה שלי רדודה וחמימה, לפחות זה. הולכת לקרוא אצלך.

[po]גם למבי[/po], מחזקת אותך בחזרה ומעלה בפיפי אחד. הולכת לקרוא גם אותך :-D

[u]מתי מתחלפת השלווה בבאסה, והקבלה בייאוש[/u] כל הזמן. ואז זה מתהפך בחזרה. נראה שהבאסה והייאוש הם הקצרים והחולפים, בכל אופן, כך זה היה עד עכשיו.
מחזקת אותך ומתחזקת איתך.
[u]בסוף כתבתי תגובה מפורטת יותר בבלוג שלי.[/u] גם אני - בבלוג שלה :-)

בסוף כתבתי תגובה מפורטת יותר בבלוג שלי.
אבל את יודעת, אני חושבת שהייתי קצת פסימית מדי.
בקרוב יקרה לך משהו טוב.

[u]ועדיין, אני לא מעזה לחתל אותו סתם ככה.[/u]
(())
<[po]קלמנ טינה[/po] כבר שוקלת ברצינות לחתל. אנחנו שתינו באותה בריכה>

(())
חייבת לעודד אותך שבסוף גם זה עובר. הנה גם אנחנו היינו באותה צרה רטובה לתקופה די ארוכה. העלם הפסיק לסמן כליל והרטיב לכל עבר כמעט (מלבד כשהוא על הידיים או במנשא או בעגלה). והנה פתאום אני שומעת צעקות משונות ולחוצות, בעודי מנסה לברר מה הפשר ו... הפתעה! העלם משחרר! גם בפעם השניה זה תפס אותי בהפתעה גמורה, כבר התרגלתי לנגב ודי. לפעמים הוא מגדיל לעשות וזוחל לסיר ומנסה להתישב עליו לבד או (הלהיט הכי שווה שלו) יוצא למרפסת יורד שתי מדרגות, משחרר וחוזר.
כשאני כמעט מתיאשת אני מזכירה לעצמי שהגדולה בגיל שנה וחצי כבר היתה יבשה רוב הזמן והלכה לבד לסיר, היא גדלה עם טיטולים (המותג) ובכל זאת היתה מחוברת להפרשות הגוף שלה, אז הוא, שלא ידע חיתול מה הוא שלא יבין? אצלנו זה לא עוד כל כך הרבה זמן (עוד שמונה חודשים? כשמזדקנים זה הופך ברגע לכלום זמן, נכון?).
לגבי הכביסה, מה בדבר ערומכו? האופנה הלוהטת אצלנו בבית כבר שלוש שנים ושלושה חודשים ברציפות.
אולי תקפצי אלינו שוב כדי לקבל עידוד? זה יכול להיות נחמד.

על נהרות הפיפי, שם ישבנו גם בכינו
[hr]

לפעמים אני שואלת את עצמי מתי מתחלפת השלווה בבאסה, והקבלה בייאוש.
משהו עובר על ינוקא, ואל תגידו שיניים, כי כבר חודשים ארוכים אנחנו מאשימים את השן המדוברת בכל דבר ועניין, החל ממזג האוויר וכלה במפולת בבורסות העולם, והיא עדיין לא צמחה. משהו עובר על ינוקא, וזה מתיש את הוריו, ובעיקר את אמאל'ה שלו, שמתבוססת בשלוליות פיפי עד המותניים.
לאחרונה הוא הפסיק לסמן. הוא משתין וזהו.
אם פעם סמכתי על המיה קצרה שמשמעותה היתה "קחו אותי לפני שאשתין לכם על הדיסקים", ולאחר מכן סמכתי בעיקר על האינטואיציה שלי, כעת שום דבר לא עובד - גם כשאני משוכנעת שיש לו (ויש לו!) הוא מסרב להתפשפש, מיישר רגליים וצועק כאילו הצעתי לו קצת מרור על הבננה המרוסקת שהוא נהנה לירוק. כמובן שרגע לאחר שאני מניחה אותו בסלון, הוא משתין בחדווה ולא מראה בכלל רצון להתרחק מהשלולית שהשאיר. כשמצאתי את עצמי מנגבת את השלוליות עם פיסת הבד הראשונה שמצאתי (חולצה שלי, דווקא נקיה למדי), הבנתי שהגיעו מים עד נפש וצפונה מכך.

ונמאס לי לכבס. נמאס. סבתאל'ה אומרת - לכבס? זו המכונה שמכבסת! אין כמו עידוד ורשאי כדי לחרב לי את המצברוח סופית.
אני משתדלת לא לכבס מיד, אלא להניח ליבוש ורק אחרי שהמכנסיים מריחים כמו אלוהים-אדירים-למה-יש-פה-ריח-של-מפעל-אמוניה אני מעבירה אותם למכונה, ועדיין - כובסת אני וכובסת.

כששואלים אותי איך הולך עם הבלי-חיתולים, אני מתבאסת לומר שגרוע, זוועה, נורא ואיום. אז אני לא אומרת. אני אומרת שבסדר, לפעמים קשה אבל בסדר, ואני לא מספרת שלפעמים, כמו ברגעים קשים שהיו לי היום, בהם הוא נראה אומלל וכועס שאני לוקחת אותו להתפשפש, אני מתמלאת הרהורים שעיקרם בשביל-מה-אנחנו-עושים-את-זה. ועדיין, אני לא מעזה לחתל אותו סתם ככה.

ומי המציא את החגים האלה ואת האיסרו-חול-המועדים שלהם? עייפתי. אני מתגעגעת לשגרה, לשקט ולשלווה.

[u]לא נורא, אחרי החגים זה יעבור[/u]
במהרה בימינו, אמן.

[u]אם הוא מגיע בעצמו לסיר ומבקש -צל"ש לגאונות[/u]
העיקר הכוונה, לא? :-D

שנה טובה ומתוקה!

היא חזרה! היא חזרה! היא חזרה!
גם פה שביתה, אני חוששת שהיא הולכת להמשך עד גיל שנה וחצי לפחות. הפצפון עומד לו, זוחל לו ובקיצור בתנועה מתמדת אם עוצר ואני בסביבה כדי להראות לו בחביבות את הדרך לסיר-סבבה, אם הוא מגיע בעצמו לסיר ומבקש -צל"ש לגאונות (נדיר אבל קורה) לרוב אני שם כדי לתת לו חיתול טטרה לנגב אחריו את השלולית (במקום שיתבול בה את הידיים ויתרגל [po]עקרון הרצף באומנות של ילדים[/po]). לפחות קקי הוא התחיל לעשות פעם אחת ביום (בחמש בבוקר!) במקום מליון. גמני מפחדת מהחגים אם כי אנחנו נהיה רק פעם אחת אצל משפוחה.
שנה טוב. ויבשה.

[u]החגים[/u]
לא נורא, אחרי החגים זה יעבור. (())
ובינתיים, זה זמן טוב לשפר את היחסים עם המשפחה. כלומר, לא לפגוש את מי שלא רוצים ואת מי שלא כיף.
אנחנו נבלה את רוב החג אצל חברים. אצלם אין פרקט (-;

[u]הפרקטים שאינם סובלים רטיבות[/u]
ופוצ' השתינה על הכאילו-פרקט בבית הספר למרבה המבוכה, אבל אחראית מרכז התנועה הרימה אותה ואמרה "לך מותר הההה-כל!"
(-:

כיף לקרוא אותך. כרגיל.

לפעמים נדמה לי שהמשפחה המורחבת שלי, על כל שלוחותיה, היא כל שיכולתי לבקש. ואז אנחנו נפגשים ועובר לי.

ינוקא המתוק מתקרב בזחילת חמש אל יומולדת שבעה חודשים, וכבר (מזמן) עומד על דעתו - אף אחד לא יניח אותו היכן שלא מתאים לו (מיטה למשל. או כיסא אוכל. או שטיח בגוון שלא מתחרז עם צבע עיניו. זו לא גחמה, זה צורך!). במפגש המשפחתי האחרון, ינוקא הגיע כשהוא מצויד במצברוח מעונן היטב. ניסיתי להניח אותו על מזרן הפעילות שנפרש עבורו, והוא התחיל לצעוק שכל העניין הזה לא מתאים לו, ושאם אפשר שהאשה עם הציצי תרים אותו עכשיו, אם רוצים להימנע מסצינות מביכות שכוללות דם, יזע ופליטות. אז הרמתי. את לא יכולה להניח אותו? תקעה בי את עיניה קרובת-המשפחה-שתמיד-צודקת (להלן "קרובתמשפחה"). הוא רוצה שירימו אותו, הצטדקתי בטפשות. הוא לא מסכים להיות אפילו בלול? כמעט התעלפה ברוב מלודרמטיות, כאילו שמדובר היה במישהו שעבר בהצטיינות קורס במבוא למניפולציות. מדובר, אזכיר, בתינוק.

וכמובן אז הוא החליט שאין זמן ומקום מתאים יותר להשתין בלי לסמן או לרמוז, ושוב החלפתי מכנסיים, ושוב הוא הרטיב, ושוב תחתונים, ושוב פיפי לכל הכיוונים. נדמה שיש קשר ישיר בין היחס העוין של הצופים לרעיון הבלי-חיתולים לכמות המכנסיים הרטובים.

אבאל'ה טוען שזו דרכה להצדיק את העובדה שילדיה נותרו בחיתוליהם עד גיל שלוש לערך. אני טוענת שזו דרכה להראות לי שהיא לא סובלת אותי.
מעייפת כל המשפחתיות הזו, ותיכף החגים מתחילים, כולל המפגשים הדחוסים, המתנות המיותרות והיקרות והפרקטים שאינם סובלים רטיבות, וכן, מדובר גם בפיפי הספונטני של ינוקאל'ה. |אוף|

_מאתמול ינוקא מפספס ללא הרף. הייתי רוצה לומר ש[b]אני[/b] מפספסת, אבל אני קשובה להפליא, וממתינה ללא הועיל לסימן, ולו הזעיר ביותר. הוא הפסיק לסמן. לא שמעולם הסימנים היו ברורים לחלוטין, וכללו בעיקר רטינות שאיכשהו רק אני שמעתי, אבל עכשיו גם זה נעלם.
[po]שביתת פשפושים[/po]? לא נכחיש זאת._
welcome to the club :-)
ובאמת מזל שאין לכם שטיחים, כי אתמול שוב ניגבתי פעמיים קקי מהשטיח...
אין לי בשורות על מתי הסימנים יחזרו, אצלנו השביתה נמשכת ברמה כזאת או אחרת כבר די הרבה זמן. אין מה לעשות... (חוץ מלכבס ולנגב :-D )

אוי, ועוד משהו.
[u]מאזין לשיחות (פרטיות!)[/u]
לפעמים אמא שלי מנסה להרדים את פוצ' בעזרת הקול הנחמד ששש.... ששש...
ואני מיד מזכירה לה שעם התינוקת הזאת עדיף להגיד שהההה.... או פשוט לחבק (ולמעשה, אם להודות באמת, פשוט להעביר לציצי של אמא)

[u]הוא לא יעשה עליי פיפי, נכון?[/u]
(-:
(מוכר! אצלי, כשאני מוסרת את העוללה לסיבוב, אני מדווחת: "היא לא השתינה מאז שהתעוררה" או "היא בטוחה, הרגע השתינה" (-: )

איך יודעים שהינוקא מאזין לשיחות (פרטיות!) שלי?
כשאני מסבירה לחברה איך אני מפשפשת אותו, וכשאני מגיעה לקטע של ה"פששש פששש פשששש", הוא משתין.

[hr]

לפני מספר ימים נכחנו במפגש חברתי של כל הישוב ודודתו. אחרי שמיצה את המנשא, נלקח על ידי חברה לסיבוב דאווין. הוא בלי חיתולים!, היא השוויצה בפני כל מי שרצה לשמוע, ואז לחשה לי באוזן - הוא לא יעשה עליי פיפי, נכון? :-)?

אמאעדי - תודה! מי יתן וטוסטייך יהיו קלויים תמיד היטב.

זאת אני, מהטוסטר :-)

את כותבת מקסים!

אבוי, אנחנו מסונכרנות כנראה...
בהצלחה (-:

מאתמול ינוקא מפספס ללא הרף. הייתי רוצה לומר ש[b]אני[/b] מפספסת, אבל אני קשובה להפליא, וממתינה ללא הועיל לסימן, ולו הזעיר ביותר. הוא הפסיק לסמן. לא שמעולם הסימנים היו ברורים לחלוטין, וכללו בעיקר רטינות שאיכשהו רק אני שמעתי, אבל עכשיו גם זה נעלם.
[po]שביתת פשפושים[/po]? לא נכחיש זאת.
מזל שאין לנו שטיחים.

[u]מצחיק איך החיתולים הר"פ נראים לי כזה מיינסטרים פתאום.[/u]
D-:
גם לי!
<קלמנטינה בשביתה ומכבסת שלושה-ארבעה זוגות מכנסיים ביום...>

ככה זה כשעוברים מחשב. זו הייתי אני כמובן.

[b]ילד חוץ[/b]
ינוקא הקטון, שחגג כבר חמישה חודשים, ועומל במרץ על יומולדת החצי הממשמש, רוצה לעזוב את הבית, ובטח היה עושה את זה, אם היה מצליח לזחול. בינתיים, ובהיעדר אפשרות טובה יותר, הוא מקפיד להורות להוריו לקחת אותו מיד החוצה, אם הם מעונייינים לסיים את שביתת הפשפושים הביתית שלו. התינוקלה לא מסכים להשתין בתוך הבית, סוג של קלסטרופיפיפוביה, ככל הנראה. בבוקר, לא שכווי ולא שפן, אלא ינוקא מעיר את אמאשלו משנתה ורומז לה בעדינות יחסית, שכדאי לה ללבוש משהו ולקחת אותו החוצה להשתין, לפני שהוא יארגן הצפה בסדר גודל של אסון לאומי קטן וצהבהב, כי גיגית זה פאסה, סיר זה הכי חודש שעבר ועדיף להשקות איזה צמח. או חתול.

[b]מכבסתולה[/b]
לפני חודש נגמרה החבילה של החיתולים הרב פעמיים (האקולוגיים!). באופן מכוון להפליא מצדי, לא קניתי עוד חבילה. יש לנו חיתולים רב פעמיים, ולא כתוב עליהם "לא לשימוש בלילה". בדקתי. אבאל'ה לא אהב את הרעיון. ומה, כך אמר לאחר מחשבה ממושכת, ומה אם נזדקק לחיתולים חד פעמיים? אהההה, השבתי לו, נזדקק להם. כן, הוא המשיך, אם לא יספיקו לנו החיתולים הרב פעמיים? נכבס, השבתי לו. ואם, אני לא יודע למה, נזדקק לעוד? אז נכבס עוד, עניתי. טוב, הוא אמר, אני אקנה מחר.
לא קנה.
מצחיק איך החיתולים הר"פ נראים לי כזה מיינסטרים פתאום.

[u]נכון שעכשיו מרפי יבוא ויארגן לי המון פוסטים?[/u]
נראה לי שאת יכולה להיות רגועה, מרפי עובד אצלנו עכשיו במשרה מלאה פלוס פלוס. הבוקר אירגנתי לה חיתול "מוגלי" (גומי סביב הבטן וחיתול בד תקוע בתוכו) כדי לתפוס פספוסי פיפי והייתי מאד גאה ומבסוטה, רגע אחד הייתי עסוקה במשהו אחר ושוב היה קקי [b]ענק[/b] על [b]השטיח.[/b]
אבל תשתפי גם בפוסטים טובים, זה כיף לקרוא אותם...

[u]כבר חשבתי שטבעת בים הפיפי הגדול![/u]
:-D
אני עדיין פה!

איזה יופי לשמוע ממך! כבר חשבתי שטבעת בים הפיפי הגדול! שמחה לשמוע שגם את לא מפחדת ממרפי הבן [sup]%&[/sup]%&^%$$ מי הוא חושב שהוא? אני לא מפחדת מפיפי וקקי של תינוקות אז שאני אפחד ממנו? פכככככ!!!!

[u]בקיצור - קדושות מושלמות[/u]
מי? מי? אני לא זיהיתי אף אחת כזאת, אפילו לא [po]אורנה שפרון[/po]!

[u]התגעגעתי [/u]@}
גם אני!

נכון, נכון ונכון!
(-: (-: (-:

רק על השאלה הלפני-אחרונה יש לי השגות. לפעמים אני קוראת פה בבאופן על אמהות שאני פשוט לא מבינה איך זה שהן עדיין חיות ולא מזמן גמרו את כל הגלגולים שלהן כי מה כבר יש להן ללמוד בעולם הזה. בקיצור - קדושות מושלמות. אז כנראה כותבים גם כשכיף.

טוב לשמוע שבסך הכל הולך טוב.
התגעגעתי {@

נכון שכשמתרגלים למשהו מסוים לא מבינים איך אפשר היה להיות אחרת קודם?
נכון שכשבטוחים בעצמך, הערות קטנוניות בנוגע למספר המכנסיים שינוקא החליף היום מצד שכנות חטטניות לא מזיזות בכלל?
נכון שזו הרגשה מדהימה כשלוקחים אותו התפשפש והוא עושה, ואפילו בלי לצעוק ולמתוח רגליים?
נכון שזה נפלא שחברות מסתכלות עליו ומקבלות חשק להוריד לילדים שלהם חיתול?
נכון שזה צפוי שאחרי שהן מורידות חיתול, הילד שלהן עושה פיפי בסלון והן מיד מחתלות שוב?
נכון שנעים יותר לזכור תגובות חיוביות מלשמור ולנטור תגובות מנמיכות ומעצבנות?
נכון שיש אנשים שכותבים רק כשהכל מסובך וכשהכל טוב כאילו אין סיבה לכתוב?
נכון שעכשיו מרפי יבוא ויארגן לי המון פוסטים?

_ואז הוא עושה עליי, רצוי בהפגנתיות
בדיוק_
אין אין אין. זה כנראה הקטע של האגו. אני לא יודעת להסביר, אבל ברגע שהאגו שלנו מרים ראש עם הקטע הזה, ישר - ישר!!!! בדייקנות! הם מלמדים אותנו מאיפה משתין הדג P-:
רק שתבינו איזה חיישנים יש להם.
אצלנו, ליד הקניון יש שיחים ועצים. בהחלט היה לי מספיק זמן לקחת אותו על הידיים, לצאת מהקניון, לפשפש על עץ בתוך אדנית ענקית, ולחזור. זה נותן לפחות חצי שעה עד לפישפוש הבא. וכן, גם שלי (כמו אמא שלו כמובן) סלד מאז ומעולם משירותים ציבוריים. שביתה היסטרית, בשנים הראשונות.

נו...?
אני מחכה להתפתחויות בקוצר רוח!!
(())

[u]אני מוחה על הרמיזה[/u]
אבל תודי שהדחף הזה עלה בך לא פעם (או כמו שדודה זקנה אחת קראה לזה פעם, דווקא "גדולים" יותר באים בחשבון), הוא כיאה לתינוק משתמש בזכויות האיד שלו.
[u]אין מי שעוקבת אחרייך ובאה לברר בשביל מה את צריכה את הסיוט הרטוב הזה[/u]
חכי חכי, רק התחלתי שם עם החוג הזה, בטוחה שבשבוע הבא הן כבר יספרו לי בעצמן כמה זוגות החלפנו בחצי שעה.

[u]כנראה שגם לו הקניון עושה ויברציות שכאלה.[/u]
[po]ילדת טבע[/po] - אני מוחה על הרמיזה. מעולם לא השתנתי על קיר במשחקיה, ובטח שלא בעמידה :-D
הוא יודע מה טוב, השבלולון. אין כמו עץ.
ואחרי שאת [u]מחליפה לו בדרך כלל שלושה/ארבעה זוגות תחתונים בחצי שעה של פעילות[/u] אין מי שעוקבת אחרייך ובאה לברר בשביל מה את צריכה את הסיוט הרטוב הזה, או שרק לי זה קורה?

[u]איפה מפשפשים תינוק בקניון? אני גרועה בלכוון לשירותים[/u]
טכנית יש כאלה שמכוונים לשירותים אבל בני המושלם, ממש לא מוכן להתפשפש במקומות עם אורות ניאון וריח של אקונומיקה. אם נכנסים לשירותם אזי הגאון הקטן מתחיל לצרוח במצוקה איומה "אני צריך עץ!", אז אני לוקחת סיר אבל... הוא כמובן מעדיף להתפשפש בתחתונים בעמידה על הקיר של המשחקיה, אלא מה? כשאני הולכת לשם אני מחליפה לו בדרך כלל שלושה/ארבעה זוגות תחתונים בחצי שעה של פעילות. כנראה שגם לו הקניון עושה ויברציות שכאלה.

[u]ואז הוא עושה עליי, רצוי בהפגנתיות[/u]
בדיוק

[po]אמא ללי[/po] - תעשי את זה לאט לאט ועם מנשא. מקסימום, כמו שאומרת יורשת העצר, יהיה קצת פיפי - וזה מתייבש מהר.
[po]קלמנ טינה[/po] - נו, היא עשתה?? :-D תמיד כשמתעניינים הוא לא עושה. דווקא. ואז הוא עושה עליי, רצוי בהפגנתיות.
[po]ילדת טבע[/po] - כמעט בכיתי מרוב צחוק (או ההיפך). קניונים עושים לי פריחה וקוצר נשימה. איפה מפשפשים תינוק בקניון? אני גרועה בלכוון לשירותים.
[u]אנחנו בדיוק בעיצומה של שביתת פשפושים מטורפת שמתחוללת בעיקר בלילה תוסיפו לזה את עניין השיניים ושפתאום הוא התחיל לפספס גם קקי-במיטה של אחותו ותקבלו לא להיט היסטרי אבל אני סבבה עם כל זה.[/u]
בקטע הזה היו עונים לי "אז בשביל מה את צריכה את כל הבלאגן הזה?" ותוקעים בי מבט ששמור למאושפזים במצב פסיכי אך יציב, ולי לא היה מה לומר.

קוראת אתכן בקנאה...
לא מעזה לצאת איתה מהבית לא מחותלת, מסתבכת מאד מאד עם לפשפש אותה בחוץ.
אבל כיף לקרוא!

גם אני! גם אני!!
כשאני מפשפשת בציבור אנשים מתקהלים כדי לראות אם זה עובד ובכלל לראות את הפלא
וכמובן יש את השאלה המטרידה לעתים, כשאני חוזרת מהעץ הקרוב: "נו, היא עשתה??"

[u]אני מסבירה למי שמתעניינת, למרות שיש לי תחושה של האשה עם הזקן בקרקס למרות שנדמה לי שהתגלחתי לא מזמן.[/u]
גמני, גמני הייתי בדיוק שם היום!
<[po]ילדת טבע[/po] מרשה לעצמה להדחף בעיקר כי הזכרת את שמי>
לפני שבוע גילינו שיש חוג תנועה ומוסיקה לתינוקות ופעוטות בקניון של חדרה, כזה חוג כזה כמו של דיאדה בדיוק אבל בחינם (אותה מנחה בדיוק) מאוד שמחנו והתייצבנו חיפושית ביאמו והשבלולון בריקודים והנפות ובעיקר בפוזיצית "אמא אולי תפסיקי לנענע אותי אני רוצה לזחול ולטעום את כפות הרגליים של כל הדודות האלו כאן! בחייאת אמא, לכי לחדר כושר תעזבי אותי אני לא משקולת! נו אמא די!!! תני לזחול כבר !!!" (ומילותית זה נשמע ככה "אדדדדה דה!!" בקולי קולות) וכמובן בתחתונים (עם סיר בבגז' של העגלה).
אז כשכבר ישבנו לאיזה קטע רגוע ולא אירובי הוא החליט להתאמן בעמידה על המעקה של המשחקיה, נחמד, אבל בזמן האחרון, בעידוד אבא שלו הוא נהנה מאוד מלהשתין בעמידה... ככה עליו עלי שהבן שלי ללא חיתול. הסביבה הקרובה העלימה עין. השלולית נוגבה בהצלחה והשיעור המשיך.
עם תום השיעור והתקפלות מידית של כל הנוגעים עד כדי השארת משחקיה ריקה תוך שניות עטו עלינו שתי אמהות.
"שמנו עליך עין" אחת מהן אומרת
ואני "עשיתי משהו לא בסדר?" במבט חושש וקול רועד.
"ראינו שהתינוק בלי חיתול. איך זה?" באמת איך... לא ממש מוצלח, אני חייבת לאמר, אנחנו בדיוק בעיצומה של שביתת פשפושים מטורפת שמתחוללת בעיקר בלילה תוסיפו לזה את עניין השיניים ושפתאום הוא התחיל לפספס גם קקי-במיטה של אחותו ותקבלו לא להיט היסטרי אבל אני סבבה עם כל זה...
ואז הן שאלו אותי איך אני יודעת שהוא צריך ואני נתקעתי עם "אמ...... ממממ....." וזה כל מה שיכולתי להגיד כי ככה, כי לפעמים אני יודעת ולפעמים לא ומה שהכי חשוב לי זה שהוא פשוט בלי חיתול וממש לא אכפת לי אם הוא עושה על הרצפה.
אז הן שואלות אותי "את בטח מחליפה לו בגדים כל היום" (שווה ערך לעניין הכביסה של השכנה שלך) והתשובה שלי היא "ממש לא, הוא כל היום עירום"
אני חושבת שלא ממש עשיתי עידוד מרשים לגישה שלי אבל שויין, לפחות אחת מהן תיכנס לבאופן ותקבל פרספקטיבה פחות איזוטרית לנושא.

<נ.ב ד"ש מהחיפושית ששבה לחרוש על הדב שלך>

המקום: גינה ציבורית מלאה בציבורים קטנים-מתרוצצים ואמהותיהם
הזמן: אחר צהריים בניחוח אוגוסט

אמאל'ה עומדת ומשוחחת עם אמא של חברה של פרינציפטי. תני, תני להחזיק אותו, מפצירה זו.
אני מגישה לה את ינוקא, לבוש בתחתונים.
אה?! כמעט שומטת אותו האם מרוב תדהמה, הוא בלי חיתול?!
אני מאשרת.
תוך שניות ציפור קטנה לוחשת (ממתי ציפורים לוחשות?) לכל האמהות ברדיוס של מאתיים מטר שדייייייייייייייי-אין-לו-חיתול-בין-כמה-הוא-בכלל-איך-זה-יכול-להיות. אני מסבירה למי שמתעניינת, למרות שיש לי תחושה של האשה עם הזקן בקרקס למרות שנדמה לי שהתגלחתי לא מזמן.
זוכרים את השכנה ההריונית הכוסית כולל הפוטושופ? גם היא היתה שם, כמה נחמד.
למה הוא בלי חיתול? היא חקרה.
כי הוא בלי חיתול, עניתי בלי למצמץ למרות השמש, כעצת [po]ילדת טבע[/po].
אבל למה?! היא לא ויתרה.
זה טוב לאיכות הסביבה, התערבה אמא אחרת, וזה בטח טוב לו לטוסיק.
אז [b]זו[/b] הסיבה שיש לך כל הזמן המון כביסות, חתמה ההריונית המתוקה שכנראה עוקבת אחרי או שיש לה פטיש מוזר לכביסות של אחרים.
לא עניתי.
בהתחלה סיפרתי לעצמי שזה בגלל שלא ירדתי לרמה שלה, אבל ייתכן שלא עניתי כי לא הצלחתי לחשוב על תשובה שנונה מספיק.
הולכת לעשות כביסה.

[u]עולל חמוש במבטי אמא-לא-מבינה-אותי[/u]
D-:

[po]גם למבי[/po] - תודה @}
_

בוקר. ילדי החינוך הלא-ביתי מתכוננים ליציאה מהבית. רבעוף מחזיק בהתרגשות רבה את ההזמנות ליום הולדתו שהוא מתכוון לחלק לחבר'ה. אמאל'ה בודקת, רק ליתר ביטחון, שיש הזמנות לכולם. אין. ינוקא מסמן שהוא צריך להתפשפש. אמאל'ה מחזיקה את הקטון מעל הגיגית, ביד השלישית מדפדפת ברשימת ילדי הכיתה וביד רביעית בודקת את ההזמנות. חסרה עוד יד אחת לכתיבת הזמנות נוספות. מניחה את ינוקא על המזרן. הוא עושה קולות מצוקה. מרימה. פשש פששש. לא עושה. מניחה על המזרן. אחרי שתיקה קצרה הוא ממשיך לפעות קלות. מרימה. הוא משחרר פיפי קטן לגיגית.

הו, מרוצה האמא-שלא-ישנה-כמו-שצריך-כבר-יותר-מדי-זמן, זה מה שהוא רצה. מניחה על המזרן. בהזמנה של יובל הבת צליל שאי אפשר לטעות בו ואפשר רק לתאר אותו כפפפפפפפפפפפפכככככככככככככככככככככככככככככך עולה מכיוון הינוקא. כן, שלולית קקי בגובה שהכנרת יכולה רק להתקנא בו, במרכזה מונח לו עולל חמוש במבטי אמא-לא-מבינה-אותי. הרמתי בזריזות את החבילה הצהובה והצבתי אותו מעל הגיגית, שם הוא השלים את המלאכה.

ככה זה כשלא נמצאים בחינוך ביתי :-)

הבלוג שלך גדול!!!!!! נהנית!!! מפסיקה רק כי העיניים מתחילות למצמץ לי בצורה לא-רצונית. לילה טוב.

[po]בשמת א[/po] - תודה!
בהשראתך התחלתי עם זה, אז תודה פעמיים :-)

תשמעי, רק עכשיו גיליתי את הבלוג שלך. קראתי את כולו בשקיקה (חוץ מזה |יד1| ). את פשוט נהדרת! (-:

[u]- מוקפת ילדים וילדות שתובעים יחס מיד, ובכל זאת מפשפשת בהנאה. והבנות נהנו לטפל בה ולשעשע אותה כשניסתה לזחול על הרצפה לידי - ממש עיקרון הרצף![/u]
מקסים @} תארי לעצמך איזו השפעה חיובית יש לפשפושים האלה על הילדים והילדות הללו :-)

תשמעי, בעקבות הדיווחים שלך החלטתי לאזור עוז ולהפסיק לרפד מחוץ לבית. וראה זה פלא - הכל כשורה.
יותר משורה, ממש מסדר צבאי. (-:
(ומדובר בתנאים מאתגרים - חזרתי כמתנדבת ליומיים בבית הספר הדמוקרטי שבו עבדתי לפני הלידה. תארי לך - מוקפת ילדים וילדות שתובעים יחס מיד, ובכל זאת מפשפשת בהנאה. והבנות נהנו לטפל בה ולשעשע אותה כשניסתה לזחול על הרצפה לידי - ממש עיקרון הרצף!)
(עכשיו הפספוסים מוזמנים לבוא. מה אכפת לי, אני את היומיים שלי קיבלתי!)
תודה!

אוי מותק. אני כל כך מזדהה... (())
גם אנחנו היינו שם...,
אני יכולה רק לעודד שבאיזשהו שלב זה נהיה מקור לגאווה בלתי נדלית של כל הקונבנציונאלים. מרגע שהתינוק יכול להזיז את עצמו ממקום למקום, או מרגע שהוא יושב על סיר, הם איכשהו מתייחסים לזה כאל נצחון בתחרות איות בגיל שנתיים. הילד פרודיג'י!!!
אבאשלי סיפר בעבודה שהנכדה שלו בלי חיתול! הסבתא (זו שלא חושבת שאני חלק מקונספירציה לקחת לה את הילדים שהולדתי בשבילה ומי אני בכלל) מפשפשת בעצמה מגיל די מוקדם.
בקיצור, הנג אין ד'ר. אוטוטו את נחה על זרי הדפנה ;-) @} ;-) (מכל הסיבות הלא נכונות, אבל עדיין זרי דפנה. :-D)

[u]בקיצור, אמא'לה, את על הגל[/u]
בשקט, שמרפי לא ישמע :-)

[u]אנחנו פה בשביל הדרך[/u]
(-:

[u]אין חיתול ספייר, אין מכנסיים נוספים רק ליתר בטחון.[/u]
איזה כיף לכם! אני לא מעזה לצאת מהבית בלי חיתול ספייר (וכבר קרה שהייתי צריכה - בעיקר בנסיעה באוטו), ובכלל לא מוכנה לצאת בלי ריפוד.
וכשיצאתי בלי, פוצ' בדיוק חלתה ועשתה קקי במנשא (!!), באמצע חנות. מאז אני בטראומה כנראה.

[u]הטבעיות בה אנו מתייחסים לינוקא המפושפש[/u]
אחיה הגדול של פוצ' מספר לחבריו על מנהגיה מעל הקערה בטבעיות, בלי לשים לב שהם לא מבינים במה מדובר... D-:
והתגובות שאני מקבלת ברחוב תמיד חיוביות (אם כי מלוות בהרמת גבה).

בקיצור, אמא'לה, את על הגל |Y|
המשיכי לדווח!

מאז שהיה בן שלושה שבועות אנחנו מפשפשים וכאילו כך היה מאז ומעולם, למרות שעברו מאז פחות משלושה חודשים.

ינוקא, עושה רושם, הפנים לחלוטין את עניין הבלי חיתולים ומנסה להבהיר להוריו הסתומים לעתים, שאני-צועק-חזק-כי-זה-לא-גרעפס-קחו-אותי-לסיר-ומיד.
גם היציאות (לא קקי-פיפי, יציאות מהבית) הפכו לידידותיות יותר, וכוללות ינוקא נטול חיתול תחוב במנשא, חיתול בד מתנופף ותו לא. אין חיתול ספייר, אין מכנסיים נוספים רק ליתר בטחון. מה כבר יכול לקרות - הוא ירטיב קצת? גם ככה חם, כמו שאומרת פרינציפטי.

המשפחה הגרעינית לוקחת בקלות את העניין, כולל החתול פזור השיער שחטף שפריץ כשהעז לעבור בקו האש כשינוקא פשפש בדשא. המשפחה המורחבת, ובכן, ככה וככה יכול להיות תיאור מדויק למדי. לפעמים אני מופתעת מאמירות תומכות ("לא האמנתי שזה יכול להיות מוצלח כל כך" - אמאשלי, "זה נהדר, איפה למדת על זה" - מישהי שאני בכלל לא מכירה ופגשתי ברחוב) ולפעמים מופתעת מתגובות נרתעות (קצרה יריעת הפיקסלים). נראה לי שהטבעיות בה אנו מתייחסים לינוקא המפושפש והרוגע שאנחנו מפגינים קשורים לא רק למידת פספוסי הפיפי, אלא גם לתגובות הסביבה (שכמובן לא כוללת צד מסוים במשפחה שתמיד יודע הכי טוב ותמיד צודק).

שאלו אותי מהי המטרה של הבלי חיתולים. הסברתי שזו לא המטרה, אנחנו פה בשביל הדרך.

[u]אתם מתעסקים עם זה המון, ראיתי. אתם כל הזמן מסתובבים סביב הסיר. זה מאוד מעייף. בשביל מה.[/u]
נו.
תמיד רק מלדמיין את האמירות האלה אני בונה בראש תלי תלים של תגובות ארסיות... ואז מבינה שאין בכלל טעם.
בקיצור, אין לי מילים כל כך. רק (())

זה נראה כמו המון טרחה בשבילכם, אמר הדוד-יודע-כל במפגש המשפחתי האחרון.

אתם מתעסקים עם זה המון, ראיתי. אתם כל הזמן מסתובבים סביב הסיר. זה מאוד מעייף. בשביל מה.


כן, כאלה אנחנו - פיפיהוליקים. אנחנו מתים על פיפי, סירים וקערות. אנחנו אוהבים להתעסק עם זה כל היום.
בעצם, אנחנו עושים את זה רק כדי להטריד אחרים במראה הקערת-פיפי שלו, כי צקצוקי הנו-די-עם-השטויות נעימים לנו כמזגן בפול ווליום באמצע יוני.
סתם. אנחנו מפשפשים אותו רק כדי שיהיו לנו נושאי שיחה, כי כמה כבר אפשר לדבר על אולמרט.
האמת היא שנעימים לנו גילויי האהבה בדמות אמירות ה-עזבו-זה-קשה-ומעייף-יש-מבצע-של-פמפרס-בסופרפארם.

|אוף|

[po]יוחננ ית[/po] - (()) תודה!
יש מי שיכול לראות בזה עניין מעיק ("שוב הוא בידיים? תניחי אותו קצת, לא נורא שיבכה") אבל הוא אכן הרבה בידיים. אם אבאל'ה לא היה בעניין, היה לי הרבה יותר קשה, ללא ספק.

[po]נ ע מ ה[/po], מאחלת לכם פישפוש משפחתי. נתת לו לקרוא בנושא?

קוראת ומזדהה
קצת מקנאה אולי,שאצלכם גם הבעל נרתם לרעיון. אצלנו טרם קרה הנס. אני מחכה.
אם יש לי סבלנות כדי לחטוף שתינות בכל הבית,אז לא תהיה לי סבלנות לחכות לבעלי עד שישלים עם המציאות החדשה ויעיז גם הוא לפשפש אותו?!....

מאוד התרשמתי לראות את הסבלנות שלכם ואת ההתגייסות שלכם למטרה.
זה שגם את וגם אבאלה מאמינים בשיטה ומעוניינים בה בטח נותן לך המון כוחות להמשיך, גם כשקשה ויש פיספוסים.
אתמול הבנתי שבשיטת הבלי חיתולים התינוקי החמודי מקבל המון תשומת לב והמון חיבוקים וחום גוף מההורים שלו בזכות השיטה, וזה כמובן דבר נפלא!

[u]היש מצב שלאחר שהפיפי בילה כמה שברירי שניה באויר הוא הופך לידיד שובב?[/u]
כשהוא צונח הוא אכן חמים ונעים אבל אחרי כמה שניות הוא לא הופך למציק? ואולי זו דרכו של ינוקא למחות על חסרונו של מזגן?

[u]למעשה הפורענות חבויה בחלק התחתון של החיתול[/u]
אצלנו זה גם וגם, במיוחד בנסיעות באוטו.
<שוקלת לרכוש מפעל לשעווניות>

קוראת באדיקות (כתמיד)

הפעם אין לי מה לתרום - יש לי בת. הפיצ'ר הייחודי שלה הוא דווקא החזות היבשה מעל השלולית המוסתרת שנקוותה מתחתיה. ערמומי במיוחד בלילה, כשהיד שלי מגששת מתוך שרעפי שינה בחיתול הטטרה שמכסה אותה מלמעלה, שעה שלמעשה הפורענות חבויה בחלק התחתון של החיתול.. P-:

[u]לא מפריע לו להיות מעוטר בטפטופי שתן? לא מציק לו להיות רטוב? זה לא מנוגד לתפישה שלא נעים לתינוקות לעשות את צרכיהם על עצמם? אני מגדלת אנרכיסט ככל הנראה[/u]
מוכר... גם אצלנו משום מה הרבה יותר מעליב להיות עם תחתונים רטובות או לשכב על משטח רטוב מאשר לחטוף אותה ישר לפנים. בדרך כלל זה אפילו מצחיק אותו. היש מצב שלאחר שהפיפי בילה כמה שברירי שניה באויר הוא הופך לידיד שובב? לכי תביני אנשים...

הרבה מים עברו בסיר מאז שכתבתי לאחרונה.

יש ימים נפלאים, בהם התקשורת בינינו נפלאה - הוא מסמן ואני מבינה, אני מציעה והוא עושה (או שלא).
אבל, כמו תמיד, יום עסל ויום בסל, יום טוב ויום רטוב.

היום, למשל, התחיל די נחמד. אבאל'ה היה ממונה על ינוקא הבוקר, כשאמאל'ה ניסתה לקושש עוד שעת שינה אחת ודי.
הוא תיפעל יפה את התארגנויות הבוקר, כולל ה"אני לא מוצא את הנעלים שלי!!! ווואאאאאאאהההההההההה" של רבעוף, וה"אוף! תפסיק לגעת בי, אבאאאא הוא מתנדנד עליי!!!" של פרינציפטי, תוך כדי פשפושים מוצלחים של היונק הקטן. ואז, כמו בשיר, אבא הלך לעבודה, ועד שיביא משם מתנה (תלוש משכורת?), נשארתי עם הינוקא הזעיר שהתעקש לא לסמן. כשלקחתי אותו הוא השתין במרץ, אבל כשחיכיתי שיודיע לי שהוא מעוניין להתפשפש, הוא העדיף לקצר תהליכים ולהשתין עצמית, דבר שהוכח כבעייתי מכיוון שהוא עדיין לא התמקצע בהליכה (תיכף בן שלושה חודשים).

מילא, כשהוא שוכב על הבטן והפיפי נספג בסדין, זה איכשהו הגיוני, אבל כשהוא שוכב על הגב והפיפי עף לו ישר על הפרצוף והוא לא רוטן ולא מיילל? לא מפריע לו להיות מעוטר בטפטופי שתן? לא מציק לו להיות רטוב? זה לא מנוגד לתפישה שלא נעים לתינוקות לעשות את צרכיהם על עצמם? אני מגדלת אנרכיסט ככל הנראה.

_מי משתין רחוק יותר ממני?
מי מרטיב אותך כשאת יבשה?_
D-: הרגת אותי
מזדהה מאד.....

מי משתין רחוק יותר ממני?
מי מרטיב אותך כשאת יבשה?

ינוקא, תבוא הברכה על ראשו, מבקר בסיר באופן שוטף, פרט למקרים בהם אמאל'ה מחליטה לקושש אומץ ולבקר בביתה של חברה טובה. או, זו כבר סיבה מצוינת להראות לכולם מאיפה משתין הינוקא.
ביקור של חצי שעה - שלוש פעמים פיפי במכנסיים (+ בונוס! פיפי שנוזל לתוך התחתונים של אמאל'ה! רק היום!).
החברה, כמובן, הביעה תמיכה. "אולי תשימי לו חיתול?".
|אוף|

תזכורת לעצמי - ילדים וכלבים גונבים את ההצגה, וינוקות משתינים מעולה מול קהל.

תודה!
<מכורה למחמאות>

D-:
את גדולה!!
<מוסיפה מיד ללקסיקון את כל הביטויים שטבעת כאן>

לפני כמה ימים היה לנו יום מצוין בלי חיתולים. הוא שידר ואני קלטתי, הוא אמר ואני הבנתי, הוא מיצמץ ואני מיהרתי לפשפש.החלפתי לו רק שני זוגות מכנסיים באותו יום. הייתי כל כך מרוצה מעצמי, חילקתי לי מחמאות, השווצתי לאבאל'ה. בחיי, במצעד הגאים-גאות השנתי היתה פחות גאווה.
וכגודל היוהרה, עומק הנפילה.
ביומיים האחרונים הינוקא לא חדל מלהרטיב כל מקום ואתר. ובהזדמנות זו - מי שאמר לי שפיפי של תינוק יונק הוא כמו מים, מוזמן לרחרח את שמיכות הפליס של היונק הזערורי. אבל לא רק בנוזלים מדובר. כל הבית מנוקד בכתמים צהבהבים. הרצפה, הסדינים, הבגדים, הכיורים. רק החיתולים צחים ולבנים, שם הוא לא עושה קקי.
הוא מביט בי במבט של "אם לא תקחי אותי מיד להשתין, אני לא אחראי לתקינות הלוח-אם שלך". אני לוקחת. הוא ממאן. "אתה לא צריך?" אני תמהה, אבל הוא מתעקש. אין. חצי דקה מאוחר יותר הוא משקה את החולצה שלי וגם המכנסיים לא יוצאים מקופחים. היום, למשל, נספרו פעמיים של פיפי בול-פגיעה ומספר עצום של פספוסים, הפתעות או כל דרך פוליטיקלי קורקטית לכנות מקווי פיפי קטנים שפשטו בבית כשלוליות אחרי הגשם. שביתת פשפושים או שזו סתם דרכו המעודנת לומר שקר לו בלי מכנסיים? ינוקא ממלא פיו חלב ומסרב לגלות.

התחזית לימים הבאים: רטוב.

[u]ולמה כששואלים אותי למה ינוקא בלי חיתולים, הדבר הכי טוב שאני מצליחה להוציא מהפה הוא "יש לו עור רגיש וחיתולים גורמים לו פריחה"?[/u]
את ממש לא חייבת הסברים לכל העולם.
אם זה מוסיף לך סטרס, אז לא צריך.
למרות שידעתי שאני אלד בבית, שוב, לא סיפרתי לאנשים שלא תמכו בזה, ועניתי שאני מתכננת לידה בפוריה. כי זה הקל עלי, וכי לא היו לי כוחות להתמודד עם הסברים/הצדקות וכו'.

אכן
[u]כיף לקרוא אותך.[/u]

ובעניין החמות: היום היינו אצל סבתא שלי (שתומכת בחיתולים, מוצצים ובעיקר ובמיוחד עגלות), ופוצ'קה שוב עם פיפי על הרצפה.
מיהרתי אל הכיור הקרוב, אבל סבתא נזעקה (לא תאמיני): "מה, תני לה לגמור!"
(-:

[u]כשאני לוקחת אותו להתפשפש למרות שכביכול אין שום סיבה לעניין, רק כי אני מרגישה שהוא צריך, והוא מתיז פיפי בקשת גדולה, אני מאושרת.[/u]
לגמרי. כיף לקרוא אותך.

[u]ולמה כששואלים אותי למה ינוקא בלי חיתולים, הדבר הכי טוב שאני מצליחה להוציא מהפה הוא "יש לו עור רגיש וחיתולים גורמים לו פריחה"?[/u]
תנסי תשובה הרבה יותר קלה-"כי הוא בלי חיתול." מסתבר שהליין הזה גורם לאנשים האלו שפשוט [po]לא חושבים[/po] להתחיל לחשוב ולא תאמיני לאיזה מסקנות הם מגיעים לגמרי לבד!
אגב, תנוחות שלא מכאיבות, נצלם ונמיילל לך.

גם לחמות יש תקווה.
הפילפילון שלי בן חצי שנה עכשיו, בלי חיתולים עם חיתולים וסבתא, שגרה במקום הכי חם כנראה בארץ, דווקא מעדיפה שיהיה עם תחתוני גמילה אבל עדיין ממש חושבת שאנחנו מתעללים בו ובעצמנו.
בכל זאת, אתמול הלכה אתו לטיול בעגלה וכשחזרה, לפני שנכנסה הביתה, פעם ראשונה הורידה לו את התחתונים ונסתה לפשפש אותו. יש תקווה באופק.

כבר חודש, לא להאמין, שאנחנו נטולי חיתול. לא בלילות, לא בנסיעות ולא כשהסבתא מתחננת שבבקשה תכסו אותו שלא יעשה עליי פיפי, אבל נטולי.
הינוקא מפנים היטב את הרעיון שמאחורי הבלי חיתולים, ואני חושדת שהוא קורא פה באתר כשאני מגרפצת אותו מול המחשב.

כשאני לוקחת אותו להתפשפש למרות שכביכול אין שום סיבה לעניין, רק כי אני מרגישה שהוא צריך, והוא מתיז פיפי בקשת גדולה, אני מאושרת. מוזר שאני מאושרת בגלל פיפי, אבל זה רק בגלל שבסקס והעיר פמפמו שהכי לגיטימי להיות מאושרת בגלל נעלי ג'מי שו ולא בגלל סיר גדוש.

אה, עברנו לסיר. אני והינוקא זאתומרת, אבאל'ה מתמיד עם הגיגית, אבל שרירי הידיים החלושים שלי בתוספת גיד רעוע בכף היד הימנית, הפכו את הפשפוש למשהו שקשה להתמודד איתו מבחינת משקל, ויש משקל.

אז קנינו סיר. סירסירון קטון עם מקום לטוסיק זעיר, עם כפתור (שנוטרל באדיבות רבעוף ששמח לתקן את התקלה) שמנגן מוזיקה מרגיזה ועם לא מספיק מקום לבולבולו של העולל, מה שמקנה לנו הרגשה של ללכת בלי (חיתולים) ולהרגיש עם (פיפי על הרצפה). אבל יש סיר, וינוקא יושב עליו באדיקות, כשהוא מנסה ללכוד את מבטו של כלב הבית, שמצדו מקפיד להתעלם ממנו כל עוד אין לו משהו טעים ביד.

פינת הפולניה:
המגירות של שידת ה(אין)החתלה מלאות בבגדי גוף ואוברולים שאין להם דורש, ואני לא מעזה לתרום כי מי יודע מה יהיה בהמשך. תסמונת המשך ל"אני עוד אחזור למשקל הזה מתישהו, חבל למסור בגדים טובים"?

ולמה כששואלים אותי למה ינוקא בלי חיתולים, הדבר הכי טוב שאני מצליחה להוציא מהפה הוא "יש לו עור רגיש וחיתולים גורמים לו פריחה"?

|אוף| פינת המשפוחה:
"נראה כמה זמן יהיה לך כוח לזה" (מילים חמות של החמות)

לרגל עליית הטמפרטורות והסלידה המובהקת של פוצ'קה מחיתולים, הצטרפנו לחגיגת ההשפרצות.
ואכן, הכתיבה שלך ממש קולעת (לכיור?)!
חוויות שלנו מהניסוי עד כה:

[list]
[*] <הרהור 1: הו! הנה מכנסיים עם כפתור שהתחבאו בארון מאז ההריון! הבה נמדוד אותם...
[*] פוצ'קה בת החודשיים (בתרגום חופשי): אמאאאא... את עדיין כאן?
[/list]
<הרהור 2: זו טעות ללכת אליה עם מכנסיים כל כך טובים>
[list]
[*] פוצ'קה (בתרגום עילג): מה עם איזה חיבוק?
[/list]
הרהור 3: לא נורא, חם היום. והפיפי הצפוי הוא נוזל תמים ושקוף
פוצ'קה: תני שלוק. את יודת מה, קחי משהו מגניב ורך בצבע כורכום
הרהור 4 (בדרך לכיור): נו שוין, לפחות אני יודעת שהמכנסיים שוב טובים עלי...

[בזמן הקלדת הקטע הזה |יד1| נרשמו שני פספוסים על חיתול הטטרה הממוגן שלי: אחד רך ומגניב ואחד שקוף. אמא צוהלת: "עשית פיפי!"}

אני יודעת שזה לא בהכרח עוזר, אבל כל כך הצחקת אותי עכשיו... :-D
את מותק, ומושלמת ויפהפייה... וכל כך מוכשרת! {@
והיא, בטח היא סבבה לגמרי, אבל בואי נזכור לרגע שרוב האנשים המושלמים האלה, הם לא מאד מושלמים בעיני עצמם והם בד"כ לא עשו הרבה בעצמם כדי לקבל את הגנים האלה, וגם לא ברור שהם שיפוטיים כלפייך כמו שאת כלפי עצמך, וגם אם כן, זו בעיה שלהם :-P
אנא המשיכי לעדכן. קוראת כל מילה.
(())

דפיקה בדלת.
הנחתי את ינוקא על המזרן ופניתי אל הדלת.
הצצה בעינית גילתה את השכנה ההריונית הכוסית, זו שנראית כאילו גירדו אותה מתוך חוברת של רמי-לי, כולל הפוטושופ.
אני, לעומת זאת, עטופה בגופיה ספוגה פליטות וטפטופי ציצי, ו-10 קילו מיותרים, שיער קשור ופרוע בו זמנית, ושקיות של איקאה מתחת לעיניים.
פתחתי.
ינוקא התחיל לרטון, אבל לא היה לי נעים (למה?) להסביר את עניין הבלי חיתולים ולפשפש אותן, תוך ידיעה שככל הנראה הוא יצעק "אין" ולא יעשה.
המשכתי לדבר איתה.
בתוך שניות ראיתי שלולית מתפשטת מתחת לינוקא.
הרמתי אותו והחזקתי צמוד אליי, תוך שאני ממשיכה לדבר איתה.
אחרי חמש דקות הרגשתי חמימות מחודשת. כן כן, הוא השתין שוב.
לא הזזתי עפעף. לא כי זה לא הפריע לי אלא כי (ועכשיו כל הפולנים ביחד) לא היה לי נעים(!).
אין לי אפילו כוח לנתח את הסיטואציה, אבל אני מרגישה שמנה, מוזנחת ומג'ויפת.
ועכשיו, as we speak, ינוקא קינח בשפיץ חרדלי.
<מסך יורד>

תודה [po]נ ע מ ה[/po] @} מקווה שישתפר אצל שתינו.

אוי...אוי... הוצאת לי את המילים מהפה...כל משפט כאילו מצוטט מהלכי הרוח שלי
הייתי מעתיקה את התיאור שלך ישר לבלוג שלי ואף אחד לא היה שם לב שזה לא אנחנו.(אפילו לא אני...)