על ידי אמא* » 26 ינואר 2006, 20:36
בוקר גשום הפגיש אותנו,
6:45 אביך נסע לעבודה, שניים מאחיך התעוררו,
7:00 הצעיר היה לא רגוע והצירים לא מאפשרים לי לשבת לידו, כואב מדי מתקשרת לאביך אך הסלולרי לא זמין. ארוחת בוקר והצעיר רוצה לשבת עלי, אני מרגישה שאני לא יכולה לשבת אח"כ מספרת סיפור בעמידה וקשה לי מאוד
בלבול, מה אעשה? , הומור עצמי, רצית לבד? אז הנה!
חושבת על האנשים שאני יכולה להזעיק אך מרגישה שהצעיר לא יסכים להיות בלעדי,
עולה להורי על אף שלא התכוונתי לערב אותם בלידה, הם עדיין ישנים, חוזרת חזרה.
7:45 זוגי מגיע לעבודה, אני חושבת לעצמי שהוא לא יספיק להגיע אך אני צריכה אותו גם אחרי,
מתקשרת ומבקשת בוא הביתה, הוא מגחך ויוצא לדרך.
8:00 אמי מגיעה לשאול משהו ואני מבקשת שתקח את הילדים, היא שואלת האם התחיל ואני עונה כן.
להפתעתי הילדים עולים בשמחה .
הזמן מאבד משמעות
אני מחליטה להכנס לחדר האמבטיה, יש שם כל מני סמרטוטים ומגבות שהכינותי מראש, עורמת אותם על הרצפה ליד האמבטיה, ונכנסת להתקלח,מנסה לשבת באמבטיה עם קצת מים אך לא נוח,
יוצאת, מתכסה במגבת ויורדת לברכיים. מעבירה כמה צירים במלמולי תודה על כל האנשים בחיי
אבי מציץ לפתע ושואל את צריכה משהו? להתקשר לרופא? ואני אומרת: אני רוצה שתלך. טוב אני יוצא החוצה.
אחרי כמה צירים אני מחליטה ללחוץ כי אני רוצה כבר לדעת שהכל בסדר.
לוחצת ומרגישה איך צווארה הרחם מתקער להכיל את הראש, לוחצת עוד לחיצה והראש יוצא, לוחצת ויוצא הגוף, לזרועותי, פעיות בכי.
באחת, כל הפחד מתפוגג ואני מתמלאת שמחה, מחבקת .
אבי ליד דלת חדר האמבטיה הסגורה, אומר: אל תגידי לי שילדת!? אני: כן.
אני נזכרת שלא בדקתי את המין ושולחת יד ומגלה , זו בת, תנוקת קטנה שלי.
אבי שואל להביא לך מגבת? כן. העיקר שיהיה לי שקט.
8:45 אבי עולה להביא מגבת ובדרך חזרה פוגש את זוגי שבדיוק הגיע, מוסר לו את המגבת ואומר מזל טוב, קח לה את המגבת.
הוא מגיש לי את המגבת ואני הולכת לחדר השינה רועדת.
שעתיים אח"כ יצאה השליה ואחרי כמה זמן חתכנו את חבל הטבור.
התמלאנו שמחה וחיים כמשפחה מורחבת ואוהבת. תודה לך.
בוקר גשום הפגיש אותנו,
6:45 אביך נסע לעבודה, שניים מאחיך התעוררו,
7:00 הצעיר היה לא רגוע והצירים לא מאפשרים לי לשבת לידו, כואב מדי מתקשרת לאביך אך הסלולרי לא זמין. ארוחת בוקר והצעיר רוצה לשבת עלי, אני מרגישה שאני לא יכולה לשבת אח"כ מספרת סיפור בעמידה וקשה לי מאוד
בלבול, מה אעשה? , הומור עצמי, רצית לבד? אז הנה!
חושבת על האנשים שאני יכולה להזעיק אך מרגישה שהצעיר לא יסכים להיות בלעדי,
עולה להורי על אף שלא התכוונתי לערב אותם בלידה, הם עדיין ישנים, חוזרת חזרה.
7:45 זוגי מגיע לעבודה, אני חושבת לעצמי שהוא לא יספיק להגיע אך אני צריכה אותו גם אחרי,
מתקשרת ומבקשת בוא הביתה, הוא מגחך ויוצא לדרך.
8:00 אמי מגיעה לשאול משהו ואני מבקשת שתקח את הילדים, היא שואלת האם התחיל ואני עונה כן.
להפתעתי הילדים עולים בשמחה .
הזמן מאבד משמעות
אני מחליטה להכנס לחדר האמבטיה, יש שם כל מני סמרטוטים ומגבות שהכינותי מראש, עורמת אותם על הרצפה ליד האמבטיה, ונכנסת להתקלח,מנסה לשבת באמבטיה עם קצת מים אך לא נוח,
יוצאת, מתכסה במגבת ויורדת לברכיים. מעבירה כמה צירים במלמולי תודה על כל האנשים בחיי
אבי מציץ לפתע ושואל את צריכה משהו? להתקשר לרופא? ואני אומרת: אני רוצה שתלך. טוב אני יוצא החוצה.
אחרי כמה צירים אני מחליטה ללחוץ כי אני רוצה כבר לדעת שהכל בסדר.
לוחצת ומרגישה איך צווארה הרחם מתקער להכיל את הראש, לוחצת עוד לחיצה והראש יוצא, לוחצת ויוצא הגוף, לזרועותי, פעיות בכי.
באחת, כל הפחד מתפוגג ואני מתמלאת שמחה, מחבקת .
אבי ליד דלת חדר האמבטיה הסגורה, אומר: אל תגידי לי שילדת!? אני: כן.
אני נזכרת שלא בדקתי את המין ושולחת יד ומגלה , זו בת, תנוקת קטנה שלי.
אבי שואל להביא לך מגבת? כן. העיקר שיהיה לי שקט.
8:45 אבי עולה להביא מגבת ובדרך חזרה פוגש את זוגי שבדיוק הגיע, מוסר לו את המגבת ואומר מזל טוב, קח לה את המגבת.
הוא מגיש לי את המגבת ואני הולכת לחדר השינה רועדת.
שעתיים אח"כ יצאה השליה ואחרי כמה זמן חתכנו את חבל הטבור.
התמלאנו שמחה וחיים כמשפחה מורחבת ואוהבת. תודה לך.