אמהות שחוו התעללות מינית

שליחת תגובה

הצדק, לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: אמהות שחוו התעללות מינית

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי מנסה_לחזור_ולהאמין* » 26 אוגוסט 2015, 00:00

תודה דבר ראשון על התגובה זה מדהים לא באמת האמנתי שמשהיא תגיב כי לרוב אני מרגישה שקופה... דבר שני על העצה אני עובדת הרבה זמן על לשתף את הילדים ברגש שלי ולא קל לי. ולתת חום לעצמי את צודקת זה מה שחסר שם הרבה.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי המתמודדת* » 04 אוגוסט 2015, 22:08

זה לא רק עניין שלך אני גם חווה זאת על אחיינים שלי שמה אלי הם פוגעים באחייניות שלי והתחושה הזו שאת מפריעה זה גם חלק מזה.. מה שנותר לי אולי לייעץ לך זה להתייחס לכול מה שקורה בתוכך כאילו יש שם מישהי בת 6 שפגועה ורוצה שישמעו אותה ורוצה תמיכה כמו שתתני לבתך. כי בסופו של דבר מה שבאמת אנו זקוקים לו זו אהבה ללא תנאי לעצמנו לכול מה שמתחולל בנפשנו. והנפש שלנו זקוקה לאהבה מצידנו אז תתני לנפשך המפוחדת אהבה. ובמקביל תני אמון בבניך ושתפי אותם שיתוף וכנות עושה פלאים במערכות יחסים ואת גם תתפלאי מה זה יוציא מהם שתפי כי יש משהו שרוצה שישתפו בו שיכירו בו שישמעו אותה . כמו ילדה שרוצה אהבה ויחס. מניסיון.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי מנסה_לחזור_ולהאמין* » 15 יולי 2015, 07:09

זה נישלח באמצע:-) וגם הקושי בפרשנות חברתית שאני מרגישה שאין למילים שלי משמעות ושלא מבינים אותי וזה מביא אותי להתגוננות פנימית וסגירות וסתירות פנימיות רבות. תחושה שאני לא רצויה מפריעה מענין אם זה רק שלי או שייך לעוד נשים...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי מנסה_לחזור_ולהאמין* » 15 יולי 2015, 07:04

הגעתי לדף הזה פעם ראשונה מקווה שמשהיא תראה את זה ותגיב טוב אז ככה גם אני נפגעתי בעבר ומגלה רק עכשיו עד כמה זה השפיעומשפיע עלי . אני נמצאת בטיפול כבר כמה שנים והוא איטי ומיגע. הקושי שלי חוץ מכל מב שנכתב פה על החרדות הפיצולים והכאבים אך לסמוך על ילדי המתבגרים ולא לשדר להם שאני מפחדת שהם יפגעו. באחעוצ שלהם. וגם

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי המתמודדת* » 16 מאי 2015, 12:27

היי לכולם.. קוראת את התכתבויות ומתעורר בי הרצון לשתף את מה שעובר עליי כרגע. אני לא נשואה ,אין ילדים, רווקה ובתהליך של ריפוי עצמי.
לאחרונה התחלתי להזכר בהתעללות מינית קשה ומאד ארוכה שעברתי מצד אחי הגדול כשהיייתי בת 6-10 וזה לאחר התבוננות עמוקה בתוכי ע"י ויפסאנה וטיפולים אלטרנטיבים אחרים.
חייבת לציין שבהתחלה שזה עלה לא האמנתי לזה. כי לא היה לי שום זיכרון מוצק. וזה לאחרשנים של הרטבות במיטה עד גיל 12 וסיוטים על גבי סיוטים שאני נרדפת ושיש גבר חשוך עומד לי בכניסה לחדר, שרוצח מצמיד אותי ונשען עליי מאחור ומדגדג אותי ואני קמה כול הזמן בבעתה. בתור ילדה נהגתי להסגר עפ עצמי בארונות ומתחת למיטה כי הרגשתי שם מוגנת. היום מתחיל להעלות גם הזכרונות של ההתעללויות שעברתי את היד שחסמה לי את קולי. (וכאת שאוהבת לשיר תמיד הרגי חסימה ששרתי כי חסמו את קולי}. ועכשיו אני מבינה ומאמינה שעברתי אונס . אונס ע"י אחי הגדול ומבינה גם למה לא היה לי זכרונות ילדות ממנו {חוץ ממכות רצח שהוא נתן לי .} ההדחקה שהתבטאה בשכחה מוחלטת אכן הייתה מעולה לאותם הרגעים. אבל במבט לאחור אני רואה איך זה השפיע עליי כבוגרת. מתרחקת ממערכות יחסים, אכילה רגשית, מבט של כול גבר מחשבות של חלחלה והנה הוא מתעניין בסקס דימוי גוף נמוך מאד, אובסיביות למין בתור ילדה קיום יחסי מין בפעם הראשונה בגיל 29 עם גבר מבוגר בגילי, חוסר אמון באנשים ותחושת בדידות בעולם. ההדחקה הזו באיזשהי צורה עלתה לי ב"יוקר" אך עם ההתבוננות פנימה לתוכי ופיתוח הורות פנימית לעצמי לילדה שתמיד תשאר ילדה בתוכי {הילדה הפגועה שתמיד הרגישה לבד בעולם.}אני רואה צמיחה.
העניין הוא כרגע הוא זה שלא העלתי זאת עדיין מול משפחתי ונדמה לי גם שגם אבי התעלל בי מינית. ואני מתחילה לראות את התמונה העצובה הזו שבו גדלתי. נדמה לי שאחיותי שמעליי גם עברו דברים דומים והן נמצאות בהדחקה מוחלטת. אחת מאחיותי למעשה נמצאת כרגע במצב נפשי מעורער כי נראה לי זה מתחיל לעלות לה בחזרה. היא גם ציינה באוזניי שהתחיל לעלות לה זיכרונות שקשורים לפדופיליה { וזה היה בתקופה שאני התחלתי לחשוד} אבל לא היה לי את האומץ לומר לה. כי אני יודעת שהיא בשלב שהיא לא תאמין שזה אחיה בשר מבשרה וזה אביה. והיא גם כן נמצאת במצב נפשי מאד גבולי אז אני לא רוצה להרע במצב שלה. כמובן יש גם את הפחד שהיא לא תאמין לי ותכעס עליי. ואני יודעת שזה יהיה משהו מאד משנה חיים ואני מפחדת לעשות זאת.
אני מרגישה שאני נמצאת בשלב מסויים בחיי שזהו. שום דבר כל לא אוטמוט הכל מודע כל התהליכים הנפשיים הפנימיים שלי שונים. ואני שמחה שכל הגילויי הזה שאני עוברת עכשיו הוא לפני הבאת ילדים לעולם.
ההורות הפנימית הזו שאני מפתחת לילדה הפנימית הנצחית הזו שחיה איתי בכל רגע נתון היא הדבר החשוב ביותר כרגע.
ושאני גאה בעצמי ובמי שאני ובדרך שבה אני עברתי וממשיכה לעבור. אני מקווה שכאמא יהיה לי את הגבולות לעצמי לא להחדיר לילדיי את הפחדים התת הכרתיים שלי לחיי היום יום שלהם. כי בסופו של דבר כולנו קורבנות של קורבנות ואנו צריכים לצאת מהמעגל הזה. ואני אשמח לעזרה באיך לגשת לאחותי. לעזור לה עם הריפוי שלה . חשבתי לשתף אותה בזה שעברתי התעללות מינית קשה ולראות איך זורם לה ואולי אז לשתף אותה במי.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אמא* » 09 אפריל 2015, 01:42

היי בנות, אמהות.. נעים מאוד.
אני מעלה על הכתב לראשונה דברים, תמונות, זכרונות ילדות..
התהום העמוקה שלי, שלנו.
הייתי בת 20 כשהאחיות שלי הגיעו לדבר איתי, לבדוק אם גם בי הוא פגע, הדוד, אפילו לא.. בעלה של הדודה!!!!
אמרתי שלא, לא יכולתי להתמודד ולא הייתה לי תמונה ברורה.
רק תחושות אתן הייתי מתעוררת כילדה, אחרי שינה של לילה עם הרגשה רטובה בין הרגליים ותחושה שמישהו נגע בי, שמישהו חילל את הגוף שלי, הייתי מתקלחת באובססיה, הרגשתי מכוערת ואני זוכרת פעם אחת שהסתכלתי במראה וראיתי שאני בעצם יפה, ואני באמת יפה,.אבל זו הייתה פעם אחת. יש תמונות שאני זוכרת, הייתי ישנה שם הרבה, אני לא זוכרת חוויות למעט לילה אחד שישנתי על מזרן בסלון עם בני הדודים שלי שגדולים ממני בשני עשורים, אנשים לא רגילים, מעשנים, שותים, דוחים.. ישנתי, עשיתי את עצמי, הייתי כולי בת 8-9, הם ראו סרט שלא היה לגילי, אחד מהם או אבא שלהם נתן לי יד והוציא אותי מהמזרן שעליו ישנתי אל מחוץ לבית אל תוך מסדרון שמוביל לבית השכן (שגר לבדו) אני זוכרת ששכבתי על הרצפה, אני זוכרת שגם הוא, אני לא זוכרת יותר, חשבתי שחלמתי. זכרון נוסף, במקלחת, ילדה בת 9 אולי 10 שוב עם אחד מהם, אני זוכרת שהסתכלתי על הדבר שיש לו ותהיתי אם אפשר לתלות עליו דברים שהוא נראה כמו וו תליה, התקלחנו יחד, עוד תמונה שחשבתי שהיא חלום שהראש שלי המציא, איזה אדם מתקלח עם ילדה??? החלום הגדול שלי, חלום רדיפה נקרא לו כי חלמתי עליו כל כך הרבה פעמים שאי אפשר לספור..
הייתי בת שנתיים, יפה כמלאך, עם שמלה לבנה,בבית הנורא הזה, בחלום הוא היה מואר כל כך כאילו השמש בעצמה נכנסה לדירתם, ואמא שלי יושבת מסביב לשולחן עם גיסתה וחברותיה והן משחקות קלפים ומעשנות, אני נמצאת בסמוך לרגלי השולחן בחלק המואר והן על הכסאות והשולחן המלא בעשן שמפגיע להן לראות, והן מדברות בקול אז הן גם לא יכולות לשמוע. ומגיעות ידיים, ידיים רעות ולוקחות אותיואני לא מסוגלת לזוז ואננ לט מסוגלת לצרוח, הן לוקחות אותי והחלטם מסתיים.
כמובן שיש עוד תמונות בראש המעוות שלי, הכי הרבה אני זוכרת אותי ואת בנות הדודות שלי, האחרות, משחקות תופסת ומחבואים וכולם נהנים ובשלב מסוים רצים למיטה הזו שלו שאני יודעת שראיתי בה דברים, הם נכנסים כולם לחדר ואני נשארת בכניסה, לא יכולה לזוז.
האחיות שלי נפגעו מהאעש הזה, אני לא יודעת אם נפגעתי אך לחלוטין ראיתי דברים. וזה קשה!!!! קשה כל כך! וזה משאיר צלקת ומשפיע רבות עלגידול הילדים, וכן, גם אני פחדתי מבעלילשעבר. כן אני גרושה, כנראה שיש סיבה..
אני מרגישה חיבור מאוד חזק אליכן בנות, מקווה שנרגיש טוב.
אשמח חשמוע חוות דעתכן בנוגע למה שסיפרתי לכן.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי ציל_צול* » 26 דצמבר 2014, 23:20

יקרה, גם על זה כדאי מאוד להתייעץ במרכז הסיוע. במרכז התל אביב והירושלמי יש ניסיון מצטבר של הליכי גישור וצדק מאחה.
זה לא מה שאת רוצה אבל אולי יתנו לך כיוון איך כדאי לעשות פנייה כזו כך שתזכי לקבל מה שאת צריכה ולא תהיי נתונה לתוקפנות או משהו מתסכל אחר.
מאחלת לך בהצלחה רבה בכל מהלך שתבחרי להניע בדרך לריפוי.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גם_אני_נפגעתי* » 26 דצמבר 2014, 19:06

תודה לכן על האינפורמציה. אני מאוד זקוקה לסיוע ראשוני ואני אנצל את העזרה של "נפגעות תקיפה מינית" לשם כך.
בשבוע האחרון עולה בי הרצון לפנות לתוקף (בן דודה שלי) כדי לקבל ממנו יותר אינפורמציה, כי אני חוששת שחלק מהעניין הודחק אצלי, חלק ממה שקרה אני זוכרת בוודאות ואני רוצה לדעת מה היה שם בדיוק.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי ציל_צול* » 26 דצמבר 2014, 14:11

שיחת סיוע ב 1202 הפכה חינמית לפני יותר משנה , שזה שינוי משמח!
איזה יופי!!! כמה עבדו על זה...
תודה רבה על העדכון. מוחקת את הערתי בנושא זה.

מוסיפה עוד משהו אם כבר - כאשר מתקשרים מגיעים למרכז הסיוע של אזור החיוג ממנו מתבצעת השיחה. לכל מרכז יש שירותים שונים שהוא מעניק ולמרכזים יש לפעמים אוריינטציה שונה.
שווה לשאול הרבה שאלות.
סתם דוגמה - המרכז בבאר שבע עובד עם פסיכולוגיות שנותנות אפשרות לטיפול בתוך המרכז, בעוד שבמרכזים אחרים זה לא קיים או קיים פחות.
יש מרכזים שיש בהם תשתית לקיום פגישה אישית בקלות פנים אל פנים ומרכזים שזה פחות קל בהם. יש מרכזים בהם הצוות עובד במשרות מלאות או כמעט מלאות ויש מרכזים שפתוחים פחות שעות. בחלק מהמרכזים יש נציגות שדוברות שפות אחרות ומתמחות במתן שירות לאוכלוסיות יעד ספציפיות בעוד שבאחרים אין. יש מרכזים עם מחלקה שמטפלת בגברים...
לא להתבייש לשאול, לבקש, ליזום.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי פולנייה* » 26 דצמבר 2014, 11:20

לציל _ צול ושאר הנשים
שיחת סיוע ב 1202 הפכה חינמית לפני יותר משנה , שזה שינוי משמח!

יחד עם זאת חשוב לזכור - קו סיוע הוא מענה טלפוני שככל שהוא חשוב הוא אינו מחליף תהליך טיפולי!!!

קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, מספק מענה טלפוני בו הפונה יכולה לקבל הקשבה ומענה בהתאם לרצון והצורך שלה : צורך בהקשבה ונגיעה ראשונה ואמיצה במה שהיה עד עכשיו "סוד", ייעוץ לגבי פגיעה במשהו אחר ( תלמיד'ה, חבר'ה ....) ועוד....
למעט מההקשה קו הסיוע מספק גם ליווי- ותמיכה בתהליכים שונים שנפגעות עוברות, שוב בהתאם לרצון הפונה: כגון ליווי לבי"ח לצורך בדיקה ( לדוגמא במקרים שהפגיעה היא עכשווית ולא סיפור מהעבר ) , ליווי לחקירה משטרתית ועוד.
הליווי הוא חינם!
כמו-כן ניתן לקבל מקו הסיוע מידע גבי התהליך הפלילי
ולמרכזי הסיוע - מחלקת חינוך, שדרכה ניתן להזמין הרצאות וסדנאות לצוותים שונים ( מחלקת החינוך כן עובדת בתשלום ! )

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי ציל_צול* » 25 דצמבר 2014, 19:37

קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית- 1202 . שיחת חינם מכל טלפון מכל מקום
למיטב ידיעתי - השיחה איננה חינם, למי שזה חשוב לה. זה הסיוע המקצועי הכי זול שאפשר לקבל, אבל טרם הוגדר כחינמי, לצער כל הנוגעים בדבר.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי פולנייה* » 24 דצמבר 2014, 11:49

ל"גם אני נפגעתי "- שאלה על הקשר בין הפגיעה המינית בין היחסים עם גברים. פגיעה מינית היא למעשה פגיעה בתוך יחסים ( בין עם אדם מוכר או עם אדם לא מוכר). הפגיעה בניגוד לסוגי פגיעות אחרים (אלימות פיזית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית....) מתרחשת דרך המין והמיניות: הטרדות מילוליות, נגיעות... ועד לאונס. אך היא אלימות לכל דבר ולכן מדובר בכוח, בהשפלה , בניצול.. ובהפיכת הנפגע / נפגעת באותו רגע לסוג של אובייקט- שאין לו רצונות וצרכים משלהם. ובשל העובדה שהפגיעה נעשית באזור ובתחום כה אינטימי, קשה מאוד לדבר על- כך, במיוחד שאנו מודעות לשיח סביב הנושא זה מאוד בכללי. מה שמשתמע מכך זה שלמעשה הפגיעה היא בו זמנית, גם פוגעת וחודרת לגוף וגם פוגעת באמון הבסיסי שיש לנו בבני אדם, באמון שלא נפגע ושתמיד נהייה בביטחון. ככל שהיה יותר אמון באדם שפגע בנו, ככל שמדובר בדמות שהייתה למעשה אמונה לשמור עלינו ... כך יכולה להיווצר פגיעה גדולה יותר בתוך מערכות יחסים בכלל, ובמיוחד בתוך מערכת יחסים עם בן- בת זוג , שאמורה להיות אינטימית יותר וכוללת מין ומיניות.
מתארת פגיעה ע"י הבן- דוד שהפכה לסוד, ה"סוד " הוא פגיעה בפני עצמה , את נשארת לבד ללא יכולת לקבל הגנה . ל"סוד" אפקט מצטבר ומזיק בפני עצמו. חשוב לא להישאר לבד ולא להישאר עם "סוד" , יחד עם זאת חשוב לפתוח את הסוד , במקום הנכון ובקצב שנכונים ומתאימים לך. כפי שהמלצתי ל "תלתלים" את תמיד יכולה לפנות לקו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית- 1202 . שיחת חינם מכל טלפון מכל מקום . בשיחה את יכולה לבחור ולהישאר אנונימית . וחשוב מזה את יכולה לקבל הפנייה מטפל/ת מתמחים בתחום.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי תלתלים_תלתלים* » 23 דצמבר 2014, 21:01

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תודה פולניה, זה יכול להיות רעיון. אני לא מבינה למה זה מציף אותי כל כך חזק, האם זה יכול להיות פשוט חרדות שהתלבשו על זה גם אם אין שם כלום? אני חווה חרדות שחוזרות בתקופות שונות בחיי אבל מעולם לא בתחום הזה, המיני. זה ממש פחד משתק, פחד שאם אני אגלה משהו אני אתמוטט. איך אפשר לדעת אם זה חרדות, או משהו מבפנים שבאמת רוצה לצאת החוצה?
'גם אני נפגעתי', אני חושבת שאם היה לי מקרה ספציפי שהייתי מודעת אליו, הייתי הולכת לבעל/ת מקצוע בתחום הטיפולי עם התמחות במיניות כדי לפתוח את זה ולנקות שם.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גם_אני_נפגעתי* » 23 דצמבר 2014, 15:38

אני חוויתי פגיעה מינית בגיל 12. בן דוד שלי שגדול ממני בשנתיים החדיר לי את האצבע שלו לתוך אבר המין שלי, אני זוכרת שהרגשתי באותו רגע כאב חד שפילח אותי שעד היום אני זוכרת אותו. לא סיפרתי לאף אחד על זה. מאז כשאני שוכבת עם גבר אני מרגישה לאחר מכן תחושת בושה, השפלה, ניצול. והפסקתי לשכב עם גברים בגלל ההרגשה הרעה שזה גורם לי. לא טיפלתי בזה עד היום.
האם מישהו יכול לעזור לי? להסביר לי את הקשר בין הפגיעה המינית להשלכות של זה על היחסים שלי עם גברים?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי פולנייה* » 23 דצמבר 2014, 11:25

תלתלים
נשמע שאת עוברת תקופה מאוד לא פשוטה.
את אינך האישה היחידה שתוהה אם קשיים בתחום המיני ותחושת פגיעות/ ניצול קשורים לפגיעה מינית ע"י אדם קרוב ומוכר או לא מוכר. את גם אינך היחידה שהמחשבה על-כך "משגעת" אותה, חונקת ולמעשה מעלה חרדה.
להית באי- וודאות זה מאוד קשה, אך חשוב לזכור שיש דברים אחרים שאת יכולה לטפל ולגעת בהם עכשיו בין אם את יודעת או לא יודעת מה ארע.
כמו גם חשוב לזכור שלא כל קושי בתחום המיניות קשור לפגיעה מינית בהכרח, אלא יכול לנבוע מסיבות אחרות.
כהתחלה הכי חשוב לא להיות עם זה לבד, וכן לפנות לעזרה, בין אם כדי לטפל בחרדה , בין אם זה לעסוק בתחום המיניות, בין אם זה לגעת בפגיעות ותחושת הניצול שמלווה אותך שנים, ובין אם זה לעסוק בשאלה שמטרידה אותך- אם הייתה פגיעה או לא ...
אני יכולה להמליץ בחום עם פנייה למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה - 1202, מכל טלפון. שם תוכלי לקבל אוזן קשבת לכל מה שאת חווה (את יכולה לבחור להישאר אנונימית ולא להזדהות) וגם לקבל הפנייה לגורם טיפולי מקצועי שמתמחה בתחום.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי תלתלים_תלתלים* » 23 דצמבר 2014, 00:35

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני קוראת בדף הזה וחנוק לי. כבר תקופה שאני חופרת וחופרת מנסה להעלות משהו מהעבר, מרגישה שאולי אני מדחיקה משהו. האמת שמה שמפחיד אותי זה לגלות משהו על אבא שלי שהנוכחות שלו בילדות הייתה מאד דהויה. אני מרגישה שעולמי יקרוס עלי אם אני אגלה משהו לגביו ובכל זאת אני מנסה ומנסה להזכר, המוח מעלה עשן וכלום. אני מפחדת שמרוב שאני מריצה סיטואציות בראש כדי לשלול אותן אני שותלת לעצמי זכרונות.
אבל הפחד הזה לא עוזב יש לי כבר תקופה עניינים מסובכים עם מיניות (אני נשואה ואמא לילדה בת 3) תחושה של ניצול שמלווה אותי. אוסיף ואומר שחוויתי בבית אלימות רצינית מצד האמא דווקא מה שיכול אולי להסביר את תחושת הניצול, ואולי לא? אני כותבת את זה עכשיו כי אני מרגישה שבימים האחרונים זה ממש מכביד עלי אני חופרת בזה בלי סוף מנסה לדלות כל זיכרון שהוא ומעלה חרס. יש אפשרות שזה פשוט לא היה וזה רק חרדות? חרדות לגלות משהו מזעזע על אדם שאני אמורה לסמוך עליו? זה ממש מכאיב לי בגוף ואין לי לי אוויר. מישהי מזדהה או שאני השרוטה היחידה שחופרת וחופרת בלי קצה חוט רק מתוך קושי שצף לי בתחום המיני? רוצה לשמוע.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי שמש* » 07 נובמבר 2014, 03:02

הגעתי עד אמצע הדף והותשתי... בכל פעם שהראש שלי חושב על כל העסק הזה הבטן כואבת נורא.
אני אמא לילדה בת 3, כשהייתי קטנה, לא בטוחה בת כמה בדיוק, קרוב משפחה מבוגר מאוד נגע באיבר המין שלי כשהלכתי לבקש כוס מים במטבח ביתו, בעוד הוריי יושבים בסלון בחדר הסמוך.
למקרה הזה היו השפעות והשלכות אין ספור על החיים שלי, על הבחירות שלי, על הדימוי העצמי, על הביטחון הבסיסי בעולם ובאנשים. אבל כל זה היה פשוט יותר להתמודדות עד עכשיו, כנראה כי הוא נגע רק לי (ובי.)
ועכשיו, כשיש לי אחריות על הילדה שלי גם, אני מרגישה קושי עז להכיל ולהתמודד עם כל התחושות שנובעות מהמקרה האחד הזה, שנוגעות היום גם לבריאות הנפשית שלה ולא רק לשלי.
קושי עז לא מתאר את הקושי :( כאב בטן עז תופס אותי כל פעם שחושבת על האפשרות שמישהו חדר את גבולות גופה, והראש מתחיל לחפור בנושאים שעד היום הכרתי בקיומם אבל וויתרתי על החפירה בהם. כי רציתי להיות כמו כולם. רגילה וחברותית ושמחה (לא הצלחתי).
ולקרוא את הדף הזה... אוי ואבוי.. להבין שזה קורה הרבה יותר ממה שחשבתי, ולהבין גם שלא משנה באיזה גיל זה קרה, זה משפיע והורס. נראה שגם אם הילדה לא זוכרת, הגוף זוכר.
ואני תוהה, האם טיפול יכול לעזור? אני לא ממש בטוחה. איך שומרים על הבריאות הנפשית של הילדים שלנו? ואם כבר קרה משהו איך אני ממזערת נזקים?

איזו תמימות מצידי לחשוב שאני אוכל "להעביר" את זה, להגיד קרה ונגמר ולהמשיך כאילו כלום.
וכמה נורא כמות הנפגעות, אלוהים.
מרגישה חסרת יכולות. חסרת אונים.

המרגיעון אומר "הכל- בעיני המתבונן". וזה מתקשר לי מצוין לסיטואציה שהציפה בי את כל העסק המחורבן הזה.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי מי_יודע_מדוע_ולמה* » 28 יולי 2014, 15:46

איך יודעים שהיה משהו? איך מעלים את הזכרונות שהודחקו? מה במקרה שאירע מה שאירע בגיל מאוד מאוד צעיר?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי מבקשת_אמת* » 28 יולי 2014, 10:31

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מצטרפת לדף הזה למרות שאני רואה שהוא לא היה פעיל מזמן. אני מתמודדת כבר כמה שנים עם זיכרונות של פגיעה מצד אמא שלי. עד היום כלכך קשה לי להאמין שזה קרה שרוב הזמן זה מודחק. פגיעה מאמא זה דבר שנורא קשה להכיר בו או להעלות אותו על הדעת ,בייחוד לאור זה שהיא הייתה לאורך שנים דמות מפתח בחיי, וגם הורה יחיד.
אחת לכמה זמן יש טריגר שמעלה את הזיכרונות, ברובם תחושתיים וללא פרטים ברורים. מישהי כאן חוותה דבר כזה או יש לה מה להגיד בנושא?
יש אצלי סימנים אופייניים למי שעברה התעללות כמו קושי גדול עם מגע, שמאוד התגבר בשנים הראשונות לאמהות שלי. וגם עוד לפני כן שנים של דחייה ושינאה עצמית, בייחוד פיזית, וכן ניתוק ארוך שנים מהגוף
עברתי טיפול ותהליכים מדהימים - לא ישירות סביב ההתעללות אבל יותר סביב תוצאותיה, כך שהרבה מהדברים האלה השתפרו או שינו צורה, אבל עדיין יש רצון גדול לדעת מה קרה ולהשתחרר מהמועקה ומהקושי הגדול שלי מול אמא שלי - גם היום כשאני כבר בת ארבעים. עד היום אני לא מסוגלת לגעת בה, גם כשהיא הייתה חולה לא יכולתי... יש עוד הרבה פרטים - אבל אני סקרנית לשמוע מכן אם חוויתן, נתקלתן, מכירות.
הקושי הגדול ביותר עבורי כיום הוא חוסר הידיעה. חוששת מאוד לייחס לה משהו כזה נורא אם הוא לא קרה

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אישה_באפלה* » 22 מאי 2013, 11:46

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

היי אישה אחרת ..את יכולה ליצור קשר איתי? אני מנסה, להתחיל תביעה נגדו דעתי,
לא נחה עלי.. ואולי אני אזכה את כל הנשים,,,!! ilana 1957@walla.com

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אשה_אחרת* » 21 מאי 2013, 20:58

תחזקנה ידייך ,את אישה אמיצה ומגיע לך כל הטוב שבעולם.
קבלי חיבוק, כולנו מאחוריך הלוואי ותמצאי צדק.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אישה_באפלה* » 21 מאי 2013, 16:09

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אווופפפ לא רק אני כאן ?אבל בכל לא תמצאו כמוני !!ל החיים קבלתי מכותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מאחי הזבל ... היום הוא צריך לתת את הדין אני מחכה מחכה מחכה , לערר
חובה להעביר את הקשור הזה רק לאתר שלנו !!!


שלום לכולםםם, אני שמחה מאושרת חלקית שהגעתי אחרי 37 שנות יסוריים ..
לפני כמה שנים חשפתי את אחי בגין גלוי עריות, אונס, והתעללות קשה ואכזרית],אחרי מספר שנים אחי בזמן ה אחרון הנתקל בי בזמן שחשפתי אותו בפני המשפחה... אני הים בת 54..+ 5 --- ילדים סוחבת את כאבי את הפחדים, שגררתתי איתי במשך כל התקופה הזאת
הלחטתי בעקבות מרדף מאחי אחרי לצאת מהארון. וכך עשתי כמה אפשר שיאמו עלי? זה קרה ביום אחד בצהריים. אחי עבר והתסכל עלי ואני קבלתי כולי ריעדות בגוף עצר אות האוטו וירק עלי טפי חתיכת זבל. אמר לי נבלתיאת הפה שלי ברמה הכי מסריחה שירגיש שיש לי קצת ביטחון עכשיו. ולומר לו הכל ואני ענתי כך.. בנתיים מי שפגע בי זה אתה ולא גברים אחרים אמר לי זונה. מזדיינית עם ערבים, וענתי באותו הרגע קבלתי המון כוח ואז אמרתי לו בנתיים אני הייתי הזונה-- שלך ואתה הייתי הסרסור שלי אני זה שעבדתי ולקחת את כספי. והכתי בי מכות רצח עד זיב דם..אוויי לא אוכל לשכוח ,ולא לסלוח.
וגם שרף אותי בחלקי גופי שנשאר לי אות קיין על הגוף מה זה אוות קיין? היה לוקח כף ומניח על הגז עד שהאש של הסנה יוצאת ממנה ומניח על ידיי או ברגליי. זה אח" לא שפויי היה בזמנו לוקח חשיש ואני הייתי יושבת ובוכה בוכה רוצה למות מתוך כאב צער. ואני לא יכולתי לספר לאיש חוץ מאמא שלי . והיא עזרה לו תמיד להכות בי ..אני רוצה לשתף אותכם במה שאני עוברת אחרי תקופה כל כך קשה מיגעת הגיע .. לתחלת של סיפור הדרך אחרי שהוא איים עלי בפון ובאי סקיו, נסעתי למשרטה ושם התלנונתי עליו הראתי להם את SMS . ואחרי זה הזמינו אותו לחקירה ואמרו על מעשים שבצעתי לאחותך. הוא אמר שאני רוצה לסחוט אותו על ירושה..
ואני השבתי ואמרתי אני רוצה משפט צדק שאחי יכנס לכלא . אני לא רוצה כסף ממנו אך הוא מנסה ללכת על סחיטה נורמלי? ואמא שלי עוזרת לא שכן אני רוצה כסף.. איך אמא מסוגלת לעשות לבת שלה חיים כאלה קשים ואכזרים??
אני חוותי את החוויה הקשה מזעזעת כל ימות חיי, אני סוחבת מטען חורג בלב .
הגיעשעת האימות...... אמרתי לו תסכל טוב בעני למה בחרתי דפקה אותי ? ולא אחרת .. אמר את שקרנית לא אנסתי ולא פגעתי.את חולה עניתי אני חולה כיין ... אבל לא משוגעת כמו שאתה מכנה אותי כל השנים האלה . איזה שהגעתי איתו לעימות שיסתכל לי בעניים איזה דברים עשית לי בגיל 13 בעלת אותי ואנסת אותי והתעללתי בי כמה שיותר והיום אתה ממשיך להתעלל בי והשפיל אותי בפני כולם .לא מספיק אמרתי איך היית מסוגל גם לשכב וגם להרביץ לי? תענה לי .. אמר שאני שקרנית. OK איך זה שרק לך היה מפתח לחדר של אמא .. תענה לי לא ענה.. הזכרתי לו כל תמונה במשך הזמן של האונס. לא פחדת ליד המשטרה הכל הוצאתי לו בפנים שפכתי זעמתי מול השוטרים כמה כייף היה לי להוציא הכל מולו.. היום אני מחכה לערר אם בכלל אחרי כל התלונות האלה הפעם יעזור?.. הוא איים עלי וירק לי בפנים ברחוב ואני לא מתכוונת לעבור על זה בשתיקה מספיק אני נמצאת בשתיקה 35 שנה אמת? טוב זהו להיום אני עייפה אני מקווה שתבינו אותי מה אני עוברת כל התקופה הזאת.... קשה קשה לי מאוד אני נופלת מהר עכשיו אין לי כוח להמשיך,,,,,, מבינים עכשיו איפה גדלתי???.... לילה טוב לכם בנות
א

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי איש_מיש* » 28 אוגוסט 2009, 17:49

לא כתבו פה גברים עד עכשיו אבל מצד שני יש באתר הזה עוד דפים שמדברים על אותו עיניין בדיוק, אז אולי הגברים נמצאים שם.

קט קטית:
ההודעה שלך היתה מרתקת ונכונה מאד.
"איך יכול להיות שכל כך חשוב להראות נורמליים, שהנורמליות הזאת נעשית לערך עליון, והיחסים עם השכנים חשובים יותר מיחסים עם ילדים."
זה לגמרי מתחבר למקרה שלי. ההורים שלי מקריבים את החיים שלהם תמורת הצורך להחשב נורמליים, ובטח שהקריבו אותי.

בקשר לשאלה המקורית של הדף:
אני חושב שזהו פשע כלפי הילד שעוד לא נולד (או שכבר נולד) כל עוד האמא שעברה תקיפה מינית לא הולכת לטיפול.


קל מאד להסביר, אבל עדיין זה כמעט בלתי נתפס:
נגיד שאת אמא.
כל דבר שהילד שלך רואה / מריח / שומע / קולט ממך - הוא מפנים בצורה הכי עמוקה שאת יכולה לדמיין.
ככה בנויים בני האדם והחיות. זהו מנגנון השרדות בסיסי.
אם את מודעת למה שאת עושה ומקרינה החוצה, את יכולה לשלוט בזה.

אם את לא זוכרת, לא מודעת, מדחיקה -- את עדיין משדרת את זה לכולם.
את אולי לא רואה את ההתנהגות שלך בתור דבר חריג, אבל התינוק לומד את כל הדברים השליליים שאת משדרת.

יותר מהכל - התינוק / הילד שלך לומד ממך איך להדחיק.
הוא לומד ממך כל שניה שהוא איתך איך להיות כנוע, איך להיות קורבן.

אם את לא מרימה 10 טלפונים עכשיו וקובעת ללכת לטיפול, את שותפה פעילה לפשע.
חובה עליך לקחת בעלות על התהליך, כך שאם הוא נתקע או לא ממש פותר (אלא רק מטייח), את צריכה להחליף שיטה/מטפל/משהו.

אם באמת אכפת לך מהילד שלך.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי שרון_של_שחר* » 01 ינואר 2009, 21:23

לכל הנשים שכתבו כאן בנוגע לסוד-
התגובה שילד מעריך שיקבל בעקבות גילוי סוד ההתעללות משפיע כמעט במאת האחוזים על ההחלטה שלו אם לגלות את הסוד או לא. במקרים רבים, עד כמה שהדבר בלתי נתפש , קורבנות שבחרו בגילוי הסוד נתקלו בתגובות כמו - הכחשה, תביעה שיסלחו לתוקף, האשמה ולעתים גם נידוי.
וכל אלו חוברים יחד וכמעט מתבקש- שלא לגלות.
חשוב לדעת שגם אם ההתעללות נפסקה כל עוד הסוד נשאר בעינו דפוס הקשר/ היחסים עם התוקף נ ש א ר בע ינ ו.
שבירת קשר השתיקה- הגילוי של הסוד מהווה נקודה חשובה, משמעוית וקריטית להתגברות על טראומת הפגיעה ובניית תחושה פנימית של שליטה .

באזור חיפה יש מרכז טיפול לנשים ונערות שחוו פגיעה מינית- לא חשוב אם זה קרה אתמול או לפני 10 שנים. המטפלות שם הן נשים מקצועיות רגישות וחכמות שיכולות לעזור. למרכז אמורה להפתח בתקופה הקרובה שלוחה בעפולה.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי _קליפה* » 01 ינואר 2009, 14:04

אוף, כמה קשה היא האמהות, ועל אחת כמה וכמה קשה למי שגדלה בחוסר ודאות קיומי כזה.

אני נאבקת בעצמי, כדי להשתנות ולהעלות בי רגש שנקבר כבר מזמן, בין גיל שש לשלוש-עשרה, תחת משקל הסוד.
אני נאבקת כדי להצליח להיות אמא שדואגת, אבל לא חרדה, ששומרת אבל לא כולאת.
אני נאבקת כדי שבנותי יוכלו להיות רק ילדות, ולא מבוגרות-ילדות, כפי שהייתי אני (וכפי שקראתי שגם הייתן אתן), ולקבל
בכי, צחוק, כעס, מבוכה, מגע, צעקות, קנאה, אהבה - כל אלו שנידפתי מעצמי כדי להישאר בחיים, כי אני רק קליפה,
ואי אפשר לפגוע בה כמו שאי אפשר לפוצץ בלון לא מנופח.

אבל קליפה היא לא ממש אמא מוצלחת.
והיא גם נשברת די בקלות..

ומה שבעיקר רציתי לשאול כאן הוא משהו שמפריע לי היום -
האם הילדים שלכן שותפים להיסטוריית ההתעללות שלהם? איך ומתי סיפרתם להם?
אם ההתעללות היתה בתוך המשפחה, האם יש לכן קשר עם המשפחה?
איך הילדים מקבלים את זה ומה היחס שלהם למתעלל ולכך שיש להם קשרי דם איתו?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי עשב_השדה* » 26 דצמבר 2008, 09:10

ובכל זאת כמובן שהגנתי היתה נחוצה ושהייתי ערה ונוכחת

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי עשב_השדה* » 26 דצמבר 2008, 04:13

כשנולדו לי ילדי התעורר בי יצר חזק לא להעביר את זה הלאה
לא שידעתי מה זה "את זה"
אבל משהו בי הפך לדרוך
בהתחלה פחדתי מאד מאבא שלהם והיו לי כל מיני סרטים
היום אני יודעת שפחדתי מעצמי, ממה שעלה בי מעברי
זה לא מציאותי,
זה לא מציאותי להיות דרוכה בכל רגע נתון
זה גם לא התאים לרוח שמשרה עצמה אישית בילד
לבטחון , לאמון, לאמון בגוף,לחופש ואפשור,
אני עדיין מחפשת איך עוצרים את זה איך לא מעבירים הלאה
מחפשת, מוצאת ותודות לכל הכתוב בדף הזה מגלה מחשבות קבורות
לא מוצאת את כל המילים שהתערבלו לי עם תמונות וזכרונות וקפאונות והתכחשויות
ובכל זאת זו בחירה בחיים לדבוק בכוחות כמו אמון חופש אהבת הגוף והסכמה לחוש בכאבו בכדי לחוש
אהבת הרגשות שלי והסכמה להרגיש את הכואבות שבהן בכדי להמשיך להרגיש
אהבת הרצון ובקשה ממנו שישמיע את קולו ולא יקפא לעולם
אהבת הקול שלי והארשאה המלאה שלי להשמיעו
ולא רק בהמיה חרישית ולא בגרון קפוץ אלא בפה מלא ובזמן
אהבת התחושה הברורה של קיימות של נוכחות ותפילה אל הכוחות האלה שיהיו קיימים בי יותר ויותר
ככל שהצלחתי, ככל שנענו תפילותי הרגשתי שככה אני מצליחה לעצור את זה מלעבור אל ילדי

אבל אני עדיין מחפשת איך עוצרים את זה, איך לא מעבירים את זה הלאה
}ואיך גדלים ומתפתחים עעוד
הילדים?
הם כבר לא ילדים ממש

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אני_בפנים* » 05 אוגוסט 2008, 14:11

גם לי יש פחדים עצומים לא סומכת באמת על אף אחד שיהיה עם הילדים שלי, שונאת שרוצים להלביש/להפשיט/להחליף חיתול וכד" בתירוץ לעזור. הרתיעה יותר חזקה מגברים אך בהחלט גם מנשים.
אני יודעת שאמא שלי התעללה בי בהשפלות ובמכות והחברים שלה ניצלו אותי מינית לא יודעת עד איפה זה הגיע כי לא ידעתי מה בסדר ומה לא ופרטים רבים שכחתי אך ברור שניצלו וכהמשך אוטומטי הכנסתי עצמי ליחסי ניצול אחרכך.
היום אני נשואה לגבר נהדר ואמא לשניים שאיתי בבית אני מאוד שיהיו להם קשרים טובים חמים ובריאים (את אבי הביולוגי לא פגשתי מעולם) אך כל מגע פיזי התמים ביותר ביין בעלי לילדים אני פוחדת וסרטים מפחידים חולפים במוחי
אני לא מעיזה לומר לו אני מפחדת שאהרוס את הקשר ביניהם כמו שאכניס להם פחדים מימנו, אך קשה לי אפילו להשאיר אותו איתם לבד

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גברת_פלפלת* » 10 מרץ 2008, 14:12

קט קטית- (()) ולכולכן.
מניסיוני האישי והעשיר, גברים מנצלים ילדים כי הם יכולים. לא כי הם פדופילים מטבעם וזה מה שהם מעדיפים.
המשפט הזה מחריד. מזעזע. אני צריכה להסביר למה?

מכניסה בהם את פחדי. דואגת לומר להם זהו גופכם והוא רק ברשותכם ותמיד תדאגו שיהיה לכם נעים.
אני חושבת שזה דווקא טוב ולא מכניס פחדים. צריך לדעת את המינון. אמא שלי עשתה את זה בהגזמה. תמיד הזהירה ואמרה לא לסמוך על אף אחד גם לא על דוד ותמיד לספר לאמא. עד כאן סביר, אבל הייתה יושבת ומאמנת אותי איך מישהו בא לנשק אותי על הפה ואני הייתי צריכה להזיז את הראש לצד. (זה הגיע כי איזה שכן מגעיל באמת נתן לי נשיקה על הפה, בנוכחות ההורים, והם כמעט הרגו אותו). איברי המין היו תמיד משהו שמדברים עליו בשקט. (היום, כשאני מניקה, היא רותחת עלי אם אני לא מתכסה בחיתול, גם אם לא רואים כלום)
אז אני לא יודעת את הגבולות, מתי זה להכניס פחדים לילד ומתי זה הדחקה והסתרה. אבל מאז ההריון אני חוששת וכל פעם שאני שומעת על איזה התעללות זה לא עוזב אותי ימים, ממש סיוטים מתמשכים בהקיץ (יש איזה דף כאן נדמה לי). טוב, הקטנצ'יק התעייף מהמחשב, אמשיך בפעם אחרת ובינתיים שוב (())

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי רונית_נשר* » 10 מרץ 2008, 11:22

תחושה של חוסר בטחון בעולם בו שולטים היצרים, תחושה שכל מבוגר הוא פוגע כאשר נמצא ה"קורבן" הנכון, ילדה מבולבלת בעולם של מבוגרים שלא יודעים להגדיר גבולות....
הי כבולה,
אני חושבת שזו המהות של התחושה, לא? התחושה של הילדה המבולבלת, בעולם חסר גבולות.
נראה שהחלומות שלך קוראים לך להגדיר עבור עצמך את הגבולות, כך נדמה לי,
כדי שאותה ילדה לא תהיה תלויה במבוגרים שלא מגדירים ושומרים,
אלא תהיה לה תחושת ביטחון פנימית מעצם העבודה שהיא זו ששומרת על בולותיה.
( מה שילדה לא אמורה לעשות, אך ההתמרה היא שכמבוגרת את יכולה להתחיל ולהמשיך לבנות מיומנות זו).

אני גם ממליצה על אתר "מקום",
ולהשמיך לדבר על זה, ללכת לקבוצות תמכיה, אם צריך, טיפול אם צריך, לקרוא,
כל מה שעוזר לשנות את הזיכרון התאי בגוף- מזיכרון של התעללות שחיה גם בהווה,
לזיכרון עבר.

יש משפט בגשטאלט שאומר (בתרגום חופשי)
כל מה ששייך להיסטוריה, אבל מציג את עצמו כעת-
רלבנטי בהווה, ונתייחס אליו כאילו הוא מתרחש ברגע זה.
וכל מה שלא מציג את עצמו- הוא כמו ארכיאולוגיה עתיקה.

ואם הזיכרון הזה עדיין חי ובועט, אז הוא ממש חי עכשיו,
והגוף זוכר, ומתנהג כאילו זה עדיין קורה.
ומטרות הריפוי והטיפול, וקבוצות התמיכה, והדיבור החופשי על זה, ואולי גם הדף הזה (?)
זה להעביר את הזיכרון למחלקת ארכיאולוגיה.
זה היה , בוודאי שהיה,
נותרו צלקות,
אבל זה בארכיאולוגיה.
זה לא משתלט על חיי היומיום.

והריפוי אפשרי.

חיבוק.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אני* » 09 מרץ 2008, 20:07

רוצה להמליץ שוב על האתר מקום
אני נחשפתי אליו מתוך הדף הזה ונשארתי ערה עד ל2 לפנות בוקר לקרוא בו
ממליצה לכל אחת ואחת שיש לה איזה שהוא עניין בדף הנוכחי
זה מאוד עוזר לקרוא ולהראות שהתחושות הן לא יוצאות דופן אלא הן מאוד טבעיות וקשורות קשר הדוק לחוויות הקשות שיש בהתעללות מינית
תקראו שם... מכל הלב ממליצה

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 08 מרץ 2008, 22:07

שלום,

הרבה זמן לא כתבתי, שלושה שבועות שלפניהם הייתי כאן כמעט יום-יום.
אולי בגלל עוצמת הדברים האחרונים שכתבתי שהביאו אותי עמוק לתוך עצמי ואפשרו לי מצד אחד להוציא החוצה כאב גדול ומצד שני השאירו אותי מעט חשופה...
חשופה בעיני עצמי בעיקר...

רונית- תודה על שקראת וכתבת, וסליחה על התגובה המאוחרת.
בכל שלושת השבועות שלא כתבתי אני חושבת על השאלה שלך- איך לתמצת את החלומות- "לתת לם כותרת" - כפי שכתבת.
אני ממש מתקשה למצוא את הכותרת הנכונה כיוון שהחלומות כל כך שונים.
אני יכולה אולי להגדיר איזו תחושה שמשותפת לרובם והיא-
תחושה של חוסר בטחון בעולם בו שולטים היצרים, תחושה שכל מבוגר הוא פוגע כאשר נמצא ה"קורבן" הנכון, ילדה מבולבלת בעולם של מבוגרים שלא יודעים להגדיר גבולות....

אשמח לקרוא את המשך דברייך,
בתודה...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי לא_שוכחת* » 23 פברואר 2008, 03:23

כל כך מבינה אותך אם אם
אני גם אם לשני ילדים שכל הזמן בודקת,כל הזמן חרדתית לגביי כל מקום שבו הם נמצאים,
לגביי כל אדם איתו הם באים במגע. אפילו שלפעמים זה האנשים שהם אמורים להיות איתם הכי בטוחים.
כל הזמן חיה בפחד ,פחד שמישהו יפגע בהם באותה צורה נוראית פחד להעלות אפילו כאן,את אותן החוויות הנוראיות שעברתי.
הכאב,הפחד המשתק,האשמה והבושה מלווים אותי מאז כמו צל ענק שאני סוחבת אחריי לכל מקום שאני הולכת.
הצל הזה משפיע עדיין והורס לי אי שם משנות ילדותי המוקדמות
משפיע אפילו בקשר שלי עם ילדיי...
מה שאני יכולה לנסות לעודד את שתינו זה שאנחנו היום כאן,בוגרות ומנצחות.
ניצחנו את אותם האנשים שניצלו אותנו ושרדנו. אומנם עם המון קשיים אבל בכל זאת אנחנו מתמודדות עם זה כמו גדולות
כל יום,הלא כן?
אאחל רק לך לי ולכל הכותבות כאן כולן שנמשיך וננסה להתגבר על הפחד והבושה ואולי נצליח להתמודד עם זה גם עם ילדינו.
חיבוק לכולן

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אם_אם* » 22 פברואר 2008, 17:40

_זה ממש טוב שאת מעיזה לכתוב את זה,
נראה לי די חבל להשאיר דווקא את החלקים שאת מתביישת בהם בפנים, בתוכך,
זה הרבה יותר קשה להתמודד עם זה לבד, לא?
ובושה זה חלק ממנגנון ההסתרה שמלווה לניצול, אז כדאי לדעת שדווקא החלקים האלו - רצוי לשתף בהם._

כן, אני מקנאה בך על היכולת להעז ולכתוב.
ותודה, רונית נשר, שכתבת את זה בצורה כל כך ברורה.

אני עדיין מתביישת לכתוב,
מתביישת שישפטו אותי על תחושותיי.
כי אני כבר אם ל 2 ילדים, וחלק מהדברים שאני עושה נגרמים מהפחדים שלי.
למשל, אני לא מסכימה שהם ישנו אצל הסבא והסבתא ( הוריו של בעלי).
הם מקסימים, אבל כל הזמן חזורת לי התחושה של מה יקרה אם חס וחלילה, יתרחש שם משהו ( שלאו דווקא הסבא יעשה, אלא מישהו אחר- והם לא יהיו שם כדי לשמור, ואני אל אהיה שם כדי לשמור).

אני חושבת שהתחושה שהכי מפריעה לי זו העייפות מהמאמץ לשמור, להיותב שליטה, ששום דבר רע לא יקרה,
שהם חס וחלילה לא יחוו את מה שאני חוויתי.
זה כל כך מעייף להיות כל הזמן על המשמר.
אני עייפה,
אבל לא יודעת איך לעשות אחרת.

יש לי חברות שאומרות לי: נו, תרפי...זה היה ממזמן, תשחררי. את לא יכולה להשליך על הילדים שלך את ההיסטוריה שלך.
ואז אני אומרת לעצמי- יא, הן לא מבינות כלום. והן שופטות אותי.
ובדיוק בגלל זה אני לא מספרת להן את כל תחושותיי. ובדיוק בגלל זה אולי גם הן לא מבינות.
זה מעגל.

אך גם כאן אני עדיין מתביישת לכתוב את כל מה שאני מרגישה וחושבת.
אולי חברותיי יזהו שזו אני, לפי הסיור?
אולי שוב ישפטו אותי על מחשבותיי ומעשיי?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי רונית_נשר* » 19 פברואר 2008, 19:51

_אולי מה שקרה היה שהמבוגר שניצל אותי גרם לי להנות מזה ? זה יכול להיות?
כן_
זה יכול להיות נכון.

לא! לא! לא!
גם זה יכול להיות נכון.

יש ילדות/ נערות/נשים שכן מדווחות על הנאה מסוימת בזמן הניצול. פגשתי לא מעט כאלו, האמת.
יש ילדות/נערות/נשים שחשו אשמה על כך שאולי חוו הנאה, כשבעצם המנצל אמר להן משהו בסגנון: גם אתן נהנות מזה, נכון? וגם כאלו פגשתי לא מעט.

חשוב לי לאמר לך, כבולה, שכל מה שאת חשה הוא לגיטימי לחלוטין.
יש משפט שאני אוהבת להשתמש בו : what i feel- i can heal( תודה לאנסטסיה, הכוהנת מקולורדו),
אז אם את מרגישה וחשה, את יכולה גם לרפא.

ה"עובדות" , הסיפור, מה בדיוק היה ואיך קרה, האם היה כך או אחרת, יישארו עובדות - והם כבר לא בשליטתך.
הפרשנות שלך למצב, ומה את עושה עם זה, ואיך את רוצה לרפא את זה, אלו הדברים שכן בשליטתך, בבחירתך כעת.

מה שמוזר ומבלבל זה שלפעמים זה מותיר אותי עם תחושה של צורך במין

לא מוזר. מאד מובן.
אנא ממך, כמה שפחות תשפטי את תחושותייך, כך יהיה טוב יותר.
הגוף יודע, וזה בסדר גם לחוש צורך במין, ובאותה נשימה לאמר- אני לא יכולה כעת, זה מגעיל אותי, למרות הצורך.
כי ניצול מלווה פעמים רבות בתחושות סותרות.

זה גרם לי לחשוב שמה שקרה לי לא היה אולי משהו אלים

ונניח שזה לא היה אלים, אבל כן היה ניצול, האם זה משנה? ( ייתכן שזה אכן משנה לך, בחוויה הפנימית).

ניצול, לא חייב להיות אלים.
יש סוגי ניצול שמשאירים חותם, והם התרחשו כביכול ללא אלימות, בסוג של הסכמה,
אך זו מניפולציה, ולכן זה "אביוז" , ניצול.

אני ממש מתביישת לכתוב את זה אבל חייבת לבטא את זה, להוציא את זה החוצה...
זה ממש טוב שאת מעיזה לכתוב את זה,
נראה לי די חבל להשאיר דווקא את החלקים שאת מתביישת בהם בפנים, בתוכך,
זה הרבה יותר קשה להתמודד עם זה לבד, לא?
ובושה זה חלק ממנגנון ההסתרה שמלווה לניצול, אז כדאי לדעת שדווקא החלקים האלו - רצוי לשתף בהם.

לגבי החלומות - אם את רוצה להבין אותם קצת, ואם זה לא חושפני מדי עבורך, אז הנה הצעה קטנה:

אם היית יכולה לתת להם כותרת, כאילו שהיית צריכה להעביר לנו את תמצית החלום ב sms
אז איך היית קוראת להם?

חיבוק,
רונית.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 19 פברואר 2008, 16:05

אני- תודה,
פתחת עבורי עוד שער....

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אני* » 18 פברואר 2008, 18:19

אולי מה שקרה היה שהמבוגר שניצל אותי גרם לי להנות מזה ? זה יכול להיות?
לא! לא! לא!
הרבה פעמים אנשים שחוו התעללות מינית, בראשית העלאת הזיכרון מציינים שהם חשים גירוי מיני, כאשר יורדים לרבדים עמוקים יותר של התמונות העולות מגלים תחושות קשות ביותר של גועל, דחייה, השפלה, כאב וכיוצ"ב.
לרוב תחושת "הגירוי המיני" היא הטבעה של מסר שהאדם המתעלל רצה להעביר לקורבן. או שראה בקורבן יצור מיני שמפתה אותו, או שהקורבן ידע שאסור לו להראות סימני התנגדות ...
אבל בשום פנים ואופן אין סיכוי שבניצול וכפייה מינית הצד של הקורבן ירגיש באמת גירוי מיני. גם אם היית נערה!

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי צד_שני* » 17 פברואר 2008, 20:57

כבולה, קודם כל חיבוק גדול...
אולי מה שקרה היה שהמבוגר שניצל אותי גרם לי להנות מזה ? זה יכול להיות?
כן. במיוחד אם היית נערה אז (אבל לא רק).
זה אחד הדברים הקשים ביותר בניצול מיני. הרבה פעמים זאת כפיה שאינה בכוח אלא במניפולציה שגורמת גם לקורבן כאילו "לרצות" את זה ולהנות מזה.
הקושי אחר כך להרגיש קורבן הוא גדול יותר, אבל זהו מצב של ניצול מיני ללא שום שאלה לגבי העניין. ברור שמדובר פה בקורבן.
אני מקווה שזה עוזר לך להרגיש שאת לא אשמה בזה, ואלי יעזור להציף למודע את הדברים.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 17 פברואר 2008, 13:50

שלום לכולן,
תודה רונית נשר על רוח הריפוי שהענקת למקום הזה.
החזרת לי את תחושת החמימות והרכות ששרו בדף.

באופן טבעי ביותר היה כאן עכשיו גל קצת אחר, הרגשתי יותר קושי לכתוב- וזה בסדר גמור
כל מה שנכתב הוא חלק מהחוויה שאני עוברת
הספק... - שרוצה להתעורר ולומר ששום דבר לא קרה
והכאב...- שכשעולה הספק הוא מזכיר את נוכחותו הלא מוטלת בספק.

אני רציתי לשאול בקשר לשניעקרונות שחוזרים על עצמם בחלומות שלי-
בחלק מהם יש סצנות של אונס - אבל הנאנסת היא לא אני.
אם יש חלום שבו אני הקורבן אני תמיד מתעוררת לפני שזה מתרחש- בבהלה.
יש סצנות של אונס שבהן אני מסתכלת מהצד אבל אין לי ממש תפקיד ב"סצנה"- אני "רואה ואיני נראית".
אני אנסה להסביר עוד משהו חשוב-
האונס עצמו הוא לא אלים- יש גבר שמעוניין ביחסי מין והאישה/נערה לא מעוניינת אבל זה קורה ללא אלימות.
אני לא מצליחה לשחזר האם היא מביעה התנגדות או לא. בדרך כלל אני לא רואה בחלום את האונס מתרחש אלא רק יודעת שזה קורה.
הלילה ממש ראיתי את זה- התעוררתי בתחושת גועל נוראית ולא ידעתי איך אעבור את היום... (אבל התאוששתי).
מה שמוזר ומבלבל זה שלפעמים זה מותיר אותי עם תחושה של צורך במין - יחד עם הגועל והדחייה. ממש צורך שהוא לא מבחירה.
אני כמובן לא מקיימת יחסי מין עם בן זוגי במצב כזה, זה לא משהו נעים או כיפי, זה כאילו נכפה עלי.
זה גרם לי לחשוב שמה שקרה לי לא היה אולי משהו אלים, אני ממש מפחדת לכתוב את זה אבל אולי מה שקרה היה שהמבוגר שניצל אותי גרם לי
להנות מזה ? זה יכול להיות? האם זה יכול להסביר תחושות של דחייה שיכולים להתעורר פתאום בזמן יחסי מין בריאים עם בן זוגי?
אני ממש מתביישת לכתוב את זה אבל חייבת לבטא את זה, להוציא את זה החוצה...

תודה על ההקשבה...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי רונ_צ'ה* » 14 פברואר 2008, 22:53

מוכר בהחלט, למרות שאצלי זה עוד בתיאוריה (הילדה עדיין בתוכי, והפחד העיקרי הוא לא מהאיש שלי, אלא מאנשים אחרים סביבה)
עוד לא יודעת מה בדיוק אני רוצה להגיד. כרגע, עצם ההודאה היא ענין לא פשוט.
הרבה כוח.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי רונית_נשר* » 14 פברואר 2008, 20:30

קטקטית,
הזמנת אותי אז באתי.
אני מאד מתחברת לנושא הדף, ובכל זאת כן רוצה לשאול, האם יש צורך מסוים שלשמו קראת לי,
האם עזרה בחלומות או בכלל?

קודם כל חיבוק לכל הכותבות בדף.
זה דף אמיץ, דף חשוב, יכול להיות גם דף של ריפוי.

אני יכולה לספר לכן שבזכות חלום טורדני במיוחד, שחזר על עצמו בתחילת שנות העשרים שלי
( מיד אחרי שהתחתנתי, אני מאמינה שזה היה הטריגר לכך),
נזכרתי בהטרדה מינית מגעילה מאד, שעברתי כשהייתי בת חמש וחצי,
ע"י כמה פועלים ערביים בחנות שמתחת לביתנו.
הזיכרון לא היה ממש מודחק, אלא חצי מודחק.
זאת אומרת-
אם מישהו היה שואל אותי- את זוכרת את הסיפור הזה, כנראה הייתי אומרת כן.
אבל עצמאית, הזיכרון הזה פשוט לא היה נוכח בחיי. אבל לא באמת. מסתבר שהגוף שלי זכר ועוד איך.

בחלום שחזר על עצמו הייתה נוכחות חזקה של ריח של סיגריות (ממש יכולתי להריח את זה ) ,ושל פועלים ערבים,
ואני צועקת עליהם בכל הכוח. ( במציאות, כשנזכרתי בפרטים, אמרתי להם: "זה לא יפה, מה שאתם עושים!"...
כנראה כבר בגיל חמש וחצי הייתי מחנכת הדור...)
בכל פעם שהחלום חזר הייתי מתעוררת עם זיעה קרה ועם בחילה חזקה.

אחרי כמה פעמים שהחלום חזר, עבדתי איתו, בדרכים בהן אני עובדת עם חלום.
והזיכרון מיד עלה, בבירור, עם הצפה של רגשות.

אני מודה לחלום הזה, כי הוא הזכיר לי שהזיכרון הזה עדיין צרוב לי בגוף ובנשמה,
משפיע על יחסיי, על חלקים רבים ממני, גונב ממני אנרגיה, ממשיך להיות חי בתוך מי שהייתי, בת עשרים וקצת.
ושזה הזמן להביא ריפוי לזיכרון הזה, ולדברים שהוא מעלה.
ואכן זה מה שקרה: ריפוי, לאט לאט, ריפוי.
אנרגיה מאד גדולה שחזרה לגוף שלי, ולנשמה.

אני חושבת שזה חלק מה"תפקיד" של השיחה שלנו כאן.
לזכור ולהזכיר שחלקים אלו מבקשים ריפוי.
שיש ריפוי.
שריפוי הוא אפשרי.
ושזה תהליך שלוקח זמן.

שכל הפחדים לגיטימיים, שיש לנו סיבה לפחדים אלו.
שזה בסדר לפחד.
שיש חלקים בתוך הילדה הקטנה שעדיין מפחדים,
ומבקשים מאיתנו, האישה הבוגרת, לטפל בהם.

אני מזמינה נוכחות של ריפוי לדף הזה,
מזמינה את כל החלקים המרפאים הפנימיים שלכן, החלקים שיודעים ריפוי מהו,
לעזור לכן לרפא את עצמכן.
ואם החלקים האלו ישנים עדיין, בהחלט אפשר להעזר באשת מקצוע שמתמחה בנושא.
( גם טתא הילינג מאד יעיל במקרים כאלו, ועוד שיטות דומות, לא רק פסיכולוגיה. אני מאמינה בשילוב גופנפש במקרים האלו).

אגב, החלומות באמת הופכים להיות מוחשיים יותר ככל שהחומרים איתם אנו עובדות רוצים לעלות יותר למודע.

אני קוראת לחלום- מכתב מהתת מודע.
לפעמים אפשר לקרוא אותו בקלות, הוא ברור וקריא,
לפעמים הוא מגיע בג'יבריש, וקשה לקרוא אותו, אבל בהחלט תמיד מרגישים אותו...

אם מישהי צריכה עזרה בחלומות כאלו,
אני כאן.
(לא כל יום, אבל מדי פעם...)

חיבוק.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 13 פברואר 2008, 16:06

אני חולמת חלומות קשים מאז שאני כותבת כאן,
ולדעתי יש לזה הרבה משמעות.
זה לא בגלל שאני כותבת וקוראת -
אני התחלתי את הדף כי הרגשתי מוצפת, מבולבלת מסימנים, קשיים ופחדים
ואכן הכל יותר אינטנסיבי בשבועיים האחרונים כי בחרתי בזה, כי אני מעוניינת לתת לזה ביטוי ולא לפחד להסתכל על זה.

אני לא יודעת איך להתייחס לכל חלום- אולי באמת כמו ש קט קטית כותבת-
אני אדע מתי מדובר בסימן אמיתי למשהו שקרה.
מה שעולה מתוך החלומות הוא לאו דווקא הסיפור ה"פשוט" שמספר החלום,
אלא עולה תחושה חזקה של חוסר בטחון, גבולות לא ברורים, מה אסור ומה מותר, לכל אחד יש מערכת מוסרית אחרת, כמיהה למבוגר שיגדיר עבורי מהם החוקים ודאגה עמוקה לאחותי:
ישנן סצנות שונות שקשורות למין ולעירום ובכולן אני מחפשת את אחותי, דואגת שמשהו קורה לה- זה מרגיש מאוד אמיתי.

אלמונית על מונית-
אני לא חושבת שקיימים דברים"מומצאים" בעולם.
התחושה שלי היא שיש אמת מאחורי כל התרחשות: לפעמים המסר מבלבל והאמת היא לא ה"סיפור" שאנחנו מספרים אלא משהו עמוק יותר..
אנסה להסביר קצת יותר-
אם החברה רדופה ע"י התעללות מינית (כפי שכתבת) אז יש לכך סיבה.
כמובן שהספרות והמדיה יכולות להציג ממדים מוגזמים אבל מאחורי זה עומד פחד גדול.
ומקור הפחד הוא אמיתי: אני חושבת שה"טאבו" שהפסיכולוגיה מדברת עליו (על יחסי מין עם קטינים וגילוי עריות)
הוא יותר דבר שהיינו רוצים להאמין שקיים אך האמת היא לצערי שהגבולות לא כל כך ברורים
והיצרים אצל הרבה אנשים חזקים יותר מהמוסריות וההבנה השכלית של "מה נכון ומה לא".
זו התחושה שלי, שהתפתחה כמובן לאור הנסיבות שאני גדלתי בהן.
איני יכולה להפריד...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 13 פברואר 2008, 12:47

לא יהיו פה שום דיבורים על בולבולים
D-: גדולה את

את אמא מצויינת, גם בחלום
וזה נשמע שאת מודעת למקומך, לאחריותך, לסכנות, מצליחה לאזן ולשלוט באלה

חזקי ואמצי |Y|

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אמא_שלא_חוותה_התעללות_מינית* » 13 פברואר 2008, 12:29

גם אני חלמתי חלום רע, לדעתי ממש אך ורק בגלל קריאה בדף הזה, ולכן החלטתי לא להיכנס אליו יותר... מזל שדווקא בכל זאת נכנסתי -- ככה ראיתי שאני לא היחידה שהדף הזה עושה לה חלומות רעים :-S

(חלמתי שאני שוכבת במיטה ומדברת אל הבן הפעוט שלי שנמצא בחדר או לפחות כך אני חושבת, כשהוא לא עונה לי אני מבינה שהוא לא בחדר ואני פוחדת שהוא יצא החוצה מהבית, כל האינסטינקטים שלי נדרכים, אני יוצאת מהחדר ומוצאת עצמי בבית שהיה של ההורים שלי בילדות, הבית חשוך לגמרי, אני עוברת בין החדרים ושומעת מלמולים שקטים, אני מזהה את הקול של בני וקול של גבר זר לא מזוהה, אני מגיעה לחדר הכי קטן בבית, זה שהיה החדר שלי כתינוקת, אני מוצאת אותם שם בחושך מוחלט מדברים על בולבולים, מבינה שהגבר ביקש מבני להראות לו את הבולבול כדי "לעשות לו נעים", כדי שאח"כ הוא יוכל להגיד לו שעכשיו הוא חייב גם כן לעשות לו ככה. אני אומרת בקול תקיף: לא יהיו פה שום דיבורים על בולבולים. אני לוקחת את בני על הידיים והולכת משם. אח"כ ממשיכה לשכב במיטה -- עדיין חולמת -- ומנסה לנחש מה בני יזכור מכל זה, עד כמה זה פגע בו, עד כמה זה שרט אותו, מה בעצם קרה לפני שהגעתי...)

זהו, לא נכנסת יותר לדף!

(לא חוויתי התעללות כילדה, בוודאות.)

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 13 פברואר 2008, 11:51

אלמונית,

אין רגש, אין סבל או הנאה.

זה לא חלום "אמיתי"
דבר כזה יכול לבוא מהתעסקות במשהו ואפילו מקריאה בדף זה

חלום אישי עם מסר מתבטא ברגשות עזים

ראי במעלי הדף סיוטים של כמה משתתפות
אפשר "לביים" חלום, אי אפשר "לביים" סיוט
או לפחות קשה מאוד לעשות את זה

הייתי ממליצה לך לא להתרגש מהחלום הזה, כשמשהו אמיתי וחזק יבוא - את כבר תדעי...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אלמונית_על_מונית* » 12 פברואר 2008, 17:23

אלמונית,
אני חושבת שעל סמך חלומות בלבד את לא יכולה להסיק שעברת התעללות מינית. קודם כל בגלל שחלומות הם כמעט תמיד בעלי אופן מיני. על פי פרוייד חלומות משקפים את התשוקות האסורות שלנו. אז אולי זה העניין. אולי לא, אבל בכל אופן, אני יכולה להבטיח לך שחלומות עם התרחשויות מיניות מזעזעות ולא שגרתיות נחלמים באופן תדיר על ידי כל בני האדם, אלה שעברו תקיפה מינית בילדותם וגם אלה שלא.

בנוסף, אני חושבת שהחברה שלנו כיום ממש רדופה על ידי הנושא של התעללות מינית, ובייחוד בקטינים. קשה מאוד למצוא, למשל, רומן מצליח שיצא בשנים האחרונות שלא כולל לפחות איזו סצינת אונס "עסיסית" אחת, שלא לדבר על הקולנוע הפופלרי. אני כמובן מאוד מאוד מתנגדת ל"אובססית לוליטה" של כל ערוצי התרבות שלנו, אבל זה כבר נושא נפרד. חוץ מזה, בכל יום תוכלי למצוא בעיתון לפחות ידיעה אחת שקשורה לפדופיליה.
התוצאה של כל זה היא שאנחנו עסוקים באופן די שוטף בשאלות שנוגעות לתקיפה מינית ואונס, כולל של קטינים, ומן הסתם מוטרדים גם בשאלה האם ייתכן שהתעללו בנו בילדותנו, ואנחנו פשוט לא זוכרים.
תני לי לתת לזרוק לך כמה רמזים במשימה הבלשית:
  1. אם יש לך נטייה לדיכאון ואת משתמשת בתרופות פסיכיאטריות כמו פרוזאק
  2. אם את נוטה להתמכרויות לחומרים מזיקים
  3. אם את פוגעת בעצמך באופן פיזי- כולל הרעבה עצמית, שריטות וגרימה מכוונת של פצעים וכדומה
  4. אם את לא מסוגלת להשאר במערכות יחסים ארוכות טווח, או מנהלת מערכות יחסים זוגיות עם אלמנט חריג של תלות
  5. אם ניסית להתאבד
  6. אם באופן כללי את אדם לא מאושר
  7. אם באופן כללי העולם נראה לך מקום עויין, ואת נוטה באופן כללי לפרש כוונות של אנשים כלפייך כזדוניות גם כשניתן לפרש אותן אחרת
  8. אם באופן כללי את מוצאת את עצמך נוטשת באמצע דברים שהתחלת: לימודים, עבודה, פרוייקטים שלקחת על עצמך
  9. אם יש לך הרגלים אובססיביים שאת יודעת שהם בלתי הגיוניים אבל את לא מסוגלת להפסיק אותם- למשל בתחום הנקיון
  10. אם קיימת יחסי מין עם פרטנרים רבים מאוד
  11. אם את סובלת מהפרעות אכילה
  12. אם את מצליחה להגיע לריגוש מיני אך ורק כשיש באקט המיני אלמנט של השפלה או כאב פיזי
  13. אם את נתקפת חרדות בלתי הגיוניות על בסיס קבוע
כל אחד מאלה יכול להיות רמז טוב יותר מאשר חלומות בעלי אופי מיני חריג, אבל שוב- אלה רק רמזים, וכל אחד מהם יכול גם להעיד על משהו אחר לגמרי, ואפילו מקרה בו כל הרמזים הנ"ל מתקיימים לא מעיד בהכרח על כך שהיתה התעללות מינית בילדות.
אה, כן, וכמובן- גם מי שעברה התעללות מינית בילדות לא בהכרח סובלת מהסימפטומים שציינתי. אלה רק רמזים. צריך להתייחס אליהם בעירבון מוגבל.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אלמונית* » 12 פברואר 2008, 16:17

מאז שאני קוראת וכותבת כאן התחלתי לחלום חלומות קשים שקשורים במיניות.
הכל עקום ומעוות ואני מתביישת לכתוב את הפרטים.
אני רואה אנשים מבוגרים- קרובי משפחה שלי- ערומים, אבל אברי המין נראים של ילדים.
סצנה טכנית של יחסי מין עם ילד- אין בזה משהו ארוטי אלא זה משהו שכאילו נכפה עלי. אני צריכה לעשות את זה.
אין רגש, אין סבל או הנאה.

מה זה??? מה קורה לי???

אני אחת מאלה שיש לה תחושהחזקה שקרה משהו אבל אין לי מושג מה קרה.
הכל כל כך מעורפל.

האם דברים מתחילים לעלות? אני מפחדת....

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 09 פברואר 2008, 14:33

_אולי חלק מהפחדים שיש הם מעצמנו?
שאולי אנחנו עלולים לפגוע חס וחלילה בילדים שלנו?_

בהחלט מסכימה עם מה שאת מרגישה
האחריות שמוטלת עלינו האמהות
לכוון את "החינוך המיני" מצריכה גם מודעות מלאה למעשים שלנו
והחשש שמה נטעה ונהיה מתירניות מדי/חוסמות מדי...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אימא_טרייה_פלוס* » 09 פברואר 2008, 14:30

בהריון הזההתכוננתי לעשות שינויים לקראת הלידה. כדי שזו תהיה מוצלחת. הקודמת- קיסרית.
באחד מהטיפולים שאני עוברת "להאיר את ליבנו באינסופ", עלה אישור סופי לתחושת האונס שליוותה אותי כל חיי. עלה גבר ספציפי- שהיו חשדות כלפיו והגיל שעלה הוא 3.
מה שמסביר למה לא זכרתי במדיוק.
אני חושבת שההתעללות הביאה הרבה שינויים לחיי. התנסויות מיניות רבות בגילאי ההתבגרות, חוסר הנאה בחיי מין כבוגרת, לבסוף חוסר יכולת ללדת את בכורתי.
היום אני אמורה להבין עם עצמי איך לא לתת לזה להשפיע עלי. אני אמורה לסלוח.
לא עובד לי כ"כ.
בוא נגיד שקרוב המשפחה הערירי מאד מתגעגע לקולי בטלפון. ליחס הנעים והסלחני ששידרתי כלפיו...
אין לי כרגע היכולת להבין או לסלוח...
אני מקווה שעצם המודעות תביא לשינויים בריאים.
וכן- כמו שכתוב למעלה, אני גם תוהה לעתים קרובות למה זה עלה בטיפול ומה הפריע לי להדחיק...
אני יודעת את התשובה.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 09 פברואר 2008, 14:26

כבולה,
עברתי שוב על כולו וראיתי שדווקא השם הזה לא מתאים לדעתך

אולי התכוונת למישהי אחרת,
הייתה כותבת ששמחה שהדף לא מוגבל רק לאמהות,
כי היא עצמה עדיין לא אמא.
לי דווקא השם נראה מאוד מתאים ודי מגדיר את הנושא,
מקווה שמי שלא אמא בעצמה (או אפילו בעצמו) עדיין יוכלו למצוא את מקומם פה,
שכן השם ניתן כדי לכוון, לא כדי להגביל חלילה.

תודה על ההתחשבות {@

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי עוד_מחשבות_בנושא* » 09 פברואר 2008, 13:05

גם אני עברתי כמה דברים בילדות, ואני מרגישה שזה משפיע עלי בדברים לא רגילים לפעמים כמו: לא לתת לילדים לשחק בתוך הציפה של המיטה כי שם זה קרה לי. לחשוד בכל אחד וללהיות מאד עירנית.
ותפיסת הגוף מאד הושפעה, הייתי עם בגדים גדולים ומסתירים.
רוצה להעלות נושא מעט בעייתי:
הפחד של כבולה לראות ילדים עירומים של אחרים, הפחד מפני להפשיט בפומבי.
אי הרצון שהילדים יהיו עירומים בפומבן קיים גם אצלי, אך הרצון שהם יהיו חופשיים חשוב לי גם כן, ומצליח לאזן קצת.
אבל הפחד מילדים ערומים של אחרים, שכבולה כתבה עליו, אולי חלק מהפחדים שיש הם מעצמנו?
שאולי אנחנו עלולים לפגוע חס וחלילה בילדים שלנו?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 09 פברואר 2008, 10:17

_והילדה הזו שהתחבאה בפנים כל כך הרבה שנים, כשהיא מרגישה בטוחה היא יוצאת ומבקשת צומי. כי היא כל כך צריכה.
היינו עושים לה טקס לילה טוב כדי שלא תקפוץ באמצע ותפריע (זה נשמע הזוי, אבל זה עבד)._

גם?
את יכולה להסביר למה הכוונה? היינו עושים - הכוונה אליך ולבן זוגך?

אני חיה עם הילדה הזו כל הזמן ואת עזרת לי לעשות את ההפרדה. אני כל כך מודה לך.
אני לא יודעת איך לתת לה את מה שהיא צריכה.
לפעמים כל מה שהיא ואני רוצות זה להיות עם אמא שלי. הודות לתהליך שגם אמא שלי עוברת, אנחנו משתדלות לצקת חום ואהבה בחורים הגדולים.
אני יודעת שהם לא יתמלאו אבל הבילוי המשותף מרגיע בי משהו.
אבל כשזו רק אני עם הילדה אני לא בטוחה שאני מצליחה. היא רוצה כל כך הרבה דברים-
את חושבת שמתישהו היא תרצה להתבגר?

קט קטית
בקשר לשינוי שם הדף-
עברתי שוב על כולו וראיתי שדווקא השם הזה לא מתאים לדעתך. איכשהו התבלבלתי עם השמות השונים.
אני מבקשת את סליחתך אם הרגשת שהתעלמתי ממה שכתבת- סליחה.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי נאוה_פרנס* » 08 פברואר 2008, 16:47

קוראת (())

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי לא_שוכחת* » 08 פברואר 2008, 05:01

השעה עכשו 5 לפנות , בדיוק סיימתי להניק את התינוק המתוק שלי ונכנסתי לאתר.לא יודעת איך הגעתי לדף הזה.דף שכל כך נוגע אליי .לחיי.למה שאני עוברת מדי יום ביומו.הזכרונות כל כך קשים כל כך הורסים כל חלקה טובה שבחיי. נשארו יותר מדי משקעים מהעבר הנורא וכמה שאני מנסה להדחיק והם הופכים ונהיים עמומים יותר ויותר מדי יום הם עדיין משפיעים.מעין השפעה כזאת מרחוק שגורמת לי לפנות להרס עצמי ולהרס משפחתי.זה לא פשוט לעבור חוויות כאלה.זה לא פשוט להתגבר עליהן.אני יודעת שאני נקראת איפשהו "מנצחת"מכיוון שלמרות הכל התחתנתי עם גבר נפלא וילדתי שני בנים נפלאים אבל גם אצלי בעקבות החוויות הנוראיות נשארו משקעים שגורמים לי לא לסמוך על אף אחד.כולל הגבר שאיתי.לא לשמוח במה שיש לי ולהגיע עשרות פעמים למצב של כמעט פרידה מבן זוגי.חשבתי שאוכל לספר על אותן החוויות.זה עדיין קשה .עדיין קבור עמוק בפנים יחד עם הבושה.אולי פעם,מתי שהוא...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי א* » 07 פברואר 2008, 23:21

גם אני עברתי הטרדה (התעללות?)מינית בגיל מאוד צעיר (אני אפילו לא זוכרת באיזה גיל זה היה) זה קרה פעמיים ע"י שכן שעד עכשיו אני רואה אותו על בסיס כמעט יום יומי.
לא יודעת כמה זה משפיע עליי בחיי היום יום, (אם זה בכלל משפיע) ההורים שלי עד היום לא יודעים על זה, אין לי שום רגש לשכן הזה, אני לא כועסת עליו, סתם מרחמת עליו.
זה נורמלי?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גם* » 07 פברואר 2008, 23:03

תחושת הגוף...
תפיסת הגוף...

כל כך מבלבל.

לפעמים כשהילדים "משגעים" אותי, אני מרגישה - היי, מה אתם רוצים ממני בכלל, גם אני רוצה שיטפלו בי, ויביאו לי, וירימו אותי, ויערסלו אותי, ויפנקו אותי וישירו לי שיר ערש...
ואז אני ממש מרגישה את החוסר. החסך.

הם לא נתנו לי להיות ילדה. פשוט ילדה.

והילדה הזו שהתחבאה בפנים כל כך הרבה שנים, כשהיא מרגישה בטוחה היא יוצאת ומבקשת צומי. כי היא כל כך צריכה.
היינו עושים לה טקס לילה טוב כדי שלא תקפוץ באמצע ותפריע (זה נשמע הזוי, אבל זה עבד).
לקח לי המון זמן לקלוט שהילדה הזו היא לא אני, אלא אני של פעם, הקטנה.
ושצריך לעטוף אותה, להכיל אותה. לקבל אותה באהבה ולתת לה לספר את הסיפור שלה, כדי שתוכל להשתחרר, ולשחרר גם אותי.

עדיין לא הסתיים אצלי התהליך הזה, לא יודעת כמה שנים זה עוד יקח.

עדיין לעתים קשה מאוד להתגבר על הפחדים, על הרתיעה ממגע, על התחושה של הלא בסדר, על תחושת החנק, על כל מיני טריגרים שזורקים אותי אחורה בלי הודעה מוקדמת. כמו ללכת בשדה מוקשים...
לפעמים יותר, לפעמים פחות.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 07 פברואר 2008, 13:15

ועדין לצערי בזמן של מיניות עם בן הזוג נוטה להיות שוב ילדה במקום אישה

אמא-
האם זה מתבטא בהתנהגות שלך? באופן שבו את רואה את עצמך? האם בן הזוג שלך מודע לזה?

כשקראתי את דברייך הבנתי שגם אצלי קיימת תחושה כזו לפעמים. זה מתבטא באופו שבו אני רואה את עצמי.
כשזה קורה זה קצת מפחיד אותי, תחושה של משהו לא בריא (הפחד קיים בגלל שזה מרגיש כמו סטייה, כמו משהו לא נכון).
אם בזמן של מיניות אני פתאום קולטת שאני רואה את הגוף שלי כגוף של ילדה הבהלה מיד מעוותת את כל הסיטואציה.

בתקופות כמו עכשיו, שאני יותר עסוקה בחוויות העבר (בנסיון להבין מה הן בעצם)-
אני ממש נמנעת מאינטימיות.
המגע הפיזי-מיני ממש דוחה אותי ואני מתכנסת בעצמי.

אני מקווה שבעתיד השינויים לא יהיו קיצוניים כל כך ואוכל לעבור את התהליך באופן יותר מאוזן...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי משוטטת* » 06 פברואר 2008, 15:10

בוצע.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 06 פברואר 2008, 11:45

מציעה סופית את השם

אמהות שחוו התעללות מינית

אם יש למישהי התנגדות אנא כתבי,

משוטטת- האם את עדיין מתנדבת לעשות שינוי שם דף ?

בתודה...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אלמונית_על_מונית* » 04 פברואר 2008, 13:16

קודם כל, אם את מרגישה שעברת משהו בילדות תסמכי על עצמך ותאמיני לעצמך, כי הוכחה יותר טובה מזה לא תהיה לך, כנראה.
אם זה משפיע עלייך ברמה יומיומית כזאת שאת תמיד מפחדת להשאיר את הילד עם בן הזוג שלך שאותו את אוהבת וסומכת עליו, יש לך סיבה טובה! את חווית דברים שילדים לא אמורים לחוות, כאב ופגיעה ופחד והשפלה שילדים לא אמורים לדעת, ואת רוצה לגונן על הילד שלך מפני חוויות דומות. אין יותר טבעי ונכון מזה.
הפחד שלך הוא ככל הנראה מוגזם. הבשורה הטובה שיש לי למסור לך היא, שרוב הסיכויים שהילדים שלך לא יעברו את מה שאת עברת. את תהי ערנית יותר מהורים אחרים, את תדעי מייד אם משהו לא יהיה בסדר- לפי התגובות של הילד עצמו. את תהי קשובה אפילו יותר מהורה רגיל אוהב ואכפתי. תסמכי על עצמך- אם יקרה משהו את תדעי, ותדעי גם איך לטפל ולעזור באופן הכי מיידי והכי נכון.
אבל, מצד שני, את עלולה להוריש לילד שלך חוסר בטחון בעולם, חשד בכוונות הרעות של אנשים, בלי שום סיבה אמיתית. זה חבל. לחיות בחששות מוגזמים זה אולי תרופת מניעה טובה נגד צרות, אבל תופעת הלוואי היא קשה- חיים בצל חרדה מתמדת, חוסר אמון, קושי להפתח ולסמוך על אנשים- אלה דברים שעוברים בירושה מהורים, גם אם אין סיבה אמיתית. הדוגמא הכי טובה הם ילדי דור שני לשואה, שאף על פי שלא היתה סכנה אמיתית לחייהם, גוררים איתם הרגלים של חרדה וחוסר בטחון בעולם, עוד מהינקות.
זה חבל. כמעט בלתי אפשרי להמנע מזה לחלוטין, אני יודעת. החששות קיימים. אבל אפשר לנסות לא לתת להם להשתלט, להשקיט אותם באמצעות החשיבה ההגיונית.
הכי חשוב- תסמכי על עצמך שאת אמא טובה. את תדעי אם תהיה סכנה אמיתית.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי אמא* » 03 פברואר 2008, 21:44

עצוב לי שגם אני ככה
תום בוי כילדה, לא הייתי נשית, לקח לי שנים להבין שיהיו לי ילדים.או שאתחתן.
מחשבות כבדות ורציניות עד תהום בילדות.
ועדין לצערי בזמן של מיניות עם בן הזוג נוטה להיות שוב ילדה במקום אישה.
כנראה מדחיקה...........
או שלא..........
אבל לא יכולה לומר כמוכן כך וכך קרה לי. ואני יכולה להגיע אל הרבה חוייות אך אלו גם אם רואה אותן איני רואה מי היה שם.
יש לי בנים. וגם אני חשבתי איזה מזל שאין לי בת אבל אני פוחדת עליהם לא פחות.
ויודעת שחייבת לפקח ולשמור אבל האם יכולה באמת לדעת?
ההורים שלי אנשים מדהימים וכך גם משפחתי - אחי ואחיותי ובכל זאת משהו עמוק בתחום הזה פגוע.
למה? אין לי מושג !
כ"כ חוששת להם לילדי, שתמיד עיני פקוחה מה הם עושים ועם מי ולא מרשה להם לעשות דברים נורמליים שילדים עושים כמו להכנס מתחת לשמיכה עירומים ולשתולל בכייף של בנים.
מכניסה בהם את פחדי. דואגת לומר להם זהו גופכם והוא רק ברשותכם ותמיד תדאגו שיהיה לכם נעים.
אני לא זורמת רגועה ופתוחה בעניין הזה.
ואני מפחדת שאני מתסבכת אותם.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי משי_עדין_וחזק* » 03 פברואר 2008, 21:29

משתתפת בקריאה, מלווה ושולחת הרבה אור לגוף, ללב ולנשמה.
מתעוררים בי דברים, נראה לי שלא בדיוק בתחום הזה, אבל עדיין גלומים ונסתרים.
חיבוק לכולן.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גם_אני* » 03 פברואר 2008, 21:25

_חשבתי על עצמי כילדה-
למרות שאין לי הרבה זכרונות התחושה החזקה היא של רצינות, מעין כבדות שמאפיינת מבוגרים._

_בתור ילדה תמיד חשבתי שאני מכוערת, ואני לא.
אמא שלי אף פעם לא אמרה לי שאני יפה._

את אני במקרה?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי משוטטת* » 03 פברואר 2008, 19:13

איך מוודאים שהשותפות לדף ימצאו אותו לאחר השינוי?

עושים שינוי שם דף כהלכתו... מתנדבת למשימה כשיוחלט על שם סופי.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 03 פברואר 2008, 17:17

אולי -
אמהות שחוו התעללות מינית

איך מוודאים שהשותפות לדף ימצאו אותו לאחר השינוי?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קוראת_שקטה* » 03 פברואר 2008, 16:37

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 03 פברואר 2008, 16:26

ועכשיו אני מבינה שאלו החיים שלי כרגע- אושר וכאב

{@ (())

כבולה, מה דעתך לקרוא לדף
התעללות מינית שחווינו בילדות
אמהות על רקע התעללות מינית בילדות
פצעים פתוחים מהילדות

אולי יש למישהי שם יותר טוב?

(אמהות שחוו התעללות מינית פחות מגדירה את הנושא הכל כך מדוייק וספציפי של הדף...)

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 03 פברואר 2008, 16:20

י'
האם את עדיין כאן?

מלווה אותי המשפט שכתבת אני לא אמא עדיין אבל הפחדים האלה הם מה שאני מרגישה כשאני חושבת על להיות אמא
אני לא יודעת אם הפחד הזה מעכב אותך מלהיות אמא.

אני מאמינה שב"רגע האמת" אנחנו יכולות להתמודד עם יותר ממה שנדמה היה לנו לפני כן.
עבורי חוויית האמהות מהווה מעיין מרפא לפצעי העבר.
אני נפתחת ומגלה את הנשיות שלי, החום והאהבה מתפרצים ממני וממלאים את החורים החשוכים שננטעו בי בניגוד לרצוני.
ברגעים הקשים אני נעזרת בבן הזוג, בידיעה שהכל נתון לשינוי וההקלה תגיע ועכשיו- בכל השותפות במקום הזה.

קרה פעם שבכיתי ואז חיבקתי את בני (בן 10 חודשים) והוא התחיל לצחוק בקול מתגלגל.
אני חושבת שהוא חשב שאני צחקתי כי הקולות והרעד של הגוף די דומים במצבים האלה.
זה היה כל כך נעים ומרגש שיחד עם הבכי צחקתי מאושר.
הצחוק לא ביטל את הבכי והבכי לא גרע מהצחוק.

ועכשיו אני מבינה שאלו החיים שלי כרגע- אושר וכאב
ולא נותר לי אלא לקבל את זה
בלי פחד
הלוואי.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קרנפית* » 03 פברואר 2008, 13:03

האם אתם בקשר עם הוריכם? האם זה אפשרי להיות איתם בקשר אחרי התעללות?
חוויתי התעללות כילדה מאבי-צעקות ומכות . זכור לי גם תחושה לא נעימה של מגע כלשהו בחזה בילדות במקום ציבורי וגם מבטים מאיימים ומביישים בגיל ההתבגרות.
במשפחתי יש עבר של התעללות מינית וגילוי עריות כלשהם (דוד, סבא, כנראה משני הצדדים).
כיום אני בטיפול שעוזר לי מאד, אך אני תלויה כלכלית בהורי (וגם נפשית) קשה לי עם זה מאד, כי יש בי משהו שרוצה לנתק את הקשר וגם להעניש.
לפחות לתקופה מסוימת. אם כי גם הורי עוברים תהליכים משמעותיים ופנו לטיפול, זה יאמר לזכותם, שהם מאד משתדלים (זה לא מעמעם את הפגיעה שחוויתי כילדה, אבל משנה את הקשר כיום ונותן תקווה לשיפור ויציאה "קארמה" משפחתית)
פעמיםן רבות התלוננתי בפני אבי על המכות שקיבלתי ממנו בילדות (כבר בשנות נעורי) למרות שרק לאחרונה אני נרפאת מהכאב, אך מעולם לא העלתי בפניו את האפשרות שהוא פגע בצורה מינית באיזה שהוא אופן (משהו מעוות באופןו החשיבה על מין ויחסי גברים נשים ומניות האישה, גם באופן הביטוי שלו כלפי נשים וגם במבטים שונאים וחושדניים ואולי גם ברגשות מבולבלים או במגע לא נעים בילדות בירכיים לדוגמה או בחזה כשהייתי בגן, כאילו שזה נורמלי לגמרי, בציבור, כמו שאמא מלטפת לתינוק את התחת באהבה, רק שאצלי זה התפרש בצורה אחרת, מאד מעליבה ומסרסת)
אני יודעת שבשבילו זה הדבר הכי נוראי שיכול להיות.ואני לא יודעת איך להעלות את הנושא.נמאס לי להרגיש קורבן.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי עוד_לא* » 03 פברואר 2008, 12:13

הי,
זו הפעם הראשונה מאז נחשפתי לאתר המקסים שאני מגיבה :-]

לכבולה וגם_ אני ולכולם, אין עליכם!! :-P אתר נפלא!
מאוד עזרתם לי!!
אני רוצה לספר שחויתי מקרה די דומה לכם, ידעתע שעברתי משהו, ולא ידעתי מה ומי.
עברתי תהליך פנימי עמוק בזוגיות שלי במשך 4שנים (אופס... כמעט חמש...) עם בן זוג מקסים עברנו הדרכה על פי חוקי טהרת המשפחה,(משהו שהי נראה לי מופרך כל כך בהתחלה, ונורא קשה) ו... אני פשוט מרגישה שנפתחתי, שאני זורמת,
במקווה הראשון בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם... :'( פשוט הרגשתי שאני מתנקה ממשהו שאני לא יודעת מהו
בפעם השניה חוויתי את אותה חוויה בעוצמה רבה.
המקוה פשוט טיהר אותי
נכנסתי להריון כבר אחרי תהליך של התנקות ובלי מעצורים פנימיים, אבל עדיין לא ידעתי מה היה ומי היה

עכשיו עלתה לי התמונה.
זה היה קרוב משפחה שלי מדרגה ראשונה
אני פשוט המומה!!!!!!
הזיכרון עכשיו כל כך חד,
אבל כבר לא כואב.
פשוט מחקתי את זה מה מיינד שלי! רק כך אפשר להסביר את זה.

אני רגועה עם הזיכרון הזה ואני שלימהעם עצמי,
עכשיו אני מבינה למהי לא סבלתי מגע בזמנו
אני עדיין המומה מעצם הרעיון אבל אני יודעת שזה נכון. אני רואה את התמונה ברורה מול העיינים שלי.
עוד אחזור לכתוב על כך
בינתיים אני מעכלת...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי מיצמיצ* » 03 פברואר 2008, 08:08

אני רוצה להגיד כמה דברים על הדחקה. גם אני חושבת, כמו קטקטית, שלפעמים הדחקה זה לא רע. אני לא אשת מקצוע בתחום טיפולי כלשהו, אבל אינטואיטיבית נראה לי, שלפעמים הפצע הוא כל כך עמוק וכואב, שאולי עדיף לא להתעסק בו.

יחד עם זאת, אני מרגישה שעבורי זה לא נכון. ההדחקה, הניתוק מהמאורעות והשכחה, מאוד הועילו לי כשהייתי ילדה, אבל זה תמיד ריחף לו בירכתי מוחי. היה ברור שזה יצא מתישהו. וכבר למעלה מעשר שנים שזה יוצא, בגלים. הדינמיקה של ההדחקה כל-כך מושרשת בי, וכנראה גם שהחיטוט בפצע כל-כך כואב, שאני לא יכולה לעשות את זה בבת אחת. מצד שני, בכל פעם אני מתקדמת עוד, לא דורכת במקום ובטח לא צועדת לאחור.

יש לי שני בנים, ובן שלישי בבטן, ואני הרבה פעמים תוהה האם זה לא מקרה שנולדו לי רק בנים. אולי היקום יודע שבנות הוא שיעור קשה מדי בשבילי. איך הייתי נותנת לאבא שלי להחזיק את בתי בזרועותיו (למרות שאיתי הוא חיכה עד גיל 12, ולא נראה לי שתינוקות עושות לו את זה, ולמרות שזה קרה רק פעמיים, ולמרות שהיה נראה לי שבאופן "רציונלי", כשהוא יודע שאני יודעת והבנזוג יודע, זה לא יקרה)? אילו פחדים היו מתעוררים בי בנוגע לבנזוגי? בנוגע לכל זכר בסביבה? אין לי מושג.

בכל מקרה, כאמור, אני מרגישה שאני חייבת להתמודד עם הפצע הזה, להתעמת איתו, לעבד את החוויה בכל פעם מכיוון אחר במרוצת השנים. יש שנים שאני לא נוגעת בזה בכלל, ויש תקופות שאני מתעסקת בזה באינטנסיביות. אני מרגישה שלא להתעמת עם זה, יהיה שחזור של הדינמיקה של הטאטוא מתחת לשטיח החביב כל-כך על הוריי. אם נעמיד פנים שזה לא קרה, אולי זה ייעלם? אני מרגישה שאני חייבת לעצמי ולילדיי להיות פקוחת עיניים, להתמודד ולא להדחיק. במשך שנים קולי לא נשמע. במשך שנים, כשניסיתי להשמיע אותו, לא שמעו אותי, או העדיפו לא לשמוע אותי, או אמרו לי לשתוק כבר ולא לעשות כזה ביג דיל משטויות (not in o many words, אבל זו היתה רוח הדברים).
לפעמים מקננת בי המחשבה הזו. אולי אני באמת עושה מזה יותר מדי ביג דיל? אולי כדאי שאני אעזוב את זה כבר? אולי זה קצת פתטי, ההתעסקות המתמדת הזו בעבר?
אבל יש בי חלק שיודע שזה לא נכון. זה כן ביג דיל. וסביר להניח שזה לא פתטי. וגם אם זה פתטי, tough luck, זו אני.

עד כאן שני הגרוש שלי. מקווה שזה יעזור למישהי.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 03 פברואר 2008, 05:59

לכן,
תודה על האפשרות להעמיק ולהבין, תודה!

חשבתי על עצמי כילדה-
למרות שאין לי הרבה זכרונות התחושה החזקה היא של רצינות, מעין כבדות שמאפיינת מבוגרים.
הייתי חלק מההתרחשות אבל תמיד באיזשהו שלב זה לא התאים לי יותר,
לא ניסחפתי למשחק ולדמיון, עמדתי על המשמר.
כשהייתי בכיתה ג או ד כבר נעזרו בי בבית הספר לשמור על הכיתות הנמוכות יותר - מעין מורה מחליפה...
ואני חשבתי שפשוט הייתי בוגרת לגילי.

בתור ילדה תמיד חשבתי שאני מכוערת, ואני לא.
אמא שלי אף פעם לא אמרה לי שאני יפה.

ואמא שלי- דרך האומנות עוסקת בשנים האחרונות בנשיות שלה.
אני חושבת שעד לשלב זה היא היתה מרוחקת מעצמה.
גם מאיתנו היא היתה מרוחקת- במובן הפיזי.
לא אמא שמחבקת ומנשקת, אוהבת? מרחוק.
לא יודעת איך הכל מתחבר , אם בכלל-
אבל זה מה שעלה לי.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 03 פברואר 2008, 00:41

אני חושבת שזה בא מאמא שלי, שבעצמה שונאת להיות אישה

מדהים
גם אני גיליתי את זה על עצמי
לא יודעת אם אמי שנאה להיות אישה,
אבל בטוחה שהיא שנאה להיות ילדה.
בטוחה שבדיוק מהסיבה הזאת רציתי בן כשנכנסתי להריון עם הגדולה.
סוג של בריחה.
לא שכ"כ רציתי בן, פשוט נורא לא רציתי בת.
היה לי חלום כשהייתי עוד ממש צעירה בת 21 אולי...
מצאתי בחלום תינוקת בתוך מיטה אדומה כאילו צבועה בדם.
אומרים לי: זאת התינוקת שלך.
ואני מתחילה לבכות: אבל אני לא רוצה בת, רוצה בן.
ועונים לי: מאוחר מדי, זאת הבת שלך.
וזה היה חלום מפחיד ממש סיוט 0-:
רק עכשיו הבנתי מה כל כך הפחיד אותי



איזה דף מבורך


חיבוק לכולנו (())

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גם* » 02 פברואר 2008, 21:15

כבולה וקטקטית ((-)) ובעצם כולן פה

הסטטיסטיקה שהבאתי זו הסטטיסטיקה ה"יבשה", רק כדי לסבר את האוזן.
כי כל מי שנפגעה מרגישה כאילו היא לבד עם זה בעולם, וזה בכלל לא כך, לצערי הרב מאוד.

התחושה הזו של ילדה בגוף של אישה, זה קשה לחיות ככה.
אני כל כך מבינה אותך. אני חיה עם זה יום יום.
אולי בגלל שהילדה שהיית לא קיבלה צ'אנס להיות ילדה, הכריחו אותה להיות אישה (סליחה אם זה מכאיב למישהי)

בתור ילדה הייתי טום-בוי, שמשחקת כדורגל עם הבנים בהפסקה
מטפסת על עצים
מתכננת מלחמות...
הכי הכי שנאתי ברביות. ובכלל בובות.
היום כשאני רואה ילדות קטנות מגונדרות עם מלמלות וסרטים ותיקים קטנים אני פתאום קולטת שלהיות אישה זה משהו פנימי, שיוצא החוצה בכל גיל, אם לא חונקים ומכבים אותו.
אני חושבת שזה בא מאמא שלי, שבעצמה שונאת להיות אישה.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 02 פברואר 2008, 18:06

את הדף פתחתי לפני שישה ימים
לילה שלם לא ישנתי
פחד גדול לפני החשיפה
זה בכלל לא משנה שהשם בדוי
זה יוצא החוצה
אני אומרת את זה

רק רציתי לדעת שאני לא משוגעת,
קיויתי שעוד אחת תאמר שגם לה המחשבות האלה עוברות בראש
לא חשבתי אפילו שכולכן תהיינה כאן, שגם אתן שיתפתן את בן הזוג בפחדים הקשים לגביו, שגם אתכן הוא המשיך הלאה
והכי חשוב- שגם אתן ממשיכות הלאה, וחיות, וחולמות, וחזקות, ויודעות - בצורות שונות.

קרה לי משהו בימים האלה, התחזקתי
אני פחות פוחדת מעצמי.
כשהקושי עולה הוא יותר ברור ולא מתווספת עליו הביקורת ורגשות האשמה.

נפתח מעבר אליכן, אפשרות לדבר.
מרגישה יותר אישה, פחות ילדה.

גם לכן יש תחושה לפעמים שהחוויות שלנו מנציחות את תחושת הילדות ומונעות מהאישה שבנו להתגלות?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 02 פברואר 2008, 15:26

כבולה, תודה לך
גם את עוזרת לי המון (())
עושה לי טוב לקרוא כאן
הזוי אבל נכון

יש בזה קושי גדול, לחשוב עליך כילדה ונערה במקומות האלה

אל! תכנסי למקומות האלה
אני עכשיו בילדותי השניה
דבש וקינמון :-)
מחבקת את בנותיי ואת עצמי

כתבתי כדי להמחיש את תובנותיי - שיש בפגיעות יותר מסטטיסטיקה
את רובן אפשר למנוע או להפסיק בשלב מוקדם
כמובן האחריות היא שלנו כהורים לפתוח עיניים ואזניים

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי קט_קטית* » 02 פברואר 2008, 15:23

בנות תודה על החיבוקים
לא חשבתי שהכתיבה תעזור לי במשהו
אבל עובדה שכן
עבר לי הסינוסיטיס P-:
בדף טיפול בסינוסיטיס דלקת מערות האף הסבירו שהסיבה למחלה מעיקה זו היא כעס על אדם קרוב
הנה עכשיו הכל מסתדר

אמנם את המקרים של הפגיעה תמיד סחבתי איתי ומעולם לא שכחתי,
הם התחילו לכאוב מחדש אחרי הלידה הראשונה,
ועוד יותר אחרי השניה.
לקח לי זמן להבין למה...
הכעס על ההורים, כמובן, איך לא. כעס על מי שהיה "אמור" לאהוב ולהגן ולא היה שם בשבילי.
אחרי שילדתי את בנותיי וחויתי אהבה ודאגה של אמא, אני לא מבינה איך יכול להיות שלא כל ילד זוכה בזה אוטומטית.
איך יכול להיות שכל כך חשוב להראות נורמליים, שהנורמליות הזאת נעשית לערך עליון, והיחסים עם השכנים חשובים יותר מיחסים עם ילדים.

ראיתי סרט דוקומנטרי "נורא נורמלי" ששודר בערוץ ייס דוקו.
מדבר על שתי אחיות שלקראת גיל 30 הולכות להתעמת עם האיש שהתעלל בהן מינית כשהיו ילדות קטנות.
הוא היה חבר משפחה. לא ברור כמה זמן זה נמשך, כי הבנות לא זכרו דבר. הן רק ידעו שהיה. הלכו לשאול אותו מה היה, ולמה היה. גם האמא באה איתן. האבא עזב את הבית מזמן, בין היתר כי לא האמין לבנות שלו ונשאר "נאמן" לחברו.
ואז הלכו לבית אבות לפגוש את השמוק. הוא היה סתם איש זקן.אחת הנשים, שהייתה צעירה יותר בעת ביצוע המעשים ולכן חוותה יותר התעללות אמרה אחרי המפגש :"הייתי רוצה לשנוא אותו. אני לא יכולה לשנוא אותו. הוא נראה כל כך נורמלי"
חובה חובה לראות את הסרט....
היה שם קטע שהאיש מספר איך בזמן שהיו בבריכה הוא קרא לילדה הצעירה לבוא איתה לחדר מרוחק ושם ניצל אותה מינית, כשיצאו מהבית האמא שאלה אם זה מה שהם עשו שם (ככה אמרה בסרט - זה), והוא אמר שלא. והיא האמינה לו.
אני לא מבינה איך הבנות שלה לא התמרמרו עליה... מה היא רצתה שהוא יגיד? הרי ברור שיכחיש.

בהמשך לנושא המספרים - ברור לי שהסטטיסטיקות ורודות מדי
אולי 1 מכל 7 שעברו התעללות זוכרת מזה משהו.
במיוחד כשמדובר באנשים קרובים, אז יש צורך מידי להדחיק.


_זוכרת שחישבתי שבשנת 2000 אהיה בת 23,
חישבת את זה בגיל ארבע?_

פלונית, כן חישבתי את זה בגיל 4. למה זה מפתיע?
באותו הגיל כבר ידעתי לקרוא, למדתי בעצמי.
אולי אין הרבה ילדים שנמשכים לדברים האלה בגיל צעיר כ"כ,
אבל יכולה להבטיח לך שרוב הילדים יותר חכמים ממה שאנחנו יכולות אפילו לשער.
מה שמפתיע אותי בזכרונות מגיל צעיר זו דווקא בהירות המחשבה.
כלומר שהקושי היחיד היה בלהתבטא, אך לא בלחשוב בהגיון או בלשים לב לפרטים ולהסיק מסקנות.
אני מאוד אוהבת את הביטוי "תסבירי כמו שהיית מסבירה לילד בן 5".
וזה לא אומר להסביר כמו למטומטם, אלא לא להשתמש במילים גבוהות/לועזיות/מונחים מדעיים,
לדבר בשפה פשוטה ובהגיון.
אפשר להסביר לילד בן 5 כל דבר שאנחנו בעצמנו באמת מבינות

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי כבולה* » 02 פברואר 2008, 15:18

קט קטית
עד עכשיו לא יכולתי לשוב ולכתוב, מאז שקראתי את שכתבת.
את איתי במחשבות ובגוף -
יש בזה קושי גדול, לחשוב עליך כילדה ונערה במקומות האלה
ביחד עם זה- נתת לי הרבה כוח- לדעת שאת היום אשה, אמא, חיה, חזקה, מודעת ומוכנה לתמוך ולהתמך.
תודה

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי טליה_טקאוקה* » 02 פברואר 2008, 14:13

קט קטית ((-)) ותודה על השיתוף@}

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי עוד_אחת* » 02 פברואר 2008, 00:18

הי בנות, תודה על השיתוף.
גם אני חוששת שבן זוגי יפגע בתינוקת. אצלי זו רק מחשבה שעולה מדי פעם וחולפת, לא ממש חרדה. אני גם שואלת את עצמי לפעמים האם אבי פגע בי בילדותי, אבל אין לי שום זיכרון כזה או סיבות לחשוד בכך. אני תוהה האם עצם המחשבה הזו מעידה על כך שמשהו לא היה תקין, או אולי זה "נורמלי" שמחשבות כאלה עולות? כך גם לגבי התינוקת - אולי זה נורמלי שאני חוששת מזה, מין אינסטינקט אימהי שמיועד להגן על התינוקת ולא "סימן" לכך שעברתי התעללות בעצמי?
מאד מעניין אותי אצל כמה אמהות המחשבה הזאת חולפת...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גם_אני* » 01 פברואר 2008, 23:58

פלונית- קראתי עכשיו באתר "מקום" על התופעה... אני לא מבינה את זה :-O איך אמא עושה כזה דבר???
חוץ מזה, זה לא שאף אחת לא מזכירה כי יש טאבו- מי שזוכרת נפגעה ע"י גברים, ואצלי לדוגמה אין לי מושג מי פגע בי ואיך. אני רק יודעת שזה קיים.
בנוסף לחלומות ולרגשות יש גם כמה ביסוסים שפתאום חשבתי עליהם- לדוגמה- בפעם הראשונה ששכבתי עם החבר הראשון שלי לא היה לי קרום בתולין. חשבתי תמיד שאולי נולדתי ככה (יש איזה 2% באוכלוסיה שנולדות ככה) <האומנם? או שהן גם מדחיקות?>
עכשיו הכל מתחבר לי. כל הסימנים. הפרעות אכילה. סיוטים. תחושות. עיניין מוגבר במין בילדות. ויש עוד.
אבל אין לי מושג מי זה היה. גבר או אישה. מה בדיוק עשו לי. מתי זה היה. רק יודעת , מרגישה שזה קרה.
מקווה שזה לא היה מישהו מהמשפחה הקרובה ממש, אבל אולי בגלל זה אני מדחיקה... לא יודעת.

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי פלונית_אלמונית* » 01 פברואר 2008, 23:12

מוזר שאף אחת לא מזכירה התעללות מצד האם?!
יש דבר כזה וזה הרבה יותר גרוע ממה שניתן לשער.
יש טאבו מסביב לנושא הזה ויש לשבור אותו, ולשחרר את הזכרונות המודחקים ביותר שאין כמעט גישה אליהם היום
כולן כאן כל כך מאויימות מגברים, תאמינו לי וכדאי להתעניין בנושא אמהות לא פחות אם לא יותר מאיימות מינית על ילדיהן...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי לא_רוצה_להלחיץ* » 01 פברואר 2008, 23:03

סבא וסבתא הם ההורים של האמהות
והרבה מאוד מהמיקרים הם אלו שפגעו באמהות של אותם נכדים...
גם אם הן עדין לא זוכרות

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי מיכלי_לי* » 01 פברואר 2008, 20:30

מכירה את הפחד ממקום אחר. אני עצמי לא נפגעתי אבל במסגרת עבודתי פוגשת כאלו שנפגעו, ילדים שאני יודעת שפוגעים בהם במכות, עונשים נוראיים ומינית. ואני לא תמיד יודעת איך לעזור, פונה למי שצריך, אבל לא תמיד יש הוכחות כמו שהם רוצים והחשש נמצא אצלי כל הזמן. מכירה את הפחד להשאיר את הילדים עם אדם אחר (ביביסיטר זה מחוץ לתחום חוץ ממהורים שלי) וכבר מגיל צעיר כבר סיפרתי להם שלאף אחד אסור לגעת בהם רק אמא אבא סבתא ודודה והם יודעם לומר לא נעים לי. אבל שוב זה כל כך שונה ... יכולה רק לחזק את ידיכן....

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 פברואר 2008, 20:08

זוכרת שחישבתי שבשנת 2000 אהיה בת 23,
חישבת את זה בגיל ארבע?

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי בשמת_א* » 01 פברואר 2008, 19:58

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי גם_אני* » 01 פברואר 2008, 18:13

קטקטית
((-)) ((-))
קראתי את זה בבוקר וזה לא עוזב אותי

אני מאמינה שהסטטיסטיקה הרבה יותר גרועה
בטוח.
הייתי אומרת שאין אישה שלא חוותה התעללות כזו או אחרת
ואם יש- הן נדירות וצריכות לברך על זה...

אמהות שחוו התעללות מינית

על ידי שותפה* » 01 פברואר 2008, 00:38

נכנסתי לאתר שגם המליצה
תכנסו ותקראו מרגישה שלי זה כל כך עוזר לראות שיש עוד כמוני בעולם

חזרה למעלה